המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ שופטים, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/45/index.htm">בס"ד. ש"פ שופטים, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ שופטים, תער"ג</h3><div class=pageno>שסה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>שופטים</span> ושוטרים תתן לך כו' צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת כו', וצ"ל מהו"ע ב"פ צדק שאו' צדק צדק תרדוף כו', ואח"כ או' ג"כ ב' ענינים למען תחי' וירשת כו', ומשמעות הענין הוא שע"י ב"פ צדק עי"ז תחי' וירשת כו', צ"ל מהו ב' הענינים אלו ושזה ע"י הב"פ צדק כו', גם מה שייך זה למ"ש שופטים ושוטרים תתן לך כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין מאה"ז תלת קשרין כו', דהתקשרות שייך בשני דברים נבדלים דבדבר א' כמו אור ומאור שהאור אינו מהות אחר מהמאור אינו שייך ענין ההתקשרות כ"א דבקות כו', רק בשני דברים נבדלים כו', והיינו בנש"י ותו' שהנשמה היא בבחי' מהות בפ"ע שייך ההתקשרות בתו' כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסו</div></p> <p class=bodytext>וכן בתו' לגבי קוב"ה להיות דנובלות חשמ"ע תו' שייך ענין ההתקשרות כו'. ונת' דבההתקשרות יש בזה יתרון מע' לגבי ההתאחדות הקודמת דהנשמות למע' מיוחדים בתו', אך הוא רק באותיות התו' כו', ולמטה ההתקשרות היא בחכ' שבתו' ובהאור חדש הנמשך מבחי' עצמות א"ס בתו' (ובד"כ הו"ע ב' אופני התקשרות דנש"י בתו' כו'), וכן בתו' שדוקא ע"י ירידתה למטה ונש"י מתקשראין בתו' עי"ז התו' מתקשרת בבחי' עצמות שז"ע האור חדש שממשיכים בתו' כו'.</p> <p class=bodytext>קעט) <span class=cup>אמנם</span> צ"ל כללות הענין שנת"ל פקע"ה דהתקשרות הוא בשני דברים הנבדלים זמ"ז דכמו הא דאורייתא מתקשראה בקוב"ה זהו כמו דבר הנבדל שמתקשר, והלא אמרו בזהר בכ"ד דאורייתא וקוב"ה כו"ח, דהכוונה בזה שהן בבחי' חד ממש כו'. וכמ"ש בסש"ב פכ"ג ההפרש בין תו' למצות דמצות נק' אברים שזהו כמו אברי הגוף שהן דבר בפ"ע כו', דע"ה שהנפש עם הגוף מתייחדים ממש עד שאין לחלק ביניהם כו', מ"מ הרי הגוף הוא דבר בפ"ע מהנפש, והיינו שני דברים נבדלים המתייחדים כו', וכמו"כ המצות שנק' איברין דמלכא ה"ז כיחוד שני דברים נבדלים כו' (וזהו לפי שהמצות בכלל הן בחי' כלים וכמ"ש כי נר מצוה כו'), משא"כ התו' היא חד ממש. ומבו' במ"א שזהו ההפרש בין בחי' איהו וגרמוהי חד לאיהו וחיוהי חד, דהיחוד במצות הוא בחי' איהו וגרמוהי שזהו כב' דברים המתייחדים שא"ז בבחי' יחוד עצמי כו', והיחוד בתו' הוא בחי' איהו וחיוהי יחוד האור במקורו שאינו בבחי' מהות אחר והיחוד בזה הוא בבחי' יחוד עצמי כו', וכמשנת"ל פרק הנ"ל דבאור ומאור ההתאחדות שלהם הוא בבחי' דבקות</p> <p class=bodytext>לא רק בבחי' התקשרות כו', וכמו"כ בתו' היחוד הוא בבחי' יחוד עצמי' דז"ע אורייתא וקוב"ה כו"ח ממש כו', ואיך שייך ענין ההתקשרות בתורה שזהו התקשרו' בדבר הנבדל כו'. ולכאו' י"ל שזהו ההפרש בין חיצוני' התו' לפנימי' התו', דהנה חיצוני' התו' היא בחי' אותי' התו' לבד, דהרי מה שנגלה לנו בתו' הן רק האותי' לבד הן בתושב"כ הרי נתגלה רק האותי' משא"כ הנקודות והתגין וכ"ש הטעמים לא נתגלו עכשיו כו' (ויתגלו לעתיד שז"ע טעמי תו' והוא בחי' העונג והשעשועים שבתו' כו'), ומה שנתגלה עכשיו הן רק אותי' התו' כו', וזהו מה שניתן לנו במ"ת הן האותי' דתו' כו'. הגם שבמ"ת ניתן הכל היינו גם בחי' התגין נקודות כו' והרי יש גם עכשיו גילוים ממדרי' אלו כו', וגם לעתיד שיהי' גילוי טעמי תו' הרי לא יהי' עוד הפעם מ"ת כו', כי הכל ניתן כבר במ"ת כו', מ"מ מה שניתן בהתגלות ולכאו"א ה"ה האותי' כו'. דמה שהתו' היא שייכה לכאו"א מישראל ה"ז האותי' דתו' כו', ולכן כאו"א מברך נותן התו' גם הע"ה שאין להם שום ידיעה גם בהחכ' דתו' המלובשת בהאותי' וכ"ש בהמדרי'</p> <p class=bodytext>העליונות דתו' כו', ומ"מ מברכים נותן התו' על האותי' דתורה שזהו מה שניתן לכאו"א מישראל לכולם בשוה כו'. הרי דתושב"כ עיקרה הוא האותי' כו', וכן מה שבא מתושב"כ בתושבע"פ הרי הכל רק מהאותי' התו' כו' וכמשנת"ל פקע"ג, וגם שכל עניני התורה הכל הוא בהלכות המדברים בעניני' הגשמי', וכמו המחליף פרה בחמור ושנים אוחזין בטלית, וכמו דיני אונאה וכה"ג, שהכל מדבר בענינים גשמי' שהן דברים נבדלים ונפרדים בעצם, וממילא גם בחי' החכ' דתו' שמתלבש בזה ה"ז מתלבש בדבר הנפרד שהוא ג"כ בבחי' נבדל כו', רק שאינו כמו המצות שבאין בבחי' התלבשו' ממש בדבר הגשמי כמו בציצית הגשמי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסז</div></p> <p class=bodytext>או בקלף הגשמי כו', שהרי הדבר הגשמי נעשה כלי ממש להרצה"ע כו', וכמ"ש בסש"ב פכ"ג שהחיות של מעהמ"צ כו' ונעשה לו ממש כגוף לנשמה כו', ועמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח כמו עד"מ האתרוג ומיניו הלביש בהן הקב"ה ממהותן כו' (ולפמשנ"ת שם לעיל נר' שזהו בחי' הלבנונית שבא בבחי' התלבשו' בחיצוני' הכלים כו', ומהות בחי' החיצוני' דחסדים פנימי' דז"א (י"ל שזהו בחי' הלבנונית כמו שבא בבחי' ז"א כו') מתלבש במעהמ"צ כמו בהאתרוג כו'), הרי נעשה בבחי' כלי ממש כו', ולכן יש בה קדושה במה שהוקצה למצותה כו'. ובמ"א מבו' דבמצות יש ב' ענינים, הא' מה שהמצוה היא בס' השתל' דע"ס דאצי' כו', והב' באוא"ס שלמע' מאצי' כו', וכמו בתפילין שהד' בתים הן ד' מוחין דז"א היינו מה שע"י התפילין נמשכים מוחין לז"א כו', והב' הוא הרצה"ע שהוא ההמשכה מבחי' כתר כו' (שזה שוה בכל המצות כו'). וזהו משארז"ל הקב"ה מניח תפילין שיש בזה ב' פי', הא' דהקב"ה הוא בחי' ז"א ומניח תפילין היינו המשכת המוחין לז"א מחו"ב כו', אבל בבחי' הכתר אינו שייך ענין התפילין</p> <p class=bodytext>כו', והפי' הב' דקוב"ה הוא בחי' הכתר ומניח תפילין היינו המשכת תוס' אורות בבחי' המוחין כו'. וזהו דבמא' פתח אליהו במ"ש כתר עליון כו' ואיהו קרקפתא דתפילין כו' יש נוסחא ואיהו קרקפתא דלא מנח תפילין כו', והיינו לפי פי' הא' הנ"ל דתפילין הן המשכת המוחין מחו"ב אבל בחי' הכתר למע' מזה כו', ומבו' במ"א דבהכנת המצות כמו בכתיבת הד' פרשיות והנחתן בבתים ועשייתן כתקונן נמשך בהם הד' מוחין מחו"ב כו', וע"י עשיית המצוה בהנחת תפילין על הזרוע ועל הראש נמשך בהם הרצה"ע מבחי' הכתר בבחי' תוס' אורות בהמוחין כו'. ואיך שיהי' הרי בהמצות נעשים הדברים הגשמי' כלים לאלקו' כו', והתו' אינה באה בבחי' התלבשו' בהעניני' הגשמי' שעוסק בהם בלימוד ההלכה כו', שאין הדברים הגשמי' נעשים בזה כלים לאלקו' ואין בהם שום קדושה משו"ז כו' (וכמו בענין הבירורים ההפרש בין הבירור דתפלה שהוא בדרך התלבשות בהמתברר, משא"כ הבירור דתו' כמו ר"י כולהו תנויי בנזיקין כו' אינו בבחי' התלבשו' כו', ועד"ז הוא ג"כ ההפרש בין תורה למצות בענין ההתלבשו' כו', רק בענין</p> <p class=bodytext>הבירורים הנה הבירורי' שע"י המצות אינו כמו בתפלה, דבמצות ג"כ הבירור דהאור עליון בדרך מלמעלמ"ט וכמ"ש במ"א, להיות שזהו אור עליון שלמע' מבחי' התלבשו' ממש כו', שהרי האור המתלבש במעהמ"צ הוא בלי הסתר פנים כו' כמ"ש בסש"ב, והיינו שהוא אור עליון יותר ובא בלי שום הסתר פנים, ע"כ הבירור בזה הוא בדרך מלמעלמ"ט לפי שאינו כענין ההתלבשו' שבס' השתל' כו', ומ"מ אינו כמו התו' שאינה באה בבחי' התלבשו' כלל כו'), אבל א"ז רק בדרך מקיף כ"א בדרך התעסקות שמתעסק בהענינים הגשמי' כו', ומאחר שהוא עכ"פ בבחי' התעסקות בדברים הנפרדים ה"ז ג"כ בבחי' נבדל כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וצ"ל והלא אורייתא וקוב"ה כולא חד, דמצות הן כלים ואיברין שהיחוד בבחי' איהו וגרמוהי, ותורה אור יחוד איהו וחיוהי, ואיך הוא בבחי' התקשרות. וי"ל דהתקשרות זהו בחיצוניות התורה אותיות התו' שזהו שנתגלה במ"ת ובא בתושבע"פ, ונתלבשה בענינים גשמיים נבדלים, רק לא כמו המצות שהגשמי הוא בבחי' כלי ממש, ולכן יש בהם קדושה, ובהכנת המצוה נמשך מס' השתל', ובעשייתן נמשך בהם רצה"ע, וזהו הקב"ה ז"א מניח תפילין גילוי המוחין,</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וגם</span> קוב"ה כתר מניח תפילין תוס' אור במוחין, ותורה אינה בבחי' התלבשות ממש (וכמו בהבירור ההפרש בין תורה ותפלה, ומצות ג"כ מלמעלמ"ט), מ"מ ה"ז התעסקות בענינים נבדלים דגם החכ' שבזה הוא בבחי' נבדל.</p> <p class=bodytext>קפ) <span class=cup>והנה</span> ידוע דהלכות התו' כמו שבאו למטה זהו ע"י התלבשו' גמורה דח"ע באור הנשמה דמל' דברי' ויצי' כמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח, ואור הנשמה דבי"ע ה"ז מבחי' הכלים דאצי' שהן כמו דבר שבפ"ע כו', וע"כ גם התו' כמו שהיא למע' בבי"ע ה"ז ג"כ בכלל בחי' חיצוני' התו' כו', שהרי כל הלכות התו' ישנם ברוחני' שזהו לימוד הנשמות בג"ע שלומדים תורה הרי א"ז הלכות הגשמי' כ"א שלומדים שם אותן ההלכות ברוחני', וכמו קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה כו' דכ"ז הוא ברוחני', מ"מ ג"ז הוא שמדבר בעולמו' ונבראים כו'. וכמו הנגעים באדם הגשמי למטה הוא שהדם נעכר שם ונתהפך לליחה והוא מורה הסתלקו' הדם והחיות מהמקום ההוא, ולכן נק' בתרגום סגירותא שנסגר הכלי לבלי יכנס האור והחיות כו', וכמו"כ בברי' ויצי' הו"ע אשר יוסגר כלי השגת הנברא מלקבל אור המהווה והמחי' אותו כו', וע"ה דברי' ויצי' הוא בתכלית הרוחני' וכאן בעשי' הו"ע סגירת דם גשמי, מ"מ שניהם הוא בענין נבראים ובע"ג כו', וכמו"כ ההלכה דמחליף פרה בחמור שבג"ע הוא</p> <p class=bodytext>הלימוד ברוחני' ההלכה. והוא להיות שכל דבר יש לו שרש ומקור למע', ובד"כ הוא שרשם ומקורם בעש"מ שהן הע"ס דמל' אותי' דבור העליון כו', ובזה יש כמה אופנים שונים אם נמשכים מגוף ועצם האותי' או מחילופי האותי' ותמורותיהן ויש חילופים וחילופי דחילופים ותמורות דתמורות כו' וכמ"ש בסש"ב ח"ב ומבו' במ"א, דלפי אופן שרשו ומקורו לפי אופן זה הוא מדרי' הנברא כו'. והנה פרה וחמור שניהם שרשם מפני שור שבמרכבה רק שפרה הוא בהמה טהורה שיכולה להתברר ולעלות למע', וחמור הוא בהמה טמאה שא"א להעלותו כו', אך הנה יש דרך אחרת שע"י מתעלה גם בחי' חמור כמה שבאפשר שיתעלה, והוא ע"ד יששכר חמור גרם והוא ע"י ויט שכמו לסבול שסובל עול התו' שמייגעת ונוטלת כח האדם עי"ז בירור גם בחי' חמור כו'. ובעבודה ענין החמור הוא כמארז"ל חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירא לי', והיינו גם בתוקף זריחת אור השמש קרירא לי', והיינו גם כשמתבונן בענין אני ה' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הברי' לאחר הבריאה, מפני שכ"ז הוא רק הארה לבד כו', וכמ"ש שמש ומגן ה"א שזהו רק</p> <p class=bodytext>הארת ש' הוי' הנמשך ע"י אלקי' אבל בהוי' עצמו לא יש שום שינוי כלל כו', וממילא הרי גם לגבי ש' הוי' הכל בטל ממש שאינו בבחי' מציאו' כלל שז"ע הוי' אחד שהכל הוא בבחי' אחדות גמורה כו', דמהתבוננות זאת הי' צ"ל כלות הנפש להכלל בבחי' ש' הוי' עצמו כו', או להיות בבחי' ביטול במציאו' כו', והיינו דמההתבוננות איך שהכל הוא הארה לבד שאינו תופס מקום כלל לגבי הוי' עצמו ואינו עושה שום שינוי ח"ו, צ"ל כלוה"נ בבחי' תוקף הרצוא להכלל בעצמו' אוא"ס וכמו מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', ומהיוצא מזה מאחר שכ"ז הוא רק הארה לבד הרי כולא קמי' כל"ח ממש בלי שום מציאו' כלל, הרי מובן מזה ענין האחדות איך שהוי' אחד כו' (והוא דבהדעה העליונה והיינו בש' הוי' עצמו הרי אין שום מציאו' כלל שכולא קמי' כלא כו', שע"י ההתבוננות והעמקת הדעת בזה שנרגש בו הענין צ"ל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסט</div></p> <p class=bodytext>בחי' הביטול במציאו' כמו שהוא בהדעה העליונה כו', ובאמת בההתבוננות איך שהוא הארה לבד הרי גם לפי דעה התחתונה אינו תופס מקום כלל כו', והביטול דהעדר תפיסת מקום (כשמרגיש העדר תפיסת מקום שלו) הרי מתבטל במציאותו כו', וכמו הקטן לגבי הגדול הרי מתבטל לגמרי (ער פארלירט זעך) כו', ובמ"א מבו' דהביטול דהעדר תפיסת מקום הוא הביטול בההתפשטו' לבד וכמו שרגא בטיהרא כו'). ואתם בני יעקב לא כליתם שאינם באים לידי כלוה"נ ואדרבה הוא בבחי' קרירות שאינו מתפעל כלל, והסבה לזה הוא להיותם בני יעקב עקוב הלב מכל והו"ע טמטום הלב שנעשה כאבן שאינו מתפעל משום דבר כו', והעצה לזה הוא ויט שכמו לסבול לקבל עליו עול תו' כו', שהתו' היא עוז ותושי' כו', וכמ"ש בתו"א ד"ה בחדש השלישי, וכמו מים הנוטפים על האבן שנעשה בו חלל כמו"כ התו' מתשת כח הנה"ב ונותנת עוז לנה"א כו'. גם י"ל חמרא קרירא לי' בתוקף זריחת השמש הוא כענין בני מחוזא דחזיין יקרא דאורייתא כו', והיינו גם שרואה הפלאה דאלקו' וכמו בהתבוננו' דשאו מרום עיניכם כו' איך שיש כח א"ס בנבראי'</p> <p class=bodytext>כו', שזה מושג ומוכרח מאד מהנבראי' עצמן שיש בהם כח א"ס כו', והוא מהקיום שלהם דנבראים העליונים קיימין באיש, ונבראי' התחתוני' קיימים במין כו', דע"ה הווים ונפסדים וההפסדות שלהם הוא הכרחי מפני שכל מציאותם הוא מהרכבה כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ המה קיימין באיש ובמין הרי בהכרח שיש בהם כח א"ס המקיים ומתמיד מציאותם כו', וכמו"כ בהתנועה שלהם מה שמתנענעים תמיד בלי הפסק מוכרח שזה מכח הא"ס שבהם כו' וכמ"ש במ"א ועמשית"ל, וזהו שאו מרום עיניכם וראו כו', שזהו בבחי' ראי' ממש כמו ראי' חושי' ממש שרואין כח א"ס שבנבראים כו'. וכאשר בהשגתו הוא רואה ממש שיש כח א"ס בנבראים ובפועל אינו נראה כלל הכח הא"ס כ"א הנברא הגשמי ונמשך אחרי הישות כו', הרי מזה צ"ל האהבה והרצון בתוקף מאד שיהי' נראה הא"ס בגילוי כו', והו"ע חולת אה' בבחי' תוקף האה' והתשוקה ביותר כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ אינו מתפעל. וע"י עסק התו' בפועל בשקידה וביגיעה גדולה ה"ה מתקן ומברר גם קלי' חמור כו', אך בבירור זה הרי צ"ל בו יתרון דיתרון האור הוא מן החושך, ולהיות שהחמור</p> <p class=bodytext>הוא קלי' קשה דבד"כ ענין הקרירות הוא קשה מאד וכידוע בענין קליפת עמלק אשר קרך כו', הרי בהבירור צ"ל בזה יתרון גדול כו'. וזהו המחליף פרה בחמור פי' פרה הוא הנה"ב ומחליפה במשא ועול החמור, צ"ל יתרון אור מחליפין אלו כו', ובזה הוא הלימוד בג"ע, וכן בכל ההלכות ברוחני' הענינים כו', ומ"מ הרי כ"ז הוא מדבר בעניני הנבראים כו', ומאחר שמדבר בעניני הנבראים ה"ז בחי' חיצוני' התו' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאגה"ק בקו"א דמהות ח"ע המתלבשת באור הנשמה דמל' דברי' מתלבשת בהלכות דתורה, וה"ז כלים דמל' דאצי', ולכן גם התורה בברי' היא בחי' חיצוניות, ושם הוא ברוחניות, וכמו הנגעים סגירותא היינו שנסגר כלי השגת הנבראים, המחליף פרה בחמור דשניהם מפני שור, אך חמור בה"ט והו"ע הקרירות, דהנה אני ה' לא שניתי מפני שהכל רק הארה, ומזה צ"ל כליון אל העצמות, וגם מההרגש דהעדר תפיסת מקום צ"ל הביטול במציאות, וגם מובן בזה איך דכולא קמי' כל"ח, ואתם בנ"י לא כליתם, וצ"ל כשור לעול בתורה שהיא עוז ותושי', גם קלי' חמור שאינו מתפעל מהתבוננות כח הא"ס שבעולם שזהו בבחי' ראי'</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שע</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ממש</span>, והוא קלי' עמלק, והתיקון הוא ע"י שקידה בתורה, וצ"ל בזה יתרון אור, וכ"ז מדבר בעניני הנבראים.</p> <p class=bodytext>קפא) <span class=cup>והנה</span> התו' כמו שהיא באצי' ה"ה בעניני' דאלקו', וכמו ענין הנגעים הוא דש' אהי"ה בריבוע בגימט' דם, ונודע דשם אהי"ה הוא בבינה והוא בחי' אלקי' חיים בחי' בינה הממשכת האור והחיות (שזהו הדם) לאברי' דז"א, ובינה מקבלת מאור אבא שהוא בחי' מים העושה התפשטו' הדם כו', וכמא' אכל ולא שתה אכילתו דם היינו שאינו מתפשט בהאברי' כו', וז"ע אדם א' דם שע"י הא' הוא התפשטו' הדם כו', והבהרת הוא מניעת התפשטו' הדם בחי' ש' אהי' מחמת שאין אור אבא יכול להתפשט בז"א כו', ואזי יכול להיות בחי' נגעים שזהו דבחי' ק"נ דאצי' יונק מבחי' עור אדה"ע בחי' ז"א דאצי', ואזי והובא אל הכהן וצריך הסגר שבעת ימים שהן הז' יומין עילאין דאצי' כו', וכהן יראנה שהוא בחי' יסוד אבא כו', שכ"ז הוא במדרי' אלקו' כו'. וכן בענין האונאה מאריך בזה בע"ח ובד"כ הוא כשהצירוף דש' הוי' נמשך ביותר מס' ההמשכה אז נתאנה המוכר שהוא המשפיע, ואם להיפך נתאנה המקבל כו', דהחכ' בזה הוא בענין המשכת ש' הוי' שהוא בחי' א"ס כו'. וי"ל שג"ז הוא בכלל בחי' חיצוני'</p> <p class=bodytext>התו' להיות שכ"ז הוא שמדבר במדרי' דהשתל' ע"ה שזהו במדרי' דאצי' שהוא אלקו' ממש, מ"מ מאחר שזהו במדרי' דהשתל' ה"ז בחי' חיצוני' לבד כו', וכ"ז הוא מבחי' חיצוני' החכ' דאצי' שנק' נובלות חשמ"ע כו' כנ"ל, וע"כ ה"ז בא בהשגה בכל עולם שהוא, דכשם שהנגלה דתו' למטה ה"ז בא בהשגה וכמו הלכות הגשמי' הנ"ל דהמחליף פרה בחמור ואונאה וכה"ג ה"ה אצלנו בהשגה ממש, כמו"כ הוא רוחני' התו' בעולמו' עליוני' וכמו השגת הנשמו' בג"ע בעסק התו' שלהם שזהו בבחי' השגה ממש כו', וכ"ה בתו' דאצי' שמדברת בעניני' דאלקו' ה"ז בבחי' השגה ממש באצי' כו', והיינו לפי שכ"ז הוא מבחי' חיצוני' החכ' שבאה בהשגה דבינה כו'. ועיקר בחי' פנימי' התו' י"ל שזהו בחי' העונג שבתו', דעונג בעצם הוא למע' מהשגה דגם העונג שבהשגה דהענין המושג ה"ה בבחי' השגה ובבחי' תפיסא והתיישבות כו', הרי תענוג הנפש שבהענין ה"ה למע' מהשגה ואינו בבחי' התיישבו' ואדרבה מביא לידי כליון, וכמו נכספה וגם כלתה נפשי שזהו היפך ההתיישבות כו' (וא"ז רק בתענוג דאו"ח דשם הוא בבחי' כליון ממש כו',</p> <p class=bodytext>אלא גם בתענוג דאו"י התענוג גורם כליון הנפש בהדבר שמתענג בו כו', וגם מה שהתענוג משיב את הנפש וכמו נחת רוח שהוא בבחי' השבה והנחה כו' ג"ז הוא למע' מהתיישבות בכלים כו', וכמו שבת שהוא בחי' מנוחה ועונג וכמ"ש וירא אלקים כו' והנה טוב מאד שזהו המנוחה והעונג שאחר היגיעה כו' (אם כי לא בעמל ויגיעה כו'), ויש בחי' עונג ומנוחה שלמע' מזה והוא בחי' שבתא דיומא הנק' שבתו של שבת כו' וכמ"ש במ"א. הרי באמת הגילוים דשבת הן למע' מהשתל', וכנודע דמוחין דאבא למע' מהשתל' והוא מה שהחכ' נק' עדן כו'). וי"ל דהעונג שבתו' זהו עיקר שכר הנשמו' בג"ע והיינו לא רק ההשגה כ"א בחי' התענוג שמתענגי' בלימוד התו' וכמא' נהנין מזיו השכינה תענוג הנשמה כו', דהעונג זהו עיקר הקבלת שכר כו', וכמ"ש בסי' בפי' ברוך משלם שכר טוב דזיו הוא בחי' זיווא עילאה דעתיקא, וז"ע שכר טוב דהגילוי בג"ע לנשמו' הוא מבחי' עתיק דברי' כו', ועמ"ש בסש"ב ח"ב ספ"ה, ורקיע זה נק' רזא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעא</div></p> <p class=bodytext>דאורייתא כו', מרקיע זה נוטף טל למזון הנשמו' כו', וידוע דטל הוא מבחי' עתיק כו', והיינו דעיקר מזון הנשמו' בג"ע הוא בחי' העונג כו'. ועפ"ז י"ל דחיצוני' התו' הוא בבחי' התקשרו' להיות שזהו כמו דבר הנבדל כו', ומש"א אורייתא וקוב"ה כו"ח ממש זהו בבחי' פנימי' התו' שהוא בחי' העונג שלמע' מהחכ' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאצי' התורה מדברת בעניני אלקות, וכמו נגעים הוא סילוק אור אבא, ואונאה באופני ההמשכה דש' הוי', ומ"מ להיות שכ"ז בס' השתל' י"ל שזהו חיצוניות התורה, נובלות חשמ"ע, ולכן בכל עולם היא בהשגה, והפנימיות הוא העונג שבתורה שלמעלה מהשגה גם העונג שבהשגה, והוא בבחי' כליון גם העונג דאו"י, וגם מה שמשיב את הנפש ה"ז למעלה מכלים, וכמו מנוחה דשבת, וי"ל דעיקר שכר הנשמות בג"ע הוא העונג שבתורה, ובזה א' דכולא חד.</p></p> <p class=bodytext>קפב) <span class=cup>אך</span> כ"ז אינו מתיישב עדיין דהרי במא' דתלת קשרין או' וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא, הרי שגם סתום דתו' הוא בבחי' התקשרו', ולפי הנ"ל הרי פנימי' התו' היא בבחי' חד ממש כו'. אך הענין הוא דגם בבחי' פנימי' התו' יש בחי' נגלה ונסתר, וכמ"ש בזהר בהעלותך הנ"ל פקע"ג שיש בתו' בחי' נשמתא ונשמתא לנשמתא כו'. והענין דהנה גם בחיצוני' התו' היינו בחי' הנגלית בהכרח שיש בזה בחי' סתום שלמע' מהשגה וכמו"כ גם בפנימי' התו' יש בחי' גליא כו', דהנה יש בגמ' כמה שרשים ויסודות שעליהם נבנו בניני התו' כו', וכמו אוקי ממוני בחזקת מרא, והמוציא מחבירו עליו הראי', ועל שרש הזה בנוים כל הסברות והטעמים על כל דין לומר שראובן נק' מרא קמא או ששמעון נק' מוציא מחבירו וכה"ג, וזה מושג היטב בשכלנו הטעם ששמעון נק' מוציא מחבירו וכה"ג, אך אם באנו לחקור ולפלפל על עצם הכלל מדוע אוקי ממונא בחזקת מרא שהרי חברו טוען נגדו ואפי' כשחברו אומר ברי והוא אומר שמא מ"מ אוקי ממונא כו', זה לא נוכל להשיג בשכלנו היטב כו', וכן בענין רשויות</p> <p class=bodytext>לשבת אחר שנגלה לנו השרשים שרה"י הוא כך ורה"ר הוא כך אז נחקור ונפלפל אם זהו רה"י או רה"ר וביציאה והכנסה מזל"ז וכה"ג, אבל המקור והשרש מדוע רה"י הוא כך ורה"ר כך דוקא זה אינו מושג לנו, הרי שגם בנגלה דתו' עצם הדבר הוא סתום ונעלם מהשגה כו'. והענין דהנה באד"ר אי' ע"פ קווצותיו תלתלים שחורות כעורב שהן שערות דז"א בחי' שערות שחורות דאחידין בי' דכיין ומסאבן, ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא ובמסאבא כו', הרי דטעמי תו' במ"ע ומל"ת הן משערות דז"א, ובת"ז אי' ודלת ראשך כארגמן הם טעמי תו' והן בחי' שערות דנוק', ובאמת לא סתרי אהדדי, דהנה מוחין דז"א שרשם משערות דא"א, דאו"א מקבלים המוחין ממזל ונוצר ונקה ומשפיעים אותם לז"א כו' (וי"ל שזהו בחי' גדלות המוחין, שממשיכים ע"י עבודה שזהו בד"כ המשכה מלמע' מס' השתל' וכמ"ש במ"א בהבי' דצדקת פזרונו), וגם קוצי דשערי דא"א עצמו מכה בעורף ז"א ועי"ז מחלק הדעת דז"א לב' מוחין דחו"ג (עמ"ש מזה בהבי' דזכור את אשר עשה לך עמלק בתו"א פ' תצוה, ושם דעי"ז נעשה פב"פ היינו שמאירים פנימי'</p> <p class=bodytext>המוחין להיות האה' בדרך ממילא לא רק בדרך חיוב והכרח כו' וכמ"ש במ"א, ולעיל פקל"ד נת' דכ"ז הוא מבחי' המוחין השייכים למדות לא עצמי' המוחין ממש כו', ובד"כ הוא בחי' מוחין דיניקה כו'), ועצמי' בחי' ומדרי' זו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעב</div></p> <p class=bodytext>(היינו עצמי' ההמשכה שמבחי' א"א וחו"ב בז"א שזהו בחי' עצמי' המוחין ממש כו'), א"א לבא בהתגלו' בבחי' טעם גם לא ע"פ סוד, רק מבחי' שערות דז"א בא ההתגלו' דבחי' היכלות דז"א (י"ל דזהו במדרי' אצי', והיינו שגם נשמו' דאצי' מה שמשיגים טעמי תו' זהו רק מבחי' שערות דז"א כו', ועמ"ש בסש"ב פל"ט דנשמו' עומדים בהיכלות ומדורין דברי' או יצירה ונהנין מזיו השכינה כו', הוא זיו תורתן ועבודתן כו', וי"ל דכמו"כ הוא ג"כ בנשמו' דאצי' כו', ועמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד). וזהו קווצותיו תלתלים שהן שערות דז"א שבהם תליין דכיין ומסאבן היינו שזהו הגילוי דבחי' טעמי תו' המתגלה בהיכלות דז"א כו', וכמו"כ מבחי' מוחין חב"ד דנוק' ששרשם משערות דז"א אינו יכול לבא בעולמו' בי"ע רק בחי' שערות לבד, וזהו דלת ראשך כארגמן כו'. ולכן בפנימי' התו' יש נגלה ונסתר וכן בחיצוני' התו', והוא דבחי' ודלת ראשך כארגמן זהו טעם הנגלה ממש כמו אוקי ממונא כו' והממע"ה כו', והן רק בחי' שערות דנוק' כו', אבל מוחין עצמן דנוק' הן למע' מהשגה בבי"ע, וזהו הנסתר של זה</p> <p class=bodytext>הטעם שלא בא לידי גילוי כו'. וכן בז"א בחי' קווצותיו תלתלים זהו הנגלה שע"פ הסוד, ועצם המוחין דז"א זהו הנסתר שע"פ הסוד כו', דבד"כ בחי' מל' היא בחי' חיצוני' התו' וכמו מל' פה תושבע"פ קרינן לה דהיינו בחי' הנגלה כו', וז"א בחי' פנימי' התו' כו', ובשניהם יש נגלה ונסתר, דבחי' הנגלה הוא ע"י השערות ובחי' הנסתר זהו מעצם המוחין כו', והיינו דבנגלה דתו' דבד"כ הוא בחי' המל' הנה הטעם הנגלה הוא מבחי' שערות דנוק' כו', וע"ז הוא שא' בת"ז דודלת ראשך כארגמן הן טעמי תו' היינו הטעם הנגלה דחיצוני' התו' כו', והטעם הנסתר בזה הוא מהמוחין עצמן דנוק' כו', ופנימי' התו' שהיא בחי' ז"א דאצי' הסוד הנגלה בזה הוא מבחי' שערות דז"א, וז"ע קווצותיו תלתלים המבו' באד"ר, והנסתר היינו שאינו בא גם בבחי' סוד נגלה זהו מהמוחין עצמן דז"א כו'. ולפ"ז י"ל דהנגלה שע"פ הסוד זהו התו' כמו שהיא ברוחני', וכמו העסק בתו' דנשמו' בג"ע וכמו תו' דאצי' דהגם שמדבר בענין ההשתל' ה"ז בחי' סתום דתו' רק שזהו הנגלה שע"פ הסוד כו', והנסתר הוא בחי' העונג וזהו עצם</p> <p class=bodytext>המוחין כו', וכמ"ש במ"א דהמוחין בעצם מהותם הם בחי' תענוג כו', וכמשי"ת, ובד"כ הוא בחי' חיצוני' החכ' ופנימי' החכ' דפנימי' אבא פנימי' עתיק כו', ועפמ"ש במ"א (בד"ה ביום ההוא יגלח כו') ההפרש בין שערות הראש לשערות הזקן דע"ה שניהם מבחי' מותרי מוחין, הנה שערות הזקן הם ממותרי מוחין דגדלות, משא"כ שערות הראש הן ממותרי מוחין דקטנות כו', ומבו' שם דג' מיני שערות דודלת ראשך וקווצותיו תלתלים ושער רישי' כו', כ"ז הוא בחי' שערות הראש והן הלכות דתו' כו' יעו"ש. ולפ"ז י"ל דבחי' הנגלה גם מבחי' פנימי' התו' והיינו התו' כמו שהיא למע' זהו מבחי' שערות הראש דבד"כ זהו בחי' קטנות כו', והן בחי' מותרות ונובלות שיוצאין בבחי' פירוד כו', ועז"א דאורייתא מתקשראה בקוב"ה כו', ובחי' הסתום זהו מבחי' שערות הזקן וכמ"ש כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן כו', והוא ההמשכה מבחי' פנימי' הכתר כו', ועז"א אורייתא וקוב"ה כולא חד כו'.</p> <p class=bodytext>וע"פ הנ"ל יובן מ"ש צדק צדק תרדוף כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אך צ"ל שהרי גם סתים דתורה היא בהתלת קשרין, אך הענין דגם בסתים יש נגלה ונסתר וכן בגליא דתו', דגלי' דתורה היא בחי' מל', והנגלה שבזה</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>הוא</span> מבחי' שערות דמל', והנסתר מעצם המוחין, וסתים בז"א, והנגלה משערות דז"א, והנסתר מעצם המוחין דז"א, וי"ל שזהו שערות הראש קטנות ושערות הזקן גדלות, וי"ל דהנגלה שבסתים זהו התו' שברוחניות, והנסתר הוא בחי' העונג, ובבחי' זו הוא כולא חד.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>