המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ ויגש, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/19/index.htm">בס"ד. ש"פ ויגש, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ ויגש, העת"ר</h3><div class=pageno>תשצג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויגש</span> אליו יהודה ויאמר בי אדוני, וצ"ל והלא נא' תחלה ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף כו' הלא כבר היו אצלו ודברו אתו וא"כ מהו אומרו ויגש אליו. גם מה"ע בי אדוני והלא דברי ריצוי ופיוס נא' אח"כ באומרו ואל יחר אפך כו' ומהו או' בי אדוני כו', כן הקשה האו"ח. גם צ"ל מה שמסיים ועתה ישב נא עבדך תחת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצד</div></p> <p class=bodytext>הנער עבד כו', איזה יתרון מצא בו לגבי בנימין באומרו שיבחר בו דוקא כו'. ובזהר אי' דהגשת יהודה ליוסף הו"ע סמיכת גאולה לתפלה, דגאולה הוא בחי' יסוד וכמ"ש אם יגאלך טוב יגאל וכתי' אמרו צדיק כי טוב כו' ותפלה בחי' מל' כמ"ש ואני תפלה כו', וכן יוסף ויהודה יוסף בחי' יסוד וכמ"ש ויוסף הוא המשביר כו', ויהודה בחי' מל' והו"ע התפלה, וכמ"ש גבי יהודה הפעם אודה את ה' וכתי' ותעמוד מלדת בחי' צלותא דמעומד כו', אך צ"ל דשם הלא סמיכת גאולה לתפלה הוא סמיכת יסוד למל' וכאן הי' הגשת יהודה ליוסף כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דבכדי שיהי' הגילוי בעולמות בי"ע זהו ע"י שנתצמצם בבחי' ציור אדם דע"ס דאצי' כו', דאוא"ס שלפני הצמצום הגם שהוא בבחי' שייכות אל העולמות הרי אינו בערך העולמות כלל להיות בבחי' גילוי בעולמות כו', רק ע"י הצמצום שנתצמצם האוא"ס ויש כמה צמצומים צמצום הא"ס וצמצום א"ק וסוד הדיקנא כו', עד שבא בבחי' ציור אדם דאצי', יכול להיות הגילוי בבי"ע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שפו)</span> והנה ידוע דפי' אדם הוא אדמה לעליון, עליון הוא בחי' אוא"ס הפשוט בתכלית הפשיטות כו', ואדם דאצי' עם היות שזהו בחי' ע"ס כו' ה"ה אדמה לעליון כו', והנה בנפש ענין אדמה לעליון נת"ל פ' שס"ח שזהו בחי' כי לא אדם הוא שבאדם, והיינו בחי' רעו"ד שהוא הרצון פשוט שלמעלה מטו"ד כו', והלא מדרי' זו למעלה היא למעלה מע"ס וגם בנפש האדם ה"ז למעלה מחכ' כו' (רק מה שיש טעם כמוס כו'), וכשאומרים דאדם דאצי' הוא אדמה לעליון צ"ל שהע"ס גופא הן בבחי' אדמה לעליון כו', והיינו להיותן בבחי' ביטול בתכלית באוא"ס המאציל עד שאינן בבחי' מהות יש ודבר בפ"ע כלל כו', וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' שמדות הגדולה והגבו' בטלים לך כו', וכמא' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד דהן בחי' האורות והן בחי' הכלים ה"ה מיוחדים ממש באוא"ס המאציל ובטלים ממש שאינן בבחי' מהות ומציאות דבר כו', שהרי האורות דאצי' ה"ה בבחי' אור הדבוק במקורן ונרגש בהם הדעה האמיתית שבאוא"ס ב"ה שהוא ית' היש האמיתי והכל הוא בחי' אין כו', ועי"ז הוא הביטול שלהם</p> <p class=bodytext>דהוא לבדו הוא ואין זולתו כו', וא"כ הרי אינן בבחי' מציאות דבר כו', וכמו"כ בבחי' הכלים הביטול שלהם הוא בבחי' ד"ע כמשנת"ל פ' רצ"ב ורצ"ד. והנה לעיל שם נת' דביטול דכלים הוא בבחי' התכללות וכמ"ש בסש"ב המשל כאותי' המח' בעודם כלולים בכח חכמתו כו', דהיינו בבחי' התכללות לא בבחי' דבקות, וההפרש בזה דבבחי' דבקות הביטול הוא ביטול בעצם להיות שנרגש בו מקורו איך שאין זולתו כו', אבל בבחי' התכללות הביטול הוא בבחי' העדר תפיסת מקום שאין זה ביטול בעצם המציאות כו', וכמו חכם קטן לגבי חכם גדול הגם שאינו תופס מקום בעיני עצמו (בל"א ער פאר לירט זיך לגבי'), אין זה ביטול בעצם שהרי כשמתרחק ממנו ה"ה במציאות דבר כו', וכמו"כ הביטול דכלים הוא רק הביטול דהעדר תפיסת מקום כו', ומ"מ הרי ג"ז ביטול כו'. וי"ל שגם בכלים יש ביטול שמצד הדבקות שהרי הכלים הן בבחי' דביקות בהאור המתלבש בתוכם כו', והאור עם היות שמתלבש בתוכם מ"מ ה"ה קדוש ומובדל מהם כו', ור"ל דמה שמתלבש בתוכם זהו שהאור הוא בבחי' תפיסא בהכלים ונעשה כמהות הכלים כו' ומ"מ הוא קדוש ומובדל מהם כו', דז"ע אין קדוש כהוי' דאי' בזהר ע"ז כמה קדישין אינון ולית</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצה</div></p> <p class=bodytext>קדוש כהוי' כו', והיינו דבקדישין דעלמא הוא שקדוש ומובדל לגמרי ואם בא בהתלבשות אינו קדוש כו', אבל הוי' עם היות שמתלבש ה"ה קדוש ומובדל כו', ולזאת ע"י דבקות הכלים בהאור הרי נרגש בהם האור ואיך שהוא קדוש ומובדל היינו שאינו בבחי' מהות מדה כו', עי"ז הוא ביטול הכלי ג"כ בבחי' העדר המציאות כו'. ומ"מ אינו דומה ביטול הכלי לביטול האור, שהרי באוא"ס המאציל לא יש רק דעה זו שהא"ס הוא יש אמיתי וכולא קמי' כלא חשיב, והאור שרשו הוא מאוא"ס ב"ה, והדעה הנ"ל שבאוא"ס ב"ה הוא על האור שהוא כלא כו', וכ"ז נרגש בהאור וע"כ הביטול שלו הוא בבחי' ביטול עצמי ממש כו', משא"כ הכלים אין שרשם ומקורם מהאור ועם היות דמהתעבות האור נעשה הכלי ה"ז רק מעביות האור לא מהאור עצמו כו', רק מדבקות הכלי בהאור נרגש בהכלי איך שהאור אינו בבחי' מדה כו', ובהאור אין זה בדרך דעה על הכלי רק מה שהאור עצמו אינו בבחי' מדה כו', וגם שהרי בהאור גופא יש ב' ענינים שהוא מתלבש בהכלי ושהוא קדוש ומובדל, הרי יש בו ג"ז שהוא בבחינת התלבשות ותפיסא בהכלי כו', ועם</p> <p class=bodytext>היות שזהו מצד הכלי היינו שהכלי תופסת בהאור ועושה אותו בבחי' מציאות כמהותה כו', מ"מ הרי גם האור הוא באופן כזה שהכלי תוכל לתפוס אותו ולעשות בו ציור ותמונה כו', שהרי באור עצמי אין ביכולת הכלי לעשות ציור ותמונה כו', הרי יש בזה גם מצד האור שהוא בערך כזה שתעשה בו הכלי ציור ותמונה כמהות הכלי כו', וע"כ משום כ"ז אין הביטול דכלי כמו הביטול דהאור כו', ומ"מ גם הכלי היא בבחי' ביטול מצד הדביקות שזהו בחי' ביטול במציאות כו', וזהו שבד"כ נק' ע"ס בלי מה בלי מהות שאינן בבחי' מהות ומציאות דבר כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה אדם אדמה לעליון לאוא"ס הפשוט בתה"פ, להיות שהאורות הן בבחי' דביקות במקורן ע"כ הן בבחי' ביטול בעצם שאינן בבחי' מציאות לעצמן, גם הכלים הן בבחי' ביטול בבחי' התכללות, והו"ע העדר תפיסת מקום, וי"ל בכלים ג"כ הביטול בבחי' דביקות, והוא בהאור, שעם היותו בבחי' התלבשות ה"ה בבחי' קדוש, וזה נרגש בהכלים, ומ"מ א"ד לביטול האור שזהו לגבי אוא"ס ששם רק הדעה דכולא קמי' כל"ח, והדעה היא על האור, משא"כ בהאור אין הדעה על הכלי, רק שהוא קדוש, ויש בו ב' ענינים שהוא בבחי' התלבשות והוא בחי' קדוש ג"כ, וז"ע ע"ס בלי מה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שפז)</span> אמנם גם במה שהן בבחי' מדות חסד גבו' ת"ת כו', הנה הכל הוא בבחי' פשיטות עדיין כו', שהחסד עם היותו בבחי' חסד ה"ה מ"מ עדיין בבחי' פשיטות שאינו בבחי' מציאות ממש כו', דהנה בחי' החסד דאצי' הוא עד"מ כמו התעוררות והתגלות החסד שבא בלב איש הטוב והחסד בעצם טבעו, הרי טרם שבא לכלל גילוי בלב לא הי' ניכר מציאת חסד כלל כי הי' בלבו בהעלם והוא בחי' היולי שזהו בכח ולא בפועל כו', דעם היותו איש הטוב בעצם וה"ה עלול להתעורר בטוב וחסד תמיד (והיינו מפני שמדת חסדו היא בבחי' המשכה משרשה ומקורה העצמי כו', שהרי מדת החסד העצמי הכלולה בעצם הנפש יש בכאו"א גם במי שאינו איש החסד, ומה שזה הוא איש החסד ועלול להתעורר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצו</div></p> <p class=bodytext>תמיד בחסד זהו מפני שכח מדת החסד הוא אצלו בבחי' המשכה ממקורו העצמי כו'), מ"מ הרי טרם שנתעורר בחסד אינו נמצא עדיין מציאת החסד כו', וכאשר נתעורר בחסד בלבו ה"ז ג"כ רק התעוררות כללי ואינו ניכר עדיין החסד באיזה פרט ויכול להיות בכמה פרטים שונים, וגם יכול להיות מזה ריבוי השפעה ביותר או באופני חסד כזה שהמקבל א"א לו לקבל כלל כו', וזהו מצד הפשיטות של החסד שאינו עדיין במציאות חסד ממש ע"כ יכול להיות בכמה פרטים ובבחי' בל"ג כו'. וכמו עד"מ חסדי המלך שהוא בבחי' רוממות והבדלה מן העם יכול להיות השפעת חסדו לעבדו הנאמן בריבוי הטוב ביותר שא"א לו לקבל או בענינים שלפי שפלותו אין זה חסד אצלו כו', וכמו"כ באיש החסד בעצם גם בהתעוררות חסדו הגם שזהו התגלות מדת החסד ה"ז בבחי' פשיטות עדיין וממילא הוא בלתי מוגבל עדיין בההשפעה כו'. והדוגמא מזה יובן בבחי' חסד דז"א עם היות שהוא בחי' התגלות החסד ה"ז בבחי' פשיטות עדיין שאינו עדיין בבחי' מציאות חסד ממש כו', וע"כ הוא בבחי' בל"ג לגבי בי"ע כו', וכמ"ש במ"א בענין החותם דיו"כ</p> <p class=bodytext>דהיינו שיבוא החסד בדבר פרטי ובבחי' מציאות כפי המצטרך אל הנבראים כו', וכמו שהוא בבחי' החסד אינו בבחי' מציאות עדיין ולא בבחי' הגבלה כו', וכמו"כ הוא בכל הספי' דאצי' שהן בבחי' פשיטות ובבחי' העדר המציאות וא"א להיות מהם ההשפעה בבי"ע כו'. ועוד זאת שהספי' דאצי' הן בבחי' העלי' למע' בבחי' דבקות והתכללות באוא"ס המאציל כו', וכמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה כמו האש שטבעו לעלות למעלה כמו"כ הוא בבחי' הספי' דאצי' שהן בבחי' עלי' כו', שזהו ג"כ מצד הדביקות שבהם דמשו"ז יש בהם טבע העלי' כו' וכמשנת"ל פ' רע"ט. והנה העלי' שמצד הדבקות ה"ה בהאור משא"כ הכלי שאינה בבחי' דבקות הרי הוא בהטבע הירידה כו' וכמשנת"ל, אך יש עוד סיבה לעלי' והוא מה שטבע העלול להדבק בעילתו ולעלות לגבי עילתו, שזהו רק מצד הקבלה להיות שקבלתו מן העילה הוא בבחי' קירוב ע"כ הוא בבחי' עלי' ודבקות בעילתו כו', וע"י עלי' ודבקות זאת ה"ה מקבל מן העילה כו', וזהו שייך בהאור ג"כ להיותו ג"כ בבחי' מקבל ממקורו מאוא"ס המאציל כו', דהגם שהאור הוא בבחי' גילוי מן העצם</p> <p class=bodytext>הרי אינו גילוי פשוט (היינו גילוי העצם ממש) כ"א ע"י הצמצום כו', ע"כ הוא ג"כ בבחי' מקבל כו', וכמ"ש במ"א שהקו הוא בחי' שכינתא לגבי האוא"ס שלפני הצמצום, דעם היותו נוגע ודבוק באוא"ס מ"מ לפי שהמשכתו הוא ע"י הצמצום ה"ה בבחי' מקבל שמקבל מאוא"ס ב"ה ומשפיע בנאצלים כו', ודבקות זו שייכה גם בבחי' הכלים שהן בבחי' מקבל לגבי האור, וגם בבחי' השתל' הספי' בספי' עצמן בבחי' עו"ע הוא בבחי' הכלים כו' וכמ"ש באגה"ק סי' כ', וה"ה בבחי' דבקות בהאור וכן כל ספי' בספירה העליונה שמשתלשלים זמ"ז כו', וע"כ אינן בבחי' השפעה למטה דאיידי דטריד למבלע לא פליט כו', והטרדא למבלע ה"ז ג"כ בחי' הביטול. וכמו עד"מ למטה המקבל השפע מן המשפיע ה"ה בתכלית הביטול ובתכלית ההפשטה מעצמותו בשעת קבלת השפע והיינו שהוא רק בבחי' מקבל ולא בבחי' משפיע גם לעצמו כו', דבעת קבלת השפע אם ירצה להבינו לעצמו איך הוא לא יקבל אמיתית ההשפעה כו', רק בעת הקבלה צריך רק לקבל לבד ואז יקבל אמיתית השפע ויבוא אח"כ לידי השגה כו', ונמצא דהטרדא למבלע זהו גופא הוא ביטול עצמותו ועי"ז דוקא הוא כלי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצז</div></p> <p class=bodytext>לקבל כו', וכ"ש שאינו נתפס ליש ודבר כלל להיות בבחי' משפיע לשלמטה ממנו כו', וזהו איידי דטריד למבלע לעצמו לא פליט לפי שהוא בבחי' עלי' ולא בבחי' ירידה, ולפי שזה גופא הוא בחי' ביטול ואינו בבחי' יש כלל להיות משפיע כו'. וזהו אדם אדמה לעליון דבחי' מדות עליונות שזהו בחי' כמראה אדם דאצי' ה"ה אדמה לעליון שהן בבחי' ביטול בבחי' העדר המציאות, הן בעצם מהותם שאינם בבחי' מציאות עדיין וה"ה בבחי' פשיטות בדוגמא כמו הא"ס שהוא בבחי' פשיטות כו' (רק שהאוא"ס פשוט בתכלית דלאו מכא"מ כלל ואדם דאצי' ה"ה בחי' מדות חג"ת כו', והיינו שהפשיטות הוא בבחי' החסד כו' כנ"ל, ועמשנת"ל פ' של"ו דע"ס דאצי' נק' בחי' כו'), והן משום דטרידא למבלע שהוא בחי' הביטול בקבלתם לינק ולקבל גילוי האוא"ס שמתבטלים בזה בתכלית הביטול כנ"ל ואינן בבחי' יש ודבר מה להתראות ולהתגלות להיות בבחי' משפיע כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וגם במה שהן מדות ה"ה בבחי' פשיטות, דחסד דאצי' הוא עד"מ התעוררות החסד כשהוא בלב עדיין שהוא בל"ג, ועוד שהן בטבע העלי' מצד הדביקות, וגם משום טבע העלול לידבק בעילתו שזה העיקר בהכלים, ויתכן גם בהאור שג"כ בבחי' מקבל, ולכן הקו נק' שכינה, ואיידי דטריד למיבלע לא פליט, והטרדא למיבלע הו"ע הביטול, ומשום כ"ז הן בבחי' אדמה לעליון.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שפח)</span> והנה כ"ז הוא בהט"ס עליונות דאצי' שהן בבחי' עלי' וביטול היפך ההשפעה כו', אבל בחי' המל' ה"ה בחי' הגילוי דוקא ונק' עלמא דאתגלי' שהוא בחי' כח ההתגלות המגלה כל דבר הנעלם מההעלם אל הגילוי כו', וכידוע דבחי' מל' היא בחי' דבור העליון וכמו שבדבור מגלה האדם לזולתו מצפוני לבבו כו', וכמו"כ בחי' המל' הוא בחי' הגילוי כו', וכמ"ש רוח האדם העולה היא למעלה והוא בחי' ש' מ"ה דבחי' ז"א דאצי' שהוא בבחי' עלי' כו', ורוח הבהמה בחי' ב"ן דמל' היא בבחי' ירידה והתגלות דוקא כו'. וכידוע בענין המסעות וספה"ע דמסעות ז' מדות הכלולים מוא"ו וספה"ע הן זפ"ז, והוא להיות דמסעות הן בבחי' עלי' למעלה לא נחשב בחי' המל' שהיא בחי' הגילוי דוקא, ובספה"ע שזהו בחי' המשכה נחשב גם בחי' המל' כו' (ומ"ש למען יזמרך כבוד כו' דנהו"ת קארי תדיר בבחי' העלאה כו', זהו בחי' העלי' שע"י הירידה דוקא כו' שע"י הירידה לבי"ע נעשה בה הרצוא כו', אבל בעצם היא בבחי' ירידה והמשכה כו'). וז"ע בחי' המל' שבכל ספי' להיות דהט"ס שבכל ספי' הכל הוא עדיין</p> <p class=bodytext>בבחי' אין בבחי' בלתי מציאות ובבחי' עלי' ודבקות במקורה כו', ובחי' המל' היא בחי' הישות של הספי' ובחי' הירידה וההתגלות כו'. וכמו מדת החסד שנת"ל פ' שפ"ז שגם בבחי' התעוררות והתגלות החסד ה"ז בבחי' התעוררות כללי ואינו ניכר בזה עדיין בחי' חסד פרטי, שזהו מצד בחי' העדר המציאות של החסד שהוא בבחי' פשיטות עדיין כו', ובחי' המל' היא כמו שהחסד בא בדבר פרטי דאז הוא בבחי' מציאות דבר כו', וכמו כאשר מההתעוררות כללי שבא לאיזה הטבה פרטי' באיזה הטבה שיהי' אם בהשפעת שכל וחכ' או בהשפעת ממון וכה"ג הרי אינו בבחי' פשיטות, וגם אינו בלתי מוגבל שהרי מה שבא בדבר פרטי הוא ע"י שצמצם א"ע לשער את החסד המצטרך אל המקבל לפי חפצו ורצונו של המקבל כו', וממילא יש בזה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצח</div></p> <p class=bodytext>ג"כ השערה בחושי המקבל איך שיכול לקבל ולהשפיע לו לפי האופן הזה כו' (וי"ל דעיקר ההגבלה היא בבחי' הכלים כו', דבחי' המל' הוא שבא בדבר פרטי שזהו בחי' המציאות של המדה כו', וההגבלה לפ"ע המקבל זהו בחי' חיצוני' הכלי כו', שכן הוא גם בבחי' מל' כמו שהיא בבחי' פרצוף בפ"ע הרי ההגבלה להיות מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו' זהו ע"י הפרסא המפסקת בין אצי' לבי"ע כו' כמ"ש בלק"ת ד"ה מה יפו פעמיך בנעלים וכמשי"ת, וכמו"כ הוא באצי' דההגבלה היא מבחי' חיצונית הכלים כו'). ובחי' המל' היא ג"כ בחי' הירידה וההתגלות כו', דמדת החסד עצמה היא בבחי' עלי' ודבקות במקורה (כטבע העלול כו' כנ"ל), ובחי' מל' שבחסד הוא להיות ירידת והתגלות החסד כו', כי בחי' המל' אצילותה אינו בדרך עו"ע (וכמ"ש במ"א דמדת ההתנשאות חלוק מכל המדות שהוא בבחי' נבדל מן העצם גם בחי' התנשאות עצמי כו', והדוגמא מזה בבחי' המל' דאצילותה הוא בבחי' נבדל מן העצמות לא בדרך עו"ע כו'), וע"כ בחי' המל' שבחסד הוא בחי' הירידה וההמשכה היפך טבע העלי' שבמדרי' החסד עצמה כו', וכן</p> <p class=bodytext>הוא בכל הספי' וכמו בחי' החכ' (ובד"פ היינו בחי' חכ' דז"א) ה"ה בבחי' ביטול בתכלית שאינו בבחינת מקור עדיין לחכ' דברי' דאין ערוך להיותה בבחי' אין לגמרי כו', וה"ה בבחי' עלי' ודבקות במקורה בבחי' תכלית הביטול לקבל גילוי אוא"ס ב"ה, וא"א לה לפלוט ולהשפיע שזהו בחי' יש ודבר כו', ולזאת בחי' המל' שבחכ' הוא המגלה את החכ' להיות בבחי' מציאות דבר שבערך להיות בבחי' מקור כו', ולהיות בבחי' ירידה והמשכה בבחי' השפעה למטה להיות ממנה התהוות מהות חכ' דברי' כו', וענין המשכת בחי' החכ' דברי' הוא להיות ידיעה והשגה אלקית כו', שהנשמות ומלאכים דבי"ע יהיו משיגים אלקותו ית' ומתבטלים ג"כ עי"ז כו', ומבחי' החכ' עצמה א"א להיות השגת אלקות בעולמות כי הוא למעלה מערך השגת הנבראים כו', רק בחי' מל' שבחכ' היא בבחי' מציאות דבר שבערך להיות מזה ידיעת והשגת הנבראים באלקות כו', וכן מבחי' החסד נמשך בנבראים להיות בהם אהבה וכלות הנפש כו', וכמא' אלקיכם כהן הוא דבחי' ומדרי' כהן שזהו בחי' אהבה ה"ז נמשך מלמעלה כו', ומבחי' המדות עצמן לא הי' המשכה זו רק ע"י בחי' המל' שבכל ספי' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם בחי' מל' היא בחי' הירידה וההתגלות, ולכן נק' דבור עליון, וזהו בחי' המל' שבכל ספי' כמו מל' שבחסד הוא בחי' הישות שהחסד בא בענין פרטי (וההגבלה ממש היא מחיצוניות הכלי ומאצי' לבי"ע היא הפרסה), ובבחי' ירידה, וכן מל' שבחכ' שהחכ' היא בחי' אין ובטבע העלי', והמל' בבחי' יש ובבחי' ירידה להיות מקור לחכ' דברי' היינו שיהי' השגה אלקית בנבראים, ומל' הוא להיות בנבראים אהבה אלקית.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שפט)</span> ולפ"ז בחי' המל' הוא כמו כלי אל האור דענין הכלי הוא בחי' ישות האור והתגלותו כו', דהאור הוא בבחי' אין ובבחי' פשיטות כו', וע"י הכלי הוא שנעשה האור בבחי' יש ומציאות כו', וכמשנת"ל פי"ד דעם היות שגם בהאורות יש ע"ס מ"מ ה"ה בבחי' פשיטות לגבי הכלים, ומציאת חכ' וחסד הוא בהכלים דוקא והם עושים ציור ותמונה בהאור שנעשה ג"כ בבחי' מציאות חכ' וחסד כו', וכמו"כ ירידת והמשכת האור הוא ע"י הכלי דוקא כו'. ולפי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תשצט</div></p> <p class=bodytext>המתבאר כאן זהו בחי' המל' שבכל ספי' כו', וכן מובן ממ"ש בהבי' הב' דיביאו לבוש מל' דבחי' חכ' עצמה הוא בחי' האור הנמשך מהקו כו' (ועם היות שזהו ע"י הצמצום מ"מ החכ' היא בבחי' דבקות במקורה בתכלית הביטול ולא היתה בבחי' השפעה כו', וכמ"ש בדרוש הנ"ל שלא נדפס), ובחי' הישות של החכ' להיות בבחי' מהות דבר שיהי' ממנה התהוות בחי' אחרת כו' הוא בחי' כלי החכ' והוא בחי' מל' שבה כו', וכמש"ש שזהו מבחי' הרצון דאנא אמלוך והו"ע לבוש מל' כו', וכן הוא בשרש הראשון באוא"ס שלפני הצמצום בחי' הרצון והמח' דאנא אמלוך הוא בחי' לבוש המלביש את האוא"ס ב"ה להיות בבחי' אור השייך אל העולמות (וכמשנת"ל פ' שפ"ד בענין מלכותך דהאוא"ס שלפני הצמצום הוא בבחי' שייכות אל העולמות, הנה זהו ע"י הלבוש כו'), ועי"ז דוקא הוא הגילוי אור בעולמות כו'. וזהו מארז"ל במד"ר ויקהל פ"נ מהיכן נבראת האורה א"ל נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו כו' וכמ"ש עוטה אור כשלמה כו' (עמשנת"ל פ' צ"ד), והענין הוא דלהיות שהאור שהוא בחי' גילוי העצם הרי אינו בבחי' מציאות</p> <p class=bodytext>אור להאיר מצד עצם מעלתו כו', וגם טבע האור להיות בבחי' עלי' והסתלקות במקורו כו', וכמו אש היסודי לעוצם הדקות שבו אינו בבחי' אור עדיין, וכמ"ש הרמב"ן בפי' עה"ת בפי' וחשך ע"פ תהום שזהו האש היסודי שהוא חשוך היינו לא אור כו', וטבע האש לעלות למעלה כו' (וכ"ז הוא בהאור מפני שאופן מציאותו ממקורו הוא בבחי' קירוב למקורו כו'), רק כשיש דבר הנאחז אז הוא יורד למטה ונעשה ע"י הדבר הנאחז בבחי' מציאות להיות אור המאיר כו'. וזהו השאלה מהיכן נבראת האורה להיות בבחי' אור המאיר שהרי אינו בבחי' מציאות אור והוא בבחי' עלי' ודבקות במקורו כו', עז"א נתעטף הקב"ה בשלמה זהו בחי' המח' דאנא אמלוך כו', וכמו שמלה לך קצין תהי' לנו שהשמלה הו"ע המלוכה כו', וגם ידוע דהמל' נק' כבוד וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו כו', וכבוד הוא לבוש וכמו ר"י קארי למאני מכבדותא, והיינו דבחי' מל' היא בחי' לבוש וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו', ובבחי' לבוש זה דאנא אמלוך נאחז האור להיות בבחי' ירידה והמשכה ונעשה בבחי' מציאות אור להאיר כו' (ומ"ש והבהיק זיו הדרו י"ל</p> <p class=bodytext>שכולל ב' המדרי' הא' בחי' גילוי הארה דמל' דא"ס שבא בבחי' סובב ומקיף והו"ע את השוה"א אני מלא כו', שג"ז שייך דוקא אחרי שנאחז בבחי' הלבוש מל' כו', והב' הוא בחי' אור הקו בחי' או"פ שזהו דוקא ע"י הלבוש דמל' שנעשה האור באופן כזה שע"י הצמצום יהי' בבחי' גילוי להאיר את העולמות כו', וזהו דאי' במד"ר ר"פ בהעלותך ומתוך החשך הוצאתי אורה כו', דבחי' הלבוש הוא בחי' חשך והעלם כמו הדבר הנאחז שאינו אור כו', ועי"ז נמשך בחי' האור והגילוי כו') וכמ"ש כ"ז במ"א באורך. ונמצא דבחי' מל' ה"ז כמו הכלים כו', ולפי משנת"ל פ' שפ"ו ושפ"ז יש יתרון מעלה בבחי' הכלים שהן בבחי' דבקות בהאור כו', ויש בהן טבע הדבקות דעלול בעילתו כו', דמשו"ז גם מבחי' הכלים לא הי' בחי' הגילוי וההמשכה כו', אך כבר נת"ל פ' רפ"ט דבכלים יש ב' מדרי' בחי' פנימי' הכלים שזהו בחי' בצלמנו היינו בחי' הצורה שנחקקה בהעצם שמיוחדת עם האור כו', ובחי' חיצוני' הכלי שהוא כדבר נבדל מן האור והיא המקבלת את האור להיות בבחי' יש ומציאות ולהיות בבחי' ירידה והמשכה כו' (וגם פנימי' הכלי מגביל את האור שז"ע הציור והתמונה כו', אבל אין זה בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תת</div></p> <p class=bodytext>הגבלה להיות הגילוי בבי"ע כ"א לתאר את העצם כו', וגם ע"י בחי' פנימי' הכלי הוא ירידת והמשכת האור אך הוא לעצמה של הכלי לא חוץ ממנה כו', וחיצוניות הכלי ענינה הוא לפעול שהוא בחי' הגילוי והירידה לצורך בי"ע כו' וכמשנת"ל פ' רפ"ה, וגם נת"ל פ' קמ"ה ואילך ההפרש בין עו"ע לצורך אצי' ולצורך בי"ע כו'), ונמצא דמה שהכלים הם בבחי' עלי' ודבקות זהו בחי' פנימי' הכלים כו'. אמנם בבחי' מל' יש ג"כ ב' מדרי' דבחי' המל' שבכל ספי' ה"ז בכלל האור עדיין והוא בחי' כח הגילוי לבד כו', וכמ"ש במ"א על מארז"ל עד שלא נבה"ע הי' מים במים דמ"ת דמל' היו כלולים במ"ע דח"ע כו', והוא יו"ד דש' הוי' שהמילוי שלו הוא ו"ד שעולה מספרם יו"ד והוא היו"ד דש' אד' והיינו בחי' כח הדבור כמו שהוא בהעלם עדיין בחכ' (דאבא יסד ברתא כו'), ועמ"ש בתו"א בסוף הבי' דמים רבים שבפ' נח בענין שידובר בה שהדבור אינו בפ"ע רק בה שאינו נמשך למטה כו', ועמ"ש בפרד"ס שער ט' פ"ג בענין שבס"י נז' רק ג' יסודות אמ"ר ואינו נזכר יסוד העפר והוא להיותו כלול ביסוד המים וכמו</p> <p class=bodytext>העפרורית שבמים שאינו ניכר כלל בפ"ע כו', ועד"ז הוא בחי' המל' שבכל ספי' שהיא רק כח הגילוי ואינה עדיין מדרי' בפ"ע כו', או שהמל' שבכל ספי' הוא הגילוי רק באצי' כו'. וי"ל דע"י המל' הוא גילוי האור בפנימי' הכלי כו', והיינו דהתחברות האור עם הכלי הוא ע"י בחי' המל' שבכל ספי' כו', וכמ"ש במ"א שהשם הוא שמחבר האור עם הכלי י"ל דהיינו בחי' המל' שבכל ספי' כו' (ומ"מ יש יתרון מעלה בכלים דבחי' המל' הרי ענינה הוא להיות הגילוי אל הספי' אחרת או אל הכלים כו', אבל פנימי' הכלי ענינה הוא רק לקבל לעצמן והגילוי הוא רק לתאר את העצם כו'). אך מבחי' המל' שבכל ספי' נבנית בחי' המל' בבחי' פרצוף בפ"ע והו"ע בחי' דבור העליון כו', וכמו הדבור עד"מ באדם ה"ה לבוש הנבדל והנפרד ואינו דומה להחסד שבלב שגם כמו שבא בדבר פרט ה"ה מיוחד בלב ואינו יוצא לחוץ, אבל כמו שבא בדבור הרי יוצא ומתגלה לחוץ אל הזולת כו', וכמו"כ בחי' הדבור שבמל' הוא בחי' הארה נבדלת שאפשר להיות בגילוי לבי"ע כו', וה"ז למטה במדרי' מהכלים דז"א שהן בבחי' דבקות בהאור ובכלל</p> <p class=bodytext>בחי' רוח האדם דמ"ה העולה למעלה כו', ובחי' המל' הוא בחי' רוח הבהמה היורדת להיותה בבחי' הארה נבדלת כו', אמנם ע"י המל' דוקא יכול להיות ההמשכה בבי"ע כו', וז"ע בנין המל' שנעשה מהמל' שבט"ס דבחי' מל' שבחכ' כשנעשית מקור להשפיע לחכ' דברי' נק' חכ' שבמל' והיא בחי' ח"ת חכמת שלמה כו' כמ"ש בזח"ג דקע"ו ע"ב, וכן מל' שבחסד כשנעשית מקור להשפיע בבי"ע זהו שנמשכה בפרצוף המל' ונק' חסד שבמל' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ולפ"ז בחי' מל' היא כמו הכלים שהן ישות האור, וזהו שאמרז"ל מהיכן האורה נבראת להיות בבחי' ירידה ובבחי' מציאות, מלמד שנתעטף בשלמה בחי' לבוש מל', ומשנת"ל שהכלים הן בבחי' דביקות זהו בבחי' פנימיות הכלים שהן רק מתארים את האור וירידת האור לעצמן, אך במל' ג"כ ב' מדרי' בחי' המל' שבכל ספי' הוא בכלל האור ורק כח הגילוי, וי"ל שהוא הגילוי בהשתל' הספי' עצמן, או שזהו בחי' שם שמחבר האור עם הכלי (ויש יתרון בפנימיות הכלי שהיא רק לעצמה, ובחי' מל' הוא חוץ לעצמו), ובחי' פרצוף המל' הוא להיות הגילוי לבי"ע.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>שצ)</span> וזהו אנכי שלומי אמוני ישראל דבחי' מל' איהי עשיראה דכולהו ומשלמת כולהו שע"י הוא ההשפעה וההמשכה בבי"ע ובזה היא משלמת לבחי' ישראל דלעילא בחי' ז"א, דמבחי' ז"א א"א להיות עדיין ההמשכה בבי"ע כ"א ע"י המל' דוקא, ובזה נשלם תכלית הכוונה העליונה באצי' בחי' ז"א שזהו בכדי שיהי' הגילוי בעולמות כו' וכמשנת"ל פ' שנ"ג ושנ"ד, ולולא בחי' המל' הרי מבחי' ז"א עצמו לא הי' ההשפעה למטה רק ע"י המל' דוקא נשלם הכוונה העליונה ועש"ז נק' שלומי אמוני ישראל כו'. וענין או' אנכי שלומי אמוני ישראל הוא דשרש כח זה דבחי' המל' להיות גילוי המדות נמשך מבחי' עליונה יותר מבחי' המדות ומכל הע"ס בכלל כו', וכידוע דשרש הדבור הוא מבחי' מדבר שזהו בחי' הכתר כו', וזהו אנכי שלומי כו' דבכדי להיות שלמות זו הוא מבחי' אנכי דוקא כו', וכמ"ש מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי הוי', פי' לאדם בקמ"ץ הוא האדם הידוע בחי' כמראה אדם דאצי' כו', ובכדי להיות פה לאדם בחי' הדבור להיות בבחי' השפעה וגילוי כו', זהו דוקא מבחי' אנכי הוי' דהוי' בחכ' ומבחי'</p> <p class=bodytext>אנכי בחי' כ"ע שלמע' מהחכ' משם דוקא נמשך להיות בחי' פה לאדם כו', וכמו משה שהי' כבד פה וכבד לשון להיותו מבחי' מ"ה בבחי' ביטול בתכלית ע"כ לא הי' יכול להיות בבחי' השפעה וגילוי שהוא בחי' יש כו', וכתי' אלה הדברים אשר דבר משה ואי' במד"ר מאין לו דבור למשה ממ"ת דבמ"ת שנא' אנכי ה' עי"ז דוקא הי' לו דבור למשה כו'. וזהו שא' דהע"ה ארוממך ה' כי דליתני פי' דליתני הוא ל' דלת ופתח שהמל' היא בחי' דלת ופתח שע"י היא ההמשכה מאצי' לבי"ע (וכן ההעלאה מבי"ע לאצי' וכמ"ש זה השער לה' דא תרעא כו'), גם דלתני הוא ל' דלי' כמו דלה דלה לנו ל' שאיבה כו', דהנה נת"ל פ' שפ"ט דכח הדבור הוא בבחי' החכ' שז"ע עד שלא נבה"ע הי' מים במים כו', ואז בחי' הדבור הוא בבחי' ביטול שאינו בבחי' מהות בפ"ע כו', וזה שדוד הי' בר נפלי היינו כמו שהדבור כלול בח"ע שאינו בבחי' מהות בפ"ע כו', והדלי' הוא התגלות הדבור שנעשה בחי' מהות בפ"ע והוא השאיבה מבחי' החכ' (וכמו"כ ההמשכה מבחי' כח הגילוי שבכל ספי' או מבחי' הגילוי רק באצי' להיות הגילוי בבי"ע שזהו דוקא</p> <p class=bodytext>כאשר המל' היא בבחי' פרצוף כו') להיות בבחי' מהות בפ"ע כו', ועז"א ארוממך הוי' שזהו דוקא כאשר בבחי' הוי' דחכ' נמשך תוס' אור מבחי' הרוממות דכתר כו' אז דוקא נמשך גילוי בחי' הדבור כו', וכמו עד"מ חכם גדול שטבע החכם הוא להעלים שכליו והשגותיו שלא לגלות לזולתו (וכמ"ש במ"א דענין ההשפעה הוא דוקא מבחי' מוחין דקטנות וכמו הקטן שאינו יכול לעצור בעצמו דבר כו', אבל מוחין דגדלות טבעו אדרבה להעלים דבר כו'), אבל כאשר ישיג שכלי' הרבה מאד ונביעות חדשות רבות שנובעים לו ממקור השכל, הנה ע"י ריבוי נביעות השכלים לא יוכל להסתיר ולהעלים הכל בעצמו ומוכרח לגלות מזה דבר מה לזולתו כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא בבחי' החכ' כאשר נמשך תוס' אור מבחי' הכתר שז"ע ארוממך הוי' כו' עי"ז הוא הדלי' והשאיבה מבחי' החכ' להיות גילוי הדבור כו', וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כ"א בזאת כו' זאת הוא בחי' ח"ת בחי' הדבור בזה דוקא יתהלל כו', דשרש המשכה זו היא למעלה מבחי' החכ' כו', והיינו שבאמת המל' שרשה למעלה מבחי' החכ' היינו מבחי' הכתר כו', וע"כ בכדי שיהי' גילוי המל' זהו ע"י ההמשכה מבחי' הכתר דוקא כו', ולכן המל' דוקא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתב</div></p> <p class=bodytext>משלמת מפני ששרשה למעלה מכל הט"ס כו', וזהו אנכי שלומי אמוני ישראל דבחי' המל' שרשה מבחי' אנכי והיא דוקא משלמת בחי' ישראל דלעילא דבה וע"י נשלם אמיתי' הכוונה העליונה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש ויגש אליו יהודה, דהנה ידוע דיוסף ובנימין הם בחי' צ"ע וצ"ת, יוסף הוא בחי' צ"ע שהוא בחי' ההשפעה וההמשכה וכמ"ש ויוסף הוא המשביר כו', ובנימין בחי' צ"ת שהוא בחי' העלאה והתקשרות המקבל בהמשפיע כו', וזהו שרצה יוסף שיהי' בנימין אצלו כי בכדי שתהי' ההמשכה הרי צ"ל לזה העלאת מ"ן כו', וזהו שרצה להיות בנימין לו לעבד היינו להעלות מ"ן כו', ויהודה טען ישב עבדך תחת הנער עבד כו'. והענין הוא דהנה יהודה ובנימין שניהם בבחי' מל' בנימין הוא בחי' רוחא דשביק בגווה ויהודה הוא עצם המל', והרי בחי' מל' היא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, וא"כ הרי יכול להיות ההעלאת מ"ן גם על ידו, ועוד יש בו יתרון גדול שההמשכה והגילוי בבי"ע הוא ע"י המל' דוקא, וזה הי' טענת יהודה הן אמת שצ"ל העלאה מלמטלמ"ע ה"ז ע"י המל', אמנם תכלית הכוונה הוא להיות ההמשכה וזהו דוקא ע"י המל' כו'. וזהו ויגש אליו יהודה אין הגשה אלא תפלה והוא העלאה מלמטלמ"ע, בי אדוני הן י"ב ברכות האמצעיות דשמו"ע שהן בחי' המשכות וגילוי אלקות כו', וזהו בי אדוני</p> <p class=bodytext>שזהו בי דוקא בחי' המל' כו', ומש"א בזהר שהו"ע סמיכת גאולה לתפלה, הענין הוא דבכדי שתהי' ההעלאה הרי ע"ז גופא צ"ל המשכה מלמעלה, וכמו לכה דודי לקראת כלה דבכדי שיהי' עליית המל' צ"ל המשכה ע"ז מבחי' ז"א כו', וז"ע גביע הכסף שהטמין יוסף באמתחת בנימין דכסף הוא בחי' אהבה מל' נכסוף נכספתי כו', והמשיך יוסף גילוי מלמעלה להיות האהבה והרצון כו', ולשיטתו הטמין את הגביע באמתחת בנימין בחי' צ"ת כו', ועי"ז נעשה ההעלאה דבחי' מל' (כי ע"י הרוחא דשביק בגווה מתעוררת המל' להעלאות מ"ן וכמ"ש בכתהאריז"ל). וזהו שייכות סמיכת גאולה לתפלה להגשת יהודה ליוסף, דע"י ההמשכה מבחי' יוסף לעורר ההעלאת מ"ן שז"ע סמיכת גאולה לתפלה נעשה הגשת יהודה ליוסף כו'. וזהו ויגש אליו יהודה דכללות בקשתו הי' שיהי' הוא עבד שע"י דוקא נשלם הכוונה העליונה כו', וזהו שלעתיד יהי' יהודה גבוה במדרי' מיוסף וכמ"ש ודוד עבדי נשיא עליהם, ועכשיו מקבל מיוסף אבל הכוונה נשלמה ע"י דוקא, וזהו ויגש אליו יהודה בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, ויאמר בי אדוני שע"י הוא ההמשכה והגילוי בבי"ע שזהו תכלית הכוונה העליונה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו אנכי שלומי אמוני ישראל דבחי' משלמת להיות בחינת הגילוי, ושרש ההמשכה הוא מבחי' אנכי, דבור שרשו מבחי' מדבר כתר, וזהו ארוממך ה' כי דלתני, שמהמשכת הרוממות הוא שיהי' דלי' והתגלות ח"ת מח"ע, ושיהי' בחי' דלת בחי' גילוי, וכמו השפעת החכ' מפני תוקף הנביעה. ובהנ"ל יובן מ"ש ויגש איליו יהודה בחי' מל' שעל ידו יהי' הגילוי דבחי' יוסף צ"ע.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>