המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ תצא, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/46/index.htm">בס"ד. ש"פ תצא, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ תצא, תער"ג</h3><div class=pageno>שעג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>כי</span> תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו כו', וצ"ל דמתחלה אומר כי תצא למלחמה ה"ז בכח עצמו ואח"כ ונתנו ה' אלקיך הרי שנותנים מלמע' כו'. וגם מ"ש אח"כ ושבית שביו אחרי שנתנו ה' אלקיך כו' מהו"ע השבי' שהרי שבי' זהו שבא בדרך הכרח ומאחר דונתנו ה' אלקיך מהו"ע השבי' כו'. גם צ"ל אומרו ושבית שביו דהול"ל שבי' וכמ"ש אח"כ וראית בשבי' כו', דשביו משמע שביו של אויב, וצ"ל מהו"ע ושבית שביו של אויב כו'. גם מהו"ע וראית בשבי' אשת יפת תואר כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל לתווך ב' מאה"ז דלפעמים אי' תלת קשרין מתקשראין דא בדא קוב"ה אורייתא וישראל, דהתקשרות שייך בדבר הנבדל דוקא דבדבר א' כמו אור ומאור אינו שייך התקשרות כ"א בדבר הנבדל כו', הרי דתו' היא בבחי' נבדל והיא בבחי' התקשרות כו', ופעמים אי' אורייתא וקוב"ה כו"ח ה"ה בבחי' חד ממש לא רק בבחי' התקשרות כו'. דזהו ההפרש בין תו' למצות דהיחוד שע"י המצות הוא ע"ד איהו וגרמוהי חד שהן ב' דברים המתייחדים כו', והיחוד דתו' הוא כמו איהו וחיוהי שזהו בבחי'</p> <p class=bodytext>יחוד ממש כו'. ונת' שזהו ההפרש בכלל בין בחי' חיצוני' התו' ופנימי' התו', דחיצוני' התו' ה"ה אותי' התו' שהאותי' ה"ה דבר בפ"ע כו', ועוד שהרי כל התו' נתלבשה בענינים גשמי' שהן דברים נפרדים וממילא גם חכ' התו' שבזה הוא דבר נבדל כו', וגם התו' כמו שהיא ברוחני' בג"ע הרי מדברת בעניני הנבראים כו', וגם התו' כמו שהיא באצי' הרי מדברת בעניני השתל' כו', ובכל מקום התו' היא בבחי' השגה דגם תו' דאצי' ה"ה בהשגה באצי' כו', וע"כ כ"ז בכלל בחי' חיצוני' התו' שהיא רק נובלות חכ' שלמע' כו', וע"כ שייך בזה ענין ההתקשרות כו'. ועיקר פנימי' התו' הוא בחי' העונג שבתו' ובמדרי' זו שבתו' אמרו אורייתא וקוב"ה כולא חד כו'. ובזה מיושב ג"כ מה שבמא' דתלת קשרין אמרו וכולהו כו' סתים וגליא, הרי גם סתים דתו' היא בבחי' התקשרות כו'. הענין הוא דהן בחיצוני' התו' והן בפנימי' התו' יש סתים וגליא כו', ופנימי' התו' שבאה בהשגה בג"ע ובאצי' ה"ז בחי' הנגלה שע"פ הסוד (והיא בכלל בחי' חיצוני' התו' והיינו בחי' החיצוני' שבפנימי' כו'), ובזה שייך ג"כ</p> <p class=bodytext>התקשרות לפי שכ"ז מבחי' נובלות חשמ"ע כו', ועיקר הפנימי' הוא בחי' הסתים שלמע' מהשגה והיינו בחי' העונג שבתורה כו', ובמדרי' זו התורה היא בבחי' חד ממש כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעד</div></p> <p class=bodytext>קפג) <span class=cup>אמנם</span> באמת גם על חיצוני' התו' אמרו אורייתא וקוב"ה כולא חד, דהרי בסש"ב פכ"ג אומר על האדם העוסק בתו' שנעשה בבחי' יחוד ע"ד אורייתא וקוב"ה כו"ח, והכוונה היא גם על העסק בחיצוני' התו' כו', דאא"ל דהכוונה היא על העוסק בפנימי' התו' דוקא שהרי מחלק שם רק בין המצות לתו' שע"י עסק המצות היחוד הוא כמו יחוד האברים כו', וע"י התו' היחוד הוא בבחי' חד ממש כו', הרי שהכוונה על עסק התו' בכלל גם בחי' חיצוני' התורה כו'. ויותר מובן כן בפ' דו"ה דמבו' שם איך שע"י השגת התו' ה"ה מתייחד ותופס בבחי' עצמות א"ס דלית מתב"כ כ"א כאשר איהו תפיסא באורייתא ומצותי' כו', ושם הכוונה בבחי' השגה דוקא שעי"ז נעשה מקיף ומוקף כו', וכ' שם בפ"ד דאורייתא היא חכמתו כו' וקוב"ה בכבודו ובעצמו כו"ח כו', הרי שמש"כ בזהר אורייתא וקוב"ה כו"ח הוא גם בתו' כמו שבאה בבחי' חכ' והשגה דהיינו בד"כ בחי' חיצוני' התו' כו'. וא"ז סותר למש"א דאורייתא מתקשראה בקוב"ה שנת"ל פקע"ה דהיינו כמו דבר הנבדל שמתקשר כו', דהתו' גם כמו שהיא בבחי' דבר הנבדל</p> <p class=bodytext>הרי היא כו"ח ממש כו'. וזהו משום ב' דברים, הא' להיות שהתו' כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמי' נמשך הארת בחי' התענוג בכל המדרי' דתורה גם כמו שירדה למטה כו' וכמשי"ת, והארה זו היא ג"כ בחי' עצמי' כו' (ולא כמו הארה שבעולמות שאינה העצם כידוע, והארת התענוג שבתו' גם ההארה היא עצמי' כו'), ומתייחדת היא עם הידיעת והשגת התו' כו'. והב' שגם עצם החכמה דתו' שהיא הידיעה וההשגה ה"ה ג"כ בחי' עצמות א"ס ב"ה כו'. והענין הוא דהנה כתי' ואהי' אצלו אמון כו', וחשיב בפסוק זה ה' ענינים בתורה, א' ואהי' אצלו אמון, ב' ואהי' שעשועים יום יום, ג' משחקת לפניו בכל עת, ד' משחקת בתבל ארצו, ה' ושעשועי את בנ"א, וכל הה' מדרי' הכל הוא בבחי' העונג כו', ומדבר בה' מדרי' שהתורה ירדה ונמשכה כו', והיינו התו' כמו שהיא בשרשה ומקורה בחי' הכתר כו', ואח"כ כמו שירדה בחו"ב ואח"כ בז"א ובמל' ובעולמות בי"ע כו', והכל הוא בהמשכת העונג בכל המדרי' האלו, ובחי' הכתר הכוונה הוא על בחי' פנימי' הכתר שהרי העונג הוא בחי' פנימי' הכתר כידוע. ונודע דבכלל כתר נכלל</p> <p class=bodytext>כל המדרי' שלמע' מאצי' גם בחי' א"ק (הגם שנת"ל פקס"ה וקס"ו דא"ק מובדל מכל המדרי' בזה שהוא בחי' כלל על הכל בשוה כו', מ"מ ה"ז נכלל בכלל כתר שהרי או' במ"ח שהוא כדוגמת אריך כו', ומכ"ש דבחי' פנימי' א"ק נכלל בכלל בחי' הכתר כו'), והתו' כמו שהיא בכתר זהו התו' כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמי' כו', ואח"כ הוא המשכת בחי' העונג בחו"ב כו', ועל התו' כמו שהיא בבחי' שעשועים העצמי' א' באגה"ק ד"ה דוד זמירות כו' שעז"א א"ת אמון אלא אומן כו'. והנה על המדרי' א' או' ואהי' אצלו אמון, ואי' בת"ז תי' מ"ב אמון מופלא ומכוסה דאיהו אין כו', והיינו דמופלא ומכוסה שניהם בכתר רק דמופלא הוא פנימי' הכתר ומכוסה הוא חיצוני' הכתר כו' (ובמ"א אי' להיפך ושרש הדבר במ"ש לא נפלאת היא ולא רחוקה שיש בזה ב' פי'), וכמ"ש במ"א בענין שכל מופלא ושכל נעלם דשכל נעלם הוא בחי' מו"ס שהוא בחי' העלם של הגילוי וה"ז בבחי' שייכות לחכ' דאצי' כו', ושכל מופלא הוא שמופלא ומובדל בערך שזהו בחי' חכ' דא"ק כו', ובמאו"א אות א' סצ"ה אי' אמון מופלא נק' מו"ס כו'. וי"ל דכל בחי' חכ' בבחי' הפנימי' שבה נק' מופלא וע"כ נק'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעה</div></p> <p class=bodytext>חכ' דעתיק בשם מופלא דבעתיק הכל בבחי' פנימי' כו', וכן חכ' שבכתר וגם חכ' דאצי' בחי' הפנימי' הוא בחי' מופלא כו', ומכ"ש דחכ' דא"ק הוא בבחי' מופלא כו', ואפשר י"ל דחכ' דא"ק הוא בבחי' אמון סתם שלמע' גם מבחי' מופלא כו', וזהו מ"ש בפסוק סתם ואהי' אצלו אמון כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאמת גם חיצוניות התורה שהיא בהשגה ובבחי' נבדל היא כולא חד, הא' מפני שהארת עונג העצמי (שהיא ג"כ עצמי) יש בכל המדרי' שבתו', והב' מפני שחכ' דתורה היא עצמי, והענין דבפסוק ואהי' אצלו אמון חשיב ה' דברים, והן הה' מדרי' שירדה בהם התורה, חו"ב זו"נ בי"ע, והכל מדבר בהמשכת פנימיות הכתר בחי' עונג, שהמדרי' הא' היא ואהי' אצלו אמון, אמון מופלא ומכוסה, שכל מופלא עתיק, וי"ל דכל פנימיות חכ' נק' מופלא, וי"ל דחכ' דא"ק נק' אמון סתם.</p></p> <p class=bodytext>קפד) <span class=cup>וביאור</span> הענין ילה"ק מ"ש (ישעי' כ"ה) הוי' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, ואי' בזהר בלק קצ"ג ע"ב הוי' רזא עילאה שירותא דנקודה עילאה כו'. ומבו' במ"א (ע"פ מאה"ז הנ"ל) דבג' תיבות הוי' אלקי אתה, נכללים הג' פרצופים דאו"א וז"א, וכנודע דהוי' הוא בחכ', וזהו היו"ד דש' הוי' שמורה על בחי' החכ' בפרט והוא עיקר ש' הוי' כו', והקוצו ש"י רומז על הכתר מקור החכ' וכמ"ש והחכ' מאין דכתר כו', ואח"כ אלקי הוא בחי' הבינה שנק' אלקים חיים כו', ומ"ש אלקי משום דהכוונה כאן על בחי' התבונה מקור המדות כו', ואתה הוא בחי' חסד דז"א כו', והן בחי' החסדים שמתגלים למטה מהחזה בבחי' מל' וכמ"ש אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, אתה כהן לעולם היינו בחי' החסד דכהן איש החסד כו', ועל דברתי מלכי צדק הוא המשכת החסד בבחי' המל' כו' וכמ"ש במ"א. ונמצא דג' תי' הוי' אלקי אתה כולל כללות ההשתל' כו', ועז"א ארוממך והיינו לרומם ג' מדרי' בבחי' הכתר, וכדאיתא בזהר בשלח דנ"ה ע"ב ע"פ אלקי אבי וארוממנהו כמד"א</p> <p class=bodytext>אלקי אברהם היינו בחי' חכ' שנק' אלקי אברהם כו', אר"י אי הכי מאי וארוממנהו דהא אלקי אברהם לעילא הוא, והיינו דבחי' חכ' הוא מדרי' גבוה כו' (וי"ל מפני שהיא למע' מהעולמות כו', דמקור העולמות הוא מבחי' המדות וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, אבל חכ' היא למע' ממקור לעולמות כו'), א"ל אפי' הכי אצטריך כו' דגם בחי' חכ' צריכה הרמה להעלותה בבחי' הכתר, דעיקר הרוממות הוא בחי' הכתר וכמ"ש המלך המרומם לבדו דקאי על בחי' פנימי' הכתר וכמשנת"ל פ"ל, ובחי' חכ' הגם שהיא למע' מבחי' מקור לעולמות כו', מ"מ ה"ה ראשית ההשתל' ונק' חכ' ידיעא כו', וכמשנת"ל (ד"ה נשא הב') דמש"א חכים ולא בחכ' ידיעא היינו בחי' החכ' שלמע' מאצי', אבל חכ' דאצי' הוא בחי' חכ' ידיעא כו', וכתר שנק' רם היינו שלמעלה מגדר השגה וידיעה כו', וז"ע יד רמה היינו מה שלמע' מהשגה כו', דיד הגדולה ויד החזקה נא' בה' הידיעה לפי שהן בבחי' השגה כו', ויד רמה נא' בלא ה' לפי שזהו למע' מהשגה כו', וע"כ צריכים לרומם בחי' החכ' ברוממות הכתר כו'. דהנה כתי' ויקרא הוי' הוי'</p> <p class=bodytext>שיש ב' שמות הוי', הא' ש' הוי' דאצי' והוא בחי' החכ', והב' ש' הוי' דעתיק, וזהו הוי' אלקי אתה ארוממך לרומם ש' הוי' דאצי' לש' הוי' דעתיק כו', והוא בכדי להמשיך אור חדש מבחי' פנימי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעו</div></p> <p class=bodytext>הכתר כי כל העלאה גורמת המשכה כו', וע"י שמרומם בחי' ההשתל' בבחי' הרוממות דכתר שזהו בד"כ עליית בחי' אדם בבחי' כי לא אדם הוא כו', ממשיכים עי"ז מבחי' רוממות הכתר גילוי אור חדש כו'. וכמ"ש במ"א בפי' ארוממך אלקי המלך שיש בזה ב' פי' (ועמשית"ל), א' מלמטלמ"ע והב' מלמעלמ"ט, והוא ע"י שמרוממים בחי' אלקי המלך מלמטלמ"ע עי"ז ממשיכים בחי' הרוממות דא"ס מלמעלמ"ט כו'. וכן בענין תרומה יש ב' פי', הא' ל' רוממות והוא מלמטלמ"ע, והב' ל' הפרשה שזה בבחי' המשכה מלמע' למטה כו'. וז"ע ב' פרשיות דק"ש שמע והא"ש דפ"ר היא ש' מ"ב בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו', דש' מ"ב עולה ואינו יורד כו', והיינו העלי' במדרי' גבוה ונעלית ביותר ע"ד עד ולא עד בכלל כו', והוא בפ"ר דק"ש בה' אחד שהוא למסו"נ באחד דמס"נ הוא ביטול כל הרצונות והיינו גם הרצון בהגילוים כו', והיינו שאין הכוונה רק בביטול רצונות הגוף שהן הרצונות החומרי' בעניני העולם שזהו חיצוני' העולם כו', אלא ביטול הרצונות גם בהגילוים שבעולמות (שזהו בבחי' הרגש עצמו כו') שאין רצונו בהגילוים</p> <p class=bodytext>כ"א בבחי' עצמו' אוא"ס כו', וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', ועי"ז ההעלאה בכללו' ההשתל' דהיינו הגילוים כו', דע"י שפועל בעצמו הביטול שאינו רוצה בהגילוים כ"א בבחי' עצמות כו', נעשה עי"ז העלאת כל הגילוים בבחי' עצמו' אוא"ס כו', וכן באה' דבכל מאדך שהיא בלתי מוגבלת והוא בחי' הרצוא בעצמו' אוא"ס כו'. וזהו ג"כ ענין יד רמה דכתי' ובנ"י יוצאים ביד רמה, פי' יוצאים בבחי' יציאה מגדר כלים וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא, אליך ה' בחי' הוי' שבעצמו' כו', וכמא' מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו, אליו ולא למדותיו, היינו לבחי' עצמו' אוא"ס שלמע' מבחי' האור המתלבש בכלים שזהו בחי' מדותיו כו', ועי"ז אח"כ ההמשכה בפ' שני' דק"ש שנא' בה והא"ש תשמעו אל מצותי דמצות הן בחי' המשכות והן גילוי הרצון כו', אך ע"י הקדמת האה' דבכל מאדך אז המצות הן בבחי' ערש"מ שממשיכים בחי' הרצון היינו בחי' פנימי' הרצון כו'. וזהו ג"כ מש"א ה' אלקי אתה ארוממך לרומם בחי' ההשתל' עד גם בחי' המל', שזהו מ"ש אתה דהיינו התגלות החסדים עד בחי' המל' כנ"ל, וגם ידוע</p> <p class=bodytext>דהמל' נק' אתה וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר דתי' אתה הוא בג' מדרי' כו', וע"י הרצוא במס"נ מרוממים בחי' המל' וכללות ההשתל' בבחי' עצמו' אוא"ס כו', ועי"ז נמשך בחי' רוממות העצמות בחי' גילוי אור חדש כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויקדים מ"ש ה' אלקי אתה ארוממך, ה' חכ', אלקי תבונה, אתה חסד למטה מהחזה שמאיר במל' שנק' ג"כ אתה, ארוממך לרומם כללות ההשתל' בכתר בחי' יד רמה, שגם חכ' צריכים לרומם בכדי שיומשך גילוי אור חדש, וכמו תרומה הרמה והפרשה, והן ב"פ דק"ש שע"י מס"נ להכלל בעצמות למעלה מכל הגילוים נעשה עליית כל הגילוים, ונמשך או"ח ע"י המצות.</p></p> <p class=bodytext>קפה) <span class=cup>והענין</span> הוא דהנה פ' זה א' ישעי' הנביא בנבואה כעין הקדמה על הנבואה שאח"ז שמנבא על מפלת בחי' מל' דק"נ, וכמ"ש בפסוק שאח"ז כי שמת מעיר לגל כו', עיר הוא בחי' מל' דנוגה, והבחיי בענין ואלה המלכים כו' כ' מעיר אותי' מיער והו"ע יכרסמנה חזיר מיער כו', ומ"ש ושמת מעיר לגל הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעז</div></p> <p class=bodytext>ביטול מל' דנוגה כו'. וכאשר יתבטל ק"נ אז יבא משיח שהוא בחי' המל' שתתעלה בבחי' אור הכתר (והיינו שבמל' יהי' גילוי אור הכתר ממש ותהי' במדרי' הכתר כו'), וכמ"ש ועת"י יתיב מלכותי' מלכות עלם, דכאשר יאיר אור הכתר בחי' עתיק במל' אז תהי' מלכותי' מלכות עלם בבחי' נצחי', וכמ"ש ה' ימלוך לעולם ועד בבחי' נצחי' דא"ס כו'. דהרי ע"פ ס' השתל' הנה המל' היא בבחי' חסרון אור שזהו"ע מיעוט הירח כו', וגם כאשר ממשיכים הגילוים דס' השתל' בבחי' מל' שעי"ז נעשה המילוי בבחי' מל' שז"ע די מחסורו כו' הרי אין מילוי לגמרי כו' (שהרי אי אתה מחוייב לעשרו כו', וכמשנת"ל פקנ"ז), כ"א כאשר הגילוי הוא מבחי' רוממו' הא"ס דהיינו בחי' פנימי' עי"ז נעשה רוממו' המל' להיות בבחי' נצחי' דא"ס כו'. ובכדי שיהי' גילוי בחי' פנימי' הכתר ה"ז דוקא בהקדם תחלה מפלת מל' דק"נ, דכל זמן שלא נתבער רוח הטומאה א"א שיהי' המשכת בחי' הפנימי' כו', דמבחי' חיצוני' אוא"ס יכול להיות הגילוי גם כשלא נתבטל ק"נ לגמרי מפני שהגילוי הוא בבחי' מקיף לבד כו', אבל להיות גילוי בחי'</p> <p class=bodytext>הפנימי' דאוא"ס (שצריך כלי דוקא כו' וכמ"ש במ"א), והגילוי הוא בבחי' פנימי' בנש"י כו', צ"ל קודם ביטול דק"נ כו'. וכמ"ש באריכות בלק"ת ד"ה למנצח על השמינית שלבחי' חיצוני' א"ק להיות שהוא בבחי' מקיף לבד אין לזה שום דבר המונע כו', אבל להיות גילוי בחי' פנימי' א"ק שזהו גילוי בבחי' פנימי' דוקא צ"ל הסרת הדברים המסתירים כו', וז"ע מצות מילה להסיר ההעלמות וההסתרים בכדי שיהי' גילוי בחי' פנימי' א"ק כו'. וזהו הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דשכר מצוה הוא עצמות האור של המצוה ושיאיר בבחי' גילוי ממש בבחי' פנימי' כו', וזה יהי' דוקא לעתיד שיהי' וחד חרוב דהיינו שתתבטל ההנהגה דעכשיו שמק"נ ויהי' שמם מזה אז יהי' גילוי אור עצם המצות כו', ועמ"ש בסש"ב פל"ז. ועוד זאת שהרי כתי' ולאום מלאום יאמץ וכתיב אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא כו', וכמו"כ הוא להיפך דמילוי הקדושה הוא ע"י חורבנה של צור כו', והו"ע יתרון האור שמתוך החשך שע"י דאתכפי' ואתהפכא חשול"נ עי"ז דוקא נעשה יתרון האור כו'. והנה בכדי שתתבטל ק"נ לגמרי זהו דוקא ע"י</p> <p class=bodytext>המשכת אור חדש מעצמו' אוא"ס ב"ה כו', והענין דהנה כתי' והסירותי מחלה מקרבך, ופי' מחלה הוא מקור החולי וכמא' מחלה זו מרה והוא בחי' ק"נ כו' וכמ"ש במ"א, ובכדי להסיר המחלה או' והסירותי בעצמי כו', דקודם לזה א' ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך כו' שנא' בל' נסתר והוא כמו שלישי המדבר, ונת"ל ספקס"ט דשלישי המדבר והמספר זהו בחי' עצמו' אוא"ס המספר איך וידבר הוי' אל משה כו', וענין הספור הוא ההמשכה מבחי' אוא"ס לש' הוי', וכמו אנכי ה' אלקיך שמאנכי נמשך להיות הוי' באצי' ומהוי' דאצי' נמשך למשה כו' (ועמ"ש לעיל פק"ע), וזהו ג"כ ענין ועבדתם את ה' אלקיכם שזהו ההמשכה מבחי' שלישי המדבר בחי' אוא"ס שלמע' משם הוי' להיות הוי' והוא כדי להיות אלקיכם אלק' שלכם כו'. ועי"ז וברך את לחמך כו' קאי על ש' הוי' כי הברכה נמשך מש' הוי', וכידוע דברוך בחכ' כו' והוא ההמשכה מהעלם אל הגילוי כו', והיינו דלאחר שנמשך מעצמו' אוא"ס בש' הוי' אזי נמשך הברכה מש' הוי' מבחי' החכ' מהעלם אל הגילוי כו'. אבל אין בזה התחדשו' ושינוי דבר רק מה שהוא</p> <p class=bodytext>בשרשו ומקורו יומשך בהתגלות כו', וכמ"ש הבחיי גבי אסוך שמן דאלישע שז"ע הברכה מיש ליש להגדיל הברכה (והיינו שתהי' ההמשכה כמו שהיא בשרשה כו'), וזה ביכולת הנביאים כו', וכך הברכה שיהי' וברך את לחמך זהו נמשך מבחי' חכ' כו'. ואח"כ והסירותי כמדבר בעד עצמו והיינו גילוי בחי' עצמו' אוא"ס ממש,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעח</div></p> <p class=bodytext>דמתחלה או' כשלישי המדבר שא"ז גילוי בחי' העצמו' כ"א מה שנמשך בש' הוי', ואח"כ ההמשכה היא מהעלם אל הגילוי שז"ע הברכה שא"ז בבחי' התחדשות ממש כו', אבל להיות והסירותי מחלה שיעקר המחלה לגמרי מעיקרה שזהו כעין שינוי יש מאין זהו דוקא ע"י ההמשכה מבחי' עצמות אוא"ס ממש כו'. דהנה כל בחי' התחדשו' מעיקרו וכמו הנס שהוא היפך הטבע להפוך כל הצירופים שנבראו בהם כל העולמות צריך שיבא האור מבחי' עצמו' אוא"ס דוקא, וכמ"ש במ"א בענין קשה לזווגם כקרי"ס, דקי"ס הוא קשה כבי' להיות שזהו שינוי הטבע כו' (ובמ"א נת' דהקושי דקי"ס הוא מה שהי' חבור עדאת"כ עם עדאת"ג והיינו שהיו במציאותם כמו שהן בבחי' עדאת"ג והי' בהם הביטול דעדאתכ"ס כו', וי"ל דכמו"כ הביטול דק"נ הוא לא שתתבטל לגמרי ממציאותה כ"א שתצא מטומאתה ומחולאתה ותתהפך לקדושה, והוא הענין שלעתיד יתהפך הגוף ויהי' אלקו' כו', שזהו למע' הרבה במדרי' מחבור עדאת"ג ועדאתכ"ס כו'), וכתי' גבי קי"ס מה תצעק אלי בעתיקא תלי' מלתא, דבכדי שיהי' הפך ים ליבשה זהו מבחי' עתיק שזהו גילוי אור חדש</p> <p class=bodytext>שאינו בגדר העולמו' ומזה דוקא יהי' ההתחדשו' כו'. ועמ"ש הרמ"ז פ' בשלח דנ"ד ע"א שב' מיני זווגים יש למע', א' מסוד החיצוני' שאינו פוסק כו' ובו מתנהג הטבע המוטבע בארץ כו', והב' הוא זווג הפנימי' כו', והיותר מובחר הוא בהמשכה מעתיק, ואז תתחדש בעולם הנהגה מחודשת והיא עשיית הנסים השולטים על הטבע כו'. וכמו"כ הוא בכדי להסיר מקור החולי שהוא בחי' ק"נ עז"א והסירותי בעצמי כו' (ולפעמים כתי' והסיר ה' ממך כל חולי י"ל דחולי הוא בחי' התפשטו' לבד וכמארז"ל זה הרעיון כו'). והנה ידוע דלחמך זו תו' שעז"א ג"כ וברך כו', י"ל שזהו הבירורים בכח התו' שהוא הרחבת מקום הקדושה כו', וכמ"ש במ"א בענין ואלה מוסיף על הראשונים כו', ובכדי להיות ביטול הק"נ לגמרי זהו בכח עצמו' ופנימי' התו' דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו הקדמה למ"ש אח"כ ושמת מעיר לגל מל' דק"נ שמסתיר על גילוי הפנימיות דוקא, וכשתתבטל יבא משיח גילוי עתיק ויהי' מלכותו מלכות עלם, וגם דלאום מלאום יאמץ, יתרון האור מהחשך, ובכדי שיתבטל מל' דק"נ צ"ל גילוי או"ח, ועבדתם את ה' אלקיכם שלישי המדבר שיהי' גילוי ש' הוי', וברך הוי' את לחמך, מהעלם אל הגילוי, גם לחמך הבירורים שע"י התו' שזהו רק שמרחיב מקום הקדושה, והסירותי מחלה ק"נ שיעקר לגמרי זהו והסירותי בעצמי.</p></p> <p class=bodytext>קפו) <span class=cup>ועד"ז</span> יובן כאן דבכדי לעשות נס בהיפך הטבע כמו להפיל שר דק"נ הי' צריך להמשיך אור חדש כו', ועז"א בנבואתו פסוק דה' אלקי אתה ארוממך להעלות הכל לעצמו' אוא"ס ב"ה להמשיך משם אור חדש זה כו', ובאמת המשכת אור חדש זה הוא הגבה למע' מאד על כל המשכת אורות שנמשכו גם ביצי"מ כו', וכמ"ש הרמ"ז ס"פ בא ד"מ ע"ב ההפרש בין משה למשיח, דמשה המשיך מבחי' פנימי' אריך שהוא חיצוני' עתיק ומשיח ימשיך בחי' פנימי' עתיק ממש, וי"ל דזהו מה שע"י משה נתגלה בחי' מטר דתו' שזהו בחי' ז"ת דעתיק, וכידוע בענין גשם שזהו אור שבעת הימים כו', והגם דבאמת במ"ת ניתן הכל שהרי לא יהי' מ"ת עוד הפעם כו', ולכן פעל משה בנשמו' הגבוהות עכ"פ להיות תורתן אומנתן דהיינו המשכת התו' כמו שהיא בשרשה ומקורה בעצם התענוג הפשוט</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעט</div></p> <p class=bodytext>העצמי כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ מה שבא בהתגלו' הוא בחי' מטר דתו' דהיינו בחי' חיצוני' התו' מה שבא בהשגה כו'. ומשיח יגלה בחי' פנימי' התו' בחי' טל תו' שזהו בחי' ג"ר דעתיק כו', והיינו כמו שהתו' היא בבחי' חכה"ק דא"ק תענוג העצמי כו' (וי"ל ג"כ שזהו בחי' קוב"ה דאסתכל באורייתא דהיינו בחי' א"ס המתלבש בחכ' דא"ק ובפנימי' התו' כו'). ואופן הגילוי יהי' בבחי' ראי' ממש והוא בחי' ראיית המהות כמו ראיית העין כו', ויהי' בשוה בכאו"א מישראל כו', והיינו מפני שיהי' הגילוי מבחי' עצמו' א"ס ממש כו'. והמשכה זו היא ע"י ה' אלקי אתה ארוממך ואזי יומשך מפנימי' עתיק כו', וזהו שאומר אח"כ אודה שמך פי' להמשיך האור החדש הזה גם בבחי' המל' דאצילות שנק' שמך בכדי שיהי' הגילוי בבי"ע כו'. ומש"א אודה הכוונה היא בבחי' המשכה לא לענין העלאה כי אחר שאמר ארוממך בהעלאה כו' אמר אודה שמך למטה ג"כ כו', ואומר אודה להיות כי הודאה הוא בבחי' עצמות כו' כידוע בענין ברכה והודאה כו', רק שבכ"מ הודאה היא בבחי' העלאה וכאן הכוונה על ההמשכה כו'. ועוי"ל מ"ש</p> <p class=bodytext>אודה שמך להיות דהמשכת אור חדש אינו מאיר עדיין בבחי' פנימי' כו', דההמשכה בפנימי' יהי' כאשר יתבטל מל' דק"נ לגמרי כו', וכאן ההמשכה הוא בכדי לפעול הביטול כו', וכידוע דבכל המשכה שע"י עבודה בהסרת ההעלמות הנה בכדי להסיר ההעלמות ההמשכה היא ממדרי' זו גופא כו', וכמו"כ כאן המשכת האור חדש הוא בכדי לבטל ק"נ כו', הרי ההמשכה אינו עדיין בבחי' פנימי' ע"כ או' ע"ז אודה כו', וההמשכה היא מבחי' מל' דוקא שז"ע אודה שמך כו', והוא בחי' המשכת אור חדש זה גם בבי"ע להיות נס בפו"מ כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש כי תצא למלחמה על אויביך, אויביך הוא הנה"ב והיציאה למלחמה הו"ע בירור הנה"ב כו', דהנה ידוע שיש ב' אופני בירור והן הבירור דתפלה ובירור דתו' כו', דהבירור דתפלה הוא בדרך מלמטלמ"ע, דתפלה נגד קרבנות תקנו. וענין הקרבנות הוא שמקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח ונכללת באש שלמע' שז"ע אש אוכלה אש כו', דהנה החי הוא בחי' אש וכידוע דד' מדרי' דצח"מ הן כנגד ד' בחי' ארמ"ע והחי הוא בחי' אש כו', וכשנכלל החי באש שלמע' הו"ע אש אוכלה אש כו'. וכמו"כ הנה"ב הוא בחי' אש והו"ע חמימות התאוה ורתיחת הדמים בענינים הגשמי' כו', וע"י שמתבונן בהתבוננו' אלקי ומתעורר באה' ברשפי אש כו' כ"ז שורף ומכלה את האש דנה"ב כו' וכמ"ש במ"א, אך כ"ז הוא בדרך מלחמה להיות שבנה"א מה שבא לברר את הנה"ב ה"ז מדרי' התחתונות דנה"א, שהן בבחי' שייכות אל הנה"ב כו', ואופן הבירור הוא בבחי' התלבשו' שמתלבש ונתפס בהנה"ב לבררו כו' כנודע וע"כ הוא בדרך מלחמה כו'. ועז"א כי תצא למלחמה על אויבך כו', ואח"כ או' ונתנו ה"א בידיך שזהו הבירור</p> <p class=bodytext>דתו' שהוא בדרך מלמעלמ"ט כו', וענין הוי' אלקיך הו"ע תומ"צ דהוי' הו"ע התו' דאורייתא מחכ' נפקת והוי' בחכ' כו', ואלקיך הו"ע המצות דרמ"ח פקודין הן רמ"ח אברי' דז"א כו', ועז"א ונתנו ה' אלקיך כו', שהבירור הוא בדרך מלמעלמ"ט כו' (שגם הבירור דמצות הוא בדרך מלמעלמ"ט וכמשנת"ל ד"ה שופטים), להיות שזהו ע"י התגלו' הנה"א כו'. הגם שזהו ג"כ במדרי' נר"ן כו', מ"מ ה"ז במדרי' גבוהות שהכחות דנה"א הן בהתגלות כו', וגם שזהו ע"י התו' כו', ע"כ הוא בדרך מלמעלמ"ט כו'. ועז"א ושבית שביו שביו של אויב כו', דע"י ב' הבירורים דתפלה ותו' הוא רק שלוקחים שביו של אויב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפ</div></p> <p class=bodytext>היינו מה שבא בדרך שבי' בהנה"ב מהכחות דנה"א כו'. דהנה ידוע דהחיות דישראל הוא מנה"א דוקא, וכאשר משתמש בכחותיו בענינים הגשמי' ובדבר תאוה עי"ז נשבאים הכחות דנה"א בנה"ב כו', דכשם שהוא בהטוב דכאשר משתמש בכחותיו בקדושה ברצון ובחשק ה"ז עילוי דנה"א, ולהיות שיש בזה השתתפות הכחות הטבעים הרי גם הכחות דנה"ב נכללי' בנה"א ומתעלים בקדושה כו', כמו"כ הוא להיפך שע"י העסק בהענינים החומרים גם הכחות דנה"א הן בבחי' שבי' בזה כו', וז"ע שביו של אויב כו'. וע"י התו' ותפלה לוקחין שביו של אויב כו' שמבררים הכחות דקדושה כו', אבל הנה"ב עצמו אינו מתהפך בזה לקדושה כו'. ואח"כ או' וראית בשבי' אשת יפ"ת שזהו כדאי' בת"ז דמאן דקטל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא כו', פי' דקטיל לחויא היינו שהנה"ב נהפך לטוב שזהו ביטול דמל' דנוגה לגמרי כו', שעי"ז נעשה רוממות המל' דקדושה שהיא הנה"א כו'. דעיקר זה יהי' לעתיד שז"ע ועת"י יתיב מלכותי' מלכות עלם כו', וכמו"כ גם עכשיו בנשמות הגבוהות דקטלי לחויא כו'. וזהו כי תצא למלחמה על אויבך דהיינו בתפלה</p> <p class=bodytext>דשעת צלותא שעת קרבא כו', ונתנו ה' אלקיך בידיך ע"י הבירור דתומ"צ שהוא מלמעלמ"ט כו', ובכ"ז ושבית שביו רק שביו של אויב שהוא הרחבת מקום הקדושה לבד כו', ואח"כ וראית בשבי' אשת יפת תואר היינו מאן דקטיל לחויא בבחי' אתהפכא חשול"נ, עי"ז יהבין לי' ברתא דמלכא דהו"ע מלכותי' מלכות עלם כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכמו"כ לבטל מל' דק"נ הוא ע"י המשכה מעצמות למעלה גם מההמשכה דיצי"מ, דמשה המשיך פנימיות אריך, ולכן ע"י נתגלה רק חיצוניות החורה, ובהעלם גם הפנימיות, והו"ע תו"א, ומשיח יגלה פנימיות התורה ג"ר דעתיק, ויהי' בבחי' ראי' בכאו"א, וזהו אודה שמך גילוי הפנימיות במל', ונא' אודה דבעצמות הוא בחי' הודאה, גם י"ל שנמשך בבחי' מקיף להיות ביטול ק"נ, ואח"כ יהי' בבחי' פנימיות. וזהו כי תצא למלחמה הבירור מלמטלמ"ע, ונתנו ה"א בידיך הבירור מלמעלמ"ט, ומאן דקטיל לחיויא מל' דק"נ יהבין לי' ברתא דמלכא ממ"ע.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>