המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ מקץ, ש"ח, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/18/index.htm">בס"ד. ש"פ מקץ, ש"ח, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ מקץ, ש"ח, העת"ר</h3><div class=pageno>תשפד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>נר</span> חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ כו', והיכן מנח לה משמאל כו', וצ"ל מפני מה נ"ח צריך להיות בחוץ ומשמאל דוקא, והלא נרות דשבת א"צ להיות מבחוץ אדרבא ענינם הוא להאיר את הבית וכידוע שהן משום שלום בית כו', וצ"ל בימין דוקא וכמו שלחן בצפון ומנורה בדרום כמו"כ נרות דשבת צריכים להיות מימין וכמ"ש במ"ח ולמה נ"ח דוקא בחוץ ובשמאל. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל ההפרש בין ההמשכה שבדרך מלמטלמ"ע וההמשכה שמלמעלמ"ט שההמשכה שבדרך מלמטלמ"ע היא לפ"ע הכנת כלי המקבל ושרש ההמשכה הוא מהאור שנתצמצם להיות בבחי' התלבשות בעולמות ונבראים שהוא בערך הנבראים שימשיכו אותו, וע"כ ההמשכה הוא ע"י העלאת מ"ן דוקא, ולפי אופן ההעלאת מ"ן כו'. וההמשכה מלמעלמ"ט היא מעצמות אוא"ס ב"ה שאינו בערך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשפה</div></p> <p class=bodytext>הנבראים ואין העלאת מ"ן מגיע לשם וההמשכה היא מצ"ע וע"כ אינה לפ"ע הכלים כו', ומ"מ צריכים להיות כלי לזה רק שההמשכה היא לא לפי הכנת ולא לפ"ע ההעלאת מ"ן כו'. ונת' שזהו ההפרש בין ג"ע לתחה"מ דבג"ע מי יעלה בהר ה' בבחי' העלאה מלמטלמ"ע וע"כ יש בזה חילוקי מדרי' דלגעה"ע זוכים רק נשמות גבוהות ורוב הנשמות עולין לגעה"ת ויש בזה עליות ממדרי' למדרי' לפי אופן העבודה בעוה"ז כו', ובתחה"מ יהי' הגילוי לכל ישראל ולא יהיו עליות מפני שתהי' ההמשכה בבחי' מלמעלמ"ט כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שפא)</span> והנה בעבודה ב' הענינים הנ"ל דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע הו"ע תפלה ותורה, כי התפלה הרי עיקר ענינה רק להיות בבחי' התלהבות הנפש והסתלקות מלמטלמ"ע ברשפי אש התשוקה לאלקים חיים כו', וע"ז הוא כל ההשגה וההתבוננות אלקי שבתפלה כו', שהרי כל עניני התפלה הם עניני התבוננות הנה כ"ז הוא בכדי שיהי' התלהבות רשפי אש התשוקה והצמאון כו', דעם היות דההשגה לעצמה ה"ה בבחי' גילוי אור בנפשו כו', דבאמת בכל ענין שמתבונן צ"ל בו השגה גמורה בעומק ותוכיות הענין ואיך ומה הוא כו', שעי"ז מאיר הענין בגילוי בנפשו כו', מ"מ תכלית הכוונה בזה הוא שיהי' עי"ז הרצוא לאלקות כו'. ולכן העיקר בהתבוננות הוא העמקת הדעת וכמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו', והוא שיקשר דעתו בחוזק בהענין עד שיהי' נרגש אצלו הענין דאז דוקא יתעורר בלבו כו', וכידוע דבהשגה לבד לא תהי' ההתעוררות כ"א בבחי' הדעת דוקא שהוא ההרגש כו', וכמו גם בגשמיות יכול להיות שיבין באיזה דבר שהוא טוב ומ"מ לא יתפעל לרצות בהדבר מפני שאין הענין נרגש אצלו ודוקא ע"י הרגשת</p> <p class=bodytext>הענין הוא מתפעל ברצון ואהבה כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה וידעת היום, וההרגש בזה אינו רק הרגש השכל וההשגה כ"א הרגש הענין האלקי שבזה כו' והוא הרגש תוכיות הענין המושג בהשגת הדבר כו'. וכמו במשפיע ומקבל כאשר משפיע לו איזה סברא והשגה עמוקה יאמר לו שומע ומרגיש אתה מה שבזה (בל"א הערשט דו וואס אין דעם איז), והיינו שמעוררו על תוכיות הענין מה שנמצא בזה (דער נייס אדער די רייכקייט וואס אין דעם איז), וכמו"כ הוא בהתבוננות שצ"ל העמקת הדעת דהיינו הרגש הענין האלקי המושג כו', והרגש הענין הוא שבא בבחי' הרגש פנימי בנפשו בבחי' קירוב אליו ומתעורר בהתפעלות אה' ורצוא כו', דבהשגה והתבוננות לבד הענין מרוחק ממנו ואינו מתפעל בזה, וכמו שלא יתפעל האדם בדבר המופלא ממנו וכמו בעושר מופלג במי שאינו שייך לזה, אם כי יבין טוב הדבר לא יתפעל בזה מצד הפלאת הדבר כו', וכמו"כ בהשגה לבד הענין עדיין מרוחק ומופלא ממנו, וע"י הרגש הענין הרי הענין מתקרב איליו ומתפעל ברצוא כו' (ונמצא דהעמקת הדעת פועל ב' ענינים הרגש הענין המושג דהיינו הרגש פנימי'</p> <p class=bodytext>ותוכיות הענין המושג, וההרגש פנימי בנפשו דהיינו שנרגש הענין בפנימי' בנפשו והוא קירוב ושייכות הענין אליו כו', והא בהא תליא כו' ועמ"ש בד"ה תקעו עת"ר בענין הדעת המבו' שם). וזהו ג"כ ענין העבודה בשמחה וכמ"ש עבדו את ה' בשמחה כו' שע"י השמחה הוא שנעשה הרשפי אש כו', וכידוע בענין אם הבנים שמחה שהשמחה היא בבינה דכאשר משיג ענין אלקי ישמח בנפשו מאד ע"ז וע"י שמחת נפשו יתפעל בבחי' רשפי אש התשוקה והתלהבות כו' וכמ"ש בבה"ז פ' תזריע על מאה"ז דמ"ט, וזהו אם הבנים שמחה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשפו</div></p> <p class=bodytext>דע"י השמחה הוא בבחי' אם הבנים להיות התגלות המדות כו'. וזהו הסיבה מה שיש בעובדי ה' שגם כשמתבונן באיזה התבוננות ויודע ומשיג הענין ומ"מ אינו מתפעל בלבו בהתעוררות אהבה כו', ויכול להיות שגם במוחו אינו מתפעל כו', אך גם אם מתפעל במוחו אינו מתפעל בלב כו', וסבת הדבר מפני שההתבוננות היא בקרירות שאין לו טוב טעם וחיות בההתבוננות ומשו"ז אינו בא בגילוי בלב כו', ומובן שזהו בבחי' חיצוניות המוחין שהגילוי מן המוח אל הלב הוא דרך מיצר הגרון ונמשך בזה רק הבכן לבד כו', אמנם הסבה מה שאינו בא אל הלב הוא מצד העדר החיות כו', וכאשר יש לו טוב טעם וחיות בההתבוננות שז"ע השמחה כו', ה"ז בא ללב להתעורר ולהתפעל כו', וגם בזה הכוונה דוקא בשמחת נפשו בהרגש הענין האלקי שישמח נפשו על האלקו' וזה גורם התלהבות ועליות נפשו לאלקות כו' (דהשמחה בההשגה עצמה יסתפק בזה ולא יהי' בבחי' התלהבות כ"א בהשמחה על האלקו' המושג כו'), וג"ז הוא ע"י העמקת הדעת דוקא, כי בכדי שיהי' לו חיות בהענין זהו ע"י שמקשר א"ע בהענין ומעמיק לידע ולהשיג איך ומה</p> <p class=bodytext>הוא הענין (דלבד השגת הענין צ"ל הידיעה איך ומה הוא בל"א ווי איז דער ענין דערפון, ווי איז דאס), דבזה דוקא הוא הנחת הענין במוחו (עס לייגט זעך בא עם א(דער ענין זייער גוט) ומאיר אצלו הענין ואז יש לו טוב טעם וחיות בהענין (ער לעבט אין דעם ענין און דער ענין לעבט בא עם כו'), וזהו השמחה על הענין האלקי, ועי"ז בא הענין בלב להתלהב ולהתפעל על הענין האלקי כו', וזהו עיקר התפלה להיות התלהבות הלב ע"י השגה והתבוננות כו'. וזהו ההתחברות דתפלה שהיא מל' התופל כלי חרס כו' דהיינו התחברות הנפש עם אלקות בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו', דתפילין ג"כ ל' התחברות והוא ההתחברות מלמעלמ"ט ותפלה הוא ההתחברות מלמטלמ"ע כו', וז"ע שארז"ל תפלה כנגד תמידין תקנו, וידוע דקרבנות הן בבחי' העלאה מלמטלמ"ע שז"ע הקרבת הבהמה שהוא מיסוד האש דבעבודה הו"ע התגלות יסוד האש האלקי שבנה"א כו', וצ"ל מנחה ונסכים בקרבנות שזהו ההמשכה שע"י ההעלאה כו', וכמא' כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה כו', דק"ש הוא העלאה ותפילין המשכה כו' וכמ"ש בלק"ת</p> <p class=bodytext>ד"ה ענין הנסכים, גם ענין הקרבנות שהוא הקרבת הבהמה הגשמי' שנכללת באש שלמעלה, כמו"כ הוא בעבודה בתפלה הקרבת הנה"ב להיות בבחי' אה' לאלקות כו', והיינו דהן מצד הנה"א והן מצד הנה"ב ה"ז בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובעבודה הו"ע תפלה ותורה, תפלה העלאה מלמטלמ"ע הגם דהתבוננות והשגה הוא גילוי אור בנפשו, עיקר הכוונה בזה הוא התלהבות והתפעלות הלב, ולכן צ"ל דעת דוקא דע את אלקי אביך ועבדהו, והוא הרגש הענין האלקי המושג, דהשגה לבד הוא בבחי' ריחוק, וע"י הדעת הוא בבחי' הרגש פנימי להיות התפעלות הלב, וזהו ג"כ ענין העבודה בשמחה שהוא החיות והטוב טעם בההתבוננות, שזהו ג"כ ע"י הרגש האלקי, ועי"ז בא ללב להתפעל על האלקות, וזהו תפלה ל' התחברות התחברות הנפש באלקות, ותפילין הוא ההתחברות מלמעלמ"ט, והו"ע עולה ומנחה, תפלה במקום הקרבנות בחי' העלאה, גם קרבן הוא עליית הנה"ב.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשפז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>שפב)</span> והנה ההעלאה דתפלה הוא בסדר והדרגה וכמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דההתחלה היא בהודאה, ואח"כ בפסוד"ז הוא בחי' רוח והיינו התפעלות המדות מההתבוננות דבריאה יש מאין דהתפעלות המדות בזה הוא יותר מן ההשגה כו', והוא להיות שעיקר הכוונה בזה הוא התפעלות המדות, וע"כ עם היות שזהו ע"י ההתבוננות דפסוד"ז מ"מ התפעלות המדה בזה הוא יותר מן ההשגה כו', והעיקר הוא מההפלאה בענין ההתהוות כו' (דעצם הענין הוא למעלה מהשגה רק בבחי' שיעור לבד כו', והעיקר בזה הוא ההפלאה כו', ומהשערת עצם הענין כשיעמיק דעתו בזה יהי' העיקר בחי' היראה כו', וכמו יראו מה' כו' כי הוא אמר ויהי כו', דמהרגש גדלות הבורא בענין ההתהוות נופל היראה על האדם כו' וכמ"ש במ"א). וכן הביטול דנה"ב נעשה בזה בחי' החקיקה מבחוץ והיינו היציאה מן הרע והו"ע לזמר עריצים כו' (שזהו הכנה עכ"פ שיוכל להיות בבחי' כלי כו', דכל זמן שהוא בתוקף החומריות הרי אינו בגדר כלל להיות בבחי' כלי כו', וע"י ההתלהבות דפסוד"ז נעשה היציאה מן הרע והחומריות כו'</p> <p class=bodytext>וכמשי"ת, ומה שבהתחלת עבודה צ"ל שכחי עמך כו' זהו היציאה רק בבחי' כפי' בפועל לצאת מהרגילות כו', שאין זה ע"י איזה אור וגילוי בנפשו רק ע"י כח הנפש שיש כח ועוז בנפשו לכוף א"ע גם בענינים שהוא מוטבע ומורגל בהם לצאת מההטבעה והרגילות כו', משא"כ בפסוד"ז שזהו ע"י התבוננות ה"ז ע"י גילוי אור בנפשו, וע"כ הכפי' היא בכחות הרוחני' דנה"ב שניתק מענינים החומרי' ועומד למעלה מהחומריות הזאת כו', ועם היות שאין זה שמשתנה רצונו שלא לרצות בהחומריות שזהו בבחי' חקיקה מבפנים שפועל ישועות בנפשו לרצות באלקות ושלא ירצה בהדברים החומריים (וגם שם אינו שמשתנה רצונו ממש בדרך אתהפכא כ"א בבחי' אתכפי' אבל מ"מ זהו שאינו רוצה בהענינים החומרי'), והחקיקה מבחוץ היא בבחי' העתקה לבד שמתעלה בדרגא עליונה יותר דמשו"ז אינו שייך כ"כ להחומריות כו'). ואח"כ בברכת ק"ש וק"ש הוא ההתבוננות וההשגה באלקות בה' אחד ובשכמל"ו כו', דכאן העיקר הוא השגה והוא בחי' מוחין כו', ומ"מ הכוונה גם בזה הוא להיות התעוררות הלב כו' כנ"ל רק שהוא בבחי' מדות שכליים כו',</p> <p class=bodytext>וזהו שאו' ואהבת את ה' אלקיך שזה תכלית הכוונה כו', וכן בנה"ב הוא שההתבוננות והתעוררות האהבה פועל בו הביטול שיהי' ג"כ בבחי' אה' כו', וכמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו', ובזה יש כמה חילוקי מדרי' בבחי' רוח ונשמה כו' הן בכאו"א בפרט והן בכללות המדרי' דנר"ן כו' וכמשי"ת, אבל הכל צ"ל בסדר והדרגה דוקא שעולה ממדרי' למדרי' כו', להיות שכל ענין התפלה הוא העלאה מלמטלמ"ע לעלות אל ה' ולדבקה בו, ובכדי שתהי' עבודה אמיתי' זהו דוקא כאשר הוא בסדר והדרגה תחלה במדרי' התחתונות ואח"כ עולה במדרי' הסולם שמתעלה ומתדבק יותר בכח מדרי' עליונה בנפשו ומגיע למדרי' עליונה באלקות כו', וא"א בתפלה לילך לעילא מדרגא (משא"כ בתורה שגם אם ילך לעילא מדרגא יפעול בזה), דבעבודה דתפלה כאשר ילך לעילא מדרגא לא יפעול בזה מאומה (ער וועט גאר נישט דורך טאן) ואדרבה יקלקל כי יהי' רק מוטעה בנפשו כו', וזהו מפני שהתפלה היא בדרך מלמטלמ"ע ע"כ צ"ל בסדר והדרגה דוקא כו'. ובעלי' הזאת דתפלה ה"ה נעשה כלי לאלקות שע"י השגה והתבוננות אמיתי שנקלט במוחו היטב וע"י התעוררות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשפח</div></p> <p class=bodytext>אהוי"ר נעשים כחות נפשו האלקי' כלים אל האור האלקי המאיר בנפשו כו' (וענין הגילוי הוא או בהשגה שבא להשגות גדולות יותר כו', או שיש ממש גילוי אלקות בנפשו ומאיר לו האלקות בעולם ג"כ שרואה גילוי אלקות בעולם ובכחו לפעול בעולם בכח האלקות שבנפשו כו'). וכן ע"י זיכוך הנה"ב הרי נעשה עי"ז כלי לאלקות שכ"ז צ"ל בסדר והדרגה דוקא כו', וכן העבודה בבחי' המוחין ה"ה בבחי' רצוא ועלי' כו', וכמו העבודה בבחי' פנימי' בינה בהשגת עצם האלקי המושג כו' (והוא עצם מדרי' נשמה כו') אין הכוונה בהעבודה בתפלה בבחי' ההשגה לבד כ"א שיהי' הדבקות ע"י ההשגה כו' וגם שיהי' נרגש בלב שז"ע בינה לבא ובה הלב מבין כו', והיא העבודה בבחי' פנימי' המוחין ופנימי' המדות בבחי' גדלות שלהם שהמדות באין ממילא מהמוחין ובלתי מורגשים כו', וגם בבחי' החכ' עיקר הכוונה הוא הדבקות באלקות כו', וידוע דעיקר הדבקות הוא בבחי' ראי' דחכ' כו', וכמו עד"מ הרואה איזה דבר נאה הרי נדבק בזה בכל עצמותו עד שא"א לו לזוז כלל כו' וכמ"ש במ"א, וגם בזה הכוונה שיהי' בלב וכמו ולבי</p> <p class=bodytext>ראה הרבה חכ' כו', ובחי' בינה בעצם הוא בחי' אה"ר וחכ' היא בחי' אהבה בתענוגים כו', או בחי' פנימי' הלב ותעלומות לב כו' וכמ"ש במ"א. והיינו שכל ענין התפלה הוא עליית הנפש והתדבקותה באלקות כאו"א לפי מעלתו ומדריגתו ועולה ממדרי' למדרי' כו', ואח"כ בשמו"ע בי"ב ברכות האמצעיות שאדם שואל צרכיו בהם הוא ההמשכה שע"י ההעלאה והוא הגילוי אור בנפשו ע"י העלי' שנעשה בבחי' כלי לאלקות כו' כנ"ל, דהמשכת האור הוא ע"י עבודתו והזדככות שלו כו', וכאו"א לפי אופן עליית ודבקות נפשו ולפי אופן ההזדככות שלו ה"ה ממשיך את האור כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וההעלאה דתפלה הוא בסדר והדרגה, פסוד"ז בחי' רוח התפעלות המדות והוא ע"י הפלאת ענין התהוות יש מאין (וע"י העמקת הדעת בעצם הענין בא לידי יראה), ובנה"ב הוא החקיקה מבחוץ שמתעלה למעלה מהחומריות (ושכחי עמך הוא בדרך כפי' ע"י כח הנפש ובפסוד"ז הוא ע"י גילוי אור שמתעלה עי"ז), ובק"ש בחי' מוחין וג"כ הכוונה להיות התפעלות המדות והו"ע מדות שכליים, ועי"ז נעשה כלי לאלקות הן בהשגה עליונה יותר והן בגילוי אלקות ממש בנפשו (ולכן צ"ל בהדרגה דוקא תחלה במדרי' תחתונה ואח"כ למעלה יותר ואם יהי' לעילא מדרגא יהי' מוטעה), וכן במוחין בחי' פנימיות בינה וגם בבחי' חכ' העיקר הוא הדביקות וז"ע הלב מבין, ולבי ראה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שפג)</span> אמנם ענין התורה הוא שניתן מלמעלה להמשיך גילוי אלקות ע"י התורה, ועם היות שלזה צ"ל ג"כ העבודה דתפלה ולהיות בבחי' כלי בבחי' ביטול עצמי כו', אין זה שהאדם ממשיך בעבודתו רק שכבר ניתנה ההמשכה מלמעלה ועי"ז ממשיכים בכח התורה כו', וההמשכה שניתנה מלמעלה הוא שלא ע"י העלאת מ"ן כ"א מצד חפץ ורצון העצמות ניתנה התורה לישראל שנמשך בזה כל העצמות וכמא' כבי' נמכרתי עמה כו', ובא שלא בסדר והדרגה והיינו באותיות התורה כו' וכמשנת"ל פשס"ג ושס"ד, ובאמת גם החכ' אינה בגדר בחי' כלי לעצמות א"ס שהרי לית מחתב"כ כו', ומ"מ נתלבש בבחי' החכ' בבחי' או"פ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשפט</div></p> <p class=bodytext>והוא שמתעצם בבחי' החכ' כו' כמשנת"ל פשנ"ז ושנ"ח, ונת"ל הטעם מפני שהחכ' היא עצמי בעצם מהותה כו' כמש"ש (וגם מפני שהחכמה שרשה היא מבחי' עצמות א"ס וכמשנת"ל פר"ג דעצם הנפש הוא סבת החכ' כו'), ומ"מ כמו שהוא בבחי' חכ' הרי אין זה בגדר כלי אל העצמות וע"כ באמת גם כמו שמתלבש בחכ' אין זה בבחי' תפיסא בכלי ממש כי התורה בעצם למעלה מהחכ' כו', וכמשנת"ל פקפ"ב שיש יסודות בתורה שעליהם בניני התורה שאינם ע"פ השכל המושג, וכמו אוקי ממונא בחזקת מארי' והמוציא מחברו עליו הראי' שע"ז נבנו כמה ענינים וע"פ יסוד הכלל הזה הענינים המסתעפים מזה מושגים המה, אבל עצם היסוד מפני מה אוקי ממונא בחזקת מארי' ואפי' חברו טוען ברי כו' אין זה ע"פ השכל המושג, וכן בד' רשויות דשבת דרה"י הוא כך וכך ורה"ר כך וכך וממילא יש רשויות ממוצעות ופרטי הענינים המתחייבים מזה, ומפני מה רה"י כך ורה"ר כך אין זה ע"פ השכל רק שכך גזרה חכמתו ית', ובסתום דתורה יש טעמים ע"ז אבל אין זה השגה ממש כו', וכן מה שכסות לילה פטור מציצית וכסות סומא חייב כו' כ"ז הוא</p> <p class=bodytext>למעלה מהשכל והשגה כו', והוא שתופס בחכ' מה שהוא למעלה מהחכ' בעצם כו', וזהו שאינו בבחי' תפיסא בכלי כו' (וגם החכ' אינו בבחי' כלי שהרי גם הכלי נק' חיוהי כו'). ועיקר הענין בזה הוא דמה שהעצמות מתעצם בבחי' חכ' ונעשה בבחי' מהות חכ' הרי אין זה שהכלי תופסת את האור ומביא אותו להיות כמהותה כמו בכל אור וכלי שהכלי עושה ציור ותמונה בהאור להיות כמהות הכלי כו', וכמו בהאור דהשתל' שמבו' במ"א שהאור הוא הפשוט בעצם, ואור החכ' אין ר"ל שהאור הוא חכ' כ"א שזהו גילוי אור מהמאציל להאציל את החכ' שהוא הכלי, וכאשר נאצלה החכ' מתלבש בה האור ונעשה בבחי' אור החכ' כו', והיינו שהכלי ע"י שתופסת בהאור היא עושה ציור ותמונה בהאור כו', אבל בהמשכה דתורה שהיא בבחי' חכ' אין זה שהחכ' תופס בהאור ועושה אותו בבחי' חכ' כו', כ"א שהאור עצמו עושה א"ע בבחי' חכ' כו', והיינו דעצמות א"ס בא בבחי' מדידה זאת (שהיא בחי' מדידה עצמי' שמודד א"ע כבי') להיות בבחי' חכ' ולהיות מושג בנשמות כו', וע"כ גם כמו שהוא בבחי' חכ' ה"ז למע' מהחכ' כו', ובאמת ה"ז</p> <p class=bodytext>בחי' אור בלא כלי רק שהאור נמדד בעצמו באופן כזה להיות בבחי' ומדרי' החכ' והשגה כו'. וזהו הטעם שכל דבר שמצד סדר ההשתל' דכלים אינו נוגע באור התורה כו', וכמו שבתורה לא יש שום אחיזה כלל דד"ת אין מק"ט, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה כו' ואם פגע בך כו' משכהו לבהמ"ד שבכח התורה לשבור ולדחות כו' וכמ"ש במ"א. וכשם שהעצמות מתלבש בבחי' החכ' כמו"כ החכ' ובחי' העצמות מתלבש גם באותי' התורה שיש בזה כל העצמות, והאדם גם ע"י שקורא במקרא ושונה במשנה הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו' וכמשנת"ל פשס"ד. וכ"ז הוא לפי שהתורה היא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט ע"כ עם היותה בבחי' או"פ אינה בערך הכלים כלל, ובחי' עצמות החכ' ועצמות א"ס נמשך בכל מקום עד למטה מטה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ותורה היא שניתנה מלמעלה (וע"י הקדמת התפלה נמשך בתורה מה שכבר ניתן) בבחי' המשכה מלמעלמ"ט ובא באותיות שלא בהדרגה, וגם חכמה אינה בגדר כלי לעצמות ומ"מ הוא בחכ' בבחי' או"פ שמתעצם בחכ', ולכן</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצ</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>באמת</span> עצם עניני התורה הן למעלה מהשכל, כי זה שהעצמות מתעצם בחכ' אין זה שהכלי תופס את האור ועושה בו ציור, כ"א שהעצמי עושה ומודד א"ע כבי' בבחי' חכ', והוא באמת בחי' אור בלא כלי ולכן ד"ת אין מק"ט, והעצמי ועצמות החכ' בא גם בבחי' אותיות התורה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שפד)</span> וביאור הענין בכללות ההפרש בין תפלה לתורה ילה"ק מ"ש באו"ת מהה"מ ז"ל ע"פ עשה לך שתי חצוצרות כסף חצוצרות חצי צורות (היינו הקב"ה וכנס"י הם כבי' חצי צורות שמשלימים זא"ז, ונראה הכוונה על בחי' האור והגילוי דא"ס ב"ה וכן בנש"י בחי' ההתגלות של הנשמה כו'. דהנה כתי' יונתי תמתי ואי' במד"ר תאומתי לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני והיינו בחי' ז"א ומל' כשהן שוין בקומתן וכתר א' לשניהם כו', ובנפש הוא בחי' יחידה שבנפש שדבוקה בבחי' יחיד כו', והו"ע ובו תדבקון דבקות עצם בעצם שהן כדבר א' ממש כו' וכמ"ש בסי' בד"ה אחרי ה' תלכו, ועל בחי' ומדרי' זו אינו שייך חצי צורות שמשלימות זא"ז שהרי זהו בחי' העצמות שזה בבחי' שלמות בעצם כו'. אמנם ענין צורה הוא בחי' ההתגלות לא העצמות ממש, ובזה הוא שמשלימות זא"ז כו', וזהו ג"כ ענין תמתי שמשלמת אותו כבי'. דהנה כתי' אנכי שלומי אמוני ישראל ואי' במד"ר ויגש פצ"ד זו סרח בת אשר שהשלימה מנינן של ישראל במצרים לשבעים נפש, וע"פ הקבלה זהו בחי' מל' דאצי' כדאי' בזח"ג דק"פ ע"ב</p> <p class=bodytext>בגין דאיהי שלומי אמוני ישראל משום דאיהי עשיראה דכולהו שמשלמת בחי' ישראל דלעילא לעשר, וכידוע דז"א הוא בעל ט"ס ולכן מנין מ"ע הן רמ"ח שהן רמ"ח אברים דז"א שהוא ט"ס וטפ"ט פ"א ורת"ס הן רמ"ג וה"ח המגדילים הן רמ"ח, ומל' משלמת לעשר, וכן בכל ספי' דז"א כמו בחי' חכ' דז"א היא ט"ס לבד וכן החסד דז"א כו', והמל' שבכל ספי' היא משלמת את הספי' לעשר ספי' ומבחי' המל' שבכל ספי' נבנה בחי' המל' בפרצוף בפ"ע והיא משלמת את הז"א לע"ס כו'. וביאור הענין שהמל' היא משלמת כו', הנה כתי' מלכותך מכ"ע ופי' מלכותך הוא בחי' מל' דא"ס כמו שהיא קודם הצמצום שנק' מלכותך להיותה כלולה בעצמותו ומיוחדת בו, שעז"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שמו הוא בחי' מל' כמ"ש מלך שמו נקרא עליהם כו', ונק' שמו להיותה בחי' הארה לבד ולא עצמי והוא הנק' אור א"ס כו', וידוע דענין אור הוא שזהו רק הארה ולא עצם ולכן אינו פועל שינוי בעצם, וכמו אור וזיו השמש שאינו נוגע כלל בהשמש אם מאיר האור או שאינו מאיר כו' וכמשנת"ל באורך פנ"ג עד פנ"ח, וזהו ג"כ ענין שמו</p> <p class=bodytext>שהוא התפשטות הארה לבד כו' וכמשנת"ל, ובעצמות גופא הוא בחי' האור השייך אל העולמות כו', דלהיותו רק הארה לבד ולא עצמי שגם בהאור אין זה עצם האור כ"א בחי' התפשטות וגילוי בעצמותו גופא כו', ע"כ הוא בבחי' שייכות אל העולמות כו', ועז"א בע"ח דטרם שנאצלו הנאצלים הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו', וכן לאחר הצמצום נמשך הארה מבחי' מל' דא"ס ונמצא בכל העולמות בשוה, וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא פי' אני הוא בחי' עצמות אוא"ס שלפני הצמצום ה"ה מלא בשמים ובארץ בשוה כו'. והנה בחי' אור זה עם היות שהוא בחי' הארה לבד מ"מ ה"ה כמו העצם שהוא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג כו', שזהו ההפרש בין אור ושפע, דשפע הוא רק לפי אופן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצא</div></p> <p class=bodytext>העצם לא כמו העצם כו', ואור הוא כמו העצם כו' וכמו שנת"ל פנ"ה, וע"כ עם היותו בבחי' שייכות אל העולמות אין העולמות יכולים לקבל אור וזיו זה להיות להם לאור וחיות בבחי' או"פ כו', וכן ההארה שנמשך מזה בעולמות דאת השואה"א אני מלא נא' בזה והקדוש בשמים ובארץ, דהגם שנמצא בעולמות ה"ה קדוש ומובדל מהם לגמרי דאיהו תפיס בכולהו ולית מאן דתפיס בי' כלל כו' וכמשנת"ל פנ"ב, ובכדי שיהי' אור שבבחי' התלבשות בעולמות הוצרך להיות צמצום באוא"ס והוא הצמצום הראשון שנתעלם אור הראשון לגמרי ונמשך קו א' מאוא"ס שהוא מבחי' חיצוני' האור ובא בבחי' קו קצר ומצומצם, ומשו"ז יש בו התחלקות מעלה ומטה דכל מה שנמשך ומתרחק ממקורו מתמעט האור כו'. ובפרטיות יש כמה צמצומים וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ט בהג"ה סוד צמצום הא"ס ב"ה וצמצום א"ק וסוד הדיקנא כו', דצמצום הא"ס הוא צמצום עצום להיות מהאוא"ס שלפני הצמצום אור שבערך העולמות שזהו כמו מהות אחר כו', דעם היות שאינו אור אחר לגמרי ה"ה מ"מ בדרך אין ערוך, שהאור שלפני הצמצום עם היותו שייכות אל העולמות אינו</p> <p class=bodytext>בערך העולמות כלל, והאור שאחר הצמצום הוא בערך העולמות ויש בו ספירות וכמשנת"ל פרל"א, שהקו הוא גילוי בחי' ספי' פרטיות מהע"ס הגנוזות ששם הן בבחי' אחדות והתכללות ובקו באים בבחי' ספירות פרטיות רק שהן נקודות היוליות כו', דבהאור שלפני הצמצום אין שם תואר ספירה וכמ"ש בע"ח שעמ"א פ"ד, וגם לפי מ"ש במ"א דגם באוא"ס שלפני הצמצום שייך ענין הספי' כו', היינו ספירות עד אין קץ כו', ונת"ל פקכ"ד דספי' עד אין קץ הוא שהספי' עצמן אינם בבחי' מציאות ספירות כו', וכידוע בענין אנת הוא חד ולא בחושבן דמה שלא בחושבן ה"ז חד כו', ואחר הצמצום שנתהוו ספי' ממש ה"ז באין ערוך כו', ולכן הצמצום הוא בבחי' סילוק אור הראשון לגמרי שנשאר מקו"פ כו' (והגם שנת"ל פי"ח דהצמצום לגבי הקו הוא בבחי' מיעוט בלבד, הנה זהו מבחי' הע"ס הגנוזות אל הקו, אבל בבחי' אוא"ס הבל"ג הצמצום הוא בבחי' סילוק כו' וכמשנת"ל פכ"ח) ועמשית"ל פ'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאה"ע ילה"ק מ"ש באו"ת חצוצרות חצאי צורות הקב"ה וכנס"י שכבי' משלימות זא"ז, והיינו בבחי' האור כי העצמי הוא בבחי' שלימות בעצם, וז"ע צורה התגלות, דהנה כתי' אנכי שלומי אמונה ישראל בחי' מל' שמשלמת לז"א, והענין הוא דכתי' מלכותך מכ"ע מלכותך מל' דא"ס שנק' שמו הארה אור א"ס והוא האור השייך אל העולמות אך הוא כמו העצם בבחי' א"ס (ולכן גם לאחר הצמצום הוא בכ"מ בשוה), ובכדי שיהי' האו"פ הוא ע"י כמה צמצומים תחלה צמצום הראשון שהוא בבחי' סילוק האור לגמרי מפני שהקו עם היות שאינו אור אחר ה"ה באין ערוך לגבי אוא"ס הבל"ג.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שפה)</span> אמנם בחי' א"ק ה"ז האור כמו שהוא אחר הצמצום שבערך העולמות כו', ומ"מ גם הצמצום דא"ק הוא צמצום גדול להיות דא"ק הוא בחי' אור כללי שכל העולמות הם שם בבחי' כלל לבד כו', ומה שהם שם בבחי' כלל אין זה שנמצאים שם בבחי' מציאות כו', וכמשנת"ל פקס"ו בענין הממוצע דא"ק שזהו שהוא ראשית ההתהוות שהכל נתהווה בבחי' א"ק כו', וז"ע הכללות שכולל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצב</div></p> <p class=bodytext>הכל לא בבחי' כלל ופרט כ"א מה שכל העולמות נתהוו בו כו'. וההפרש בזה הוא דכלל ופרט הרי הפרטים נמצאים בו רק שהן בדקות, אבל כשאנו אומרים שכולל הכל במה שהוא ראשית ההתהוות אינם בבחי' מציאות בו רק מה שהכל נתהווה בבחי' א"ק, ור"ל שעם התהוות א"ק נתהווה הכל שאינם בו בבחי' מציאות כלל כו', וכמו החומר הראשון שנושא הד' צורות הרי אין הצורות בו במציאות כלל רק שנושא אותם כו', וכמו שהנפש נושא את הכחות הרי אין בו מציאות כחות כו', ואין זה כמו הכחות עצמיי' הכלולים בנפש דעם היותם עצמיי' ה"ה מ"מ כחות אבל מה שהנפש נושא כחות הרי הנפש אחת היא שאין בה כחות כלל כו', ומבו' במ"א שזהו ההפרש בין התכללות דא"ק להתכללות דעקודים דהתכללות דעקודים זהו כמשל כחות הכלולים בנפש כו', וז"ע עשר אורות עקודים בכלי א' כו', אבל התכללות דא"ק הוא כמו שהנפש נושא כחות שאינם שם בבחי' מציאות כלל כו'. וע"כ הצמצום דא"ק הוא ג"כ צמצום גדול, וכמ"ש בע"ח שער הנקודים פ"ב בענין צמצום דא"ק שהעלה אורו למעלה מטבורו ונשאר המקום ריקן כו' (ועם היות שכ' שם</p> <p class=bodytext>שבכל אצי' הצמצומים באופן כזה, המ"י שאינם דומין כו'). וסוד הדיקנא ג"כ צמצום והוא בבחי' מיעוט האור כו', וכן יש כמה צמצומים עד שבא באצי' בבחי' התחלקות ע"ס ובהתלבשות בכלים בבחי' ציור אדם דחב"ד חג"ת נה"י כו', שעז"נ ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' שהן ע"ס דאצי' שהן בבחי' ציור אדם כו' דחסד דרועא ימינא וגבו' דרועא שמאלא כו', דחסד הוא בחי' השפעה וגילוי וגבו' הוא בחי' הצמצום כמא' שאמר לעולמו די כו' ורחמים הוא הממוצע כו', ונחלקים ד"פ לתרי"ג בחי' כנגד תרי"ג מצות התורה שנק' אדם זאת תורת האדם כו' (והכוונה פנימי' בזה הוא להאיר בנשמות למטה שכלולין מתרי"ג כחות המתלבשין ברמ"ח אברים ושס"ה גידים כו', וז"ש ויקרא לו אל אלקי ישראל שנק' אלקי ישראל מצד התלבשותו בבחי' כמראה אדם שתכלית הכוונה כדי להאיר לנש"י כו', וישראל היינו לי ראש ולא שייך בחי' ראש וסוף רק בבחי' ציור אדם משא"כ באוא"ס עצמו נא' כי לא אדם ולא שייך בו ראש וסוף כו'), והיינו שע"י אמצעית ציור אדם דבחי' ע"ס דאצי' יכול להיות המשכת האור בנבראים דבי"ע</p> <p class=bodytext>כו', וכמו באצי' רוחו של משה על ע' איש הזקנים כו' דמשה עצמו לא הי' אפשרו להשפיל עצמו בהשפעת בשר, רק השפעת המן הי' ע"י משה שהוא מזונא דחוכמתא כו', אבל בהשפעת בשר לא הי' ביכולתו להשפיל עצמו כו', ועז"נ וירדתי ואצלתי מהרוח שעליך בחי' הפרשת הארה לבד כו', ושמתי עליהם על ע' איש הזקנים שהיו בערך העם כו', ועי"ז יכול להיות השפעת הבשר כו', וכמו"כ באצי' העליון שנמשכה הארה מצומצמת ונתלבשה בבחי' הכלים בבחי' התחלקות דחב"ד וחג"ת ובסדר והדרגה כו' (דענין סדר והדרגה דהשתל' הוא שהמדרי' משתלשלים זמ"ז שעי"ז מתצמצם ומתמעט האור ממדרי' למדרי' כו', וז"ע ציור אדם שהוא בסדר והדרגה בכחות הגלוים שלו כו' וכמ"ש במ"א), ועי"ז יכולים להתצמצם עוד להיות מקור לנבראים כו', וכמו נשמת אברהם שבבחי' חסד דברי' דשרשו מבחי' אור החסד דאצי' כו', דמבחי' כי לא אדם הוא א"א שיהי' בחי' חסד דברי' רק לאחר שנתצמצם בבחי' ציור אדם להיות בחי' חסד דאצי' (שבא בסדר והדרגה מבחי' חב"ד דאצי' כו') יכול להיות בחי' חסד דבריאה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מה שאמרו נ"ח מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, דהנה ההפרש בין נ"ח לנרות דשבת הוא דנרות דשבת הן בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, וכנודע דבע"ש עם חשיכה מתחיל עליית העולמות וזהו ג"כ ענין הדלקת הנרות שהיא ההעלאה כו', ונר חנוכה היא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט, וזהו דבשניהם הוא יחוד הוי' אד' רק דבנר שבת הוא בחי' שילוב אד' בהוי' מלמטלמ"ע ונ"ח שילוב הוי' באד' שזהו מלמעלמ"ט, ולכן זמן הדלקת נר שבת הוא בעוד שהשמש זורח והו"ע העלי' בבחי' שמש הוי' כו', ונ"ח היא משתשקע החמה דוקא והוא המשכת בחי' שמש הוי' בש' אד' כו', אמנם להיות דנ"ח הוא בבחי' המשכה מלמעל"ט שנמשך בזה בחי' אור עצמי כו', ע"כ ביכולת נ"ח להאיר גם משתשקע החמה ועד דכלי' רגלא דתרמודאי תרמודאי ל' מורדת והוא הסט"א שבבחי' פירוד לגמרי מאלקות כו', וביכולת נ"ח להאיר גם את החשך כו', וזהו ג"כ מה שנ"ח היא מבחוץ דוקא להאיר ברה"ר טורא דפרודא כו', דהנה נר שבת להיותה בבחי' העלאה מלמטלמ"ע הרי האור והגילוי הוא בחי' אור דסדר השתל' וע"כ הגילוי הוא רק</p> <p class=bodytext>בפנים היינו במדרי' הקדושה כו', וזהו ג"כ שהיא בימין דוקא בחי' ימין מקרבת כו', והוא שהעלי' היא ג"כ רק מבחי' ק"נ וכידוע דמקו הימין משתלשל רק בחי' נוגה כו', אבל נ"ח שהיא המשכת אור עצמי ה"ז מאיר גם ברה"ר ומתקן גם קו השמאל היינו גם בגקה"ט כו'. דהנה מלחמת יון היא מלחמה רוחנית שלא רצו לשעבד גופם רק רצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך כו', וכשגברו מל' בית חשמונאי בכח מס"נ שלהם בפו"מ המשיכו אור מבחי' עצמות א"ס להאיר גם החשך הגס כו', וזהו נ"ח מצוה להניחה דוקא ע"פ ביתו מבחוץ להאיר ברה"ר טורי דפרודא כו', והיכן מנח לה בשמאל בכדי לתקן קו השמאל כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובחי' א"ק הגם שהוא לאחר הצמצום ה"ה אור כללי היינו ראשית ההתהוות שהכל שם לא בבחי' מציאות כלל, וכמו שהנפש נושא הכחות, ע"כ גם בזה הי' צמצום גדול וצמצום הדיקנא הוא בבחי' מיעוט עד שבא באצי' בבחי' כמראה אדם בהתחלקות ע"ס ובפרטיות תרי"ג (בכדי להאיר בנשמות), וע"י האצי' יכול להיות המשכת האור בבי"ע וכמו אצילת רוחו של משה על הזקנים. וע"פ הנ"ל יובן ענין נ"ח על פתח ביתו מבחוץ דנ"ח הוא המשכה מלמעלמ"ט ע"כ יכול לתקן גם בחי' חוץ.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>