המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ מטות, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/40/index.htm">בס"ד. ש"פ מטות, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ מטות, תער"ג</h3><div class=pageno>שיא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר, זה הדבר אשר צוה ה' כו', וצ"ל מהו ההפרש בין שבטים למטות דפעמים נא' שבטים וכמ"ש כל אלה שבטי ישראל כו', ופעמים נא' מטות מהו ההפרש ביניהם. ומפני מה בנדרים נא' ל' מטות כו'. גם מהו"ע ראשי המטות כו'. גם צ"ל מ"ש זה הדבר אשר צוה ה' מהו ההקדמה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיב</div></p> <p class=bodytext>הזאת והול"ל מיד איש איש כו', מהו אומרו תחלה זה הדבר כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דהמשכה דתו' הוא המשכת אור חדש כו', דהאבות הגם שהמשיכו בחי' גילוי אלקות בעולם מ"מ ההמשכה הוא האור דס' השתל' לא גילוי אור חדש כו', וז"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם לא ניכרתי במדת האמיתי' שלי דהיינו אמיתי' ש' הוי' עצמו לא נמשך להאבות להיות המשכתם הוא רק האור דס' השתל' כו', רק שהמשיכו משרש ומקור ההשתל' כמו שהוא בבחי' החכ' שעי"ז המשיכו גילוי אלקות כו'. וז"ע וארא כו' באל שדי כו' שדי באלקותו לכל ברי' וגם שאין העולם ומלואו כדאי כו', וכמשנת"ל (ד"ה ויקח קרח), וה"ז למע' מההמשכה דברה"ע ע"פ מא' קו המדה דההמשכה במדרי' התחתונה אינו כפי מהות מדרי' העליונה כו', והאבות המשיכו האור שלא ע"פ מא' קו המדה והמשיכו עי"ז גילוי אלקות בעולם כו', מ"מ א"ז או"ח כו', אך ע"י התורה נמשך גילוי או"ח ממש בחי' גילוי אור עצמי כו'.</p> <p class=bodytext>קנח) <span class=cup>אך</span> לכאורה צ"ל והלא כל ההמשכות והגילוים שבעולמות הכל הוא ע"פ קו המדה, דאא"ל שום המשכה וגילוי בעולמות כ"א ע"י המדידה כו', דגם אורות מקיפים הם בבחי' מדידה כו', וכמ"ש ושקל בפלס הרים, דהרים הן הרים הגבוהים ליעלים בחי' מדות דא"א ה"ה ג"כ במשקל כו' וכמ"ש במ"א, ומכ"ש או"פ שהם בבחי' משקל ומדידה כו', והמדידה הוא באופן המשכת האור ובאופן שיתקבל בעולמות כו' (ידוע במשל דמשפיע ומקבל שלאחר שמעלים המשפיע אור שכלו העצמי שנמצא בו אור השכל השייך אל המקבל, ה"ה נמצא תחלה בבחי' נקודה ואח"כ מפרט הפרטים בעצמו מה שיכול להתגלות אל המקבל, וזה עדיין לפי ערך שכלו של המשפיע ולמעלה עדיין מגילוי אל המקבל, וצ"ל עוד צמצום שיהי' אור השכל לפי ערך כלי המקבל שיתקבל בכלים וחושים של המקבל כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו בענין כליות יועצות שלא יומשך כמו שהוא שכל דק מאד במוחו ושכלו רק ישתנה קצת מדקות שכלו ויתהווה שכל שאינו דק כ"כ כדי שיוכל הבן לקבל כו' עכ"ל, וזהו שהנקודה והפרטים לעצמו הוא המדידה בהמשכת האור והגילוי,</p> <p class=bodytext>ואח"כ מה שמתהווה שכל שלפ"ע המקבל זהו המדידה באופן שיתקבל אל המקבל כו', ובהדוגמא מזה למעלה יובן דהמשכת האבות הוא ג"כ בחי' חיצוניות האור רק שזהו כמו שהוא בעצמות המשפיע כו', והיינו בחי' אורות עצמיים דע"ס דאצי' בבחי' חיצוניותן כו' ועמשנת"ל פקל"ז). ואפי' הגילוים דתומ"צ הן ג"כ בבחי' מדידה כו', דזהו"ע פרטי הענינים שיש במצות וכמו תפילין וציצית ושבת כו', דהחילוקים הם באופני ההמשכות כו' (דע"ה שכולם הם המשכות העצמות ומ"מ הם במצות חלוקות דהיינו החילוק באופני ההמשכה כו'). ויש מדידה בכל מצוה ומצוה באופן עשייתה כו', דזהו מה שהתו' מפרש ומבאר איך היא כל מצוה ואז דוקא נמשך האור ע"י כו', דציצית הוא באופן כך וכך ותפילין באופן כך וכך כו', ושבת לאו זמן תפילין דמצד ההמשכה דשבת א"צ אז לתפילין כו', הרי כ"ז הוא המדידה באופן המשכת האור והגילוי כו'. וכמו"כ יש מדידה באופן גילוי אור התו' בעולמות וכנודע שיש תו' אצי' ותו' הברי' וכמו ועל תורתך שלמדתנו דפי' בכהאריז"ל על תורתך תו' האצי' שלמדתנו היא תו' הברי' כו', שזהו ההפרש באופן הגילוי כמו שהוא באצי' וכמו שהוא בברי' כו'. הרי שכל המשכה וכל גילוי שמאיר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיג</div></p> <p class=bodytext>בעולמות הכל הוא בבחי' מדידה כו', וא"כ איך נא' דההמשכה דברה"ע הוא ע"פ מא' קו המדה, וההמשכה דהאבות אינו ע"פ קו המדה וכ"ש ההמשכה דתו' שאינה ע"פ קו המדה, מאחר שכל ההמשכות הן בבחי' מדידה כו'. אך הענין הוא דבאמת כל המשכה צ"ל בבחי' מדידה, אך בבחי' קו המדה יש בזה כמה מדרי' כו', והענין הוא דהנה כתי' והנה איש מראהו מראה הנחשת ופתיל פשתן בידו וקנה המדה, ואי' בזהר פ' פקודי זמנין קו המדה וזימנין קנה המדה דאינון פתיל וקנה כו', דהנה ההפרש בכלל בין קו המדה וקנה המדה הוא ההפרש בבחי' חסדים וגבו' כו', דהנה כל מדידה הוא בחי' גבו' שהרי המדידה הו"ע ההגבלה שזהו בחי' גבו' כו', ושרשו מבחי' בוצינא דקרדוניתא שזהו בחי' גבו' דעתיק שמלובש במו"ס כו', אך קנה המדה הוא בחי' חסדים כו', דהנה קנה גדולו הוא על המים וכמו קנה וסוף קמלו, וכמו כאשר ינוד הקנה במים כו', וזהו פתיל וקנה דפשתן עיקר גדולו הוא מן העפר ולכן גדל בד בד יחידי שהו"ע ההתחלקות שמיסוד העפר כו', וזהו פתיל וקנה היינו קו המדה וקנה המדה, דקו המדה הוא בחי' גבו'</p> <p class=bodytext>וקנה המדה חסד כו'. והענין הוא דהנה קו המדה הוא שנותן מדה וקצבה אל אצי' הספי' בבחי' התפשטות והתגלות שלהם כו', דבכל ספי' יש מדה וקצבה להתפשטות שלה דעד פה תבא כו', בכדי שיוכל להיות הספי' האחרת שלמטה ממנו, דכל זמן שהספי' העליונה היא בהתגלות אא"ל אצי' הספי' התחתונה כ"א דוקא כאשר נפסקה התפשטות הספי' העליונה אז יכול להיות אצי' ספי' התחתונה כו', וכמו ספי' הכתר אם הי' ההתפשטות וההתגלות שלה בבחי' א"ס לא הי' אפ"ל אצי' ספי' החכ' כו'. וכמו עד"מ באדם למטה בכחות הנפש דכאשר הרצון הוא בהתגלות אא"ל התגלות השכל כו', דלהיות שהרצון הו"ע אחר לגמרי מהשכל ע"כ בהתגלות הרצון לא יהי' התגלות השכל כו', וכמו שאנ"ר בחוש דמי שהוא בעל רצונות בטבעו לא יהי' אצלו הנהגה שכלי' דלהיות שהנהגתו הוא ע"פ הרצון אין אצלו הנהגה שכלית כו', ובאמת אינו שייך כלל לענין השכל דמפני התגלות הרצון אצלו תמיד לא יבין ענין שכלי לאמתתו כו', הרי כשהרצון הוא בהתגלות לא יש התגלות השכל כ"א דוקא כאשר נפסק התגלות הרצון אז יהי' התגלות השכל כו'. וכ"ה</p> <p class=bodytext>בעבודה דכאשר הרצון הוא בהתגלות דהיינו בבחי' רעו"ד אינו שייך אז לשכלי כו', דלהיות שרעו"ד הוא למע' מהדעת ע"כ בהתגלות בחי' רעו"ד אינו שייך אז לשכל והתבוננות כו', וזה גם ברעו"ד הבאה ע"י התבוננות כו', וכנודע שגם רעו"ד באה ההתעוררות ע"י התבוננות והוא ההתבוננות בבחי' עצמות אוא"ס בבחי' ההפלאה והרוממות דאוא"ס שעי"ז מתעורר ברעו"ד כו', הרי שזה בא ע"י השגה, והיינו שתחלה צ"ל ההשגה בהגילוים שבעולמות באופני הגילוים שמזה יבין את העילוי וההפלאה דאוא"ס ויתפעל בבחי' רעו"ד כו'. הנה כאשר מתפעל ברעו"ד אינו שייך אז לשכלי כו', דע"ה שזה בא ע"י השגה, מ"מ לאחר שמשיג את הגילוים ובא לידי ההשגה וההרגש דההפלאה דאוא"ס שעי"ז נתפעל ברעו"ד כו', הנה בעת ההתפעלות דרעו"ד נאבד אצלו ההרגש שכלי כו', הגם שמזה בא ההתעוררות מ"מ כאשר מתעורר ברעו"ד נאבד ההרגש שכלי וה"ה בהתפעלות שלמע' מטו"ד כו' (ולכאורה זהו כמו המדות דהתגלותן הוא דוקא בהתעלמות השכל, הנה לבד זאת שבעצם מהותן אינם דומין כלל, דמדות הן בבחי' הרגש עצמו כמשנת"ל פקמ"ט והוא</p> <p class=bodytext>שרוצה האור והגילוי שזה טוב לו כו', והרצון שלמעלה מהשכל הוא אדרבא ביטול כל עצמותו, וכמ"ש בסש"ב פי"ט הגם שתהי' אין ואפס</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיד</div></p> <p class=bodytext>ותתבטל שם במציאות לגמרי כו', אעפ"כ זה רצונה וחפצה בטבעה כו' (רק להיות שזהו בבחי' רצון עכ"פ מבו' במ"א שזהו עדיין בבחי' יש מי שרוצה כו', וזהו ההפרש בין מקיף דחי' למקיף דיחידה שאינו בבחי' רצון כלל והוא כשלהבת העולה מאלי' בלי בחירה ורצון כלל כו' וכמ"ש במ"א), והיינו מפני שבמדות אין בזה הרגש האלקי כ"כ כ"א ההרגש דקרבת אלקים לו טוב, וברצון דרעו"ד הוא הרגש הא"ס ביותר ע"כ הוא בבחי' ביטול כל מציאותו כו'. הנה גם באופן התעוררות הרצון הרי שע"פ טו"ד הוא דוקא לאחר שמתעלם ההשגה וההתבוננות, ורעו"ד הוא שההתעוררות היא בעת תוקף התגלות אור המוחין (והיינו כמ"ש במ"א דבכוחות הגלוים הרי מוחין ומדות א"א להיות יחד דבעת התגלות המוחין הוא למעלה מהמדות, והמדות מבלבלין אל המוחין, ודוקא לאחר הפסק המוחין יכול להיות המדות כו' וכמו שמבו' כאן, ובכחות הנעלמים יכולים להיות ביחד דבעת התגלות המוחין יכול להיות המדות (וברעו"ד המבו' כאן הוא דוקא בעת תוקף התגלות המוחין כו'), והוא מפני שהמדות אינם בבחי' הרגש עצמו, וגם המדות אינם</p> <p class=bodytext>מבלבלים אל המוחין כו', וזהו דברעו"ד התעוררות הרצון הוא בתוקף התגלות המוחין. ועוד דבמדות הרי המדה היא מן ההשגה וההתבוננות, וכמשנת"ל פק"נ שיש התבוננות מיוחדת למדת האהבה והתבוננות מיוחדת ליראה, וברעו"ד התעוררות הרצון הוא מההרגש דא"ס היינו לא מהרגש ההפלאה דא"ס כ"א מהרגש הא"ס, וההשגה וההתבוננות בההפלאה דא"ס הוא בכדי להביאו להרגש הא"ס, ומזה הוא שמתעורר בתוקף הרצון כו', ולפמשנת"ל פקנ"א לכאו' מתדמין הם, אך במדות הוא שהבכן הוא למטה הרבה מהמוחין, וברעו"ד הוא בעילוי רב, ומשום ההרגש דא"ס הוא שנאבד ההרגש שכלי, וגם משום דבהתעוררות הרצון מתעלה מענין השכל כו', ובכ"ז עיקר סיבת הדבר הוא דבמדות הוא רצון העשוי ונק' אהבה התלוי' בדבר שכל עיקר האהבה היא מהשכל, וברעו"ד הוא רצון עצמי שאינו תלוי בדבר, והשכלי הוא להביא להרגש הא"ס והתגלות הרצון העצמי כו' ועמשית"ל פ'). רק יש בזה הפרש אם ההתבוננות היא רק בענין ההפלאה דאוא"ס או שההתבוננות הוא באופן ההפלאה דאז גם הרעו"ד היא שכלי' כו', דכאשר הרעו"ד היא מהשגת אופן</p> <p class=bodytext>ההפלאה ה"ה בבחי' אה' בתענוגים, ואה' בתענוגים הם בחי' פנימי כו' (וכנודע דפנימי' המקיף הוא בחי' פנימי כו'), והיינו כאשר ההשגה וההרגש הוא באופן ההפלאה דאוא"ס ב"ה ה"ה בבחי' כליון להתענג על הוי' שזהו בחי' פנימי כו', אבל כאשר ההשגה היא רק בענין ההפלאה ומזה הוא מתפעל ברעו"ד ההתפעלות הוא למע' מטו"ד שהשכלי נאבד בעת ההתפעלות כו', ומכ"ש כאשר הרעו"ד היא מצד העצם שלא ע"י השגה והתבוננות כלל (דהיינו בחי' מקיף דיחידה) שאינו שייך אז לשכלי כו'. וכמו בר"ה ויו"כ ועשי"ת שמאירים ומתגלים אז המקיפים שבנפש דאינו שייך אז העבודה דמוח ולב כמו כל השנה שהעיקר הוא העבודה בהשגה והתבוננות והתעוררות אהוי"ר שע"י התבוננות כו', משא"כ בזמן הנ"ל אין העבודה במוח ולב כ"א בבחי' המקיפים דנפש כו', הרי שבהתגלות הרצון לא יוכל להיות התגלות השכל כו'. והנה הרצון הוא מקור השכל היינו כשרוצה להתחכם לא רק הרצון בעצם הדבר כו', דבזה שרוצה בהדבר לא יהי' עדיין ההתחכמות מזה כ"א כאשר רוצה להתחכם דבזה ה"ה יורד (ער טרעט א() מעצם הרצון כו', ואז ישכיל ויתחכם כו', וגם בהרצון להתחכם זהו דוקא כשהרצון הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שטו</div></p> <p class=bodytext>בבחי' מקיף, דכאשר הרצון להתחכם הוא בתוקף ההתגלות לא יתחכם כו', כי זה מבלבל לההתחכמות כו', רק כשרוצה להתחכם והוא בבחי' מקיף מרחוק אז ישכיל ויתחכם כו' כמ"ש במ"א. הרי שבהתגלות הרצון אא"ל התגלות השכל, כ"א כאשר נפסק ומתעלם הרצון ונשאר רק אפס קצהו אז הוא התגלות השכל כו'. וכ"ה במוחין ומדות דכאשר המוחין הם בהתגלות אא"ל התגלות המדות, רק כאשר נפסק ומתעלם אור המוחין אז יכול להיות התגלות המדות כו' וכידוע. וכמו"כ במוחין גופא בחו"ב כו', דהגם שנקודת ההשכלה מתלבשת בהשגה שהרי כל ענין ההשגה הוא להבין את הנקודה ולפרט הפרטים שבה כו', מ"מ א"ז עצמות החכ' שהרי עצמות החכ' הו"ע ראי' והתאמתות וההנחה שמצד ההתאמתות שזה א"א לבא בהשגה כו', וגם בנקודת ההשכלה (דהיינו מה שמהחכ' בא בחי' שכל גלוי כו'), הרי העיקר הוא ההנחה שכלי' שהוא ג"כ ענין התאמתות כו' וכמשנת"ל פמ"ב, וכאשר מאיר בחי' ההתאמתות וגם ההנחה שכליות אין מניח לענין השכל והשגה (דאס דער לאזט ניט צום השגת הענין), דהרי התאמתות ה"ז למע' הרבה מהשגה וע"כ הרגש ההתאמתות</p> <p class=bodytext>אינו מניח לענין ההשגה כו'. והגם שמבו' במ"א שע"י בחי' הראי' דחכ' תהי' ההשגה ג"כ באופן נעלה ביותר שבא על עומק הענינים שבהשכלי ביותר כו', האמת כ"ה דכאשר יודע עצם הענין בבחי' ראי' שהוא במהות הדבר ה"ה בא בהשגה ג"כ על עומק ופנימי' הענין בהשכלות עמוקות ביותר כו', אך זהו דוקא כשמתעלם ההתאמתות כו', דכאשר ההתאמתות היא בהתגלות א"ז מניח לההשגה, כ"א כאשר מתעלם ההתאמתות ומ"מ ה"ה יודע את הענין בעצם מהותו אז תהי' ההשגה בעומק הענין ביותר כו'. וזהו מה שנת"ל בד"ה הנ"ל דכאשר מייגע באיזה ענין שאינו מובן ונופל בשכלו שהוא באופן כך וכך ומתיישב אצלו הענין, וכאשר רוצה להביא הענין לידי השגה עדיין אינו מושג כו', שזהו לפי שבתחלה הי' אצלו בבחי' הנחה שכלי' לבד כו', והעצה הוא שיקשר עצמו (ער זאל זעך צו טראגין) איך הי' אצלו הענין בעת ההנחה כו', ומתחדש בהתקשרות הזאת דכאשר מקשר עצמו עוד הפעם אל ההנחה אז הוא בבחי' ירידה מעצם ההנחה (ער איז שיים א(גיטראטין מההנחה ממש), והוא שייך יותר אל השכלי מאל ההנחה כו', ועי"ז יבא אל השגת</p> <p class=bodytext>הענין כו'. וזהו ההפרש דכאשר ההתגברות היא ההנחה אז השכלי בהעלם וכאשר השכלי הוא בהתגלות אז ההנחה היא בהעלם כו', ואז תהי' ההשגה כו', הרי דמהתגלות החכ' אא"ל השגה דבינה כ"א כאשר מתעלם אור החכ' ונשאר רק אפס קצהו אז תהי' ההשגה דבינה כו', הרי דבכחות הנפש בהתגלות הכח העליון אא"ל התגלות כח רק כאשר נפסק ומתעלם הכח העליון אז יהי' התגלות הכח התחתון כו'. וכמו"כ הוא למע' באצי' הספי' דכאשר הספי' העליונה מאירה בגילוי אא"ל התהוות ואצי' ספי' התחתונה, ובכדי שיהי' התהוות ואצי' הספי' התחתונה צ"ל הפסק בהתפשטות הספי' העליונה כו', וז"ע קו המדה שהוא ההגבלה להגביל התפשטות הספי' בכדי שיהי' אצי' הספי' האחרת כו', וזהו דקו המדה הוא בחי' גבו' שזהו לפעול ההגבלה והעדר התפשטות הספי' כו'. וזהו הטעם מה שבהשתל' הספי' כל מה שנשתלשל ממדרי' למדרי' מתגלה בחי' הדינין והגבו' יותר כו', שהרי הכתר הוא בבחי' רחמים פשוטים כו', והחכ' אי' בחייט שיש בה קצת דין כו', ובינה מינה דינין מתערין רק שזהו בסופה בבחי' חיצוני' הבינה כו', ובז"א יש חו"ג כו', ועיקר ההתחלקות הוא בז"א ע"י בחי' הגבו' כו', ומל' עיקר בנינה הוא מהגבו' כו' כנודע.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שטז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מפני שאצי' הספי' הוא ע"י מא' קו המדה שהוא בחי' ההגבלה להגביל כו', ע"כ ממדרי' למדרי' מתגלה הגבו' יותר כו'. אמנם בחי' קנה המדה שהוא ג"כ ענין המדידה, אבל המדידה הוא בבחי' חסד כו', והיינו המדידה בבחי' האור והגילוי כו', שגם גילוי האור יש בזה מדידה באיזה אופן יומשך האור כו', רק שמדידה הזאת היא בבחי' החסד כו'. דהנה תחלה היא המדידה בהתהוות הספי' וכמשנת"ל דבכדי שיהי' התהוות ואצי' הספי' התחתונה צ"ל הגבלה והפסק בהתפשטות הספי' העליונה כו', וזהו ע"י קו המדה כו', ואח"כ כאשר כבר נאצלה הספי' התחתונה והיא כלי לקבל את האור כו', גם בזה יש מדידה באיזה אופן יומשך האור והגילוי מהספי' העליונה בהספי' התחתונה כו', והיינו שיהי' גילוי יותר מכפי שנקצב ע"פ קו המדה כו', שע"י המשכת האור והגילוי נעשה המתקת הגבו' כו'. והענין הוא כדאי' במד"ר פ' אמור ע"פ עלה אלקים בתרועה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, והיינו שהדין נהפך לחסד ורחמים כו', וזהו"ע עלה אלקים העלי' דש' אלקים שנעשה כמהות ש' הוי' שע"י הגילוי דש' הוי' בש'</p> <p class=bodytext>אלקים נעשה הש' אלקים כמהות ש' הוי' כו', והוא שיהי' גילוי בחי' א"א בז"א עד שז"א יהי' כמו א"א כו', ומדידה זו באופן המשכת האור זה"ע קנה המדה שהוא בחי' חסדים כו'. ובד"כ זהו ההפרש בין המדידה שמבחי' הבינה להמדידה מבחי' חכ', דבינה הוא בחי' קו המדה וכמשנת"ל (ד"ה פנחס בן אלעזר) בשם המאו"א דעיקרה הוא בחי' גבו' ה"ג דאימא ומקבלת מבחי' גבו' דעתיק שמלובש במו"ס כו', וקנה המדה הוא בחי' חכ' דעיקרה בחי' חסדים ומקבלת מבחי' חסד דע"י שמלובש בגולגלתא כו' (וזהו ההפרש בין המדידה דברה"ע להמדידה שבהמשכת האבות, דהמדידה דברה"ע הוא ע"י קו המדה כו', וההמשכה שהאבות המשיכו בחי' גילוי אור זהו ע"י המדידה דבחי' קנה המדה כו').</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וצ"ל והלא כל הגילוים גם או"מ הוא ע"פ קה"מ ומכ"ש או"פ שיש מדידה באופן הגילוי שזהו בעצם האצי' עדיין ואיך שיתקבל בעולמות, אך הנה יש קו המדה וקנה המדה, פתיל וקנה, קה"מ הוא גבו' למדוד ספי' שיוכל להיות הספי' שאחרי', דבתוקף התגלות הרצון א"א להיות שכל, ובעבודה רעו"ד למעלה מהשכל, גם שבא ע"י התבוננות ההפלאה, זהו מהרגש הא"ס שמתגלה רצון העצמי, ובהתעוררות הרצון נאבד ההרגש שכלי (ובהשגת אופן ההפלאה הוא אהבה בתענוגים), והרצון להתחכם הוא מקור החכ', וג"ז כשאינו בתוקף, וכן בחו"ב הרי עצם החכ' היא התאמתות שזהו למעלה מהשגה, ויהי' מזה השגות עמוקות אך לאחר התעלמות ההתאמתות, וגם הנחה שכליות למעלה מהשגה, רק בהתגברות השכלי על ההנחה, וכן לאחר התעלמות המוחין הוא התגלות המדות, והדוגמא מזה בע"ס המדידה ע"י קה"מ, ולכן כל שמשתלשל יותר מתגלה יותר בחי' הדין והגבו', אמנם קנ"ה הוא בחי' חסדים, והוא מדידת האור שיהי' המתקת הגבו', וכמו עלה אלקים, והוא המשכת א"א בז"א, ובד"כ הוא ההפרש בין המדידה דבינה והמדידה דחכ', שמקבלת מבחי' חסד דעת"י.</p></p> <p class=bodytext>קנט) <span class=cup>והנה</span> המדידה דתורה הוא בחי' גבו' (והיינו שא"ז כמו שהחכ' מקבלת מבחי' חסד דעת"י כ"א זהו בחי' פנימי' ועצמי' החכ' שמקבלת מבחי' גבו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיז</div></p> <p class=bodytext>דעתיק כו', והו"ע פנימי' אבא פנימי' עתיק כו' וכמשי"ת), הגם שהתו' היא תו' חסד יש בזה ג"כ גבו' וכמ"ש מימינו אש דת כו', אך הגבו' היא בחי' תגבורת כח כו', והוא להיות שהתו' היא המשכת העצמות כו', ובכדי שיהי' המשכת העצמות צ"ל בבחי' תגבורת כח כו', הא' מפני שהעצמות אינו בגדר המשכה ובגדר גילוי, וע"כ בכדי שיהי' המשכת וגילוי העצמות ה"ז בבחי' תגבורת כח כו', הב' שהעצמות אינו בערך שיתקבל בעולמות כמא' הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כו', ולזאת צ"ל תגבורת כח כו'. וידוע דכל תגבורת בא בהתחלקות פרטים וכמו גבורות גשמים שיורדים טיפין טיפין וכמו מעין המתגבר שנובע טיפין טיפין, והכל הוא מהות א' רק שבא בהתחלקות מצד התגבורת כו'. וכמו"כ בחי' המשכת העצמות שהוא בתגבורת דוקא ה"ז בא בבחי' התחלקות פרטים, וא"ז התחלקות כי הכל מהות א', וההתחלקות הוא רק מצד התגבורת כו'. וזהו"ע פרטי המצות כמו ציצית ותפילין וכה"ג שזהו בחי' התחלקות הפרטים מצד התגבורת העצמות והכל הוא בחי' עצמות א"ס כו', רק שבחי' העצמות אינו בא בפרט א' כ"א בריבוי</p> <p class=bodytext>פרטים מצד התגבורת והכל הוא בחי' עצמות כו', וזהו ג"כ המדידה באופן המצוה שהתורה מפרש ומבאר את המצות שצ"ל באופן כך וכך, דמאחר שבא בבחי' התחלקות פרטים הרי יש מדידה באיזה אופן נמשך כו', והיינו כשהמצוה היא באופן כך וכך נמשך בזה המשכת העצמות כו', וגם בתו' גופא היא המשכת העצמות וצ"ל בזה מדידה שמצד התגבורת כו'. וזהו שהמדידה דתו' היא בבחי' גבו' הן בהמשכת התו' שזהו בבחי' תגבורת העצמות והן באופני המשכות דמצות כו', והכל הוא המשכת העצמות כו'. ומה שיש חילוקים בתו' כמו תורת אצי' ותו' הברי' כו' זהו באופני הגילוים בעולמות כו', וכמו עד"מ באדם שיש לו מקומו שהוא נמצא שם ויכול להיות עצמותו נמצא שלא במקומו וזה שיהי' נמצא שלא במקומו זהו בתגבורת כח כו', והחילוק הוא שבמקומו הוא בהתגלות ושלא במקומו אינו בהתגלות כו', וגם בזה יש חילוקים שבמקום זה הוא בהתגלות יותר ובמקום זה שאינו בהתגלות כ"כ כו', דבכללות הוא דשלא במקומו אינו בהתגלות כמו במקומו רק שבזה גופא יש חילוקים אם שמתגלה יותר או שאינו מתגלה כ"כ כו'. והדוגמא</p> <p class=bodytext>הוא למע' כבי' דכתי' ברוך כבוד הוי' ממקומו וכתי' כי הנה ה' יוצא ממקומו שיש בחי' מקומו העצמי שבבחי' התגלות העצמות כו', וזאת אין אנו יודעים מהו מקומו העצמי ואיך הוא התגלות העצמות כו' (ואפ"ל שזהו כמו בידיעתו העצמי' שהכל הוא מקומו העצמי ובבחי' התגלות העצמות ממש כו', וצריכים לומר שזהו למע' גם מבחי' ידיעת עצמו כו'), וכמו שיוצא ממקומו כבי' בבחי' התגלות חוץ למקומו היינו בעולמות (שבידיעתן הן חוץ למקומו העצמי שז"ע אין העולם מקומו כו') שיש בזה חילוק שמתגלה יותר או שאינו מתגלה כ"כ כו', והו"ע תו' האצי' ותו' הברי' כו', והכל הוא המשכת העצמות שנמשך ומתגלה בעולמות כו', דזהו ההתחדשות דמ"ת להיות בחי' המשכת העצמות כו'. והענין הוא דהנה כל ענין התו' הוא להיות המשכת אור האצי' ממש בבי"ע שגם למטה יהי' המשכת אור האצי' ממש כו', ולא כמו בס' השתל' ע"פ מא' קו המדה שאין אור האצי' מאיר בבי"ע והיינו דאור הקו שזהו בחי' ש' מ"ה דאיהו אורח האצי' כו' אינו מאיר כלל בבי"ע כו', שהרי יש פרסא המפסקת בין אצי' לברי' ומה שמאיר בברי'</p> <p class=bodytext>הוא אור של תולדה לבד כו', וגם לא כמו ההמשכה של האבות שהוא להיות גילוי אור האצי' כו', ה"ז רק כמו שאצי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיח</div></p> <p class=bodytext>הוא בחי' הפרשת הארה לבד כו', אבל ענין התו' היא להיות גילוי אור האצי' ממש בבי"ע כו', והיינו בחי' פנימיות האצי' שנת"ל פקל"ז. וע"ה שג"ז בא בס' והדרגה באופן הגילוי וכנ"ל בענין ועל תורתך שלמדתנו, דתורתך היא תורת האצי' ושלמדתנו הוא תו' הברי' כו', ומ"מ גם בתו' שלמטה נמשך מהות אור האצי' ממש כו', דכשם שפרטי חלקי התו' מקרא משנה ותלמוד אי' בע"ח דמקרא חב"ד דאצי' ומשנה חג"ת ותלמוד נה"י דאצי', ובפע"ח דמקרא בעשי' ומשנה ביצי' ותלמוד בברי' כו', הרי המקרא שבעשי' הוא בחי' חב"ד דאצי' (רק שמתגלה ממנה בחי' נה"י לבד כו' וכמ"ש במ"א). וזהו הטעם מה שבמקרא יש קדושה יותר מבתושבע"פ, וגם יש בזה גילוי אלקות יותר שהאלקות מאיר בגילוי כו', שזהו לפי שמקרא חב"ד דאצי' ומשנה ותלמוד ברי' ויצי' כו' (וזהו דמקרא שוה לכל ישראל דגם מי שאין לו רק בחי' נפש דעשי' מ"מ ה"ה שייך למקרא ומברך נותן התורה כו', והיינו לפי שמקרא בחב"ד דאצי' וירדה בעשי' כו', ומשנה ותלמוד הן דוקא לבעלי מוחין (ובפרטי' משנה היא פסק הלכה והו"ע המדות ותלמוד פלפול</p> <p class=bodytext>בטעמי ההלכות כו'), כמו שהתלמוד בברי' כו'), ומ"מ הרי הכל בחי' אצי' רק שירדו בבי"ע כו'. וכמו"כ כללות התו' היא באצי' וירידתה למטה הוא המשכת אור האצי' למטה כו', שז"ע מ"ש במד"ר דפ' וארא הנ"ל דבמ"ת עמד ובטל הגזירה כו', ובפ' האזינו ובקהלת ע"פ ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים כו' (קהלת ג' י"ד) אי' ברא הקב"ה את העליונים לעליונים ואת התחתונים לתחתונים כו', בא משה ועשה את התחתונים לעליונים ואת העליונים לתחתונים שכך כתיב ומשה עלה אל האלקים, וירד ה' על ה"ס, והיינו דבמ"ת נתחדש זאת שיהי' גילוי האצי' למטה כו' דבמ"ת הי' ממש גילוי אצי' למטה וכדאי' במכילתא ע"פ וירד ה' על הר סיני הרכין הקב"ה השמים ושמי השמים העליונים והציען על ההר, דשמים הו"ע בחי' אצי', ושמי השמים זהו בחי' אוא"ס שלמע' מאצי' כו', שהי' במ"ת בגילוי ממש למטה כו', וכ"ה בכללות ענין התו' שזהו המשכת עצמות אצי' ממש למטה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והמדידה דתורה היא בחי' גבו', והוא תגבורת כח להיות המשכת העצמות, וגם שההמשכה היא כבי' לא במקומו העצמי, הנה ה' יוצא ממקומו, מקומו העצמי היא בידיעתו העצמית, חוץ למקומו העצמי, הוא בידיעת הנמצאים, וכל תגבורת בא בהתחלקות, והכל הוא העצמית, וזהו ג"כ פרטי המצות, ומה שיש תורת האצי' ותורת הברי' זהו באופן ההתגלות, ומ"מ בכ"מ הוא המשכת העצמית, דז"ע התורה להיות עצמיות האצי' בבחי' המשכה והתגלות, וזהו מקרא חב"ד דאצי' וירד בעשי' והגילוי הוא בבחי' נה"י, וגם משנה ותלמוד הוא מאצי', וזהו כללות מ"ת המשכת אצי' בבי"ע.</p></p> <p class=bodytext>קס) <span class=cup>וביאור</span> הענין הוא, דהנה ידוע דהע"ס דאצי' הן בחי' ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנבראים כו', דכל התהוות וכל השפעה בעולמות הכל הוא מאוא"ס ב"ה והוא ע"י אמצעות האצי' כו'. ולכאורה א"מ הלא הנבראים הן באין ערוך לגבי אוא"ס שאין להם שום ערך ויחוס כלל וא"כ איך שייך ממוצע ביניהם, דענין האמצעית שייך בב' דברים שהן במהות א' רק שזה למעלה הרבה מזה, בזה שייך ענין הממוצע שע"י יכול להיות ההשפעה מהעליון אל התחתון,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיט</div></p> <p class=bodytext>והו"ע ירידת ההשפעה ממדריגתה כמו שהיא בהעליון שנתמעט בזה האור וגם באה בהתלבשות עד שנעשית לפ"ע התחתון כו'. וכמו עד"מ בהשפעת השכל מהרב אל התלמיד דהשכל כמו שהוא אצל הרב גם שהוא מדוד כבר לפי אופן המקבל, ה"ה למע' עדיין מהמקבל לפי שמאיר בזה בחי' העומק והפנימי' ע"כ אינו בערך המקבל עדיין כו', וע"י האמצעות שבזה דהיינו שנתמעט האור דהעומק והפנימי' מתעלם כו', וגם בא בהתלבשות בענינים שבערך המקבל כו', עי"ז יוכל להתקבל אל המקבל כו'. דכ"ז הוא במשפיע ומקבל שהן בערך זל"ז כו', אבל בדברים המובדלים לגמרי בעצם מהותם שבאין ערוך כלל מה שייך ממוצע בזה כו', וכמו שאינו שייך שום ממוצע בין בבע"ג למה שהוא בגבול כיון שלגבי בבע"ג שוה הגבול היותר קטן עם הגבול היותר גדול א"כ אין שום אמצעי ביניהם אלא או גבול או בבע"ג כו'. אך הענין הוא דהנה נת"ל באורך איך שיש ב' מיני המשכות מאוא"ס, הא' הוא בבחי' א"ס ממש, והב' בבחי' גבול ומדה כו', והבחי' הא' היא בחי' רצה"ע שבא בבחי' מקיף לכל העולמות בשוה כו', ובחי' הב' הוא הקו הנמשך מאוא"ס</p> <p class=bodytext>שבא בבחי' מדה וגבול לפ"ע העולמות ובא בבחי' התלבשות והתחלקות בע"ס דאצי' כו', וגם בשרשו ומקורו של הקו כמו שהוא לפה"צ יש בו ע"ס והן ע"ס הגנוזות במאצילן כו', רק ששם הם בתה"פ והאחדות כו', ולאחר הצמצום באים בבחי' התחלקות והעיקר בהתלבשותם בהכלים כו'. ומב' בחי' אלו הן ב' מיני המשכות והשפעות בעולם, הא' בבחי' ארך אפים ורב חסד שלמע' מהצמצום כו', וכמארז"ל כמה א"א לפניו שכל הדורות היו מכעיסין כו' שזה שגם המכעיסים מקבלים שפע וחיות בעוה"ז מקדושתו ית', זהו מבחי' א"א ורב חסד כו', וכמארז"ל (פסחים דקי"ח ע"א) הני כ"ו כל"ח שאמר דוד כנגד מי, כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו כו', והיינו מבחי' רב חסד דא"א ששם כחשיכה כאורה שאינו תופס מקום כלל וכמ"ש אם חטאת מה תפעל כו' (והיינו בבחי' חיצוני' המקיף, משא"כ בפנימי' המקיף שם הכוונה שיהי' קיום התו"מ דוקא כו' וכמ"ש במ"א). וז"ע שני אלפים תהו שהי' ההמשכה בבחי' ריבוי האור שזהו מבחי' החסד כו' (ובאמת הרי ריבוי האור אינו לטובה אמיתי' שה"ז הי'</p> <p class=bodytext>סיבת השבירה כו', ומבו' במ"א דהכוונה בבנין התהו שהי' ע"מ לסתור זהו בכדי להפריד הסיגים והפסולת שנעשו ע"י הצמצום כו', וכנודע דהצמצום הוא בחי' גבו' דש' אלקים, והגבו' הן סיבת הסיגים כו', ובכדי להפרידן בשביל זה הי' בנין התהו והי' בבחי' ריבוי אור ונשברו כו', וכן בסוף כל ההשתל' בריבוי ההשפעה לעוברי רצונו הוא כמ"ש ומשלם לשונאיו כו' להאבידו כו'). ואח"כ שני אלפים תו' דאורייתא מחכ' נפקת וחכ' יש בה קצת דין כמ"ש החייט, והוא המדידה וההגבלה להיות ההמשכה במקום הראוי דוקא כו', ובד"כ הוא בחי' התיקון להיות בבחי' מיעוט האור וריבוי הכלים והיינו שיהיו כלים לקבל את האור, וכפי אופן הכלי הוא המשכת האור כו' (ומ"מ הרי התו' נק' תו' חסד לפי שהיא גילוי או"פ שזהו בחי' גילוי ממש כו', וגם בחי' הגבו' דתו' תכליתן חסד, וכמ"ש בלק"ת ד"ה החלצו ההפרש בין הגבו' שקודם מ"ת להגבו' דתו' כו'), ובכללות זהו הקו הנמשך מאוא"ס שהוא ההמשכה שבבחי' מדה וגבול כו'. והנה ע"ה שהקו בא בבחי' מדה וגבול ה"ה הארה ממש מא"ס ב"ה שהאור מעין המאור רק</p> <p class=bodytext>שזהו מה שא"ס מאיר בבחי' גבול ומדה כו', וע"ד מ"ש העה"ק בענין הכלים דע"ס שזהו משלמות הא"ס שכשם שיש לו כח בבבע"ג כן יש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכ</div></p> <p class=bodytext>לו כח בגבול כו', כמו"כ הוא בבחי' הקו שזהו מה שיש בא"ס ג"ז הכח שיהי' מאיר בגבול ומדה כו'. ויובן ביותר עפמשנת"ל פט"ז דהגבול דאורות אינו בחי' כח הגבול שבא"ס שה"ה ש' הוי' כו' (דכח הגבול הן השמות דאל אלקים כו'), והוא מה שהאוא"ס הבל"ג שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו', וה"ה בבחי' דבקות במקורו דזהו מה שהוא בבחי' אור, דכל אור אא"ל כ"א בבחי' דבקות כו' כנודע, וא"כ מאחר שהוא בחי' אור ה"ה בבחי' דבקות במקורו ומעין מקורו שגם הוא בבחי' א"ס והו"ע הכנף מין כנף כו', דהציצית הן בחי' או"פ ומ"מ ה"ה מין כנף כו'. ובפרט לפמשנת"ל פכ"ח דבהאו"פ יש בו בחי' הרושם מהאוא"ס הבל"ג כו', דנת' שם שיש ב' מיני צמצום, דבבחי' האור שלהאיר במדה וגבול (והיינו בשרש ומקור האו"פ כו') הי' הצמצום בבחי' מיעוט לבד כו', ובהאוא"ס הבל"ג הי' הצמצום בבחי' סילוק כו', דבבחי' סילוק האור נשאר רשימו מהאוא"ס הבל"ג בהאור שלהאיר במדה וגבול כו'. וזהו סבת ב' הענינים הפכים שבהקו שהוא בבחי' קו המדה וגם פועל ההתכללות דאנת הוא דקשיר לון כו', דבמ"א</p> <p class=bodytext>מבו' שזהו לפי שהקו בעצם הוא בחי' האוא"ס הבל"ג רק שנמשך ע"י הצמצום שעושה בו הגבלה כו', ועי"ז הוא שיש בו ב' הענינים הנ"ל. ולפי המבו' כאן דגם בשרשו הוא להאיר בבחי' מדה וגבול כו', א"כ איך יש בו ב' הענינים הפכים הנ"ל, רק שזהו ע"י הרושם מאוא"ס הבל"ג שבקו כו', ולהיות שהקו הוא משוער מהאוא"ס הבל"ג וגם יש בו רושם מהאוא"ס כו', והוא בבחי' מדה וגבול כו', ע"כ הוא בבחי' ממוצע בין אוא"ס אל העולמות. דבכדי שיהי' התהוות א"ק מאוא"ס שנק' אדם דברי' דכללות זהו ע"י הקו הנמשך מאוא"ס, שזהו ההמשכה שבבחי' מדה וגבול וה"ה הארה ממש מאוא"ס ב"ה, שזהו מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר במדה וגבול, דזה שהוא משוער מאוא"ס הבל"ג וגם יש בו רושם הא"ס כו', הרי מצד זה יש בו התדמות אל האוא"ס הבל"ג כו', ומה שהוא בבחי' מדה וגבול ה"ה בבחי' התדמות אל בחי' א"ק כו', וע"כ הקו הוא בבחי' ממוצע להיות עי"ז התהוות בחי' א"ק כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וביאור הענין דהנה אצי' ממוצע בין אוא"ס והעולמות, וצ"ל הלא ממוצע יצדק בדברים שהן בערך זל"ז כמו מומ"ק, אבל איך יצדק בין גבול ובלי גבול. הענין הוא דהנה נת' שיש ב' המשכות בבחי' א"ס ובבחי' מדה וגבול, וזהו כמה א"א לפניו, והו"ע ריבוי האור דתהו בחי' חסד (ועי"ז הי' השבירה והכוונה בשביל הפרדת הפסולת), ותורה הו"ע התיקון בבחי' מדה (ובעצם היא בחי' תורת חסד), והו"ע הקו, והרי שרשו מאור הא"ס, מין כנף, וגם יש בו רושם הא"ס, ולכן הוא בחי' גבול ובלי גבול, וע"כ הוא בחי' ממוצע שיהי' מאוא"ס התהוות א"ק.</p></p> <p class=bodytext>קסא) <span class=cup>אך</span> הנה המדרי' שלפני האצי' הכל הוא בבחי' סתימות והעלם והכל בבחי' פשיטות בבחי' העדר מציאות דבר כו', אמנם כאשר בא באצי' ה"ז שבא בגילוי דאצי' הוא הפרשת הארה מאוא"ס כו', ובבחי' מציאות אור אור החכ' ואור הבינה אור החסד כו', ומ"מ הרי אצי' הוא בחי' אור כו', דאור הוא בבחי' דבקות במקורו כו' כנ"ל (ושרשו הוא מהע"ס הגנוזות במאצילן שהן בבחי' פשיטות ואחדות כו', וגם בהקו הן בחי' ע"ס בלי מ"ה כו', וכמו"כ הע"ס דאצי' הן בבחי' פשיטות כו', וכנודע מ"ש בע"ח שאין הכלים נעשים אורות אלא מאצי' לבי"ע אבל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכא</div></p> <p class=bodytext>לא למע' מאצי' כו', וע"כ הן בבחי' פשיטות עדיין כו'), וא"כ הרי גם הע"ס דאצי' זהו מה שהאוא"ס שיער בעצמו כו' וגם יש בזה רושם הא"ס כו'. ונמצא יש בהם ב' הענינים, והיינו שיש בהם מבחי' אוא"ס המאציל שה"ז מה שהאוא"ס שיער בעצמו להאיר בגבול היינו להיות בבחי' חכים ומבין וחסדן כו', והוא מין כנף ממש כו', דמשו"ז האצי' הוא בבחי' דמיון וערך לאוא"ס המאציל כו', וזהו שאצי' נק' אדם ל' אדמה לעליון בחי' אוא"ס המאציל כו'. אמנם מה שהן בבחי' גבול ותכלית ע"ה שזהו כח הא"ס להאיר בבחי' מדה וגבול כו', אעפ"כ כיון שזהו הארה שבבחי' גבול ותכלית, הנה הגם שהגבול ותכלית דע"ס אינו בערך הגבול ותכלית דבי"ע וגם לגבי בחי' היותר אחרונה שבאצי' אין ערוך כטפה לגבי ים אוקיינוס כו', מ"מ כיון שנק' גבול ותכלית לגבי א"ס הרי מצד זה הן מתדמין לבחי' בי"ע כו', ולכן נק' האצי' ממוצע בין המאציל א"ס ב"ה לנבראים כו'. ובהע"ס דאצי' גופא ב' מדרי' שבהממוצע זהו בחי' ח"ע וח"ת, דהרי נודע דעיקר גילוי הקו הוא בחכ', וחכ' היא בחי' כח מה היינו בבחי' בלי מהות</p> <p class=bodytext>ומציאות דבר עדיין כו', וזהו שהחכ' היא בבחי' נקודה בבחי' העדר המציאות כו', וע"כ השראת אוא"ס ב"ה הוא בחכ' דוקא והיינו ששורה שם בחי' הא"ס הבל"ג כו', וכמ"ש במ"א ועמשית"ל פ'en., וע"כ גם בחי' החכ' היא בבחי' בל"ג עדיין. וכידוע בענין אור מים רקיע דחכ' הוא בחי' מים דניידי כו', וכמו נקודת ההשכלה שיכולים להסבירה בכמה אופנים שונים וגם יכולים להטותה עדיין לכל צד כו', דכמו שבאה בהשגה דבינה ה"ז בבחי' רקיע דאגלידו מיא באופן כך וכך דוקא כו', אבל נקודת החכ' יכולים להטותה כו'. וכמו"כ יובן בבחי' החכ' למע' שאינו בבחי' הגבלה עדיין לפי שאינו בבחי' מציאות דבר ושורה בה אוא"ס ב"ה כו', ופנימיות החכ' היא בחי' אור שאינו בבחי' מציאות כלל כו' וכמ"ש בסי' בד"ה הללו אל בקדשו. וח"ת הוא בחי' מל' שזהו שרש ומקור בי"ע שבאצי' כו', והמל' היא בבחי' יש ומציאות כו', וכמ"ש במ"א דכל ענין המלוכה הוא בחי' התנשאות וישות כו', וזהו דדוד הי' בר נפלי דלא הוו לי' חיין כי הכלי לאוא"ס הוא בחי' ביטול והעדר המציאות דוקא, והמל' להיותה בבחי' יש</p> <p class=bodytext>ומציאות א"ז כלי לאוא"ס ב"ה, ורק אדה"ר נתן לו ע' שנין, דאדה"ר הוא בחי' ח"ע והחכ' להיותה בבחי' העדר המציאות ה"ה כלי לאוא"ס ב"ה כו' כנ"ל. וע"כ זהו ב' המדרי' שבהממוצע, דח"ע זהו המדרי' שמצד אוא"ס ב"ה, וח"ת היא המדרי' שמצד הנבראים כו'. ובפרטיות ב' המדרי' שבהממוצע הן בחי' אורות וכלים דע"ס (עמשנת"ל פ"ח), שהרי האור הוא בבחי' פשיטות עדיין, וכמו שנת"ל דכללות האור ע"ה שזהו האור בבחי' מדה וגבול, דגם בשרשו ומקורו הן בבחי' ע"ס הגנוזות במאצילן, ה"ה שם בבחי' פשיטות ובבחי' אחדות ממש כו', וגם בהקו שאחה"צ שהקו עשוי מנקודות פרטי' כו', ה"ה מ"מ בבחי' בלי מה כו', עד שגם כמו שהאור בא באצי' הרי הע"ס דאורות הן בבחי' פשיטות לגבי הע"ס דכלים כו', הרי שהאור בד"כ הוא בבחי' פשיטות עדיין כמו שמבחי' אוא"ס המאציל כו', ובפרט מצד שיש בו מבחי' האוא"ס ב"ה דמשו"ז הוא מעין המאור דבחי' אוא"ס הבל"ג כו'. ועיקר ענין המציאות דע"ס בחי' חכ' וחסד הוא בהכלים דוקא כו', וגם הכלים דע"ס ה"ה אלקות ממש רק שזהו מבחי' כח הגבול שבא"ס וכמ"ש</p> <p class=bodytext>בעה"ק, וע"כ הן כלים להאור שיתלבש בתוכן לפי שהן אלקות כו'. וזהו ב' המדרי' שבהממוצע שהאור שהוא בבחי' פשיטות ה"ז כמו מצ"ע אוא"ס הבל"ג כו', והכלים שהן בבחי' גבול</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכב</div></p> <p class=bodytext>ה"ז בערך הנבראים כו', וע"ה שהגבול שבנבראים הוא באין ערוך כלל לגבי הגבול שבאצי' כו', מ"מ להיותו בבחי' גבול ה"ז מגביל את האור להיות בערך ובגדר מקור לנבראים כו', וכמ"ש באגה"ק איהו וגרמוהי חד לברוא כו', שזהו ע"י הכלים כו' (ובאגה"ק שם הקשה איך הוא חד עם גרמוהי כו', וי"ל הכוונה שם שהיחוד הוא רק הנוגע להתהוות לא שהן בבחי' יחוד ממש, כמו יחוד האור עם המאציל עליון שהוא בבחי' יחוד ממש להיותו בבחי' אור כו', והיחוד עם הכלים הוא שמתייחד עמהם רק לברוא בהם וע"י כו' וכמשנת"ל פקנ"ה, וזה גופא הוא מפני שהכלי היא ג"כ אלקות ממש כו', והאור הוא שבא במדה וגבול אם שע"י הצמצום הוא בא ונמשך בבחי' גבול כו', או שכך הוא גם בשרשו ומקורו כו'). ובמ"א מבואר שהכלים הם רק בבחי' כח המגביל והיינו שפועלים ההגבלה חוץ לאצי' כו', שההארה כשתומשך חוץ לאצילות תהי' בבחי' גבול כו' וכמ"ש במ"א (וכ"ה בעה"ק שהן רק כח הגבול כו', וכ"מ בפרד"ס, ובאגה"ק כ' שהן גבול ותכלית כו' וכמ"ש במ"א). וע"כ האצי' ע"י שכלול מב' מדרי' אורות וכלים (דלמע'</p> <p class=bodytext>מאצי' לא יש עדיין כלים כ"א באצי' דמשו"ז נק' אדם דעשי' כמ"ש במ"א), עי"ז הוא בבחי' ממוצע בין אוא"ס אל הנבראים כו'. וענין האמצעי הוא בב' ענינים להיות התהוות הנבראים שזהו ע"י אור האצי' דוקא (לפי שההתהוות צ"ל דוקא מהאור הדבוק במקורו כו' וכמ"ש באגה"ק ובמ"א), וגם בכדי להיות ידיעת אלקות בעולמות וכמ"ש הפרד"ס שע"י האצי' יודעים הנבראים מאלקות גם מבחי' אוא"ס שלמע' מאצי' כו', וכמשנת"ל פ"ו דבכדי שיהי' בנבראים ידיעת והשגת אלקות והרגישות אלקות (שז"ע חו"ב ומדות כו'), כ"ז הוא ע"י אמצעית אצי' כו', והיינו שע"י שהאור דאצי' הוא בבחי' מדה וגבול לפ"ע העולמות כו' (והיינו העולמות שלמע' מאצי' ועולם האצי' כו'), וע"י הכלים שהן בבחי' גבול ותכלית בערך בי"ע כו', הנה ע"י הכלים נמשך הארה אלקי' גם בבי"ע להיות עכ"פ ידיעת והשגת אלקו' כו'. אך הידיעה שבבי"ע היא בחי' ידיעת המציאות לבד להיות דמה שבא מאצי' לבי"ע ע"י אמצעית אצי' (ע"פ מא' קו המדה כו') הוא בחי' אור של תולדה לבד כו', וע"כ הידיעה היא רק בבחי' המציאות דאלקות וג"ז לא</p> <p class=bodytext>בבחי' ידיעה ממש שנדע ממש את המציאות דאלקות כו', מפני שכל ידיעתנו באלקות הוא מהנבראים שנבראו (והיינו שמפעולותיו ית' אנו יודעים את אלקות כו'), ע"כ כמה שנשלול את החומרי' והישות ונקשור עצמינו אל הדקות והרוחניות לא נדע מציאות אלקות ממש, רק אנו יודעים מציאות הרוחניות אבל לא מציאות אלקות כו', כ"א נשמות הגבוהות ובפרט נשמות דאצי' יודעים מציאות אלקות כו', אבל סתם נשמות אינם יודעים גם את מציאות אלקות ממש כו', ומ"מ ע"י הידיעה במציאות הרוחני אנו יודעים ג"כ מציאות אלקות לא בבחי' ידיעה ממש כ"א בבחי' השערה עכ"פ כו', וע"י תומ"צ הרי יש גילוי אלקות ממש כו', וכללות ידיעת הנבראים באלקות זהו ע"י אמצעית האצי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות כו', דהנה ההפרש בין שבטים למטות, דשבטים הן ענפים המתפשטים מן האילן דע"ה שאינם גוף האילן ה"ה מסתעפים ומתפשטים מגופו של אילן ויונקים ממנו כו', והמטה הוא שנתקשה ונעשה דבר בפ"ע ואינו יונק מן האילן כו'. והדוגמא מזה ברוחניות דהנה האבות הן המרכבה בחי' חג"ת דאצי' והן בחי' מרכבתא עילאה שזהו גופא דאילנא כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והשבטים</span> זהו בחי' הארת אצי' שנמשך בבי"ע דזהו בחי' מרכבתא תתאה כו', כי הארת אצי' בהתחברותה עם הברי' שברי' נעשה בבחי' ביטול ה"ז בחי' מרכבתא תתאה כו', דכללות ענין המרכבה הו"ע הביטול כו', וזהו לפי שיונקים מגופא דאילנא כו', ובד"כ זהו בעובדי ה' בנשמתן שאינם נתפסים בגשם ויודעים ומשיגים אלקות ודבוקים במקורם כו', אבל מטות הן נשמות דבי"ע שהאלקות בא בהם בהגשמה דלהיותם נתפסים בגשם ע"כ ההשגה שלהם והתעוררות אהוי"ר שלהם הכל הוא בהגשמה כו', וזהו מפני שהם נפרדים ממקורם שאינם יונקים מגופא דאילנא כו'. ובנשמות אלו שייך ענין הנדרים כו', דהנה נדרים הו"ע הפרישות וכמא' נדרים סייג לפרישות כו', והיינו כאשר רואה דבר שא"א לתקנו ואדרבה יכול להורידו ח"ו ה"ה פורש א"ע מזה כו'. וזה שייך בנשמות דבי"ע דבכדי לפעול הכנעת החומר בכלל הוא ע"י הסיגופים ומכ"ש בכדי שיהי' איזה עבודה היינו שישיג ענין אלקי ויונח אצלו כו', צ"ל לזה הזהירות ביותר מהמותרות כ"א רק המוכרח לו וג"ז יהי' לש"ש כו', ובפרט מהמותרות שיכול להוריד צריך להזהר מאד</p> <p class=bodytext>כו', דכ"ז הוא ע"י אמצעית אצי' שנעשה מציאות היש ע"כ צ"ל ענין הנדרים כו'. אך עיקר הכוונה הוא התרת הנדר שזהו מצד החכ' דחכם מתיר כו', דהנה נדרים הם מבינה וכמא' נודר בחיי המלך שזהו בינה כו', להיות דבינה הוא מקור ההשתל' להיות המדות בבחי' מציאות דבר, וכמו"כ נעשה מזה מציאות יש בבי"ע דמשו"ז צריכים לנדרים כו', אבל חכ' שזהו בחי' גילוי אור ובחי' ביטול כו' עי"ז יהי' התרת הנדר והו"ע אתהפכא חשול"נ כו'. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות דלהיות דהתרת נדרים הוא מחכמה ע"כ וידבר משה שהוא בחי' חכמה בחי' מה כו'. ואומרו כאן מטות לפי שכל ענין הנדרים הוא בנשמות דבי"ע שנק' מטות כו', אך עיקר הכוונה הוא התרת הנדר דוקא כו', וזהו וידבר משה שהוא ההמשכה מבחי' חכ', דבההמשכה שמבחי' החכ' נמשך הגילוי גם בבי"ע כמו בהמשכת האבות וכ"ש במשה ע"י התו' כו'. וענין ראשי המטות הוא כי במטות יש עוד ענין והוא בחי' שכל המטה כלפי חסד כו', שזהו מדות שבחכ' כו' כמשנת"ל, ונק' זה ראשי המטות דהיינו מה שחכ' הוא ראשית ההשתל' כו', וזהו ג"כ ענין זה</p> <p class=bodytext>הדבר דזה הוא בחי' גילוי המהות משה נתנבא בזה כו', ולהיות דהכוונה הוא דוקא בהתרת הנדר שמחכ' ע"כ מקדים לאמר זה הדבר כו', ועוד דהנה וידבר משה אל ראשי המטות זהו ההמשכה במדות וזה הדבר הוא ההמשכה במל' שנק' דבר כו'. וזהו וידבר כו' דכללות ענין הנדרים שייך בנשמות דבי"ע כו', אך עיקר הכוונה הוא להיות התרת הנדר מבחי' חכ' כו', וזהו וידבר משה אל ראשי המטות המשכה מבחי' חכ' במדות להיות בבחי' שכל המטה כו', בחי' מדות שבחכ' כו', זה הדבר הוא ההמשכה במל' כו', ועי"ז הוא הגילוי בבי"ע להיות התרת הנדר שהו"ע אתהפכא חשול"נ כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ולמעלה מאצי' הכל בבחי' פשיטות והעלם, ובאצי' בא בבחי' גילוי, דהאור הוא מעין העצם, ויש בו רושם הא"ס, ולכן הוא בבחי' פשיטות לגבי הכלים, וזהו אדם אדמה לעליון, ומ"מ הוא להאיר במדה וגבול, וזהו ב' מדרי' שבהממוצע, ובע"ס חכ' היא בחי' מ"ה ושורה בה אוא"ס, ולכן חכ' אינו בהגבלה, מיא ניידי, ופנימיות החכ' בחי' אור, וח"ת בחי' יש ומציאות, ובד"כ ב' המדרי' שבממוצע דאצי' הוא בחי' האור שהוא בחי' פשיטות ובל"ג, והכלים בחי' גבול,</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובמ"א</span> שזהו להגביל חוץ לאצי', והאמצעי הוא שיהי' התהוות וגם הגילוי בעולמות עכ"פ בבחי' ידיעת המציאות, וע"י התורה גילוי אלקות ממש. וזהו ראשי המטות, שבט הארת אצי', ומטה נשמות דבי"ע, וצריכים לנדרים, והתרת הנדר מחכ'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>