המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ וישלח, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/28/index.htm">בס"ד. ש"פ וישלח, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ וישלח, תער"ג</h3><div class=pageno>רח</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וישלח</span> יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו' כה תאמרון כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה, וצ"ל מה מודיע לו הספור שהי' עם לבן מה נוגע זה לעשו, ורש"י פי' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, וג"ז אינו מובן הלא אצל עשו לא הי' חשוב כ"כ ענין קיום המצות ועל מה מודיע לו ששמר התרי"ג מצות כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, דיעקב עשה מצבה דוקא ולא גל ולבן עשה גל, ונת' ענין הגל דלבן הוא בחי' נוגה דבי"ע והוא קלי' קשה שאינו רוצה להיות בטל לאלקו', וע"ז עשה את הגל להפסיק בינו ובין הקדושה שלא יאיר בו אור האלקי לפעול בו הביטול כו'.</p> <p class=bodytext>קח) <span class=cup>וביאור</span> הענין הוא, דהנה ידוע דאת זלעו"ז עשה אלקי', דכמו שיש ע"ס דקדושה בחי' כח"ב ומדות באצי' וברי' כו' שהכל הוא בבחי' תכלית הקדושה ובתכלית האחדות באוא"ס כו', שהרי באצי' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, שגם הכלים דאצי' הם מיוחדים בתכלית באוא"ס, דהכלים דאצי' הן אלקו' ממש וה"ה מיוחדים בתכלית היחוד כו', רק שיש הפרש בין היחוד דכלים להיחוד דאורות דלכן נא' ב"פ חד. וההפרש הוא ע"ד ההפרש בין יחיד לאחד דיחיד הוא בבחי' יחוד עצמי שכולא חד ממש ואחד הוא בחי' התאחדות הפרטי' כו' וכמ"ש מזה בתו"א ד"ה וארא ובלק"ת ד"ה בהעלותך, דהיחוד דאחד הוא ג"כ בבחי' אחדות ממש כו', וכמו"כ הוא היחוד דאורות בבחי' יחיד, ובכלים היחוד הוא בבחי' אחד כו', אבל הכל הוא בבחי' יחוד ממש כו'. והע"ס דבי"ע דלאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמ"ש בת"ז מ"מ ה"ה בבחי' ביטול כו', שהרי אור הנשמה דבי"ע ה"ז אלקו' ממש והאורות נ"ר והכלים שהן בחי' נברא מ"מ ה"ה בבחי' כלים אל האור דנשמה כו', ומבו' במ"א שזהו כמו הגוף שהוא כלי אל הנשמה דמה</p> <p class=bodytext>שנדע ונרגשת הנשמה בגוף היא רק מציאותה לבד לא מהותה כו', וזהו ההפרש בין כלים דאצי' לכלים דבי"ע, דכלים דאצי' משיגים מהות האור וה"ה בבחי' ביטול ויחוד בתכלי' כו' (בבחי' הביטול דיחו"ע כו'), וכלים דבי"ע משיגים רק בחי' המציאו' לבד כו', ומ"מ ה"ה ג"כ בבחי' הביטול וכמו הגוף שע"י הביטול דוקא הוא חי מאור הנשמה כו' וכמ"ש במ"א, וכמו"כ בחי' הע"ס דבי"ע גם בחי' הכלים הכל הוא בבחי' היחוד והביטול כו', ולכן בהכלים דבי"ע אין בהם תערובות טו"ר ח"ו וכמשנת"ל פק"ו, הרי דע"ס דקדושה הן בתכלית הקדושה ותכלית היחוד כו'. הנה כך בלעו"ז יש ג"כ ע"ס כח"ב ומדות והוא הרצון והתענוג דלעו"ז, ובחי' חו"ב וכמו חכמים המה להרע כו', רק שהן בבחי' הפירוד בתכלית מאלקו' בבחי' ישות וגסות כענין חומרי' עוה"ז וחכמות חיצוני' כו' שהן היפך האלקו' לגמרי, רק דמבחי' צמצום האור במותרי השפע מבחי' חיצוני' הכלים דע"ס דקדושה נמשך להם קצת יניקה כו' (ולא מבחי' הכלים ממש ח"ו כ"א מבחי' השערות דאחורי העור דמל' שזהו בחי' מותרות השפע כו'). וזהו בחי' לבן</p> <p class=bodytext>דקלי' שלמטה מהפרסא שבין אצי' לברי' ונת"ל פק"ז דלבן הוא בחי' חכ' דקלי' ואי' ג"כ שהוא בחי' כתר דקלי' והוא תוקף הקלי' ביותר, דכמו בקדושה בחי' לובן העליון הוא בחי' פשיטת העצמי' דאוא"ס שלמע' מבחי' החכ' כו', כמו"כ בקלי' הוא בחי' תוקף הקלי' שלמע' מטו"ד והו"ע הרצון והתענוג</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רט</div></p> <p class=bodytext>דלעו"ז, וכמו השקוע ביותר ר"ל בתאוות ותענוגי' הגשמי', וכמו"כ יש עניני תאוות שהן בבחי' מקיפים דקלי' וכמו הכבוד וכה"ג וכמשי"ת בסמוך. וזהו בחי' לבן דקלי' שנפל בדרך שבירה ונפילה מבחי' לובן העליון דקדושה, והו"ע שבה"כ דתהו שהוא בחי' ס"ג שלמע' מש' מ"ה שירד ונפל למטה בבחי' ב"ן דנוגה כו' כנודע, ולבן זה דקלי' עשה גל בינו לבין הקדושה היינו שלא יתגלה מאורות עליוני' דחכ' דש' מ"ה דאצי' למטה בהיכלות דנוגה דבי"ע להעלותם ולבררם ליכלל בקדושה דאצי' כו'. שהרי יש בירורי' למטה בתענוגי עוה"ז שמתבררים ועולים למע' ע"י התו' וע"י קיום המצות בדברים גשמי' ובפרט ע"י התשו' כו', וכמו"כ יש בירורים בדרך מלמטלמ"ע ע"י העבודה דתפלה שמעלים באתעדל"ת מהיכלות דנוגה דבי"ע לאצי' בחי' ניצוצות דקדושה שנפלו לשם, וכמו והנפש אשר עשו בחרן בהגרים שגייר אברהם כו', וכמו נשמו' הגבוהות דר"ע ור"מ ושמעי' ואבטליון וכן בנביאים כעובדי' כו', דכל אלו ההמשכות והעלאו', דהיינו בכדי שיהיו הבירורים למטה ע"י תומ"צ ותשו' ושיהי' עליית הנשמו' כו', כ"ז הוא</p> <p class=bodytext>ע"י תוס' אור והמשכה שלמע' מכפי המדה שנמדד ונקצב בס' השתל', כי ע"פ המדה דס' השתל' נמשך האור בבחי' צמצום ומתמעט ממדרי' למדרי' כו', ועל האור המצומצם הנה המסכים והפרסאות מעלימי' ומסתירים (כי גם תחלת המשכת האור הוא ע"י הצמצום שהי' בתחלה שהוא בבחי' העדר האור והגילוי כו'), שלאחר הפרסא מאיר אור מצומצם ביותר שאין בכח האור הזה לברר ולהעלות כו', כ"א דוקא ע"י שנמשך אור עליון יותר שמאיר גם ע"י הפרסא כו', וכמו ויהי קול ממעל לרקיע שהוא בחי' קול התו' שלמע' מהפרסא היינו מה שאין הפרסא יכולה להעלים כו' (וע"ה שזה בא ג"כ במדה ושיעור מ"מ הרי נמשך בזה בחי' העצמי' והמדידה היא ג"כ מדידה עצמי' כו' כידוע ומבו' במ"א). וזהו במסכים ופרסאו' דקדושה שאינם מעלימים לגמרי גם על האור דס' השתל' וכ"ש שאינם מעלימים על האור שלמע' מהשתל' כו', אבל לבן הארמי רצה להגביר את המסכי' להיות בבחי' העלם לגמרי ח"ו (וע"ד כ"א עוונותיכם היו מבדילי' כו' וכמ"ש באגה"ת פ"ה שאין שום דבר חוצץ ומפסיק כ"א עוונותיכם כו'), והיינו להעלים גם על ההמשכה</p> <p class=bodytext>דתומ"צ ושלא יהי' ח"ו התעוררו' תשו' בבע"ת ושלא יהי' גילוים מאצי' לבי"ע, כמו הגילוי אלקו' שהי' בבהמ"ק וכגילוי הנבואה בנביאים וכמו כל האותות והמופתי' שלמע' מהטבע כו' (וי"ל שזהו בחי' מקיף דקלי' שהיא קלי' קשה ביותר שמעלים ומסתיר גם על ההמשכות והגילוים דאוא"ס שלמע' מהשתל', וכמו חוצפא כלפי שמיא מהני דהיינו שיכול לעמוד גם נגד הגילוי דאלקו' כו' כנודע ומבו' במ"א. וכמו"כ הוא בתאוות ותענוגי' שהן בבחי' המקיף דקלי' שמעלים גם על הגילוי כו' וכמו השקוע ביותר ר"ל בתענוגי' גשמי' שמאבד באמת כל חלקי טובה שבנפש כו', וכמו התאוה והכבוד דתאוה הוא בחי' או"פ דקלי' וכבוד הוא או"מ דקלי' שזה גרוע יותר, שמי שרוצה להיות מכובד בעיני הבריות ה"ז מרחיק אותו מאור הקדושה ביותר, דכל ענין הקדושה הוא הביטול והנחת עצמותו, ובזה הוא בבחי' הרגש עצמו ביותר כו', וכמו"כ במלבושי כבוד שמלבישים ומקיפי' את הנפש (עס נעמט עם זייער ארום) שמשוקע בזה ביותר שנוגע לו מאד, וכנראה בחוש דמי שהוא בקלי' זו דמלבושי כבוד נוגע הדבר בנפשו הרבה יותר</p> <p class=bodytext>מעניני אכו"ש וכה"ג, מפני שמלביש ומקיף מאד את הנפש ה"ז מעלים לו לגמרי על אלקו' כו', וגם מפני ששומר מאד את</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רי</div></p> <p class=bodytext>הציור שלו, ובקדושה צ"ל דוקא הפסד הצורה החיצוני' ומי שהלבושי' נוגעים לו ה"ה שומר א"ע מאד מהפסד הצורה החיצוני' וזה מניעה ועיכוב גדול מאד לעבודה והרגש אלקי בנפשו כו' (ועמ"ש במ"א בענין קלי' עמלק שאינו מניח א"ע שיתפעל מענין אלקי בדרך עזות כו', וכמו"כ הוא בענין הזה מצד התאוה דלבושי' אינו מניח שיהי' בו הרגש אלקי שעי"ז יתבטל בציור החיצוני שלו כו'). וכ"ז עשה לבן שלמטה אחר שכבר ראה שהצליח יעקב בעובדות שלו במקלות שהמשיך בחי' ש' מ"ה דתיקון גם בצאן לבן דנוגה והפך חשך לאור ביתר מכפי המדה מאד, וכמ"ש ויפרוץ האיש מאד כו' דמכל אשר לאבינו עשה כו' שבירר מצאן לבן דנוגה כו', והבין שלפ"ע זה יוכל יעקב בעל עולם התיקון לתקן ולהעלות הכל מנוגה דבי"ע שיוכלל באצי', וכמו שיהי' לעתיד דכתי' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' שיבורר הכל כו' (וי"ל דבתחלה המשיך יעקב בחי' גילוי אור רב ביותר דבתחלת הבירור בכדי שיבורר בחי' נוגה דבי"ע הי' צ"ל המשכת אור רב ביותר, וכמו במ"ת דכתי' וירד ה' על ה"ס שהי' גילוי אוא"ס ממש למטה וידוע שזהו</p> <p class=bodytext>בשביל הבירור דבכדי שהתחתון יוכל להתברר ע"ז הי' תחלה המשכת אוא"ס למטה, וזהו ג"כ ענין מ"ש וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן שהחזירה על כל אומה ולשון כו' שכ"ז הוא בשביל הבירור כו' וכמ"ש במ"א, כמו"כ יעקב בשביל הבירור המשיך בתחלה גילוי אור רב ביותר ולא הי' ביכולת לבן לעמוד נגד זה כו'. אך לאחר שגמר עבודתו אצל לבן וצ"ל ההמשכה דש' מ"ה בתומ"צ בבחי' מדה ושיעור שז"ע ויעקב הלך לדרכו בבחי' ס' והדרגה כו', רצה לבן הארמי לעשות העלם והסתר ביותר כו', אך לא הועיל לו כי כבר המשיך יעקב בחי' האור והגילוי שלמע' מהשתל' שגם בההמשכה שבבחי' מדה ושיעור דתומ"צ נמשך בחי' הפנימי' והעצמי' דא"ס כו', וכמו"כ המשיך שיהי' ענין התשו' דמשכין לי' בחילא יתיר שבכח האור הזה להסיר כל ההעלמו' וההסתרים כו', והעיקר שפעל יעקב בהמשכת האור העליון ששום מסך ופרסא לא יבדיל ולא יפסיק לגבי האור כו', והיינו שיהי' המשכה דתומ"צ למטה ושיהי' ענין התשו' כו'. גם י"ל מפני שקדם יעקב והמשיך את האור קודם שהספיק לבן לעשות את הגל, דבתחלה המשיך אור רב שלא</p> <p class=bodytext>הי' באפשר ללבן לעמוד נגד אור זה כנ"ל, ואח"כ כתיב וירימה מצבה קודם הגל שעשה לבן, והיינו שגם ההמשכה דתו"מ בס' והדרגה קדם והמשיך יעקב קודם שהספיק לבן לעשות הגל וע"כ לא הועיל לו עשיית הגל וההפסק כו', ומ"ש כ"א עוונותיכם היו מבדילים כו', י"ל שהעון דישראל ר"ל גרוע יותר שחוצץ ומבדיל כו', ומ"מ שייך תשו' ואין לך דבר שעומד בפני התשו' כו'). ומפני היראה הזאת עשה לבן גל להפסיק בין נוגה דבי"ע לאצי', וא' כי נסתר כו', היינו שיהי' בבחי' הסתר והעלם גמור כו', אם אני לא אעבור כו' בבחי' העלאה מלמטלמ"ע ואם אתה לא תעבור בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו'. וזהו שקרא את הגל יגר שהדותא ואי' בש"ך על התו' שזהו בגימט' השם שהוא חילוף דה' אלקינו ה', והיינו שמקומו ואחיזתו הוא בחילופים ותמורות שהו"ע הלבושי' והמסכים שכללו' ענינם הוא להסתיר והוא רצה עוד להגביר ההסתר ביותר כו' כנ"ל. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והענין דהנה ע"ס דאבי"ע הן בתכלית היחוד, באצי' יחוד האורות ויחוד הכלים ע"ד יחיד ואחד, וכלים דבי"ע ג"כ בבחי' יחוד גוף ונפש, ובלעו"ז</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>יש</span> ג"כ ע"ס, ולבן הי' כו"ח דקלי' מקיפים דקלי', ורצה לבן לעשות גל והפסק שלא יתברר, כי הבירורים דתומ"צ ותפלה ותשובה הוא ע"י אור עליון שאינו מתעלם ובכחו לברר, ורצה להעלים ע"ז, ע"ד חוצפה כלפי שמיא (ענין קלי' הכבוד ולבושי כבוד), מפני שראה הצלחת יעקב בענין הבירורים (דבתחלת הבירור הי' צ"ל גילוי אור רב ביותר, וכמו במ"ת), ועשה לבן גל חילופים ותמורות בכדי להעלים, אך לא הועיל אחר שהמשיך יעקב האור העצמי נמשך אח"כ במדה ושיעור בתומ"צ, וי"ל שג"ז המשיך קודם שהספיק לעשות גל. </p> <p class=bodytext>קט) <span class=cup>אך</span> יעקב עשה מצבה ולא גל, דהנה גל הן אותי' הבלתי מסודרי' שמעלימי' והו"ע הפרסא כנ"ל, אבל מצבה הן אותי' מסודרי' שהן כלים לאור השכל שמתלבש בהם ומתגלה ע"י כו'. והענין דהנה במאו"א מ"ם אות פ"ב אי' מצבה הקמת מל' מבחי' נקודה לעשותה פרצוף עכ"ל, וזהו מה שעשה יעקב את האבן למצבה דאבן הוא בחי' נקודה וכמ"ש במאו"א א' אות ד' דכל אבן מורה על יו"ד (וכדאי' בזהר אבנא למשקל בה דא י' כו'), והיינו בחי' נקודה ונקודה הוא בחי' מיעוט הכלים (עמ"ש בבה"ז בלק ע"פ שחורה אני) שאינו בבחי' כלי עדיין לקבל את האור כו', ובנין המל' להיות בבחי' פרצוף הוא שתוכל לקבל את האור כו', וי"ל דנקודה הנ"ל זהו בחי' כתר מל', והגם שהיא מדרי' היותר עליונה שבמל' מ"מ אינו בבחי' גילוי אור שז"ע יו"ד בבחי' שחרות שהיא אז בבחי' עלי' והסתלקו' כמו איידי דטריד למבלע כו' וכמ"ש בבה"ז שם שא"ז בבחי' גילוי אור והוא מצד העדר הכלים כו' וכמשנת"ל פצ"א, וכשנבנית בבחי' פרצוף היינו בבחי' ריבוי כלים להיות בחי' גילוי אור כו' וע"ה שזהו למטה במדרי'</p> <p class=bodytext>מבהיותה בבחי' נקודה, מ"מ שרש ההמשכה הוא למע' דוקא וכמ"ש במ"א במאה"ז ויקהל דר"ד האי רוחא איהו אתפשטותא דהאי נקודה שזהו דוקא כד אתוסף קדשין וברכאן מלעילא כו', וי"ל דלכן נק' זה קימה לגבי המל' להיות שזהו ע"י המשכת אור עליון כו', וע"ש במאה"ז הנ"ל דאתפשטותא דהאי נקודה זהו בשבת שבחי' מל' מאירה בבי"ע שלא ע"י הפסק והעלם הפרסא כו' (ושם שהוא ע"י מעבר הפרסא לא בהתלבשו' והו"ע מה יפו פעמיך כו'), והיינו מפני ששרש ההמשכה הוא מעתיק כו' (ועמ"ש בע"ח שער א"א פ"ב דשרש המל' הוא ברדל"א, ומ"מ אצי' המל' היא בבחי' נקודה לבד (וי"ל להיות דרדל"א הוא בחי' לא ידע שאינו בבחי' מהות ידוע בעצמו כו' וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר, לכן נאצלה המל' ג"כ בבחי' נקודה שאינו בבחי' גילוי כלל כו'), ובכדי שיהי' התפשטות המל' בבחי' גילוי צ"ל ממדרי' עליונה יותר, וכמו שמצינו דנה"י החדשים דז"א נמשכים מן הכתר, דבכדי להשפיע צ"ל שרש ההמשכה ממדרי' עליונה יותר וכמ"ש במ"א, כ"ש דבבחי' מל' הוא דבכדי להיות בנין המל' בבחי' פרצוף שצ"ל ההמשכה ממדרי'</p> <p class=bodytext>עליונה יותר כו'. וי"ל דהנה בע"ח שם בהג"ה מק' מבי' האד"ז דמבחי' נה"י דע"ק נעשה בחי' מל' דא"א, ולפ"ז י"ל דעם היות דמל' מושרשת ברדל"א היינו בחי' חיצוניות, ושרש התפשטותה הוא מבחי' הפנימיות (וצ"ל ע"ד מ"ש בסוף הבי' דשבת שבתון ועמשי"ל ד"ה פדה בשלום עד"ר). ובמ"א מבו' ע"פ מאה"ז פקודי דרכ"ט ע"א בגין דהוו ממה דאשתאר מנהורא דזיווא עילאה, דהתפשטות והתגלות דבחי' המל' הוא ע"י יחוד וחיבור הע"ס שעי"ז היחודים שורה מבחי' עצמות אוא"ס כו' וכמ"ש מזה בלק"ת בהבי' דוהניף שזהו מבחי' א"ס שלימותא דכולהו, והוא בחי' התכללות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריב</div></p> <p class=bodytext>הב' דתיקון שמבחי' עקודים ובשרשו מבחי' פנימיות ועצמות א"ס כו' וכמ"ש מזה באורך בתו"ח ד"ה ויהי כל הארץ שפה אחת (וכמו"כ ביחוד זו"נ נמשך אור עליון יותר והוא בחי' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו' שזהו שרש ומקור המל' כו' כמ"ש במ"א), ומבו' שם משל ע"ז כמו המלך כאשר הוא בשמחה גדולה בחתונת בנו וכדומה הנה אז בא בנפשו אור וגילוי בתוס' מרובה מאד עד שבאין כל כחות נפשו בגילוי גדול, ועיקר הגילוי הוא כאשר מתגלה לכל כקטן כגדול גם לפחותי הערך שאינם מבינים כלל גדולת המלך וחכמתו, ובמה יתגלה אליהם היינו במה שמספר לפניהם סיפורי מעשיות ודברים הרבה לפי ערכם, ובזה מלובשים ענינים רמים ונשגבים, והגם שהם אינם מבינים מפני ההלבשה וההעלמה מ"מ ה"ז גילוי ע"י הדבור כו'. ומובן מזה ב' דברים הא' שמחמת ריבוי ותוס' אור בא לידי גילוי יותר מדאי, ועוד יובן שהגילוי יותר מדאי הנעשה מזה א"א שיבוא בבחי' התגלות הפנימיות רק בבחי' הדבור שהוא לבוש חיצוני בלבד (ובזה יש דוקא ענינים רמים מבחי' הפנימיות שלמעלה מבגילוי השכל כו'). והנמשל מזה</p> <p class=bodytext>דמחמת בחי' הריבוי והתוספות מבחי' אור פשוט דעצמות אוא"ס שע"י היחודים דאצי' הוא בא לידי גילוי יותר מדאי, והגילוי הוא להיות בחי' המל' הנק' עולם הדבור כו', ובזה דוקא מבחי' פנימיות ועצמו' א"ס ויתגלה לעתיד דונגלה כבוד ה' כו'. י"ל דנקודת המל' הוא בחי' אין שנאצל באצי', דהנה אצי' הוא בחי' יש נאצל וגם בבחי' חכ' כתי' והחכ' מאין תמצא ליש, ומל' היא בחי' אין, והגם דחכ' הוא יו"ד דש' הוי' בחי' נקודה לבד, מבו' ג"כ דנקודת היו"ד היא מ"מ בציור אות, אבל נקודה דכתר היא נקודה בלי ציור כלל כו', וכמו"כ י"ל בבחי' מל' מפני שרשה בבחי' לא ידע כו' כנ"ל. ובמ"א מבו' דבחי' מ"ה דחכ' הוא בחי' אין דכתר שנמצא בין הנאצלים כו' דמ"מ הוא בחי' אין וביטול שע"י החכ', וכמו בבחי' ראי' דחכ', ואין דנקודת המל' הוא בחי' העדר ואין בעצם והיינו בחי' מהות ביטול כו', ובחי' ההתפשטות וההתגלות הוא מבחי' עצמות א"ס ב"ה כו' כנ"ל). וע"כ זהו בחי' קימה בבחי' מל' והיינו שבמל' מאיר מבחי' או"פ ועצמי דאוא"ס ב"ה. וזהו ג"כ מה שההקמה היא ע"י יעקב להיותו</p> <p class=bodytext>בחי' בריח התיכון כו', ה"ה ממשיך מבחי' פנימי' הכתר שהו"ע הברכה מלעילא להיות אתפשטותא דהאי נקודה כו' וכמשי"ת לקמן. גם י"ל דבחי' נקודה זהו בחי' המל' כמו שמתלבשת בבי"ע דכל פרצופה היא בבחי' נקודה לגבי כמו שהיא באצי' כו', דהנה במאו"א כ' דאבן הוא י' דאד', וידוע דש' אד' הוא בחי' נקודת המל' היורדת לברי' כו'. והענין הוא דלהיות שאין ערך ברי' לגבי אצי' גם לבחי' המל' דאצי' שהיא מדה א' ממדות דאצי' בבחי' האלקו' כו', ע"כ בהכרח שיתעלם אורה להיות רק כנקודה א' בלבד ואז יכול להיות המשכה ושפע מבחי' המל' להתהוות נבראי' בע"ג, וזשארז"ל בענין מיעוט הירח לכי ומעטי א"ע כי כדי שתהא המל' בחי' ראש לשועלים בבי"ע להיות הנבראי' בבחי' גבול, הוצרך להיות בחי' מיעוט וצמצום אור בעצמותה לגמרי עד שאינה רק בבחי' נקודה א' לבד והוא הנק' מולד הלבנה, ואז תהי' מקור וראש לבי"ע כו', וע"כ גם כמו שנעשית בבחי' פרצוף בבי"ע ה"ז נחשב רק כמו נקודה לגבי אצי' כו'. והנה בזה יש ב' מדרי' הא' עצם בחי' המל' והיא הנקודה דמל' שבוקעת ושוברת את הפרסא</p> <p class=bodytext>ויורדת בראש הברי' שנעשית בחי' עתיק לברי' וכמ"ש בע"ח שעמ"ז פ"א (וי"ל דז"ש ואראה את אד' יושב על כסא כו', דכסה"כ הוא כח"ב דברי' שבתוכה התלבשו' בחי' נקודת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריג</div></p> <p class=bodytext>המל' שזהו ש' אד' כו'), וגם בחי' זו מסתתרת בברי' כמ"ש בע"ח שם, והב' בחי' התפשטו' הארתה הוא שבא בבחי' התלבשו' ממש בבי"ע בבחי' התלבשו' כח הפועל בנפעל כו', דבחי' זו באה בבחי' העלם והסתר בלבושי' דבי"ע כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויעקב עשה מצבה כלים, במאו"א אבן נקודה מצבה פרצוף, נקודת המל' בחי' כתר מל' (ושרשה מעתיק, וי"ל שזהו בחי' אין שנאצל באצי'), ועשאה מצבה בחי' התגלות המל' ע"י המשכת אור עליון (י"ל מבחי' פנימיות עתיק, או בד"כ משרש ומקור המל'), והו"ע הקימה דמל', גם י"ל דאבן הוא בחי' מל' כמו שהיא בבי"ע, ובזה גופא יש ב' מדרי' הא' נקודת הבוקעת הפרסא ונעשית ראש הבריאה, והב' התפשטות הארתה המתלבש בבי"ע. </p></p> <p class=bodytext>קי) <span class=cup>והנה</span> בעבודה י"ל שז"ע פעולת נה"א בנה"ב בבחי' כפי' בפועל ממש, דהיינו לא מה שפעל בעבודתו שלא ירצה בעניני' החומרי' כ"א מה שכופה א"ע בכפי' בפועל כו', גם י"ל שז"ע מצות מעשי' בלי שום כוונה ורצון פנימי כ"א רק הקיום בפו"מ כו'. וענין הנקודה י"ל שזהו בחי' נקודת הלב בחי' כנס"י כמו שהיא בבחי' קטנות דהיינו בבחי' אמונה לבד דע"ה שיש בזה תוקף גדול וכמו ויאמן העם דבזכות האמונה נגאלו כו', מ"מ אין בזה התגלו' אור וכמ"ש בתו"א ד"ה זכור דעמלק, והרחבת הדעת בעבודת ה' זהו הקמת המל' והו"ע הגאולה כו'. גם י"ל דהתלבשות הארת המל' בבחי' כח הפועל בנפעל ה"ז בבחי' העלם והסתר שאין האלקו' נראה ונגלה, שזהו לא רק מן ההתעלמו' דהאור האלקי כנ"ל בענין מיעוט הירח, כ"א מה שמתעלם ע"י הלבושי' דבי"ע כו', וכמו בעולם התחתון שאין האלקו' נראה ונגלה כלל דע"ה שבכ"ד יש אור וחיות אלקי ה"ז בבחי' הסתר לגמרי כו', שזהו מצד התגברו' היש דעולם התחתון כו'. דבדוגמא כזאת בנפש הוא בהתלבשו' הנה"א בנה"ב בחי' הסתר שהכחות דנה"ב מתגברי'</p> <p class=bodytext>ומעלימי' ומסתירי' על הנה"א דאז נק' נש"י בש' אסתר כו', וכידוע דלפעמים נק' כנס"י בשם רחל ולפעמים בשם אסתר, והיינו כשיש התגלו' אור הנפש שרצונו להכלל באוא"ס שרשו ומקורו נק' בשם רחל וכמו כרחל לפני גוזזי' נאלמה, דפי' נאלמה הוא ל' שתיקה שהו"ע הביטול כו', וכמו כצאן טבחה שפושטת צוארה לשחיטה ברצון פשוט, וכ"ה בכאו"א מישראל שיהי' רצונו להבטל ולהכלל באורו ית' למהוי א' בא' כו', וכל זמן שהוא בהתגלו' ובהתלהבות נק' בחי' רחל כו', אבל בעת שאין הדבר בהתגלו' נק' בחי' אסתר כו'. והגם שיש רצון זה בכאו"א מישראל אלא שמוסתר ונעלם כו' וההסתר הוא מהנה"ב, וכמ"ש כשושנה בין החוחי' שהחוחים הם המונעים ומסתירי' את השושנה והם כל עניני העולם ומעשה העוה"ז הנעשי' בכל לב ונפש, דבאמת צ"ל עשיית הדברי' הגשמי' בלא לב ולב כו' שבכ"ד צ"ל כוונה אלקי', וע"ה שמוכרח אל הגשמי מ"מ אצ"ל בזה תאוה הגשמי' והחומרי' כ"א לקבל חיות מהאלקו' שבזה כו', וכן בעסק מו"מ צ"ל בכוונה לש"ש בכדי שיוכל לעסוק בתו' ולקיים מצות כו', וצריך לידע שהעיקר הוא ברכת ה'</p> <p class=bodytext>אשר היא תעשיר כו', וממילא לא יהי' מוטרד כ"כ בהעסק באופן שלא יהי' לו מניעה ועכוב לתפלה בזמנה ולעסק התו' עכ"פ פ"א שחרית ופ"א ערבית כו', אבל כאשר הדברים הגשמי' נעשי' בכל לב ונפש ה"ה נק' חוחים ומסתירים בחי' זו מלהתגלו' כו', והוא כמ"ש באגה"ק סי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריד</div></p> <p class=bodytext>ד' דמפני שהלביש בחי' פנימי' נקודת לבבו בזלעו"ז כו' והיא בחי' ערלה המכסה על הברית (י"ל הכוונה על מ"ש בתו"א פ' תשא ד"ה שמאלו תחת לראשי) ונקודה הפנימי' שבלב כו', ועמ"ש בלק"ת ד"ה וידבר כו' במד"ס באוה"מ, ושם דההתלבשו' וההסתר הוא בכדי שעי"ז יהי' בירור הנה"ב (דכמו"כ הו"ע התלבשות המל' מה שמסתתרת בבי"ע הוא ע"י נוגה דבי"ע (דהתגברו' הישות הוא מנוגה כו' ועמ"ש בלק"ת בהבי' דראשי המטות) והכוונה הוא בכדי לברר כו'), והוא ע"י התפלה ברשפי אש וצמאון וצעקת הלב כו' (והנה משנת"ל זהו מהדרוש ותוסף אסתר, דמבו' שם שההסתר הוא על בחי' פנימי' הלב וכ"נ הכוונה בדרוש במד"ס הנ"ל, והבירור הוא ע"י רשפי אש וצעקת הלב בתפלה שהו"ע התשו' כו', וי"ל שזהו להפריד הרע כ"כ עד שהטוב יתעלה באצי' כו' וע"ש בהביאור, אמנם כמו"כ הוא גם בחיצוני' הלב שמסתתרת בנה"ב שהוא לצורך הבירור ע"י העבודה בבחי' השגת אלקו' והתעוררו' אהוי"ר כאו"א לפי מדריגתו כו'). והנקודה י"ל שזהו המשכת הארה מלמע' לעורר את הרצון וכמו עד יערה עלינו רוח ממרום וכמו ההתעוררו' שבא פתאום על נפשו כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה אדם כי יקריב יעו"ש. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובעבודה י"ל דוגמת ענין ההתלבשות הוא הכפי' בפועל, והנקודה היא נקודת הלב בבחי' אמונה. גם י"ל התלבשות היא התעלמות הנה"א בנה"ב בחי' אסתר, רחל בחי' התגלות הרצון לאלקות, ואסתר הוא כשהנה"ב מסתיר, והוא בכדי שיהי' הבירור ע"י תפלה, והנקודה י"ל שהיא האתעדל"ע לעורר האתעדל"ת. </p></p> <p class=bodytext>קיא) <span class=cup>ועוד</span> י"ל ע"פ מ"ש במ"א בענין ותפול לפני רגליו שבזה"ג כנס"י היא בבחי' נפילה והו"ע סוכת דוד הנופלת כו', כי הנה במ"ת כתי' פב"פ דבר ה' עמכם שהי' הקב"ה עם כנס"י בבחי' פב"פ וכן הי' כ"ז בהמ"ק, ובחי' פנים של הנפש הוא התגלו' הכחות פנימי' שלה דהיינו התגלו' החיות שלה (וכמו עד שיאדימו פניו שמתגלה בזה החיות פנימי כו') ומה שהוא רצונה וחפצה האמיתי כו', וכמו שבפנים הוא עיקר גילוי חיות הנפש וגילוי כל החושים ראי' ושמיעה כו', משא"כ מה שאינו כ"כ חפץ ורצון הנפש אלא על צד ההכרח או אגב גררא ובקרירות הם בחי' אחורי' של הנפש שאין שם אלא חיות מועט. כך הנה בזמן בהמ"ק הי' כללו' נפשות ישראל בטבעם נמשכים לעבודת ה' לאה' אותו ולדבקה בו מרצונם וחפצם האמיתי שזה הוא עיקר חיות הנפש, וצרכי עוה"ז לא הי' אצלם כ"א ע"צ ההכרח ודרך עראי וקרירות שלא הי' חיות הנפש בזה אלא דבר מועט ונק' בחי' זו ידך בעורף אויבך כו' וכמ"ש במ"א. והי' אצלם בחי' ראי' ושמיעה באלקו' וכמו שלש פעמים בשנה יראה כו' דכשם שבא ליראות כך בא לראות</p> <p class=bodytext>שראו ממש גילוי אוא"ס בבהמ"ק, ועי"ז הי' עבודתם כל השנה בבחי' ראיית המהות דאלקו' בעין השכל דבלבא בבחי' התאמתות ממש כו', שעי"ז הוא הביטול בבחי' השתחוואה שהו"ע ביטול פנימי ממש כו' וכמ"ש במ"א. ובחי' שמיעה הו"ע השגה דבזמן בהמ"ק הי' זה בבחי' השגה פנימי' בעצם הענין האלקי ולא בבחי' תפיסת ההשגה לבד כ"א מה שתופס ומשיג עצם הענין האלקי המושג כו', שז"ע התגלו' כח השמיעה כו', דבהשגה זו מאיר האור מן המוח אל הלב שיהי' לבו חפץ באמת באלקו' לדבקה בו, ולא רק מצד הכרח השכל שמכריח את הלב לאה' מצד ההשגה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רטו</div></p> <p class=bodytext>כ"א שהלב עצמה חפצה באמת כו' מפני שמאיר ומורגש בה האור האלקי כו', וז"ע התגלו' הכחות פנימי' של הנפש וחפצה האמיתי באלקו' וממילא כל עניני עוה"ז הן כדבר טפל לגמרי כו'. משא"כ בזה"ג הוא להיפך ממש, כי טבע נפש האדם להמשך אחר צרכי גופו ועניני עוה"ז, ואפי' מה שעושה טוב וסור מרע ומעורר את האה' לה' לדבקה בו ובתורתו, הוא מצד יגיעת הנפש שמייגע א"ע בעמל ויגיעה להתבונן בגדולת ה' להטות לבבו ונק' לעשותה לאה' שהיא העשוי' רק ע"י התבוננו' לא שהלב חפץ בעצמה כ"א מצד הכרח השגת המוח כו' וכמ"ש בתו"א בד"ה זכור דעמלק, ונק' בחי' זו אחור וכמ"ש כי פנו אלי עורף, פי' דאפי' מה שפנו אלי הוא בבחי' עורף שהוא בבחי' חיצוני' ואחורי' שאינו אלא חיות מועט כו'. וז"ש אני ישנה בגלותא שכמו בשינה שמתעלמי' הכחות דראי' ושמיעה, כמו"כ בזה"ג בחי' ראי' הוא בבחי' העלם לגמרי כו' (רק בנשמות הגבוהות והן נשמו' דאצי' שהן בבחי' בני חורין כו'), וגם בחי' שמיעה הוא בבחי' חיצוני' היינו בבחי' תפיסת ההשגה לבד, דהשגה זאת אינה מאירה בלב רק צריכי' להביאה</p> <p class=bodytext>אל הלב כו', ומה שבא אל הלב הוא בחי' הארה לבד מן ההשגה כו', וע"ה שזה פועל התעוררו' הלב ה"ז בבחי' חיצוני' לבד כו', וממילא א"ז פועל כ"כ הביטול בחיצוני' וגשמי' העולם כ"א בבחי' ביטול היש בלבד ובפרט לאחר התפלה שחולפת ועוברת האה' כו' (ויש בזה כמה חילוקי מדרי' בהעבודה בעת התפלה והרשימו הנשארת מזה על כל היום כו' וכמ"ש במ"א). ובחי' זו נק' נפילה לגבי מהות הנפש שמצ"ע לפי מקור חוצבה ראוי להיות בטבעה כשלהבת העולה מאלי' לדבקה בו, אלא כ"ז הוא לפי שנפלה וירדה בסתר המדריגה תחת ממשלת הגוף והנה"ב והיא אצלם במאסר ובגלות כו'. והנה ה' מתיר אסורים וסומך נופלים שסומך את נש"י להקימם מנפילתם לשוב אל ה' להיות בבחי' פב"פ, וההמשכה היא ע"י המצות שהן רצה"ע ה"ה מעוררי' את הרצון בנפש בבחי' אה"ר שזהו בד"כ התגלו' עצם הנפש, ועי"ז יהי' התגלו' בחי' הכחות פנימי' הנ"ל להיות עיקר ענינו וכל חפצו ורצונו באלקו' כו'. אמנם ארז"ל אם ישראל עושין תשו' נגאלין דהכח מלמע' שע"י המצות זה מספיק בנשמו' גבוהות דמ"מ מאיר בהם אור הנפש ומתפעל</p> <p class=bodytext>מהאור המאיר ע"י המצות כו', אבל בנשמו' שמבחי' עקביים הרי מצד הסתר הנה"ב אין האור דמצות נרגש בהם להיות מתפעלים מזה, וכמ"ש ואני בער ולא אדע שאינו יודע ומרגיש כו' וכמ"ש בסש"ב, וע"כ צריך תשו' דוקא שהו"ע התעוררו' ר"ר על הנפש להקימה מנפילתה וכמ"ש השיבנו כו' חדש ימינו כקדם כו', וההתעוררו' על התשו' י"ל שזהו מבחי' נקודת המל' שיורדת לבי"ע כו'. וכ"ז הוא בבחי' המל' כמו שיורדת לבי"ע דבד"כ היא בבחי' נקודה לבד לגבי כמו שהיא באצי' כו' (רק שבזה גופא יש ב' מדרי' עצם נקודת המל' ובחי' התפשטו' הארתה כו' כנ"ל). </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ועוי"ל דהנה בזה"ב הי' גילוי בחי' הפנים, היינו החפץ לאלקות, וראי' דחכ' ושמיעה היינו השגה פנימיות, ובזה"ג הפנימיות בהעלם והאהבה באה ע"י יגיעת השגה שהיא אהבה העשוי', וזה נק' נפילה, וה' סומך נופלים ע"י מצות, ובנשמות דעקביים ע"י התשובה, וההתעוררות על תשו' י"ל שזהו מנקודת המל'. </p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>רטז</div></p> <p class=bodytext>קיב) <span class=cup>אמנם</span> יעקב הקים בחי' המל' שעשאה מצבה בבחי' פרצוף כו', והיינו בחי' המל' כמו שהיא למע' מהתלבשו' בעולמו' כו', דהנה מה שמתלבש בעולמו' הוא בחי' הארה לבד, אבל עצם המל' היא למע' מהתלבשו' ונק' סובב לגבי בי"ע, וכמ"ש כי נשגב שמו דבחי' שמו עצמו הוא נשגב ומרומם מהעולמו' ורק הודו וזיוו הוא על ארץ ושמים כו', וז"ש (ירמי' י' י') אלקי' חיים ומלך עולם פי' מה שהוא אלקי' חיים שנמשך ממנו חיות להיות מתלבש בכל נברא בפנימיותו ממש, ולכן אלקי' ל' רבים ע"ש ריבוי התחלקו' החיות לכל נברא כנודע, ה"ז רק מבחי' מלך עולם היינו בחי' המל' שהארה מבחי' מל' נמשך להיות בבחי' התלבשו' כו', אבל שמו עצמו הוא נשגב, וכמו במלכותא דארעא אין המלך נתפס באנשי המדינה כו', וחוקי המלך שזהו חיות וקיום העם ה"ז רק הארה כו' וכמ"ש במ"א. ובזה יובן ענין ד' רבתי דאחד שרומז לבחי' מל' כנודע, וא"כ צ"ל מש"א אח"כ בשכמל"ו הלא כבר נרמז ענין מלכותו ית' בד' רבתי דאחד, אך הענין הוא כי הד' רבתי רומז על בחי' עצם מדת מל' ית' שהוא למע' מהתלבשו'</p> <p class=bodytext>בבי"ע, ולכן הד' סטרין מזרח מערב צפון דרום הם בטלי' שם במציאו' כו', וכנודע שזה שהיש תופס מקום זהו לגבי האור האלקי שבא בבחי' התלבשו' בעולמו' כו', אבל לגבי בחי' סובב אין היש תופס מקום כלל והכל בטל במציאו' כו', ומש"א בשכמל"ו זהו ההארה דמל' שבאה בבחי' התלבשו' בבי"ע כו'. והנה ד' רבתי הוא בחי' גדלות הדבור והוא כח הדבור, וכידוע דאותי' הדבור הקבועים בפה הם רק המשכה והתגלו' מהאותי' הרוחני' שבנפש שהן הכ"ב אותי' שבנפש הכלולין בעצמותו, וזה עיקר בחי' כח הדבור שישנו באדם גם בשעה שאינו מדבר כו', וכמו"כ הוא בבחי' דבור העליון הם כ"ב אותי' שהן כ"ב מיני המשכות והתגלו' חיות שונות זמ"ז שהם מחי' את כל העולמו', וכמ"ש ואתה מחי' את כולם אתה הן האותי' מא' עד תי"ו וה' מוצאות כו'. ויש בהם ב' מדרי' בחי' כח הדבור והתגלו' הדבור והן בחי' חומר וצורה, וכמ"ש באגה"ק סי' ה' ד"ה ויעש דוד שם דחומר האותי' הוא חיצוני' הבל הלב שנעשה קול ונחלק לכ"ב הברות כו', וצורת האותי' הוא בחי' כח הדבור שבנפש כו', וידוע דצורה וחומר הן בחי' אור</p> <p class=bodytext>וכלי דחומר האותי' הן בחי' כלים שמהם נתהווה חומרי' העולם ומציאותו שז"ע בדבר ה' שמים נעשו כו', וצורת האותי' הוא בחי' האור שזה פועל הביטול בנבראי' כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה מזוזה מימין, ומבו' במ"א שזהו מה שהחכ' תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים שבעיר שהן הע"מ להיות מציאו' העולמו', והחכ' תעוז כו' להיות בחי' הביטול כו', והוא בחי' הביטול שמבחי' חפץ ורצון ה' שלמעלה מהביטול שע"פ השגה כו' (וכמ"ש במ"א בענין ב' בחי' חיות שמבחי' בינה ומבחי' חכ' כו'), וז"ע מה שהד' רבתי הוא הביטול דיחו"ע כו' כנ"ל. ונמצא דד' רבתי הוא בחי' גילוי האור ושיהי' ביטול בעולמו' כו'. והנה ד' הוא מל' דלת שהמל' היא הדלת והפתח שבה וע"י הוא ההמשכה וההתגלו' מאצי' לבי"ע ע"י פתיחת הדלת, וכן ההעלאה מבי"ע לאצי' כו', ומבו' במ"א בענין דכל השערים הי' להם דלתות לבד פתחו של אולם שלא הי' לו דלתות, כי הנה השערים הם שערי ההשפעה כו', והדלתות הם לסגור השער כו', כי לפעמים נסגרים השערים לפי מעשה התחתוני' כו', אבל פתח האולם לא הי' לו דלתות שתמיד הי' פתוח לפי</p> <p class=bodytext>שהוא רומז לההשפעה היוצאה תמיד בלי הפסק ובלי מעצור כו', שזהו ההמשכה מבחי' עצמו' אוא"ס שלמע' מס' ההשתל' כו'. והענין הוא בבחי' המל' שנק' דלת שלפעמים נסגר כו', והו"ע כהדין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריז</div></p> <p class=bodytext>טיקלא דאסתחרת קמי' כו' וכמ"ש במ"א, וי"ל דהדלת הוא בחי' מל' שבמל' שזהו בחי' המסך והפרסא כו' וכמ"ש הפרד"ס בערך פרוכת שזהו בחי' תחתונה שבמל' כו', אך ענין ד' רבתי י"ל שזהו כענין ההמשכה דפתחו של אולם, והיינו המשכת בחי' עצמו' אוא"ס והוא שהמסך והפרסא לא יסתירו ויהי' גילוי אוא"ס כו', והו"ע הביטול דבחי' רצון וחפץ ה' כנ"ל, רק דפתחו של אולם הוא הגילוי בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג והד' רבתי שהוא הגילוי דמל' י"ל שזהו מה שבא בבחי' או"פ ובבחי' מדה ושיעור כו'. ובעבודה הו"ע כל המאריך בא' דהיינו להאריך ולהרחיב דעתו ובעומק לבו עד מקום שיד שכלו מגעת, איך שאני ה' לא שניתי ממש כמו קודם ברה"ע כי גם עתה בשמים ממעל ובארץ מתחת אין עוד כי כולא קמי' כלא ממש חשיבי כי רק הודו וזיוו לבד על הארץ ושמים, ואי לזאת הכל בטלים אצלו ית' ואליו תכסוף נפש כל חי כו', שע"י כ"ז יהי' בבחי' רצון לה' לבדו וכמ"ש מי לי בשמים כו' וכמ"ש בתו"א בד"ה זכור דעמלק. וז"ע הקמת המל' שעשאה בבחי' פרצוף להיות המל' בבחי' גילוי אור, וה"ז היפך מהגל שעשה לבן</p> <p class=bodytext>שרצה להיות בחי' העלם והסתר לגמרי כו', ויעקב אדרבה הקים בחי' המל' להיות מנקודה פרצוף שז"ע המצבה להיות בחי' המל' כמו שהיא באצי' שהיא בחי' גילוי אור ולהיות בה וע"י גילוי אלקו' בעולמו' שיהי' היחוד והביטול דה' אחד כו', ועמ"ש הש"ך עה"ת דהגל בגימט' ה' אחד דכאשר יש היחוד דה' אחד אין הגל והפרסא מפסיק כלל כו'. וזה הי' עבודתו בבית לבן להמשיך גילוי אוא"ס מבחי' לובן העליון ולהיות קימת המל' שתהי' כמו שהיא באצי' שמאיר בה גילוי אור, ובה וע"י נמשך הגילוי גם בבי"ע להיות בהם בחי' הביטול, וכנ"ל שז"ע צורת האותי' שמהם בנבראי' הוא צורת הנבראי' שמבחי' חפץ ה' כו' שהו"ע הביטול שבנבראי' כו', ובאמת המשיך במל' בחי' או"פ ועצמי שלמע' מבחי' הגילוי הנ"ל וכמשי"ת לקמן. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ואחר</span> שגמר עבודתו בבית לבן הלך לברר את עשו, וזהו וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו כו'. דהנה הבירורי' דיעקב הי' בדרך מלמעלמ"ט ע"י גילוי אור עליון, ולהיות דעיקר עבודתו אצל לבן הי' להמשיך אורות עליוני' מבחי' לובן העליון שהו"ע עקודים נקודים וברודים שהן עולמו' בי"ע הכללי', עד שהמשיך האור בבחי' מל' והקים בחי' המל' להיות הגילוי גם למטה כו', וגם המשיך ההמשכה דתו"מ שזהו המשכה מבחי' פנימי' ועצמי' אוא"ס ב"ה שע"י כ"ז יכול להיות הבירור בכל הדברים התחתונים כו', וכמשנת"ל פק"ח שהבירור הוא בכח אור עליון דוקא כו', וע"כ כאשר גמר עבודתו הנ"ל הי' ביכולתו לברר את עשו שלמטה כו'. וזהו שמודיע לו מה שעשה בבית לבן היינו שכבר המשיך כל האורות והגילוי' העליוני' וגם המשיך בחי' התו"מ וביכולתו לבררו כו', וזהו הסדר שתחלה הי' צ"ל אצל לבן להמשיך כל ההמשכות הנ"ל ואח"כ הבירור דעשו כו', וז"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי והיינו דבכח זה יהי' הבירור כו', ולפמשנת"ל דעבודתו בבית לבן הי' גם ענין הבירורי' הי' צ"ל ג"כ תחלה</p> <p class=bodytext>העבודה אצל לבן שהוא בחי' כח"ב דתהו ואח"כ הבירור דעשו שהוא בחי' ז"א דתהו, והגם דבהבירורי' דעכשיו הרי הבירור דכח"ב יהי' לעתיד דוקא כנודע ומבו' במ"א, הנה זהו בהבירור בדרך מלמטלמ"ע, אבל גבי יעקב שהי' הבירור בדרך מלמעלמ"ט הי' תחלה הבירור דכח"ב כו'. וזהו וישלח יעקב מלאכים כו' דאחר שהמשיך כל האורות וההמשכות העליוני'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריח</div></p> <p class=bodytext>ובירר בחי' כח"ב דתהו הלך אח"כ לברר את עשו, וע"ז הוא שמודיע לו מה שעשה בבית לבן ואו' עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי שבכח זה יש ביכולתו לבררו כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם יעקב עשה מצבה שהמשיך בחי' המל' כמו שהיא באצי', והו"ע ד' רבתי דאחד יחו"ע, ובשכמל"ו יחו"ת, והוא בחי' חומר האותיות מקור המציאות, וצורת האותיות להיות ביטול, והחכ' תעוז לחכם, דלת ע"ד פתחו של היכל והו"ע כל המאריך באחד, וז"ע הקמת המל', ואחר הבירור בבית לבן בא לברר את עשו. וזהו וישלח יעקב מלאכים.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>