חלק ראשון - בס"ד. יום ב' דחה"ש בסעודה, תער"ג - רס

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/34/index.htm">בס"ד. יום ב' דחה"ש בסעודה, תער"ג</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/34/260.htm">רס</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/34/261.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. יום ב' דחה"ש בסעודה, תער"ג</h3><div class=pageno>רס</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואשים</span> דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ כו', וידוע דואשים דברי בפיך קאי על תו' כדאי' בירושלמי, וצ"ל מהו"ע שע"י התו' יהי' לנטוע שמים כו', הלא השמים והארץ כבר נבראו ונשתכללו וא"כ מהו"ע שע"י התו' הוא לנטוע שמים כו'. והנה הרד"ק פי' דלנטוע שמים וליסוד ארץ קאי על זמן קיבוץ גליות דכנס"י יהיו אז עולם חדש, וג"ז צ"ל הלא התו' נתנה עכשיו שיש עסק התו' גם בזה"ג ומהו"ע שע"י התו' יהי' כנס"י בבחי' עולם חדש כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל שהאבות המשיכו תוס' אור להיות גילוי אלקו' ע"ד מ"ש והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די שזהו ריבוי הברכה והשפע, ומ"מ ה"ז מה שכבר יש בשרש ומקור שז"ע ברכה כו'. </p> <p class=bodytext>קלד) <span class=cup>וביאור</span> הענין הוא, דהנה בפרד"ס ש"ח פי"ג כ' שיש ב' מיני יחודים, הא' הוא להשפיע שפע לקיום העולמות (והוא לחדש הישנות לבד כו'), רק שיהי' במע' עליונה כמו קודם חטא עה"ד, הב' הוא להמשיך אור חדש ממש כו', ולפי קבלת האריז"ל היחוד הא' הוא יחוד ישראל סבא ותבונה שנק' או"א תתאין, והב' הוא יחוד או"א עילאין שהן עצמו' המוחין כו'. דהנה ידוע שיש בחי' יעקב וישראל סתם הנק' ישראל זוטא, וישראל סבא, וכמ"ש בזח"ב דמ"ג ע"א ע"פ כי נער ישראל ישראל זוטא, שמע ישראל ישראל סבא. ובפ' ויקהל דרט"ז סע"א שמע ישראל ישראל סבא בגין דאית זוטא דכתיב כי נער ישראל ואוהבהו כו', וב' המדרי' דיעקב וישראל זוטא הן בז"א (והן ג"כ בבחי' המוחין הנמשכים בז"א רק שכ"ז הוא בפרצוף דז"א), וישראל סבא הוא בבחי' המוחין כו'. דהנה במאו"א אות יו"ד סעי' ל' כ' ישראל נק' מחצה העליון דז"א, ושם סמ"ג כ' יעקב נק' חצי פרצוף התחתון דז"א, והיינו דישראל הוא בחי' ז"א שלמע' מהחזה והן המדות שמכוסים עדיין בהשכל וההתבוננות המולידם ואינם ניכרים במהות</p> <p class=bodytext>ומציאות בפ"ע כו', ויעקב הוא למטה מהחזה שהמדות הן בהתגלות בבחי' מדות מורגשות כו', ויש בהם ג"כ מוחין רק שהן בבחי' קטנות ולכן המדות הן מורגשות בהתגלות כו', והוא שהמוחין הן רק הטעם של המדה לבד כמו למה יאהב או למה ישנא, ואין בזה התרחבות בהשגת עצם הדבר כ"א רק שמבין טעם חיוב המדה לבד כו' (וטעם ושכל זה הוא בחי' יעקב כו'), וכמו הפסק דין שבשו"ע שזהו רק גילוי המדה שזה כשר וזה פסול ויש בזה טעם ההלכה אבל הוא בקיצור רק מה שנוגע להפסק דין לבד, וזהו מה שז"א מקבל בבחי' חלון לבד וכמו אור השמש המאיר דרך חלון שהוא מצומצם כו'. וכמו כשאדם לומד איזה פלפול עמוק בתלמוד ופוסקים בסברות ובטעמים רבים בהרחבה גדולה כו', ואח"כ יפסוק הדין כך וכך הרי מה שבא בהתגלות בהפסק דין הוא רק הטעם הקצר וכל ההשגה הגדולה והעמוקה שהי' קודם מתמעט ומתעלם בזה כו'. וכ"ה בעבודה שהתפעלות המדה היא רק מהטעם של המדה, וכמו לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך שאינו מבין את ענין האור והחיות האלקי רק שמבין כי הוא חייך דמבשרי אחזה אלק' כו', וכמו שהאדם</p> <p class=bodytext>מרגיש בעצמו שיש בו חיות המחי' אותו והעיקר הוא החיות וע"כ הוא אוהב את נפשו שרוצה גילוי החיות כו', וכמו"כ הוא מבין שהעיקר הוא האור והחיות האלקי וע"כ הוא אוהב את האלקו' ורוצה להיות גילוי</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/34/261.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>