המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ וישב, כ' כסלו, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/29/index.htm">בס"ד. ש"פ וישב, כ' כסלו, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ וישב, כ' כסלו, תער"ג</h3><div class=pageno>ריח</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>פדה</span> בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי, וארז"ל אמר הקב"ה כל העוסק בתו' וגמ"ח ומתפלל עם הצבור כאלו פדאני אותי ואת בניי מבין האומות, ופרש"י דבתו' כתי' וכל נתיבותי' שלום וגמ"ח מביא שלום בין איש לרעהו, ומתפלל עם הציבור זהו כי ברבים היו עמדי. וצ"ל מהו"ע הפדי' למע' דהפדי' בנש"י ניחא, אבל מה שייך ענין הפדי' למעלה, גם צ"ל מה שהפדי' היא דוקא ע"י ג' עניני' אלו דתו' וגמ"ח ותפלה בצבור ולא תפלה סתם. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, שזהו הקמת המל' מבחי' נקודה לעשותה פרצוף, ונת' דבחי' נקודה זהו כמו שהמל' יורדת ומתלבשת בבי"ע כו', ועשאה פרצוף שזהו כמו שהיא באצי' שנק' סובב לגבי בי"ע כו', והו"ע ד' רבתי דאחד שזהו בחי' כח הדבור והו"ע בחי' צורת האותי' שמזה נמשך הביטול בעולמו' והו"ע הצורה שבנבראי' שמבחי' חפץ ה', דכמו"כ בבחי' מל' זהו בחי' כח הדבור שמזה נעשה הביטול בנבראי' כו'. </p> <p class=bodytext>קיג) <span class=cup>והנה</span> הפרד"ס ערך מצבה כ' כי המל' בהיותה מיוחדת עם הת"ת נק' מצבה, ולכן שייך זה ליעקב שהוא ת"ת, וכ"ה בזהר פ' נח דע"ב ב' ע"פ והאבן הזאת אשר שמתי מצבה מאי מצבה דהוה נפילה ואוקים לה, ויצוק שמן על ראשה דהא ביעקב תליא מלתא למעבד יתיר מבני עלמא, ומבאר שם שז"ע ושלמה ישב כו' ותכון מלכותו מאד דהיינו דהוה קיימא סיהרא באשלמותא כמ"ש בזח"א דרמ"ג סע"א והקימה באופן כזה זהו ע"י יעקב דוקא וכמשי"ת. והנה ענין דקיימא סיהרא באשלמותא הוא שמאיר האור בכל המל' גם בה"ס האחרונו' ואז מאיר האור בגילוי גם בבי"ע כו', דהנה הע"ס נחלקי' לב' מדרי' כללי' והן ה"ס עליונות וה"ס תחתונות והיינו כח"ב ודעת הכולל פנימי' חו"ג, ות"ת הכולל חיצוני' חו"ג ונה"י. דהנה הת"ת יש לה שני מציאו', הא' מציאו' עצמה שלמע' מהתכללו' חו"ג, והב' מה שכוללת חו"ג וכמ"ש הפרד"ס שע"א פ"ב והו"ע משה מלגאו ויעקב מלבר כו', ובד"פ זהו ב' מיני התכללו' שיש בת"ת הא' ההתכללו' דחו"ג שנותנים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריט</div></p> <p class=bodytext>מקום זל"ז והיינו רק מה שסובלי' זא"ז, והב' ההתכללו' שמקבלי' זמ"ז עד מבלי אשר ימצא ראש וסוף כו' כידוע ומבו' במ"א, ובבחי' זו הת"ת הוא כמו הדעת כו', והתכללו' הא' הנ"ל זהו בחי' חיצוני' הת"ת כו'. ונמצא דה"ס עליונו' זהו בד"כ בחי' פנימי' הספי' וה"ס התחתונו' זהו חיצוניותן כו'. וכשם שיש ב' מדרי' אלו בהע"ס בכלל כמו"כ הוא בכל ספי' בפרט, דה"ס העליונו' הן הפנימי' שבה וה"ס התחתונו' הן החיצוני' שבה כו'. וכמו"כ בחי' המל' נחלקת לה"ס עליונו' שזהו בחי' הפנימי' וה"ס תחתונו' הן בד"כ בחי' חיצוני' המל' כו', וענין דקיימא סיהרא באשלמותא הוא שיהי' האור בבחי' חיצוני' המל' כמו בהפנימי' ואז יהי' הגילוי בבי"ע בבחי' גילוי אור ממש כו'. והוא עד"מ כמו הלבנה שנודע שמתחלקת לב' חצאין חצי העליון שכנגד השמש ושמאירה תמיד מהשמש, והחצי הב' שכנגד חלל העולם פעמים מאירה ופעמי' אינה מאירה, דבסוף החדש חצי כדור התחתון חשוך מפני ריחוקה מהשמש, ובתחלת החדש אז מולד הלבנה שמתחיל להאיר גם חצי הכדור התחתון והולכת ומאירה יותר עד שבאמצע החדש</p> <p class=bodytext>מאיר כל חצי הכדור התחתון ונק' מילוי הלבנה. והדוגמא מזה למע' בבחי' מל' דה"ס הראשונו' שלה מאירים תמיד מבחי' ז"א, והן למע' מבחי' התלבשות בבי"ע כו', אמנם בחי' המל' המתלבשת ומתפשטת בבי"ע הוא בחי' ה"ס האחרונות שבה וכדוגמת חצי כדור התחתון שבלבנה שכנגד חלל העולם כו', וכמו בלבנה דאין החלק הזה מאיר בשלמו' רק בחצי החדש, כמו"כ הוא בבחי' המל' בחצי התחתון שמתפשט בבי"ע אין האור מאיר רק בצמצום והעלם גדול בבחי' אחורים וחיצוני' לבד כו', דגם שמחי' כל העולמו' הרי החיות בא רק מבחי' חיצוני' האור שאינו מאיר שם אור הפנימי' כו'. וענין דקיימא סיהרא באשלמותא הוא שכל הי"ס דמל' מאירים גם הה"ס האחרונו' מאיר בבחי' גילוי אור ממש, לא רק אור מצומצם, וגם ההשפעה שמשפעת המל' לבי"ע בא בבחי' פנימי' לא בבחי' אחורי' וחיצוני' לבד כו', וכמ"ש כ"ז בסי' בפי' ישיש כגבור לרוץ אורח כו'. וזהו דבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא לפי שהי' דור ט"ו לאברהם הי' אז זמן מילוי הלבנה שהי' מאיר האור בכל הי"ס דמל' עד שגם למטה הי' גילוי אוא"ס ממש, וכמו</p> <p class=bodytext>בבהמ"ק שהי' גילוי אוא"ס ממש בבהמ"ק ועי"ז הי' הגילוי גם בעולם, וכמשנת"ל פקי"א דכללו' העבודה הי' אז בבחי' ראי' ושמיעה שהי' האור מאיר בגילוי בנפשם כו'. וכנודע בג' זמנים דשלמו' אדם דוד משיח שהן ר"ת אדם, דאדה"ר קודם החטא הי' גילוי אוא"ס למטה וכדאי' במד"ר שה"ש (ע"פ באתי לגני) עיקר שכינה בתחתוני' הי' כו', והי' אדה"ר מביט מסוף העולם ועד סופו בהאור שנברא ביום ראשון, שזהו גילוי בחי' עצמו' אוא"ס ב"ה דביום הראשון בגימט' כתר כו' כנודע, וכמו לעתיד שיהי' גילוי אוא"ס למטה וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו', כי עין בעין יראו בבחי' גילוי ממש כו', וכן הי' בבהמ"ק שראו ממש גילוי אוא"ס למטה כו', דכ"ז הוא אינו ע"פ ס' השתל' ע"פ מא' קו המדה, דכללו' האור הוא אור מצומצם ומתצמצם ומתמעט ממדרי' למדרי' עד שלמטה אינו מאיר גילוי אור, והיינו דמה שיכול להיות הגילוי בבי"ע הוא רק בחי' המציאו' דאלקו', דגם במלאכים דברי' שיודעים ומשיגים אלקות וכידוע ומבו' במ"א בענין עולם הברי' שהוא יש הראשון שנברא מהאין האלקי שמאיר שם גילוי</p> <p class=bodytext>האין כו', ואימא עילאה מקננא בכורסיא שמושג שם האור כו', הרי כ"ז הוא בחי' המציאו' לבד לא גילוי המהות ממש דמבחי' גילוי המהות אא"ל מציאו' הנבראי' כ"א מבחי' המציאו' כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכ</div></p> <p class=bodytext>וכ"ש למטה שהאור האלקי הוא בבחי' העלם והסתר, רק נש"י יש להם השגה באלקו' והיינו מפני שבעצם מהותם הם אלקו' כנודע, ע"כ גם למטה בתכלית ההעלמות וההסתרים יש להם השגה באלקו', וג"ז הוא בבחי' ידיעת המציאו' לבד, אבל מהות אלקו' אינו מושג לנבראי', ואפי' בנשמו' דאצי' כתי' וראית את אחורי כו' וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (ומובן שם שזהו בחי' המציאו', ופני שהוא בחי' המהות לא יראו כו', ובאגה"ק ד"ה עוטה אור משמע דוראית את אחורי זהו מהות בחי' אחורי' דחכ' והו"ע נובלות חשמ"ע כו', וע"ש בד"ה להבין מ"ש בפע"ח בענין המצות ולימוד הלכות וסודות המצוה כו'). ונשמו' בג"ע שמשיגים מהות הזיו כו' זהו זיו תורתן ועבודתן וכמ"ש בלק"ת ד"ה במד"ס, שע"י התו' נמשך בחי' מהות אלקו' והיא הנותנת כח לצדיקים שיוכלו לקבל את האור וכמ"ש בסש"ב פל"ו, אבל מה שנמשך בעולמו' ע"פ ס' השתל' הוא בחי' המציאו' לבד דאלקו' כו'. ובבהמ"ק הרי ראו ממש מהות אלקו' למטה וכמ"ש יראה כל זכורך כו', וכל ההמשכו' והגילוי' למטה הכל הוא ע"י בחי' המל', ולהיות</p> <p class=bodytext>שהי' אז קיימא סיהרא באשלמותא שהי' הגילוי גם בה"ס אחרונו' דמל' שזהו ג"כ לא ע"פ סדר השתל' כו', דע"פ סדר השתל' הוא שרק בה"ס העליונות יאיר בחי' פנימי' האור אבל בה"ס האחרונו' יהי' רק בחי' אור מצומצם והיינו בחי' חיצוני' האור לבד שבא בבחי' צמצומים והעלמו' בכדי שיהי' מציאו' יש כו', ורק מבחי' אוא"ס שלמע' מהשתל' נמשך האור והגילוי באופן כזה שגם חיצוני' המל' היא כמו הפנימי' ע"כ הי' גם למטה גילוי מהות אלקו' ממש כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והפרדס כ' מצבה יחוד ת"ת ומל', והו"ע דקיימא סיהרא באשלמותא, דע"ס נחלקות ה"ס עליונות בחי' פנימיות, וה"ס תחתונות חיצוניות, ב' מציאות בת"ת, וכן במל' פנימיות המאירה תמיד מז"א, וחיצוניות המתלבשת בבי"ע בחי' העלם, וקיימא סיהרא באשלמותא הוא שגם בהחיצוניות יאיר האור, ויהי' הגילוי למטה, וכמו קודם החטא, וכמו לעתיד, וכן הי' בבהמק"ד, דעכשיו רק גילוי המציאות דגם בנשמות הגבוהות כתי' ופני בחי' המהות לא יראה, והגילוי הנ"ל הוא בחי' גילוי המהות. </p></p> <p class=bodytext>קיד) <span class=cup>ושרש</span> המשכה זו היא מבחי' פנימי' ועצמי' אוא"ס שלמע' מע' מבחי' השתל' כו', דבחי' חיצוני' דאוא"ס שיש לזה שייכו' לס' השתל' הרי ההמשכה היא בס' והדרגה כו' (שזהו המדידה ברצון דברה"ע ששיער בעצמו להאיר במדה וגבול להיות ההמשכה בס' והדרגה כו'), רק מבחי' פנימי' אוא"ס שאינו שייך להשתל' כלל משם נמשך שיהי' הגילוי שלא בס' והדרגה דמא' קו המדה כו', וז"ש ישיש כגבור לרוץ אורח דישיש בגימט' כתר וישיש הוא ב"פ יש שהן ב' חצאי הכתר, דמבחי' מחצה העליון שזהו פנימי' הכתר משם דוקא הוא שרש ההמשכה הזאת להיות גילוי מהות אלקו' עד למטה מטה כו'. וז"ש הזהר דהא ביעקב תליא מלתא, דהנה יעקב הוא בחי' הת"ת שעולה עד הכתר וידוע דהיינו בחי' פנימי' הכתר דוקא, וזהו בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, וידוע דקו האמצעי חלוק מב' הקוין דימין ושמאל בב' דברים, הא' שמבריח מן קצה העליון ביותר למע' מב' הקוין דשרשן ג"כ בכתר אך רק בבחי' חיצוני' הכתר, אבל קו האמצעי שרש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכא</div></p> <p class=bodytext>המשכתו מבחי' פנימי' הכתר כו', ומבריח עד קצה התחתון ביותר דהיינו בחי' המל' סוכ"ד דאצי', דהנה חו"ב הרי בינה רק עד הוד אתפשטת, ויסוד אבא ארוך שנמשך עד יסוד ז"א, אבל קו האמצעי מבריח עד בחי' המל' סדכ"ד דאצי' ובבחי' האחרונו' שבה כו'. והב' דאופן ההמשכה הוא דכללו' הקו היא כמהות א' ממש, ולא כמו הב' קוין כמו חח"ן מימין הרי החסד הוא מהות אחר מבחי' החכ' וכן בג"ה משמאל כו', משא"כ דת"י כולם הם מהות א' ממש כו' וכמ"ש במ"א באורך, והיינו שהדעת ממשיך מבחי' פנימי' הכתר ואותה ההמשכה ממש הוא שנמשך בבחי' ת"ת ויסוד כו', וב' הדברי' הא בהא תליא דלפי שההמשכה היא מבחי' פנימי' הכתר דוקא ע"כ אינה משתנית ונמשך בחי' המהות ממש בכל המדרי' כו'. וזהו מ"ש הפרד"ס דמצבה הוא בחי' המל' בהיותה מיוחדת עם הת"ת, דהנה ע"פ ס' השתל' המל' מקבלת מבחי' נה"י דז"א והיינו מבחי' חיצוני' המדות דנה"י הן לבר מגופא כו', וכמו הדבור שמקבל רק מחיצוני' המדות שהרי בתוקף ההתפעלות אינו יכולי' לדבר כו', אמנם יחוד ת"ת ומל' הוא שנמשך במל' בחי' עצמו'</p> <p class=bodytext>המדות כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה וכי תבאו ונטעתם כו', וכמו הדבור שמדבר דברי חול להדבור שמדבר דברי חכ' כו', כך ע"מ נק' מלין דהדיוטא לפי שמאיר בהם רק בחי' נה"י כו', אבל עה"ד נמשך בהם מבחי' פנימי' חכ' ורצונו ית' כו'. וזהו יחו' ת"ת ומל' וכמא' והת"ת זו מ"ת כו', ובשרש זהו בחי' יחוד פנימי דאו"א והו"ע יחוד שמשא וסיהרא להיות המשכת או"ח כו', וידוע דיחוד פנימי דאו"א הוא שנמשך מבחי' פנימי' הכתר דוקא וכמ"ש במ"א וזהו שנמשך במל' ע"י הת"ת דוקא כו'. וזהו ויצוק שמן על ראשה (דעז"א בזהר דהא ביעקב תליא כו'), י"ל דהיינו בחי' שמן הטוב שזהו בחי' ג"ר דעתיק כו' וכמ"ש במ"א, ועי"ז המשיך בחי' גילוי העצמו' גם בבחי' מל' להיות הגילוי בבי"ע כו'. והענין הוא דהנה תכלית כוונת יעקב הי' להמשיך שגם למטה בבי"ע יהי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמו שהוא באצי', שזהו ג"כ תכלית הכוונה במ"ת שניתנה התו' למטה בהלכו' גשמי' ולהיות מושגי' בשכל גשמי היינו שכל הטבעי כו', שע"י שלומד ההלכה ומבין אותה בשכלו הטבעי נעשה השכל הטבעי כלי לחכמתו ית', וכן</p> <p class=bodytext>במעשה המצות וכמו במצות צדקה וגמ"ח נעשה היד גשמי כלי לאוא"ס ב"ה, כמו חסד דרועא ימינא שהיא כלי לאוא"ס, כמו"כ הוא היד הגשמי הנותנת צדקה, ובהתגלו' יהי' כן לעתי' דאז יהי' היד גשמי כמו חסד דאצי' ממש, וזהו ע"י העבודה דעכשיו בנתינת הצדקה דבאמת גם עכשיו כ"ה רק שזהו בהעלם ולעתיד יהי' בגילוי כו'. וכן המדות טבעי' נעשי' עי"ז כלי לאלקו' וכמו הנותן צדקה לעני כו' והמפייסו כו', שהעיקר הוא המדה שבלב שיתן בעין יפה שגם בעבודת הצדקה שהיא בדרך כפי' צריכה להיות הנתינה בעין יפה דוקא וכמו ולא ירע לבבך כו', ועי"ז נעשה המדה טבעי' כלי לאלקו' כו', וכל המצות הן בכח המעשה דוקא (ויש מצות שהן חובת הלבבות ג"כ הכוונה בהן שיהיו גם בכחות הטבעי', וכמו ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך דעיקר מצות האה' היא שגם הלב הטבעי יתעורר באה' וכמו לבי ובשרי ירננו כו') ונתלבשו בדברים גשמי' דוקא כמו ציצית בצמר הגשמי ותפילין בקלף הגשמי כו', דתכלית הכוונה בכ"ז הוא שתהא התלבשו' והתאחדו' אוא"ס ב"ה ממש בחכ' וחסד שלמטה במעהמ"צ שהן בכח המעשה דוקא</p> <p class=bodytext>כנ"ל, ובעשייתן בגשמי' בדברים הגשמי' כו' שזה הי' המשכת מרע"ה שגם למטה יהי' היחוד בבחי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כמו למע' כו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכב</div></p> <p class=bodytext>וכמ"ש בתו"א ד"ה משה ידבר. והנה נודע דהתחלת יחו"ע דמ"ת הי' מהאבות וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל בפ' לך לך, אמנם עיקר התחלת היחוד הי' ע"י יעקב וכדאי' במד"ר פ' בחוקותי ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב הה"ד ליעקב אשר פדה את אברהם משל לא' כו' וראה שעתיד להוליד בת שתהא נשאת למלך כו' כך אברהם כו' כדאי הוא להנצל בשביל יעקב כו', ומבו' במ"א ביאור זה דהנה קודם כל מצוה אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' דשכינתי' הוא בחי' מל' ובד"כ הוא בחי' ממכ"ע כו', וקוב"ה זהו בחי' סוכ"ע שקדוש ומובדל כו', ויחוד קוב"ה ושכינתי' הוא שיהי' גילוי בחי' סוכ"ע בממכ"ע כו', וז"ע יחוד שהוא המשכת הדעת דאל דעות ה' ד"ע וד"ת והיחוד הוא שגם בד"ת יהי' מושג כמו שהוא בד"ע איך שכולא קכל"ח כו'. ויחוד זה התחיל מיעקב, דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שאברהם הי' בבחי' וימינו תחבקני, ויצחק הי' בבחי' שמאלו תחת לראשי שכ"ז הוא בבחי' מקיף שזהו הכנת היחוד, אבל בכדי שיומשך למטה בבחי' פנימי' שז"ע היחוד הי' ההתחלה מיעקב, לפי שיעקב אותי' יבקע וכמ"ש אז יבקע כשחר</p> <p class=bodytext>אורך שיעקב התחיל לבקוע את החשך להיות גילוי בחי' ד"ע למטה כו'. וזהו שהלך יעקב לחרן בחי' עלמא דפרודא להמשיך שם האור והגילוי כו', וגם ע"י הבירורי' שבירר והעלה למע' המשיך עי"ז גילוי אוא"ס למטה כו' (וכמו קודם מ"ת הי' צ"ל תחלה שעבוד מצרים, שעי"ז העלו ניצוצו' הרבה וכמ"ש וגם ערב רב כו', וע"י תוקף הבירור שלהם במצרים הי' מ"ת להיות תומ"צ בגשמי' כו', וכמ"ש בתו"א ד"ה לך לך, כמו"כ ביעקב הי' צ"ל היציאה לחרן בחי' נחר גרוני שזהו בחי' גלות ועמ"ש בתו"א ד"ה לכן אמור ובהגהות לשם, ובירר שם בירור רב בצאן לבן, ועי"ז המשיך להיות גילוי אוא"ס למטה כו'). </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ושרש ההמשכה היא דוקא מבחי' פנימיות אוא"ס, ולכן הוא ע"י יעקב ת"ת עולה עד פנימיות הכתר קצה העליון ומבריח עד המל' קצה התחתון ביותר, ובכל הקו בשוה, וזהו יחוד ת"ת ומל', ושרשו מיחוד פנימי דאו"א, וזהו ויצוק שמן י"ל ג"ר דעתיק. והענין הוא דהנה המשכה דתורה הוא שגם בבי"ע יהי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד, דההלכה המושגת היא מהות ח"ע, ובמצות הרי כח היד הנותנת צדקה וכן המדות נעשים כלים, ולעתיד יהי' בהתגלות, וזהו שהמשיך משה, וההתחלה היא שהמשיך יעקב, יעקב יבקע, וזהו שהלך לחרן, וע"י הבירורים המשיך פנימיות א"ס ב"ה. </p></p> <p class=bodytext>קטו) <span class=cup>והנה</span> בכדי שתהי' ההמשכה צ"ל תחלה ההעלאה למעלה, וזהו שבהתחלת הילוכו כתי' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, דאבני המקום הן בחי' אותי' דדבר ה' שנעשו מקור לעולמו' דבריבוי השתל' נעשה עלמא דפרודא לגמרי כו', וישם מראשותיו היינו שהעלה אותם לבחי' החכ' שזהו מה שנעשו אבן א' בחי' י' דש' ה' בחי' חכ' כו', והיינו שהעלה אותם מן הפירוד אל היחוד כ"כ להיות בבחי' ביטול אמיתי דחכ' כו', ואח"כ ויחלום כו' שהובטח מלמע' בכל ההמשכות העליונו' וכתי' והנה אנכי עמך ושמרתיך בעבודת הבירורי' כו', והשיבותיך אל האדמה הזאת דהיינו בבחי' המשכת האור והגילוי עד למטה מטה ממש כו', וזהו ויקח את האבן אשר שם מראשותיו בבחי' העלאה מלמטלמ"ע וישם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכג</div></p> <p class=bodytext>אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה בבחי' המשכת האור מלמעלמ"ט להיות הגילוי גם למטה כו', וכמ"ש כ"ז בתו"א ד"ה ויצא באורך. ובעבודה הו"ע אותי' התפלה ואותי' התו' דאותי' התפלה הן בבחי' העלאה מלמטלמ"ע דמט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, וכמו הכתר שנעשה מאב"ט כמו"כ הוא בחי' הכתר לקונו שנעשה מאותי' התפלה המתבררים מכחות טבעי' דנה"ב כו', ועי"ז הוא ההמשכה אח"כ ע"י אותי' התו' כו'. דהנה אי' בזהר בהתחלה ד"ד ע"א מאן דמהפך חשוכא לנהורא וטעמא מרירו למתקא והו"ע התפלה והתו' שע"י התפלה מהפך מרירו למיתקא, כי מרירו הן תאוות עוה"ז ותענוגיו שמושפעים מהיכלות הקלי' שאין לך דבר למטה שאין לו היכל למע' שממנו בא תוצאות הדבר ההוא והשפעתו, וכל תענוגי עוה"ז אפי' דבר קל ואפי' המסלסל בשערו הנה החיות ההוא נמשך מהיכלות הטומאה (ועמ"ש באגה"ת פ"ו), ולכן נענש יוסף בשבתו בבית האסורים י"ב שנה על שהי' מסלסל בשערו כו', וצריך להפוך מרירו למתקא שלא ירצה בכל התענוגי' האלו, ותמורת זה יהי' כל תענוג נפשו באלקו' וכמו טעמו וראו כי טוב ה'</p> <p class=bodytext>וכמו אז תתענג על ה' כו'. והוא ע"י התבוננו' בתפלה מהאור וחיות אלקי שבכל דבר ודבר המהווה ומחי' אותו ואיך שהעיקר הוא האלקו' כו', והיינו שמתבונן איך שבכל התענוגים יש בהם אור וחיות אלקי המחי' אותם, דבהתבוננו' זאת לא ירצה בהתאווה הגשמיות כ"א בהחיות האלקי שבו והו"ע מוצא פי' ה' שבהמאכל שע"ז יחי' האדם כו', ובפרט כשמתבונן בפרטי' אופן החיות האלקי בכל עולם ועולם ובכל נברא ונברא בפרט, ואיך שכללות החיות שבעולם הוא חיות מצומצם ונעלם ביותר והחיות אלקי שבעולמות הוא בבחי' מעלה ומדרי' עליונה יותר ובגלוי ביותר כו', שעי"ז מתקרב ומתדבק מאד באלקו' שכל חפצו ורצונו הוא באלקו' ואינו רוצה בהדברים הגשמי' כו'. וביותר כשיתבונן במ"ש ראה נתתי לפניך את החיים כו' איך שכל התאוות גשמי' הם מות ורע כו', וכמ"ש במ"א דמ"ש חיים ומות אין הכוונה בגשמי' דחיים הוא בשעת שהדבר חי ומות הוא בפירוד החיות ממנו דמי הוא פתי שלא ירצה בחיות, רק הכוונה שבכל דבר בעת שהוא בחיותו וקיומו יש בו חיים ומות והוא שהחומרי והגשמי הוא בבחי' מות שהרי הוא</p> <p class=bodytext>כלה ונפסד שגם בעת חיותו וקיומו ה"ה נפסד, וכמו שהאדם מרגיש בעצמו שגופו וכחותיו הטבעי' נחלשי' מזמן לזמן, וחיים הוא החיות הרוחני שהנשמה היא בבחי' קיום שאין בה הפסדות ח"ו, שג"ז האדם מרגיש בעצמו שהנשמה אין בה הפסדו' אדרבה מתגלה ומתחזקת ביותר מזמן לזמן (ע"י זיכוך ותיקון הכלים והסרת החומרי' כו'), וכמו ימים ידברו ורוב שנים כו', הרי שזה היפוך מהגוף שנחלש ונפסד מזמן לזמן וכמ"ש הבחיי שמשעה שנולד מתחיל בו ההפסדו' ומצד הנשמה אדרבה ימים ידברו כו', וזקני ת"ח כ"ז שמזקיני' דעתם מיושבת עליהם וכמא' סבא דעתוהי סתים כו' שכח שכלו מתחזק ביותר שבא בשכלו על עניני' נעלים ועמוקי' שלא בא עליהם מקודם ובכל ענין בעומק ופנימיות שבו כו', וע"כ הרוחני' נק' חיים והחומרי' נק' מות כו'. ורע הוא עוד גרוע מהמות, דמות הוא ההפסדות גם בעת שהחיות בו דבנמשל היינו גסות וישות החומרי' (שהוא הפסולת) גם כשאין בזה רע (והיא בחי' נוגה בעצם כו'), ורע הוא דבר איסור ר"ל או תאוות היתר למלאות תאות נפשו שהן ג"כ רע כנודע, שזהו עד"מ כמו הגשמי</p> <p class=bodytext>בהפרד ממנו החיות שנרקב ונפסד ונעשה דבר מיאוס ושיקוץ ממש כו', וכמ"ש כ"ז באורך בד"ה תקעו, עת"ר. שע"י אריכו' ההתבוננו' בזה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכד</div></p> <p class=bodytext>שמובן היטב הענין גם בנה"ט הרי ניטל מהנה"ט התענוג (בל"א דער גישמאק) מעניני העולם עד שנעשים הדברים נמאסים אצלו ויהי' חפצו ורצונו באלקו' ויתענג בזה כו', וז"ע הקרבנו' שהי' העיקר הקרבת החלב ודם דחלב הו"ע התענוג והיינו שהתענוג הגשמי נהפך לעונג אלקי כו'. ועי"ז נעשה אתהפכא חשול"נ והיינו שחשך הגשמי של עוה"ז מעשה שמים וארץ שנראים ליש ודבר גשמי יתהפך לנהורא להיות בו גילוי אוא"ס להיות היש בטל אליו ית' ונגלה כבוד ה' למטה כמו שהוא למע', והיינו שע"י דטעים מרירו למתקא שהיא מלמטלמ"ע להפוך לבו מתאוות עוה"ז ולדבקה בו ית' בתשוקה וצמאון כו', יאיר אור ה' מלמעלמ"ט במקום החשך של עוה"ז להאיר חלקו בעולם שלא יהי' העולם מעלים על אור ה' וקדושתו ויהי' גילוי אור כו'. וזהו ההמשכה דתו' וכנודע דתו' היא מלמעלמ"ט להיות המשכת האור למטה כמו שהוא למע' כו', וז"ע ויצוק שמן על ראשה להיות גילוי בחי' ח"ע ממש למטה שהוא בחי' תומ"צ שמלובשי' למטה בדברי' גשמי' המחליף פרה בחמור כשר פסול כו', עכ"ז יהי' בהם גילוי בחי' ח"ע ממש כמו שהוא</p> <p class=bodytext>למע' וכמארז"ל מה להלן באימה ויראה אף כאן כו', פי' מה להלן בשעת מ"ת על ה"ס שהי' באימה ויראה בבחי' ביטול אמיתי שאז הי' בחי' גילוי בתכלית ששמעו מפי עצמו' המאציל אנכי ה' אלקיך כו', אף כאן היינו גם כמו שהתו' מלובשת למטה בדברי' גשמי' יהי' ע"י גילוי ח"ע ממש כמו שהי' אז כו'. וז"ע פותח את ידיך א"ת ידיך אלא יודי"ך והן ב' יודי"ן דהוי' ואד' בחי' ח"ע וח"ת כו', והפתיחה דיודי"ן הוא שיהי' גילוי בחי' י' דהוי' ביו"ד דאד' דשרש ההמשכה ע"ז הוא מבחי' עצמו' אוא"ס כו', וזהו ומשביע לכל חי רצון דהיינו ההמשכה שבבחי' בל"ג וכמ"ש במג"ד אות יו"ד. וזהו שאחר כל העובדות שלו בבית לבן כתי' ויקח אבן וירימה מצבה שזהו כללו' בחי' ההעלאו' וההמשכו' שלו להיות גילוי בחי' אוא"ס למטה כו', וכל הגילוי' האלו זהו ע"י הכלים דאצי' שהן כלים לאוא"ס שע"י יהי' גילוי אור כו', וה"ז היפך פעולת לבן שעשה גל שכוונתו הי' להעלים ולהסתיר כו', והיינו שאחז עצמו בהלבושין המעלימי' כנ"ל בשם הש"ך עה"ת ורצה להעלים ביותר כו', אבל יעקב עשה מצבה (ונכלל בזה גם</p> <p class=bodytext>ענין הצקת השמן כו' וכמ"ש קודם אשר משחת שם מצבה כו'), היינו שהמשיך בחי' הגילוי בכללו' בחי' המל', והיינו שלא ע"פ ס' השתל' דע"ס שהאור מתצמצם ממדרי' למדרי' ולמטה אינו מאיר גילוי אור והיינו מפני שכללו' האור הוא אור מצומצם כו', ולגבי אור זה יכולי' הלבושי' להעלי' כו', והוא המשיך מבחי' פנימי' ועצמו' א"ס שגם ההמשכה בע"ס דאצי' תהי' ההמשכה שלא כפי ס' ההשתל' כו' (ע"ה שזהו במדה ושיעור כו'), והוא ההמשכה כפי היח"ע דמ"ת כו', שיהי' הגילוי בבחי' המל' גם במדרי' התחתונו' ועי"ז יהי' גילוי בחי' מהות אלקו' ממש למטה כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וההעלאה לזה ויקח מאבני המקום אותיות דבר ה' מקור היש, וישם מראשותיו שהעלם לבחי' חכ' ביטול אמיתי, ואח"כ וישם אותה מצבה ויצוק שמן, ובעבודה הוא אותיות התפלה המתבררים מנה"ט, והוא דמהפך מרירא שהן התאוות למיתקא, ע"י ההתבוננות בהחיות האלקי שבהם, ובאופן התלבשות החיות, וביותר בענין ראה נתתי לפניך החיים והטוב שזהו הרוחני והאלקות, והמות הוא הדבר הגשמי בעצם, והרע היא התאוה, שעי"ז ניטל מהנה"ב התענוג שלו</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכה</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וירצה</span> באלקות, ועי"ז יהי' חשוכא לנהורא דבחשך דעוה"ז יהי' גילוי אור ע"י אותיות התורה, וזהו ויצוק שמן, וזהו פותח את ידיך יודיך יו"ד דש' הוי' ביו"ד דש' אד', וז"ע וירימה מצבה העלאה והמשכה. </p> <p class=bodytext>קטז) <span class=cup>והנה</span> מכל הנ"ל מובן דמה שהכלים נק' ספי' ובהירות זהו בבחי' פנימי' הכלים שמגלים את האור כמו שהוא כו', דהנה בחי' חיצוני' הכלים הגם שמגלים את האור וכמשנת"ל פק"ה דכל ענין הכלים הוא לגלות דעש"ז נק' גופין כו', ולא כמו הלבושי' שענינם הוא להסתיר, משא"כ הכלים ענינם הוא לגלות כו', מ"מ הרי אופן הגילוי הוא שע"י שמסתירים על עצמו' ופנימי' האור כו', וכמשנת"ל פרק הנ"ל בענין אותי' הדבור שמעלימי' על עצם האור ועי"ז הם מגלים, וכמו"כ הוא בבחי' הכלים כו', וזהו שע"י הכלים דע"ס הרי המשכת האור בס' והדרגה דהשתל' שמתמעט האור כו'. אך זהו בבחי' חיצוני' הכלים, משא"כ בחי' פנימי' הכלים באמת מגלים את האור כמו שהוא כו', וכמו ההמשכה דתו' שמהוע"צ האור נמשך בכל המדרי' עד גם בחי' המל' ולמטה בבי"ע, שזהו מה שהמשיך יעקב בחי' המשכת העצמו' ושלא יהי' ע"ז שום העלם והסתר כלל כו' כנ"ל, דהמשכה זו הוא בבחי' הפנימי' דע"ס דוקא וכמשנת"ל פקי"ד בענין קו האמצעי ובחי' יחוד פנימי דאו"א כו', והוא ע"י בחי' פנימי' הכלים דוקא שאינם</p> <p class=bodytext>בבחי' מהות אחר מהאור (שזהו מה שיש דוגמא בהכלי שהיא כמו האור דמשו"ז היא כלי לקבל את האור כו', שהרי אור וכלים הם רחוקי' ומובדלי' זמ"ז ואיך האור מתלבש בהכלים כו' אלא שזהו מפני שיש בכלים שהן בדוגמת האור כו', וכמו בהירות חומר העין שבזה הוא כלי לאור הראי', וכמו בזכוכית הבהירות שבה הוא דוגמת האור שעי"ז היא מקבלת את אור השמש כו', וכמו"כ בכלים יש מה שהיא בדוגמת האור שזהו בחי' פנימי' הכלי כו' וכמ"ש במ"א) ומתאחדת ממש עם האור היינו עם בחי' עצם האור שלמע' מבחי' הארת האור (המתלבש בחיצוני' הכלים כו') ומגלים ממש את האור כו'. וע"כ כל התהוות יש מאין הוא מבחי' חיצוני' הכלים, וכמו התהוות המלאכי' דהתהוותם הוא להיות בבחי' יש נברא כמ"ש במ"א ה"ז מבחי' חיצוני' הכלים כנודע, אבל מבחי' פנימי' הכלים לא יהי' התהוות יש מאין, מפני שמאיר בחי' עצם האור כ"א מבחי' פנימי' הכלים נתהוו נשמו' שהן אלקו' כנודע, והיינו דההמשכה וההתהוות שמבחי' פנימי' הכלים הוא שעצם האור נמשך ומתגלה מפני שאינם מסתירים על האור כו'. וע"כ זה שהכלים נק' ספי' מל' אבן ספיר בבחי' ספירו' ובהירות שמגלים את האור זהו דוקא בבחי' פנימי' הכלים כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש פדה בשלום נפשי, דכל העוסק בתו' ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כאלו פדאני כו', דהנה ענין הפדי' שייך בבחי' מל' ובמדרי' אחרונות שבה שבאים בבחי' התלבשו' בלבושין דבי"ע ומתעלם ומסתתר ביותר וכמשנת"ל פק"ח, וע"כ צ"ל הפדי' להסיר ההעלמו' וההסתרים ולהיות קימה בבחי' המל' וכמשנת"ל באורך. והנה ידוע שיש אופני בירורים בדרך מלחמה ובדרך מנוחה, דהבירור דתפלה הוא בדרך מלחמה דשעת צלותא שעת קרבא וכמשנת"ל בענין דטעים טעמא מרירו למתקא שכ"ז הוא בדרך מלחמה כו', משא"כ הבירור דתו' הוא בדרך מנוחה שע"י המשכת האור והגילוי נעשה הבירור בדרך ממילא כו'. וזהו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכו</div></p> <p class=bodytext>כל העוסק בתו' ובגמ"ח שהן המשכות מלמעלמ"ט שעי"ז נעשה הפדי' בשלום כו', וכן המתפלל עם הצבור דתפלת רבים ממשיך גילוי בחי' עצמו' אוא"ס וכמארז"ל דצבור בכל השנה הוא כמו יחיד בעשי"ת דממשיכי' בחי' עצמו' אוא"ס שעי"ז נעשה ג"כ הבירור בדרך ממילא כו'. וזהו פדה בשלום נפשי שאמר דוד זה על בחינתו בחי' מל' שצריכה פדי', אמנם הפדי' היא בשלום, והיינו ע"י שברבים היו עמדי שרבים התפללו עבורו, וגם שהוא עצמו כמו רבים נחשב מפני שהי' נשמה כללי' וע"כ הי' תפלתו כמו תפלת רבים כו'. וזהו פדה בשלום נפשי נפש דוד ע"י תו' וגמ"ח שהן המשכו' מלמעלמ"ט ובפרט פנימי' התו' שהיא ההמשכה מבחי' פנימי' ועצמו' א"ס כו', וע"י תפלת רבים שתפלתו בעצמו הוא כמו תפלת רבים ועי"ז הוא הפדי' בשלום כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וז"ע ספירות ל' בהירות והוא בחי' פנימיות הכלים, דחיצוניות הכלים הגילוי ע"י העלם, ולכן הן מקור העולמות והמלאכים, ופנימיות הכלי היא כדוגמת האור ומתאחד עם האור, ולכן הן מקור הנשמות, והן בחי' ספירות ובהירות שמגלים את האור. ובזה יובן מ"ש פדה בשלום נפשי, פדי' במל' וע"י התורה הפדי' והבירור בשלום.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>