המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ בהעלותך, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/35/index.htm">בס"ד. ש"פ בהעלותך, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ בהעלותך, תער"ג</h3><div class=pageno>רסה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>בהעלותך</span> את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, וצ"ל מהו פני המנורה שא' אל מול פני המנורה יאירו כו', גם צ"ל דהול"ל ששת הנרות דע"פ פשוט פני המנורה הוא הנר האמצעי, וא"כ הול"ל ששת הנרות מהו שבעת הנרות. והנה רש"י הביא בשם המדרש כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, א"ל הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, וצ"ל במה גדול הדלקת הנרות מקרבנות הנשיאים כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דישסו"ת הן בחי' מדות דחו"ב, וא"ז בחי' מדות שבשכל שהן התפעלות שכלי כ"א בחי' המדות שבפרצוף המוחין עצמן והיינו הטיית והמשכת המוחין, דהמוחין בעצם הן בבחי' הבדלה ואינן בחי' ירידה והמשכה והמדות הן התגלו' המוחין כו', ובפרטי' ישסו"ת הן בחי' נה"י דאו"א שזהו המשכת המוחין למהות נבדל מהם כו' והו"ע מים עמוקים כו' איש תבונות ידלנה שדולה ומשקה לאחרים כו'. </p> <p class=bodytext>קלז) <span class=cup>והנה</span> אי' בע"ח שי"ד פ"ד דישסו"ת הן באות ה' דש' הוי', ונת' שם דאו"א עילאין הן באות י' דהמילוי ו"ד הוא בינה והכל נכלל בהיו"ד, ואו"א תתאין הן באות ה' ראשונה שכתיבתו הוא שעושין תחלה יו"ד ואח"כ עושין ממנו הה"א והן ישסו"ת דבכלל הוא בחי' בינה כו', ונודע דיו"ד דשם הוי' הוא בחי' אצי' שבאצי' דהיינו עצמיות האצי' כו' ואות ה' בחי' בינה בחי' בריאה שבאצי' כו', דבאבי"ע שבאצי' בחי' הבינה שהיא ה' ראשונה דש' הוי' היא ברי' שבאצי' וחכ' שהוא אות י' דש' הוי' הוא בחי' אצי' שבאצי' כו'. וידוע דאצי' הוא בחי' גילוי המהות דאלקו' והוא שמאיר שם מהות אור הקו כו', דזהו כללו' ההפרש שבין אצילו' לבי"ע, דבעולמו' בי"ע הוא בחי' ידיעת המציאו' לבד ובאצי' מאיר גילוי המהות דאלקו' והיא מהות הקו כו', וע"ה שהקו בכלל הוא בחי' הארה לבד מעצמו' אוא"ס כו', ומה שמאיר באצי' הוא רק הארת הקו כו', מ"מ הארה זו מושגת באצי' מהות ההארה כו', וכמ"ש במ"א בענין השגת הנשמו' בג"ע שנהנין מזיו השכינה שהוא בחי' השגת המהות, דהרי מציאו'</p> <p class=bodytext>אלקו' ידוע בעולמו' ג"כ, וההתחדשות דג"ע הוא ששם משיגים הנשמות מהות האלקו' כו' וכמ"ש במ"א, ע"ה דכללו' הגילוי בג"ע הוא רק זיו והארה מאצי' (וכל הארה הוא רק בחי' המציאו' לבד), ומ"מ הארה זו היא בג"ע בבחי' השגת המהות כו'. ובאמת מה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסו</div></p> <p class=bodytext>שבאצי' הוא רק הארת הקו היינו בבחי' החכ' שהיא ראשית ההשתל' שזהו בחי' חיצוני' החכ' כו', אבל בעצמו' החכ' מאיר עצמו' הקו כו', דהקו עם היותו בד"כ הארה לבד מ"מ במדריגתו העצמי יש בו עצם והארה כו', ובעצמו' החכ' מאיר עצם הקו כו'. ועוד זאת שהרי הקו גופא יש בו חיצוני' ופנימיות ומה שהקו הוא רק הארה מאוא"ס ב"ה זהו בחי' חיצוני' הקו, אבל פנימי' הקו הוא בחי' פנימי' ועצמי' א"ס ב"ה. דהנה במ"א מבו' דהמשכת הקו הוא ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, דההשפעה בדרך קצרה אין הכוונה שמעלים ממנו ההשכלה ואינו מגלה לו רק אפס קצהו לבד, כ"א הכוונה הוא שמשפיע לו כל ההשכלה גם עומק והפנימי' שבההשכלה רק שמשפיע לו בדרך קצרה באופן שיכול לקבל, ובהעלם יש בזה כל העומק והפנימי' כו', ולכן לאחר ארבעין שנין קאים אינש אדעתא דרבי' שזהו עומק ופנימי' כוונתו וכמ"ש במ"א, והיינו מפני שבההשפעה שהשפיע לו יש בזה בהעלם כל הפנימי' כו'. והדוגמא מזה יובן בהמשכת הקו דבפנימיותו יש בזה בחי' פנימי' ועצמו' א"ס ב"ה, דכשם שנקודת הרשימו הרי לבד מה</p> <p class=bodytext>שכוללת כל האור שיהי' נמשך בכללות ההשתל' הרי יש בה בהעלם כל עצמו' האור שאינו בערך ההשתל' כלל כו' וכמ"ש במ"א, כמו"כ הוא בהקו שבבחי' הפנימי' שבו יש בו בחי' העצמות דא"ס כו', ובעצמות החכ' מאיר בחי' פנימי' ועצמי' הקו כו'. וזהו"ע שעל התורה נא' כאשר יאמר משל הקדמוני דאורייתא מחכ' נפקת ה"ז בבחי' משל לא"ס קדמונו ש"ע כו', וידוע דמשל הוא ענין הפרסא וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אליהו, ומבו' שם שיש יתרון בהמשכה שע"י פרסא לגבי ההמשכה שע"י צמצום, דענין הצמצום הוא סילוק האור והעדרו כו', משא"כ פרסא הרי מהות האור מתלבש ומתעלם בהפרסא וכמו שמהות הנמשל ממש מלובש בהמשל כו', וא"כ התו' שנק' משל הקדמוני היינו שבחכ' נמשך האור לא ע"י הצמצום רק דרך פרסא, והיינו שיש בזה בחי' מהוע"צ האור כו'. וביותר יובן ע"פ השטה המבו' כאן דגם בשרש הקו כמו שהוא באוא"ס שלפה"צ יש שם ע"ס שהן ע"ס הגנוזות באוא"ס כו', וא"כ כשם שבחכ' דאצי' שורה אוא"ס ב"ה דהיינו בחי' עצמו' הקו כו', כמו"כ צ"ל דבחכ' שבע"ס הגנוזות מאיר בחי' פנימי' א"ס כו'. וענין הצמצום</p> <p class=bodytext>נת"ל פכ"ב שזהו רק להיות ספי' פרטי' דהיינו שספירת החכ' תהי' נמשכת ספי' מיוחדת בעצמה והיא היא אותה החכ' שבע"ס הגנוזות כו', וכמשנ"ת שם פכ"ג המשל מתי' ברוך כשמפרידין הב' בפ"ע שהוא אותו הב' שבתי' ברוך כו', וע"ה שיש בזה מיעוט האור כמשנ"ת שם, מ"מ ה"ה אותה החכ' כו', וא"כ הרי בחי' פנימי' ועצמו' א"ס ב"ה שבבחי' חכ' דע"ס הגנוזות נמשך ע"י פנימי' הקו בבחי' עצמי' החכ' דאצי' כו', וכ"ז בחכ' דוקא להיות שהחכ' בחי' ראי' כו' (וגם בהשכלה דחכ' העיקר הוא ההנחה שכלית כו' כמשנת"ל פמ"ב). אבל בבינה שהיא בחי' השגה הרי כל השגה היא בריחוק מן העצם שאינו מאיר שם העצמו' כ"א הארה לבד כו', וכמ"ש בע"ח דבבינה מאיר אוא"ס בריחוק מקום כו', ולכן עיקר ההשתל' הוא מבינה דוקא לפי שהיא הארה לבד כו' וכמ"ש במ"א. וזהו שהבינה נק' אלקים חיים דמה שהאוא"ס נק' בש' חיות הרי כבר הוא בבחי' ירידת המדרי' מבחי' עצמותו שהרי בעצמותו אינו שייך לומר שהוא מחי' החיים כו', וגם מה שיחי' הנאצל מאתו ית' (שז"ע אלקים חיים דבינה שמחי' את הנאצלים בחי' ז"א ומל' כו'), ה"ז בא בבחי' ירידת המדרי' מעצמותו כו', דאוא"ס עצמו מובדל בערך מהשתל' ולא יתכן שם ענין ול'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסז</div></p> <p class=bodytext>חיות שהוא מחי' כו', וא"כ הבינה שנק' אלקים חיים ה"ז רק הארה לבד כו'. וזהו דישסו"ת נק' בינה בכלל, דהנה נת"ל פקל"ה דישסו"ת הן בחי' מדות דחו"ב, ונת' דהמדות בכלל הן בחי' גילוי והתפשטות כו', וכמו"כ בחי' המדות דחו"ב הו"ע ההטי' וההמשכה שא"ז בחי' העצמו' דחו"ב כו', ובפרט בחי' נה"י דחו"ב שהן איך להשפיע ולהתגלות בדבר הנבדל כו', וע"ה שכ"ז בעצם המוחין דחו"ב שלמע' מבחי' מוחין דז"א כו' כנ"ל, מ"מ ה"ז בחי' התפשטו' והארה לבד כו', וכנודע דתבונה הוא מקור המוחין דז"א והיינו בחי' נה"י דאי' שנעשים מוחין לז"א (ובתוכם גם בחי' נה"י דאבא כו'). ומובן ע"פ הנ"ל דתבונה הוא בחי' קליטת הדבר וע"י שקולט את השכל בכלי מוחו עי"ז יכול להביאו לדבר הנבדל דהיינו בחי' המדות שהן מציאו' נבדל בעצם מהמוחין כו' (ונת"ל פקל"ו דקליטת הענין זהו כלי לנה"י דאבא שהו"ע כליות יועצות איך להשפיע ולגלות כו'). וע"כ כ"ז הוא בחי' בינה שהיא בחי' הארה לבד השייך להשתל' כו', אבל בחי' או"א עילאין שהן אות י' היינו בחי' פנימי' הבינה שהוא בבחי' השגת המהות כמו בפנימי' חכ' והוא בחי' יחוד פנימי דאו"א שמאיר בזה עצמו' אוא"ס ב"ה. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובע"ח דישסו"ת הן אות ה' דשם בינה, ברי' שבאצי', וחכ' אצי' שבאצי' בחי' מהות ועצמות הקו. וי"ל דחיצוניות הקו הארה ופנימיות הקו עצמות, וע"ד דרך קצרה, וכמו בנקודת הרשימו יש בחי' העצמות כמו"כ בפנימיות הקו, ומאיר בפנימיות חכ', ולכן נק' התורה משל הקדמוני פרסא שהעצם מתעלם בזה, וגם דבחכ' דע"ס הגנוזות מאיר בחי' הפנימיות והעצמות והצמצום דחכ' הגלוי' היא רק מיעוט, אבל בינה הארה השייך להשתל', ולכן נק' אלקי' חיים, וישסו"ת להיותם ההטי' אל המדות ה"ז בחי' בינה, ואו"א עילאין הן פנימיות חו"ב דפנימיות בינה היא השגת המהות. </p></p> <p class=bodytext>קלח) <span class=cup>והנה</span> להבין איך שבהשגה יהי' בחי' המהות כו', הגם שא"א להבין זאת עכשיו בבחי' השגה גמורה איך ומה, מפני שכל השגתינו עכשיו היא בבחי' המציאו' לבד כו', מ"מ להבין אפס קצה מזה שיהי' בזה איזה השערה והנחה בשכל, יובן זה עד"מ כמו בנקודת ההשכלה דעם היותה שכלי בבחי' שכל גלוי, הרי פנימיותה ועיקרה הוא בחי' הנחה שכלי' לבד, וכמשנת"ל פמ"ב דבשכל גלוי ע"ה שזהו שכלי מ"מ העיקר בזה הוא ההנחה (דער לייג אין שכל וואס בא עם לייגט זעך אז עס איז אזיי). וזהו הסבה מה שאנו רואים לפעמים באיזה המצאה שכלי כאשר מייגע א"ע באיזה ענין שאינו מובן לו ונופל לו בשכלו שהוא באופן כך וכך, שבעת מעשה כשנפל לו ההמצאה ניחא לו הענין (עס ווערט עם רעכט און עס איז עם זייער גוט), ואח"כ כשמתחיל לעיין בהשגתו איך ומה הוא ה"ה מוצא שאינו מובן עדיין (אז עס איז נאך ניט רעכט), ובאמת הרי הי' הענין ניחא לו (ואינו מדברים במי שמוטעה בדמיונו). אך הענין הוא שזה הי' אצלו רק בבחי' הנחה בשכלו (היינו שההנחה שכלי' הי' יותר מהשכלי), ובההנחה שבשכל</p> <p class=bodytext>להיות שזהו למע' הרבה מהשכלי שם באמת הענין ניחא, ובשכלי לא בא הענין עדיין, ולכן אינו בא גם לידי השגה, והעצה הוא שיקשר עצמו (ער זאל זעך צו טראגין) איך הי' אצלו הענין בעת שנפל לו בשכלו בראשית התגלו' הנ"ל, ועי"ז יבוא אצלו הענין בבחי' שכל גלוי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסח</div></p> <p class=bodytext>יותר (דהיינו שיהי' הרגשת השכלי יותר מהרגשת ההנחה), ואז יבוא הענין ג"כ לידי השגה כו', וזהו ג"כ מה שיש כמה ענינים שהן למע' משכל המושג, וגבי חכמים גדולים יש להם מקום בשכלם הענינים האלו לא רק בדרך אמונה כ"א יש להם מקום ממש בשכלם (עס האט א ארט אין שכל) דזהו בבחי' הנחה שכלי', ולכן א"א גם להם לבאר הענין מפני שא"ז בבחי' שכלי ממש, אבל בהנחה שכלי' יש לזה מקום כו', ומכ"ז יובן דבנקודת ההשכלה העיקר הוא ההנחה שכלי' כו'. והנה כאשר באה בהשגה הרי בהתרחבו' ההשגה בריבוי הפרטים ובריבוי הסבר הרי אינו מאיר בזה ההנחה שכלי' שבהנקודה, שהרי גם דקות האור שהי' נרגש בהנקודה מתעלם בהשגת הפרטים דבינה כנודע, וכ"ש שההנחה שכלי' מתעלמת לגמרי כו'. אמנם לאחר כל ההשגה כאשר בא אל נקודת התמצית של כל ההשגה ועומק המושג שלה איך שמושג עצם הענין מכל ההשגות פרטי', מאיר בזה עצם נקודת ההשכלה כמ"ש במ"א, הנה גם ההנחה שכלי' נרגשת בנקודה זו רק שכאן היא בבחי' השגה, ולא בהשגה ממש שהרי כללו' נקודת התמצית אינה בהשגה גמורה בלבושי השגה שהרי</p> <p class=bodytext>זהו בחי' האין דבינה, והוא כמו נקודה דאור בלי לבוש, אבל מ"מ הוא בבחי' השגה, דהיינו שבאופן ההשגה דנקודת התמצית גם ההנחה שכלי' היא בהשגה באופן כזה ובבחי' התיישבות במוחו, דבנקודת ההשכלה (קודם ההשגה) ההנחה שכלי' אינו בבחי' התיישבות כי ההתאמתות דחכ' היא בהתיישבות, אבל ההנחה הנ"ל הרי א"ז ענין ההתאמתות כ"א הנחה שבשכלי א"ז בהתיישבות כו', ואחר ההשגה כשבאה בנקודת התמצית ה"ה בבחי' התיישבות כו', וזהו הנקודה פנימי' דבינה שהיא כלי לפנימי' נקודת החכ' כו'. וכידוע דחכ' דבינה נק' נקודה בהיכלא הנה נקודה הפנימי' הנ"ל היא היכלו ומקומו דנקודת החכ' שנסתרת שם דוקא (היינו ששם באה בבחי' השגה כו'), ונק' נקודה בהיכלא המיוחד לה וכמו ס"ת בהיכל כו', וכמו ובהיכלו כולו אומר כבוד שהן ל"ב נ"ח כו', והוא בחי' פנימי' דבינה שהוא היכל המיוחד ומקומו של נקודת החכ' כו', והו"ע מיצר ים ומיצר מי דים הוא בחי' ים החכ' ומי הוא בחי' בינה כנודע, ומיצר ים הוא בחי' פנימי' הנקודה דחכ' המתלבשת בנקודה פנימי' דבינה כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויובן זה דהנה בנקודת ההשכלה העיקר הוא ההנחה שכליות, ובבינה היא השכלי וההשגה, ובנקודת התמצית בחי' אין דבינה שמאיר שם נקודת ההשכלה נרגש שם גם ההנחה שכליות, והיא בהשגה כמו השגת התמצית ובהתיישבות. והו"ע נקודה פנימיות דחכ' בהיכל פנימי דבינה, וז"ע מיצר ים ומיצר מי. </p></p> <p class=bodytext>קלט) <span class=cup>וענין</span> מה שנק' מיצר ים ומיצר מי, יובן זה עד"מ במשפיע ומקבל יש בזה ג"כ חיצוני' ופנימי', והחיצוני' הוא שכאשר המקבל שומע רק חיצוני' השכל והצעת העניני' שבהשכל והיינו שכל ענינו הוא לקבל את המושכל כמו שהוא מושג בלבושי ההשגה, ואינו יורד לתכליתו לידע תכלית הכוונה ותמצית המושג כו', גם המשפיע אינו משפיע לו מעומק אותו השכל רק מחיצוני' שלו, וכאשר המקבל שואל דבר מהמשפיע באותו השכל הרי השאלה היא רק בחיצוני' הענין, המשפיע משיב לו מה שבא לו בהשקפה ראשונה הנק' מושכל ראשון, היינו כמו שנופל לו בהשכלה ראשונה שזהו רק חיצוני' הענין, ואינו משתדל לגלות לו עומקו ופנימיותו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסט</div></p> <p class=bodytext>של הענין כו'. אמנם יחוד פנימי הוא שהמקבל כאשר שומע דבר מרבו ענינו הוא לשמוע נקודת תמצית אור השפע ותכלית כוונת הרב בהענין הזה, שזהו ע"י הצמצום דוקא שמצמצם ומכווץ כח השגתו, דהנה בהשגה חיצוני' הנ"ל אין צריך לכווץ כח ההשגה שלו כ"א הוא בהתרחבו' לקבל חיצוני' הענין לבד כו', משא"כ באופן ההשגה פנימי' הנ"ל בהכרח שיצמצם ויכווץ כל כח השגתו שתהי' בלי התפשטו' רוחב ההשגה כלל וכלל אדרבה הוא בתכלית המיצר והצמצום שנשאר רק עצם נקודת כלי ההשגה שלו לשמוע ולקבל עצם כוונת הרב כו', וע"כ גם המשפיע משפיע לו העומק ופנימי' הענין שבהשכל, וכאשר המקבל שואל אותו בהענין שכ"ז הוא בפנימי' הענין, אינו משיב לו מה שנופל לו בהשקפה ראשונה במושכל ראשון, כ"א משתדל לגלות ולהביא מהעומק וההעלם דמקור השכל כו', וזה בא בהמשפיע ג"כ בבחי' מיצר דכל עומק בא בבחי' מיצר דוקא, וכמו עומק המעין שנובע טיפין טיפין כו'. וזהו דברי חכמים בנחת נשמעים והיינו שלא ימהר להגיד מה שבא לו במושכל ראשון כ"א אדרבה יעכב ויצמצם עצמו שלא לדבר בהשקפה ראשונה כ"א</p> <p class=bodytext>להוציא עומק החכ' והפנימי' בהענין כו', וזהו בחי' יחוד פנימי דמשפיע ומקבל שבא במיצר בבחי' נקודה דוקא הן במשפיע והן במקבל כו', ומהמיצר בא אח"כ לידי מרחב ביותר דע"י תפיסת תמצית נקודת הענין יוכל להיות אח"כ התרחבו' הענין ביותר ובעומק הענין ביותר, והיינו שגם העומק בא לידי מרחב בהתרחבו' גדולה בהשגה כו' (ועמשנת"ל פרק הנ"ל), והו"ע יצי"מ שמן המיצר דוקא נעשה אח"כ היציאה מן המיצר בהתרחבו' גדולה ביותר כו'. ולמע' הו"ע וחכם בבינה שזהו בחי' נקודה פנימיות דבינה שמקבלת בחי' פנימיות הנקודה דחכ' כו', וי"ל שז"ע הבן בחכ' שזהו כמו עד"מ נקודת ההשכלה דחכ' רק שהוא בחי' הפנימי' שלה, דהיינו בחי' הנחה שכלי' כו' (וכמשנת"ל שם שא"ז ההתאמתות דחכ' שהיא למע' מהשכל והוא בחי' חכ' שבחכ' כו', וההנחה שכלי' להיותה שכלי' ה"ז בחי' הבן בחכ', והשכלי שבהנקודה הוא בחי' יסו"א וההנחה הוא בחי' הבן כו'), והיא שמתלבשת בבחי' פנימי' בינה שהו"ע וחכם בבינה כו'. ועיקר ענין יחוד פנימי דאו"א הוא שהבינה היא ג"כ בבחי' השגת המהות, כמו החכ' שהיא</p> <p class=bodytext>בחי' ראיית המהות כמו"כ הבינה בבחי' פנימי' שבה הוא בחי' השגת המהות כו', וכמו ההשגה שיהי' לעתיד שיהי' במהות הא"ס ויהי' בבחי' השגה ממש כו' (עמשית"ל פ'), והו"ע טעמי תו' שיתגלו לעתיד שיהי' זה בבחי' השגה ממש במהות אלקות כו', והוא גילוי עונג העצמי שיהי' לעתיד ע"י הבינה כו', וכמו התגלות עתיק שבבינה כו', רק שזהו הארה לבד ולעתיד יתגלה עצם העונג ויבוא לידי השגה גמורה ע"י הבינה כו'. וזהו מ"ש על לעתיד והניף ידו על הנהר דבינה שיהי' התגלו' בחי' עדן שזהו עצם התענוג שבפנימי' חכ', דפנימי' אבא פנימי' עתיק, ויהי' בבחי' השגה ע"י הבינה דפנימי' בינה הוא ג"כ פנימי' עתיק כו' (והחכ' הוא בבחי' ראי' ובינה היא בבחי' השגה כו'). וזהו שיהי' רק הנפה על הנהר ולא שיחרים אותו (כמו הלשון ים דכתי' בו והחרים כו'), והיינו שיהי' השגה לעתיד ויהי' בבחי' השגת המהות ממש כו', ולמע' הוא בחי' עצמו' הקו (ועיקרו הוא פנימי' הקו הנמשך מפנימי' ועצמי' א"ס כו', וכמשנת"ל פקל"ז) המתלבש בפנימי' חו"ב כו', והוא שמעצמו' הקו נאצל בחי' החכ' שהוא</p> <p class=bodytext>להשכיל (י"ל הכוונה ראי' שזה יהי' ענין ההשכלה דלעתיד) במהות הקו, ואח"כ נאצל בחי' הבינה שהוא להשיג ולהתבונן במהות הקו הזה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ער</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וענין מיצר ים ומי הו"ע יחוד פנימי דמשפיע ומקבל, כשהמקבל לוקח וקולט עצם כוונת הרב שזהו ע"י הכיווץ להיות בעצם נקודת כלי השגתו, והמשפיע משפיע לו עומק השכל, וכשצריך להשיב לו על שאלתו העמוקה הוא מעומק מקור השכל, וכל עומק בא בבחי' מיצר, וזהו הבן בחכ' להביא עצם ההנחה שכליות, וחכם בבינה לקבל בפנימיות הבינה, ועיקר יחוד פנימי דאו"א הוא בחי' השגת המהות כנ"ל, וזאת תהי' ההשגה דלעתיד, וזהו והניף ידו על הנהר דבינה דבחי' עצמיות הקו שבפנימיות החכ' יהי' בבחי' השגה בפנימיות בינה. </p></p> <p class=bodytext>קמ) <span class=cup>ומעין</span> ודוגמא מזה עכשיו הו"ע ידיעת והשגת אלקו' מהדברים המוחשים כו', דהנה שכל אנושי הוא שנפל בדרך שבירה מבחי' הכלים דאצי' דמבחי' כלי הבינה דאצי' נתהווה בינה אנושית כו', והיינו כח ההשגה שבנפש להשיג בעניני' הרחוקים מאד בהשתל' הקו, והוא בחי' כח הפועל האלקי שבא בהתלבשו' ממש בהנפעל שזהו מבחי' חיצוני' הכלים דמל' דמל' דעשי' כו' (והוא החיות שבבחי' כח כו' וכמ"ש במ"א), ובזה שייך השגה ממש בשכל אנושי ע"י הדברים הגשמי', דהיינו שע"י שמשיג את הנפעל שזה הוא רואה ומשיגו היטב ה"ה משיג את הכח הפועל וגבוה מעל גבוה כו', והיינו שכל הדברים הגשמי' הן כמו משל אל הנמשל להכח האלקי, והמשל הוא הנמשל ממש כו'. ואחר ההשגה שיודע ומשיג פרטי הנמשל מהמשל כאשר מוצא כל פרטי הנמשל בהמשל יבוא אח"כ להשגת הנמשל בבחינת השגה מוחשי' כו', ואז הוא כלי ומכון לבחי' בינה עילאה שהוא ההשגה במהות הקו כו', ואע"פ שאין ערוך ביניהם עכ"ז מאחר שנפל ממנו בשבירה ה"ה יכולה להתעלות למקור חוצבה כו', והיינו דוקא באופן ההשגה הנ"ל שבתחלה</p> <p class=bodytext>יבין את הנמשל מהמשל בכל פרטיו, ואח"כ כשמוצא פרטי הנמשל בהמשל מזדכך אצלו המשל (ונראה לו כמו כח אלקי כו', ור"ל באומרו כמו כח אלקי הוא לפי שא"ז שרואה אותו אלקו' ממש כמו הרואה את הנולד מאין ליש כו' וכמ"ש במ"א, להיות שכ"ז הוא בהשגה לבד, אבל מ"מ מזדכך אצלו הענין כ"כ ומתאחד אצלו כ"כ המשל עם הנמשל עד שנראה ונרגש אצלו כמו כח אלקי כו'), ומתחדש בזה השגה מוחשי' באלקו' כו', ועי"ז הוא כלי לבחי' השגת המהות שיהי' לעתי' כו'. וי"ל שזהו השלמות שיהי' לעתיד מעבודת הבירורים דעכשיו והוא התיקון בדברים התחתוני' הגשמי' ובעצם הגוף כו', שזהו תכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה, וכידוע דהנשמה עצמה א"צ תיקון וירדה למטה רק לתקן ולזכך את הגוף והנה"ב והוא לפעול בהנה"ב שלא יומשך אחרי העניני' החומרי', וכל עניני' החומרי' דהיינו מה שמוכרח יהי' בכוונה לש"ש, הן באכו"ש שלא יהי' למלאות תאוות נפשו כ"א לקיום גופו בכדי ללמוד ולהתפלל, וממילא הוא נזהר מן המותרות דמה שהוא מותר לו ה"ז רק מצד התאוה, כ"א מסתפק בהכרחי' לבד וזה גופא הוא</p> <p class=bodytext>בכוונה לש"ש, וכאשר לומד ומתפלל בכח האכילה ה"ז נכלל בקדושה כו'. וכמו"כ הוא בעסק מו"מ שאין כוונתו להרבות הון וגם לא בלי שום כוונה, כ"א בכדי שיוכל לקיים את המצוות כמו מצות הצדקה וללמד בניו תורה וכה"ג, שעי"ז מתבררים הדברים הגשמי' שעוסק בהם ועולים ונכללי' באלקו' כו', וגם הנה"ב מתברר ומזדכך מזה, ובמצות הצדקה נעשה הבירור ביותר מבכל המצות כמ"ש בסש"ב פל"ז מפני שהריווח בא לו ביגיעת כל הכחות שלו ומתברר כללו' הנה"ב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעא</div></p> <p class=bodytext>בזה כו', וע"י העבודה בבירור ותיקון הנה"ב וכל הדברי' התחתוני' ה"ה נעשה כלי ומכון לבחי' ההשגה דלעתיד בבחי' מהות אלקו' כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה כו', פני המנורה זהו בחי' פנימי' החכ', דהנה אור המנורה בכלל זהו בחי' החכ', וכנודע ההפרש בין אור המנורה לאש המזבח, דאש המזבח הוא בחי' המל' ובשרשו הוא בחי' בינה (בחי' חיצוני' בינה) שבבחי' התלהבו' ורשפי אש כו', ואור המנורה הוא בחי' חכ' והו"ע השמן שהוא בחי' חכ' כו', והיינו בחי' פנימי' החכ' שז"ע שמן משחת קדש המושח את הקודש בחי' ח"ס, ובחכ' זהו בחי' פנימי' ועצמי' החכ' כו', ואהרן המשיך בחי' זו בנש"י דאהרן אותי' נראה שהמשיך בחי' ראי' כו', ובאו אותי' נראה בצירוף שם אהרן (לא בצירוף נראה), לפי שאהרן הוא בחי' בינה וכידוע דמשה ואהרן הן חו"ב, אבל זה בחי' פנימי' בינה בחי' השגת המהות כו', וזהו דאהרן פעל בחי' אה"ר בנש"י ואה' היא ע"י השגה דמבחי' ראי' דחכ' העיקר הוא בחי' היראה כו', וכל אה' בא ע"י השגה כו', ואהבה דאהרן הוא מבחי' השגת המהות כו', וכנודע ההפרש בין אה' דאברהם לאה' דאהרן, דאה' דאברהם הוא ע"י השגה שזהו מבחי' חיצוני' בינה, ואה' דאהרן</p> <p class=bodytext>הוא מבחי פנימי' בינה כו' ועמ"ש בלק"ת ד"ה בהעלותך הא' (ושם מבו' שזהו מבחי' ראי' וע"י המרירות כו' וכמ"ש במ"א). וזהו בהעלותך את הנרות, נרות הן נש"י ואהרן מעלה את הנרות שממשיך בהם בחי' אה' שע"י השגת המהות כו', וז"ש יאירו שבעת הנרות שהן ז' מדות דשרש נש"י הוא מהז"מ וכמ"ש בלק"ת שם, ואהרן מעלה את השבעה נרות שממשיך בכל נש"י בחי פנימי' בינה כו'. וזהו חייך שלך גדול משלהם, דחנוכת הנשיאים הוא בעבודת הקרבנות שע"ג מזבח החיצון שזהו בחינת חיצוני' בינה כו' וע"כ שלך גדול שאתה מדליק ומטיב את הנרות המשכת בחי' פנימי' בינה שזהו למעלה באין ערוך כו'. וזהו בהעלותך את הנרות להמשיך בהם בחי' האה' כו', אל מול פני המנורה בחי' פנימי' חכ' ופנימי' בינה כו', יאירו שבעת הנרות כל הז' מדרי' שבנש"י כו', ועז"א חייך שלך גדול משלהם שאתה ממשיך בהם בחי' השגת המהות כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ומעין זה הוא ידיעת אלקות במוחש, דהנה שכל אנושי הוא בדרך נפילה מכלי הבינה להשיג דברים המוחשים, ומהנפעל יבין כח הפועל, ובהשגה טובה בפרטי הנמשל בהמשל, רואה זה בהמשל ונעשה אצלו כמו כח אלקי והשגה זו עולה למקור חוצבה כלי הבינה שהיא השגת המהות, וי"ל שזהו השלימות דלעתיד שיהי' ע"י הבירורים דעכשיו. ובזה יובן מ"ש בהעלותך את הנרות, פני המנורה פנימיות חכ', ואהרן פנימיות בינה, והוא המשיך בחי' זו בנש"י. </p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>