בס"ד. ש"פ וישלח, תער"ג
רח
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו' כה תאמרון כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה, וצ"ל מה מודיע לו הספור שהי' עם לבן מה נוגע זה לעשו, ורש"י פי' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, וג"ז אינו מובן הלא אצל עשו לא הי' חשוב כ"כ ענין קיום המצות ועל מה מודיע לו ששמר התרי"ג מצות כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, דיעקב עשה מצבה דוקא ולא גל ולבן עשה גל, ונת' ענין הגל דלבן הוא בחי' נוגה דבי"ע והוא קלי' קשה שאינו רוצה להיות בטל לאלקו', וע"ז עשה את הגל להפסיק בינו ובין הקדושה שלא יאיר בו אור האלקי לפעול בו הביטול כו'.
קח) וביאור הענין הוא, דהנה ידוע דאת זלעו"ז עשה אלקי', דכמו שיש ע"ס דקדושה בחי' כח"ב ומדות באצי' וברי' כו' שהכל הוא בבחי' תכלית הקדושה ובתכלית האחדות באוא"ס כו', שהרי באצי' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, שגם הכלים דאצי' הם מיוחדים בתכלית באוא"ס, דהכלים דאצי' הן אלקו' ממש וה"ה מיוחדים בתכלית היחוד כו', רק שיש הפרש בין היחוד דכלים להיחוד דאורות דלכן נא' ב"פ חד. וההפרש הוא ע"ד ההפרש בין יחיד לאחד דיחיד הוא בבחי' יחוד עצמי שכולא חד ממש ואחד הוא בחי' התאחדות הפרטי' כו' וכמ"ש מזה בתו"א ד"ה וארא ובלק"ת ד"ה בהעלותך, דהיחוד דאחד הוא ג"כ בבחי' אחדות ממש כו', וכמו"כ הוא היחוד דאורות בבחי' יחיד, ובכלים היחוד הוא בבחי' אחד כו', אבל הכל הוא בבחי' יחוד ממש כו'. והע"ס דבי"ע דלאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמ"ש בת"ז מ"מ ה"ה בבחי' ביטול כו', שהרי אור הנשמה דבי"ע ה"ז אלקו' ממש והאורות נ"ר והכלים שהן בחי' נברא מ"מ ה"ה בבחי' כלים אל האור דנשמה כו', ומבו' במ"א שזהו כמו הגוף שהוא כלי אל הנשמה דמה
שנדע ונרגשת הנשמה בגוף היא רק מציאותה לבד לא מהותה כו', וזהו ההפרש בין כלים דאצי' לכלים דבי"ע, דכלים דאצי' משיגים מהות האור וה"ה בבחי' ביטול ויחוד בתכלי' כו' (בבחי' הביטול דיחו"ע כו'), וכלים דבי"ע משיגים רק בחי' המציאו' לבד כו', ומ"מ ה"ה ג"כ בבחי' הביטול וכמו הגוף שע"י הביטול דוקא הוא חי מאור הנשמה כו' וכמ"ש במ"א, וכמו"כ בחי' הע"ס דבי"ע גם בחי' הכלים הכל הוא בבחי' היחוד והביטול כו', ולכן בהכלים דבי"ע אין בהם תערובות טו"ר ח"ו וכמשנת"ל פק"ו, הרי דע"ס דקדושה הן בתכלית הקדושה ותכלית היחוד כו'. הנה כך בלעו"ז יש ג"כ ע"ס כח"ב ומדות והוא הרצון והתענוג דלעו"ז, ובחי' חו"ב וכמו חכמים המה להרע כו', רק שהן בבחי' הפירוד בתכלית מאלקו' בבחי' ישות וגסות כענין חומרי' עוה"ז וחכמות חיצוני' כו' שהן היפך האלקו' לגמרי, רק דמבחי' צמצום האור במותרי השפע מבחי' חיצוני' הכלים דע"ס דקדושה נמשך להם קצת יניקה כו' (ולא מבחי' הכלים ממש ח"ו כ"א מבחי' השערות דאחורי העור דמל' שזהו בחי' מותרות השפע כו'). וזהו בחי' לבן
דקלי' שלמטה מהפרסא שבין אצי' לברי' ונת"ל פק"ז דלבן הוא בחי' חכ' דקלי' ואי' ג"כ שהוא בחי' כתר דקלי' והוא תוקף הקלי' ביותר, דכמו בקדושה בחי' לובן העליון הוא בחי' פשיטת העצמי' דאוא"ס שלמע' מבחי' החכ' כו', כמו"כ בקלי' הוא בחי' תוקף הקלי' שלמע' מטו"ד והו"ע הרצון והתענוג