בס"ד. ליל ב' דר"ה, העת"ר
תרלז
תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו ואמרז"ל ע"ז איזה חג שהחדש מתכסה בו זה ר"ה, וצ"ל מפני מה אומר תחלה בחדש סתם ואח"כ נותן סימן בכסא שהחדש מתכסה בו, הול"ל בתחלה תקעו בחדש תשרי כו'. גם צ"ל מה שאמרז"ל אמרו לפני מלכיות שתמלכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר, וצ"ל מה שייך שופר למלכיות כו', דהנה מש"א אמרו לפני שהן פסוקי מלכיות שבתורה זה ניחא דהיינו שמביאין ראי' מן התורה שצ"ל ענין המלוכה כו', אבל מה"ע שופרות להמשכת המלוכה כו'. גם צ"ל מה שמקדימים מלכיות לזכרונות דלכאו' אחר שממשיכים בחי' המלוכה הרי המלך זוכר את עמו וא"כ מהו עוד ענין זכרונות כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין ארוממך אלקי המלך דאלקי הוא ל' כח ול' אלקות, דלכאו' הן ב' ענינים מובדלים דאלקות הוא בחי' גילוי אור וכח הוא בחי' כח נעלם כו'. ונת' שיש יתרון מעלה בכח על אור, דעם היות שאור הוא למעלה מבחי' כח דאור הוא בחי' גילוי אור הדבוק בהעצם כו', ומ"מ יש יתרון בכח שהוא פועל בבחי' התחדשות כו', דפעולת האור אינו
בבחי' התחדשות והפעולה היא כמהות הפועל כו', ובחי' כח הוא שפועל בבחי' התחדשות והפעולה אינו כמהות הפועל שהפועל הוא רוחני והפעולה היא גשמיות כו'.
שיב) וביאור הענין ילה"ק דהנה יש ד' ענינים שהן חלוקים זמ"ז ויש בכ"א יתרון על זולתו, והן העלם וגילוי, יש מאין, עצם והתפשטות, וכח ופועל. דהנה העלם וגילוי הרי אין הגילוי מן ההעלם דבר חדש במציאות כלל דהיינו שאותו דבר הנגלה כבר הי' כמו שהוא במציאותו ממש בההעלם, וכמו עו"ע הרי מציאות העלול כבר נמצא בהעילה רק שהוא בו בהעלם וממילא הוא בבחי' דקות ורוחניות יותר, וכשמתגלה נעשה יותר בבחי' מציאות כו', אבל מ"מ עצם מהותו כבר הי' בהעילה ואין בזה התחדשות כו'. וכמו במח' ודבור הרי אותיות הדבור כבר ישנם במח' תחלה והו"ע דבור שבמח' כו', וכידוע דמח' שבמח' הו"ע מחשבת שכל דהיינו מה שחושב את השכל לעצמו שמאיר שם אור השכל ואין האותיות מורגשים כ"כ כו', ודבור שבמח' הוא שמסדר במח' איך לדבר, וכמו אמרה ד"פ בינו לבין עצמו שזהו הדבור כמו שהוא לעצמו והוא דבור שבמח' כו', שכאן מורגשים האותיות, ובא אח"כ במח' שבדבור, שזהו מה שחושב בעת שמדבר שהאותיות מורגשים כאן יותר מבדבור שבמח' כו', ובא מזה הדבור שהן אותיות
המורגשים אל הזולת כו', והם מוכרחים זל"ז דא"א להיות דבור בלי מח' שבדבור שיחשב מה שהוא מדבר, ומח' שבדבור א"א להיות בלי דבור שבמח' כו' (שז"ע מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כו', וכמ"ש בזהר כלל ופרט אצטריך זל"ז כו'), הרי אין זה התחדשות כלל שכבר היו האותיות קודם רק יצאו מהעלם אל הגילוי כו'. וכמו"כ הוא במדות הנולדים מן השכל הרי המדות נמצאים כלולים תחלה בשכל והוא ההתפעלות שכלי, וכשבאים אח"כ בגילוי בלב אין בזה