המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ תבוא, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/47/index.htm">בס"ד. ש"פ תבוא, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ תבוא, תער"ג</h3><div class=pageno>שפ</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>את</span> ה' האמרת היום להיות לך לאלקים כו', ולשמור חוקיו ומצותיו כו', וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו כו', הנה האמרת והאמירך הן ל' שבח והוא שבח נש"י להקב"ה ושבח הקב"ה לנש"י כו'. והקשה באוה"ח מהו אומרו לשמור כל מצותיו בשבח הקב"ה לישראל כו', דהנה בשבח ישראל להקב"ה ניחא או' ולשמור חוקיו ומצותיו דהיינו שמקבלים עליהם עומ"ש ותומ"צ כו', אבל בשבח הקב"ה לישראל מהו"ע ולשמור כו'. והנה רז"ל בגמ' דברכות אמרו אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה א' בעולם, אתם עשיתוני חטיבה כו' שמע ישראל כו' ה' אחד, אף אני אעשה חטיבה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפא</div></p> <p class=bodytext>כו' ומי כעמך כישראל גוי אחד כו', וצ"ל שייכות הענינים דה' אחד וגוי אחד זל"ז כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל במ"ש ה' אלקי אתה ארוממך דג' תי' ה' אלקי אתה כולל כל ההשתל' דע"ס דאצי', ה' הוא חכ' דהוי' בחכ' אלקי בינה אתה חסד ומל', ופי' ארוממך לרומם כללו' ההשתל' בבחי' רוממות הכתר ע"י המס"נ דק"ש למסור נפשו באחד ואה' דבכל מאדך כו', ועי"ז נמשך גילוי אור חדש מבחי' רוממות הכתר בכדי לבטל בחי' מל' דנוגה שעז"א ושמת מעיר לגל כו', דבכדי שתהי' ההמשכה זהו ע"י העלאה בתחלה שמרומם בחי' ההשתל' ברוממות הכתר עי"ז נמשך גילוי האור חדש כו', וזהו אודה שמך שהוא בחי' המשכת האור בבחי' שמך בחי' המל' בכדי שיהי' הגילוי בבי"ע להיות הנס בפו"מ בבחי' ביטול הנוגה כו'.</p> <p class=bodytext>קפז) <span class=cup>ואחר</span> זה או' כי עשית פלא עצות מרחוק כו', ופי' בזהר כסוייא ולבושא לאתלבשא נהורא סתימא עמיקא וטמירא בכסוייא דנהורא אחרא כו', והיינו דפלא הוא בחי' כיסוי ולבוש לנהורא סתימא כו', וזהו כמ"ש בזהר בלק דר"ד ע"ב גבי נהורא קדמאה כו' דלא הוה יכלין עלמא למסבלי' מה עביד קוב"ה עבד נהורא לנהורי' לאתלבשא דא בדא כו'. והענין הוא כמ"ש הפרד"ס שער ס' האצי' פ"ד בענין השתל' הספי' מהכתר אל החכ' ומחכ' לבינה כו', שכ"ז הוא בכדי שיתגלם האור בכדי שיהי' בבחי' מציאו' כו', דהאורות כמו שהן ה"ה בבחי' פשיטו' ואין העולמות יכולים לקבל אור כזה כו', וע"י ס' ההשתל' מהכתר אל החכ' ומחכ' לבינה כו' מתגלם האור שנעשה בבחי' מציאו' אור שביכולת העולמו' לקבלו כו'. ובשער טעם האצי' פ"ו כ' שבסדר האצי' מתרחק האור משרשו ומקורו ועי"ז הוא שנעשה מדרי' פרטי' כו', וכן כל מדרי' מתחלקת לפרטים כו', דהאור כמו שהוא כלול במקורו אינו ניכר המדרי' פרטי' שבו (וכמשנת"ל פי"ט ופכ"א בענין ע"ס הגנוזות) וכל מדרי' הוא בבחי' כללית כו', וע"י שנתרחק</p> <p class=bodytext>האור ממקורו (דגם התגלו' הראשונה היא ריחוק ממקורו, והיינו מפני שכל התגלות הוא ע"י הצמצום דקודם הצמצום הי' הכל כלול בעצמותו ית', וע"י הצמצום הוא היציאה והתגלות חוץ לעצמותו כבי', וזהו דגילוי הקו בראשית המשכתו היא בבחי' ריחוק ממקורו (הגם שנוגע ודבוק במקורו ה"ז ע"י הפסק הצמצום כו'). ולבד זאת הנה כל התגלות אפי' בחי' גילוי מההעלם ה"ז בחי' ריחוק ממקורו, וכמו בענין אצי' דהתגלות האור מאוא"ס המאציל ה"ז בחי' ירידה, וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי' בענין וירדתי ואצלתי מהרוח אשר עליך אוריד ואמשיך בחי' שלך למטה ממדריגתך, הרי דאצי' רוחו של משה הוא בחי' ירידה בהאור לגבי שהי' כלול ברוחו של משה כו', דכמו"כ הוא בענין האצי' דהאור כמו שכלול במקורו באוא"ס המאציל הוא במעלה עליונה יותר וההתגלות הוא בחי' ירידה בהאור, והוא דבעצם מעלתו אינו כמו במקורו, וגם שנעשה בבחי' מציאות אור כו' (ועמשנת"ל פכ"ט). והנה בע"ח שער הנקודים פ"ב דהצמצום הוא בשביל האצי', והיינו דאור האצי' הוא שבא ע"י הצמצום כו', וכ"ה בתו"א ד"ה הנ"ל, ומ"מ</p> <p class=bodytext>במדרי' פרטיות הרי אצי' הוא בחי' גילוי ההעלם, וכן הקו בכלל הוא בבחי' גילוי ההעלם ממקורו, וכמשנת"ל פי"ח דבשרשי האורות הצמצום הוא בבחי' מיעוט לבד כו' וההתגלות היא בחי' ירידה לגבי מקורו כו', וכל מה שיורד ונמשך ה"ה מתרחק יותר ממקורו ועמ"ש בסי' בד"ה להבין ענין כד אנת תסתלק) עי"ז ניכר כל מדרי' פרטי' שבאור וכל מדרי' בא בבחי' התחלקו' כו'. וה"ז</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפב</div></p> <p class=bodytext>כמ"ש בע"ח שע"י הקו נעשה מעומ"ט כו', דלהיות שבקצהו העליון נוגע ודבוק באוא"ס ובקצהו התחתון אינו נוגע ודבוק כו', לכן כל מה שמתרחק ממקורו ה"ז בבחי' מטה לגבי המעלה כו' ועי"ז נעשה ההתחלקות למדרי' פרטי' כו' (ועמש"ל פל"א דהקו הוא בבחי' נקודות פרטי' כו'), וע"כ כל מדרי' כשמלבשת המדרי' העליונה ממנה ה"ז נעשה לבוש והעלם לאור העליון כו', ואין הכוונה בבחי' לבוש המעלים ח"ו, כ"א מה שבא האור באופן אחר מכמו שהוא במדרי' העליונה כו'. דז"ע ההתלבשו' דכאשר המדרי' העליונה מתלבשת בהמדרי' התחתונה ה"ה נעשית כמהות המדרי' התחתונה כו', וכמ"ש בע"ח בענין מעבר והתלבשו' כו'. והגם דבהתלבשו' הוא שהמדרי' המתלבשת באה בהתגלו' בהמדרי' התחתונה כו', הנה אדרבה דוקא ע"י שבאה בהתגלו' בההתלבשו' עי"ז דוקא היא נעשית כמהות המדרי' התחתונה כו'. וגם זאת הוא בהתלבשו' שהמדרי' תחתונה מתעלה במדרי' ע"י שמתלבש בה המדרי' העליונה כו', ומ"מ המדרי' העליונה היא כמהות המדרי' התחתונה כו' וכמ"ש במ"א. דכמו"כ הוא גם בענין השתל' הכתרים זמ"ז דע"ה דשם אינו</p> <p class=bodytext>שייך בחי' התלבשו' (אדרבה שם הוא בבחי' התכללו' שהעליון מעולה כו', והעיגול תחתון כלול בהעליון שהוא מה שנכלל ובטל להעליון כו'), מ"מ ע"י שמתרחק ממקורו מתמעט האור, וז"ע הכתרים הפרטים כמו כתר דאצי' וכתר דברי' כו' (ובאצי' גופא כתר דז"א וכתר דנוק') דע"ה שכ"ז הוא בחי' כתר (היינו שאין בזה התחלקו' בעצם המהות כמו המעומ"ט דבחי' או"פ שהוא שמחולקים בעצם מהותן כו', משא"כ בהאו"מ דהמעומ"ט הוא בבחי' מיעוט לבד כו' וכמשנת"ל פרק פ'), מ"מ הם במדרי' פרטי' כו', וכמשנת"ל מפס"ד עד פע"ח בענין המקיפים פרטי' דאבי"ע כו'. ועד"ז יובן כאן מ"ש בזהר כסוייא ולבושא לאתלבשא כו' שזהו בכדי שיהי' אפ"ל הגילוי כו' (וכאן הוא בבחי' או"פ רק שזהו בבחי' עצמו' האור כו', וע"כ סדר ההתלבשו' בזה אינו בבחי' התלבשו' ממש (וקרוב יותר לענין השתל' הכתרים כו'), כ"א הוא מה שהעצם נעתק ונמשך ממדרי' למדרי' כו' (וזה למע' במדרי' גם מכענין השתל' הכתרים כו'), וכמו בחי' האין העצמי דכתר כשנמצא בין הנאצלי' הוא בבחי' אצי' (והיינו בחי' הפנימי' והעצמי' דאצי' כו'), וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו, וכמשי"ת).</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ואו' כי עשית פלא, ופי' בזהר כסויא ולבושא לאתלבשה נהורא סתימא כו', דפלא הוא בחי' לבוש לנהורא סתימא, דהנה השתל' הספי' הוא בכדי שיהי' האור בבחי' מציאות, דכמו שכלול במקורו הוא לא במציאות ובבחי' אחדות, ובהתגלות יורד ממדריגתו ובפרט שההתגלות היא ע"י הצמצום, נעשה בבחי' מציאות ובהתחלקות מדרי', וכל מדרי' היא לבוש למדרי' העליונה, דהתלבשות הוא בחי' התגלות פנימי בהמדרי' שלמטה ועי"ז נעשה כמהותה, דכן הוא גם בהשתל' הכתרים זמ"ז, וכמו"כ הוא בהמשכת האור דעצמות אוא"ס (רק שבזה ההמשכה היא העצם שנעתק ונמשך).</p></p> <p class=bodytext>קפח) <span class=cup>והענין</span> הוא דמ"ש כי עשית פלא הוא שמפרש סדר המשכת האור חדש מאוא"ס ב"ה שנמשך ע"י או"א וזו"נ, שבכדי שיוכלו זו"נ לסבול האור צ"ל מתלבש תחלה בחכ' ואח"כ בבינה, וע"ז מתחיל לפרש כי עשית פלא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפג</div></p> <p class=bodytext>עצות מרחוק אמונה אומן, ופי' כי עשית פלא, דהנה ידוע דחכ' נק' אלף מל' אאלפך חכ' שהו"ע אולפנא ולימוד כו', ובגמ' שבת דק"ד ע"א אי' אלף בית אלף בינה והיינו שהחכ' נק' אלף ע"ש שמלמדת את הבינה, והענין הוא עד"מ הרב המלמד את תלמידו הרי מגלה לו שכל וסברא עמוקה וחדשה שלא הי' ביכולתו להשיגה הרי שהרב מגלה לו התחדשו' ממש כו', דזהו עיקר ענין ההשפעה מה שהרב מגלה לו ענינים חדשים שמעצמו לא הי' בא עליהם כלל כו', וגם מעמידו על בורי' שלא יכשל בה בטעות לעולם כו'. וכך בחי' החכ' מלמדת את הבינה, שהרי כל השגה דבינה הוא מנקודת החכ' הרי הבינה מקבלת מאור החכ' כו' (ועמ"ש מזה בד"ה תקעו עת"ר), וא"כ לכאו' בינה היא כמו בחי' כלי המקבל והאור הוא מבחי' החכ' וז"ע הלימוד כו', וכמו עד"מ ברב ותלמיד הרי אינו מתהווה מהות השכל של התלמיד מן הרב שכבר יש שכל להתלמיד ומשו"ז יכול להיות תלמיד ומקבל מהרב כו', ומ"מ הרי לא נתפתח שכלו עדיין (שכ"ה בכל תלמיד לפ"ע הרב כו'), וגם אינו יודע עדיין השגת הענין כו', והרב הוא שמלמדו שמפתח כלי שכלו</p> <p class=bodytext>והשגתו שיהי' כלי לקבל כו', והוא התפתחות כלי ההשגה אל הענין השכלי שיהי' לו השגה בכלל בהשכלי הזה (ובד"כ הוא רק שיהי' לו שייכות אל זה השכלי), שזהו ג"כ ע"י ההשפעה שמשפיע לו ענינים שהן כעין הקדמה שבזה מתפתח שכלו והשגתו בענין השכלי הזה כו' ומגלה לו ומלמדו הענין שכלי ואיך להשיגו כו'. ועד"ז הוא בבחי' חו"ב, דע"ה דבינה הו"ע השגה מ"מ גילוי ההשגה וענין המושג שזהו בחי' האור הוא מבחי' החכ' כו', והיינו דבינה הוא כמו כח היולי והיא העילולית להשיג כו', וגילוי ההשגה דבינה והאור המושג הוא מבחי' החכ' כו', והיינו דמ"ש בע"ח דאוא"ס מאיר בכתר וחכ' בקירוב מקום ובבינה בריחוק מקום כו', ומבו' במ"א שכ"ז הוא בהמשכת האור הא"ס כמו שבא ונמשך ממדרי' למדרי' כו', ובבינה הוא בריחוק מקום דהיינו להיותו בבחי' השגה כו', ה"ז בא לבינה ע"י בחי' החכ' כו'. אמנם ממ"ש כאן נר' דמה שהחכ' מלמדת את הבינה הוא שפועל התחדשות דבר בבינה כו', וכמו במשל דמשפיע ומקבל הרי המשפיע מגלה לו ענינים חדשים שהמקבל לא הי' בא עליהם מעצמו, כמו"כ צ"ל בדוגמא</p> <p class=bodytext>כזאת בחו"ב דהחכ' עושה התחדשו' בבחי' בינה מה שאין בה מצ"ע כו' (הגם דלמע' א"ז כמו למטה במשפיע ומקבל שהמקבל יש בו ג"כ ב' הכחות דחו"ב כו', וא"כ מה שהמשפיע מחדש לו היא התחדשות הענינים בהשכל מה שבכח חו"ב שלו לא הי' בא ע"ז כו', אבל למע' הרי בינה הו"ע ההשגה, ולהיות גילוי ההשגה והאור המושג הוא ע"י החכ' כו', וזהו ההתחדשות כו' (וכמו שאא"ל נהר בלא מעין כו' וכמ"ש במ"א דדוקא בכחות הנעלמים הכחות דחו"ב אינם תלוים זב"ז כו'). מ"מ צ"ל דהכוונה היא בענין הלימוד שהחכ' עושה התחדשות בבחי' בינה מה שאין בה מצ"ע כו', וצ"ל דבהעלם יש בבינה הכח ע"ז (וכמו בהמקבל שזהו דוקא כשהוא עלול אל ההתחדשות כו'), והיינו משום דבשרשם הרי הבינה היא כמו החכ' כו' וכמ"ש במ"א), וצ"ל מהו ההתחדשות. וילה"ק מה דאי' בירושלמי סנהדרין פ' חלק ע"פ דברי חכמים כדרבונות ג' שמות יש לו מרדע דרבן ומלמד כו', מרדע שמורה דעה בפרה, דרבון שהוא משרה בינה בפרה, מלמד שהוא מלמד את הפרה לחרוש בשביל ליתן חיים לבעלי' כו', אם לפרתו עושה אדם דרבן ליצרו הרע כו' עאכו"כ, וקאי על התורה שמורה דעה ומשרה בינה ומלמד כו', וי"ל שהן נגד ג' בחי' חב"ד כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפד</div></p> <p class=bodytext>ומלמד הוא בחי' החכ' וכמ"ש והחכ' תחי' כו'. ולהבין ג' מדרי' אלו בנפש, הענין הוא דהנה ידוע דשרש נה"ב הוא מפני שור שבמרכבה, ושרש הנה"א הוא מבחינת אדם שעל הכסא ושרשו הוא מבחי' החכ' וכמ"ש בסש"ב דשרש כל הנשמו' הן מבחי' החכ' כו', ואפי' נשמו' דבי"ע שנק' בשם זרע בהמה ג"כ יש בהם מבחי' חכ' דאצי' שבה שורה אוא"ס ב"ה וכמ"ש בסש"ב פי"ח, ובכאו"א מישראל יש בהם הביטול דבחי' חכ' שהוא להתבטל במציאו' ממש באוא"ס ב"ה, וזהו בטבע בנשמה דשם טבע הוא שם המושאל על כל דבר שלמע' מטו"ד כו', רק שהיא מוסתרת בנה"ב ועש"ז נק' אה' מוסתרת כו' כמש"ש פי"ט. ובכדי להוציא אה' זו מההעלם אל הגילוי, וכ"ש בכדי לפעול הביטול דבחי' ביטול היש בנה"ב כו', זהו ע"י התו' שנק' עוז ותושי' שפועלת בנה"א ובנה"ב כו', היינו שפועל התגלו' הנה"א להיות התגלו' האהבה מוסתרת הנ"ל, ופועל החלישות בנה"ב להיות בו ביטול היש כו', וזהו בד"כ בחי' הלימוד דתו' מה שפועל בנפש האדם.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> פלא אותיות אלף, א' ב' אלף בינה, וכמו עד"מ הרב שמחדש בשכל התלמיד, כמו"כ בחו"ב לבד מה שבינה מקבלת מאור החכ', דאוא"ס בבינה הוא ע"י חכמה, וכמו שא"א להיות נהר בלא מעין, הנה החכ' מחדשת דבר בבינה, ויקדים ענין מלמד דרבן מרדע חב"ד, והוא בנפש שהתורה מתשת כח הנה"ב, ונותנת עוז לנה"א להיות התגלות האהמ"ס ולפעול הביטול בנה"ב.</p></p> <p class=bodytext>קפט) <span class=cup>אמנם</span> בד"פ יש בתו' ב' מדרי' תושב"כ ותושבע"פ, דתושב"כ הוא בחי' חכ' ברורה והיינו שבאה מלמע' בבחי' גילוי אור כו' וה"ז לימוד לנה"א כו', ותושבע"פ הוא לימוד לנה"ב כו'. דהנה בתושבע"פ הרי אור החכ' אינו מאיר בגילוי ממש רק שע"י ריבוי העלמות והסתרים שהם הסתירות והקושיות ועי"ז בא התגלו' אמיתי' אור החכ' כו', משא"כ בתושב"כ אור החכ' היא בגילוי שלא בא בהעלמות והסתרים כלל כו'. והענין הוא דהנה התו' בכלל היא בחי' ש' מ"ה דאורייתא מחכ' נפקת דחכ' הוא בחי' מ"ה כו', רק דתושבע"פ הוא בחי' הארה משם מ"ה שירד ונתלבש בבחי' עה"ד טו"ר לברר בירורים כו', ותושב"כ הוא בחי' ש' מ"ה בעצם שלא בא בבחי' התלבשו' כו', וזהו דתושב"כ נק' עה"ח ותושבע"פ נק' עה"ד, ומבו' באגה"ק סי' כ"ו דבאמת גם תושבע"פ הוא בחי' עה"ח רק שנתלבשה בעה"ד כו' (ומבו' שם דתושב"כ הוא בחי' ז"א שלא בא בהתלבשו' ותושבע"פ בחי' מל' המתלבשת בק"נ לברר כו'), וידוע דש' מ"ה הוא בחי' ביטול בעצם היינו ביטול אמיתי שמצד עצמו' אוא"ס ב"ה כו', וז"ע חכמה כח מ"ה</p> <p class=bodytext>להיות שבחכ' שורה אוא"ס אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וע"כ החכ' היא בבחי' ביטול במציאו' ממש כו'. והענין הוא דהנה ידוע בענין אל דעות הוי' שהן ב' דעות ד"ע וד"ת, דהדעה העליונה היא איך שכולא קמי' כל"ח והיא הדיעה דאוא"ס ב"ה דהכל בבחי' אין ואפס קמי' כו', אבל בנבראים מצ"ע אא"ל בהם דעה זו, שהרי הדעת שלהם הוא ע"פ השגתם ואא"ל בהם ההשגה איך שהכל אין ואפס שה"ה נמצאים בבחי' מציאו' דבר כו', וגם ההשגה גופא היא בבחי' מציאו' דבר דכל השגה היא יש כו' כנודע, ואיך יכול היש לתפוס את האין כו', וע"כ הנבראים אינם משיגים גם המציאו' דאין ואפס וכ"ש המהות כו'. וכמו שאין אנו משיגים איך הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפה</div></p> <p class=bodytext>למע' מן המקום והזמן מפני שאנו נתפסים במקום וזמן כו', והגם שנת"ל פקס"ח שאפ"ל קצת השגה בענין מקום מכחות הנפש שכמה כחות נמצאים במקום אחד כו', הנה לבד זאת שזהו ההשגה רק במציאו' דמקום רוחני לא במהות הדבר כו', הנה כ"ז הוא ענין המקום רק שהוא מקום רוחני כו', אבל בלי מקום לגמרי (כמו באצי' וכ"ש למע' מאצי' כו') אין אנו יודעים גם המציאות כו', וכמו"כ אין אנו משיגים בענין אין ואפס מה הוא גם המציאו' כו', דכל מה שאנו מציירים בחי' אין ה"ז בחי' מציאו' באמת כו'. דהנה מה שאנו יודעים בחי' אין הוא בענין האור להיות דאור הוא בחי' אין כידוע, הנה לבד זאת שאין אנו יודעים מהות האור כלל, ומה שאנו מציירים ענין האור הוא מענינים גשמי' כמו מהאור שאנ"ר אור היום ואור השמש כו' או מאור השכל וכה"ג, הרי כ"ז אור הנתפס בגשם כו', וכאשר מזה אנו יודעים ענין האור האלקי הרי כמה שנשלל מזה ההגשמה והחומרי' (שמצד המשל) כו', הרי מ"מ ה"ז בא בהגשמה אצלנו מאחר שאנו תופסים בזה ע"י ענינים הבאים בהגשמה כו' (וגם ההשגה גופא היא יש כו'), וע"כ</p> <p class=bodytext>א"א לנו לידע אמיתית ענין האור במהותו כלל כו' (ומ"מ אפ"ל קצת ציור במציאו' ענין האור כו', ובאמת זהו רק בדרך השערה לא בדרך השגה כו'). לבד זאת ה"ז שהאור הוא בבחי' אין אין אנו יודעים כלל גם לא מציאות הענין, שהרי נודע דאמיתית הענין מה שהאור הוא בחי' אין ה"ז לגבי מקורו כו', שהרי האור בעצם ה"ה בבחי' מציאו' אור עכ"פ כו', רק הוא בחי' אין לגבי מקורו, דלהיותו דבוק במקורו נרגש בו הדעה האמית' כמו שהוא באוא"ס המאציל דכולא קכל"ח שעי"ז האור גופא הוא בבחי' כלא כו', אבל א"ז בהאור מצ"ע כ"א מצד מקורו המאציל עליון כו', וענין האין דהאור כמו שהוא מצד המאציל (שז"ע ביטול האמיתי) אין אנו יודעים כלל אפי' בהשערה כו' (דבענין האור יכול להיות השערה עכ"פ, וזהו ידיעתינו בבחי' אין להיות שהאור הוא אין כו', אבל באמית' ענין האין דהיינו הביטול בהאור מצד מקורו המאציל שז"ע ד"ע כו' אין אנו יודעים כלל כו'), והיינו שהנבראים מצ"ע אינם משיגים את הדיעה העליונה איך שהכל אין ואפס כו'. וע"ה שג"ז יוכל להיות מושג בשכל איך שמצד עצמו'</p> <p class=bodytext>אוא"ס אין העולמו' וההשתל' בבחי' מציאו' כלל שז"ע ההתבוננות דה' אחד כו', זהו רק ההשגה לבד, אבל שיהי' בדרך הנחה במוחו ובהרגש הענין ומכ"ש שיהי' הביטול באופן כזה, א"ז בנבראים מכח עצמן כו'. ומה שמושג בנבראים הוא בחי' ד"ת שהן בבחי' מציאו' ושכח אלקי מהוה ומחי' אותם כו', והוא בהאור האלקי שבא בבחי' התלבשו' בעולמו' ונבראי' שמהווה את העולמו' ומחי' אותם כו', שבזה יכול להיות השגת הנבראים כו', וההשגה הוא מהנבראי' עצמן שהרי אין דבר עושה א"ע וכמשנת"ל פק"נ ואינו חי מעצמו, ובהכרח שיש בו כח אלקי המהווה ומחי' אותו כו' ומבשרי אחזה כו'. וע"י ההתבוננו' בזה נעשה הענין בקירוב אליו כו', דלולא ההתבוננו' הגם שיודע איך שאלקו' מהווה את העולמו' ומחי' אותם כו', הרי הידיעה הוא בריחוק אצלו ואינו פועל בו דבר כו', וע"י ההתבוננות בהעמקת הדעת נעשה הידיעה בקירוב אליו ונרגש בו ופועל בו הביטול כו', ובפרט כאשר מתבונן באופן האור והחיות האלקי שבכל עולם ועולם כו', הרי ניתק עי"ז מעניני העולם וכל חפצו ורצונו הוא באלקו' כו', וכ"ז הוא</p> <p class=bodytext>בחי' ד"ת שהביטול בזה הוא בבחי' ביטול היש לבד כו'. אבל בחי' ד"ע והביטול שבזה א"ז בנבראי' מצ"ע כ"א כאשר נותנים מלמע' ידיעה והשגה זו וביטול זה כו', ומה שנותנים זה מלמע' זהו רק בנה"א שיש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפו</div></p> <p class=bodytext>לו שייכות עכ"פ לידיעה וביטול זה כו', כי א"א להשיג מה שאינו שייכים לזה כלל, דכל השגת ענין בהכרח שיהי' להמשיג איזה שייכות אל הענין כו', וכמו השגת הנה"א שהוא רק באלקו' ואין לו שום שייכות להשגת ענין הטבעי' כלל מצ"ע כו', והנה"ב להיפך כל השגתו הוא בעניני הטבעי' ואין לו שום שייכות בהשגה אלקית כו', והקישור והחבור דנה"א עם הנה"ב שהנה"א ישיג אלקו' בענינים הטבעים כו', והנה"ב יהי' לו ג"כ השגה באלקו' ה"ז רק בכח הא"ס המפליא לעשות לקשר רוחני' בגשמי' כו'. וכמו"כ יובן דהידיעה והביטול דד"ע יכול להיות רק בנה"א מפני שיש לו שייכות בכלל לאלקו' ובפרט ששרשו מאלקו' שלמע' מגדר עולמו' כו', וכידוע שהנשמו' הן בבחי' המשכה עצמי' רק שנעשו בבחי' מציאו' בפ"ע כו', וע"כ הנה"א נותנים מלמע' הביטול דד"ע איך שכולא קכל"ח כו', וזהו ע"י תושב"כ שהיא המשכת בחי' ש' מ"ה, והיינו ההמשכה מלמע' להיות בחי' הביטול הזה כו', דהרי תושב"כ הוא שניתנה מלמע' והיא דבר ה' למשה לאמר לכל ישראל כו', דגם אותיות התורה הן אותיות עליונים שניתנו מלמע' והן</p> <p class=bodytext>בחי' אותי' דמ"ה כו'. וכנודע דבש' מ"ה יש בחי' אור וכלי כי אא"ל אור בלא כלי, דכל אור הנמשך ומתגלה בהכרח שיהי' לו כלי שבזה הוא נאחז ועי"ז הוא הגילוי שלו כו', וז"ע אותי' דמ"ה שהן המביאים לידי גילוי אור הביטול דש' מ"ה כו', והן הן אותיו' התו' שהן המביאים וממשיכים גילוי בחי' דיעה העליונה להיות הביטול דמ"ה בחי' ביטול במציאות כו', וזהו הלימוד דתושב"כ להמשיך בחי' הביטול דמ"ה שזהו בד"פ בנה"א, דהנה בק"ש יש ב' בחי' מס"נ, למסו"נ באחד ובכל נפשך אפי' נוטל כו', דלמסו"נ באחד זהו בנה"א להיות שבהנשמה יש בה מבחי' החכ' וכמשנת"ל פקפ"ח דכל הנשמות שרשן מבחי' ח"ע כו', והביטול דה' אחד בנשמות זהו שנמשך בהם ע"י התורה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובד"פ תושב"כ היא הלימוד לנה"א, דתושב"כ היא ש' מ"ה שזהו ביטול בעצם, ועי"ז נמשך בנה"א הביטול דיחו"ע, דהנה ד"ע איך שלמטה לא יש בנבראים מצ"ע, שזה היפך מהותם, והשגה היא יש, וע"כ אין משיגים גם מציאות בחי' אין אמיתי (כמו שאינו משיגים אמיתית ענין בלי מקום), ומשיגים מציאות האור (וג"ז רק מאור הגשמי ומאור השכל בדרך השערה בלבד), ואור הוא אין, אך אמיתית האין בהאור שהוא מצד העצמות אינו מושג גם המציאות, רק השגתם הוא בד"ת שע"י ההתבוננות ה"ז בקירוב אליו, וד"ע הוא שנותנים מלמעלה ורק לנה"א שיש לו שייכות עכ"פ להשגה זו, והוא ע"י תושב"כ, דגם האותיות הן אותיות דמ"ה שניתנו מלמעלה, וזהו הביטול דה' אחד.</p></p> <p class=bodytext>קצ) <span class=cup>והנה</span> עיקר הענין דה' אחד הוא בנשמות הגבוהות שלא נסתר ונתעלם בהם האור כו', והיינו שגם בס' ההמשכה שלהם בבי"ע לא נתעלם בהם אור שרשם ומקורם כמו שהן באצי' כו', וי"ל דהעיקר הוא בנשמות דאצי' שהן רק בבחי' מעבר דבי"ע כו', דגם נשמות אלו עם היותם נשמות דאצי' מ"מ בירידתם למטה צריכים להמשכת אור מלמע' להיות בהם הביטול האמיתי דה' אחד כו', והוא ע"י התו' כו', ובפרט לפמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד דנשמות דאצי' גם במקורם באצי' יצאו ונפרדו מהכלים די"ס שבהן מלובש הקו כו', וע"כ בכדי להיות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפז</div></p> <p class=bodytext>בהם הביטול דה' אחד שזהו דוקא בהאור להיותו דבוק במקורו כו' צ"ל ע"ז המשכה מלמע' כו', ובפרט בירידתן למטה שהגם שלא נשתנו ממהותן להיות דבר נפרד כו' וכמש"ש (והיינו לא כמו נשמות דבי"ע שנעשו בבחי' יש נפרד וכמו נבראים דעדאת"ג כו', עם היותם אלקות בעצם מהותם כו', מ"מ הרי בפרט זה נשתנו ממקורם במה שנעשו בבחי' יש כו', דכמו שירדו בבי"ע נק' נבראים דעדאת"ג, משא"כ נשמות הרי גם בפרט זה לא נשתנו שלא נעשו בבחי' נפרד כו', דגם כמו שירדו למטה ה"ה במדרי' עדאתכ"ס ונק' נוני ימא דאזלין ביבשתא כו' כנודע), מ"מ ודאי שנתרחקו ממקורם גם ע"י המעבר דבי"ע כו', שהרי עכ"פ המעבר פועל בהם להיות להם שייכות אל עולם התחתון כו', וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח שהמעבר הוא ג"כ בחי' התלבשות כו', וע"כ צריכים ג"כ המשכה מלמעלה כו'. והנה בסש"ב פכ"א מבואר שגם בהכלים דאצי' הביטול הוא בבחי' ביטול דיחו"ע כו' (וא"כ כמו"כ הוא בנשמות דאצי' שהן כעין אלקות דכלים כו'), הנה לבד זאת שהנשמות כבר יצאו ונפרדו מהכלים כו', הנה הביטול דיחו"ע שבכלים</p> <p class=bodytext>הוא בדרך התכללות היינו מה שכלולים במקורם וממילא אינם בבחי' מציאות כו' כמבו' בסש"ב שם (וגם כאן הכוונה שמצ"ע אינם בבחי' מציאות כו', אבל זה מצד ההתכללות במקורם כו') ועמשית"ל פ', וא"ז כענין הביטול דכולא קמי' כלא כו' שזהו דוקא בהאור להיותו דבוק במקורו ונרגש בו הדיעה האמיתית איך שכולא קכל"ח כו'. וע"כ בנשמות גם נשמות דאצי' להיותם מרוחקים מן הקו הרי מצ"ע לא הי' בהם הביטול הזה כ"א ע"י התו' כו' (והיינו משום שבעצם יש להם שייכות לביטול זה להיותם נשמות דאצי' כו'), ואפשר י"ל דגם בנשמות דברי' ויצי' יכול להיות בחי' הביטול דה' אחד. והענין הוא ע"פ מ"ש בלק"ת ד"ה להבין ענין מי אל כמוך דבאמת הנה"א מצ"ע אפי' היא מדרי' תחתונה מאד ה"ה נפש אלקי' ובטלה באוא"ס ב"ה ממש כנר בפני האבוקה, רק מצד התלבשותה בנה"ב הנה הנשמה שהיא ממדרי' תחתונה ה"ה מלובשת מאד ומושרשת בטבע הנה"ב עד שאינה מתפעלת מדברים דקים ורוחנים ואינה בטלה כ"כ באוא"ס שלמע' מהשתל' שאינו מאיר לה אלא בריחוק מקום כו', דלפי שהנשמה היא בבחי' גסות הרוחני'</p> <p class=bodytext>ומושרשת למטה בטבע נה"ב ע"כ אינה מתפעלת כו', והיינו בנשמות שהן מבחי' עקביים שזהו בחי' עשי' בכלל, דלהיותן ממדרי' הנמוכות ונתפסים בגשם למטה אין בהם כ"כ בחי' הביטול לאוא"ס שלמע' מהשתל' שזהו הביטול דיחו"ע כו' (ומ"מ יש בהם העבודה דיחו"ת ויש בזה ציור קומה דיש שהן עובדי ה' באהוי"ר כו', ובד"כ הוא בבחי' חיצוניות הלב כו'). אבל נשמות שמברי' ויצי' גם בירידתן למטה אינן נתפסים בגשם כ"כ יכול להיות בהם בחי' הביטול דיחו"ע ע"י גילוי אור עליון המאיר עליהם כו', וכמו התנאים ואמוראים שהן מבחי' ברי' ויצי' כנודע והיו בבחי' ביטול בתכלית כו' (ומ"מ תנאים ואמוראים הן מייסדי תושבע"פ שזהו בחי' ש' מ"ה שבא לברר המ"ן דב"ן בבחי' בירור שני כו' וכמ"ש במ"א, ועמ"ש בזהר משפטים דק"י ע"ב לגבי תושב"כ איתנים ולגבי תושבע"פ תנאים כו', ומ"מ בנשמתן היו בבחי' ביטול במציאות כו'). גם י"ל עפמ"ש בלק"ת ד"ה כי תצא הב' בשם הרמ"ז בפ' משפטים שיש ג' מדרי' בנשמות, הא' בחי' נר"ן דבי"ע עצמן (והן הנשמות שנק' עבדים שעובדים עבודתם לברר ולזכך הגוף ונה"ב ע"י הדעת וההתבוננות באלקות בבחי' חיצוני' הלב כו', ונשמות אלו נק' זרע בהמה שאין להם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפח</div></p> <p class=bodytext>דעת והיינו שאין להם בחי' ד"ע כ"א ד"ת כו' וכמ"ש במ"א), והב' נר"ן מבחי' אצי' שבפנימי' בי"ע (וי"ל שהן נשמות הנק' בנים המבו' בהבי' הב' דיונתי בהג"ה, ובחי' אצי' שבפנימי' בי"ע זהו בחי' אור הנשמה דבי"ע, וידוע מ"ש באגה"ק דהלכות הן בחי' אור הנשמה דברי' ויצי' כו', וע"כ י"ל דנשמות אלו הן שייכים לתושבע"פ והן נשמות תנאים ואמוראים מייסדי תושבע"פ כו', והן בחי' הביטול דש' מ"ה להיות שזהו בחי' אצי' כו'), והג' מסוד אצי' בעצמו כו' (והן הנולדים מיחוד או"א ונק' אחים ורעים לז"א כו'). ומבו' במ"א שיש הפרש גדול בין אצי' כמו שהוא נמשך ומלובש בבי"ע לכמו שהוא באצי' ממש, וכפה"נ שם הוא דמה שנשמה דאצי' לא תוכל לסבול כל דבר רע כו' זהו דוקא בנשמות דאצי' ממש והן המסתלקות בעת החטא, אבל הנשמות דאצי' שבבי"ע אינן מסתלקו' הגם שגם אינן נתפסים ח"ו בזה כמו נשמות דבי"ע עצמן שעז"נ ונפש כי תחטא כו', והעיקר הוא בנפש דעשי', אך כמו"כ בד"כ בנשמות דבי"ע שנתפסים כו', משא"כ בנשמות דאצי' שבבי"ע שאינם נתפסים כו', מ"מ אינם מסתלקים כמו נשמות</p> <p class=bodytext>דאצי' ממש כו'. ולפ"ז כמו"כ יובן בענין הבירורים דנשמות דאצי' ממש הוא שהבירור הוא בדרך ממילא בלי שום התלבשות כלל וכמו שלמה שהי' איש מנוחה כו', וכמו במשיח דכתי' ונהרו אליו כל הגוים שיתבטלו בדרך ממילא כו', ומבחי' אצי' שבבי"ע הגם שזהו ג"כ בדרך מלמעלמ"ט מ"מ הוא בבחינת התלבשות כו', וכמו ההלכות שהן בבחי' התלבשות והתעסקות בהענינים הגשמיים כו', וזהו דתנאים ואמוראים שהיו מבחי' אצי' שבבי"ע היו המה מייסדי תושבע"פ להיות הבירור בדרך התעסקות בהענינים הגשמי' כו', ולהיותם מבחי' אצי' דלכן הבירור הוא בדרך מלמעלמ"ט כו', הי' בהם הביטול בבחי' ביטול במציאות כו'. וזהו הלימוד דתושב"כ שהוא הלימוד לנה"א לבא לבחי' הביטול דיחו"ע, דהעיקר הוא בנשמות דאצי' גם בנשמות שמבחי' אצי' שבבי"ע כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ועיקר הביטול דיחו"ע הוא בנשמות דאצי' ולהיותם בדרך מעביר בי"ע וגם בשרשם יצאו ונפרדו מהכלים, ע"כ הביטול הוא ע"י התורה, והכלים גם בבחי' יחו"ע אך הוא בדרך התכללות, וי"ל דרק נשמות נמוכות דעשי' שנשרשים בנה"ב אין בהם הביטול דיחו"ע, אבל דברי' ויצי' שאינן נתפסים כ"כ בגשם יש בהם הביטול דיחו"ע, וכמו תו"א שהיו בבחי' ביטול בתכלית, וי"ל ע"פ מ"ש הרמ"ז שיש בנשמות ג' מדרי', דאצי' ממש הנק' אחים, ואצי' שבבי"ע בנים, ובי"ע עבדים (וי"ל דמדרי' מסתלק בעת החטא ודאצי' שבבי"ע אינו מסתלק ואינו נתפס), ותו"א י"ל שהן מאצי' שבבי"ע, ולכן הן מייסדי תושבע"פ בירור שני דש' מ"ה, והבירור הוא בדרך התעסקות לא בבחי' תפיסא, וע"כ יש בהם ג"כ הביטול דיחו"ע ע"י התורה.</p></p> <p class=bodytext>קצא) <span class=cup>אמנם</span> ע"י תושבע"פ הלימוד הוא גם לנה"ב היינו לפעול את הביטול גם בנה"ב, וכמא' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד גם אם אבן הוא נימוח, והיינו שגם שיהי' לבו כלב האבן המס ימס ע"י המים דתו' כו', כי תושבע"פ הוא בחי' הארת ש' מ"ה כמו שבא בהתלבשות לברר כו', ולכן האותי' דתושבע"פ אינם אותי' שלמע' שהרי יש בהם אותי' גם מל' הארמי כו' כנודע והיינו מה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפט</div></p> <p class=bodytext>שנתברר כו', והן אותי' דלבנה כו'. וכידוע שיש אבן ולבנה, דאבן הוא בידי שמים והיינו אותי' דמ"ה שניתנו מלמע' כו', ולבנה הן אותי' שנתבררו שהו"ע ש' ב"ן כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה ויראו כו' ותחת רגליו כו', והנה עיקר לבנה שזה מה שנתברר הוא בתפלה שהן אותי' שמתבררים מהנה"ב כו', וכמ"ש במ"א שהתפלה הוא דבור האדם ממש. וזהו מט"ט קושר כתרים כו', דהכתר נעשה מאב"ט שהן אותי' התפלה שטובים ומאירים ע"י הזיכוך כו' (והעיקר הוא ג"כ בבחי' מס"נ בתפלה ובד"כ דבור היוצא מקירות פנימי' לבו כו'), אבל הדבור דתו' הרי באמת הוא דבר ה' דכל ההלכות הן דבר ה' ממש שנתגלה ע"י התנאים ואמוראים כו', וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו' (ומ"מ ה"ז בא בדבור התו"א ואינו דומה להדבור דתושב"כ שהן מפי הגבורה כו', ועמ"ש בהבי' הב' דיונתי ספ"ג בענין משה מפי עצמו כו'), רק שזהו שבא בהתלבשות לברר, ע"כ יש בזה ג"כ אותי' שנתבררו כו', וכענין לבנת הספיר כו' וכמ"ש במ"א. וי"ל דב' בחי' לימוד הנ"ל דתושב"כ ותושבע"פ, דתושב"כ הוא הלימוד לנה"א ותושבע"פ לימוד לנה"ב כו', ז"ע ב'</p> <p class=bodytext>הבחי' דמלמד ודרבון, דמלמד הוא שמלמד את הפרה כו' בשביל ליתן חיים לבעלי' זהו הלימוד לנה"א להמשיך בה מבחי' החכ' וכמ"ש והחכ' תחי' כו', והיינו להיות בנה"א גילוי בחי' דעה העליונה להיות הביטול בבחי' כל"ח כו', ודרבון הוא שדר בינה בפרה הוא הלימוד דתושבע"פ לפעול הביטול בנה"ב, דתושבע"פ הוא בינה וכנודע דתושב"כ ותושבע"פ הן חו"ב כו', ומרדע שמורה דעה בפרה י"ל שזהו ג"כ הלימוד לנה"א, רק שזהו בנשמות דבי"ע שנק' זרע בהמה דבהמה אין לה דעת, וידוע הענין שזהו שאין להם בחי' ד"ע רק בחי' ד"ת כו' כמ"ש במ"א, וגבי משה כתי' ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהמשיך בחי' הדעת גם בנשמות דזרע בהמה כמ"ש בתו"א ד"ה ואלה המשפטים, וזהו ג"כ ענין שמורה דעה בפרה, שגם בנשמות דבי"ע יהי' בהם הביטול דד"ע כו'. ועפ"ז יובן ג"כ ענין אלף בינה שהחכ' מלמדת הבינה ומחדש בה דבר חדוש שאין בה מצ"ע כו'. והענין הוא לפי המבו' לעיל דהנבראים מצ"ע אין בהם הדעה הזאת איך שכל"ח גם בנשמות דאצי' להיות כי דעת הנמצאים הוא הכל במה שמושג, ובהשגה אא"ל איך שהכל אינו בבחי'</p> <p class=bodytext>מציאות כו', וע"כ זהו רק מה שנותנים מלמע' כו', והוא הלימוד דתושב"כ שמלמד לנה"א כו'. וכמו"כ יובן בבחי' בינה למע' דהעיקר הוא בחי' השגה ותהי' ההשגה באיזה אופן שתהי' הרי ענינה הוא ענין ההשגה כו', וע"כ אין בה מצ"ע הידיעה הזאת איך שכולא קמי' כלא כו', רק שזהו מה שנמשך מבחי' החכ' שהיא באמת למע' מהשגה ושם נודע הדעה העליונה איך שהוא לבדו הוא כו', והיינו כמ"ש בד"ה מזמור לתודה דבינה הוא בחי' ד"ת כו', ונת"ל פמ"ב דבחכ' העיקר הוא ההנחה ומה שבינה מקבלת היא בחי' השכלי לבד, אבל ההנחה היא בבחי' העלם מהבינה כו', וע"כ זהו"ע הלימוד שהחכ' מלמדת את הבינה להיות בה ג"כ בחי' הדעה העליונה שזהו התחדשות ממש כו'. וכמ"ש במ"א בענין כלה עילאה שגם בבינה הביטול הוא בבחי' ביטול במציאות ממש כו', ועמ"ש בלק"ת ד"ה שה"ש בענין ב' בחי' כלה כו', וזהו מה שנמשך בבינה מבחי' חכ' כו'. וענין שמעמידו על בורי' שלא יפול בטעות הוא כי בתושב"כ הרי כל הענינים המה בקיצור נמרץ ובתושבע"פ באים הענינים בפרטיות באריכות גדולה בריבוי סברות ובפלפול עצום</p> <p class=bodytext>כו', שזהו בחי' בינה כו', וצ"ל בזה וחכם בבינה והוא שמחמת ריבוי האורך ורוחב יכול לשכוח את תוכן המכוון, וכמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצ</div></p> <p class=bodytext>עד"מ מי שלומד גמ' עם פרש"י ותוס' וכו' ועכ"ז יכול להיות שלא ידע את נקודת האמת, וע"כ צ"ל וחכם בבינה שידע התוכן המכוון בחי' נקודת האמת שבהדבר הלכה כו', וזהו ע"פ פשוט. וברוחני' הענין הוא להיות דבתושבע"פ אין האלקוח בגילוי כ"כ כמו בתושב"כ שנא' תמיד וידבר ה' אל משה כו' שנראה בה האלקות, משא"כ בתושבע"פ כו', וע"כ יכול להיות שהגם שלומד תו' ומ"מ יהי' בבחי' יש ודבר ויכול לשכוח ח"ו על ה' נותן התורה כו', וע"כ צ"ל וחכם בבינה שילמוד בבחי' ביטול ממש, וכמ"ש בסש"ב שצריך לכוון איך שזהו חכמתו ורצונו ית' והכוונה הזאת צ"ל תמיד במוחו (בהעלם עכ"פ ופעם בשעה או שתים צריך לכוון בזה כמ"ש בסש"ב שם), ועי"ז יהי' הביטול בלימוד התו' ויהי' תכלית כוונתו לידע אמיתית התורה כו'.</p> <p class=bodytext>וע"פ כל הנ"ל יובן מ"ש את ה' האמרת היום כו' (חסר בכי"ק).</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ותושבע"פ שהיא הארת ש' מ"ה שמתלבש לברר, ולכן עם היותה דבר ה' יש בה אותיות דלבנה המתבררים מק"נ, הרי היא לימוד גם לנה"ב, משכהו לבהמ"ד שע"י התורה נהפך האבן למים, וזהו מלמד י"ל תושב"כ בנה"א, ודר בינה תושבע"פ בנה"ב, ומורה דעה י"ל דעת בנשמות דבי"ע, וז"ע אלף בינה, דבינה השגה היא בחי' ד"ת, וע"י החכ' מתחדש בה בחי' ד"ע, ומעמידו על בורי' הו"ע וחכם בבינה שזה שומר את ההשגה, ובתורה הוא שבתושבע"פ יזכור תמיד שזהו חכמתו ורצונו ית'.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>