המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ בלק, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/38/index.htm">בס"ד. ש"פ בלק, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ בלק, תער"ג</h3><div class=pageno>רצ</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>כי</span> מראש צורים אראנו כו', ואי' במד"ר בא פט"ו מראש צורים אלו האבות, מוצאים אנו מתחלה הי' המקום מבקש לכונן את העולם ולא הי' מוצא עד שעמדו האבות, משל למלך שהי' מבקש לבנות מדינה כו' בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים כו' ומצא שם צור גדול אמר ע"ז אני קובע את המדינה כו', כך מתחלה כו' והי' האלקים מבקש לכונן את העולם ולא היו הרשעים מניחים כו' כיון שבאו האבות וזכו אמר הקב"ה על אלו אני מכונן את העולם שנא' כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כו'. ולכאורה המדרש תמוה דמהו"ע שהי' הקב"ה מבקש לכונן כו' ולא הי' מוצא כו', ומהו"ע לכונן שא"ז בריאת והתהוות העולם כו'. וגם אומרו מוצאים אנו משמע שזה דבר פשוט שהי' המקום מבקש לכונן כו' והיכן מצינו זאת, דעל ברה"ע אמרו במדרש ע"פ שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו', אבל היכן מצינו שהי' מבקש לכונן את העולם כו', ומהו הפשיטות בזה כ"כ שהי' מבקש לכונן כו'. גם מהו"ע ולא היו הרשעים מניחין אחרי שהי' מבקש לכונן איך לא היו מניחין כו', גם אומרו עד שבאו האבות וזכו כו' מפני מה האבות דוקא זכו לזה שעליהם אני מכונן כו'. גם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצא</div></p> <p class=bodytext>צ"ל דקדוק ל' וזכו דלכאו' הול"ל סתם עד שבאו האבות כו'. גם צ"ל אומרו שהי' המקום מבקש כו' דשם המקום אינו רגיל כ"כ בדרז"ל מפני מה או' ש' המקום כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל שבס' השתל' בע"ס דאצי' יש הפרש בין השתל' שלצורך האצי' ובין ההשתל' שלצורך בי"ע, והיינו דבהשתל' הע"ס גופא אינו דומה ההשתל' דלצורך בי"ע לההשתל' שלצורך דאצי' כו', דלצורך האצי' ההמשכה מספי' לספי' הוא בחי' אור שמעין העצם כו', וההמשכה בהע"ס שלצורך בי"ע הוא בבחי' הארה נבדלת כו'. ונת' שבכל ספי' יש אבי"ע שהן ד' מדרי' דצח"מ שגם במדבר יש ד' מדרי' אלו כו' והיינו שגם בשכל יש ד' מדרי' אלו כו', ודומם וצומח הן בבחי' נבדל וכמו שכל שבעשי' ושכל שבטבע כו', וחי הוא בחי' המוחין רק שזהו בחי' שכל שבדבור, ולמעל' יותר הן בחי' המוחין השייכים למדות כו', ומדבר הוא בחי' עצמות המוחין כו'. והדוגמא מזה שגם באצי' (שזהו בחי' מדבר בכלל) יש בכל ספי' ד' מדרי' אלו, ועיקר בחי' אצי' הוא בחי' עצמות המוחין וההמשכה שלצורך בי"ע הוא בחי' דומם וצומח שבמדבר וגם בחי' חי שבמדבר שא"ז עצמות המוחין כו'. </p> <p class=bodytext>קמט) <span class=cup>ולהבין</span> בתוס' ביאור איך שההמשכה בע"ס דאצי' גופא שלצורך בי"ע הוא בבחי' הארה נבדלת כו'. הענין הוא דהנה ידוע שיש ב' אופנים בעו"ע, הא' שהעלול הוא מהות נבדל מהעילה רק שנמצא כלול בהעילה וההתגלות שלו הוא ע"י העילה, אבל בעצם מהותו הוא מהות נבדל מן העילה כו', וההשתוות שלהם הוא רק מה ששניהם הם מציאות רוחני וע"כ העלול הוא כפי אופן העילה דעם היותו מהות אחר בעצם מ"מ ה"ה מצטייר ומתגלה כפי אופן העילה כו', דלהיותו מציאות רוחני וההתגלות שלו הוא ע"י העילה ע"כ הציור וההתגלות שלו הוא כפי אופן העילה כו', אבל בעצם הוא מהות אחר נבדל מהעילה כו'. והב' הוא שהעלול הוא התפשטות העילה ואינו מהות אחר ממנו כו', וכמו הענף המתפשט מן האילן שהוא ממהותו של האילן רק שאינו גופו של האילן כ"א ענף המתפשט ממנו אבל אינו מהות נבדל כו', וכמו"כ יש בעו"ע שאין העלול נבדל מן העילה ויש שהוא בבחי' מהות נבדל ממנו והוא מ"מ בבחי' עו"ע כו' (ועמשנת"ל פל"ט). ויובן זה עד"מ משכל ומדות ומחדו"מ שכולם הם בבחי' עו"ע וכנודע דמדות מן</p> <p class=bodytext>השכל הן בבחי' עו"ע כו', דלידת והתגלות המדות באה מן השכל דכאשר מבין בשכלו שהדבר טוב לפניו ה"ה מתעורר באה' וכאשר מבין שלא טוב לפניו הדבר אינו רוצה בו כו', והתגלות המדות הן לפי אופן השכל (והיינו בחי' הדקות והחומרי' של המדה והו"ע התוקף והחלישות כו') דלפי אופן השכל המחייבם את המדות כך המה המדות כו', וכן מחדו"מ הן בבחי' עו"ע כו', דמחדו"מ הן לבושים לנר"ן שבנפש שהן שכל ומדות וכח ההודאה שבנשמה שזהו בחי' נפש כו', שמהן משתלשלים הלבושים דמחדו"מ בדרך עו"ע כו'. והענין הוא דהנה מחדו"מ המבו' כאן אין הכוונה אותי' המח' ואותי' הדבור ואותי' המעשה שהן אותי' הכתב כו', כ"א הכוונה על כח המח' וכח הדבור כו', דהנה ידוע דמה שהאותי' באים מן המוצאות אחה"ע מן הגרון גיכ"ק מן החיך כו', א"ז שעצם התהוותם הוא מהמוצאות כו', והיינו שנא' שמקודם אינם נמצאים האותי', ובהמוצאות הוא שנתהוו האותי' דכאן נמצאו וכאן היו כו', שהרי גם הבע"ח יש להם המוצאות ואינם יכולים לדבר וכן האלם יש לו כל המוצאות כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצב</div></p> <p class=bodytext>אלא דעיקר האותי' הן בעצם הנפש והוא כח ההתגלות שבנפש, ויש כ"ב מיני כחות התגלות בנפש דכל ההמשכות וההתגלות שבנפש הוא ע"י כח ההתגלות שבו כו', וכמו ההמשכה מכח השכל שבנפש ומכח המדות שבנפש הכל הוא ע"י האותי' שבנפש שזהו כח ההתגלות שבנפש כו', וכאשר באה ההמשכה וההתגלות מן הנפש הנה האותי' (שזהו כח הגילוי של ההמשכה ההיא) נמצא כלול בהאור וההמשכה שמהנפש כו', דתחלת ההמשכה וההתגלות הוא ע"י האותי' שהוא כח ההתגלות כו', ואח"כ נמצאו כח הגילוי שהן האותי' כלולים בההמשכה וההתגלות כו', ואח"כ כשבאים בהמוצאות נעשים בבחי' מציאות במורגש שע"י הוא הגילוי ממש כו', אבל עיקר האותי' הוא כח ההתגלות שנמצא בעצם הנפש וכן בהגילוים מהנפש כו', שהרי הדבור שמהמוצאות לבד יכול להיות גם בבע"ח וכמו עוף הזרזיר או הפופגאי שמלמדים אותו לדבר, ומ"מ אינו בכלל מדבר לפי שאין בהם כח ההתגלות כ"א שמלמדים אותם להניע המוצאות ועי"ז באים האותי', ולכן א"י לדבר רק מה שמלמדים אותם כו', וא"ז ענין הדבור דענינו הוא כח ההתגלות ועי"ז בא הדבור מהמוצאות</p> <p class=bodytext>כו'. ונמצא מובן איך שאותי' המחדו"מ הן בדרך עו"ע שהרי נמצאים כלולים בהאור והגילוי שמהנפש ובאים מהן בדרך ממילא כו' (ועמשנת"ל פקמ"ז), ואותי' המח' שייכים יותר אל המוחין ואותי' הדבור שייכים יותר אל המדות כו' (ולכן אותי' המח' הן בדקות יותר כו'), ומ"מ ה"ז בבחי' מהות אחר מהכחות שבנפש (שזהו ההמשכה מהנפש) ובבחי' נבדל מהם כו', שהרי בנפש הוא רק כח ההתגלות שבנפש (שהוא כח נבדל כו'), וכמו"כ בההמשכות שמהנפש ה"ז רק בחי' הגילוי שלהם לא עצם מהות הכח כמו השכל או המדות כו' (והגם שהמדות הן ג"כ התגלות כו', זהו מפני שהן הארה לבד כו', וכמשנת"ל ד"ה ואשים דברי בפיך, אבל בעצם מהותם הן בחי' חו"ג וכה"ג, והאותי' עצם מהותם הוא כח ההתגלות כו'), וכמו"כ המדות הן מהות נבדל מן המוחין שה"ה כחות אחרים לא שכל כו', וכל ענין המדות הו"ע ההרגשה דהרגשת עצמו הוא יסוד המדות ואא"ל שום מדה כמו אה' או יראה בלי הרגשת עצמו כו' (וזהו שהדעת הוא חיות המדות ופנימיותן כו' וכמ"ש במ"א), וגם המדות הן בבחי' התפעלות כו', דבמוחין אינו שייך כ"ז</p> <p class=bodytext>שאינם בבחי' הרגשה אדרבה הן בבחי' ביטול והנחת עצמותו כו' (וכמא' כל גיא שוטה כו' וכמו ראית איש חכם בעיניו כו'), ובכדי לבא על אמיתית השכל זהו דוקא כשלא יש הרגשת עצמו כו', וכן המוחין אינם בבחי' התפעלות אדרבה ההתפעלות מבלבל אל המוחין כו', וכן הרגש עצמו מבלבל אל המוחין כו' וכמ"ש במ"א, הרי שהמדות הן מהות נבדל מן המוחין כו', ומאחר שהן מהות נבדל הרי גם הארת המוחין שמאיר בהמדה אינו עצמו' המוחין כו'. </p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויקדים איך שיש ב' אופנים בעו"ע, הא' שהעלול מהות נבדל מהעילה, וכמו מדות שנולדים מן השכל ולפי אופן השכל, וה"ה מהות אחר שהן בבחי' הרגש עצמו ובהתפעלות, והמוחין הן ביטול והנחת עצמותו ובלי התפעלות, וכן כח המחו"ד הן עו"ע משכל ומדות, דכח מחו"ד הוא כח ההתגלות שבנפש שע"י הוא ההמשכות והגילוים מהנפש, וכן ההמשכות יש בהם כח הגילוי וזהו כח המחו"ד, וא"כ ה"ז בדרך עו"ע, והרי האותיות הן מהות נבדל מהנפש והגילוים, וממילא גם הגילוי שבהם הוא הארה נבדלת.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצג</div></p> <p class=bodytext>קנ) <span class=cup>ויובן</span> זה בעבודת ה' שע"י התבוננות אלקי ה"ה בא לידי התעוררות אהוי"ר כו', שזהו תכלית הכוונה שיהי' התעוררות הלב באהוי"ר, כי ע"י אהוי"ר בהתגלות הלב הוא הזיכוך ובירור החומריות דנה"ב ותיקון כל הענינים וגם עי"ז הוא קיום המצות כדבעי למהוי בסו"מ וע"ט כמ"ש במ"א באורך, וזהו כל תכלית האדם בעולם שבשביל זה הוא ירידת הנשמה בגוף כמ"ש במ"א. ואהוי"ר הוא שיהי' ע"י התבוננות דוקא כו', דמתחלה צ"ל ההתבוננות בענין התהוות יש מאין בכללות הענין איך שכל דבר יש נתהווה מאין אלקי המהווה אותו כו', וזה מובן מהיש עצמו דכאשר אנ"ר מציאות יש בהכרח לומר שנתהווה מאין כי אא"ל יש מיש עד בלי תכלית כו', לבד זאת שא"א להיות יש מיש בלי אין באמצע וכמ"ש במ"א, הנה שיהי' יש מיש עד בלי תכלית הוא בלתי אפשר כו' (שהרי כל ענין היש הוא ההגבלה ואיך אפ"ל בלתי תכלית לו שזה היפך מהותו כו', ובהכרח שיש לו קץ היינו התחלה כו' וכמ"ש הרמב"ם במו"נ בהקדמות דיש מיש בלי תכלית לו הוא שקר גמור כו'), ובהכרח שנתהווה מלא דבר דהיינו בחי' האין</p> <p class=bodytext>האלקי כו', וגם דכל מציאות יש הוא מורכב שכ"ה בכל מציאות שנברא בהכרח שיש בו הרכבה גם החומר הראשון הוא מורכב (ורק לגבי הד' צורות שמתהווים ומצטיירים ממנו הוא פשוט לגביהם, אבל בעצם הוא מורכב כו'), והיינו שמורכב מהיסודות ומורכב מגוף ונפש חומר וצורה, וכל דבר המורכב א"א שיהי' מציאותו מעצמו מאחר שצריך לעוד דבר כו', וא"כ הרי מהיש עצמו מוכרח שנתהווה מאין אלקי כו', וזהו ההשגה וההתבוננות כללי דהתהוות היש הוא מאין כו'. וצ"ל ההתבוננות בפרטי' היינו באיכות האין האלקי המהווה את היש כו', והוא דעם היות דענין התהוות היש מאין הוא בדרך אין ערוך דהיינו בבחי' ריחוק כו' (דמשו"ז נתהווה בבחי' יש כו'), מ"מ בהכרח ג"כ לומר שיש קירוב ושייכות האין אל היש שיהי' ממנו התהוות היש כו' (דזהו ההפרש בין אמיתי' שרש ההתהוות שמן העצמות דהוא לבדו בכחו ויכולתו כו' שזהו בבחי' אין ערוך לגמרי וכמא' אין ערוך לך בעוה"ז כו', ובין ההתהוות מהאין האלקי שזהו מ"מ בבחי' קירוב והו"ע הרצון להוות כו', ובחי' מל' דאצי' הוא הרצון להוות בפועל כו',</p> <p class=bodytext>כמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו), ומאחר שצ"ל האין בקירוב אל היש בהכרח שיש בזה ס' השתל' איך שהאין האלקי נמשך ממדרי' למדרי' עד שיהי' בבחי' מקור ליש כו'. וזהו אריכות ההתבוננות דב"ש כו', דברוך שאמר והי' העולם הוא בחי' אמירה דא"ק כו', ולמע' יותר ברוך שאמר קאי על מל' דא"ס והו"ע האמירה דמל' דא"ס להיות התהוות א"ק בחי' אדם דברי' דכללות כו', וזהו שאמר והי' העולם דמל' דא"ס נעשה כתר ועתיק לא"ק כו', וגם ברוך שאמר הוא אמירה דא"ק והי' העולם זהו שמל' דא"ק נעשה כתר ועתיק לאצי' כו' וברוך הוא זהו בחי' כתר הפרטי דאצי' כו', ואח"כ חושב פרטי המדרי' דע"ס דאצי' עד ברוך מרחם על הבריות שזהו בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר ועתיק לברי' כו', ואח"כ חושב פרטי מדרי' דבי"ע כו'. דכ"ז הוא ירידת האין האלקי שיורד ממדרי' למדרי' עד שנעשה בבחי' אין המקור ליש כו'. וכ"ז הוא בבחי' אור האלקי השייך אל העולמות והיינו מה שנמדד מאוא"ס ב"ה להיות בבחינת שייכות אל העולמות שיש בזה חילוקי מדרי' בס' ההמשכה כו', ומפני זה יש ג"כ חילוקים בהעולמות</p> <p class=bodytext>שנתהוו מהאין כו', דהרי בירידת האין האלקי ממדרי' למדרי' הרי בכל מדרי' ומדרי' נתהוו מזה עולמות שהן לפי אופן דהאין האלקי כו', וזהו הן בעולמות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצד</div></p> <p class=bodytext>בי"ע הכללים דא"ק הוא אדם דברי' דכללות, ויש אדם דיצי' ואדם דעשי' דכללות כו', והן בעולמות בי"ע הפרטים כו', וכ"ז הוא בההארה האלקי' שאחה"צ שיש בזה חילוקי מדרי' כו', והחילוק הוא באופן הגילוי דבמדרי' העליונה האין הוא בבחי' גילוי אור יותר כו' (וכמו בברי' שמאיר גילוי האין האלקי כו' וכמ"ש במ"א), ובמדרי' התחתונה א"ז בבחי' גילוי אור כ"כ וע"כ נעשה בבחי' מקור ליש כו'. והנה בהתבוננות זאת הגם שלא יהי' מזה איזה מדה פרטי' הרי נעשה מזה הקירוב לאלקו' בכלל והו"ע החקיקה מבחוץ כו', והיינו שע"י ההתבוננות וההרגש בנפשו בהאין האלקי המהווה את היש כו', ובפרט באיכות האין האלקי ובפרטי התהוות שנעשה מזה כו', ה"ה מתקרב מאד לאלקו' וניתק מן כל הענינים החומרים כו', וה"ה יוצא בזה ממעמדו ומצבו הראשון ומתעלה במדרי' עליונה יותר כו'. ובכדי שתהי' החקיקה מבפנים זהו ע"י ההתבוננות בבחי' הגילוי שבעולמות כו', והיינו בבחי' אור וחיות אלקי המתלבש בתוכם להחיותם וכמ"ש ואתה מחי' את כולם כו', והוא איך שכל נברא יש בו חיות אלקי המחי' אותו</p> <p class=bodytext>כו', דכשם שאין דבר עושה א"ע כמו"כ אין דבר חי מעצמו כ"א מהאלקות המחי' אותו כו', ומבשרי אחזה אלק' וכמו שהאדם מרגיש בעצמו שיש בו נפש המחי' אותו ושהעיקר הוא הנפש דכל תנועת החיונית שלו הוא מהנפש ובצאת הנפש מהגוף ה"ה נשאר כאבן דומם כו', וכמו"כ יבין בעולם שרואה שהעולם חי הרי יש בו חיות המחי' אותו והחיות הוא אלקות, וכמ"ש וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים, דענין אמת הוא מה שהוא בבחי' קיום נצחי כו' ואמיתי' ענין קיום נצחי הוא עצמות א"ס דמציאותו מעצמותו כו', וכמו"כ הוא בהאור שהוא דבוק ה"ה מעין העצם שהוא ג"כ בבחי' קיום נצחי כו', וכנודע בענין הוא קיים ושמו קיים דהוא קאי על העצמות ושמו קיים הוא בחי' האור כו' וכמ"ש במ"א. ויש חילוק באופן הדבקות אם הוא דבוק בעצם או שהדבקות הוא בבחי' ההתחדשות שמתחדש תמיד ממקורו כו' וכמ"ש במ"א, דג"ז הוא בחי' דבקות כו', וע"כ הוא בבחי' חיות להחיות כו', וזהו שהחיות הוא האלקו' המחי' כו' ואם ח"ו יסתלק החיות יהי' אין ואפס כו', דא"ז כמו חיות הנפש בגוף שאין התהוות הגוף מהנפש כו' אבל</p> <p class=bodytext>העולם הרי התהוותו הוא מהאור האלקי וע"כ בהסתלק כו'. ובאמת הן ב' מדרי' באלקות והוא בחי' אין האלקי המהווה את הנבראים והאור האלקי המחי' אותם כו', ומ"מ גם קיום מציאותם תלוי בהאור האלקי המחי' מפני שהמשכת הכח האלקי המהווה הוא ע"י האור המחי' להיותו בחי' גילוי כו' וכמ"ש במ"א. אך זה אינו נוגע להתבוננות זאת, והעיקר בהתבוננות זאת הוא שכל נברא יש בו אור וחיות אלקי המחי' אותו ושהעיקר הוא האור האלקי כו', שע"י ההתבוננות והעמקת הדעת שיורגש הענין בנפשו ה"ה מתעורר ומתפעל באה' שאוהב את ה' וחפץ לדבקה בו והוא שתהי' דבקות נפשו רק בהאור האלקי כו', ורוצה שהאור האלקי יאיר בגילוי בנפשו ובעולם כו', וכמו האדם ע"י שמרגיש שהעיקר הוא הנפש ה"ה רוצה בגילוי אור הנפש, ובפרט כשהוא חלוש ומעונה ה"ה תאב מאד לגילוי אור וחיות הנפש כו', כמו"כ כאשר מבין ומרגיש שיש חיות אלקי המחי' ושהעיקר הוא אלקות כו', ה"ה רוצה בגילוי האור האלקי כו', ובפרט בריבוי ההעלמות שאין האור האלקי נגלה ה"ה תאב מאד אל הגילוי כו'. וביותר כאשר מתבונן באופן</p> <p class=bodytext>האור והחיות האלקי שבעולמות דג"ז מבשרי אחזה דכמו בנפש יש נר"נ שבנפש, כמו"כ באלקו' יש ג' בחי' נר"ן המתלבש בעולמות, וע"י השגת ענינים אלו בנפש יבין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצה</div></p> <p class=bodytext>כמו"כ באלקות כו', ועי"ז תהי' האה' והרצון ביותר שירצה בהאלקות ובגילוי האור כו' ולא כמו שנראה ונגלה בעולם שנראה רק הישות והאור האלקי אינו נגלה כו', רק רצונו שיהי' גילוי האור האלקי כו', ולפעמים יהי' מזה מרירות הנפש והוא ממה שהנראה בעולם הוא היפך האמת לגמרי כו', וביותר מההסתר שבנפשו שההרגש עצמו אצלו הרבה יותר מההרגש אלקי כו' ע"ז יתמרמר מאד בנפשו כו'. אך בעבודה ישרה היינו בעבודה כדבעי למהוי צ"ל מהתבוננות הנ"ל העבודה בשמחה (והמרירות צ"ל קודם התפלה בתקון חצות כו' וכמ"ש במ"א) שמתעורר באהבה לאלקו' ורוצה בהגילוי אור כו', וכן רוצה מאד בעסק התורה וקיום מצותי' שעי"ז נמשך ומאיר האור האלקי וע"כ נותן א"ע בקיום התומ"צ כו', וכמו"כ בכל הדברים המוכרחים תכלית כוונתו הוא בהאלקו' שבזה, וכמו באכו"ש דלא על הלחם לבדו יחי' כו' כ"א על כל מוצא פי ה' כו', שזהו המוצא פי ה' שבמאכל שבזה יחי' האדם ויתוסף בו אור וחיות אלקי בתו' ועבודה כו'. והנה ע"י ריבוי היגיעה והשקידה במשך זמן באופן העבודה הנ"ל בהתבוננות האור והחיות</p> <p class=bodytext>האלקי שבעולמות ובאופן האור כו', עד שכ"ז מתאחד ומתעצם אצלו שעומד בדרגא זו בעבודתו כו', הנה יכול לבא אח"כ למדרי' גבוה יותר והוא שבא להשגה אחרת שלמע' מהשגה הנ"ל, והיינו איך שכ"ז הוא רק הארה לבד שבאין ערוך לגבי עצמות כו', וזהו ג"כ ענין שאמר והי' העולם איך שכל העולמות נבראו באמירה א' לבד כו', דהגם דממך הכל כתי' ומ"מ ה"ז רק בחי' אור וזיו מן העצמות כו', ולאו דוקא בעולמות תחתונים לבד אלא שגם האור שבעולמות עליונים ה"ז רק הארה שאינו בערך העצמות כו', ועי"ז נעשה תוקף הרצוא להכלל בעצמות אוא"ס כו', והיינו לא זו בלבד שאינו רוצה בחיצוני' העולמות אלא שגם בהגילוים א"ז תכלית רצונו כ"א תכלית חפצו ורצונו הוא בעצמות אוא"ס ב"ה, וזהו בב' אופנים או שרוצה להכלל בעצמות בבחי' כליון כו', או שרוצה שיהי' המשכת העצמות ומשו"ז נותן א"ע בקיום התומ"צ אך לא בשביל המשכת ההארה כ"א שיהי' עי"ז המשכת העצמות כו'. ולמע' מזה הוא כאשר ההתבוננות היא בההפלאה והרוממות דעצמות אוא"ס כו', דהנה בהתבוננות הקודמת הרי כל ההשגה שלו וההתעסקות</p> <p class=bodytext>שלו (זיין גאנצער פארנעם) הוא בההארה אלקי' רק שזהו שמתבונן איך שזהו הארה לבד כו', אבל כאן הרי ההתבוננות הוא בעצמות אוא"ס שהוא מופלא ומרומם וכמ"ש והקדוש בשמים ובארץ כו', וע"י ההתבוננות וההרגש דהפלאת ורוממות הא"ס יבא לידי יראה ופחד ה' כו', וכמו עד"מ במלוכה למטה שכל ענין המלוכה הו"ע היראה וכמ"ש שום תשים עליך שתהא אימתו עליך הרי צריכים לרומם את המלך שעי"ז דוקא הוא היראה כו' וכמארז"ל, כמו"כ למע' ע"י ההתבוננות בהפלאת ורוממות הא"ס נעשה מזה היראה ופחד ה' כו'. אך תחלה צ"ל ההשגה בההארה האלקי' שישיג היטיב פרטי המדרי' בעצם מדריגתן ומעלתן שיש בזה מדרי' גבוהות ונעלות מאד, ומזה יבין ההפלאה והרוממות דאוא"ס ויבא לידי יראה כו', ויש ג"כ יראה הבאה מההתבוננות בבריאת והתהוות העולמות שמכחו ויכולתו ית' בהתהוות העולמות נופל היראה והפחד כו', וכמ"ש יראו מה' כל הארץ כו' כי הוא אמר ויהי כו' וזהו יר"ת כו', והיראה שמצד הרוממות הוא בחי' יר"ע כו'. וכאשר ההתבוננות היא בעצמות אוא"ס שהוא נמצא למטה כמו למע' כו', דהגם דעצמות אוא"ס מובדל לגמרי מעולמות התחתונים והעליונים כו', ה"ה הנותנת שנמצא למטה כמו למע' וכמ"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצו</div></p> <p class=bodytext>המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, דלהיותו מגביהי לשבת לכן המשפילי לראות כו', ועי"ז יהי' יראה פנימי' יותר כו', וגם לזה צריכים ההתבוננות בההפלאה והרוממות דאוא"ס דמזה יבין איך שמשפילי לראות שנמצא למטה כמו למע' ממש כו', וגם משום עצם היראה צ"ל לזה השגת והתבוננות רוממותו ית' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובעבודה הרי תכלית הכוונה שיהיו המדות אהוי"ר וע"י התבוננות דוקא, ותחלה יתבונן בהתהוות היש שמוכרח שהוא מאין, להיותו מוגבל ומורכב, ואח"כ באיכות ההתהוות שהוא באין ערוך, ומ"מ הוא בבחי' קירוב ושייכות האין אל היש (דאין ערוך לך דוקא), וזה ע"י ההשתל' וזהו ברוך שאמר מל' דא"ס, וה"ע עתיק לא"ק, ברוך הוא כתר הפרטי, ואח"כ בהשתל' ע"ס עד המל', ולפי אופן האין הוא היש, ובהתבוננות זאת נעשה הקירוב לאלקות והוא החקיקה מבחוץ, ואח"כ איך שבכל דבר יש חיות אלקי והעיקר הוא החיות, ומבשרי אחזה, ועי"ז ירצה מאד בהגילוי אלקות, ובפרט מחמת ההסתר, ובכל דבר ירצה בהאלקות שבזה (ולפעמים יהי' מזה המרירות, אך זה צ"ל קודם התפלה), וכאשר יתעצם בזה יגיע איך שהכל רק הארה וזהו ברוך שאמר אמירה א', וירצה להיכלל בעצמות, או המשכת העצמות ע"י המצות, ולמעלה מזה ההתבוננות בהפלאת ורוממות אוא"ס שמזה תהי' היראה, ויר"ת מכחו ית' בהתהוות, ומההתבוננות איך שעצמות אוא"ס הוא למטה כמו למעלה הוא יראה פנימית יותר.</p></p> <p class=bodytext>קנא) <span class=cup>והנה</span> בכל אופני העבודה הנ"ל שמההתבוננות נעשה התעוררות המדות כו', הרי מה שמאיר בהמדות א"ז מעצמות המוחין כו' שהרי המוחין בעצם הם ההשגה שכלי' (דער פארשטאנד פון דעם ענין) ושיונח הענין היטב במוחו (עס זאל זעך גוט א(לייגין דער ענין), שלזה צריך לידע ההקדמות והענינים פרטים שבהם יבין את הענין האלקי כו', וצ"ל הרגש האלקי בההתבוננות הן בתחלת ההתבוננות צ"ל הנטי' והידיעה בכלל שזה ענין אלקי כו' (וע"ד מ"ש בסש"ב בענין לימוד התו' שקודם הלימוד צריך להתבונן שזה חכמתו ורצונו ית', וכמו"כ הוא בהתבוננות רק שכאן הוא בבחי' ידיעה בכלל, אבל צ"ל נטיית ונתינת נפשו לזה כו'), ואח"כ בעת ההתבוננות צריך שירגיש את האלקו' שבזה (לא רק השגה לבד כו') וכמ"ש במ"א, אבל מ"מ ה"ז השגה לידע ולהשיג את הענין היטב כו', דכל ענין ההשגה אינו מאיר בהמדה (רק בבחי' מקיף כמרחף מלמע' כו'). וכמו בההתבוננות בהאור וחיות אלקי שבעולמות הרי מה שמאיר בהמדה הוא רק שיש אור וחיות אלקי בכל נברא ושהעיקר הוא האלקו' כו', אבל הכרחיות הדבר שיש</p> <p class=bodytext>בהם חיות אלקי ושהחיות הוא האלקות ואיך שמבלעדו הי' אין ואפס כו', שזהו ההשגה שכלי' בזה כו' הרי כ"ז אינו מאיר בהמדה כלל (רק בבחי' מקיף לבד כו'), ובאמת עיקר התעוררות המדה הוא מההרגש האלקי שנרגש בנפשו ע"י ההתבוננות כו', כי הנה"א יש בו בעצם הנטי' וההמשכה לאלקות (א צי צו אלקו'), וכשמרגיש אור אלקי ה"ה נמשך באה' ורצוא כו', והמוחין הן שמביאים ומגלים את האור האלקי שיהי' בגילוי במדות כו'. וזהו הסבה מה שלפעמים גם שמתבונן בטוב ומ"מ אינו מתפעל בלב שזהו מפני שלא יש ההרגש האלקי כו', והרי גם ההרגש האלקי אינו דומה כמו שהוא במוחין לכמו שהוא במדות כו', דלבד זאת שההשגה אינה מאירה בהמדות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצז</div></p> <p class=bodytext>כנ"ל הנה גם ההרגש האלקי (שבאמת זהו עיקר חיות המדה ובמדות שבמוחין הוא שההרגש האלקי הוא בבחי' פנימי' דמשו"ז הן בבחי' התעוררות והתפעלות אמיתי כו'), הרי במוחין הוא בבחי' גילוי ובמדות הוא בבחי' ריחוק ובבחי' מיעוט כו' (וי"ל דמ"ש בע"ח דאוא"ס מאיר בכתר וחכ' בקירוב מקום ובבינה בריחוק מקום ובז"א דרך חלון כו', ומבו' בהדרוש שע"ז המא' שהכוונה הוא על אור הא"ס שמאיר בכו"ח בקירוב ובבינה כו' (ובז"א שבדרך חלון צ"ל שהוא בבחי' ריחוק ג"כ כו'), י"ל דע"ד החסידות הו"ע ההרגש האלקי איך שבא ויורד ממדרי' למדרי' כו'), ולכן המדות הן בבחי' התפעלות ואם הי' ההרגש האלקי בהם בגילוי ממש לא היו בבחי' התפעלות, וכמו פנימי' הלב שאינו במורגש וע"ה שזה ג"כ בבחי' התפעלות מ"מ אינו בהתפעלות מורגשת והמדות שבלב הן בהתפעלות מורגשת כו', וזהו מפני שההרגש האלקי הוא בהם בריחוק ובבחי' מיעוט כו'. וכן גם המדות שבשכל הן בבחי' התפעלות רק שזהו התפעלות שכלי כו' והיינו שהן ג"כ בבחי' מציאות כו', וכמ"ש במ"א בענין וצפונך תמלא בטנם שהן המדות שבשכל</p> <p class=bodytext>ואו' ע"ז תמלא בטנם להיות שהן בבחי' מציאות וכמו הולד בבטן האם כו' שג"ז הוא ירידה ממהות השכל כו', וכ"ז הוא מפני שהמדות הן מהות נבדל מן המוחין ע"כ גם גילוי המוחין שבהם הוא הארה נבדלת שאינו מעצמות ומהות המוחין כו' (ועי"ז הן נמצאים בבחי' מהות נבדל עם היותם בבחי' עו"ע כו'). וגם כללות בחי' המוחין שמהם נעשה התעוררות המדות א"ז עצמות המוחין רק חיצוני' המוחין והן המוחין השייכים למדות כו', דזה שהשכל מחייב מדות הוא רק חיצוני' המוחין כו', דעצמות המוחין הוא בחי' שכלי לבד שלא יהי' מזה התעוררות המדות כו'. ומורגש זה במה שאנו רואים החילוק בין השגה להתבוננות דבהשגה מאיר אצלו השגת הענין לבד, ובהתבוננות נרגש אצלו המדה כו', והיינו לפי שהוא בחי' חיצוני' המוחין וה"ז ירידה מעצם מהות המוחין כו', וכ"ז הוא לפי שהמדות הן בבחי' מהות נבדל מן המוחין, ע"כ כללות המוחין השייכים למדות הן בחי' חיצוני' המוחין ומה שמאיר מהמוחין אל המדות הוא רק הארה נבדלת ממהות המוחין כו'. והאופן הב' בעו"ע הוא שהעלול הוא רק התפשטות העילה,</p> <p class=bodytext>ויובן זה בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל שמשפיע לו מהות שכל, דעם היות שזהו ג"כ רק הארת המוחין דעצמות ומהות המוחין א"א להשפיע כו' (והיינו דלבד שא"א להשפיע מהות המוחין כמו בהולדה הרי ג"כ מהות ההשכלה כמו שהוא אצלו א"א להשפיע כו' וכמ"ש במ"א), מ"מ הרי גם ההארה היא מהות שכל כו'. ומהו מהות העלול הנה לפעמים מבו' שזהו ההשפעה היינו השכל הנשפע שזהו ודאי רק התפשטות העילה לבד כו', ולפעמים מבו' ששכל המקבל הוא העלול, ומה ששכל המשפיע תופס תחלה את שכל המקבל ולפי אופן כזה משפיע לו כו' זהו התכללות העלול בהעילה כו', הרי כ"ז הוא מהות שכל כו', וגם ירידת והמשכת השכל שמוריד אותו ומלבישו בכמה לבושים עד שיובן גם לתינוק שזהו בחי' האורך שבשכל כו', הרי כ"ז הוא מהות השכל שנמשך ממדרי' למדרי' כו' (ואף שזהו למטה ממדרי' שכל השייך אל המדות מ"מ במדרי' השכל ה"ז למע' במדרי' כו' (שזה במדרי' מדבר שבשכל וזהו במדרי' חי כו'), וגם יכול להשפיע לו עצמות השכל כו'), וזהו בחי' עו"ע שבשכל גופא שהעלול הוא כמהות העילה כו'. אמנם במוחין ומדות</p> <p class=bodytext>(דתכלית הכוונה הוא להוריד מהות האור גם במדות כו') הו"ע שכל המטה כלפי חסד ושכל המטה כלפי דין שכ"ז הוא מהות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רחצ</div></p> <p class=bodytext>שכל עדיין רק מה שהוא בבחי' הטי' והתגלות לחו"ג ה"ז בחי' מדות שבשכל כו' וכמשנת"ל פקל"ו שזהו בכלל בחי' פרצוף המוחין כו', ואפי' כשבא במדות דכשר פסול כו', הרי יש בזה ממהות אור השכל והוא הקיצור של האריכות והפלפול הקודם שזהו ג"כ מהות שכל כו', וגם בהפסק דין יש בזה כל האריכות דהטעמים וסברות כו', דכ"ז הוא מהות שכל כו'. ובעבודה הו"ע פנימי' המדות שמאיר בהם אור המוחין בגילוי וה"ה כמהות המוחין שאינם בבחי' הרגשה ובבחי' התפעלות כו', וכמ"ש במ"א (ובמ"א מבו' שא"ז עדיין בחי' הגדלות ממש וכמבו' בענין גחין רשב"י ונשיק כו' ונז' ג"כ לעיל), והעיקר הוא במדות שבחכ' שהן בבחי' דבקות כו', ועם היות שהמוחין בכלל הן בבחי' דבקות מ"מ בפרטי' המדרי' הרי בינה הוא בבחי' התפעלות ומדות שבחכ' הן בבחי' אחדות ודבקות כו', וכן שכל המטה כלפי חסד או גבו' מבו' במ"א שהן מדות שבחכ' כו', וכמו"כ יובן למע' שזהו בחי' פנימי' המדות דאצי' כו', דהנה כתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, דמדות שייכים אל העולמות כו', והיינו חיצוני' המדות כו', אבל פנימי' המדות אינם שייכים אל העולמות והן מדות עצמי' דאצי' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובכ"ז הרי עצם השכל והכרחיות הדבר אינו מאיר בהמדה, רק היוצא מזה, והעיקר הוא ההרגש האלקי, שבמוחין הוא בגילוי ובמדות בריחוק ומיעוט, וי"ל שזהו דאוא"ס מאיר בכו"ח בקירוב ובז"א דרך חלון, ולכן המדות הן בהתפעלות וכ"ז מפני שהן מהות נבדל ע"כ גם השכל שבזה הוא רק הארה נבדלת, ובכללות רק חיצוניות המוחין, והאופן הב' בעו"ע הוא שהעלול ממהות העילה, וכמו בהשפעת השכל דעם היותו הארה ה"ז ממהות השכל, וכן שכל המקבל הוא מהות שכל, וכן במדות שבשכל שהן בבחי' הטיית עצם השכל, ובעבודה הוא פנימיות המדות שהן בבחי' דביקות, והעיקר הוא במדות שבחכ', ולמעלה הוא עצמיות המדות דז"א שלמעלה מהעולמות.</p></p> <p class=bodytext>קנב) <span class=cup>והענין</span> הוא דהנה החוקרים אומרים שלמעלה לא יש בחי' המדות כלל, דהרי המדות הן התפעלות שמתפעל בחסד וכה"ג כו', ולמע' אינו שייך ענין ההתפעלות כו', וע"כ או' שלמע' הוא רק פעולת החסד או פעולת הגבו' אבל עצם המדות דחו"ג לא יש למע' כו'. והנה הנחה שלהם הוא אמת בצד א' ובצד א' אינו אמת, דזה אמת שלמע' המדות אינם בבחי' התפעלות כו', אבל מ"ש שלא יש בחי' המדות למע' רק הפעולה כו' א"ז אמת דיש מדות למע' מדת החסד ומדת הגבו' כו', ואדרבה הן תמיד בבחי' התגלות להתחסד ולהתרחם גם בעת שאינם פועלים פעולת החסד והרחמים כו', כי עצם המדות למע' אינם מצד התעוררות הזולת כ"א מצד שלמות העצמות כו', וע"כ הן תמיד בבחי' התגלות גם כשאינם פועלים פעולת החסד כו', ובחי' מדות העצמי' הן מצד בחי' החכ' שהם בבחי' אחדות כו', וזהו המבו' במ"א דכשם שהוא וחכמתו א' כמו"כ הוא ומדותיו א' דהעיקר הוא מצד המדות שבחכמה (שזהו עיקר האצי' מה שמבחי' החכ' דוקא כו' וכמ"ש במ"א וית' בסמוך), שהם בבחי' אחדות ממש כו'. וזהו ההפרש מה שהחכ' היא ראשית</p> <p class=bodytext>ההשתל' ומה שבינה היא מקור ההשתל', דמה שבינה היא מקור ההשתל' הוא שהעו"ע הוא באופן כזה להיות בבחי' מהות נבדל ומה שנמשך מן העילה אינו כמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצט</div></p> <p class=bodytext>העצם כו', משא"כ מבחי' החכ' אינו נעשה בבחי' מהות נבדל והאור הוא כמו העצם כו'. וזהו דאי' במאו"א דבינה הוא בחי' קו המדה ונק' משחתא שנותנת מדה וגבול לז"א, והיינו להיות בחי' הבינה היא מקור ההשתל' להיות בבחי' מהות נבדל, ע"כ היא בבחי' קו המדה להיות בחי' ההגבלה בהמשכת האור ממדרי' למדרי' עד שבמדרי' התחתונות אין האור מאיר בגילוי כו', משא"כ בחי' החכ' היא למע' עדיין מקו המדה דס' השתל' העולמות ונמשך האור בכל המדרי' בגילוי כו', וזהו שהחכ' היא עיקר האצי', וכנודע דבינה הוא בחי' ברי' שבאצי' וחכ' בחי' אצי' שבאצי' כו', שמצד בחי' החכ' מאיר האור והגילוי בכל המדרי' דאצי' עד גם בבחי' המל' מאיר האור גם בה"ס האחרונות שבמל' כו'. וזהו דהמילוים דד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הנה ש' ע"ב הוא במילוי יודי"ן דבכל אות מהד' אותי' יש בו יו"ד כו', ובשם ס"ג (שהוא בבינה) האותי' י"ה הן במילוי יו"ד ואות וא"ו הוא במילוי אל"ף, דאות אל"ף הוא ב' יודי"ן וקו באמצע, דהיו"ד שלמע' הוא בחי' החכ' והיו"ד שלמטה מהפך פניו שזה מורה על הצמצום והוא</p> <p class=bodytext>שהאור אינו מאיר בגילוי כו', והיינו דבחו"ב מאיר גילוי אור כו' (וזהו שגם בבינה נא' ונהר יוצא כו' וכמ"ש במ"א). ובוא"ו שהו"ע המדות האור הוא בבחי' צמצום כו', וע"כ נעשים המדות מבחי' הבינה בבחי' מהות נבדל כו', וש' מ"ה הוא במילוי אלפי"ן ושם ב"ן במילוי ההי"ן דהה' אחרונה הוא בחי' מל' כו', אבל בשם ע"ב גם בה' אחרונה הוא מילוי יו"ד כו', והיינו דמבחי' החכ' הוא שמאיר האור בכל הספי' כו', וכ"ז הוא מפני שהאור הוא מעין העצם כו'. וזה הי' ההמשכה של האבות שהמשיכו בחי' ישסו"ת והעיקר בחי' מדות שבחכ' כו', והגם שנת"ל פקל"ז דישסו"ת הן בכלל בחי' בינה היינו להיותם בחי' הארה לבד (לא המשכה עצמי' כו') אבל מ"מ ה"ה בבחי' פרצוף המוחין, ובפרט בחי' המדות שבחכ' שעי"ז נמשך גילוי אור כו', וז"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי, ונת"ל פקמ"ב שהאבות המשיכו ממקור ההשתל' למע' מבחי' קו המדה והיינו שהמשכה שלהם הי' מבחי' החכ' שנק' ראשית ההשתל' כו'. דהנה ההמשכה שמבחי' בינה מקור ההשתל' הוא ע"פ מא' קו המדה כו', והיינו דכללות האור הוא שלא כמו</p> <p class=bodytext>העצם כו', ואופן המשכתו הוא שבא במדה וגבול ע"פ מא' קו המדה בס' השתל' העולמות שבבחי' מל' אינו מאיר גילוי אור והוא בבחי' חסרון האור כו', דמשו"ז יכול להיות יניקת החיצונים שעי"ז נעשה ההעלם וההסתר ביותר כו', וכמשנת"ל שם, אבל האבות ע"י עבודתם המשיכו מבחי' החכ' ראשית ההשתל' שמשם ההמשכה שלא ע"פ מא' קו המדה ונמשך הגילוי בכל המדרי' גם בה"ס אחרונות דמל', וממילא א"א שיהי' יניקת החיצונים מבחי' המל' וכמשי"ת, וגם פעלו עי"ז שיהי' גילוי אלקו' גם למטה כו', והיינו שהאבות המשיכו גילוי בחי' אצי' שזהו מבחי' החכ' שנמשך ומאיר האור בכל המדרי' דאצי' ונמשך הגילוי גם למטה ע"י בחינת מל' דאצי' כו'. וזהו ג"כ ההפרש בין הכריתות ברית דנח להכר"ב דאברהם, דכר"ב דנח הי' מבחי' יחוד חיצוני דאו"א וכר"ב דאברהם מבו' במ"א שזהו בחי' יחוד פנימי דאו"א, ולפי המבו' כאן ג"ז הוא בחי' יחוד חיצוני דאו"א, רק ההפרש ביניהם דכר"ב דנח הי' על קיום העולם כו', דבתחלה הי' השחתת העולם והכר"ב עם נח הי' שיהי' קיום העולם כו', דההמשכה היא מבחי' בינה</p> <p class=bodytext>בחי' ברי' דאצי' להיות בחי' העולמות כמו שהן ע"פ מא' קו המדה כו', אמנם הכר"ב דאברהם הי' ע"ז שיהי' גילוי אלקות בעולם כו', והיינו ההמשכה מבחי' חכ'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ש</div></p> <p class=bodytext>בחי' אצי' שבאצי' שההמשכה היא למע' מקו המדה הנ"ל שנמשך גילוי האור גם במל' ונמשך הגילוי למטה כו', וע"ז הי' הכר"ב שיהי' גילוי אלקו' בעולם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מש"א במד"ר שהי' המקום מבקש לכונן את העולם והיינו שיהי' גילוי אלקו' בעולם כו', דא"ז ענין ברי' והתהוות העולם, דהרי התהוות העולם הי' מבחי' חסרון והעדר הגילוי כו', וענין לכונן את העולם הוא שיהי' גילוי אלקות בעולם כו', ואו' ע"ז אנו מוצאים בדרך פשיטות שהרי ודאי זאת היא הכוונה פנימי' שהרי אין הכוונה בהתהוות העולם בעצם מציאו' היש, כ"א תכלית הכוונה הוא שבעולם יאיר גילוי אלקו' כו'. ומ"ש אנו מוצאים הוא שהרי כן הי' בתחלת הבריאה וכדאי' במד"ר ע"פ ויתהלך ה' אלקי' בגן לרוח היום דעיקר שכינה בתחתונים היתה כו', והיינו מה שהוא עיקר הכוונה כבר הי' בתחלת הברי' כו', ועז"א שאנו מוצאים כו'. אך הרשעים לא היו מניחים שגרמו סילוק השכינה כו', וכמ"ש במד"ר שם, וזהו מפני שהמשכה זו א"ז עיקר ההמשכה דברה"ע, כי ההמשכה דברה"ע הוא ההמשכה שע"פ קו המדה בבחי' חסרון האור כו', ובבחי' זו יכול להיות אחיזת החיצונים כו', והגם שהי' ג"כ הגילוי שמבחי' חכ' דמשו"ז הי' עיקר שכינה כו', הרי לא זה הי' עיקר ההמשכה</p> <p class=bodytext>כו', והגילוי הי' רק מצ"ע שלא ע"י עבודה כו' (כ"א רק מה שכל ההמשכות שע"י עבודה הי' תחלה מצ"ע כו' וכמ"ש במ"א), ובההמשכה שבברה"ע הי' יכול להיות אחיזה ועי"ז גרמו סילוק האור כו'. עד שבאו האבות וזכו כו', דקדק לו' וזכו היינו שע"י עבודה דוקא המשיכו האור והגילוי דבחי' חכ' כו', אמר עליהם אני מכונן את העולם להיות גילוי אלקו' בעולם כו'. ומ"ש שהי' המקום מבקש הנה מקום הוא בחי' יסוד אי' וכדאי' בכהאריז"ל בפי' ברוך המקום שזהו יסוד אבא הגנוז ביסוד אימא כו'. וזהו שהי' המקום מבקש דבבחי' בינה שמשם ההמשכה בבחי' מדה וגבול הי' מבקש שיהי' הגילוי מבחי' חכ' להיות גילוי אלקו' שזה תכלית הכוונה וזהו שהמשיכו האבות כו'. וזהו כי מראש צורים אראנו דאי' בזהר שזהו בחי' מדות שבחכ', ומגבעות אשורנו מדות שבבינה דה' אושיט פסיעה לבר כו'. וזהו ג"כ דאי' במדרש כי מראש צורים אלו האבות דהאבות המשיכו בחי' מדות שבחכ' כו', ועז"א אנו מוצאים שהי' המקום מבקש לכונן את העולם שיהי' גילוי אלקו' בעולם כו' שכן הי' בתחלת הבריאה, אך שהרשעים לא היו</p> <p class=bodytext>מניחים כו', עד שבאו האבות וזכו בעבודתם שהמשיכו בחי' מדות שבחכ' כו', אמר עליהם אני מכונן את העולם שיהי' גילוי אלקות למטה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והענין הוא דעצמיות המדות הן לא בבחי' התפעלות והתעוררות כ"א מצד השלימות, והוא ומדותיו ית' הכל א', וזהו מבחי' החכ', דבינה היא מקור ההשתל' להיות בבחי' נבדל, והיא בחי' קה"מ להיות הגבלה, ושיהי' אור לא כמו העצם, וחכ' למעלה מקה"מ, והיא ראשית ההשתל' להיות הגילוי כמו העצם, ומצד החכ' מאיר הגילוי גם במל', וזהו דבש' ע"ב גם ה' אחרונה במילוי יו"ד, וחכ' היא עיקר האצי', וזהו שהמשיכו האבות, וזהו מילוי החסרון דבחי' מל' שיהי' גילוי אלקות, ושלא יהי' יניקת החיצונים, וכר"ב דנח בחי' בינה וכר"ב דאברהם בחי' חכ'. וזהו מראש צורים אלו האבות, בקש לכונן את העולם להיות גילוי אלקות בעולם.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>