בס"ד. ש"פ חיי שרה, העת"ר
תשלב
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה כו' שני חיי שרה, וצ"ל מהו"ע מאה שנה ועשרים כו' שמחלק את המספר, והול"ל מאה ועשרים ושבע שנה למה מחלק אותו במספרים בפ"ע. גם מהו"ע שני חיי שרה שהרי כבר אמר ויהיו חיי שרה מהו עוד שני חיי שרה כו'. ובזהר דקכ"ב ע"ב אי' אינון חיין כולהו לעילא מאה שנה לעילא עשרים שנה לעילא שבע שנה לעילא כו', ואח"כ כ' קוב"ה דאתכלל מאתר עילאה סדכ"ס ברזא דמאה ברכאין כו', וצ"ל מהו שייכות המאה ברכאין להמאה שנה דשרה, גם מה"ע אינון חיין כולהו לעילא ואומרו מאה שנה לעילא עשרים שנה לעילא כו' מהו הכוונה בזה. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דז"א נקרא זה להיותו בחי' גילוי אור דעיקר גילוי אלקות בעולם הוא ע"י ז"א, והיינו דתכלית כוונת האצי' שהוא להיות גילוי אור זהו ע"י ז"א דוקא, וענין הגילוי נת' שזהו ההרגש האלקי שבאדם שזהו מהות הגילוי דאלקות בעולם והוא בחי' מהות אלקות שאינו בבחי' ציור רק הרגש פשוט כו', ובינה היא בחי' השגה אלקית וכל השגה ה"ה בריחוק מן העצם כו', הרי שאין זה עצמי רק בחי' מציאות כו',
ובחי' הבינה היא למעלה מז"א מפני שהיא חיצוני' מבחי' עצמי' עליונה דהיינו מבחי' עצמיות דחכ' שלמע' הרבה מבחי' עצמיות דז"א כו', ומ"מ ז"א נק' זה בחי' גילוי המהות ובינה נק' כה שאינו העצם ובחי' ידיעת המציאות לבד כו'.
שנז) ומעתה צ"ל ענין החכ' שהחכ' נק' זה וכמו משה נתנבא בזה זה הדבר כו', וע"פ פשוט מובן הענין שהרי חכ' הוא בחי' ראי' שזהו ראיית המהות כו', וכמשנת"ל פ' שמ"ג בענין אינו דומה שמיעה לראי' דראי' הוא בחי' ראיית המהות דאלקות כו', והרי עיקר ענין אספה"מ שזהו ראיית מהות ועצם אלקות ה"ז בחי' החכ' כו', אמנם י"ל דכללות בחי' החכ' היא בחי' עצמי, דהחכ' היא עצמי בעצם מהותה ונמצא בה בחי' מהות ועצמות א"ס כו'. והענין הוא דהנה נת"ל פ' שמ"ה בענין השכלי דחכ' שהיא נקודת ההשכלה הרי אינו בבחי' מקבל ולא בבחי' התפשטות מאיזה דבר כ"א ענין ודבר עצמי כו', וזהו ההפרש בין חכ' לבינה דבינה היא מקבלת מנקודת החכ' וכל ענינה הוא התגלות הפרטים שבנקודת החכ' כו', אבל חכ' אינה בבחי' מקבל ולא בבחי' התפשטות, דעם היות שנקודת החכ' באה ג"כ מאיזה מקור היינו מכח המשכיל מ"מ אינה באה בבחי' התפשטות כו', והיינו שנמצאת ממקורה לא בבחי' גילוי והתפשטות כ"א בבחי' עצמי כו'. והענין הוא דהנה כתי' והחכ' מאין תמצא שבחי' החכ' נמצאת מבחי' הכתר
בדרך יש מאין, וז"ע תמצא כמו המציאה הרי המוצא את המציאה אינו יודע מאין באה המציאה, כמו"כ בחי' חכ' אינה מרגשת את מקורה כו' וכמ"ש במ"א. וי"ל בזה כמו היש הנברא מבו' באגה"ק סי' כ' שנברא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה, וא"כ הרי הנברא במה שהוא בחי' יש אינו בבחי' התפשטות ממקורו, שז"ע בלי עילה וסיבה כו', שאם הי' בבחי' התפשטות הרי יש העצם שממנו באה ההתפשטות כו', ונת"ל פ' שנ"ה דבהתפשטות נראה ונגלה העצם כו', ומאחר שהוא בלי עילה וסיבה כו' אינו בבחי' התפשטות כו', וזהו שהנברא הוא באין ערוך לגבי מקורו ואם הי' בבחי' התפשטות הי' במדרי' רוחני' כמו מקורו האין כו', ומה שהוא יש זהו לפי שנמצא ממקורו לא בבחי' התפשטות ממנו כו'. ומ"ש בסש"ב ח"ב פ"ד ואף שבאמת אינו