המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ דברים, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/42/index.htm">בס"ד. ש"פ דברים, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ דברים, תער"ג</h3><div class=pageno>שלא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>אלה</span> הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, וצ"ל מה שמשנה תו' חלוק מהספרים הראשונים שהד' ספרים הראשונים נאמרו כשלישי המדבר דבכל התו' נא' וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה, ומי המספר זאת אם נא' שמשה הוא המספר הול"ל וידבר ה' אלי, וכמו בנביאים שנא' ויהי דבר ה' אלי, ואם הוי' הוא המספר הול"ל ודברתי אל משה, אלא זהו שלישי המדבר ומספר שדבר ה' אל משה כך וכך, ובמשנה תורה נא' כמשה המדבר מפי עצמו, וכמו ואתחנן אל הוי', ואתפלל אל ה' כו', ואתנפל לפני ה' כו', וכתיב וידבר ה' אלי כו', רק התחלת משנה תורה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלב</div></p> <p class=bodytext>נאמר ג"כ כשלישי המדבר אלה הדברים אשר דבר ולא נא' מי הוא המספר כו', וצ"ל מהו"ע שלישי המדבר, ולמה הד' ספרים הראשונים נאמרו מפי שלישי המדבר ומשנה תו' נא' ממשה מפי עצמו, ומפני מה התחלת משנה תורה נא' ג"כ מפי שלישי המדבר כו'. גם צ"ל מהו"ע אלה הדברים אשר דבר כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דא"ק הוא ממוצע בין אוא"ס לעולמות והקשה הלא א"ק הוא בחי' אדם דברי' דכללות דבאין ערוך לגבי אוא"ס ואיך שייך לומר שהוא בבחי' ממוצע כו'. ונת' דאמצעית דא"ק אינו כמו הממוצע בין עליון ותחתון שיש בו השתוות אל העליון והשתוות אל התחתון כו', כ"א ענין הממוצע דא"ק הוא בענין ההתהוות לבד, דבכדי שמבחי' האור והגילוי דאוא"ס יהי' התהוות העולמות צ"ל ההתהוות תחלה בבחי' כלל ואח"כ בא בדרך פרט כו', וזהו קורא הדורות מראש היינו מראש דא"ק דבא"ק נתהוו העולמות בבחי' כלל ואח"כ נפרטו בד"פ כו'.</p> <p class=bodytext>קסה) <span class=cup>ולהבין</span> זאת בתוס' ביאור, הנה ידוע דכללות ענין ההשתל' וכללות ענין הס' וההדרגה בעולמות הוא מצד האו"פ כו', דמצד האו"מ אינו שייך כלל כללות ענין ההשתל' וס' והדרגה כ"א מצד או"פ דוקא, וכדאי' בע"ח ובמב"ש מה שאחה"צ הוצרך להיות המשכת הקו שבאם היו העולמות כמו שהן מצד האו"מ לא הי' חילוקי מדרי' כלל בעולמות כ"א היו כולם במדרי' א', ולא כן הי' כוונת המאציל כ"א שיהי' ס' והדרגה בעולמות בבחי' ירידה מדרי' אחר מדרי' כו' (והכוונה בזה בכדי שיהי' מציאות יש שהו"ע בירור הסיגים והפסולת כו'), וע"ז הי' המשכת הקו שנמשך בחי' קו דק ומצומצם ואופן המשכתו הוא שבקצהו העליון נוגע ודבוק באוא"ס ובקצהו התחתון אינו דבוק באוא"ס הסובב, ועי"ז יש בו מעומ"ט שבקצהו העליון הוא בבחי' מע' וכל מה שמתרחק ממקורו הוא בבחי' מטה כו', ועי"ז נעשה סדר והדרגה בהעולמות כו'. ועיקר ענין מעומ"ט הוא בהאור וכמו"כ עיקר ענין ההשתל' מדרי' אחר מדרי' בבחי' מיעוט האור בערך זל"ז כו', הכל הוא בבחי' האור כו', אך עי"ז נעשה ס' והדרגה בעולמות</p> <p class=bodytext>להיות דהתהוות העולמות הוא מן האור ע"כ לפי אופן האור כ"ה העולם כו', וכמו עד"מ אותי' המח' ואותי' הדבור שהן רחוקים בערכם זמ"ז דמח' בלתי מורגש והדבור מורגש אל הזולת כו', ומ"מ הן בס' והדרגה דלפי אופן אור השכל המאיר במח' כ"ה האותי' דמח' ולפי אופן האור המאיר בדבור המה אותי' הדבור כו', וכמו"כ הוא בעולמות דלפי אופן האור כ"ה העולם כו', וההדרגה בזה הוא בבחי' המציאות דהעולם שנתהווה ממדרי' עליונה שבקו אינו בבחי' מציאות וכל מה שיורד למטה נעשה בבחי' מציאות יותר כו'. ובאמת המעומ"ט שבהאור הוא ג"כ בבחי' המציאות דבחי' עליונה של הקו הוא אינו בבחי' מציאות אור וכשמתרחק ממקורו נעשה בבחי' מציאות אור כו', רק שבכללות בחי' האור בכלל הוא בחי' אין והעולמות בכלל הן בבחי' מציאות, ויש בהאור בחי' המציאות ובעולמות יש ג"כ בחי' העדר המציאות כו', ולפי אופן האור כ"ה המציאות של העולמות כו'. ובפרטי' יש בזה ריבוי רבבות מדרי' מתחלת ההתהוות עד שנעשה בחי' המציאות כו', אך בד"כ ה"ז נכלל בג' מדרי', והוא שכל דבר שנתהווה הנה בתחלת</p> <p class=bodytext>התהוותו הוא בבחי' חומר פשוט שאין בו שום צורה שז"ע הפשיטות שאין בזה שום ציור כלל והיינו שאינו בבחי' מציאות עדיין, כי כל מציאות בהכרח שיהי' בזה ציור באיזה אופן הוא, וכמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלג</div></p> <p class=bodytext>ביש גשמי הרי בהכרח הוא בעל קצוות אם בעל זוויות או עגול, אבל בעל קצוות הוא בהכרח שזהו הגבלתו ובזה הוא נתפס כו', וכן כל מציאות דבר בהכרח שיהי' בו ציור והחומר הפשוט משום צורה הוא שאינו בבחי' מציאות עדיין, רק שלגבי אין ואפס המוחלט נק' יש והיינו מפני שאינו אין לא שהוא יש, דלהיות אין ויש מובדלים בערך שאינו שייך ממוצע ביניהם ע"כ מה שאינו אין ה"ז יש, אבל לא שהוא בבחי' מציאות יש רק הוא בבחי' אפשרות המציאות, דהאין הוא בחי' אפיסת המציאות והעדרו והחומר הפשוט הוא שאפשר להיות בחי' המציאות כו' (וא"ז רק מה שנותן מקום למציאות המבו' במ"א). והצורה הוא בחי' התגלות החומר (היינו בחי' התגלות האפשרית המציאות שבהחומר לא התגלות עצם החומר כו') שבא לכלל צורה כו', אבל היא צורה כללית עדיין כו', ואח"כ נעשה בבחי' מציאות ממש כו'. והן ג' מדרי' חומר צורה ותיקון, חומר הוא חומר הפשוט מכל צורה, וצורה הוא צורת והתגלות החומר והוא ג"כ בבחי' פשיטות עדיין, ותיקון הוא שנעשה בבחי' מציאות ממש כו'. וכמו הד' יסודות בתחלה נברא חומר</p> <p class=bodytext>פשוט שאין בו שום ציור מהד' צורות רק מה שנושא בעצמו כל הצורות, ואח"כ צורה הו"ע התגלות הד' צורות יסוד האש ויסוד המים כו', והם ג"כ יסודות פשוטים וכנודע דהאש היסודי אינו חם ואינו מאיר דהגדרת האש הוא חום ואור והאש היסודי מופשט עדיין מהגדרת האש, וכן המים היסודי מופשט מהגדרת המים כו', שהן רק כחות היולים שמופשטים עדיין מהגדרה כו', ותיקון הוא שנעשה בבחי' מציאות בגדר מיוחד ופרטי כו'. והן ג' מדרי' בי"ע דברי' הוא ראשית ההתהוות בבחי' פשיטות עדיין ויצי' הוא בחי' צורה כו', ועשי' הו"ע תיקון כו' וכמ"ש במ"א. וזהו ג"כ ענין בי"ע הכללים דהיינו בכללות ההתהוות דבחי' אדם דברי' דכללות זהו תחלת ההתהוות שאינו בבחי' מציאות עדיין כו', ובחי' אדם דיצי' הוא בחי' התגלות המציאות, ואדם דעשי' הוא שנעשה בבחי' מציאות כו'. אך לפ"ז צ"ל מה"ע דא"ק הוא בבחי' ממוצע מאחר שזהו רק בס' ההתהוות שהוא בס' והדרגה דתחלת ההתהוות הוא לא בבחי' המציאות עדיין כו', וא"כ אינו שייך ע"ז לו' שזהו בבחי' ממוצע כו' (דכמו"כ אפ"ל דבחינת אדם דיצי' ג"כ</p> <p class=bodytext>בחי' ממוצע כו'). אך הענין דבחי' א"ק מחולק בזה מהמדרי' שלמטה ממנו במה שהוא בבחי' כלל שכולל הכל, דזה אינו שייך במדרי' שלמטה מא"ק דהגם שהוא בס' ההתהוות אינו בבחי' כלל, רק בחי' א"ק הוא בבחי' כלל שכל מה שנתהווה מרכ"ד עד סוכ"ד בעולמות העליונים והתחתונים וכל מה שנעשה בשית אלפי שנין כו', הכל הוא כלול בבחי' א"ק כו', באופן דבחי' א"ק יש לו שייכות לעשי' כמו לאצי' דכשם שאצי' כלול בא"ק כמו"כ עשי' כלול בא"ק, א"כ הוא שייכות לכל העולמות בשוה לעשי' כמו לאצי' כו', משא"כ בחי' העקודים הגם שמזה נשתלשל ונתהווה כל מה שנתהווה בעולמות כו', מ"מ אינו בבחי' שייכות לכל העולמות לפי שאינו בבחי' כלל, ובד"כ הוא בבחי' שייכות לעולם האצי' היינו התחלת ההשתל' דעולם האצי' כו', משא"כ א"ק הוא בחי' כלל הכולל הכל כו'. אך מה שכולל הכל אינו בבחי' מציאות כלל עד שכולם הם בו בהשוואה דאצי' ועשי' שוין ממש כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובה"ע הנה סדר והדרגה הוא באו"פ. וז"ע הקו להיות מעומ"ט בהאור ועי"ז הוא המעומ"ט בכלים ובעולמות, והוא בענין המציאות, ובכללות</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>הוא</span> בג' מדרי' חומר צורה ותיקון, דתחלת ההתהוות הוא חומר פשוט, והיינו שאינו במציאות עדיין, דכל מציאות הוא בציור, ולגבי אין ה"ז יש, וביש הוא רק אפשרות המציאות, ואח"כ התגלות הצורה והיא הגדרה מופשטת, וכמו אש היסודי שהוא פשוט, ואח"כ בחי' המציאות, וזהו א"ק אדם דברי', עקודים יצי', אצי' עשי', וא"כ מה"ע הממוצע דא"ק. הענין הוא דא"ק לבד שזהו התחלת ההתהוות ה"ה כולל הכל ויש לו שייכות לעשי' כמו לאצי' משא"כ עקודים.</p> <p class=bodytext>קסו) <span class=cup>וזהו</span> דא"ק נק' בש' אדם שלא מצינו בשום פרצוף שיהי' נק' אדם כ"א פרצוף דא"ק, דאצי' נק' אדם לפי ששם שייך בחי' ציור אדם וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם שזה שייך רק בע"ס דאצי' כו'. וגם נק' אדם ע"ש אדמה לעליון כו' וכמ"ש במ"א, אבל להיות נק' בשם אדם הוא בחי' א"ק לבד כו'. והיינו לפי שאדם מורה על התכללות דבזה חלוק האדם מכל הנבראים במה שכלול מהכל, והוא שיש בו ד' מדרי' דצח"מ דבעצם הוא במדרי' מדבר ומצד החיות שבו הוא בבחי' חי, והשערות שבו הן בחי' צומח, וגם צומח מקטנות לגדלות כו', וגופו הוא בחי' דומם, משא"כ גוף הבע"ח הוא בחי' צומח וכנודע. וגם בכחותיו יש בחי' דצח"מ וכמשנת"ל פקמ"ו וקמ"ז, דבשכל יש דצח"מ דשכל המעשי הוא בחי' דומם והשכל בענינים טבעים בחי' צומח ושכל שבדבור הוא בחי' חי, ושכל שמשכיל השכלות בחי' מדבר כו'. וגם האדם כלול מכל המיני כחות וכמ"ש הרמב"ם בח' פרקים שלו דכל הנמצאים יש להם פעל א' או ב' פעלים, והאדם משתנה ומתחלף לכמה פעולות שונות זמ"ז כו', דכל ההפכים ישנם באדם דכל הכחות שאפ"ל</p> <p class=bodytext>הכל נמצא באדם כו'. וכן יש בו מהמדרי' היותר נעלות והיותר תחתונות, דמצד נשמתו יכול להיות במדרי' היותר נעלות וכמא' מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב ומשה כו', דכאשר יתנהג בטהרה ופרישות ויעסוק בתו' ותפלה כדבעי יכול להיות במדרי' היותר גבוה, ולהיפך ח"ו יכול להיות במדרי' היותר שפלה ר"ל להיות גרוע מבע"ח הטמאים ושקצים ורמשים כו', הרי האדם כלול מכל המדרי' כו'. וזהו מה שא"ק נק' בשם אדם להורות ע"ז שכל מה שנתהווה בעולמות מרכ"ד עד סוכ"ד הכל נמצא כלול בא"ק כו'. אמנם איך כ"ז כלול שם הכל הוא לא בבחי' מציאות כלל, וכמו חומר הראשון שנושא את הד' צורות שאינם שם בבחי' מציאות כלל כו', וכמו שהנפש נושא את כל הכחות כו', דהרי הכחות כמו שכלולים בנפש ה"ה ג"כ בבחי' הפשטה לגמרי מבחי' מציאות כו', ומ"מ ה"ה בבחי' כחות כו' (ונק' הגדרה מופשטת כו'), אבל הנפש שנושא את הכחות הרי אינם בבחי' כחות כלל כו', והנפש נק' נפש אחת שאין בה שום ריבוי כלל ח"ו אף שהיא נושא כחות כו', כמו"כ בחי' א"ק הגם שכולל הכל ה"ז לא בבחי'</p> <p class=bodytext>מציאות כלל עד שכולם הם בהשוואה ממש כו'. וזהו דא"ק הוא בבחי' ממוצע לפי שכולל הכל והיינו שא"ז רק התחלת ההתהוות כ"א שכולל הכל כו', דהתחלת ההתהוות הוא רק בבחי' המציאות שזה התחלת המציאות, אבל לא שכל מה שמתהווה מזה נמצא כלול בו כו', וכמו בכלים הנה התחלת המציאות של הכלים א"ז מחייב שכל הבחי' כלים שיתהוו נמצא כלול בזה כו'. דהנה ידוע דהתחלת גילוי הויות הכלים הוא בעקודים וכמ"ש בע"ח שער העקודים פ"א, וה"ז רק תחלת התהוות הכלים לא בחי' כוללת הכל היינו שכל מה שיתהווה בבחי' כלים כלולים בזה כ"א שהוא תחלת ההתהוות, וכללות עולם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלה</div></p> <p class=bodytext>העקודים הוא עולם פרטי, משא"כ א"ק הוא עולם כללי, והיינו שזהו בחי' מחה"ק שעלה באוא"ס המאציל כל מה שיתהוו עולמות ונבראים וכל המאורעות וההנהגות שיהי' בהם הכל כאשר לכל עלה במח' וזהו בחי' א"ק. דבא"ק גופא יש בחי' א"ק דא"ק ואבי"ע דא"ק, וי"ל שזהו בחי' נשמה וגוף ולבוש והיכל שבא"ק המבואר בע"ח שמ"א פ"ד שהן בחי' אבי"ע שבא"ק (אח"כ ראיתי שכ"כ בס' נה"ש ושם דהשרש הוא בחי' א"ק שבא"ק), ונראה דגם הע"ס דא"ק כוללים כל העולמות וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"ג דאוא"ס ע"י התלבשות בבחי' דא"ק מאיר באצי' ושם דבברי' הוא ע"י התלבשות בבינה דאצי' וביצי' ע"י התלבשות ז"א דאצי' כו'. אמנם כמו"כ הוא ע"י התלבשות תחלה בבחי' בינה וז"א ומל' דא"ק, וכמ"ש במ"ח מס' הבריאה פ"א מ"ב ואוא"ס שבא"ק כו' נתלבש אף בבינתו וע"י מסך דרך ג"ר דאצי' מאיר בברי' כו', ובמס' היצי' פ"א מ"ג ואוא"ס כו' ע"י מסך ז"א דא"ק המתלבש אף בז"א דאצי' ונכלל בז"א דברי' כו', ובמס' העשי' פ"א מ"ב ואוא"ס כו' ע"י מסך מל' דא"ק המתלבש אף במל' דאצי' ונכלל במל' דברי' ומאיר בה דרך מל'</p> <p class=bodytext>דיצי' כו', והיינו דשרש האצי' הוא מבחי' חכ' דא"ק ושרש הברי' מבינה דא"ק ויצי' מחג"ת ועשי' ממל'. ואפשר דהד' מדרי' הנ"ל נשמה גוף לבוש היכל הן הע"ס דא"ק דחכ' היא בחי' נשמה, ובינה בחי' גוף (ועמ"ש בע"ח שמ"א פ"ז דאפי' בינה שהיא נק' בית גופני לחכ' כו'), וחג"ת בחי' לבוש ומל' בחי' בית והיכל כו' (וכתר דא"ק הוא בחי' נשמה לנשמה בחי' השרש כו'), וכ"נ ממ"ש בע"ח שמ"א ספ"ד שהן ד' אותיות הוי' (וכ"ה מפורש בס' נה"ש). ומ"מ צריכים לומר שיש בחי' עצמו (שג"ז הוא בבחי' ע"ס) (וי"ל דבבחי' זו הוא בחי' תחלת ההתהוות) ובחי' כוללת דהיינו שהוא בחי' מחה"ק על כל העולמות כנ"ל (וכמו במשל דהנפש שנושא הכחות שנת"ל, הלא יש הנפש עצמו ומה שנושא את הכחות הגם שאין לחלק ביניהם כו'). והנה בהמשל דחומר וצורה שנת"ל פקס"ה הרי הצורה והתגלות החומר הוא התגלות כל הד' צורות ואח"כ התיקון שלהם, וא"כ בהדוגמא למעלה בחי' העקודים שזהו בחי' יצי' ה"ז ג"כ כולל כל המדרי' כו', הנה ודאי כן הוא שיש בו כל הד' מדרי' (והן בחי' חכ' בינה ת"ת ומל' שבו דכן הוא גם</p> <p class=bodytext>באצי' רק שבעקודים הן בבחי' צורה ובאצי' בבחי' תיקון, והן ג"כ בחי' נשמה גוף כו', וגם שרש שיש בכל עולם כמ"ש בע"ח שם, ועמ"ש במ"ח מס' כללות העולמות פ"ג מ"ג). אך זהו בחי' עצמו לא בחי' כוללת דבעצם הוא עולם פרטי (וכל עולם כולל המדרי' שבהעולם שלמטה ממנו כו' וכמ"ש במ"א ואין זה בחי' כוללת כו'), ורק א"ק הוא בחי' כוללת ועקודים הוא התגלות פרט א', וכמ"ש בע"ח שער העקודים פ"א וז"ל כי לבן הוא סוד לובן העליון אשר הוא קודם כל האצי' הזה (והיינו בחי' א"ק) והוא הי' עושה כל הבחי' עקודים נקודים וברודים לצורך האצי' שיאצל אחרים כו' והתחיל בעקודים כו' עכ"ל. והנה בהתגלות פרטי המדרי' מבחי' הכוללת דא"ק י"ל דעקודים הוא בחי' יסוד המים, וכמ"ש באוצ"ח בדרוש ענ"ב דעקודים רומז לאברהם דהויות הכלים הוא רחמים ואברהם בגימט' רחם כו', וא"כ זהו בחי' מים, ונקודים בחי' אש דתהו בחי' גבו', וברודים היינו אצי' בחי' רוח שזהו עיקר התיקון, וכמ"ש במ"א על מאה"ז פ' לך דע"ז א' לבתר אגלידו וקיימא ברוחא עילאה כו', ובי"ע בחי' יסוד העפר כו', ועמ"ש בע"ח שער העקודים ספ"ד ובמל' דעולם העקודים יש יו"ד שרשים אל י"ס דנקודים כו', היינו שרשי עולם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלו</div></p> <p class=bodytext>התחתון שנמצא כלול בעולם העליון ממנו כו', ועמשנת"ל פקל"ב בענין רושם דכלי העקודים כו' יעו"ש, והיינו דהגשמת הכלי דאצי' הוא ע"י הרושם דעקודים אבל שרש התהוותם הוא מכלים דא"ק (וכמש"ש די"ל שהן בחי' מהות ממהות כו'), ולהיות דכלים דא"ק אינם בחי' כלים כלל וכמ"ש בע"ח שער עיגולים ויושר ענף ד', ע"כ בכדי שיהי' בחי' מציאות כלים דאצי' זהו ע"י הרושם דעקודים כו'. ונמצא דעקודים זהו רק התחלת גילוי ההתהוות כו', משא"כ א"ק הוא בחי' כלל שהכל נמצא כלול בו כו', והכל נמצא בו לא בבחי' מציאות כלל כו', וזהו עילוי בבחי' א"ק הא' מה שאינו רק התחלת ההתהוות כ"א שהוא בבחי' כלל כו', והב' ההפלאה שע"ה כולל הכל אינם בו בבחי' מציאות כלל עד שכולם הם בבחי' השוואה כו', וזהו שא"ק נק' אור כללי לפי שהוא בחי' הכלל דכל העולמות וההשתל' והכל בו בבחי' השוואה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו דא"ק נק' אדם, כי האדם הוא שכלול מכל ההפכים ומהיותר עליון ותחתון, וכמו"כ א"ק כולל הכל ובהשוואה ממש, וכמו הנפש שנושא כל הכחות והוא נפש א'. והתחלת ההתהוות אינו מוכרח שכולל הכל (ע' ברמב"ן ע"פ בראשית) וכמו עקודים ראשית גילוי ההתהוות והוא עולם פרטי, וא"ק הוא תחלת ההתהוות ובחי' כוללת, וזהו העילוי דא"ק שכולל הכל, והכל בהשוואה לא בבחי' מציאות.</p></p> <p class=bodytext>קסז) <span class=cup>והנה</span> מה שא"ק כולל כל העולמות זהו בחי' חיצוני' דא"ק, אבל פנימי' א"ק אינו שייך לו' בזה שהיא בחי' כוללת כו', ועמ"ש בלק"ת בהבי' דמוצאיהם בשם המ"ח מס' כללות העולמות רפ"ב דא"ק הוא כדוגמת בחי' א"א לגבי עולמות אבי"ע, א"כ זהו בחי' חיצוני' א"ק וכמו א"א שהוא חיצוני' הכתר כו', ובחי' הפנימי' דא"ק הוא מ"ש בע"ח דלעילא מגולגלתא דילי' יש כדוגמת עתיק כו'. ולפ"ז בחי' א"ק הוא בבחי' ממוצע גם בענין הזה בין אוא"ס לעולמות, וכמו הכתר שהוא ממוצע וכלול מב' בחי' עתיק ואריך דעתיק הוא בחי' תחתונה שבמאציל ואריך ראש ומקור לנאצלים כו', וכמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג, כמו"כ גם בבחי' א"ק בהב' מדרי' שבו בחי' פנימי' וחיצוני' כו', ובלק"ת בהבי' הנ"ל דבחי' עתיק דא"ק זהו בחי' ראשית הקו וא"כ ה"ז בחי' או"פ כו', וכ"ה הכוונה כאן דגם מה שא"ק הוא בבחי' ממוצע בין אוא"ס לעולמות ויש בו מבחי' א"ס שלמע' מגדר שייכות לעולמות כ"ז הוא מבחי' או"פ כו'. וע"ה דאו"פ בכלל הוא מה שנמדד לפ"ע העולמות כו', מ"מ בחי' ראשית הקו הוא מה שלמע' מגדר</p> <p class=bodytext>שייכות אל העולמות כו', וכמו בחי' עתיק דאצי' שהוא מה שנעתק ונבדל מהנאצלים, ע"ה דעתיק באמת הוא בחי' או"פ וכנודע דפנימי' המקיף הוא בחי' פנימי דוקא כו', כמו"כ בחי' ראשית הקו ע"ה בכלל בחי' או"פ ה"ה למע' מע' מגדר שייכות אל העולמות כו', וכמ"ש בלק"ת שם בשם העה"מ דחוט הא"ס (שבעולם המלביש) הוא בחי' הי"א שבקדושה, וכידוע דבקדושה הן ע"ס עשר ולא תשע ולא י"א, והיינו בהאור שבא בבחי' התלבשות בכלים שהאור מתייחד עמהם ואינו נחשב למדרי' בפ"ע כו', אבל בחי' א"ס שלמע' מבחי' ע"ס ואינו נמנה עמהם והו"ע אנת הוא חד ולא בחושבן כו', זהו בחי' הי"א כו', וזהו ג"כ ראשית הקו שאינו במנין ע"ס אפי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלז</div></p> <p class=bodytext>במדרי' היותר עליונה כו'. ונמצא דבחי' א"ק הוא בחי' ממוצע בענין ההתהוות שנתהוו העולמות בבחי' כלל ומא"ק יצאו ונתהוו בד"פ כו', וגם בבחי' ממוצע שיש בזה מבחי' א"ס שלמע' מבחי' גדר שייכות אל העולמות (שזהו בחי' האור שבחיצוני' א"ק כו'), והוא ראשית הקו שזהו כדוגמת עתיק כו' (ויש בזה גם מבחי' אור הסובב דהיינו אור הבל"ג לגמרי, וכמובן מהמשל דמראות גדולות וקטנות שהובא לעיל פ' קס"ב וקאי על בחי' סובב כו'). וזהו מ"ש בע"ח דאוא"ס ע"י התלבשותו בחכ' דא"ק מאיר באצי' נר' שזהו בחי' עתיק דא"ק, שהרי בזהר הרקיע על מאה"ז בריש הורמנותא דמלכא כ' דכשם שמל' דאצי' נעשית עתיק לברי' כמו"כ בחי' מל' דאצי' דכללות נעשית בחי' עתיק לאדם דברי' דכללות כו', ובחי' עתיק דברי' זהו בחי' נקודת המל' דאצי' שבוקעת את המסך ויורדת בברי' ומתלבשת בג"ר דברי' כו' וכמ"ש בע"ח שער ס' אבי"ע פ"א, וכמו"כ בחי' עתיק דא"ק זהו בחי' ראשית הקו שבוקע חשך הצמצום שעז"נ אז יבקע כשחר אורך כו', ומתלבש בבחי' חכ' דא"ק כו', וע"י חכ' דא"ק מתלבש בחכ' דאצי' בבחי'</p> <p class=bodytext>פנימי' החכ' כו'. וזהו שבקש משה הראני נא את כבודך, וידוע דכבוד הוא בחי' חכ' כבוד בגימט' ל"ב שהן לבנ"ח כו', ולכאו' א"מ מה שבקש משה הראני נא את כבודך שהרי משה הוא בחי' החכ' וכמ"ש כי מן המים משיתיהו כו'. אך הענין הוא שבקש בחי' החכ' כמו שמתלבש בזה בחי' פנימי' הכתר, וכמ"ש הרמ"ז במדבר דקי"ח ע"א בפי' הראני נא את כבודך שזהו כמו שהחכ' מלביש לבחי' הכתר, וזהו כבודך כבוד ך' (וע"ה שכ' שם שמלביש לאריך הכוונה היא על המשכת בחי' הפנימי' ממש כו' יעו"ש). וברע"מ פנחס דרנ"ה ע"ב אי' בענין שיעור סוכה לא פחות מעשר דאיהי מל' כו' ולא למע' מעשרים דאיהי כ' כתר עליון דלא שלטא בי' עינא כבוד עילאה עלי' אמר משה הראני נא את כבודך כו', והיינו דבחי' הכתר לא שלטא בי' עינא שזהו למעלה מהשגה כו', ומ"מ הרי עשרים אמה כשר ולא פסול רק למע' מעשרים, ומבו' במ"א שזהו ב' המדרי' שבכתר, דעשרים אמה הוא בחי' חיצוני' הכתר ראש ומקור לנאצלים, ולמע' מעשרים זהו בחי' פנימי' הכתר כו'. וזהו שבקש משה הראני נא את כבודך בחי' פנימי' הכתר שבחכ' והו"ע</p> <p class=bodytext>פנימי' אבא פנימי' עתיק כו', וזהו בחי' אור שלמע' מבחי' מים כו'. וכנודע דחכ' נק' מים ונק' אור, דמים הוא בחי' חיצוני' החכ' והוא בחי' הביטול דחכ' (כמו מיא דניידי כו'), שעי"ז החכ' היא בחי' כלי לאוא"ס כו', ואור הוא האוא"ס השורה בחכ' שז"ע פנימי' אבא פנימי' עתיק כו' והיינו בחי' ח"ס, ובח"ע דאצי' בחי' פנימי' ועצמי' החכ' כו'. וזהו שנאמר כבדך חסר ו', דהנה כבוד בוי"ו בגימט' ל"ב והן לבנ"ח שהן המשכות וז"ע וי"ו כו', וזהו בבחי' חכ' דאצי' שיש לבנ"ח, אבל מו"ס לא אתפתחא לשבילין ונתיבות וכמ"ש באד"ר דקכ"ח ע"ב, ועמ"ש ע"ז בבה"ז שזהו לפי שמו"ס הוא בחי' פנימי' הכתר כו' (ובמ"א מבו' דעיקר הממוצע הוא בחי' ח"ס דלפעמים מתעלם ופעמים מתגלה והיינו ב' בחי' סתימות שבו, הא' מה שסתום מהמקבל והב' שסתום בעצם מצ"ע כו', וז"ע מתן בסתר כו' וכמ"ש במ"א וכמשי"ת לקמן), וזהו כבדך חסר דלא אתפתח לנתיבות כו', וכ"ה בחכ' בעצמו' ופנימי' החכ' כו'. וי"ל שזהו הנתיב הל"ב דחכ' הנק' שכל מופלא שהוא עצם החכ' כמ"ש הפרד"ס שער הנתיבות פ"ו, ועמ"ש במ"א</p> <p class=bodytext>בענין שכל מופלא ושכל נעלם בהגהות לסי' ב"ש, ועז"נ נתיב לא ידעו עיט והוא בחי' מ"ה דחכ' שזהו בחי' אין דכתר ממש (בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלח</div></p> <p class=bodytext>פנימי' הכתר) שנמצא בין הנאצלים כו', (וזהו הנמשך בחו"ב ע"י בחי' ד"ע המחליף מקום הכתר כו'), וכמ"ש במ"א. וזהו מה שא"ס ע"י התלבשותו בחכ' דא"ק מתלבש בחכ' דאצי' והוא בחי' עצמי' האצי' שזהו מבחי' פנימי' ועצמי' א"ס ב"ה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכ"ז בחי' חיצוניות א"ק אריך דעולמות, אבל פנימיות א"ק בחי' ראשית הקו שהוא עתיק דא"ק עם היותו או"פ ה"ה בבחי' העתקה מעולמות כמו עתיק דאצי', והיא בחי' הי"א שבקדושה. ולפ"ז א"ק בחי' ממוצע גם מצד אוא"ס, ובחי' הי"א המתלבש בחכ' דא"ק (דוגמת עתיק דברי' בג"ר דברי') ומאיר בפנימיות חכ' דאצי', וזהו שבקש משה הראיני נא את כבודך, ך' כתר א"א שיעור סוכה, ולמעלה מכ' עתיק, והוא בחכ' בחי' אור, כבדך חסר דלא אתפתחא לשבילין, וי"ל שזהו נתיב הל"ב שכל מופלא.</p></p> <p class=bodytext>קסח) <span class=cup>וענין</span> הממוצע דא"ק מה שהוא בבחי' כלל לגבי העולמות. הענין הוא דהנה כל מה שנתהווה בעולמות הוא תחת הזמן, דאא"ל עולם בלא זמן ומקום שזהו מציאות העולם כו', ובעולמות עליונים היינו עולמות בי"ע הרוחני' בחי' המקום שבהם אינו בבחי' גשם כמו המקום שלנו, וכמו שהסכימו כל החוקרים שלמע' מגלגל התשיעי לא יש שום מקום כלל, והיינו שאין שם מקום גשמי כ"א מקום רוחני כו'. ואפשר שיובן ע"ד מ"ש בלק"ת בהביאור דשוש אשיש שמצינו באדם כמה כחות שהן במקום אחד כמו השכל והרצון והמח' והכל במוח (נר' דהכוונה שם על הרצון שהוא פנימי' המדות שיכול להיות גם היפך המדות שבלב הטבעים רק מפני חיוב השכל כו', וכמו להושיט רגלו במים חמים ביותר לצורך רפואה כו', או שמצטער מדבר תענוג מפני ידיעתו שאצ"ל כן כו', וכן להתענג בדבר צער כמו בתענית וסיגופים שהם תיקון לנפשו כו', שכ"ז הוא מן הרצון שע"פ השכל והוא חיות המדות כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה בהעלותך הא' ומבו' במ"א), וכן בכתיבת איזה שכל יש בזה ד' מיני כחות שונות כו' כמש"ש, והרי כל כח יש</p> <p class=bodytext>לו מקום רק שאינו נתפס בגשם וע"כ יכולים להיות כולם במקום א' כו'. ועיקר ענין המקום הוא במע' ומדרי' דמעלת הדבר זהו מקומה של הדבר, וכמו אין לך דבר שאין לו מקום והיינו שיש לו תפיסא ואינו דבר בטל (בל"א עס איז עפעס אזאך און האט א ביטרעף וזהו מקומו כו'). ויובן זה יותר מהעדר תפיסת מקום וכמו בהעדר תפיסת מקום דקטן לגבי הגדול שאינו תופס מקום לעצמו (ער פאר לירט זיך ער האט ביי זיך קיין ווערט און קיין ביטרעף), דזהו מפני שאינו מוצא בעצמו שום מעלה וערך לגבי הגדול ע"כ אינו תופס מקום לעצמו כו', וכמו"כ הוא בתפיסת מקום שהוא מעלת הדבר (דער ביטרעף) שזהו התפיסת מקום שלו כו', ואין הכוונה בזה בתפיסת מקום לגבי הזולת (שזהו ממילא שתופס מקום גבי זולתו), רק הכוונה שתופס מקום בעצמו מצד מעלתו שזהו המקום שלו כו', וזהו"ע המקום שהו"ע המע' ומקומו של כל דבר (דער ביטרעף פון יעדער זאך) הוא לפי מעלתו של הדבר כו'. ובגשמי' ג"כ ענין המקום הוא שמתאר את הדבר והוא הגבלת והגדרת הדבר, וכמו גדר הדומם וגדר הצומח כו', שזהו"ע תואר הדבר</p> <p class=bodytext>שהוא הגדר כו', והיינו מעלתו מעלת הדומם ומעלת הצומח לא עצם מציאות הדומם כ"א מעלתו והוא גדרו ותארו כו'. וכמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלט</div></p> <p class=bodytext>בפרטי הדברים הרי התואר הוא המעלה, וכמו בדומם שיש אבנים פשוטים ואבנים טובות המאירים שהכל הוא דומם רק שמחולקים במעלתם והוא התואר שלהם כו', וכמו"כ בכללו' גדר הדומם היינו מע' הדומם וגדר הצומח מע' הצומח וכן גדר החי כו'. וגדרו ומעלתו של הדבר זהו מקומו היינו תפיסתו שנתפס לדבר מה והוא המתאר אותו כו', רק שבגשמי' הרי התפיסה היא בהגשמה ממש ותופס מקום גשמי, וכן התואר והציור שלו הוא בגשמי שיש בו אורך ורוחב כו' (ובאמת לא זהו מקומו האמיתי כ"א המעלה והגדר שלו זהו מקומו האמיתי כו' כנ"ל). ולמע' ברוחני' בעולמות עליונים כמו המלאכים וכדומה התפיסה שלהם אינו בגשמי כ"א תפיסה רוחני' בערכם ומעלתם כו', וכמ"ש במ"א דהתחלקות המלאכים במה שמחולקים זמ"ז הוא בהשגתם ובאופן העבודה שלהם, וכמו מחנה מיכאל באהבה שיש בזה ק"פ אלף מחנות והיינו שהן מחולקים באופן השגתם ועבודתם וזהו ערכם ומעלתם, וזהו בחי' המקום שלהם כו'. ומ"מ צ"ל דבעולמות בי"ע גם בחי' המקום הרוחני הוא בחי' מקום שנתפס באורך ורוחב, וכמארז"ל מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה</p> <p class=bodytext>עובי כל רקיע כו' בין כל רקיע כו', רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כו', וע"ה שכ"ז ענינים רוחני' וכמ"ש במ"א בענין ורגליהם רגל ישרה ת"ק י"ה כו', מ"מ צ"ל שיש בזה ג"כ תפיסה בגשם וכמו מלאך בשליש עולם עומד הרי שהוא נתפס בגדר העולם, איך שנפרש אם הפי' שהמלאך הוא שליש מהעולם או שהפי' הוא שהעולם הוא שליש מהמלאך הרי מ"מ הוא נתפס בעולם כו', וכן מובן ממשארז"ל ברכות ד"ד מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו', והיינו לפי שהעולם תופס איזה מקום לגבי המלאכים לכן מיכאל די לו בטיסה א' וגבריאל בשתים כו', ואלי' שהי' גופו תחלה גשמי מד"י שבארץ ונהפך לרוחני צריך ארבע טיסות כו', וזהו לפי שהמלאכים הם בגדר מקום מצד הגוף שלהם ע"כ העולם תופס מקום לגביהם כו'. והתחלת ענין המקום הוא מבחי' מל' והיינו דמבחי' המל' נתהווה בחי' המקום בבי"ע כו', ולמע' מבחי' המל' לא יש בחי' המקום כו', ומ"מ יש בחי' מקום גם באצי' רק ששם זהו רק במעלה ומדרי' לא באיזה תפיסה בגדר מקום חומרי ח"ו. וכמו מעלת החו"ב זהו מקומם ובזה הם למע' מבחי' ז"א כו', וכן מע'</p> <p class=bodytext>החסד על הגבו' זהו מקומו כו', והיינו בבחי' הכלים דע"ס שבזה ניכר מעלת ומדרי' כאו"א מהספי' וזהו מקומם כו'. והנה כמו שהן בבחי' מקום כמו"כ הן בבחי' זמן, דכל מה שנתהווה ה"ז בבחי' זמן דלבד זאת שנתהוו מן ההעדר להוי' הרי הי' זמן שלא היו ונתהוו ונתחדשו כו', א"כ ה"ה תחת הזמן כו'. הנה זהו בחי' הזמן בכלל מה שיש לעולם זמן והיינו מה שהעולם וכל מה שנתהווה בעולם ה"ה הווים ונפסדים כו', וזהו"ע הזמן מה שנתחדשו הרי לא היו מקודם כו', ומה שיתבטלו אח"כ וכמ"ש שמים כעשן כו' וה"ז ענין הזמן בכלל, אבל משו"ז אין לומר זמן פרטי כמו שית אלפי שנין כו', דזמן הכללי הוא שהעולמות הן זמניים ולא נצחי' אבל לא יחוייב עדיין משו"ז התחלקות הזמן הפרטי דשית אלפי שנין כו' (ובענין האור כבד לומר ענין הזמן באופן כזה דע"ה שהאור ג"כ קדמו ההעדר ואינו בבחי' גילוי ההעלם כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ הרי כשנתהווה האור ה"ה בבחי' דבקות במקורו וקיומו הוא בבחי' קיום עצמי ויכול להיות שיתבטל ח"ו, מ"מ בעת קיומו הוא בבחי' קיום עצמי כו' וכמ"ש במ"א), רק ענין</p> <p class=bodytext>התחלקות הזמן העיקר הוא בהאור והחיות שבהנבראים כו'. וכנודע בענין והחיות רצו"ש דקאי על האור והחיות האלקי שבנבראים שהוא בבחי' רצו"ש כו', והטעם הוא הא' מפני שהוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמ</div></p> <p class=bodytext>הארה לבד ע"כ הוא בבחי' רצוא תמיד למקורו ובבחי' שוב אח"כ מפני רצון העצמו' להיות בחי' הגילוי כו', והב' מצד שהתחברות החיות עם מציאות הנברא הוא בבחי' רצו"ש, כי אא"ל שיהי' בבחי' התיישבות ממש כ"א בבחי' רצו"ש שהוא הסתלקות והתפשטות כו', וגם דהתחדשות החיות הוא בבחי' רצו"ש כו'. וכנודע דהחיות צ"ל בבחי' דביקות דוקא, אך האור שבבחי' דביקות ממש אינו בגדר התלבשות בנבראים כו', כ"א הדביקות הוא ע"י הרצו"ש שבזה נתחדש ממקורו כו' וכמ"ש במ"א, ומזה נעשה בחי' הזמן דהרי הסתלקות והתפשטות ה"ז התחלקות בהאור שנמשך ונפסק המשכתו בההסתלקות שלו וחוזר ונמשך כו', מזה הוא שנתהווה ענין הזמן בעולם כו'. וז"ע עולם ושנה דעולם הוא בחי' עצם המציאות של העולמות והנבראים כו', ושנה הוא בחי' הזמן שלהם דהיינו בחי' הרצו"ש שבהאור והחיות המתלבש בתוכם כו', ועיקר ענין הזמן הוא בבי"ע וכן בבחי' המל' מלך מלך ימלוך כו', ובמד"ר אי' מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן, והיינו בחי' הזמן שבאצי' והו"ע הקדימה ואיחור שבהע"ס דבתחלה נאצלה בחי' הכתר ונפסק</p> <p class=bodytext>המשכתו ונאצלה ספי' החכ' כו' (וכמשנת"ל פ' קנ"ח) דיש ס' והדרגה באצי' הספי' כו', וכמ"ש במ"א שזהו בחי' הזמן כו', ובד"כ הוא ג"כ בחי' הרצו"ש שבהאור וכמ"ש בס"י ודברו בהם ברצו"ש כו' וכמ"ש במ"א, שמזה הו"ע הזמן כו', הרי שכל העולמות הן בבחי' זמן ומקום כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה הממוצע דא"ק בענין ההתהוות, דהנה כל מה שנתהווה הוא בבחי' מקום, והרוחני אינו בבחי' מקום ה"ז כמו כמה כחות שהן במוח, ועיקר ענין מקום הוא מעלת הדבר שיש לו תפיסא (א ביטרעף), ובגשמי הוא תואר הדבר, גדר הדומם גדר הצומח, ובנבראים הרוחנים הוא תפיסת מקום שלהם במעלתם בהשגתם ועבודתם, ומ"מ במלאכים יש מקום דמלאך בשליש עולם עומד, ובאצי' הוא רק במעלה, וכמו"כ הן בזמן. ולבד מה שקדמם ההעדר ונתחדשו, שזהו שאינם נצחיים (והאור הוא כמו נצחי) הנה התחלקות הזמן מהרצו"ש שבהחיות, מפני שהוא הארה, ואופן התחברותם הוא ברו"ש דוקא, וגם דבקותו והתחדשותו ממקורו הוא ברו"ש, ובאצי' הוא בחי' סדר זמנים בקדימה ואיחור, ודברו בהם ברו"ש.</p></p> <p class=bodytext>קסט) <span class=cup>וכ"ז</span> שייך בעולמות שהן בבחי' מציאות דבר וע"כ שייך בהם בחי' המקום כו', וכן שייך בהם בחי' הזמן להיות שהאור הוא שבא בבחי' המשכה ובבחי' התלבשות כו'. אבל עצמות המאציל הוא למע' מגדר זמן ומקום וכמא' מי איכא זקנה קמי' קוב"ה כו', והיינו שגם בראשית המשכת הקו כמו שהוא למע' מבחי' התלבשות גם בפרצוף דא"ק ה"ה למע' מגדר זמן כו', ועמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו באורך איך שבחי' הכתר הוא למע' מבחי' הזמן, משום דהרצו"ש דשם הוא בבחי' מטי ולא מטי שא"ז ענין הסתלקות והתפשטות שבבחי' התחלקות כו' יעו"ש, וכ"ש שהוא כן בבחי' עתיק דלעילא מגולגלתא דא"ק כו' (וי"ל דכללות ענין רצו"ש והיינו גם בחי' מטול"מ שייך רק בבחי' חיצוני' הכתר שזהו בבחי' שייכות אל העולמות וההמשכה בזה הוא בבחי' המשכה אל העולמות (דהיינו בחי' הארה לבד כו', דרק בהארה שייך ענין רצו"ש או מטולמ"ט דלהיותה רק הארה ה"ה בבחי' רצוא לגבי מקורה ואח"כ היא בבחי' שוב כו', ובמדרי' הכתר ה"ז בבחי' מטולמ"ט אבל כ"ז הוא להיותו הארה לבד כו'), וזהו"ע דרצון שהוא בבחי' מרוצה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמא</div></p> <p class=bodytext>עכ"פ ושייך בזה בחי' מטי שהוא בבחי' התפשטות ובחי' לא מטי כו', אבל בבחי' עתיק שזהו בחי' עצמו' שההמשכה בזה א"ז המשכה אל העולמות כו' (והוא בחי' העתקת העצמות כו', ויובן כן בראשית הקו שבא בבחי' בקיעה שזהו כדוגמת נקודת המל' שבקעה את הפרסא וכמשנת"ל), י"ל דבזה אינו שייך כלל ענין מטולמ"ט כו', ועמ"ש בד"ה יו"ט של ר"ה הנ"ל דבעצמו' שייך רק בחי' שוב כו' (והוא בחי' העתקת העצמו' כו'), ועפ"ז י"ל דבראשית הקו אינו שייך גם בחי' מטולמ"ט וממילא א"ז גם בבחי' גדר מקור לבחי' הזמן כו'). ובכדי שיהי' התהוות האצי' שהוא בחי' ס' זמן מא"ס ב"ה שלמע' מגדר זמן, ה"ז ע"י שנאצל תחלה בחי' א' ממוצעת בין שני הפכים אלו, והוא בחי' א"ק ונק' קדמון מפני שקדם לכל האצי' דאבי"ע (ור"ל בחי' קדימת המע' שקדם במעלתו ומדריגתו לכל העולמות שאינו בבחי' מציאות דבר כלל עדיין כו', וכמ"ש בע"ח דא"ק נק' א"ס בהשאלה כו', ומ"מ יש לו שייכות אל העולמות ורק שקדם להם כו', דענין קדם הוא שכבר ישנו להדבר ומוכן להתגלות רק שלא נתגלה עדיין כו', והיינו שלמע' עדיין</p> <p class=bodytext>מהתגלו' אבל יש לזה שייכות אל הגילוי כו'). דהנה ידוע דא"ק נק' מחה"ק ועז"נ צופה ומביט עד סוף כה"ד וכולם נסקרים בסקירה א', דכל מה שנתהווה בעולמות הכל עלה במח' זו רק שהן שם בבחי' בלתי מציאות ניכרת כלל, וזהו שנק' מח' שמורה ע"ז שאינו בבחי' מציאות, וכמ"ש הפרד"ס בשעה"כ ערך מחשבה דמח' מורה על הדקות כי אין בגשם יותר דק ממח', ועש"ז נק' אצי' נקודה מחשבית להראות על הדקות כו', וכמו"כ בחי' א"ק נק' מחה"ק שהוא מח' כללית על כל מה שנתהווה כו'. ובמ"א מבו' דא"ק הוא בחי' הסכם שלמע' גם ממח' כו' וכמשנת"ל פס"ו, וא"כ בחי' א"ק ה"ז למע' מבחי' זמן ומקום שהרי נתהווה שם הכל בבחי' בלתי מציאו' ניכרת כלל כו', ועמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה הנ"ל דהספי' כמו שהן בא"ק (וכן כל מה שנמצא בבחי' א"ק) אינו גם בבחי' הגדרה מופשטת כו', וע"כ שם הכל בבחי' השוואה לגמרי כו' וגם לא יש שם קדימה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמב</div></p> <p class=bodytext>ואיחור כלל כו'. וע"כ ה"ז בחי' ממוצעת בין למע' מהזמן והזמן, שהרי בבחי' א"ק לא יש שם גם בחי' ס' זמנים ומ"מ בבחי' א"ק שייך עכ"פ לו' שיהיו נסקרים בסקירה א' שהיא בחי' מח' א' כו', דע"ה דמח' א' ה"ז הוראה דהמח' היא ג"כ לא בבחי' מח' עדיין כו' (דבד"כ ענין היחידות שולל ענין המציאות דכל שהוא במציאות אינו בחי' יחידות כו', והיינו שהוא בעצמו אינו בבחי' היחידות דמאחר שהוא בבחי' המציאות ה"ה בבחי' ריבוי בעצם מהותו כו', וכמו יש לי רב דהיינו בחי' המציאות בעצם ע"כ אמר יש לי רב כו', וכמו כי רבה כי גדלה דהיינו ריבוי התפשטות הישות כו', דכל שהוא בבחי' מציאות דבר ה"ה בבחי' ריבוי והתפשטות כו' והיחידות שולל זה כו', הרי דיחידות ומציאות המה הפכים זמ"ז כו', וגם כל דבר שהוא במציאות הרי יכול להיות עוד דבר שכמוהו מאחר שהוא ג"כ בבחי' מציאות דבר כו', וכמו היחיד בדורו בהכרח שיש בו דבר שבזה הוא מובדל מכולם וע"כ הוא יחיד כו'. וא"כ מה שנק' מח' א' ה"ז הוראה שאינו בבחי' המציאות כו', והגם דנק' אחת ולא יחיד כו', ה"ז עכ"פ כמו</p> <p class=bodytext>העקודים שעקוד בכלי אחד, דמבו' הפי' בזה שהכלי היא בבחי' אחד כו', וכ"ש שהוא כן בבחי' א"ק כו'), ומ"מ ה"ז בבחי' מח' וסקירה א' כו'. הרי שבא"ק יש בו הענין דזמן ובלי זמן, שהרי א"א שאינו בבחי' זמן כלל שה"ה מ"מ בחי' סקירה א', וגם אינו בבחי' הזמן שהרי ההתכללות שבו הוא שהן שם בבחי' בלתי מציאות לגמרי ואינו שייך שם קדימה ואיחור כו'. וזהו מה שא"ק הוא תחלת ההתהוות דנת"ל שיש בא"ק ב' ענינים שהוא תחלת ההתהוות ובחי' כוללת כו', והיינו שאינו רק תחלת ההתהוות לבד כ"א הוא בחי' כוללת שכל מה שיתהווה הכל הוא כלול בא"ק כו', ואופן ההתכללות בו הוא בבחי' בלתי מציאות לגמרי והיינו שהוא כמו תחלת התהוות דבר שהוא דבר אחד ופשוט כו', וכמו חומר הראשון הנושא הד' צורות כו' וכנ"ל. ונמצא דבא"ק יש בו ב' הענינים ע"כ הוא בבחי' ממוצע כו', דהרי עצמות אוא"ס ה"ה למע' מגדר הזמן לגמרי והעולמות הן בבחי' זמן כו', ובחי' א"ק להיות בו ב' הענינים הנ"ל ע"כ זהו מדרי' ממוצעת שע"י מדרי' זו יהי' מא"ס ב"ה שלמע' מגדר זמן לגמרי התהוות בחי' סדר זמנים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מה שהד' ספרים נאמרו מפי שלישי המדבר כו', דהנה לכאו' א"מ מפני מה אין מבטלין ת"ת מפני מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, וכמו בהפרשת תרומה שאפשר להיות ע"י שליח כו', ואיך יעסוק הוא בפי' וביאור המצוה ולא יעסוק בהמצוה עצמה כו', ובפרט שיש מצות שכשנעשים ע"י אחרים ולא על ידו אין לו המצוה ואיך אין מבטלין כו', ובהכרח לו' שיש מעלה בתורה על המצות. דהנה המצות הן תחת הזמן וכמו מצות מצה בפסח שהוא בזה הזמן דאז נמשכים כל ההמשכות כו', וכן מצות שבת וכה"ג הכל הוא בזמן דברגע קודם או אחריו לא יש המצוה כ"א בזה הזמן דוקא כו', וכ"ה במקום וכמו קרבנות שצ"ל במקום ההקרבה דוקא ומחשבת חוץ למקומה או חוץ לזמנה פוסל כו'. משא"כ התורה אינו תחת הזמן שהרי כל העוסק בתו' עולה כאלו כו' גם שאינו זמן ומקום ההקרבה כו', וכן הלומד הל' פסח בסוכות כו', רק שדבר בעתו מה טוב, אבל מ"מ ישנה לההמשכה כו'. והיינו לפי שהתו' היא בחי' חכ' הקדומה דא"ק שלמע' מבחי' הזמן ע"כ גם התורה היא למעלה מהזמן כו', משא"כ מצות ה"ה בחי'</p> <p class=bodytext>התגלות שבאו בבחי' התגלות פרטיות ע"כ הן בבחי' הזמן כו', והגם שבתורה יש ג"כ בחי' כלל ופרט וכמשי"ת, מ"מ כללות התורה היא בבחי' א"ק כו'. וזהו מה שתורה נאמרה משלישי המדבר דהיינו בחי' א"ק שזהו בחי' שלישי המדבר ומגלה כו', אבל משנה תורה משה מפי עצמו אמרו, דהנה משנה תורה הוא בחי' התגלות, שהרי כל הענינים שבהד' ספרים הראשונים נאמרו ונשנו במשנה תורה כו', ולהיות שזהו בחי' התגלות ע"כ נאמרה ממשה מפי עצמו כו', רק התחלת התורה נאמ' אלה הדברים כו', מפי שלישי המדבר כו', וזהו כמו בעשרת הדברות דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה, דהיינו שכל התו' היא בכלל העשה"ד כו', דהיינו דכל מה שנפרט בתושב"כ וגם בתושבע"פ הכל כלול בעשה"ד כו', וזהו כל הדברים האלה כו'. וכמו"כ כאן נא' אלה הדברים כו' להורות שכל הדברים דמש"ת ע"ה שהן בחי' התגלות מ"מ הכל הי' כלול בבחי' הכלל דא"ק כו', וע"כ נא' ג"כ ההתחלה מפי שלישי המדבר שזהו בחי' הכלל דמחה"ק דא"ק כו', גם י"ל להיות שהתו' הרי גם הפרטים המה עצמי' כו'. וזהו אלה הדברים דמשנה תורה ע"ה</p> <p class=bodytext>שהוא בחי' התגלות ה"ה אותן הדברים ממש שבבחי' הכלל דא"ק כו', ע"כ נא' ההתחלה מפי שלישי המדבר להורות שזהו בחי' הכלל כו', וכל משנה תורה נא' מפי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמג</div></p> <p class=bodytext>משה להורות שזהו בחי' התגלות כו', רק שההתגלו' הוא כמו העצם כו'. וזהו אלה הדברים אשר דבר משה כו', שהד' ספרים נא' מפי שלישי המדבר שזהו בחי' א"ק, ומשנה תורה נא' מפי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמג</div></p> <p class=bodytext>משה להיות שזהו בחי' התגלו' והתחלת משנה תורה נאמר מפי שלישי המדבר, להורות שכ"ז הי' כלול בהכלל דא"ק, וכמו שהיו בבחי' הכלל דא"ק באופן כזה נתגלו מן הכלל אל הפרט כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם בחי' עצמות המאציל עתיק דא"ק למעלה מגדר זמן, דבכתר הוא מטול"מ שאינו התחלקות, וי"ל דזהו באריך, ועתיק להיותו העתקת העצמות אינו שייך גם מטול"מ, ובכדי שיהי' בחי' הזמן נאצל בחי' א"ק שכולל הכל בפרטיות ובסקירה א', וזהו שנק' מח' והיא מח' אחת שאינו במציאות, גם לא בהגדרה מופשטת (דיחידות שולל ענין המציאות), וא"כ הוא זמן ולא זמן, וז"ע הממוצע. וזהו אלה הדברים שלישי המדבר, מצות תחת הזמן, ותורה עם היותה פרטים ה"ה למעלה מהזמן.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>