המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ וירא, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/11/index.htm">בס"ד. ש"פ וירא, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ וירא, העת"ר</h3><div class=pageno>תשכא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וירא</span> אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כו', וצ"ל מהו"ע וירא אליו שלא נאמר כאן שום דבור ולא הי' איזה נבואה רק מה שנראה אליו, צ"ל מהו"ע הראי' הזאת שנראה אליו כו'. ורש"י פי' וירא אליו לבקר את החולה, והוא מגמ' דסוטה די"ד ע"א הקב"ה ביקר חולים שנא' וירא אליו ה' כו', ומשמע שזה שנראה אליו הוא גופא הבקור חולים, וצ"ל זה מהו"ע הבקור חולים בזה שנראה אליו כו'. ומהו"ע שהי' באלוני ממרא דוקא. גם אומרו והוא יושב פתח האהל מה מודיענו זה שהי' יושב בפתח האהל כו', ומהו"ע והוא יושב כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דבינה נק' כה בחי' דמות ודמיון לבד וכן הכתר הוא בחי' כף הדמיון כו', עם היות דז"א הוא בחי' זה וכן חכ' היא בחי' זה מ"מ בינה וכתר הן בחי' כה כו'. ונת' להיות שהן בחי' התפשטות לבד דחיצוני' הכתר הוא בחי' רצון, דהרצון הוא בחי' התפשטות לבד ואינו עצמות ממש כו' והוא בחי' חיצוני' לגבי פנימי' כו', שהפנימי' הוא בחי' הטעם והעונג והרצון הוא חיצונית וההתגלות לבד כו', שבהחיצוני' אינו נראה ונגלה הפנימי' אדרבא ה"ז מכסה ומעלים על הפנימי' כו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכב</div></p> <p class=bodytext>וע"כ הוא בחי' כה כו', ובודאי שבינה וכתר למע' מבחי' ז"א וחכ', ומ"מ ז"א וחכ' הן בחי' פנימי ועצמי ובינה וכתר הן בחי' התפשטות וחיצוני' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שנב)</span> וביאור הענין איך שז"א וחכ' הן בחי' זה ובינה וכתר הן בחי' כה והן למע' מבחי' ז"א וחכ', ומ"מ זה בחי' פנימי ועצמי וזה בחי' התפשטות וחיצוני' כו', יובן זה ע"פ הידוע בענין פב"פ ואב"א שיש מדרי' בבחי' אב"א שהן למע' מבחי' פב"פ שלמטה ממנו במדרי' כו'. והנה כללות ענין פב"פ ואב"א הוא בחי' קירוב וריחוק, ועד"מ שני בנ"א שעומדים זה אצל זה ואחוריהם זה לזה ה"ז תכלית הריחוק וכאשר עומדים פנים בפנים ה"ז מורה על הקירוב כו', וענין קירוב וריחוק ברוחניות הוא אם שנמשך הארה חיצוני' לבד או הארה פנימי' ועצמית כו', וכמו בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל כאשר השכל בא ע"י אותיות הכתב הרי נמשך בזה הארה שבבחי' אחוריים וחיצוני' לבד כו', להיות דאותיות הכתב הן בחי' עשי' הרי אור השכל מתעלם בזה, ואינו דומה כמו בהשפעת השכל בדבור עם היות שזהו ג"כ חיצוני' השכל מ"מ מאיר בזה גילוי אור השכל הרבה יותר מבכתב כו', ולכן הקבלה מהדבור הוא באופן אחר מבכתב (עס נעמט זיך אנדערש דער ענין), ובדבור יש בו חיות יותר מפני שאור השכל מאיר</p> <p class=bodytext>בזה בגילוי יותר ע"כ גם החיות הוא ביותר כו', וגם בכתב יש חילוקים בריבוי החיות ומיעוט החיות שזה תלוי באופן גילוי אור השכל כו', אך בד"כ באותיות הכתב אור השכל מתעלם בזה ואינו מאיר רק הארה חיצוני' לבד ובאותיות הדבור מאיר אור פנימי יותר כו'. אמנם כללות השפעת השכל גם בדבור ה"ז הארה חיצוני' שהרי המשפיע מעלים פנימי' השכל ואינו מגלה רק את החיצוני' כו' כנודע, אך יש לפעמים גילוי אור פנימי והוא כשמשפיע לו פנימיות ועומק השכל והיינו כאשר המקבל הוא כלי לזה כו'. דהנה נת"ל פ' קל"ט דבהשפעת השכל יש ג"כ יחוד חיצוני ויחוד פנימי, דיחוד חיצוני הוא כאשר המקבל ענינו הוא רק לקבל שטחיות הענין ולידע בחי' החיצוני' לבד ואינו משתדל לידע תכלית הכוונה, דאז גם המשפיע משפיע לו חיצוני' השכל לבד, אבל כאשר המקבל משתדל לידע את העומק והפנימי' ותכלית כוונת הרב בהענין הרי המשפיע ג"כ משפיע לו את העומק ופנימי' השכל כו', והו"ע יחוד פנימי בחי' פב"פ כו', אך עיקר בחי' פנים בהשפעת השכל הוא מה שבא ע"י ראיית פני המשפיע, וכמו שא' יהי'</p> <p class=bodytext>נדמה כאלו בעל השמועה עומד לפניו, וכמא' האי דמחדדנא כו' מפני שראיתי לר"מ כו', ונת"ל פ' רס"ד שהעיקר בראיית הפנים דוקא שעי"ז מקבל בחי' עצמי' החכ' של הרב מה שלא בא בהשפעה וגילוי כו', וזהו כללות ההפרש בין פב"פ ואב"א דאב"א היא הארה שבבחי' אחורים וחיצוני' ופב"פ היא הארה פנימי' ועצמי' כו'. וכמו"כ הוא בדוגמא דכללות הגילוים בעולמות שהן ע"י הצמצום שבחי' הפנימי' והעצמי' נתעלם לגמרי ונמשכה רק הארה חיצוני' ה"ז בחי' אב"א כו', ופב"פ הוא שנמשך אור פנימי ועצמי כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ יש מדרי' אב"א שהן למע' ממדרי' פב"פ כו', וידוע המשל בזה מהבעש"ט ז"ל מהבלולות הנק' שווינדל טרעפ שהן מדרי' הסובבים את העמוד ובראשו של העמוד נמצאה צורה חקוקה, שכשהי' במדרי' התחתונה ראה את הצורה שהיא נכחו בגובה העמוד וכשעולה במעלה הב' הוא מאחורי' ואינו רואה את הצורה עד שעולה במעלה הג' כו', והרי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכג</div></p> <p class=bodytext>כשהוא במעלה הב' הוא גבוה יותר מכשהי' במעלה הא' ומתקרב יותר אל הצורה רק שאינו רואה אותה ובמעלה הא' או במעלה הג' ה"ה רואה אותה כו'. וכמו"כ הוא בענין הנ"ל דז"א נקרא זה ובינה נקרא כה, והרי הבינה למע' מהז"א והיא בחי' כה לגבי בחי' החכ' כו', וכן חכ' נקרא זה והכתר היא בחי' כה, אבל זהו לגבי בחי' מו"ס שהוא בחי' מוחא עילאה דעתיקא כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויובן זה מענין אב"א ופב"פ, אב"א הוא שנמשך רק הארה חיצוניות וכמו שכל שבא באותיות הכתב, וגם השפעה בדבור הוא חיצוניות, ופב"פ המשכת פנימיות האור כמו יחוד פנימי דמשפיע ומקבל, ויש מדרי' אב"א שלמע' מפב"פ, המשל מהבלולות דבמדרי' הא' הוא לפני הצורה ובמדרי' מאחורי', ועד"ז ז"א נק' זה ובינה כה, חכ' זה וכתר כה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שנג)</span> והענין הוא דהנה ז"א נקרא זה להיות שזהו בחי' גילוי ממש בלי הסתר והעלם כו', ועם היות שהגילוי הוא ע"י צמצום ומיעוט מ"מ עי"ז הוא דוקא הגילוי, דעיקר הגילוי הוא ע"י הז"א דוקא דלולא בחי' ז"א לא הי' בחי' הגילוי כלל כ"א ע"י ז"א דוקא, והגילוי מאחר שהוא לא בבחי' הסתר והעלם הרי הוא בחי' מהות האור כמו שהוא כו'. דהנה ידוע דז"א הוא סוף עולם הא"ס והיינו שבבחי' ז"א מתצמצמים כל האורות דאוא"ס ב"ה להיות בבחי' הגילוי כו', שהרי אוא"ס עצמות המאציל ה"ה מובדל ומרומם לגמרי מכל ההשתל' ואינו בגדר גילוי כלל כו', וכאשר עלה ברצונו להאציל שזהו בחי' הכתר ה"ז ג"כ למע' מבחי' הגילוי בעולמות, דהרי פנימי' הכתר בחי' עתיק ה"ז בחי' תחתונה שבעצמות שאינו בבחי' המשכה ובבחי' גילוי כלל, שעז"נ ישת חשך סתרו, חשך הוא דבר שאינו נראה בו שום גילוי ושום תפיסא כלל, דהיינו שגם הארה מזה אינו בא בבחי' גילוי כו', דז"ע שאינו נראה בו שום גילוי דהיינו שגם הארה ממנו אינו בבחי' גילוי כו', ועם היות שההארה אינו העצמות ממש דהעצמות</p> <p class=bodytext>אינה בבחי' הארה דכל עצם בלתי מתפשט ובלתי מתגלה רק המשכת העצמות כו', וההארה אינו בחי' העצמות ממש כו', ומ"מ ה"ה הארה עצמיות שהיא כמו העצמות שאינה ג"כ בבחי' גילוי כו', והוא להיותה הארה עצמיות ולא רק הארה המתגלה מן העצם ע"כ היא כמו העצם שאינו בבחי' גילוי כו'. וענין הארה עצמיות והארה המתגלה מן העצם יובן ע"ד משנת"ל פ' קכ"ב ענין הוד מל' והדר מל', דהוד מל' הוא התגלות דבחי' התנשאות עצמי כו', וכמו כאשר המלך יושב בהיכלו פנימה על כסא מלכותו וכתר מל' בראשו בכל יקר תפארת גדולתו, שזהו בבחי' התנשאות עצמי לא בבחי' התנשאות על עם כו', והנה ההוד מל' ה"ז גילוי דהתנשאות עצמי שנראה ונגלה להשרים והמקורבים אליו כו', דהעצמות ממש הוא שבעצמותו ואינו נראה ונגלה אל הזולת כלל ומה שנראה ההוד מל' ה"ז בחי' גילוי כו'. והענין הוא כמו שנת' שם דמלך בן מלך אין צריך הכתרה, והיינו שהמלוכה שלו אינו ע"י זה שמקבלים אותו למלך כ"א הוא מלך בעצם והכל מכירים בו שהוא מלך בעצם ושראוי למלוכה מצ"ע כו', הנה העצמות זהו מה שהוא בן מלך היינו</p> <p class=bodytext>שהוא מלך בעצם שזהו בחי' העצמות שבא מן העצם אל העצם כו', והוא בעצמותו שאינו ניכר אל הזולת כו', ומה שמכירים בו שהוא מלך בעצם וראוי למלוכה מצ"ע זהו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכד</div></p> <p class=bodytext>בחי' גילוי שלו כו', אמנם הגילוי הוא העצמות היינו ההתנשאות עצמי כו', דהדר מל' שהוא ההתנשאות על עם ה"ז רק התגלות מן העצם היינו התגלות מן ההתנשאות עצמי שהגילוי אינו ההתנשאות עצמי כ"א ההתנשאות על עם כו', אבל ענין הוד מלך או מה שמכירים בו שהוא מלך בעצם הרי הגילוי הוא ג"כ התנשאות עצמי כו', וזהו הארה עצמית שהיא כמו העצם ממש כו' (ובאמת אין זה הארה רק אנו קוראין זה הארה והוא בחי' גילוי העצמות כו'). ובדוגמא כזאת הוא בנש"י שהן מושרשים בעצמות ויש בהם בחי' העצמות כו', וכמא' כל ישראל בני מלכים הם היינו בשרשם בבחי' התנשאות עצמי כו', אמנם מ"ש כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך כו' ה"ז בחי' גילוי הנראה ונגלה כו', ומה הוא הגילוי היינו שרואים בהם ענין המובדל בערך והוא גילוי העצמות כו', וזהו שעם היות שהארה העצמי' אינה העצמי' ממש מ"מ ה"ז הארה עצמיות ממש שהיא כמו העצם שג"כ אינו בגדר גילוי כו'. וזהו שאנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש דבחי' שמך הוא ג"כ קדוש ומובדל, וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו דבחי' שמו הוא נשגב ומרומם מן</p> <p class=bodytext>העולמות ורק הודו וזיוו של שמו הוא על ארץ ושמים דהיינו רק הארה לבד מבחי' שמו כו', והרי ההארה מ"מ היא בבחי' גילוי אם בבחי' פנימי או בבחי' מקיף וכמ"ש הודו על ארץ כו', אך בחי' אתה קדוש הוא שקדוש ומובדל לגמרי שגם בחי' זיו והוד אינם יכולים העולמות לקבל וכמו המלך הקדוש שקדוש ומובדל בעצם כו'. וזהו"ע ישת חשך סתרו שגם בחי' זיו ממנו אינו בגדר גילוי כלל כו', והיינו בבחי' פנימי' הכתר כו', וכמ"ש בפרד"ס שער הגוונים פ"ב דמ"ש ושער רישא כעמר נקי הוא מצד התגלות הכתר אל הספי' אבל מצד בחי' העלמו והיינו בחי' יחודו שבמאציל נקרא חשך כו', והיינו דבחי' פנימי' הכתר הוא בחי' חשך והעלם לגמרי כו'. אמנם גם בחי' חיצוני' הכתר ה"ז למע' מהעולמות וההשתל' שז"ע כי נשגב שמו כו' ורק הודו וזיוו על ארץ ושמים בבחי' מקיף כו' כנ"ל, ונקרא אריך אנפין שהוא בבחי' אריכות דהיינו בבחי' בלי גבול, וכמו יום שכולו טוב וארוך דהיינו בלי הגבלה שלא יהי' יום ולילה כ"א כולו יום דהיינו בל"ג כו', והוא שיהי' הגילוי מבחי' א"א כו', ועם היות שהאריכות</p> <p class=bodytext>הוא בבחי' אנפין דפנים הוא בבחי' ציור אדם כו' (והו"ע שהכתר נמנה עכ"פ במנין הע"ס כו'), הנה זהו ההפרש בין א"א לעת"י דא"א האריכות היא בבחי' פנים ועת"י הוא שנעתק מבחי' יומין כו', וגם שהיומין הן ג"כ בבחי' העתקה והיינו שגם בחי' ז"ת דעתיק שמתלבשים בא"א ה"ה מ"מ בבחי' העתקה והבדלה כו', וכמא' אלי' אנת הוא חד ולא בחושבן דקאי על בחי' עתיק שהוא לא בחושבן הע"ס והיינו שגם מה שנמשך בהספי' אינו מתחבר ומתאחד עמהם כו', וזהו בחי' הי"א שבקדושה, וכמו להבדיל הבדלות אין קץ דבסט"א י"א כתרין, דבקדושה דוקא עשר ולא תשע ולא י"א ובסט"א הן י"א כתרין כו', הנה להבדיל הבדלות כו' יש בקדושה ג"כ בחי' י"א והוא בחי' קדה"ק שאינו מתערב עם הקדש כו', ומשם נמשך להיות ביטול החיצונים וכן סליחת העוונות, וכמ"ש במ"א שע"י הקטרת הקטורת שהן י"א סממנים נמשך בחי' הי"א שבקדושה להיות סליחת עונות, ולכן עבודת יוהכ"פ הי' העיקר בהקטרת הקטרת לפני ולפנים כו' (ועמשנת"ל פ' רכ"ב) והיינו מפני שהוא בבחי' העתקה והבדלה לגמרי כו', דמה שיש שייכות להשתל' יכול להיות אחיזה ומגיע שם הפגם, וא"כ א"א שיהי' משם סליחת העוונות כו', כ"א מבחי' עתיק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכה</div></p> <p class=bodytext>שנעתק לגמרי מהשתל' משם יכול להיות ביטול החיצונים וכן סליחת עוונות כו'. וכן המשכת התו' הוא מבחי' עתיק וכמ"ש במ"א בענין אחד עשר יום מחורב והוא בחי' אנכי דמ"ת, דלכן ד"ת אינם מקבלים טומאה ות"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם כו', דבמצות יכול להיות יניקה ח"ו וכמא' הני מאני דרבנן דבלו מינייהו כו', מאני דרבנן הן הלבושין דמעהמ"צ שיכול להיות בהם אחיזה כו', משא"כ בתורה לא יש אחיזה כו', אדרבא שמור זה משנה ששומר מיניקת החיצונים והוא בחי' מקיף למקיף דבית שלמע' מהמקיף דלבוש כו' (וי"ל דש"ס משנה הן ז"ת דעתיק והן בבחי' שמירה כו') (ועמ"ש מזה בד"ה פדה בשלום נפשי רנ"ט), והיינו לפי שהמצות הן רצה"ע בחי' א"א שבזה יכול להיות אחיזה ח"ו, אבל התורה היא מבחי' עתיק שאין בזה שום אחיזה כלל כו', והוא לפי שעתיק ה"ז בבחי' הבדלה לגמרי מהשתל' וא"א הוא בחי' התפשטות האור השייך להשתל' והו"ע האריכות בבחי' פנים לבד כו'. ומ"מ הרי א"א הוא בחי' אור הבלתי מוגבל ואינו בבחי' גילוי בעולמות שהעולמות וההשתל' אינם יכולים לקבל אור זה כו', דמה</p> <p class=bodytext>שהוא בבחי' גילוי בעולמות הוא האור שבבחי' מדה וגבול אבל אור הבלתי מוגבל אינו בבחי' גילוי ממש בעולמות כו', וגם כאשר נמשך האור אח"כ בחו"ב ה"ז למע' מבחי' העולמות, וכמא' אלפים שנה קדמה תורה לעולם שקדמה עדיין למעלת ומדריגת העולם כו', וכידוע דז"א נקרא ימי עולם ואו"א נקרא עדיין ימי קדם כו', ואילו לא היו העולמות שייכים ג"כ בחי' חו"ב כו', וכנודע דמדות שייכים אל הזולת אבל גילוי המוחין יכול להיות גם לעצמו כו', ונודע דהמשכת המקיפין הן מבינה כו', וכמ"ש במ"א בענין שבשכל יכולים לקבל גם דבר השנוי לפי שהוא בבחי' מקיף כו', אבל כאשר בא האור מחו"ב בבחי' ז"א ה"ה בבחי' פנימי ובבחי' גילוי כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והענין הוא דהנה ז"א הוא שמתצמצם בו כל האוא"ס להיות בחי' גילוי, דכ"ע למע' מגילוי, דפנימיות הכתר נק' חשך שגם הארה מזה היא עצמיות, וכמו הוד מלך שהגילוי הוא ג"כ עצם, היינו שהוא מלך ומנושא בעצם, וכן בנש"י שכל רואם יכירום, וז"ע אתה קדוש, והדר מלך הוא התגלות התנשאות עצמי' בבחי' התנשאות על עם, והו"ע ושמך קדוש, והוא בחי' חיצוניות שג"כ למע' מהעולמות ונק' א"א אריכות הוא בל"ג, והגם שהאריכות הוא בבחי' פנים, הענין הוא דעתיק יומין היינו שגם ז"ת המתלבשים הן בבחי' העתקה, והוא בחי' הי"א שבקדושה, ולכן משם ביטול החיצונים וסליחת עוונות, ומשם שורש התורה, ולכן אין בה אחיזת החיצונים כלל, משא"כ בלבושים דמצות שמבחי' א"א להיות שזה בבחי' שייך להשתל', ומ"מ ה"ז למע' מהשתל' וגם או"א קדמו לעולם, ונק' ימי קדם, ובינה מקור המקיפים וז"א הוא בחי' פנימי ובחי' גילוי.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שנד)</span> ולכן עיקר בחי' אדם הוא בחי' ז"א דוקא, דענין בחי' אדם הוא בחי' או"פ ושיהי' גילוי אור כו' וזהו בבחי' ז"א דוקא כו', להיות דז"א הו"ע אורות המדות חו"ג בכלים שהן כחות מוגבלים להגביל את האור כו', דחו"ג הרי החסד הוא בחי' התפשטות וגילוי אור וגבורה הוא בחי' צמצום והעדר הגילוי ועי"ז באה ההמשכה בבחי' מדה וגבול כו', דהחסד אינו בבחי' התפשטות וגילוי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכו</div></p> <p class=bodytext>ביותר ע"י מדת הגבו' כו' (וגם בחסד יש מ"מ הגבלה להיות ההשפעה אל הראוי כו', וכמשנת"ל ההפרש בין טוב לחסד כו' שעי"ז נותנת מקום לגבו' כו' וכמשנת"ל), וכמו"כ הגבו' אינו בבחי' העדר השפעה לגמרי ע"י מדת החסד כו', והגבלת הקצבה הזאת היא ע"י מדת הת"ת המכריע ביניהם כו', ועי"ז בא האור באופן כזה שיהי' בבחי' גילוי אל המקבלים כו', וזהו שנקרא ז"א זעיר אנפין שמתצמצם בזה האוא"ס שבא בבחי' מדידה והגבלה. אך עכ"ז יש בז"א מכל האורות דא"א דבר לא נעדר רק שבז"א הוא בבחי' צמצום ושיעור מוגבל כו', ועם היות שזהו בבחי' צמצום הרי מ"מ אין בזה בחי' הסתר והעלם רק בחי' מיעוט האור לבד, והיינו שהאור הוא בבחי' גילוי רק שהוא בבחי' צמצום ומיעוט ויכול להיות בזה הגילוי ביותר כו', וכמ"ש במ"א בענין מ"ש בע"ח דמז"א למל' נמשך האוא"ס בדרך נקב וממל' לבי"ע דרך מסך, שהמסך הוא בחי' הסתר ממש וממילא א"א להיות בזה הגדלת והרחבת האור מאחר שאין כאן גילוי אור כו', אבל ע"י נקב הרי יש גילוי אור, וכמו אור השמש המאיר דרך נקב הרי מהות אור השמש מאיר בזה</p> <p class=bodytext>ויכולים להרחיב את הנקב להיות בחי' גילוי יותר כו', והיינו דכאשר מקבלים את האור בבחי' מדה וצמצום יכול להיות אח"כ בחי' גילוי יותר, וע"ד קאים איניש אדעתא דרבי' כו' דמתחלה אם הי' מגלה לו פנימי' השכל לא הי' יכול לקבל כו', אבל כאשר כבר קבל חיצוני' השכל אז יכול לבוא גם על פנימי' ועומק השכל כו', ובפרט בבחי' פנימי' ז"א שמאיר גילוי אוא"ס (ואדרבא בז"א מאיר הקו מהאוא"ס יותר מבאו"א כו' וכמשי"ת). והמדידה בזה אינו בבחי' מדה וגבול ממש כ"א המדידה היא שהעצמות יהי' יכולה להתקבל כו', והוא ההמשכה לנש"י שהן פנימי' העולמות ומקבלים מבחי' פנימי' ז"א כו' וממשיכים האו"פ ועצמי בעולמות ג"כ כו', וכמ"ש בזהר פ' ויקרא ד"ג ע"ב ע"פ אכלתי יערי כו' אכלו רעים כו', דמהו אומרו אכלו רעים לאחר שכבר אמר אכלתי יערי דהרי המזמין לחבירו הוא בעוד שהאוכל נמצא כו', ומפרש בזהר דרעים ודודים הן בחי' חו"ב וזו"נ דבריאה, ועז"א אכלתי יערי דאחר שנמשך האור בפנימי' ז"א ונמשך בנש"י ה"ה ממשיכים את האור גם לבחי' רעים ודודים דברי' כו' וכמ"ש בבה"ז על</p> <p class=bodytext>מאמר זה. וזהו המשכת התו' כמו שבאה בז"א דחצבה עמודי' שבעה הן ז' ס"ת כו', וכן ש"ס משנה שהן בז"א והוא בחי' פנימי' ז"א כו'. וזהו דבחי' ז"א נקרא זה שהוא בחי' גילוי שלא ע"י הסתר והעלם שזהו גילוי האור בבחי' גילוי המהות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ולכן ז"א עיקר בחי' אדם גילוי או"פ, שע"י חו"ג והכרעת הת"ת הגילוי באופן שיוכל להתקבל, ונק' ז"א שבו כל האורות דא"א והגילוי עם היותו בבחי' צמצום ומיעוט אינו בבחי' הסתר, ויכול להתרחב, וכמו דקאים אינש אדעתי' דרבי' אחר שמקבל החיצוניות, ופנימיות ז"א גילוי אוא"ס בבחי' מדידה עצמיות, והיא ההמשכה לנש"י, וממשיכים גם בעולם וכמ"ש בזהר דאכלו רעים כו' דודים הן בחי' חו"ב וזו"נ דברי', והוא המשכת התורה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שנה)</span> אמנם לכאורה אינו מובן הלא המדות הן בחי' לבושים, וכידוע דמדות הן מל' מדו בד שהוא בחי' לבוש כו', וא"כ ה"ז בחי' העלם כו'. אך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכז</div></p> <p class=bodytext>הענין הוא דבאמת לגבי אוא"ס המאציל כל הע"ס הן בחי' לבושים, וכמא' בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה כו' שהן ע"ס דאצי' כו' וכמ"ש במ"א, והיינו שגם האורות דאצי' הן בחי' לבושים להיותם בחי' הארה לבד מאוא"ס המאציל, וכל הארה היא בחי' לבוש לגבי העצם (ועמשנת"ל פ' קי"ט), דכמו הלבוש שאינו עצם הדבר כמו"כ האור שאינו עצם ה"ז בחי' לבוש כו', וגם להיות שהארה היא בחי' התפשטות לבד (וידוע דאורות דאצי' הו"ע שא"ס להתפשטותן כו'), ונת"ל פ' שמ"ט דהתפשטות הוא בחי' לבוש כו'. וכידוע בענין בכל קראנו אליו איליו ולא למדותיו דקאי גם על האורות דע"ס שנק' מדותיו כו', דהפרד"ס מפרש מדותיו על הכלים דע"ס ואליו הוא בחי' העצמות המתפשט בהם כו', אך באמת אליו הוא בחי' עצמו' אוא"ס שלמע' מהתלבשות בכלים, ומדותיו הן גם האורות המתלבשים בכלים שג"ז הוא בכלל בחי' מדותיו כו' וכמ"ש במ"א, וה"ה בבחי' לבושים לבד כו', וכ"ש בחי' הכלים שהן בבחי' לבוש כו'. ומ"מ ה"ז לבוש המיוחד עם העצם וא"כ ה"ה בבחי' אור וגילוי כו', דעם היותו בחי' התפשטות הארה לבד הרי אינו</p> <p class=bodytext>הארה נבדלת כ"א אור הדבוק בהעצם כו' וא"כ ה"ה בבחי' גילוי אור כו', וגם הוא מגלה את העצם כו', דהרי מההתפשטות אנו יודעים את העצם כו', וכמו אור הנר ואור הלבנה ואור השמש הרי מהתפשטות אנו יודעים מהו העצם כו'. ובזה הוא יתרון בהתפשטות מן העצם על חיצוני' ופנימי', דהתפשטות מן העצם ההתפשטות הוא לפי אופן העצם וכמשנת"ל פ' ש"ך (ושם נת' שזהו בד"כ באוא"ס הסוכ"ע שההתפשטות היא כמו העצם, אמנם כמו"כ הוא בכללות האור שהגילוי הוא לפי אופן העצם וכמשנת"ל פ' שי"ב), וע"כ יודעים ממנו את העצם כו', דבחיצוני' ופנימיות יש מדרי' שהחיצוני' הוא לא לפי אופן הפנימי', וממילא אין הפנימית נראה ונגלה כלל בהחיצוניות כו', דבד"כ בבחי' חיצוני' ופנימיות החיצוני' היא דבר בפ"ע מהפנימיות (לא התפשטות הפנימיות) רק שמתגלה ע"י הפנימיות כו', וע"כ יכול להיות שהחיצוני' היא לא לפי אופן הפנימי' (היינו לא במדרי' הפנימיות כלל), עם היות שגם בזה החיצוניות מתגלה ע"י הפנימי' ומ"מ הוא לא במדרי' הפנימי' כלל כו', וע"כ מהחיצוני' לא ניכר הפנימי' כו'. עם</p> <p class=bodytext>היות דבכללות בחי' חיצוני' ופנימי' יש להם שייכות זה לזה יותר משייכות ההתפשטות אל העצם כו' (עמשנת"ל פ' שכ"א), ולכן מהחיצוני' יכולים לבוא אל הפנימי' כו', דבעצם והתפשטות הנה מההתפשטות לא יבוא אל העצם ומהחיצוני' יכולים לבוא אל הפנימי' כו', וכאשר אנו אומרים חיצוני' ופנימי' הנה החיצוני' הוא עצמי יותר מהתפשטות כו', ולא שהוא עצמי ממש שה"ה חיצוני' אבל הוא ענין עצמי כו', וזהו המעלות שבחיצוניות ופנימיות על התפשטות ועצם כו', והמעלה בהתפשטות שיודעים מזה מה הוא העצם כו'. ונמצא דההתפשטות עצמי להיותו דבוק בהעצם ה"ז גילוי אור וגם יודעים מזה את העצם כו'. וז"ע האצי' וכמ"ש הפרד"ס דאצי' הוא שמו של הא"ס מורה עצמותו כו', דלולא האצי' לא הי' כלל גילוי אלקות בעולם ומכ"ש שלא היו יודעים מבחי' עצמות א"ס בחי' עצמות המאציל כו', ואצי' הוא בחי' גילוי אור היינו גילוי אלקות בעולם, להיותו אור הדבוק בעצם ה"ה גילוי אור כו', וע"י הגילוי אנו יודעים את עצמות אוא"ס ב"ה כו' (ועמשנת"ל בפי' הב' בספירה), ובודאי שהגילוי הוא מעלים על העצם שאין העצם בעצמו נרגש מחמת הגילוי, ומ"מ ה"ה מגלה את העצם שמהגילוי יודעים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכח</div></p> <p class=bodytext>את העצם כו' (ובאמת ה"ז רק ידיעת מציאות העצם כי העצמי ממש ה"ה למע' מהעלם וגילוי ואין האור מגלה מהות העצם רק מציאותו כו' כמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל), וזהו כל ענינו להיות בחי' הגילוי כו', הן זאת שיהי' גילוי אלקות בעולם וגם לידע בחי' העצם כו'. וכמו"כ גם הכלים דאצי' אינם מעלימים על האור כו', דעם היות דהכלים הן דבר בפ"ע מן האור הרי ע"ז אמר כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו' שהרי מהתעבות האור נעשה הכלי כו', ועם היות דההתעבות אינו האור עצמו (דההתעבות שבאור זהו בחי' כח הכלי שבאור כו' וכמ"ש במ"א), מ"מ ה"ה בהאור ואינו דבר בפ"ע מן האור כו', ובשרשם הם ב' כחות כח הגילוי וכח ההגבלה כו' אך שם הכל הוא אחדות אחד, דבעצמות אוא"ס אין שום התחלקות כלל ושני הפכים המה בנושא א' כו' וכמו נמנעו הנמנעות בחיק הבורא כו', אך כמו שהן בהתגלות ג"כ מהתעבות האור נעשה כלי כו', ומאחר שהכלי היא מהאור ה"ה לפי אופן האור ואינה מסתיר על האור אדרבא היא מגלה אותו כו'. וכמו אהבה וחסד שהן אור וכלי שהאה' נקרא אור (ואהבת בגימ' ב"פ אור)</p> <p class=bodytext>והחסד המסתעף ע"י סיבת האה' נקרא כלי כו', וכמו עד"מ איש האוהב בטבעו לזולתו מנעוריו שמצד אהבתו אותו ישתדל מאד בטובתו להיטיב לו בכל אשר יוכל כמו בהלואות גמ"ח או מתנות ושארי השתדלות כו', ונמצא שהחסדים והטובות הגם שהן רק בחי' המעשה לבד הרי כל כח המעשה הזאת הרי בא רק מצד אור האהבה שבלבו כו', והנה אנו רואין בודאי שיכלה כח המעשה הטוב והחסד הזה בהגבלת ענין מה שלא יפזר בשבילו הון רב יותר מכפי כחו, וזאת ההגבלה באה רק מצד הגבלת אור האה', שהרי אהבת האב לבנו שהיא בלתי מוגבלת לא יגביל אותה גם בחי' הכלי במעשה החסד והטוב כו', הרי שלפי"ע האה' כן הוא ממש ערך החסד בפו"מ כו', ובהחסד בפו"מ נראה ונגלה בזה האהבה שהיא סיבת החסד וגם נגלה בזה אופן גודל האה' כו', והיינו שהכלי היא לפי"ע האור ומגלה את האור כו'. וכמו"כ הוא בעבודה שהאה' אלקית היא מקור וסיבה לקיום המצות בפו"מ, דכאשר האה' היא רק בתבונת מוחו אינה בבחי' מקור למעשה בפו"מ דמחשבה טובה רק הקב"ה מצרפה למעשה כו', כ"א דוקא כאשר האה' היא בהתגלות הלב ה"ה מקור</p> <p class=bodytext>למעשה בפו"מ כמ"ש בסש"ב דאז רוצה הוא בקיום המצוה ויש לו חיות בזה כו', הרי הקיום בפו"מ הוא לפי אופן האה' ונגלה בזה אור האה' כו' (ולעיל נת' שזהו רק רושם לבד כו'). וכן הוא למע' במ"ש כי חפץ חסד הוא דחפץ הוא בחי' האור והגילוי ולפי אופן כזה הוא החסד בפו"מ שהוא בחי' הכלי, וכמו חסד דרועא ימינא שזהו בחי' לבוש וכלי לבד אל האור הרי הכלי היא לפי אופן האור כו' (וכמו שיש הפרש בין טוב ה' לכל לטוב ה' לקויו כו', שהטוב הוא החסד בפועל וה"ה לפי אופן הרצון, שיש הפרש גדול בין הרצון בברה"ע והרצון בנש"י שז"ע טוב ה' לקויו כו', ובד"כ הוא ההפרש בין רצון חיצוני לרצון פנימי ועצמי כו' וכמ"ש במ"א). ומכ"ז יובן בבחי' ז"א שגם הכלים שהן בחי' לבוש אל האור אינם מסתירים על האור אדרבא הן מגלים את האור כו', וכמשנת"ל פ' רפ"ט בענין בצלמנו כדמותנו דגם הכלים הן בחי' צלם ונקרא צלם אלקים שהן לתאר את העצם כו' (והיינו בחי' פנימיות הכלי משא"כ חיצוני' הכלי היא בחי' דמות אלקים שזהו מה ששייך אל ענין ההתהוות ופנימיות הכלי הוא לצורך הגילוי כו' וכמשנת"ל פ' ר"צ), ועיקר הענין הוא דכללות בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשכט</div></p> <p class=bodytext>ז"א הוא להיות בחי' הגילוי דוקא דבשביל זה נתצמצם כבי' בציור אדם דבחי' ז"א בכדי שיהי' בחי' הגילוי כו', וכמשנת"ל בתחלת הדרוש דענין המדות למע' הוא בכדי שיהי' הרגשת אלקות בעולם, ואין זה ענין פרטי כמו השגה וכה"ג כ"א שיהי' הרגש אלקי בנפש האדם כו', וההרגש הזה אינו הרגש איזה ענין אלקי כ"א הוא האלקי שבנפש (בל"א א געטלעכער דערהער א געטלעכער געפיל), ועי"ז ממילא מרגיש הענין אלקי שבכל דבר, שהרי בכל דבר יש כוונה אלקית וע"י הרגש האלקי הנ"ל ה"ה מרגיש בכל דבר את הכוונה האלקית שבה כו'. ועם היות שבפרטיות הענין הרי המדות הן בחי' אהוי"ר כו', הנה כללות הענין בזה הוא ההרגש האלקי בנפש שההרגש הזה באמת הוא בלי ציור באיזה דבר כמו אהבה וכה"ג כ"א הרגש פשוט כו', והוא עצם ענין הגילוי אלקות בעולם שיהי' בנבראים הרגש אלקי כו' והוא יסוד מוסד לכל דבר טוב כו', ולהיפך כתי' כ"א עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלקיכם היינו בחי' הרגש האלקי כו' שמתעבה ומתגשם ע"י חומריות התאוות (שז"ע עונותיכם העיוות והעיקום כו'), וממילא עלול לכל</p> <p class=bodytext>דבר רע ר"ל, והרגש האלקי הנ"ל הוא מהות אלקות בלי שום ציור באיזה דבר רק עצם אלקות כו'. והיינו דתכלית הכוונה בענין האצי' שיהי' גילוי אלקות בעולם זהו ע"י בחי' ז"א דוקא כו', וע"כ נקרא הז"א זה שהוא בחי' גילוי, והוא גילוי המהות כו', והיינו שזהו מהות הגילוי דאלקות בעולם והוא מהות ועצם אלקות בלי שום ציור פרטי רק הרגש פשוט כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וצ"ל והלא מדה ל' לבוש, הנה לגבי אוא"ס המאציל גם האורות הן בחי' לבושים להיותם הארה, והו"ע איליו ולא למדותיו ומ"מ ה"ז לבוש המיוחד שההתפשטות לפי אופן העצם, חו"פ החיצוניות הוא דבר בפ"ע, ויכול להיות לא כמו הפנימיות, רק שבא ע"י הפנימיות, וע"כ מחיצוניות באים אל הפנימיות, משא"כ בעצם והתפשטות, גם החיצוניות הוא ענין עצמי, והמעלה בהתפשטות שהיא לפי העצם ויודעים מזה מציאת העצם, וע"כ הוא בחי' גילוי, וגם הכלים הן מהתעבות האור, וע"כ הכלי היא לפי ערך האור, וכמו החסד שהוא לפי ערך האהבה, וכמו שהחיות בקיום המצות הוא לפ"ע האהבה, וכן למעלה החסד לפי ערך הרצון, וע"כ אין הכלים מסתירים, ועיקר הענין דז"א הוא להיות הרגש אלקי בנש"י, והוא הרגש פשוט בלי שום ציור, והוא האלקי שבנפש, שזה יסוד מוסד לכל דבר טוב, וע"כ ז"א נק' זה להיותו גילוי והוא גילוי המהות היינו הרגש אלקי פשוט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שנו)</span> אמנם ענין בחי' בינה הוא שיהי' השגה אלקית בעולם כו' (ושתהי' ההשגה בעולם זהו ע"י התלבשות בבחי' המל', וכמו אימא עילאה מקננא בכורסיא שזהו ע"י ההתלבשות במל' כו' וכמשנת"ל פ' שמ"ז, אך שרש ההמשכה היא מבחי' בינה דאצי' כו'), ועם היות שענין ההשגה היא מעלה ומדרי' גבוה וזה כל מעלת האדם על הבע"ח בבחי' שכל והשגה שבו כו', והרי האדם הוא תכלית הכוונה דבריאת העולם והוא שישיג אלקות כו', וכמ"ש בזהר דכוונת ברה"ע הוא בגין דישתמודעון בי' היינו שידעו את האלקות, וזהו ע"י האדם דוקא בבחי' שכל והשגה שבו כו' (ומ"מ לא די בהשגה לבד כ"א צ"ל התעוררות המדות וכמ"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשל</div></p> <p class=bodytext>וידעת היום והשבות אל לבבך שצ"ל ההשבה אל הלב דוקא (והוא ע"י הדעת כו'), דזה כל האדם את אלקים ירא ואת מצותיו שמור שיהי' אהוי"ר בהתגלות הלב שעי"ז יהי' קיום המצות כו' כנ"ל, אך זה גופא שיהי' התגלות המדות הוא ע"י השגה והתבוננות דבחי' בינה דוקא כו' וכמשנת"ל פ' שמ"ג), ועכ"ז הרי ההשגה אלקית הוא שבא באיזה ציור ואין זה בחי' פשיטות והעצמיות דאלקות כו', וגם הרי השגה היא בחי' ידיעת המציאות לבד דכל השגה היא בריחוק מן העצם ואין בזה גילוי המהות כו', וכמשנת"ל פ' שד"מ דבינה הוא רק התפשטות המוחין כו' דעצמות המוחין הוא בחי' החכ' אבל בחי' בינה היא בחי' התפשטות והתרחבות לבד כו' (ובחו"ב שייך יותר ענין חיצוני' ופנימי' מעצם והתפשטות כו'). וזהו שהבינה נקרא כה כמשנת"ל פ' שמ"ט בשם הת"ז, לפי שאינו גילוי המהות כ"א בחי' המציאות לבד כו', ומ"מ ה"ז למע' מבחי' ז"א בזה גופא שהוא בחי' השגה וידיעת אלקות כו', ועם היות דההרגש האלקי שמבחי' ז"א הוא הרגש פשוט כנ"ל פ' שנ"ה, הרי אין בזה השגה, ומעלת ההשגה ה"ז מ"מ מעלה כו'. ועוד זאת</p> <p class=bodytext>מה שבינה היא בחי' חיצוני' לבד ה"ז מ"מ חיצוני' בחי' החכ' שהיא מדרי' עצמית שלמע' הרבה מבחי' העצמית דבחי' ז"א כו', ולפי משנת"ל דהשכלי דחכ' הוא ג"כ עצמי ומאיר בזה עצם הענין כו', דהדוגמא מזה למע' דכללות החכ' היא בחי' עצמי כו' וכמשי"ת, הרי החיצוני' היא ממדרי' גבוה יותר כו'. וביותר יובן הענין ע"פ המבו' במ"א בענין ד' אותיות הוי' שהן בסדר הבאת והמשכת האור כו', דאותיות י"ה הן עדיין כמו שהוא אצל המשפיע, דהנה היו"ד הוא ההשפעה שלצורך המקבל שנמצא אצל המשפיע (לאחר צמצום והעלם שכלו העצמי) בבחי' נקודה כו' (דהדוגמא מזה הוא בבחי' החכ' כמו שהוא ראשית ההשתל' כו' והיינו עד"מ בחי' השכלי דחכ' כו'), והה"א הוא ההתפשטות מה שהמשפיע מפרט בעצמו הפרטים של הנקודה וביאור ענינה כו', והכל הוא עדיין לפ"ע שכלו והשגתו של המשפיע שא"א עדיין לבוא באופן כזה אל המקבל כו', ואח"כ הוא"ו הוא האורך הנמשך אל המקבל דהיינו גילוי כללות הענינים בדרך קצרה כו', וה"א אחרונה הוא בחי' השטח הנתפס בהמקבל כו'. הרי ההתפשטות דה"א ראשונה דבינה עם</p> <p class=bodytext>היות שזהו חיצוני' הנקודה דיו"ד ה"ז למע' מבחי' האורך דוא"ו, ובכדי שיהי' האורך דוא"ו צ"ל צמצום שז"ע שהוא"ו בראשו יו"ד כו', וכמו"כ בכלל ההשגה דבינה שהיא ההשגה דנקודת החכ', עם היותה בחי' חיצוני' בכלל ה"ז למע' מבחי' ז"א כו'. וגם יש בהשגה דבינה שעי"ז באים לבחי' העצמי דחכ' כו', והו"ע השגת השלילה שזהו בדבר הבלתי מושג בהשגת החיוב כו', וכמו במהות הרוחני שא"א שישיגהו במהותו כ"א בדרך שלילה, והוא מה שיודע הפשטת הרוחניות מן הגשמיות בכל פרטי התואר של הגשמי איך שהרוחני מופשט ומושלל מזה כו', שזהו השגה גדולה ועמוקה לידע ולהשיג איך ובאיזה אופן הוא מושלל כו', וידוע דהשגת השלילה היא קצת הכרה במהות הדבר המושלל כו', וע"י ההכרה כשמעמיק בזה יכולים לבוא לידי התאמתות וגם לידי ראי' במהות הדבר כו', וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה הנ"ל. ומובן מכ"ז דבחי' בינה עם היותה בחי' ידיעת המציאות ה"ז למע' מבחי' המהות דז"א כו', וע"ד חכם עדיף מנביא אף שהנביא משיג המהות והחכם רק ידיעת המציאות לבד, אלא שמשיג ידיעת המציאות מבחי' עליונה יותר כו' (וכמו הנסתר והנגלה דתורה שבנגלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשלא</div></p> <p class=bodytext>מושג מהות הדבר ובנסתר רק מציאות הדבר והרי הנסתר למע' מהנגלה כו'), ומ"מ בעצם ענין הגילוי יש מעלה בבחי' ז"א שהוא בחי' גילוי המהות כו', ולכן בינה נקרא כה וז"א נקרא זה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפי"ז</span> יובן מ"ש וירא אליו ה' דהנה אברהם הי' מרכבה למדת החסד דז"א הוא בחי' גילוי המהות כו', וזהו וירא אליו גילוי המהות דאלקות כו' ולפי משנת"ל פ' שנ"א דאב רם הוא שכל הנעלם מכל רעיון כו', ה"ז גילוי בחי' מהות ועצמות א"ס ממש כו'. וז"ע הבקור חולים, דהנה ענין החולי ברוחניות הו"ע כי חולת אהבה אני דכאשר מתבונן בהתבוננות אלקי והענין מושג אצלו היטב אבל אינו נראה מהות הדבר כו', ובפרט בהתבוננות דשאו מרום עיניכם בבחי' הא"ס שבעולם שזהו מושג היטב כאלו רואה ממש כו', והרי מהות הא"ס אינו נראה כו', ומזה נעשה החולת אהבה כו' וכמ"ש במ"א. והרפואה להחולי הוא שיהי' גילוי המהות וכמו בהראות לה נועם זיווך אז תתחזק ותתרפא כו', והו"ע סמכוני באשישות כו'. והגילוי הזה יהי' לעתיד דכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' כי עין בעין יראו כו', והאבות שהטעימן מעין עוה"ב הי' בהם הגילוי גם עכשיו כו', וז"ע שמש צדקה ומרפא שמש בשבת צדקה לעניים כו', וכמו העני שתאב ומשתוקק לדבר, כמו"כ אותן שהן עניים בשי"מ החול בעבודה</p> <p class=bodytext>בהתבוננות ותאבים ומשתוקקים לגילוי האור כו' כנ"ל, הנה שמש בשבת צדקה להם דשבת הוא בחי' מוחין דאבא גילוי המהות כו'. וזהו וירא אליו ה' בחי' גילוי המהות כו', והגילוי הי' באלוני ממרא אלני ל' אילן ואלני ממרא הו"ע עה"ד והן בחי' חו"ג המגולים כו' כנודע, והיינו שהגילוי הי' בבחי' עה"ד שלא הי' בזה אחיזה כו', וכנ"ל דאור עצמי מבטל ודוחה את החיצונים דאור אבא דוחה כו'. ומ"ש והוא יושב פתח האהל הנה אהל הוא בחי' מל' והיינו המשכת גילוי האור העצמי בבחי' המל' שזהו תכלית הכוונה שיהי' הגילוי במל' כו'. ומ"ש והוא יושב ע"פ פשוט והוא זהו בחי' בינה ואומרו והוא יושב פתח האהל דכאשר המל' מקבלת מבינה ה"ז בחי' ישיבה כנ"ל פ' שמ"ו, ואברהם המשיך בה בחי' החכ' כו'. אמנם פנימי' הענין מ"ש והוא יושב הוא ע"ד ואמר ביום ההוא הנה אלקינו דבחי' הוא שסתום ונעלם יהי' בבחי' זה כו', וזהו והוא יושב דבחי' עצמות א"ס שסתום ונעלם יהי' בבחי' גילוי בבחי' מל' שיהי' השם כיום הזה כו'. וזהו וירא אליו ה' בחי' גילוי המהות דאלקות והיא הרפואה להחולי</p> <p class=bodytext>כו', באלני ממרא שמרפא גם העה"ד כו', והוא יושב פתח האהל שהמשיך גילוי העצמות בבחי' מל' עד שיהי' הגילוי למטה כו', וזהו מ"ש אח"כ והוא עומד עליהם תחת העץ שהוא עץ החיים והמשיך הגילוי גם למלאכים כמ"ש במ"א, וזהו והוא יושב פתח האהל שהמשיך בחי' עצמות א"ס בבחי' מל' שיהי' הגילוי גם למטה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם בינה היא השגה, ועם היות שזה כל האדם, מ"מ ה"ז ציור בהענין אלקי לא פשיטות, וידיעת המציאות לבד, ע"כ נק' כה, ומ"מ ה"ה למעלה מז"א מצד מעלת ההשגה, והיא ידיעת המציאות דנקודת החכ', גם י"ה הוא הידיעה כמו שהוא אצל המשפיע עדיין, ובהשגת השלילה יש הכרת המהות, ובאים עי"ז לידי התאמתות וראי', ומ"מ בענין הגילוי יש מעלה בז"א. וזהו וירא איליו ה' אברהם חסד ז"א וירא איליו גילוי המהות, והו"ע בקו"ח בהראות לה נועם זיווך אז תתחזק ותתרפא, שמש צדקה ומרפא.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>