בס"ד. ליל א' דחה"ש, תער"ג
רמה
ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן, וצ"ל מהו"ע נדבת ידך הלא נדיבות שייך אל הלב, וכן בתורה מייחס נדיבות אל הלב וכמ"ש כל נדיב לבו יביאה, והיד שייך רק למעשה להיות עשי' בפועל, וא"כ מהו אומרו נדבת ידך ומפני מה נא' זה גבי חה"ש דוקא. גם צ"ל מפני מה נק' יו"ט זה בשם חה"ש, הלא השבעה שבועות כבר ספרו מקודם ויום החג אינו במנין הז' שבועות, וכמ"ש וספרתם לכם ממחרת השבת כו' שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת כו', והן המ"ט יום שסופרים קודם וחה"ש הוא היום החמשים, וא"כ למה נק' חה"ש. והנה במנין הז' שבועות נא' בפסוק וספרתם ב' סימנים ע"ז, ממחרת השבת ומיום הביאכם את עומר התנופה היינו מיום הבאת ותנופת העומר, וכאן קודם פסוק ועשית חג שבועות נא' שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה כו', והיינו משעת קצירת העומר, וצ"ל מפני מה נא' שם שהספי' היא מההובאה ותנופה וכאן נא' מהקצירה כו', גם מהו"ע מהחל חרמש בקמה כו'. גם צ"ל משארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מה"ש וקשרו להם שני כתרים כו', וצ"ל בזה
והלא מצינו שיש ג' כתרים וכדאי' במשנה דאבות ג' כתרים הן, כתר תו', כתר כהונה, וכתר מל', ולמה קשרו להם רק שני כתרים כו'. ובמשנה דאבות גופא צ"ל הלא בפרטי' חושב ד' כתרים, וכמ"ש אח"כ וכתר ש"ט עולה על גביהן והול"ל ד' כתרים הן, ולמה או' ג' כתרים כו'.
קכז) ומעתה צ"ל מהו"ע הג' כתרים כתר תו' כתר כהונה וכתר מלכות, והענין הוא דהנה מהמבו' לעיל מובן דבכללו' ההמשכות והגילוים מא"ס ב"ה יש ב' מיני המשכות, הא' ההמשכה שהיא בבחי' א"ס ממש, והב' ההמשכה שבבחי' גבול ומדה. והנה ההמשכה שבבחי' גבול ומדה הוא הקו הנמשך מאוא"ס ב"ה שנמדד ונגבל לפי אופן העולמו' ובא בבחי' מדה וגבול כו', דכפי רצונו ית' באופן ההשתל' שיהיו ע"ס עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, וספירו' אלו דוקא שהן בחי' חב"ד חג"ת נהי"ם, כן נמדד הקו ג"כ במדידה זאת שיש בו ג"כ ע"ס אלו, כי כללו' האור הזה הוא לצורך העולמו' דמאחר שהוא מה שבא במדה וגבול ה"ז רק לצורך העולמו', ולולא הרצון בעולמו' אינו שייך כלל המשכת אור זה, וע"כ כפי רצונו ית' בענין העולמו' וההשתל' כ"ה המדידה בהאור שיש בו הע"ס כו'. דמדידה זו היא בהאור הזה בתחלת המשכתו בשרשו ומקורו, והיינו דהמדידה וההגבלה שבהקו א"ז מה שנתחדש בו ע"י הצמצום, כ"א דבתחלת המשכתו יש בו מדידה זו, והוא שגם בשרש ומקור האור כמו שהוא לפה"צ יש בו ג"כ ע"ס והן
הע"ס הגנוזות במאצילן כו', ונק' גנוזות שהן גנוזות ונעלמות בהאור שבבחי' א"ס ובל"ג, והוא מה שאור הא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו', אך שם המה בתכלית הפשיטות לגמרי שאינם בבחי' מציאו' ניכרות כלל והן שם בתכלית האחדות כו'. והמשכת הקו מהע"ס הגנוזות הוא ע"י הצמצום דענין הצמצום בזה הוא להיות ספי' מיוחדות, וכמו שספי' החכ' תהי' ספי' מיוחדה בפ"ע וכן כל הספי' ועי"ז נעשים בבחי' מציאות ניכרות כו'. ומ"מ גם בזה הן עדיין בבחי' בלי מה וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מה דגם כמו שהן ע"ס ה"ה בלי מה עדיין כו', כי הקו ידוע שהוא עשוי מנקודות, והיינו