המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ נח, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/23/index.htm">בס"ד. ש"פ נח, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ נח, תער"ג</h3><div class=pageno>קסו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>צהר</span> תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה, ופרש"י צהר י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם. וצ"ל מה"ע התיבה ומה ההפרש בין חלון לאבן טובה כו'. ובגמ' סנהדרין אי' אר"י א"ל הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות שיהיו מאירים לכם כצהרים, מפרש צהר ל' צהרים, וצ"ל מה"ע שהתיבה תהי' מאירה כצהרים וע"י מה ע"י אב"ט כו'. גם צ"ל שייכות ענין ואל אמה תכלנה למ"ש צהר תעשה כו', דלכאו' הול"ל זה קודם גבי מדידת התיבה שאו' ושלשים אמה קומתה הול"ל שם ואל אמה כו', וכשהפסיק במ"ש צהר תעשה ואח"כ אומר ואל אמה כו' משמע שהענינים שייכים זל"ז וצ"ל מהו השייכות. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דשם ספירה הוא לשון מספר ונת' דענין המספר הוא בכלים דע"ס ועיקר המספר שהוא הגבלת דבר הוא במל' ששם עיקר הכלים כו', ושייך מספר גם במדרי' למעלה מהמל' והוא בחי' מספר האורות דהמספר בזה הוא בבחי' לא יספר ומספר הכלים הוא בבחי' מספר וגבול כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסז</div></p> <p class=bodytext>פז) <span class=cup>והנה</span> ב' בחי' מספר הנ"ל שהן מספר האורות ומספר הכלים, זהו משארז"ל בפ"ק דביצה את שדרכו למנות שנינו או כל שדרכו למנות שנינו, דהנה בשל"ה דשמ"ז סע"א הביא בשם מדרש רז"ל בענין מה שנצטוו לספור את ישראל שהמנין והמספר גורם השראת השכינה כו', ולהבין זה איך שע"י המספר דוקא יהי' השראת השכינה. הענין הוא דהנה ענין המספר הוא דבר חשוב דכל דבר שסופרים אותו ה"ז מורה על חשיבות הדבר שזהו שאמרו את שדרכו למנות כו', הרי יש דברים שאין דרכן למנות והיינו דברים שאינם חשובים אין דרכן למנות ומה שמונים הוא מצד החשיבות כו', וכדאי' במדרש שה"ש ע"פ שררך אגן הסהר בענין בטנך ערימת חטים, מה החטים הללו כשיוצאין לזרע אין יוצאין אלא במנין וכשנכנסים לגורן אין נכנסין אלא במנין כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין כו' וכשעלו עלו במנין כו', שזהו מצד החשיבות לכן מונין אותן כו', וכמו מונה מספר לכוכבים כו' וכתי' המוציא במספר צבאם כו' שכ"ז הוא מצד החשיבות כו'. והחשיבות שבהם הוא מ"ש אח"ז מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, ופי'</p> <p class=bodytext>הראב"ע והרד"ק איש מהכוכבים לא נעדר שכולם קיימים ועומדים ברום עולם משי"ב ולא כמו הנבראים שבארץ שהם נפסדים כו', וכדאי' בירושלמי ע"פ אלה תולדות כו' ביום הבראם שהן חזקים כיום הבראם כו', ונודע דמה שאינם נפסדים אינו מצד עצמן שהרי הם הווים וממילא צריכים להיות נפסדים כו', רק מפני שכך הוא רצון הבורא להיות נצחים שבזה נראה בחוש כח הא"ס כו', שעז"נ שם קודם לזה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דבנבראים אלו נראה בחוש כח הא"ס בבחי' ראיה חושיית ממש, שהרי א"א שיהיו קיימים ונצחים מצ"ע שה"ה נבראים, וכל מציאותם הוא מהרכבתם, וא"א להיות מציאותם מעצמן כ"א מהבורא ומרכיב אותם כו', וכל המורכב סופו להפרד כו'. וא"כ מה שהם קיימים זהו רק מכח הא"ס המקיים אותם כו' וכמו שית' זה לקמן פ'. ובת"ז אי' מרוב אונים דא כ"ע ואמיץ כח דא חכ' כו', ולפי"ז ענין מרוב אונים הוא ע"ד כל אשר חפץ ה' עשה, דהיינו להיות המשכת בחי' חפץ ורצון ה' שזהו בחי' עצמיות אוא"ס דבחי' הכתר גם בעשי' בנבראים שלמטה כו', וכנודע במ"ש ואלקינו בשמים כל אשר חפץ</p> <p class=bodytext>כו', דפי' אלקינו בשמים זהו בחי' הגילוי אלקות שבעולמות עליונים שבזה הכל מודים, ורק בהגילוי למטה יש שמכחישים ר"ל ואומרים אי' אלקיהם כו' (ובפרטיות הוא בהמשכת אוא"ס שממשיכים ע"י מצות מעשיות שז"ע אי' אלקיהם שממשיכים ע"י תומ"צ כו', דמ"ש ואלקינו בשמים קאי על עבודה רוחניות וכמו עבודת האבות שהיו בבחי' מרכבה שע"ז הכל מודים שממשיכים עי"ז גילוי אלקות כו', אבל על המשכת אלקות שע"י מצות מעשיות ע"ז שואלים אי' אלקיהם כו' וכמ"ש במ"א, ובד"כ הוא על המשכת כח האוא"ס בעולמות התחתונים). ועז"א דכשם שאלקינו בשמים כמו"כ כל אשר חפץ עשה בהמשכת כח הא"ס גם בנבראים התחתונים, שזהו בחי' חפץ ה' בחי' הרצון שזהו בחי' כ"ע שנמשך גם למטה כו'. וכ"ז נראה ביותר בצבא מעלה דגם בנבראים שלמטה מה שקיימים במין זהו מכח הא"ס שלא נכחד איזה מין לגמרי, אך ביותר הוא נראה בצבא מעלה בזה שקיימים באיש כו'. וז"ע המוציא במספר צבאם שמצד החשיבות שלהם דאיש מהם לא נעדר לכן ה"ה מוציא אותם במספר שזהו מורה על החשיבות כו', וענין מה שמוציא אותם במספר היינו ההשגחה העליונה בהם וכמו דבר חשוב שסופרים אותה הו"ע שימת לב שמשים לבו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסח</div></p> <p class=bodytext>אל הדבר ההוא, כמו"כ מה שמוציא אותם במספר הו"ע ההשגחה כו'. ואף שבאמת השגחתו ית' היא על כל האישים ממש בכל פרטי מיני דצח"ם גם בדומם היותר אחרון כו', עכ"ז ודאי יש חילוקי מדרי' בענין ההשגחה, וכמ"ש במד"ר ע"פ הנה אנכי שולח מלאך אלו זכיתם אני בעצמי כו' עכשיו אני מוסר אתכם לשליח כו', וכתי' בו כי שמי בקרבו שההשגחה היא מאתו ית' והמלאך הוא רק שליח בלבד ומ"מ אינו כמו אני בעצמי כו', ולכן מרע"ה לא רצה במלאך כו' וכמ"ש במ"א. וכמ"ש ג"כ גבי גאולת מצרים וישמע אלקים כו' וידע אלקים, ופי' רש"י נתן עליהם לב ולא העלים עיניו הרי שלפעמים כבי' מעלים עיניו ר"ל, וגם אז הוא ית' משגיח בהשגחה פרטיות שהרי ההשגחה האלקית הוא החיות של הנבראים וכמ"ש בסש"ב פמ"ח, ואם ח"ו לא תהי' ההשגחה יופסק החיות ח"ו, אלא שבאמת השגחתו ית' תמיד על כל נברא ונברא בפרט כו', רק שזהו בהעלם שמתעלם ומסתתר ואין בההשגחה בחי' גילוי אור כו', ועתה נתן עליהם לב ולא העלים עיניו היינו להיות גילוי אלקות שז"ע הגאולה כו'. ובד"כ זהו ההשגחה דש' אלקים וההשגחה דש'</p> <p class=bodytext>הוי', דמצד ש' אלקים באה ההשגחה בריבוי העלמות והסתרים ע"י ריבוי הממוצעים בהעלם אחר העלם עד שמלובש בלבוש שק דדרך הטבע ע"י ע' שרים כו', ואע"פ שהמה כגרזן ביד החוצב ממש שאין להם שום בחירה בההשפעה דכמצבי' עביד בחיל שמיא ומסדר אותם במשמרותיהם כרצונו דוקא, מ"מ בא בהם בהתלבשות בהעלם גדול כו' (שזהו כל הכוונה בהתלבשות זאת בכדי שיתעלם האור והגילוי ולהיות השפעות גשמיים כו', וכמ"ש במ"א בענין וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה שצ"ל עשי' בכדי שתתגשם ההשפעה ותהי' בערך המקבל, דההשפעה היא מאת ה' רק שצ"ל ע"י התלבשות הממוצעים העליונים וע"י הדברים הגשמיים למטה בכדי שתתגשם כו', וכנודע דבכ"מ שהאור בגילוי הוא מיעוט הישות ובכדי שיהי' בבחי' יש צ"ל התעלמות האור כו', וה"ז רק בבחי' לבוש המעלים אבל העיקר היא ההשפעה אלקית כו', וע"כ צ"ל נתון ומסור בנפשו לאלקות והעסק הגשמי לא יהי' לו מניעה ועיכוב ולא יטריד ויבלבל אותו מתורה ותפילה, מאחר שזהו רק בדרך כלי ולבוש לבד והברכה היא מאת ה' כו'. ובהשגחה זאת דש' אלקים מתעלם האור בבחי'</p> <p class=bodytext>העלם גדול מאד עד שאינו נראה ונגלה כלל, רק נש"י יודעים ומשיגים אמיתית הדבר שהכל הוא השפעה אלקית כו', ובמ"א מבו' דכאשר משים לבו ודעתו לזה יכול לראות בראי' חושיות ממש ההשגחה אלקית בהנהגת העולם כו'). אבל ההשגחה מש' הוי' הוא שבא בבחי' גילוי אור, וכמו בהשפעת לחם מן השמים שלא הי' בו פסולת, וכן בכל ההשפעות בבחי' דקות ורוחניות כו'. ובזה יש ג"כ חילוקי מדרי' אם שבא עכ"פ בבחי' לבוש להיות מזה השפעות גשמיים רק שהלבוש הוא ג"כ לבוש דק שאינו מעלים על האור כו', או שבא האור בבחי' גילוי ממש להיות מזה ענין הגאולה כו'. ומ"ש ביצי"מ וידע אלקים היינו שההשגחה דש' הוי' בא בבחי' גילוי בשם אלקים בכדי להיות שכר ועונש שז"ע נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל כו', ועמ"ש בתו"א ד"ה ארדה נא דרוה"ב. וז"ע המוציא במספר צבאם שהו"ע ההשגחה עליהם מצד החשיבות כו'. וי"ל שהרי ארז"ל ע"פ אף ידי יסדה כו' נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ הרי בשמים הגילוי יותר כו', דכמו"כ בצבא מעלה שבהם ההשגחה בבחי' גילוי יותר וזהו המוציא במספר כו', ומשו"ז גופא המה קיימים באיש מצד יתרון הגילוי בהם כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסט</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וב' בחי' מספר הנ"ל הו"ע את שדרכו למנות וכל שדרכו למנות, דאי' בשל"ה דע"י המספר הוא השראת השכינה, והענין כי מספר מורה על החשיבות, המוציא במספר צבאם והחשיבות דאיש לא נעדר והוא שכן רצון הבורא, ובזה נגלה כח הא"ס, ובת"ז מרוב אונים כ"ע והו"ע כל אשר חפץ ה' עשה גילוי א"ס הבל"ג בעשי' (וכן ע"י מעהמ"צ), והמספר הו"ע ההשגחה, והיינו השגחת ש' הוי', דהשגחה דש' אלקים הוא הוא שמסתתר בלבושי' וברכך ה"א בכל אשר תעשה, והשגחת ש' הוי' הוא בלא העלם, או בגילוי ממש כמו ביצי"מ, ומ"ש וידע אלקים בכדי שיהי' נגוף ורפוא.</p></p> <p class=bodytext>פח) <span class=cup>וכמו"כ</span> הוא ענין המנין והמספר בנש"י שזהו ג"כ מצד החשיבות וכדאי' במד"ר פ' שמות פ"א שקולים ישראל כצבא השמים כו', וכידוע דההשגחה על נש"י היא מש' הוי' דוקא, שהרי הנשמה היא ג"כ נצחיות כמו צבא מעלה כו', וסיבת נצחיות דנשמה היא למע' הרבה מסיבת הנצחיות דצבא מעלה שהן בעצם נבראים וקיומם הוא רק מכח הא"ס שבהם, וג"ז אינו בבחי' התלבשות בהם, וכידוע שא"א שבעל גבול יהי' בו אור וחיות בלתי מוגבל כו', והכח הא"ס שבהם הוא מחוץ להם שאינו מתייחד עמהם רק מקיים מציאותם כו' וכמ"ש במ"א. אבל הנשמות ה"ה אלקות ממש בעצם מהותם, וכמא' נשמה שנתת בי טהורה היא דהיינו בשרשם באצי' וגם למעלה מאצי' וכידוע הפי' דטהורה היא בחי' טה"ע כו' (ועם היות שבכ"מ שרשם הוא מבחי' כח הגבול היינו בחי' גרמוהי בכ"מ שמדברים בזה גם במדרי' שלפני הצמצום, שז"ע מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר כו' וכמ"ש במ"א, דדבר הוא בחי' הצמצום ומחשבתן של ישראל קדמה כו' היינו בבחי' אותיות הרשימו שלפני הצמצום שזהו בחי' כח הגבול שבא"ס כו'. מ"מ ה"ז בבחי' א"ס</p> <p class=bodytext>ממש כו', ובאגה"ת פ"ד כ' דנשמות שרשן מש' הוי' וכמ"ש כי חלק הוי' עמו כו'), וגם כמו שבאה בבי"ע שהיא בבחי' נברא ה"ה ג"כ אלקות ממש כנודע ומבואר במ"א (והיינו מפני ששרשה הוא מפנימיות החיות כמש"ש באגה"ת, ע"כ גם בירידתה לבי"ע היא אלקות ממש כו'). ובד"כ בריאת כל צבא מעלה הוא מבחי' הדבור וכמ"ש בדבר ה' כו' וברוח פיו כו' ובריאת הנשמה הוא מבחי' מח' כו'. ונמצא דסיבת נצחיות הנשמה הוא מפני שהיא ממש אלקות דש' הוי' כו' (והיינו לפמ"ש באגה"ת הנ"ל. וגם לפי המבו' בכ"ד שהן מבחי' פנימיות הכלים היינו שהן חלק מבחי' הכלים וכמ"ש בבה"ז פנחס על מאה"ז דרמ"ט ע"פ ובחודש הראשון, ועם שהנשמה היא רק חלק קטן מהכלים מ"מ ה"ה בחי' אלקות דכלים כמ"ש בבה"ז שם ובלקו"ת בהבי' הב' דיונתי ובאגה"ק סי' כ' אלא מעין בחי' אלקות בצמצום עצום וכעין הכלים די"ס דאצי' כו' (ובהגהות לבה"ז הנ"ל שגם בהתהוותם בבי"ע הן בחי' אלקות ממש), ובבה"ז שם שהן מתאחדים עם הכלים כו' (ולכאו' צ"ע והלא מבו' באגה"ק הנ"ל שכבר יצאו ונפרדו מהכלים כו', ובאמת בהכרח לומר שהן</p> <p class=bodytext>בבחי' דביקות דאל"כ איך הן אלקות, ואין לומר שדביקותם הוא בבחי' התחדשות ממקורם בדרך רו"ש כו' כמ"ש במ"א בענין החיות האלקי המחי' את הנבראים כו', דזה שייך רק בהארה לא בעצמי כו', וכאשר הנשמות הן בחי' דבר עצמי בהכרח לומר שהתאחדות שלהם היא בבחי' דביקות כו'. אלא צ"ל דכמו שהכלים הוא שנתהוו בבחי' מהות דבר בפ"ע ומ"מ הן בבחי' דביקות רק שהוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קע</div></p> <p class=bodytext>בבחי' דביקות שאינה ניכרת כו', כמו"כ הנשמות מהכלים הן ג"כ בבחי' דביקות הבלתי ניכרת כו' וזהו שיצאו ונפרדו כו' ומ"מ הם בבחי' התאחדות ודביקות כו'. ולפ"ז י"ל דהנשמות גם שנעשו נשמות דבי"ע הן בבחי' דביקות והתאחדות, דאל"כ איך הן אלקות רק שהוא בבחי' דביקות הבלתי ניכרת כו', ומובן שהוא בבחי' העלם יותר מהנשמות דאצי' כו', ומ"מ גם הם בבחי' דביקות כו'). וע"כ הקיום שלהם הוא בבחי' קיום עצמי ולא כמו צבא מעלה דעם היות שהן חזקים כיום הבראם שזהו כמו קיום דבר הבלתי נפסד, מ"מ הקיום שלהם אינו קיום עצמי רק מפני כח הא"ס שבהם דהיינו רצון הבורא כו', אבל נשמות שהקיום שלהם הוא מצד ההתאחדות במקורם (אם בהאורות או בהכלים), ושמשום זה הן אלקות, הרי הקיום שלהם הוא קיום עצמי כו'. וכמ"ש במ"א בענין האור דהגם דמציאותו הוא מן המאור ומזה הוא קיומו כו', שהרי האור הוא גילוי רצוני דברצותו ית' מאיר וברצותו כו', ומ"מ כ"ז שהאור נמצא הוא בבחי' קיום עצמי דלהיות שהאור דבוק בהעצם ה"ה מעין העצם וזהו שהוא בבחי' אור ובחי' אלקות, וע"כ חיותו</p> <p class=bodytext>וקיומו הוא בבחי' חיות עצמי וקיום עצמי כו'. וכן הכלים הגם שאינם בבחי' דביקות היינו שאינם בבחי' דביקות ניכרת אבל באמת הן ג"כ בבחי' דביקות מאחר שהן אצי' והן אלקות, וגם שהכלים הן בבחי' דביקות והתאחדות בהאור וכמא' איהו וגרמוהי חד כו' (וגם יתפרש איהו על שרש ומקור הכלים בחי' כח הגבול שבא"ס והוא בד"כ בחי' כח הא"ס להוות דבר שחוץ לעצמותו כבי' וכמשית"ל פ', וא"כ איהו וגרמוהי חד הוא בהתאחדות במקורם כו'), וע"כ גם הכלים הן בבחי' קיום עצמי כו'. וכמו"כ הוא ג"כ בנשמות שהן ג"כ אלקות ממש ומתאחדים במקורם, ע"כ הקיום שלהם הוא בבחי' קיום עצמי כו', וז"ש הוא קיים ושמו קיים כו' ומבו' במ"א שזהו בבחי' אורות וכלים כו', וי"ל ג"כ הוא קיים בחי' העצמות שהוא חי וקיים לעד שהרי מציאותו מעצמותו כו', ע"כ ושמו קיים בבחי' קיום עצמי כאשר רצונו ית' הוא בבחי' גילוי אור כו', וכסאו נכון הוא בחי' הכלים ונשמות שהן ג"כ בבחי' קיום עצמי כו'). וגם בירידת הנשמות למטה ה"ה בבחי' קירוב ודביקות בשם הוי' ע"י תורה ומצות, וכמ"ש וירם קרן לעמו</p> <p class=bodytext>בחי' המשכה עצמיות דתורה ומצות ועי"ז הם עם קרובו דקאי על שם הוי' כו' וכמ"ש במ"א, וכמ"ש ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם דאתם היינו גם כמו שמלובשים בגופים הרי הם דבקים בהוי' אלקיכם ע"י תורה ומצות כו', וגם שאוא"ס מאיר בהם בבחי' פנימית ממש בבחי' התאחדות ע"י תורה ומצות כו'. וע"י הנשמות נראה ונגלה ג"כ אלקות בעולם, וכמ"ש עדות לישראל שהן בחי' עדות על הנסתר בחי' אוא"ס הסוכ"ע כו' וכמ"ש בלקו"ת ד"ה אלה פקודי שזהו בחי' ש' הוי' שיש בכאו"א מישראל כו' ובפניהם הם ניכרים כו', ובפרט דנש"י כל ענינם הוא להאיר את העולם כמשנת"ל וית' לקמן בפרטיות. וע"כ בנש"י למטה ההשגחה עליהם היא משם הוי' דוקא כו', דבד"כ ההנהגה עמהם אינו ע"פ הטבע כ"א משם הוי' שלמעלה מהטבע, ובזה יש ב' אופנים אם שההנהגה היא למעלה מהטבע לגמרי שזהו משם הוי' ממש, או בדרך נסים נסתרים שהוא ענין רוממות הטבע שזהו מבחי' רוממות הא"ס שבמל' כמשנת"ל (ד"ה אני לדודי), והו"ע שם הוי' המאיר בשם אלקים כו'. וזהו מ"ש השל"ה שע"י המספר הוא השראת השכינה דהמספר הוא מצד החשיבות, דענין המספר בזה הוא ההשגחה בבחי' גילוי אור שז"ע השראת השכינה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעא</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה הנשמות הן ג"כ נצחיים, ומעלתם למעלה הרבה מצבא מעלה, כי הם בבחי' דביקות והן אלקות, וע"כ הן נצחיים בבחי' קיום עצמי, וגם למטה ואתם הדבקים בה' ע"י תומ"צ, ואוא"ס מאיר בהם בפנימיות, ועדות לישראל, וע"כ עליהם ההשגחה מש' הוי' אם למעלה מהטבע או בחי' רוממות הטבע, וז"ע המספר שעי"ז הוא השראת השכינה.</p></p> <p class=bodytext>פט) <span class=cup>והקשה</span> השל"ה והלא לכאורה הוא להיפך שהרי אין הברכה מצוי' בדבר המדוד והמנוי כמשארז"ל בפ"ק דב"מ, ותי' דע כי יש שני עניני מספר המספר של עניני עוה"ז שהוא חומרי, וזה המספר אינו טוב כי מאחר שנספר כל פרטי לבדו אז הוא פירוד כו', וגם מורה שיש לו קץ ותכלית כו', אמנם המספר של השגת עוה"ב זה המספר בלתי מספר ואין לו קץ וסוף ותכלית כו'. ובדשמ"ח כ' שזהו מארז"ל את שדרכו למנות שנינו או כל שדרכו למנות שנינו, דבחי' את שדרכו למנות ז"ע המספר של עוה"ב הנמשך מבחי' את היינו אותיות התורה מא' עד תי"ו כו', וכל שדרכו למנות הו"ע המספר דעוה"ז כו'. ושרש ההפרש בין מספר דעוה"ז ובין מספר דעוה"ב הוא ע"פ מארז"ל שתי' קושי' דוהי' מספר על ולא יספר כאן בזמן שערש"מ וכאן בזמן שאין ערש"מ. והענין הוא דמספר עוה"ז הוא דבר המדוד ומנוי ויש לו קצבה כו', אבל המספר דעוה"ב הגם שהוא בבחי' מספר אבל אין לו קצבה. ע"ד שארז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל שהוא בחי' עליות המדרי' עד אין שעור כו', וכמ"ש</p> <p class=bodytext>השל"ה שם שתמיד מתרבה והולך השגתם בו ית', והוא ית' אין תכלית להשגתו, נמצא תמיד המספר סופר והולך כו', ומ"מ ההשגות הן בבחי' התחלקות שכל ענין ההשגה הוא שבא בפרטים דוקא כו', רק דבהשגה אלקית דעוה"ב אין קץ ושיעור לריבוי ההשגות כו', דעכשיו גם בהשגה אלקית יש עכ"פ קץ וגבול דעד פה תבוא כו', אך זהו לא מצד שהענין מוגבל בעצם כ"א מצד עומק המושג וקוצר המשיג כו', אבל בההשגה האלקית שתהי' לעתיד לא יהי' קץ ושיעור כלל בההשגה כו', וכמו ולתבונתו אין מספר דמ"מ ה"ז בבחי' מספר, והיינו להיות שזהו בחי' תבונה והשגה רק שהפרטים הן בלי מספר כו' (וכנודע דכל שכל כשמגיע על עומקו יותר ה"ה בא בריבוי פרטים ביותר כו', וגם הפרטים הם בלתי מוגבלים ומחולקים כ"כ כו', וע"כ בעומק ההשגה שתהי' לעתיד לא יהי' בזה מספר וגבול כלל כו', ובפרט שלעתיד תהי' ההשגה בבחי' מהות אלקות וכמו שית' בפ' וא"כ תהי' כל השגה בבחי' א"ס ממש כו'). וזהו ג"כ ענין אין מספר מה שאינם בבחי' הגבלה כ"כ כו', וזהו שארז"ל שכאו"א נכווה מחופתו של חבירו שהן מדרי' רבות עד</p> <p class=bodytext>אין שיעור כלל, וכאו"א הוא דבר שבמנין שאין לו ביטול כלל להיותו דבר חשוב ונעלה כו'. וזהו שבזמן שאין ערש"מ אז המספר ע"ד המספר דעוה"ז שיש קץ וגבול כו', ובזמן שערש"מ אז הוא ע"ד המספר דעוה"ב, דעם היות שהוא בבחי' מספר מ"מ אין קץ למספרו כו'. ויש לבאר זה בב' אופנים. דהנה נת"ל (ד"ה ביום השמע"צ) דעיקר המספר הוא בבחי' הכלים ובפרט בבחי' המל', והיינו שהכלים הם בבחי' מספר וגבול כו', והנה הכלים ה"ה ג"כ בבחי' גילוי ההעלם (והיינו לגבי בחינת הכלים דא"ק שע"ז שייך לומר גם בהכלים דאצי' בחי' אדם אדמה לעליון כו' וכמ"ש במ"א, ולגבי שרשן באוא"ס שלפני הצמצום דהיינו בחי' אותיות הרשימו כו', הגם שנת"ל (ד"ה ויחן) די"ל שהן באין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעב</div></p> <p class=bodytext>ערוך לגמרי כו', מ"מ הרי כ' בע"ח שע"א ע"ב בהג"ה וסוף ענ"ג דע"י הצמצום נתגלה ונתהווה מציאות הכלים כו', והיינו דעם היות שהן באין ערוך לפי שנעשו בבחי' מציאות דבר, מ"מ אין זה כמו אין ערוך דבי"ע שהרי הן אלקות ממש והן בחי' אצי' כו', וע"כ או' בהם ל' נתגלה ונתהווה כו' וכמ"ש במ"א), וע"כ מצד מה שיש בהמספר בחי' כח המספר שסופר את המספר אין בהמספר בחי' גבול כלל כו'. דז"ע מה שהע"ס דאצי' אין סוף להתפשטותן שזהו מצד הכלים ג"כ, דעם היות כ"א בבחי' הגבלה בחי' חכ' וחסד כו', ומ"מ החסד גופא הוא בבחי' בלי גבול כו', דלהיות שהוא בחי' הגבול שבא"ס יש בו כח הא"ס כו', והוא מה שיש בהכלים משרשם ומקורם בחי' כח הגבול שבא"ס שהוא א"ס ממש כמו כח הבלי גבול כו'. וז"ע המספר דעוה"ב שהוא בלי מספר שזהו מצד כח המספר שבהמספר כו'. והאופן הב' הוא דהמספר דעוה"ב הוא מבחי' האורות שנת"ל דמספר האורות הוא בבחי' בלי מספר ובפרט מצד דביקות האור בשרשו ומקורו ה"ה בבחי' בלי גבול, וע"כ המספר הוא בבחי' בלי מספר כו'. ובזמן שערש"מ ממשיכים גם במספר</p> <p class=bodytext>מבחי' בלי מספר וכמשנת"ל שזהו ע"י התורה וע"י תשובה כו', ואז גם המספר דעוה"ז הוא בבחי' לא יספר כמו המספר דעוה"ב כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והקשה השל"ה והלא הברכה היא בדבר הסמוי מהעין, נת' דמספר עוה"ז הוא לא טוב, ומספר עוה"ב הו"ע את שדרכו למנות אותיות התורה, והוא מספר אשר לא יספר, כי אין המספר לההשגות גם עכשיו ולעתיד יהי' בבחי' בל"ג, וכמו לתבונתו אין מספר וגם שהוא בבחי' השגות מחולקות, והענין דהנה נת' דעיקר המספר הוא בכלים, וכלים דאצי' הן בלי מספר מצד כח המספר שבהם, וגם י"ל שזהו בחי' מספר האורות שהוא בלי מספר, וכשעושין רש"מ ממשיכים במספר מבחי' בלי מספר.</p></p> <p class=bodytext>צ) <span class=cup>אמנם</span> להבין מ"ש השל"ה דאת שדרכו למנות הוא המספר דעוה"ב וכל שדרכו למנות זהו המספר דעוה"ז, וגם אינו מובן והלא כתי' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא כו', דכל הוא בחי' יסוד המקשר ומחבר כו' ואיך הוא המספר דעוה"ז כו'. הענין הוא עפמ"ש יוצר אור כו' ובורא רע וארז"ל ברכות די"א ע"ב כתיב רע וקרינן הכל (היינו מה שאנו אומרים בברכת יוצר ובורא את הכל) לישנא מעליא, הרי כינו את רע בשם הכל שהוא כל, וכ"מ ברבות אחרי ר"פ כ"ב ע"פ ויתרון ארץ בכל אפי' דברים שאתה רואה מיותרין בעולם כגון זבובים פרעושים ויתושין אף הם בכלל ברייתו ש"ע דכתיב ויכולו השמים, הרי גם יתושים (שמכניסים ואינם מוציאים שהו"ע הסט"א כו' כמ"ש במ"א) נק' בכל, והרמ"ק כ' בכוונת ומלכותו בכל משלה דהיינו גם על הקלי' וסט"א כו', הרי דבכל כולל הכל כו'. וי"ל עפמ"ש במ"א דמהיסוד יש ב' מיני שפע, הא' מבחי' הימין שנמשך רק למקום הראוי והוא בחי' השפעה פנימית ועצמית כו', והב' מצד השמאל שנמשך שפע המותרות לחיצונים כו', וזהו מה שכל כולל הכל, דכל הוא</p> <p class=bodytext>בחי' יסוד דמבחי' השמאל נמשך לכל כו', גם י"ל ע"פ מ"ש בלק"ת סד"ה כי ההרים ימושו ההפרש בין כי כל בשמים ובארץ למ"ש וברית שלומי לא תמוט, דכי כל הוא ההמשכה שע"פ סדר ההשתל' שמתמעט ממדרי' למדרי', אבל וברית שלומי לא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעג</div></p> <p class=bodytext>תמוט הוא שנמשך בחי' גילוי אור ממש למטה כו'. וזהו דבחי' כל הוא המספר דעוה"ז שמתמעט האור ובא בבחי' הגבלה ובבחי' כמה העלמות והסתירים עד שנמשך קצת שפע גם לחיצונים כו', משא"כ בחינת וברית שלומי שנמשך גילוי אור אין שם שום אחיזה ונמשך רק למקום הראוי כו'. וזהו ג"כ מ"ש יראו מה' כל הארץ, כל הארץ דוקא אף מבחי' כל שדרכו למנות שאפי' המזיקים יריאים מהשי"ת וכמארז"ל אלמלא ניתנה רשות לעין לראות כו', ואעפ"כ אין עושים כלום מפני מורא שמים עד שלא יוכל לעבור את פי ה' כו', דעם היות שיש להם אחיזה מ"מ נמשך משם גם בחי' היראה עליהם כו'. אך יראה זו היא יראת העונש לבד כו', ובד"כ מ"ש יראו מה' היא בחי' יר"ת שהיא מרחוק וזהו מה' כו', וצ"ל יראו את ה' קדושיו בבחי' ביטול ממש שזהו פי' את הוי' להיות בבחי' את הטפל ממש לש' הוי' שלא להיות שום רצון בפ"ע כלל כו', וז"ע את שדרכו למנות בבחי' את הטפל ובטל כו'. ובד"כ זהו בחי' מספר האורות ומספר הכלים דמספר האורות זהו בחי' את שדרכו למנות דהאורות הן בבחי' דביקות, והביטול הוא בבחי' ביטול</p> <p class=bodytext>במציאות כו', וכן בעבודה הו"ע למס"נ באחד להיות בבחי' ביטול במציאות ממש כו' כמשנת"ל. וזהו ג"כ ענין המספר דעוה"ב דאין זולתך מלכנו לחיי עוה"ב שזהו בבחי' האור שדבוק במקורו כו' וכמ"ש במ"א, ומספר הכלים זהו בחי' כל שדרכו למנות דהכלים הן בבחי' מספר וגבול ומזה נמשך ההגבלה למטה עד שיכול להיות אחיזה כו'. ונת"ל דבעבודה ענין ריבוי הכלים הוא הבירור ותיקון דנה"ב בבחי' כפי' וביטול היש כו', וע"י הכפי' וביטול דחומריות הנה"ב שעי"ז נעשה תיקון הכלים, ממשיכים עי"ז מבחי' שרש ומקור הכלים בחי' כח הגבול היינו בחי' המספר את המספר שעי"ז יהי' גם המספר בבחי' בל"ג ולא יש אחיזה לחיצונים כו'. ובמ"א מבואר דע"י תיקון הכלים נמשך מבחי' האור שלמעלה מהכלים שמאיר בגילוי תוך הכלים כו', ועי"ז הוא בבחי' מספר אשר לא יספר כו' וכנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש צהר תעשה לתיבה, דהנה ידוע בשם הבעש"ט דתיבה הו"ע תיבות התפלה, וארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, דכתר הוא בחי' רצון והיינו המשכת רצון חדש להיות גאולה ורפואה כו'. והנה הכתר עשוי מאבנים טובים, וידוע דאבנים הן אותיות וכמא' שתי אבנים כו', וצ"ל אבנים טובים ומאירים והוא ע"י בירור ותיקון הנה"ב שזהו כל ענין התפלה לברר את הנה"ב, וע"ז נסדר סדר התפלה בפסוד"ז וברכות ק"ש, דפסוד"ז היא לזמר עריצים שע"י ההילולים ותשבחות נעשה חקיקה מבחוץ שיוצא הנה"ב מחומריות הרע כו', ואח"כ בברכות ק"ש בהתבוננות ביטול המלאכים נעשה החקיקה בפנים להיות בבחי' כלי לאלקות והוא ענין ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו' וכמ"ש במ"א, וע"י תיקון ובירור הנה"ב שבתפלה האותיות דתפלה הן אבנים טובים ומאירים שנעשה עי"ז כתר לקונו בחי' המשכת רצון חדש כו'. וזהו צהר תעשה לתיבה אבן טוב דתיבות התפלה יהיו בבחי' אבן טוב המאיר כו', והאור הוא כצהרים היינו כנ"ל שע"י בירור נה"ב שנעשה עי"ז תיקון הכלים למעלה נמשך</p> <p class=bodytext>מבחי' האור שלמעלה מהכלים כו', וז"ע צהרים הנקרא טיהרא והוא גילוי בחי' עצמות אוא"ס וכמ"ש במ"ע בענין אוכם הוא קדם עה"ע ע"ד שרגא בטיהרא כו'. ובספר נועם אלימלך אי' בפי' צהר תעשה לתיבה שע"י תיבות התפלה נהפך צירוף צרה לצירוף צהר,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעד</div></p> <p class=bodytext>והענין הוא דמהמספר דעוה"ז להיות שבא בבחי' מספר וגבול ובהעלמות והסתירים יכול להיות ח"ו צירוף צרה ר"ל, אך ע"י שפועל בעצמו ומקבל עליו כפי' בחומריות הנה"ב שלו ממשיכים עי"ז מבחי' בלי מספר במספר, והיינו שהמספר דעוה"ז הוא ג"כ כמו המספר דעוה"ב כו', ועי"ז נהפך צירוף צרה לצירוף צהר שהוא בחי' גילוי אור כו'. ומ"ש בפרש"י י"א חלון זהו מ"ש בע"ח דאוא"ס מאיר בכו"ח כו' ובז"א דרך חלון כו', והיינו שהאוא"ס שלמעלה מהשתל' מאיר בכו"ח בבחי' קירוב כו', ובז"א בדרך חלון כו' וכמ"ש במ"א. והענין בתפלה הוא כמ"ש קרוב ה' כו' לכל אשר יקראוהו באמת, ומבואר במ"א שזהו המס"נ באחד בק"ש שע"י הקדמת למס"נ באחד ואה"ר דבכל מאדך ממשיכים גילוי אוא"ס בתפלה שזה ענין ברוך אתה הוי' כו', והיינו בעבודת הצדיקים שממשיכים רצון חדש בתפלה על ידי הקדמת המס"נ באחד שזה ענין מספר דעוה"ב את שדרכו למנות כו' כנ"ל, וזהו צהר תעשה בחי' חלון להיות גילוי אוא"ס ב"ה ע"י העבודה דמס"נ כו'. וי"א צהר אבן טוב הוא שהגילוי דאוא"ס ב"ה הוא ע"י כפיית החומריות דנה"ב</p> <p class=bodytext>כו'. וזהו ג"כ מ"ש ואל אמה תכלינה פי' אמה הוא ענין אחת היא יונתי שהוא ענין למס"נ באחד כו', גם ענין ואל אמה תכלינה הוא ענין מיעוט הכלים היינו שהכלים יהיו בבחינת מיעוט וביטול שעי"ז מאיר בהם ריבוי אור כו'. וכמו בעקודים שהי' כלי א' ולא הי' שבירה ח"ו מפני שהכלי היא בבחי' אחד כו', וזה ענין מיעוט הכלים שיקבלו ריבוי האור כו', והיינו הנעשה ע"י בירור הנה"ב שהוא ענין ביטול הכלים שעי"ז מאיר גילוי אוא"ס ב"ה. וזהו צהר תעשה לתיבה שאותיות התפלה יהיו בבחי' אבן טוב המאיר ע"י כפיית החומריות דנה"ב, וזהו ואל אמה תכלינה שיהיו הכלים בבחי' מיעוט וביטול ועי"ז נמשך גילוי אוא"ס למטה להיות המספר דעוה"ז ג"כ בבחי' מספר אשר לא יספר כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ומ"ש השל"ה דכל שדרכו הוא מספר עוה"ז, והלא כל הוא בחי' יסוד, הענין הוא כדכתי' רע וקרינן הכל, דמצד השמאל נמשך לחיצונים, וגם דהשפעת היסוד הולך ומתמעט, וזהו יראו מה' כל הארץ, אבל יראו את ה' את הטפל הו"ע את שדרכו למנות, והוא מספר האורות בחי' דביקות, ובעבודה למס"נ באחד, ומספר הכלים משם ההגבלה ואחיזה, ובעבודה תיקון הנה"ב, ועי"ז מספר אשר לא יספר גילוי שרש הכלים וגם המשכת עצם האור. ובזה יובן מ"ש צהר תעשה לתיבה אותיות התפלה ע"י בירור הנה"ב הן בחי' אב"ט המאיר משרשן ומקורן, וי"א חלון הוא עבודת הצדיקים שממשיכים עצם האור ועי"ז הוא בלי מספר, ואל אמה תכלינה בחי' אחת היא יונתי, וגם מיעוט הכלים וביטולם.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>