המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. י"ט כסלו, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/16/index.htm">בס"ד. י"ט כסלו, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. י"ט כסלו, העת"ר</h3><div class=pageno>תשסו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>פדה</span> בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, וצריך להבין מהו ענין פדי' בשלום, ומהו אומרו כי ברבים כו' דמשמע שזהו נתינת טעם על זה שפדה בשלום נפשי מפני שברבים היו עמדי, מהו הנתינת טעם על זה. ובגמרא אמרו אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כאלו פדאני כו', ופרש"י דבתורה כתיב וכל נתיבותי' שלום, וגמ"ח הוא שלום בין אדם לחבירו ומתפלל עם הצבור זהו כי ברבים היו עמדי, וצריך להבין מהו ענין ג' דברים אלו ושעל ידי זה דוקא כאלו פדאני כו'. ולהבין זה יש להקדים מה שנתבאר לעיל דותקם את דברך הוא הקימה בבחינת מלכות, דכאשר ההמשכה היא מבחינת עצמות א"ס בחינת פנימיות הכתר אז נמשך אור עצמי בבחינת מלכות להיות בה בבחינת התעצמות ובבחינת קביעות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שעג)</span> וביאור הענין הוא דהנה כתיב יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה ופי' יברכוכה יברכו כה, דכ"ה הוא בחינת מלכות ויברכו כה הוא להמשיך גילוי אור בבחינת המלכות וזהו בכח בחינת חסידך דוקא כו'. והענין הוא דהנה מבואר במ"א ההפרש בין תפלה לברכה דתפלה יכול כל אחד ואחד להתפלל ולבקש, וברכה היא מי שיש ביכולתו לברך וכמו באברהם דכתיב והי' ברכה הברכות נתונות לך שיהי' ביכולתו לברך כו', כי תפלה היא מלמטה למעלה שהמתפלל הוא למטה מהדבר שמבקש והוא מבקש ומתחנן על דבר על ידי הכנת נפשו לזה והוא על ידי העלאת מ"ן שלו בזיכוך וביטול גופו ונפשו כו', וזה יש בכח בכל אחד ואחד להעלות מ"ן כו', וכמ"ש והארץ נתן לבני אדם שניתן לכל אחד ואחד להתברר ולהזדכך בכח עצמו, ועל כן יש ביכולת כאו"א להעלות מ"ן היינו לתקן ולזכך את עצמו להיות בבחינת כלי כו' (וכפי העלאת מ"ן שלו בהביטול שלו בתפלה לפי אופן זה הוא ההמשכה כו'). אבל המברך הוא שעומד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסז</div></p> <p class=bodytext>למעלה מהדבר שממשיך ובכח ברכתו הוא ממשיך משרש ומקור כו', ועל כן אין זה בכח כל אחד ואחר רק מי שהוא במעלה ומדריגה זו שיש ביכולתו לברך ולהמשיך כו'. אמנם בענין הברכות יש בזה ב' מדריגות, וכמו שנתבאר לעיל פרק שנ"ט שיש ברכה שהיא ההמשכה רק משרש ומקור ההשתלשלות וכמו ברכת יעקב לאפרים ומנשה שאמר ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו כו', מפני שכן הוא בשרשו ומקורו ואין בכח הברכה לשנות מכמו שהוא במקורו כו', ויש ברכה שהיא בבחינת המשכת אור חדש וכמו ברכת כהנים יברכך הוי' כו' שהיא המשכת אור חדש ממש מעצמות שם הוי' כו', והוא על דרך ותגזר אומר ויקם לך שזהו בדרך ציווי שהוא ענין הברכה שבכח הברכה הזאת לשנות מכפי שהוא בשרש ומקור ההשתל' כו', וכדאיתא בירושלמי פ"ג דתענית ה"י ע"פ זה מהו ת"ל לך, אפילו הוא (פי' הקב"ה) אומר הכין ואת אומר הכין דידך קיימא דידי לא קיימא כו', והיינו דגם אם על פי סדר השתלשלות צריך להיות באופן אחר בכח הברכה היא לשנות כו' (ובכח התפילה היא גם כן לשנות מכפי שהוא בסדר השתלשלות שזהו ענין התפלה להמשיך רצון</p> <p class=bodytext>חדש כו', אמנם יש כח זה גם בברכה ויש יתרון בברכה שממשיך ממדריגה גבוה יותר כו', דהרי כללות הענין מה שמשנה מסדר ההשתלשלות הוא לפי שההמשכה היא מלמעלה מסדר השתלשלות כו', והרי בתפלה כל זה בדרך מלמטה למעלה היינו על ידי העלאת מ"ן שלו כו', וברכה הוא שעומד למעלה ומצוה וממשיך כו' על כן ההמשכה היא מבחינת פנימיות ועצמיות כו', וכמו שמבואר במ"א ההפרש בין חוני המעגל והרשב"י ע"ה בענין ירידת גשמים כו', דחוני המעגל פעל הגשמים על ידי תפלה שזהו בדרך מלמטה למעלה ועל כן אמר לא כך שאלתי לא כך כו' עד שירדו כתיקונן והיינו על ידי הכנת נפשו כו', ורשב"י המשיך גשמים על ידי תורה שאמר דרוש ע"פ מה טוב ומה נעים כו' שהן יחוד זו"נ כו' כדאיתא בזהר אחרי דנ"ט ע"ב וזהו בדרך מלמעלה למטה כו', וכן על ידי הברכה ההמשכה מלמעלמ"ט שזהו מבחי' פנימיות יותר כו'). וזהו ענין ברכת כהנים להמשיך אור חדש כו', וזהו כה תברכו, תברכו אותיות בכתרו והוא ההמשכה מבחינת פנימיות הכתר, וכמו שכתוב בזח"ג קמ"ו ע"ב וקמ"ז ע"א דברכת כהנים הוא המשכת י"ג מדות</p> <p class=bodytext>הרחמים כו', ונודע די"ג מדות הרחמים הן בחינת פנימיות הכתר כו', ועל זה אומר כה תברכו ההמשכה בבחי' מלכות הנקראת כה כו'. וזהו גם כן ענין יברכו כה להמשיך בבחי' כה ההמשכה מבחי' פנימיות הכתר כו', ולכן כולל זה עם ענין ההודאה שאמר תחלה יודוך ה' כל מעשיך דההודאה הוא בעצמות א"ס דוקא כו', ואומר על זה כל מעשיך שזה יש בכח כל אחד ואחד להודות בבחינת ביטול דהודאה כו', ואחר כך אומר וחסידך יברכוכה דהברכה היא באותו האור העצמי שבו היא ההודאה כו' (וכמו ברכת כהנים היא אחר הודאה דוקא כו'), אבל זה בכח בחי' חסידך דוקא כו'. והענין הוא דהנה אמרו רז"ל איזה חסיד המתחסד עם קונו, פי' קונו הוא בחי' ז"א דאצילות כי ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך הן ד' עולמות אבי"ע נמצא אצילות הוא בחי' קנין, וכמ"ש בתו"א בהביאור דואלה המשפטים דאצילות נק' קנין לפי שהוא בחי' גילוי ההעלם שזהו היציאה וההתגלות מרשות לרשות כו', וידוע דז"א הוא סוף עולם האצי' (כי מלכות היא שרש ומקור בי"ע שבאצי' כו'), ע"כ נק' ז"א קונו, ופי' מתחסד עם קונו היינו שממשיך מבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסח</div></p> <p class=bodytext>עצמות א"ס שלמעלה מאצי' תוס' אור בבחי' ז"א דאצי' כו', ובתיקוני זהר פירש קונו קן דילי' והוא בחי' המלכות שנקראת קן כו' כמ"ש הפרד"ס שעה"כ ערך קן. וענין המתחסד עם קונו הרי זה לבד מילוי החסרון מה שהמל' היא בבחי' חסרון האור, וכידוע בענין אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים כו' דאתה הב' חסר ה', והן ה' פרצופים דכתר חו"ב זו"נ שחסרו בבחי' המל' לצורך ההתהוות כו', והיינו שנתעלמו ונסתלקו האורות עצמיים דאצי' ונשאר רק בחי' מל' דמל' דהיינו בחי' חיצוניות המל' לבד כו' (והוא בחי' כח הפועל שנת"ל), ובשרש הראשון הוא בחי' הצמצום שהי' באוא"ס ב"ה, דהאוא"ס שהי' ממלא מקום החלל ידוע שזהו בחי' אצי' דכללות כו' שיש בזה גם כן עשר ספירות מן כתר עד המלכות, וכמו מה שעלה ברצונו יתברך להיטיב מצד כי חפץ חסד הוא כו' (דבחי' חפץ חסד הוא בחי' החסד ההיולי העצמי הכלול בעצמות א"ס שלמעלה גם מבחי' גילוי בעצמותו כביכול כו', והרצון להיטיב הוא בחי' גילוי הרצון כו') עד הרצון דאנא אמלוך כו', ויש בזה גם כן בחי' חכמה ובינה ומדות כו' (ועמ"ש</p> <p class=bodytext>במ"א בד"ה ועשית חג שבועות רנ"ו, בענין הד' אותיות שבשם הוי' שבאוא"ס לפני הצמצום כו', אך עיקר ענין הצמצום הוא בבחינת מלכות דא"ס (עמ"ש במק"מ בראשית דט"ו בפי' בריש הורמנותא דמלכא בשם מורו ז"ל) דמל' דא"ס יש בה מהכתר עד המל'), והצמצום הוא שנתעלם האוא"ס שהי' מאיר בגילוי קודם הצמצום ונשאר רק בחי' מל' דמל' דא"ס שנעשה בחי' כתר ועתיק לאדם דבריאה דכללות כו', וזהו בחי' החסרון שבבחי' מל' כו' (וכמו כן בבחי' ז"א יש גם כן חסרון אור וכידוע שנאצל רק בבחי' ו' קצוות כו'). והמילוי שנתמלאה האור בבחי' מל' אין זה חסד כי אם צדקה כו', וכידוע שחסד הרי זה למעלה מצדקה וכמאמר רז"ל סוכה דמ"ט גדולה גמ"ח יותר מהצדקה שהצדקה נק' זריעה וגמ"ח קצירה כו', והרמב"ם כתב ההפרש בין חסד ובין צדקה שצדקה הוא ענין היושר לתת לכל א' כפי הראוי לו אבל החסד הוא הפלגת הטוב להיטיב יותר ממה שהוא ראוי כו'. והענין הוא כידוע דבצדקה נאמר די מחסורו אשר יחסר לו אבל אי אתה מחוייב לעשרו כו', והיינו כנ"ל שהוא רק למלאות החסרון דבחי' המל' דהמשכה זו הוא</p> <p class=bodytext>רק מהאור שנסתלק דהיינו מבחי' ההעלם השייך אל הגילוי ואין זה גילוי אור חדש כו'. אבל ענין החסד הוא הפלגת הטוב והוא ענין העושר השפעה בריבוי בבחינת תוס' אור שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, והוא בחי' גילוי אור חדש ממש שלמעלה הרבה מכל בחי' הגילוים שמתגלה בחי' ההעלם השייך אל הגילוי כו', ובבחי' הכתר זהו ההפרש בין בחי' חיצוניות הכתר ובחי' פנימיות הכתר כו', דאין עשיר אלא בדעת שעומד תחת בחי' פנימיות הכתר כו' וכמשנת"ל מפרק קמ"א ואילך, וז"ע המתחסד עם קונו שממשיכים במל' מבחי' פנימיות הכתר שזהו בחי' עשיר כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאה"ע דכתי' יודוך כו' וחסידך יברכוכה, יברכו כה, תפלה מלמטה למעלה והיא המשכת רצון חדש, ברכה מלמעלה למטה וההמשכה רק משרש ומקור, ויש ברכה כמו ברכת כהנים שהיא המשכת אור חדש ע"ד ותגזור אומר ויקם לך דידך קיימא ולמעלה גם מתפלה להיות שזהו מלמעלה למטה, וכמו רשב"י שפעל גשמים על ידי התורה. וזהו כה תברכו המשכת י"ג מדות הרחמים</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשסט</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>פנימיות</span> הכתר במלכות. והוא על ידי חסידך, איזהו חסיד המתחסד עם קונו בחינת ז"א דאצילות, ובתיקוני זהר קונו קן דילי' מלכות, וענין המתחסד אינו רק מילוי החסרון דמלכות שזהו צדקה שאי אתה מחויב לעשרו, והיא מבחינת חיצוניות הכתר, וחסד הוא בחינת עשיר המשכת אור חדש מבחינת פנימיות הכתר.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שעד)</span> והנה בגמרא שם אמרו עוד דצדקה רק לעניים וגמ"ח בין לעניים ובין לעשירים, הרי החסד שייך גם בבחי' עשיר כו' ואם כן הרי זה למעלה ממדריגת עשיר כו', וי"ל דהנה בימי שלמה הוה קיימא סיהרא באשלמותא, וענין השלימות הזאת אינו רק מילוי החסרון לבד כ"א שהי' במדרי' העשירות בריבוי השפעה ביותר בבחי' גילוי עצמות אוא"ס בבית המקדש וכמ"ש יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך כו', ושלמה הי' איש מנוחה שנתבטלו כולם ממילא מעוצם הגילוי כו' וכמשי"ת (ועמש"ל פרק קכ"ב דשלמה הי' בבחי' הוד מלך שמבחי' עתיק כו'), ואיתא בע"ח שער מיעוט הירח פ"ב שהי' אז במדרי' הוא"ו, דחשיב שם ז' מדריגות בעליית המלכות, ובימי שלמה הי' במדרי' הוא"ו דהיינו שזו"נ היו פנים בפנים אבל כתרו למעלה מכתרה ומקבלת האור על ידי ז"א כו', והמדריגה הז' הוא דכתר א' לשניהם ומקבלת האור שלא על ידי ז"א כו', ומבואר שם פ"א ההפרש דבמדריגה הו' אין האור מאיר עדיין בבחי' מל' דמל' (כ"א שנכללת בבחי' יסוד שבה כו'), וכאשר יהיו כתר א' לשניהם אז יהי' הגילוי גם בבחי' מל'</p> <p class=bodytext>דמל' כו'. ולכאורה הרי מבואר בכ"ד דקיימא סיהרא באשלמותא הוא שיהי' הגילוי גם בה' ספירות האחרונות דמל' כו'. וצריך לומר שיש בזה מדריגות חלוקות, דהנה באמת גם בבחי' מילוי החסרון דמל' מאיר האור בספירות האחרונות דמלכות ולכן משום זה אין אחיזה לסטרא אחרא כו', דהרי בפגימו דסיהרא יש להם אחיזה ויניקה מפני העדר האור, וכאשר נשלם האור והגילוי אין להם אחיזה ויניקה כו', וכמשנת"ל פרק קמ"ג, ומכל מקום זהו רק העדר האחיזה לבד, אבל בכדי שיתבטלו ממילא ולא יהיו צריכים למלחמה כלל על זה צריך להיות המשכה גבוה יותר כו', וזה הי' בימי שלמה שהי' ההמשכה מבחי' פנימי' הכתר בבחי' מלכות על ידי זה נתבטלו ממילא כו'. ומכל מקום גם בימי שלמה לא נתהפכו לגמרי בעצם מהותם וכמו אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה כו', שזה יהי' לעתיד שיתהפכו בעצם מהותם לגמרי כו', וי"ל דבימי שלמה הי' הכל רק העלאת הנצוצות דקדושה כו', ומפני ריבוי האור והגילוי נכללו הנצוצות בדרך ממילא וכמו האבוקה שמושכת הנצוצות אלי' כו', אבל ענין אז אהפוך אל העמי' כו' הוא שהרע</p> <p class=bodytext>יהפך לטוב וזה יהי' לעתיד דוקא כו', והוא על ידי שיהי' הגילוי בבחינת מלכות שבמלכות בחינה היותר אחרונה שבמלכות כו', דבימי שלמה הי' גם כן הגילוי בה' ספירות האחרונות גם בבחי' מל' דמל' אבל הי' רק כמו שכלולה ביסוד שבה כו', וי"ל דיסוד דנוקבא ידוע שזהו בחי' התקשרות המקבל בהמשפיע כו', וזה שייך במדרי' הקדושה שהמקבל נמשך אל המשפיע ומתקשר בו כו', וכמו כן בימי שלמה שהי' רק העלאת הניצוצות שהן במדרי' הקדושה על כל פנים דאף שנתרחקו מאד מכל מקום ה"ה במדריגת הקדושה ושייך בהם ענין הביטול וההתקשרות כו', והיינו שיכול להיות בהם עדיין הרגש האלקי שיהי' בהם הרצוא למעלה שעל ידי גילוי האבוקה הוא שנתעוררו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשע</div></p> <p class=bodytext>ונתעלו כו', אבל לעתיד כאשר יהי' הגילוי בבחי' מל' שבמל' עצמה אז גם אותן שאין בהם ביטול כלל היינו שאין בהם שום הרגש אלקי שיתעוררו ויעלו בבחי' רצוא והתקשרות כו' (והיינו כמ"ש במ"א דמ"ש בסש"ב דבג' קליפות הטמאות אין בהם טוב כלל אין הכוונה שאין בהם שום ניצוץ כלל, שהרי אי אפשר להיות קיום שום דבר בלי איזה ניצוץ טוב (הגם שקיומם הוא מהמקיף מכל מקום בהכרח שיהי' בהם איזה ניצוץ כו'), רק שהניצוץ הוא שנתרחק ונחשך כל כך עד שהוא כמו רע כו', והיינו שאין בו שום הרגש אלקי כלל וכלל כו'), ועל ידי הגילוי דלעתיד יתעלו ויוכללו בקדושה, וכמו ובאו האובדים כו' והשתחוו כו'. גם י"ל שזהו מה שלעתיד יהי' הגשמי אלקות ממש כו', וזהו על ידי בחי' מל' דמל' שזהו בחי' כח הפועל בנפעל שמתעלם ומתלבש בבחי' היש בפועל כו', ועל כן על ידי הגילוי בבחי' מל' שבמל' יהי' הגשמי בבחי' אלקות ממש כו' (ובע"ח שם מבואר זה על בחי' המל' כמו שהיא באצילות אך הכל הוא ענין א' כו'), ובאופן כזה לא הי' עדיין בימי שלמה רק לעתיד כו' (ומכל מקום מעין זה הי'</p> <p class=bodytext>בבית המקדש גם כן וכמשי"ת), ובכדי שתהי' ההמשכה בבחי' מל' דמל' ושיהי' הביטול גם בהרחוקים לגמרי כו' ושיהי' הגשמי אלקות כו', הרי שרש ההמשכה צריך להיות ממדריגה גבוה יותר כו' (וכמו כאשר יתקע בשופר גדול אז ובאו כו'), ויש לומר שתהי' ההמשכה מבחינת פנימיות עתיק היינו בחי' הא"ס שנמצא בבחי' רדל"א שזהו עיקר בחי' עתיק כו' וכמ"ש בהביאור דשבת שבתון (ועמ"ש במ"א ביאור הג' לשונות נמצא ומתעלם ומתגלה כו' דבדרך כלל זהו כהג' ענינים דאתה הוא הוי' כו', דאתה זהו בחי' העצמות, הוא והוי' היינו בחי' אור א"ס, הוא בחי' עצם האור והוי' הוא בחינת גילוי האור בעצמותו כו', וזהו נמצא ומתעלם כו', נמצא זהו בחי' אתה שנמצא כמו שהוא בהעלמו דשם שמים שגור בפי כל ומהו בחי' העצמות אינו ידוע גם במדריגות היותר גבוהות כו', ומתעלם זהו בחי' הוא, ומתגלה בחי' הוי' שהוא בחי' גילוי האור כו', וז"ע נמצא ומתעלם ומתגלה בתלת רישין כו'), ומשם נמשך הגילוי גם בבחינת מל' שבמל' כו', וזהו ענין החסד גם לעשירים כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה גמילות חסדים הוא גם לעשירים, והענין דהנה בימי שלמה הגם דקיימי סיהרא באשלמותא בחינת עשיר שזהו שלימות, איתא בעץ חיים שהי' כתרו למעלה מכתרה, ולא הי' הגילוי במלכות דמלכות רק שנכללה ביסוד דמלכות, דהנה גם במילוי החסרון מאיר בה' ספירות אחרונות דמלכות, ולכן אין אחיזה לחיצונים, ובכדי שיתבטלו ממילא כמו בימי שלמה זהו מבחינת פנימיות הכתר ומכל מקום לא נהפכו בעצם מהותם, וי"ל שזהו רק העלאת הניצוצות שנרגש בהם האור בקירוב המאור כו', וזהו התכללות מל' דמל' ביסוד דמל' בחינת התקשרות המקבל, ולעתיד כתיב אז אהפוך כו' וגם במדריגות הרחוקות לגמרי וכמ"ש ובאו האובדים כו', גם י"ל דזהו שלעתיד יהי' הגשמי אלקות, שכל זה הוא המשכה מבחינת פנימית עתיק היינו בחינת א"ס שנמצא כמו שהוא בעצמותו בבחי' רדל"א, וז"ע החסד גם לעשירים.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שעה)</span> והענין הוא דהנה נתבאר לעיל פרק שנ"ו בענין שמש בשבת צדקה לעניים לאותן שהן עניים בימי החול בהתבוננות באלקות ובפרט</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשעא</div></p> <p class=bodytext>בהתבוננות דשאו מרום עיניכם כו' שהם צמאים ותאבים לגילוי מהות האור כו', שבשבת שהוא מוחין דאבא מאיר להם מהות האור כו', ומכל מקום הוא בבחי' צדקה לבד כו' להיות דאין עני אלא בדעת היינו שיש להם רק בחי' ד"ת כו', ועל כן כאשר מאיר להם בחי' מהות אלקות דאצילות בחינת מהות הזיו לבד כו', וכמשנת"ל פרק שמ"ז דחכמה היא מהות העצמות אבל מה שאבא עילאה מקננא באצי' זהו בחי' מהות הזיו לבד כו', ועל כן בשבת שמאיר בחי' האצי' הנה בבחי' העניים הנ"ל שעבודתם בבחי' ד"ת הגילוי הוא מבחי' מהות הזיו לבד כו'. אמנם בחי' עשיר בדעת הוא בחי' ד"ע שעומד תחת פנימי' הכתר שזהו בחי' מהות העצמות כו', והנה עם היות שעבודתם הוא במדריגה זו מכל מקום עכשיו אינו מאיר להם בחי' מהות האור ממש כו', דז"ע העשיר לא ירבה יותר מעל עשר כו', דהרי בחי' פנימי' הכתר זהו המדריגה הי"א שבקדושה (כמשנת"ל פרק שנ"ג), ועל זה אמר שלא ירבה על עשר מפני שאינו נמשך עדיין בחינה זו בגילוי ממש כו'. וי"ל דהעבודה במדריגה זו הוא ענין אהבה בתענוגים והיינו גם בשבת שמאיר גילוי</p> <p class=bodytext>האור העבודה היא בבחי' אהבה בתענוגים כו', דהרי בחי' דעת עליון זהו העבודה בבחי' יחוד דהוא לבדו ואין זולתו או בבחי' אפס בלעדו כו', וכאשר מאיר האור העצמי בבחי' עשיר בדעת והיינו הגילוי דמוחין דאבא שבשבת כו', י"ל שהעבודה היא בבחי' אהבה בתענוגים שזהו בבחי' עלי' והתכללות כו' להתענג על ה' עד כלותה בבחי' כליון הנפש כו' (וי"ל שזהו גם כן ענין עליית והתכללות בחי' מל' שבמל' בבחי' יסוד שבה כנ"ל ושם הוא בבחי' העלאת הניצוצות וכאן הוא בבחי' נשמה כו'), וכאשר נמשך קצת גילוי מבחי' ומדרי' זו ממש הרי זה מיתת נשיקין שנכלל ועולה ממש בהאור כו' וכמ"ש במ"א. אך לעתיד יהי' בחינה זו בבחינת גילוי ממש בנשמות והוא ענין טל תחי' (מה שעכשיו הי' מזה מיתת נשיקין לעתיד יהי' בבחי' טל תחי' כו') שיחיו ממש באור וגילוי זה, וכמו ונחי' לפניו לפניו ממש ויהי' בבחי' אור וחיות פנימי כו' (והיינו על ידי גילוי העצמית בבחי' מל' דבמל' שבא בבחי' התלבשות ממש כו'). וזהו בחי' החסד גם לעשירים בחי' עשיר בדעת שיהי' גילוי בחי' הי"א שבקדושה מפני</p> <p class=bodytext>שתהי' ההמשכה מבחי' פנימיות עתיק כו' (שז"ע נשמות חדשות שיתגלו לעתיד כו', די"ל שיהיו ע"ד נשמה יתירה דשבת עכשיו שזהו מבחי' עצמות אבא והוא ענין נשמת כל חי חי בעצם כו', ולעתיד ביום שכולו שבת תהי' הנשמה יתירה מבחי' פנימיות עתיק כו'). גם י"ל ענין החסד לעשירים הוא שיהי' האור בבחי' התעצמות ובבחי' קביעות בז"א ומל' שזה יהי' לעתיד, וכדאיתא בלקוטי תורה מהאריז"ל ע"פ ביום ההוא יהי' ה' אחד דבזמן הגלות ע"ס דז"א אינם בגוף א' אלא ג"ר שלו הם באימא, וכן ט"ס דנוק' אינם קבועים עולים ויורדים כו', ולעתיד ישארו בשלימות ויהיו העשר ספירות דז"א מקושרים תמיד באחדות אחד וכן דנוק' וזהו ה' אחד ושמו אחד כו', והיינו שגם בימי שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא לא הי' מ"מ בבחי' קביעות כו', והטעם בזה בכדי שיסתלקו על ידי החטא כו' וכמ"ש בע"ח שם, אבל לעתיד דאז אהפך אל העמים כו' כנ"ל יהי' הע"ס בז"א ונוק' בבחי' קביעות כו' וזהו על ידי גילוי העצמות שיהי' בבחי' המל' כו'. ועוי"ל ענין חסד לעשירים ע"ד תפלה לעשיר וכמו תפלה למשה שהיא תפלת עשיר</p> <p class=bodytext>כו', ולכאורה מה צריך עשיר לתפלה שהרי אינו חסר כלום אדרבא הוא בריבוי ההשפעה כו'. אך הענין הוא כדאיתא במד"ת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשעב</div></p> <p class=bodytext>על פסוק זה א"ל הקב"ה למשה מה אתה מבקש אמר משה איני מבקש בשבילי אלא מדינה פלונית ה"ה חריבה וה"ה שלך גזור שתבנה כו', ומבואר במ"א דמדינה בחי' מל' והיא חריבה דשייך בה חסרון כנ"ל, והרי היא שלך שמושרשת בעצמות כו' גזור שתבנה בבחי' בנין עדי עד בקיום נצחי כו', והיינו שיומשך בחי' עצמות א"ס במל' ויתעצם בה ויהי' בבחי' קביעות כו', וזהו גזור שתבנה כמו ותגזר אומר ויקם לך שתהי' הקימה בבחי' מל' כו', וזהו גם כן ענין החסד לעשירים שאין הכוונה בשביל עצמו כי אם ליחדא קוב"ה ושכינתא בתחתונים כו' וכמ"ש בסש"ב ס"פ יו"ד, ועל ידי זה ממשיכים גילוי בחינת עצמות אין סוף במלכות ולמטה ונשלמה הכוונה העצמית להיות לו יתברך דירה בתחתונים כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> דהנה שמש בשבת צדקה לעניים, עני בדעת, דעת תחתון בחי' מציאות לבד, וצדקה הוא בחי' מהות הזיו, ועשיר בדעת דעת עליון מהות העצמות, ומכל מקום אין מהות מאיר עכשיו והעבודה בזה היא בחי' אהבה בתענוגים, וגילוי המהות עכשיו הוא ענין מיתת נשיקה, ולעתיד יהי' גילוי המהות והוא ענין טל תחי' (וי"ל דז"ע נשמות חדשות דלעתיד) גם י"ל שזהו שהאור יהי' בקביעות בז"א ומל', גם י"ל דחסד לעשירים הוא ענין תפלת עשיר שאינו בשביל עצמו כי אם לייחדא קוב"ה ושכינתי' בתחתונים.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שעו)</span> וזהו איזהו חסיד המתחסד עם קונו דהנה ידוע דמעלת החסיד הוא למעלה ממעלת צדיק וגם למעלה ממעלת הישר כו', ומבואר במ"א ההפרש בין צדיק לישר ע"פ מ"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, כמו עד"מ הזריעה הרי הצמיחה היא בריבוי רק שהוא מאותו המהות של הזריעה ואין צריך שהיות זמן כו', אבל בנטיעה הרי משתהה זמן רב עד שנעשה אילן ופירות אבל הצמיחה היא לא ממהותו של הנטיעה כלל ומשובחת מאד כו'. והדוגמא מזה הוא שיש מצות שההמשכה על ידי זה הוא תיכף אבל הוא רק מההעלם של הגילוי כו', ויש מצות שההמשכה משתהה זמן רב אבל הוא גילוי אור חדש כו' (וי"ל שזהו כמו בעבודת הבירורים הרי כל אחד ואחד מברר בירורים דתהו בענינים הגשמיים, שהרי בכאו"א יש איזה כוונה אלקית בעניניו, ובודאי יש בזה חילוקי מדריגות דזה שנפשו האלקית אינו בהתגלות כל כך ה"ה נתפס בגשם יותר, ומי שנפשו יותר בהתגלות (גם שאינו במדרי' עובדי ה') עשיותיו המה יותר לשם שמים, אבל מכל מקום בכל אחד ואחד יש בעניניו כוונה אלקית ומברר בירורים בזה כו', ובפרט בעובדי ה'</p> <p class=bodytext>הרי יש לו בהם כוונה אלקית כו' ואינו נמשך אחרי התאוה כי אם ללמוד ולהתפלל בכח האכילה ההיא כו', והיינו שיתוסף בו אור וחיות בנפשו מהניצוץ האלקי שבהמאכל כו', וזה נעשה תיכף וכמו חמרא וריחא פקחין דכאשר באמת זאת תכלית כוונתו נעשה בו תוס' אור וחיות כו', וכן הדבור דתפלה שהוא דבור גשמי מהנפש הטבעית הרי זה בירור שמתבררים בזה הניצוצות שבנפש הבהמית ועולים למעלה כו' (וכמשי"ת), ובפרט בקיום המצות בדברים גשמיים שכל זה הוא בירור דתהו כו' וההעלאה וההמשכה בזה הוא שנעשה תיכף כו'. אמנם תכלית הכוונה בענין הבירורים הוא שיוכללו בקדושת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשעג</div></p> <p class=bodytext>האלקות דאצילות ממש, ויהי' על ידי זה בנין עולם התיקון בתוס' אור המרובה על העיקר כו' (וי"ל דהיינו המשכת שרש ומקור התיקון שלמעלה מעלה משרש ומקור התהו כו', וכמ"ש והוא עבר לפניהם לפני יעקב ועשו כו' וזהו שרש התיקון כו' וכמ"ש במ"א, ועל ידי הבירורים דתהו שנכללים ממש בבחי' התיקון על ידי זה נמשך שרש ומקור התיקון כו'). והענין דבלקוטי תורה מהאריז"ל איתא דשדה הלבן הוא בחי' התהו ושדה האילן בחי' התיקון שמנקודה אחת דתהו נעשה פרצוף שלם כו', וכמו כן הוא בעבודה דזריעה הוא ענין הבירורים דתהו תנא סדורא דפת נקט שהוא ענין הבירור כו', וכמו מצמיח חציר לבהמה כו', והוא ענין יוצר משרתים כו' שנכללים כל יום בבחי' מל' כו', אבל שדה אילן הוא בחי' התיקון דהיינו שנכלל ממש בבחי' התיקון ונמשך על ידי זה אור שלא ממהות וערך הבירור כלל כו', ועל זה צריכים שהיית זמן הן בההעלאה שהניצוצות יוכללו ממש בבחי' קדושת אלקות צריכה עבודה ויגיעה יתירה (וכמו שרקבון הגרעין דנטיעה משתהה זמן יותר), והן ההמשכה להיות המשכת בחי' העצמות ויהי' מ"מ</p> <p class=bodytext>באופן שיתקבל בבחי' או"כ דתיקון כו', וכמו דשמיני עצרת היא הקליטה ומשתהה הלידה עד שביעי של פסח כו'). ומבואר שם שזהו מהב' מדריגות שבכתר דצדיק ממשיך מבחי' חיצוניות הכתר וישר מבחי' פנימיות הכתר כו' והוא בחי' עשיר הנ"ל. אמנם מדריגת החסיד הוא למעלה גם ממדריגת ישרים כו', והוא שאין הכוונה לעצמו כלל וכמו משה שרצה לכנוס לארץ לא בשביל עצמו היינו לא בשביל ההמשכות והגילוים למעלה כו', כי אם תכלית כוונתו שיהי' בישראל בחי' ההמשכה מלמעלה למטה להמשיך גילוי אלקות למטה בעולם כו', וזהו שחסיד הוא שעושה לפנים משורת הדין דעל פי שורת הדין דתורה הוא עכ"פ שיהי' הגילוי לעצמו כו' אבל חסיד הוא המתחסד שאין הכוונה לעצמו כו', גם ידוע דמעלת החסידות הוא שהכחות הטבעים נעשים כחות אלקים כו', והרי זה ע"ד אז אהפוך אל העמים כו' שנת"ל, ועל ידי זה ממשיכים בחי' פנימיות ועצמות א"ס ממש כו'. ולכן וחסידך דוקא יברכוכה יברכו כה דההמשכה בבחי' מל' בבחי' מל' שבמל' זהו דוקא על ידי ההמשכה מבחי' פנימיות ועצמות א"ס בחי' פנימיות עתיק כו' כנ"ל,</p> <p class=bodytext>ודוקא חסידיך שעבודתם הוא רק צורך גבוה כו' והטבעית שלהם נעשה אלקות כו' הרי הם ממשיכים המשכה זו כו'. ובזח"א דף קמ"ח ע"א וב' איתא דחסידך הם הכהנים וכמ"ש תומיך ואוריך לאיש חסידיך כו', והענין דאהרן כהן גדול הי' ענינו להמשיך גילוי אלקות למטה וזהו אהרן אותיות נראה כו' וכמ"ש בלקו"ת ד"ה בהעלותך הא' פ"ב, והיינו כמשנת"ל דברכת כהנים הוא המשכת אור חדש ונאמר כה תברכו שממשיכים האור בבחי' כה בחי' מל' כו'. והענין דהנה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם כו' ופי' ולא ינחם הוא ענין כי לא אדם הוא להנחם כו', דבציור אדם שייך ניחומים כו' גם ברצון שייך ענין הניחום כו', ומה שלא ינחם זהו בבחי' פנימיות הכתר דוקא כו' וכמשנת"ל פרק קצ"ג, וזהו נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם כו' שכהנים ממשיכים מבחי' כי לא אדם הוא להנחם כו', ועל ידי זה על דברתי מלכי צדק שממשיכים האור בבחי' מל' עד שהדיבור עליון בחי' חיצוניות המל' יהי' דברתי ממש דבור שלי דבחי' עצמות א"ס כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשעד</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו איזהו חסיד, חסיד למעלה מצדיק וישר, כי יש שההמשכה היא תיכף והיינו בהבירורים דמצות מעשיות ודבור דתורה, ובכל הדברים הגשמיים שיורשים אורות דתהו, ויש שמשתהה והוא שהניצוץ נכלל ממש באלקות (וי"ל שעל ידי זה ההמשכה משרש התקון) והוא ענין שדה הלבן תהו ושדה האילן תיקון היינו שנכלל בתיקון ממש, וזהו צדיק וישר ב' מדריגות שבכתר, וחסיד הוא שאינו עושה לעצמו וכמו משה שרצה לכנוס לארץ בכדי שיהי' בנש"י ההמשכה מלמעלה למטה, והוא לפנים משורת הדין, גם מעלת החסידות שהטבעית נעשה אלקות שז"ע אז אהפוך כו', ולכן וחסידך דוקא יברכו כה ההמשכה בבחי' מל' שבמל', ובזהר חסידך כהנים, דאהרן אותיות נראה והוא ענין ברכת כהנים, וזהו ואתה כהן לעולם על דברתי, שהדבור יהי' שלי ממש.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שעז)</span> וזהו ותקם את דבריך שתהי' הקימה בבחי' הדבור עליון כו', דהנה משה אמר קומה ה' ויפוצו אויביך ודוד אמר קומה ה' למנוחתיך, דענין קומה ויפוצו הוא ענין המלחמה כו', והיינו שהמשכן הי' מהלך במדבר והי' הורג בחי' נחש שרף ועקרב שהן ג' קליפות הטמאות והי' מברר בירורים בהילוך זה כו' שזהו בדרך מלחמה, כמו שהמלך יוצא ממקומו והולך למדינת האויב להלחם בו ולכובשו כו' וכמ"ש בלקו"ת בהביאור דבמדבר סיני באהל מועד (ומכל מקום לא הי' מלחמה ממש שהרי נתבטלו ממילא להיות שהי' ע"י משה ואהרן כו', ומכל מקום הי' ההילוך במקום האויב כו', וי"ל שזהו כענין גלי' דתורה שמתלבשת מ"מ בענינים גשמיים גם בטענות דשקר כו' ועל ידי התלבשות זאת מתברר ממילא כו'), אבל ענין המנוחה הוא שהאויב מתבטל ממילא ואינו בבחי' ירידה ויציאה ממקומו כלל כו', וזהו קומה ה' למנוחתיך כו', דהנה המשכן הי' מצומח והי' בזה ההמשכה רק מבחי' חיצוניות הכתר כו', אבל בית העולמים הי' מדומם דוקא ובכדי שתהי' ההמשכה בדומם צריך להיות שורש ההמשכה ממקום גבוה יותר</p> <p class=bodytext>והיינו מבחי' פנימיות הכתר להיות הגילוי גם בבחי' מל' שבמל' שעל ידי זה יהי' הגילוי גם בדומם כו', והגם דבימי שלמה לא הי' עדיין במדרי' דאז אהפוך אל העמים כו', מכל מקום בביהמק"ד הי' מעין זה והוא מה שמקום הארון הי' לא מן המדה שהי' המקום בבחי' בלתי מקום כו' והיינו דבביהמק"ד הי' הדומם אלקות כו', ובכללות העולם הי' הבירור בדרך מנוחה כו', וזהו שבקש דוד קומה ה' למנוחתיך כו' והשיב לו הקב"ה על זה חייך במאנין דילי לא אשתמש אלא במאנין דילך, מאנין דילי הן כלים דאצילות כו' ואשתמש במאנין דילך בחי' כלים דבי"ע בבחי' יש נברא דוקא כו', שהניח הקב"ה העליונים והתחתונים והשרה שכינתו למטה דוקא כו' כמ"ש בסש"ב. וכל זה המשיך על ידי בחי' חסידיך דוקא וכמו שכתוב שם כהניך כו' וחסידיך ירננו, דבכל מקום הרי הלוים הם המנגנים ונק' בדיחי דמלכא וכאן כהנים וחסידים דוקא כו' וכמ"ש בזהר שם ובביאור על מאמר הזהר הנ"ל באריכות, וזהו וחסידיך יברכוכה להיות הברכה בבחי' כה דמל' שבמל' זהו על ידי המשכה העצמית והוא על ידי חסידיך דוקא כו' וזהו</p> <p class=bodytext>הקימה בבחי' מל', וזהו גם כן ענין ארוממך אלקי המלך דבבחי' אלקי המלך שזהו בחי' כח הפועל בנפעל יהי' המשכת בחי' הרוממות העצמית דא"ס ב"ה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשעה</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ועל</span> פי זה יובן מה שכתוב פדה בשלום נפשי דהפדי' בשלום הוא כענין קומה ה' למנוחתיך שאין צריך למלחמה רק שנעשה הפדי' ממילא כו', וזהו שאמרו רז"ל כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים כו' דעל ידי התורה נעשה הבירור בדרך ממילא כו', והיינו בבחי' פנימיות התורה שהרי חיצוניות התורה נתלבשה מ"מ בענינים גשמיים כו' (והרי זה כמו הילוך הארון במדבר כו' כנ"ל), אבל על ידי פנימיות התורה הבירור הוא שלא בבחינת התלבשות כלל כי אם בדרך שמתבטלים ממילא כו'. וגמילות חסדים לפי מה שנת"ל סוף פרק שע"ב הוא ענין רעותא דליבא שעל ידי זה נמשך גם כן בחי' העצמות כו', ולפי משנ"ת כאן הוא ענין איזה חסיד המתחסד כו' שממשיכים מבחי' פנימיות עתיק בבחי' המל' כו'. ומתפלל עם הצבור דהנה תפלה בצבור (או בשעה שהצבור מתפללים) הרי זה כמו בעשרת ימי תשובה, וכמאמר רז"ל על פסוק דרשו ה' בהמצאו וידוע דבעשרת ימי תשובה ההמשכה היא מבחי' פנימיות הכתר כו', וכמו כן הוא בתפלה בצבור כו' וכמ"ש במ"א, ובכל זה נעשה הפדי' בשלום כו'. ואומר הטעם על זה כי ברבים</p> <p class=bodytext>היו עמדי דבחי' הרבים היו עמדי ע"ד על דברתי מלכי צדק שהדבור הוא דברתי כו' כנ"ל, וי"ל גם כן כי ברבים היו עמדי היינו בשביל הרבים כו', וכמשנת"ל פרק שע"ו בענין בחי' חסיד שאינו מבקש בשביל עצמו כי אם בשביל כללות ישראל ולייחדא קוב"ה ושכינתא בתחתונים כו', וזהו גם כן ענין כי ברבים היו עמדי שאינו חושב אודות עצמו כי אם תכלית כוונתו הוא להיות גילוי אלקות בעולם כו', והוא ענין איזה חסיד המתחסד עם קונו כו'. וזהו פדה בשלום נפשי כו' כי ברבים היו עמדי, שעל ידי שברבים היו עמדי על ידי זה היא הפדי' בשלום כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו ותקם את דברך דמשה אמר קומה ה' ויפוצו אויביך שזהו שבא במקום המתברר, וכמו שהארון הלך במדבר, ודוד אמר קומה למנוחתך, דבזמן ביהמק"ד נתבטלו ממילא, וזהו שהי' מדומם דוקא דשרש ההמשכה מלמעלה יותר, וזהו מקום הארון אינו מן המדה שהי' המקום אלקות, וזהו במאנין דילך אשתמש כלים דבי"ע, וזהו הקימה במלכות, וזהו ארוממך אלקי המלך המשכת רוממות העצמות במלכות שז"ע הקימה דמלכות. ובזה יובן מ"ש פדה בשלום בחי' מנוחה, והו"ע על ידי התורה פנימיות התורה, וגמ"ח איזה חסיד המתחסד כו' ותפלה בצבור שזהו בהמצאו, והטעם כי ברבים היו עמדי כמו על דברתי, גם כי ברבים שלא בשביל עצמו כ"א בשביל הרבים.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>