המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ ויגש, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/31/index.htm">בס"ד. ש"פ ויגש, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ ויגש, תער"ג</h3><div class=pageno>רלד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולא</span> יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש כו' ולא עמד איש אתו כו', וצ"ל מפני מה לא יכול להתאפק הרי פעמי' כתי' ויתאפק יוסף וכאן לא יכול להתאפק. גם צ"ל מ"ש ולא עמד איש אתו הרי כבר נא' הוציאו כל איש ומהו עוד ולא עמד כו'. ובזהר אי' ולא עמד איש אתו הה"ד ביום השמיני עצרת תהי' לכם וצ"ל מה שייכות שמע"צ לולא עמד איש כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בש' ספירה שהוא ל' ספירו' ובהירות ונת' זה בבחי' הכלים הוא בבחי' פנימי' הכלים שאינם מסתירי' על האור לפי שאינם בבחי' מהות אחר כו', והעיקר הוא בבחי' האור שהוא בבחי' אור עצמי ופשוט ע"כ הוא בבחי' בהירות בעצם וגם שמגלה את האור א"ס שלמע' מאצי' בבחי' גילוי כמו שהוא, והו"ע הגילוי דלעתיד שיהי' גילוי הוי' דלתתא בבחי' אלקים שבו וע"י יהי' גילוי ש' הוי' דלעילא בבחי' גילוי ממש כו'. </p> <p class=bodytext>קכא) <span class=cup>והנה</span> באמת י"ל דעיקר ענין ספי' ובהירות הוא במדרי' שלמע' מאצי' הן מצד בחי' הכלים והן מצד בחי' האורות, דהנה בבחי' הכלים הרי ידוע דכלים דאצי' הן כמשל אותי' הכתב והכלים שבכתר הן כמשל אותי' החקיקה, וההפרש ביניהם ידוע דבאותי' הכתב הרי הדיו הוא דבר בפ"ע מהקלף ומכסה עליו, וע"ה שעי"ז מתגלים האותי' (דגילוי האותי' הוא מהקלף וכמארז"ל כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותי' פסולה, הרי מובן מזה שהאות הוא מהקלף דוקא, ולכן צריכים שיהי' גויל מוקף לה כו'), ה"ז ע"י הכיסוי וההסתר דוקא. משא"כ אותי' החקיקה אינן דבר בפ"ע וה"ה מהאב"ט עצמו כו'. דהדוגמא מזה למע' דהכלים שבאצי' הן כמהות אחר מהאור, רק שאינם מהות זר ח"ו כמו הכלים דבי"ע שהם בענין אחר שלא מענין האצי' כו', משא"כ הכלים דאצי' ה"ה ג"כ אצי' כו', אבל מ"מ ה"ה בבחי' מהות אחר לגבי האור כו', וממילא אין עצם האור מתלבש בהם כו', והכלים מכסים ומעלימים על האור ועי"ז הם מגלים כו', שזהו כן בכללו' הכלים גם בבחי' הפנימי' שלהם שנת"ל פקט"ז שזהו מה שהכלי הוא</p> <p class=bodytext>דוגמת האור מ"מ ה"ז כלי ולא אור כו'. וכמו בהירות הזכוכית שהיא בדומה לבהירות אור השמש וכמו בהירות חומר העין שבדומה לאור הראי', הרי מ"מ א"ז בהירות השמש או בהירות אור הראי' כ"א רק בהירות החומר לבד, רק שחומר העין ממש ה"ה כמו כל חומרי' האברי' ובענין הבהירות שבו הוא מובדל מכל האברי' שבזה הוא בהתדמות אל הצורה הרוחני' שהוא אור הראי', אבל כ"ז הוא בהחומר לבד כו'. וכמו"כ יובן למע' דגם מה שהכלי היא בדומה להאור הכל הוא בחי' הכלי שהוא בבחי' נוסף על האור כו', וע"כ בכ"מ שיש נגיעת הכלי אין האור מתגלה כמו שהוא בעצם ממש כו'. אבל בחי' הכלים דכתר שאינן בבחי' מהות בפ"ע מהאור היינו שאינם מהות אחר כלל, הרי אינם מסתירים כלל על האור ומאיר האור כמו שהוא כו', והגם דאותי' החקיקה ג"כ משחירים על האב"ט, ה"ז רק על הבהקת האבן לא על עצם האב"ט, שהרי אין כאן דבר המכסה על האב"ט כ"א שמשחיר את הבהקת האב"ט. דהענין למע' הוא דהנה בענין ההסתר של הכלים יש ב' ענינים, הא' שאין העצמי ממש של האור מתלבש בהכלים כ"א רק חיצוניותו לבד, ובזה לא שהכלי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלה</div></p> <p class=bodytext>מסתיר על האור כ"א בדרך גורם לבד, שבכ"מ שבא בבחי' התלבשו' בכלים אין העצמו' מתלבש כ"א הארה כו', והב' שהאור המתלבש הוא מתעלם ומסתתר ע"י הכלים כו'. והנה האופן הא' יש גם באותי' החקיקה להיות שמ"מ ה"ה בבחי' כלים ע"כ אין העצמי' ממש מתלבש בזה כו', אבל האור המתלבש אינו מתעלם ומסתתר כלל ע"י האותי' כו', וזהו שהאותי' משחירים רק על הבהקת האב"ט היינו בחי' עצמו' האור אבל האור המתלבש בהם אין שום דבר המכסה ומסתיר כו'. וזהו ההפרש בין אותי' הכתב לאותי' החקיקה דאותי' הכתב דהיינו כלים דאצי' מכסים ומסתירים על האור המתלבש בתוכם, וכלים שלמעלה מאצי' אינם מכסים על האורות המתלבשי' בתוכם ומאיר האור כמו שהוא כו'. ובאמת יש הפרש גם מצד בחי' העצמו', דבכלים שאינם בבחי' מהות אחר אין ההתלבשו' רק בחי' חיצוני' האור כ"א גם מבחי' העצמו' כו', וע"כ באמת אינו דומה אופן האור המתלבש בכלים שבכתר לאופן האור המתלבש בכלים דאצי' כו'. אך ההפרש הזה יש בכלים דאצי' גופא בין חיצוני' הכלים לפנימי' הכלים, דבבחי' פנימי' הכלים שזהו מה שהכלי היא</p> <p class=bodytext>בדוגמא ג"כ ההתלבשו' היא יותר מבחי' עצמו' האור כו'. אמנם ההפרש הנ"ל הוא בכללו' בין הכלים דאצי' לכלים שבכתר, דכלים דאצי' מכסים על האור המתלבש בתוכם, משא"כ הכלים שבכתר אינם מכסים כלל על האור המתלבש בתוכם כו', ועמ"ש מזה באורך בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו, וע"כ שם הוא עיקר ענין הבהירות שבכלים שמגלים עצם האור כמו שהוא כו'. אך בחי' הכלים שבכתר י"ל שזהו בבחי' הע"ס הכלולי' בכתר דהיינו שרש הפנימי כו', דבבחי' אוא"ס ממש היינו האור שהוא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג אינו שייך ענין הכלים כלל כו', והבהירו' דשם הוא רק בבחי' האור כו', וכמ"ש אור בהיר הוא בשחקים שזהו בהירות דבחי' עתיק כו' וכמ"ש במ"א, דהבהירות דשם הוא בבחי' גילוי העצם ממש כו'. דהנה האורות דאצי' הרי המשכתם הוא ע"י בחי' הצמצום והפרסא שבין הכתר אל החכ' כו', וע"ה שאינה בבחי' פרסא המפסקת כמשנת"ל פק"ז שאין האור בבחי' מהות אחר ח"ו, מ"מ אינו ג"כ בחי' מהות האור של המאציל ממש כו', ובפרט לגבי האור שבבחי' א"ס (הגם דהאור דאצי' הוא בבחי' גילוי ההעלם גם לגבי האור</p> <p class=bodytext>דסוכ"ע כו') דהצמצום הוא בבחי' סילוק לא רק בבחי' מיעוט לבד כו', וכמשנת"ל פכ"ז דבענין הצמצום יש ב' דברים דהיינו בחי' מיעוט ובחי' סילוק, דלגבי שרשי האורות הוא בבחי' מיעוט לבד ולגבי האור שבבחי' א"ס הוא בבחי' סילוק כו', וא"כ ע"ה שאינו בבחי' מהות אחר ח"ו, מ"מ ה"ז אור הבא ע"י הצמצום כו', וע"כ א"ז בבחי' גילוי מן העצם ממש כו', וממילא גם בחי' הבהירות א"ז בבחי' בהירות ממש, הן בבחי' בהירות האור בעצם אינו בבחי' אור בהיר ממש מאחר שהוא אור מצומצם כו', וכמו"כ אינו שמגלה ממש את האוא"ס מאחר שבא ע"י צמצום והפסק כו'. והגם שנת"ל פקי"ט בענין והי' הוי' לי לאלקים שיתגלה הש' הוי' דלעילא כמו שהוא, דבאמת כן יהי' בגילוי דלעתיד שלא יהי' שום כיסוי והסתר כלל וכמ"ש ולא יכנף כו', י"ל שזהו שהגילוי דש' הוי' דלעילא יהי' באופן כזה שיתגלה כמו שהוא והשם הוי' דלתתא ודאי יהי' בבחי' כלי לקבל את האור דש' הוי' דלעילא כמו שהוא בעצם כו', אבל לא דהש' הוי' דלתתא מגלה את האור כמו שהוא, כ"א שהש' הוי' דלעילא יתגלה כמו שהוא בעצם, מפני</p> <p class=bodytext>שלעתיד לא יהיו ענין הצמצומי' וכמו עכשיו בשבת דכתי' ויכל אלקי' שכלו הצמצומי' כו' וכמ"ש במ"א, ושבת הוא מעין דלעתיד כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלו</div></p> <p class=bodytext>וע"כ לעתיד שלא יהיו הצמצומי' יהי' גילוי אור העצמי כמו שהוא בעצם ממש כו', אבל האור מאחר שבא ע"י הצמצום אינו מגלה את האור העצמי כמו שהוא ממש כו'. משא"כ בחי' האור הא"ס שלמע' מאצי' מאחר שאינו בא ע"י צמצום כלל ה"ה בבחי' גילוי מן העצם ממש, וע"כ הוא בבחי' אור בהיר בעצם וגם מגלה עצם האור כמו שהוא ממש כו', וע"כ עיקר ענין הבהירות הוא בבחי' האור שלמע' מאצי'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וי"ל דעיקר ענין בהירות הוא בבחי' הכתר, הן בבחי' הכלים כידוע דכלים דאצי' הן עד"מ אותיות הכתב שמעלימים על האור להיותם מהות אחר, גם בחי' פנימיות הכלים, וכלים שבכתר עד"מ אותיות החקיקה דעם היות שמשחירים היינו שבהכלים אינו מתלבש עצמות האור, אבל אינם מעלימים על האור המתלבש בהם. וי"ל דזהו בהע"ס הכלולים בכתר, ועצם הכתר בחי' אור, אור בהיר גילוי העצם, דאורות דאצי' הן ע"י צמצום א"כ אינו אור בהיר ממש, ואינו מגלה ממש האוא"ס, ולעתיד יהי' גילוי ש' הוי' דלעילא ממש, זהו שמלמעלה יהי' ההתגלות באופן כזה, ואור הא"ס שאינו ע"י צמצום ה"ז אור בהיר ממש, ומגלה עצם האור. </p></p> <p class=bodytext>קכב) <span class=cup>והגם</span> דלכאו' מה שייך באוא"ס שמגלה דבר הרי הכל הוא בחי' עצמו' אוא"ס כו'. הענין הוא דהנה יש בחי' לבושין גם למע' מאצי', וכמ"ש הוד והדר לבשת ואח"כ כתי' עוטה אור כשלמה, דעוטה אור הוא בחי' אור האצי' כנ"ל פרק הנ"ל, וא"כ מ"ש קודם לזה הוד והדר לבשת היינו במדרי' שלמע' מאצי' והוא בבחי' הכתר כו'. דהנה ידוע דכתר יש בו ג"כ פנימי' וחיצוני' דכל אור גם שאין בו התחלקו' מדרי' מ"מ יש בו פנימי' וחיצוני' (שהוא עצם האור והתפשטו' האור) וכמ"ש במ"א, וכן בבחי' הכתר יש בחי' פנימי' וחיצוני' והן בחי' עתיק ואריך, וז"ע בחי' הוד והדר כו', כי הוד פירושו זיו כמו ונתת מהודך עליו וכמו כסה שמים הודו כו'. אמנם ענין ההוד הוא בחי' זיו ואור עצמי, וזהו ההפרש בין הוד להדר דהוד הוא עצם האור והדר הוא התגלו' ההוד וכמו הדר כבוד הודך כו', וכמו במשה אי' ברע"מ פנחס דרכ"ג ונתן ההוד למשה, וביהושע הי' בבחי' הדר וכדאי' בילקוט פ' ברכה ניתן ההוד למשה וההדר ליהושע שנא' בכור שורו הדר לו כו', וכתי' ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל</p> <p class=bodytext>הודך, והיינו שההוד הוא העצם וההדר הוא ההתגלו' כו'. וכמו עד"מ באדם ענין ההוד הוא שזיו הוד פניו יאיר ויתקבל בלב כאו"א בלא טו"ד, לפי שהוא עצם ההוד והיופי שאינו בא מאיזה פרטים, וע"כ אינו שייך בו טעם וידיעה וע"כ מתקבל בלב כאו"א כו', משא"כ ההידור הוא שמהודר בפרטי' שלו, וכמו פרי עץ הדר שצ"ל מהודר בכל הפרטי' שבו עד שבין כולם הוא הדר, וכן והדרת פני זקן שצריכי' להדרו ולפארו בפרטי עניני כבודו כו', כי ההידור הוא שבא בפרט דוקא וההוד הוא בד"כ לפי שהוא העצם כו'. וזהו מ"ש גבי שלמה ויתן עליו הוד מלכות (דה"י א' כ"ט כ"ה), ופי' במצ"ד שהי' נראה בעיני כל אשר הוא הגון וראוי למלוכה מפאת עצמו. והענין הוא דהנה ידוע דאין מלך בלא עם, א"כ בחי' ההתנשאו' אינו נמשך ומסתעף רק מן העם שמנשאין אותו עליהם ועושין אותו למלך כמו שום תשים עליך מלך, והוא בכתר מל' שנותנים בראשו ומשתחוים לו שמקבלי' עול מלכותו עליהם כו', ובלא זה לא הי' לו יתרון על שאר אדם זולתו כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולמה</span> כשנעשה מלך אימתו גדולה מאלי' שאינה צריכה התבוננות בזה שהוא מלך וקבלו עליהם מלכותו, ולא משום יראת העונש, כ"א שמאליו וממילא נופל אימתו ופחדו על כאו"א, והוא מפני ההתנשאו' שלו ודוקא מפני ההתנשאו' עצמי שבו (שנק' יראת הרוממו' כו'). וכנראה בחוש ההפרש בין יראת המלך ליראת השר, דיראת השר הוא רק מצד ההשתררות שהוא מושל עליהם, אבל יראת המלך אינה מצד ההשתררו' כ"א מצד התנשאו' עצמו ולכן היראה באה בדרך ממילא (אז מיא פארלירט זעך), והיינו שההתנשאות נעשי' בו עצמי וטבעי כאלו בעצם הוא נבדל בערך מכל העם ומרומם ומנושא בעצם כו', עד שכל המורד בו חייב מיתה כמורד באלקי' וכמ"ש ברך נבות אלקי' ומלך כו', דכ"ז אא"ל רק מפני ההכתרה של העם שקבלו אותו למלך, דע"ה שעי"ז יהי' בו ההתנשאו' עליהם ה"ז רק התנשאו' על עם הנק' השתררות כו', דמהתנשאו' זאת לא הי' היראה והביטול בדרך ממילא כו', אבל ענין התנשאו' העצמי שנעשה בעצם מרומם ומנושא ושעי"ז תהי' היראה ממילא לא תהי' זאת מההכתרה לבד כו'. אך הענין הוא דכאשר קבלוהו למלך נמשך בו</p> <p class=bodytext>ממדת מל' דלעילא בכתר מל' שלו ועי"ז הוא ההתנשאו' עצמי שלו כי נעשה מלך בעצם מצ"ע כו' (ובאמת בעצם יש בו כח המלוכה בהעלם גם קודם שמכתירי' אותו שהוא נשמה כללי' בעצם ויש בו ענין ההתנשאות בעצם כו' וכמ"ש במ"א, והוא מה שיש בו בהעלם מבחי' מל' דלעילא וע"י ההכתרה מתגלה בו הכח נעלם שבו כו'), וכל המורד בו כאלו מורד במל' דלעילא שנק' אלקים חיים ומלך עולם כו'. ולפ"ז יובן במל' דלעילא בבחי' התנשאו' אלקי' שא"ז רק מה שנמשך ונלקח מעם נפרד יש מאין וכמו צבא השמים שמשתחוים כו', שהרי אין ערוך לו כלל שזה יעשה התנשאו' כו', כ"א נק' המלך המרומם לבדו שההתנשאו' היא בבחי' התנשאו' עצמי דוקא, ומה שהוא מתנשא להיות מלך על עם הוא עולם הברי' והיצי' שז"ש מלכותך מכ"ע הוא בחי' לבוש וצמצום גדול, וכמ"ש ה' מלך גאות לבש דגאות זו היא אצלו בבחי' לבוש לבד שמצמצם עצמו כבי' להיות מלך על עם ולקבל מהם כתר מל', וכמו ויתנו לך כתר מלוכה בבחי' ביטול היש שלהם כו', אבל כמו שהוא בעצמו הוא בבחי' המלך המרומם או המלך הקדוש בחי' רוממו' וקדושת עצמי</p> <p class=bodytext>כו', וזהו הנק' כבוד מל' וכמו כבוד מלכותך יאמרו כבוד מלכותך העצמי דוקא בבחי' התנשאו' עצמי כו'. והנה בענין כתר מל' שזהו בחי' ההתנשאו' והרוממו' בכלל יש בזה ג"כ בד"פ ב' מיני ההתנשאות הנ"ל והן ב' מדרי' בכתר מל', הא' הכתר מל' שהשרים והעם נותנים על ראש המלך שעי"ז נעשה מלך עליהם בבחי' התנשאו' והשתררות עליהם כו' כנ"ל, והב' כתר מל' שיש בו מצד ירושה מאבותיו שהכתר שהי' על ראש אביו ילבש גם הוא ממילא והו"ע שהכתר הולמתו, וזהו בחי' התנשאו' עצמי שמצ"ע ראוי הוא למלוכה שז"ע שהכתר הולמתו כו', וזהו ג"כ ענין הוד מלכות שראוי בעצם לרוממו' זו וא"צ להסכמה מזולתו כלל וכלל להיותו מלך בעצם בבחי' רוממו' העצמי כו', וז"ש גבי שלמה ויתן עליו הוד מלכות שכולם הכירו שהוא הגון למלוכה מצ"ע מצד עצם ענין ההתנשאו' שבו שבא לו מבחי' מל' דלעילא כו'. וזהו ההפרש בין הוד מל' להדר מל', דהוד מל' הוא מצד העצם, והדר מל' הוא שבא מן העם והיינו בחי' התפשטו' ההתנשאו' על העם, וכמו ברוב עם הדרת מלך דההדור בא מן העם וברוב עם דוקא הדרת מלך כו',</p> <p class=bodytext>דהוד מל' אינו תלוי ברוב עם שגם במיעוט עם וגם בלא עם כמו שהמלך בהיכלו יושב על כסא מלכותו יכול להיות הוד מלך בעצם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלח</div></p> <p class=bodytext>וכמו מלך ביופיו תחזינה כו', אבל הדרת מלך הוא ברוב עם דוקא דהיינו בריבוי התפשטו' דכל מה שירבה העם יותר יותר יהי' בזה הדרת מלך כו', וביותר כאשר הריבוי עם הוא ממינים שונים ומחולקים זמ"ז דוקא, דכאשר הם ממין א' הגם שהן בריבוי אין בזה הידור כ"כ כ"א כאשר מחולקים בריבוי מינים שונים. וכמו חיל המלך כשהוא ממין א' גם אם ירבה כחול הים א"ז הדרת מלך עדיין רק אם יהיו חלוקים בכמה מינים, וכמו חיל הרוכבים בכמה מיני כלי זיין אלו בחרבות ואלו בקשתות וחצים, וכן בחיל הרגליים ומחולקים במלבושיהם ובתכונתם וכאו"א עובד את המלך כפי ענינו ולא ישנו את תפקידם, וכאשר יבאו ויתקבצו כולם לכבוד המלך זה בכך וזה בכך אז הוא דוקא הדרת מלך כו'. והיינו כנ"ל דהוד מלך הוא דבר עצמי שאין בזה התחלקו' כלל, והדר מלך הו"ע התפשטו' והתגלו' המלוכה, וכל התפשטו' יש בה התחלקו', וההתכללו' מכמה מיני התחלקו' בזה הוא דוקא ההידור כו'. והדוגמא מזה במלכותא דלעילא במ"ש וכבוד הדר מלכותו שהוא בחי' התפשטו' מלכותו ית' בבחי' התנשאו' על עם שבא בריבוי פרטים,</p> <p class=bodytext>וכמש"א מלך מהולל בתשבחות במיני תשבחות רבות בנשמו' ומלאכים בכאו"א לפי מדריגתו וכמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו שהן נשמו' ומלאכי' כו'. ויש בזה כמה חילוקי מדרי' וכמו מחנה מיכאל באה', ויש בו ק"פ אלף מחנות ומלאך גבריאל ביראה כו', וכן בנשמו' זה עובד באה' וזה ביראה כו', וכידוע בענין ז' נרות דמנורה כו' שיש בזה מדרי' רבות מאד עד אין שיעור כו', ובהתאסף כולם יחד שבטי ישראל למטה ומלאכים למע' לפאר ליוצרם כו', והיינו בכ"י בעת התפלה שכאו"א מהלל ומשבח להקב"ה כפי מהותו ומדריגתו כו' זהו בחי' הדרת מלך כו'. וכ"ז הוא בבחי' התפשטו' האור, אבל בבחי' עצמו' אוא"ס כתי' נורא תהלות שיראים להללו כו', ולך דומי' תהלה בבחי' ביטול בתכלית שאין בזה חילוקי מדרי' כלל כו', לפי שזהו בהעצם שאין שם מדרי' כלל וכן בהביטול אין התחלקו' כלל כו', והוא בחי' הוד מל' כו' (וזהו ג"כ מה שהוד הוא ל' הודאה שאינו שייך בו הילול ושבח כ"א הודאה לבד, וכמ"ש ועתה כו' מודים אנחנו לך לעצמותך ומהללים רק לשם תפארתך בחי' אור וזיו ובבחי' התפשטו' כו'). </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובה"ע דכתיב הוד והדר לבשת, הוד עצם האור, והדר התגלות ההוד, וכמו הוד פני אדם הוא מכללות העצמית, והדר הוא שמהודר בהפרטים, וכמו"כ הוד מלכות הוא שהוא מלך בעצם שנמשך מבחי' מל' דלעילא, ובא לו מאבותיו דהכתר הולמתו, והו"ע התנשאות עצמו, ומזה הוא עיקר יראת המלך, וע"כ ישנו גם בלא עם, והדר מלכות הוא ההכתרה וקבלת המלוכה, והו"ע התנשאות על עם, וע"כ ברוב עם הדרת מלך, וכמו"כ למעלה ה' מלך גאות לבש בבחי' התנשאות על העולמות, וההילול דמלאכים ונשמות הוא הדר מלכותו ית', ובחי' המלך המרומם שעז"נ נורא תהלות, וזהו ג"כ הוד ל' הודאה. </p></p> <p class=bodytext>קכג) <span class=cup>ובזה</span> יובן ג"כ ענין הוד והדר לבשת שהן ב' מדרי' שבכתר, דהוד הוא בחי' עתיק שזהו בחי' פנימי' הכתר בחי' עצמות אוא"ס שלמע' מבחי' התפשטו' וגילוי, אדרבה נק' עתיק מל' ויעתק משם בבחי' העתקה והבדלה כו', והדר זהו התגלו' ההוד והוא בחי' א"א שהוא בחי' לבוש שבו וע"י מאיר בחי' עתיק כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלט</div></p> <p class=bodytext>ובבחי' זו שייך לשבחו ולפארו ית' בבחי' ידיעת השלילה שעי"ז יודעים ההפלאה דאוא"ס כו' וכמשנת"ל פק"א, משא"כ בבחי' פנימי' הכתר שמובדל בערך אינו שייך גם ידיעת השלילה כו'. וגבי משיח כתי' הוד והדר תשוה עליו, דהנה נודע דמשיח זכה ליחידה בחי' פנימי' עתיק וז"ש ונחה עליו רוח ה' רוחא דעתיקא כו', ונודע ג"כ דלימוד התו' דמשיח יהי' בבחי' פנימי' התו' שישפיע לכללו' ישראל, ואופן הלימוד יהי' בבחי' ראיית המהות כו' וכמ"ש במ"א, וזהו הוד והדר תשוה עליו הוד לעצמותו שיהי' בבחי' ומדרי' פנימי' הכתר, והדר מה שיהי' יכול לגלות בחי' ההוד כו'. וזהו"ע הוד והדר לבשת דהוד הוא בחי' האור העצמי וג"ז נק' לבוש להיות שזהו ג"כ רק בחי' אוא"ס ולא העצמי כו', וכל אור הוא בחי' לבוש לגבי העצם דהיינו רק גילוי מן העצם שמגלה את העצם אבל אינו בחי' העצם גופא כו', ומה שמגלה הוא רק בחי' מציאו' העצם, וכמ"ש במ"א בענין אור וזיו השמש דגוף מאור השמש להיותו עצמי ה"ה מובדל לגמרי מן האור ואין האור מגלה מהות העצם כ"א מציאותו כו', ועד"ז יובן בכללו' בחי'</p> <p class=bodytext>אוא"ס להיותו רק בחי' גילוי לבד ה"ה בבחי' לבוש כו', ומ"מ ה"ה בבחי' גילוי העצם דהיינו דמה שיכול להתגלו' מן העצם ה"ז מתגלה ע"י האור, דהרי האור הוא מעין המאור ממש ומה שאפשר להתגלו' מן המאור מתגלה ע"י האור כו', וזהו לגבי העצמו' שגם ההוד הוא בחי' לבוש, אבל במדרי' דאוא"ס ה"ז בחי' אור עצמי כו'. אמנם בחי' ההדר בחי' חיצוני' הכתר שזהו בחי' התפשטו' ההוד ה"ז בחי' לבוש לבד כו', אך גם בחי' זו ה"ה בבחי' גילוי העצם ממש ואין בזה שום העלם כלל שהרי אין המשכה זו באה ע"י איזה צמצום והפסק כ"א בבחי' גילוי מן העצם לבד, וא"כ אין בזה שום העלם כו', ונק' לבוש אור שמגלה ממש את האור כו'. וע"כ עיקר ענין הספירו' והבהירות הוא באוא"ס שלמע' מאצי' והיינו בבחי' האור שבבחי' א"ס ובל"ג שהוא בבחי' גילוי מן העצם ממש, דכל מה שיכול להיות בבחי' התגלו' מהעצם ה"ז בא בגילוי ממש כו', והו"ע אור בהיר דעתיק שמאיר ומתגלה ע"י בחי' א"א כו'. ולפ"ז י"ל פי' ד' בש' ספירה ל' ספר כמו זה ספר תולדות, ספר הברית. דהנה במ"ב פ"ב דמגילה אי' עד שתהא כתובה</p> <p class=bodytext>אשורית על הספר מבו' דפי' ספר היינו קלף, והענין דהנה ארז"ל כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותי' פסולה הרי שהעיקר הוא הקלף, והיינו כי הדיו הוא רק משחיר את הקלף אבל עיקר האות הוא מהקלף רק שע"י הדיו מתגלה האות מהקלף, והענין הוא דע"ה שתמונת האות הוא רק מהדיו הרי בלתי הקלף הנושאו וסובלו לא הי' ממנו שום תמונה כלל, ולכן כל אות שאינו מוקף גויל פסול, וא"כ הרי הדיו רק משחיר את הקלף בכדי שהקלף יגלה את האות ועיקר מקור האות הוא מהקלף כו', וא"כ צ"ל שיש אותי' בהקלף גם מה שאין הדיו משחיר ומגלה ומתגלה רק מצ"ע כו'. והנמשל מזה הוא שהקלף הלבן זהו בחי' אור הא"ס הפשוט בתה"פ כו', והאותי' הן הע"ס שהן בחי' אורות וכלים והמגלים את האור הן הכלים אבל שרש המשכת האור מהאוא"ס הפשוט, וזהו כמו עד"מ הקלף הלבן שנושא וסובל האותיות כו', כמו"כ גילוי בחי' האור הוא מאוא"ס ב"ה רק שי"ל שזהו בחי' או"פ והיינו מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו', דבחי' זו אינו בבחי' גילוי מן העצם ממש (שהרי ענינו הוא להאיר והוא ע"י הצמצום</p> <p class=bodytext>כו'), וכ"ש שע"י הכלים אין האור מתגלה כמו שהוא ממש כו'. אמנם כמו"כ יש גילוים מבחי' אוא"ס הפשוט שלא ע"י הכלים דבחי' זו היא בבחי' ספר היינו בבחי' ספירו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רמ</div></p> <p class=bodytext>ובהירות ממש שהוא בבחי' גילוי מן העצם ממש כו', וזהו משארז"ל שהתו' ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, דכללו' ענין אש הוא בחי' האור וכמשנת"ל פצ"א, ואש שחורה הן הע"ס דאצי' שהגילוי הוא ע"י הכלים כו' (וגם י"ל שהאור נק' ג"כ אש שחורה מפני שבא ע"י הצמצום שהוא ג"כ בדוגמת כלי כו', וכמשנת"ל פצ"ד), וזהו ספירה מל' ספור והגדה כו', ואש לבנה הוא בחי' האור והגילוי דעצמו' אוא"ס הפשוט בתכלית והו"ע ספירה מל' ספיר וספר כו' (ובד"פ בתורה י"ל שזהו בחי' חיצוני' ופנימי' שבתו' או בחי' רזין דרזין כו', גם י"ל שז"ע מ"ע ומל"ת כו'). </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכמו ב' המדרי' בכתר מל', כ"ה בבחי' כתר הוד בחי' עתיק, והדר בחי' אריך שע"י מאיר הארת עתיק, ושייך בזה ידיעת ההפלאה, משא"כ בעתיק, ומשיח יגלה עצם בחי' ההוד, ובחי' הוד הוא ג"כ לבוש לגבי העצמות, אמנם זהו עצם האור, והדר הוא רק התגלות ההוד, אך מגלה כל מה שמאיר ומתלבש בו, ועפ"ז י"ל ספירה ל' ספר, וכמו האותיות שמעצם הקלף, כמו"כ הגילוים מעצמות אוא"ס הו"ע ספיר וספר. </p></p> <p class=bodytext>קכד) <span class=cup>ועפ"ז</span> יובן איך ששייך ספי' גם בהאור א"ס הבל"ג, דלפי הפי' דספי' הן ל' ספירו' ובהירות הרי עיקר ענין זה שייך באוא"ס הבל"ג שהוא בבחי' גילוי מן העצם ממש כו', וזהו"ע ספי' שבאוא"ס היינו בבחי' התפשטו' האור, וכנ"ל בענין הוד והדר דהוד הוא עצם האור והדר הוא בחינת התפשטו' האור שהוא בחי' לבוש כו', אך הוא בחי' לבוש אור שמגלה את העצם לפי שגם ההתפשטו' הוא בבחי' גילוי העצם כו', ולהיותו בחי' התפשטות שייך שם ענין ספי' דהיינו בחי' התגלו' האור שז"ע ספירה כו'. ובפרט לפמשנת"ל פקכ"ב דהדר הוא שבא בריבוי פרטי' הנה הפרטים שבהתפשטות ז"ע הספי' כו', והיינו כידוע בענין אנת הוא חד ולא בחושבן דלהיותו חד בעצם (דהיינו בחי' עתיק) גם ההתפשטות (שזהו בחי' אריך) שבא בריבוי מדרי' הוא לא בחושבן כו', וכמ"ש בבי' מאה"ז ע"פ ויהיו חיי שרה מאה שנה, והכל הוא בבחי' א"ס והיינו שהספי' הן בבחי' אין קץ ושיעור בריבוי שלהם שז"ע ולא בחושבן כו', וגם בעצם הן בבחי' אין קץ היינו בבחי' א"ס מאחר שזהו התגלות העצם ממש כו'. והענין הוא</p> <p class=bodytext>דהנה נת"ל פק"א בענין ידיעת השלילה דש' חכם באוא"ס הוא רק לשלול ההיפך מזה וא"כ זהו חכ' רק שמושלל לגמרי מבחי' החכ' דס' השתל' כו', וכן שם יכול וכה"ג, ונת' שם דכ"ז אינו מדרי' באוא"ס כ"א הוא הפלאת אוא"ס ב"ה בענין החכ' ובענין היכולת וכה"ג. וביאור הענין י"ל ע"ד מ"ש במ"א ע"פ השיטה שהאורות הן פשוטי' לגמרי, מה שנק' אור החכ' ואור הבינה כו' א"ז שהאור הוא בבחי' חו"ב דהאור בעצם הוא פשוט ואין לו יחוס אל החכ' יותר מאל הבינה, רק שהאור הוא הארת המאציל ב"ה להאציל ספי' החכ' (שהיא הכלי), וכשנאצלה ספי' החכ' האור מתלבש בתוכה להחיותה ונק' אז אור החכ' ע"ש הכלי שעושה תמונה וגוון בהאור כו' (וג"ז אינו נקנה בהאור רק שנראה כן בהאור עד"מ המים שמשתנים לפי גוון הכלי כו' כנודע), ולפ"ז הרי האור המהווה את החכ' יכול להוות את הבינה שמצד פשיטו' האור אינו שייך אל החכ' ויכול להיות שאותו האור עצמו יהווה את הבינה ויתלבש בתוכה כו', רק כאשר כבר נתהווה החכ' ונתלבש האור בתוכה ה"ה בבחי' חכ' (היינו שנראה כן כנ"ל).</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רמא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וא"כ</span> מכ"ש שי"ל כן באוא"ס הבל"ג שהאור הוא בבחי' פשיטו' ממש, הרי אינו בגדר בחי' חו"ב כו', וא"כ מה שאנו אומרי' שהוא מ"מ חכם ויכול (חכם בחכ' ויכול בבינה כו') הרי אותו האור ממש שהוא בבחי' חכ' הוא ג"כ בבחי' יכולת וכו', שהרי באוא"ס לא יש בחי' הכלים וזהו שאינם בבחי' חיוב כ"א בבחי' שלילה היינו שאינם בבחי' מהות ומציאו' דבר כלל כו', וא"כ אותו האור שהוא בבחי' חכ' הוא ממש גם בבחי' היכולת כו'. וזהו שאינם בבחי' מדרי' באוא"ס כ"א הפלאת אוא"ס בענין החכ' והיכולת כו', והיינו שהאוא"ס שהוא מופלא בבחי' החכ' ה"ה מופלא גם בבחי' יכולת וכה"ג, ובעצם הוא בבחי' פשיטו' העצמו' כמו שהוא כו'. וז"ע שהספי' שבאוא"ס הן בבחי' אין קץ שהן בעצם בבחי' א"ס, דענין הספי' הוא רק התגלו' העצמו' ממש וא"כ ה"ה בבחי' הפשיטו' דאוא"ס ב"ה כו' (תוכן הענין הנ"ל הוא דכמו בהאו"פ (להשיטה שהוא בבחי' פשיטו' ממש) קודם שמהווה את הכלים, כ"ה בהאור הא"ס גם כמו שאנו אומרים בו שהוא חכם ויכול כו', לפי שאינו בא בבחי' כלים ובבחי' מציאות דבר כו'). </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו ששייך ספי' גם באור הא"ס שהו"ע בהירות גילוי העצם שזהו דוקא באוא"ס, ולהיות שזהו התפשטות אור ע"כ יש שם ספירות רק שהן עד אין קץ ובעצם הן בבחי' א"ס, והענין הוא דלהשיטה דהאורות פשוטים לגמרי הרי האור המאציל את החכ' יכול להאציל את הבינה, כ"ש שהוא כן באוא"ס הבל"ג דאוא"ס שהוא מופלא בבחי' החכ' ה"ה מופלא בבחי' היכולת וכה"ג. </p></p> <p class=bodytext>קכה) <span class=cup>אמנם</span> עדיין צ"ל מ"ש בע"ח שיש ע"ס דעיגולים איך הם מספר עשר, שהרי לפמשנת"ל באוא"ס הבל"ג הן ספי' עד אין קץ וגם הספי' עצמן הן בבחי' אין קץ ואיך שייך שם מספר ע"ס, ומאחר שהן ע"ס הרי לכאורה בהכרח לומר שהן במדרי' מחולקו' דאל"כ אינו שייך מספר עשר כו', ובאמת אינו שייך לו' באוא"ס הבל"ג מדרי' מחולקו' כו', וכמשנת"ל פרק פ"ב שגם מיעוט וריבוי אינו באמת באוא"ס הבל"ג, וכ"ש שאין התחלקו' מדרי' וכנ"ל שהן בבחי' אין קץ בעצמן כו'. אך הענין הוא דהנה נת"ל פנ"ו דאור הא"ס להיותו בבחי' גילוי מן העצם אינו בו שום שם כלל רק כמו שבא בבחי' מקיף לעולמו' ה"ה נק' בש' רצון כו', והנה הרצון הגם שהוא רק בבחי' מקיף לבד מ"מ מאחר שנעשה בבחי' מקיף אל האו"פ ה"ה בבחי' קירוב ושייכות אל האו"פ והארה ממנו בא בבחי' התלבשו' בהאו"פ כו', רק שאופן התלבשותו א"ז שנתפס בהאור לבוא בבחי' הגבלה (וכמו האו"פ שע"י ההתלבשו' בהכלי ה"ה בבחי' תפיסא שנעשה כמהות הכלי, וכמשנת"ל פי"ד בענין ח"ס וחכ' הגלוי' דבחי' חכ' הגלוי' ע"י התפיסא בכלי נעשה</p> <p class=bodytext>בבחי' מהות חכ' עד שח"ס היא למעלה מן החכ' לגבה כו', ובהאו"מ אינו כן), אלא שגם בהתלבשותו בהאו"פ ה"ה כמו שהוא בבחי' בל"ג כו'. והענין הוא דהנה נת"ל פ"נ דהרצון הוא בבחי' מקיף על כל אברי הגוף ועל הכחות ופועל בהם בשוה באור המוחין שבראש כמו בכח ההילוך שברגל כו', ומ"מ הרי ברגל הוא בבחי' מקיף לבד, משא"כ במוחין הרי לבד מה שפועל בהם בבחי' מקיף (היינו שמכריח התגלו' אור המוחין כו' וכמשנת"ל פנ"א), ה"ה בא ג"כ בבחי' פנימי שהרצון בא בשכל להיות טעם לרצון כו', וזהו רק בבחי' הארת הרצון דעצם הרצון הרי אין טעם לרצון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רמב</div></p> <p class=bodytext>כו', אבל הארת הרצון בא בבחי' טעם לרצון כו', וכמו התורה שהוא פי' וביאור המצות דבמצות הן רצה"ע והתו' בא בבחי' טעם וביאור אל הרצון כו', ועי"ז יש התחלקו' בהרצון וכמו קלות וחמורות שיש חילוקי' בהמצות מצד הטעם כו'. ובאמת הרצון גם כמו שמתלבש בהטעם הוא בעצם בבחי' בל"ג שהרי אין הטעם סיבת הרצון, והיינו דהרצון דמצות אין סבתם מצד הטעם כ"א שהן רצון באמת, וע"כ גם לאחר פי' וביאור המצוה ע"פ התו' הנה כשעושה את המצוה כמו שהיא ע"פ התו' ה"ה מקיים את הרצה"ע ונמשך עי"ז בחי' הרצון כו', ובכוונת המצוה לבד או בלימוד טעמה וסודותי' אינו יוצא כלל כ"א בקיום המצוה בפו"מ (לבד במצות שאפשר לעשותן ע"י אחרים אין מבטלין ת"ת והיינו במצות שאינן חובת הגוף כו'), וכן בעשיית המצוה לא די בכוונת המצוה כ"א צריך לעשותה בבחי' קבעומ"ש דוקא וכמ"ש בסש"ב פמ"א ב' כוונות בעשיית המצוה כו', דקבעומ"ש הוא מצד הרצון כו', והיינו דגם כמו שבאה המצוה בבחי' טעם לרצון מ"מ ה"ה בבחי' רצון באמת כו', והיינו משום דע"ה שמשיג את הרצון, מ"מ אין הרצון נתפס בזה</p> <p class=bodytext>להיות בבחי' שכל וטעם כ"א הוא בבחי' רצון באמת כו', ולכן מצד הרצון שבמצות לא יש באמת קלות וחמורות וכמארז"ל אל תהי יושב ושוקל במצותי' ש"ת כו' (וגם באמת אין הטעם תופס בעצם מהות הרצון, וכמ"ש במ"א בענין דכסות סומא חייב בציצית וכסות לילה פטור דמצד הטעם יכולים לומר טעם להיפך ג"כ רק מפני שכ"ה הרצון, וכ"ה בכמה מצות שאין הטעם לבדו מספיק כו', והיינו לפי שענין הטעם הוא רק להיות קצת מושג בהרצון אבל לא שהרצון נתפס בזה כו'). והנה הרצון שבא בבחי' חכ' להיות בבחי' טעם לרצון זהו בחי' התפשטו' וגילוי הרצון לבד, והיינו בחי' המל' שבכתר ובחי' המדות שבו, וכידוע דבחי' מל' הו"ע הגילוי לבד וכן ענין המדות הו"ע התפשטו' וגילוי כו', וכידוע דכל ענין המדות הן לזולתו, שזהו ההפרש בין המוחין אל המדות דמוחין הן לעצמן עדיין אבל המדות הן אל הזולת כו'. וכמו"כ בבחי' הכתר ההתפשטו' והגילוי אל הנאצלי' הוא בחי' מדות ומל' שבכתר והוא בחי' רצון גלוי כו', אמנם ידוע שיש בחי' חכ' שבכתר הנק' ח"ס שזהו בחי' טעם כמוס לרצון כו', דבחי' ח"ס ה"ז</p> <p class=bodytext>למע' מן החכ' והטעם לגבי חכ' הגלוי' וכמשנת"ל באורך, והוא בבחי' המשכה נעלמת כו', ונת"ל פצ"ו דענין המשכה נעלמת הוא דעם היותו מושלל מן הגילוי היינו מן המציאו' דחכ', מ"מ אינו מושלל לגמרי מגדר וענין החכ' כו' ונק' חכ' נעלמה כו', ובבחי' זו מתלבש בחי' הרצון הנעלם שלמע' מבחי' רצון הגלוי בחכ' כו', והיינו דבחי' הרצון שהוא למע' מן הטעם לגמרי בבחי' חכ' הגלוי' יש ע"ז טעם בבחי' חכ' הנעלמה, וכענין שתוק כך עבמ"ח בבחי' הרצון המתלבש בחכ' הנעלמה שלמע' מן הטעם לגבי חכ' הגלוי' כו', דלגבי חכ' הגלוי' הוא בבחי' מקיף לבד כמו רצון בלא טעם כו'. וכ"ז הוא בבחי' הרצון הבא בגילוי אם בבחי' גילוי אל הנאצלי' שמתלבש בבחי' חכ' הגלוי' או בבחי' גילוי לעצמו עדיין שזהו בחינת הרצון שמתלבש בח"ס כו', אמנם עצם בחי' הרצון הנעלם לגמרי שאינו בא בבחי' גילוי כלל, זהו בחי' כשב"כ דהיינו בחי' פשיטות הרצון שאין טעם לרצון כלל גם לא בחי' טעם כמוס לרצון, ואינו בא בבחי' הגילוי גם לעצמו כ"א הוא בבחי' רצון נעלם לבד כו'. וזהו"ע מ"ש בע"ח בע"ס</p> <p class=bodytext>דעיגולים די"ל שאין הכוונה שיש ע"ס ממש בבחי' האו"מ, כי הוא בבחי' א"ס ובל"ג, וגם הספי' שבו הן בבחי' אין קץ לספירו' וכמשנת"ל, רק מצד התגלו' והתפשטו' הרצון בהספי' עש"ז אנו אומרים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רמג</div></p> <p class=bodytext>ע"ס בהאו"מ, דבחי' הרצון הגלוי שמאיר בבחי' חכ' דאצי' נק' בחי' מדות ומל' שברצון כו' כנ"ל להיותם בבחי' התפשטו' וגילוי כו'. וגם נודע דאו"א מלבישי' לזרועות דא"א היינו בחי' חו"ג דאריך (ומבינה דאריך נעשה כתר לאו"א) כמ"ש בע"ח, וע"כ גם בחי' הרצון (היינו בחי' האור הא"ס) המתלבש באו"א נק' מדות כו', ומה שמתלבש בבחי' ח"ס דאריך דהיינו בחי' הגילוי לעצמו עדיין נק' בש' חכ' והו"ע עיגול החכ' ועיגול הבינה וכן עיגול החסד כו', דכ"ז הוא רק ע"ש ההתלבשו' לבד כו', וגם כמו שמתלבש ה"ז בבחי' א"ס ובבחי' פשיטות כנ"ל. אמנם עצם בחי' הכתר זהו בחי' כתר שבכתר שזהו בחי' הרצון הנעלם והפשוט שאינו בא בבחי' גילוי כלל והוא בבחי' פשיטו' העצמו' כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם מ"ש בע"ח ע"ס דעיגולים הענין הוא עד"מ הרצון הוא בחי' מקיף ובא ג"כ בבחי' פנימי בחכ', ועי"ז בא בהתחלקות, ומ"מ הוא רצון בעצם ובלי התחלקות, וכמו הרצון דמצות שבא בטעם בתורה, ומ"מ המצות הן רצון ואין בהם התחלקות דקלות וחמורות, כמו"כ למעלה בחי' מדות שבכתר באים בבחי' פנימי בחו"ב, ורצון הנעלם מתלבש בח"ס, ועש"ז נק' גם בבחי' הכתר חכ' ומדות, והן בבחי' א"ס בעצם, וז"ע ע"ס דעיגולים, אך כשב"כ שאינו בא בהתלבשות הוא בבחי' פשיטות לגמרי. </p></p> <p class=bodytext>קכו) <span class=cup>וע"פ</span> כל הנ"ל יובן משנת"ל בתחלת הדרוש בג' פי' שבכתר, ל' כתר לי זעיר דענינו שתיקה, ול' כתר ועטרה בחי' או"מ, ול' מכתיר שהוא סיבוב כל האצי' בתוכו והו"ע תר"ך העמודים כו'. דהנה המבואר מכל משנת"ל הוא שיש ב' מדרי' בכלל בהתגלו' אוא"ס ב"ה, הא' בחי' אור הפנימי שהוא להאיר את העולמו' כו' ושרשי האורות עד רום המעלות כו', והב' האור שבבחי' א"ס שהוא בבחי' גילוי מן העצם כו'. ובזה גופא יש ב' מדרי', הא' כמו שהוא מובדל מהאו"פ לגמרי, והב' כמו שבא בבחי' מקיף לעולמו' והשתל' כו'. וזהו ג' ענינים הנ"ל שבכתר דענין סיבוב האצי' בתוכו היינו בחי' שרש האו"פ הכלול בהאור הבל"ג, והוא מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול שנת"ל פכ"ז שזהו בחי' מל' שבא"ס כו', ובחי' כתר ועטרה זהו בהאו"מ עצמו היינו בהאור שבבחי' א"ס רק זהו כמו שבא בבחי' מקיף עכ"פ כו', ובחי' כתר לי ושתיקה הוא כמו שלמעלה גם בבחי' מקיף לעולמו' כו'. אמנם י"ל כל אלו הג' מדרי' הכל בבחי' אור הא"ס כמו שבא בבחי' מקיף כו' (שגם בחי' שתיקה א"ז בבחי'</p> <p class=bodytext>עצמו' הכתר ממש היינו בבחי' פנימי' הכתר כ"א בבחי' הרצון כו'), דהנה אור הא"ס עם היותו בבחי' גילוי מן העצם מ"מ ה"ה בא בבחי' מקיף לעולמו', דאז יש לו עכ"פ שייכו' לעולמו' והשתל' שבא בבחי' התלבשו' בהשתל', ומ"מ הוא בבחי' א"ס כו' וכנ"ל, ונת' שיש בזה ג' מדרי', הא' כמו שמתלבש הרצון בחכ' דאצי' והוא בחי' רצון גלוי כו', והב' בחי' רצון נעלם שמתלבש בחכ' נעלמה והוא בבחי' מקיף לגבי אצי' כו', והג' בחי' עצם הרצון שאינו בא בגילוי כלל כו', וז"ע ג' מדרי' הנ"ל. דהנה תר"ך עמודי אור הן מה שנמשך מן הכתר אל הנאצלי' והוא בחי' רצון הגלוי כו', וכמ"ש הפרד"ס שע"ח פ"ג בשם ר' נחוניא בן הקנה בתפלתו אקראך בתר"ך עמודי אור שהם ראש מילולך שהם תיקון לרום מעלתך כו', ופי' אקראך קריאה והמשכה שהוא ההשפעה מהכתר,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רמד</div></p> <p class=bodytext>שהם ראש מילולך, פי' תחלת התגלו' הא"ס כו' שהם תיקון כו', כענין שהע"ס הם תיקון המאציל כו' כמשנת"ל פק"ו, כן פי' הפרד"ס שם (ושם שהתר"ך עמודים יש בהם פנימי וחיצון ומבו' במ"א שזהו בחי' או"פ ואו"מ כו', ושם דאור המקובל להם ממעלה הוא או"מ כו'), וזהו בחי' הרצון הגלוי כו'. וענין בחי' כתר ועטרה הוא בחי' רצון הנעלם דעם היותו בא בבחי' טעם כמוס מ"מ ה"ז בבחי' מקיף לגבי בחי' חכ' דאצי' כו' (ועמ"ש בהבי' לד"ה אוסרי לגפן בענין מקיפי הראש ומקיפי הגוף ג"ר וז"ת, ושם דכללו' כולם מעטרת כו' י"ל ז"ע המקיף הנ"ל). וענין כתר לי זעיר בחי' שתיקה זהו בחי' כשב"כ בחי' הרצון הנעלם לגמרי שז"ע שתיקה שלמע' מבחי' גילוי כו', וע"ה שכ"ז הוא בבחי' מקיף להשתל' מ"מ בחי' זו הוא עצם פשיטו' הרצון כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ולא יכול יוסף להתאפק, דהנה אי' בפע"ח בכוונת ויעבור שאומרי' אחר שים שלום שז"ע בקיעת היסוד דברכת שים שלום הוא ביסוד, ומפני עוצם האור והגילוי נבקע היסוד והו"ע גילוי יגמה"ר כו', וכנודע בכוונת אל עליון כו' קונה הכל דקונה הכל הוא בחי' יסוד, ומה שאל עליון קונה הוא גילוי בחי' עצמו' אוא"ס ביסוד שעי"ז נעשה בקיעת היסוד כו'. וז"ע ולא יכול יוסף להתאפק דכאשר מאיר ביסוד בחי' האוא"ס שבבחי' בל"ג כו', לא יכול להתאפק שנבקע היסוד ומאיר האור בגילוי כו', ויקרא הוציאו כל איש מעלי ע"ד וכל אדם לא יהי' באה"מ, והיינו שזהו גילוי שלמע' מכל ההשתל' דאו"פ גם בבחי' שרשי האורות כו'. וענין ולא עמד איש אתו היינו שהגילוי הוא בנש"י לבד להיות שהגילוי הוא מבחי' עצמו' הכתר בחי' עצמו' הרצון כו', דהנה מצד המקיף הרי כחשכה כאורה כו', וזהו בבחי' חיצוני' המקיף אבל בפנימי' המקיף הכוונה הוא דוקא בנש"י ולהם הוא דוקא ההמשכה כו', וזהו ולא עמד ע"ד הוא ולא אחר כו'. וז"ש בזהר הה"ד ביום השמיני עצרת תהי' לכם</p> <p class=bodytext>דאי' ע"ז במד"ר הה"ד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך וזהו לכם בא ונגלגל אני ואתה כו'. וזהו ולא יכול יוסף להתאפק שהי' הגילוי מבחי' האור שבבחי' א"ס ובל"ג בחי' עצמו' המקיף כו', ויקרא הוציאו כו' שזה למעלה מכל סדר השתל', ולא עמד איש אתו בהתודע שהגילוי הוא לנשמות ישראל דוקא, וכמ"ש יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובכל הנ"ל יובן הג' פי' בכתר, סיבוב האצי' בתוכו הוא בחי' שרשי האורות הכלולים באוא"ס, עטרה הוא בחי' אור א"ס שבא בבחי' מקיף, ושתיקה הוא שלמעלה מבחי' מקיף, ובפרטיות באוא"ס י"ל שזהו בחי' רצון הגלוי שמתגלה באצי', והו"ע תר"ך עמודי אור, ורצון הנעלם שמתלבש בח"ס ובבחי' מקיף לגבי חכ' דאצי', ועצם פשיטות הרצון. וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ולא יכול יוסף להתאפק שע"י הגילוי דאוא"ס נבקע היסוד, ולא עמד איש אתו שהגילוי הוא רק לנש"י. </p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>