המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ עקב, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/44/index.htm">בס"ד. ש"פ עקב, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ עקב, תער"ג</h3><div class=pageno>שנה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>והי'</span> עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם כו', ושמר ה' אלקיך לך את הברית כו', וצ"ל אחר שאו' והי' עקב תשמעון מהו עוד ושמרתם ועשיתם אותם, הלא כל לימוד התו' הוא בשביל העשי' כו', שהרי אין הכוונה השמיעה לבד כ"א העשי' דוקא, וא"כ מהו אומרו עוד ושמרתם ועשיתם כו'. גם צ"ל מ"ש ושמר ה"א לך את הברית ואת החסד אשר נשבע כו', דחשיב כאן ג' ענינים ברית וחסד ושבועה שכל אלו הענינים אינם באים על התנאי, דענין הברית הוא כמו שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם, הרי ענין הכר"ב הוא שאפי' אם יהי' דבר המפריד ומפסיק את האה' מ"מ לא יגרע מאהבתם כלל כו', דכמו"כ הוא למע' ענין הכר"ב דגם אם ח"ו לא אכשיר דרא מ"מ לא יהי' שינוים כלל כו', וכמו ענין החסד הרי א"ז להשפיע להראוי דוקא כ"א להשפיע לכל גם למי שאינו ראוי כו', וכן ענין השבועה הוא שמכריח א"ע כו', הרי שכל אלו הענינים אינם באים על התנאי כו', וא"כ מהו"ע ושמר ה"א לך את הברית כו' אחר אומרו והי' עקב תשמעון כו' דמשמע דדוקא כאשר תשמעון ואז ושמר ה"א לך כו'. גם צ"ל מהו"ע</p> <p class=bodytext>השמירה כו'. גם מהו"ע אומרו והי' עקב תשמעון דהול"ל אם תשמעון כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דבתו' יש כלל ופרט דהפרט שבתו' זהו כמו שהתו' ירדה לאבי"ע שכל פרשה הוא המשכה פרטי' מאוא"ס ב"ה ונמשכת בפרטי המדרי' דאבי"ע ועי"ז הוא בנין ותיקון העולם כו', והכלל דתו' זהו התו' כמו שהי' בחכ' הקדומה דא"ק דכל הפרשיות וכל הענינים המה שם בבחי' כלל כו'. ונת' דזהו ב' המדרי' שבתו' בחי' זמירות היו לי חוקיך כו', ובחי' שעשועים העצמי' כו', דזמירות היו לי חוקיך זהו התו' כמו שהיא בהתגלות דנובלות חכ' שלמע' תו' כו', דלגבי מדרי' זו תופס מקום האור והחיות של העולמות כו', ובזה הי' דוד משמח א"ע בעת שהי' לא טוב לו בגשמי' כו', שהרי כל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' של תורה כו', וגם שע"י התו' נכרת היניקה שלהם כו', ובחי' שעשועים העצמי' שבתורה זהו התו' כמו שמיוחדת בעצמות אוא"ס כו', דכשם שלגבי עצמות אוא"ס אינו תופס מקום כל הגילוים שבעולמות כו', כמו"כ אינם תופסים מקום לגבי התו' כו'. נמצא שלגבי התו' כמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנו</div></p> <p class=bodytext>שהיא בהתגלות תופס מקום האור דס' השתל' כו', ולגבי התורה כמו שמיוחדת בעצמות אוא"ס והיינו התורה כמו שהיא למעלה מסדר השתל', כל הגילוים דסדר השתל' אינם תופסים מקום כלל כמו דכולא קמי' כל"ח כו'.</p> <p class=bodytext>קעה) <span class=cup>והנה</span> באגה"ק הנ"ל ד"ה זמירות היו לי חוקיך מבו' דבחי' התו' כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמים עז"נ ואהי' אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן כו', וצ"ל איך התו' במדרי' זו נק' בש' אומן מאחר שזהו למע' לגמרי מהעולמות כו', דהנה בחי' חיצוניות התו' שבה וע"י הוא תיקון העולם שייך לקרוא בשם אומן כו', אבל בחי' פנימי' התו' שכל האור והגילוי דעולמות אינו תופס מקום כלל לגבי מדרי' זו איך שייך לקרוא בש' אומן כו'. וי"ל להיות דכללות ענין התו' הוא להיות התחברות אוא"ס עם עולמות בכלל ועם נש"י בפרט, דלא יש דבר שתוכל לקבל בחי' עצמות א"ס או שיוכל העצמות להתלבש בו כ"א התורה שבה דוקא יכול להיות התלבשות העצמות והיא יכולה לקבל כו', וזהו לפי שהתו' היא בחי' עצמות כו', דבאמת התו' גופא הוא בחי' עצמות א"ס כו', ואיך שנא' בענין התו' אם היא בחי' חכ' או בחי' תענוג ה"ה בחי' עצמות כו' וכמשי"ת, וע"כ ביכולתה לקבל בחי' העצמות כו'. וע"י התו' יש בכח נש"י לקבל בחי' עצמות א"ס כו', וכמ"ש בסש"ב פל"ו שהתו' נק' עוז שהיא הנותנת כח</p> <p class=bodytext>לצדיקים לקבל שכרם לע"ל שלא יתבטלו במציאותם לגמרי כו', דבהגילוי דלעתיד דבחי' עצמות א"ס יאיר בגילוי בפנימי' בנש"י שמצד זה יהיו בבחי' ביטול במציאות כו', הנה בכדי שלא יתבטלו במציאותם לגמרי להיות אין ואפס כו', זהו בכח התו' כו', מפני שהתו' ביכולתה לקבל בחי' עצמות א"ס כו', וכבר הי' לעולמים במ"ת דכתי' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים שראו בחי' אחדות ה' בבחי' ראי' חושית ממש (דהיינו כמו בחי' ראיית העין ולא רק ראיית עין השכל כו', וכמו לעתיד שיהי' בחי' ראי' חושי' ממש וכמ"ש כי עין בעין יראו כו', וכתי' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר כו', וכן במ"ת הי' בבחי' ראי' חושי' כו'), וע"כ עכדו"ד פרחה נשמתן כו', והחזירן בטל תחי' שהוא בחי' טל תו' כו'. והיינו לפי שהתורה הוא כלי לקבל בחי' עצמות א"ס ב"ה ועש"ז נק' אמון אומן, לפי שע"י התו' הוא ההתחברות דעצמות א"ס עם העולמות בכלל ונש"י בפרט כו'. והענין הוא דהנה נת"ל פקס"ב דהאמצעי דתו' הוא בב' ענינים בהתהוות העולמות ובההתחברות דאוא"ס עם העולמות כו', וזהו בהב' מדרי' שבתו',</p> <p class=bodytext>דתו' כמו שהיא בהתגלות ה"ה ממוצע שע"י הוא התהוות העולמות כו', דג"ז הוא בחי' תוס' אור בעולמות וכמשי"ת, והתו' כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמי' עי"ז נעשה ההתחברות דאוא"ס עם נש"י כו', שזהו תכלית הכוונה פנימי' להיות התחברות דאוא"ס עם נש"י ועש"ז נק' התו' אומן כו', ואו' ע"ז ואהי' אצלו אמון שזהו התו' כמו שהיא אצלו דוקא בבחי' שעשועים העצמי' דאורייתא וקוב"ה כולא חד כו'. וביאור הענין הוא, דהנה ידוע מאה"ז תלת קשרין מתקשרין דא בדא קוב"ה אורייתא וישראל, והנה התקשרות שייך בשני דברים שהם נבדלים זמ"ז דאם הם דבר א' אינו שייך התקשרות, וכמו אור ומאור אינו שייך בזה התקשרות מפני שהאור אינו דבר אחר מהמאור בבחי' מהות דבר בפ"ע רק גילוי מן העצם, ע"כ אינו שייך בזה התקשרות כ"א דבקות שהוא דבוק ומיוחד בהעצם כו' (וזהו בכללות בחי' האור כו', דבפרטי מדרי' באור יש שההתקשרות אינו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנז</div></p> <p class=bodytext>בבחי' דבקות כ"א בבחי' התחדשות ממקורו כו' וכמ"ש במ"א, רק כללות האור בבחי' דבקות כו'), רק בשני דברים נבדלים שייך התקשרות כו' (ולפ"ז דבקות הוא למע' מהתקשרות, ובבה"ז פ' תרומה אי' דהתקשרות הוא יותר מדבקות כו', דדבקות הוא בבחי' מקיף והתקשרות בבחי' פנימי כו', וי"ל דשם מדבר בדבקות שמצד העליון דהיינו בבחי' מקיף לבד, וכמו כאשר ידבק האזור כו' כן הדבקתי אתכם כו', שז"ע וימינו תחבקני שהוא בבחי' מקיף, וכמו המחבק את חברו שמקיפו כו', והתקשרות הוא בבחי' פנימי כמ"ש ונפשו קשורה בנפשו כו', אבל מלמטלמ"ע הדבקות הוא בבחי' התאחדות יותר מהתקשרות, דדבקות הוא בדבר שאינו מהות בפ"ע והתקשרות הוא בדבר שהוא מהות בפ"ע כשמתחבר כו'). וזהו שישראל מתקשראין באורייתא, דהנה הנשמה כמו שירדה לבי"ע ה"ה בבחי' יש ומציאות דבר, דע"ה ששרשה הוא באצי' וכמש"א נשמה שנתת בי טהורה היא כו', וגם כמו שירדה לבי"ע ה"ה אלקות בעצם מהותה, ומ"מ הרי נעשית בבחי' יש עד שביכולתה להתחבר עם הגוף ונה"ב ונתפסת בגשם דאז ה"ה נעשית יותר בהגשמה כו' כנודע</p> <p class=bodytext>וכמשנת"ל בתחלת הדרוש, והתורה היא חכ' אלקית חכמתו ורצונו ית' כו', ומ"מ הרי בשעת עסקו בתו' שמשים כל שכלו ורוח בינתו בעסק זה הרי כל כחות נפשו מתאחדים ומתכללים באותה דבר הלכה שעוסק בה, וכמ"ש בסש"ב ח"א פ"ה שבעסק התו' נעשה מוקף ומקיף שמלבד ששכלו מוקף מהדבר הלכה הרי גם שכלו מקיף את הדבר הלכה שמבין אותה ומשיגה כו', והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמי' להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה כו'. והגם שנפשו היתה בבחי' יש נפרד לעצמה קודם עסקה בתו', אך בעסקו בתו' מתאחדת ומתקשרת בד"ת, וה"ז כמו שצוררין דבר בדבר וקושרין אותן יחד עד שמתאחדין כו', כך הנפש צרורה בצרור החיים ומתאחדת בד"ת שעוסק בה בכל כח שכלו ורוח בינתו כו', וזהו הנק' קשר ויחוד שמחברים דבר נפרד כמו הנפש שמתאחדת בתו' כו', וזהו לפי שהנפש הוא אלקות בעצם ע"כ הוא מתאחד בעסקו בתו' בבחי' התאחדות ממש כו'. והנה בכל קשר צ"ל ב' קשרים זה עג"ז וא"ל אינו קשר של קיימא, והיינו שצ"ל לזה עבודה בבחי' אהוי"ר דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא</p> <p class=bodytext>פרחת לעילא ולא נקרא קשר כלל, כ"א צ"ל אהוי"ר ועי"ז בעסק התו' מתקשר נפשו בתו' ומתאחד בה כו'. וכמו"כ הוא בהקשר דאורייתא וקוב"ה, דהנה כמו שאין ערוך לנפש בע"ג עם התו' שהיא חכ' האלקית, כך יותר אין ערוך לתו' עם עצמות אלקות כי עצמות אוא"ס הרי חכים ולא בחכ' ידיעא ונבדל בערך מן החכ' עד שהחכ' נק' לגבי' עשי' וכמ"ש כולם בחכ' עשית כו' (וי"ל ע"פ משנת"ל פמ"ט בההפרש בין הרצון לכחות הנפש דהרצון אינו דבר לעצמו חוץ לעצמות הנפש, אבל הכחות כמו כח השכל ה"ה כח לעצמו חוץ להעצמות של הנפש כו', וכמו"כ הוא בדוגמא כזאת בבחי' חכ' למע' והיא בחי' חכ' דתו' שזהו בבחי' דבר מה היינו בבחי' חכ' כו', דעצמות אוא"ס אינו בגדר חכ' כו'), וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שנמצאת מאין בבחי' מציאות יש כו', וכמא' אבא יונק ממזלא בחי' מזלות ושערות לבד כו', וז"ע לבנ"ח דהחכ' היא בבחי' נתיב כו'. וידוע ההפרש בין נתיב לדרך, דדרך הוא דבר רחב שהולכים בו בהתגלות כו', ונתיב הוא קצר ומצומצם שההולך בו הולך יחידי ובהעלם כו', וכ"ה למע' שהולכת והובאת אוא"ס בבחי' צמצום והעלם נק' בש' נתיב כו', וכ"ה המשכת בחי' העצמות לבאר הרצון דמצות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנח</div></p> <p class=bodytext>והיא החכ' דתו' שהיא בחי' נתיב מצומצם ונעלם כו', הרי שהחכ' דתו' היא באין ערוך לגבי עצמות כו'. וזהו מה שהתו' נק' תושב"כ דאותיות הכתב ה"ה דבר נוסף על העצם כו', וכידוע ההפרש בין אותי' החקיקה לאותי' הכתיבה, דאותיות החקיקה הם מהות אחד שאינם דבר נוסף כו', משא"כ אותי' הכתיבה ה"ה דבר נוסף כו', והיינו דאותיות התו' וגם החכ' המלובשת בהאותיות ה"ז בבחי' דבר נוסף על העצם כו', הרי שהם נבדלים זמ"ז כו'. אך כמו שהנפש מתאחדת ומתקשרת בתו' כנ"ל, כך התו' הגם שהיא דבר בפ"ע מן העצמות ומ"מ נכללת ומתאחדת בעצמות כמו שצוררין דבר בדבר כדמיון קשר הנפש בתו' כו', והתקשרות זאת דתו' בהקב"ה נעשה עי"ז שישראל מתקשראין באורייתא וכמארז"ל דכל הקורא בתו' הקב"ה קורא ושונה כנגדו שע"י לימוד התו' כדבעי למהוי דהיינו בהקדמת אהוי"ר ובהתקשרות שכלו ומחשבתו בתורה כו', עי"ז ממשיך המשכת אוא"ס בתו' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה מבו' באגה"ק דהתורה בבחי' שעשועים העצמיים הו"ע אמון אומן, וי"ל דהיינו התחברות העצמות עם נש"י ע"י התורה, דהתורה להיותה עצמית ה"ה כלי לעצמות א"ס, וע"י יכול להתקבל בנש"י, וכמו במ"ת אתה הראת בראי' ממש ע"י התורה, דלהיות שזהו עיקר הכוונה ע"כ נק' אומן, והענין דהנה תלת קשרין מתקשראין ישראל אורייתא וקוב"ה, התקשרות הוא בשני דברים, משא"כ אור ומאור הו"ע דבקות (ובבה"ז דדביקות מקיף והתקשרות פנימי י"ל שזהו מלמעלה, ומלמטלמ"ע דביקות התאחדות יותר), וזהו שהנשמה אם שנתהווה בבחי' יש ותורה היא חכמת אלקית ה"ה מתקשרים זע"ז, מקיף ומוקף, וצ"ל ב' קשרים זהו הקדמת אהוי"ר, וכן התורה שהיא חכ' כבי' כח שחוץ להעצמות, ואבא רק יונק ממזלא וז"ע נתיבות החכ' נתיב צמצום, וזהו תושב"כ דהאותיות והאור כמו דבר נוסף, וה"ה מתקשרת בעצמות, והוא ע"י התקשרות נש"י בתורה שממשיכים בזה עצמות א"ס בתורה.</p></p> <p class=bodytext>קעו) <span class=cup>והנה</span> המשכה זו הו"ע לימוד התורה לשמה לשם התורה כו', דבעסק התורה יש ב' אופנים, דהנה ארז"ל מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' עביד והוא לקשר נפשו ע"י התו', וזהו כפי' הפשוט דישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה שע"י התו' מתקשרת הנשמה באלקות כו', והו"ע לימוד התורה שקודם התפלה שזה מסייע לעבודה דתפלה דבכדי שיהי' התעוררות אהוי"ר בתפלה ה"ז ע"י הקדמת התורה כו', ועסק התורה אז הוא לקבל מאור התורה והיינו להאיר נפשו באור התורה להיות התגלות הכחות דנה"א כו'. דהנה אופן התלבשות הנשמה בגוף ונה"ב הוא שהכחות דנה"א מתעלמים בהכחות דנה"ב, ואינו דומה לתומ"צ דאופן הירידה שלהם הוא בבחי' התגלות אלקות גם כמו שירדו למטה ונתלבשו בדברים גשמי' כו', וכמו המצות שנתלבשו בדברים גשמי' (שהרצה"ע בהם בלי הסתר פנים כו' כמ"ש בסש"ב), וכן התורה שירדה למטה ונתלבשה בענינים גשמי' כו', הרי מ"מ הם בבחי' התגלות אלקות כו', דכן הי' במ"ת שהי' גילוי אוא"ס ממש למטה וכמ"ש וירד ה' על ה"ס, ומש"נ במ"ת הרי נאמרו ענינים פשוטים</p> <p class=bodytext>וגשמי' כו', וכמו"כ הוא כללות התורה המלובשת בענינים גשמי' מאיר בהם גילוי אוא"ס כו', הרי התו' ירדה למטה בבחי' התגלות אלקות כו', משא"כ הנשמות אופן ירידתם למטה הוא בבחי' התעלמות הכחות שלה כו'. והיינו לפי שהכוונה בירידת הנשמה למטה הוא בכדי לברר ולתקן את הגוף ונה"ב, ואופן הבירור הוא בדרך מלמטלמ"ע שזהו דוקא ע"י התעלמות הכחות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנט</div></p> <p class=bodytext>דנה"א בנה"ב כו', וכידוע המשל מכלי ההגבהה הנק' ליווער שצריכים להעמידו תחת המשא דוקא ואז מגביה את המשא, וכמו"כ בכדי לפעול הבירור בהנה"ב זהו דוקא ע"י התעלמות הכחות דנה"א בנה"ב שעי"ז הוא הבירור כו', והיינו שע"י היציאה היינו ההתגלות דכחות הנה"א עי"ז גופא פועל הבירור בהנה"ב כו', וגם לאחר שנתגלו הכחות דנה"א אופן הבירור הוא בדרך התלבשות בהנה"ב וכידוע הענין, וזהו ע"י ההתעלמות שהי' בתחלה דהיינו דאופן ההתלבשות שלו הוא בבחי' התעלמות ע"כ העבודה אח"כ היא ג"כ בבחי' התלבשות כו', ולכן בתחלת העבודה שהכחות הם בהתעלמות דכ"ה בכ"י דבתחלת היום הכחות דנה"א הם בהעלם כו', וכמו בגשמיות בעת השינה הרי כחות הנפש הם בהתעלמות ומה שבהתגלות הוא הגוף, דבעת שהוא ער הרי ההתגלות דכחות הנפש הם יותר מהגוף (אדרבה אז נראה ביטול הגוף אל הנפש כו'), משא"כ בעת השינה הגוף הוא בהתגלות והכחות הן בהעלם כו'. וכמו"כ הוא בהעבודה הן בכל יום והן בתחלת העבודה שהכחות דנה"א הן בהעלם כו', והתגלות הכחות דנה"א הוא ע"י התו' כו', וכידוע שהתו' נק'</p> <p class=bodytext>עוז ותושי' שמתשת כח הנה"ב ונותנת כח ועוז לנה"א כו', וע"כ בתחלת עבודה בכ"י צ"ל תחלה עסק התו' שמתשת את הנה"ב ומסירה ההעלמות וההסתרים וגם נותנת כח בנה"א להיות התגלות כחותיו בהשגה והתבוננות ובהתעוררות אהוי"ר כו'. וכאשר התפלה היא כדבעי בהתגלות הנה"א ובהתקשרות באלקות, אזי העסק התו' שאחר התפלה הוא בהתקשרות נפשו בתו' בחכ' ורצונו ית' וממשיך המשכת אוא"ס בתו' כו', והיינו דעסק התו' שאחר התפלה אינה בכדי להאיר נפשו כ"א בכדי לקשר נפשו בהאוא"ס המאיר בתו' כו', וזהו שאחר ואהבת אומרים והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר שממשיך אוא"ס בתו' ומאיר האור בנפשו כו', והיינו דע"י ההקדמה דאה' דובכל מאדך ממשיך המשכת אוא"ס בתו' ומקשר נפשו בהאוא"ס שבתורה שז"ע והיו הדברים האלה כו'. אך לכאורה צ"ל מהו ההתחדשות בההתקשרות שבתו' שהרי גם בתפלה הוא קירוב והתקשרות נפשו באלקות כו', וזה גופא מה שנמשך אוא"ס בתו' זהו שמעוררים וממשיכים ע"י התפלה כו', וא"כ מהו ההתחדשות בהתקשרות זאת. וי"ל בב' אופנים הא' דבתפלה הגם שנעשה בבחי' קירוב</p> <p class=bodytext>לאלקות, מ"מ אין האור מאיר בנפשו בגילוי ממש כ"א ע"י התורה דותורה אור והוא בבחי' או"פ כו', ובפרטיות הרי התפלה היא בבחי' רצוא ע"כ הגם שנעשה קירוב נפשו לאלקות בתפלה א"ז בבחי' גילוי בבחי' התיישבות בנפשו כו', והשוב הוא בתו' כו', והגילוי שע"י התו' אחר התפלה הוא בבחי' תוס' אור בתו' כו' (והיינו דמה שמאיר לו מאור התו' דקודם התפלה שהיא לדעתי' דנפשי' לבד ה"ז רק הארה לבד ובהתו' שאחר התפלה מאיר אור עצמי כו'), וזה גופא מעורר וממשיך ע"י התפלה רק שבתפלה א"ז בבחי' גילוי עדיין והגילוי הוא בתו' כו'. והאופן הב' י"ל דקירוב נפשו בתפלה הוא בבחי' אלקות השייכות אל העולמות כו', דההתבוננות בד"כ באיזה מדרי' באלקות שתהי' ההתבוננות ה"ה בד"כ באלקות השייך לעולמות דהיינו בבחי' הארה לבד כו', אבל בעצמות אינו שייך התבוננות כו', דגם ההתבוננות ברוממות והפלאת אוא"ס (הנק' עצמות אוא"ס כו') הכל הוא רק בהאוא"ס השייך לעולמות כו', אבל בעצמות אוא"ס אינו שייך גם ההתבוננות ההפלאה כו' וכמ"ש במ"א. והנה בפסוד"ז או' וירם קרן לעמו, קרן הוא המשכה עצמי' כו' כנודע, זהו רק מה שמחלק בין ההמשכה שבעולמות לההמשכה של נש"י, דלנש"י ע"י התו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שס</div></p> <p class=bodytext>נמשך המשכה עצמי' כו', אבל לא בזה הוא עסק ההתבוננות שלו, דהתבוננות הוא במ"ש קודם כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים כו' שזהו בחי' הארה לבד, איך שנפרש אם שהפי' דגם בחי' נשגב דהיינו גם בחי' הסובב הוא רק שמו לבד כו', או שהפי' הוא שגם שמו הוא נשגב לבדו כו', ורק הודו הוא על או"ש כו', ה"ז רק הארה לבד שבזה הוא עסק ההתבוננות שלו כו'. אבל מ"ש וירם קרן לעמו זהו רק מה שע"י תומ"צ נמשך בחי' העצמות כו', שעי"ז הוא שנעשה החיות והיוקר בהמצות כו', שהרי גם ע"י ההתבוננות נעשה חיות ויוקר בקיום המצות וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב כו', וכאן הוא שהיוקר הוא מצד המשכת העצמות שבתו' וכן במצות כו'. אבל לא בזה הוא עסק ההתבוננות כ"א בהאור השייך אל העולמות כו', הרי בחי' גילוי האור שמאיר בתפלה הוא רק האור השייך אל העולמות כו', וע"י התו' נמשך בחי' עצמות א"ס כו'. וגם הביטול בזה הוא באופן אחר וכמ"ש בסש"ב פל"ה דנשמת האדם אפי' צדיק גמור עובד ה' ביראה ואה' בתענוגים אעפ"כ אינה בטלה במציאות לגמרי כו'. והנה כשהאדם עוסק</p> <p class=bodytext>בתו' אזי נשמתו כו' נכללות באוא"ס ב"ה ומיוחדות בו ביחוד גמור כו', וע"כ ע"י עסק התו' הוא ממשיך גילוי אוא"ס בתורה כו', שא"ז להאיר נפשו כו' (והיינו גם לא בחי' המשכת האור המתעורר ע"י התפלה או כעין קבלת שכר כו'), כ"א ע"י עסק התו' והתקשרותו באור התו' נמשך המשכת אוא"ס בתו' כו', והיינו דעסק התו' שלו אינה בכדי לרוות צמאונו כמו באופן הא' הנ"ל שהכוונה בעסק התו' הוא לרוות צמאון הרצוא שבתפלה כו', דהגם שבתפלה הי' בבחי' קירוב כו', הרי א"ז בבחי' גילוי ממש כנ"ל, והגילוי הוא ע"י עסק התו' שאח"כ כו', הרי דענין עסק התו' בזה הוא לרוות צמאונו כו'. משא"כ באופן הזה אינו בכדי לרוות צמאונו רק להמשיך גילוי עצמות אוא"ס למטה כו', וא"ז האור שמעורר בתפלה (ע"ה שזהו ג"כ ע"י הקדמת התפלה דוקא, רק שהקירוב והדבקות דתפלה אפי' בבחי' אה' בתענוגים כו' אינו בבחי' האור העצמי הזה, לפי שבזה אינו שייך התבוננות והשגת השכל איזה שיהי' כו', כ"א שע"י הקדמת העבודה האמיתית דתפלה נותנים זה בדרך מתנה בתו' כו', וכמו שנת"ל פקע"ד ועמשית"ל פ'),</p> <p class=bodytext>וכל ענינו בעסק התו' הוא להמשיך המשכת העצמות למטה כו', וכן משמע בר"מ פ' פנחס דרכ"ב ע"ב בענין שדוד הי' מחבר תו' שלמע' בהקב"ה והיינו שהמשיך תוס' אור בתו', וקאמר שם שז"ע איזה חסיד המתחסד עם קונו כו', דמבו' בסש"ב פ"י שז"ע לייחדא קוב"ה ושכינתי' בתחתונים כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והו"ע לימוד התורה לשמה, דמעיקרא אדעתי' דנפשו עביד לקשר נפשו באלקות ע"י התורה, דהנה הנה"א מתעלם בהנה"ב (לא כמו תומ"צ בגשמיות שהן בלי הסתר פנים), מפני שהכוונה היא שיהי' הבירור בדרך מלמטלמ"ע, וההתגלות הוא ע"י התורה, עוז ותושי' וז"ע לימוד התורה שקודם התפלה, ואחר התפלה הוא לימוד התורה לשמה שממשיך אוא"ס בתור' ומתקשר ומתייחד בזה, והתחדשות ההתקשרות בתורה על התפלה הוא שבתפלה אינו בבחי' גילוי והתיישבות כ"א בתורה שאח"כ, וגם י"ל שהקירוב שבתפלה הוא בהאלקות השייך להעולמות דבזה שייך התבוננות והשגה, וזהו כי נשגב שמו הודו על או"ש שזהו התבוננות, וירם קרן הוא המשכת העצמות בתורה (שלמע' מההמשכה</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>שבתפלה)</span>, והוא ביטול ויחוד גמור משא"כ בתפלה, וזהו ההתקשרות בתורה, ולא לרוות צמאונו כ"א להמשיך גילוי אוא"ס למטה, והו"ע המתחסד עם קונו.</p> <p class=bodytext>קעז) <span class=cup>וביאור</span> הענין הוא, דהנה בענין ההתקשרות הגם שזהו בדבר שהוא נפרד בפ"ע, מ"מ ע"י ההתקשרות יש בזה יתרון מע' מההתאחדות הקודמת והיינו שע"י ההתקשרות באים למדרי' גבוה יותר כו', ויובן זה בהתקשרות הנשמה באלקות ובתו' שע"י ירידתה בבי"ע שנעשית כדבר בפ"ע הנה ע"י ההתקשרות שלה נעשה בה יתרון מעלה כו'. והענין הוא דהנה כתי' שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, פי' בנות ירושלים קאי על הנשמה כמו שהיא בשרשה באצי' וכמא' נשמה שנתת בי טהורה היא, דטהורה היינו בעולם האצי' בבחי' פנימי' הכלים כו' כנודע, ומה שנק' בנות ירושלים זהו הנשמות כמו שהן בבחי' עיבור במל' דאצי', וי"ל משום דכשהנשמה היא בבחי' מל' אז הוא בבחי' מציאות דבר דשייך בה ענין היראה כו'. וכמ"ש במ"א בענין אהוי"ר למעלה דאינו שייך לכאורה בע"ס דאצי' מאחר שהן אלקות ממש כו', ומ"מ בבחי' מל' כתי' למען יזמרך כבוד ולא ידום דנהו"ת קארי תדיר כו', שהוא בחי' רצוא שז"ע האה' כו', והיינו לפי שהמל' היא בחי' הגילוי שבאצי' שאינו בחי' העצמות דאצי' וע"כ עיקר הכלים הן</p> <p class=bodytext>בחי' מל' כו', ולכן בבחי' מל' שייך ענין הרצוא כו' (וגם בהע"ס בכלל שייך ענין אהוי"ר רצו"ש והו"ע מטולמ"ט כו' וכמ"ש במ"א). וכמו"כ הוא בנשמות כמו שהן בבחי' מל' אז שייך בהם ענין היראה שיהיו נקראים בנות ירושלים כו'. גם י"ל דהכוונה היא על הנשמות דב"ן וכידוע שיש נשמות דמ"ה ונשמות דב"ן, דהנשמות שהן מבחי' מ"ה היינו שעיקרם הוא מבחי' ז"א דאצי' והן בבחי' אין בעצם, וכמו שירדו למטה אינן נתפסים בגשם והן בבחי' עובדי ה' בנשמתן כו' (והן הנשמות שנק' בנים למקום, ויש בזה מדרי' גבוהות יותר הנק' אחים ורעים כו', וכמ"ש בלק"ת בהבי' דיונתי), ונשמות דב"ן היינו שהן מבחי' מל' והן בבחי' יש כו', וכמו שהן בעיבור בבחי' מל' הביטול שלהם הוא בבחי' ביטול היש כו', וכמו שירדו למטה עיקר עבודתם הוא בביטול חומר גופם כו' (ואליהו שהי' בעיבור י"ב חדש הי' למטה ביטול גופו ביותר עד שעלה בסערה כו', רק שנשמת אליהו הי' מבחי' ב"ן דמ"ה כו' וכמ"ש במ"א), ונשמות אלו הן נתפסים בגשם, וזהו עיקר עבודתם למטה בביטול גופם כו'. וזהו דבנות ירושלים הן</p> <p class=bodytext>הנשמות כמו שהן בבחי' מל' דבאלו הנשמות שייך לו' אח"כ בירידתן בגוף שחורה אני ונאוה כו' (דבנשמות דמ"ה אינו שייך ענין שחורה אני מאחר שגם בירידתן למטה הן בבחי' אין בעצם כו', רק בנשמות דב"ן שייך לומר שחורה אני ונאוה כו'). והנה הנשמות כמו שהן למע' ה"ה בתכלית הביטול ובבחי' אחדות באלקות, וזהו שנק' בנות ירושלים, פי' ירושלים יראה שלם שלמות היראה כו', דבנבראים דבי"ע לא יש בהם שלמות היראה להיות בהם הביטול בתכלית שז"ע היראה כו', דגם במלאכים שיש בהם בחי' ביטול הרי כתי' ובמלאכיו ישים תהלה כו', וכמארז"ל אפקוהו למט"ט כו', והיינו מפני שאין הביטול שלהם בתכלית וכמ"ש במ"א. אך בחי' מל' להיותה אלקות ממש ה"ה נק' ירושלים שהיא בבחי' שלמות היראה והביטול כו' (דע"ה שהמל' הוא בחי' יש לא כמו החכמה שהיא בחי' ביטול בעצם, ולכן הי' דוד בר נפלי כו', וכמשנת"ל פקס"א, מ"מ ה"ה בביטול בתכלית דהיינו בבחי' ביטול הישות לגמרי כו'), וע"כ הנשמות כמו שכלולים במל' נק' בנות ירושלים שהי' בהם שלימות היראה והביטול כו', ובמדרי' זו הנשמה היא בבחי' טהורה מכל בחי' ישות כו', וכמ"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסב</div></p> <p class=bodytext>בלק"ת ד"ה ושמתי כדכד הב'. אך בירידתה למטה נא' אתה בראתה אתה יצרתה כו' שנעשית בבחי' יש ובבחי' מציאות נפרד ממקורה כו', וכנודע דהנשמות בשרשן הן בבחי' עדאת"כ שמיוחדים במקורם וכמו דגים שבים כו', ובירידתם למטה ה"ה בבחי' נבראים דעדאת"ג שהם נפרדים ממקורם כו'. ועל זמן ירידת הנשמה למטה עז"נ שחורה אני שאומרת הנשמה שלמטה אל הנשמה כמו שהיא למע' קודם התלבשותה בגוף, הגם דשחורה אני בבחי' שחרות והתעלמות אור כו', ומה גם ע"י הגוף ונה"ב שמתעלם אורה ומתרחקת ממקורה עד שצריכה יגיעה עצומה בכדי לבא ליראה, והיגיעה היא בב' ענינים, הא' בההתבוננות לפעול את היראה להיות כי היראה באמת אינה באה רק ע"י השגת הענין לבד, כמו האה' שבאה רק ע"י השגת הענין האלקי שמרגיש את העילוי דאלקות כו' (אם שהשגת הענין והרגש העילוי והיוקר באים כאחד או שבא אח"כ, וכמשנת"ל פקע"א, דההפרש בזה הוא אם שההתגברות היא מהרגש הענין האלקי שמשיג על ההשגה עצמה אז הרגש העילוי והיוקר הוא בעת ההתבוננות, ואם ההשגה היא בהתגברות אז בא הרגש העילוי אח"כ כו',</p> <p class=bodytext>ועיקר ההפרש בזה הוא אם ההשגה היא בבחי' פנימי' השגה או בבחינת חיצוני' לבד כו', דבהשגה פנימי' התגברות הרגש האלקי יותר ובחיצוני' השגה התגברות ההשגה יותר כו', אמנם גם בחיצוני' השגה יש בזה הפרש בין דקות השגה לגסות השגה, דבדקות ההשגה נרגש הענין האלקי מה שמשיג ובהשגה מגושמת נרגש ההשגה ביותר כו', ובזה שייך זיכוך לבא לידי דקות ההשגה כו', אך בד"כ בחיצוני' ההשגה התגברות ההשגה יותר כו'. ובכללות יותר ההפרש הוא בטוב האלקות בעצם שזה בא בעת ההשגה וההתבוננות כו', או שההרגש הוא מה שקרבת אלקים לו טוב שזה בא אחר ההשגה וההתבוננות כו', וזה גופא תלוי אם הוא בבחי' פנימי' השגה או בחיצוני' כו', דבפנימי' ההשגה ההרגש הוא בטוב דאלקות בעצם כו'. אמנם גם בענין קרבת אלקים לי טוב יש הפרש הנ"ל שבאם ההתגברות היא מהרגש הענין האלקי ה"ז בא בדרך ממילא, וכאשר ההתגברות היא ההשגה ה"ז בא אח"כ כו', ואיך שיהי' הוא שע"י השגת הענין נרגש העילוי והיוקר דאלקות כו'), ועי"ז מתעורר באהבה ותשוקה לאלקות כו'. אבל ביראה אינו מספיק ההשגה לבד</p> <p class=bodytext>כ"א צ"ל הרגש הענין יותר וכמו ענין ההכרה, והיינו שיהי' הענין אצלו בבחי' קירוב המהות במקצת עכ"פ ועי"ז דוקא יתעורר ביראה כו', והיינו לפי שהיראה ביסודה היא בחי' ביטול המהות (דאה' היא בבחי' יש מי שאוהב כו', וביראה הגם שיש בזה אופן שהוא בבחי' יש מי שירא כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ בד"כ היראה היא ביטול המהות כו'), שבא דוקא ע"י הקירוב במהות הדבר הנורא בבחי' הכרה קצת עכ"פ כו' (ומובן דהן באה' והן ביראה כשהן באים מבחי' הראי' ה"ה גבוהים במעלתם באין ערוך, וכאן אין הכוונה בזה בבחי' ראי' וגם לא בבחי' הכרה באמת, רק שבאה' מספיק הקירוב דהענין האלקי שמתקרב אליו ע"י השגה לבד, וביראה צ"ל בההשגה גופא קצת הכרה והרגש דעצם הדבר כו'), וע"ז צריכים יגיעה יתירה שיהי' לו קצת הכרה כו'. והב' שצ"ל היגיעה בזיכוך החומרי להיות בו בחי' היראה והביטול כו' (וגם להיות בחי' ההכרה הנ"ל צריכים לזה ג"כ זיכוך החומרי' כו') וכמארז"ל יגעת ביראה שהיראה צריכה יגיעה גדולה ועצומה כו', וגם אחר שבא לבחי' יראה אינה בערך כלל להיראה דמלאכים ג"כ וכ"ש לגבי היראה דנשמות כמו שהן למע' כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסג</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובה"ע דהנה התקשרות הגם שזהו בדבר נבדל יש בזה יתרון, דהנה כתי' שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, בני"ר הן נשמות שהן באצי' בעיבור בבחי' מל', דבמל' שייך ענין הרצוא, ובנשמות דשם הו"ע היראה, או שהן נשמות דב"ן שהן בבחי' ביטול הישות, ושם הוא שלימות היראה, משא"כ בבי"ע גם במלאכים, ובירידתה למטה צריכה יגיעה וביותר על היראה, והוא היגיעה בההתבוננות, כי לאהבה מספיק ההשגה והרגש העילוי (ויבאר בקצרה משנת"ל פקע"א), וליראה צ"ל עכ"פ קצת הכרת הענין, מפני שהוא ביטול, וגם היגיעה בזיכוך החומרי להיות בו היראה וההכרה.</p></p> <p class=bodytext>קעח) <span class=cup>וזהו</span> שאומרת הנשמה למטה דהגם דשחורה אני ומ"מ ונאוה שע"י ירידתה למטה נעשה בה יתרון מע', כי ע"י שנעשית בבחי' מציאות דבר לעצמה ומתקשרת באלקות הנה ההתקשרות שלה הוא בבחי' צמאון ובבחי' תשוקה נפלאה ביותר כו', וזהו מה שהנשמה למטה נק' בש' כלה שהוא ל' כליון וכמו כלתה נפשי כו', דדוקא למטה האה' והרצוא הוא בבחי' כליון בבחי' רשפי אש התשוקה והצמאון ביותר, דכמו שהיא למע' שאינה נפרדת ממקורה ואדרבה היא מיוחדת תמיד במקורה לא יש בה בחי' הכליון כלל כ"א דוקא בירידתה למטה כו'. וזהו שבשה"ש נא' כ"פ אחותי כלה דבנש"י יש ב' המדרי' דאחותי וכלה, כי יש מעלה באחותי דאח ואחות הן כדבר א' ואהבתם היא תמידית, אך האה' היא בקרירות ואין בזה התחדשות כו', וכלה ה"ז כדבר נפרד והאה' אינה תמידית ויכול להיות הפסק ח"ו, וכמו בזה"ג שנדונו בשלוחין וגרושין כו', אך יש בזה מע' שהאה' היא ברשפי אש שזהו בהתגלות פנימי' הנפש יותר ומגיע למע' במדרי' גבוה יותר ונמשך עי"ז אור חדש כו', דבד"כ בחי' אחותי הוא בחי' יחוד חיצוני דאו"א וכלה</p> <p class=bodytext>הוא בחי' יחוד פנימי דאו"א כו' וכמ"ש במ"א. והנה לכאורה היתרון הזה שבנשמה בירידתה למטה הוא בבחי' אה' אבל ביראה היתרון יותר בהנשמה כמו שהיא למע', והיינו כנ"ל שהיראה עיקרה הוא בבחי' הכרת המהות כו', ובחי' זו הוא בהנשמה כמו שהיא למע' דמזלייהו חזי כו'. אמנם י"ל דכאשר ע"י יגיעה בא לבחי' יראה יש בזה ג"כ יתרון למטה שהביטול הוא בבחי' הנחת עצמותו, שזה שייך יותר בהנשמה כמו שהיא בבחי' מציאות בפ"ע כו', וע"ד המבו' במ"א בענין אין עוד וכולא קמי' כל"ח דהביטול שבבחי' אור הוא בבחי' כלא כו', והביטול דאין עוד הוא בבחי' יש דוקא כו', וכמו"כ י"ל כאן דהנשמה למע' הגם שהיא בבחי' ביטול, עיקר הביטול הוא בבחי' כל"ח כו', ובירידתה למטה שנעשית בבחי' מציאות דבר הביטול הוא בבחי' הנחת עצמותו כו'. ונמצא דבהתקשרות הנשמה למטה באלקות יש בה יתרון לגבי כמו שהיא למע', הגם דשם היא בבחי' התאחדות כו', וכמו"כ בנשמות לגבי התו', דהרי נשמות מושרשים בתו' דז"ע ישראל עבמ"ח דהיינו בתו' דאותי' התו' הן אותי' המח' כו' כמ"ש במ"א, ובשרשם ה"ה</p> <p class=bodytext>מיוחדים ממש בתו' כו', ומ"מ יש בהם יתרון בירידתם למטה, דהרי בשרשם כמו שהן מושרשים ומיוחדים בתורה הרי כ"ז הוא באותי' התו' לבד, וזהו דישראל ר"ת יש ס"ר אותיות לתורה דהיינו רק בחי' אותיות כו', ובירידתה למטה ומתקשרת בתו' ה"ה מתקשרת באור התו' היינו בבחי' החכ' המלובשת באותי' התו', וע"י הקדמת העבודה בבחי' כלה כנ"ל שממשיכים אור חדש כו', הרי המשכה זו היא בהתקשרותה אח"כ בתו' שנמשך גילוי אור חדש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסד</div></p> <p class=bodytext>שלמע' מהחכ' כו'. וכשם שבנשמה יש יתרון מעלה בבחי' ההתקשרות שלה למטה, כמו"כ הוא גם בזה דאורייתא מתקשראה בקוב"ה כו'. דהנה התו' בירידתה למטה ה"ה בבחי' נובלות לבד מבחי' חשמ"ע כו', ונת"ל פקע"ג דגם בחי' חשמ"ע הוא בחי' נובלות לגבי בחי' החכ' כמו שהיא למעלה מאצי' דהיינו בחי' חכ' שבכתר כו', ומובן הענין ע"פ הנ"ל דתו' כמו שהיא בחכ' דאצי' ה"ה בבחי' אותי' הכתב שזהו כמו דבר נוסף כו', אבל כמו שהיא בחכ' שבכתר הרי שם הוא בחי' אותי' החקיקה שהן מיני' ובי' שזהו דבר א' כו', וע"כ התו' גם כמו שהיא למע' היא בבחי' נובלות כו', ועמ"ש בתו"א והוספות בהבי' הב' דהשמים כסאי, וע"י ירידתה למטה נמשך מבחי' עצמות א"ס גילוי או"ח ממש כו'. אך היתרון הזה דהתקשרות התו' בא"ס למטה נעשה ע"י נש"י, שע"י שנש"י מתקשראין באלקות ובתו' עי"ז ממשיכים גילוי אור חדש בתו' כו', וז"ע לעשות את כל דברי התורה שנש"י עושין את התו' שממשיכים המשכת אוא"ס בתו' כו', ומובן שהיתרון הנעשה בתו' למטה הוא גם לגבי כמו שהוא למע' מושרשת באוא"ס ב"ה כו' וכמשי"ת. וז"ע</p> <p class=bodytext>חכמות בחוץ תרונה שנמשך מבחי' התענוג שלמע' מהחכ' כו', וזה נעשה ע"י ישראל שע"י התקשרותם באלקות ותו' כו', עי"ז נעשה התקשרות והתאחדות התו' בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה כו'. נמצא שיש יתרון בההתקשרות למטה הן בהתקשרות הנשמות באלקות ובתו' שזהו בבחי' כליון בעצמות אוא"ס ב"ה ובהגילוי אור חדש שבתורה כו' (שזהו האופן הב' שנת"ל פקע"ו שהרצוא דתפלה היא במדרי' גבוה יותר דהיינו בבחי' כלה כו', וכ"ש ההמשכה וההתקשרות שבאוא"ס שבתו' כו'), והן בהתקשרות התו' באלקות שזהו בעצמות א"ס כו'. וזהו תלת קשרין מתקשראין דא בדא קוב"ה ואורייתא וישראל והוא התקשרות הנשמה בתו' ותו' בעצמות א"ס כו', והסדר בזה דתחלה מתקשראין ישראל באורייתא כו', וע"י ההתקשרות דנש"י בתורה בב' האופנים הנ"ל נעשה ההתקשרות דתורה בקוב"ה והוא הגילוי אור חדש שנמשך בתורה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש והי' עקב תשמעון כו', דהנה עקב הוא המדרי' התחתונה שבנשמה שזהו בירידתה למטה, דמה שבא למטה בבחי' התלבשות ה"ז רק המדרי' שבנשמה כו', אך בזה דוקא הוא בחי' הרצון והכליון דבחי' כלה שנת"ל, וגם עקב מורה על עקבות משיחא דבזה הזמן ע"פ רוב הן נשמות ממדרי' תחתונות שבאים בבחי' התלבשות ובבחי' תפיסא בגשם ביותר כו', ובזה הוא עיקר ענין שחורה אני ונאוה בבחי' תוקף הרצוא והכליון ביותר כו', ועי"ז דוקא נמשך גילוי אור חדש בתו' כו'. וזהו עקב תשמעון את המשפטים כו', דהיינו שההמשכה היא בתו' כו'. ומ"ש ושמרתם ועשיתם אותם הוא שחשיב כאן ג' מדרי' מחדו"מ, תשמעון הו"ע המח' וכמ"ש אזן מילין תבחן כו', ושמרתם הוא דבור וכמא' אם ערוכה בכל ושמורה כו', ועשיתם הוא מעשה כו' והן מחדו"מ דתו', דעסק התו' צ"ל במחדו"מ דמח' הוא עיון להבין ולהשיג מה שהוא לומד כו', וכמו"כ צ"ל לימוד התו' בדבור דוקא וכמ"ש חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה כו', וצ"ל מעשה ללמוד ע"מ לעשות כו', ועי"ז נמשך הגילוי אור חדש בתו' כו', וכמ"ש</p> <p class=bodytext>בסש"ב ח"א פ"ד דמחדו"מ דתו' הגם שהן לבושים לבד גבהה מעלתן לאין קץ וסוף על מע' נר"ן עצמן כו'. ועז"א אח"כ ושמר כו' את הברית כו' דברית זהו"ע התו' שנק' ספר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסה</div></p> <p class=bodytext>הברית כו' וכמ"ש אם לא בריתי כו' והו"ע ההתאחדות כו', וכמו כר"ב שכורתין דבר א' לשנים ועוברים בין הגזרים שעי"ז מתאחדים הנבדלים זמ"ז כו', והחסד הוא בחי' חסד דקשוט בחי' חסד דעתיק שזהו בחי' עצמות אוא"ס כו', והשבועה היא כמ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם מבחי' קדמונו ש"ע כו', והוא ג"כ ענין ההתאחדות כו', והיינו שע"י התו' נעשה התאחדות נש"י בעצמות א"ס כו', וזהו ג"כ ענין ושמר ה' לך כו' ע"ד דבנשמה או' ואתה משמרה בקרבי אחרי שחושב תחלה טהורה בראתה כו' ד' מדרי' בנשמה, או' אח"כ ואתה משמרה בקרבי וידוע שזה קאי על עצם הנשמה כו', וכמו"כ ענין ושמר לך היינו גילוי בחי' עצמות א"ס כו'. וכ"ז הוא ע"י עקב תשמעון שע"י בחי' עקב שבנשמה וכן בנשמות דבחי' עקבות משיחא כשע"י עבודה באים לבחי' כלה וע"י עסק התו' ממשיכים גילוי אור חדש שמבחי' עצמות א"ס כו'. וזהו והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה דהנשמה שבבחי' עקב מתקשרת באלקו' בבחי' כליון כו', ומתקשרת בתו' שז"ע המשפטים כו' ושמרתם ועשיתם כו' בג' מדרי' דמחדו"מ כו', עי"ז ושמר ה'</p> <p class=bodytext>אלקיך את הברית כו', שא"ז על תנאי כ"א שכ"ה אופן ההמשכה דכאשר עקב תשמעון כו', אז ושמר ה' אלקיך לך כו' שנמשך גילוי בחי' עצמות אוא"ס למטה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו הגם דשחורה אני, מ"מ ונאוה בתוקף הצמאון, והוא בחי' כלה, אחותי אהבה תמידית ובקרירות, כלה היא אהבה פנימית, וביראה הביטול דהנחת עצמותו הוא למטה דוקא, ע"ד דהביטול דאין עוד הוא דוקא בהיש, וכן בנשמות לגבי תורה למעלה הוא שמושרשים באותיות התורה, ולמטה ההתקשרות באור התורה, ובאו"ח הנמשך ע"י הרצוא דבחי' כלה, וכן אורייתא בקוב"ה למעלה באצי' היא בחי' אותיות הכתב, ולמטה ע"י נש"י מתקשרת בעצמות א"ס. וזהו והי' עקב תשמעון, עקב הנשמה למטה, וע"י הרצוא דבחי' כלה תשמעון את תוס' אור בתורה.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>