המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ וישלח, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/15/index.htm">בס"ד. ש"פ וישלח, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ וישלח, העת"ר</h3><div class=pageno>תשנז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>קטנתי</span> מכל החסדים ומכל האמת כו' כי במקלי עברתי כו', וצ"ל מה"ע החסדים והאמת שאו' קטנתי מכל החסדים כו', גם מה"ע קטנתי מכל האמת, דהנה על החסדים שייך לומר קטנתי כמו שפרש"י נתמעטו זכיותי כו' אבל מה"ע קטנתי מכל האמת כו'. גם מה"ע כי במקלי עברתי דמשמעות הענין הוא שזה שייך לכל החסדים ע"ז אומר כי במקלי עברתי כו' ועתה הייתי לשני מחנות, וצ"ל מהו השייכות זל"ז כו', והרי כ"ז הוא הקדמה לבקשת הצלני נא דלהיות שקטנתי מכל החסדים ומכל האמת וכי במקלי עברתי את כו' ע"כ הצלני נא כו', ולכאו' ה"ז סברא מהופכת ואיך עי"ז דוקא הצלני נא כו', ומשמעות הענין הוא שזהו טענה דמשו"ז הצלני כו' וצ"ל איך הוא. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דאית רצון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנח</div></p> <p class=bodytext>ואית רצון, אית רצון התחתון שבנפש שבא ע"י השגה והתבוננות שאינו רצון עצמי רק מחיוב השכל לאהוב כו', ואית רצון בחי' רעו"ד שזהו רצון עצמי וטבעי בנשמה שמבחי' התקשרות עצמית דנשמה שחבוקה ודבוקה בך שמקושרת בעצמות א"ס וע"כ יש בה רצון עצמי לאלקות כו', והרצון הזה הוא בחי' האמת שבנשמה להיות שהרצון ישנו תמיד גם כשאינו בהתגלות וכאשר מתגלה הוא שרוצה באמת מצ"ע כו', וע"י רעו"ד תופס בעצמות א"ס להיות שזהו מה שיש בנפש מבחי' א"ס ב"ה, דיש בחי' השתל' ולמעלה מהשתל', דסדר השתל' הו"ע בחי' בי"ע הן בי"ע הפרטים והן בחי' בי"ע שבאצי' ובי"ע הכללים כו', ומה שלמעלה מבי"ע ה"ז למעלה מהשתל' כו', שכ"ז ניתן בנש"י וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו כו', ובחי' סדר השתל' שבנשמה זהו הרצון שע"פ טו"ד ומה שלמעלה מהשתל' הוא בחי' רעו"ד כו', וע"כ ע"י רעו"ד תופס בבחי' עצמות א"ס ב"ה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שסט)</span> והנה ב' מדרי' הנ"ל בעבודה היינו העבודה שע"פ טו"ד ובחי' רעו"ד הו"ע בצלמנו כדמותינו, דהעבודה שע"פ טו"ד זהו בצלמנו ורעו"ד היא כדמותינו לבד כו', דהנה ענין צלם ודמות הוא עד"מ כמו שעושין צלם גוף האדם מעץ או מתכת שחותכין או שמציקים גוף האדם בפרטי האברים שבו ידיו ורגליו וגופו בארכם ורחבם והקיפם בערך כמו שהוא גוף האדם בחתוך האברים ומדתם, ומציירים בו גם הרוחניות והחיות של האדם שנדמה כאלו אותו הצלם רואה בעיניו או מראה פנים צהובות שעושים זה ממיני צבעים שמדמים למראה כאלו הוא חי, והרי ציור האברים ה"ז משתווה ממש לאברי האדם בחיתוכם ובמדידה שלהם, וזה נק' צלם להיותו כמו שהוא עצם הדבר כו', אבל מה שנראה בו הרוחניות והחיות ה"ז דמות לבד לגבי חיות האדם שהרי אין בו מהחיות כלל ואין לו ערך כלל וכלל לחיות האדם כו', משא"כ האברים ה"ה בבחי' צלם שהרי הם כציור אברי האדם ממש כו'. והדוגמא מזה יובן דהעבודה דשכל ומדות נק' בצלמנו, שהרי נת"ל פ' שס"ח שזהו מה שיש באדם מבחי' סדר השתל' דבד"כ זהו בחי' בי"ע כו',</p> <p class=bodytext>דלגבי מדרי' זו יש ערך והשתוות להעבודה דאדם בשכלו ומדותיו שהרי הכל במדרי' נבראים כו', שהע"ס דבריאה הן במדרי' נברא וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דראשית היש הן הכלים דע"ס דברי' והאורות דנ"ר כו', וכן הנבראים דבי"ע הן במדרי' נברא כו', וע"כ יש לעבודת האדם בשכלו ומדותיו ערך והשתוות להם כו', ועם היות שהמלאכים המה שכליים נבדלים היינו שנבדלים מן החומר והן רק מדרי' רוחניים דממילא ההשגה שלהם באלקות הוא באופן אחר וכן האהוי"ר שלהם הוא באו"א כו', מ"מ יש לשכל ומדות דנה"א למטה ערך והשתוות לזה שהרי הוא ג"כ אלקי כו', ואדרבה הרי מעלת הנשמה היא למעלה הרבה ממלאכים וע"כ עם היות שירדה למטה דבהתלבשות בגוף ונה"ט ה"ה בא בהגשמה כו', הנה זהו מעלת הנשמה דלהיותה גבוה הרבה ממלאכים יש ביכולתה להתלבש בגוף ונה"ט כו', והיינו שגם בהיותה מתלבשת בגוף ונה"ט אינה משתנית מ"מ בעצם מהותה וה"ה בבחי' הבדלה בעצם ממהות הגוף ונה"ט גם בהיותה מלובשת בהם כו'. וזהו ההפרש בין הנשמות למלאכים דנשמות מצד מעלתן ביכולתם להתלבש בגוף ונה"ט גשמיים, היינו דעם היותה מתלבשת מ"מ השגתה היא השגה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשנט</div></p> <p class=bodytext>אלקית ויש לה אהוי"ר כו', ומלאכים אם היו מתלבשים בגוף גשמי היו נעשים כמו הגשמי כו', שכן הי' במלאכים שנפלו למטה וכמ"ש הנפילים היו בארץ שנעשו גשמיים ממש כו', וכמו"כ במלאכים דנפש המלאך א"א לה להתלבש בגוף משא"כ בנשמות כו', וע"כ גם שבאים בהגשמה משתווה השגתם להשגת המלאכים שהיא השגה אלקית כו'. והנה כללות ההשגה דבי"ע הוא השגת המציאות לבד, וכמשנת"ל פ' שמ"ז דהשגת המלאכים גם דעולם הברי' היא השגת המציאות לבד דבחי' הארה נבדלת דמל' כו', והשגה זו בבחי' המציאות דאלקות ישנה גם בנשמות למטה שמשיגים ג"כ מציאות האלקות כו' (ועילוי השגת המלאכים באהוי"ר שלהם על הנשמות למטה הוא רק בריבוי ומיעוט לא שמחולקים בעצם המהות כו'), והגם דהשגת המלאכים הוא בבחי' שלמעלה מזמן ומקום, וכידוע שכל החוקרים הסכימו שלמעלה מגלגל התשיעי אין שום מקום כלל כו', וצריכים לומר דמלאכים משיגים מהות הדבר דלמעלה ממקום וזמן שאין זה בהשגת בנ"א כו', הנה באמת זהו רק למעלה ממקום וזמן הגשמי לא שלילת המקום והזמן לגמרי דמקום וזמן רוחני יש גם בעולמות</p> <p class=bodytext>עליונים כו', דז"ע ההתחלקות שלהם שהן מובדלים זמ"ז ושייך בהם מספר, וכמו מחנה מיכאל קפ"ו אלף מחנות שזהו שמחולקים במעלתן ומדריגתן וזה למעלה מזה במעלתן היינו בהשגתם וכה"ג וכמ"ש הרמב"ם בה' יסוה"ת, וזהו המקום שלהם שהו"ע הערך והמעלה שהוא מקום רוחני כו' וכמשנת"ל פ' קס"ח, ונת' שם שהן נתפסים במקום והראי' ממה שאמרו מלאך בשליש עולם עומד, וכן בטיסת המלאכים דמיכאל באחת וגבריאל בשתיים הרי שהעולם תופס מקום אצלם וא"כ בהכרח שהן נתפסים במקום כו', וגם יש בהם זמן דביום אומרים קדוש ובלילה ברוך כו'. ונמצא דהשגתם בלמעלה ממקום וזמן הוא רק למעלה ממקום וזמן גשמי, והשגה זו ישנה בנשמות ג"כ כמו שמרגיש בעצמו כמה ענינים שהן הכל במקום א' וכמשנת"ל שם, דמזה יכול להיות הכרה בענין דלמעלה ממקום וזמן כו', ואמיתית ההשגה דלמעלה ממקום וזמן לגמרי מבואר במ"א דכח השופע ידיעה וחכמה זו זהו דוקא חכמתו ית' שבע"ס דאצי' כו', והוא מפני שבאצי' לא יש ענין מקום וזמן כלל כו', הגם שמבואר במ"א בחי' מקום וזמן דאצי' דהיינו ערך ומעלת הספי' זה על</p> <p class=bodytext>זה וקדימה ואיחור כו', הרי באמת הע"ס דאצי' כולם הם אחדות גמורה שאין בהם התחלקות כלל ונק' הרכבה פשוטה כו' וכמשנת"ל פ' של"ו. ונמצא דנשמות גם למטה משתוים בערך כמו השגת המלאכים כו', ואדרבא יש בהשגת הנשמות שלמעלה מהשגת המלאכים, דהרי שירת המלאכים הוא אמירת קדוש והיינו שמשיגים את החיות שלהם המתלבש בתוכם שעי"ז הם בבחי' מציאות יש כו', ומשיגים איך שעצמות א"ס קדוש ומובדל כו', וזה שמשיגים איך שאוא"ס קדוש ומובדל ה"ז ע"י האור והחיות שלהם כו', דכאשר משיגים את החיות שלהם ה"ה משיגים שאין זה עצמות כ"א הארה לבד ויש בחי' עצמיות שמובדל כו', כי המלאכים אינם משיגים בחי' אוא"ס מצד עצמו רק מן ההארה כו', וזהו דהשגת המלאכים הוא רק בבחי' מל' וכמא' וצדקתך ירננו צדק מלכותא קדישא כו', והיינו שגם השגתם בבחי' קדושת העצמיות (איך שמשיגים אם רק כללות ענין ההפלאה או באיזה אופן הוא ההפלאה כו') הכל הוא ע"י ההארה המחי' אותם כו', ושירת הנשמות הוא ה' אחד שזהו דוקא מצד האוא"ס שלמעלה מהעולמות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשס</div></p> <p class=bodytext>כנודע. והשגה זו היא באוא"ס מצ"ע ולא מן ההארה המתלבשת בעולמות כו', שהרי אח"כ אומרים בשכמל"ו שזהו בההארה הנ"ל, אבל ענין ה' אחד זהו השגה בעצמות אוא"ס שהוא יחיד ומיוחד בעצם כו', ונשמות להיותם מבחי' עצמות יכול להיות בהם השגה זו איך שהוא יחיד ומיוחד כו'. ועוד זאת יתירה ההשגה בזה בבחי' היחוד מצד העולמות כו' איך שעצמות אוא"ס מאיר בגילוי בעולמות גם לאחר שנתהוו, והיינו שהאוא"ס מאיר בגילוי ממש, ובידיעתו ית' הוא שבנבראים מורגש האור כו' דמשו"ז הכל בטל ומיוחד כו', שזהו השגה עליונה הרבה מהשגת המלאכים כו', כי השגה זו דאוא"ס מאיר בגילוי בעולמות ה"ה גדולה יותר מההשגה איך שאוא"ס קדוש ומובדל מהעולמות כו' (וזה עיקר השגת הנשמות ועיקר העבודה שלהם כו', והשגת ענין הברי' דיש מאין וביטול היש אל האין זהו רק לצורך הנה"ב כו' וכמ"ש בסי' ד"ה ששת ימים הא'). ועוד יש יתרון בנשמות למטה על המלאכים דעבודת המלאכים הוא רק בבחי' העלאה מלמטלמ"ע וכמ"ש וצדקתך ירננו ורננא ברמשא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו', וזהו לפי שהשגתם הוא רק</p> <p class=bodytext>בבחי' הארה שמבחי' מל', אבל עצמות אוא"ס מוסתר ונעלם כו' (היינו שמשיגים איך שהוא מוסתר ונעלם שז"ע אמירת קדוש כו'), ע"כ הם בבחי' רצוא שמשתוקקים ונכספים אליו ית' כו', ונשמות יש בהם עבודה נוספת בבחי' המשכה מלמעלמ"ט בבחי' שוב ע"י תומ"צ כו' וכמ"ש בתו"א בד"ה רני ושמחי הב', והרי המלאכים יש בהם ג"כ רו"ש וכמ"ש והחיות רו"ש כו', אך כ"ז הוא בחי' הארה לבד כו', אבל בנשמות נמשך בחי' עצמות אוא"ס בבחי' המשכה מלמעלמ"ט שממשיכים ע"י התורה שהיא מהות חכמתו ית' המתלבשת באור הנשמה דמל' דברי', שמהות האור ממש מתלבש בהלכות הערוכות לפנינו שבא בבחי' השגה ממש בנשמות כו', דהשגה כזו בבחי' מהות חכמתו ית' לא יש כלל במלאכים כו', רק מה שחבירים מקשיבים לקולך שמקבלים מהנשמות כו' וכמ"ש במ"א. ומכ"ז מובן איך שעבודת הנשמות במוחין ומדות הוא בחי' בצלמנו לגבי מדרי' בי"ע כו', וכ"ז הוא גם בנשמות דבי"ע כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה העבודה שע"פ טו"ד שהיא בחי' בי"ע שבנשמה ה"ז בחי' בצלמינו, כמו הצלם שהוא כמהות האדם, כמו"כ הוא כמהות בי"ע, דגם שכליים נבדלים השגתם בבחי' המציאות, ובמקום וזמן רוחני, וזה יש גם בנשמות למטה, דנשמה מצד מעלתה גם בירידתה למטה בגוף היא בבחי' השגה אלקית (ואמיתית למע' ממקום וזמן הוא באצי'), ויש יתרון בנשמות דמלאכים משיגים קדוש ע"י השגת הארה שבתוכם, ונשמות משיגים עצם ענין ה' אחד (שזהו שירת הנשמות) וגם משיגים אחדותו ית' מצד העולמות, וגם המלאכים הם רק בבחי' רצוא, ובנשמות מתוסף בחי' שוב המשכת עצמות אוא"ס ב"ה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שע)</span> אמנם נשמות דאצי' הן בבחי' בצלמנו גם לגבי הע"ס דאצי' שזהו ג"כ בחי' סדר השתל' כנ"ל, שהרי נשמות דאצי' להיותם מבחי' אצי' יש להם ידיעה והשגה במדרי' האצי', והן הנשמות הנק' בנים ואי' ברע"מ בהר דקי"א ע"ב כבן דחפיש בגניזו בכל רזא דביתי' כו', והיינו הידיעה במדרי' האצי' כו' וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו, וע"כ הן בבחי' בצלמנו גם לגבי בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסא</div></p> <p class=bodytext>האצי' ועכ"פ לגבי בחי' הכלים דאצי' שהנשמות הן ממהות הכלים ממש כו', והגם שיצאו ונפרדו מהכלים כו', מ"מ ה"ה אלקות ממש מעין האלקות דכלים דאצי' כו'. והענין הוא כמ"ש בבה"ז פנחס ע"פ ובחדש הראשון שיש ב' בחי' מח' הא' מח' עצמיות כמו שהיא בעצמה ומהותה והוא כשחושב דבר הנוגע לעצמו כו', והב' כשבמח' העצמית חושב בדבר הנבדל ממנו כו', דמח' זו ג"כ מה שהוא עצמו חושב ומתלבשת בדבר הנבדל ממנו ומתאחדת עמו כו' (וכמו שחושב בענין הזולת אבל הענין נוגע לו שמתאחד עמו כו'), והיינו הנשמות שזהו כמו שחושב בדבר הנבדל שמתאחד עמו, והיינו לפי שגם הדבר הנבדל אינו דבר ומהות אחר שהרי זהו מהות בחי' הכלים רק שבאו בפ"ע כו' כנודע ומבו' במ"א, וגם שע"י עסק התורה מתייחדים גם עם האור כו', וכמו שמצינו שגם מלאך נברא כשהוא שליח מלמעלה ה"ה נק' בשם הוי' השוכן בקרבו וכמ"ש ותקרא שם ה' הדובר אלי' כו' וכמ"ש באגה"ק בקו"א בד"ה להבין מ"ש בפע"ח, וא"כ הוא במלאך שהוא מבי"ע כו', כ"ש בנשמות דאצי' שע"י תומ"צ שהן אורחות ה' ממש ה"ה במדרי' האור כו'. וגם</p> <p class=bodytext>ידוע שירידת הנשמות למטה הוא לצורך עלי' והעלי' היא שמתעלים מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי והוא ענין לאשתאבא בגופא דמלכא וה"ה מתייחדים בבחי' האור כו', ובזהר משפטים דקכ"ב רע"א אי' שיש נשמות שנק' קדש וכמ"ש קדש ישראל לה' כו', וקדש הוא בחי' האור, וכידוע ההפרש בין קדושה לטהרה כו' כמ"ש בלקו"ת ד"ה ושמתי כדכד הב', וי"ל שהן הנשמות שלמטה עבודתם הוא בבחי' מרכבה ממש כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ט, ואיך שיהי' הרי בנשמות דאצי' שייך בחי' בצלמנו גם לגבי ע"ס דאצי' כו'. וכ"ז הוא באוא"ס שבא בבחי' או"פ שזהו ע"י הצמצום שמתצמצם האוא"ס להיות בערך העולמות והנשמות כו' (וע"י התורה גם בחי' פנימיות ועצמות א"ס בא בבחי' או"פ כו', וכמשנת"ל פ' שנ"ח דבחכ' התלבשות אוא"ס בבחי' או"פ כו'), אבל העבודה דרעו"ר שלמעלה מטו"ד שזהו מבחי' הא"ס הבל"ג ה"ז בבחי' כדמותינו לבד כו', דהעבודה דרעו"ד הגם שהיא בבחי' בל"ג ואינו בבחי' תפיסא בכלים כו', ה"ז באין ערוך כלל לגבי בחי' הבל"ג דא"ס ב"ה שהוא בבחי' בל"ג ממש אשר אינו נתפס בשום כלי כלל וכמ"ש השמים ושמי</p> <p class=bodytext>השמים לא יכלכלוך כו', שזהו מפני שהאור בעצם הוא בלי גבול ע"כ אין שום דבר כלי אליו כו' (רק בבחי' החכ' ה"ז בבחי' או"פ שגם זה אינו שהחכ' כלי אליו (רק מפני שהחכ' באמת היא בחי' עצמות א"ס וכמשנת"ל פ' ר"ג, משו"ז י"ל שהיא בבחי' כלי אל העצמות כו', ומ"מ אין זה בדרך כלי) כ"א שהעצמות מתלבש בחכ' כו' וכמשי"ת), משא"כ בחי' המאד שבאדם אף שיהי' האהבה והרצון באמת עד דלא יכלא למסבל ויבוא לכלות הנפש, אין זה שהאור הוא בעצם בלי גבול רק מה שהכחות המוגבלים שהן כלי הנפש (וכידוע דכמו שאברי הגוף הן כלים אל הכחות כמו"כ הכחות הן כלים אל הנפש כו') אינם יכולים לסבול, שהכלי קטן מהכיל אה"ר זו שהיא למעלה מהגבלת הכלי ונעשים בבחי' כליון שנכללים בעצם הנפש כו' (וכמ"ש במ"א בענין מיתת נשיקין כו'), אבל כ"ז אינו בל"ג אמיתי שהרי לגבי כלי רחבה יותר אין זה בל"ג עדיין ויכולה לסבול כו', וכמ"ש בכל מאדך מאד שלך דבמדרי' עליונה יותר אינו בבחי' מאד עדיין כו', ולכן נק' כדמותינו שהוא רק בחי' דמות ודמיון לבד מבחי' אוא"ס ב"ה כי אין ערוך ביניהם כלל כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסב</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ונשמות דאצי' הן בצלמנו דע"ס דאצי', ועכ"פ לגבי הכלים שהן מעין אלקות דכלים, וכמו מח' עצמיות בדבר הנבדל, לפי שהוא באמת אותו המהות, והעלי' שע"י הירידה וע"י התורה מתאחדים בהאור, ויש שנק' אנשי קדש, והן למטה בבחי' מרכבה, אך רעו"ד שזהו בנשמה מאוא"ס הבל"ג, ה"ז כדמותינו דאוא"ס בל"ג ממש (דגם ההתלבשות בחכ' אינו בדרך או"כ) ובאדם הוא רק מאדך.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שעא)</span> ומאחר דרעו"ד היא בחי' כדמותינו לבד הרי מובן דעם היות שבמדה שהאדם מודד בה מודדין לו ולהיות שאצלו הוא בחי' מאד ה"ה ממשיך עי"ז בחי' מאד העליון בחי' אוא"ס הבל"ג כו', מ"מ אינו תופס</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסג</div></p> <p class=bodytext>בזה בחי' העצמות ממש כו'. והענין הוא דהנה שני דברים תופסים בעצמות א"ס תורה ורעו"ד, וכמ"ש בסש"ב דלית מחת"ב כ"א כאשר נתפס בתורה ומצותי', ובזהר אי' אבל נתפס הוא ברעו"ד כו', אך יש הפרש גדול ביניהם דתורה תופסת בבחי' פנימיות ועצמות א"ס ממש, ורעו"ד תופסת רק בבחי' החיצוניות דאוא"ס ב"ה, והראי' לזה שהרי התורה גם כמו שהיא למטה הרי היא ממש כמו שהיא למעלה בחכמה הקדומה ממש כו', וכמו במ"ת דבחי' פנימי' ועצמות א"ס ופנימיות ועצמות התורה האיר בגילוי ממש באותיות דעה"ד כו', וגם עתה כל הקורא בתורה רק באותיות התורה כאלו קורא בשמותיו של הקב"ה ממש בבחי' שמותיו העצמי' כו' וכמשנת"ל פ' שס"ב ושס"ג, ובפרט בעיון התורה שמתייחד ממש בעצמות חכמתו ורצונו ית' שבתורה כמ"ש בסש"ב פכ"ג, וגם נפשו החיונית נכללת בקדושה זו שהיא קדושת העצמית כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ז, הרי דבעסק התורה גם כמו שהיא בענינים גשמיים ועסק בהם בכחותיו הגשמיים ה"ה תופס בבחי' עצמות א"ס ממש כו', וכמ"ש בסש"ב ח"א ספ"ד כמשל המחבק את המלך כו'. משא"כ ברעו"ד עם היות</p> <p class=bodytext>דנקודת הרצון נמשך בכל הכחות גם בכח המעשה וכמו התמים במעשיו כו' כנ"ל פ' שס"ח, ובודאי שבקיום המצות בתמימות זאת ה"ה תופס וממשיך בחי' עצמות אוא"ס יותר מבקיום המצוות בכוונה בכדי לדבקה בו שזהו כוונת המצות שאין זה תופס בבחי' עצמות כ"א בהגילוים כו', אבל קיום המצות בבחי' תמימות דנקודת הרצון ה"ז תופס בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, ואפשר גם יותר מבקיום המצו' בדרך קבלת עול שאין בזה גילוי אור בנפשו כו', עם היות שיש בזה ביטול עצמי שהרי זהו רק לקיים רצונו ית', מ"מ אין בזה איזה אור וגילוי כו', משא"כ בתמימות שמצד הרצון הרי יש בזה גילוי הרצון רק לא בגילוי ממש כ"א מה שבא ממנו במעשה כו'. הנה כ"ז הוא בקיום המצות שהמצוה יש בה בחי' העצמות שהיא עצמות רצונו ית', וכדאי' במדרש קיימו את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו כו' הרי המצות יש בהם בחי' העצמות כו', וזה גופא נעשה ע"י שהאדם עושה את המצוה, וכידוע דהתלבשות בחי' הרצה"ע בהמצוה הוא דוקא ע"י עשיית המצוה כו', מ"מ ה"ז מפני שהיא מצוה דהיינו שזהו רצה"ע כו', וע"י קיום המצות</p> <p class=bodytext>בתמימות תופס בבחי' העצמות שבמצוה כו' (וכמו בתו' דכל הקורא בתו' כאלו קורא כו' וכן בעסק התו' כו' זהו דוקא כשהוא בבחי' ביטול כו', דתתן אמת ליעקב דוקא משום דויעקב איש תם כו' וכמשנת"ל פ' שס"ד), אבל בבחי' התמימות לבד לא בקיום המצות אינו תופס בזה בחי' העצמות כו'. דהנה ידוע ומבו' במ"א דבד"כ מעשה האדם נחלק לג' חלקים הא' מה שהוא מצוה ממש כמו ק"ש ותפלה ות"ת ותפילין וכה"ג כל המ"ע, והב' מה שהוא איסור כמו לה"ר ורכילות ושאר הלאוין דאורייתא ודרבנן, והג' מה שהוא רשות שאינו לא מצוה ולא איסור כמו משא ומתן ואכילה ושתי' וכה"ג, דבאמת גם זה החלק מתחלק לב' חלקים אשר הא' קרוב למצוה והב' קרוב לאיסור, כי המו"מ כשהוא מלאכתו ארעי שאינו מעמיק כחותיו בזה ואינו מטריד א"ע ביותר, והכוונה היא בשביל שיוכל לעבוד ה' ולעשות מצוה ה' כמו צדקה ולהדר באיזה מצוה כו', ובאכילה רק במה שמוכרח לו ובכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל, וכן בשינה מעט כדי לעסוק בתורה שאר כל היום והלילה כו' ה"ה טוב מאד כו' (וכידוע שעי"ז נעשה הבירור דטו"ר כו'), ולהיפך</p> <p class=bodytext>כשאוכל כזולל וסובא וישן שינת עצל ועוסק במו"מ ביותר מדאי בעמקות ובכדי להרבות הון כו' ה"ז קרוב לאיסור כו'. והנה התמים במעשיו בודאי שחלק הרשות הוא כדבעי הן בעסקו במו"מ הוא בבטחון חזק בה' ומסתפק במעט עסק, דבמה שצריכים הרבה עסק אינו נכנס בזה כלל כ"א במיעוט עסק ויודע היטיב שזהו רק כלי להשפעה העליונה ובוטח בברכת ה' כו' ותכלית כוונתו הוא לשם שמים כו', וכן באכו"ש הכל הוא באופן היותר רצוי כו', ומ"מ בכ"ז אינו תופס בעצמות א"ס ב"ה, עם היות שבכ"ז יש מבחי' נקודת הרצון כו' מ"מ אינו נתפס בזה בחי' העצמות כו', והיינו מפני שרעו"ד גם בחי' התגלות הרצון אינו תופס בחי' העצמות ממש ע"כ אין זה נמשך בכל מקום כו', ובתורה נתפס בחי' העצמות ממש כו'. ושרש הענין הוא משום דרעו"ד גם בשרשה ומקורה למעלה באוא"ס ב"ה אין זה בבחי' עצמות א"ס ממש כו', דהרי נת"ל דרעו"ד שבנפש זהו מבחי' א"ס שלמעלה מהשתל' בחי' כי לא אדם הוא כו', ה"ז רק מבחי' החיצוניות דאוא"ס ב"ה כו', דהנה התורה היא בחי' חכ' ונת"ל פ' שנ"ח דבחכ' מתלבש בחי' עצמות א"ס</p> <p class=bodytext>ממש כו', דחכ' היא עצמית וכל מה שמתלבש בחכ' הכל הוא בחי' הפנימיות והעצמיות כו', ורעו"ד היא מבחי' הכתר אבל היא מבחי' חיצוניות הכתר בחי' הרצון כו', והרצון הוא רק בחי' ההתפשטות לבד דאוא"ס ב"ה כו' (וכן הוא ההפרש בד"כ בין תורה ומצות דמצות הן בחי' רצה"ע ושרשם מגולגלתא דא"א והתורה שרשה מבחי' מו"ס בחי' מוח סתום כו' כמשנת"ל, ומובן מזה דתמים במעשיו גם ע"י קיום המצות אינו תופס בבחי' עצמות ממש כו')</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וע"כ הגם דבמדה שמודד בה מודדין לו מ"מ אינו נתפס בזה בחי' העצמות ממש, דתורה תופסת בבחי' העצמות, ולכן באותיות התורה נמשך בחי' העצמות, ובעיון התורה מתאחדת נפשו גם נה"ח בקדושת העצמות, משא"כ ברעו"ד, גם בבחי' תמימות שנמשך בכל הכחות, הנה בקיום המצות בבחי' תמימות שבנפש תופס בעצמות, ואפשר יותר מקבעומ"ש, אבל בחלק הרשות שע"י התמימות הוא כדבעי ביותר, אינו תופס בהעצמות, דגם התגלות הרצון תופס רק בחיצוניות אוא"ס בחי' כתר, וחכ' דתורה היא עצמית ותופס בבחי' העצמות.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שעב)</span> ומ"מ יש יתרון ברעו"ד על התורה שזהו ביטול שלמעלה מטו"ד ומתגלה בזה בחי' עצמות הנפש כמו שהוא בבחי' בל"ג כו', דהתורה הכל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסד</div></p> <p class=bodytext>היא בבחי' חכ' ושכל בבחי' הגבלה והתלבשות בכלים ורעו"ד היא בחי' בל"ג ויציאה מגדר כלים כו', והיציאה מגדר כלים זה גופא מעלה גדולה מאד כו', ועם היות דבעסק התורה (באמיתת ההתעסקות בזה) גם הכלים הם אלקות ממש כו', וכידוע דגם אותיות התורה הן אותיות שלמעלה בחי' דבר ה' ממש כו' כמשנת"ל פ' שס"ג, מ"מ יש מעלה ביציאה מגדר כלים מצ"ע, וגם שזהו בדוגמא דעצמות אוא"ס שאינו בבחי' התלבשות בכלים כו' (וגם שהרי יש זמנים שצ"ל העבודה בהתגלות בחי' המקיפים שבנפש וכמו בר"ה ועשי"ת כו' דאז עיקר העבודה היא בהתגלות עצמי דהנפש כו', הרי מי שהוא בעבודה דרעו"ד (וכמו שיש מארי צלותא ומארי תורה כו') ה"ה בקירוב יותר לזה כו', ובאמת בבעלי תורה האמיתים ובד"כ באותן שהן באמיתית העבודה דמוחין עצמיים ממש (והיינו בבחי' פנימיות המוחין והעיקר בבחי' פנימיות החכ' כו') הרי הן בדוגמא שלמעלה ממש כו', ובזמן העבודה דעצם הנפש ה"ה בעבודה זו ואדרבא בזה גופא הוא בבחי' פנימיות ועצמיות באמיתתה של דבר ביותר כו', מפני שהוא פנימי בעצם ע"כ בכל דבר הוא בבחי'</p> <p class=bodytext>הפנימיות והעצמות דוקא כו', ומ"מ הרי אמרו משיחא אתא לאתבא צדיקייא בתשובה כו', ומשה זכה לתשובה רק קודם הסתלקותו כו' וכמ"ש במ"א), וגם לההמשכה דתורה צריכים תפלה והאומר אין לו אלא תו' גם תו' אין לו וצ"ל הקדמה דתפלה כו' וכמשי"ת, והעיקר הוא ע"י רעו"ד כו', דלכן אחר ובכל מאדך נא' והיו הדברים האלה דבד"ת הכתוב מדבר כו', וגם הלא עסק התורה צ"ל בבחי' ביטול דוקא וזה דוקא ע"י הקדמת העבודה דתפלה כו', עם היות שהביטול שבעסק התורה הוא ביטול עליון יותר מהביטול דתפלה גם בבחי' רעו"ד שהוא בבחי' רצוא וצמאון והביטול דתו' הוא בבחי' הנחת עצמותו כו', ומ"מ בכדי שיהי' הביטול דתורה זהו ע"י העבודה דתפלה שהיא לפעול הביטול בנפש וכמשי"ת, וע"י אמיתית העבודה דתפלה בא לבחי' ביטול עצמי כו' (ותמימות במוחין הוא ג"כ ענין הנחת עצמותו ובא מבחי' הרצון כו', וגם התמים במעשיו בלימוד התורה ה"ה כלי לאור העצמי דתורה כו'). ועוד זאת דבחי' רעו"ד עם היותה בחי' חיצוניות לבד ה"ז חיצוניות מבחי' פנימיות ועצמיות שלמעלה מבחי' התו' שהיא בבחי' ח"ע</p> <p class=bodytext>דאצי' ומלובש בזה בחי' העצמות דא"ס והיינו הכל כמו שמתלבש בבחי' החכ' כו', ורעו"ד היא חיצוניות דבחי' מו"ס עצמו כמו שהיא למעלה מהתלבשות בחכ' כו'. והענין הוא כמשנת"ל פ' שס"ז דרעו"ד הוא ע"י ידיעת ההפלאה דאוא"ס ואופן ההפלאה כו', ועיקרה הוא מבחי' ההתקשרות עצמי דחבוקה ודבוקה בך ממש בבחי' עצמות א"ס כו', וזהו כמו טעם ועונג העצמי שזה סיבת הרצון כו', וע"י החיצוניות הרי באים אל הפנימיות וכמשנת"ל פ' שנ"ה, והיינו דע"י רעו"ד נמשך בחי' העצמיות דמו"ס בחי' מוחא דעתיקא כו', וההמשכה היא ע"י התו' (דרעו"ד עצמה אינו תופס בעצמות ממש כנ"ל רק התורה תופסת בעצמות), אבל זהו דוקא ע"י הקדמת רעו"ד אז נמשך בחי' העצמית בתורה כו', והו"ע המשכת אוא"ס בתורה דהיינו המשכת שרשה ומקורה העצמי כו', ועם היות שבתורה יש בה בחי' העצמיות כו', הנה ההמשכה היא להיות גילוי שרשה ומקורה כו', והו"ע גילוי פנימיות התורה בחי' סתום דתורה וסתום דקוב"ה כו', וכמשנת"ל פ' שס"ד דע"י סתום שבנפש נמשך בחי' סתום דתורה וסתום דקוב"ה גם בגליא דתורה כו', וזהו דגם מי שתורתו אומנתו כרשב"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסה</div></p> <p class=bodytext>מפסיקין לק"ש שזה"ע רעו"ד מפני שעי"ז הוא ההמשכה דתורה כו'. ומכ"ז יובן איך שבחי' חיצוניות הכתר נק' כ"ה להיות שזהו בחי' התפשטות לבד מעצמות אוא"ס ב"ה והיא בחי' חיצוניות לגבי בחי' פנימיות הכתר כו', והחכ' היא בחי' ז"ה להיות שבחכ' נמשך ומתלבש בחי' פנימיות ועצמות א"ס והיא גילוי אור עצמי והו"ע תורה ורעו"ד כו', ומ"מ הכתר למעלה מהחכ' מפני שהיא חיצוניות מבחי' עצמיות עליונה יותר דהיינו בחי' פנימיות הכתר שזהו אמיתית בחי' העצמות כו', וע"י רעו"ד דוקא נמשך בחי' העצמיות, אך ההמשכה היא בתו' דוקא כו', דרעו"ד לבד אינה תופסת בבחי' העצמית ממש רק התורה תופסת בחי' העצמית כו', וע"י הקדמת רעו"ד נמשך גילוי העצמות ע"י התורה כו'. וז"ע ותקם את דבריך, דהנה בחי' המל' היא בחי' דמות ודמיון לגבי כל המדרי' דאצי' כו' כמשנת"ל פ' שמ"ח, אך שרש המל' הוא בבחי' פנימיות הכתר וכמ"ש בע"ח שער א"א פ"ב דכל הספי' שרשן בא"א ושרש המל' הוא ברדל"א כו', וזה"ע ותקם את דבריך להמשיך במל' בחי' אור עצמי דחכ' ובחי' העצמית דבחי' פנימית הכתר שיהי'</p> <p class=bodytext>האור בבחי' התעצמות ובבחי' קביעות במל' כו' וכמשי"ת, והו"ע זה הדבר שהדבור עליון יהי' בבחי' זה בחי' גילוי אור עצמי ממש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת דאי' באגה"ק סי' ב' דבכל חסד וחסד שהקב"ה עושה אל האדם צ"ל שפל רוח במאד, כי חסד הוא בחי' קירוב וכל הקרוב יותר צ"ל בטל יותר דכולא קמי' כלא חשיב כו', וזהו קטנתי בבחי' ביטול בתכלית מכל החסדים כו', וענין חסדים ואמת חסדים בחי' רעו"ד בחי' רב חסד דא"א כו', ואמת תורה אין אמת אלא תורה כו', ומובן דהביטול מכל האמת ה"ז עוד יותר מבחי' כל החסדים שעי"ז נמשך העצמות כו', ובפרט בהקדמת החסדים רעו"ד לאמת דתורה הרי נמשך גילוי העצמות כו'. ומ"ש כי במקלי עברתי הנה בשל"ה אי' דכי במקלי הוא שם מכב"י היוצא מפסוק מי כמוכה באלים ה' והוא ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו, והענין דאלים הוא שם אלקים ובש' אלקים יש ק"ך צירופי אלקים, ופי' מי כמוכה באלים ה' הוא המשכת ש' הוי' בש' אלקים, והיינו המשכת אוא"ס במל' גם במדרי' התחתונות דמל' כו', וזהו ג"כ ענין ברוך כבוד ה' ממקומו דכבוד ה' בחי' מל' יתברך ממקומו העצמי משרשה ומקורה כמו ממקומו הוא מוכרע כו' היינו מעצמות א"ס ב"ה, וזהו כי</p> <p class=bodytext>במקלי עברתי היינו ההמשכה בבחי' מל' כו', שזה הי' תחלת ההילוך שלו לחרן, וכדאי' בזהר לפי' א' במ"ש ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה דהיינו ההמשכה בבחי' מל' וע"ז הי' בירור צאן לבן כו', וזהו דלאחר שבירר צאן לבן כתי' ויקח יעקב אבן וירימה מצבה דהיינו הקימה בבחי' מל' כו', וכמשנת"ל ד"ה והאבן הזאת ובהדרושים שאח"כ. וכ"ז הוא הקדמה לבקשת הצילני נא דהרי נת"ל פ' שנ"ג דע"י המשכת העצמות נעשה דחיית החיצונים כו' דאור אבא דוחה כו' והאו"מ מסמא כו', וע"כ כאשר המשיך בחי' עצמות א"ס ע"י רעו"ד ותורה ע"כ הצילני נא כו', וזהו קטנתי מכל החסדים כו' והו"ע הביטול שזהו הכלי לגילוי אוא"ס כו', וע"י הגילוי נעשה הביטול ביותר כו', וזהו מכל החסדים והאמת המשכת גילוי העצמות ע"י רעו"ד ותורה כו', וכי במקלי עברתי שהמשיך את האור במל' שזהו תכלית הכוונה כו' וע"כ הצילני נא כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסו</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ומ"מ יש יתרון ברעו"ד שהיא למעלה מהכלים, עם היות דבתורה גם הכלי היא אלקות, ויש זמנים שצ"ל העבודה למע' מטו"ד (ומארי אורייתא הן בדוגמא שלמעלה ובבחי' פנימיות ביותר), והביטול בעסק התורה הוא ע"י הקדמת רעו"ד (עם היות שאינם משתוים בעצם הביטול), וההמשכה דתורה הוא ע"י רעו"ד שזהו בחי' חיצוניות דפנימיות הכתר, וע"י הקדמת רעו"ד נמשך גילוי הפנימיות ע"י התורה (וברעו"ד לבד נמשך רק החיצוניות), ומכ"ז מובן מה שכתר הוא בחי' כה וחכ' זה, ומ"מ כתר למעלה מהחכ', וענין ותקם את דבריך הוא שיהי' גילוי העצמות במל' ובבחי' קביעות. וזהו קטנתי בחי' כלא חשיב, חסדים ואמת רעו"ד ותורה, כי במקלי שם מכב"י המשכת הוי' באלקים בחי' המל' ממקומו העצמי.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>