המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/30/index.htm">בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה, תער"ג</h3><div class=pageno>רכו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>מאי</span> חנוכה דת"ר בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון, דכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ומצאו פך א' של שמן חתום בחותמו של כה"ג ולא הי' בו כדי להדליק אלא יום א', ונעשה נס והדליקו בו שמונה ימים לשנה אחרת קבעוהו יו"ט בהלל והודאה, ופרש"י מאי חנוכה על איזה נס קבעוהו, וצ"ל דלפ"ז הי' צ"ל נק' חג הנרות שזה הי' עיקר הנס שע"ז קבעוהו ומפני מה נק' חנוכה. גם צ"ל מהו"ע שהדליקו בו שמונה ימים למה במספר הזה דוקא. גם צ"ל מפני מה עשו לעיקר את נס הנרות ולא נס הנצחון, וידוע דהנצחון הי' בכ"ד כסלו ונס הנרות הי' בכ"ה וקבעו את היו"ט בנס הנרות דוקא. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דש' ספי' הוא מל' אבן ספיר והוא ספי' ובהירות שמגלה את האור בלי הסתר, ונת' דהיינו בכלים דאצי' בבחי' פנימי' הכלים דחיצוני' הכלים הגם שמגלים ה"ז ע"י שמסתירים כו', ופנימי' הכלי הוא מה שהכלי היא בדוגמא אל האור ומגלה את האור כו'. </p> <p class=bodytext>קיז) <span class=cup>והנה</span> הפרד"ס שעה"כ ערך אבן הספיר כ' בש' התיקוני' שהמל' נק' כן כאשר היא דומה לחכ' שהוא הנק' ספיר וכדפי' בשער הגוונים פ"ב, וכ"ה במאו"א אות א' סעי' ה' אבן ספיר מל' ע"ש קבלתה מאבא עילאה הנק' ספיר כו' עכ"ל, ובשער הגוונים פ"ב כ' דגוון החכ' הוא גוון הספיר שהוא פתיחת כל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכז</div></p> <p class=bodytext>הגוונים מאין גוון לגוון וממנו יתחלקו לגוונים כו', וכן החכ' מקור כל הפעולות ע"י השפעתה בבינה, וכמ"ש כולם בחכ' עשית דחכ' היא מקור הכל וזהו כולם בחכ' ועשית בבינה, דבינה ציירא ציורים כו', ושם פ"ה ביאר שהחכ' אין בה גוון וכמ"ש בשם הת"ז דיו"ד דש' הוי' לא תפיס בי' גוון כלל הה"ד אני ה' לא שניתי לא ישתנה בשום גוון כלל כו', אבל הוא האור שע"י יתגלו הגוונים, והוא משל אל העששיות העשוי' גוונים גוונים ובעוד שלא יאיר האור בה הגוונים מתעלמי' ולא נראים אבל בהאיר אור בה אז יתראו הגוונים כו'. וא"כ מ"ש בפ"ב שממנה יתחלקו הגוונים אין הכוונה שהגוונים הן מעצמה ומהותה והיינו שגם היא בחי' גוון וע"כ היא פתיחת ומקור כל הגוונים כו', וה"ז כמו כלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט שהכלל כולל כל הפרטי' רק שהן בו בהעלם ואינם ניכרים, אבל מ"מ ה"ה נמצאים בו בהעלם וע"כ ממנו נמשכי' ומתגלי' כל הפרטי', כמו"כ נא' בענין החכ' דלפי שהיא בעצמה בבחי' גוון וכוללת כולם ע"כ היא פתיחת כל הגוונים כו', אין הדבר כן כי א"ז שהגוונים נמשכי' ומתגלי'</p> <p class=bodytext>ממנה רק שעל ידה יתראו כל הגוונים ע"י האור שלה וא"כ אדרבה לפי שהיא בעצם פשוט מכל גוון ומובדל מהם ע"כ יתראו כל הגוונים ע"י, וכמו שכל הציורים מציירי' על גוון לבן דוקא שעליו דוקא ניכרים כל הגוונים, והיינו לפי שהוא פשוט מכל הגוונים ע"כ כל הגוונים והציורים ניכרים עליו דוקא כו', דכל הגוונים כמו אדום וירוק יש להם קירוב הערך זל"ז דעומק ירוק נוטה לאדמומית ועומק אדום נוטה לשחרות ע"כ אינו ניכר בהם הגוונים כ"כ, כ"א בגוון לבן להיותו מובדל בערך ניכרים בו כל הגוונים כו'. כן החכ' מובדלת היא מכל הספי' שהיא בבחי' אור פשוט וע"כ על ידה דוקא נראים כל הגוונים כמו שהן בעצם מהותם, דמה שהוא בעצמו בבחי' גוון הרי כשמאיר במדרי' אחרת בהכרח שיש תערובות גוונו (ר"ל גוון של המדרי' המאירה) באותה המדרי' ואינה נראית כמו שהיא באמת (וכמו שהשכל מראה את המדה לא בגוונה האמיתי כמו שהיא בעצם שהיא למעלה מהשכל כו'), אבל מה שפשוט מכל גוון ה"ה מראה אמיתית כל הגוונים כו'. וכ"ה בעבודה דהעיקר ויסוד כל דבר היא נקודת ההתקשרו' בכל לבו</p> <p class=bodytext>ונפשו לה' בתפלה, ולא רק מה שחפץ בקירוב ודביקו' באלקו' מצד הטוב והעילוי באלקו' כ"א בבחי' התקשרו' וביטול עצמי בעצם נקודת לבו ונפשו שמתקשר בעצם אלקו' כו' (דבד"כ הוא הביטול דכח החכ' שבנפש שלמע' מטו"ד), והעבודה דכל היום בעסק התו' וההתעסקו' בהשגת אלקו' וקיום המצות בוע"ט כמו במצות צדקה וגמ"ח וכה"ג וכן לסור מהרע וגם לשנוא את הרע כו', הכל הוא הסתעפות מהנקודה הנ"ל, שהיא היסוד שעלי' נבנה כל הבנין דקדושה כו', ועי"ז היא עשיית כל דבר כפי אמיתי' מהותם באמת. דהנה כאשר קיום המצות מסתעף מן ההתבוננו' והשגה אלקי' והתעוררו' אהוי"ר הרי בהכרח יש תערובו' המבוקש מההשגה בקיום המצות, דהיינו שעי"ז יהי' נדבק באלקו' וימשיך גילוי אלקו' כו', וע"ה שג"ז הוא אמת וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב את ה' וחפץ לדבקה בו באמת כו', מ"מ א"ז עדיין אמיתי' קיום המצות כמו שהן מצ"ע מהותם שהוא רק לקיים רצה"ע כו' (ולבד זאת שיוכל להיות בזה טעות ח"ו כשהולכים אחר הטעם וכמ"ש הלא שמוע כו', הנה גם האמת בזה א"ז עדיין האמת של המצות כמו שהן</p> <p class=bodytext>מצ"ע כו'). ורק כאשר העבודה בידיעת והשגת אלקו' וקיום המצות בסו"מ וע"ט הוא מצד נקודת ההתקשרו' לה' לבד, אזי נעשי' כל הדברי' באמיתתן כמו שהן בעצם. ובאמת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכח</div></p> <p class=bodytext>לגבי נקודת הלב שוה היא ההשגה האלקי' עם מצות הצדקה ושנאת הרע כו', כי הוא רק שיהי' כל לבבו אחר ה' ואין בתנועה זו לא חכ' ולא מעשה כו', והיא יסוד ומקור כולם להיות נעשים כולם כפי אמיתי' מהותם מצד עצמן כו'. ולמע' זהו בחי' החכ' שמובדלת בערך שאין בה גוון כלל בעצם, ועל ידה מתראים כל הגווני' כמו שהן באמיתי' מהותן כו'. ומ"מ צ"ל שיהי' לזה איזה שייכות אל הגווני' שלא יתבטלו הגווני' במציאותם בהאיר בהם הגוון הפשוט כו', וי"ל שזה מ"ש מאין גוון לגוון והיינו שא"ז כמו פשיטו' העצמו' דא"ס שאינו בערך הגוונים כלל משא"כ בחי' החכ' ע"ה פשוט מ"מ יש לה שייכות אל הספי' כו'. ועמ"ש בשער ס' האצי' פ"ד בענין החכ' שהיא בבחי' יש מאין לגבי הכתר כ' דאין הכוונה ביש ישות המושג כו', אמנם הכוונה במלת יש בהבדל אשר בין האין והיש לא ישות גמור אלא כשולל האין לא מחייב היש כלל (ושם דהיינו בבחינתה אל הבינה כו', ועמ"ש מזה בדרוש וככה, רל"ז). וכמו"כ י"ל ענין מאין גוון לגוון היינו רק לשלול העדר הגוון לגמרי אבל לא שהוא בבחי' גוון כו', ועמ"ש</p> <p class=bodytext>בשער אבי"ע פ"ט בענין רשימה חקיקה כו' דרשימה אין בו תפיסא עדיין כ"א ההבדל אשר בין אינו לישנו ר"ל כהבדל שבין אין הגמור ליש, דוקא תחלת הישות כו', וזהו בבחי' האותי' כמו שהן באצי' בכלל ובחכ' בפרט וכמ"ש בלק"ת בהוספות ד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ספ"ה (ובמ"א אי' דרשימה בא"א), ולפי שענין הרשימו הוא בבחי' הכלים כ' בין אין הגמור ליש תחלת הישות. ובשער ס' האצי' כ' כשולל האין לא מחייב היש כלל והיינו בבחי' האור כו', ולפ"ז הוא באור החכ' השייך להשתל' כו'. וי"ל ג"כ דבחי' החכ' שאין לה גוון כלל הוא בחי' העליונה דחכ' שהוא בחי' האין דכתר ממש רק שנמצא בין הנאצלי' (וכ"מ בפלח הרמון סוף שער הגווני' דהכוונה היא על בחי' העליונה שבחכ'), וע"ה שהיא מובדל בערך מהנאצלי' מ"מ להיותה נמצא בין הנאצלי' יש לזה שייכות אל הנאצלי' וע"י יתראו כל הגוונים כמו שהן באמיתי' מהותם כו', וכמשנת"ל בעבודה בבחי' נקודת ההתקשרות בה' שזהו בחי' פנימי' חכ', וזהו יסוד העבודה דכל היום בעסק התו' ובקיום המצות בסו"מ וע"ט להיות כפי אמיתי' מהותן מצ"ע כו',</p> <p class=bodytext>וכמ"ש במ"א בענין פנימי' אבא פנימי' עתיק דע"ה שזהו בחי' פנימי' עתיק ממש מ"מ להיות שזהו פנימי' אבא שייך בזה המשכה כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> בפרדס ובמאו"א אי' אבן ספיר מל' כשמקבלת מחכ', ובשער הגוונים כ' דחכ' היא פתיחת כל הגוונים, והוא מפני פשיטותה בלי גוון ה"ה מראה כל הגוונים, וכן בעבודה יסוד כל דבר הוא נקודת ההתקשרות וביטול העצמי, ומ"מ צ"ל דחכ' יש לה שייכות אל הגוונים, וז"ש מאין גוון לגוון, וכמו בין האין והיש, וכמו רשימה בכלים, וי"ל דהכוונה גם על הבחי' עליונה שבחכ' הואיל ונמצא בין הנאצלים. </p></p> <p class=bodytext>קיח) <span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל י"ל שמתאים עם מ"ש הבחיי ס"פ משפטים בשם הרס"ג דספיר היא אבן יקרה לבנה וכ"כ הרד"ק בשם גאון שהוא קריסטאל. והענין הוא דהנה ידוע דגוון לבן הוא גוון עצמי דבזה חלוק גוון לבן משארי הגוונים שאינו דבר נוסף על עצמו' הדבר כלל, ואינו כמו שאר הגווני' דצבע אדום וירוק וכה"ג שכולם הם נוספים על עצמיותם, משא"כ גוון לבן אינו דבר נוסף על עצם הדבר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכט</div></p> <p class=bodytext>כ"א הוא הוא העצם כו', וכמו כל דבר שהוא במראה אדום או ירוק א"ז שהעצם הוא כך כ"א הוא מאיזה סבה היינו מצד איזה הרכבה דמשו"ז נעשה במראה זו, וכמו זכוכית ירוקה או אדומה הרי אין הזכוכי' בעצם היא במראה זו רק שנצבעה כך, וכן האבן הירוק והאדום אינו שבעצם הוא כן שהרי אנו רואין אותו במראה אחרת, רק זהו שהמראה בא בו בהרכבה כו', וכ"ה בעצם הצבע האדום או הירוק ג"כ אינו עצמי כ"א מורכב מאיזה דבר כו', שע"י איזה סיבה נעשה בצבע ומראה זו כו', משא"כ דבר הלבן הוא עצמי שאינו מורכב בשום דבר. וכמו שבאמת אינו מצוי כלל מציאו' גוון שיהי' צבעו לבן ממש כמו הלבן בעצם, וגוונים הלבנים שנמצאי' והיינו צבע הלבן אינם שוים כלל לעצם לבנוני' כמו שהוא בעצם, שהרי אנ"ר פשתן הלבן אין דוגמתו בצבע כלל שיהי' צבעו ג"כ לבן כמוהו כו' (ואפשר דבצבע לבן ג"כ הלבנוני' הוא עצמי רק שיש בו תערובות מין גוון אחר שבא בו ע"י הצמיחה או ע"י האדמה וכמו לבן אדמדם שמעורב מראה אדום בהלבן, אבל הלבנוני' שבו הוא עצמי כו', כי הדוגמא מצבע הלבן למע' הוא מדת החסד</p> <p class=bodytext>שהוא ענף החכ' ויש בזה התדמו' לאוא"ס ב"ה במה שהוא בחי' הגילוי והגילוי הוא בבחי' בל"ג כו', דמדת הגבו' היא מחולקת במה שהיא בחי' העדר הגילוי ובחי' ההגבלה כו', וה"ז כמו דבר נוסף על העצם כו', אבל מדת החסד עם היותה בחי' מדה לבד ה"ה כמו העצם שהיא בחי' הגילוי והגילוי הוא כמו שהוא דהיינו בבחי' בל"ג כו', וזהו שגם בצבע הלבן הלבנוני' היא עצמי כו', משא"כ שארי הגוונים עצם הצבע והגוון הוא מורכב לא עצמי כו'), ולכן בכל הגווני' יש בהם נטי' לכמה מיני מראות משונים, וכמו במראה האדום יש בו ריבוי מזיגו' והרכבו', וכן בירוק שיש בו כמה מיני מזיגות וכמו שאמרו על ירקרק או אדמדם ירוק שבירוקין או אדום שבאדומין כו', הרי שיש חילוקי' בירוק ואדום והוא בהם הרכבה, וכמו מראה הזהב הוא מראה הירוק ונוטה לאדום וכמ"ש וירק את חניכיו וארז"ל שהוריקן בזהב, ופרש"י כמו ואברותי' בירקרק חרוץ שהוא ל' ירוק ונוטה לאדום, וכן מראה חלמון ביצה שנוטה לאדום ועומק ירוק יש בו אדמומיות ועומק אדום יש בו שחרות, ובד"כ יש בהם ריבוי מיני הרכבות כו'</p> <p class=bodytext>(ומ"מ אינו פתוך מפני שההרכבה היא מתולדה), והיינו מפני שבעצם הם מורכבים ע"כ יש בהם הרכבה גם מגוונים ומראות אחרים כו'. משא"כ גוון לבן אין בו נטיות לגוון זולתו רק שיש חילוקים במראה הלובן עצמו וכמו עזה כשלג וכצמר לבן וסיד ההיכל כו', שזהו דרגות בעצם הלובן אבל אין בו נטי' לגוון אחר, והיינו לפי שהוא גוון פשוט ועצמי כו'. והנמשל מזה יובן למע' בש' הוי' שנק' שם העצם שאינו נוסף על עצמותו כלל, והגם כי כל השמות אינם נוספים על עצמותו ח"ו שה"ה עצמו' אלקו' כו', מ"מ דוקא ש' הוי' נק' ש' העצם מפני שאינו דומה לשאר השמות, שהרי גם קודם שנבה"ע הי' הוא ושמו לבד שזהו ש' הוי' שנק' שמו הגדול כו', דענין הוא ושמו לבד היינו שהשם הוא כמו העצם ואינו דבר נוסף על העצם כו', והגם דשארי שמות הי' באמת ג"כ קודם שנבה"ע שאינם מחודשי' ח"ו מאחר שהן אלקו' (ובד"פ גם אצי' הוא מחודש ע"י הצמצום כו' וכמ"ש במ"א). אך הענין דשארי השמות הן בכלים שהכלים הן בבחי' מציאו' דבר עם היותן אלקו' ממש כו', וע"כ אינם עצמי' היינו שאינם בבחי' גילוי מן</p> <p class=bodytext>העצם מאחר שהן בבחי' מציאו' דבר כו', וממילא ה"ה בבחי' דבר נוסף על העצם כו', וגם בעצם מהותם אינם בבחי' פשיטו' מאחר שהן בבחי' מציאו' דבר כו' (והיינו שאינם עצמיים לגבי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רל</div></p> <p class=bodytext>אוא"ס ב"ה שאינם בבחי' גילוי מן העצם כו', וגם בעצמם אינם עצמי' ופשוטי' כו'). וכן בשרשם באוא"ס שלפה"צ הן בחי' כח הגבול שבא"ס, והן אותי' הרשימו כו', דע"ה שזהו בחי' א"ס ממש מ"מ ה"ז נק' באין ערוך לגבי א"ס הבל"ג כו' וכמ"ש במ"א, ואינו בבחי' גילוי מן העצם דע"ה שזהו בחי' עצמות א"ס ממש ומ"מ אינו בבחי' גילוי מן העצם כו', וידוע דע"י הצמצום נעשו אותי' הרשימו בבחי' מציאו' דבר שזהו התגלו' שרש הכלים שנעשה ע"י הצמצום כו', ולפה"צ אינם בבחי' מציאו' כלל וכלל, ומ"מ אינם בבחי' עצמי' ופשיטו' כו'. משא"כ בחי' האור ה"ה בבחי' גילוי מן העצם כו', וגם לפי המבו' בדרוש זה דבאורות יש ג"כ ע"ס ובשרשן באוא"ס שלפה"צ הוא מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו', מ"מ הרי נת"ל פט"ז שא"ז בחי' כח הגבול כו', שהרי האורות הן בבחי' גילוי ההעלם וה"ה בבחי' פשיטו' כו'. וז"ע דש' הוי' הוא ש' העצם והוא בחי' האור (גם האורות דע"ס וכ"ש האור העצמי כו'), שהוא בבחי' גילוי מן העצם, וכמו העצם שהוא אור פשוט עדיין ואינו שייך בו גוון כ"א גוון</p> <p class=bodytext>פשוט כמו גוון לבן כו', דשארי שמות שהן בבחי' הכלים ה"ה בבחי' גווני' כמו אדום וירוק כו', אבל ש' הוי' הוא בחי' האור הוא בבחי' גוון פשוט כו'. וזהו שהחכ' נק' ספיר שהוא גוון לבן, להיות דחכ' הוא בחי' האור שהוא בבחי' גילוי מן העצם ובבחי' אין ה"ה בבחי' פשיטות שאין בו שום גוון כ"א בחי' גוון פשוט ועצמי כו', וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה דאוא"ס אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרי' החכ' כו', והיינו דבחי' החכ' להיות שזהו בחי' האור הדבוק באוא"ס המאציל ה"ה בבחי' אין ובבחי' ביטול דכולא קכל"ח שז"ע אין זולתו כו', ע"כ אינו בבחי' גוון כלל כ"א בבחי' גוון פשוט כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויתאים למ"ש הבחיי דספיר היא אבן לבנה, לובן הוא גוון עצמי בלתי מורכב, לכן אין בו בעצם נטי' לשום גוון, משא"כ בשארי גוונים, והדוגמא לזה ש' הוי' שם העצם, דכל השמות אינן גילוי מן העצם, וגם אינן עצמים ופשוטים, וש' הוי' הוא האור שהוא גילוי מן העצם, והוא עצמי ופשוט, וכן חכ' הוא בחי' האור שהוא בחי' גילוי מן העצם, והיא בבחי' אין ופשיטות. </p></p> <p class=bodytext>קיט) <span class=cup>וזהו</span> ג"כ ענין ספיר ל' ספירות ובהירות, דהנה האור הוא ג"כ בבחי' לבוש וכמ"ש עוטה אור כשלמה ות"י דמתעטף נהורא איך סדינא, ובמד"ר אי' שנתעטף בה הקב"ה כשלמה (כ"ה בב"ר פ"ז ובשמ"ר פ"נ אי' באו"א), והיינו דלגבי העצמית הוא בחי' לבוש לבד שהרי אינו עצמי רק גילוי לבד וכל גילוי הוא בחי' לבוש, וכנודע דאור ושם ולבוש הכל א' שהכל הוא הארה כו', ובפרד"ס בערך שם דשם הוא לבוש כו', הרי האור הוא בחי' לבוש לגבי העצמית כו'. אמנם הוא בחי' לבוש אור שאינו מעלים ומסתיר כלל על העצמי' ולא כמו בחי' הכלים שהם מעלימים על עצם האור שמגלים כו', וגם בחי' פנימי' הכלים ה"ה בבחי' כלים עכ"פ ואינו מאיר העצמי כמו שהוא כו', משא"כ בבחי' האור שאין בזה העלם והסתר כלל ומגלה עצם האור כמו שהוא כו'. והענין הוא כמ"ש והי' ה' לי לאלקים דקאי על לעתיד שאז יהי' הוי' בבחי' אלקים, והיינו כמו שעכשיו גילוי ש' הוי' הוא ע"י ש' אלקים כמו"כ יהי' לעתיד גילוי בחי' ש' ה' דלעילא ע"י השם ה' דלתתא,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלא</div></p> <p class=bodytext>וזהו שההוי' דעכשיו יהי' לעתיד כמו אלקים דעכשיו שבו וע"י יהי' גילוי ש' ה' דלעילא כו'. אך אופן הגילוי יהי' באופן אחר לגמרי דעכשיו הגילוי הוא ע"י הסתר האור וכמ"ש שמש ומגן ה' אלקים, דכמו שמגן ונרתק השמש ה"ה מסתיר על אור עצם השמש כו', כמו"כ ש' אלקים שהן בחי' הכלים בכלל ה"ה מסתירים על האור שאינו מאיר עצם האור כו', אבל כאשר יהי' הגילוי ע"י ש' ה' יהי' גילוי בחי' עצם האור שלא בבחי' הסתר כו'. ומה שתהי' ההמשכה ע"י ש' הוי' הוא שיהי' בבחי' או"פ ויהי' בבחי' התלבשות והתגלות בעולמות כו', דש' הוי' דלעילא הוא בחי' סוכ"ע שבבחי' בל"ג ואינו בא בבחי' התלבשות פנימי כו', ותכלית הכוונה הוא שיהי' בבחי' התלבשות דוקא כו' (והיינו בבחי' גילוי שז"ע התלבשות וכמ"ש בסש"ב פמ"ח כי ההשפעה שהיא בבחי' גילוי בעולמות נק' בשם הלבשה כו' כי הם מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים כו', וגילוי זה הוא ע"י החכ' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ואהבת פ"ב ובד"ה ויקח קרח פ"ב, דאוא"ס הסוכ"ע אינו מאיר בבחי' או"פ בשום כלי כ"א בבחי' החכ' מאיר בבחי' או"פ, מפני</p> <p class=bodytext>שהחכ' הוא בחי' אין וכנ"ל פקי"ח, וכ"ש שהוא כן בבחי' האור כו', ולהיות שהוא בבחי' מציאות אור עכ"פ וכנ"ל שהוא בחי' לבוש, ע"כ שייך לומר שע"י מתגלה בחי' האור העצמי דהיינו בחי' סוכ"ע כו' ועמ"ש לקמן בענין אור וכח, ובפרט לפי המבו' בדרוש זה שהאור הוא ג"כ בבחי' ע"ס כו'). וכמו הרחיבי מקום אהלך דגם בבחי' המל' יהי' הגילוי בבחי' מרחב העצמי דא"ס וכמו פרזות תשב ירושלים כו', ומ"מ יהי' בבחי' התלבשו' שז"ע מקום אהלך דוקא כו', וזהו ע"י שיהי' הגילוי ע"י ש' ה' דלתתא שהוא בחי' או"פ שעי"ז יבוא האור העצמי ג"כ בבחי' מדה ושיעור באופן שיהי' בבחי' התלבשו' כו' (וכמו בתו"מ עכשיו שהן מבחי' עצמו' א"ס ומ"מ ה"ה בבחי' או"פ בבחי' מדה ושיעור כו', רק שבתו"מ עכשיו הוא בד"כ רק מה שתופס את העצם ואינו בבחי' גילוי ממש כו', וכמ"ש בסש"ב ח"א ספ"ד, ועמשית"ל פ', והיינו שבלימוד ההלכה ה"ה תופס במהות בחי' ח"ע, אבל אינו מאיר עדיין בבחי' גילוי ממש רק הארה מזה בבחי' ידיעת פנימיות התורה כו', ומעין זה לנשמות בג"ע שנהנין מזיו תורתן ועבודתן בבחי'</p> <p class=bodytext>השגה כו', ולעתיד יהי' בבחי' גילוי ממש כו'). אבל הגילוי יהי' בחי' עצם האור ממש כו', והיינו לפי שהגילוי יהי' ע"י ש' הוי' שהוא בחי' לבוש אור שמגלה את העצם כו', וז"ע בחי' ספירו' ובהירות כו', ונמצא דעיקר ש' ספירה ל' בהירות הוא בהאור כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וז"ע ספירות ובהירות, דהאור הוא בחי' לבוש לגבי העצם, והוא לבוש אור, וכמו שלעתיד יהי' הוי' אלקים והיינו שיהי' הגילוי דש' הוי' דלעילא ע"י ש' הוי' דלתתא ויהי' גילוי האור ובבחי' התלבשות פנימי גם בבחי' מל', וכמו בתו"מ עכשיו בהעלם יהי' לעתיד בגילוי, ולפ"ז ענין הבהירות הוא בהאור. </p></p> <p class=bodytext>קכ) <span class=cup>וענין</span> הבהירות שבהאור הוא בב' דברים, הא' מה שהאור בעצם הוא אור בהיר ולא כמו הכלים שהן בחי' העלם בעצם מהותן, וכמשנת"ל פ"ט, משא"כ האור הוא בבחי' גילוי בעצם שהו"ע הבהירות כו', גם ענין אור בהיר הוא בחי' עצם האור לא כמו שהוא מאיר ע"י הכלים. והוא ההפרש בין ש' הוי' שנא' בהאבות לש' הוי' דמ"ת כו', דגבי האבות נא' כ"פ הוי' ומ"מ כתיב וארא אל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלב</div></p> <p class=bodytext>אברהם כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, וידוע דש' שדי הוא בחי' הגבול והו"ע הכלים כו', והיינו דמה שהאיר להאבות הוא האור והגילוי שע"י הכלים שהן בחי' גווני האור לא בבחי' פשיטו' כו', והוא בחי' הארת ש' הוי' המאיר ע"י ש' אלקים כו' (ובכ"ד מבו' שזהו הנמשך בבי"ע והוא בחי' יחוד ה' אלקים דברה"ע דכתיב בראשית ברא אלקים והרי ההתהוות הוא מש' הוי' שהוא ל' מהווה כו', אך כמו"כ י"ל באצי' שזהו בחי' האור המאיר ע"י הכלי שהרי האבות הי' להם גילוי אצי' אלא שהי' במדרי' הנ"ל). אבל במ"ת לכן אמור לבנ"י אני ה' הוא ש' הוי' בעצם בחי' האור כמו שהוא בעצם כו', ובד"פ הוא בחי' החכ' שלמע' מבחי' כלים עדיין והוא בחי' גוון לבן הנ"ל בחי' גוון עצמי ופשוט כו' (ועמ"ש בתו"א ד"ה משה ידבר ומש"ש בענין ז' שמות כו' הן אורות המתלבשי' בכלים כמש"ש בהביאור בהג"ה, ומשה הוא בבחי' עצם החכ' כו'), וז"ע אור בהיר כו'. ולפ"ז י"ל ענין הספירו' והבהירו' שבהאור הוא לגבי האור עצמו שהוא בבחי' בהירו' היינו מה שמאיר בגילוי ממש בבחי' אור בהיר כמו שהוא</p> <p class=bodytext>בעצמותו כו', והב' ענין הבהירות שבהאור שמגלה את האוא"ס שלמע' מאצי' וכמו שמגלה המח' הנעלמו' וההפלאה דאוא"ס שנת"ל מפצ"ה עד פק"ד שהגילוי הוא בבחי' בהירות כו', וגם כמשנת"ל בענין והי' הוי' לי לאלקים כו', שמגלה את הש' הוי' דלעילא כו'. וענין הבהירות של הכלים הוא רק שמגלים את האור כו', ובאמת בענין הכלים יש ג"כ בהירות עצמן ומה שמגלים את האור, דהנה בסש"ב פ"ך וכ"א מבאר ענין יחו"ע שהו"ע דבורו ומחשבתו ית' שמיוחדות עמו בתכלית היחוד כמו דבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכח חכמתו כו', ומובן שזהו היחוד בבחי' הכלים דאצי' שהן כדוגמת האותי' שמיוחדי' עם האור דאיהו וגרמוהי חד כו' (ועמשית"ל פ'), והיחוד דאורות ה"ה למע' מהיחוד דכלים דז"ש איהו וחיוהי חד בפ"ע כו'. והוא ההפרש שבין תו' למצות דאוריי' וקוב"ה כו"ח ממש והמצות נק' אברים רמ"ח פקודין רמ"ח אבד"מ וכמ"ש בסש"ב פכ"ג, דע"ה שהאברים מיוחדי' עם הנפש מ"מ אינו דומה ליחוד הכחות עם הנפש שהן כחות נפשי' ומיוחדי' ממש כו', והוא ההפרש בין אחד ליחיד כו' עמ"ש בתו"א ד"ה וארא הא',</p> <p class=bodytext>דכמו"כ הוא בהבירורי' למטה דע"י המצות הוא שנעשים דברים התחתוני' כלים לאלקו' ע"ד כלים דאצי' וע"י התו' היחוד הוא בבחי' האורות כו'. וז"ע הבהירות דהכלים מצ"ע שהו"ע היחוד שע"י המצות שמתייחדים באחד כו', ומה שמגלים בהירו' האור היינו בחי' פנימי' הכלים שמגלים עצם האור שהו"ע היחוד שע"י התו' כו'. ובהירות האור הוא בחי' עצם האור שלמע' מבחי' הכלים, וכנודע דבכלים יש ג' מדרי' פנימי אמצעי חיצון שהן רת"ס, ובהאור יש ד' מדרי' והוא האור שלמע' מהכלים בחי' אצי' שבאצי' כו' (וי"ל שזהו מדרי' עליונה בתו' גופא וכמו תורתו אומנתו וכה"ג), ומה שהאור מגלה בחי' ש' הוי' דלעילא. והענין הוא כמבו' במ"א (בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו) בענין ואמת ה' לעולם דאמיתו' דש' ה' הוא ש' ה' דלעילא והוא בחי' ד"ע כמו שהוא בבחי' עצמות אוא"ס שלמע' מאצי' שלמע' מבחי' ד"ע דאצי' כו', וז"ע הבהירות שהאור מגלה כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן משארז"ל מאי חנוכה דכשנכנסו כו' וכשגברו כו', דהנה חנוכה הוא חנו כה, ונודע דכה הוא בחי' כדמותנו בחי' יחו"ת וכמ"ש נעשה אדם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלג</div></p> <p class=bodytext>בצלמנו כדמותנו, דצלמנו הוא בחי' צורה עצמי' והיינו בחי' דעה עליונה שהיא הדעה דבחי' עצמו' אוא"ס והיא הדעה האמיתי' כו', וכדמותנו הוא בחי' יחו"ת שהעולם הוא במציאו' יש רק שבטל לאלקו', שאין זה כפי האמת דהרי באמת אין שום מציאו' דאני הוי' לא שניתי וכולא קמי' כל"ח כו', א"כ ה"ז רק דמיון לבד ומ"מ הוא כדמותנו לפי שהוא בחי' ביטול עכ"פ כו'. וזשארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה בחי' כדמותנו ומשה נתנבא בזה בחי' גילוי והיינו בחי' האור שהוא בחי' גילוי בבחי' בהירות שהביטול בזה הוא בבחי' כולא קכל"ח כו'. וענין חנו כה הוא שיהי' הגילוי גם בבחי' המל' וכמו הרחיבי מקום אהלך שנת"ל גם בבחי' מל' יהי' גילוי אוא"ס ויהיה הביטול דבחי' יחו"ע כו', ובזה הי' להם המנוחה מהמלחמה שז"ע חנ"ו כה כו'. דהנה דמלחמת היוונים הי' מלחמה רוחני' שבקשו להשכיחם תורתך כו', ולהגביר ח"ו החכמו' החיצוני' וכמא' כתבו לכם על קרן השור כו', וזהו שטמאו כל השמנים כו', וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום שההתגברו' הי' בכח מס"נ דוקא שעי"ז המשיכו בחי' עצמו' אוא"ס</p> <p class=bodytext>שלמע' מס' השתל', בדקו ומצאו פך א' של שמן חתום בחותמו של כה"ג בחי' א"א והדליקו בו שמונה ימים היינו ח' פעמים, וכנודע דז' נרות הן ז"פ הוי' והן ש' הוי' דס' השתל' וח"פ הוי' הוא בחי' ש' הוי' דלעילא שלמע' מהשתל', דיצחק בגימט' ח"פ הוי', ולעתיד יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כו', והיינו דלעתיד יהי' גילוי ש' הוי' דלעילא ע"י ש' הוי' דלתתא ויהי' בבחי' גילוי ממש כו' כנ"ל, וזהו שהדליקו בו דוקא שמונה ימים לפי שהמשיכו גילוי בחי' ש' הוי' דלעילא כו'. וזהו שעשו עיקר מהנס דנרות להיות שזהו ההמשכה שע"י התגברות המס"נ וזהו עיקר הנצחון שלהם דבגילוי בחי' זו יתפרדו כל כו', והגילוי הי' בבחי' מל' שעי"ז דוקא הגילוי למטה, וזהו שם חנוכה חנו כה שהי' הגילוי במל' והגילוי הוא מבחי' עצמו' אוא"ס שעי"ז הי' המנוחה שלהם כו'. וזהו מאי חנוכה על איזה נס קבעוהו ואו' שהוא על נס הנרות, דהיוונים רצו להתגבר ח"ו על התורה להעלים ולהסתיר כו' (וכמו לבן הארמי אובד אבי כו' וכמשנת"ל). והחשמונאים התגברו בכח מס"נ שלהם והמשיכו עי"ז מבחי' עצמו' אוא"ס,</p> <p class=bodytext>והוא גילוי ש' ה' דלעילא שיאיר בבחי' מל' ויהי' הגילוי למטה ועי"ז יתפרדו כו', ועש"ז נק' חנוכה חנו כה שהי' הגילוי דבחי' עצמו' אוא"ס בבחי' המל' ועי"ז הוא בחי' המנוחה כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וענין הבהירות שבאור הא' הוא בהירות עצמו שהוא גילוי, ועוד גילוי עצם האור, וזהו יתרון הגילוי דמ"ת על הגילוי דהאבות, והב' שמגלה האור שלמע' מאצי', גם בכלים יש בהירות עצמן והוא הביטול והיחוד שלהם בהאור, והב' דפנימיות הכלים מגלים עצם האור דאו"פ, והאור מגלה בבחי' או"פ האור דא"ס. וע"פ הנ"ל ית' ענין חנוכה חנו כ"ה. </p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>