המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ליל ב' דר"ה, תרד"ע

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/48/index.htm">בס"ד. ליל ב' דר"ה, תרד"ע</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ליל ב' דר"ה, תרד"ע</h3><div class=pageno>שצ</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>תקעו</span> בחדש שופר בכסה ליום חגינו, וצ"ל מה שנא' בחדש סתם ולא פי' איזה חדש רק אח"כ נא' בכסה, וארז"ל איזה חג שהחדש מתכסה בו זה ר"ה, ואינו מובן לכאו' למה נא' תחלה סתם ואח"כ נותן סימן הול"ל איזה חדש. ובמד"ר אמור פכ"ט אי' ר' ברכי' פתח תקעו בחדש שופר וכי כל החדשים אינם חדש, אלא בכסה שהחדש נכסה, וכי כל החדשים אינם נכסים, אלא ליום חגינו שיש בו חג, והלא ניסן החדש נכסה ויש בו חג, אלא שהחדש נכסה ויש בו חג וחגו בן יומו זה תשרי, וצ"ל מה מחדש בזה שהחג בן יומו היינו ביום הכסה דוקא. ולהבין כ"ז צלה"ק מ"ש (ישעי' סי' כ"ה א') הוי' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, ואי' בזהר פ' בלק דקצ"ג ע"ב ה' אלקי זהו חכ' ובינה דהוי' בחכ' כו' ואלקי הוא בחי' בינה שנק' אלקים חיים, ומ"ש אלקי הכוונה על בחי' תבונה מקור המדות כו', אתה הוא בחי' חסד והיינו התגלות החסדים שמאירים בבחי' מל' וכמ"ש אתה כהן לעולם בחי' החסד על דברתי מלכי צדק בחי' המל' כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וגם</span> המל' נק' אתה וכנודע דחכ' חסד ומל' נק' אתה כו'. ונמצא דבג' תי' ה' אלקי אתה נכלל כללו' הע"ס מהחכ' עד המל' כו'. ארוממך לרומם כללו' ההשתל' בבחי' רוממות הכתר כו', וזה נעשה ע"י העבודה דנש"י דלמס"נ באחד, דמס"נ הו"ע מסירת הרצונות והכוונה הוא למסור כל רצונותיו היינו גם הרצון בהגילוים, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' רק להכלל בעצמות א"ס כו', ועי"ז מרוממים כללות ההשתל' דהיינו הגילוים העליונים בבחי' רוממות הכתר כו', ועי"ז ממשיכים גילוי אור חדש מבחינת פנימי' הכתר כו', דלכל המשכה צ"ל העלאה, וע"י העלאת ההשתל' בבחי' הרוממות דא"ס ממשיכים גילוי אור חדש כו'. והנה פסוק זה אמר ישעי' הנביא בנבואה כעין הקדמה להנבואה שאו' אח"ז שמנבא על ביטול מל' דנוגה וכמ"ש אח"כ ושמת מעיר לגל ואי' בבחיי דמעיר הן אותי' מיער והוא דחזיר מיער יתבטל ויהי' לגל כו', ובכדי שיתבטל מל' דנוגה צ"ל ע"י גילוי אור חדש מעצמות א"ס כו'. וזהו דבר"ה דאז הוא תכלית הרוממו' דא"ס וכמא' המלך הקדוש שקדוש ומובדל מצ"ע כו', אז דוקא אנו מבקשים</p> <p class=bodytext>והרשעה כולה בעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, להיות שזהו ע"י המשכה מבחי' רוממות העצמות כו'. וזהו ג"כ מש"א ארוממך בכדי להמשיך גילוי אור חדש מבחי' עצמו' א"ס לבטל את מל' דנוגה כו'. וזהו אודה שמך אודה הוא ההמשכה מלמעלמ"ט כו', וההמשכה היא בשמך בחי' המל' להיות הגילוי בבי"ע, והוא שיהי' הנס בפו"מ והיינו שיהי' ביטול הנוגה בפו"מ זהו ע"י בחי' המל' שמאיר בגילוי בבי"ע כו'. כי עשית פלא בא לבאר סדר ואופן ההמשכה דהאור חדש איך שנמשך בכללו' ההשתל' בע"ס דאצי' ובבי"ע כו', ועז"א כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן כו', ואי' בזהר שם דכי עשית פלא הוא בחי' החכ' שהיא בחי' כיסוי ולבוש להאור דע"ק כו', והנה ידוע דחכ' נק' א' מל' אאלפך חכ' שהו"ע אולפנא ולימוד כו', אך זה כמו שהחכ' מאיר בגילוי והיינו בחי' הגילוי דחכ' שמאיר ומלמדת את הבינה כו'.</p> <p class=bodytext>קצב) <span class=cup>וכ"ז</span> הו"ע אלף מה שהחכ' מאיר ומלמד לבחי' בינה, אמנם ענין פלא שהוא היפך אותי' דאלף היינו כשהחכ' עולה למע' ומעלמת לאור הכתר, דבחי' כתר הוא בחי' העלם והיינו שהוא בבחי' העלם לגמרי שאינו גם בבחי' מקור להשתל' כו', והיינו שא"ז בחי' ההעלם דכתר השייך אל הגילוי דההעלם הוא רק מה שאינו מתגלה כ"א הוא בחי' העלם בעצם שאינו שייך לגילוי כו', וכאשר החכ' עולה לגבי הכתר נק' אז החכ' ג"כ בשם פלא מל' הפלאה והעלם, כמו כי יפלא ממך דבר דהיינו שאינו מושג ונעלם כו', וכמו במופלא ממך אל תדרוש בחגיגה די"ג ע"א, ופרש"י במופלא במובדל ומופרש ממך שלא רצה הקב"ה לגלות לך (א"כ זהו ע"ד ולמכסה עתיק דברים שכיסה עת"י כו'), וה"ז היפך ענין הלימוד כו'. וענין ההעלם מה שהחכ' דוקא מעלים לאור הכתר, יובן עד"מ באדם ששכלו וכח חכמתו חזק יש בכחו להעלים ולהסתיר את התענוג גם בחי' התענוג שמגיע לעצם נפשו שלא יהי' נראה ונגלה כלל, דהנה כאשר מתענג באיזה דבר הרי התענוג בא בגילוי וע"ה שאינו בהתגלות כ"כ כמו השמחה שבאה בהתגלות</p> <p class=bodytext>ובהתפשטות, משא"כ העונג שאינו בא בהתפשטו' והתגלו' כ"כ כו' (וכידוע ההפרש בין שמחה לעונג, דשמחה היא מהבינה וכמ"ש אם הבנים שמחה כו', דבחי' בינה להיות שזהו מה שבא בהתפשטו' והתרחבות שהשכל בא בהתגלו' ממש בהשגה בריבוי פרטים כו', ע"כ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצב</div></p> <p class=bodytext>בא מזה בחי' השמחה שהיא בהתגלות ופועל התגלו' כל דבר נעלם (וכמו התפעלות מדות שבשכל שמתגלים בלב ע"י השמחה כו', דטבע השמחה לפרוץ גדר כו' וכמ"ש באורך בד"ה שמח תשמח רנ"ז), והתענוג להיותו בבחי' החכ' שאינו בבחי' התגלות עדיין אדרבה הוא בבחי' נקודה שהו"ע הכיווץ וההתכללו' בעצמו כו', ע"כ גם התענוג אינו בהתגלו' והתפשטו' כו', והוא ההפרש בין מועדים לשמחה בחי' מוחין דאימא ובשבת וקראת לשבת עונג בחי' מוחין דאבא כו'). ומ"מ העונג נראה ונגלה ג"כ, וכמו חכמת אדם תאיר פניו שזהו מצד העונג, וכמו צהבו פניו מגילוי השכלה חדשה כו', וכן כל עונג ניכר בפניו דהכרת פניו ענתה בו שהוא מתענג על איזה דבר, דכשם שהצער והעוצב נראה ונגלה בפנים כמו ויפלו פניו, מדוע נפלו פניך כו', כמו"כ העונג נראה ג"כ בפנים כו'. אמנם מי שכח חכמתו חזק ביכולתו להעלים ולהסתיר בעצמו גם תענוג עצמי, כמו כאשר מבשרין לו בשורה טובה בתענוג נפלא מאד אשר מגעת בעצם נקודת עצמותו אם בעוצם הגדולה וכבוד או בעושר גדול או בתענוג השכלה עמוקה ביותר ה"ה מעלים את התענוג</p> <p class=bodytext>שלא יהי' נראה ונגלה כלל, ויש אדם שאין כח שכלו חזק ואין מעצור לרוחו וזהו מצד מוחין דקטנות כו', אבל כשיש מוחין דגדלות יוכל להעלים ולהסתיר כל מה שראוי וצריך להעלים כו'. וי"ל לפי שכח החכ' ה"ה בבחי' אחיזה ותפיסא בכלי במקצת עכ"פ וגם שבא בבחי' ציור והגבלה שהוא בבחי' חכ' כו', ע"כ בכחו להעלים את התענוג, דהנה תענוג הוא כח עצמי שאינו בבחי' ציור והגבלה בעצם ואינו בבחי' תפיסא בכלי כלל, וה"ז אור בלא כלי, והוא אור הבלתי מוגבל ומצוייר באיזה דבר, וע"כ הוא בא בהתגלו' שניכר עכ"פ שמתענג כו' (רק להיותו עצמי אינו בהתפשטות כמו השמחה כו'), כי אין דבר שיעכב אותו כו', רק החכ' להיותה בבחי' ציור גם במדרי' היותר גבוה ונעלה שהיא בחי' חכ' עכ"פ ע"כ ביכולתו להעלים ולעכב בחי' התענוג שלא יהי' ניכר כו', ומובן שהמעלים צ"ל בערך ובקירוב אל הנעלם (כי הרי אין הכוונה כאן שהמעלים הוא דבר זר ח"ו רק שמתעלם באיזה כח היינו שמתלבש בהכח ההוא ועי"ז הוא מתעלם כו', שבהכרח הוא שיש בזה איזה קירוב כו'), ולהיות שהנעלם הוא עצמי ע"כ גם המעלים</p> <p class=bodytext>צ"ל כח עצמי דוקא, וזהו שהחכ' דוקא להיותו כח עצמי (לא כח המתפשט כמו הבינה כו') ביכולתו להעלים על התענוג כו', וזהו שההתעלמו' הוא ע"י החכ' דוקא לפי שההתעלמו' הוא ע"י התלבשו' באיזה כח, והמעלים צ"ל כח עצמי דוקא לכן זהו ע"י החכ' דוקא שהוא כח עצמי כו' (ובשרשו זהו שהתענוג נעשה בבחי' חכ' ובזה הוא מתעלם כו' וכמשי"ת) (וענין ההעלם אין זה שהוא בחי' העלם ממש, כ"א הכוונה שעי"ז יהי' ההמשכה וההתגלות דבחי' פנימיות הכתר דהיינו התענוג העצמי כו' וכמשי"ת), ושרש בחי' זו הו"ע בחי' ח"ס שיש בכחו להעלים ולהסתיר שלכן נק' סתימאה דלא אתפתחא בל"ב שבילין כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם פלא הוא כמו שהחכ' מעלמת על פנימיות הכתר שהוא בחי' העלם בעצם, וכשהחכ' עולה לפנימיות הכתר נק' פלא, ועד"מ מי שכח חכמתו חזק בכחו להעלים את התענוג, דתענוג להיותו עצמי אינו בהתגלות כמו השמחה שהיא התפשטות, ולכן שמחה בבינה ועונג בחכ', ומ"מ ה"ה ניכר ונגלה כמו צהבו פניו, ומי שכח חכמתו חזק בכחו להעלים גם תענוג עצמי, והוא מפני שחכ' הוא ג"כ כח עצמי ע"כ התענוג מתלבש ומתעלם בזה, ובשרשו הוא בחי' ח"ס.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצג</div></p> <p class=bodytext>קצג) <span class=cup>וביאור</span> הענין הוא, דהנה ידוע דכתר הוא בחי' ממוצע בין אוא"ס המאציל אל הנאצלים, דלהיות שהנאצלים הם באין ערוך לגבי עצמו' המאציל, דהרי אצי' הוא בחי' ציור אדה"ע שעז"נ ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' חכ' מוחא בינה לבא כו', ועצמו' המאציל הרי אינו בגדר ציור אדם כלל וכמ"ש כי לא אדם הוא כו', שעז"א וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא כו', דהטעם מה שלא ינחם לפי שלא אדם הוא כו', דבציור אדם שייך ניחומים כו', להיות דענין הניחום הוא ענין השינוי שמשתנה ומתהפך כו', וזה שייך בציור אדם שהו"ע שכל ומדות דלפעמים השכל מחייב כך ולפעמים מחייב באו"א ולפי אופן השכל כן משתני' המדות, וע"כ יכול להשתנות מחסד לדין ומדין לחסד ע"פ השכל, והיינו שגם אם נתפשט כבר לחסד ביכולת להשכיל באופן אחר והוא שצריך לשנוא ולהרחיק כו', וכן להיפך משנאה לאה' כו'. דכמו"כ הוא למע' במדות דאצי' דמתחלה חייבו כבי' חכמתו ומדותיו ית' להיות בריאת והתהוות העולמו', וכמ"ש בראשית ברא בחוכמתא ברא וכתי' ששת ימים עשה ה' כו', ואח"כ</p> <p class=bodytext>הי' להיפך וכמ"ש ויתעצב כו' נחמתי כו', ואח"כ כתי' לא אוסיף עוד לקלל כו', והיינו מפני שנמצא טעם ושכל אחר נתהפך לחסד כו', וכן גם מדות שברצון שהן מדות שבכתר יכולים ג"כ להתהפך הגם שנק' טורי חשוכא להיותם למע' מבחי' שכל וטעם כו', הרי ידוע שזהו שהן למע' מטעם גלוי אבל מ"מ יש טעם כמוס לרצון כו', ומאחר שיש טעם כמוס ע"כ ביכולת שיתהפך כו', רק שזהו בבחי' חיצוני' הרצון, דפנימי' הרצון אין טעם לרצון כלל גם לא טעם כמוס כו', והוא בחי' רצון עצמי שאינו בא מצד איזה טעם שיהי' כ"א מצד העצם שהוא כך כו', ובחי' ומדרי' זו זהו בחי' כי לא אדם שלא ינחם ולא ישתנה כלל כו'. ומשם הוא שרש מלכות בית דוד שעז"נ וגם נצח ישראל כו' ולא ינחם כו', דמלכות בית דוד הוא מבחי' פנימי' ועצמו' א"ס שאין בזה שום השתנות כלל כו', ולכן דוד מלך ישראל חי וקיים כו', וכמש"א לא יכבה נרו לעולם ועד והיינו שישנו אורו תמיד כו', וכמ"ש ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם כו', וכמ"ש רמה קרני דוד שנמשח בקרן כו', דקרן הוא המשכה עצמי' וכמ"ש וירם קרן לעמו כו'. וזהו</p> <p class=bodytext>ג"כ הרצון דמצות שהוא רצון עצמי שאינו משתנה כו', ומ"ש מצות בטלות לעתיד אין הכוונה שיתבטלו ח"ו, כ"א שיתבטלו בבחי' העדר תפיסת מקום לגבי האור העצמי דלעתיד והיינו בחי' תענוג העצמי שמתגלה לעתיד כו', וכידוע דרצון ועונג שניהם בבחי' עצם ממש רק שהרצון הוא בחי' מרוצת העצמו' שהוא בחי' ההמשכה וההתגלו' כו', והעונג הוא העצמי שאינו בא בבחי' המשכה והתגלות כו', וע"כ הרצון הוא בחי' חיצוני ועונג פנימי כו', וכמ"ש מזה באורך בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו. ולעתיד כשיהי' התגלו' בחי' העונג העצמי הבלתי מורגש שזהו אמיתית העלי' דלעתיד בחי' אהי' אשר אהי' כו', והוא גילוי בחי' עדן עילאה סתימאה כו', יתבטל בחי' הרצון לגבי גילוי זה וכמו שרגא בטיהרא כו', וכמו כ"ע אע"ג דאיהו אור צח כו' אוכם הוא כו' בבחי' שחרות וביטול כו'. וזהו ג"כ שרש ענין התשו', דלכאו' מה שע"י התשו' נמשך סליחת עוונות ה"ז כמו ניחום ושינוי ח"ו, אבל באמת א"ז בבחי' ניחום כ"א שע"י התשו' מגיע בבחי' התענוג העצמי שלמע' מהרצון דמצות כו' (והו"ע קדושתי שלמע' מקדושתכם דאשר</p> <p class=bodytext>קדשנו במצותיו כו'), דלהיות שהעונג והרצון שניהם עצמי' ע"כ אינם בבחי' סבה זל"ז ויכול להיות עונג בלא רצון, וכמו רק באבותיך חשק ה' שזהו העונג בנש"י מצ"ע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצד</div></p> <p class=bodytext>לבד קיום התו"מ כו', וכן יש רצון בלא עונג כמו החוקים כו' וכמו אין טעם לרצון גם לא טעם ועונג כו', וע"י התשו' מגיעים בבחי' עונג העצמי דעצמות ופנימיות א"ס דלהתם דוקא מטא עקתא דישראל בחי' המיצר שבא מהריחוק כו' דשם אינו תופס מקום הרצון דמצות כו', אבל א"ז שהרצון משתנה ומתחלף ח"ו, וגם אינו כענין כחשכה כאורה כו', כ"א מפני שלגבי תענוג העצמי אין הרצון תופס מקום ויכול להיות עונג גם בלא רצון כו', וממילא נמשך הרצון ג"כ להיות דהרצון הוא חיצוני והעונג פנימי ע"כ כשנמשך בחי' העונג העצמי נמשך ג"כ הרצון מחדש כו', וזהו מה שמתמלאים הפגמים דלבד מה שנסלח הכל מצד המשכת והתגלות העונג העצמי כו', הנה מתמלא הכל ע"י שנמשך הרצון מחדש כו'. והמשכת העונג העצמי הוא ע"י התשו' דוקא לפי שא"ז כענין דכחשכה כאורה ע"כ צריכים תשו' כו', והעיקר הוא בתשובה אמיתי' שבעומק הנפש ביותר וכענין צעק לבם כו' צעקת הלב שלמע' מצעקת הקול כו' וכמ"ש במ"א, וי"ל דכמו"כ ע"י התשו' בחרטת הלב וקבלה על להבא ממשיכי' ג"כ מבחי' התענוג העצמי, והוא מפני</p> <p class=bodytext>שנש"י מושרשים בעצמו' א"ס ע"כ ע"י התשו' שמתחרט באמת ובקבלה אמית' על להבא ממשיכים ג"כ בחי' תענוג העצמי ולהיות המשכת הרצון מחדש כו', אמנם העיקר הוא התשו' דצעק לבם כו'. ומובן מכ"ז איך שהנאצלים שהן בבחי' ציור אדם ה"ה באין ערוך כלל לגבי עצמו' המאציל כו', וע"כ בהכרח שיהי' בחי' ממוצע שעל ידו יהי' חיבור ושייכות לעצמו' המאציל עם הנאצלים.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> דהנה אצי' הוא באין ערוך לגבי עצמות המאציל, אצי' בחי' אדם, וא"ס כי לא אדם הוא להנחם, ניחומים שייך בשכל ומדות שמשתנים, גם ברצון מפני הטעם כמוס לרצון, אבל רצון עצמי אינו משתנה, ומשם שרש מב"ד, והוא הרצון דמצות, ומה שמצות בטלים לעתיד, זהו מפני גילוי תענוג העצמי שהוא בחי' פנימיות ורצון העצמי חיצוניות, ואינו תופס לגבי הפנימיות, וזהו שרש ענין התשובה שמגיע בבחי' תענוג העצמי, שהוא העונג בנש"י מצ"ע, וממילא נמשך גם הרצון, והעיקר בתשובה דצעק לבם, וי"ל גם בחרטה וקבלה על להבא, ולהיות שאצי' הוא באין ערוך צ"ל ממוצע.</p></p> <p class=bodytext>קצד) <span class=cup>(וי"ל</span> דענין הממוצע בזה א"ז רק שמאוא"ס המאציל יתהוו הנאצלים כ"א שיהי' חבור ושייכות להנאצלים עם העצמו' כו', וא"ז כמו שהאצי' הוא בבחי' ממוצע בין אוא"ס אל הנבראי' וכמשנת"ל פקס"א, שהרי הנבראים אין להם שום חבור ושייכות אל האוא"ס המאציל שהן באין ערוך לגמרי כו', וענין הממוצע בזה הוא רק ירידת האור דאוא"ס ב"ה באופן כזה להוות נבראים שזהו ע"י האורות וכלים דאצי' דהאור הוא בחי' אור מצומצם והכלים הם בבחי' מציאות כו' (וגם בזה צריכים ממוצע לחבר האורות עם הכלים לפי שרחוק ערכם זמ"ז כו' וכמ"ש במ"א), וע"י הכלים האור מהווה כמהות הכלים כו', וההתהוות הוא בדרך אין ערוך כו'. אבל התהוות האצי' ה"ה בבחי' אצי' והיינו בבחי' קירוב הערך כו', וע"ה שנתהוו ג"כ בבחי' יש וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שנמצא מאין בבחי' יש ונק' יש נאצל כו', מ"מ הרי א"ז בבחי' יש ממש ח"ו דמאחר שנק' יש נאצל הרי ש' אצי' שולל מבחי' יש וה"ז רק מה שנתגלה כח הכמוס והסתום באוא"ס המאציל כו' (ומה שנק' יש זהו מפני שבא בהתגלו' וכל התגלו' ה"ז בבחי' מציאו' דבר כו', וכמ"ש במ"א</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצה</div></p> <p class=bodytext>שזהו ההפרש בין ש' אור לש' אצי', דאור הוא כמו שכלול עדיין בהעצמו' שאינו עולה עדיין בשם אור וזיו כו', וש' אצי' הוא האור שנאצל ונתגלה בבחי' הפרשת הארה מן העצמו' כו'). והגם דזה שאצי' הוא בבחי' גילוי ההעלם זהו רק לגבי חיצוני' הכתר שבבחי' מקור לאצי' כו' (דבד"כ זהו בחי' ז"ת דאריך דאו"א מלבישי' לזרועות דא"א כו'), דבבחי' זו שייך שהע"ס דאצי' הם כלולי' שם ונאצלו ונתגלה מן ההעלם אל הגילוי כו', אבל בחי' פנימי' הכתר שזהו בחי' עצמו' המאציל הרי אינו בבחי' מקור לע"ס דאצי' ואינו בערך לו' שהם שם בבחי' התכללו' כו' כנודע. ומ"מ מאחר שהן בבחי' אצי' בהכרח לו' דכללו' בחי' האצי' (היינו גם בחי' חיצוני' דאצי' כו') יש להם שייכות לאוא"ס עצמו' המאציל כו', שה"ה עכ"פ בבחי' מאציל ונאצל בהכרח שיש להם שייכות שהנאצל הוא לפ"ע המאציל הגם שאינו בבחי' מקור אליו כו'. והגם דבאמת הרי יותר משאין ערוך עשי' לגבי אצי' אין ערוך אצי' לגבי הא"ס כו', הנה עיקר ענינו הוא לגבי האוא"ס שלפה"צ, וכמו שמבו' הטעם ע"ז בתו"א ד"ה פתח אליהו לפי שענין</p> <p class=bodytext>הצמצום הוא התעלמו' האור ונמשך רק הארה לבד כו', והתהוות בי"ע מאצי' הוא ע"י פרסא דמהות האור מתלבש בהפרסא כו'. ומ"מ הרי התהוות בי"ע בבחי' ההתגלו' שבהם הוא מבחי' אור של תולדה לבד שאינו מהות האור הראשון (המתעלם לגמרי בהפרסא כו'), והתהוות האצי' ה"ה בבחי' קירוב מהאוא"ס שאחה"צ דהיינו בחי' אור הקו בכלל שגם האור הוא בבחי' דבקות במקורו כו', דע"ה שהצמצום הוא סילוק האור ופרסא הוא שמהות האור הוא בהפרסא כו', מ"מ יש יתרון מע' בצמצום על פרסא דבפרסא האור מתעלם ואינו מאיר רק אור של תולדה כו', ובצמצום האור חוזר ומאיר כו' כמ"ש במ"א, וע"כ הקו הוא בבחי' דבקות במקורו כו'. ובאמת הרי גם עצמו' האור דאוא"ס שלפה"צ נמצא ונמשך גם לאחה"צ (וכמו עצמו' נקודת המל' דאצי' שנעשית בבחי' עתיק כו', וכמו"כ הוא בבחי' מל' דא"ס ועוד למע' מזה כו' והוא בחי' פנימי' הקו כו'), דצ"ל דאצי' הוא בבחי' שייכות לזה כו', והרי לגבי מדרי' זו הרי ודאי אין ערוך כו', דבבחי' ומדרי' זו שייך לומר דיותר משאין ערוך עשי' לגבי אצי' אין ערוך אצי' לגבי הא"ס</p> <p class=bodytext>כו'. הנה ע"ז הו"ע הממוצע שהערך והשייכות דאצי' הוא לגבי בחי' הממוצע כו', וז"ע הממוצע שבין עצמו' המאציל אל הנאצלי' שהממוצע יש בו מבחי' העצמו' כמשי"ת, בכדי שיהי' חבור ושייכות הנאצלי' אל העצמו' כו', הגם שהעצמו' שבהממוצע ג"כ אינו בבחי' מקור כו'. ולכאו' מאחר שהנאצלי' לגבי העצמו' הן באין ערוך לגמרי והממוצע הרי יש בו מבחי' העצמו' ממש איך יהי' להנאצלי' ערך ושייכות להעצמו' שבהממוצע ושעי"ז יהי' להם שייכות אל עצמו' המאציל כו', זה יתבאר לקמן בעזה"י.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וענין הממוצע הוא שיהי' לנאצלים שייכות אל העצמות, ולא כמו האמצעית דאצי' שזהו רק בההתהוות והנבראים הן באין ערוך, שהרי אצי' הוא מ"מ בבחי' גילוי ההעלם, הגם שזהו רק לגבי מקור הנאצלים, מ"מ מאציל ונאצל יש להם שייכות, ומה שא' יותר משאין ערוך עשי' כו', היינו לגבי אוא"ס שלפני הצמצום, משא"כ לגבי הקו, אך הלא בהקו יש בפנימיותו בחי' העצמות ולגבי' הרי אצי' באין ערוך, הנה ז"ע הממוצע שבו מבחי' העצמות ועי"ז יש לאצי' שייכות אל העצמות.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצו</div></p> <p class=bodytext>קצה) <span class=cup>והנה</span> כשם שהוא בנאצלי' י"ל דכמו"כ הוא גם בנשמו', שהרי הנשמו' הן אלקו' גם הנשמו' דבי"ע שנתהוו בבחי' יש מ"מ ה"ה אלקות בעצם מהותם כו', וא"כ הרי התהוות הנשמה הוא באו"א מהתהוות הנבראים כו', והיינו דלבד זאת דהתהוותם הוא בבחי' השפעה עצמי' כו' וכמ"ש במ"א הרי מ"מ זהו בבחי' העלם כו' (וכמ"ש במ"א דא"ז כמו אור ומאור שהאור הוא מעין המאור, משא"כ בתולדה יכול להיות שלא יהי' כמו המוליד כו') (ובד"כ אין הכוונה כאן רק על בחי' העצמי' כ"א גם על ההתגלות כו'), כ"א שהתהוות הנשמו' הוא באופן כזה שהן בבחי' שייכות לאוא"ס ב"ה. ולכן כאו"א יכול להגיע למדרי' היותר גבוה בעבודתו וכמו מתי יגיעו מעשי כו', והוא שבעבודתו ביגיעת נפש ויגיעת בשר בזיכוך החומרי' ובעבודה פנימי' בנשמתו בעבודה אמיתי' תתעלה נפשו למע' מאד כו', והיינו גם במוח ולב תתעלה בגילוים ובהשגות נעלות מאד כו', ובפרט כשיגיע לבחי' רעו"ד ואה"ר שעי"ז תופסים בבחי' עצמו' א"ס וכמא' לית מח' תב"כ אבל נתפס איהו ברעו"ד כו', שאחר העבודה דרעו"ד גם העבודה דתומ"צ</p> <p class=bodytext>היא במדרי' נעלית יותר, וכמ"ש טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי דהיינו שיהי' הטו"ד במדרי' גבוה יותר כו', שהרי אין הכוונה שמתחלה לא יש לו דעת כלל רק הכוונה שע"י שבמצותיך האמנתי יהי' יתרון גילוי אור ביותר בטו"ד דתומ"צ כו', ומכ"ש ע"י התשו' שמגיע בבחי' עצמו' א"ס כו', ואח"כ ויעקב הלך לדרכו בעבודה דמוח ולב ותומ"צ הוא במדרי' גבוה ונעלה ביותר כו'. וכ"ז הוא בכח הנשמה לבא לזה שאינו בא בבחי' שינוי המהות כו' (ועם היות דבחי' אה"ר זהו מה שנותנים מלמע' כו', הרי בכח הנשמה לקבל זאת ולא כמו מלאכים דהושיט הקב"ה כו', ובד"כ זהו גילוי בחי' האו"מ שבנפש כו'), והיא יכולה לקבל כל אור עליון הנמשך ע"י התומ"צ שהן גילוים דאוא"ס ב"ה ואינה מתבטל ממציאותה כו', וכ"ז הוא מפני שהנשמו' יש להם חבור ושייכות לאוא"ס ב"ה (וכמ"ש במ"א דנשמו' עיקרם הוא באצי' משא"כ המלאכים עיקרם הוא בבי"ע כו'), והיינו ג"כ ע"י הממוצע שבין אוא"ס המאציל אל הנאצלי' שעי"ז יש חבור ושייכות לנאצלי' ולנשמות אל עצמו' המאציל כו'). ובחי' ממוצע זה בהכרח שיהי'</p> <p class=bodytext>בו מבחי' העצמו' וגם מבחי' הנאצלים דאל"כ אינו בבחי' ממוצע (וא"א שיהי' ע"י חבור ושייכות נאצלי' אל העצמות כו'), אך מה שיש בו מבחי' העצמו' אינו רק מבחי' אחרונה שבעצמו' שמאיר בבחי' פנימי' הכתר שבו שנק' כשב"כ, ומה שיש בו מבחי' הנאצלים הוא מה שנק' ראש ומקור לנאצלי' והוא בחי' חכ' שבכתר שנק' ח"ס דא"א כו'. דהנה הכתר הכללי הוא בחי' רצה"ע ויש בזה ג' מדרי' בד"כ, בחי' המדות שברצון וזהו מה שבא בבחי' מקור ממש לע"ס דאצי' ומתלבשי' בהם והן בחי' ז"ת דאריך דאו"א מלבישי' כו', ובחי' חכ' שבכתר שבבחי' טעם כמוס לרצון שמזה הוא סבת התחלקות הרצון כו' ה"ז בבחי' שייכות אל הנאצלים כו', ובחי' כשב"כ הוא בחי' הרצון העצמי שאין טעם כלל לרצון כו', שזהו בחי' תחתונה שבעצמו' שמובדל בערך מלהיות בבחי' מקור לנאצלים כו' (ומובדל ג"כ מבחי' ח"ס ומדות שברצון וכמ"ש והבדילה כו' בין קדש ובין קה"ק כו', דקה"ק זהו בחי' כשב"כ וכמ"ש במ"א בפי' אית מלך לעילא ברזא דקה"ק כו' שיש פרוכת והבדלה ביניהם כו'). ובד"כ ב' המדרי' שבממוצע דכתר הן בחי' עתיק</p> <p class=bodytext>ואריך, דבחי' עתיק היא בחי' תחתונה שבמאציל, וכידוע בפי' עתיק שהוא ל' העתקה מספר לספר וכמו אשר העתיקו אנשי חזקי' כו', שזהו המשכת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצז</div></p> <p class=bodytext>והעתקת העצמו' כמו שהוא כו', וע"כ הוא בבחי' העתקה מל' ויעתק ההרה שנעתק ונבדל מע"ס דאצי' שאינו כלל בבחי' מקור להם כו', ובחי' א"א הוא בבחי' מקור לנאצלים שג"כ למע' מהם רק שהוא בבחי' מקור להם כו'. וזהו מ"ש בע"ח דלפעמים הכתר נמנה במנין הספי' ולפעמים אינו נמנה והיינו דבחי' אריך בכלל או בחי' ח"ס בפרט נמנה במנין האצי' ובחי' כשב"כ או בחי' עתיק אינו במנין הספי' וכמא' אנת הוא חד ולא בחושבן כו'. וע"כ ע"י הממוצע דכתר שיש בזה מבחי' עצמו' המאציל עי"ז הוא חבור ושייכות דנאצלים לעצמו' המאציל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש תקעו בחדש שופר, דפי' בחדש הוא ל' התחדשות והיינו להמשיך גילוי אור חדש מבחי' עצמו' א"ס כו', דהנה בר"ה הוא בנין המל' והוא שממשיכים רצון ועונג בענין המלוכה דשרש ההמשכה הוא מבחי' עצמו' א"ס ב"ה, וזהו מ"ש בכסה דהיינו שההמשכה היא מבחי' א"ס המכוסה ונעלם והיינו מבחי' העליונה שבהממוצע, דהרי מה שהוא בבחי' ראש ומקור לנאצלים הרי א"ז אור חדש מאחר שהוא בבחי' שייכות אל הנאצלים כו', כ"א המשכת האור חדש מבחי' העליונה שבהממוצע שזהו בחי' תחתונה שבעצמו' וזהו בכסה כו', וממשיכי' זה ע"י תקיעת שופר שהו"ע הצעקה פנימי' דתשו' שזה מגיע בבחי' עצמו' כו', וכמשנת"ל פקצ"ג שע"י התשו' ממשיכי' בחי' תענוג העצמי ועי"ז הרצון מחדש בבחי' אור חדש ממש כו'. וזהו שאמר בחדש סתם דהכוונה כאן לבאר ענין ההמשכה שע"י תקיעת שופר שהוא המשכת אור חדש כו', ובחדש הוא ג"כ התחדשות הלבנה והיינו שההמשכה היא בבחי' מל', דזהו עיקר הכוונה להיות בחי' המלוכה בגילוי למטה וכמש"א מלוך על העולם כולו בכבודך כו' והופע בהדר גאון עוזך על</p> <p class=bodytext>כל יושבי תבל ארצך כו' שזהו ע"י המשכת אור חדש כו'. וזהו ג"כ מש"א במדרש שחגו בן יומו שהוא ביום הכסה דוקא והיינו שהמדרי' שמכוסה זהו עצמו שנמשך ומתגלה כו', דהנה יש במדרי' הממוצע שמאיר רק הבחינה התחתונה שבהממוצע והוא שהממוצע מפסיק ביניהם והיינו בממוצעים דס' השתל' כו' וכמ"ש במ"א, וע"כ או' כאן שהחג והגילוי הוא ביום הכסה דהיינו דהמדרי' העליונה שבהממוצע שמכוסה ונעלם זהו עצמו שנמשך בגילוי כו', וזהו תקעו בחדש שופר שע"י השופר ממשיכים בחי' אור חדש מעצמו' א"ס ב"ה, וזהו בכסה ליום חגינו דהגילוי הוא מבחי' הא"ס המכוסה ונעלם שמאיר בגילוי בחי' מל' ועי"ז יהי' גילוי המלוכה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכמו"כ הנשמות שהן מהות אלקות התהוותם הוא שיש להם שייכות אל העצמות, ולכן ביכולתם לבוא למדרי' גבוהות גם במוח ולב וכ"ש ברעו"ד וכ"ש בתשומע"ט, ויכולים לקבל הכל, וזהו ע"י הממוצע שיש בו מהעצמות מבחי' אחרונה שבו, ומהנאצלים מהעליון וראש שבהם, והוא בחי' הכתר, בחי' חכ' ומדות שבו, ובחי' כתר שבו, ובד"כ הוא בחי' עתיק ואריך. וזהו תקעו בחדש גילוי או"ח, בכסא בחי' העליונה שבממוצע, וההמשכה היא ע"י שופר.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>