המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. יום ב' דחה"ש בסעודה, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/34/index.htm">בס"ד. יום ב' דחה"ש בסעודה, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. יום ב' דחה"ש בסעודה, תער"ג</h3><div class=pageno>רס</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואשים</span> דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ כו', וידוע דואשים דברי בפיך קאי על תו' כדאי' בירושלמי, וצ"ל מהו"ע שע"י התו' יהי' לנטוע שמים כו', הלא השמים והארץ כבר נבראו ונשתכללו וא"כ מהו"ע שע"י התו' הוא לנטוע שמים כו'. והנה הרד"ק פי' דלנטוע שמים וליסוד ארץ קאי על זמן קיבוץ גליות דכנס"י יהיו אז עולם חדש, וג"ז צ"ל הלא התו' נתנה עכשיו שיש עסק התו' גם בזה"ג ומהו"ע שע"י התו' יהי' כנס"י בבחי' עולם חדש כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל שהאבות המשיכו תוס' אור להיות גילוי אלקו' ע"ד מ"ש והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די שזהו ריבוי הברכה והשפע, ומ"מ ה"ז מה שכבר יש בשרש ומקור שז"ע ברכה כו'. </p> <p class=bodytext>קלד) <span class=cup>וביאור</span> הענין הוא, דהנה בפרד"ס ש"ח פי"ג כ' שיש ב' מיני יחודים, הא' הוא להשפיע שפע לקיום העולמות (והוא לחדש הישנות לבד כו'), רק שיהי' במע' עליונה כמו קודם חטא עה"ד, הב' הוא להמשיך אור חדש ממש כו', ולפי קבלת האריז"ל היחוד הא' הוא יחוד ישראל סבא ותבונה שנק' או"א תתאין, והב' הוא יחוד או"א עילאין שהן עצמו' המוחין כו'. דהנה ידוע שיש בחי' יעקב וישראל סתם הנק' ישראל זוטא, וישראל סבא, וכמ"ש בזח"ב דמ"ג ע"א ע"פ כי נער ישראל ישראל זוטא, שמע ישראל ישראל סבא. ובפ' ויקהל דרט"ז סע"א שמע ישראל ישראל סבא בגין דאית זוטא דכתיב כי נער ישראל ואוהבהו כו', וב' המדרי' דיעקב וישראל זוטא הן בז"א (והן ג"כ בבחי' המוחין הנמשכים בז"א רק שכ"ז הוא בפרצוף דז"א), וישראל סבא הוא בבחי' המוחין כו'. דהנה במאו"א אות יו"ד סעי' ל' כ' ישראל נק' מחצה העליון דז"א, ושם סמ"ג כ' יעקב נק' חצי פרצוף התחתון דז"א, והיינו דישראל הוא בחי' ז"א שלמע' מהחזה והן המדות שמכוסים עדיין בהשכל וההתבוננות המולידם ואינם ניכרים במהות</p> <p class=bodytext>ומציאות בפ"ע כו', ויעקב הוא למטה מהחזה שהמדות הן בהתגלות בבחי' מדות מורגשות כו', ויש בהם ג"כ מוחין רק שהן בבחי' קטנות ולכן המדות הן מורגשות בהתגלות כו', והוא שהמוחין הן רק הטעם של המדה לבד כמו למה יאהב או למה ישנא, ואין בזה התרחבות בהשגת עצם הדבר כ"א רק שמבין טעם חיוב המדה לבד כו' (וטעם ושכל זה הוא בחי' יעקב כו'), וכמו הפסק דין שבשו"ע שזהו רק גילוי המדה שזה כשר וזה פסול ויש בזה טעם ההלכה אבל הוא בקיצור רק מה שנוגע להפסק דין לבד, וזהו מה שז"א מקבל בבחי' חלון לבד וכמו אור השמש המאיר דרך חלון שהוא מצומצם כו'. וכמו כשאדם לומד איזה פלפול עמוק בתלמוד ופוסקים בסברות ובטעמים רבים בהרחבה גדולה כו', ואח"כ יפסוק הדין כך וכך הרי מה שבא בהתגלות בהפסק דין הוא רק הטעם הקצר וכל ההשגה הגדולה והעמוקה שהי' קודם מתמעט ומתעלם בזה כו'. וכ"ה בעבודה שהתפעלות המדה היא רק מהטעם של המדה, וכמו לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך שאינו מבין את ענין האור והחיות האלקי רק שמבין כי הוא חייך דמבשרי אחזה אלק' כו', וכמו שהאדם</p> <p class=bodytext>מרגיש בעצמו שיש בו חיות המחי' אותו והעיקר הוא החיות וע"כ הוא אוהב את נפשו שרוצה גילוי החיות כו', וכמו"כ הוא מבין שהעיקר הוא האור והחיות האלקי וע"כ הוא אוהב את האלקו' ורוצה להיות גילוי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסא</div></p> <p class=bodytext>אלקות כו', וזהו רק טעם המדה והאהבה לבד כו', וגם כשההתבוננות היא בהתרחבות יותר היינו באופן האור והחיות האלקי כו', אך היא בחי' חיצוני' השכל דהיינו בחי' השכל השייך אל המדות שהמדה הנולדה מזה היא רק מהבכן לבד ואינו מאיר אור המוחין בעת התפעלות המדה כו'. אמנם המדות שהן למע' מהחזה הוא שמאיר בהם אור המוחין בבחי' התרחבות לא בבחי' חלון לבד, והוא כשההתבוננות הוא בעומק ופנימי' הענין ובהתקשרות גדולה בהענין עד שהלב מתפעלת בעצמה בעת ההשגה וההתבוננות, ואינו מרגיש את התפעלות הלב מחמת עוצם התקשרותו בשכלו, והאהבה אינה תופסת מקום לעצמה מפני שהיא כלולה בהשכל והיינו שהיא מכוסה באור השכל וההתבוננות כו', והאהבה היא בתוקף יותר שהרי המדה כשהיא בקירוב אל השכל נותן בה השכל חיות ומחזק אותה, וכשהיא בהתכללות שכלו והיא תמיד אצל השכל אזי היא בודאי יותר חזקה רק שאינה מורגשת כו' (והנה הגם שבזה הוא התגברות המוחין מ"מ ה"ז בכלל מדות והוא בחי' גדלות המדות שע"י המוחין דגדלות כו' כי מוחין בעצם הוא שאינו נעשה מזה התפעלות הלב</p> <p class=bodytext>להיות שזהו למע' מענין המדות כו', אבל זה שמתפעל בלב הגם שזהו מהתרחבות המוחין (וכמו אורייתא הוא דקא מירתח בי' שזהו מהתרחבות המוחין בגילוי אור השכל ביותר כו'), וגם אפי' מה שמתפעל בלבו מעומק המושג כו' (וכמו גחין ר"ש ונשיק כו') וכמ"ש במ"א, כ"ז אינו עדיין עצמו' המוחין ממש דכאשר הענין הוא בעצמו' המוחין ממש אין בזה שום התפעלות כלל, וכאן מאחר שמ"מ מתפעל בלב א"ז עצמו' המוחין ממש כ"א בחי' גדלות המוחין השייכים למדות כו'). ובחי' זו נק' ישראל לי ראש להיות שבמדרי' זו הוא התגברו' המוחין כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והענין דהנה יש ב' מיני יחודים, יחוד ישסו"ת או"א תתאין, ויחוד או"א עילאין, דהנה יעקב הוא למטה מהחזה חו"ג המגולים, והוא מקיצור הטעם כי הוא חייך, גם בהתרחבות ההשגה אך בחיצוניות המוחין, המדות באין מהבכן והן מורגשים, וישראל למעלה מהחזה חו"ג המכוסים שבאים מפנימיות המוחין שמאיר גם בלב, והאהבה הוא בתוקף ביותר אך בלתי מורגשת, וכ"ז פרצוף המדות. </p></p> <p class=bodytext>קלה) <span class=cup>אמנם</span> ענין ישראל סבא הן בעצם המוחין שלמע' מהמדות שבלב, והיינו שזהו בפרצוף המוחין עצמן, רק שבמוחין גופא זהו בחי' המדות שבהם דבחי' יש"ס הוא בחי' מדות שבחכ' ותבונה זהו מדות שבבינה כו', וענין מדות אלו א"ז שהן בבחי' התפעלות וכדוגמת התפעלות המדות שבלב כו'. דהנה במדות שבשכל יש ב' ענינים, הא' הוא בחי' התפעלות שכלי והיינו מה שבשעת ההשגה וההתבוננות מתפעל בשכלו על האלקו' באהבה או ביראה לפי נושא ההתבוננות כו', שזהו בחי' התפעלות ממש כמו במדות שבלב רק שהן בדקות (וגם בזה י"ל שיש חו"ג מגולים ומכוסים דכאשר ההתבוננות הוא בעומק ופנימי' הענין אז ההתפעלות הוא בלתי מורגשת וכאשר היא בחיצוני' לבד ה"ה מורגשת יותר כו', והיינו מפני שנרגש בזה הבכן דגם בעת ההתבוננות אינו מקושר כ"כ בהענין המושג ונרגש אצלו יותר העילוי והיוקר כו', דכאשר ההתבוננות הוא בעומק ופנימי' הענין הרי שכלו טרוד בעצם הענין ואינו מרגיש כלל את העילוי והיוקר דאלקו' כו', ובודאי שבהשגה זאת יש בזה עילוי גדול (א שטארקע רייכקייט), אבל אינו עומד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסב</div></p> <p class=bodytext>בהמורגש הזה, משא"כ כשההתבוננות הוא בבחי' חיצוני' השכל אין שכלו טרוד כ"כ בעצם הענין וע"כ הוא עומד במורגש הבכן שהוא היוקר דאלקו' כו'), וכמו שהוא בחכ' אינו בבחי' התפעלות כ"א בבחי' דבקות שזהו בבחי' מדות שבחכ' כו' וכמ"ש במ"א. אמנם יש בחי' מדות שאינם בבחי' התפעלות כ"א הן בבחי' הטי' והמשכה שז"ע מדות להיות שהמדות הן בבחי' התגלות, שזהו ההפרש בכלל בין מוחין למדות דמוחין בכלל הן למע' מבחי' גילוי והתפשטות והמדות הן בבחי' גילוי והתפשטות כו'. וזהו יסוד הענין המבו' בכ"ד שהמוחין א"צ לזולת והמדות א"א בלי הזולת, מפני שעצם ענין המדות הן ענין הגילוי וההתפשטות כו', וע"כ א"א להמדות בלתי זולת למי שיתגלה ויתפשט כו', אבל המוחין בעצם מהותם אינם בבחי' הגילוי וההתפשטות כו', ע"כ אינו מוכרח כלל אל הזולת כ"א יוכל להשכיל השכלות לעצמו כו'. וסיבת ההפרש הזה הוא מפני שהמוחין הן עצמי' וכל עצם בלתי מתגלה ומתפשט, והמדות הן הארה לבד וההארה היא בבחי' התפשטות והתגלות כו' (וי"ל שזהו ג"כ ההפרש בין רצון לעונג, דרצון הוא בבחי'</p> <p class=bodytext>מרוצה והמשכה שנמשך לאיזה דבר כו', וע"ה שזהו המשכת והטיית העצמות כו', מ"מ זהו מה שהעצם נמשך לאיזה דבר כו', וה"ז רק הארת העצמו' כו' (ולכן שם רצון שייך בהאור רק כמו שבא בבחי' מקיף לעולמות אבל על האור בעצם אינו שייך שם רצון כו' וכמשנת"ל פנ"ז), והעונג אינו בבחי' המשכה והתפשטות, ולכן שייך תענוג גם לעצמו וכמו שמתענג מעצם העצמות שלו כו' וכמ"ש במ"א). וע"כ המוחין גם כמו שהן לעצמו אינם בבחי' התפשטות ובבחי' ירידה אדרבה הן בבחי' עלי' דוקא, וכנודע דבכל עו"ע הג"ר שבהעלול הן בבחי' דבקות בהעילה שלמע' ממנו, והוא מה שמשיג את עילתו והוא בבחי' התקשרות ודביקות בהעילה כו', ובד"כ עצם ענין המוחין הוא שהן בבחי' הבדלה לגמרי מהדבר הנבדל ממנו, וכמו טבע המוחין דגדלות להיות בבחי' הבדלה כו', אך בחי' המדות שבמוחין הן הטיית והמשכת המוחין להיות בבחי' ירידה והמשכה כו', וכמו שכל המטה כלפי חסד או כלפי דין שזהו הטיית השכל, דהרי השכל עצמו הוא השגת הענין בעצם ואין המדות דחו"ג ניכרים בו עדיין ואינו יודע עדיין איזה מדה יהי' מזה,</p> <p class=bodytext>והמדות הן ירידת השכל להיות מזה הטי' לחסד או לדין כו', וא"ז עדיין הטעם של המדה כי זהו בעצם השכל עדיין, כי הטעם של המדה הוא שהשגת עצם הדבר מתעלם בזה ואינו נשאר רק הטעם בקצרה, אבל כאן עדיין מאיר אור השכל היינו השגת הענין וכמו שהוא בתוקף ההשגה ה"ה בא אל המדה ואין המדה מבלבל אל ההשגה כו'. דהנה אנ"ר שבשעת השגת הענין ה"ה למע' מהמדה הבאה מזה, ואם בשעת מעשה יתקרב אל המדה הבאה מהשגה זו ה"ז מבלבל לו אל ההשגה ומתעלם אצלו ההשגה בעת ההיא כו', וענין המדות אלו הוא כח הטיית המוחין אל המדות שאין המדות מבלבלים כלל אל המוחין, והיינו שגם בההטי' אל המדות הוא בבחי' תוקף אור המוחין שמאיר אצלו בגילוי ממש כו' (ובודאי שאינו בשלמות כמו שהוא בההשגה עצמה, ומ"מ מאיר בזה אור השגה בעצם הענין), רק שבא לזה איך שזה מחייב חסד או דין כו', ובחכ' בחי' מדות שבחכ' הוא איך שמצד התאמתות השכל באה המדה לחסד ולדין או לאיסור והיתר כו', וכידוע בענין שתיק רב שלא מצא טעם והשגה לאיסור, אך לא יוכל לומר להיפך מפני ששכלו מטה כך מצד ההתאמתות שבשכל כו', ובבינה בחי' המדות שבה הוא שמהשגת הענין בעצם בא לידי הטי' לחסד ולדין בטוב טעם בסברות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסג</div></p> <p class=bodytext>המחייבות כו', וזהו למע' מבחי' המדות שבשכל שהן בבחי' התפעלות שכלי כו' (וגם למע' מההתבוננות והשגה האלקי' שלהוליד ההתפעלות שבלב גם מה שמתפעל ממילא מהתרחבות ועומק ההשגה), שכ"ז הוא בהשכל השייך למדות. אבל מדות אלו שהן בבחי' הטי' אין בהם שום התפעלות כלל, והכל הוא בעצם השכל שגם בההטי' מאיר אור השכל רק שא"ז עצם השכל ממש כ"א שבאור עצם השכל מטה לחסד ולדין כו' (וע"ד כמו שהרצון מטה את הנפש כמו"כ בדוגמא כזאת הוא מה שהמדות מטים את אור השכל כו'). </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם ישסו"ת הוא פרצוף המוחין והן מדות שבמוחין, יש"ס מדות שבחכ' ותבונה מדות שבבינה, כי הנה יש ב' בחי' מדות במוחין, הא' התפעלות שכלי, ובזה יש ג"כ חו"ג מגולים דהיינו שבשעת ההשגה נרגש היוקר, וחו"ג מכוסים שמפני טרדת עומק ההשגה גם היוקר אינו נרגש, והב' מדות שאינן בהתפעלות כלל רק הטיית השכל, דעצם ענין המדות הוא הטי' והתפשטות, והוא הטיית עצם השכל כמו הרצון שהוא הטיית עצם הנפש, והיינו שבעצם השכל בא לידי מדה, ומדות שבחכ' היא שבא מתוך ההתאמתות, ובינה היא שמהשגת הענין בעצם עומק הענין בא לידי מדה. </p></p> <p class=bodytext>קלו) <span class=cup>וז"ע</span> שערי בינה שהן שערים נפתחים להיות הטיית והמשכת ההשגה כו', כי בעצם השכל דהיינו בהשגת עצם הענין לא נודע עדיין מה יולד מחמתה כו', וכאשר נפתח ממנו פתח לפסק דין לזכות כו' שזהו שכל המטה כלפי חסד כו', הנה פתיחה זו מעצם השכל וההשגה נק' שער וכמו השער שעומד בסוף החצר כשרוצה לצאת כו', כך מה שהשכל בעצם כמו שהוא במושג יוצא לדון בכח זה לחסד או לדין ה"ז נק' שער כו', וכמו השגת הנשמה שבג"ע שזהו מבחי' בינה דמל' דאצי' ה"ז ג"כ ע"י השערים דבינה מה שנמשך מבחי' הבינה ההשגה אלקי' לנשמות ויהיו נהנין מזיו השכינה כו', הרי ענין השערים א"ז ענין התפעלות שכלי כ"א מה שבהם וע"י נמשך ההשגה לנשמות כו'. וההמשכה הוא ע"י שערים להיות כחו"ח לפוש"ד, דנשמות שהן מבחי' החסד מקבלים מהשערים שמבחי' חסד דבינה כו', וכמו"כ ענין השערים הנ"ל שבהם המשכת השכל וההשגה עצמה כו', שכ"ז למעלה מבחי' התפעלות שכלי שזהו ג"כ בשכל ונק' ג"כ שערים, והיינו להיות מזה היציאה במדות שבלב להתפעל בלב שזהו יציאה לחוץ יותר דהיינו למדות שבלב</p> <p class=bodytext>(ועצם ההשגה מתעלם בזה כו', וגם כללות ענין ההשגה הוא באופן אחר כו' כנ"ל), וא"ז מה שעצם ההשגה יוצאה בזה רק ההארה השייכה להמדה כו', משא"כ ההשגה האלקי' מצד עצמה טרם שתתפעל באה' גם במוח רק שנק' שכל המטה כלפי חסד א"ז רק מה שיוצא עצם ההשגה האלקי' לאופן פרטי כו', וה"ז יציאה פנימי' שאינו יוצא עדיין חוץ לעצם השכל כו' (וזהו דאי' בזהר שיש תרעין עילאין ותרעין תתאין דעם היות דתרעין תתאין הן במל', הנה באמת בבינה עצמה יש ב' בחי' שערים הנ"ל, וז"ש ב"פ שאו שערים ראשיכם שהן ב' מיני שערים תרעין תתאין בבחי' יציאה לחוץ מן המוחין להיות תולדות המדות (ומוחין אלו הן השייכים למדות כו'), ותרעין עילאין הן פתיחת אור עצם ההשגה להטות לחו"ג, וכמו נשמות בג"ע שנהנין מזיו השכינה זה נהנה כך וזה נהנה כך כו'). וזהו בחי' המדות שבמוחין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסד</div></p> <p class=bodytext>בכלל, ובפרטיות ענין ישסו"ת הן בחי' נה"י דאו"א, דיש"ס הוא בחי' נה"י שבחכ' והוא בחי' כח הגילוי שבחכ', והיינו מה שיש בחכ' הכח להיות בבחי' התפשטות והתגלות חוץ לעצמו של חכ' כו', ויש בזה ב' מדרי' הא' כח הגילוי לעצמו דחכ' בעצם הוא למע' מהשגה כנודע ויש בה הכח להיות בא לידי השגה כו', והב' כח הגילוי אל הנבדל ממנו, והו"ע כליות יועצות איך להשפיע והוא להמציא ענינים איך להביא את הענין שכלי אל הזולת כו', והן מאזני השכל והחכ' איך שיבוא הדבר חכ' לידי השפעה כו' (גם י"ל שזהו המדידה בנקודת החכ' מה שאפשר לבא ממנה לידי השפעה אל הזולת כו'). ותבונה ידוע שהו"ע קליטת הדבר שקולט את ההשגה בכלי מוחו, והוא ביותר בהכלים שכלי מוחו הן כלים לקבל אור שכל לתפוס ולקלוט אותו והו"ע ההתיישבות בכלים וזהו הנק' תפסן שיש לו חוש לתפוס כל דבר כו', רק שיש תפסן חיצוני והיינו שיש לו חוש רק לתפוס לבד ואינו יודע ומשיג את הענין שתופס רק תופס חיצוני' הענין, וכאן הכוונה שהתפיסא היא בבחי' קליטה והוא שהדבר נתפס ונקלט בכלי שיודע ומשיג את הדבר</p> <p class=bodytext>בטוב מאד, והאור מתעלם בזה שאינו מאיר בגילוי כ"כ אבל הענין בא בבחי' קליטה והתיישבות שיודע את הדבר היטב ומתאחד בכלי מוחו כו', וזהו הכלי לבחי' נה"י דאבא לידע איך להשפיע את הענין לשנותו ולהביאו בכמה ענינים שונים כו', וז"ש מים עמוקים כו' איש תבונות ידלנה שדולה ומשקה לאחרים, והיינו שע"י שנקלט אצלו הענין בטוב ביכולתו להביא את הענין אל הזולת כו' (ובעבודה י"ל ענין התבונה הוא להיות שבכל השגה אלקי' צ"ל איזה מדה כו', ויש ענינים שלכאורה אינו נראה בהם השייכות שלהם לאיזה מדה, וענין התבונה הוא שבכל ענין שכלי ה"ה מוצא את המדה הבאה מזה כו').</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים כו', דהנה שמים וארץ הן בחי' חו"ב, ומצינו דמשה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ, וישעי' אמר שמעי שמים והאזיני ארץ, ומבו' במ"א שהן בחי' או"א עילאין ואו"א תתאין כו'. דהנה בחי' ישסו"ת הגם שהן בפרצוף המוחין מ"מ ה"ז בבחי' ס' השתל' וכמשי"ת, ואו"א עילאין ה"ז גילוי אור חדש והו"ע השמים החדשים והארץ החדשה כו', והמשכה זו הוא ע"י התו' דכל ענין התו' הוא להמשיך גילוי אור חדש דוקא שזהו מבחי' יחוד פנימי דאו"א כו'. וז"ש שע"י ואשים דברי בפיך עי"ז דוקא לנטוע שמים כו', דהגם שהשמים כבר נבראו ונשתכללו זהו כמו שהוא ע"פ ס' השתל' בלבד דבכללות הוא בחי' הארה לבד כו', אבל ע"י התו' הוא לנטוע שמים בחי' שמים וארץ החדשים בחי' או"א עילאין כו', וז"ש הרד"ק דקאי על קבוץ גליות, דהנה אי' בפע"ח דבחי' פנימיות אבא פנימי' עתיק זה לא נתגלה עכשיו ולעתיד יהי' גילוי זה והו"ע גילוי עצמי' דאו"א וכמשי"ת. וזהו דכנס"י יהי' אז עולם חדש והיינו גילוי נשמות חדשות שהן מפנימי' עתיק והו"ע</p> <p class=bodytext>השמים והארץ החדשים כו', וכמ"ש בלקו"ת בסופו בד"ה כי כאשר השמים החדשים, וכ"ז הוא ע"י עסק התו' דעכשיו כו', וזהו ואשים דברי בפיך שע"י עסק התו' עי"ז לנטוע שמים כו' גילוי בחי' או"א עילאין שז"ע השמים והארץ החדשים כו', ונש"י יהיו אז בבחי' עולם חדש היינו שיתגלו הנשמות החדשות כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסה</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וז"ע שע"ב הטיית עצם השכל שבא לידי מדה, ולמעלה משע"ב להולדות המדות, והו"ע ב"פ שאו שערים ראשיכם, ובפרטיות יש"ס מדות דחכ' להביא השכל לעצמו או להמציא עניני ההסבר, ותבונה קליטת הענין, תפסן פנימי, וגם לשנות עניני ההסבר בכמה אופנים. ובזה יובן מ"ש ואשים דברי בפיך, דשו"א הן חו"ב, ודישעי' הן או"א תתאין ודמשה או"א עילאין שזהו ע"י התורה, וזה ואשים דברי כו' לנטוע שמים כו', וברד"ק דקאי על קבוץ גליות והו"ע נשמות חדשות.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>