המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ מסעי, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/41/index.htm">בס"ד. ש"פ מסעי, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ מסעי, תער"ג</h3><div class=pageno>שכד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>אלה</span> מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים כו', ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, ואלה מסעיהם למוצאיהם, וצ"ל מהו"ע מוצאיהם למסעיהם, והול"ל ויכתוב משה את מסעיהם מהו מוצאיהם למסעיהם, ומהו עוד ואלה מסעיהם למוצאיהם כו'. גם צ"ל אומרו ויכתוב משה הלא כל התורה הקב"ה אומר ומשה כותב מהו אומרו כאן ויכתוב משה כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דאצי' הוא ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנבראים דבכדי שיהי' התהוות הנבראים מאוא"ס זהו ע"י התהוות האצי' כו', דלכאורה א"מ איך שייך ממוצע בב' דברים נבדלים שאינם בערך כלל כו', וכמו שאינו שייך ממוצע בין בל"ג וגבול כו'. נת' ע"ז שהממוצע הוא הקו הנמשך מאוא"ס שיש בו מבחי' בל"ג ומבחי' הגבול שהרי הקו הוא המשכה שבבחי' מדה וגבול כו', ושרשו הוא מאוא"ס הבל"ג, והוא מה שהאוא"ס הבל"ג שיער בעצמו להאיר במדה וגבול הרי יש בו כח הא"ס כו', ונמצא יש בו ב' הענינים דבחי' בל"ג ובחי' גבול כו', ע"כ הוא בבחי' ממוצע כו'. רק שהמדרי' שלפני האצי' הרי הכל בבחי' סתימות והעלם, ע"כ עיקר הממוצע הוא אצי'</p> <p class=bodytext>שהוא בבחי' מציאות אור ומ"מ הוא בבחי' אור הדבוק במקורו ע"כ הוא בבחי' ממוצע כו', ובע"ס דאצי' גופא ב' המדרי' הן בחי' ח"ע וח"ת או אורות וכלים כו'.</p> <p class=bodytext>קסב) <span class=cup>והנה</span> ידוע שהתורה היא ג"כ בחי' ממוצע בין אוא"ס לנבראים, דברי' והתהוות העולמות הוא ע"י התו', וכמו"כ ע"י התורה הוא ההתחברות דאוא"ס עם העולמות כו', וזהו מה שהתו' נק' דרך וכמ"ש כי ישרים דרכי הוי' ואי' בזהר דאינון ארחין דאורייתא כו', וכמ"ש ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כו', וכמו הדרך שבו הולכים ממקום למקום כו', כמו"כ תורה היא הדרך שע"י נעשה התחברות דאוא"ס עם עולמות כו', והיינו שהתו' היא בבחי' ממוצע שע"י הוא התהוות העולמות וכן גילוי אוא"ס בעולמות הוא ע"י התו' כו'. והענין דהנה אי' בזהר תרומה דקס"א ע"א קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש דאשתדל באורייתא מקיים עלמא כו', ופי' קוב"ה הוא בחי' עצמות אוא"ס עצמות המאציל שמובדל בערך מהעולמות כו', ואסתכל באורייתא הוא שנתצמצם ע"י התו' כו', דכשם שהע"ס דאצי' הם מגבילים את האור להיות בבחי' מקור לעולמות בע"ג כו' כנ"ל, כמו"כ התו' מגביל את האור כו'. דהנה אורייתא מחכ' נפקת שהחכ' היא בחי' או"פ, וכמו עד"מ בכחות הנפש הרי הכח שהוא בבחי' או"פ ובבחי' התיישבות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכה</div></p> <p class=bodytext>העיקר הוא כח השכל כו' דהכחות שלמעלה מהשכל כמו כח הרצון ה"ה בבחי' מקיף כו', וכן גם המדות בעצם הן בבחי' מקיף רק ע"י המוחין נעשה בבחי' פנימי כו' (וכמ"ש מזה לעיל פמ"ז), וכמו"כ הוא למעלה דעיקר או"פ הוא בחי' החכ' כו', וקוב"ה בחי' עצמות אוא"ס שלמע' מהחכ' ע"י דאסתכל באורייתא ה"ה בא בבחי' הגבלה להיות בבחי' או"פ כו'. והענין הוא כדאי' במד"ר בראשית פ"ד שאל את ר"מ אפשר אותו דכתי' בי' את השמים ואת הארץ אני מלא הי' מדבר עם משה מבין שני בדי ארון, א"ל הבא מראות גדולות, א"ל ראה בבואה שלך ראה אותה גדולה, הבא מראות קטנות וראה בבואה שלך ראה אותה קטנה, א"ל ומה אתה כו', הוי כשרוצה את השואה"א אני מלא וכשהוא רוצה הי' מדבר עם משה כו', הרי שאותה המדרי' ממש דאת השמואה"א אני מלא הי' מצמצם א"ע בין שני בדי הארון כו', וכמובן ממשל המראות כו'. כי חכ' היא כלי לאוא"ס ב"ה דהשראת אוא"ס הוא בבחי' ביטול דוקא, והחכ' היא בבחי' ביטול דהנחת עצמותו שזה עיקר הביטול, וכמ"ש גבי משה ונחנו מה בלי מהות ומציאות דבר כו', וע"כ היא כלי</p> <p class=bodytext>להשראת אוא"ס ב"ה כו' (והוא כמ"ש בזהר פ' בלק דקפ"ז ע"א ע"פ החכם עיניו בראשו דשכינתא שרי' על רישי' כו', והיינו בבחי' החכ' שבו, וזהו החכם עיניו בראשו כו' וכמ"ש הרמ"ז שם), וזהו המבו' בכ"ד דאוא"ס שורה בחכ' כו'. ומה שנק' בש' השראה הוא שיכול להיות שיהי' שורה בה בבחי' העלם ג"כ, דענין ההתלבשות הוא שמאיר בגילוי ממש, וכמו התלבשות אורות בכלים הוא שהאור מאיר בגילוי ממש בהכלי והיינו שבהכלי מושג האור כו' וכמ"ש בסש"ב פמ"ח, משא"כ ענין השראה הוא ששורה שם האור בהעלם כו' (רק שבהתלבשות האור הוא בבחי' צמצום ומיעוט ועי"ז הוא בהתגלות כו', דזה שיהי' האור בגילוי בהכלי הוא ע"י שהוא לפ"ע הכלי שבהכרח שיהי' בזה בחי' מיעוט כו', ובכללות הוא בחי' הארה לבד כו', משא"כ האור שבבחי' השראה הוא בחי' מהות האור כמו שהוא, ובזה יתרון גדול בהשראה לגבי התלבשות כו' (גם בהתלבשות יש אופן התלבשות שהוא בבחי' העלם לגמרי כמו ענין הגלות וכמ"ש באגה"ק סי' כ"ה ד"ה להבין אמ"ב צוואת הריב"ש ז"ל, שזהו לא רק שהאור מתעלם כ"א שיש דבר המעלים שמעלים</p> <p class=bodytext>ומסתיר עליו כו', וכמ"ש במ"א בענין ההתלבשות שיש שהמלובש שולט וזהו במדרי' הקדושה שהמלובש הוא בהתגלות כו', ויש שהמלביש שולט כו', וב' מיני התלבשות אלו יש בהתלבשות הנה"א בהנה"ב, דכאשר הנה"א הוא בהתגלות ה"ה מושל ושולט על הנה"ב וכל ההנהגה הוא ע"י הנה"א כו', וכאשר הנה"ב הוא בהתגברות ה"ה מושל ושולט על הנה"א שגם הנה"א נמשך אחריו, וכידוע בענין סרכות הריאה שהריאה נסרכת ונדבקת דהיינו שהארת נה"א נמשך ונדבק אחר הנה"ב כו'. ובהשראה לא יש ענין כזה כו'. וזהו ג"כ מצד ההפרש הנ"ל דלהיות שהתלבשות הוא בהאור שהוא בחי' הארה לבד ושבא בבחי' מיעוט כו', ע"כ במדרי' תחתונות יכול להיות התלבשות כנ"ל, וכמו ענין סרכות הריאה הרי שייך רק בנשמות נמוכות שהן בבחי' גסות הרוח שהרוחני' שלהם הוא בבחי' גסות כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה להבין ענין מי אל כמוך. וכמו"כ למע' התלבשות הנ"ל שייך בההארה הבאה בבחי' מיעוט וצמצום ביותר במדרי' התחתונות כו', והשראה להיות שזהו בעצם האור כמו שהוא ע"כ אינו שייך בזה התלבשות באופן הנ"ל)). רק שהשראה הוא שיכול להיות שאינו מאיר בגילוי כו' כנ"ל, ונר' שא"ז שהאור הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכו</div></p> <p class=bodytext>בבחי' מקיף לבד כ"א שנמצא בבחי' פנימי' רק שאינו בבחי' גילוי כו', ופי' וענין שאינו בבחי' גילוי אין זה שאינו מתגלה כלל שזהו כשלא יש כלי אל האור שאז אין האור מתגלה כלל כו', וכאן הרי אדרבה יש כלי אל האור והוא הביטול כו' (והיינו מה שהעדר הכלי הוא כלי כו'), אלא הכוונה בזה שאינו בבחי' גילוי היינו שאינו מתגלה ממש להיות מושג ממש כו', וכמ"ש בסש"ב פל"ה בענין השראת השכינה דכאשר בטל במציאות אז הוא ששורה ומתגלה בו ה' אחד כו', הרי דהשראה הוא ג"כ התגלות רק שאינו בהתגלות ממש בבחי' גילוי המהות כו', דמש"א ששורה ומתגלה ה' אחד אין הכוונה שמתגלה בהם מהות הדבר ממש כו' (שהרי גם ע"י המצות ההמשכה היא בבחי' מקיף כו' ועמ"ש בפמ"ו), כ"א מה שיודעים ומרגישים את היחוד דה' אחד כו', שכ"ה גם בנשמות הגבוהים השייכים ליחוד זה היינו שיודעים ומשיגים ונרגש בנפשם ענין ה' אחד כו', ומ"מ א"ז גילוי מהות הענין כו' (ובד"כ צריכים לחלק בזה בין ראיית העין לראיית עין השכל כו', דהנה התגלות עצם מהות הדבר ממש הוא בראיית העין, וכמו שיהי' לעתיד</p> <p class=bodytext>דכתי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו', משא"כ בראיית עין השכל דבעין השכל דבלבא אתחזי כולא כו', הגם שזהו מדרי' גבוה ונעלה מאד א"ז ראיית עצם המהות ממש כו', ולכן יש חילוקי מדרי' במדרי' הראי' שזהו מפני שא"ז עצם המהות ממש כו' וכמ"ש במ"א, ולע"ל שיהי' בחי' ראיית העין וכמ"ש כי עין בעין יראו כו' כתיב כי כולם ידעו אותי בלי התחלקות מדרי' כו', וי"ל דלעתיד יהי' באמת בבחי' התלבשות ממש דהיינו שעצם המהות יהי' בבחי' גילוי ממש בבחי' השגת המהות כו').</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה התורה היא ממוצע בין אוא"ס ועולמות, קוב"ה אסתכל באורייתא, קוב"ה עצמות המאציל, ומתלבש בתו' בבחי' פנימי, וכמו החכ' שהוא או"פ, ולהיות החכ' בבחי' ביטול אוא"ס שורה בחכ', וענין השראה הוא שאינו מושג מהות האור, התלבשות הוא שמושג בהכלי, רק שזהו הארה ובבחי' מיעוט, והשראה הוא שעצם האור שורה שם, ולכן בהתלבשות יש אופן שהמלביש שולט משא"כ בהשראה, והוא שבא בבחי' או"פ רק שאין המהות מושג, וכמו גילוי ה' אחד גם בנשמות הגבוהות, וי"ל שזהו בבחי' ראיית עין השכל, וגילוי המהות הוא ראיית העין, כי עין בעין יראו.</p></p> <p class=bodytext>קסג) <span class=cup>והענין</span> הוא כמו שמצינו במרע"ה שהי' בחי' יסו"א שאמר ונחנו מה שהי' בבחי' הביטול דמ"ה דחכ', ואעפ"כ א"ל א"ס ב"ה וראית את אחורי ופני לא יראו, שלא השיג בחי' פנימי' החכ' בחי' אוא"ס השורה בכלי החכ' שלו כו' (וי"ל דזהו שא' רשב"י לרע"מ בעין השכל דבלבך אתחזי כולא דבחי' אוא"ס השורה בחכ' הי' בו בבחי' ראיית עין השכל, ולעתיד יהי' בבחי' ראיית העין ממש כו'), והיינו דע"ה דאוא"ס שורה בחכ' עכ"ז יכול להיות שאינו מתגלה בחכ' רק בחי' אחורים ולא בחי' פנים כו', אע"פ שגם בחי' הפנים שורה בו כי פנימי' אבא פנימי' עתיק מ"מ אינו מתגלה בו רק בחי' אחורים וחיצוני' כו', וכמו עד"מ במוח האדם מלובש הנשמה ושורה שם כמ"ש בסש"ב פנ"א דעיקר משכנה והשראתה כו', הוא כולו במוחין שבראש כו', אעפ"כ אין אדם משיג מהות הנשמה איך ומה היא אע"פ שהיא שורה בו, ואינו משיג רק הארה ממנה היינו השכל והמח'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכז</div></p> <p class=bodytext>שזה מושג המהות, היינו שאנו משיגים מהות הכח ולא רק שאנו יודעים מציאותו, כמו כח המשכיל מקור השכל שאנו רק מרגישים מציאותו לבד, משא"כ כח השכל הגלוי הרי אנו יודעים מהותו איך ומה הוא (רק שכללות ידיעה האנושית היא רק ידיעת המציאות לבד שאין אנו משיגים מהות הרוחני, אבל הידיעה במציאות השכל אינו רק שאנו יודעים שישנו במציאות כ"א שאנו יודעים איך הוא מציאותו בבחי' השגה ממש, משא"כ במקור השכל כו' וכמ"ש במ"א, ולמע' הו"ע השגת המהות ממש כו'), אבל כללות הנשמה השורה במוח שבראש הרי אינו מושג אף שהיא שורה שם כו'. ועד"ז הוא בהבדל הבדלות לאין קץ שגם בחי' הח"ע ע"ה שאוא"ס מלובש בה דאפי' פנימי' עת"י הוא פנימי' אבא, מ"מ אינו מתגלה המהות בבחי' חכ' רק מבחי' חיצוני' לבד, וכנודע דאבא יונק ממזלא בחי' שערות דא"א לבד שנק' בשם אחורי כו', והיינו דבבחי' חיצוני' החכ' מה שבא בזה בבחי' התלבשות ובבחי' גילוי ממש הוא מבחי' חיצוני' הכתר, ובחי' פנימי' הכתר הוא בבחי' השראה לבד שאינו מושג המהות כו', וז"ע אבא יונק ממזלא דהיינו מבחי'</p> <p class=bodytext>פנימית הכתר. וכמ"ש במ"א ההפרש בין מה שאו"א מלבישים לזרועות דא"א ומה שאו"א יונק ממזלא, דמבחי' ז"ת דא"א בא בבחי' התלבשות ממש באו"א, והמזלות שהן מבחי' מו"ס שבו מלובש בחי' עתיק ההמשכה משם באו"א הוא בבחי' שערות ובבחי' יניקה לבד כו', ועמ"ש בלקו"ת בהבי' דוהניף. וי"ל שזהו כמו בנגלה דתו' שמושג המהות ממש, משא"כ בפנימי' התו' שמושג רק המציאות לבד וכמ"ש בהבי' דולא תשבית, ועד"ז הוא בבחי' חכ' דבחי' הפנימי' הוא בבחי' ידיעת המציאות לבד, וזהו ופני לא יראו כו' בבחי' ראיית המהות כו', וז"ע השראה כו'. ובפי' הספד"צ מהאריז"ל אי' משל הנ"ל על בחי' רדל"א כבי' כאדם שאינו משיג מהות הנשמה שבו, כך בחי' רדל"א אינו משיג מהות עצמות אוא"ס המלובש בו (שזהו עיקר בחי' עתיק וכמ"ש בהבי' דשבת שבתון בסופו), ובסי' בפי' ברוך שאמר מבו' פי' לא ידע שאינו בבחי' מהות ידוע בעצמו כו' (ובדרוש וככה ספכ"ג שאינו בבחי' הרגש כלל), וי"ל שזהו ג"כ ענין השראה כו'. ולפ"ז י"ל דמ"ש על לעתיד כי כולם ידעו אותי בבחי' ידיעה והשגה כו', יהי' ההתחדשות בכל</p> <p class=bodytext>המדרי' גם בבחי' לא ידע כו', ולא יהי' התחדשות בעצם הדבר כ"א מה שיהי' בבחי' ידיעה כו'. אמנם בחי' חיצוניות האור שהוא בבחי' התלבשות בחכ' היינו בבחי' גילוי, הנה בחכ' דמע"ב ה"ז בחי' הארה לבד מבחי' הפנימי' והעצמות כו', ובחכ' דתו' ה"ז ג"כ מהות בחי' העצמות, וכמ"ש במ"א בענין יערוף כמטר לקחי דבחי' אחורים ועורף דתו' ה"ז בבחי' לקחי דאותי אתם לוקחים כו' וכמשי"ת, ולהיות דהחכ' הוא בחי' או"פ והיינו דע"ה שהיא בחי' ביטול במציאות מ"מ ה"ז בבחי' ידיעה, והוא מה שע"י הידיעה וההרגש פנימי נעשה בחי' הביטול במציאות כו' (ועמשנת"ל פל"ח). וי"ל שז"ע זה אלי ואנוהו, דפי' זה אלי הוא בחי' ידיעה שיודע את האלקות וכמו אשר יאמר עליו כי הוא זה דהיינו בבחי' ידיעה דוקא (כמדומה שכן פי' השל"ה), ועי"ז דוקא ואנוהו אני והוא בבחי' אחדות ממש כו' (ובמ"א מבו' ענין אני והוא שהן ב' מדרי' שבכתר דאני אותיות אין זהו בחי' אין דכתר שבבחי' מקור לנאצלים כמו והחכ' מאין תמצא כו', והוא זהו בחי' עליונה שבכתר כו', ובאוא"ס שלפה"צ הו"ע הוא ושמו דהוא זהו</p> <p class=bodytext>בחי' עצם האור שלמע' מבחי' התפשטות כו', ושמו הוא בחי' התפשטות האור כו' וכמ"ש במ"א, והיינו מה שבחכ' יש גם מבחי' פנימי' הכתר כו'. וי"ל שזהו ע"ד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכח</div></p> <p class=bodytext>ענין ידיעת ההפלאה דאוא"ס כו', וידוע שיש בזה ב' ענינים ידיעת ענין ההפלאה וידיעת אופן ההפלאה כו', וכ"ז אינו גילוי המהות ממש כו'. ועד"ז י"ל בבחי' החכ' בענין הידיעה גם בבחי' פנימי' הכתר כו'). וזהו דאופן הביטול שמבחי' חכ' הוא שהוא בבחי' ציור, לא כמו הביטול שמצד המקיף שמתבטל ממציאותו לגמרי מכל וכל כו', משא"כ בהביטול דחכ' הגם שבטל במציאות לגמרי מ"מ ה"ה באיזה ציור כו', והיינו מצד שהביטול הוא ע"י הידיעה והרגש פנימי כו', וכמו משה שהי' בבחי' ביטול במציאות ודיבר ה' אל משה פא"פ כו', ומ"מ הי' על עמדו גם בעת הנבואה כו', וזהו לפי שהי' בחי' חכ' כמ"ש מן המים משיתיהו שהו"ע ידיעה פנימי', וע"כ בכל הגילוים שלו ובכל העליות הי' בבחי' ציור ע"ה בבחי' העדר המציאות לגמרי כו' (והו"ע מוח שליט על הלב גם על פנימי' הלב, התגברות בחי' גדלות המוחין להיות בבחי' התיישבות ובבחי' ציור, הגם שבאמת הוא לא בבחי' מציאות כלל כו'). (וי"ל שזהו מ"ש בסש"ב פי"ט בענין הביטול דכח החכ' שבנפש הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי ולא</p> <p class=bodytext>ישאר ממנה מאומה ממהותה ומציאותה הראשון כו', דקדק לומר ממהותה ומציאותה הראשון לא שתהי' בבחי' העדר המציאות לגמרי כו', ואעפ"כ תתבטל שם במציאות לגמרי כו'), וע"כ להיות שהחכ' היא בבחי' ידיעה לכן בה וע"י בא האור בבחי' הגבלה להיות בבחי' או"פ בעולמות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכמו במשה שהי' בחי' חכ' כתי' ופני לא יראו, וכמו הנשמה דמשכנה והשראתה הוא במוח שבראש, ואינו מושג מהותה כלל, וזהו דאבא יונק ממזלא הנמשכים מפנימיות הכתר בבחי' יניקה בלבד, וי"ל כמו פנימיות התורה שהיא בבחי' ידיעת המציאות לבד, ובפי' ספ"ד דרדל"א אינו משיג מהות העצמות שבתוכו, ולפ"ז לעתיד יהי' התחדשות הידיעה בכל המדרי', ובחי' חיצוניות האור בחכ' הוא בחי' הארה, ובחכ' דתורה בחי' מהות העצמית, ולהיות שחכ' היא או"פ ידיעה פנימיות זה אלי ועי"ז אני והוא (ובמ"א שהן ב' מדרי' שבכתר, והוא הוא בחי' פנימיות הכתר, וז"ע הוא ושמו והיינו בחי' הפנימיות ששורה בחכ') ולכן הביטול דחכ' הוא בבחי' ציור, וכמו משה שהי' על עמדו (וי"ל דז"ש בסש"ב ממהו"ע הראשון), וע"כ החכ' מגביל את האור.</p></p> <p class=bodytext>קסד) <span class=cup>אמנם</span> בחי' חכ' דתו' היא בחי' החכ' שלמע' מאצי' והיא ממוצע להיות התהוות הנאצלים מאוא"ס ב"ה. דהנה אי' בע"ח שער ס' אבי"ע פ"ג דמ"ש כולם בחכ' עשית זהו בחי' החכ' שלמע' מאצי' והיינו בחי' חכ' דא"ק כו', דאוא"ס ע"י התלבשותו בחכמה דא"ק הוא מתלבש באצי' כו', וזהו בחי' החכ' דתו', דגבי תו' נא' כאשר יאמר משל הקדמוני שהוא משל לא"ס קדמונו ש"ע ומשל הוא לבוש כנודע, והיינו בחי' חכ' דא"ק שהיא בחי' לבוש להאוא"ס המלובש בא"ק וזהו בחי' חכ' דתו' כו'. והענין דהנה ידוע דא"ק הוא בחי' ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנאצלים והנבראים כו', והיינו להיות דאוא"ס הוא אינו בערך העולמות כלל כו', ובכדי שיתהוו העולמות מאוא"ס צ"ל ממוצע, וזהו בחי' א"ק שהוא ממוצע בין אוא"ס לעולמות כו'. וצ"ל איך א"ק הוא בבחי' ממוצע שהרי גם א"ק הוא באין ערוך לגבי אוא"ס ונק' אדם דברי' דכללות כו' כנודע. ולעיל פק"ס וקס"א נת' שהממוצע הוא האור הנמשך מאוא"ס (הן בחי' הקו והן האור דאצי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכט</div></p> <p class=bodytext>כו') שיש בו ב' ענינים שבא בבחי' גבול ומדה והוא בבחי' א"ס להיותו דבוק במקורו כו', אבל בבחי' א"ק לא יתכן לומר כן שה"ה בבחי' פרצוף וברי' דבר מה שנתהווה כו' (וכמ"ש במ"א דהאור בכלל הוא בחי' אצי' וג' בחי' בי"ע הן בבחי' הכלים כו', וכמבו' שם דבכלים יש ג' מדרי' ובהאור ד' מדרי' כו'), ואיך שייך לומר שהוא בבחי' ממוצע כו'. אך הענין דבאמת הרי התהוות העולמות מאוא"ס הוא ע"י הצמצום שהי' באוא"ס כו', דמאוא"ס עצמו (היינו מבחי' הגילוי דאוא"ס כו') א"א כלל שיהי' התהוות העולמות, רק ע"י הצמצום שנתעלם האוא"ס ונעשה התהוות שבאין ערוך כלל כו'. וזהו שגילה האריז"ל ענין הצמצום שהמקובלים הקודמים לא ידעו מזה והיו מבארים הכל בדרך עו"ע, וידוע דענין עו"ע הוא שיש איזה ערך והשתוות ביניהם (וכמשנת"ל פקמ"ט דגם בעו"ע שהן מהותים נבדלים מ"מ יש בהם השתוות שהן שניהם רוחניים (היינו שהן מתדמין באופן הרוחני' שלהם) שע"כ נעשה העלול באופן העילה כו'), וכמו מוחין ומדות שהמדות הן לפ"ע המוחין, וזהו שיש הפרש במדות אם הן מבחי' המוחין שבמדות או</p> <p class=bodytext>מבחי' חיצוני' המוחין או פנימי' המוחין כו', וכ"ה בכל עו"ע שהעלול הוא בערך העילה כו'. וזהו שהרמ"ק ז"ל בפרד"ס שער אם הא"ס הוא הכתר החליט שהכתר אינו א"ס ממש, ובפלח הרמון כ' משמו בס' אלימה שרחוק מה שהי' בין הכתר וא"ס הרבה יותר ממה שהי' בינינו הנמצאים השפלים ובין הכתר כו', מ"מ כ' בשער הגוונים פ"ב בענין הכתר שנק' חשך שזהו במדרי' הכתר שמתייחד עם מאצילו ובבחי' זו לא יושג כלל לזולתו (שעש"ז נק' חשך), יען שהוא בחי' משתווה המאציל בנאצל ע"ה שיש כמה יתרונות כו', לפי שכ"ה בענין עו"ע שיש להם איזה השתוות כו'. ובאמת לא יתכן כלל לו' שום השתוות לגבי א"ס ב"ה (וכמ"ש במ"א דלשטה זו הגם שרחוק מאד ערך הכתר לגבי א"ס יותר מרחוק העשי' לגבי הכתר, מ"מ א"א להשוות רחוק הכתר לגבי א"ס כמו רחוק העשי' לגבי א"ס, שהרי הכתר הוא מ"מ עלול הראשון ועד העשי' יש כמה רבבות השתל' שעי"ז נתרחק יותר כו', ובאמת הכתר עם העשי' שניהם שוין וכמ"ש עושה פלא כו') (והנה גם לשיטת האריז"ל הרי עתיק הוא בחי' תחתונה שבמאציל כו', ובביאור האדר"ז דרפ"ח כ'</p> <p class=bodytext>דעיקר עתיקא הוא הא"ס שמתלבש ברדל"א, ובפי' ספ"ד מהאריז"ל כ' ההוא רישא דלאו רישא אשר שם חביון עוז העצמות כו', והיינו בחי' עצמות א"ס ממש כו', הרי לכאורה זהו ג"כ ענין ערך והשתוות כו'. הענין הוא דהנה דעת האריז"ל בענין הכתר אינו כדעת הפרד"ס, דלדעת הפרד"ס הכתר אינו א"ס כ"א בחי' מתהווה מהא"ס, ודעת האריז"ל בענין הכתר הוא שהכתר הוא א"ס ואינו א"ס, דבחי' עליונה שבו הוא א"ס בחי' תחתונה שבמאציל, ובחי' התחתונה שבו אינו א"ס והוא במנין הספי' כו', וכמ"ש בע"ח שער דרושי אבי"ע פ"ג. והיינו דבחי' עליונה שבכתר אינו בחי' מתהווה מהא"ס ב"ה בדרך עו"ע כ"א זהו בחי' הא"ס במדרי' התחתונה שבו כו', וכפי מ"ש בפי' סד"צ זהו המדרי' המתלבשת ברדל"א כו', וכ' שם דרדל"א עצמו אינו משיג מה שיש בו כו' כנ"ל פקס"ג, וזהו מכח הא"ס להיות עצמותו נמשך ונמצא גם במקום שאינו בערך כלל כו', וע"ד צמצם שכינתו כו', ובד"כ הכוונה היא על מדרי' הא"ס שאחה"צ והוא בבחי' הקו הנמשך מאוא"ס כו'. אמנם נושא הכוונה ג"כ על עצמות א"ס דעתיק הוא ל' העתקה ממקום</p> <p class=bodytext>למקום בחי' העתקת העצמות כו' וכמ"ש במ"א, אבל מה שנתהווה מא"ס ב"ה אינו שייך לומר בזה איזה השתוות כו'). וזה מובן רק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>של</div></p> <p class=bodytext>בענין הצמצום שחידש האריז"ל שעי"ז נתהווה התהוות שבאין ערוך כלל כו', דכמו"כ גם התהוות פרצוף דא"ק הוא ע"י הצמצום כו'. אך לפ"ז צ"ל מהו"ע אמצעית בחי' א"ק מאחר שההתהוות הוא ע"י הצמצום בדרך אין ערוך א"כ מה צריכים לממוצע כו'. אך הענין הוא דענין הממוצע בזה אינו כמו להיות דבר אמצעי בין העליון אל התחתון דהיינו שיהי' בערך אל העליון וגם אל התחתון כו' (וכמשנת"ל פק"ס בענין שהאור דקו בכלל הוא בבחי' ממוצע וכן באו"כ כו'), אלא ענין אמצעית דא"ק הוא דלהיות ההתהוות מאוא"ס ב"ה הוא שנתהוו העולמות תחלה בבחי' כללות ואח"כ בא בד"פ כו'. והענין הוא דע"ה שע"י הצמצום נתהווה בחי' המציאות כו', וכמ"ש בע"ח בתחלתו שע"י הצמצום נתגלה שרש הדין (היינו בחי' הרשימו כח הגבול שבא"ס), וממנה נעשה המקום שהוא דוגמת הכלי כו' (וגם י"ל דכמו התהוות בי"ע הוא מהרוממות והסילוק דבחי' מל' שהו"ע והים עומד עליהם מלמעלה שזהו בחי' ההשפעה בריחוק דבחי' מל' כו' וכמ"ש במ"א, כמו"כ כללות כל ההתהוות שזהו מבחי' אוא"ס הסוכ"ע זהו ע"י הסילוק והרוממות כו'),</p> <p class=bodytext>מ"מ בכדי להיות ההתהוות בפועל ה"ז דוקא מבחי' הגילוי דאוא"ס דכל פעולה הוא ע"י התגלות הפועל כו', והו"ע הקו הנמשך מאוא"ס שעי"ז הוא ההתהוות בפועל דכל העולמות וההשתל' כו', ומאחר שזהו מבחי' הגילוי ע"כ אא"ל ההתהוות בבחי' יש ממש, כ"א שיתהווה תחלה בבחי' כללות שא"ז בבחי' מציאות עדיין כו'. וא"כ ענין אמצעית א"ק א"ז מצד האוא"ס שבבחי' אין ערוך, כ"א אדרבה מצד המדרי' דאוא"ס שבבחי' קירוב ובבחי' שייכות אל העולמות שבא בבחי' גילוי כו', דבד"כ הוא בחי' או"פ שהוא בחי' הקו כו', שההתהוות משו"ז צ"ל באופן הנ"ל. וזהו כמ"ש במ"א דמש"א אין ערוך לך היינו לגבי עצמות דוקא דכל ההתהוות היא באין ערוך לגמרי לגבי העצמות כו', אבל לגבי בחי' האור וכ"ש לגבי בחי' האו"פ שנמדד לפ"ע העולמות אינו בבחי' אין ערוך לגמרי כו', וע"כ בכדי שתהי' ההתהוות צ"ל תחלה ההתהוות בד"כ ואח"כ בא בדרך פרט כו', וכמו מאמר סתום ומא' פתוח שזהו מא' כללי ופרטי דבראשית נמי מא' הוא והוא בחי' מא' כללי דבראשית כולל הכל, וכמו שפרש"י דביום ראשון במא' בראשית נברא הכל</p> <p class=bodytext>ואח"כ נפרטו כאו"א בפרט כו', וכמו ברוך שאמר והי' העולם, דבאמירה א' נבראו כל העולמות כו', וכמארז"ל בע"מ נבה"ע והלא במא' א' יכול להבראות כו', דבאמת נבראו כל העולמות במא' א' רק שזהו בד"כ ואח"כ נפרטו בהט' מאמרות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן ענין מוצאיהם למסעיהם, דהנה ישראל עלו במח' והיינו בחי' מחה"ק דא"ק כו', ופי' עבמ"ח היינו במדרי' עליונה שבמח' בחי' פנימי' א"ק כו', דכשם שבס' השתל' יש הפרש בין שרש הנשמות לשרש המלאכים, דמלאכים שרשם מחיצוני' הכלים, ונשמות שרשם מפנימי' הכלים כו', כמו"כ הוא בשרשם במחה"ק דא"ק דשרשם הוא מפנימי' א"ק כו'. וזהו מוצאיהם שהוא מל' וכמוצא מים כו' דהיינו שרשם ומקורם כו', וענין מסעיהם זהו עליית הנשמות והוא שהנשמות כמו שהן למטה יעלו לשרשם ומקורם בבחי' פנימי' א"ק כו', ובכדי שתהי' העלי' צ"ל תחלה ההמשכה משרשם ומקורם שעי"ז תהי' העלי' כו', וע"ד העלי' דשבת שאז הוא עליית המל' כנודע, הרי צ"ל תחלה המשכה מלמע' דז"ע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלא</div></p> <p class=bodytext>לכה דודי לקראת כלה דהיינו המשכה מבחי' ז"א להיות עי"ז עליית המל' כו', וכמו"כ בעליית הנשמות צ"ל תחלה המשכה מלמע' כו'. וזהו מוצאיהם למסעיהם שהוא ההמשכה משרשם ומקורם להיות העלי' ועי"ז מסעיהם למוצאיהם שמתעלים לשרשם כו'. ומ"ש ויכתוב משה, הענין הוא דהנה בתו' יש ג"כ כלל ופרט וכמשי"ת, ונשמות מושרשים בתו' כידוע, ולכן עלייתם הוא ג"כ ע"י התורה כו', אך אומרו ויכתוב משה זהו התו' כמו שהיא בבחי' פרט דאז היא בבחי' אותי' הכתב, דתורה כמו שהיא בבחי' כלל ה"ה בבחי' אותיות החקיקה וכמו האותיות שבלוחות כו' וכמ"ש במ"א וכמו שהוא בבחי' פרט ה"ז בבחי' אותיות הכתב כו', ועי"ז הוא העלי' כו', דלהיות דהתו' גם כמו שהיא בהתגלות בבחי' פרט ה"ה מדרי' עצמי' כו', ע"כ ע"י התו' יכול להיות העלי' לשרשם ומקורם בבחי' פנימי' א"ק כו'. וזהו אלה מסעי בנ"י כו', דכללות ענין המסעות הוא העלי' דנשמות לשרשם ומקורם כו', ובכדי שתהי' העלי' צ"ל תחלה המשכה מלמע' כו', וזהו מוצאיהם למסעיהם ועי"ז מסעיהם למוצאיהם כו', והעלי' הוא ע"י התו' כו', וזהו ויכתוב משה שע"י התו' כמו שבאה בבחי' פרט עי"ז הוא העלי' דנש"י לשרשם ומקורם במחה"ק דא"ק כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם חכ' דתורה היא חכ' דא"ק, משל הקדמוני, א"ק לבוש לא"ס, דהנה א"ק הוא בחי' ממוצע, והלא הוא אדם דברי', הענין הוא דהתהוות העולמות הוא ע"י הצמצום, וזהו שגילה האריז"ל, דמקובלים הקודמים חשבו הכל בבחי' עו"ע, ולכן הרמ"ק אחר שמרחיק בחי' הכתר מערך הא"ס כ' שעצם הכתר הוא בחי' משתווה המאציל והנאצל, ובאמת לא יתכן ענין ההשתוות כלל והיינו ע"י הצמצום (ובענין הכתר הרמ"ק סובר שהוא מציאות מתהווה, ולהאריז"ל עתיק הוא בחי' א"ס בהעתקה). וא"כ מה"ע האמצעי דא"ק. הענין הוא להיות דההתהוות בפועל הוא ע"י הגילוי ע"כ צ"ל תחלת ההתהוות בבחי' כללות וזהו בחי' א"ק, ונמצא דאין זה לגבי אוא"ס שמובדל מהעולמות כ"א לגבי הגילוי. וז"ע מוצאיהם למסעיהם, מקור נשמות בפנימיות א"ק, ומסעיהם הוא העלי' ותחלה צ"ל מוצאיהם למסעיהם.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>