בס"ד. ש"פ תצא, תער"ג
שעג
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו כו', וצ"ל דמתחלה אומר כי תצא למלחמה ה"ז בכח עצמו ואח"כ ונתנו ה' אלקיך הרי שנותנים מלמע' כו'. וגם מ"ש אח"כ ושבית שביו אחרי שנתנו ה' אלקיך כו' מהו"ע השבי' שהרי שבי' זהו שבא בדרך הכרח ומאחר דונתנו ה' אלקיך מהו"ע השבי' כו'. גם צ"ל אומרו ושבית שביו דהול"ל שבי' וכמ"ש אח"כ וראית בשבי' כו', דשביו משמע שביו של אויב, וצ"ל מהו"ע ושבית שביו של אויב כו'. גם מהו"ע וראית בשבי' אשת יפת תואר כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל לתווך ב' מאה"ז דלפעמים אי' תלת קשרין מתקשראין דא בדא קוב"ה אורייתא וישראל, דהתקשרות שייך בדבר הנבדל דוקא דבדבר א' כמו אור ומאור אינו שייך התקשרות כ"א בדבר הנבדל כו', הרי דתו' היא בבחי' נבדל והיא בבחי' התקשרות כו', ופעמים אי' אורייתא וקוב"ה כו"ח ה"ה בבחי' חד ממש לא רק בבחי' התקשרות כו'. דזהו ההפרש בין תו' למצות דהיחוד שע"י המצות הוא ע"ד איהו וגרמוהי חד שהן ב' דברים המתייחדים כו', והיחוד דתו' הוא כמו איהו וחיוהי שזהו בבחי'
יחוד ממש כו'. ונת' שזהו ההפרש בכלל בין בחי' חיצוני' התו' ופנימי' התו', דחיצוני' התו' ה"ה אותי' התו' שהאותי' ה"ה דבר בפ"ע כו', ועוד שהרי כל התו' נתלבשה בענינים גשמי' שהן דברים נפרדים וממילא גם חכ' התו' שבזה הוא דבר נבדל כו', וגם התו' כמו שהיא ברוחני' בג"ע הרי מדברת בעניני הנבראים כו', וגם התו' כמו שהיא באצי' הרי מדברת בעניני השתל' כו', ובכל מקום התו' היא בבחי' השגה דגם תו' דאצי' ה"ה בהשגה באצי' כו', וע"כ כ"ז בכלל בחי' חיצוני' התו' שהיא רק נובלות חכ' שלמע' כו', וע"כ שייך בזה ענין ההתקשרות כו'. ועיקר פנימי' התו' הוא בחי' העונג שבתו' ובמדרי' זו שבתו' אמרו אורייתא וקוב"ה כולא חד כו'. ובזה מיושב ג"כ מה שבמא' דתלת קשרין אמרו וכולהו כו' סתים וגליא, הרי גם סתים דתו' היא בבחי' התקשרות כו'. הענין הוא דהן בחיצוני' התו' והן בפנימי' התו' יש סתים וגליא כו', ופנימי' התו' שבאה בהשגה בג"ע ובאצי' ה"ז בחי' הנגלה שע"פ הסוד (והיא בכלל בחי' חיצוני' התו' והיינו בחי' החיצוני' שבפנימי' כו'), ובזה שייך ג"כ
התקשרות לפי שכ"ז מבחי' נובלות חשמ"ע כו', ועיקר הפנימי' הוא בחי' הסתים שלמע' מהשגה והיינו בחי' העונג שבתורה כו', ובמדרי' זו התורה היא בבחי' חד ממש כו'.