המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ פנחס, תער"ב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/9/index.htm">בס"ד. ש"פ פנחס, תער"ב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ פנחס, תער"ב</h3><div class=pageno>נד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובראשי</span> חדשיכם תקריבו עולה לה'. ואי' בזהר וכי כמה ראשין אינון לסיהרא והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה כו', וכנודע דסיהרא היא בחי' מל' וההמשכה במל' היא משמש הוי' בחי' ז"א כו', וא"כ מה"ע ראשי ל' רבים כו', אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא דאינון יעקב ויוסף, ופי' המק"מ דיעקב ויוסף זהו ת"ת ויסוד כו'. ולכאו' אינו מובן והלא ההמשכה מת"ת הוא ג"כ ע"י יסוד וכנודע שכל ההמשכות הן מיסוד, וא"כ מה מחשב יסוד לראש בפ"ע ונשארה הקושי' וכי כמה ראשין אינון לסיהרא כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דהאורות דאצי' ה"ה בבחי' התלבשות פנימי בבחי' הכלים דאצי' שעי"ז נעשים בבחי' מהות ומציאות דבר בבחי' אור החכ' ואור החסד כו'. וסיבת הדבר הוא מפני שהאורות גם בשרשן ומקורן כמו שהן כלולים באוא"ס לפני הצמצום ה"ה בבחי' ע"ס, והיינו שאין זה האור שבבחי' א"ס כ"א מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו', והגם דכמו שהם כלולים באוא"ס ב"ה ה"ה בבחי' פשיטות לגמרי שאינן בבחי' מציאות ניכרות כו', מ"מ בבחי' ע"ס וכאשר נמשכו</p> <p class=bodytext>ע"י הצמצום בבחי' ספירות פרטיות ה"ה בבחי' מציאות ניכרת עכ"פ עם היותם בבחי' בלי מ"ה כו', וכמו הקו העשוי מנקודות כו', וה"ה בערך להתלבש בכלים כו', וע"י ההתלבשות בהכלים נעשים כפי מהות הכלים בבחי' מציאות דבר בבחי' אור החכ' ואור החסד כו'.</p> <p class=bodytext>לג) <span class=cup>והנה</span> זהו ג"כ סיבת ההתחלקות דמעלה ומטה שיש בע"ס, שהרי הע"ס דאצי' הן בבחי' מעלה ומטה שהחכ' היא למעלה במדרי' מהבינה והמוחין למעלה מהמדות כו' עד המל' שהיא סודכ"ד דאצי' נק' מטה כו'. דבאוא"ס עצומ"ה לא יש ענין מעומ"ט, וכמ"ש בע"ח בתחלתו טרם שנאצלו הנאצלים הי' אור עליון פשוט כו' ולא הי' בו מעלה ומטה ראש וסוף כו', ובע"ס יש התחלקות מעומ"ט כו'. והוא להיות שהע"ס הן בבחי' התלבשות פנימי אורות בכלים ע"כ לפי אופן הכלים מאיר בהם האור כו', וע"כ הכלי שהיא בבחי' דקות ורוחניות יותר מאיר בה האור בריבוי ביותר ה"ז בחי' מעלה והכלי שהיא בבחי' מציאות יותר שהאור בה בבחי' מיעוט ה"ז בחי' מטה כו'. והרי כלי החכ' היא בבחי' דקות יותר הרבה מכלי הבינה, וכמו עד"מ בהשכלת איזה ענין הרי אין השכלי בא בבחי' הלבשה עדיין, וכמו שנראה בחוש שאינה בא עדיין בריבוי אותיות ולא בענינים רבים כ"א בבחי' נקודה מופשטת עדיין מהשגה כו', והגם שהנקודה כוללת הכל, שהרי כל הפרטים הבאים אח"כ בהשגה הכל בא מהנקודה (עס ווערט אלץ ארויס</p> <p class=bodytext>גיטראגין מהנקודת השכלה), הרי הנקודה כוללת כל הפרטים. מ"מ בהנקודה אינם ניכרים הפרטים כלל רק נקודת הענין לבד כו', וגבי חכם גדול ניכרים אצלו לעצמו הפרטים שבהנקודה, דבעת שנופל לו השכלה חדשה מאירים אצלו הפרטים שבה כו', ומ"מ ה"ז בהעלם ובבחי' מקיף (והיינו שגם לעצמו הוא בבחי' העלם ומקיף לגבי כללות השכלת הענין כו'), ומה שבהתגלות הוא רק נקודת השכלי לבד כו' (וזה ודאי שאין שם כלל ריבוי אותיות במציאות וגם לא הריבוי ענינים שבהם מתלבש הענין שכלי כו'). והו"ע דקות הכלי כו', וע"כ מאיר שם הענין שכלי ביותר בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נה</div></p> <p class=bodytext>הדקות והעילוי כו', וכאשר בא לידי השגה שנתפס בהרבה אותיות ובענינים רבים שכולם הם בבחי' תפיסה והשגה כו' מתמעט האור הרבה כו'. וכנראה בחוש דבהשגה והבנה הגם שמושג הענין יותר הרי מתעלם בחי' דקות האור של השכלי ואינו כלל כמו בנקודת ההשכלה כו' (ואח"כ בנקודת התמצית שאחר ההשגה, והוא מה שלאחר שמבין ומשיג את הענין שכלי בכל הפרטים שבו ה"ה מקשר א"ע (טראגט זעך צוא) אל עצם הענין שכלי איך שהוא מושג מכל ההשגות פרטיות כו', ואז חוזר ומאיר בזה בחי' דקות האור להיות שזהו כמו שההתפשטות דבינה באה לבחי' אין להיות בבחי' נקודה לבד שנשלל בזה האורך ורוחב כו' והוא בחי' וחכם בבינה כו' וכמ"ש במ"א. ומ"מ אינו בבחי' עילוי כ"כ כמו בנקודת החכ', דבנקודת התמצית בא האור שכלי במורגש ובמציאות יותר כו', וממילא אין זה בחי' דקות עצם האור ממש כמו בנקודת החכ' כו'. להיות דנקודת החכ' היא בחי' אין שקודם להיש ונקודת התמצית היא מה שהיש נעשה אין כו', והיינו להיות דנקודת התמצית באה מן ההשגה הגם שזהו ביטול ההשגה (היינו שלילת כל האורך ורוחב</p> <p class=bodytext>כו') שנעשית בבחי' נקודה מ"מ ה"ז במציאות ובמורגש כו', ויש מעלה בנקודת התמצית בזכות ובירור השכלי ובבחי' התיישבות כו' וכמ"ש במ"א). וכ"ז הוא שלפי אופן הכלי מאיר בהם האור והגילוי כו', וכן המדות שהכלים הם בבחי' מציאות דבר ובמורגש ביותר, דכללות ענין המדות הו"ע הרגש עצמי דהיינו הרגש מציאותו כו', וכמו האהבה שאוהב איזה דבר זהו מפני שמרגיש א"ע ומרגיש איך שהדבר טוב לפניו ה"ה מתעורר באהבה כו', וכן היראה מפני שמרגיש איך שהדבר לא טוב כו', דבלתי הרגש עצמו לא הי' התעוררות המדות כלל כו'. וכנודע דלידת המדות הן מהדעת דוקא שהו"ע ההרגש כו', דגם שמבין בשכלו איך שהדבר טוב אם אין לו שייכות אל הדבר והיינו שאין נפשו יקרה אצלו (שהו"ע הרגש עצמי) לרצות בדבר הטוב לו, לא יתעורר כלל באהבה לזה כו', לפי שכל ענין המדות אינם באים ומתעוררי' רק ע"י הרגש עצמו כו'. לבד מדות עצמיים וטבעים שאינם באים מצד השכל ולא מצד הרגש עצמו כ"א מפני שזהו עצמו ומהותו כו', דאהבה זאת היא בחי' רצון לא אהבה כו', דמדת האהבה היא לא שהדבר האהוב הוא</p> <p class=bodytext>מעצמו ומהותו כ"א מפני שהדבר טוב לו ובאה ע"י הרגש עצמו כו', ואהבה עצמיות היא בחי' רצון והוא מה שרוצה בדבר שהוא עצמו ומהותו כו', וכמו אהבת האב אל הבן או אהבת הבן אל האב דהאהבה בזה הוא ענין הרצון שרוצה מה שהוא עצמו ומהותו בלא טו"ד כלל כו'. ולכן הרצון תופס בהעצמות דוקא, וכמ"ש במ"א ההפרש בין אהבה לרצון דאהבה תופסת בההתפשטות והגילוים לבד, משא"כ הרצון תופס בהעצם כו'. וכמו באהבת האוהב אל האהוב (באהבה התלוי' בדבר) דסיבת האהבה היא מפני שמשפיע לו מדת חסדו וטובו או מצד העילוי שלו הרי צריך לזה התבוננות להתבונן בהטוב וחסד שמשפיע לו כו', או להבין ולהשיג העילוי והיוקר שלו שעי"ז היא האהבה כו', וממילא מה שתופסת האהבה היא רק בההתפשטות והגילוים שזהו סיבת האהבה ובזה הוא מתקשר ונדבק כו'. משא"כ באהבת ורצון הבן בהאב הרי אינו צריך שום התבוננות כלל כי אין הרצון בא מצד השפעת טובו וחסדו או מצד העילוי שלו כ"א מפני שהוא אביו היינו שהוא עצמו ומהותו, ובהרצון הוא תופס בהעצם ממש לא בהגילוים כו'. וכן הוא הענין ברוחניות דמדת האהבה היא שבאה ע"י ההתבוננות בהעילוי והטוב באלקות ובמדת חסדו וטובו ית' כו', שהקירוב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נו</div></p> <p class=bodytext>והדביקות בזה הוא בהאור האלקי שבא בבחי' גילוי כו', אבל הרצון דבחי' רעו"ד תופס בעצמות אוא"ס ב"ה וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו', שאינו רוצה בהאורות והגילוים כ"א בבחי' אוא"ס עצומ"ה כו'. ולכן יכול להיות רצון גם כשלא יש אהבה וכמו באהבת אב ובן כשהבן אינו כדבעי ח"ו דאז לא יש התגלות אהבה אליו ומ"מ ישנו להרצון שבעצם הוא רוצה בבנו כו', דכן הוא הדוגמא למעלה דכתי' ואף גם זאת כו' לא מאסתים ולא געלתים כו', וכמארז"ל בין כך ובין כך בני הם כו', והיינו בהרצון שזהו מפני שהוא עצמותו ומהותו כו'. אבל ענין מדת האהבה היא מצד הטעם ותלוי בהרגש עצמו דוקא כנ"ל, וכן כל המדות הן דוקא ע"י הרגש עצמי כו'. שזהו ההפרש בין מוחין למדות דהמוחין הן בבחי' ביטול והעדר הרגש עצמותו להיות דענין המוחין בכלל הן העלי' וההתקשרות לדבר שלמעלה ממנו שזה פועל ביטול מציאות עצמו כו' וכמ"ש במ"א, והמדות הן בבחי' הרגש עצמי דוקא כו', וע"כ הגילוי במדות הוא למטה הרבה מבמוחין כו'. והגם שזה גופא מה שמשיג את טוב ה"ז במוחין, הנה השגת המוחין הוא</p> <p class=bodytext>רק טוב הדבר בעצם לא מה שלו טוב כ"א רק העילוי והיוקר של הדבר, ומה שבא במדות הוא רק מה שלו טוב כו'. וגם זאת דהשגת טוב הדבר זהו רק בחיצוניות המוחין והעיקר הוא במדות שבמוחין, דמוחין בעצם הן רק השגת עצם הדבר לא את הטוב של הדבר רק מה שמשיג עצם הענין, והשגת הדבר איך שהוא טוב שמתפעל במוחו ע"ז זהו במדות שבמוחין כו'. וכ"ז הוא רק השגת הטוב בעצם כו', ובמדות בא ההרגש איך שלו טוב הדבר שעי"ז נעשה התעוררות המדות כו' וכמ"ש במ"א. ויובן זה בעבודת ה' דכשמתבונן באיזה ענין אלקי ומעמיק דעתו בזה הרי הענין האלקי מאיר במוחו ומה שנשאר במדות הוא רק מה שקרבת אלקים לו טוב, וכל האור שמאיר במוחו מתעלם בהתעוררות המדה כו', ונודע דבכדי שיהי' התעוררות המדות בהכרח שיהי' התעלמות המוחין דכאשר אור המוחין מאיר בגילוי א"א להיות התעוררות המדה כ"א כאשר מתעלם אור המוחין אז מתעורר המדה כו'. אך התעוררות המדה הוא מהבכן דהיינו מה שקרבת אלקים לו טוב כו' (רק בדרך מקיף נרגש אז האלקות על מה שנתפעל והיינו מה שהשיג במוחו כו'), ולכן המדות הן</p> <p class=bodytext>בבחי' התפעלות דכל התפעלות הוא חוץ לעצם היינו שהוא בריחוק מן העצם, דכאשר הוא בקירוב שהוא בתוך אותו דבר אינו שייך התפעלות על הדבר (שהרי הוא מתאחד עם אותו הדבר והו"ע הדביקות כו', ואפי' אם אינו עדיין בבחי' התאחדות, מ"מ כשהוא בתוך אותו הדבר טרדתו הוא בעצם הדבר ואינו שייך ההתפעלות אז כו'), וכל שמתפעל הוא מפני שמתרחק מעצם הדבר כו', והמדות ה"ה בבחי' התפעלות שמתפעל על אלקות זהו מפני שהן בבחי' ריחוק מן העצם כו'. ובפרט מה שבמדות רוצה בהקירוב ודביקות באלקות שיהי' הגילוי בנפשו או בבחי' צמאון כו', הרי כ"ז שייך בבחי' הריחוק דאז רוצה בהגילוי ואז הוא בבחי' צמאון כו' דבבחי' הקירוב הרי כ"ז אינו שייך כלל כו'. ובד"כ יש הפרש במוחין ג"כ שזהו ההפרש בין חכ' לבינה, דבינה היא בבחי' התפעלות והתלהבות וחכ' היא בחשאי דוקא כו'. וכידוע ההפרש בין כהנים ללוים, דעבודת הכהנים הוא בחשאי וברעותא דליבא ועבודת הלוים הוא לארמא קלא בבחי' התלהבות כו', והוא ההפרש בין בחי' החכ' שהיא בבחי' ביטול ממש ובחי' בינה שהו"ע השגה ה"ז בבחי'</p> <p class=bodytext>יש ומציאות כו'. אמנם מוחין בכלל הן בבחי' הביטול ומאיר בהם גילוי אור כו', אך המדות הן בהתפעלות מורגשת בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נז</div></p> <p class=bodytext>יש ומציאות כו'. והנה בעבודה בהכרח שיהיו המדות אהוי"ר בהתגלות הלב מפני שזה שייך לקיום המצות בפו"מ, וכמ"ש בסש"ב דאהוי"ר הן מקור מ"ע ומל"ת והמקיימן באמת הוא האוהב כו'. ועוד שעי"ז דוקא נעשה הזיכוך ובירור דנה"ב כו', דבעבודה דמוחין לבד אינו ניתק עדיין מחומריות הנה"ב (רק מי שעבודתו היא בדרך מלמעלמ"ט כו') כ"א ע"י העבודה דאהוי"ר דוקא, כי הנה"ב עיקרו הוא מדות כמ"ש במ"א, וע"כ גם התלבשות הנה"א בנה"ב עיקרו בבחי' המדות שבו ובזה דוקא הוא פועל הבירור דנה"ב כו'. ולכן בעבודה דמוחין עם היותו בבחי' קירוב ודביקות במוחו יכול להיות שהחומריות דנה"ב הוא במקומו ובתקפו עדיין כו', ורק באהוי"ר בהתגלות הלב פועל חלישות בנה"ב שנחלש חומריותו וגם ביטל החומרי והמורגש דנה"ב כו' וכמ"ש במ"א. וע"כ אין להסתפק בעבודה דמוחין לבד כ"א צ"ל העבודה באהוי"ר שבלב כו', אמנם מצד הגילוי יש יתרון גדול במוחין דלהיותם בבחי' ביטול מאיר בהם גילוי אור, והמדות להיותם בבחי' מציאות מתמעט בהם האור שאינו מאיר בהם בגילוי כלל כמו במוחין כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה ע"י התלבשות האורות בכלים ה"ה בבחי' התחלקות דמעומ"ט, וכמו בכחות הנפש כח החכ' שהיא ההשכלה בבחי' נקודה מופשטת עדיין מאיר בה דקות עצם האור, וכח הבינה שהיא השגה, ה"ה מעלמת על האור שבחכ' (ובנקודת התמצית מאיר דקות עצם האור אבל הוא במורגש) והמדות הן הרגש עצמו, ולכן באין ע"י הדעת דוקא ואהבה עצמיות אינה מדה כ"א רצון, שרוצה מה שהוא עצמו ומהותו, והמדה הוא שרוצה רק מה שטוב לו, ולכן המדה תופס בהמציאות והרצון תופס בהעצם. וכן הוא ברוחניות, ויכול להיות רצון בלא אהבה, ומה שהמדות באין מהמוחין זהו רק מהמדות שבמוחין, ושם הוא רק הרגש עצם הטוב, ובמדות הרגש הלו טוב, והו"ע קרבת אלקים לי טוב, ולכן התעוררות המדות הוא דוקא לאחר התעלמות המוחין, והן בבחי' התפעלות ולכן האור בהם במיעוט ובמוחין ג"כ עיקר הביטול בחכ', ובעבודה בהכרח שיהיו מדות בהתגלות שעי"ז הוא קיום המצות, ועי"ז הוא התיקון דנה"ב.</p></p> <p class=bodytext>לד) <span class=cup>והדוגמא</span> מזה יובן למעלה דבחכ' מאיר ריבוי אור לפי שחכ' היא בבחי' מיעוט הכלים, וכידוע דבחכ' גם הכלי היא בערך אל האור כו' (בפרדס שער השמות דהש' דחכ' הוא י"ה, ובהגהות לביאור דוארא תקס"ח כ' דהרי בת"ת שהוא בריח התיכון הכלי היא שם הוי', כ"ש חכ' שמשם מקור המשכת בריח התיכון שהכלי היא כמו האור כו'. ובמ"א אי' וז"ל כי הוי' הוא האורות דאצי' ושם אלקים הוא הכלי והכלים הם ג' בחי' כו', וא"כ ע"י הבינה הוא התחברות האור עם הכלי לכן הוא הוי' בניקוד אלקים כו', אבל חכ' נק' הוי' לבד כי שם רק איהו וחיוהי חד למעלה מבחי' גרמוהי כו' עכ"ל, ועמ"ש בדרוש דג' מיני אדם), ובד"כ הרי חכ' היא בחי' נקודה לבד שהוא בחי' אין ע"כ מאיר שם האור בריבוי כו', ובבינה נתמעט האור לפי שהכלים דבינה הם בבחי' מציאות דהשם דבינה הוא הוי' בניקוד אלקים דאלקים הו"ע הכלים כו', דבינה היא בחי' השגה שזהו בחי' יש ומציאות וכמ"ש להנחיל אוהבי יש כו', ולהיות שהכלים הם בבחי' מציאות ע"כ האור הוא בבחי' מיעוט כו'. וכמארז"ל גבי מי השילוח שהיו מקלחין כאיסר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נח</div></p> <p class=bodytext>הרחיבו נתמעטו מימיו, והיינו דבבחי' מיעוט הכלים מאיר גילוי אור וכשנתרחבו הכלים נתמעט האור כו'. וזהו דבינה להיותה בבחי' התרחבות הכלים מתמעט האור והגילוי כו', וכידוע דבינה מעלים על החכ' דזהו מ"ש והניף ידו על הנהר ונודע דנהר היא בחי' בינה, ולעתיד יהי' בקיעת הנהר בכדי שיהי' גילוי פנימיות התורה שזהו גילוי בחי' החכ' כו'. דכשם שקרי"ס הי' הכנה למ"ת דקודם מ"ת הי' צ"ל קרי"ס, דים הוא בחי' מל' שכונסת ומעלמת בתוכה אורות דאצי' כו', ובכדי שיהי' מ"ת שזהו גילוי אצי' הי' צ"ל קריעת הים וההעלם כו'. כמו"כ לעתיד בכדי שיתגלה פנימיות התורה שהיא גילוי בחי' עצם החכ' צ"ל בקיעת הנהר, והיינו מפני שהבינה להיותה בבחי' מציאות ה"ה מעלמת על האור וע"כ צ"ל בקיעת הנהר כו', ואח"כ בז"א וכ"ש במל' ששם עיקר ענין הכלים האור שם במיעוט ביותר כו'. וזהו מה שלפעמים מצינו שבמדרי' העליונות המספר המרובה יותר ובמדרי' תחתונות מתמעט המספר ולפעמים בהיפך, וכידוע בענין יחידות עשירות מאות דיחידות במל' ועשירות בז"א ומאות בחו"ב, או דיחידות הן</p> <p class=bodytext>בז"א ומל' ועשירות בחו"ב ומאה בכתר, וכידוע ממ"ש ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים דשבע בז"א ועשרים בחו"ב ומאה בכתר, וכמ"ש בזהר קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה סדכ"ס ברזא דמאה ברכאין כו' וכמ"ש במ"א באריכות על מאה"ז הנ"ל, וגם אלף ורבבה הן בכתר וכמ"ש בלק"ת ד"ה ואתא מרבבות קדש. ולפעמים שהמספר המועט הוא במדרי' העליונות דוקא וכל שלמטה יותר מתרבה המספר, וכמו אנת חד ולא בחושבן הרי ידוע שזהו בפנימיות הכתר דוקא כו', ועיקר ריבוי המספר הוא בבחי' מל', וכמ"ש כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול דיום א' דז"א בא במל' במספר אלף כו'. ומבו' במ"א שזהו ההפרש בין האורות להכלים דמצד האורות כל מה שלמעלה מספר המרובה יותר, ולא שהן בבחי' מספר רק שהוא בבחי' ריבוי האור כו', וכל מה שיורד למטה יותר מתמעט האור והגילוי כו'. ומצד הכלים למעלה יותר הוא מספר המועט דהיינו בחי' מיעוט הכלים, וכל מה שיורד למטה יותר מתרבים הכלים כו' (ועמשית"ל פ'). וכמו עד"מ בהשפעת השכל מהרב אל התלמיד הרי הרב אינו משפיע את השכל כמו שהוא לעצמו רק אפס</p> <p class=bodytext>קצהו לבד, וכן התלמיד כשמשפיע לתלמיד קטן ג"כ אינו משפיע השכל כמו שהוא אצלו הרי שהאור מתמעט ממדרי' למדרי' כו', ומצד הכלים הרי כל שבאה ההשפעה למטה היא בריבוי אותיות ובריבוי ענינים שהמשפיע לעצמו א"צ לכ"ז רק בשביל המקבל כו'. וכמו"כ במדרי' עליונות יותר האור בריבוי והכלים במיעוט וכל מה שנמשך למטה בחי' ריבוי הכלים ומיעוט האור כו', והא בהא תלי' דבבחי' מיעוט הכלים הוא ריבוי האור וכשהכלים הם בריבוי מתמעט האור כו'. וזהו מ"ש לעתיד והנער בן מאה שנה דנער הוא בחי' קטנות בבחי' מיעוט האור, יתעלה לעתיד בבחי' מאה למעלה מזקנה ושיבה שהוא ששים ושבעים שנה וכמ"ש ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ומאה למעלה מזה, וז"ש ונערים פני זקנים ילבינו דנערים יהיו למעלה מזקנים כו'. והענין הוא דהנה שבעים שנה הן ז"ת דכתר בחי' אור שבעת הימים ומאה הו"ע ג"ר דכתר, וזהו והנער בן מאה הוא שיתעלה בבחי' ג"ר דכתר כו'. וזהו מה שבעליית האדם עכשיו ארז"ל במשנה דאבות בן חמש למקרא בן עשרה למשנה כו' בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם, והקשו המפרשים</p> <p class=bodytext>שהרי במשנה זאת חשיב הכל מעלת האדם שעולה ממדרי' למדרי', ומהו המעלה בזה שכאלו מת כו'. אך הענין הוא שזהו מה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נט</div></p> <p class=bodytext>שבמיתתן רואין, דהנה כתי' כי לא יראני האדם וחי בחייהן אינן רואין אבל במיתתן רואין, והיינו בבחי' ראיית המהות והעצמית דא"ס ב"ה עז"נ כי לא יראני האדם וחי, אבל במיתתן רואין כו', וזהו כאלו מת שהו"ע במיתתן רואין והו"ע עולמך תראה בחייך כו', והיינו להיותו בן מאה שיתעלה בבחי' פנימיות הכתר כו', וזהו ע"י ההקדמה דבחי' שבעים שנה, דימי שנותינו בהם הו"ע בירור הנה"ב שע"ז נקצבו ימי האדם שבעים שנה שהן נגד ז"מ כו', וכאשר מברר הז"מ רעות דנה"ב ה"ה זוכה לבחי' במיתתן רואין כו'. וזהו"ע בן מאה בחי' הכתר בחי' ריבוי האור כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והדוגמא מזה למעלה דכלי החכ' היא בחי' אין היא בבחי' ריבוי האור, ובינה בחי' יש היא בבחי' מיעוט האור ומעלמת על אור החכ', ולכן לעתיד והניף ידו על הנהר, ובז"א ומל' המיעוט יותר, ולכן לפעמים למעלה יותר הוא מספר המועט דהיינו בהכלים, ולפעמים למעלה מספר המרובה שזהו בהאורות, וזהו בן מאה כאלו מת היינו (ביטול הכלי ו)ריבוי האור, ולעתיד הנער בן מאה שיתעלה בבחי' הכתר.</p></p> <p class=bodytext>לה) <span class=cup>והנה</span> כשם שבע"ס יש התחלקות מעומ"ט, כמו"כ יש התחלקות מעומ"ט גם בעולמות, וכידוע דכללות ההשתל' נבחן בג' מדרי' והן ג' עולמות בי"ע כו'. וכמו עד"מ האדם נחלק לג' חלקים כללים הן בכחות נפשו והן בגוף, והן ראש גוף ורגל דברגל הוא כח ההילוך שהוא כח היותר אחרון שבנפש, דהגם שכח ההילוך הוא ג"כ לצורך הנפש וגם יש יתרון בכח ההילוך שהוא נושא את הראש ומעמיד את הראש כו', מ"מ ה"ה כח היותר אחרון שאור הנפש בו במיעוט הגילוי ביותר כו', ובגוף מאיר אור הנפש יותר שהרי בגוף הן האברים הפנימים שחיות האדם תלוי בהם וכמו הלב והריאה כו', וגם המדות שבנפש משכנם בלב כו', ואפי' באברים החיצונים שבגוף יש בהם גילוי אור הנפש יותר מברגל, וכמו ביד שבו כח התנועה לכתוב ולצייר דבר ולעשות בו איזה מלאכה, דעצם הכח הוא למעלה מכח ההילוך עם היות שזה ג"כ רק כח המעשה מ"מ ה"ה למעלה מכח ההילוך שברגל וגם יש בו התלבשות אור השכל כו', והגם שבכח ההילוך יש ג"כ התלבשות השכל מ"מ אין זה כלל כמו אור השכל המתלבש בכח התנועה שביד כו' וכמ"ש</p> <p class=bodytext>במ"א. ובראש מאיר אור הנפש בריבוי יותר כו', דהגם דבעצם חיות הנפש הראש והלב שוין, מ"מ בהכחות אינם שוין שהרי בראש הוא גילוי המוחין וכל החושים הנעלים כמו ראי' ושמיעה כו', הרי עיקר גילוי אור הנפש הוא בראש והעיקר במוח שבראש כו'. וענין רעו"ד שהוא בלב דוקא, הנה יש בזה ב' אופנים, הא' מה שבא ג"כ ע"י התבוננות שבמוח רק שההתבוננות היא בהאוא"ס שלמע' מהשתל' כו' וכמ"ש במ"א, והב' שיש בחי' רעו"ד שאינה ע"י ההתבוננות כלל כ"א מצד העצם כו', ה"ז נקודה העצמית שבנפש שלמעלה מגדר כחות שהיא נאחזת בלב וה"ה למעלה מכחות וכמ"ש במ"א. אך בכחות הנפש עיקר גילוי אור הנפש הוא בראש כו', ומצד הכלים ואברי הגוף הרי הראש הוא החלק היותר קטן שבגוף, וחלק הגוף גדול ממנו וחלק הרגלים יותר גדול, הרי שבהכלים הרגל הוא בריבוי הכלים יותר מהראש, ובהאור הוא להיפך דבראש מאיר אור הנפש בריבוי ובגוף מתמעט האור וברגל מתמעט ביותר כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה בג' עולמות בי"ע דבעולם הבריאה מאיר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ס</div></p> <p class=bodytext>עדיין גילוי האור דלהיות שעולם הבריאה הוא היש הראשון שנברא מהאין האלקי מאיר שם עדיין גילוי האין כו', ולכן הבריאה נק' חשך וכמ"ש יוצר אור ובורא חשך, והיינו לפי שבבריאה מאיר גילוי אור ה"ז בבחי' חשך והעלם לגבי למטה כו', ויצי' שאין האור שם בגילוי כ"כ ה"ז בבחי' אור וגילוי לגבי למטה כו'. ומצד הכלים הוא להיפך דבריאה היא בבחי' מיעוט הכלים וביצי' הוא ריבוי הכלים, וכנודע דברי' ויצי' הן מח' ודבור והרי אנו רואין דמה שמחשב במח' במיעוט זמן ובמיעוט אותיות ה"ז בא בדבור בריבוי זמן ובריבוי אותיות כו', וגם אותיות המח' הן אותיות רוחני' שאינן מורגשים אל הזולת, משא"כ אותיות הדבור הן מורגשים אל הזולת כו', דכמו"כ בחי' הכלים דבריאה הן בבחי' מיעוט הכלים דהיינו מיעוט הישות והמציאות ויצי' הוא בבחי' ריבוי הכלים כו'. וזהו הטעם מה שיחזקאל מאריך הרבה בענין המרכבה וישעי' אינו מאריך כ"כ, והיינו מפני שיחזקאל ראה את המרכבה דעולם היצי' שהוא בבחי' ריבוי הכלים וע"כ מאריך בהענין, וישעי' ראה מרכבה דבריאה שהיא בבחי' מיעוט הכלים</p> <p class=bodytext>כו', ומצד האור אדרבה בבריאה מאיר ריבוי אור וביצי' מתמעט האור כו'. והא בהא תליא דכשהכלים הן בבחי' מיעוט שהן כלים יותר אל האור מאיר שם ריבוי האור ובריבוי הכלים מתמעט האור כו'. וכן גם כללות העולמות נחלקים לג' מדרי' כללים אדם דברי' דכללות ואדם דיצי' ואדם דעשי' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכמו יש התחלקות מעומ"ט בעולמות, וכמו באדם הראש היא כלי קטנה ובה גילוי הכחות נעלים שבנפש, והגוף גדול ובו משכן המדות וכחות חיצונים (ורעו"ד הוא ג"כ ע"י התבוננות, או שזהו עצמי) וברגל מיעוט האור, וכמו"כ בברי' שהכלים אינם במציאות עדיין מאיר גילוי האור, וביצי' שהכלים במציאות הוא מיעוט האור, מח' ודבור, ולכן יחזקאל האריך בענין המרכבה וכ"ה בבי"ע הכללים.</p></p> <p class=bodytext>לו) <span class=cup>אמנם</span> באמת אין זה רק מצד הכלים כ"א שיש מדידה בהאור באיזה אופן הוא נמשך להאיר בכל ספי' כו', וגם המדידה בהכלים באיזה אופן יהיו הוא כפי מדידת האור כו', והיינו שלפי המדידה באיזה אופן יהי' בחי' החכ' נמדדה כלי החכ' באופן כך בכדי שתקבל האור והגילוי דבחי' החכ' וכה"ג בשארי הספי' כו'. והענין הוא כמשנת"ל פ"ח דמהתעבות האור נעשה הכלי דעם היות שיש לכלים שרש מיוחד משרש האורות מ"מ ההתהוות בפועל דכלים הוא ע"י אמצעות האור כו', וע"כ נתהווה הכלי כפי אופן האור היינו שתהי' מוכנת לקבל את האור כו'. ועיקר המדידה הוא בהאור באיזה אופן יאיר בעולמות כו' (וי"ל דבשרש הראשון מדידת הכלים קדום למדידת האור דתכלית הכוונה הוא בהתהוות הכלים כו' והוא מה שבנין החומר קדום בשרשו להצורה כו'. וזהו הטעם מה שהכלים למע' ממשיכים את האו', ולא כמו הכלים למטה שרק מקבלים הדבר הניתן בתוכן אבל למע' הכלים ממשיכים את האור, וכמו איברי הגוף שממשיכים את החיות, מפני ששרש הכלים קדום אל האור כו'. אמנם זהו לאחר זיכוך הכלי שלפי אופן</p> <p class=bodytext>הזיכוך שלה ממשכת את האור כו', ובתחלת ההתהוות הרי מהתעבות האור נעשה הכלי כו'. וכן הוא בהמדידה דבשרשם מדידת הכלים קדום למדידת האורות ורק בהתגלות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סא</div></p> <p class=bodytext>מדידת האור קדום כו'. והו"ע דבמח' ארץ קדמה ובהתהוות שמים קדמו כו'). וכמ"ש בע"ח דהמשכת הקו הוא בכדי לעשות מעלה ומטה כו', דאם הי' ההמשכה שלא ע"י הקו לא הי' מעלה ומטה בעולמות דכל עולם הי' בהשוואה בכל חלקיו ולא היו ניכרים בו חלקי י"ס כו' כמ"ש במבו"ש, וע"כ הוא ההמשכה ע"י הקו בכדי שיהי' מעלה ומטה כו', דלהיות שהקו בקצהו העליון נוגע ודבוק באוא"ס ב"ה ובקצהו התחתון אינו נמשך עד האור א"ס הסובב תחת העולמות ואינו דבוק בו, הרי עי"ז יש בהקו ראש וסוף ומעלה ומטה כו', ועי"ז יש בעולמות וספי' ג"כ מעלה ומטה דהמקבלים מעליונו של קו שקרוב יותר אל האור א"ס שהוא בחי' מעלה שבו ה"ה בבחי' מעלה וכל מה שמתרחק מקצהו העליון ה"ז בבחי' מטה כו'. וזהו שהקו נק' קו המדה (עמ"ש בהבי' דועתה יגדל שלא נדפס, וי"ל דמקור הדבר הוא מע"ח הנ"ל) להיות שע"י הקו הוא מדידת האורות, אם ההמשכה היא מעליונו של הקו וכמו פרצוף דא"ק שמקבל מבחי' העליונה של הקו שהוא בקירוב לאוא"ס ב"ה, והעולמות שלמטה מא"ק מקבלים בבחי' ריחוק כו', וכן הוא בכל ספי' בפרט</p> <p class=bodytext>כו'. שזהו מ"ש בע"ח דבכתר וחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום ובבינה בבחי' ריחוק כו', והיינו שבבינה מאיר האוא"ס כמו שהוא בגדר השגה ובחכ' מאיר האוא"ס כמו שהוא למע' מגדר השגה עדיין כו' וכמשי"ת. וידוע ג"כ שיש צינורות פרטים לכל ספי' בפרט כו', ועמ"ש מזה בבה"ז פ' וישלח ע"פ כי ישרים דרכי ה' כו'. ובפרד"ס בשעה"כ אות ש' כ' שיעור קומה שהנשמה המתאחדת בתוך הספי' נק' שיעור מפני שהיא הנותנת שיעור לכל הקומה והיא האומרת לספי' די כו', וכן כ' בשער עצמות וכלים פ"ז (ולפמ"ש שם זהו רצון המאציל ב"ה בענין הספי', ולפי מ"ש בע"ח הוא לפי מה שכבר נמדד בהרצון עליון באופן המשכת הקו בבחי' הקירוב והריחוק שבו כו'). ונמצא דהמדידה דמעומ"ט הוא בהאור באיזה אופן הוא נמשך בהספי' כו', הרי שבע"ס יש התחלקות מעומ"ט הן בהאורות והן בהכלים, איך שיהי' אם שהמדידה הוא בהאור ובאופן כזה נתהווה הכלי או שהמדידה היא בהכלי ובאופן כזה תמשיך את האור כו'. דבאמת שניהם אמת דבתחלת ההתגלות המדידה היא בהאור באיזה אופן יאיר ויתגלה דלפי אופן זה הוא התהוות הכלים</p> <p class=bodytext>כו', ואח"כ לפי אופן זיכוך הכלים ממשיכים את האור כו'. וכ"ז אינו שייך רק באורות פנימיים שבאים בבחי' התלבשות בכלים שיש בהם המדידה בבחי' התחלקות דמעלה ומטה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ובראשי חדשיכם, והקשה בזהר וכי כמה ראשין אינון והלא לית רישא לסיהרא אלא שמשא אלא ראשי תרין יעקב ויוסף. והענין הוא דהנה אי' במאו"א דתפלת מוסף הוא בחי' יסוד שבא בסוד תוס' והו"ע יחוד ישראל ורחל כו', דזהו ההפרש בין שחרית למוסף דתפלת שחרית הוא יחוד יעקב ורחל ותפלת מוסף הוא יחוד ישראל ורחל, דיעקב הוא ל' בקיעה כמו אז יבקע כשחר כו' שאינו רק הארה לבד וישראל הוא בחי' עצמית כו', ושניהם הם בחי' חכ' בחי' יסוד אבא רק יעקב הוא בחי' הארת החכ' וישראל בחי' עצמית החכ' כו'. וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל ע"פ ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, דיעקב הוא בחי' עדות לבד לא עצם הדבר כו' וישראל הוא בחי' עצמות הדבר כו', והו"ע אירוסין ונשואין דאירוסין הו"ע נובלות חכ' שלמע' תורה ונשואין המשכה עצמית מבחי' עצמות החכ' כו', והו"ע חיצוני' התורה ופנימית התורה, דחיצוניות התורה היא מבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סב</div></p> <p class=bodytext>חיצוני' החכ' דבד"כ ה"ז הארה לבד לא העצם ממש כו', ופנימי' התורה היא פנימיות ועצמות החכ' כו', וכללות ענין היחודים שייכים רק בהאור פנימי לפי שבא בבחי' התחלקות המדרי' שייך בזה ענין היחודים כו'. וזהו ראשי תרין יעקב ויוסף דפי' המק"מ שזהו ת"ת ויסוד, והיינו דיעקב הוא המשכת הארה כנ"ל, אמנם בחי' יוסף היינו עיקר בחי' היסוד שהוא המשכת בחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה. וזהו בן פורת יוסף ברא דיסגי יוסף בחי' תוס' אור מה שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו', והוא בחי' ריבוי אור בבחי' גילוי אור עצמי כו'. והענין הוא דכל ההשפעות הן ע"י יסוד רק שבזה יש ב' מדרי' השפעה חיצונית והשפעה פנימיות ועיקר בחי' יוסף הוא בחי' השפעה פנימיות כו'. וכ"ז שייך רק בהאור פנימי שיש בו מעומ"ט ריבוי ומיעוט כו'. וזהו דלית רישא לסיהרא אלא שמשא דהאמת כן הוא דכל ההשפעות במל' הוא מבחי' שמש ה' בחי' אור פנימי כו', ובזה יש ב' מיני יחודים כנ"ל. וזהו ובראשי חדשיכם דבכל ירחא וירחא נמשכים ב' היחודים והן בחי' יעקב ויוסף דיעקב הוא בחי' הארה לבד</p> <p class=bodytext>בחי' השפעה חיצוניות ויוסף הוא בחי' השפעה פנימית ועצמית, והו"ע ברא דיסגי יוסף שנמשך בחי' אור עצמי בגילוי בבחי' מל' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאמת אין זה רק מצד הכלי, כ"א שיש מדידה בהאור, ולפי אופן זה הוא מדידת הכלי, דמהתעבות נעשה הכלי באופן שתקבל האור, וכמ"ש בע"ח ובמב"ש דהקו עושה מעומ"ט, ובפרדס שנשמת היא הנותנת שיעור לכל הקומה, ושניהם אמת דמדידת הכלי היא לפי מדידות האור (דלאור שבבחי' מעלה הכלי לזה הוא רק מיעוט הכלי) ואח"כ לפי אופן זיכוך הכלי ממשכת את האור, וע"פ הנ"ל ית' מ"ש ובראשי חדשיכם.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>