המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ חקת, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/37/index.htm">בס"ד. ש"פ חקת, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ חקת, תער"ג</h3><div class=pageno>רפ</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> ה' אל משה כו' זאת חקת התורה אשר צוה ה' כו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה כו', וצ"ל מהו כל האריכות באומרו זאת חוקת התו' דהול"ל דבר אל בנ"י ויקחו כו', מהו אריכות ההקדמה זאת חוקת כו'. ובמד"ר אי' ר' יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כתי' ויתן אלקים חכמה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפא</div></p> <p class=bodytext>לשלמה ותבונה הרבה מאד כו' כחול אשר על שפת הים, מהו כחול כו' כשם שהחול גדר לים כך היתה החכ' גדר לשלמה, מתלא אמרין דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת כו', ומאריך בענין חכמת שלמה ומסיים אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשת פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי והיא רחוקה ממני, וזהו כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה בפ' פרה אדומה והיא רחוקה כו', וצ"ל מהו"ע פרה אדומה שגם שלמה בחכמתו לא עמד עלי', דכל הענינים עמד עליהם ופרה אדומה אמרתי אחכמה והיא רחוקה כו', וגם מהו אמרתי אחכמה דמאחר שהיא רחוקה שלמע' מהשגה איך רצה להתחכם בה כו'. גם צ"ל מהו"ע דעה קנית מה חסרת דקאי על שלמה והלא מ"מ הי' חסר בהשגת פ' פרה אדומה, וא"כ מהו"ע מה חסרת כו'. ולהבין כ"ז צלה"ק משנת"ל דהמשכת האבות שהמשיכו גילוי אלקו' בעולם הוא מה שהמשיכו משרש ומקור ההשתל' דההמשכה היא משם שלא ע"פ ס' השתל' דקו המדה, דע"פ מא' קו המדה ההמשכה היא בבחי' מיעוט עד שבמל' אינו מאיר גילוי אור כו', והאבות שהמשיכו משרש ומקור ההשתל' המשיכו בחי' גילוי אור במל' שעי"ז המשיכו גילוי אלקו' למטה כו'. </p> <p class=bodytext>קמה) <span class=cup>ולהבין</span> זה בתוס' ביאור, ילה"ק איך שבהמשכת האור בס' השתל' דע"ס יש הפרש באופן ההמשכה שלצורך אצי' ולצורך בי"ע והיינו דבההמשכה בע"ס גופא מחו"ב לז"א ומז"א למל' יש הפרש אם ההמשכה היא לצורך אצי' עצמו או שההמשכה היא לצורך בי"ע כו'. דהנה לפעמים נק' ההמשכה ממדרי' למדרי' בשם אותי' דאותי' הן גילוי וכמו אתא בקר, ואתא מרבבות קדש, והוא שמאותי' שבעליון הוא הגילוי אל התחתון, ולפעמים נק' ההמשכה בשם שערות וכדאי' בע"ח דשערות דז"א נעשים מוחין לנוק' כו'. והענין הוא דהנה ידוע שבכל ספי' יש נקודה ספי' פרצוף, נקודה היא העצמי' והנקודה כללי' של הספי' והוא בחי' כתר שבה שכוללת כל הט"ס וממנה נמשכים ומתגלים כו', וכמו בחכ' הנקודה היא בחי' כתר שבחכ' והוא הרצון להתחכם שזה כולל ההתחכמות שע"י שרוצה להתחכם ישכיל ויתחכם כו', דזהו שארז"ל לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ, דכאשר לבו חפץ בהענין ישכיל ויתחכם בו ויבין וישיג כו', וי"ל ג"כ דהנקודה העצמי' היא עצם נקודת החכ' מה שביכולתו לבא על כל דבר חכ' כו', ואי"ז מה</p> <p class=bodytext>שביכולתו להשכיל ולהתחכם בכל דבר שכל וחכ' שזהו בכח המשכיל כשהוא בהמשכה טובה ביכולתו להשכיל כו' וכמ"ש במ"א, ונקודה הוא בכח החכ' עצמה, והוא מה שביכולתו לבא על כל דבר חכ' היינו להבינו ולהשיגו כו', רק שהוא בעצם כח החכ' קודם שמבין ומשיג עדיין כו'. וכמו שמבו' במ"א בענין ידיעה עצמי' שיודע עצם כח חכמתו שיבא על הענין כשיבא לפניו דעכשיו עדיין לא בא הענין לפניו רק שיודע שכשיבא הענין לפניו ידע אותו, שא"צ להשכיל דבר בשביל זה היינו להמציא איזה השכלה לצורך זה כ"א לידע ולבא על הדבר ההוא כו', והיינו הידיעה בעצם כח חכמתו שביכולתו לבא על כל דבר חכ' כו', וזהו הנקודה העצמי' דחכ' מה שביכולתו לבא כו'. וכן בחסד הנקודה כללי' היא הרצון להתחסד דמשו"ז ה"ה מתעורר תמיד להטיב חסדו ומרגיש כל חסד והטבה כו', או שהוא עצם נקודת הנדיבות שבלב דביכולתו להתחסד בכל מיני חסד כו'. וספירה הוא התגלות הט"ס שבכל ספי', וכמו נקודת ההשכלה (בכ"מ מבו' דנקודת ההשכלה הוא בחי' יסוד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפב</div></p> <p class=bodytext>שבחכ' ונז' ג"כ לעיל פמ"א, וי"ל שזהו נקודת ההשכלה שבאה בהשגה דבינה, והכוונה כאן על עצם נקודת ההשכלה היינו המצאת הדבר לעצמו, דגם בחי' הבן בחכ' הוא ע"י הירידה מעצם המצאת הדבר כו' ועמשית"ל בד"ה וה' אמר המכסה אני הב'), והכח שיש בהנקודה בזה שתבא לידי השגה שזהו בחי' הבן בחכ', ומדות שבחכ' שהרי גם בחכ' יש בה מדות רק שאינם ניכרים כלל כו', וכח ההתגלות שבחכ' כו', גם י"ל שזה"ע ההתאמתות שבחכ', ומדות שבבחי' התאמתות וכמו שתיק רב כו' וכמ"ש במ"א ונת"ל פקל"ה, ונקודת ההשכלה ובחי' הנחה שכלי' שבה כמשנת"ל פקל"ח. ופרצוף הוא בחי' אבי"ע שבכל ספי', והיינו בחי' המדרי' פרטי' ומובדלות שבהספי' כו'. דהנה ד' מדרי' אבי"ע הן מדרי' נבדלות זמ"ז, דאצי' נבדל בערך מבי"ע דהרי אצי' הוא אלקו' ממש, משא"כ בי"ע הן בבחי' יש ודבר כו', ולכן נמשל האצי' לאש, וכמ"ש כי ה"א אש אוכלה כו' דכמו שאש מובדל מכל היסודות כמו"כ אצי' מובדל מבי"ע כו', וכן ברי' מובדל מיצי' שהרי ברי' אינה עדיין בבחי' מציאו' רק אפשרות המציאות ויצי' הוא התגלות המציאות</p> <p class=bodytext>כו', וע"כ המה רחוקים זמ"ז כו', וז"ע אבי"ע שבכל ספי' שהן מדרי' נבדלות כו', ובחכ' י"ל שזהו עד"מ כמו ענינים המסתעפים מן השכל שהן ענינים נבדלים מגוף השכל, דהנה פרטי הענינים שבהשכל ה"ז גופו של ההשכלה שמתחלקת לפרטי הענינים שבה כו', אבל הענינים המסתעפים יכול להיות שהן ענינים נבדלים לגמרי מהשכלה זו כו'. והנה אי' בע"ח דאבי"ע הן ד' מדרי' דצח"מ, דומם הוא עשי' וצומח יצי' דמ"ש אז ירננו כל עצי היער קאי על מלאכים דיצי' כו', וחי ברי' ומדבר אצי' כו', דד' מדרי' דצח"מ הן ג"כ מובדלים זמ"ז, דמדבר מובדל מכולם ביתרון מעלת השכל שבו שבזה הוא למעלה מכולם שאינו נמצא בשום א' מהם, והגם דבהמה יש לה קצת דעת וכמ"ש ידע שור קונהו ובורחת מן האש וכה"ג, הנה זה ענין טבעי לברוח מדבר המזיק, ומה שידע שור כו' זהו דעת הנקנה לבד לא דעת שכלי ממש, כי דעת ושכל לא נמצא רק באדם וע"כ הוא מובדל מכל הנבראים זולתו כו', והחי מובדל ג"כ מהצומח בהנפש החיונית שבו, דדומם וצומח הן בקירוב זל"ז שהרי הדומם יש בו ג"כ חיות והיא נפש הדוממת, והצומח</p> <p class=bodytext>בעצם מהותו הוא דומם רק שיש בו נפש הצומחת, והיינו שהחיות שבו אינו מצומצם כ"כ כמו בדומם והוא בבחי' התגלות יותר וע"כ יש בו התפשטו' קצת שצומח מקטנות לגדלות, אבל בעצם מהותו הוא דומם. אבל החי אינו בבחי' דומם כלל היינו שגופו אינו דומם (עמ"ש בתו"א ד"ה להבין הטעם שנשתנה כו' בפ' בראשית), והצומח אינו מערכו כלל, דנפש החי הוא נפש ממש כמ"ש במ"א, לא כן הצומח והדומם שהנפש שבהם הוא בחי' חיות לבד לא נפש ממש כו', והמדבר מובדל בערך מהחי כו' כנ"ל. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובה"ע ילה"ק ההפרש בין ההמשכה בהע"ס לצורך האצי' ולצורך בי"ע, דלפעמים נק' ההמשכה בשם אותיות ולפעמים בשם שערות, דהנה יש נקודה ספי' פרצוף, נקודה בחי' כתר שבספי' שהיא הכללית או העצמיות של הספי' וכמו ידיעת עצמו שבחכ' שבכח חכמתו לידע, וכן בחסד, וספי' הוא הי"ס שבחכ' כמו עצם נקודת ההשכלה, והבן בחכ', ומדות שבחכ' או ההתאמתות או ההנחה שכליות, ופרצוף הוא אבי"ע, וי"ל הסתעפות השכל, והן דצח"מ, שמדבר מובדל לגמרי, וחי מובדל מצומח, וצומח ודומם הן בערך זל"ז.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפג</div></p> <p class=bodytext>קמו) <span class=cup>והנה</span> במדבר יש ג"כ ד' מדרי' דצח"מ, דמדבר בכלל הוא שכל, שבזה יתרון המדבר בשכל ודעת שבו כו' כנ"ל, ומתחלק ג"כ לד' מדרי', דבפרטי' יש הרבה מדרי', אך בד"כ נחלק לד' מדרי' דצח"מ כו', והדומם הוא שכל שבמעשה הנמוך מכולם, והוא ההתחכמות במלאכות ואומנות לעשות איזה כלי ולתקנה שתהי' בהידור או מלאכת הציור וכה"ג בשארי אומנות שבמעשה הגשמי', דע"ה שיש בזה השכלה עכ"ז ה"ה מלובשת כולה בדברים חומריים וה"ה השכלת החומר, והיינו שההשכלה היא חומרי' וה"ה נמוך במע' ומדרי' השכל, דהרי השכל הוא הכח היותר נעלה בנפש והוא בדקות וברוחני' בעצם, ושכל המעשה הוא שבא בהגשמה עד שאין בזה העילוי שבשכל דהיינו הרוחני' שבו, כי ההשכלה בדבר חומרי גם השכל בזה הוא חומרי, וכמו בעניני' שכלי' הרי כל שהענין נעלה ונפלא ההשכלה בו בבחי' הפשטה ואינו נתפס בגשם כ"כ, דגם אם מלובש בלבושי השגה ה"ז בלבושים דקים ורוחני' כו', וכל שהענין נפלא ביותר ההשכלה בו בבחי' הפשטה יותר עד שיש ענינים שאינם באים בלבושי השגה והן בבחי' השערה שכלי' לבד</p> <p class=bodytext>כו', ולכן מי שהשגה שלו מגושמת בעצם הרי יש כמה ענינים שאינו יכול להשיגם, דמפני הגשמת שכלו ה"ה תופס כל דבר בהגשמה, וענינים נעלים שאינם יכולים לבא בהגשמה אינו משיגם בהשגתו כו', והענין שאינו נעלה בעצם ה"ה בא בלבושי השגה בהגשמה. הרי שלפ"ע מעלת השכלי לפ"ע זה הגשמת הענין או הדקות שבו כו', ושכל המעשה הוא שבא בהגשמה שאין בו העילוי והדקות שבשכל עד שכמעט אינו נחשב בכלל השכלה מפני שאין בו המעלה שיש בשכל שהוא הרוחניות כו'. ולמע' מזה הוא באומנות גופא השכלת הדבר, והיינו ההמצאה עצמה איך לעשות לא עצם עשיית הכלי וכמו ההמצאה לעשות כלי המורה על השעות וכדומה, אף שגם זה השכל מלובש בגשמי' עכ"ז הוא בחי' מוחין דגדלות דעשי' כו', להיות שההשכלה בזה היא מופשטת קצת מן הגשם מאחר שאינה בעשיית הדבר כ"א רק ההמצאה (ויכול להיות שא"י לעשות הדבר כ"א להמציא איך לעשות כו'), וה"ז בחי' צומח שבשכל דצומח הוא דומם בעצם מהותו רק שהחיות הוא בהתגלות במקצת כנ"ל, וכמו"כ הוא בשכל דצומח שבשכל הוא ג"כ ההשכלה בגשמי' רק שאינו מלובש ממש</p> <p class=bodytext>בהגשמי וע"כ יש בו יותר הרוחני שבשכל כו', ובכלל זה הוא ג"כ ההשכלה בעניני' טבעים הנק' חכמת הטבע, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דמע"ב זהו חכמת הטבע היינו ההשכלה בהדברים שכבר נתהוו, ומעשה מרכבה הוא ההשכלה במה שלפני הטבע כו', וחכ' הטבע להיות שזהו בהדברים שנתהוו ה"ז רק בחי' צומח שבשכל, וכמו חכמת התכונה איך שיעור גודל השמש ואופן הילוך הגלגלים וכה"ג, כ"ז הוא בכלל בחי' צומח שבשכל כו'. ולמע' מזה הוא ההשכלה שבדבור והוא השכל שבקטן לצרף ולחבר אותיות ולדבר, והגם שלכאו' זהו השכלה פחותה לגבי השכלות הנ"ל, אמנם במעלת ומדרי' השכל ה"ז למע' מהשכלות הנ"ל, והוא בחי' חי שבשכל. דהנה אי' בע"ח דהסבה מה שהתינוק גם לאחר שנה אע"פ שמבין כל דבר ומ"מ אינו יכול לדבר, הוא מפני שלא נשלם בו עדיין בחי' מוחין דיניקה, שהרי התינוק יש לו קול ויש לו ג"כ המוצאות שהם כלים להאותי', ואנו רואים בחוש שתינוק קטן מוציא מפיו אותיות מיוחדות הרי יש בו אותי' ג"כ, ואעפ"כ אינו יכול להוציא מפיו גם דבר שהוא מבין היטב וכמו בשר ודגים וכה"ג, אע"פ שמבחין ויודע היטב שזה בשר וזה דגים ומ"מ א"י להוציא הדבר בפיו, והיינו מפני שבכדי להוציא מפיו הרי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפד</div></p> <p class=bodytext>צריך לצרף ולחבר אותי' שזה מגביל ומתאר את הדבר, וכל זמן שעצם הדבר אינו בבחי' התיישבות בשכלו אינו יכול להגביל את הדבר, כי ידיעתו שיודע שזה בשר ה"ז אצלו רק בבחי' מקיף לא בהתיישבות ממש ומשו"ז אינו יכול להגיד זאת (עס זאגט זעך ניט). ולכן אנו רואין שיש הפרש בין תינוק המיושב או בלתי מיושב, דתינוק שהוא מיושב מתחיל קודם לדבר והבלתי מיושב יכול להיות שגם במשך שנים כשצריך להגיד דבר ה"ז בא בשהיית זמן, דגם שיודע את הדבר מה שרוצה להגיד וחושב בזה ומ"מ אינו מגיד תיכף מה שחושב רק בשהיית זמן, והיינו מפני שאין הדבר בהתיישבות אצלו ע"כ צריך שהיית זמן עד שמתיישב אצלו הענין ואז מדבר בזה כו'. וכמו"כ בתלמיד השומע דבר מרבו ומבין את השכל ומ"מ אינו יכול להגיד אותו תיכף עד שמחשב הדבר בפ"ע והוא כי מתחלה הגם שיודע את הדבר ה"ז בבחי' מקיף עדיין, וע"י שחושב בזה בפ"ע מתיישב אצלו הענין ואז יכול להגיד את ההשכלה, ובפרט להחליף באותי' אחרים ושגם הזולת יבין מאתו, כ"ז צריך שהיית זמן ותפיסא והתיישבות יותר כו', וכ"ה בגדול מה שאינו</p> <p class=bodytext>יכול לגלות השכלתו ולהסביר אל הזולת הוא מפני שאין הענין אצלו בבחי' תפיסא ממש כו' (וכידוע דהאותי' הן מהנפש ונמשכים ע"י הגילוים מהנפש, וכשהגילוים הם בבחי' התיישבות בכלים אז מתגלים ומצטרפים האותי' שהן כלים אל הגילוי כו'), רק שבתינוק ניכר הדבר יותר דקודם שנעשה בו שלמות הזאת להיות בבחי' התיישבות א"י לדבר, ואי' בע"ח שזהו בחי' אלקים דקטנות והוא שעדיין חסר לו אותי' י"ה דאלקים ונשאר צרוף אלם, וז"ע שלמות מוחין דיניקה, דענינו הוא דמה שיודע ומשיג יהי' זה בבחי' השגה גמורה בבחי' התיישבות ותפיסא ועי"ז נעשה בו שלמות זאת שיוכל לצרף ולחבר להביא אור שכלו כו', ובמשך היניקה עדיין לא יש שלמות זאת כ"א בכלות ימי היניקה ה"ה נשלם בזה דהשכלה שלו היא בבחי' התיישבות, ועי"ז יכול לצרף ולחבר אותי' כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> המדבר כלול מדצח"מ, שכל שבאומנות הוא בחי' דומם שמלובש בדבר חומרי ואין בו רוחניות השכל, כי לפי הענין המלביש כן הוא אופן אור השכל, והמצאת הדבר עצמו הוא בחי' צומח וכן חכמת הטבע, ושכל שבדבור לצרף אותיות שזה תלוי בהתיישבות הענין, דהמקיף אינו בא בדבור, וכמו השומע דבר שכל דוקא כאשר חושב הענין ומתיישב אזי יוכל לדבר בו וגם להחליף אותיות, ובתינוק ניכר הדבר, והוא ע"י שנשלם במוחין דיניקה. </p></p> <p class=bodytext>קמז) <span class=cup>והנה</span> השכלה זאת שבדבור ה"ה למע' מהשכלה דצומח ודומם מב' טעמים, הא' שהאותי' הם רוחני' מרוחני' הנפש וממילא ההשכלה בזה היא רוחני' כו', דכשם שיש הרחק רב בין דומם וצומח ובין החי, כמו"כ ההרחק וההבדל רב בין השכלת הדומם וצומח שזהו בדברים גשמי' להשכלה שבחי שז"ע האותי' שהן בחי' חי, וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא שההשכלה בזה היא מבחי' רוחני' כו'. והב' שזהו ע"י המשכת כח עליון שלמע' מהנפש שנמשך בהנפש להיות נשלם בשלמות זו, דהרי שלמות הדבור תלוי בהשלמות שההשכלה תהי' בבחי' התיישבות שז"ע מוחין דיניקה הרי נשלם בדבר שלא הי' בו קודם. והוא דמקודם לא הי' בו בחי' מוחין דיניקה ולא הי' בו שלמות הנ"ל, וע"י שנשלם בו בחי' מוחין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפה</div></p> <p class=bodytext>דיניקה נשתלם בשלמות הנ"ל, וידוע דכל גילוי איזה כח שבנפש ובפרט איזה שלמות (שזה יותר מגילוי לבד שהוא רק מה שמתגלה יותר מכמו שהי' מקודם, אבל ענין השלמות הוא שמשתלם בדבר שלא הי' מקודם היינו שנתחדש בו דבר כו'), הנה בכדי שיהי' הגילוי או השלמות ה"ז ע"י שנמשך מלמע' מהנפש בהנפש כו', וכמו"כ השלמות דמוחין דיניקה ה"ז שלמות שנשלם האדם במה שלא הי' בו קודם, ה"ז בריאה בידי שמים שיש בזה המשכה מלמע' מהנפש להיות בו שלמות זו, משא"כ שכל המעשה אין זה שלמות שנשלם באיזה דבר, והעיקר תלוי זה בלימוד ובהרגל שמלמדים אותו מלאכה ואומנות. דהנה השכלת הדבור הנ"ל אינו תלוי בלימוד, שבאם נמצא בו שלמות הנ"ל דמוחין דיניקה יבא הדבור ממילא ומעצמו (רק ע"י ההרגל מתקרב הדבר), ובאם ח"ו אינו נמצא בו שלמות זו אינו מועיל הלימוד, אבל בשכל המעשה אם לא ילמדו אותו לא ידע מעולם כי לא יבוא הדבר מעצמו, ואם ילמדו אותו יבא הדבר בכל עת וזמן, והיינו מפני שא"ז שלמות בעצם לומר שנשלם באיזה שלמות שיבוא הדבר מעצמו ולא נתחדש בזה דבר מהנפש שלא הי' בו</p> <p class=bodytext>קודם, כי כבר ישנה להשכלה זו בכחו, וע"י הלימוד וההרגל ה"ה יודע אותה, כי באמת תינוק שיכול לדבר יש בכחו להשכיל השכלה זו היינו השכלת החומר שהיא נמוכה מהשכלת הדבור, רק שזה אצלו בכח ולא בפועל מפני שאינו יודע ולא הורגל בהדברים שהשכלה זו מתלבשת בהם או מפני חלישות כחו וכה"ג, וה"ז עד"מ חכם גדול ששומע ענין שכלי בלשון שאינו מכיר אותו, הרי יש בכח שכלו להבין את הענין אלא שחסר לו הכלים במה ליקח את הענין, דהיינו שיכיר האותי' והתיבות, וזהו שחסר לו האמצעים לבד לא עצם הענין, ואח"כ כשלומד הלשון ויודע את הענין הרי לא נתחדש לו בזה איזה שלמות בשכלו בעצם שהרי הי' ביכולתו לידע את הענין מקודם ג"כ אם הי' יודע את הלשון, אבל במוחין דיניקה הרי נתחדש אצלו שלמות בשכלו שלא הי' בו קודם והוא שנשלם במוחין דיניקה כו', ונמצא דהשכלת הדבור ה"ז למעלה הרבה מהשכלת החומר וה"ז בחי' חי שבשכל כו'. אמנם בחי' מדבר הוא ההשכלה האמיתי' והיינו עצם ענין ההשכלה להשכיל ולהתחכם כו', ועיקר ענין מדבר הוא ההשכלה באלקו' והיינו ההשכלה וההשגה במה</p> <p class=bodytext>שלפני הטבע, והוא בהאין האלקי המהווה את היש ואיך הוא אופן ההתהוות כו', דההשכלה בזה מופשט מן הגשם, שהרי זהו ההשכלה ברוחני' האלקי וממילא ההשכלה היא רוחני' ממש שזהו אמיתי' ענין השכל כו', וביותר כשההשגה היא בהשגה גמורה כאלו רואה ממש ה"ז בבחי' הפשטה לגמרי כו', ובפרט ההשגה שבמדרי' עליונות יותר באלקו' שכ"ז הוא בבחי' הפשטה לגמרי מן הגשם ומופשט מבחי' הגבלה כו', וע"ה שבשכלי אינו שייך בחי' בל"ג, הענין הוא שמופשט מהגבלה וישות וה"ז בתכלית הרוחני' כו'. ובעבודה ענין הד' מדרי' דצח"מ, הנה בחי' דומם הוא מעהמ"צ בפו"מ בקבעומ"ש, וענין הקב"ע בזה הוא שבהכרח ובעול ממש שמכריח א"ע בזה וכמשא כבד הוא עליו כו', וכמו עבד פשוט שאינו רוצה בשום עבודה ושירות דעבדא בהפקירא ניחא לי' ועושה רק משום עול ויראת האדון שעליו, וכמו"כ הוא ברוחני' שאינו רוצה בקיום המצות ועושה רק בדרך עול והכרח כו', וזה הן בסו"מ והן בוע"ט, דבסו"מ מה שאסרה לנו התורה א"ז מרוחק ממנו שיהי' הדבר מופרך אצלו איך יעשה זאת ח"ו (וויא וועט ער טאן מי טאר דאך ניט), רק שמכריח א"ע לבלי לעשותה, ויש שזה בדברים האסורים ממש ר"ל, ובדקות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפו</div></p> <p class=bodytext>הוא בדברים המותרים והוא הכפי' בפו"מ שהרי ע"י עבודה ה"ה ניתק באמת מהענינים החומרים שאינו רוצה בהם, ולפי"ע העבודה כ"ה ההעתקה מהחומרי' כו'. אבל בזה הוא שרוצה בכל הדברים ויש לו שייכות גדולה רק שכופה א"ע בכח שלא יעשה הדבר בפועל כו', וכמו"כ בועש"ט הוא שאינו רוצה בקיום המצות ואין לו שום חיות בזה רק מכריח א"ע לעשות המצוה בפו"מ כו'. ובחי' הצומח הוא כשיש לו קצת חיות בקיום המצות ע"י הידיעה וההרגש שמקיים רצה"ע ומשלים רצונו ית', דבאמת עי"ז יכול להיות גם שמחה של מצוה, וכמ"ש במ"א עד"מ מלך שמצוה לאדם פשוט לעשות דבר ה"ה שש ושמח בזה שמשלים רצון המלך, כמו"כ הרי כאו"א מישראל נצטווה בקיום המצות וזהו רצונו ית', הרי צ"ל מזה שמחה גדולה מאד בנפשו, אמנם עכ"פ כשיש בו קצת הרגש שמקיים ומשלים רצונו ית' יש לו קצת חיות בקיום המצות בסו"מ ועש"ט שאין הדבר כבד עליו כו', אך המקיימם באמת הוא האוהב את ש' הוי' וחפץ לדבקה בו כו' כמ"ש בסש"ב ח"א פ"ד דאהוי"ר הן מקור רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת דכשיש לו אה' אמיתית באלקו' ה"ה חפץ בקיום</p> <p class=bodytext>המצות שעי"ז הוא נדבק ויש לו חיות גדול בזה כו', וכן ע"י יראה בסו"מ כו', והיינו באהוי"ר בהתגלות הלב הבאים ע"י התרחבות ההשגה וההתבוננות באלקו' כו', וזהו בחי' חי כו', דכמו החי יש בו נפש ממש כמו"כ הוא שיש בזה ריבוי אור וחיות אלקי' כו'. אמנם מדבר הוא העבודה בבחי' מוחין, דהנה בחי' חי שהו"ע אהוי"ר שע"י השגה כו' ה"ז בחי' מוחין השייכים למדות כו', אבל מדבר הוא בחי' עצם המוחין שלמע' מהמדות והוא בבחי' התקשרות ודבקות באלקות שאינו בבחי' שייכות לדבר שלמטה ממנו כו', כ"א אדרבה הוא בבחי' תכלית האחדות והדבקות בלמע' באלקות כו'. ובסש"ב פל"ח כ' דד' מדרי' דצח"מ, דומם הוא מעהמ"צ בלי כוונה, וצומח מובן שם שהן מצות התלויות בדבור וביטוי שפתים כשהן בלי כוונה, ובחי' חי הן האהוי"ר מוסתרת והן האוי"ר שבתבונת מוחו ותעלומות לבו כו', ומדבר הן האהוי"ר שבהתגלות הלב הבאה ע"י השגה והתבוננות כו', וי"ל שזהו מה ששייך לקיום המצות, אמנם בעצם העבודה בחי' המוחין השייכים למדות הן בחי' ומדרי' החי, ובחי' מדבר הוא העבודה בבחי' מוחין בעצם בבחי' דבקות ממש באלקו' והוא כענין בחינת מרכבה כו', וכמש"ש בפל"ט שזהו מדרי' ברי' ואצי' כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והיתרון בהשכלת הדבור שהוא בדבר רוחני, ועוד שזהו שנשלם בדבר שלא הי' בו קודם, משא"כ בשכל המעשה שהוא רק לימוד, וכמו למוד הלשון שבו מלובש השכל, וכל שלימות הוא ע"י המשכה מעצם הנפש, ומדבר שבשכל הוא עצם שכלי בהשכלת אלקות, ובפרט בהפשטה שכן הוא במדרי' הנעלות באלקות, ודצמ"ח בעבודה, דומם הוא קיום המצות בעול ומשא, או כפי' בפועל, צומח הוא כשיש לו חיות קצת ושמחת הנפש, חי כשקיום המצות הן באהוי"ר, ומדבר הוא העבודה דעצם המוחין, ובסש"ב דדומם מעשה, צומח דבור, חי אהוי"ר המוסתרת, מדבר אהוי"ר בהתגלות, וזהו השייך לקיום המצות, ובעצם העבודה י"ל כנ"ל. קמח) והנה כל הד' מדרי' הנ"ל שבשכל הכל הוא שכל הנבראים שאין ערוך כלל הנברא לגבי בורא, ומ"מ צ"ל שכל מדרי' אלו ישנם ג"כ באלקות</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והיינו</span> במדרי' האצי' כו', דשכל הדומם שרשו למע' ג"כ בחי' דומם וכן בבחי' צומח חו"מ כו', והגם דשם הכל הוא בבחי' א"ס כו', מ"מ הרי בההארה וההשפעה למטה להיות נשפע ממנה שכל הנבראים, אם ישפיע שכל האצי' היינו שכל המדבר תהי' ההארה ממדרי' אצי' שבו, ואם ישפיע שכל צומח תהי' ההשפעה ממדרי' נמוכה שבו בחי' צומח שבו כו'. וממש כמו שההפרש וההבדל רב למטה בנבראים בין שכל המדבר דהיינו שכל אצי' לשכל צומח ודומם, כמו"כ ההרחק וההבדל רב למע' בין המהווה ומשפיע שכל האצי' ובין המהווה ומשפיע שכל הצומח והדומם כו'. והענין הוא דהנה ידוע דמקור התהוות העולמו' הוא מבחי' מל' דאצי', והנה מצינו ל' עשי' בעולמו' וכמו ששת ימים עשה הוי' וכתי' ויעש אלקי' כו', ולפעמים כתי' ל' דבור וכמו בדבר ה' שמים נעשו וארז"ל בעש"מ נבה"ע כו', והענין הוא דדבורו של הקב"ה חשיב מעשה, והיינו שיש ב' מדרי' בחי' הדבור ומה שדבור נחשב מעשה, ומבו' במ"א שזהו ההפרש בדבור היינו בבחי' המל' דכשמקבלת מבחי' יסוד (היינו בחי' חיצוני' יסוד לאחר התעלמות האורות בו כו'</p> <p class=bodytext>וכנ"ל פקמ"ג) ה"ז נקרא בשם מעשה, וכשמקבלת מהת"ת נק' בש' דבור כו'. והנה כח המעשה הוא כח נבדל שהרי בא בדבר נבדל ממנו לגמרי שאינו ממהות האדם כלל, והיינו מפני שבנפש הוא ג"כ כח נבדל כו', וכמו"כ הוא למע' שהרי עולם העשי' הוא בבחי' יש ודבר נפרד ממש כו', וע"כ גם כח המעשה הוא בחי' כח נבדל כו', וז"ש על כל שבח מעשה ידיך וכתי' כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך כו', שכ"ז הוא בחי' דומם בחי' עשי' מרכ"ד עד סוכ"ד כו'. ובחי' הדבור הוא ג"כ לבוש הנפרד שהרי מתגלה אל הזולת כו', ומ"מ אינו כמו העשי' שהרי גם הזולת הוא מין האדם עכ"פ, והיינו בחי' הצומח שהוא ג"כ בחי' כח נבדל רק שמ"מ יש בזה גילוי יותר מבחי' דומם כו', ומבחי' הדבור שבמל' הוא הגילוי בעולם היצי' שזהו בחי' צומח כו'. ובעולם הברי' מאיר גילוי אור עליון יותר וכמ"ש בע"ח דנקודת המל' עצמה בקעה את הפרסא ויורדת בברי' כו', שזהו גילוי אור האצי' כו', וע"ה שא"ז מהות אור האצי' ממש וכמש"ש בע"ח שער סדר אבי"ע פ"א דמ"מ נק' בש' ברי' כו' יעו"ש סוף הפרק, מ"מ ה"ז גילוי אור והוא בחי'</p> <p class=bodytext>חי כו'. ובחי' מדבר הוא בחי' המל' כמו שהיא באצי', דזהו מה שלפעמים נק' המל' בשם מדבר כו' וכמ"ש במ"א. והנה שרש ההתהוות הוא מבחי' חסד דאצי' וכמשנת"ל פק"ל בשם הסש"ב ח"ב דכל הדברים הנשפעים ומתהווים מאין ליש הוא ממדת חסדו של הקב"ה שהוא בחי' התפשטו' וגילוי החיות להוות ולהחיות עולמות ונבראים עד אין קץ כו', וכמו"כ גם כל השכליים שנתהוו הוא מבחי' המוחין שבחסד כי החסד כלולה ג"כ מע"ס כו' כנודע, וכמו שהחסד הוא בבחי' פרצוף יש בו אבי"ע דמזה הוא שרש ומקור בחי' הד' שכלי' דאבי"ע בכל המדרי' עד למטה בהתחלקות בחי' השכל דדו"צ וחי ומדבר כו', וכ"ה במדרי' שלמע' מהחסד דמבחי' אבי"ע שבהם נמשך בחי' השכלי' דאבי"ע למטה כו'. וכמשארז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותי' שנבראו בהם שמים וארץ כו', דהנה בדבר ה' שמים נעשו, אמנם צירוף האותי' ז"ע השכלת הדבור שלמע' מהאותי' כו', והוא בחי' שכל שבבריאה בחי' חי שבשכל ונמשך מבחי' בינה שבחסד, ומשם הי' שרש נשמת בצלאל שז"ע בצל א"ל היית כו', וע"כ הי' יודע לצרף אותי' כו', דבנין ביהמ"ק הי' בדוגמא</p> <p class=bodytext>שלמע' וכדאי' במד"ר תרומה פל"ג דכל מה שברא הקב"ה למע' ברא למטה כו', ובצלאל שהי' יודע לצרף אותי' כו' הי' ע"י בנין ביהמ"ק כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולמע'</span> מזה הוא חכ' שלמה דכתי' וה' נתן חכ' לשלמה, ונתינה זו הוא ג"כ מבחי' חסד עליון והיא מבחי' חכ' שבחסד (ובד"כ חכ' שלמה היא מבחי' ח"ת ושרשה מבחי' חכ' שבחסד כו'), דנשמת שלמה למטה הי' נשמה דאצי' ממש והחכ' שלו היא השכלה עצמי' באלקו' לא רק לצרף אותי' כו', והיתה השכלתו בבחי' א"ס עד שהי' צריך ג' אלפים משל שיהי' קצת השגה בחכמתו, וזהו בחי' שכל המדבר שהוא בחי' אצי' כו'. וכן השגת המלאכים שיעור גבול השגתם נמשך ונתהווה מאין ליש מבחי' החסד דאצי' ויש במלאכים בד"כ ב' מדרי' יוצר משרתים ואשר משרתיו כו', דיש מלאכים שנק' עומדים וכמ"ש שרפים עומדים כו', והוא שעומדים משי"ב ואינם מתבטלים בהשגה שלהם והו"ע אמירת קדוש שמשיגים בחי' אוא"ס שקדוש ומובדל כו', דלבד זאת שמשיגים את האור והחיות האלקי המתלבש בתוכם להחיותם, שז"ע עומדים ממעל לו לגבי ש' אד' שזהו החיות שלהם שמתלבש בפנימיותם וכמו אד' בם כו', ה"ה משיגים ג"כ בחי' אוא"ס הקדוש ומובדל כו' (והוא בחי' נקודת המל' שבברי' כו' כנ"ל), ואינם מתבטלים בהשגה זאת כו', ויוצר</p> <p class=bodytext>משרתיו הם המלאכים שמתהווים בכל יום ע"י הבירורי הניצוצות שנש"י מבררים למטה ועולים ונכללים בבחי' מל', ועז"נ מצמיח חציר לבהמה, בהמה גימט' ב"ן והוא בחי' מל' וחציר הן בחי' מלאכים הנ"ל שנכללים בבחי' מל' כי התהוות שלהם הוא שנבראו בהשגה מוגבלת, וכאשר מאיר להם קצת גילוי יותר מבחי' המל' ה"ה מתבטלים שעולים ונכללים בבחי' מל' כו', וזהו דאי' בזהר ע"פ הנ"ל בהמה רבה דרביעא על אלף טורין ובגמיעא חדא לחיכת לון, וכמו עד"מ הבהמה שותה בגמיעא והוא שע"י חוזק רוח פי' אל המים כשחוזרת הרוח נמשכים המים אל פי' כו', וכ"ה במלאכים הנ"ל שע"י הגילוי שנמשך עליהם מבחי' המל' ה"ה עולים ונכללים כו'. אבל המלאכים שנק' עומדים הוא שיכולים לקבל את האור ואינם מתבטלים בהשגתם כו', והיינו מפני ששרשם ומקורם הוא ממדרי' גבוה יותר דבד"כ זהו ב' המדרי' דצומח וחי כו'. ועפ"ז יובן מה שלפעמים נק' ההמשכה בשם אותי' ולפעמים בשם שערות, דהנה האותי' הן מהות הקול ממש אלא שהקול הוא פשוט וכשמתחלק להברת האותי' נשתנה קצת מהותו מפני חיתוך האותי' והגבלתם</p> <p class=bodytext>אבל עדיין הוא כמעט במהותו כו', וזהו בחי' חומר האותי'. והנה האותי' הם כלים לאור וכמו אותי' המח' הן כלים לאור השכל שהרי אא"ל התפשטות והתגלו' השכל בלא מח' הרי יש הארת השכל באותי' המח', וה"ז הארה לבד לא עצמות השכל מ"מ ה"ז הארה השייכה אל העצם וכמו אור וזיו השמש שהוא הארה לבד ומ"מ ה"ז מעין העצם כו', וזהו שההמשכה היא מבחי' אצי' שבעליון בחי' מדבר דאצי' הוא בחי' אור הדבוק ומיוחד במקורו כו', אבל כשההשפעה היא מבחי' צומח שבעליון הו"ע השערות שהן מבחי' מותרי מוחין שנמשך מהם הארה כל דהו ונעשים שערות, שזהו מבחי' פסולת שבמוחין שנבדל מעצם המוחין ונעשים מהם שערות שהן כדבר נבדל דכשחותכין אותן אינו מרגיש כאב כו', וכמו עד"מ כתיבת איזה שכל באצבע היד הרי האצבע אין לו שום שייכות אל השכל רק ע"י כמה ממוצעים מתחבר נפש המשכלת עם נפש החיונית ונמשך הארה דהארה ומתלבש בכח התנועה שבדם שבאצבע שכ"ז בא בבחי' נבדל לגמרי מן השכל כו', ולכן באמת תוכן כוונתו א"א להביא בכתב וכמו תוונא דלבא לא כתבי אינשי כו', וכמ"ש בסש"ב פ"נ וא"א לבאר ענין זה היטב במכתב כו', ובדבור יכול לבאר יותר תוכן כוונתו וג"ז לא כמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפט</div></p> <p class=bodytext>שהוא אצלו, רק במח' והשערת השכל יכול לבא על פנימי' הכוונה, וכמ"ש בסש"ב שם רק כל איש נלבב ונבון המשכיל על דבר ומעמיק לקשר דעתו ותבונתו בה' ימצא טוב ואור הגנוז בנפשו המשכלת כו', והוא דהשכל הנ"ל הוא בחי' דו"צ שאינו בערך לגבי שכל החי וכ"ש בחי' מדבר כו', וזהו ההפרש בהשתל' הספי' עצמן אם לצורך אצי' או לצורך בי"ע, דלצורך אצי' עצמה היא בבחי' אצי' שבכל המדרי' דעם היות שהיא ג"כ הארה לבד מ"מ יש לה שייכות אל העצם כו', אבל מה שנמשך באצי' גופא בבחי' השתל' מן חו"ב לז"א ומז"א למל' לצורך בי"ע ה"ז רק מבחי' דצ"ח שבעליון שבא בבחי' נבדל מן העצם כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מש"א שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה כו', דהנה מ"ש דעה קנית מה חסרת קאי על בחי' שכל דאצי' בחי' מדבר דזהו מעלת המדבר בבחי' שכל ודעת כו', ועז"א דעת קנית מה חסרת שעי"ז נשלם כל חסרון כו', דמה שהמל' היא בבחי' חסרון אור זהו בההמשכה שלצורך בי"ע שההמשכה היא הארה נבדלת וע"כ בבחי' מל' הוא בחי' העדר האור, אבל בההמשכה שבבחי' אצי' לא יש בחי' חסרון גם בבחי' מל'. והענין דהנה ידוע דה"ס הראשונות דמל' הן תמיד בבחי' גילוי אור ומה שיש חסרון אור זהו בה"ס האחרונות כו', וכידוע המשל מהלבנה שיש בה מילוי וחסרון היינו בחצי הכדור שכנגד חלל העולם, דחצי כדור העליון מאירה תמיד מן השמש רק חצי כדור התחתון אינו מאיר כו', ובר"ח שאז מולד הלבנה היינו התחלת האור בחצי כדור התחתון והולכת ומאירה עד ט"ו לחדש שאז מאיר כל חצי כדור התחתון ג"כ כו', וכמו"כ הוא למעלה בבחי' מל' דה"ס הראשונות דמל' שזהו בחי' המל' כמו שהיא באצי' יש בה תמיד גילוי אור וזהו שהמל' היא בחי' מדבר כו', ובחי' חסרון האור הוא בה"ס האחרונות</p> <p class=bodytext>דהיינו כמו שהמל' נעשה מקור לבי"ע כו'. והנה בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא שהי' האור והגילוי גם בה"ס האחרונות, והיינו כנ"ל להיות דשלמה הי' נשמה דאצי' המשיך את האור כמו שהוא במדרי' האצי', וע"כ הי' הגילוי בכללו' בחי' המל' גם בה"ס האחרונות כו', וזהו דעת קנית בחי' דעת דאצי' מה חסרת שלא יש שום חסרון כלל כו', ומ"מ פרשת פרה אדומה לא עמד עלי'. דהנה באגה"ק סי' כ"ח כ' דענין קידוש מי חטאת הוא בחי' קדש העליון הנק' טלא דבדולחא, ושם בשם הזהר שהיא בחי' ח"ע ומו"ס כו', דמו"ס הוא בחי' חכ' שבכתר וח"ע זהו בחינת חכ' דאצי' והיינו בחי' עצמות החכ' ממש לא בחי' הארה לבד כו', וע"כ לא עמד שלמה ע"ז דעם היות שהי' בבחי' אצי' הרי כ"ז הוא רק הארה לבד, אבל עצמות החכ' ה"ז למע' מע' כו', וע"ז לא עמד בחכמתו כו', ומ"מ אמרתי אחכמה להיות שהיא הארה שמעין העצם ע"כ אמרתי אחכמה כו', אבל לא עמד עלי' כו'. וא"ז סותר למש"א מה חסרת דמאחר שזהו מה שמובדל בערך מהשתל' א"ז חסרון בסדר השתל' כו', דהנה באור דס' השתל' גופא בחי' העדר האור הוא</p> <p class=bodytext>חסרון וגילוי האור ה"ז מילוי החסרון כו', אבל מה שמובדל בערך מהשתל' הרי ההעדר א"ז חסרון בהשתל' כו', וכמ"ש במ"א בענין מה הי' העולם חסר כו' בא שבת כו'. וזהו שהקדים ואמר זאת חקת התורה דחקה היא שלמע' מטו"ד, ואין הכוונה שהוא למע' מטו"ד לגמרי רק שאין זה דעת שבעולם דהדעת שבעולם הוא בחי' הדעת שבס' השתל' ודעת זה הוא שמובדל מסדר השתל' והוא בחי' עצמות החכ' ממש כו'. וזהו וידבר ה' אל משה כו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצ</div></p> <p class=bodytext>זאת חקת התורה כו', שמצות פרה אדומה הוא בחי' חוקה דשלמה לא עמד עלי', שהיא בבחי' דעת דאצי' והיא בחי' הדעת שממשיך מבחי' חיצוני' חו"ב שהוא בחי' הארה לבד ואמרתי אחכמה להיותה מעין העצם כו', והיא רחוקה כו' וזהו זאת חקת התורה שלמע' מטו"ד, ואו' חקת התורה דוקא דתורה הוא בחי' חכמה והיינו שזהו ג"כ דעת רק שהיא למעלה מהשתל', וע"י תורה ומצות נמשך בחי' עצמות החכמה ממש כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והדוגמא למעלה בבחי' מל' מקור התהוות, דבורו של הקב"ה חשיב מעשה כשמקבלת מחיצוניות היסוד, דמעשה הוא כח נבדל ה"ז בחי' דומם, ודבור שזהו כשמקבלת מת"ת זהו בחי' צומח שמאיר ביצי', עצם נקודת המל' הבוקעת את הפרסא ומאיר בברי' זהו בחי' חי, ומל' כמו שהיא באצי' זהו בחי' מדבר. וזהו אבי"ע שבמל'. וכ"ה בהספי' שלמעלה, יודע הי' בצלאל לצרף אותיות בחי' שכל שבברי', וחכמת שלמה שכל האצי', ובמלאכים יוצר משרתים המתהווים מהבירורים ונכללים במל' זהו בחי' צומח, ואשר משרתיו העומדים משימ"ב שמקבלים את האור הן בחי' חי, וזהו ההמשכה שבבחי' אותיות שהן בחי' כלים ובהם מאיר הארת השכל שמעין העצם זהו בחי' אצי', ושערות הוא ההמשכה דבחי' צומח, וכמו אותיות הכתב, וזהו דההמשכה לצורך אצי' הוא מבחי' אצי' שבכל ספי' ולצורך בי"ע הוא מבחי' דצ"ח. ובזה יובן מ"ש זאת חקת התורה, דעה קנית בחי' אצי' שבכל ספי', והוא חכמת שלמה. וזה ממלא החסרון שבמל', קיימא סיהרא באשלמותא, ועל פר"א לא עמד שזה חכ' שלמע' מאצי', וא"ז חסרון מפני שמובדל, וזהו חקה.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>