המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ ואתחנן, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/43/index.htm">בס"ד. ש"פ ואתחנן, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ ואתחנן, תער"ג</h3><div class=pageno>שמג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואתחנן</span> אל הוי' כו' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך כו' אעברה נא ואראה כו', וצ"ל מהו"ע ואראה את הארץ שע"ז היו כל הבקשות של משה, וכידוע שלא בקש לישב בארץ כ"א לראות את הארץ, ומהו"ע ראיית הארץ שהרבה כ"כ בקשות ע"ז דתקט"ו תפלות התפלל משה כו', ומהו"ע אעברה נא כו'. גם מהו"ע שמקדים לזה את גדלך כו' מהו אריכות ההקדמה כו', ומהו"ע אתה החלות כו'. גם מש"א להראות את עבדך צ"ל דלא מצינו כן בשארי תפלות של משה שיהיו בדרך שפלות כ"כ, והגם שהי' ענו מאד כו' מ"מ התפלות שלו היו בדרך תביעה כו', וכאן או' בדרך שפלות כו'. גם מ"ש ואתחנן ולא א' ואתפלל כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דא"ק הוא בחי' ממוצע בין אוא"ס להעולמות כו', וענין הממוצע הוא בשני דברים, הא' שהוא ממוצע בב' מדרי' שבו בחי' פנימי' א"ק וחיצוני' א"ק, דבחי' פנימי' שבו הוא ראשית הקו שכדוגמת עתיק כו', דע"ה שזהו בחי' או"פ מ"מ ה"ה בבחי' הבדלה לגמרי מן העולמות כו', ובחי' חיצוני' א"ק הוא בבחי' כלל אל העולמות כו', הב' שהוא ממוצע בענין ההתהוות כו', דהתהוות</p> <p class=bodytext>העולמות הוא בבחי' כלל ופרט כו' ובחי' א"ק הוא בחי' הכלל של העולמות כו', והיינו שאינו רק ראשית ההתהוות שהוא ראשית המציאות כו', כ"א הוא בחי' כלל שכולל כל מה שיתהווה אח"כ כו', אך הכל כלול בו שלא בבחי' מציאות כלל כו', ובזה הוא בבחי' ממוצע כו'. ונת' בענין הזמן דכל מה שנתהווה הכל הוא תחת הזמן כו', ובא"ק לא יש בחי' הזמן מאחר שאינם בו בבחי' מציאות כו', ומ"מ אינו למע' מהזמן לגמרי שה"ה עכ"פ בחי' מח' א' כו', ונמצא שהוא בבחי' זמן ולא בבחי' זמן כו', ע"כ הוא בחי' ממוצע בין האוא"ס שלמע' מגדר זמן לגמרי ובין התהוות העולמות בבחי' ס' זמנים וזמן כו'.</p> <p class=bodytext>קע) <span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש בזהר קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, אורייתא היא בחי' חכ' דא"ק כו', דעל התו' כתי' כאשר יאמר משל הקדמוני שהיא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שדמ</div></p> <p class=bodytext>משל לא"ס קדמונו של עולם, דכמו המשל הוא לבוש אל הנמשל כמו"כ בחי' חכ' דא"ק הוא בחי' לבוש לאוא"ס ב"ה כו'. ומה שנק' בשם משל הוא להורות דהאוא"ס המתלבש בחכ' דא"ק א"ז רק הארה לבד כ"א הוא בחי' אור עצמי כו'. וכמו המשל שמהות הנמשל מתלבש בו רק שמתעלם בתוכו אבל מ"מ הוא מהות הנמשל כו', וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אליהו ההפרש בין צמצום לפרסא, דצמצום הוא בחי' סילוק האור וממילא האור הנמשך עי"ז ה"ז רק הארה לבד כו', אבל פרסא הוא שמהות האור מתעלם בו כו', וכמו המשל שמהות הנמשל מתלבש כו'. וכמו"כ הוא בחי' חכ' דא"ק שמתלבש בזה בחי' עצמו' א"ס כו' (ועמשנת"ל פקל"ז). וזהו קוב"ה אסתכל באורייתא דקוב"ה הוא בחי' עצמו' א"ס בחי' כדוגמת עתיק כו' שלמע' מע' מבחי' הכלל דא"ק, והוא אסתכל באורייתא שהוא בחי' א"ק אור כללי ועי"ז ברא עלמא כו'. והענין הוא דהנה גם בתורה יש בחי' כלל ופרט, דהרי כל הפרשיות שבתורה ה"ה ע"פ הדבור דוקא וכמ"ש בכל פרשה וידבר ה' אל משה כו', והדבור הוא בחי' פרט וכידוע בענין מחו"ד דמח' הוא כלל ודבור פרט כו', ופרטי</p> <p class=bodytext>הדבור דתו' הוא ההמשכה פרטי' בע"ס דאצי' כו'. וזהו שברוב הפרשיות נא' וידבר ה' אל משה דבר אל בנ"י לאמר, וידבר הוא ל' הנהגה והמשכה כמו ידבר עמים כו', הוי' הוא חכ' דאצי' הכולל ע"ס דאצי' וכמ"ש והוי' בחכ' כו', דעיקר ש' הוי' הוא בחכ' כו', דאצי' בכלל הוא ש' הוי', דזהו ההפרש בין אצי' לבי"ע דאצי' ש' הוי' ובי"ע ש' אד' וש' אלקים כו', ובאצי' גופא ש' הוי' הוא בחכ' מפני שחכ' כוללת כל הע"ס וכל ההשפעות שבאצי' הוא ע"י החכ' כו', ע"כ נק' החכ' ש' הוי' היינו שהיא עיקר האצי' כו' וכמ"ש במ"א ועמשנ"ת לעיל פרק הנ"ל. אל משה הוא יסוד אבא דאצי' (דההשפעה הוא מבחי' היסוד כו', וענין ההמשכה מש' הוי' אל משה, דלכאו' מאחר דמשה הוא בחי' יסוד אבא א"כ מהו ההמשכה מהחכ' אל היסוד כו', י"ל דהנה ידוע דיסוד שבשכל שרשו מבחי' קדמות השכל וכמ"ש אשרי משכיל אל דל, דל הוא בחי' יסוד כנודע, ושרשו הוא מבחי' משכיל דוקא כו', משום דההשפעה אל הזולת הוא מכח עליון דוקא כו'. דהנה ידוע דבכדי להשפיע אל הזולת צ"ל השכל אצלו בבחי' התיישבות ובבחי' תפיסה</p> <p class=bodytext>בכלי מוחו ביותר, שזהו דוקא ע"י העומק ופנימי' הענין דכאשר יודע את השכל בעומקו ופנימיותו אז הוא אצלו בבחי' התיישבות היטב כו', גם צריך להמציא ענינים והסברים במה להסביר הענין אל הזולת, וכמו"כ צריך לשנות את השכל שיהי' לפ"ע המקבל כו', כי השכל כמו שהוא אצלו ה"ה למע' עדיין משכל המקבל ולא יבין אותו ע"כ צריך לשנותו שיבא השכל באופן אחר מכמו שהוא אצלו ויהיה לפ"ע המקבל כו', ובכדי לשנות הענין ולהמציא ענינים הנ"ל צריך ג"כ לידע עומק ופנימיות הענין, ועוד צריך לבא לעומקו יותר מבכדי התיישבות הנ"ל, והעיקר שצ"ל בזה התעצמות הענין והוא שהענין שכלי יתעצם אצלו ואז יכול לעשות עמו מה שירצה ולשנותו בכמה אופנים שונים כו'. ובאמת בכדי לשנות הענין ובפרט בכדי להמציא ענינים זהו מכח המשכיל דוקא, שמשם נמשך השכל גלוי ומשם נמשך ג"כ המצאת הענינים במה להביא את האור שכל אל הזולת, דדוקא מי שביכולתו להמציא שכל חדש ביכולתו ג"כ להמציא ענינים במה להביא כו', ובכח המשכיל גופא זה בא מעומק כח המשכיל יותר, כי יותר בנקל להמציא שכל חדש</p> <p class=bodytext>מלהמציא ענינים לאור שכל שכבר בא בגילוי כנראה בחוש, והיינו שזה בא מעומק ופנימי' כח המשכיל יותר כו'. הרי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמה</div></p> <p class=bodytext>שבכדי להשפיע שכל אל הזולת צריך להגיע בשכל זה בעומקו ביותר, וגם צריך להמשיך לזה שכל חדש מכח המשכיל מעומקו ופנימיותו כו', וזהו דאי' בע"ח דנה"י החדשים נמשכים מן הכתר כו', והיינו בהגדלת ז"א דנה"י נעשה חג"ת וחג"ת נעשה חב"ד כו' נמשכים נה"י חדשים מהכתר שזהו מבחי' פנימי' הכתר כו'. ועד"ז י"ל כאן דענין וידבר הוי' אל משה זהו ההמשכה מבחי' פנימי' ועצמי' ח"ע בבחי' יסוד אבא כו', וי"ל שזהו בכדי שיהי' ההמשכה בבחי' מל' שהוא בחי' תושבע"פ כו' וכמ"ש במ"א בהביאור דחגרה בעוז מתני' כו'). דבר אל בנ"י הן בחי' נו"ה דאצי' כי ישראל הוא ז"א דאצי' ובני ישראל הן נו"ה כו', ובמאו"א אות ב' סנ"ב כ' בנ"י נ"ה בני הת"ת הנק' ישראל. לאמר אל בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע כו', וזהו מ"ש בכל פרשה וידבר ה' אל משה כו' שזהו ההמשכה דבאוא"ס כמו שנמשך ומשתלשל בפרטי הע"ס דאצי' עד בחי' מל' דאצי' וע"י המל' נמשך גם בבי"ע כו', והענין המבו' בהפרשה זהו האוא"ס הנמשך ומתגלה כו', והיא המצוה פרטי' המבוארת בהפרשה או הספור דברים שבה, שכ"ז הוא המשכה</p> <p class=bodytext>מאוא"ס ב"ה ונמשך בפרטי המדרי' דאצי' וע"י מל' דאצי' נמשך גם בבי"ע כו', שעי"ז נעשה בנין ותיקון העולמות לפי אופן פרטי ההמשכה שבאותה הפרשה כו'. דמתחלה הרי התהוות העולמות הוא ע"י התו' ואח"כ ממשיכים תוס' אורות בעולמות, וכידוע דתכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולמות הוא להמשיך אוא"ס בעולמות שזהו ע"י התורה, וכמארז"ל תנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי כו' והיינו שע"י התו' נשלמה הכוונה בהמשכת תוס' אורות כו', וזהו שת"ח נק' בנאים שהם בונים את העולם היינו שממשיכים תוס' אור בעולמות כו', ולא דברו חכמים אלא בהוה שע"י דבור התו' נעשה ההתהוות וכן התוס' אורות כו', וזהו"ע הדבור דתו' היינו מה שבאה בהתגלות בבחי' פרט באבי"ע כו'. וגם הרי התו' נמשך ונדבר בבחי' זמן פרטי דפ' ומצוה זו נא' בזמן פלוני ופ' זו בזמן אחר, וכמ"ש ויכתוב משה את כל דברי ה' ופרש"י מבראשית עד מ"ת ומצות שנצטוו במרה, ובהרבה פרשיות נא' בתו' גופא הזמן וכמו בשנה השנית בחדש הראשון, בחדש השני כו', וכמו"כ כל הפרשיות נא' בזמן מיוחד כו', ובד"כ</p> <p class=bodytext>פ' נח נכתבה ונאמרה על זמן המבול ונח, ופ' לך לך כו' על הזמן דאברהם כו', וכן כל הפרשיות של מצות הרי נא' בחילוקי זמנים ובפרט ספורי מעשיות שבה שהיו רק לפי הזמן כמו פ' קרח ופ' בלק וכיוצא בזה, ונת"ל פ' קס"ח דבחי' הזמן הוא בעולמות בי"ע ובאצי' הוא בחי' ס' זמנים, וא"כ דבור העליון דתו' הוא שבא ונשתלשל בבחי' זמן וס' זמנים כו'. אכן זהו ההמשכה דרך פרט, אבל שרשה הוא בחי' מחה"ק שהוא בחי' א"ק בחי' אור כללי ונכללו כל פרשיות התורה יחד, אע"פ שלמטה ניתנו בזמנים חולפים כו' מ"מ שם נכלל הכל יחד, שהרי שם נכלל כל הזמן דשית אלפי שני דהוה עלמא וימוהמ"ש ותחה"מ הכל בסקירה א' כנ"ל פ' קס"ט, וע"כ גם התו' כמו שהיא שם נכלל הכל יחד כו', ומשם נסעה התורה ונמשכה באבי"ע בבחי' המשכה דרך פרט כו'. וזהו שיש ב' דעות בגמ' אם תו' חתומה ניתנה או מגילה מגילה ניתנה, דשניהם אמת, דמ"ד תורה חתומה ניתנה היינו כמו שהתו' היא בשרשה בחכה"ק דא"ק שהיא שם בבחי' כלל ונק' מא' סתום שלמע' מבחי' הגילוי וזהו חתומה ניתנה כו', ומ"ד מגילה מגילה ניתנה זהו</p> <p class=bodytext>כמו שהתו' באה בהתגלות באבי"ע שכל פרשה ופרשה נאמרה בזמן מיוחד והוא המשכה מיוחדת כו', וזהו מגילה מגילה ניתנה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמו</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו קוב"ה עצמות א"ס עתיק דא"ק, אסתכל באורייתא חכ' דא"ק חכ' דתורה, משל הקדמוני שעצם הנמשל מלובש בזה, דבתורה יש כלל ופרט, פרט הוא הדבור דתורה, וידבר המשכה, הוי' חכ' אצי' שבאצי', אל משה יסוד אבא. וי"ל שזה"ע משכיל אל דל, יסוד שבשכל להשפיע ולשנות הענין שזהו ע"י שהענין מתעצם אצלו, ולהמציא ענינים זהו מעומק השכל ומכח המשכיל, ולמעלה מהמצאת השכל בתחלה. אל בנ"י נו"ה, לאמר מל' שיהי' הגילוי בבי"ע, והדבור וההמשכה הוא האוא"ס שבפרשה, שכך יהי' בנין ותיקון העולם, ת"ח בנאים, והכל נא' בזמן, ובמחה"ק שבא"ק היא בבחי' כלל, וזהו תורה מגילה ניתנה פרט, חתומה ניתנה חכ' הק' בחי' כלל.</p></p> <p class=bodytext>קעא) <span class=cup>ולהבין</span> ב' המדרי' שבתורה, הנה כתיב זמירות היו לי חוקיך, וארז"ל דוד זמירות קרית להו, שנענש ע"ז כו', וידוע הענין דדוד הי' משבח את התו' במה שכל חיות וקיום העולם תלוי בדקדוק א' מדקדוקי התו' שהרי תנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתו כו', הרי כל חיות וקיום העולם תלוי בקיום התורה כו'. וגם שעי"ז נמשכים תוס' אורות וגילוים בעולמות, וכמו שע"י קרבנות נעשה עליות העולמות דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, דקרבן הוא ל' קירוב והו"ע קירוב הכחות והשמות כו' כמ"ש הבחיי, ועי"ז נמשך תוס' אור וחיות בעולמות וכמ"ש ריח ניחוח להוי' שנמשך תוס' אור בש' הוי' ובכל העולמות כו'. וזהו שבזמן בהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות וכמו העשרה נסים שהיו בבהמ"ק כו', וכמארז"ל כשם שבא ליראות כך בא לראות כו', ובפרט בקה"ק שהי' מאיר גילוי אוא"ס ממש, דמקום הארון אינו מן המדה כו', דכ"ז הוא ע"י הקרבנות כו'. וכ"ז הוא דוקא כשהקרבן נעשה כתיקונו, אבל אם יש בו איזה פסול הרי בטלה כל ההעלאה וההמשכה כו'. וכ"ה במצות תפילין שעי"ז</p> <p class=bodytext>נמשכים מוחין לז"א, דד' בתים הן ד' מוחין כנודע, דהנה ז"א הו"ע מדות עליונות השייכים לעולמות כו', ומוחין הן גילוי לעצמו כו', והגילוי לעצמו וגילוי לזולתו ה"ה רחוקים מאד זמ"ז כו', הרי שע"י התפילין נמשך תוס' אורות בעולמות, אך זהו דוקא כשהתפילין הם כתיקונם ע"פ התו' בהקלף ודיו ובהכתיבה ובעשייתן כו', משא"כ כשיש בהם איזה פסול הרי בטל כל ההמשכה כו', וכ"ה בכל המצות שע"י נמשך תוס' אור וחיות בעולמות ודוקא כשנעשו כתיקונם כו'. ובזה הי' דוד משמח נפשו בעת צרתו שהי' לא טוב לו בגשמי' דמאחר שכל העולמות תלוים בדקדוק א' דתו' הרי אינם תופסים מקום כלל לגבי התו' כו', וע"כ גם אצלו לא היו הענינים תופסים מקום כלל ע"י אור התו' שהאיר בנפשו כו' ואדרבה הי' בשמחה מהאור דתו' כו'. ובילקוט שה"ש ע"פ עת הזמיר הגיע אי' בשם המכילתא הגיע זמנה של ערלה ליזמר, הגיע זמן שתעשו לי זמירה שנא' עזי וזמרת י"ה, הגיע זמנה של תו' להנתן דכתי' בה זמירות היו לי חוקיך, וכ"ה במד"ר שה"ש ע"פ הנ"ל, וא"כ י"ל זמירות מל' לזמר עריצים וכמו הגיע זמנה של</p> <p class=bodytext>ערלה כו', והיינו שע"י הזמירות בעסק התו' עי"ז זומר העריצים ומכרית הקלי' המסתירים כו', וע"ד רוממות אל בגרונם ועי"ז וחרב פפיות כו', שצ"ל חרב של שתי פיות כו'. והענין הוא דהנה נודע דיניקת החיצונים יכול להיות על ב' אופנים או שמגביהים עצמן לקבל מבחי' מקיף עליון וכמ"ש אם תגביהי כנשר כו' וכתי' דרך הנשר בשמים, דמבחי' חיצוני' המקיף יכולים לקבל משום דשם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמז</div></p> <p class=bodytext>כחשיכה כאורה שהכל יכולים לקבל כו', או שמקבלים מריבוי הצמצום והיינו בסוף כל ההשתל' בריבוי הצמצום ביותר שיכולים ג"כ לקבל כו', דמבחי' גילוי אור א"א להם לקבל דהרי אין אני והוא יכולים לדור כו', וידוע ג"כ דבבחי' גילוי אור צ"ל כלים אל האור וממילא אינם שייכים שאינם בגדר כלים כלל כו', רק מריבוי הצמצום שאין שם גילוי אור יכולים לקבל כו', וגם יכולים מבחי' מקיף עליון יכולים לקבל, וג"ז לא מבחי' גילוי המקיף וכנודע דמקיף בכלל הוא בבחי' העלם כו'. וע"כ צ"ל חרב של שתי פיות להכרית יניקתם מב' האופנים וכמ"ש ואשמיד את פריו ממעל ואת שרשיו מתחת, ואשמיד את פריו ממעל הוא שלא יקבלו מהמקיף עליון ואת שרשיו מתחת שלא ינקו מריבוי הצמצומים כו', וכ"ז נעשה ע"י נש"י. דהנה כתי' יעקב חבל נחלתו ועד"מ החבל שקצהו העליון קשור למע' וקצהו התחתון למטה הרי כשמנענעים קצהו התחתון מתנענע גם קצהו העליון כו', וכמו"כ נש"י ע"י עבודתם למטה פועלים באופן כזה למע' כו', וכמו ע"י התפלה שמוסרים פנימי' רצונם וחפצם לאלקות כו', והוא ע"י השגה</p> <p class=bodytext>והתבוננות אלקי גם בהתבוננות בענינים שע"פ טו"ד, והיינו כשמתבונן ומשיג את הענין האלקי עד שיונח אצלו הענין היטב במוחו (עס לייגט זעך א(דער ענין זייער גוט במוח) וגם נרגש בלבו (עס ווערט גוט דערהערט בלב), ה"ה מתקרב מאד לאלקות (ער ווערט זייער צו גיצויגין) שכל חפצו ורצונו הוא באלקות כו', וזהו מפני שע"י השגת הענין האלקי נרגש אצלו העילוי והיוקר דאלקות כו', ועי"ז נעשה הרצון שכל רצונו הוא באלקות כו' (ויש בזה חילוקי מדרי' דיש מי שהרגש העילוי והטוב בא לאחר ההשגה, והוא כאשר בההתבוננות בהשגת הענין עם היות שהיא השגה טובה הנה בשעת ההתבוננות אצלו התגברות ההשגה עצמה יותר מהרגש האלקות מה שמשיג (דהיינו ההרגש שהוא משיג בזה ענין אלקי כו'), ואז הרגש העילוי דאלקות בא אח"כ, והיינו שאחר ההשגה בא הרגש העילוי והעיקר בזה ההרגש איך שקרבת אלקים לי טוב כו', והוא הרגש הבכן הבא לאחר ההשגה כו', ובמדרי' העליונה יותר הוא שבעת ההשגה נרגש אצלו האלקות שמשיג ומתבונן כו', ואז בעת ההשגה נרגש העילוי והטוב דאלקות ונעשה הרצון לאלקות</p> <p class=bodytext>כו' ועמשית"ל פקע"ז), ובפרט כשהעבודה היא בבחי' פנימי' הלב שזהו ג"כ עבודה שע"פ טו"ד רק שזהו בחי' פנימי' המוחין ופנימי' המדות כו', וביותר בבחי' התגלות רעו"ד שז"ע רוממות אל בגרונם דהיינו ההתבוננות בההפלאה והרוממות דאוא"ס ב"ה דמזה הוא התגלות בחי' רעו"ד כו', שעי"ז נעשה פנימי' הרצון שלו לאלקות כו'. וזה פועל למע' דבחי' פנימי' הרצון דהיינו פנימי' המקיף יומשך בבחי' פנימי כו', וממילא גם חיצוני' המקיף נמשך בפנימי' וכידוע דהחיצוני' נגרר אחר הפנימי' כו', וממילא א"א להם לקבל מבחי' המקיף מאחר שנמשך בפנימי' כו', ועי"ז גופא א"א להם לקבל גם מריבוי הצמצומים, דכאשר המקיף מאיר בפנימי ה"ז גילוי אור רב שמאיר בכל מדרי' הפנימי' גם במדרי' התחתונות כו', דהאו"פ הרי מתצמצם ומתמעט ממדרי' למדרי' עד שבבחי' מל' אינו מאיר גילוי אור ע"כ בריבוי הצמצומים המשתלשלים מבחי' מל' יכול להיות יניקה (ועמשנת"ל פקמ"ג), אבל האו"מ הרי נמשך בכ"מ, וכאשר המקיף מאיר בפנימי ה"ה מאיר בכל המדרי' גם במדרי' התחתונות, וע"כ א"א להיות יניקה גם</p> <p class=bodytext>במדרי' התחתונות. גם י"ל שע"י גילוי המקיף בהפנימי מאיר האו"פ גם במדרי' התחתונות כו', וי"ל שז"ע שהמקיף נותן כח בפנימי והיינו שהאו"פ יהי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמח</div></p> <p class=bodytext>בבחי' תוקף הגילוי בתחלת המשכתו היינו במדרי' העליונות, וע"כ מאיר גילוי האור גם במדרי' התחתונות כו'. ובעבודה ענין גילוי האו"מ י"ל שז"ע תמים במעשיו שגם העשי' היא בבחי' תמימות כו' ועמשנת"ל פ' פ"ב, וענין גילוי האו"פ הוא כענין בכל דרכיך דעהו, שזהו ע"י שבמוחין הוא גילוי אור עליון יותר כו', גם י"ל כענין ומקדשי תיראו בלק"ת ד"ה את שבתותי תשמרו, ועמשי"ת בפרק שאח"ז. ולכן עי"ז נכרת יניקתם מב' האופנים שאין יכולים לקבל מהמקיף וגם לא בסוף ההשתל' כו', וכ"ז הוא ע"י נש"י כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והענין דהנה כתי' זמירות היו לי חקיך, שכל חיות העולמות והגילוים בהם תלוי בדקדוק א' דתורה, ובזה משמח נפשו בעת צרתו, ובילקוט מפ' ל' כריתה, והיינו כריתת החיצונים, דיניקתם היא מחיצוניות המקיף ומריבוי הצמצומים, וצ"ל חרב של שתי פיות, והוא ע"י שנש"י פנימיות רצונם באלקות, ע"י התבוננות והנחה טובה שנרגש העילוי עם בהבכן או בההתבוננות, ובבחי' פנימיות הלב וכ"ש בבחי' רעו"ד, נמשך המקיף בפנימי, ומאיר גם במדרי' התחתונות, וכמו תמים במעשיו, גם האו"פ מאיר בכ"מ וכמו בכל דרכיך דעהו.</p></p> <p class=bodytext>קעב) <span class=cup>והנה</span> גם זאת מה שיכולים לקבל מב' האופנים הנ"ל ה"ז ג"כ תלוי בנש"י, דהנה ע"י ההתנשאות והגיאות וע"י התגברות הישות עי"ז נעשה למע' שהקלי' מנשאים עצמן לקבל מהמקיף עליון כו', וע"י הירידה וההשפלה שמשפיל את חלק הרע שבגופו באהבות זרות ותאוות רעות ה"ז גורם למע' הירידה כבי' בהאור האלקי בריבוי הצמצום וריבוי העלמות והסתרים כו', וכמ"ש וישח אדם וישפל איש דע"י וישח אדם למטה שמשפיל חלק הרע שבגוף כו', עי"ז וישפל איש כבי' הירידה והשפלות דהאור האלקי בריבוי צמצומים והעלמו' כו'. והגם שע"פ ס' השתל' ע"פ מא' קו המדה נמשך להם ג"כ יניקה מריבוי הצמצומים דז"ש ואתה מחי' את כולם גם לקלי' וסט"א כו', הנה לבד זאת שנמשך להם תוס' יניקה כו', וכמובן ממ"ש בע"ח שער מיעוט הירח ההפרש בין המיעוט הנעשה ע"י קטרוג הלבנה וע"י חטא עה"ד, דע"ה דבשניהם נשארה בחי' המל' רק נקודה א' שהיא הנקודה השרשית כו', הנה בעת הקטרוג נסתלקו הט"ס ועלו למע', וע"י חטא עה"ד ירדו הט"ס במקום הקלי' כו', הרי שע"י החטא נמשך תוס' יניקה כו'. הנה יש</p> <p class=bodytext>בזה ענין גרוע יותר שעי"ז פועלים למע' שהצמצומים נעשים כמו הכרחי כבי', דהנה הצמצומים שע"פ ס' השתל' הרי כ"ז הוא צמצום רצוני שא"ז צמצום, וכנודע דהגבלה רצונית אינו הגבלה וכמו"כ צמצום רצוני אינו צמצום כו' וכמ"ש במ"א, הרי בכל הצמצומים שמצמצם עצמו איך שמצמצם עצמו ובכל מקום שמצמצם את עצמו כבי' אפי' במדרי' היותר תחתונות הרי א"ז הכרחי ח"ו כ"א רצוני כו', אבל ע"י החטא גורמים שהצמצום יהי' כבי' כמו הכרחי, הגם דענין הכרחי אינו שייך למע', מ"מ מצד ההתקשרות שנתקשר בנש"י (וואס מיא האט זיך פארבונדן כבי') הנה כפי אופן הפעולות דנש"י למטה פועלים למע' כו', וה"ז ח"ו כמו שמכריחים כו', וכמארז"ל לא דיין לרשעים כו' אלא שמטריחין אותו ומחתימין אותו בע"כ, ופרש"י גזירה היא מלפני כו' והיינו מצד ההתקשרו' כו'. וענין ההכרחי ה"ז גרוע מאד, דז"ע מלך עלוב וכמ"ש בסש"ב ס"פ כ"ד וכמ"ש והוא אסור בזיקים כו', דעל ענין ההכרחי ח"ו ע"ז צ"ל מרירות הנפש ביותר דהיינו בזמני המרירות כמו בתיקון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמט</div></p> <p class=bodytext>חצות צ"ל ע"ז מרירות יתירה והו"ע גלות השכינה כו', דהרי הצמצום שע"פ ס' השתל' הגם שנמשך חיות לסט"א א"ז ענין הגלות לפי שאינו הכרחי כו', וענין הגלות הו"ע ההכרחי ח"ו שגורמים למע' והו"ע נתנני בידי לא אוכל קום כו'. שע"ז צ"ל מרירות הנפש ביותר שיעשה חשבון בנפשו ויתבונן בזה היטב (גוט איבער רעכענען זעך) ויתמרמר בנפשו שעי"ז הוא היציאה דהאור האלקי, וכמו בתשו' שהוא ל' השבה דהאור האלקי שירד במקום הקלי' ה"ה משיב אותו שמוציאו מהקלי' ומעלהו כו', וכמו"כ ע"י שמתבונן היטב בזה ומתמרמר בנפשו שהענין נוגע לו בפנימי' נפשו ה"ה מוציא את האור האלקי כו', ואח"כ בתפלה שמאיר אצלו גילוי אור בנפשו שכל פנימי' רצונו וחפצו באלקו' עי"ז פועל הכריתה שלהם בב' האופנים כו' כנ"ל, וכ"ז הוא ע"י התפלה, וכ"ש שנעשה כן ע"י התו' דלהיות שהתו' היא בחי' חכ' עי"ז נמשך המקיף בפנימי כו'. דז"ש אם תגביהי כנשר משם אורידך נאום הוי' דהוי' בחכ' כו', דכאשר המקיף נמשך בהפנימי א"א להם לקבל מהמקיף כו', וכמו"כ א"א לינק מריבוי הצמצומים כו' וכמשנת"ל פקע"א.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שמ"ת הי' באל"ף אנכי הוי' אלקיך כו', דברה"ע הי' בבי"ת, ואי' בזהר הטעם משום דא' ר"ת ארור ויכול גם ארור כנען לקבל כו', וע"כ הי' ברה"ע בב' ר"ת ברכה כו', ומ"ת הי' באל"ף להיות כי ע"י התו' גם הא' נמשך בבחי' פנימי ע"כ א"א להם לקבל כו', ובתו' גופא הכריתה מב' האופנים הוא ע"י מ"ע ומל"ת, דע"י שמירת מל"ת נכרת יניקתם מריבוי הצמצומי' וע"י מ"ע נמשך המקיף בפנימי כו', וכ"ה ע"י התו' בכלל כו'. וזהו דדוד בעת צרתו בגשמי' אמר זמירות היו לי חוקיך כו', דהנה סיבת הלא טוב בגשמי' זהו ג"כ מצד הקלי' וסט"א כו', דכאשר מאיר גילוי אור האלקי אז נמשך ריבוי השפעה בגשמי' ג"כ, וכמו בזמן ביהמ"ק שהי' מאיר גילוי אלקו' הי' ריבוי השפעה בגשמי' ג"כ שהי' איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו כו', והלא טוב בגשמי' זהו מחמת ריבוי ההעלמות וההסתרים שמצד הקלי' כו', וז"ש דוד זמירות היו לי חוקיך דלבד זאת שלגבי התו' אין דבר בעולם תופס מקום כלל כו', הרי ע"י התור' הוא כורת ומזמר את הקלי' והחיצונים כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> גם את העולם נתן בלבו של אדם, שע"י הגיאות וע"י השפלות באהבות זרות גורמים ב' היניקות, בתוס' יניקה, וגם שהצמצומים מצ"ע הוא צמצום רצוני דבאמת אין זה צמצום והגבלה, ובהשפלות הנ"ל גורמים כאלו הוא הכרחי ח"ו, והו"ע מלך עלוב, וצ"ל מרירות הנפש, ומסירת הרצון בתפלה, וכן ע"י התורה נמשך המקיף בפנימי, ובד"פ השתי פיות הוא מ"ע ומל"ת.</p></p> <p class=bodytext>קעג) <span class=cup>והנה</span> אמרז"ל דוד זמירות קרית להו כו', דהנה מה שכל חיות העולמו' תלוי בתו' זהו בחי' חיצוני' התו', והיינו כמו שהתו' באה בד"פ באצי' שבה וע"י הוא בנין ותיקון העולם כו', דלגבי מדרי' זו תופס מקום האור והחיות של העולמו' כו', אבל עומקה ופנימיותה היא מיוחדת לגמרי באוא"ס המלובש בה בתכלית היחוד ולגבי אוא"ס ב"ה הרי כל העולמו' כלא ממש כו', כמו"כ הוא לגבי פנימי' התו' כו'. וכדאי' במד"ר ע"פ לכל תכלה ראיתי קץ לכל יש סיקוסים היינו גבול ומדה, אבל התו' אין לה סיקוס כו', דכל בחי' תענוג שבעולם הכל הוא בבחי' הגבלה לפי שזהו הארה לבד וע"כ יש לה קץ וגבול כו' (וכמו כל אור הרי יש הגבלה להתפשטותו וגם אור אבוקה יש לה קץ כמה שמגיע וגם באור השמש יש חילוקים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנ</div></p> <p class=bodytext>אם בקירוב או בריחוק כו', וכמו"כ הוא הדוגמא למע' דכל הארה ה"ה מוגבלת בהמשכתה שיש בה חילוקי מדרי' באופן הגילוי ומסתיים המשכתה כו'), אבל התענוג שבתו' אין לה קץ וגבול להיותה בבחי' תענוג עצמי כו'. וע"ה שהתו' הוא או"פ מ"מ אין בה הגבלה כלל לפי שהוא תענוג עצמי כו' (דבאמת יש בחי' תענוג העצמי גם בהתו' שירדה למטה כו', רק שבתו' שלמטה א"ז מאיר בגילוי כו'), וע"כ כל בחי' חיות ועונג שבעולם הוא כלא ממש לגבי התו' בפנימיותה שהוא בחי' התענוג שבה כו' (אבל לגבי התו' כמו שהיא למטה דהיינו חיצוני' התו' הגם שיש בה ג"כ התענוג העצמי, מ"מ א"ז מאיר בגילוי וע"כ האור והחיות של העולמו' תופס מקום כו', והתגלו' בחי' תענוג העצמי בתו' למטה הוא ע"י הבירורים דוקא כו', והעיקר הוא בהבירורים שבתו' עצמה כו'. דהנה יש בירורים שמבררים בכח התו' וכמו ר"י כולהו תנויי בנזיקין הוה שזהו לברר בירורי' כו' כנודע, אך זהו מה שהתו' מבררת בירורים בעולם כו' (וזה ג"כ למע' הרבה מהבירורי' דתפלה כמ"ש במ"א), ויש בירור שהתו' מתבררת בזה והו"ע מאן דדייק</p> <p class=bodytext>במלין דחוכמתא כו', והו"ע הקושיות ותירוצים שזהו הבירור דתו' עצמה כו', דאופן הלימוד בזה הוא לאמת אמיתי' התו' כו', והיינו שא"ז בכדי להמשיך אור בנפשו כ"א לאמת כו', וכמ"ש מזה באורך בד"ה יו"ט של ר"ה, רס"ו, ועי"ז מאיר בגילוי בחי' התענוג העצמי כו', אבל בלא זה אינו מאיר התענוג העצמי בתו' שלמטה כו'). והענין הוא דהנה אי' בב"ר פי"ז ג' נובלות הן כו' נובלות חכ' שלמע' תורה, וכמו פירות הנובלות מן האילן שהוא להיותם מותרות חיצוני' הפירות כו', כמו"כ הוא למע' דבחי' ח"ע דאצי' חכים ולא בחכ' ידיעא שהיא למע' מהשגה כו', ומה שנמשך מבחי' ח"ע להתהוות אותי' התורה (שהרי מה שנתגלה מהתו' הן רק אותי' התו' כמשי"ת בסמוך, הרי האותי' וגם האור המתלבש בהאותי') אינו אלא מבחי' אחורים וחיצוני' החכ' שהיא בחי' נובלות חכ' כו'. דהנה יש בתו' טעמים נקודות תגין אותי', שהאותי' הן בבחי' מל' ושרשן מבחי' ח"ע דאבא יסד ברתא דיסוד אותי' התו' הן מבחי' חכ' כו', אבל זהו רק מבחי' אחורים וחיצוני' החכ' כו', וזהו מה שנמשך מתושב"כ לתושבע"פ דמל' פה</p> <p class=bodytext>תושבע"פ קרינן לה כו', וכנודע דתושבע"פ הוא פי' וביאור המצות שבתושב"כ, ומה שבא בגילוי בתושבע"פ הוא רק בחי' אחורים וחיצוני' מבחי' החכ', והיינו רק גוף המצוה והיינו בחי' החכ' המלובשת באותי' התו', וכמו מ"ט אמר קרא דכל דרשות התו' הן מבחי' האותי' כו', אבל מבחי' טנ"ת לא בא בגילוי בתושבע"פ רק מעט מזעיר וכמו רע"ק הי' דורש על כל קוץ וקוץ כו', וכמו יש אם למקרא שזהו בנקודות כו', וכן כל מה שנתגלה בס' הקבלה מבחי' טעמי תומ"צ ה"ז רק מעט מזעיר כו'. ובאמת גם תושב"כ והתו' כמו שהיא למע' באצי' ה"ז בחי' נובלות לגבי בחי' חכ' שלמע' שהיא בחי' חכ' שבכתר וחכ' דא"ק כו', וז"ע או"א במזלא אתכלילן ובי' תליין כו', וכמו השערות שבאין בדרך דילוג מהמוחין, כמו"כ בחי' ח"ע יונק מבחי' שערות דח"ס שבא בדרך דילוג והו"ע בחי' נובלות כו'. וע"ד מ"ש במ"א בענין צאן לבן דצאן הו"ע היציאה מגדר ההשתל' וההדרגה מבחי' לובן העליון כמו פרט ועוללות כו', דלובן העליון זהו בחי' א"ק שהוא הכלל הראשון הכולל כל העולמות כו' (לא רק ראשית ההתהוות, דהיינו</p> <p class=bodytext>ראשית המציאו' כו'), ומשם יצאו בחי' אורות עליוני' שלא בהדרגה כמו פרט הנושרים מן האילן כו', דלהיות ששרש המשכתם הוא ממדרי' גבוה מאד אא"ל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנא</div></p> <p class=bodytext>ההמשכה בס' והדרגה כו', וגם בעולמו' לא היו יכולים לקבל כשהי' האור בבחי' הדרגה כו', כ"א אור שבא בדרך נובלות ונשירה כו', אמנם גם מה שנובל ונושר הוא אור נעלה מאד כו' (וכמ"ש במ"א בענין השערות שיונקים ממותרי מוחין ה"ז למע' מהמוחין, דמה שא"א להתלבש בכלי המוחין ה"ז בוקע ויוצא בהשערות כו', וזהו שהשערה באה בבחי' בקיעה שזהו מבחי' התגברו' האור כו', וע"ה שהבקיעה הוא שנמשך הארה לבד, מ"מ מבחי' הגבוה ביותר גם הארה מזה שלא בהדרגה ה"ז נעלה מאד מההמשכה שבהדרגה ממדרי' תחתונה כו', ומובן דהמשכות אלו באור דתו' ה"ז למע' הרבה מבהאור השייך לעולמו' כו', ובמ"א מבו' בענין נובלות שזהו ע"ד שיחת חולין של ת"ח שיש בהם הרבה חכ' מעצם חכמתו כו', וחכם גדול מלביש בשיחת חולין שלו חכ' עמוקה יותר מהתגלו' החכ' שלו כו'). וזה הי' עבודת יעקב בבית לבן שבירר בחי' האורות הנ"ל, וידוע דכללו' ענין הבירור דיעקב אצל לבן הוא שבירר בחי' האורות והאותי' דתו' כו', וכמ"ש במ"א בשם האו"ת מהמגיד ז"ל. וזהו בחי' נובלות חש"מ תו' שהיא מה שנובל מבחי'</p> <p class=bodytext>חכ' העליונה בחי' חכ' הקדומה דא"ק כו', ולכן לגבי מדרי' זו להיות שזהו מה שבא רק בבחי' נובלות בחי' שערות לבד כו', הנה האור והחיות דעולמו' תופס מקום לגבי זה כו'. וז"ע זמירות היו לי חוקיך, דהנה ידוע ההפרש בין מזמור לשיר דזמרה במאנא ושיר בפה, וכמ"ש בלק"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת הא' ההפרש בין שירת המלאכים שהשירה שלהם נק' זמרה מצד שהוא הזמר המלובש בהכלי כו', ומלאכים להיות שיש להם גופים והביטול שלהם הוא בחי' ביטול היש לבד ה"ז בחי' זמרה כו', והנשמו' שאין להם גוף והביטול שלהם הוא בבחי' ביטול בתכלית כו' נק' השירה שלהם בש' שיר כו', ועמ"ש בסי' בפי' אהללה ה' בחיי שזהו בחי' האורות, ואזמרה לאלקי בעודי הוא בחי' הכלים כו'. ובענין התו' י"ל ע"פ מ"ש בזהר בהעלותך דקנ"ב ע"א שיש מה שנק' לבושא דאורייתא והן הסיפורי מעשיות שבתו' שיש בהן רזין עילאין כו', וגופא דאורייתא והן גופי המצות דרמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שזהו מה שמבו' בתו' באותי' התו' כו', ויש בתו' בחי' נשמתא ונשמתא לנשמתא כו', ועמ"ש בבה"ז פ' תולדות. ועפ"ז י"ל</p> <p class=bodytext>דמ"ש דוד זמירות היו לי חוקיך היינו בחי' גופא דאורייתא והיא המדברת בפרטי ההמשכות שבעולמו' כו', ונענש ע"ז דעיקר התו' הוא בחי' האור דתו' בחי' נשמה ונשמה לנשמה שזהו בחי' השעשועים דתו' והיינו התו' כמו שהיא בבחי' חכה"ק דא"ק כו', וז"ע טעמים דתו' בחי' שיר דתו' וכמ"ש ובלילה שירה עמי שירו כתי' שירו של הקב"ה בחי' שעשועי המלך בעצמותו כו', והוא בחי' עומקה ופנימיותה דתו' המיוחדת באוא"ס המלובש בתו' בבחי' יחוד גמור, וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה דוד זמירות קרית להו דהתו' בבחי' פנימיותה אינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה כי אלקי' הבין דרכה כו', וזש"ה ואהי' אצלו שעשועים (דמ"ש ואהי' שעשועים קאי עמ"ש קודם ואהי' אצלו) אצלו דוקא כו', ועז"א ואהי' אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכ"ז הוא כמו שהתורה באה באצי' שהיא תיקון העולם, אבל פנימיות התורה הוא תענוג העצמי והוא שהתו' אין לה סיקוס, ואין חיות העולם תופס מקום (והתגלות תענוג העצמי הוא ע"י הבירורים בכח התורה, ובתורה עצמה</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנב</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>דדייק</span> במילין דחוכמתא), דהנה נובלות חכ' תורה, והן אותיות התורה שנתגלו ונמשכים מתושב"כ לתושבע"פ, וטנ"ת לא נתגלו, וכן תורה דאצי' נובלות מחכ' דא"ק, אבא יונק ממזלא, וזהו שבירר יעקב אצל לבן אותיות התורה, צאן לבן כמו פרט הנושר מלובן העליון א"ק, ומ"מ ה"ז מדרי' גבוה, ובמ"א כמו שיחת חולין שבהם עומק החכ', ולהיותה נובלות תופס מקום חיות העולמות, וזהו זמירות, זמרה כלי, שיר אור, ובתורה הו"ע גופא דאורייתא ובחי' נשמתא ונשמתא לנשמתא התענוג שבתורה שהיא שעשועי המלך בעצמותו.</p> <p class=bodytext>קעד) <span class=cup>ולכאו'</span> צ"ל מאחר דהתו' בבחי' זו היא רק שמחת לב ושעשוע המלך כו' והו"ע שעשוע המלך בעצמותו כו' ולא ידע אנוש ערכה כו', א"כ מה נענש דוד בזה שהי' משבח את התו' ומשמח בה בבחי' שמחת לבב אנוש ושעשועיו כו'. וי"ל דכמו בענין המצות הרי יש בזה ב' ענינים כוונת המצות בבחי' המשכה פרטי' שבכל מצוה בפרט כו', שלזה צ"ל הקדמה באהוי"ר כו', והיינו שבתחלה צריך לידע הכוונה והוא הסוד ה' שבכל מצוה וצ"ל התעוררות אהבה לאלקות ועי"ז הוא קיום המצוה כדבעי למהוי כו', וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב ש' הוי' וחפץ לדבקה בו כו', ועי"ז ממשיך האור בנפשו וגם בעולם כו', ועי"ז הוא השמחה והעונג שלו בקיום המצוה כו', והביטול בזה הוא רק בהגילוים דאוא"ס דבד"כ הוא בבחי' הרצון דהיינו בבחי' הרצונות פרטי' שבכל מצוה ומצוה בפרט שבזה הוא הביטול שלו (דערצו איז זיין אוועק לייג לבחי' רצה"ע כו'), ובזה הוא שמחת נפשו בגילוי אור הרצון כו'. והאופן הב' הוא קיום המצוה בבחי' עבודת עבד לקיים רצונו ית' לבד לא בשביל להמשיך גילוי אור</p> <p class=bodytext>בנפשו ובעולם רק לקיים רצונו ית' כו', והביטול בזה הוא לא"ס בעהר"צ לעשות כל מה שהוא רצונו ית', ואינו נוגע לו כלל מה היא המצוה דגם אם היו אומרים לו לחטוב עצים ג"כ טוב כו', להיותו בבחי' ביטול לא"ס בעהר"צ לעשות כל מה שהוא רצונו ית' כו'. ויש בזה ג"כ שמחה של מצוה, והשמחה בזה הוא השמחה והעונג מה שמקיים רצה"ע לא מה שלו טוב האור והגילוי כ"א במה שמקיים רצונו ית' ושנעשה מזה נח"ר למע' וכמא' נח"ר לפני כו', והנה בזה גופא יש חילוקי מדרי' אם השמחה הוא בזה שהוא קיים רצה"ע והוא פעל את הנח"ר כו', והיינו מה שזכה לקיים רצה"ע ולעשות נח"ר למע' כו', שזהו ג"כ עבודת עבד רק שהעונג הוא מה שהוא זכה לזה כו', וכמו עד"מ איש פשוט שהמלך מצוה אותו לעשות דבר והוא משמש אותו בזה הרי השמחה גדולה מאד מה שזכה לשמש את המלך כו', וכמו"כ הוא בדוגמא בקיום המצוה שהשמחה והעונג הוא מה שזכה לקיים רצונו ולעשות נח"ר כו', ולמע' מזה הוא שהשמחה והעונג שלו הוא בזה שנשלם רצה"ע ושנעשה נח"ר למע' כו', ולא ממה שהוא פעל ועשה כו', כ"א מה שע"י המצוה</p> <p class=bodytext>הרי נשלם רצה"ע ונעשה נח"ר למע' ה"ה שמח ומתענג בזה כו', ובזה גופא המדרי' היותר העליונה בזה הוא שהשמחה והעונג שלמע' זה עצמו הוא השמחה והעונג שלו כו', והיינו לא רק שהוא שמח ומתענג בהשמחה והעונג שנעשה למע' כ"א שהשמחה והעונג שלמע' זהו השמחה והעונג שלו כו'. והענין בזה הוא דהנה באופן הא' ה"ז שמחה ועונג שלו, ובמה הוא העונג בזה שיש נח"ר למע' וה"ז רק מהבכן של המצוה לא מהמצוה עצמה כ"א מהבכן היינו מהנח"ר שנעשה כו' (ומובן שזה למע' הרבה מענין הבכן המבו' במ"א (דכאן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנג</div></p> <p class=bodytext>גם הבכן הוא העצם כו') רק שזהו בדוגמא כענין הבכן כו'), אבל באופן הב' הרי העונג הוא העונג שלמע' כו', ובמה הוא העונג בעצם המצוה שיש לו תענוג בעצם המצוה (ער האט אגישמאק אין דער עצם מצוה אין דעם איז ער זעך שמח ומתענג), הגם שאינו יודע כלל מה היא המצוה ומה הוא התענוג בזה, מ"מ ה"ה מתענג בעצם המצוה וזהו רק מפני שהתענוג והנח"ר שלמע' הוא העונג שלו כו'. והמשל בזה הוא כמו העבד העושה מלאכה להאדון כמו כלי וכה"ג שמהדר בהמלאכה שתהי' בתכלית הנוי והיופי ויהי' תפארת להאדון כו', והנה ההידור בנוי ויופי הדבר ה"ה ע"י התענוג ודוקא ע"י התענוג בעצם הדבר כו' (וכמו עד"מ אומן הטוב שעושה כלי ומהדר במלאכתו שתהי' בתכלית הנוי והיופי ביותר שזהו רק מצד העונג היינו הגישמאק שיש לו בעצם הדבר, לא רק מזה שתהי' נאה ויהי' בזה תפארתו לפני בנ"א, דבזה לבד אם אין לו גישמאק בעצם הדבר לא יהי' ההידור בפועל, כ"א ע"י הטוב טעם והגישמאק שיש לו בעצם המלאכה עי"ז הוא ההידור והתפארת בא ממילא כו', וכמו"כ הוא בהעבד שההידור שלו אינו רק מהתפארת</p> <p class=bodytext>שיהי' להאדון כ"א מפני הטוב טעם והחיות שיש לו בעצם המלאכה להדר בה בכל היכולת שתהי' ביופי ביותר כו'), וגבי העבד זהו רק מפני שהעונג והחיות של האדון הוא העונג שלו כו', שהרי העבד מצ"ע אינו בערך שיהי' לו חיות ותענוג במלאכה גם כשתהי' בתכלית ההכשר, כי חושיו אינם דקים כ"כ ואינם חושים מופשטים שידע וירגיש העונג שבזה כמו האדון שהחושים שלו דקים ומופשטים ויודע מעלת הדבר איך שהוא דבר עונג בעצם כו', אבל העבד אינו שייך לזה שידע וירגיש הדבר, כ"א מה שהתענוג של האדון הוא התענוג שלו כו', וזהו מפני הנחת עצמותו שאינו מציאות לעצמו כלל וכל מציאותו הוא רק מציאות האדון ע"כ התענוג של האדון זהו עצמו התענוג שלו וזהו חיותו כו' (און דאס מאנט בא עם אויף חוש ההידור בנוי ויופי המלאכה כו'). וכמו"כ הוא במצות שהתענוג שלמע' זהו התענוג שלו שיש לו חיות ועונג בעצם המצוה הגם שאינו יודע כלל מע' וערך המצוה, אך מצד הביטול העצמי שלו לעצמות א"ס שאינו מציאות לעצמו כו', משו"ז יש לו חיות ועונג בעצם בהמצוה שזהו התענוג שלמע' כו', והוא חי</p> <p class=bodytext>בזה בבחי' חיות עצמי לא רק בבחי' חיות המתפשט כ"א בבחי' חיות עצמי ממש כו'. וי"ל דכמו"כ הוא גם בתו' דע"ה שאינה בעשי' בפועל רק בבחי' ידיעה והשגה כו', הרי ידיעת התו' היא גופא מצוה וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח, ע"כ יכול להיות בזה בחי' התענוג העצמי בבחי' שעשועי המלך בעצמותו שמתענג עם התו' כו'. וי"ל שז"ע ג' שעות הראשונות שהקב"ה עוסק בתו' שזהו בבחי' המשכה מצ"ע, למע' ממה שכל הקורא כו' הקב"ה יושב ועוסק כו' שזהו מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע כו', והגם דתו' בכלל היא בבחי' המשכה מלמע', וכידוע ההפרש בין תו' לתפלה, דתפלה הוא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע דהיינו שבאתעדל"ת אתעדל"ע ותו' היא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט שזהו אתעדל"ע מצ"ע כו', מ"מ בתו' גופא מה שהקב"ה קורא ושונה כנגדו זהו ההמשכה שע"י אתעדל"ת דעסק התו' למטה כו', וג' שעות ראשונות שהקב"ה יושב ועוסק בתו' הוא ההמשכה שמצ"ע כו'. וזהו התו' כמו שהיא בג"ר דעתיק ובשרשה בג"ר דא"ק כו', דיש בחי' זו גם בעסק התורה שבכאו"א ע"י הביטול בעצם בבחי' עצמות א"ס שמתענג בעסק תורתו בבחי' התענוג שלמע' כו', ומדרי' זו בתו' הוא שהתו' נק' בש' מתנה כו'. דהנה ידוע דלפעמים נק' התו' בשם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנד</div></p> <p class=bodytext>ירושה וכמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה כו', ופעמים ארז"ל התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך כו', ופעמים נק' בשם מתנה, וכמ"ש בברכת התו' אשר נתן לנו תו' אמת נותן התורה כו' ונק' מתן תו' כו'. דענין התקן עצמך היינו מה שבא בבחי' יגיעה דבאתעדל"ת אתעדל"ע כו', וענין הירושה הוא ע"י הבירורים דתו' שעי"ז יורשים אורות דתהו כו', וענין מתנה דתו' זהו בחי' אתעדל"ע מצ"ע והו"ע פנימי' התו' בחי' שעשועים העצמי' כו', אך מתנה אינם נותנים כ"א להראוי והיינו ע"י הביטול עצמי כו', דגם הביטול העצמי הוא בבחי' המשכה מלמעלה כו', ועי"ז מגיע לבחי' טל תו' בחי' שעשועים העצמי' כו', דאז הוא בעצם למע' מכל בחי' חיות ועונג שבעולם ובדוגמא שלמעלה ממש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ואתחנן אל ה' כו' אעברה נא ואראה את הארץ כו', דהבקשה ואראה את הארץ הוא שרצה לפעול בכללות נש"י בחי' ההמשכה מלמעלמ"ט כו', וזהו"ע אעברה נא שהו"ע ההמשכה מלמע' באתעדל"ע מצ"ע כו', וז"ע הראי' שהיא המשכה מלמעלמ"ט כנודע, וגם ראי' מורה על הביטול העצמי דהרי ראי' היא מקרוב וכאשר הוא מקרוב אינו שייך ענין התשוקה כו', דכל רצון ותשוקה שייך רק כשהוא מרחוק אבל לא כשהוא מקרוב כו', וכמו העומד לפני המלך אינו שייך הריצה אל המלך כ"א הביטול שמתבטל בעצם מהותו כו'. וזהו"ע ואראה שמורה על ב' הענינים על בחי' ההמשכה מלמעלמ"ט ועל הביטול העצמי שהוא הכלי לזה כו', ומשה עצמו הי' במדרי' זו, וכמ"ש ונחנו מה שהי' בבחי' ביטול והי' מאיר בו גילוי בחי' עצמות א"ס וכמ"ש וירא ראשית לו בחי' ראי' כו', וע"כ הי' ביכולתו לפעול זאת בכללות נש"י כו', וזהו אתה החלות להראות את עבדך בחי' ראי' שזה הי' מדרי' משה כו'. וענין אתה החלות הו"ע ואני המתחיל כו' דבמ"ת עמד ובטל הגזרה ואני המתחיל וירד ה' על ה"ס כו', דבמ"ת הי'</p> <p class=bodytext>בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו'. וזהו ג"כ אמרו את גדלך ואת ידך החזקה בחי' תגבורת העצמות להיות בבחי' המשכה כו', אשר מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך והו"ע ההפלאה שזה דבר נפלא מאד להיות המשכת העצמות, דע"ה שמובדל בערך מהעולמות ומ"מ ה"ה נמשך כו', שזה רק בכח העצמות כו', וזה רצה לפעול בכללות נש"י כו'. וזהו ג"כ אומרו להראות את עבדך בדרך שפלות שהו"ע הביטול עצמי בבחי' עבד כו' כנ"ל שזהו הכלי להמשכת העצמות כו', ואלו הי' משה מכניס לארץ לא הי' בזה שינוים שלא הי' חורבן בהמ"ק כו', והי' הגילוי לכל ישראל בשוה כו', כי בהמשכה מלמעלמ"ט לא יש חילוקי מדרי' כו', וכמו שיהי' לעתיד כו'. וזהו ג"כ ואתחנן אל ה' מל' מתנת חנם וכ"ה במד"ר כאן שא' מתנת חנם אני מבקש מאתך וכנ"ל דמדרי' זו בתו' היא בבחי' מתנה כו', וכ"ז הי' בשביל ישראל לא בשביל עצמו וכדאי' בילקוט ע"פ תפלה למשה א"ל הקב"ה מה אתה מבקש א"ל איני מבקש בשבילי אלא בשביל ישראל שיהי' בחי' המשכה הנ"ל, וזהו ואתחנן אל הוי' בחי' מתנת חנם כו' אתה החלות דואני המתחיל שזהו ההמשכה מלמעלמ"ט</p> <p class=bodytext>כו' אעברה נא ואראה כו' לפעול המשכה זו בכללות נש"י כו', ומשה לפי שהי' בעצמו במדרי' זו הי' ביכולתו וזה הי' כל בקשתו לפעול ההמשכה מלמעלמ"ט בכללות נש"י כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וצ"ל מאחר שזהו רק שעשועי המלך מפני מה נענש ע"ז, יקדים שיש במצות כוונת המצות שהביטול וההמשכה היא בגילוי הרצון, והב' קיום</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנה</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>המצוה</span> בעבודת עבד שהוא הביטול לבעהר"צ, ויש בזה שמחה מה שמקיים רצה"ע וגורם נח"ר, ולמעלה מזה שהשמחה היא מהנח"ר שלמעלה, ובפנימיות הוא שהשמחה והעונג שלמעלה הוא השמחה והעונג שלו, והיינו שאין זה עונג שלו כלל כ"א העונג שלמעלה, והשמחה היא בעצם המצוה, הגם שאינו יודע מה היא המצוה והתענוג בזה, והוא מצד הביטול והנחת עצמותו, וכמו העבד שמהדר ביופי המלאכה מפני התענוג, והוא התענוג של האדון, וי"ל דכמו"כ בתורה התענוג בשעשועי המלך, וי"ל שז"ע ג"ש הראשונים יושב ועוסק בתורה, והוא שהתורה היא בבחי' מתנה. ובזה יובן מ"ש ואתחנן מתנת חנם, להראות את עבדך ביטול עצמי.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>