המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ שמות, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/21/index.htm">בס"ד. ש"פ שמות, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ שמות, העת"ר</h3><div class=pageno>תתיב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואלה</span> שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, וצ"ל והלא כבר נא' בפ' ויגש אלה שמות בנ"י הבאים מצרימה יעקב ובניו, ולמה כפל להודיע עוד הפעם בואם למצרים. גם צ"ל השינוי דמהתם להכא דשם נא' אלה שמות בנ"י כו' יעקב ובניו משמע דיעקב הוא ג"כ בכלל בני ישראל, וכאן אומר את יעקב שאינו בכלל בנ"י, וצ"ל עצם הענין איך יעקב בכלל בנ"י והלא יעקב הוא ישראל וכמ"ש לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל כו', וגם מה"ע דשם הוא בכלל בנ"י וכאן אינו בכלל בנ"י כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דענין התפלה הוא להיות התחברות הנשמה שבגוף עם שרש ומקור הנשמה, דקודם התפלה נשמה באפו וקאי על הנשמה שבגוף שאינה בהתגלות וממילא לא יש התגלות שרש הנשמה, וע"י התפלה מתגלה הנשמה שבגוף ומגיעים לשרש ומקור הנשמה ונעשה ההתחברות כו'. ונת' דענין ההתחברות אינה רק בבחי' עלי' והתכללות הכחות בשרש הנשמה שזהו העבודה דרעו"ד כ"א שיהי' גילוי שרש הנשמה בנשמה שבגוף, והיינו שהכחות פנימים יהי' בהם התחדשות מצד גילוי שרש הנשמה בהם, והו"ע שהמקיף נותן כח בפנימי דהיינו שהשכלת השכל הוא באופן נעלה ביותר ע"י גילוי העצמי כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>שצד)</span> והנה להבין זה בעבודה הענין הוא דהנה כל נשמה היא כלולה מבחי' נרנח"י, וכן הוא סדר עבודתה תחלה בבחי' נפש ואח"כ בבחי' רוח כו', הן בעבודה הכללית (בימי שנותינו בהם כו') דהתחלת העבודה (גם מצד הנשמה) צ"ל תחלה בבחי' נפש כו', וכן בעבודה הפרטי' בכל יום בעבודה דתפלה תחלה היא בבחי' נפש ואח"כ בבחי' רוח כו', וידוע דבחי' נפש זהו הביטול</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתיג</div></p> <p class=bodytext>דהודאה, דביטול זה יש בכאו"א אפי' במי שהוא רחוק מה' שאינו מעובדי ה' בהשגה והתבוננות אלקי ובהתעוררות אהוי"ר שאין בו גילוי אור בנפשו כו', מ"מ יש בו בחי' זו שמודה על האמת וכמו שאנו אומרים מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלקינו כו', ויש בזה כמה חילוקי מדרי' יש שמודה ואין בו הרגש הביטול בזה וכמו גנבא אפום מחתרתא כו', שהגם שמאמין באלקו' ושהוא משגיח כו' ה"ה עושה היפך רצונו לגמרי כו', ויש שההודאה היא אצלו בבחי' הרגש שמתבטל בהודאה זו (עד שפועל גם על הטבעי' שלו שכופה א"ע בענינים הטבעי' שלו ע"י הרגש ההודאה שאתה הוא ה' אלקינו שזהו כללות ההרגש דאלקות ושיש לו מרא ורבון כו', דמשו"ז ה"ה כופה את הטבעי' שלו כו', ועם היות שזהו רק כפי' בפועל (היינו רק בכח ועוז בדרך הכרח כו'), מ"מ ע"י הביטול דהודאה הכפי' היא בנקל יותר שאינו כבד לו כ"כ לכוף א"ע ואינו בהכרח כ"כ כו'). וכללות ענין ההודאה הוא בהכרח שיהי' בכאו"א ומאן דלא כרע במודים לא יקום לתחה"מ שכשאין בו גם בחי' הודאה אין בו שום טוב כלל כו', ולפעמים אמרו שדרתו נעשה</p> <p class=bodytext>נחש היינו כמו נחה"ק כו', אמנם בכל א' גם בנשמות הגבוהות ההתחלה היא בבחי' הודאה (היינו בעבודתו בתפלה בכל יום) דמיד בקומו משנתו אומר מודה אני כו', וזה גופא יכול להיות בבחי' התגלות גדולה בנפש ובבחי' ביטול ממש ומ"מ ה"ז בבחי' הודאה כו', היינו שאין בזה עדיין השגה אלקית רק בבחי' הודאה לבד כו'. ואח"כ הוא בחי' רוח והוא בפסוד"ז בחי' התפעלות המדות שבלב כו', ובכדי שיהי' התפעלות המדות ה"ז ע"י התבוננות דוקא (דהתפעלות המדות בלא התבוננות ה"ז דמיון שוא), אך ההתבוננות הוא מבחי' השכל השייך אל המדות כו', והן בחי' חיצוני' המוחין דהיינו המוחין כמו שהן בבחי' עילה אל המדות והוא שנולד מזה התפעלות הלב כו', ועם היות שגם במוחו מתפעל בהענין המושג מ"מ העיקר הוא שנולד מזה התפעלות המדות שבלב כו', דבד"כ הוא ההתבוננות בההארה האלקי' שבבחי' התלבשות בעולמות וכמו בענין התהוות יש מאין ואיך שואתה מחי' את כולם כו', דבזה יש השגות גדולות מאד תחלה בהכרחות הענין דהתהוות היש הוא מאין דאין דבר עושה א"ע כו', דכאשר אנו רואין מציאות יש</p> <p class=bodytext>ומוגבל בהכרח שהוא נתהווה, דמה שמציאותו הוא מעצמותו אינו בבחי' מציאות דבר ואינו מוגבל (דמה שהוא מציאות איך ימציא א"ע וא"כ הנמצא מעצמו אינו בבחי' מציאות כו') ומי יגביל אותו כו', וא"כ כאשר הוא מציאות יש ומוגבל בהכרח שנתהווה כו', וגם שהרי מציאותו הוא מהרכבה וא"כ א"א להיות התהוותו מעצמו, ואנו רואין שהוא נפסד וא"כ בהכרח שהוא הווה כו', וג"ז מוכרח דהתהוות היש הוא מאין, שהרי א"א להיות יש מיש אלא א"כ שיהי' אין באמצע, וכמו שא"א להיות צמיחת התבואה מהגרעין רק כאשר נרקב הגרעין, כי א"א להיות מיש א' עוד יש, ועיקר ההכרח הוא מזה שא"א להיות יש מיש עד אין שיעור (שה"ה מוגבל) ובהכרח שיהי' לו התחלה, והיינו שהתהוותו הוא מאין שאינו בבחי' יש כלל כו', וזהו שהתהוות הגשמי מן הרוחני הוא בדרך יש מאין דוקא, דההתבוננות והעמקת הדעת בזה איך שאין אלקי מהווה את היש ועומד בו תמיד להוותו וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים והמחדש בטובו בכל יום כו', ה"ז עושה התפעלות גדולה בנפש וכללות קירוב נפשו לאלקו' כו', וזה כלל גדול בהתבוננות שיהי' ההרגש האלקי בכל ענין שמתבונן כו', דבשעה שעוסק בלימוד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתיד</div></p> <p class=bodytext>והשגת הענין הרי אז הוא רק ההשגה לבד לידע ולהשיג את הדבר, אבל כאשר מתבונן בזה עם היות שזהו ג"כ בהשגה דוקא צ"ל בזה ההרגש האלקי, והיינו שכללות התעסקות שלו הוא בענין אלקי, וזהו שההרגש אלקי מקיף אותו בכללות בעת ההתבוננות כו', ובפרטיות הוא הרגש הענין האלקי שמתבונן בו וכמו בהאור האלקי המהווה מאין ליש כו', שהרי יש כמה מדרי' באלקות ויש מדרי' שאינם בבחי' מקור ליש וההארה האלקי' היא בבחי' מקור ליש כו', וע"כ מוכרח בהתבוננות שיהי' העמקת הדעת והוא להעמיק בכל ענין לידע איך ומה הוא, שזהו כמו הסתכלות בעצם הענין איך הוא שעי"ז דוקא הוא קליטת הענין במוחו שנרגש הענין במוחו ונרגש בחי' הפנימי' שבהענין והוא האלקות שבההשגה כו' (והו"ע חוש החסידות שבהשגה המבו' בקונט' ההתפעלות), דההתבוננות והעמקת הדעת בענין הנ"ל ה"ז עושה התפעלות בנפש וקירוב נפשו לאלקו' כו', ובד"כ ה"ז מקרב את הדברים הגשמי' לאלקות, דע"י אמיתי' ההשגה וההתבוננות הזאת איך שהדבר הגשמי אינו דבר בפ"ע כ"א הוא התהוות מאין האלקי המהווה אותו כו', הנה הגשמי</p> <p class=bodytext>גופו אינו נתפס אצלו בגשם כ"כ כי רואה בו ענין אלקי כו', ומכ"ש שאין אצלו בחי' החומריות בענינים הגשמי' כו', וזהו ההתבוננות בכללות ענין ההתהוות יש מאין כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובה"ע בעבודה דנה"א, הנה התחלת העבודה בכאו"א הוא בחי' נפש, הודאה, שיש בכאו"א מישראל, ויש שהוא בבחי' ריחוק וכמו גנבא אפום מחתרתא, ויש שמשו"ז יהי' כפיית הטבעית, ויש שהוא בהתגלות גדולה, ואח"כ רוח, התפעלות המדות ע"י התבוננות, אך בחי' המוחין השייכים למדות, והוא בפסוד"ז בהתהוות יש מאין, דכל מציאות בהכרח שיש ממציא (ושמציאותו מעצמותו אינו בבחי' מציאות), וגם שהוא מורכב, ונפסד, ומוכרח שההתהוות היא מאין, כי א"א להיות יש מיש, וא"א שיהי' עד א"ס לו, ובכ"ז יהי' הרגש האלקי שזהו ע"י הדעת, עד שיורגש בפנימיות ומתפעל על אלקות, גם שזה מקרוב דברים הגשמיים, ולא יהי' הגשמי וכ"ש החומרי תפ"מ אצלו.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שצה)</span> ואח"כ צריכים להתבונן באופן ההתהוות והיינו שזהו מהארה אלקי' שירדה ממדרי' למדרי' בריבוי השתל' עד שיהי' בערך להיות מקור ליש כו', דבפרטי ההתבוננות בזה צריך להתבונן בהשתל' המדרי' דע"ס דאצי' בחי' חב"ד וחג"ת כו', איך שמזה א"א להיות עדיין התהוות העולמות, דעם היות שזהו ג"כ ירידה מאוא"ס המאציל ב"ה דזהו כללות ענין האצי' שנא' ע"ז וירדתי ואצלתי כו' וכמשנת"ל פ' שפ"ה, מ"מ ה"ז עדיין בחי' גילוי אור בבחי' קירוב כו' (והיינו שהן מקבלים מאוא"ס ב"ה בבחי' קירוב בבחי' גילוי ההעלם כו', וכן ההשפעה שלהם הוא בבחי' קירוב כו'), ומה שמקבלים בבחי' קירוב ה"ז בב' ענינים, הא' שאצילות שלהם הוא בבחי' קירוב בדרך עו"ע דהיינו גילוי ההעלם כו', והב' דהמשכת אוא"ס בהם הוא בבחי' קירוב וגילוי כו', וכדאי' בע"ח דאוא"ס מאיר בכו"ח בקירוב מקום ובבינה בבחי' ריחוק מקום ובז"א דרך חלון כו', כ"ז הוא בבחי' קירוב דהיינו שהאור מאיר בהם בגילוי כו' (וכן ההשפעה מהם הוא בבחי' קירוב בבחי' גילוי אור כו'), רק כאשר נשתלשל ממדרי' למדרי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתטו</div></p> <p class=bodytext>עד שנאצלה בחי' המל' שהיא בבחי' ריחוק (הן בקבלתה והן בהשפעתה כו', שהרי אצי' המל' אינו בדרך עו"ע כ"א בבחי' נבדל כו' וכמשנת"ל פ' שפ"ח, וכן קבלתה מאוא"ס אינו בבחי' קירוב כו', והגם דאי' בע"ח דבמל' ההמשכה היא בדרך נקב שזהו בחי' מיעוט לבד כנודע, הנה להיות שהמל' אצילותה הוא בבחי' ריחוק גם האור הנמשך אינו בבחי' גילוי ממש כו'. וזהו ההפרש בין בחי' מל' למדרי' העליונות וכמו בחי' בינה דהמשכת האור בבינה הוא בריחוק מקום, מ"מ ה"ז בבחי' קירוב דהיינו דהאור המאיר בה הוא בבחי' גילוי בה כו', וכמו"כ הוא בז"א כו', והיינו דלהיות עצם האצילות שלהם בבחי' קירוב ע"כ האור בהם בבחי' גילוי כו', משא"כ בבחי' מל' שהאצילות שלה היא בבחי' ריחוק ע"כ גם המשכת האור במל' אינו בבחי' גילוי ממש כ"א שמתעלם בה כו', וכן השפעתה הוא בבחי' ריחוק כו'), דמזה יכול להיות ההתהוות כו' (דההתבוננות פרטי' בזה הנוגע בענין ההתבוננות בהתהוות העולמות הוא בענין ההשתל' ממדרי' עד שיהי' התהוות המל' שצ"ל דוקא ע"י הקדמת בחי' חו"ב וז"א כו', וכמו עד"מ דבור</p> <p class=bodytext>האדם שהוא ההתגלות אל הזולת מפני שהאותיות מורגשים והאור מצומצם כו', הרי בכדי שיהי' התגלות הדבור ויהי' האור המתלבש בדבור צ"ל סדר ההשתל' דשכל ומדות, שהרי התגלות הרצון א"א לבא בדבור (ובא בקול פשוט דוקא) רק כשבא בשכל ודוקא בשכל פרטי היינו כשהשכל בא בפרטי' כו' ואח"כ במדות, וכידוע דלצורך הדבור צ"ל מדות והוא שירצה בהענין וירצה לדבר כו', ואז בא התגלות הדבור כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה דבכדי שיהי' בחי' המל' צ"ל תחלה השתל' בחי' חו"ב כו', ובעצם בחי' המל' שהיא בחי' התנשאות דהיינו הארה נבדלת כו', ובבנין המל' שהיא מהמלכיות שבט"ס כו' כמשנת"ל ד"ה הנ"ל). אמנם ג"ז צריכים להבין איך שבמל' דוקא יש כח עליון יותר מבחי' עצמות וע"כ בחי' המל' מהווה מאין ליש כו', דשרש המל' הוא בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה ונמשך כח הא"ס במל' וע"כ בחי' המל' דוקא מהווה מאין ליש כו', וכח הא"ס שבמל' הוא ג"כ שנמשך ממדרי' למדרי' עד שיהי' בקירוב אל היש (והוא שהיש יתפוס מקום והו"ע הרצון בהתהוות מציאות היש ממש כו', וי"ל בזה דגם בחי' הרצון שלמעלה</p> <p class=bodytext>מאצי' והיינו בחי' כ"ע הוא ג"כ הרצון בהתהוות היש, אך לגבי מדרי' זו בחי' יש נאצל ה"ז ג"כ בחי' יש לא דוקא יש נברא כו', אך בבחי' רצון זה היש הנברא אינו תופס מקום שם רק לבחי' יש נאצל יש שם תפיסת מקום להיות הרצון ביש נאצל, אבל יש נברא אינו תופס מקום להיות בו הרצון כו', והיינו לפי שזהו רצון גלוי ע"כ יש בו חילוקי מדרי', דהנה בהרצון הנעלם שלמעלה מהרצון הנ"ל וכמו בחי' הרצון ומחה"ק דא"ק כו' שם הכל שוין יש הנאצל ויש הנברא כו', והרצון הוא על הכל ומשו"ז נתהווה שם הכל, והכל בהשוואה כו', אבל בבחי' כתר דאצי' להיותו רצון פרטי יש בזה חילוק דהיש נאצל תופס מקום ויש הנברא אינו תופס מקום כו', ובכדי שיהי' הרצון בבחי' יש נברא זהו מבחי' המל' דוקא שזהו ג"כ ע"י ירידת הרצון ממדרי' למדרי' עד שיהי' בבחי' רצון ביש נברא כו', וגם זאת שיהי' בחי' אור כזה שיוכל להיות ממנו התהוות היש כו' כנ"ל והיינו בחי' הארה מצומצמת ונבדלת כו'). אך יש בזה דוקא כח א"ס עליון יותר שיהי' מזה התהוות היש בבחי' התחדשות דבר כו', שהרי עיקר ההתחדשות הוא בהתהוות היש דוקא, וכמשנת"ל באורך, ויש בזה כח א"ס</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתטז</div></p> <p class=bodytext>עליון יותר כו' (וזהו סבת בחי' הקירוב דבחי' מל' ובחי' הריחוק וההתנשאות כו', ופי' הקירוב דמל' אין הכוונה בחי' השפעה בקירוב דמל', כ"א הקירוב מה שהיש תופס מקום להיות בו רצון כו', והרי המל' הוא בבחי' הרוממות וההתנשאות ואיך תופס מקום היש כו', וזהו מפני שכח הא"ס שבמל' בא ממדרי' למדרי' עד שיהי' בבחי' קירוב כו', וע"כ מצד הא"ס שבמל' ה"ה בבחי' רוממות ומצד הירידה וההמשכה ממדרי' למדרי' ה"ה בבחי' קירוב כו', וכמו המלך שהוא בקירוב אל העם שהן תופסים מקום להיות מלך עליהם ומ"מ הוא בבחי' התנשאות עליהם כו').</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויתבונן שההתהוות היא מבחי' מל' דוקא, דע"ס להיות שאצילותם וגילוי האוא"ס בהם הוא בבחי' קירוב, וגם השפעתם בבחי' קירוב, א"א להיות מהם התהוות, רק מבחי' מל' שאצילותה והשפעתה בבחי' ריחוק, וגם המשכת האוא"ס שמאיר בה דרך נקב מתעלם בה, אך צ"ל תחלה השתל' הע"ס חו"ב ומדות שיהי' בחי' המל', ושיש במל' כח עליון והוא הרצון דא"ס להוות, ובהרצון בעצם אינו תופ"מ היש הנברא (כ"א יש הנאצל תפ"מ), ורק ע"י השתל' הע"ס שבא בבחי' מל' תפ"מ התהוות היש לרצות בזה (וזהו דמצד ירידת ההשתל' המל' היא בבחי' קירוב שהיש תפ"מ, ומצד הא"ס בעצם מל' היא בבחי' התנשאות).</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שצו)</span> ויתבונן עוד באופן ההתהוות דבכדי שיהי' מציאות יש ממש צ"ל בחי' קירוב אל היש עוד יותר מבחי' הרצון הנ"ל והו"ע התלבשות כח הפועל בנפעל, והוא שמתלבשים כבי' (בל"א מיא טוט זעך אן אין דעם) לפעול ההתהוות כו', שזהו קירוב יותר אל היש מן הרצון שזהו רק מה שרוצים בהדבר, אבל כשמתלבשים בזה ה"ז בקירוב הרבה יותר כו', והוא שלצורך התהוות היש היינו בכדי שיהי' מציאות יש ממש זהו ע"י ההתלבשות שמתלבשים בזה, דבכדי שיהי' בחי' יש שזהו בבחי' אין ערוך לגבי המהווה דהיינו מהות אחר כו' זהו דוקא ע"י שמתלבשים בזה לפעול ולהוות כו', כי איך יהי' התהוות מהות אחר שלא בדרך התלבשות לפעול אותו המהות (אם לא שהוא בדרך סבה לבד, שזהו במדרי' עליונות וכמו כל אשר חפץ ה' עשה כו', אבל בבחי' מל' שהיא בבחי' קירוב אל היש והיינו הרצון בהתהוות היש כנ"ל, אין זה רק בדרך סבה כו'), וההתהוות שבדרך ממילא אין זה בבחי' יש ממש כו', וכידוע בענין ברא ונבראו, דונבראו הוא שנתהווה בדרך ממילא אין זה בבחי' יש ממש כו', דבנבראים גופא גבי צבא</p> <p class=bodytext>מעלה כתי' כי הוא צוה ונבראו כו' וכתי' ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור והיינו שהן כפי רצון המהווה בהם ואין בהם צד פירוד כו', לפי שאינן בבחי' יש ממש כו', ובכדי שיהי' בבחי' יש ודבר נפרד זהו ע"י התלבשות דוקא כו', והיינו שהכח האלקי המהווה את היש הוא בבחי' התלבשות כבי' (אן גיטאן) בהתהוות זאת כו'. ומ"מ הוא בבחי' הבדלה ממנו בבחי' הסתר והעלם הבורא מהנברא כו', וצ"ל דענין זה שהבורא מתעלם מהנברא אין זה רק בבחי' התעלמות בבחי' לבושים המעלימים כ"א שהוא בבחי' הבדלה ממנו כו', כי בהתעלמות בלבושים יהי' באיזה לבושים שיהי' גם בבחי' מסכים ופרסאות יש בזה איזה קצת גילוי כו', ולהיות שהרוחני מובדל בערך מן הגשמי שאין ערוך ביניהם כלל הנה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתיז</div></p> <p class=bodytext>כשיהי' איזה גילוי קצת לא יהי' התהוות היש בבחי' יש ממש כו', וע"כ א"א שיהי' התהוות הגשמי מן הרוחני בבחי' התעלמות כזאת שמתעלם בלבושים (דהתעלמות כזאת שייך בבחי' החיות המתלבש בתוכם להחיותם שבאמת הוא בבחי' חיות מורגש בנבראים כו', אבל לא בההתהוות כו'), כ"א שהוא בבחי' הבדלה מהגשמי כו', וזהו שההתהוות היא בדרך אין ערוך ובבחי' התחדשות גם לגבי הכח הפועל כו' וכמשנת"ל פ' שכ"ג, ונמצא דעם היות שהוא בבחי' קירוב אל היש להוותו וכמו בראשית ברא אלקים בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל כו', ומ"מ הוא בבחי' הבדלה ממנו כו' (וה"ז ע"ד איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי' כו', דנת"ל פ' נ"ב שזהו בבחי' הרצון שפועל בכל הכחות בדרך כח עליון המכריח כל הכחות כו', והן אינן תופסים היינו שיהא הוא נתפס בהם עם היות דאיהו תופס בהם כו' מפני שהוא בדרך הבדלה כו', וכמו"כ בבחי' כח הפועל שפועל ההתהוות שזהו ג"כ בדרך ציווי והכרח כו', וכמו בכל הע"מ דכתי' ויאמר אלקים יהי אור יהי רקיע כמלך שגוזר אומר כו' (והו"ע עשי' ל' הכרח כו'), וכמ"ש כי</p> <p class=bodytext>הוא אמר ויהי הוא צוה כו', והוא אינו נתפס בזה שהוא בבחי' הבדלה כו', ומובן שאינו דומה ממש כמו בבחי' הרצון שהוא בבחי' הבדלה לגמרי ואינו בבחי' התלבשות כלל (וההתהוות מבחי' הרצון כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה הוא בדרך סבה לבד כו'), משא"כ בבחי' כח הפועל דבחי' מל' שזהו בבחי' התלבשות ולעולם ה' דברך נצב בשמים להוותו כו', ומ"מ הוא בבחי' הבדלה כו'). וזהו ההפלאה בענין ההתהוות דעם היות שהוא בדרך התלבשות בהנפעל והוא בכדי שיהי' מציאות יש, דא"א שיהי' בבחי' יש ממש כ"א ע"י התלבשות דוקא וכנ"ל בענין ברא ונבראו כו', ומ"מ הוא בבחי' הבדלה מהם שזהו ג"כ לצורך הישות של הנברא שאם הי' בבחי' התלבשות ממש לא הי' הנברא בבחי' יש כלל בו'. ועוד זאת יתבונן איך ואתה מחי' את כולם שמתלבש בכל העולמות והנבראים להחיותם כו', דבאמת כח ההתהוות ובחי' החיות הן ב' מדרי' בבחי' מל', דבחי' החיות זהו בחי' השפעה בקירוב דבחי' מל' והיינו בחי' ההארה המתצמצם להתלבש בעולמות ונבראים להיות בהם בבחי' חיות בגילוי הנרגש בהנבראים כו' (ובאור וגילוי זה שייך</p> <p class=bodytext>ענין ההתלבשות בלבושים המעלימים על האור כו', וכללות ההתעלמות פועל שיהי' רק הרגש מציאות האור ולא מהותו כו'), ובזה יש כמה חילוקי מדרי' באופן הגילוי ובאופן ההרגש האלקי בפרטי העולמות והנבראים כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויתבונן באופן ההתהוות, דהנה בעו"ע הוא בדרך ממילא, והעלול בערך העילה, וכ"ה בענין ונבראו, אבל בהתהוות היש הרי צ"ל התלבשות כח הפועל לפעול שז"ע ברא, ומ"מ הוא העלם והסתר הבורא מהנברא, והיינו שמעלים עצמו בבחי' הבדלה לא רק העלם בלבושים (והוא ע"ד דאיהו תפיס בכולהו ולית מאן דתפיס בי', אלא ששם הוא בהבדלה לגמרי וכאן מ"מ דברך נצב בשמים), והן שני הפכים, וזהו ההפלאה בענין ההתהוות, גם יתבונן בהאור וחיות פנימי שבעולמות ובאופן האור והגילוי.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שצז)</span> וכ"ז הוא בחי' חיצוני' המוחין השייך אל המדות דעם היות שזהו השגה גמורה, אמנם להיות שזהו בהאור המתלבש בעולמות הנה ע"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתיח</div></p> <p class=bodytext>אריכות ההתבוננות בזה והעמקת הדעת נעשה התפעלות המדות שבלב כו', דהנה פנימי' המוחין הוא ההשגה וההתבוננות בעצמות אוא"ס שלמעלה מהעולמות כו', וכמו בקדושת אוא"ס איך שהוא קדוש ומובדל מעולמות כו', והיא ההתבוננות דיוצ"א באמירת קדוש כו', דעם היות שזהו שירת המלאכים כמשנת"ל פ' שס"ט הנה גם בנשמות צ"ל התבוננות זו ולהתפעל בזה כו' (דלצורך הנה"ב ההתבוננות בזה הוא רק ששרשו ומקורו בטל באמירת קדוש וברוך כו' (שגם בזה צ"ל ההתבוננות בהשגת המלאכים בענין קדוש כו', אבל עיקר ההרגש בזה הוא איך ששרשו ומקורו בטל שזה פועל הטי' בנה"ב כו' כמשנת"ל פ' שצ"ב, ובנה"א הוא שמתבונן בענין זה איך שהוא קדוש ומובדל ונתפעל בבחי' רצוא בעצמות אוא"ס ב"ה, וי"ל דבכלל ההתבוננות דנשמות באמירת קדוש הוא בענין אין קדוש כהוי' כו', והיינו בהאו"פ והוא בחי' אור הקו שבא בבחי' התלבשות (והיינו בבחי' כלים דאצי' וכמו"כ גם בנבראים בהחיות דבחי' אור שהוא הארה דהארה דהארה מהקו כו' וכמ"ש במ"א בד"ה להבין ענין אוא"ס בכחך הגדול), ומ"מ ה"ה קדוש ומובדל כו'</p> <p class=bodytext>וכמ"ש מזה בלקו"ת ד"ה צאינה וראינה הא', ושם כ' שזהו ג"כ אמירת קדוש דמלאכים, וי"ל דקדוש דמלאכים הוא בהארת קדש העליון שבא בבחי' סוכ"ע, וקדוש דנשמות הוא גם בבחי' ממכ"ע כו' יעו"ש, שזהו השגה גדולה יותר והביטול בזה הוא בבחי' פנימי יותר כו', ומש"כ שם דסוכ"ע הוא עיקר החיות י"ל דעיקר השגה זו דעיקר ההתהוות והחיות הוא מאוא"ס ב"ה אע"פ שהוא קדוש ומובדל כו' היא ג"כ בנשמות כו', דבד"כ השגות אלו (היינו בשני ענינים הפכים) הוא בחוש הנשמות כו', ואפשר דהשגת המלאכים הוא בבחי' הקירוב וההבדלה בבחי' מל' שנת"ל פ' שצ"ו). ובפרט ההתבוננות בה' אחד זהו בבחי' פנימי' המוחין שלמעלה מהמדות כו', אבל ההתבוננות בההארה אלקית המתלבשת בעולמות הוא בחי' חיצוני' המוחין השייכים להמדות כו', והוא עיקר ההתבוננות בפסוד"ז שזהו בחי' רוח שבנפש דהיינו התפעלות המדות כו' (והנה לעיל פ' שצ"ב נת' דפסוד"ז הוא בבחי' חקיקה מבחוץ כו', זהו בנה"ב אבל בנה"א הוא בחי' התפעלות המדות כו', והגם שנת"ל (ד"ה קטונתי) דההתבוננות דברי' יש מאין היא רק לצורך</p> <p class=bodytext>הנה"ב, מבו' במ"א דלהיות הנשמה עוברת דרך עולם המלאכים צ"ל בה העבודה בבחי' רעש דהיינו בחי' חיצוני' המוחין וחיצוני' המדות כו', וגם בכדי לפעול בנה"ב הרי צ"ל בנה"א בחי' התגלות המדות כו', וכמ"ש במ"א דהעבודה בעצם המוחין אין זה שייך לנה"ב ובכדי שיהי' בירור ותיקון הנה"ב זהו דוקא מבחי' המדות שבהתגלות כו', רק שצ"ל בהם הביטול דמוחין בבחי' מקיף עכ"פ בכדי שלא יהי' בהם אחיזה כו' וכמ"ש במ"א). אמנם עיקר ענין חיצוני' המוחין הוא שההתבוננות באיזה ענין אלקי הוא בלבושי השגה היינו בעניני' המושגים בכחות הטבעים ומהם מושג הענין אלקי, וכמו ומבשרי אחזה מהכחות שבנפש דחו"ב ומדות שמהם יבין באלקות כו', דבאמת מה שיודע ומשיג בעצמו מציאות ומהות הכחות שלו הן הכחות הטבעי' דנה"ט והיינו בנשמות דבי"ע שנתפסים בגשם שהנה"א הוא בבחי' התלבשות ממש בנה"ט החיונית, אינו משיג הכחות דנה"א עצמן כ"א העיקר מה שמשיג הוא הכחות דנה"ט כו' (וכמ"ש בסש"ב פכ"ט דבבינונים הנפש החיונית הוא האדם כו'), ומזה יבין למעלה באלקות, ובהשגה זאת אינו תופס בעצם הענין האלקי מאחר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתיט</div></p> <p class=bodytext>שהתפיסא הוא ע"י ענינים טבעים וחומרי' הגם שמבין בזה את הענין האלקי וגם נרגש בו האלקי בזה אין זה תופס בעצם הענין רק בחיצוניותו לבד כו'. ופנימי' המוחין הוא שההשגה בהענין אלקי אינו ע"י לבושי השגה כו', כי יש בכח נפשו להשיג אלקו' שלא ע"י לבושים (והוא במי שהוא במדרי' נשמה) שתופס ומשיג עצם הענין אלקי כו', וזהו עצם בחי' המוחין שלמעלה מהמדות כו', דהנה בחי' חיצוניות המוחין להיות שאינם תופסים בעצם הענין האלקי ה"ה בד"כ בבחי' ירידה והמשכה לגבי למטה והיינו להמדרי' שלמטה מהם שהן המדות כו', אבל פנימי' המוחין שתופסים בעצם ענין האלקי אינם בבחי' ירידה (ועם היות שמוחין אלו נרגשים בלב ג"כ כנודע, אין זה בבחי' ירידה כו', והיינו שאינם בבחי' ירידה ממהותם העצמי שהרי כמו שהן במוח כן הם נרגשים בלב כו' כנודע, והעיקר כאן בענין זה הוא שמה שנרגשים בלב אין זה בחי' המשכה כ"א זהו העדר הגבלה שלהם שמאירים בכ"מ כו', דלפי שזהו בפנימיו' ועצמיות המוחין שתופס בעצם הענין האלקי אין זה בבחי' הגבלה בבחי' המוחין דוקא, ונרגש גם בלב</p> <p class=bodytext>כו'), ובעצם מהותם אדרבה הן בבחי' עלי' ודבקות למעלה ביותר (וע"ד מ"ש במ"א דג"ר דכל פרצוף הוא בחי' דבקות העלול בעילתו כו'), וע"כ הן למעלה מבחי' המדות כו', ומ"מ יש שם ג"כ מדות רק שהן באופן אחר לגמרי מהמדות דחיצוניות המוחין כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכ"ז הוא בחי' חיצוניות המוחין השייך אל המדות, דפנימיות המוחין הוא ההתבוננות בקדושת ורוממות הא"ס ולהיות מזה הרצוא בבחי' אוא"ס ב"ה, וי"ל דבכלל זה הוא ההתבוננות בענין אין קדוש כה' שזהו בהאו"פ, שהיא השגה גדולה יותר והביטול הוא בפנימיות (וגם מה שההתהוות היא מסוכ"ע עיקר השגה זו היא בנשמות), אבל התבוננות הנ"ל היא בחי' חיצוניות המוחין בכדי שיהי' התפעלות המדות דנה"א (ומפני שעוברת דרך עולם המלאכים צ"ל בה התפעלות המדות), ועיקר חיצוניות המוחין הוא שע"י לבושי השגה, שאינו תופס בעצם האלקי, ולכן הוא בבחי' ירידה אל המדות, ופנימיות המוחין הוא שלא ע"י לבושי השגה שתופס בעצם ענין האלקי (ומה שנרגש בלב אין זה ירידה ממהות עצמן ומפני שאינן מוגבלים ה"ה נרגש בלב), והן בבחי' עלי' ודביקות, ויש בזה ג"כ מדות רק שהן באו"א לגמרי.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שצח)</span> והענין הוא דהנה הן בבחי' חיצוניות המוחין והן בבחי' פנימיות המוחין (דבד"כ זהו בחי' חיצוני' הלב ופנימי' הלב) יש בזה כל סדר התפלה דפסוד"ז וברכת ק"ש וק"ש (שהן בחי' רוח ונשמה) רק שמחולקים במדריגתן כו', דהנה ידוע דג' מדרי' הנ"ל דתפלה הן בחי' רוח רעש ואש שכולם הן בבחי' המדות, ורוח הוא בפסוד"ז והן המדות שבבחי' התלהבות גדולה ע"י ההתבוננות דהתהוות יש מאין דבעצם הוא למעלה מהשגה, ומהפלאת הענין נעשה התלהבות הלב כו', דבד"כ הוא בבחי' מקיף עדיין שאין ההתפעלות בבחי' פנימי' בנפש רק בבחי' התלהבות לבד כו', וע"כ אין בזה איזה מבוקש בהתפעלות זאת רק בחי' עלי' לבד כו' (דכשם שבנה"ב הוא רק שעולה בדרגא עליונה יותר כמשנת"ל פ' שפ"ב ושצ"ב, כמו"כ בנה"א הוא רק הגבהת ורוממות הנפש שעולה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתכ</div></p> <p class=bodytext>במדרי' עליונה יותר כו'). ורעש הוא בברכת ק"ש וכמו והאופנים וחיוה"ק ברעש גדול כו', והוא מההתבוננות דקדוש כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה אני ה' אלקיכם הב', והיינו מהפלאת הענין, דהנה הרעש נעשה ע"י התחדשות דבר, דכאשר רואה אדם דבר חדש שלא שיער מעולם ה"ה מתפעל ברעש כו', דדבר שהוא מורגל בו או שהוא בערכו אינו מרעיש כלל, רק בדבר שאינו בערכו וה"ה אצלו דבר חדש לגמרי ה"ה מרעיש כו', וכמו איסתרי בלגינא שזהו מצד ההתחדשות כו', וכמו"כ הוא ברוחני' בהשגת בחי' קדוש שזהו בחי' התחדשות בנבראים שמה שהוא בבחי' חיות פנימי ובבחי' מורגש בנבראים ה"ה ההארה לבד כו', אבל בחי' עצמות אוא"ס ב"ה שקדוש ומובדל כו' ה"ז בבחי' התחדשות בנבראים כו', וע"י השגת דבר חדש זה נעשה הרעש כו', וגם הוא מהפלאת הענין שאינו בא בבחי' השגה ממש דלית מח' תפיסא בי' כו' ה"ז ג"כ סבת הרעש כו', דדבר המושג ה"ז מתקבל אצלו בפנימיות ממש והוא בבחי' התיישבות בזה כו', אבל מה שאינו בהשגה ממש כו', והיינו שמשיג את הענין אבל לא בהשגה גמורה נעשה מזה הרעש כו' (וה"ז ג"כ כענין</p> <p class=bodytext>ההתחדשות דדבר הבלתי מושג הוא בבחי' התחדשות כו'), ולכן הרעש באופנים יותר מבשרפים מפני שהשגתם קטנה יותר כו', והוא שיודעים מבחי' קדוש ואינם יודעים מהו עי"ז נעשה הרעש ביותר כו', ומ"מ ה"ז בבחי' הרגש פנימי יותר מבחי' רוח, להיות שמשיגים עכ"פ איך שאוא"ס קדוש ומובדל מהעולמות ובפרט כשמשיגים אופן ההפלאה דאוא"ס ב"ה, הרי ההתפעלות בזה הגם שהיא בבחי' רעש ה"ז בבחי' הרגש פנימי מפני שבאה ע"י השגה כו', ולכן בהתפעלות יש מבוקש שרוצה להכלל באוא"ס ב"ה, והיינו לפי שזהו בבחי' התפעלות פנימי כו'. ואח"כ בברכה שני' דק"ש הוא בחי' אש והיינו רשפי אש האהבה הבאה מבחי' הבינה כו', והוא בעולם הברי' דאימא עילאה מקננא בכורסי' כו' (ובד"פ במלאכים זהו מדרי' השרפים דמעמדם בעולם הברי' ונק' שרפים ע"ש הרשפי אש כו'. והעיקר הוא בנשמות שעלו במח' שזהו בחי' עולם הברי' כו'), וכמ"ש בסש"ב פ"נ דאהבה ברשפי אש הוא מבחי' גבורות עליונות דבינה עילאה כו', וכנודע דבינה הוא בחי' גבו' דמוח החכ' קר ולח ומוח הבינה חם ויבש והיא מקור החום הבא בדם שבלב</p> <p class=bodytext>בחה"ש כו', וזהו אהי' בריבוע בגימט' דם כו'. והענין הוא דהנה ידוע דב' מוחין דחו"ב מאירים ומתפשטים בלב ע"י הב' קנים קנה וושט שהן שר המשקים ושר האופים כו', ומוח החכ' הוא שמאיר בחלל הימני שבלב וכמ"ש לב חכם לימינו כו', דחה"י מלא רוח חיים ואין בו דם והיינו שאין בו רתיחה והתפעלות ואדרבה הוא בבחי' הביטול בתכלית כו', שגם המדות שמבחי' חכ' הן בבחי' דבקות שנדבק מאד בהענין עד שמתבטל בכל עצמותו מזה כו', והוא בלי התפעלות ורשפי אש כלל כ"א בחשאי ובבחי' ביטול בתכלית כו', ומוח הבינה בא בחה"ש שבלב המלא דם דברוחני' הו"ע ההתפעלות ורשפי אש שבא מהשגה דוקא שע"י השגת הענין עי"ז נעשה ההתפעלות על הענין האלקי ברשפי אש התשוקה כו', והיינו דוקא בהשגה גמורה דאז נרגש הענין בלב ונעשה הרשפי אש כו', והיינו שע"י ההתבוננות בגדולת ה' איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע בבחי' ידיעה והשגה גמורה בענינים אלו וכמ"ש בסש"ב ס"פ מ"ד שזהו מ"ש ברע"מ פ' בא בגין דישתמודעון בי' כו', דכאשר הוא בהשגה גמורה ובהעמקת הדעת באיכות האור והגילוי ה"ה משיג ומכיר את יקר תפארת גדולתו ית' כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתכא</div></p> <p class=bodytext>ובפרט בההתבוננות איך שכולא קמי' כלא חשיב כו' (שזהו בהשגת הנשמות וכמ"ש בתו"א ד"ה בכ"ה בכסלו), שעי"ז תתלהט נפשו ברשפי האש התשוקה ליקר תפארת גדולתו כו' כמ"ש בסש"ב פ"נ, ומזה בא לידי צמאון (דתחלה הוא בבחי' תשוקה ואח"כ נעשה בבחי' צמאון) וחולת אהבה ובחי' כלות הנפש כו' שז"ע המס"נ דק"ש שע"י הקדמת האה' ברשפי אש בברכת אהבת עולם באים לידי מס"נ באחד בק"ש כו', שכ"ז הוא בבחי' אה' פנימי' ממש שנשרף כל מציאותו ברשפי אש זה כו' (וכמו השרפים שכל מהותם הוא הרשפי אש כו'), ובאש זה נשרף גם הנה"ב וכמ"ש בכל לבבך בשני יצריך כו', והו"ע החקיקה מבפנים שנעשה ג"כ בבחי' כלי כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ואלה שמות בנ"י את יעקב, דהנה ישראל ויעקב שניהם הם בבחי' המוחין דישראל הוא לי ראש ויעקב יו"ד עקב שזהו המוחין, רק דישראל הוא עצמי' המוחין שלמעלה מהמשכה עדיין, ויעקב הוא בחי' המוחין כמו שהן בהמשכה שז"ע יו"ד עקב כו', והיינו דישראל זהו בחי' פנימי' המוחין שלמעלה מהמדות ויעקב בחי' חיצוני' המוחין שנמשכים במדות כו', ובישראל זהו בחי' ישראל סבא וישראל זוטא שזהו בחי' ז"א כמ"ש כי נער ישראל כו' והן בחי' המוחין שבמדות כו', וגם בפנימי' המוחין יש מדות אלא שהן פנימי' המדות דגילוי המוחין אין זה בבחי' המשכה ממש כו' כנ"ל. וזהו מ"ש ואלה שמות בנ"י הבאים כו' ב"פ, דהנה כתי' ירד ירדנו שיש ב' ירידות וכן בעלי' כתי' אעלך גם עלה כו', והענין דהנה נודע דכשם שיש מצרים בלעו"ז כמו"כ יש מצרים בקדושה והן מצרים וגבולים שזהו כללות השתל' העולמות כו', וידוע דעולמות בכלל הן ב' מדרי' עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין והן בחי' מח' ודבור דמאותיות המח' נתהוו עדאתכ"ס ומדבור עדאת"ג כו', וזהו</p> <p class=bodytext>הירידה היינו הירידה דבחי' ישראל בחי' פנימי' ועצמי' המוחין שהירידה היא בבחי' מח' לבד כו', והירידה הב' היא דבחי' יעקב דהיינו חיצוני' המוחין והיא הירידה בבחי' דבור העליון כו', וזהו מ"ש ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה בפ' ויגש היינו ירידה הא', וכפל הדבר בפ' שמות שזהו ירידה הב' כו'. וזהו דשם נא' יעקב ובניו שיעקב בכלל בנ"י להיות דישראל הנא' שם הוא בחי' פנימי' המוחין, לגבי מדרי' זו יעקב שזהו בחי' מוחין שבמדות הוא בחי' בן דז"א ב"ן לאו"א כו', וכאן בפ' שמות נא' את יעקב, דישראל הנא' כאן הוא בחי' ישראל זוטא, לגבי מדרי' זו יעקב אינו בבחי' בן כ"א בבחי' אח כו'. וזהו ואלה שמות בנ"י שכפל הדבר להיות שזהו הירידה בבחי' דבור כו', ולכן שם נא' יעקב ובנ"י דיעקב בכלל בנ"י וכאן את יעקב שהוא בבחי' אח כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> דהנה פסוד"ז וברכת ק"ש וק"ש הן רוח רעש אש, רוח התפעלות המדות בפסוד"ז מהפלאת הענין, והוא בלי מבוקש רק רוממות הנפש, ורעש בברכת יוצר מההתחדשות בהתבוננות דקדוש, וגם מההפלאה שבלתי מושג, שג"ז התחדשות ומ"מ הוא בבחי' פנימי יותר מבחי' רוח, ולכן יש בזה מבוקש להיכלל באוא"ס ב"ה, ואש בברכת אה"ע, והוא מבחי' הבינה (דחכ' הוא בחי' הביטול בקרירות), והוא ההתבוננות איך דאיהו ממכ"ע וסוכ"ע שמשיג ומכיר יקר תפארת</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתכב</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>גדולתו</span> ית', ועי"ז יתלהב ברשפי אש האהבה והתשוקה ליקר תפארת גדולתו, ומזה בא לידי צמאון וחולת אהבה וכלות הנפש בק"ש (ובאש זה נשרף גם הנה"ב להיות כלי לאלקות). ובהנ"ל יובן מ"ש ואלה שמות בנ"י, ישראל ויעקב פנימיות המוחין וחיצוניות המוחין וגם בפנימיות המוחין יש מדות וז"ע בנ"י.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>