המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ ויצא, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/14/index.htm">בס"ד. ש"פ ויצא, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ ויצא, העת"ר</h3><div class=pageno>תשמט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויצא</span> יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וצ"ל והלא כבר נא' בפ' תולדות וישמע יעקב לאביו ואמו וילך פדנה ארם, ויצחק הי' בבאר שבע, וא"כ מה"ע שחוזר ואומר ויצא יעקב מבאר שבע כו'. והנה השם באר שבע הוא שקרא אותה אברהם וכמ"ש ע"כ קרא שם העיר באר שבע כי שם נשבעו כו', ויצחק קרא אותה באר שבע בסגול, וכ' הספורנו דשבע בסגל הוא ע"ש שבועה וגם ל' שבעה ושבע בקמץ הוא ע"ש השבועה לבד, וזהו שאברהם קראה באר שבע ע"ש השבועה ויצחק קראה באר שבע גם ע"ש שבעה הוא הבאר השביעי, ולפ"ז צ"ל הלא יעקב יצא מבאר שבע דיצחק הרי הול"ל שבע בסגל ולמה באר שבע בקמץ. ובמד"ר אי' מבארה של שבועה הרי הדיוק דוקא על ענין השבועה, וצ"ל מה שייכות ענין השבועה להיציאה דיעקב כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין קרוב ה' כו' באמת דאין אמת אלא תורה, דאמת הוא שאינו נפסק והיינו שבסוף הוא כמו בהתחלה ממש, וזהו בהמשכת העצמות דוקא שלא יש בזה ראש וסוף כו', והיא ההמשכה דתורה שהיא בכ"מ בשוה כו', דכן הי' במ"ת שהי' גילוי העצמות באותיות התורה ובענינים פשוטים כו', וכן</p> <p class=bodytext>הוא גם עכשיו שכל הקורא ושונה גם רק באותיות התורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו', וזהו קרוב ה' כו' לכל אשר יקראהו באמת דע"י האמת דתורה נמשך בחי' פנימיות ועצמות א"ס ב"ה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שסה)</span> והנה בזח"ב דנ"ז ע"א אי' קרוב ה' כו' לכל אשר יקראהו באמת מאי באמת דידע ליחדא שמא קדישא בצלותא כדקא יאות כו', מפרש הקריאה באמת על התפלה דבתפלה הוא התגלות נקודת האמת דנש"י כו', ומהו נקודת האמת דנש"י, הענין הוא דהנה כתי' אני ישנה ולבי ער ואי' בזהר אני ישנה בגלותא ולבי ער כו' והוא מאמר כנס"י דהגם שבגלות היא בבחי' שינה והעלם ומ"מ ולבי ער כו' דעצם נקודת לבבי ער לעולם כו', והיינו בחי' האמת שאינו נפסק לעולם כו', ולמעלה בכנס"י דלעילא אני ישינה הוא הסתלקות הט"ס ממנה ולבי ער בחי' כתר מל', וכידוע דבחי' המל' נאצלה בסוד שרש נקודה א' והיא בחי' כתר מל' והט"ס באים בה בסוד תוס' כו', וההפרש בזה דמה שבא בסוד תוס' יכול להסתלק כו' והו"ע המיעוט דבחי' מל' שהי' במיעוט הירח ובחטא עה"ד כו', והוא שנסתלקו הט"ס שבה כו', רק שיש הפרש בזה דבמיעוט הירח עלו הט"ס ונכללו בז"א ובחטא עה"ד ובחורבן ב"ש ירדו למטה במקום הקליפות והו"ע גלות השכינה בע"ש כו' וכמ"ש בע"ח שער מיעוט הירח פ"ב, אבל מה שבסוד שרש אינו מסתלק</p> <p class=bodytext>לעולם כו', והוא בחי' כתר מל' שזהו מה שנאצל עצם ענין ההתנשאות בבחי' התנשאות עצמי כו' וכמשנת"ל פ' של"ו, דבחי' זו נשארה לעולם כו'. וכמו"כ בנשמות הוא בחי' עצם הנשמה שאינו יורדת בבחי' גלות ושבי' כו', דהנה ידוע דהנשמה המלובשת בגוף ונתפסת בעניני הגוף ונה"ט אין זה עצם הנשמה, דעצם הנשמה אינה בגדר התלבשות ותפיסה בעניני הגוף החומרי כי מופשטת ומושללת היא לגמרי ואינה בגדר החומרי כלל כו', והגם דהנשמה בכלל אינה בגדר החומרי דהיינו שכל המדרי' שבנשמות גם המדרי' התחתוניות שבה אינם בגדר חומר הגוף, וכידוע דהתלבשות הנשמה אינו בהדרגה שהן בחי' מדבר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנ</div></p> <p class=bodytext>ודומם כו', והוא רק בכח מפליא לעשות המקשר רוחניות בגשמיות כו', מ"מ ידוע דגם בענינים המופלאים הנק' למעלה מהטבע, יש בזה ג"כ סדר והדרגה ועצם הנשמה אינה בגדר כלל שתהי' בגדר שייכות אל החומר כו', ורק זאת שהיא מוגדרת בגוף אבל אינה בערך החומרי להיות בבחי' התלבשות כו', ובפרט כאשר ידוע דהתלבשות הנשמה היא בבחי' התלבשות ותפיסה ממש כו', שהגוף ונה"ט הן כמו כלים אל הנשמה והנשמה מתלבשת בזה ומצטיירת כפי אופן הגוף ונה"ט שבאה בהגשמה בבחי' הרוחניות שלה בכל הכחות דשכל ומדות שאינן כלל כמו בנשמה מצ"ע כ"א כפי אופן הגוף ונה"ט כו', וכמ"ש בסש"ב פל"ז דגם מי שהוא צ"ג עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים לא יגיע למעלת דביקותו בה' בדו"ר בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל כו', שכ"ז אינו שייך בעצם מהות הנשמה כו', וגם הלא עצם הנשמה אינה מתחלקת לכחות פרטיים כו' וכמ"ש בסש"ב פנ"א, ורק בחי' אחרונה שבנשמה היא שמתלבשת בגוף, וכמש"א נשמה שנתת בי טהורה היא דהיינו הנשמה כמו שהיא בשרשה ומקורה באצי' דבחי'</p> <p class=bodytext>זו אינה מתלבשת בגוף כו', ואתה בראת ויצרת ונפחת בי דבחי' אלו הן בבחי' התלבשות בגוף כו' (ועיקר ההתלבשות בחומריות הוא בחי' ואתה נפחת בחי' נה"י שבנשמה וכמו הנפש שמתלבש בדם הכבד כו'), והן בחי' נר"ן שבנשמה שהן בבחי' התלבשות במוח ולב וכבד שהן מוחין ומדות ומעשה כו' (דרוח ונשמה אינו נתפס כ"כ בגשם דהתלבשותם במוח ולב כו'), אבל עצם הנשמה אינה נתפסת בגוף וה"ה תמיד למעלה דבוקה ומיוחדת באלקות וכמא' חבוקה ודבוקה בך כו'. והענין הוא דהנה מצינו דהנשמה נק' בת מלך וכמו כל כבודה בת מלך פנימה (דמחצב הנשמות הוא מבחי' פנימיות כו') וכל ישראל בני מלכים הם כו', ולפעמים נק' עבדים וכמו כי לי בנ"י עבדים כו', והיינו ב' מדרי' הנ"ל שבנשמה דהארת הנשמה המלובשת בגוף הוא בבחי' עבד וכמו יעקב עבדי כו' דעבודתה הוא לברר ולזכך את הגוף והנה"ב כו', גם י"ל כמו העבד שעובד בע"כ שלא ברצון עצמי, כמו"כ במדרי' זו דנשמה שהרצון לאלקות אינו בבחי' רצון עצמי וטבעי כו' כמשי"ת ה"ז נק' עבד כו', אבל בשרש ומקור הנשמה היא בבחי' בת מלך והיא בחי'</p> <p class=bodytext>יחידה שדבוקה ומיוחדת בבחי' מלך יחיד כו', והיינו כמו שהנשמה מושרשת בבחי' מלוכה דהתנשאות עצמי כו', שהרי בחי' מל' נק' כנס"י שהיא מקור נש"י והיינו דנש"י מושרשים בעצם המל' כמו שהיא בבחי' התנשאות עצמי כו'. דהנה במלוכה יש ג"כ ב' ענינים הא' מלוכה על עם שהן עבדים נפרדים כו', דהמלוכה בזה אינו בבחי' התנשאות עצמי כ"א בבחי' התנשאות על עם כו', הב' המלוכה על המלכים וכמו אגוסטס שהוא מלך על המלכים, דהמלוכה בזה אינו בבחי' התנשאות על עם כי אינם בבחי' נפרדים כלל ואינו שייך עליהם מלוכה דבחי' התנשאות והשתררות כו', כ"א בחי' התנשאות עצמי דלהיותו מנושא בעצם ה"ה מלך עליהם כו', וכמו"כ הוא המלוכה על הנשמות כמו שהן בשרשן שהוא בבחי' התנשאות עצמי כו' (והו"ע מלך המשיח שנק' מלך שהוא מקור כל הנשמות כמו שהן למעלה מהתלבשות בגוף כו', וידוע דמלוכה דמלך המשיח יהי' בבחי' התנשאות עצמי והו"ע הוד מלך כו' וכמשנת"ל פ' קכ"ב, ולכן נש"י ע"י התגלות עצם נשמתם בקבעומ"ש דר"ה בכוחם להמשיך בחי' המלוכה מבחי' המלך הקדוש להיות התגלות המלוכה כו', והיינו להיות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנא</div></p> <p class=bodytext>מושרשים בבחי' התנשאות עצמי ביכולתם להמשיך מבחי' המלך הקדוש שזהו כמו שקדוש ומובדל בעצם כו' להיות התגלות המלוכה כו'. ובחי' ומדרי' זו דנשמה היא בחי' אמת דנשמה שאין בזה הפסק והעלם והסתר כלל כו', וכמ"ש שימני כחותם כו' דאי' בזהר אמרה כנס"י אע"ג דאזיל ואתי הכא והכא דיוקני אשתאר בך לעלם כו', והיא בחי' נקודת הנשמה שבבחי' פנימיות נקודת הלב שקשורה ומיוחדה תמיד באלקות כו', ובעבודה הו"ע רעו"ד בחי' רצון פשוט שלמעלה מטו"ד כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובזהר אשר יקראהו באמת ליחדא שמא קדישא בצלותא, והוא התגלות האמת דנשמה, והו"ע ולבי ער, ולמעלה הו"ע כתר מל', דהט"ס מסתלקים, ובנפש הנה עצם אינה בגדר התלבשות, הגם דגם מדרי' תחתונה שבנפש אינה בגדר חומרי, וההתלבשות הוא שלא בהדרגה ורק בכח מפליא לעשות, מ"מ גם בזה יש סדר, דעצם הנשמה אינה בגדר התלבשות, ובפרט בבחי' תפיסה שנעשית כפי אופן הגוף, ואינה בגדר התחלקות, וזהו טהורה היא כו' אתה נפחת דבחי' נר"ן מתלבשים בגוף, והעיקר בחי' נפש מתלבש בחומרי, וזהו שנק' הנשמה בת מלך וגם עבד, יעקב עבדי נשמה המתלבשת בגוף, ועצם הנשמה בת מלך מיוחדת בעצם המל' בחי' התנשאות עצמי, והו"ע מלך על המלכים, ולכן ביכולתם להמשיך בחי' המלך הקדוש, ובזה א' דיוקנא אשתאר בך לעלם, ובעבודה הו"ע רעו"ד.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שסו)</span> והענין הוא דהנה אית רצון ואית רצון דכשם שלמעלה יש ב' בחי' רצון רצון התחתון ורצון העליון כו' כמשנת"ל פ' ש"נ, כמו"כ יש ב' בחי' רצון בנפש האדם רצון התחתון הוא הרצון שבא ע"י השגה והתבוננות כו', והיינו שהרצון אינו רצון עצמי שמצד עצם הנפש כ"א שע"י ההתבוננות בתפלה באיזה ענין אלקי כמו בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות, ברוך שאמר והי' העולם דבאמירה אחת נבראו העולמות כו', ואיך שאתה מחי' את כולם שבכל דבר יש חיות אלקי המחי' אותו ושהעיקר הוא האלקות כו', דאין שום דבר עושה את עצמו ולא חי מעצמו כ"א שיש אור וחיות אלקי המהווה ומחי' אותו כו' (ועמשנת"ל פ' ק"נ ופ' רי"ב). שע"י אריכות ההתבוננות בענינים אלו ובהעמקת הדעת ה"ה מתעורר ברצון ותשוקה לאלקות כו', והו"ע לאהבה את ה"א כי הוא חייך, וכמו שהאדם אוהב חיי נפשו שמרגיש בעצמו שיש בו חיות המחי' אותו ושהעיקר הוא החיות ע"כ הוא אוהב את חיי נפשו כו', כמו"כ כשמתבונן ומרגיש הדבר איך שיש חיות אלקי בכל דבר ושהעיקר הוא האלקות ה"ה מתעורר באהבה אל האלקות</p> <p class=bodytext>ורוצה בהגילוי אלקות כו', ובפרט כשמשיג ומתבונן באופן האור והחיות האלקי שבעולמות ומרגיש בזה העילוי והיוקר דאלקות כו' נעשה האהבה לאלקות מצד האלקות עצמו כו', היינו לא רק מצד שזהו החיות שלו רק מצד עצם הטוב דאלקות כו'. אבל כ"ז הוא ע"י התבוננות דוקא לא רצון עצמי כו', והיינו שהעבודה הוא בכחות הגלוים שבנפש שכבר נתרחקו ממקורם כו', וכידוע דהתלבשות הנפש להחיות הגוף והתגלות הכחות מהנפש הן ע"י הצמצום שעי"ז מתרחקים ממקורם כו', ובפרט ע"י ההתלבשות בגוף ונה"ט שבאים בהגשמה כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנב</div></p> <p class=bodytext>ואינו נרגש בהם הרצון עצמי שבנפש כו', ע"כ אין בהם האהבה והרצון מצ"ע כ"א ע"י ההתבוננות דוקא. ומ"מ מבואר במ"א במ"ש ואהבת ל' ציווי דלכאו' איך שייך ציווי על אהבה שהיא מדה שבלב, ומבואר שהציווי הוא על ההתבוננות והאהבה באה ממילא מפני שישנה להאהבה בעצם כו', וזהו מפני שהמדות הן כחות אלקים וא"כ בהכרח יש בהם האהבה לאלקות וכן היראה כו', דמאחר שהן אלקות הרי בהכרח שיהי' בהם כל שהוא מצד האלקות והו"ע אהוי"ר כו', וגם שהרי אינן נבדלים משרשם ומקורם כו' והרי הכחות בעצם מהותם הן אהבה ויראה דבנה"א הן לאלקות כו', וע"כ ע"י ההתבוננות ה"ה מתעורר באהוי"ר כו', וזהו דשכל ומדות הן עו"ע היינו שהמדות כבר ישנם בהעלם ומתגלים ע"י השכל כו', וזהו לפי שהכחות הן בעצם כח האהבה וכח היראה ולהיותם אלקות הרי האהבה והיראה היא באלקות ע"כ מתעורר ומתגלה ע"י השכל כו'. אבל מ"מ קודם שמתבונן לא יש בחי' האהבה והרצון והוא רק כח האהבה אבל לא יש האהבה בפועל קודם שמתבונן כו', ואינו דומה להרצון שישנו תמיד שגם כשאינו בהתגלות ה"ה רוצה בעצם באלקות</p> <p class=bodytext>כו', משא"כ במדות דכשאינן בהתגלות אינו בבחי' אהבה כו' וזהו לפי שאינו אהבה עצמיות. דזהו ההפרש בין אהבה עצמיות לשאינו עצמיות דאהבה עצמיות היא שישנה תמיד גם כשאינה בהתגלות וכמו אהבת האב אל הבן או הבן אל האב הרי ישנה תמיד, הגם שאינה בהתגלות מ"מ ישנה להאהבה תמיד והתעוררות האהבה ה"ז רק התגלות לבד כו', אבל אהבה שאינה עצמיות הרי כשאינו מתעורר באהבה לא ישנה להאהבה כלל, כי מדת האהבה היא רק כח האהבה אבל בפועל לא ישנה להאהבה ונעשית האהבה ע"י ההתבוננות עם היות שאינו התחדשות כו', וגם כאשר מתעורר באהבה ע"י ההתבוננות אין זה שהוא רוצה בעצם מצ"ע רק מצד ההשגה וההתבוננות כו', ולכן כשנפסק ההתבוננות מסתלק האהבה כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה כי בהיסח הדעת כרגע מהשגה זו מסתלקת ג"כ המדה כו' אל ההעלם להיות בה בכח ולא בפועל עכ"ל, והיינו דהמדה היא רק כח האהבה ולא יש אהבה בפועל, ופועל האהבה הוא שנעשה ע"י התבוננות והיינו שגם אז אין זה שרוצה בעצם (כמו באהבה עצמיות) רק מצד חיוב השכל כו', וע"כ כשמסיח</p> <p class=bodytext>דעתו מסתלקת המדה להיות בכח ולא בפועל כו', והיא הנק' אהבה התלוי' בדבר שאינה אהבה עצמית כו'. אבל בחי' רצה"ע שבנפש הוא כשמתעורר ברצון העצמי שיש בנפש רצון עצמי וטבעי שרוצה באלקות כו', שהרי טבע כל דבר להימשך לשרשו ומקור חוצבו והרי הנשמה שרשה ומקורה באוא"ס ב"ה ע"כ יש בה רצון טבעי להימשך לאוא"ס ב"ה, ובעצם הנשמה הרי לא יש שום צמצום והעלם וה"ה בבחי' קירוב תמיד לאלקות והיא קשורה ומיוחדת בא"ס ב"ה וע"כ יש בה רצון עצמי לאלקות, שהרצון הזה הוא בה בתמידות בלי הפסק כלל כו', רק שאין זה בהתגלות בהאדם תמיד מפני שציור אדם הוא שכל ומדות כו' ומה שמאיר בו בגילוי הוא הכחות הגלוים, וכן הוא הכוונה בהתלבשות הנשמה בגוף שהכחות הגלוים יהיו בהתגלות, שהרי כוונת התלבשות זאת הוא בכדי לברר ולתקן את הנה"ב, וידוע שזהו ע"י כחות הגלוים דוקא כו', וע"כ העצמי של הנפש אינו נרגש כ"כ כו' (ובפרט כאשר הכחות הגלוים הן בהסתר והעלם בחומריות הנה"ט אינו מתגלה הרצון העצמי שהרי לא יש על מה שישרה ויתגלה כו', וכידוע דהתגלות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנג</div></p> <p class=bodytext>הרצון עצמי הוא כשיש תחלה התגלות הכחות הגלוים וכמ"ש ואתנם להם מורא ויראני כו' דכשיש תחלה האהוי"ר שע"פ טו"ד אז מתגלים אהוי"ר העליונים כו' וכמ"ש במ"א).</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> דהנה אית רצון שהוא מדת האהבה הבאה ע"י התבוננות בגדולת ה' בהתהוות, ואתה מחי', שהעיקר הוא האלקות ובפרט כשיבין אופן החיות, ומ"מ אין זה רצון עצמי, כי הכחות הגלוים מפני הצמצום ומפני ההתלבשות בנה"ט ה"ה מרוחקים מעצם הנפש, ומ"מ ע"י ההתבוננות באה האהבה, להיות המדות כחות אלקית יש בו האהבה לאלקות, אך הוא רק בכח קודם שמתבונן, משא"כ הרצון שהיא אהבה ישנה תמיד גם כשאינו מתעורר, כמו אהבת האב והבן, ולכן האהבה שע"פ טו"ד מסתלקת בהפסק ההתבוננות, אמנם אית רצון עצמי וטבעי שנמשך לשרשו, דבעצם הנשמה לא יש צמצום והעלם, והיא תמידית כנ"ל, ואינה מתגלה משום דציור אדם הוא שכל ומדות, וגם מתגלה כאשר תחלה היא העבודה שע"פ טו"ד.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שסז)</span> והנה התגלות הרצון הזה הוא ג"כ ע"י התבוננות והיינו כאשר מתבונן איך שכל הגילוים בעולמות הן רק בחי' זיו והארה לבד דמלכותך מכ"ע רק מבחי' מל' סופו דכ"ד דאצי' וגם זה הוא ע"י בקיעת הפרסא כו', וכן גם שרש כל הגילוים הוא ע"י הצמצום שהי' באוא"ס בבחי' סילוק והעלם האור לגמרי כו', ונמשך רק הארה חיצונית ובבחי' דילוג כו', אבל עצמות א"ס ב"ה מובדל ומרומם מהעולמות, וכמ"ש כי נשגב שמו שגם שמו הוא נשגב ומרומם רק הודו על ארץ ושמים כו', שע"י התבוננות הזאת ה"ה מתעורר ברצון חזק להיכלל בעצמות א"ס וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' כלה שארי ולבבי בבחי' כליון בעצמות א"ס ב"ה כו', ובפרט כאשר משיג אופן ההפלאה דאוא"ס הרי הרצון הוא בתוקף ביותר מצד הרגש העצמות כו' (דהתבוננות הנ"ל הוא רק איך שהגילוי' שבעולמות הן רק הארה והעצמיות מובדל מהעולמות כו' דאין בזה הרגש העצמות כ"כ רק מה שבעולמות לא יש גילוי העצמות כו', אבל בההתבוננות דהפלאת אוא"ס ב"ה הרי נרגש בזה בחי' העצמות דאוא"ס שעי"ז נעשה הרצוא ביותר כו'), או</p> <p class=bodytext>שההתגלות הוא ע"י גילוי מלמעלה, וכמו בזמנים דעת רצון למעלה ובפרט בר"ה ועשי"ת בבחי' קירוב המאור אל הניצוץ כו', ולפעמים ההתגלות הוא ע"י הריחוק דכאשר מתבונן בעוצם ריחוקו מאלקות בכחות הגלוים שבנפש ובהאלקות שבא בבחי' גילוי ובבחי' התלבשות שמרוחק מזה מחמת העדר העבודה האמיתית כו', דבעבודה האמיתית הרי צ"ל שהענין אלקי יאיר בגילוי ממש במוחו ולבו ושיהי' דביקות נפשו באמת בהאלקות כו', ויודע הוא בעצמו שאינו באופן כזה ולא טוב לו מזה כו', ובפרט כאשר הוא נתפס בחומריות הנה"ב ובעניני העולם שאז הוא מרוחק בתכלית דכחות נפשו האלקית מתעלמים ואינם כלים לאור אלקי כו', ואז גם האלקות מתעלם ממנו כו', דהרי בעובדי ה' המשתדלים להתקרב לאלקות בהשגתם ובהתעוררות אהוי"ר הרי ה' נמצא לדורשיו כו', אבל בהעדר עבודה ובהתעלמות כחות נה"א גם האלקות מתעלם ממנו וכמ"ש ואנכי הסתיר אסתיר כו', דלפעמים כאשר רוצה לעבוד את ה' אין האור האלקי מאיר אצלו כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנד</div></p> <p class=bodytext>וכאשר הענין נוגע לו ללבו ה"ה מתעורר בתוקף הרצון שבנפש לצאת מכל ענינים החומריים ולהימשך לעצמות אוא"ס ב"ה כו'. ובכל אלה עם היות שבאה ההתגלות ע"י ההתבוננות וכדומה מ"מ ההתגלות הוא הרצון העצמי דכאשר מתעורר בהרצון ה"ה רוצה בעצם באוא"ס ב"ה, לא מצד חיוב ההתבוננות וההשגה כו', והיינו שגם בהשגת אופן ההפלאה דאוא"ס הרצוא הנעשה עי"ז הוא בבחי' רצון עצמי כו' (והיינו דאין זה שהרצוא הוא מצד העילוי והיוקר דאוא"ס כ"א מה שעי"ז מתגלה אצלו האוא"ס בגילוי יותר בנפשו שנרגש בו יותר בחי' העצמות דאוא"ס ב"ה כו', ובמ"א מבו' שזהו בחי' אהבה בתענוגים, ועם היות שזהו מה שמתענג על הוי' ומשו"ז הוא הכליון ה"ז בבחי' רצון עצמי ואמיתי כו', דבאמת זהו התקשרות עצם הנשמה שמקושרת בא"ס ב"ה רק שבחוש דנשמה ה"ז בא בבחי' טעם ועונג שמתענג על הא"ס ונמשך איליו ית' בכלות הנפש כו', אבל הוא רצון עצמי ואמיתי מצד עצם הנשמה שמקושרת בעצמות א"ס ב"ה כו'), וההתבוננות היא רק שמעורר ומגלה את הרצון, והרצון הוא שרוצה מצ"ע כו', וההתעוררות שע"י קירוב המאור</p> <p class=bodytext>או שע"י הריחוק יש בזה שהיא מצד התקשרות העצמות שמקושר ומיוחד בעצם בא"ס ב"ה ועי"ז הוא התעוררות הרצון כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והתגלות הרצון הוא ג"כ ע"י התבוננות איך שהכל רק הארה, ועצמות מופלא מובדל, ובפרט בההתבוננות באופן ההפלאה, ולפעמים באה מלמעלה, ולפעמים ע"י הריחוק שהוא מרוחק שאין בו אור אלקי בגילוי ובפרט כשמתרחק בחומריות, שעי"ז גם האלקות מתעלם ומתרחק ממנו, וכ"ז הוא בכדי שיהי' האוא"ס נרגש בנפשו, והרצון הוא עצמי, גם באהב"ת הוא רצון עצמי רק שבא בטעם ועונג.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שסח)</span> ומדרי' זו היא בחי' נקודת האמת שבנשמה כו', דהנה בחי' רצון התחתון גם בהתגלות הרצון הזה אין זה אמת עדיין כנ"ל, מפני שאין זה שהוא רוצה באמת מצ"ע כ"א מצד ההתבוננות כו' (ונק' שפת אמת שגם עז"נ שפת אמת תכון לעד שהיא עבודה אמיתית במוח ולב כו', וגם נשאר מזה רשימה על כל היום בקיום התומ"צ ברצון ובחיות בזה כו', וכמשנת"ל פ' שמ"ג), והעיקר מה שאין זה בבחי' אמת הוא מפני שיש בזה הפסק, שהו"ע ההסתר וההעלם שעז"א אני ישנה בגלותא דגלות נמשל לשינה והו"ע התעלמות הכחות דראי' ושמיעה כו'. וכידוע דבזה"ב הי' השגה אמיתית באלקות והיינו שמה שהשיגו באלקות הי' זה בבחי' תפיסא וקליטה במוחם ובבחי' הנחה טובה שהי' הענין מאיר במוחם ולבם כו' וממילא הי' האהבה אמיתית כו', וגם הי' בהם בחי' הראי' באלקות דשלש פעמים בשנה יראה כו' דכשם שבא ליראות כך בא לראות כו', ועי"ז הי' אצלם העבודה כל השנה בבחי' ראי' כו' וכמ"ש במ"א, אבל בזה"ג הרי לא יש בחי' ראי' כלל (רק בנשמות היותר גבוהות שהן בבחי' בני חורין כו'), וגם ההשגה אינה</p> <p class=bodytext>אמיתית ממש להיות הענין נתפס ונקלט במוחו וכל הדברים יגיעים בריבוי העלמות והסתרים שצריכים הרבה יגיעה ביגיעת נפש ויגיעת בשר לידע ולהשיג הענין לאמיתתו (שזהו ביותר מצד התעלמות כח ההשגה דנה"א כו', דלבד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנה</div></p> <p class=bodytext>שבזה"ג הן נשמות נמוכות וידוע דנשמות אלו נתפסים יותר בגשם ובאים בהגשמה יותר כו', הנה עיקר הסיבה היא מצד התעלמות הכחות דנה"א דהיינו ע"י שנמשך אחר החומריות כו'), וגם לאחר היגיעה אין הענין נקלט כ"כ להיות מאיר אצלו היטיב כו' וממילא גם האהבה אינה אמיתית כו'. וכ"ז הוא כשיש עבודה עכ"פ במוח ולב כו', דמ"מ אחר היגיעה מאיר אצלו הענין האלקי ומתעורר בלבו כו', הנה בזה"ג אין העבודה אמיתית ממש כו', וצריכים הרבה הזדככות והרבה יגיעה בכדי שיהי' עבודה אמיתית כו'. אך בהעדר העבודה הרי לא יש בחי' האהבה וכנ"ל דכאשר לא יש התגלות המדה לא יש בחי' האהבה והרצון כו', וממילא בהעדר העבודה ה"ה נתפס ביותר בחומריות הנה"ב דלהיות שבהעדר עבודה לא ישנה להאהבה כלל על כן הוא נתפס יותר בחומריות ומתעבה ומתגשם גם הכחות הרוחניים שגם שכלו מתגשם שאינו שייך לענין אלקי וכ"ש המדות שאינם בבחי' אהוי"ר כו' (עד שגם ההרגש האלקי לא יש בו כו' וכמשנת"ל פ' שנ"ה) ה"ז הפסק ממש כו'. משא"כ הרצון העצמי אין בו הפסק כלל שגם כשאינו בהתגלות מ"מ יש בו</p> <p class=bodytext>הרצון בהעלם דבפנימיות נקודת לבו ה"ה רוצה תמיד באלקות כו', וכמו שאנו רואין בחוש בכאו"א מישראל גם איש פשוט שאינו שייך לעבודה שבלב כלל ה"ה רוצה באלקות כו' שזהו מצד עצם נקודת לבבו שיש בו תמיד הרצון לאלקות כו', שהרי אינו שייך לאיזה התגלות וה"ז רק מצד שבעצם נקודת לבבו הרי הוא רוצה באלקות כו', ואף גם כאשר נמשך ונשקע ר"ל בענינים החומריים ביותר כו', מ"מ בעצם נקודת לבבו יש בו הרצון ומתעורר ומתגלה לעת מן העתים (לא דוקא ע"י המיצר והדוחק כ"א אדרבא יכול להיות בעת השמחה דוקא שמתקרב ביותר ליראי אלקים כו') וכמ"ש במ"א, וכאשר מתגלה הרצון העצמי ה"ה אמת לאמיתו שחפץ בעצם באלקות מצ"ע ונמשך לאלקות בתוקף הרצוא ביותר כו', וזהו שנק' אמת מפני שאינו נפסק לעולם שגם כשאינו בהתגלות יש בו הרצון בעצם וכאשר מתגלה הוא שחפץ באמת מצ"ע כו'. והנה האמת בנקודת הרצון נמשך בכל הכחות בשכל ומדות עד גם במעשה כו' (וכמשנת"ל פ' פ"ב), והו"ע התמימות שבכל הכחות וכמו התמימות בשכל שכל השכלותיו והשגותיו הן לטוב ואינו נופל לו כלל שכל והשגה</p> <p class=bodytext>אחרת כו', וכן התמימות בלב וכמ"ש ומצאת את לבבו נאמן כו' שההטי' שלו הוא רק לאלקות ואין לו הטי' אחרת כלל כו' והו"ע התמימות (ערנשטקייט) שלבבו נאמן (ערנשט) לאלקות כו', עד התמימות במעשה וכמו התמים במעשיו שהוא סו"מ בפו"מ בבחי' התמימות שלא ישונה לעולם להפוך מעשיו מטוב לרע כו' ולא יחוש משום מנגד ומסית ומדיח כו', שזהו מעצם נקודת הרצון הפשוט שבנפש שבא במעשה בפועל והו"ע אז איתם א' תם כו' וכמ"ש בד"ח, וזהו בחי' אמת ראש תוך סוף שכמו שהוא בראש היינו בחי' הרצון כן הוא גם במוחין ומדות עד סוף מעשה כו' וכמ"ש במ"א. וזהו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת דמפרש בזהר על הקריאה דתפלה היינו בחי' רעו"ד התגלות בחי' האמת דנשמה שעי"ז קרוב ה' שתופס וממשיך בחי' עצמות</p> <p class=bodytext>א"ס ב"ה, וכמו בכל קראינו איליו איליו ולא למדותיו פי' איליו הוא בחי' עצמות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנו</div></p> <p class=bodytext>אוא"ס שלמעלה מסדר השתל' דהיינו בחי' האורות המתלבשים בכלים כו', וזהו ע"י בחי' רעו"ד דוקא דבעבודה דכחות גלוים ה"ז מגיע רק בהאורות דסדר השתל' כו' והקריאה איליו היא ברעו"ד שמגיע בעצמות אוא"ס ב"ה כו', וע"ז ג"כ אומר קרוב ה' לכל קוראיו אשר יקראהו באמת דנשמה כו' וכדאי' בזהר לית מח' תב"כ אבל נתפס איהו ברעו"ד שע"י רעו"ד תופסים בעצמות אוא"ס דלמת"ב כו', והוא לפי שרעו"ד זהו מבחי' א"ס שיש בנפש והוא בחי' כי לא אדם הוא שנמשך בבחי' אדם כו', וז"ע אדם אדמה לעליון דפי' עליון הוא בחי' כי לא אדם כו' (וכמו רצה"ע שלמעלה מבחי' טעם ושכל כו') ולכאו' איך יוכל היות האדם שאדמה לעליון כו', אך זהו שיש באדם בחי' הרצון שלמעלה מטו"ד שהוא מה שנמשך באדם מבחי' כי לא אדם (וענין כי לא אדם שבאדם דלכאו' הן ב' ענינים כו', ואיך בזה ידמה האדם לעליון שהרי בחי' כי לא אדם אין זה בחי' אדם ואיך ידמה בזה האדם לבחי' כי לא אדם כו', צ"ל שזהו כמו שהרצון הוא בסיבת הטעם כמוס לרצון בחי' טעם ועונג כו' וכמשנת"ל פ' ש"נ, דבנפש י"ל דזה שהרעו"ד היא</p> <p class=bodytext>מצד ההתקשרות עצמי דנשמה באלקות זהו כמו טעם ועונג שהוא סיבת הרצון כו', ובפרט בהתבוננות הפלאת אוא"ס כו' כנ"ל). והענין הוא דהנה ידוע דבסדר השתל' יש ג' מדרי' דבד"כ הן בחי' בי"ע שז"ע מחדו"מ כו' (והן בחי' חומר צורה ותיקון כו'), ואצי' הוא למעלה מהשתל' בי"ע דהתהוות הבריאה מאצי' הוא בדרך יש מאין כו', ובד"פ באצי' הן בחי' חב"ד חג"ת נה"י ואוא"ס שלמעלה מאצי' ה"ז למעלה מהשתל' כו', וכן כללות ההשתל' נכלל בג' מדרי' בי"ע הכללים כנודע כו', וכל המדרי' האלו ישנם בנשמה דנעשה אדם בצלמנו כדמותינו שהכל כלול בו כו', והן בחי' נר"ן ונשמה לנשמה כו', דבעבודה ג' מדרי' דהשתל' הן שכל ומדות והיינו ההתבוננות בגדולת ה' והתעוררות האהוי"ר והמעשה בפועל כו' (או הודאה שזהו בחי' נה"י כו'), ובחי' רעו"ד זהו מבחי' אוא"ס שלמעלה מהשתל' כו' וכמ"ש כ"ז במ"א בד"ה ואתה הרם את מטך כו', וב' מדרי' אלו הו"ע בצלמנו כדמותינו כו' וכמשי"ת, ולהיות שרעו"ד זהו מה שיש בנפש מבחי' אוא"ס שלמעלה מהשתל' ע"כ ע"י הקריאה באמת דרעו"ד ה"ז מגיע וממשיך עי"ז מבחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מהשתל' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפי"ז</span> יובן מ"ש ויצא יעקב מבאר שבע דהנה כתי' תתן אמת ליעקב, יעקב הוא יו"ד עקב שנמשך בעקביים והוא הארת הנשמה המתלבשת בגוף כו', ותתן אמת ליעקב היינו מה שנקודת האמת דרעו"ד נמשך בכל הכחות עד סוף מעשה כו' כנ"ל, ושרש המשכה זו עז"א אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ימי קדם הן ז"ת דעתיק ומשם נמשך שגם בנשמה שבגוף יהי' המשכת האמת כו', וזהו אשר נשבעת וידוע דענין השבועה הוא שמקשר עצמו באיזה ענין למעלה מטו"ד כו', וזהו אשר נשבעת לאבותינו היינו מה שאוא"ס ב"ה התקשר עצמו כבי' בנש"י להיות מבחי' א"ס בנשמות שזהו בחי' האמת דרצון עצמי כו', והרי אמת הוא שנמשך בכ"מ ע"כ ההמשכה גם בסוף מעשה כו'. וזהו ג"כ ענין משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע דלכאו' א"מ מה"ע שמשביעין את הנשמה על הגוף (דזה שיכול להיות רשע ח"ו ה"ז מצד הגוף), אך הענין הוא שזהו מה שנותנים להנשמה כח משרש ומקור הנשמה שיהי' ביכולתה לברר ולתקן את הנה"ב כו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנז</div></p> <p class=bodytext>כידוע ומבואר במ"א. וזהו מבאר שבע בקמץ דקמץ בכתר דנקודת סגל הוא בז"א ובמל', וקמץ הוא בכתר והוא שרש ההמשכה מבחי' ז"ת דעתיק כו', ואמרו במד"ר מבארה של שבועה היינו ענין אשר נשבעת לאבותינו כו', והוא שיהי' תתן אמת ליעקב בחי' נקודת האמת שנמשך בכל הכחות שעי"ז יהי' הבירור כו', וגם שיהי' התגלות האמת בהארת הנשמה וכמו בתפלה שהוא התחברות הנשמה המלובשת בגוף עם שרש ומקור הנשמה כו' כידוע, והענין דהנה ההילוך דיעקב שהלך לחרן היינו לברר בירורי נוגה שזה תכלית העקביים כו' וצ"ל המשכת האמת בכדי לברר כו'. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע דמ"ש תחלה וישמע כו' וילך כו' זהו סיפור ההילוך, וכאן מבאר סדר העבודה שהלך לחרן לברר בירורים, וע"כ ויצא יעקב מבאר שבע בחי' אשר נשבעת לאבותינו כו' בכדי שיהי' תתן אמת ליעקב כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו בחי' האמת שבנשמה, דהאהבה שע"פ טו"ד הרי אינה עצמית, וגם יש בה הפסק, והו"ע השינה, דבזה"ב הי' השגה אמיתית וממילא אהוי"ר אמיתים, וראיית האלקות, ובזה"ג הכל בהעלם, וצריך יגיעה בהשגה, מפני התעלמות הכחות, ואחכ"ז אינו בגילוי, ובהעדר עבודה מתגבר החומריות ומתגשם גם הרוחניות, אבל הרצון עצמי ישנו תמיד, ומתגלה לעתים גם באנשים פשוטים, וגם במי שמשוקע ר"ל בחומריות, וכשמתגלה הוא באמת לאמתו מצ"ע, ואמיתת הרצון יש בכל הכחות, והו"ע התמימות במוח ולב ובמעשה, וזהו האמת דנשמה שמתגלה בתפלה, איליו ולא למדותיו, והוא בחי' כי לא אדם שבאדם (שבפנימיות יש בזה ענג עצמי, ובנפש הוא התקשרות עצמי דנשמה באוא"ס) והוא בנפש מאוא"ס שלמע' מהשתל', ולכן נתפס איהו ברעו"ד. וזהו ויצא יעקב נשמה שבגוף שיש בה בחי' אמת גם בסוף והו"ע תתן אמת, וההמשכה היא מאשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וזהו באר שבע בקמץ כתר והוא בארה של שבועה.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>