המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ קרח, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/36/index.htm">בס"ד. ש"פ קרח, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ קרח, תער"ג</h3><div class=pageno>ערב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויקח</span> קרח בן יצהר בן קהת כו', וארז"ל בגמ' סנהדרין דק"ט ע"ב קרח שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, וצ"ל מהו"ע מחלוקת קרח שעי"ז נעשה קרחה בישראל, ומהו"ע שנעשה קרחה כו', גם מהו"ע שהרתיח עליו כו' כצהרים. והנה ברש"י הביא בשם המדרש לא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יהי' נזכר במחלקותם, וכמ"ש בסודם כו' ובקהלם אל תחד כבודי, והיכן נזכר על בני קרח בהתייחסם על הדוכן כו', משמעות הענין הוא דהתייחסות על הדוכן ומחלוקת קרח הן ענין א' בעצם רק שהן הפכים זמ"ז, ולכן מדמין הענינים זל"ז דבהמחלוקת לא נזכר והיכן נזכר בהתייחסם כו', וצ"ל מה שייכות הענינים זל"ז כו', גם צ"ל מפני מה הי' צריך יעקב לבקש רחמים ע"ז שלא יהי' נזכר במחלקותם כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דישסו"ת הן מדות דחו"ב ואין זה בחי' מדות שבשכל שהן בבחי' התפעלות שכלי שזהו מה ששייך למדות, כ"א הן בחי' המדות שבפרצוף המוחין עצמן וענינם הוא התפשטות והתגלות המוחין, דמוחין בעצם הן בבחי' הבדלה לא בבחי' ירידה והמשכה,</p> <p class=bodytext>והמדות הן הטיית והמשכת המוחין כו', ובפרטי' הן בחי' נה"י דאו"א שזהו להביא את המוחין לידי מציאות נבדל מהם שהן המדות כו', ונת' שהן בחי' הארה לבד מן המוחין מאחר שהן רק הטיית והמשכת המוחין לא המוחין עצמן ממש כו', וא"כ ה"ה באות ה' דשם הוי' כמ"ש בע"ח דבד"כ הן בחי' בינה שהיא רק הארה לבד דכל השגה הוא בריחוק מן העצם כו', וע"כ הבינה עיקר מקור ההשתל' להיותה בחי' הארה לבד כו', ובחי' ישסו"ת שהן בחינת הארה ה"ז בחי' בינה בד"כ כו', אבל או"א הן בחי' עצמות המוחין והו"ע בחי' פנימי' אבא פנימי' עתיק וכן פנימי' בינה פנימי' עתיק כו'. </p> <p class=bodytext>קמא) <span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן ההמשכה שהמשיכו האבות וההפרש בין המשכת האבות לההמשכה דמ"ת, דגבי האבות כתי' וארא אל אברהם כו' באל שדי שכל הגילוים שלהם היו בחי' אל שדי, שגם שם הוי' שנא' כמה פעמים אצל האבות ה"ז הכל המשכת בחי' אל שדי, והיינו דהאבות המשיכו מבחי' או"א תתאין בחי' ישסו"ת שזהו בחי' בינה שהיא מקור ההשתל' כו', וז"ע אל שדי, וידוע דשם אל שדי הוא בבריאה והוא בחי' בינה המקננת בבריאה כו', וידוע דהפרסא שבין אצי' לבריאה הוא מחיצוני' בינה שז"ס לבוש החשמל דשרשו מחיצוני' בינה ומלביש לזו"נ מצדדיהן ומתחת רגליהן כו' וכמ"ש בע"ח, וכמ"ש מזה בתו"א ד"ה והבדילה הפרוכת כו'. וזהו שם שדי שאמר לעולמו די, פי' לעולמו קאי על עולם האצי' וכמשנת"ל פק"ל דמשארז"ל שהי' העולם מרחיב עצמו כו' אין הכוונה על העולם ממש היינו על מציאות העולם, דכל מציאות יש ומוגבל א"א שיהי' בבחי' בל"ג, כ"א הכוונה על ההארה האלקי' המהווה את העולם והוא בחי' חסד דאצי', וכמ"ש בסש"ב ח"ב בפי' הגדול הגבור דמדת החסד הוא בחי' התפשטות החיות להוות</p> <p class=bodytext>ולהחיות עולמות ונבראים עד אין שיעור כו', ובזה יכול להיות ההתפשטות בבחי' בל"ג וממילא גם הנבראים היו לא בבחי' מציאות יש כו' וכמשנ"ת שם, ועז"א שאמר לעולמו היינו עולם האצי' די מלהתפשט ולהתגלות בבחי' אור האצי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעג</div></p> <p class=bodytext>והו"ע הפרסא להעלים ולהפסיק האור דאצי' ויהי' התהוות נבראים בע"ג כו', והו"ע הגבור שנת"ל שם, ושם אל הוא בחי' החסד זהו מה שע"י הפרגוד מאיר לחוץ היינו הגילוי שבעולם הבריאה כו', וכ"ז הוא בחי' אור של תולדה בלבד כו', והאבות המשיכו את שם אל שדי כמו שהוא באצי' בבחי' בינה דאצי', וזהו דשדי הוא מל' ברכות שדים בחי' חלב שדי אמו כו', דהנה בפרד"ס כ' דאל שדי הוא בחי' יחוד יסוד ומל', ובשרשו י"ל שזהו יחוד בחי' ישסו"ת דבד"כ זהו בחי' בינה כנ"ל, ומזה נמשך ריבוי השפע בעולם שז"ע ברכות שדים ורחם להיות ההשפעה בריבוי כו'. וכמו ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלי', דבעדאתכ"ס מאיר גילוי אור ועש"ז נק' אתכסי' להיותו מכוסה ונעלם לגבי למטה לפי שמאיר שם אור שאינו בגדר גילוי עדיין לגבי למטה, וכידוע דמה שיכול להיות בבחי' גילוי למטה הוא אור מצומצם דוקא, אבל אור שהוא בבחי' גילוי ה"ה בבחי' העלם למטה כו', ובעדאתכ"ס מאיר האור בבחי' גילוי, וע"כ הוא מכוסה ונעלם לגבי למטה כו', וידוע דעדאתכ"ס ועלמא</p> <p class=bodytext>דאתגלי' הן בחי' ברי' ויצי' דכתי' יוצר אור ובורא חשך שהבריאה נק' חשך מפני האור שמאיר שם דמשו"ז הוא בבחי' חשך והעלם לגבי שלמטה כו'. וכמו עד"מ באדם מחו"ד שהמח' הוא כח נעלה הרבה יותר מהדבור, שהרי המח' היא לבוש הראשון המלביש את השכל שקרוב יותר להשכל ומאיר בו אור השכל מה שא"א שיתלבש בלבוש הדבור, וכמו תוקף נביעת אור השכל שא"א להתלבש בדבור, דכשם שבמדות הרי תוקף אור המדות א"א להתלבש בדבור וכנראה בחוש דבתוקף התפעלות המדות אינו יכול לדבר, כמו"כ בתוקף נביעת השכל א"א להתלבש בדבור וה"ז מתלבש בלבוש המח' כו', ועכ"ז נק' המח' חשך לגבי הזולת, שהרי גם כשיחשוב אדם כל היום כולו לא ידע הזולת כלל, רק בעומק המח' יודע הזולת שהוא חושב אבל מה הוא חושב אינו יודע כלל, וע"ה שהמח' הוא ג"כ לבוש לבד אל השכל לגלותו ולהובילו ממקור השכלתו להיות מושג ומובן כו', עכ"ז ה"ז רק לגבי עצמו לא לגבי זולתו כלל, וא"כ לגבי הזולת ה"ז נק' בשם חשך, ולא כמו הדבור שמאיר עיני הזולת כאשר יבין הדבר שכל ע"י שמסביר לו בדבור כו', משא"כ במח' כו',</p> <p class=bodytext>והיינו לפי שבמחשבה מאיר אור השכל שאפשר להתגלות רק לעצמו ולא לדבר הזולת עצמו כו'. וכמו"כ הדוגמא בעולם הברי' שמאיר שם אור שאפשר להתגלות בעולם כזה שאינו בבחי' מציאו' עדיין, וכנודע דברי' הוא בבחי' אפשרות המציאו' לבד כו', אבל בהתגלות המציאו' אא"ל גילוי זה כו', וכמו המח' שלעוצם הבהירות אא"ל הגילוי אל הזולת בבחי' קירוב כ"א ע"י לבוש שני שהוא לבוש הדבור, ורק לעצמו יכול להיות הגילוי ע"י המח' לפי שאדם קרוב לגבי עצמו, ופי' קרוב לגבי עצמו שאין כאן מציאו' שחוץ להעצמו' שלו כו', דקורבה זו דאדם קרוב כו' ה"ז יותר גם מקורבת שני אחים או אב ובנו שקרובים ביותר, ומ"מ לא יהי' מושג השכל אל הבן ע"י מחשבת האב כ"א לגבי עצמו לבד, והיינו מפני ששני קרובים ה"ה דבר נוסף על עצמותו, משא"כ לגבי' שאינו דבר נוסף על עצמותו כו'. והגם שבאמת ה"ז ג"כ דבר נוסף על העצם שהרי השכל אינו עצם הנפש כ"א כח בפ"ע וה"ז שהנפש משכלת בכח שחוץ לעצמו' הנפש כו' וכמשנת"ל פמ"ט, וכמו"כ ההשכלה המושגת והשכל המשיג ה"ה ב' דברים, וכ"ש שהשכל דנה"ט הוא דבר נוסף על השכל דנה"א, ובפרט כלי המוחין שהן דבר נוסף כו', ומ"מ כ"ז מתאחד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עדר</div></p> <p class=bodytext>בעצמותו כמו שאינו דבר נוסף כלל על העצם כו'. והדוגמא מזה יובן בעולם הבריאה שהוא בבחי' קירוב אל האין האלקי המהווה אותו להיות שהוא בחי' יש הראשון שהאין האלקי נושא ע"ע א"כ ה"ה קרוב בתכלית, והגם כי לכאו' הוא דבר נוסף על עצמי' בחי' האין, מ"מ להיות שהוא רק בבחי' אפשרות המציאו' לא בבחי' המציאו', א"כ הרי לא יש כאן עדיין מציאות זולת ה"ה מתאחד עם האין האלקי כאלו אינו דבר נוסף כו'. ובאמת א"א לחלק כלל בין האין האלקי להיש, שהרי בלתי בחי' האין א"א כלל לבחי' היש להיות בבחי' מציאו' כלל, וא"כ כל ענין מציאו' היש הוא האין המקיים אותו כו', וע"ה שכ"ה בכל העולמות, אמנם בעולם הברי' ה"ז בגילוי יותר כו', וע"כ מאיר שם האין האלקי כמו עד"מ המח' לגבי עצמו שאינו דבר נוסף כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה האבות המשיכו גילוי בחי' או"א תתאין, וזה"ע אל שדי שם דעולם הברי', וידוע דהפרסא היא מחיצוניות בינה וזהו שא' לעולמו די, ואל הוא גילוי בחי' הבינה כמו באצי', וזהו שדי מל' ברכת שדים, והוא גילוי בחי' עדאת"כ, ויבאר תחלה דעדאת"כ עולם הברי' שנק' חשך מפני הגילוי דשם, וכמו מח' שהוא לבוש הראשון כמו"כ בריאה קרוב אל האין, וכמו אדם קרוב לעצמו, וכמו השכל עם היותו כח ה"ה מתאחד כמו לא דבר נוסף, וכמו"כ ברי' מתאחד כאלו אינו דבר נוסף. </p></p> <p class=bodytext>קמב) <span class=cup>אמנם</span> בד"כ ג' עולמו' בי"ע נק' עדאת"ג ונק' עולם הזה שהן בבחי' גילוי כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה ראו כי ה' נתן לכם, ועדאתכ"ס הוא עולם האצי' דהאור דאצי' אא"ל בגילוי בבי"ע כו', ועד"מ אור השמש שהוא אור גדול מאד שמאיר לארץ ולדרים עלי' עד שפועל פעולות נפלאות שמצמיח כל התבואות כמ"ש ממגד תבואות שמש, וכן מרפא חולים כמארז"ל אדלי יומא אדלי קצירא, וזה עצמו הוא סבת מה שאין יכולים להסתכל בהשמש שמחמת ריבוי בהירות האור א"א לכלי העינים להסתכל בו אם לא ע"י המצאו' זכוכיות רבות שהן כלי האצטרלוגין שבהם וע"י מביטים בהשמש לראות אורו, וגם זה לא בכיוון ממש להסתכל בדרך ישר בהשמש עצמו, ורק ע"י אספקלריא הבלתי מאירה יכולים לראות כו', וסבת הדבר הוא ריבוי האור שבו, שהרי הלבנה שאורה מועט יכולים להסתכל בה מי שיש לו ראי' בריאה וחזקה כו'. וכמו"כ יובן הדוגמא בבחי' שמש הוי' שהוא בחי' אצי' דבד"כ הוא בחי' שם הוי', דהאור דאצי' אא"ל בגילוי בבי"ע, ורק מה שע"י בחי' המל' דאצי' יכול להיות איזה גילוי לידע את בחי' האצי' כו',</p> <p class=bodytext>והיינו מצד עוצם האור והגילוי דאצי' ה"ז מכוסה ונעלם מעולמות בי"ע כו', ובאצי' גופא בחי' ז"א ומל' הן עדאתכ"ס ועדאת"ג, וכידוע דז"א נק' קדוש לגבי בי"ע והו"ע קדוש הוי' כו', להיות דז"א הוא סוף עולם הא"ס ע"כ הוא רק בבחי' סובב ומקיף לגבי בי"ע כו' וכמ"ש במ"א, וההארה האלקית שנמשך לבי"ע הוא מבחי' מל' דאצי' כו', ועיקר בחי' עדאתכ"ס באצי' גופא הוא בחי' בינה, וכמ"ש בזהר בפי' מן העולם ועד העולם מעלמא עילאה לעלמא תתאה דהיינו מבינה למל' כמ"ש במ"א. ויובן זה עד"מ ממה שאנו רואין שכאשר האדם בא בשנים יותר נחשכים עיניו, וסבת הדבר הוא כנודע שכלי העין היא נקודה אחת מאירה מאד מצד אחת,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ערה</div></p> <p class=bodytext>ומג' רוחותיה ומעמו"ט היא בלתי מאירה, והנקודה האמצעית ה"ה מכוסה בכסוים רבים כגלדי בצלים זעג"ז וכמ"ש בזהר באד"ר, וכנודע גם מספרי הנתוח, וכאשר האדם בא בשנים ע"י שמשתמש הרבה בכלי העין נחסרים מעט מעט הכסוים ונעשה האור רב, וריבוי האור ה"ז סבה שא"י לראות, שהרי הראי' הרוחניות באמת אינה בערך לראות דבר גשמי ורק ע"י הכסוים שמתעלם האור ה"ה רואה דבר גשמי, וכשנחסרים הכסוים ונעשה ריבוי אור א"י לראות כו', ונמצא כמו במח' לגבי הזולת יובן במשל הזה לגבי עצמו, שמחמת ריבוי האור ביותר ה"ז בבחי' העלם גם לגבי עצמו כו'. ובזה יובן מה שקראו חז"ל לסומא בשם סגי נהור, שלכאו' זה כלועג לרש ח"ו, אך באמת הוא כן שזהו מסבת ריבוי האור, שע"פ הרוב סבת העדר הראי' הוא מצד שנחסרו הכסוים ונעשה ריבוי אור כו'. והדוגמא מזה הוא בעולם האצי' שהוא עולם שלעצמו כבי' כמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי דקאי על עולם האצי' שהוא בבחי' שמי המיוחד כו', ובחי' בינה דאצי' היא בחי' עדאתכ"ס באצי' גופא כו', וזהו מה שבינה נק' ביום ההוא שסתום ונעלם כו', דנה"י</p> <p class=bodytext>דאימא הן מקור ומוחין לז"א, דמוחין דז"א אינם בחי' נה"י דאימא ממש כו', וכמשנת"ל פקל"ה דמדות שבשכל וגם בחי' נה"י שבהם שהן דפרצוף המוחין ה"ז למע' מהמדות גם מבחי' המוחין שלהם כו', וכ"ש בחי' מוחין דאי' שלמע' מהמדות כו', וע"כ בחי' בינה בכלל היא בבחי' עדאתכ"ס לגבי ז"א כו', והאבות שהמשיכו מבחי' עדאת"כ במדרי' היותר עליונה היינו מבחי' בינה דאצי' ה"ז ריבוי הברכה והשפע בבחי' גילוי אלקות בעולמות כו'. וז"ע והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו כו', דכאשר נמשך ממקור ההשתל' האור בגילוי כו', הרי המוגבל יבלו שפתותיו מלומר די שזהו ריבוי אור ביותר כו', שהרי ע"פ ס' השתל' ע"פ מא' קו המדה מה שנמשך מאצי' לבי"ע ה"ה רק הארה דהארה לבד בחי' אור של תולדה כו', וכאשר נמשך ממקור ההשתל' הגם שגם אז אינו דומה הגילוי באצי' להגילוי שבבי"ע, שהרי ההמשכה היא מ"מ ע"פ ס' השתל' דד' עולמו' אבי"ע כו', שהרי זהו מקור ההשתל' עכ"פ דכללות ההמשכה הוא רק הארה לבד כמשנת"ל פקל"ז דממילא יש בזה חילוקי מדרי' בפרטי ההמשכות בעולמות כו', מ"מ ה"ז</p> <p class=bodytext>בחי' גילוי אור ביותר כו', דע"פ מא' קו המדה מה שמאיר בבי"ע הוא בחי' אור של תולדה לבד, והמשכת האבות היא להיות גילוי אור האצי' כו'. וכמו קודם חטא עה"ד שהי' למטה גילוי אלקו' דעיקר שכינה בתחתונים היתה כו', וצ"ל שא"ז ע"י המעמד ומצב דזו"ן עפ"י ס' ההשתל', שהרי מבו' בע"ח שער מיעוט הירח דאז היו זו"ן בבחי' אב"א עדיין, והגם דבחי' מל' היתה בבחי' פרצוף וקבלה גם מה"ס הראשונות דז"א, מ"מ הכל הי' רק בבחי' אחורי הז"א ואינו בערך דמשו"ז יהי' גילוי אלקו' למטה, אלא צ"ל שזה הי' בבחי' תוס' אור לאדה"ר, וכמו האור שנברא ביום ראשון שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו, דהיינו בחי' עדאתכ"ס ועדאת"ג כו' וכמ"ש במ"א, דכ"ז נראה שהי' בבחי' תוס' אור כו'. ואפשר י"ל עפמ"ש במק"מ בזח"א דל"ה ע"א בשם כהאריז"ל דהתהוות אדה"ר הי' ע"י זיווג זו"ן בהיכלי או"א בבחי' פב"פ כו', והגם דהתגלות נשמת אדה"ר הי' כשירדו למקומם והיו בבחי' אב"א כמש"ש, מ"מ י"ל דמשו"ז הי' לו האור והגילוי באין ערוך לגבי הגילוי שבהעולם כו', וזהו מה דעיקר שכינה</p> <p class=bodytext>בתחתונים היתה די"ל שא"ז ע"פ ס' ההמשכה כ"א בבחי' תוס' אור כו'. והנה האבות המשיכו גילוי אוא"ס כמו שהי' בתחלת הבריאה קודם חטא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעו</div></p> <p class=bodytext>עה"ד ועוד למעלה מזה, והיינו שהמשיכו בחינת יחוד ישסו"ת, ולא רק כמו שזו"נ עולים באו"א כ"א מבחי' יחוד או"א ממש, כי מתחלת הבריאה הרי ואדם אין כו' שלא הי' עדיין עבודה וההמשכה הי' מצ"ע כו', והאבות המשיכו ע"י העבודה ע"כ המשיכו ממדרי' עליונה יותר כו' (ובמ"א מבו' פי' ואדם אין דבחי' אין שזהו בחי' האור דבחי' זו נק' אדם כו', לא הי' עדיין גילוי זה רק ההמשכה הי' מבחי' הכלים לבד כו', וי"ל שזהו מה שע"פ ס' ההשתל' הרי רק כלים דאצי' נעשים נר"ן לבי"ע, אבל אור הקו גם בחי' חיצוני' הקו אינו מאיר בבי"ע כו', וגם קודם החטא שהי' גילוי אלקות למטה ה"ז רק מבחי' זו"נ כמו שקבלו האור ביחודם באו"א כו' כנ"ל, והרי זו"ן בכלל הן בחי' גרמוהי ששם התגברות הכלים כו', והאבות המשיכו את האור ומבחי' או"א שזהו בחי' חיוהי כו'). וזהו והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו כו' שהמוגבל יבלו שפתותיו מלומר די, דכאשר נמשך משרש ומקור ההמשכה ה"ז ריבוי השפע בבחי' תוס' אור כו', דע"פ ס' והדרגה הרי האור מתמעט ממדרי' למדרי' דגם במדרי' דעו"ע ה"ז</p> <p class=bodytext>מיעוט רב וכמו ממוחין למדות כו', דמעלת המוחין ה"ה למע' מאד מהמדות כו'. וזהו שע"פ מא' קו המדה ההמשכה היא ממהות למהות שמתמעט האור הרבה בזה וכמשי"ת, אבל כאשר ההמשכה הוא משרש ומקור ההשתל' אין ההמשכה ע"פ מא' קו המדה כו', ונמשך האור כמו שהוא במקורו ושרשו ה"ז תוס' מרובה כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובד"כ בי"ע עדאת"ג ואצי' עדאת"כ שאינו מאיר בבי"ע, וכמו אור השמש שא"א להסתכל בו כ"א אספשא"מ, כמו"כ גילוי הארת אצי' הוא רק ע"י המל', והעיקר הוא בינה דאצי', ועד"מ סגי נהיר שמפני ריבוי גילוי אור הראי' הרוחניות אינו רואה בעצמו, כמו"כ באצי' שנק' שמי המיוחד בי הנה בחי' בינה היא מכוסה ונעלם, והאבות המשיכו גילוי הבינה בבי"ע, והיינו שהמשיכו מקור ההשתל', וז"ע ברכה עד בלי די, וכמו בתחלה דעיקר שכינה בתחתונים היתה, וכמו אור שנברא ביום ראשון, וי"ל מפני שהי' יחוד זו"נ בהיכל או"א, והאבות המשיכו גילוי או"א ממש, גם י"ל דבתחלת הברי' הי' הכל מבחי' הכלים, וזהו ואדם אין, והאבות המשיכו בחי' האור דאו"א. </p></p> <p class=bodytext>קמג) <span class=cup>ולפ"ז</span> מה ששם שדי הוא ל' די פי' וענין די הוא כמו די מחסורו שמתמלא החסרון שלא יהי' שום חסרון כלל, דהנה התהוות העולמות הי' ע"י חסרון האור דמבחי' גילוי אור אא"ל התהוות המציאו' כ"א מבחי' חסרון האור כו', והיינו ע"י שנחסר אור האצי' שאינו מאיר גם בשרש ומקור דבי"ע כו', וכנודע דפנימי' המל' מעלמת על האורות דאצי' ורק חיצוני' המל' הנק' ארץ הוא שנעשה מקור לבי"ע כו', ובחי' זו נק' יבשה שזהו ע"י התעלמות המדרי' העליונות וכמ"ש יקוו המים כו' ותראה היבשה כו', דע"פ פשוט הוא כאשר נקוים ומתעלים המים אז תראה היבשה כו', ובזח"א די"ח ע"א מפרש יקוו ל' קוין והן בחי' המדות, וכאשר יתכנשון אל מקום אחד בחי' יסוד כדין ותראה היבשה דא ה' תתאה דא אתגלו וכל שאר אתכסו כו', והו"ע בנין המל' מהגבו' שצ"ל צמצום שלא יתגלה פנימי' המדות כו', דהיינו כאשר המים נקוים למקום א' ואינם מתגלין עדיין במל' כדין ותראה היבשה כו' (ובפרד"ס פי' יבשה הוא ע"י החטא, והיינו שע"י התעלמו' האור הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעז</div></p> <p class=bodytext>סבת החטא כו' וכמשי"ת). וכמו עד"מ החול שעל שפת הים שהוא יבש מהמים ונעשה חלקים נפרדים ע"י שהים שואב הלחלוחית כו', והו"ע והים עומד עליהם מלמעלה בבחי' התנשאות והסתלקות להעלים אור האצי', ועי"ז בחי' חיצוני' המל' שחסר מאור האצי' ונק' יבשה נעשה מקור לבי"ע כו', וכ"ה בשרש הראשון שע"י סילוק והעלם האוא"ס נעשה מקור לעולמו' וכללו' ההשתל' מבחי' מל' דמל' דא"ס כו'. וכידוע בענין אתה הוא הוי' לבדך דחשיב כאן ג' ענינים והכל במדרי' שלפה"צ, דאתה הוא בחי' עצמו' א"ס ב"ה הנק' עצמו' המאור, ונא' ע"ז אתה שהוא בהתגלות בכל מקום וש"ש שגור בפי כל כו', וענין ההתגלות בזה הוא שמתגלה כמו שהוא בהעלמו להיות שזהו למע' מהעלם וגילוי כו', והיינו שהכל יודעים את העצמיות ואין שום אחד משיגו כו', והוא היינו בחי' אוא"ס ששייך בזה העלם וגילוי להיותו רק גילוי מן העצמות כו', והוי' הוא בחי' התפשטו' האור, דבאוא"ס גופא הוא בחי' אור השייך אל העולמות כו', וזשארז"ל בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, דעד שלא נבה"ע היינו לפה"צ, דע"י הצמצום</p> <p class=bodytext>כבר הי' ברי' שז"ע אדם דברי' דכללות כו', ועד שלא נבה"ע הוא בחי' אצי' דכללות כו', הי' הוא ושמו שזהו ב' מדרי' שבאצי', דכשם שבאצי' הפרטי' יש ב' מדרי' חו"ב וזו"ן דחו"ב הן נסתרות לה' אלקינו, וו"ה הן והנגלות כו', כמו"כ באצי' דפרטיות הו"ע הוא ושמו בחי' עצם האור והתפשטו' האור שהי' אוא"ס ממלא מקום החלל כו', ועז"א אתה הוא הוי' לבדך, שכ"ז הוא כמו שהוא לבדו הוא באוא"ס שלפה"צ כו'. אך מבחי' גילוי האור אא"ל התהוות העולמו' וע"ז הי' הצמצום שנסתלק ונתעלם האור כו', וז"ש אח"כ את עשית את השמים כו' את חסר ה', שנחסרו הה' פרצופים מבחי' הכתר עד המל' דא"ס שז"ע הצמצום שהי' באוא"ס, ונשאר רק בחי' מל' שבמל' לבד שנעשה מקור לעולמות כו'. והנה החסרון שבמל' בשרש הראשון זהו סבת מיעוט הירח, דזה שיש מילוי וחסרון הלבנה הוא מצד חסרון האור במל', דמשום דסיהרא לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת אור מהשמש ע"כ יש בזה מילוי וחסרון כו' וכמ"ש במ"א, ומצד חסרון האור יכול להיות אחיזה לחיצונים, דכאשר יש גילוי אלקות א"א להם לקבל וכידוע בענין</p> <p class=bodytext>אם בן הוא כו', ורק מבחי' המל' מפני חסרון האור יכול להיות אחיזה כו', וכמ"ש בזח"א דקמ"ו ע"א דכד סיהרא חסרא חויא בישא אתתקף כו'. וכמו בנפש הרי תוקפא דגופא חולשא דנשמתא, הרי ידוע דהתחלה היא החולשא דנשמתא שזאת היא הסבה לתוקפא דגופא כו', דכאשר הכחות דנה"א הן בהתגלות וכמו בעבודה בתפלה שמביאים לידי גילוי הכחות דנה"א בהתבוננו' אלקי ובהתעוררו' אהוי"ר כו', אז הכחות דנה"ב הם בהעלם, וכמ"ש בסש"ב גבי בינונים שהנה"ב שלהם בשעת התפלה הוא כישן, ומבו' שם שיכול להיות כבינוני המתפלל כל היום כו', וע"ה שזהו בהתפשטו' הנה"ב לבד לא בעצם מהותו היינו שבעצם מהותו יתבטל כו', שזהו ע"י עבודה גבוה ונעלה יותר והיא מדרי' הצדיקים כו', מ"מ הרי ההתפשטו' שלו מתעלם שנעשה בו חלישות עי"ז, וכידוע דע"י העדר הפועל נחלש הכח, וכ"ש בהעדר ההתפשטו' שע"י עבודה כו'. אך בהעדר עבודה שאין הכחות דנה"א בהתגלות באים ומתגלים הכחות דנה"ב ומתגברים כנ"ל ופועלים חלישות בהכחות דנה"א כו', ובתחלה הוא בדברים המותרים, והיום אומר לו כך ולמחר כך כו', וז"ש אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שמכסה על האמת, דהאמת הן הכחות דנה"א, והרוח שטות הוא רוח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעח</div></p> <p class=bodytext>התאוה דז"מ רעות וה"ז מכסה ומעלים על האמת דנה"א כו', והסבה לזה הוא העדר העבודה כו' כנ"ל וכמ"ש במ"א. וז"ש ונפש כי תחטא ואי' בזהר ע"ז תווהא דאיך שייך שהנפש יחטא שהרי החטא הוא מצד הנה"ב, והאמת הוא שהחטא הוא מהנה"ב, אבל זה שייך במדרי' נפש שאין בזה גילוי אור ועי"ז יכול להיות חטא כו', וידוע שגם הנפש נסרך ונדבק בזה כו', וכמו"כ הוא כבי' למע' דע"י דסיהרא חסרא בבחי' העדר האור כו', עי"ז חויא בישא אתתקף כו'. אך ענין די מחסורו הוא שמתמלא החסרון ומאיר בה גילוי אור אז אין מקום ליניקת החיצונים אדרבה שגם למטה מאיר גילוי אור כו', וז"ע שאברהם התחיל להאיר דעד אברהם הי' העולם מתנהג באפלה שלא הי' נראה ונגלה אלקו' כלל מצד התגברו' ההעלם וההסתר מהקלי' כו', ואברהם התחיל להאיר שהודיע אלקות בעולם והמשיך גילוי אלקו' בעולם כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ולפ"ז ש' שדי הו"ע די מחסורו, דהתהוות העולמות הוא ע"י חסרון האור דאצי', מל' נק' יבשה שזהו ע"י יקוו המים התעלמות האור, ובשרשו הו"ע הצמצום, אתה הוא ה' לבדך ג' מדרי' לפני הצמצום, אח"כ אתה עשית חסר ה', והו"ע מיעוט הירח, ועי"ז חיויא אתתקף, וכמו חולשא דנשמתא הוא סיבת תוקפא דגופא, דע"י עבודה נחלש החומריות, ואברהם התחיל להאיר מילוי החסרון. </p></p> <p class=bodytext>קמד) <span class=cup>והענין</span> הוא דהנה בפי' שם שדי מלבד משארז"ל בגמ' ובמד"ר כנ"ל, פי' המפרשים שהוא מל' שוד משדי יבא, והיינו שהוא משדד המערכות, ופי' הרמב"ן ז"ל שממנו באים הנסים המוסתרים המלובשים בלבושי הטבע כו'. וכנודע שיש ב' מיני נסים, הא' נסים נגלים וכמו יצי"מ וקי"ס וכה"ג, שנראה ונגלה לעין כל שהוא היפך הטבע ונגלה בזה אלקו' בגילוי ממש כו', ונסים אלו הן מש' הוי' בעצם שלמעלה מבחי' מקור לעולמות, וכידוע דמש' הוי' אא"ל התהוות היש וכמ"ש בראשית ברא אלקים דהתהוות העולמו' הוא משם אלקי' דוקא, אבל מש' הוי' אא"ל ההתהוות, וע"כ ע"י גילוי ש' הוי' מתבטל הטבע לגמרי כו'. והב' נסים שהן מלובשים בדרכי הטבע, שאין הטבע מתבטל לגמרי, ומ"מ עצם הנס הוא מלמע' מהטבע כו'. דהנה הנהגת הטבע שזהו ההנהגה שע"י המזלות הרי כ"ז הוא מאלקו', וכמ"ש במ"א שהן רק כגרזן ביד החוצב בו כו', רק שזהו האור האלקי שבא בבחי' צמצום מאד עד שמתלבש בהמזלות שמסתירים על האור האלקי כו' (וזה מחסד ה' עלינו בכדי שיהי' החסד וההשפעה מאתו ית' חסד גשמי לפ"ע</p> <p class=bodytext>המקבלים כו', וכמ"ש מזה במ"א בד"ה וברכך ה"א באורך), ושרש המזלות הוא משמרי האופנים וגבוה מעל גבוה עד שמקבלים מבחי' רוח פיו ית' שהוא כדרך וס' ההשתל' ע"פ מא' קו המדה ממדרי' למדרי' שמתמעט ומתצמצם האור מאד כו' עד שבא בבחי' הסתר לגמרי בהמזלות כו', וז"ע טבע שהוא מל' טבעו בים סוף דהיינו שהאלקו' נטבע בזה (פארטרונקען) ואינו נראה ונגלה כלל כו'. אבל כאשר מאיר משרש ומקור ההמשכה והיינו שנמשך שלא בדרך עו"ע ממש כו', עי"ז הוא משדד המערכות להיות בזה נס, דנס הוא ל' הרמה והגבהה וכמו וישימהו על הנס כו', והוא היפך ענין הטביעה כ"א להיות האלקו' בבחי' הגבהה, והיינו שנראה בזה ג"כ גילוי אלקות וכמ"ש ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו רק שמלובש בלבושי הטבע,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעט</div></p> <p class=bodytext>וכמו בנס דאסתר שהי' מלובש בטבע באה' אסתר, ובאמת הרי ראו בזה גילוי אלקו' איך שנהפך הדבר לגמרי וכמ"ש ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים כו', והיינו שהנס בעצם הוא מש' הוי' (דכל גילוי אלקו' הוא מש' הוי' שהוא בחי' האור כו'), רק שזהו מהארת הוי' המלובש בש' אלקים ע"כ הוא מלובש בדרכי הטבע כו'. ושרש ב' בחי' נסים הנ"ל הן מהב' יחודים דאו"א, דנסים נגלים הן מיחוד פנימי דאו"א שזהו בחי' או"א עילאין, ונסים נסתרים הן מיחוד חיצוני דאו"א, שזהו בד"כ בחי' יחוד דישסו"ת והוא בחי' מקור ההשתל', דכאשר נמשך האור משרשו ומקורו ה"ז בחי' נס שנמשך מזה גילוי אלקו' כו', וז"ש במד"ר בפי' שם שדי שדי באלקותו לכל ברי', ופי' שדי באלקותו היינו שהי' מזה נסים ג"כ כו'. והנה ידוע שגם יחוד חיצוני דאו"א הוא שנמשך מאוא"ס שלמע' מאו"א, שהרי כל ההמשכות דחו"ב הן מבחי' הכתר שזהו בחי' אוא"ס הסובב שלמע' מהשתל' כו' כנודע, רק ששרש ההמשכה הזאת היא מבחי' חיצוני' הכתר שהוא שרש ומקור הנאצלים כו', ובשרשו הוא האוא"ס שלפה"צ דהיינו האור שבבחי' א"ס ששיער</p> <p class=bodytext>בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו', ומשם נמשך תוס' אורות בקו כו'. ולפ"ז י"ל שזהו"ע מה דאי' במד"ר עוד פי' בשם שדי שאין העולם ומלואו כדאי לאלקותו, דפי' העולם ומלואו הוא עצם העולמו' והאור שהוא בבחי' ממכ"ע, וכאשר נמשך מבחי' סוכ"ע הרי אין העולם ומלואו כדאי לפי שאין ערוך בחי' הגבול לגבי בל"ג כו', ומשם נמשך מילוי החסרון בבחי' מל', וזהו ג"כ מ"ש כי אין מחסור ליראיו, דאין מחסור ליראיו דשרש מילוי החסרונות הוא מבחי' הכתר כו'. וזהו המשכת האבות שהמשיכו מבחי' שרש ומקור ההשתל' דההמשכה היא משם שלא ע"פ ס' ההשתל' דקו המדה כו', ונמשך האור והגילוי בבחי' המל' שז"ע די מחסורו שמשלים החסרון כו', ועי"ז המשיכו גילוי אלקו' למטה כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן משארז"ל על קרח שנעשה קרחה בישראל, דהנה על ויקח קרח ת"א ואתפליג קרח, ואי' בס' נועם אלימלך שז"ע יהי רקיע ויהי מבדיל כו', דההבדלה בין מ"ע למ"ת הוא ההבדלה בין ההמשכה מאימא עילאה לז"א ובין ההמשכה לבחי' מל', והו"ע הנסירה דקודם הנסירה הי' כותל א' לשניהם דהיינו שהשתוו בהמשכה כו' ואח"כ ננסרו, והכוונה בזה להיות יחוד פב"פ וכו' וכמ"ש במ"א (ועמ"ש מזה בד"ה תקעו עת"ר). אך קרח רצה בההבדלה עצמה והוא שלא יהי' גילוי אור בבחי' המל', וזהו ואתפליג שהוא חטא דור הפלגה, וכמ"ש במ"א ההפרש בין דור המבול לדור הפלגה, דדור המבול חטאו בבחי' מל' וכמ"ש כי השחית כו' על הארץ והו"ע ושפחה כי תירש גבירתה כו', ודור הפלגה כפרו בשם הוי' והו"ע תחת עבד כי ימלוך כו' שלא רצו בהגילוי דש' הוי' שעי"ז נמשך גילוי אור במל', והם רצו דוקא בחסרון האור וכענין אם בן הוא כו' וכנ"ל. וזה הי' ג"כ חטא קרח רק שכאן הי' בענין חו"ג שרצה התגברות הגבו' להיות העלם כו', וה"ז ההיפוך לגמרי מהמשכת האבות שהמשיכו להיות מילוי האור במל',</p> <p class=bodytext>והוא רצה בחסרון האור כו', ולכן חלק על הכהונה דכהן איש החסד הוא בחי' גילוי אור והוא לא רצה בזה כו'. וזהו שנעשה קרחה והוא מקו"פ והיינו בחי' העדר האור כו', והנה קרחה הוא מריטת השערות, וי"ל ע"פ משנת"ל פקל"ג בענין אל עולם שזהו עד"מ השערות שהן מהחיות של המוח רק שנעשה שערה שהוא כמו דבר נבדל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפ</div></p> <p class=bodytext>לגמרי מן האדם, וכמו"כ הוא שהנבראים הן הן ההארה האלקית עצמה שנתעבה ונתגשמה ונעשה מציאו' נברא כו', וזהו שגילה אברהם והמשיך עי"ז גילוי אלקו' בעולם כו', וקרח עשה קרחה מריטת השערות שהוא רצה בעצם המציאו' והישות של העולם כו'. וענין בן יצהר שהרתיח עליו כו' כצהרים, י"ל שזהו התקון והו"ע התגברות אור השמש והיינו גילוי בחי' שמש הוי' שהמשיכו האבות כו', או שזהו עוד למע' מזה והוא המשכת משה שהמשיך ע"י התו' שהוא התגברו' אור השמש ביותר כו', וזהו שהרתיח עליו העולם כצהרים בחי' תוקף האור כו'. וזהו שבקש יעקב רחמים שלא יהי' נזכר במחלקותם להיות שזהו היפך לגמרי מהמשכת האבות ופעולתם כו', והי' צריך לבקש רחמים ע"ז לפי שההמשכה שלהם הוא עכ"פ ממקור ההשתל' וכמשי"ת, דבזה יכול להיות חסרון כו', ע"כ הי' צריך לבקש רחמים ע"ז כו', והיכן נזכר בהתייחסם על הדוכן דעבודת הלוים הוא להמשיך מבחי' בינה בחי' עדאתכ"ס וכמ"ש ועבד הלוי הוא כו', וזהו שאומרים שירה על היין והו"ע יין המשמח אלקים, וענין המשמח אלקי' שנמשך גילוי הוי' באלקים,</p> <p class=bodytext>והיינו מבחי' שם הוי' המלובש בש' אלקים, דאל"כ אינו שייך לו' המשמח כו' מאחר שהוא למע' לגמרי מש' אלקי' כו', אלא הוא ש' הוי' שמלובש בש' אלקי', והשמחה הוא שיהי' גילוי ש' הוי' והוא כענין נסים נסתרים הנ"ל, וידוע שיש בחי' אמת הוי' ואמת דאלקים, ויין המשמח אלקי' הוא בחי' האמת דאלקי' להיות בזה גילוי שם הוי' כו', וא"כ בעצם ענינם א' הוא רק שהן הפכים שקרח לא רצה הגילוי והשירה הוא להיות הגילוי כו', וזהו שנז' בהתייחסם על הדוכן שגם כמו שמלובש בשם אלקים יהי' גילוי אלקות כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> דהנה שדי הוא שמשדד המערכות, כי יש נסים נגלים שמש' הוי' בעצם, והוא גילוי בחי' או"א עילאין, ונסים נסתרים, טבע מש' אלקים, והנס הוא גילוי ש' הוי' ע"י ש' אלקים, והוא גילוי מקור ההשתל' שלא בדרך עו"ע, והו"ע יחוד ישסו"ת, וזהו שדי באלקותו, ושרש ההמשכה מבחי' חיצוניות דאוא"ס, וזהו שאין העולם ומלואו בחי' ממכ"ע כדאי לאלקותו בחי' גילוי סוכ"ע, וזהו די מחסורו. ובזה יובן ענין ויקח קרח ואתפליג שרצה בההבדלה שיהי' חסרון אור והו"ע קרחה, וע"ז בקש יעקב רחמים שיהי' מילוי החסרון.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>