המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ פנחס, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/39/index.htm">בס"ד. ש"פ פנחס, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ פנחס, תער"ג</h3><div class=pageno>שא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> ה' אל משה לאמר פנחס בן אלעזר כו', השיב את חמתי מעל בנ"י כו' לכן הנני נותן לו את בריתי שלום כו', משמעות הענין הוא דהנני נותן לו את בריתי שלום זהו קבלת שכר ע"ז שהשיב את חמתי כו', וצ"ל מהו הקבלת שכר דהנני נותן לו כו', גם מהו"ע ההשבה דהשיב את חמתי מעל בנ"י שע"ז הוא הקבלת שכר דהנני נותן לו את בריתי כו'. ובמד"ר אי' משיב חימה בן של משיב חימה בן של אהרן שהשיב חמה מעל בנ"י בהקרבת הקטרת, וצ"ל שייכות השבת חימה של פנחס להשבת חימה של אהרן ע"י הקטרת ושהשכר ע"ז הוא שנותן לו את בריתי שלום כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל שיש ב' אופני עו"ע, הא' שהעלול הוא מהות נבדל מהעילה וע"ה שנמצא כלול בהעילה ומתגלה ממנו מ"מ ה"ה בבחי' מהות נבדל ממנו כו', והב' שהעלול הוא מהות העילה והוא רק התפשטות העילה ומ"מ הוא מהותו כו'. ונת' המשל כמו שו"מ שהמדות הן בדרך עו"ע מהמוחין ומ"מ ה"ה מהות נבדל מהמוחין כו', ועל כן גם הארת המוחין בהמדות היא הארה נבדלת שאינו ממהות המוחין כו'.</p> <p class=bodytext>קנג) <span class=cup>ולהבין</span> הדוגמא מזה למע', הנה אי' בת"ז איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, וידוע דקאי על ע"ס דאצי' דאיהו וחיוהי חד בהון ואיהו וגרמוהי חד כו', ומובן מזה שאינו דומה בחי' איהו שמתייחד עם חיוהי לבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי, וכמו"כ בענין היחוד אינם דומים זל"ז, שהרי אינו או' איהו וחיוהי וגרמוהי חד, אלא או' איהו וחיוהי חד בפ"ע ואיהו וגרמוהי בפ"ע הרי מובן שאינו דומה בחי' איהו שמתייחד עם חיוהי לבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי כו, וגם בענין היחוד אינם שוים דאינו דומה ענין היחוד עם חיוהי לענין היחוד עם גרמוהי, ומשו"ז חלקם בשני חלוקות כו'. דהנה איהו הוא בחי' א"ס ב"ה וכדאי' באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהם וע"י מאין ליש, וידוע דענין ההתהוות הוא בכח ויכולת הא"ס דוקא לא בחיק הנבראים כלל כו', דמבחי' גרמוהי מצ"ע אא"ל ההתהוות כו', איך שנפרש גרמוהי אם ז"ת או כלים דע"ס בכלל כו' אין בהם כח ההתהוות כו', דמשו"ז צ"ל היחוד דאיהו עם גרמוהי לברוא בהם כו', דההתהוות הוא בכח הא"ס דוקא כו',</p> <p class=bodytext>והא"ס ע"ה שהוא פשוט בתה"פ שאין בו התחלקות מדרי' כו', ה"ה מתראה ומתגלה בכמה אופני חילוקי מדרי' כו', ובזה הוא החילוק בין איהו שמתייחד עם חיוהי להאיהו שמתייחד עם גרמוהי, דע"ה שבחי' איהו מתייחד עם גרמוהי לברוא בהם וע"י כו', מ"מ בחי' האיהו שמתייחד עם חיוהי הוא גבוה ונעלה במדרי' הרבה יותר מבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי כו'. ולהבין זה ילהק"ת מהו בחי' חיוהי וגרמוהי, דהנה בע"ח אי' דחיוהי הן ג"ר וגרמוהי ז"ת, אמנם רבינו ז"ל באגה"ק הנ"ל כ' דחיוהי הן האורות וגרמוהי כלים כו', והנה ע"פ פשוט חיוהי וגרמוהי הן עד"מ גוף ונפש דעל עצם מעצמי ת"א גרמא מגרמי הרי גרמא הן העצמות, דעיקר מציאות וישות הגוף הן העצמות, דהבשר הוא לבוש הגוף וכמ"ש עור ובשר תלבישני ועיקר הגוף הן העצמות כו', ובאמת העצמו' הן מדרי' גבוה ונעלה שזהו בחי' העצם שלמע' מהתפשטות כו', וכנודע דהתפשטות ה"ז הארה לבד, והעצמו' מורה על העצם קודם שמתפשט עדיין וכמ"ש בזהר גרמא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שב</div></p> <p class=bodytext>בנויין על מוחא דאיהו מיא כו' וכמ"ש במ"א, אך ע"פ פשוט העצמות הן עצם מציאות וישות הגוף כו', ולכן הן קיימים גם לאחר שנרקב הבשר כו'. והדוגמא למע' הוא מ"ש בת"ז במא' דפתח אליהו וכמה גופין תקינת לון דקאי על הכלים דע"ס דאצי' שנק' גופין כו'. ואח"כ אמר וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא שהן בחי' האורות כו', דעיקר ענין המציאות שבאצי' הן הכלים שהרי האורות הן בבחי' פשיטות עדיין כו', והגם שבאורות יש ג"כ ע"ס כו', מ"מ הרי הע"ס דאורות הן בבחי' פשיטות עדיין לגבי הע"ס דכלים כו' וכמשנת"ל באורך, וכמו בחי' ח"ס שהיא למע' מן החכ' לגבי חכ' הגלוי' כו', כמו"כ האורות הן בבחי' פשיטות ובבחי' אין והעדר המציאות לגבי הכלים, דעיקר המציאו' הן הכלים כו', דהכלים הן בחי' הגבול שבאצי' וכמ"ש בעה"ק דא"ס כשם שכחו בבל"ג כן כחו בגבול שאל"כ אתה מחסר שלמותו והגבול הנמצא ממנו תחלה הן הכלים דאצי' כו', וכן כ' רבינו ז"ל באגה"ק הנ"ל שהכלים הן בחי' גבול כו', דהנה הפרד"ס ס"ל שגם הכלים אינן בבחי' גבול שז"ש בס"י מדתן עשר שאין להם סוף כו' וכמ"ש</p> <p class=bodytext>במ"א, אך רבינו כ' שהכלים הן בחי' גבול כו'. ושרש הגבול שבאצי' הוא מכח הגבול שבא"ס שזהו אותי' הרשימה כו', דתכלית הכוונה בהתגלות כח הגבול הוא בכדי שיהי' מציאות היש כו', דכאשרen. ברצונו להאציל ולברוא את העולמו' היינו שיהי' עולמו' בבחי' מציאות כו', נתגלה כח הגבול שבא"ס כו'. דהרי מבחי' א"ס הבל"ג להיות שזהו התגלות מן העצמו' וה"ז בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג אא"ל מזה מציאו' היש כו', וע"כ כשעלה ברצונו ית' להאציל ולברוא כו' וכמא' שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו', נתעלם בחי' כח הבל"ג ונתגלה בחי' כח הגבול שמזה הוא התהוות העולמו' כו', והגם דכח הגבול הוא ג"כ כח העצמו' וכמו"כ כח הבל"ג אינו עצמו' ממש, שהרי עצמו' הוא למע' מבחי' גבול ומבחי' בל"ג ושניהם שוין לגבי' כו', מ"מ כשעלה ברצונו שיהי' התגלו' מן העצמו' הנה ההתגלות הוא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג כו'. ולכן מבחי' כח הבל"ג אנו יודעים מציאו' העצמו' להיות שהוא בחי' התגלו' העצמות שמצד העצמות כו' וכמשנת"ל פרק קכ"ח, אנו יודעים מזה מציאו' העצמו'</p> <p class=bodytext>כו', משא"כ מבחי' כח הגבול לא היינו יודעים גם מציאו' העצמו' כו'. והגם דלכאו' גם מכח הגבול היינו יודעים מציאות העצמות שה"ז מן העצמו' כו', ועוד זאת דמזה דוקא אנו יודעים את כח העצמות כו', וכנודע דכח העצמו' הוא בכח הגבול יותר מבכח הבל"ג כו' וכמ"ש במ"א, דרשימו הוא מבחי' עצמות א"ס בבחי' פנימיות יותר, וכמו עד"מ הזריקה שהיא בכח דוקא ובעצם היד לא ע"י האצבעות כו' וזהו נטל צרורות וזרקן כו', וכן בהתהוות היש דוקא נראה כח העצמות דהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט כו' (ובאמת גם מכח הבל"ג אנו יודעים כח העצמו' כו', דזה שיהי' אור שבבחי' א"ס ובבחי' בל"ג ממש ה"ז רק בכח העצמו' כו', מ"מ עיקר כח העצמו' הוא בכח הגבול כו', דגדול יותר כח העצמות בענין ההתהוות מבענין הגילוי, והראי' דענין ההתהוות לא יש בחיק הנבראים, משא"כ ענין הגילוים כמו העצם יש גם בנבראים, רק שהגילוים בנבראים הוא בבחי' גבול מפני שגם העצם הוא בבחי' גבול כו', ויש ג"כ גילוים בבחי' בל"ג וכמו באהבה דבכל מאדך (וידוע שזהו עיקר האלקות שבנש"י</p> <p class=bodytext>וכמ"ש במ"א), וזהו לך ה' הגדולה זו מע"ב כו', וכמ"ש במ"א דבהתהוות בי"ע נראה יותר כחו הא"ס מבהתהוות האצי' כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שג</div></p> <p class=bodytext>ועמשית"ל בענין אלקי ל' כח). הנה זהו כאשר נתגלה כח הבל"ג דוקא, והיינו כשיש כח הבל"ג וכח הגבול אנו יודעים מכח הגבול את כח העצמות כו', כי כח הבל"ג הוא בחי' גילוי, ומזה שאנ"ר ויודעים היתרון וההתחדשות שבכח הגבול כו', הרי אנו יודעים בזה כח העצמו' כו', אבל מכח הגבול לבד לא היינו יודעים כח העצמו' וגם לא מציאו' העצמו' כו', מפני שהוא בחי' העלם בעצם ולא הי' כלל ענין הידיעה בעולם, וע"י גילוי העצמות שיש ענין הגילוים בעולם אנו יודעים כח העצמות שבכח הגבול, וגם אנו יודעים להעריך כח הבל"ג וכח הגבול והיתרון שבכח הגבול כו', משא"כ בכח הבל"ג הרי מזה לבד אנו יודעים מציאו' העצמות (וגם כח העצמות כו'), והיינו להיותו התגלו' העצמו' כו'. ומ"מ אנו יודעים מזה רק מציאו' העצמו' לא אופן העצמו' כו', והיינו להיות שהאור והעצמו' הן באין ערוך כלל ע"כ אין אנו יודעים מזה אופן העצמות כו', ולא כמו במדרי' שבאור גופא הרי מההארה אנו יודעים אופן העצם כו', וכמו שמהאו"פ אנו יודעים את האו"מ והיינו שאנו יודעים את ההפלאה ואופן ההפלאה</p> <p class=bodytext>כו', משא"כ בעצמו' הנה מבחי' האור והתגלות העצמות אין אנו יודעים אופן העצמו' כו', והיינו מצד הבדלת ערך העצמו' מן ההתגלות כו', דלבד זאת שהעצמו' אינו רק בבחי' מאור כו', וכמ"ש במ"א שיש כמה ענינים שהעצמו' נושא בעצמו שאין אנו יודעים מזה כלל כו' (וממילא הרי בחי' האור אינו מגלה את העצמו' כו'), הנה גם בזה שהוא ית' בבחי' מאור ה"ז בבחי' הבדלת הערך לגמרי מן האור וההתגלו' ממנו כו' וכמ"ש במ"א, וע"כ אין אנו יודעים מזה אופן העצמות כו', אבל מ"מ אנו יודעים מזה מציאות העצמות להיות עכ"פ התגלו' העצמו' כו', משא"כ מכח הגבול לא היינו יודעים גם מציאו' העצמו' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והדוגמא למעלה הנה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, איהו בחי' עצמות א"ס, ועם היותו פשוט ה"ה מתגלה בכמה אופנים, גרמוהי תרגום של עצמות שזהו עיקר בנין הגוף (ובפנימיות הוא העצם קודם ההתפשטות) והיינו בחי' הכלים, שזהו עיקר המציאות והגבול שבאצי', ושרשם מבחי' הגבול שבא"ס שנתגלה ע"י הצמצום בכדי שיהי' התהוות היש שלא הי' אפשר להיות מכח הבל"ג להיותו התגלות העצמות דלכן יודעים מזה מציאות העצמות (לא אופן העצמות מפני הבדלת הערך דהאור מהמאור, וגם שאינו רק בחי' מאור), והגם דכח הגבול ג"כ מן העצמות, ואנו יודעים מזה כח העצמות עוד יותר, הנה מכח הבל"ג להיותוen. אנו יודעים מזה לבד כח העצמות, משא"כ כח הגבול להיותו העלם אנו יודעים מזה כח העצמות ע"י הגילוי שמכח הבל"ג.</p></p> <p class=bodytext>קנד) <span class=cup>והנה</span> זה גופא שכח הגבול הוא בחי' העלם הוא לפי שהכוונה בזה הוא להיות התהוות מציאו' יש ודבר נפרד שזהו העלם בעצם (והכוונה היא להיות אתהפכא חשוכא לנהורא כו' וכמשי"ת), ולכוונה זו נמצא מן העצמות כח הגבול שהוא בחי' העלם כו', וע"כ בכדי שיהי' התהוות היש הי' צ"ל התעלמות בחי' כח הבל"ג שהוא בחי' התגלות העצמו' ושיתגלה כח הגבול כו', דכח הבל"ג להיותו בחי' גילוי העצמות הי' קודם הצמצום בבחי' התגברות על הכח הגבול, והיינו שכח הבל"ג הי' בהתגלות וכח הגבול הי' כלול בו שלא הי' ניכר כלל, וע"כ הי' הצמצום</p> <p class=bodytext><div class=pageno>דש</div></p> <p class=bodytext>שנתעלם אור הא"ס ונתגלה כח הגבול כו', ועמשית"ל בד"ה ויהי הענן והחשך ויאר. והגם שאין לך דבר שחוץ לעצמותו שהרי אוא"ס מאיר לאחה"צ כמו קוה"צ וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא דאני קאי על עצמות, וכמו האדם שאומר אני הכוונה על עצמותו כו', והיינו דעצמו' אוא"ס הוא לאחה"צ כמו קוה"צ כו' (וההפרש הוא רק בין העלם וגילוי כו', ובידיעת העצמו' הוא בבחי' גילוי כו'), וממילא אין העולמות בבחי' מציאות כו', דכ"ה באותי' הרשימו גופא דקוה"צ לא היו בבחי' מציאו' כו', שהרי אותיות הרשימו היו גם קוה"צ וכמא' גליף גליפו בטה"ע שזהו אותי' הרשימו כו' וכמ"ש במ"א, רק כשהי' האוא"ס מאיר בגילוי בהאותי' לא היו בבחי' מציאו' וע"י הצמצום נעשו בבחי' מציאות כו', דהגם שהצמצום לא נגע בהאותי' עצמן רק בבחי' האור שנתעלם כו', הרי עי"ז נעשו האותי' בבחי' מציאות כו' וכמ"ש במ"א. ובאמת הרי האוא"ס ממלא מקום החלל לאחה"צ כמו קוה"צ, וממילא גם לאחה"צ אין האותי' בבחי' מציאו' כלל כו', וכ"ה בהעולמו' ונבראי' שבאמת מאיר בהם גילוי אוא"ס ב"ה וגם לאחר שנתהוו</p> <p class=bodytext>אינם בבחינת מציאות כלל כו', מ"מ הרי הנבראים מרגישים א"ע למציאו' יש כו'. הנה זה גופא מה שהנבראי' המה בבחי' מציאו' יש בהרגשתן זהו מבחי' כח הגבול שבא"ס כו', וכמו"כ לאחר שנתהוו הנבראים הרי יש בהם אור וחיות לקיים מציאותם כו', זהו ג"כ מבחי' כח הגבול כו'. דהנה אנ"ר עד"מ באדם למטה שיש בו נפש המחי' אותו דמהות הנפש אין אנו יודעים מה הוא אבל זאת אנו יודעים שיש בו נפש המחי' אותו שהרי בצאת הנפש מהגוף נשאר הגוף כאבן דומם כו', הנה לבד הנפש בהכרח שהגוף עצמו יש בו חיות לקיים מציאותו, שהרי גם בצאת הנפש נשאר הגוף עכ"פ כדומם כו', הרי בהכרח שיש בו חיות כו', וזה לבד הקיסטא דחיותא שזהו מה שנשאר מהנפש גם לאחר הסילוק כו', דזהו"ע מ"ש ונפשו עליו תאבל כו', ומשו"ז קשה רמה כו'. הנה לבד זאת יש בו חיות לקיים עצם מציאות כו', וכמו אדה"ר קודם שנפח באפיו נ"ח שהי' מוטל גולם וכמ"ש גלמי ראו עיניך כו' שהי' במציאו' עכ"פ כו', וכמו עד"מ עץ כשכורתין אותו שנפסק צורת חיותו הרי צורת עצם מהותו נשאר קיים כו', ובהכרח הרי יש בו חיות</p> <p class=bodytext>המקיימו כו'. והדוגמא למע' הוא כדאי' במא' דפתח אליהו וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא כו', הרי אשתארו כגופא עכ"פ כו', וידוע שזהו מצד החיות שיש בעצם הכלים לקיים מציאותם לבד האור המתלבש בתוכם כו', והן השמות דאל אלקים שהן מבחי' הרשימו שרש ומקור הכלים כו', וכמו"כ כל הנבראי' עד למטה מטה גם אחר שנתהוו יש בהם חיות לקיים מציאותם כו', וזהו מבחי' כח הגבול כו', דהתהוות הנבראי' הוא מכח הגבול כו', וכמו"כ לאחר שנתהוו נמצא בהם מכח הגבול לקיים מציאותם כו', רק שזהו מה שנמצא בהם לא שהוא בהם בבחי' התלבשו' והתגלו' כו' (שזה שייך בבחי' או"פ כו'), והחיות הזה זה מה שנמצא בהם כח מבחי' כח הגבול שבא"ס לקיים מציאותם כו'. וזהו איהו וגרמוהי חד דאיהו הוא בחי' כח הגבול שבא"ס ומתייחד עם גרמוהי לפעול פעולת ההתהוות, וכן לאחר שנתהוו לקיים מציאותן כו'. אמנם ענין איהו וחיוהי חד הנה חיוהי הן האורות דשרש האורות הן מאוא"ס הבל"ג כו', דהגם שהאורות באין ג"כ בבחי' מדה וגבול וגם בשרשן הן בבחי' ע"ס כו', הרי נת"ל פרק ט"ז</p> <p class=bodytext>ופרק כ"ז שא"ז בחי' כח הגבול שבא"ס כ"א זהו מה שהא"ס הבל"ג שיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו', וא"כ הרי שרשם הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שה</div></p> <p class=bodytext>מכח הבל"ג שבא"ס רק זהו מה ששיער כו', וזהו בחי' איהו שמתייחד עם חיוהי היינו בחי' כח הבל"ג שבא"ס שהוא בחי' התגלו' העצמו' כנ"ל שמתייחד עם האורות כו', והוא בחי' כח הגילוי שבא"ס כו', וזהו דבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי הוא כח הא"ס להיות בחי' ההתהוות כו' (והיינו להיות בחי' ההעלם כו'), ואיהו שמתייחד עם חיוהי זהו כח הא"ס להיות בחי' הגילוי כו', וזהו דב' בחי' איהו הגם ששניהם הם כח הא"ס כו', מ"מ בחי' איהו שמתייחד עם חיוהי שזהו בחי' כח הגילוי שבבחי' א"ס ובבחי' בל"ג ה"ז מדרי' גבוה ונעלה יותר מבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזה שנמצא בחי' כח נעלם הוא בכדי שיהי' מציאות יש, וע"ז הי' הצמצום שיתגלה בחי' כח הגבול והגם שאין דבר חוץ לעצמותו, וכמו שהיו אותיות הרשימו קודם הצמצום כן הם אח"כ, וכן הנבראים אינם במציאות, מ"מ הרגש מציאותם בעצמן הוא מכח הגבול, וזהו המקיים מציאותם לאחר שנבראו כמו קיום הגוף עצמו, וזהו בחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי, וחיוהי הוא בחי' האור דשרשו מכח הבל"ג, וזהו בחי' איהו שמתייחד עם חיוהי להיות בחי' גילוי.</p></p> <p class=bodytext>קנה) <span class=cup>והנה</span> באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד מובן דבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי זהו בחי' האו"פ המתייחד עם הכלים כו', אך ג"ז מובן שם שא"ז כ"א לצורך ההתהוות כו' (לא בחי' עצמי' האורות והכלים כמו שהן מצ"ע כו' כ"א לפעול פעולת ההתהוות כו'), והיינו מה שהכלי מגביל את האור לפעול כפי אופן מהותה דוקא כו'. וכמו עד"מ בגוף ונפש הרי לאחר כל העילוים שיש בהגוף ע"י הנפש המתלבש בתוכו ומתגלה ומתאחד בו כו', הרי הגוף מתגבר על הנפש שע"י התלבשותו בגוף ה"ה בא בהגשמה לפי אופן אברי הגוף שיהי' לו שייכות לענינים גשמי', וכמו להשכיל השכלה גשמי' ולראות ראי' גשמי' כו', דהנפש מצ"ע הרי אינה שייכה להענינים הגשמי' כלל, וכמו"כ גם כחות הנפש קודם התלבשותם בגוף הרי אינם שייכים לענינים גשמי' וע"י התלבשותם בגוף נעשים בבחי' שייכות לענינים גשמי' כו'. והנה באמת תכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה והתלבשותה בגוף הוא בכדי להאיר את העולם כו', וכמ"ש נר ה' נשמת אדם וכמו הנר שהוא להאיר את החשך כמו"כ הנשמה היא נר ה' להאיר כו', ולהיות עוה"ז</p> <p class=bodytext>הוא חשך כפול ומכופל צריכים ריבוי נרות כו', והו"ע ירידת הנשמו' למטה להאיר את העולם כו', ובד"כ זהו בעובדי ה' בנשמתן שאינם נתפסים בגשם ואין העולם מעלים ומסתיר להם ואור נשמתן מאיר בהם בהתגלו' כו', וזהו ג"כ ע"י הגוף דוקא, דהנשמה קודם התלבשותה בגוף אינו בגדר להאיר את העולם כ"א ע"י התלבשותה בגוף כו', רק שהגוף אינו מסתיר על הנשמה אדרבה מגלה אותה להאיר למטה כו', והעיקר הוא ע"י תומ"צ עי"ז דוקא מאירים את העולם כו', דענין להאיר את העולם הוא שיהי' אתהפכא חשול"נ כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ואתחנן. וזהו דוקא ע"י המשכה דבחי' עצמו' א"ס ב"ה וכמ"ש והוי' יגיה חשכי דבכדי להגיה החשך זהו מבחי' ש' ה' דלעילא דוקא כו', דמ"ש כי אתה נרי הוי' הו"ע נר ה' דנשמה כו', אבל והוי' יגיה חשכי הוא להיות אתהפכא חשוכא כו', וזהו ע"י ש' הוי' דלעילא כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שו</div></p> <p class=bodytext>וההמשכה הוא ע"י תומ"צ כו'. דזהו ההפרש בין המשכה דנשמה לההמשכה דתומ"צ, דהנשמו' בכח עצמן ממשיכים רק הארה לבד כו' (וע"ה שממשיכים מדרי' גבוהות כ"ז הוא רק הארה לבד כו'), וההמשכה דתומ"צ הוא המשכה עצמי' כו', דהיינו ההמשכה מלמעלמ"ט כו' כנודע, ועי"ז דוקא הוא שיהי' אתהפכא חשול"נ כו'. וכמו"כ הביטול האמיתי הוא ג"כ ע"י תומ"צ דוקא וכמ"ש בסש"ב פל"ה דאפי' צדיק גמור עובד ה' ביראה ואה' בתענוגים אעפ"כ אינה בטלה במציאות לגמרי כו', להיות לאחדים ומיוחדים באיחוד גמור רק הוא דבר בפ"ע ירא ה' ואוהבו כו', משא"כ המצות שהן פנימי' רצונו ית' כו', מיוחד ונכלל ברצונו ית' והיו לאחדים ממש ביחוד גמור כו', וכמו"כ לפעול בעולם להאיר את העולם זהו ע"י תומ"צ דוקא כו'. וזהו ג"כ ההפרש בין האבות למ"ת, דהנה בענין להאיר את העולם יש בזה חילוק אם במה שהעולם לא יעלים ויסתיר על אלקו' כו', או שהחשך וההעלם יהפך לאור כו'. והאבות שהי' עבודתם בכח עצמן בהתגלות אור נשמתן המשיכו גילוי אלקו' שהעולם לא יעלים ויסתיר כו' (והיינו שלא יהי' בחי'</p> <p class=bodytext>חסרון האור וממילא לא יהי' יניקה ואחיזה כו' וכמשנת"ל פרק קמ"ג), אבל בכדי שיהי' אתהפכא חשול"נ זהו ע"י המשכת העצמו' שנמשך במ"ת כו', אך כ"ז הוא בעובדי ה' בנשמתן כו'. משא"כ עובדי ה' בגופן האור האלקי בא בהם בהגשמה כו', דהגם שממשיכים ג"כ גילוי אלקו' ע"י העבודה ויגיעה שלהם שפועלים בירור וזיכוך הנה"ב כו' מ"מ ה"ז בא בהגשמה כו', דכשם שהגוף מסתיר על אור נשמתן כמו"כ ה"ה מסתיר על האלקו' שממשיכים כו', וזהו שגם בעבודה ע"י שנתפס בגשם שז"ע עובדי ה' בגופם כו' בא האור האלקי בהגשמה כו', וכ"ש בכללות ענין התלבשו' הנשמה בגוף הרי אור הנשמה נעשה בהגשמה כפי אופן אברי הגוף כו'. והדוגמא מזה למע' בענין איהו וגרמוהי חד שהאור בא בהתלבשו' ותפיסא בהכלי והיינו בבחי' חיצוני' הכלים שמגבילים את האור ובא בהגשמה כפי מהות הכלים כו', (דכמו בנפש ענין עובדי ה' בנשמתן הדוגמא מזה למע' בחי' פנימי' הכלים שההתגלו' הוא האור כו' והוא שאינו נתפס כו', וה"ז למע' עדיין מהתהוות כו', ומש"א איהו וגרמוהי חד לברוא כו', זהו בבחי' חיצוני' הכלים</p> <p class=bodytext>שעושים הגשמה בהאור כו'). אך בהאור זהו ג"כ בחיצוני' האור שבזה שייך לומר שהכלים מגבילים את האור שיהי' כמהות הכלים כו', אבל לא בבחי' פנימי' האור כו' (ששם התגברות האור כו', וגם הכלים אינם בבחי' מציאו' ממש כו'). וכידוע שיש שם העצם והתואר והפעולה, דשם העצם הוא בחי' עצם האור שלמע' עדיין מהתלבשות בכלים כו', ושם התואר הוא פנימי' האור שמתלבש בבחי' פנימי' הכלים כו' שעז"נ יהיב חכמתא לחכימין, דחכמתא הוא בחי' עצם האור ויהיב חכמתא לחכימין היינו לחכימין בעצם בבחי' פנימי' האור והכלי שאינו עדיין לפעול כו' וכמ"ש במ"א, ושם הפעולה הוא בחיצוני' הכלים המלבישים לחיצוני' האור שהוא לפעול פעולת ההתהוות כו' (ועמשית"ל ד"ה ויקחו לי תרומה). וזהו דבג' עולמו' בי"ע הכללים נק' אצי' אדם דעשי' דכללות, דעשי' הוא בחי' כח נבדל כו', דהעיקר הוא בבחי' חיצוני' הכלים כו'. והענין דהנה בעשי' יש ב' ענינים הא' שהוא בבחי' התחברות עם הכח הפועל וכמו האומן שעושה כלי שבשעת העשי' הכלי היא בהתחברו' עם כח הפועל ואם יופסק ההתחברות לא תוגמר</p> <p class=bodytext>הכלי כו', והב' שלאחר שנפסק ונבדל מכח הפועל אז דוקא ניכרת הפעולה, וכמו בזריקת אבן הרי דוקא כשהאבן יוצא מידו אז ניכרת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שז</div></p> <p class=bodytext>הפעולה כו', ומה שאצי' נק' עשי' היינו במדרי' הב' הנ"ל, וכדאי' בס' הבהיר נטל צרורות וזרקן דקאי על אצי' בכלל (מפני ששם בחי' הכלים כו') וכמ"ש במ"א. ובאצי' גופא ב' ענינים הנ"ל זהו בבחי' המל' כמו שהיא באצי' שהיא בבחי' התחברות והתאחדות כו', וכמו שנעשה בבחי' מקור לבי"ע שנעשה בבחי' נבדל כו', ובכלים דע"ס בכלל זהו בחי' חיצוני' הכלים כו', וז"ע היחוד דאיהו וגרמוהי הוא בשביל ההתהוות והיינו שהכלי יסתיר ויעלים על האור להיות התהוות המציאו' כו', משא"כ איהו וחיוהי חד דאיהו זהו בחי' האוא"ס הבל"ג המתייחד עם האורות כו', וענין היחוד הוא להיות העילוי בבחי' חיוהי שיהי' מאיר בהם בחי' עצם האור כו' וכמשי"ת, ועי"ז יהי' בחי' הגילוי שלא בהגבלה כו', דהאורות ה"ה באין בבחי' מדה וגבול שעי"ז הוא בחי' מיעוט האור ממדרי' למדרי' כו', וע"י היחוד דאיהו וחיוהי הוא שהאורות יהיו בבחי' גילוי שלא בהגבלה כו'. וזהו ההפרש בין איהו וחיוהי חד לאיהו וגרמוהי חד, דאיהו המתייחד עם גרמוהי זהו בחי' כח הגבול שבא"ס שענינו הוא להיות בחי' התהוות</p> <p class=bodytext>המציאו' דוקא כו', ובהאור גופא בחי' האיהו הוא בחי' חיצוני' האור לא בחי' עצמו' האור כו', וענין היחוד הוא בחי' תפיסת האור בבחי' חיצוני' הכלים שבזה הוא התגברות הכלים על האור להסתיר על האור לפעול פעולת ההתהוות להיות בחי' מציאות יש כו', אמנם בחי' איהו המתייחד עם חיוהי זהו בחי' האוא"ס הבל"ג שהוא בחי' התגלות העצמו' וענינו הוא בחי' הגילוי כו', וענין היחוד הוא להיות בחי' תוס' אור בהאו"פ שעי"ז יהי' הגילוי דהאו"פ שלא בהגבלה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאגה"ק דאיהו המתייחד עם גרמוהי הוא האו"פ, והיינו האור שלצורך ההתהוות שהכלי מגבילו, וכמו שהגוף מגביל ומגשם אור הנשמה, ובאמת ירידת הנשמה הוא להאיר את העולם, וזה ג"כ ע"י הגוף, והעיקר הוא בעובדי ה' בנשמתן שהגוף מגלה הנשמה (ולמעלה הוא בחי' פנימיות הכלים ופנימיות האורות), ומ"מ העיקר הוא ע"י תו"מ, דלהאיר הוא להיות אתהפכא חשוכא לנהורא, והוא ע"י ש' הוי' דלעילא, והנשמות ממשיכים הארה וע"י תו"מ המשכה עצמיות, וכן הביטול ויחוד האמיתי הוא ע"י תו"מ. וזהו ג"כ שהאבות המשיכו שהעולם לא יסתיר וע"י תומ"צ הוא שהחשך יהפך לאור, ובעובדי ה' בגופם האור בא בהגשמה, ולמעלה הוא בחי' חיצוניות הכלים המלבישים ומגבילים בחי' חיצוניות האור שנק' שם הפעולה, והוא בחי' הארה נבדלת, וכמו האבן כשיוצא מיד הזורק שאז דוקא ניכר הפעולה, וזהו איהו וגרמוהי שהכלי יעלים על האור, שזהו בשרשו מכח הגבול, ואיהו וחיוהי הוא עילוי בהאור שבא במדה וגבול להיות בלי הגבלה.</p></p> <p class=bodytext>קנו) <span class=cup>והנה</span> ידוע דשרש ההתהוות הוא מבחי' ז"א דאצי', דג"ר הן למע' מהעולמות וכמא' אלפים שנה קדמה תו' לעולם שהן אאלפך חכ' אאלפך בינה כו', וכתי' הנסתרות לה"א דחו"ב הן נסתרות עדיין כו', וז"ת הן מקור העולמות וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם כו', ובפרקי היכלות אי' שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים פרסאות כמנין ורב כח. וידוע דיוצ"ב היינו ז"א דאצי' כו', והיינו לפי שבחי' ז"א דאצי' זהו בחי' המציאות שבאצי' והו"ע גרמוהי כו', וכמ"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שח</div></p> <p class=bodytext>בע"ח דגרמוהי הוא ז"ת כו'. והענין הוא דהנה אי' בע"ח דהתהוות ז"א הוא מג' מדרי' והן אורות ניצוצות וכלים כו', וכולם הם מבחי' דתהו, דאורות הן האורות שנסתלקו כו', וניצוצות הן ניצוצי האור שנשארו בשברי הכלים כו', וכלים הן שברי הכלים שנפלו ומהם נבנה בנין הז"א כו'. וידוע דספי' דתהו היו בבחי' מציאות דבר דזהו"ע אנא אמלוך כו', ואפי' הביטול שלהם שלא הי' בבחי' הנחת עצמותו לאמיתי' הכוונה דלא לתהו בראה אלא לשבת כו', ולכן כשנתלבשו בכלים לא יכלו הכלים לסבול כו', וע"כ בנין הז"א שהוא מבחי' התהו ה"ז ג"כ בבחי' מציאות דבר כו'. והגם דכללות עולם התיקון הוא מה שנתקן מבחי' התהו כמ"ש בע"ח, מ"מ הרי ידוע דהשבירה הי' רק בז"ת ולא בג"ר כו', ובבינה הי' השבירה רק בחיצוני' הבינה לא בבחי' פנימי' בינה וכ"ש בחי' החכ' דכתיב ימותו ולא בחכ' כו', וע"כ הג"ר הם בחי' התיקון בעצם ואינם בבחי' מציאות כו', וז"ת הן מה שנבנה מבחי' התהו וה"ז בבחי' מציאות כו'. והגם דלידת והתגלות המדות הן מהמוחין שפועלים ביטול וחלישות בהמדות כו', וא"ז כמו</p> <p class=bodytext>בתהו דשם ג"כ המדות נמשכים מהמוחין ה"ז בבחי' מעבר לבד כו', אבל בתיקון הרי המדות כלולים תחלה במוחין ומהם המה מתגלים כו', מ"מ ה"ה בבחי' מציאות כו', וגם כמו שכלולים בהמוחין ה"ה בבחי' מציאות כו', וכמשנת"ל פקנ"א בענין וצפונך תמלא בטנם שהן בבחי' מציאות דבר כו', והתהוותן מהמוחין הן להיות בבחי' מציאות כו', וממילא גם הארת המוחין אינו מעצמות המוחין, וכנ"ל פקנ"ה בענין איהו וגרמוהי דבחי' איהו ה"ז הארה לבד לא בחי' עצמות האור כו'. אך זהו במדות דבינה דשם הן בבחי' מציאות עד ששייך לומר שהן שם בבחי' עיבור כו', אבל מדות שבחכ' אינם בבחי' מציאות כו', דהגם שיש מדות גם בחכ' כו', הרי בחכ' אינו שייך ענין עיבור והיינו שהמדות דשם אינם בבחי' מציאות כו', וזהו ההמשכה מבחי' חכ' לא בבחי' מהות ומציאות דבר כו', וממילא גם האור הוא בחי' אור עצמי כו' וכנ"ל בענין איהו וחיוהי כו' (דעיקר חיוהי הוא בחי' החכ' וכמ"ש בע"ח שגם בינה נק' גרמוהי לגבי החכ' כו'). והענין הוא דהנה ידוע דבז"א יש פנימי' וחיצוני', דחיצוני' ז"א הוא בבחי'</p> <p class=bodytext>התחלקות ופנימי' ז"א הוא בבחי' התכללות ומאיר בו שם הוי' וכמו ת"ת שכולל חו"ג שמאיר בו ש' הוי' כו', וכמו עד"מ באדם הרי גופי האברים הן מחולקים ומובדלים זמ"ז במזגו וטבעו כו' היד לכתוב והעין לראות כו', ובפנימי' ה"ה קשורים וכלולים זע"ז כו'. וכמו"כ בחי' חיצוני' ז"א המדות הן מובדלים ומופרדים זמ"ז כו', ובפנימי' ה"ה בבחי' התכללות מבחי' ש' מ"ה דתיקון כו', וכמ"ש בסדור שער המועדים, וזהו כמו מבחינת החכ' שזהו בחי' ש' מ"ה כו'. וזהו ההמשכה דהאבות שהמשיכו גילוי אלקות והיינו שהמשיכו מבחי' איהו וחיוהי חד כו', דהתהוות העולמות הוא מבחי' גרמוהי דבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי זהו רק חיצוני' האור כו', והיחוד הוא רק לצורך ההתהוות שהוא בחי' העלם כו', אבל האבות המשיכו בחי' איהו וחיוהי כו', דהאורות ג"כ באים בבחי' מדה וגבול כו', אך ע"י תוס' אור בהם מבחי' איהו עי"ז הוא ההמשכה שלא בבחי' מדה וגבול ונמשך האור והגילוי בכל המדרי' גם למטה כו'. ואחר כ"ז הגם שהאבות המשיכו בחי' גילוי אלקות מ"מ כללות ההמשכה הוא מבחי' האור דס'</p> <p class=bodytext>השתל' כו', רק שהמשיכו מבחי' שרש ומקור ההשתל' כמו שהוא בבחי' חכ' ראשית ההשתל' דההמשכה הוא שלא בבחי' מדה וגבול כו', וע"כ המשיכו בחי' מילוי החסרון דבחי' מל', דעי"ז המשיכו גילוי אלקות גם למטה כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שט</div></p> <p class=bodytext>אבל מ"מ א"ז גילוי אור חדש ממש כו'. דזהו ההפרש בין ההמשכה דהאבות להמשכה דמ"ת, דהאבות המשיכו רק משרש ומקור ההשתל' ובמ"ת נמשך גילוי אור חדש ממש כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ושרש ההתהוות הוא מבחי' ז"א בחי' גרמוהי לפי הע"ח, דג"ר הן עצם התיקון בחי' מ"ה, וז"א הוא מבירור אנ"כ דתהו בחי' מציאות, ולידת המדות מן המוחין להיות בבחי' מציאות, גם מדות שבבינה הן בבחי' מציאות, אבל בחכ' אינם במציאות, וזה נמשך בפנימיות ז"א שזהו עיקר התיקון וההתכללות, וזהו שהמשיכו האבות בחי' איהו וחיוהי, וכ"ז הוא מראשית ההשתל' רק שלא ע"פ קה"מ, והוא מילוי החסרון לבד, ובמ"ת נמשך גילוי אור חדש.</p></p> <p class=bodytext>קנז) <span class=cup>והענין</span> הוא דהנה כתי' די מחסורו, וארז"ל אפי' סוס לרכוב ועבד לרוץ כו' שזהו ריבוי השפעה כו', אבל אי אתה מחוייב לעשרו, דענין העושר הוא בבחי' ריבוי ההשפעה שלא בהדרגה כלל כו', ובמאו"א אות ע' ס"נ כ' עשיר נק' ז"א שיש לו כסף רב מהחסדים עכ"ל, ופי' כסף רב היינו שנמשך מבחי' ת' עלמין דכסופין דיירתין צדיקייא לעלמא דאתי כו', והן בחי' אורות הנמשכים מבחי' עתיק כו', ומבו' במ"א שזהו בחי' העונג העצמי הבלתי מורגש כו'. וזהו שנא' בהם עובר לסוחר, כי כתר נק' סוחר מל' סחור סחור שהוא בחי' מקיף להשתל' כו', והיינו בחי' חיצוני' הכתר בחי' עגולי א"א שהן מקור להשתל' הכולל כולם וסובב ומקיף כולם כו' (ומתלבש בזה ג"כ בחי' ז"ת דעתיק שזהו עונג הפשוט הבא במורגש כו'), ועובר לסוחר היינו מה שלמע' מבחי' הכתר כו'. וזהו"ע עשיר שהוא ההמשכה מבחי' פנימי' הכתר שאינו מקור להשתל' כלל כו', ועיקר ענין עשיר הוא בדעת וכמא' אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת, וידוע דהיינו בחי' ד"ע וד"ת, דעשיר הוא בחי' ד"ע שמחליף מקום פנימי'</p> <p class=bodytext>הכתר כו', והוא הדעת שממשיך בחי' עצמות א"ס כו', וכידוע ההפרש בהספי' בס' עמידתן אם הם עומדים זת"ז או שהן בבחי' קוין דאז הדעת עומד תחת הכתר והיינו בחי' פנימי' הכתר כו', ועז"א כשאין הכתר נמנה אז הדעת נמנה היינו שממשיך בחי' פנימי' הכתר באצי' כו', וזהו שאצי' הוא בחי' עצמות לא בחי' הפרשת הארה לבד כו' וכמשנת"ל פקל"ז, וד"ת הוא שממשיך האור דס' השתל' כו', וכמ"ש במ"א. וז"ע די מחסורו בחי' מילוי החסרון לבד היינו ההמשכה דס' השתל' וזה הי' המשכת האבות שהמשיכו תוס' אורות ולהיות גילוי אלקות למטה לפי שהמשיכו האור כמו שהוא בשרשו ומקורו שעי"ז נמשך גם למטה גילוי אלקות כו'. אבל כ"ז הוא האור דס' השתל' כו', דכללות ההמשכה דס' השתל' גם בחי' הגדלות שבזה הוא בבחי' קטנות לגבי בחי' עצמות א"ס ב"ה שלמע' מע' מס' השתל' כו' כמ"ש במ"א, ולכן הי' עיקר ההמשכה שלהם למע' להיות הגדלת הז"א ברמ"ח אברים כו', וכמ"ש בתו"א ד"ה משה ידבר והביאורים, ולמטה הגם שהמשיכו גילוי אלקות וכמו ואת הנפש אשר עשו כו', אין לזה ערך לגבי ההמשכה שלהם למע'</p> <p class=bodytext>כו', והיינו מפני שהיו בבחי' קטנות עדיין בחי' יניקה לבד ע"כ הי' עיקר המשכתם למע' כו'. וזהו וארא כו' באל שדי שכל ההמשכות שהמשיכו האבות הגם שהי' בזה גילוים נעלים והמשיכו גילוי אלקות למטה ג"כ כו', הנה כ"ז הוא בחי' שם אל שדי לבד כו', וידוע מ"ש בלק"ת מהאריז"ל דהתחלת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שי</div></p> <p class=bodytext>היח"ע דמ"ת הי' מהאבות, והיינו מה שבעבודתם המשיכו גילוי אלקות בעולם ולהיות בחי' ביטול בעולם, אך היחוד שהתחיל מהאבות זהו בבחי' אל שדי אבל עיקר היחוד שמבחי' ש' הוי' זה נעשה ע"י מ"ת דוקא כו', וז"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם, דהגם שנא' כ"פ ש' הוי' גבי האבות כ"ז הוא הארת ש' הוי' שע"י ש' אלקים וש' שדי, ונק' אל שדי דשם אל מורה על הגילוי וכל גילוי אור הוא מש' הוי' ואז גם הש' שדי הוא בבחי' גילוי דזהו"ע שדי באלקותו כו', אבל ש' הוי' עצמו לא נתגלה להם כו', ולכן אמר לבנ"י אני הוי' דבמ"ת נתגלה ש' הוי' עצמו כו', ולכן עיקר ענין מ"ת הוא שיהי' ההמשכה והגילוי למטה דוקא כו'. וז"ע מ"ש כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט, דהרים הן האבות שהמשיכו גילוי אלקות אבל עיקר המשכתם הי' למע' כו', ואו' ע"ז כי ההרים ימושו כו', אבל וברית שלומי לא תמוט והיינו בחי' יסוד שבעצמות כו', דהנה יסוד הוא המקשר ומחבר וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד כו', רק שזהו בחי' יסוד שבאצי' שאינו מקשר עד למטה ממש כו', אבל ברית שלומי הוא בחי' יסוד שבעצמות שמקשר עד למטה מטה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש פנחס בן אלעזר כו' השיב את חמתי מעל בנ"י כו', דהנה אי' בזהר דבפנחס נתגלגל נשמת נדב ואביהוא וע"י נתתקנו. דהנה חטא נדב ואביהוא הי' כמ"ש בקרבתם לפני ה' וימותו כו', שהו"ע עריבות נעימות כו', עד שתגעל הנפש את הבשר כו', דלכאורה א"מ מפני מה נחשב זה לחטא הלא זה עבודה גבוה ונעלה ביותר בבחי' כלוה"נ ממש כו'. אך הענין הוא שהי' אצלם שלא כפי הכוונה האמיתית, דהכוונה היא כמ"ש לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה והיינו שאחר הרצוא יהי' שוב כו', דמתחלה צ"ל הרצוא בבחי' כלוה"נ דהיינו האה' דבכל מאדך שהו"ע עושין רש"מ כו', ואח"כ צ"ל השוב בקיום התומ"צ כו', והו"ע והיו הדברים האלה שאומרים אחר בכל מאדך דבד"ת הכתוב מדבר כו'. דהנה בפ"ר דק"ש או' שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ואי' ברוקח דג' שמות ה' אלקינו ה' הם אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, אני ראשון הוא לפה"צ ואני אחרון לאחה"צ, ומבלעדי באמצעיתא אין אלקים המסתיר, דאוא"ס הוא יחיד ומיוחד אחה"צ כמו קוה"צ דאתה הוא עד שלא נברה"ע ואתה כו', ומה</p> <p class=bodytext>שנתהוו העולמות בבחי' מציאות כו', הוא מבחי' הארה דהארה לבד שז"ע בשכמל"ו כו', והו"ע איהו וגרמוהי חד בחי' חיצוני' האור המתלבש בחיצוני' הכלים כו'. וכשיתבונן בזה איך דאוא"ס הוא יחיד ומיוחד לאחה"צ כמו קודם כו', וההתהוות הוא רק מהארה חיצוני' לבד כו', עי"ז יהי' הרצוא בבחי' כליון בעצמותו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', דלבד זאת שאינו חפץ בחיצוני' העולמות אלא שגם בההארה לא חפצתי כ"א להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה כו'. וכאשר בא בבחי' הרצוא לבחי' העצמות אז הוא דוקא השוב שז"ע והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר, דהיכן מוצאים בחי' העצמות ה"ז בתו' כו', וזהו תכלית הכוונה בהרצוא שיהי' אחריו שוב כו', וצ"ל הרצוא באופן כזה שיהי' בבחי' אחיזה בפנימי' בכדי שיהי' אחריו שוב כו'. אך בנדב ואביהו הי' הרצוא בכלות הנפש שלא רצו בהשוב כ"א בהרצוא והי' אצלם שלא בבחי' אחיזה בפנימי' כו', וע"כ בהרצוא שלהם הי' הסתלקות הנפש והגוף נשאר קיים כו', וזה הי' החטא שלהם שהי' בהם רצוא בלא שוב כו', ונתתקנו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיא</div></p> <p class=bodytext>ע"י פנחס שהי' אצלו מס"נ בפו"מ והוא מסירת הגוף דזה גופא היא מצוה שהו"ע קידוש השם בפו"מ כו', ומ"מ הי' בבחי' אחיזה בפנימי' שהרי לא הי' בבחי' כלוה"נ בפו"מ והמס"נ הי' בגדר מצוה לקיים רצונו ית' כו', ולכן ע"י תיקון חטא נדב ואביהו כו'. וע"ז ניתן לו הקבלת שכר דהנני נותן לו את בריתי שלום שזהו בחי' יסוד שבעצמות והיינו המשכת עצמות כו', דע"י מס"נ ובפרט במס"נ בפו"מ שהיא מצוה כו' ממשיכים בחי' עצמות א"ס ב"ה, וההמשכה היא ע"י התו' שנק' ג"כ ברית שלום, וכידוע שהתו' נק' ברית וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה וכתי' וכל נתיבותי' שלום, והיינו שע"י התו' הוא המשכת העצמות כו', דהתו' היא בחי' חכ' ובבחי' פנימי' ועצמי' החכ' נמשך בחי' פנימי' ועצמי' א"ס כו' וכמשי"ת. וזהו דהקבלת שכר שלו הוא בבחי' בריתי שלום שהו"ע וברית שלומי כו', ומ"ש השיב את חמתי פי' השיב הו"ע ההשבה, והיינו שהשיב מן הפירוד אל היחוד כו', ובהשבה יש ב' ענינים, אם ההשבה מן הפירוד לבד או שנכלל ממש ביחודו ית', וכאן הכוונה שהשיב בבחי' היחוד ממש כו', והו"ע אתהפכא</p> <p class=bodytext>חשול"נ שזהו בכח העצמות דוקא כנ"ל, וע"ז הוא השכר הנני נותן לו את בריתי שלום בחי' יסוד שבעצמות כו'. וזהו שא' במדרש משיב חימה בנו של אהרן שהשיב חימה ע"י הקטרת, דהנה י"א סממני הקטרת ידוע שהן נגד י"א כתרין כו', דענין ההקטרה הוא האתהפכא כו', וכמו"כ פנחס השיב את חמתי שהרע נהפך לטוב כו', והקבלת שכר ע"ז הוא ברית שלום כו', וזהו פנחס בן אלעזר כו', דבפנחס הי' מס"נ בפו"מ רק שהי' בבחי' אחיזה בפנימי' והיא גופא הי' מצוה כו', ועי"ז השיב את חמתי בבחי' אתהפכא חשול"נ כו', וע"כ הנני נותן לו את בריתי שלום בחי' יסוד שבעצמות להיות המשכת העצמות עד למטה מטה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> די מחסורו אי אתה מחויב לעשרו, עשיר ז"א שיש לו כסף רב הן ת' עלמין דכסופין והן עובר לסוחר, סוחר עיגולי אריך, עובר לסוחר עתיק, אין עשיר אלא בדעת ד"ע שממשיך מפנימיות הכתר, וזהו ש' הוי' שנמשך במ"ת ואמת הוי', והאבות המשיכו ש' שדי, ולכן הי' עיקר הגילוי למעלה (ומ"מ הי' זה הכנה) למ"ת. וזהו כי ההרים ימושו וברית שלומי לא תמוט, יסוד שבעצמות שנמשך עד למטה. וזהו פנחס כו' ברית שלום, נדב ואביהו הי' רצוא בלא שוב ובתיקון צ"ל רו"ש ה' אחד מס"נ ואח"כ והיו הדברים האלה, ופנחס תיקן ע"י מס"נ בפו"מ בגדר מצוה, ע"כ הנני נותן לו ברית שלום בחי' וברית שלומי לא תמוט.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>