המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ לך לך, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/10/index.htm">בס"ד. ש"פ לך לך, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ לך לך, העת"ר</h3><div class=pageno>תשיב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויאמר</span> ה' אל אברם לך לך מארצך כו' אל הארץ אשר אראך, וצ"ל דלכאו' תיבת לך מיותר והול"ל לך מארצך מהו לך לך. גם מה"ע מארצך כו' למה צריך לאמר לו מהיכן ילך הו"ל רק להודיעו להיכן שילך אבל מאיזה מקום אינו צריך להגיד לו, ומהו שמאריך בזה מארצך וממולדתך ומבית אביך כו'. גם צ"ל מ"ש אל הארץ אשר אראך דהו"ל להודיעו איזה ומהו אומרו סתם אשר אראך כו', ואח"כ בהבטחות שאומר ואגדלה שמך לכאו' מהו המעלה גבי אברהם הגדלת השם אחרי שנאמר בו ואנכי עפר ואפר כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בפי' ארוממך אלקי המלך לרומם את אלקי המלך דזהו בחי' חיצוני' המל' שיורדת לבי"ע בבחי' כח הפועל בנפעל, לרוממה בבחי' רוממות א"ס דבחי' כתר מל' ובבחי' אוא"ס שלמע' מאצי', והוא ע"י העבודה דתפלה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה בשמו"ע שמגיע בבחי' שמי השמים שלמע' מבחי' השמים כסאי כו', ועי"ז נמשך גילוי אוא"ס במל' שז"ע עמידה למע' בחי' ועמדו רגליו ביום ההוא להיות הגילוי במל' ולמטה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שמז)</span> והנה הפי' הב' בארוממך הוא מלמעלמ"ט להמשיך בחי' רוממות הא"ס במל' והיינו שיהי' גילוי אוא"ס במל' כו', וזהו ג"כ ותקם את דבריך לעשות קימה בבחי' דבור העליון דבחי' מל' כו', להיות דבחי' דבור העליון שבא בריבוי צמצומים הרי האור מוסתר ונעלם שאין בזה גילוי האור כו', וכמשנת"ל פ' של"ו בענין וגבורתך ידברו דהה' גבורות שלצורך בנינה אינם בבחי' מיעוט האור לבד כ"א להעלים ולהסתיר את האור כו' והרי אין בזה אור עצמי כלל כו', וממילא הרי בנבראים הוא בחי' הסתר והעלם לגמרי כו', שהרי גם בנבראים העליונים אינו מאיר גילוי אלקות ממש, וכמ"ש כי לא יראני האדם וחי שאפי' חיוה"ק הנושאים את הכסא אינם רואים את הכבוד כו', דחיות הקדש הן בעולם היצי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשיג</div></p> <p class=bodytext>כנודע. וכמו"כ גם בעולם הברי' דאימא עילאה מקננא בכורסיא ומשיגים השגות גדולות באלקות, שהרי החיות שלהם ה"ה משיגים בבחי' השגה גמורה עד שנא' עליהם עומדים ממעל לו, וידוע שזהו מצד ההשגה שלהם שההשגה ה"ה מקפת את הדבר וע"כ הן ממעל לו כו', וגם משיגים איך שאוא"ס קדוש ומובדל מן העולמות כו', הנה כ"ז הוא בחי' השגת המציאות לבד כו', דהרי גם בינה היא בחי' ידיעת המציאות לבד, וכמשנת"ל פ' שמ"ג דבינה היא בחי' שמיעה בחי' ידיעת המציאות כו'. אמנם מה שאימא עילאה מקננא בכורסיא אין זה בחי' עצמות הבינה כ"א כמו שמתלבשת במל' ובוקעת את הפרסא כו', וע"כ אינו דומה השגת המלאכים דברי' לההשגה דבינה שזהו ידיעת המציאות דבחי' חכ', דחכ' הוא בחי' אור עצמי ובינה היא ידיעת המציאות דבחי' האור עצמי דחכ' כו', אבל השגת המלאכים הוא בבחי' חיצוני' המל' וכמ"ש וצדקתך ירננו צדק מלכותא קדישא כו', שזהו בחי' הארה דהארה הנקרא הארה נבדלת כו' (ועמשנת"ל פ' של"ט), הרי אינו דומה כלל ידיעת המציאות דהארה נבדלת לידיעת המציאות דאור עצמי כו'. ופנימיות</p> <p class=bodytext>הענין הוא דהנה באצי' הוא רק הארת הקו, וכל הארה הוא בחי' מציאות לבד וכמשנת"ל פל"ח, ובחכ' י"ל שמאיר עצמות הקו וכמשנת"ל פקל"ז ועמשית"ל, ובכללות האצי' הוא בחי' הארה לבד, וזה"ע ידיעת המציאות דבינה היינו שזהו רק ידיעת ההארה לא העצם כו', אבל ההארה נודע מהותה ממש, דכן הוא בכללות האצי', ונק' ידיעת המציאות מפני שהיא הארה לבד, משא"כ בנבראים ענין ידיעת המציאות הוא שנודע רק מציאת הדבר ולא המהות כלל גם לא מהות המציאות, והיינו שבאמת אין זה גילוי הארה ג"כ. וכמ"ש הפרדס שלמטה ידיעת המציאות אינו אפי' זיו מהעצמות ולמעלה המציאות זהו זיו מהעצמות, וכמ"ש במ"א בענין ההפרש בין ג"ע לעולם דבג"ע גילוי ג"ר ובעולם ז"ת, ולכן בג"ע גילוי המהות היינו מהות הזיו בחי' זיו השכינה, ובעולם העלם, וכמו עד"מ בראש משיג המציאות ממש שיודע מציאותו ממש משא"כ הגוף אינו משיג כלל, וכמו הלב עם היות שהלב מבין מ"מ אין הלב משיג מציאות השכל, והמוח משיג מציאות השכל וגם מציאות החיות שמושג מציאותו ממש כו'. וכמו"כ בעולם הברי' שאין שם גילוי ההארה</p> <p class=bodytext>ממש (גם מבחי' חיצוניות המל') רק בחי' המציאות בלבד, ובאצי' מושג מהות ההארה (ועמ"ש בלק"ת בד"ה במדב"ס באה"מ), ולהיותה רק הארה ה"ז בחי' מציאות בלבד כו', והוא בחי' מציאות מבחי' עצם האור שבחכ' כו'. וע"י שאימא מקננא בכורסיא יש בהם ענין ההשגה כו', דבעולם היצי' בחי' דו"ר טבעיים ובעולם הברי' דו"ר שכליים כמ"ש בסש"ב פל"ט, אבל עצם ההשגה אינו דומה כלל כו', דהרי בכללות עולמות בי"ע לא יש בחי' השגת המהות דאלקות כ"א השגת המציאות לבד כו', דבאצי' הוא גילוי המהות דאלקות דאבא עילאה מקנן באצי', וע"כ בכללות האצי' הוא בחי' גילוי המהות כו' רק שהוא בחי' מהות הזיו כו', דחכ' עצמה י"ל שהיא מהות עצמי לא רק מהות הזיו וכמשי"ת, אבל מה שאבא עילאה מקננא באצי' ה"ז בחי' מהות הזיו כו' (ועמ"ש בע"ח שער מ"א אבל אבא הוא מתפשט כו'), ומ"מ בחי' מהות הזיו הוא בכל המדרי' דאצי' כו' דבאצי' הועילה הבינה להיות בחי' מעביר לבד כו' כמ"ש בע"ח שמ"א פ"א ושמ"ז פ"ג (שהרי בינה שהיא בחי' השגה ה"ה בחי' ידיעת המציאות בלבד, ומה שבבחי' בינה וכן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשיד</div></p> <p class=bodytext>בכללות האצי' מושג מהות ההארה זהו משום דאבא עילאה מקננא באצי' כו'). אבל בעולמות בי"ע לא יש בחי' גילוי המהות רק בחי' ידיעת המציאות כו', ורק בבחי' ההארה נבדלת דבחי' חיצוני' המל' כו', והאור הזה מתצמצם ומתמעט ממדרי' למדרי', וגם בא בריבוי העלמות ומסכים המבדילים עד שלמטה הוא עולם חשוך לגמרי שאינו מאיר גילוי אור אלקי כלל כו', וזהו לפי שכללות האור הוא בחי' הארה נבדלת ובבחי' ידיעת המציאות לבד ע"כ ע"י המסכים מסתתר האור כו'. דהנה כאשר הגילוי הוא בחי' אור עצמי היינו אור הדבוק בהעצם ובבחי' גילוי המהות כו' האור הזה אינו מתעלם ע"י המסכים כו', שהרי גם באצי' יש מסכים ופרסאות וכמ"ש ועל ראשי החיות רקיע כו', ומ"מ אין האור מתעלם עד שבכל המדרי' דאצי' הוא גילוי מהות האור כו', והיינו לפי שהוא אור הדבוק בהעצם אינו מתעלם כו', ובמ"א מבו' שזהו מפני שהמסכים המה באופן אחר מן המסך שבין אצי' לבי"ע כו', הנה הא בהא תליא דלפי אופן האור לפי אופן כזה המה המסכים כו', וכידוע דהמסכים הן מהכלים ולפי אופן האור כן היא הכלי ולפי</p> <p class=bodytext>אופן כזה הוא המסך כו', אבל בהאור שהוא הארה נבדלת לבד הנה המסכים המה מעלימים ומסתירים על האור עד שלמטה הוא העלם והסתר האור לגמרי כו' (רק שנש"י ע"י תומ"צ ממשיכים אור וגילוי בעולם התחתון דזהו כל ענין ירידת הנשמות למטה בכדי להמשיך גילוי אלקות למטה דנר ה' נשמת אדם ונר מצוה ותורה אור כו' וכמשי"ת). וכ"ז הוא מפני שמקור ההתהוות והחיות בעולמות הוא מבחי' המל' כמו שירדה בריבוי צמצומים, וע"י בקיעת הפרסא שבין אצי' לבי"ע שמתעלם בזה כל האור העצמי דאצי' ונמשך רק הארה חיצוני' לבד כו', וע"כ האור מתעלם כו' כנ"ל. ולפי משנת"ל פ' שכ"ח הרי בחי' חיצוניות המל' היורדת לבי"ע זהו בחי' כח הפועל הכללי שזה ג"כ בבחי' הבדלה מהנבראים כו', ומה שבא בכל א' וא' בפרט הן הצירופים והכחות פרטים שזהו יותר בבחי' צמצום כו' (וכמשנת"ל פ' שכ"ג דעם היות שאינם בבחי' התחדשות לגבי בחי' כח הפועל הכללי ה"ז ג"כ לא בבחי' גילוי ההעלם כו' שבא בבחי' הגבלה ובבחי' מציאות כו' כמשנ"ת שם), וידוע שיש בזה כמה חלופים ותמורות כו' וכמ"ש בסש"ב ח"ב פי"ב,</p> <p class=bodytext>שזהו בחי' העלם והסתר כו'. ומפני שכ"ז הוא בבחי' צמצום והעלם הנה התהוות הנבראים הוא בבחי' העלם והסתר לגמרי הבורא מהנברא כו' (שהנברא בא בבחי' התחדשות ממש מהכח האלקי כו' וכמשנת"ל שם), וגם מה שבא בבחי' חיות אל הנבראים ה"ז בבחי' העלם והסתר כו', וכנ"ל דגם השגת הנבראים העליונים שזהו בחי' חיות ומזון שלהם כו' כמ"ש במ"א ה"ז בבחי' ידיעת המציאות לבד, ולמטה הוא בבחי' הסתר לגמרי כו'. וכ"ז הוא ירידה והשפלה דבחי' המל' וכמאמר לכי ומעטי א"ע להיות בבחי' ראש לשועלים שבאה בריבוי צמצומים והעלמות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ופי' הב' בארוממך להיות גילוי הרוממות בבחי' מל', והוא ג"כ ענין ותקם את דבריך, דההמשכה שבדבור הוא ע"י גבו' וצמצום ובא בבי"ע ע"י הפסק הפרסא בבחי' הארה נבדלת, ולכן בבי"ע רק ידיעת המציאות, גם בעולם הברי' דאימא עילאה מקננא בכורסיא, ואינו כמו הבינה שהיא בחי' ידיעת המציאות דחכ', וענין המציאות היינו הארה מבחי' העצמי שבחכ', ובבינה וכללות</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשטו</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>האצי'</span> מושג מהות ההארה משום דאבא מקננא באצי', ובברי' רק ידיעת המציאות לבד בההארה נבדלת דחיצוניות המל', והארה זו באה בריבוי העלמות ע"י המסכים (משא"כ הגילוי מן העצם שבאצי' אין המסכים מסתירים), עד שלמטה העלם לגמרי, וז"ע לכי ומעטי א"ע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שמח)</span> אמנם ענין ותקם את דבריך שתהי' קימה בבחי' המל' להיות בה גילוי אור והיינו שיהי' בה גילוי אור עצמי ממש (לא רק בחי' אור וזיו כו'), וע"ד זה הדבר והיינו שהדבור העליון יהי' בבחי' זה כו', וכמ"ש ותעש לך שם כהיום הזה דבחי' מל' שהוא בחי' שם שזהו הארה נבדלת כו' כמשנת"ל פ' ש"ו וש"ט, יהי' כהיום הזה בבחי' גילוי אור עצמי כו'. והענין הוא דהנה ידוע דבחי' מל' נקרא כה שהוא כמו כף הדמיון לבד וכמ"ש הוא מראה דמות כבוד ה' בחי' מראה ודמות לבד, וכמו עד"מ דבר המוסתר ומופלא מהשגת בנ"א ורוצה להבינו לזולתו, מראה אליו בדמות לומר שאותו הדבר המופלא יובן ע"ד דוגמא מדבר זה המושג ומובן, ואזי יאמר כה, דאם הי' מראה לו גופו של הדבר המוסתר לא הי' אומר כה הוא הדבר אלא זה הוא הדבר היינו מהות אותו הדבר עצמו מבלי הצטרכות לדוגמא כו', אבל כאשר מראה רק דוגמת הדבר אומר כה כו'. וכמו"כ בבחי' מל' דעצמות האורות דאצי' מתעלמים לגמרי כו', וכמשנת"ל פ' שכ"ד ושל"ו דבחי' המל' עצמה מעלמת על האורות דאצי' כו', ומתעלם עוד ע"י הפרסא</p> <p class=bodytext>והמסך כו', דמה שנמשך מבחי' המל' בבי"ע ה"ז בבחי' מראה ודוגמא בלבד לגבי אצי' כו', והיינו דהיו"ד מאמרות וכל הצירופי אותיות של הנבראים בבחי' חיצוני' המל' ה"ז בחי' דוגמא בלבד גם לגבי כמו שהן בבחי' מל' כשהיא באצי' וכ"ש במדרי' שלמע' מהמל' כו', דבאמת יש הכל באצי' וכמשנת"ל פ' שי"ח בבחי' דצ"ח שבאצי', רק ששם הכל הוא אלקות ממש במדרי' האצי' וכמו שבא בבי"ע ה"ז בבחי' דמות ודמיון לבד כו'. וזהו ג"כ ענין כל הנביאים נתנבאו בכה והיינו שלא ראו עצם בחי' דבור העליון כ"א כמו שבא בבחי' דמות בבי"ע כו' (ונר' דלבד זאת שלא הי' נבואתם בבחי' דבר ה' כמו במ"ת דכתיב פב"פ דבר ה' עמכם, וכמו במשה דכתיב בי' פה אל פה אדבר בו כו', שזהו בחי' דבר ה' דבחי' מ"ה כו', שזהו עצמי' בחי' החכ' או עצמי' בחי' ז"א כו', והנביאים כללות שרש נבואתם הי' מבחי' המל' שהיא בחי' ב"ן כו', והרי כל נבואה היא מנו"ה זהו כמו שנו"ה מתלבשים בבחי' מל' כו', וכמ"ש בזח"ב דכ"ג ע"ב ובמק"מ שם דשאר הנביאים לא ראו רק בחי' המל' והיינו בחי' נו"ה כמו שמתעצם בבחי' המל'</p> <p class=bodytext>כו', משא"כ נבואת משה הי' מעצמות ז"א ומבחי' יסו"א ורק דרך מעבר המל' כו'. הנה לבד זאת הי' גילוי הנבואה להם רק מבחי' המל' כמו שמתלבשת בבי"ע כו', וכידוע דנבואת ישעי' הוא מעולם הברי' והיינו מבחי' המל' כמו שמתלבשת בברי' וכמ"ש ואראה את אד' יושב כו', וידוע דשם אד' הוא בחי' המל' היורדת לברי' כמ"ש במק"מ בהקדמת הזהר ד"א ע"א, ויחזקאל מיצירה כו', ומבו' במ"א דהיינו מבחי' אור הנשמה דבי"ע כו'). וז"ש וביד הנביאים אדמה ולכאו' אינו מובן והלא נבואה הוא גילוי המהות, אך זהו לפי שגילוי המהות הוא רק מבחי' חיצוני' המל' שהיא בחי' דמות לבד כו', ועוד זאת שהגילוי אור האלקי דבחי' חיצוני' המל' לא בא אליהם בבחי' עצמות כמו שהוא אלא שנתלבש בלבוש השגתם כל א' לפי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשטז</div></p> <p class=bodytext>מדריגתו (ונראה שאין זה שנתלבש בהשגתם ממש דא"כ הרי אין זה גילוי המהות כלל רק בחי' מציאות כו', כ"א שהדבר נבואה דבחי' דבור העליון נחקקה בהחושים שלהם ובאופן כזה הי' להם גילוי הנבואה כו' וכמ"ש בשעה"ק להרח"ו ז"ל. וי"ל משל לזה כמו בראית העין יש דיעה שזהו שהדבר הנראה מצטייר בהעין ועי"ז הוא רואה הרי אין זה שרואה עצם הדבר ממש כו' (ועמשנת"ל פ' רס"ח), והנה מה שהדבר נחקק ה"ז יותר בחי' גילוי המהות מהצטיירות הדבר כו', ומ"מ אין זה שרואה את הדבר כמו שהוא בעצם רק כמו שנחקק בהחושים שלו כו'). וע"כ הי' הפשטת הגשמיות בהכרח לכל הנביאים בשעת נבואתם כידוע (והיינו לפי שנבואתם הי' מבחי' מל' שנעשית מקור ליש דבי"ע, ומ"מ הרי אין זה כמו ענין ההתהוות שזה בדרך העלם והסתר הבורא כו', שהרי ענין הנבואה הוא בחי' גילוי אור והיינו שהדבור העליון הי' מאיר להם בגלוי כו', ואופן הגילוי היינו אופן התגלות הנבואה להם הי' ע"י שנחקק הדבור עליון בהחושים שלהם כו' (והיינו שע"י התפיסא בהיש עי"ז הי' הגילוי כו'), ע"כ הי' בהכרח שיהי' הפשטת</p> <p class=bodytext>הגשמיות שהחושים יתבטלו מהישות שלהם דאז אפשר להיות בהם גילוי הדבור עליון שלא בבחי' הסתר והעלם כו'. משא"כ נבואת משה שהיא מעצמות האצי' שאינו בבחי' מקור ליש כלל שלגבי מדרי' זו הרוחני והגשמי שוין כו', וגם שאופן גילוי הנבואה לא הי' ע"י שנחקק בהחושים כ"א שראה עצם ומהות הדבר כו', והעצמי יכול להיות בבחי' יש כו', וכבר נת"ל פ' רצ"ח דגופו של משה והחושים שלו לא היו בבחי' חומריים כלל והיו כלים לאלקות כו'). וזהו שנקרא כה היינו בחי' דמות ודמיון בלבד כו', וכמו"כ בחי' המל' נק' כה לפי שהיא רק מראה דמות כבוד ה' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וענין ותקם את דבריך ע"ד זה הדבר שיהי' במל' גילוי אור עצמי, דמל' נק' כה שזהו כאשר העצם מוסתר אומרים כה כדמות הזה, שהאורות עצמיים מתעלים במל' ומראה רק הדמות, וזהו כל הנביאים נתנבאו בכה, דכללות נבואתם הי' מבחי' נו"ה המתלבשים במל', לא כמו דבר ה' דמ"ת בחי' מ"ה, וכמו שהמל' מתלבשת בבי"ע, וזהו וביד הנביאים אדמה, דהנבואה נחקקה ונצטיירה בהחושים שלהם, ולכן הי' בהם הפשטת הגשמיות מפני שנחקקה הנבואה בבחי' יש שלהם והי' מבחי' מל' המקור ליש ולא בבחי' העלם והסתר כמו בהתהוות, ובמשה הי' נבואתו ממדרי' שלמע' ממקור לעולם, ולא שנחקקה בהחושים כ"א ראה את העצם, וגם גופו הי' בבחי' ביטול בתכלית.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שמט)</span> ובמאו"א אות ך' סי"ג כתב כה נקרא המל' כי בנינה מהגבורות ה"ג כ"א כלול מה' הוי כ"ה והי"נ כתב בשם הת"ז דע"ג ע"א (והוא בהקדמת ת"ז) כה איהי אימא עילאה והן כ"ה אתוון דיחודא עילאה כו'. ולכאורה אינו מובן איך נק' בינה כה הלא גם ז"א נקרא זה בחי' אספה"מ ורק המל' נקרא אספלשא"מ כו' ואיך נקרא הבינה כה כו'. וברע"מ פ' פנחס דרנ"ח ע"ב בענין כה' אלקינו בכל קראנו אליו דהאות כ' דכה' הוא בחי' כתר כו', וא"כ לכאורה גם הכתר הוא בחי' כף הדמיון כו', והלא החכ' הוא בחי' זה כנודע ואיך בכתר יתכן לומר כף הדמיון כו'. וצ"ל דהיינו בחי' חיצוניות הכתר שג"ז הוא רק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשיז</div></p> <p class=bodytext>בחי' דמיון לבד לגבי בחי' עצמות א"ס דהיינו בחי' פנימי' הכתר כו' (ובלק"ת בהביאור דשבת שבתון דעיקר עתיק הוא בחי' הא"ס המתלבש ברדל"א כו'). והענין הוא כמ"ש הפרד"ס שער ג' פ"ז דכתר הוא העלם הראשון שהא"ס ב"ה מתעלם בזה כו', וכידוע דכל הע"ס הוא שהאוא"ס מתעלם בהם וע"י בכדי שיוכל להיות בגילוי בעולמות, וכמא' אלי' ובהון אתכסיאת מבני נשא כו', והעלם הראשון הוא בחי' הכתר כו', וע"כ עם היות דבחי' הכתר הוא בחי' גילוי אוא"ס מ"מ להיות שאין זה גילוי בחי' עצמות אוא"ס ממש כ"א מה שיכול להתגלות אל הנאצלים כו', ה"ז בחי' כף הדמיון לגבי בחי' עצמות האור דא"ס ב"ה כו'. והענין הוא דהנה נודע דחיצוני' הכתר הוא בחי' הרצון כמ"ש כצנה רצון תעטרנו כו', והרצון הוא בחי' התפשטות לבד, וכנודע בענין הרצון ותענוג שהן בחי' חיצוני' ופנימי', עם ששניהן הן מעצמות הנפש הנה התענוג הוא פנימיות ועצמות הנפש שאינו בבחי' המשכה והרצון הוא מרוצת והתפשטות הנפש ה"ז בחי' חיצוני' שאינו עצמי ממש כו', וכמו"כ בחי' חיצוני' הכתר הוא בחי' התפשטות דאוא"ס ב"ה</p> <p class=bodytext>כו', וזהו שהכתר הוא בחי' העלם הראשון כנ"ל בשם הפרד"ס להיות שזהו בחי' התפשטות ה"ז כמו לבוש המלביש ומעלים כו', דכמו הלבוש אינו עצם הדבר כמו"כ התפשטות שאינו עצם הדבר ה"ז בחי' לבוש כו' והוא מעלים ומכסה על העצם כו', וכנודע דכל התפשטות ה"ז מעלים על העצם וכמו בהשכלה הרי ההשגה שהיא התפשטות ההשכלה ה"ז מעלים על עצם ההשכלה, דאותו האור שמרגיש בנקודת ההשכלה בשעה שנופל לו ההשכלה החדשה ה"ז מתעלם בפרטי ההשגה כו' כנודע, וכן הוא בגילוים שלמעלה מהשכל הנה התפשטות הנפש מעלים על התגלות עצם הנפש, וכמו בהתפשטות הרצון אינו מתגלה ואינו נרגש העונג כ"כ כו'. וכידוע שיש תענוג שהוא בקרירות ותענוג שבהתפעלות שההתפעלות היא מן הרצון דכל התפעלות הוא מן הרצון דוקא (להיותו התפשטות ומרוצת הנפש כו') ואין העונג נרגש בזה כ"כ כו'. דכן הוא בגשמיות כנודע שיש ב' מיני רע הא' רע בקרירות והב' רע שבהתפעלות ובחום הלב, שהרע שבקרירות הוא רע וקשה ביותר מהרע שבהתפעלות שאין בזה מן העונג כ"כ, דמי שהוא בעל חאוה ותענוג ה"ה קר בכל דבר ומתענג בו</p> <p class=bodytext>משא"כ כשהוא בהתפעלות אין בזה מהתענוג כ"כ כו', ולכן כבד ביותר לתקן הרע שבקרירות מהרע שבהתפעלות כמ"ש במ"א והיינו מפני שיש בו מן העצמי יותר כו', דהתענוג גם כמו שהוא נמשך ה"ה עצמי לא רק התפשטות כו', הרי שההתפשטות מעלים על העצם כו', וכמו"כ הוא במדרי' הרוחניות דההתפשטות גם שלמע' מהטעם ושכל ה"ז מעלים על העצם כו'. וי"ל דגם בשרש הראשון מ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי' ואדרבא המאור הוא בהתגלות זהו ע"י הצמצום דוקא כו', דעם היות דבעצמות המאור אינו שייך ענין ההתגלות שזהו למעלה מהעלם וגילוי כו', וההתגלות הוא רק מה ששם שמים שגור בפי כל כמש"ש וא"כ התגלות המאור אין זה שהוא מתגלה כו', ומ"מ י"ל דההתגלות דהיינו הרגש העצמות הוא ע"י צמצום האור דוקא כו', דבהתגלות האור שזהו בחי' ההתפשטות דאוא"ס אינו נרגש כ"כ העצמות ודוקא בבחי' צמצום האור נרגש העצמות כו', ובגילוי אורות ודאי כן הוא שההתפשטות מעלים על העצם כו', וכמו"כ הוא בבחי' הכתר (דהיינו בחי' חיצוני' הכתר) שהוא בחי' התפשטות כמו הרצון עד"מ ה"ז מעלים על העצם כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשיח</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובת"ז דבינה נק' כה, וברע"מ משמע דכתר נק' כה, וצ"ל שזהו בחי' חיצוניות הכתר דמות הפנימיות, והענין דאי' בפרדס דכתר הוא העלם הראשון על אוא"ס, דהנה עונג עצמי ורצון התפשטות העצם, והתפשטות הוא לבוש שאינו עצם, והוא מעלים על העצם, וכמו תענוג בקרירות הוא עצמי יותר וקשה לתקן יותר מתענוג בהתפעלות שהרצון מעלים ומחליש את התענוג, וי"ל דמ"ש בתו"א ואדרבא המאור הוא בהתגלות, הגם שזה למעלה מהעלם וגילוי, הנה הרגש המאור הוא ע"י צמצום האור.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שנ)</span> ועוד זאת שזהו כמו לבוש המעלים על הפנימי' כו'. והענין דהנה ידוע דאית רצון ואית רצון אית רצון שנק' רצון התחתון והוא הרצון שבא ע"פ חיוב השכל שיש טעם להרצון שהשכל מחייב שצריכים לרצות כך כו', אם שזהו הרצון של המדות כמו אהבה שע"פ הטעם או שזהו רצון שלמע' מהמדות כ"א פנימי' המדות כו', והוא מה שהאדם יכול לרצות דבר שאינו ע"פ טבע המדות וכמו לשום רגלו במים חמים ביותר או להרעיב ולסגף א"ע כו', והוא מצד הטעם שהשכל מחייב שצריך לעשות כן ויש לו רצון לזה וגם יש בזה תענוג מפני שהוא תקון לנפשו כו', דלכן מותר להתענות ת"ח בשבת מפני שנפשו עגומה עליו והתענית הוא תקון לנפשו ע"כ יש לו תענוג בזה וכמ"ש במ"א כו'. ואית רצון הנק' רצון עליון שלמע' מהטעם וכמו שתוק כך עלה במח' ואינו יכול להשיב טעם ע"ז, ובאמת אין זה בדרך עקשות ח"ו ויש טעם כמוס להרצון כו' דכל רצון יש לו טעם אם טעם שכלי או טעם ועונג (וגם רצון עצמי יש בו עונג עצמי רק ששם אין העונג סיבה אל הרצון כו' וכמ"ש במ"א) שמחמתו הוא רוצה כך כו', רק שהטעם</p> <p class=bodytext>א"א לבוא בהמקבל שיתקבל אצלו כו', להיות כי ענין הטעם הוא אור פנימי שהוא גילוי ממש ואופן הגילוי הוא שיתקבל בפנימי' בכלי המקבל כו', וע"כ כאשר השכל והטעם הוא שלא לפי"ע כלי המקבל א"א שיגלה לו הטעם בזה כו'. ויש בזה אופן שהטעם הוא בעצם למע' מגילוי להיותו עצמי ביותר וא"א להתגלות כו', כי בד"כ אור שכל הוא בחי' אור עצמי כי הוא מהתענוג שבנפש דמה ששכלו מחייב כך הוא מפני שתענוג הנפש שלו הוא באופן כזה כו' כנודע, אך כאשר יש בזה התגברות השכל יותר מן התענוג דהיינו שהתענוג בא במהות שכל ה"ז בא בהתגלות ותפיסא בהמקבל כו', וכאשר ההתגברות בזה הוא מבחי' התענוג יותר מהשכל (שהוא הגישמאק בהענין יותר מהשכל כו') א"א להתקבל בהמקבל כו', וזהו הנקרא טעם כמוס וסתום שאצלו נמצא טעם ועונג בזה (והיינו שאצלו יש ג"כ שכלי בזה רק שהוא ביותר בהגישמאק של השכלי כו'), רק שא"א לגלותו להזולת כי לא יתקבל אצלו מפני שהמקבל אין לו הטוב טעם בהענין שכלי (היינו הגישמאק) שיש להמשפיע וע"כ לא יתקבל אצלו כו', והטוב טעם א"א ליתן ולמסור אל הזולת</p> <p class=bodytext>כמו ההשגה שאפשר להבינו את הענין ע"י לבושי השגה שמלביש את הענין בכמה דברים וענינים עד שיבינו גם הזולת כו', אבל את הטוב טעם א"א למסור להזולת כו', וע"כ בהיות שאצלו הוא ביותר בהטוב טעם והגישמאק בהענין לכן א"א לו לגלות זאת אל המקבל כו' (ומ"מ בריבוי השפעות וקבלת ההשגות דהמקבל מהמשפיע ה"ה מקבל במשך הזמן גם את הטוב טעם של המשפיע בענין שכלי כו', והיינו שהסתימות הזאת היא סתימות שסופה להתגלות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשיט</div></p> <p class=bodytext>כו' וכמ"ש במ"א, וההתגלות בא בדרך ממילא ע"י ריבוי השפעות השכליים וההשגות כו'). וביותר הוא כאשר עיקרו בבחי' התענוג (לא רק בהטוב טעם בהענין שכלי כו') דאז הוא בבחי' תענוג עצמי כו', א"א שיבוא כלל לידי התגלות כו' (ומ"מ זהו כמו שהתענוג העצמי בא בבחי' טעם כמוס ולמעלה הוא בחי' ח"ס שזהו בחי' טעם כמוס לרצון כו', רק שזהו בחי' הפנימיות והעצמי' דח"ס שסתום מצ"ע כו', והוא בחי' מוח סתום המבו' בע"ח שער א"א פ"ג ושער מוחין דצלם ספ"ה והוא בחי' אוירא דבחי' רדל"א אחזי נהורא בהאי אוירא כו' כמש"ש בשער א"א, ועמשנת"ל מפ' קצ"ב עד פ' ר"ח ומפ' רכ"ג עד פ' רכ"ז), וע"כ בחי' הטעם והעונג א"א להתגלות ומתגלה רק הרצון לבד, וכמו עד"מ למטה כאשר א"א לגלות הטעם אומר כך אני רוצה ונראה שאין לזה טעם, ובאמת יש לזה טעם שהוא המעורר את הרצון רק שהוא כמוס ונעלם ומתגלה רק הרצון לבד כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ועוד שהוא כמו לבוש המעלים דאית רצון שע"פ הטעם, והוא הרצון שבמדות או שלמעלה מטבע המדות, שהרצון מגלה שיש בזה טעם, ואית רצון שלמעלה מהטעם, ויש בו טעם כמוס שא"א להתקבל מפני שלמעלה מהכלי, או שא"א להתגלות מפני שהעיקר הוא התענוג היינו הטוב טעם שזה א"א להסביר אל הזולת, ובפרט בתענוג עצמי שלמע' מגדר גילוי, ומתגלה הרצון כמו שאין בו טעם כלל, הרי הרצון מחפה על הטעם.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שנא)</span> אמנם יש הפרש גדול בין ב' בחי' רצון הנ"ל דהרצון הבא ע"פ הטעם ה"ה בא בבחי' הגבלה (עם היות שאינו ע"פ טבע המדות והשכל וכמו הרצון בסגופים וכה"ג כנ"ל, מ"מ ה"ה כפי אופן הטעם המחייב כו'), אבל הרצון שלמע' מהטעם ה"ה בלתי מוגבל וסיבת בלתי הגבלה שלו הוא הטעם הכמוס כו', דעם היות שהרצון מצ"ע הוא בלתי מוגבל כנודע, הנה מצינו שסיבת בלתי ההגבלה הוא מצד הטעם והעונג כו'. וכמו גבי רע"ק ששאל משה וכי זו תורה וזו שכרה והיינו הבלתי הגבלה של הרצון באופן נפלא ביותר שאחר גודל ועוצם מעלתו באופן נעלה ביותר יסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ותמכר במקולין כו', וזהו רק מצד הטעם והעונג הנעלם שבזה כו', הרי שהטעם כמוס הוא סיבת הבל"ג שלו, ועם בלתי ההגבלה של הרצון ה"ה מעלים ומכסה על הטעם שנראה שאין בזה טעם ועונג רק רצון בלי טעם כו', דבאמת אין אנו יכולים לשער כלל איזה עונג יהי' בזה שעם רע"ק יהי' הנהגה כזו כו', הרי שהעונג בזה הוא עונג עצמי הסתום ונעלם לגמרי והוא הוא דוקא סיבת הרצון הבלתי מוגבל באופן נפלא כזה כו',</p> <p class=bodytext>ועם בלתי הגבלה שלו ה"ה מעלים לגמרי על הטעם והעונג כו', דהנה הרצון המוגבל ה"ה מגלה את הטעם והיינו שיודעים עכ"פ שיש לזה טעם כו', והרצון הבלתי מוגבל הוא מעלים ומכסה על הטעם כו', וכל שהוא בלתי מוגבל ביותר ה"ה מבחי' טעם ועונג עצמי ביותר כו' וה"ה מכסה ומעלים ביותר על הטעם כו'. וזהו"ע גולגלתא דחפיא על מוחא דהרצון הוא כמו לבוש שמכסה ומסתיר על בחי' מו"ס כו', דהיינו שבאמת יש בזה טעם והוא מבחי' התענוג העצמי בחי' רדל"א דאחזי נהורא כו', והוא סיבת הרצון ומשו"ז הוא רצון הבלתי מוגבל כו', ובזה גופא הוא מכסה על הטעם והעונג כו', וגם בחי' העונג המלובש ברצון ומתגלה על ידו הוא בחי' חיצוני' התענוג</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכ</div></p> <p class=bodytext>דהיינו בחי' חיצוני' עתיק, וכנודע דז"ת דעתיק מתלבשים באריך דחסד דעתיק מלובש בגולגלתא כו', דרישא דעתיק שהן ג"ר לא אתתקן שאינו בא בהתלבשות רק בחי' חיצוני' דעתיק שאין זה עצמו' עתיק כו', ובד"כ התלבשות התענוג בהרצון הוא בבחי' חיצוני', וכמשנת"ל פ"ר דבחכ' התלבשות התענוג הוא בבחי' פנימי וברצון הוא בבחי' חיצוני' דלכן התענוג אינו מוסיף חיות ברצון כו'. וזהו שהכתר הוא בבחי' כף הדמיון להיות שהכתר (היינו בחי' חיצוני' הכתר) ה"ז בחי' התפשטות לבד לא עצמי כו', ולהיות שזהו בחי' חיצוני' לבד מבחי' הפנימי' והעצמיות דהיינו בחי' מו"ס שזהו בחי' העצמיות כנ"ל, והרצון הוא שבא מבחי' הטעם ועונג ואין העצמית מתגלה בזה אדרבא ה"ה בבחי' לבוש המעלים כו', ומה שמתגלה בזה מבחי' העונג ה"ז בבחי' חיצוני' לבד כו', ע"כ ה"ז בבחי' דמיון לבד לגבי העצמות כו'. וכמו"כ הוא מה שהבינה נקרא כה להיותה בחי' השגה שזהו בחי' חיצוני' לגבי בחי' החכ' כו', שהרי בהשכלה הרי חכ' היא עצם ההשכלה היינו עצם נקודת הענין ובינה הוא בחי' התפשטות והתרחבות הענין</p> <p class=bodytext>בריבוי הסברים ופרטים כו', ובפרט שעצם החכ' היא בחי' ראי' שלמע' מהשגה כו', וגם בהשכלי הרי מצד החכ' העיקר הוא ההנחה שכלית כו' כמשנת"ל פ' שד"מ ובכ"ד, וע"כ הבינה שהיא בחי' השגה ה"ז בחי' דמיון לבד לגבי החכ' כו', ובודאי שהבינה עם היותה בחי' כה ה"ה למע' מבחי' ז"א שנקרא זה וכן הכתר למע' מבחי' החכ' כו', ומ"מ זה בבחי' עצמי וזה בבחי' התפשטות (או שזה חיצוני' וזה פנימי') כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש ויאמר ה' אל אברם לך לך, דהנה אברם הוא אב רם שכל הנעלם מכל רעיון בחי' מו"ס והוא בחי' מוח סתום הנ"ל שזהו בחי' עצמות התענוג כו', דהנה בענין תומ"צ ידוע שיש מעלה בתורה מה שהיא בחי' חכ' כו' דהמצות הם רצה"ע דשרשן מבחי' גלגלתא, ולכן המצות אין בהם טעם ולא ליהנות נתנו מפני שאין בהם בחי' טעם והשגה כו', אבל תורה היא בבחי' טעם וחכ' ושרשה מבחי' מוחא עילאה דעתיקא כו', וידוע דהתחלת יחוד עליון דמ"ת הוא מאאע"ה שאז התחיל שני אלפים תורה והמשיך גילוי בחי' ומדרי' הנ"ל. וז"ש לך לך להמשיך בחי' עצמו' מדריגתך בחי' שכל הנעלם כו', וההמשכה תהי' אל הארץ אשר אראך היינו בחי' המל' שזהו תכלית הכוונה להיות הגילוי בבחי' מל' ויהי' הגילוי למטה כו', ואומר אשר אראך אשר אראה אותך בחי' עצמות מדריגתך בבחי' גילוי המהות כו'. והנה כל המשכה צ"ל העלאה והוא ענין לך לך מלמטלמ"ע וכמו קומי לך לבוא לשרש ומקור הנשמה, וזהו לך לך מלמטלמ"ע ועי"ז בחי' הגילוי דלך לך מלמע' למטה כו'. וזהו מארצך וממולדתך ומבית אביך שהן</p> <p class=bodytext>בחי' חב"ד חג"ת נה"י, מארצך בחי' נה"י ומולדתך הן מדות חג"ת ובית אביך חב"ד כו', והו"ע עליית המל' דרך מדרי' אלו מדרגא לדרגא כו', וכן עליית הע"ס עצמן לבחי' אוא"ס שלמע' מאצי' שעי"ז תהי' ההמשכה כו'. וע"פ פשוט מארצך כו' קאי על הנה"ב, דמארצך היינו בחי' נה"י שבו שזהו עצם החומריות שאינו בכלל מדה עדיין, ומולדתך בית אביך הן חג"ת וחב"ד דנה"ב כו', והיינו שבתחלה צ"ל שכחי עמך ובית אביך לצאת מהרגילות שלו מה שמורגל בענינים החומריים מצד עצם החומריות והגסות כו', וזהו שהוא בחי' נה"י ולא מדות דהיינו עצם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכא</div></p> <p class=bodytext>החומריות שהוא מורגל בהם בטבעו כו', וצ"ל שכחי עמך לצאת מענינים אלו כו', וזהו שבירת החומריות בכלל כו', והיא העבודה דק"ש שעהמ"ט ותיקון חצות לשבור עצם החומריות כו', ואומרו לך לך מארצך הוא שע"י שבירת החומריות עי"ז הוא לך לך התגלות בחי' מו"ס כו', דאין אדם רואה מתוך הלבן שבעין אלא מתוך השחור כו' דיתרון אור הוא מן החשך דוקא כו'. ובעה"מ אי' מארצך דא ג"ע תתאי ומבית אביך דא ג"ע עילאה אל הארץ אשר אראך דא ארעא חשוכא ושפילה כו', והוא כנ"ל דחיות הקדש אינן רואין את הכבוד כו', וכמו"כ הנשמות קודם ירידתן בגוף שהן בג"ע וכמ"ש אשר עמדתי לפניו כו' ג"כ אינן רואין כו', רק בירידתן למטה אז במיתתן רואין כו', וזהו אל הארץ דא ארעא חשוכא דהיינו כמו מארצך שעי"ז דוקא הוא בחי' ראיית המהות כו'. וזהו ויאמר ה' אל אברם לך לך שתתגלה עצמות מדריגתך בחי' מוחא עילאה דעתיקא כו', ובכדי שיהי' הגילוי זהו ע"י מארצך וממולדתך כו' והגילוי הוא אל הארץ בחי' מל' כו', וזהו ואגדלה שמך בחי' מל' זהו בחי' שם דז"א כו', והגדלת השם הוא שיהי' גילוי</p> <p class=bodytext>המהות בבחי' השם וכמו ותעש לך שם כהיום הזה כו', וזהו מעלה גדולה גבי אברהם כו', וזהו אל הארץ אשר אראה אותך ושיהי' הגילוי למטה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והרצון הנ"ל בסבת התענוג העצמי שבו הוא בלתי מוגבל לגמרי, ובזה עצמו הוא מכסה על הטעם והתענוג, והתענוג המתגלה ע"י רצון הוא רק חיצוניות התענוג, וע"כ נק' כתר כה, וכן בינה לפי שהיא רק התפשטות נק' כה. וזהו ויאמר ה' אל אברם אב רם מו"ס עצמות התענוג לך לך להמשיך משרשך, והוא ע"י העלאת מ"ן מארצך ומולדתך ובית אביך חב"ד חג"ת נה"י.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>