המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ בא, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/23/index.htm">בס"ד. ש"פ בא, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ בא, העת"ר</h3><div class=pageno>תתלב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויאמר</span> ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו כו', ומשמע דכי אני הכבדתי את לבו ה"ז נתינת טעם על מ"ש בא אל פרעה, וצ"ל מהו הנתינת טעם בזה. ובזהר דל"ד ע"א אי' לך אל פרעה מיבעי לי' מהו בא, דאעיל לי' אידרין בתר אידרין לגבא תנינא חדא עילאה תקיפא דכמה דרגין משתלשלין מיני' כו', וצ"ל מה"ע בא אל פרעה לגבי תנינא חדא עילאה כו', ומהו דאעיל לי' אידרין בתר אידרין כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דאדם הוא א' דם ובכללות הוא הנה"א והנה"ב דנה"ב נק' דם דכי הדם הוא הנפש ונה"א נק' א' להיותו אלקות והוא חלק הקב"ה כו', וההתחברות דא' דם הו"ע שלום בפמשמ"ט דהנה"ב מתחבר עם הנה"א ונעשה כלי לאלקו' כו', ובנשמה גופא ענין א' דם הוא הנשמה המלובשת בגוף שזהו מבחי' מוח בינה המתפשט בחה"ש שבלב המלא דם והו"ע אהי' בריבוע בגימט' דם כו', וא' הוא שרש הנשמה שזהו בחי' א"ס שבנשמה, וההתחברות הוא שתתחבר הנשמה שבגוף עם שרש הנשמה שנעשה עילוי בהנשמה שבגוף מבחי' שרש הנשמה והיינו שהכחות פנימי' נעשים בעילוי יותר ע"י גילוי העצמות בהם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>תה)</span> והנה אופן ההתחברות דהא' עם הדם שזהו התחברות האדם עם אלקות ביאר באו"ת) והקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות כדי שיהי' אחדות עם האדם שלא יכול לסבול את בהירתו (דבכדי שהאדם למטה יהי' ביכולתו לקבל את האור אלקי צ"ל כמה צמצומים דרך כמה עולמות כו'. והענין הוא כמשנת"ל פ' שפ"ד דהאוא"ס שלפני הצמצום הגם שהוא בבחי' שייכות אל העולמות מ"מ אינו בערך העולמות שיהי' בהם בבחי' אור וחיות פנימי, כ"א ע"י הצמצום שהי' באוא"ס ונמשך קו דק וקצר שהוא בבחי' או"פ כו', אמנם מ"ש שלא יכול לסבול את בהירתו הכוונה היא גם על האו"פ היינו אור הקו שאין האדם יכול לקבל את האור והגילוי מצד עוצם הבהירות כו', וצ"ל כמה צמצומים בהאו"פ והוא צמצום דא"ק וצמצום הדיקנא וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ט בהג"ה, והצמצומים צ"ל דרך העולמו' דוקא שבזה מתעלם האור כו', דהרי הצמצום הראשון זהו רק שהי' הצמצום באוא"ס ב"ה ונמשך אור הקו בבחי' גילוי ממש ולא הי' בזה התעלמות האור כו', והגם שהצמצום גופא הוא סילוק והעלם האור כו' הנה זהו בהאוא"ס גופא</p> <p class=bodytext>שנתעלם האור, וההתעלמו' הוא שמתעלם בעצמות האור לא שנתעלם באיזה דבר כ"א מה שנתעלם במקורו כו', ואח"כ כשנמשך הקו ה"ז גילוי אור בלי התעלמות כו', והגם שנכלל האור תחלה בנקודת הרשימו שהיא נקודה העלמית כו', וידוע דרשימו הו"ע האותיות כו', מ"מ זהו האותיות דאוא"ס שלפני הצמצום כו', וכמא' גליף גליפו בטה"ע שגם לפני הצמצום היו אותי' אלו ונתגלו ע"י הצמצום כו', ועם היות שע"י הצמצום נעשו בבחי' מציאות אותיות כו', דקודם הצמצום לא היו בבחי' מציאות כלל וע"י הצמצום נעשו בבחי' מציאות כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ הרי אין זה התהוות דבר וכמ"ש במ"א שזהו רק מה שנתגלה בחי' המציאות כו', שע"י העלם האור נתגלה בחי' המציאות כו', ולהיות שזהו האותיות דלפני הצמצום ע"כ מה שנכלל האור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתלג</div></p> <p class=bodytext>בנקודת הרשימו אין זה העלם עדיין כו', וגם מה שנמשך בבחי' קו שזהו כדוגמת ההמשכה דרך שערות כו' וכמ"ש בזהר האי חוטא כו' אקרי מזל כו', הרי כ"ז הוא כמו שנמשך מלמעלה מאוא"ס שלפני הצמצום, רק להיות שההמשכה היא דרך דילוג הצמצום ה"ז כמו המשכה דרך שערות כו', וכמו השערות שהן דרך הפסק הגולגולת כמו"כ הקו שנמשך דרך דילוג הצמצום ה"ז כמו המשכה דשערות כו' (ובאמת לגבי אוא"ס ה"ז ג"כ התעלמות אבל להיות שאין זה בבחי' התהוות דבר הרי האור מאיר בגילוי ממש כו'). אבל כשנתהווה בחי' א"ק שזהו בחי' התהוות דבר כו' ונק' בריאה דכללות כו', ה"ז בחי' העלם הראשון שהאור הקו מתעלם בו כו', שזהו כל ענין התהוות העולמות בשביל שיתעלם האור כו', שהרי תכלית הכוונה הוא שיהי' בחי' אור וגילוי כו', רק בכדי שיהי' האור בבחי' גילוי היינו שיהי' באפשר לקבל את האור ע"ז הוא התהוות העולמות בבחי' מציאות והו"ע התהוות הכלים כו', בכדי שיתעלם האור ויהי' באפשר לקבל כו' (וע"ד מ"ש במ"א בענין וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה כו' דלכאור' למה צריכים לעשי' מאחר</p> <p class=bodytext>דוברכך ה' אלקיך כו', והענין הוא דצריכים לבוש העשי' בכדי שיהי' החיות באופן כזה שיהי' בבחי' חיות אל האדם כו', דבלא לבושים יהי' חיות רוחני וכמו מזון המלאכים שהוא ג"כ מזון אבל אינו בערך האדם להיות מזון אליו, וע"ז צריכים לבושי העשי' כו', דבאמת ברכת ה' היא תעשיר והעשי' היא רק כלי לבד, רק שע"י הכלי עי"ז נעשה האור באופן כזה שיהי' בבחי' חיות אל האדם כו', וזהו ג"כ ענין התהוות העולמות שנתעלם בהם האור שיהי' בערך הנבראים שבהעולם כו'), וההעלם הראשון הוא בחי' א"ק כו'. וידוע דא"ק הוא ממוצע בין אוא"ס לעולמות, וענין הממוצע דא"ק נת"ל פ' קס"ה שזהו שהוא ראשית ההתהוות שהכל נתהווה בבחי' א"ק כו', ועם היות שזהו שאינם בו בבחי' מציאות כלל כו' וכמשנת"ל שם, מ"מ מאחר שהכל נתהווה בזה הרי התעלמות האור בא"ק הוא שיהי' בערך כל העולמות וההשתל' כו', דמאחר שכל העולמות נתהוו בא"ק הרי בזה שאור הקו מתעלם בא"ק ה"ז כללות התעלמות האור שיהי' בערך כל העולמו' וההשתל' כו'. ומ"מ בא"ק הוא בבחי' העדר המציאות לגמרי וע"כ בא"ק מאיר אור הקו</p> <p class=bodytext>בגילוי ממש כו', ואח"כ בעקודים הוא התחלת הוויות הכלים כו' (ועמשנת"ל פ' קל"ב), ועם היותה בבחי' כלי א' מ"מ ה"ה בחי' כלי עכ"פ כו' וע"כ האור הוא בבחי' עשר אורות כו', והיינו שאינו בבחי' פשיטות לגמרי ושייך בו עשר אורות כו', ועם היות שהן בעקודים בתכלית ההתכללות והאחדות שהן עקודים בכלי אחד כו', מ"מ ה"ה עשר אורות כו'. וכן מתעלם האור ממדרי' למדרי' דרך העולמות שנמשך כו', דבנקודים הן עשר אורות בעשר כלים כו', ועם היות שהאור לא הי' בהתלבשות בהכלים, מ"מ ע"י אחיזת האור בהכלים הרי נעשה בבחי' מציאות כו' (וכמשנת"ל באורך בענין תהו ותקון כו'). וכאשר נשברו הכלים דתהו הרי הכלים דתקון הן מה שנתבררו משברי הכלים דתהו כנודע דכלים אלו הן בבחי' מציאות יותר כו', ואינו דומה להכלים שלמעלה מזה שהן רק בבחי' אצי' מאוא"ס ב"ה בבחי' המשכה מלמע' כו', משא"כ כלים דתיקון שהן מבירורים דכלים דתהו הגם שהבירור הי' בדרך מלמעלמ"ט ע"י בחי' ש' מ"ה המברר כו', מ"מ מאחר שהן מברורים דתהו ה"ה בבחי' מציאו' יותר והאור מתעלם בהם יותר כו', וידוע שיש כמה עולמות למע' מאצי' וכמו בגולגלתא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתלד</div></p> <p class=bodytext>יתבין תליסר אלפין עלמין כו', שבכ"ז האור מתעלם ממדרי' למדרי' כו'. וסוד הדיקנא שהן בחי' שערות דמו"ס שזהו בחי' ש' ב"ן דמו"ס המתברר מש' מ"ה שבו והן הבירורים הנק' דורדי' כו' וכמ"ש בבה"ז פ' נשא, וא"כ אין זה כמו הקו שנק' מזל שזהו בבחי' המשכה מלמעלה, אבל מזלות דח"ס זהו מהבירורים כו', וא"כ מתעלם האור ביותר כו', עד שבא האור בע"ס דאצי' בבחי' ציור אדם בהתלבשו' אורות בכלים כו', דעיקר הכלים הן באצי' והאור בא בהם בבחי' התלבשו' ממש כו', ואח"כ בסדר ההשתל' דעולמו' בי"ע שבכל עולם ועולם מתעלם האור עד שנעשה באופן כזה שהאדם יוכל לקבל את האור כו', וז"ע הצמצום דרך כל העולמות שבהם מתעלם האור כו'. וי"ל ג"כ דהכוונה במ"ש דרך כל העולמות הוא על המשכת האור דרך מסכים ופרסאות שנק' ג"כ עלמין כו' וכמשי"ת, וכ"ז הוא בכדי שיהי' בבחי' אחדות עם האדם והיינו דבחי' א"ס אלופו ש"ע יהי' בבחי' התלבשות פנימי בנשמות, דלולא זאת א"א שיתקבל האור בנשמות למטה, וע"ז היו הצמצומים דרך כל העולמות בכדי שיהי' האור בבחי' התלבשות פנימי בנשמות שז"ע</p> <p class=bodytext>בחי' אדם כו' וכמשנת"ל מפ' שצ"א ואילך. והנה זהו בבחי' המשכת האור מלמעלה שבא בכמה צמצומים בכדי שיוכל להתקבל באדם כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה אופן ההתחברות ביאר באו"ת והקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות, והוא הצמצומים בהאו"פ והוא דרך העולמות דוקא, דהנה צמצום הראשון הוא התעלמות האור במקורו, והתעלמות הקו ברשימו ה"ז בחי' האותיות שלפני הצמצום שע"י הצמצום נעשה בבחי' מציאות, והקו עצמו עם היותו בבחי' שערות עד"מ ה"ז המשכה מלמעלה, אבל העולמות הוא שנתהוו, והכוונה בהם להעלים האור בכדי שיוכל להתקבל, וא"ק הוא העלם הראשון, ובא"ק נתהווה הכל כמו"כ הוא כללות העלם הקו, ובעקודים הוא הוויות הכלי, ודיקנא הוא בחי' שערות שע"י בירורים (לא כמו הקו), וכלים דאצי' הוא מבירורי שבה"כ, ה"ז בחי' העלם האור, וכ"ז הוא בכדי שיהי' בבחי' או"פ בנש"י.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>תו)</span> אמנם בכדי שהאדם יהי' כלי אל האור עז"א) והאדם צריך לפרוש א"ע מכל הגשמיות עד שיעלה דרך כל העולמות (ענין הפרישות מכל הגשמיות זהו תחלת העבודה בכדי שיוכל להיות כלי לאור האלקי כו', כי כל איש אשר בו מום לא יקרב כו', והיינו חשכת וחומריות הגוף ונה"ב המונעים ומעכבים מלהתקרב אל אלקות כו', וצ"ל תחלת הכל לפרוש א"ע מעניני החומרי' וכמ"ש שכחי עמך ובית אביך כו', והיא הכפי' בפועל לצאת מהרגילות שלו בחומרי' בכלל, שהרי האדם בתחלה הוא חומרי, כי הנה"ב הרי אקדמי' טעניתי' שבא קודם לנה"א, וכנודע דהתגלות הנה"א הוא בהיותו בן י"ג שנה וקודם לזה הוא בהעלם, והנה"ב הוא בהתגלות כו', וע"כ הוא חומרי שמוטבע ומורגל בענינים החומרי' שלו, וע"כ צ"ל הכפי' בפועל לצאת מהחומריות בכלל, או במי שהוא מורגל באיזה פרט ביותר שמוכרח להיות העזיבה בזה, והיא ההגדרה שמגדיר א"ע בכח ועוז גם כשאין עדיין גילוי אור בנפשו, הנה מי שמנדבו לבו להתקרב לאלקות (דבאמת זהו חיוב על האדם להתקרב אל ה' ולאהבה אותו וכמ"ש ועתה ישראל מה ה' אלקיך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתלה</div></p> <p class=bodytext>שואל מעמך כ"א ליראה את ה' ולאה' אותו כו'), צ"ל ראשית דבר ההגדרה בענינים שמוטבע ומורגל בהם מצד חומריות הנה"ב לפרוש מהענינים אלו כו', ועי"ז ויתאו המלך יפיך בגילוי אור האהבה בתפלה כו' וכמ"ש בתו"א בד"ה רני ושמחי הא'. ואח"כ בסדר התפלה הרי אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהיא ההכנעה והשפלות והלב הנשבר ע"י שהוא ממארי דחושבנא בפרטי מחדו"מ שלו ובפרטי נגעי לבבו כאו"א כפי אשר ידע בנפשו כו', ושעי"ז נתרחק נפשו מאלקות כו' ואיך שרע ומר עזבו את ה' כו', וידוע שלזה צ"ל הרגש האלקי וכל מה שירגיש יותר את היוקר דאלקות יהי' מרירות נפשו ביותר על הריחוק מהאלקות כו', ובפרט במה שגרם הכובד גם בהראש והיינו במאן דשרי' על רישי' כו', והו"ע גלות השכינה שגורם כו', דבכ"ז יתמרמר נפשו מאד וישבר רוחו בקרבו שזהו שבירת החומרי' לא רק בבחי' יציאה לבד כ"א שבירת כללות החומריות כו', ולהיות שזהו ע"י אור וגילוי בנפשו ע"כ צ"ל תחלה ענין שכחי עמך הנ"ל דאז יכול להיות גילוי אור והרגש אלקי בנפשו כו', כי ע"י היציאה מהחומריות מתגלה בו</p> <p class=bodytext>אור הנה"א שיוכל להיות השגה אלקית ושירגיש היוקר האלקי כו', וגם זאת שהמרירות יגיע ללבבו זהו ע"י היציאה מהחומרי' כו', וע"י שבירת החומרי' שבהמרירות שקודם התפלה מתגלה אור נפשו האלקי' ויכול לעלות במעלות התפלה כו', ובסדר התפלה דפסוד"ז הוא ג"כ החקיקה מבחוץ ע"י ההתבוננות בהתהוות יש מאין שעי"ז מתעלה במעלה עליונה יותר כו' וכמשנת"ל פ' שצ"ב, דעלי' זו צ"ל בבחי' קיום לא רק לפי שעה לבד היינו רק בשעת ההתבוננות דפסוד"ז, כי בעבודה אמיתית כאשר עושה עלי' בנפשו שמתעלה במעלה העליונה ה"ה עומד במעלה ומדרי' זו כל היום והיינו שכל היום הוא למעלה מהדברי' החומרי' כו', וזהו לפי שפעל ועשה שבירת החומרי' בהכובד ראש שקודם התפלה ע"כ עליותיו בתפלה הן בבחי' קיום בנפשו כו', וגם עצם העלי' דתפלה תלוי בהיציאה ושבירת החומרי' והפרישה מהגשמי' כו' כנ"ל. ואח"כ יעלה דרך כל העולמות כו', והיינו בסדר והדרגה דבחי' רוח רעש ואש דנה"א בפסוד"ז וברכת ק"ש וק"ש שנת"ל מפרק שצ"ד ואילך שהן בג' עולמות בי"ע כו' שצ"ל בסדר המדרי' מלמטלמ"ע כו', ועי"ז</p> <p class=bodytext>נעשה כלי אל אלקות כו', דבכל מדרי' מהג' מדרי' הנ"ל הנה ע"י העבודה שלו כפי אותו העולם נעשה כלי אל האור שנתצמצם בהעולם ההוא כו'. אמנם נר' הכוונה במ"ש שהעלי' היא דרך העולמות על בחי' אהבת עולם שזהו ביכולת האדם בכח עצמו כו', וע"ז הוא הצמצום שהאלקות צמצם עצמו כבי' להתלבש בהעולמות כנ"ל פ' ת"ה, בכדי שבהאור האלקי שבבחי' התלבשות יוכל להיות עבודת האדם בכח עצמו, וזהו שיהי' עלי' שלו דרך כל העולמות היינו ע"י האור האלקי המתלבש בעולמות כו', וכידוע דאהבת עולם היא האהבה שנלקחה מהעולמות דהיינו כאשר מתבונן איך שבעולמות יש כח אלקי המהווה את העולמות ומתלבש בתוכם להחיותם וכמ"ש ואתה מחי' את כולם כו', ומבשרי אחזה אלק' שיש בו חיות המחי' אותו כו', כמו"כ בכל דבר יש כח אלקי המהווה ומחי' אותו כו', וכמשנת"ל בפרקים הנ"ל פרטי ההתבוננות בזה, ועי"ז יתפעל בלבו באהבה נגלית המושכת את לבו לאהבה את ה' לרצות בהאלקות שבכל דבר (שלא ירצה בחיצוני' וגשמי' הדבר כ"א בהאלקי כו', שהרי האדם מקבל חיות מהדברים הגשמי', אך להיות שלא על הלחם לבדו יחי' האדם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתלו</div></p> <p class=bodytext>כ"א על כל מוצא פי ה' כו', וע"כ אין רצונו לקבל חיותו מהגשמי כ"א מהחיות האלקי שיתוסף לו חיות עי"ז בתורה ועבודה כו'), ושיאיר האור האלקי בגילוי בכל דבר כו' (והוא שיהי' התגברות הצורה על החומר כו', והיינו שגם בדבר הגשמי יהי' נראה בהם האלקי יותר מהגשמי כו', שהרי קודם החטא לא הי' העולם גשמי ולא הי' מסתיר על אלקות (אדרבה הי' נראה גילוי אלקות בעולם כו', וי"ל כמו שע"י התלבשות אלקות בעולמות עי"ז דוקא הוא הגילוי דאלקות כו' וכנ"ל בענין והקב"ה עשה כמה צמצומים, כמו"כ העולם התחתון קודם החטא הי' ע"י גילוי האלקות שנראה ונגלה האור האלקי שראו כל הנבראים מציאות אלקות כו', דבאמת כן גם עתה שהעולם מגלה אלקות למי שנותן דעתו ע"ז (אז מיא טראגט זעך צוא דער צוא), וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר כו', דהתמדת הקיום שלהם א"א להיות בשום אופן בהנבראים מצ"ע שה"ה הווים ונפסדים כו', ורואים בזה כח הא"ס כאלו רואים בראי' חושי' כו' וכמשנת"ל פ' של"ב ושל"ג, וכמו בהשגחה פרטי' דעל כל פסיעה</p> <p class=bodytext>ופסיעה רואין השגחתו ית' על כל פרט ופרט כו', וכשיתן דעתו יותר יראה איך שכ"ז הוא לכוונה מיוחד' והיא כוונה אלקי' הבא מכ"ז כו', רק שעכשיו צריך ליתן דעתו ולבו לזה, וקודם החטא הי' נראה לכל גילוי אלקות כו'), וע"י החטא הוא שנתגשם העולם ונעשו עניני העולם דברי תאוה המעוררים תאוות האדם כו', ועם היות שזהו מחומרי' האדם שהרי מי שאינו חומרי אינו מתעורר בתאווה כלל מהענינים החומרי' כו', מ"מ ה"ז ג"כ מצד חומריות וגסות העולם כו', וכאשר יהי' התגברות הצורה כו' הוא שלא יהי' נראה לדבר תאוה ואדרבה שיהי' נראה בו האלקות כו'). וזהו שע"י ההתבוננות והנחת הענין איך שהאלקות הוא המהווה ומחי' את העולם ה"ה רוצה בהאלקות שבכל דבר היינו שאינו רוצה בהגשמי להתענג בו בתענוגי בנ"א ולא לקבל חיות גשמי כ"א הוא רוצה בהאלקות שבכל דבר, וגם רוצה שבכל דבר יהי' גילוי אלקות כו', ואח"כ יתבונן איך שכ"ז הוא הארה לבד כו', שהרי כללות ההתהוות הוא מבחי' מל' דמלך שמו נק' עליהם בחי' שם והארה לבד כו', אבל עצמות אוא"ס קדוש ומובדל דלכן אני ה' לא</p> <p class=bodytext>שניתי כו', ובאמת גם ההארה המתלבשת בעולמות היא קדוש ומובדל מהם (והו"ע קדוש דנשמות כמשנת"ל פ' שצ"ז), דאין זה כמו חיות הנשמה בגוף שנתפסת ממש בגוף ומתפעלת ממקרי הגוף כו', אבל האור האלקי גם שמתלבשת בנבראים אינו נתפס בהם וה"ה קדוש ומובדל מהם כו', וז"ע אין קדוש כהוי' שזהו בד"כ בבחי' אלקות גם בבחי' ממכ"ע וגם במה שמתלבש בנבראים כו' (ומה שבבחי' תפיסא ממש זהו בהחיות שמבחי' הכלים דבי"ע כו'), עד שבק"ש ה"ה מתבונן בה' א' איך שהוא ית' אחד בז' רק בשמים ובארץ, דהיינו אפי' בהשתל' שמים וארץ רוחני' וגשמי' דעולמו' בי"ע שהן עולמו' נפרדים ה"ה מתאחדי' ביחודו ית' כו', כי למעלה מהשתל' שמים וארץ לא שייך לו' עליו ית' ל' אחד כ"א יחיד שהוא מיוחד בעצם כו', רק מצד ההשתל' שייך לומר ל' אחד דעם היותם בבחי' עולמות ונראים לדבר נפרד הנה זהו רק כמו שנראה לעינינו אבל באמת הם בטלים ומיוחדים כו', וגם לגבי אוא"ס ה"ה בבחי' עולמות שנתהוו ומ"מ ה"ה כמו קודם שנתהוו מפני שבטלים בתכלית לגבי אוא"ס ב"ה כו', ואופן הביטול י"ל שזהו הביטול דהעדר תפיסת מקום דמשו"ז הן כלא כו' וכמ"ש כל דיירי ארעא כלא חשיבי, הרי הביטול</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתלז</div></p> <p class=bodytext>דהעדר תפיסת מקום ה"ז בבחי' ביטול דכלא חשיב כו', ונת"ל פ' ר"פ שגם מצד המתבטל הוא שאינו בבחי' מקום וערך בעצמו לגבי הגדול המובדל בערך כו'. והנה מה שהמתבטל אינו תופס מקום בעצמו זהו כשמרגיש את הדבר שממנו הוא בטל, והעולמות הלא אינם מרגישים את האוא"ס כו', אך הענין הוא שהביטול דה' אחד ה"ז כמו שהוא בידיעתו ית', והיינו מה שמורגש בהנשמה איך שהוא בידיעתו ית', ובידיעתו העולמות מרגישים את האוא"ס ב"ה וא"כ באותה המדרי' דכל דיירי ארעא כלא חשיבי ה"ה מרגישים איך שהם כלא וה"ה בטלים בבחי' העדר תפיסת מקום בעצמם כו', או שהביטול הוא משום דאוא"ס מאיר לאחר הצמצום כמו לפני הצמצום וע"כ העולמות בטלים בתכלית כו', וכמשנת"ל פ' שצ"ב בהמשל דהשפעת השכל כו'. וז"ע ה' אחד הביטול דעולמות איך שהן בטלים כו', וזה מרומז בתי' אחד שהח' וד' הן ז"ר וארץ וד' רוחות העולם דבד"כ הן ששה קצוות מעלה ומטה וד' רוחות כו', שכולם בטלים לגבי אוא"ס אלופו ש"ע כו', הן ו"ק רוחני' והן ו"ק גשמי' שמשתלשלי' זמ"ז וגבוה מעל גבוה כו' כולם בטלים ומתייחדים</p> <p class=bodytext>ביחודו ית' באוא"ס ב"ה השורה בהם ומקיף עליהם כו', ועז"נ הנה מקום אתי הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כו', שהרי לפניו ית' אינו שייך שום מקום וזמן ומאחר שהוא מקומו ש"ע וא"כ הרי גם בחי' המקום וזמן בטל בתכלית שאינם בבחי' מקום וזמן כו'. וכאשר יתבונן היטב בדברים האלה ויהיו נקבעים בלבו אזי לא יחפוץ כלל חפץ ורצון אחר זולתו ית', וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ והן תענוגים גשמי' ותענוגי' רוחני' שהכל הם בבחי' מקום וזמן כו', וכאשר נקבע בלבו איך שאוא"ס למע' ממקום וזמן ואיך שהוא מקומו ש"ע שהמקום וזמן גופא בטל ממש עד שאינו בבחי' מקום וזמן כו', אזי לא יחפוץ בכ"ז רק לדבקה בו ית' לבדו כו', וכ"ז הוא בחי' אהבת עולם בהתבוננות דפסוד"ז וברכת ק"ש וק"ש שזהו בכח הנברא מצ"ע כו', ובד"כ הוא בחי' חיצוני' הלב והיינו בחי' חיצוני' המוחין שנת"ל).</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והאדם צריך לפרוש א"ע מכל הגשמיות, והו"ע שכחי עמך ובית אביך, שזהו בתחלת העבודה בכפי' בפועל לצאת מהחומריות הרגילות והטבעית, ואח"כ בכל יום בכובד ראש קודם התפלה במרירות והכנעה וע"י הרגש האלקי ממה שנתרחק ואח"כ בפסוד"ז בחקיקה מבחוץ, עד שיעלה דרך כל העולמות בחי' רוח רעש אש שהן בי"ע, ובד"כ הוא בחי' אה"ע בהתבוננות האלקות שבעולמות, ועי"ז ירצה בהאלקות שבכל דבר, ושבכל דבר יאיר אור אלקי, שכן הי' קודם החטא שע"י העולם נראה אלקות וכן גם עכשיו במי שאינו חומרי כ"כ שנראה אלקות בהשגחה פרטיות, ואח"ז יתבונן איך שהכל הוא הארה והעצמות קדוש ומובדל, וגם ההארה היא בבחי' קדוש ובק"ש בה' אחד איך שהעולמות בטלים בבחי' העדר תפיסת מקום, וגם מפני גילוי האוא"ס ה"ה בטלים במציאות והביטול היא בהעולמות כי בידיעתו ית' הוא שמורגש האוא"ס בהעולמות, וכ"ז הוא העבודה בהאדם בכח עצמו.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>תז)</span> ויהי' אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל במציאות (והיינו בעבודה דבחי' פנימי' המוחין שנת"ל פ' תי"ו, והוא בחי' רוח רעש ואש דאצי' שזהו בחי' אחדות הן בבחי' אצי' שבבי"ע וכ"ש בבחי' אצי' ממש שזהו בחי' כוונה פנימי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתלח</div></p> <p class=bodytext>שבמוח שנת"ל פ' ת"א, וכידוע דאצי' בכלל הוא עולם האחדות כו', ובנשמה האחדות הוא התחברות שרש ומקור הנשמה שזהו בחי' א"ס שבנשמה עם הנשמה המלובשת בגוף כו' וכמשנת"ל. והנה עיקר האחדות בכללות הוא בהאהבה כרשפי אש והוא האהבה שכמעלת הזהב על הכסף כו' שנת' בסש"ב פ"נ, דהנה כסף הוא אהבה מל' נכסוף נכספתי כו', אך היא אהבה שבקרירות וכמו האה' טבעית שיש בכאו"א לדבקה בו ית' בכל לב ונפש כו' וכמשנת"ל שהכל חפצים באלקות בעצם ובטבע, וכמשנת"ל פ' שס"ו בענין אית רצון ואית רצון שיש רצון עצמי וטבעי בנשמה לאלקות רק שאינו מרגיש את הרצון בעצמו היינו בציור אדם שלו שהן הכחות הגלוים כו', מפני כי האהבה וההתקשרות הזאת היא בהעלם בתוך נקודת הלב ונק' בש' אה' מוסתרת כו', וגם היא מוסתרת בלבושי הגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים עלי' כו', ועם היות שאינה מקבלת העלמות והסתרים והיינו שגם בריבוי ההעלמות וההסתרים ישנה להאהבה בעצם וכמשנת"ל שם, והראי' דגם בפושעי ישראל יש בהם האהבה ומתגלית לעתים כו' כמשנ"ת שם, מ"מ הרי אינה נרגשת בו כלל כו', ועם</p> <p class=bodytext>כי ישנה להאהבה בעצם אינה מונעה את ההעלם דנה"ב שיכול להיות מ"מ בריבוי העלמות ביותר ר"ל, דהאהבה שע"פ טו"ד הרי אינה מנחת ההעלמות דנה"ב אדרבה פועלת הביטול בנה"ב כו', והאהבה טבעית אינה מונעה ההעלמות כו', וזהו לפי שהאהבה היא בהעלם בנקודת הלב כו', וגם כשהיא בהתגלות במקצת ה"ה בקרירות שאין בה התפעלות ורשפי אש כו', וכמו באהבת אח ואחות שהוא אה' טבעית ומ"מ יכול להיות שיהיו מרוחקים זמ"ז ויהי' פירוד ביניהם, עם היות שהאהבה ישנה גם אז כו', וכן גם באהבת הבן אל האב עם היות שהוא אהבה עצמי' וטבעי' מ"מ הרי אין האהבה נרגשת תמיד בלב הבן, ויכול להיות בזה ריחוק וכמו אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם כו', ואינו דומה כמו האהבה ברשפי אש שזהו עד"מ אהבת איש ואשה שאין בזה שום ריחוק, ואם יהי' בזה ריחוק וכמו אתתא אתתרכית מבעלה כו' אז נפסק אהבתם וכמו בגט פטורין שנק' ספר כריתות שכורת אהבתם כו' (ומהקב"ה לכנס"י אינו באופן כזה שגם שדנן בשלוחין ובגירושין מ"מ אהבתו ית' אליהם וכמ"ש אי זה ספר כריתות אמכם כו', והיינו שהריחוק הוא רק</p> <p class=bodytext>מנש"י וכמ"ש הן בעוונותיכם נמכרתם כו' וכמ"ש במד"ר משפטים פל"א), אבל באהבת הבן אל האב הרי האהבה ישנה תמיד ואין בה הפסק כלל ומ"מ יכול להיות ריחוק כמו זה"ג כו', וזהו מפני שהאהבה היא בהעלם ובקרירות כו', וגם בהתגלות האהבה כאשר היא מן המיצר וכמו ויצעקו אל ה' בצר להם כו', הן במיצר גשמי מעבודה קשה בשעבוד פרנסה ובביטושים ר"ל שעי"ז מתעורר נקודת הלב לה' כו', ופרעה הקריב שהקריב לבן של ישראל לאבשבש"מ כו', ובפרט בהמיצר ברוחני' שמר לו מאד ריחוקו מאלקו' כו', אם שהוא במה שאין לו שום אור וחיות אלקי בנפשו ואינו מרגיש שום חיות בתורה ותפלה, שגם כשמתבונן בענין אלקי ה"ז בקרירות מאד שאין בזה שום טוב טעם וחיות ולא שום התפעלות פנימי כו', וכן בעסק התורה הגם שיודע שזהו חכמתו ית' ומתבונן בזה מ"מ אינו מתפעל בנפשו כו', ומאד צר לו מזה וצועק במר נפשו (אם שהיא בקלא דאשתמע או בצעקה פנימי' בקלא דלא אשתמע ובהתעוררות ר"ר על נפשו כו') שחפץ ומבקש שתשוב רוחו ונפשו האלקי' אליו ויחי' בחיי האלקות כו', ובפרט כאשר המיצר הוא מההעלמות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתלט</div></p> <p class=bodytext>וההסתרים ומהפגמים אשר פגם בנפשו שהצעקה היא ביותר כו'. ובכ"ז עם היות שהצעקה היא מנקודת לבו מ"מ כאשר היא רק ממה שצר לו ואינו מרגיש בזה איך שנתרחק מאור פני מלך חיים כו', והיינו שאין אצלו הרגש אלקי שירגיש מעלת האלקות ויקר תפארת גדולתו ממה שנתרחק כו', אינו מתפעל בנפשו בבחי' רשפי אש הצמאון האמיתי לאלקות, והצעקה היא בקרירות עדיין ואינה בבחינת התפעלות אמיתי בנפשו כו' כי זה רק הרגש עצמו בלא הרגש אלקי כו', והגם שזהו מה שנפשו האלקי' צועקת וצר לה כו', ה"ז רק חיצוני' הנפש (היינו הרצון שבנפש כו') מפני שזהו כמו שהנה"א עושה דבר ע"פ חושי הגוף ונה"ט כו', שהרי הנה"א צריך להיות בו רק הרגש האלקי, וא"כ מה שצועק ע"ז שלו צר דהיינו בהרגש עצמו ה"ז כפי חושי הגוף, אין בזה התפעלות פנימי ואמיתי כו' וממילא אינו פועל ישועות נפשו להיות מאיר נפשו באור וחיות אלקי כו'. וע"כ הוא נשאר במיצר ועוצב זה ואין לו שמחה בנפשו (שזהו סימן על חיות אלקי כו') או שנעשה כמיואש ר"ל ועמשנת"ל פ' ש"א, והסבה לזה מפני שניצוץ האלקי שבו והיינו</p> <p class=bodytext>נקודת נפשו מעוטף ומלובש מרצונות אחרים (ויכול להיות שזהו בהעלם והוא מפני שלא טיהר נפשו מח"נ וכה"ג, ע"כ הגם שאינו נמשך אחרי רצונות זרות ומ"מ עצם נפשו היא נעלמה ונסתרה כו', וכמ"ש במ"א בענין איני יודע באיזה דרך מוליכין כו', דעם היות שעובד את ה' בכחות הגלוים במוח ולב מ"מ יכול להיות אשר עצם נפשו הוא בתוך הקלי' כו', וכ"ש אם נכווה באש זר בחמימות התאוה הרי ידוע שזה מקרר את הרשפי אש דנה"א כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ענין הנסכים), ומצד העלם נקודת נפשו אינו נרגש בו הרגש האלקי כ"א הרגש עצמו וע"כ האהבה גם כשבאה בהתגלות ה"ה בקרירות כו' (כן נ"ל כוונת הענין בלק"ת ד"ה ואשה כי תדור כו'). אבל כאשר האהבה היא ברשפי אש ע"י ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה הממכ"ע וסוכ"ע כו' ובפרט בבחי' עצמות א"ס שלמעלה מסובב וממלא כו' (וכמ"ש בד"ה ויושט המלך לאסתר), ה"ז בבחי' רצון אמיתי ורצון א' לה' לבדו וכמו ואל אישך תשוקתך שאין זה אה' עצמי', ה"ה אהבה ברשפי אש ואין בזה שום רצון זר כלל כו', כמו"כ ברוחני' האהבה דרשפי אש אין בזה שום רצון זר כו',</p> <p class=bodytext>ואין בזה שום צד פירוד ח"ו ומתקשר ומתאחד באלקות כו', וזהו מפני שאהבה זו היא אה' פנימי' ואמיתית כי אם לא תהי' האהבה באמת הרי אינה אהבה כלל שהרי אינה אהבה טבעית כו', וא"כ הרי האהבה היא רק כשישנה להאהבה, ואז ה"ה אהבה אמיתית כו', וגם דבאהבה זו לא יש דבר המפריד כי האהבה דרשפי אש גם דבחי' חיצוני' הלב שנת"ל פ' שצ"ח (בחי' אש דברי') נעשה ג"כ ביטול הרצונות זרות, והוא בחי' אש אכלה אש דהתלהבות רשפי אש דנה"א (הבאה ע"י השגה והתבוננות דהיינו בחי' התלהבות פנימי בחי' אהבה כו') שורף ומכלה את האש הטבעי דנה"ב כו', ובכל פעם שמגביר בחי' אש האלקי ה"ז מקרר ומכלה את האש הטבעי כו', רק שזה בדרך אתכפי' לבד כו', ובבחי' אהבה כרשפי אש דפנימי' הלב שנת"ל פ' תי"ו (בחי' אש דאצי') ה"ז מכלה את האש דנה"ב בבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויהי' אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל במציאות, זהו בבחי' רוח רעש ואש דאצי' ובבחי' כוונה פנימיות שבמוח, והוא בנפש האחדות עם שרש</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתמ</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>הנשמה</span>, ועיקר האחדות היא בהאהבה כרשפי אש, דהאהבה הטבעית היא בהעלם ואינה מונעת ההעלמות וגם כשהיא בהתגלות ה"ה בקרירות כאח ואחות, והצעקה מהמיצר דהריחוק אם זהו רק מה שצר לו (שלא יש הרגש האלקי) מה שהנה"א עושה דבר כפי חושי הגוף ואין זה פנימי ואמיתי, ואהבה ברשפי אש שמהתבוננות ממכ"ע וסוכ"ע ועצמות אוא"ס שמתפעל ברצון אמיתי ואין שום רצון זר המפריד וכאהבת איש ואשה וזה שורף ומכלה את האש זר דנה"ב.</p> <p class=bodytext><span class=cup>תח)</span> והנה ידוע שיש בחי' אש ה' ואש י' (והן בחי' אש שחורה ואש לבנה נהורא אוכמא ונהורא חיוורא דנהורא אוכמא הוא האש הנאחז בהפתילה ששורף ומכלה את הפתילה ונהורא חיוורא הוא האש הלבן שלמעלה מהפתילה כו', והיינו דבחי' נהורא אוכמא זהו בחי' רשפי אש דנשמה השורף ומכלה את האש דנה"ב כו', ונהורא חיוורא הוא הרשפי אש דנשמה עצמה כו'), והן בחי' גבורות דאימא וגבורות דאבא, דגבורות דאי' הוא שבא ע"י השגה והתבוננות בגדולת ה' שעי"ז נעשה בחי' ההתלהבות ברשפי אש כו', דרשפי אש זה בא בהתלהבות מורגשת עכ"פ, דגם האש דפנימי' הלב שנת"ל פ' הנ"ל שהוא טמיר ונעלם בלב מ"מ הרי הלב בוער ברשפי אש כו' וזהו מפני שהיא בבחי' השגה לבד כו', וע"כ עם היותה בבחי' אחדות (משום שאין שום דבר המפריד כנ"ל, וכמו ביחוד איש ואשה שאין דבר המפריד דהוא בבגדו והיא כו' והיינו הלבושי' דנה"ב שלא יפרידו כו'), מ"מ ה"ז כמו שני דברים המתאחדים והאהבה היא כמו לדבר הזולת ממנו כו', והיינו מפני שמה שתופס באלקות זהו ע"י השגה שאין זה עצם האור האלקי רק כמו</p> <p class=bodytext>שהוא מושג כו', ובנפש ה"ז ג"כ לא עצם אור הנשמה כ"א בחי' השגת הנשמה כו', ולמעלה זהו בחי' אצי' שבבי"ע (וכמשנת"ל פ' שצ"ט דהעבודה דפנימי' המוחין הוא מבחי' אצי' שבבי"ע) שזהו מבחי' הכלים דאצי' כו', וגם באצי' זהו בחי' בי"ע שבאצי' שמבחי' הבינה ולמטה דשם הוא בחי' הכלים כו', והוא בחי' היחוד דאיהו וגרמוהי, שזהו כמו שני דברים המתאחדים כו'. אבל העבודה שלמעלה מהשגה והיא בחי' כוונה פנימי' שבמוח בגוף נקודת המושכל שתופס בזה בעצם אור האלקי כו' וכמשנת"ל פ' ת"א ונמשך ונדבק בעצם אור האלקי כו', הנה הרצוא בזה אינו בבחי' התלהבות והתפעלות מורגשת כלל (והיא בבחי' אחדות ודבקות ממש שנדבק ומתאחד בעצם אור האלקי כו'), וז"ע אש י' בחי' גבו' דאבא שאינו נק' כלל בשם אש כ"א בשם אור, וכידוע ההפרש בין אש המזבח לאש המנורה דאש המזבח הוא בחי' אש השורף ומכלה את הקרבן, ואש המנורה הוא בחי' אור המאיר כו', והרי היחוד דאיהו וחיוהי הוא בבחי' יחוד ממש שמתייחדים כדבר א' ממש כו', והיינו מפני שהאור הוא בבחי' אין ע"כ הוא בבחי' יחוד ממש,</p> <p class=bodytext>וכמו"כ הוא בהעבודה בבחי' כוונה פנימי' שבמוח שתופס בעצם אור האלקי שנעשה בבחי' אין בבחי' ביטול במציאות ממש ומתייחד ממש באוא"ס ב"ה כו'. וזהו שיהי' אחדות עם הקב"ה שזהו בכלל בבחי' האהבה דכרשפי אש, ועד שיבוטל במציאות בבחי' הכוונה פנימי' שבמוח כו'), ואז יקרא אדם (דאדם הוא בחי' השלמות והיינו בחי' א' דם והיינו התחברות שרש ומקור הנשמה עם הנשמה המלובשת בגוף בבחי' אחדות כו', ובזהר בסבא דמשפטים דצ"ד סע"ב אי' זכה יתיר יהבין לי' הוי' בשלימו דאתוון כו' דאיהו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתמא</div></p> <p class=bodytext>אדם באורח אצי' דלעילא ואתקרי בדיוקנא דמארי', וכ' הרמ"ז דעד כאן מדבר באצי' שבבי"ע כו', וכאן הכוונה על מדרי' אצי' עצמה והיא בחי' נפש דאצי' בחי' מל' שזהו בחי' אדם שעל הכסא שהוא בחי' זכר לגבי בחי' בי"ע כו', והיינו בכוונה פנימי' שבמוח שזהו בנשמות דאצי' ממש כמשנת"ל פת"ג, ובבחי' זו הוא בדיוקנא דמארי' דהיינו כמו בחי' אדם דאצי' דאדמה לעליון, כמו"כ נשמות דאצי' הן בדוגמא שלמעלה ממש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש בא אל פרעה דאעיל לי' כו' לגבי תנינא חדא עילאה תקיפא ופי' במק"מ שזהו בחי' אריך דקלי', והוא בחי' עצמו' הקלי' כו' דכמה דרגין משתלשלין מיני' שזהו התפשטות שלהם כו', והנה גבי משה כתיב ראה נתתיך אלקי' לפרעה בחי' שר ומושל לפרעה לשבור גם את התוקף דעצמו' הקלי' כו', דהרי נת"ל פ' ת"ז דבחי' אה' דרשפי אש שורף ומכלה את האש זר דסט"א כו', וזהו בבחי' התפשטות הקלי', אך משה שהי' עבודתו בבחי' כוונה פנימי' שבמוח שז"ע קולו של משה שלמע' מקול הלוים כו' כמשנת"ל פ' ת"ג, והיינו דמשה הוא מבחי' החכ' כי מן המים משיתיהו והי' בבחי' מ"ה בבחי' ביטול במציאות ממש כו', ע"כ הי' ביכולתו לשבור גם תוקף הקלי' כו', ולהיות שהעבודה צ"ל כסדר המדרי' תחלה בחי' אש דבי"ע ואש דאצי' שזהו בחי' גבורות דאימא ואח"כ בחי' גבורות דאבא כו', ז"ע דאעיל לי' אדרין בתר אדרין שהן מדרי' החיצוני' בחי' התפשטות הקלי' שע"י העבודה בבחי' אש דבי"ע וכן בי"ע שבאצילות הוא שפועל הביטול בבחי' ההתפשטות לבד כו'. וזהו דאי' שם בזהר דמשה</p> <p class=bodytext>דחיל ליקרב לי' וקריב רק ליאורין דילי' דהיינו בחי' ההתפשטות לבד כו', אבל כאשר בא לעצם מעלתו ומדריגתו אז ביכולתו לשבור גם עצמות קליפת פרעה כו', ועז"א כי אני הכבדתי את לבו והיינו דג"ז מאת ה' הוא שיש בזה כוונה עליונה שעי"ז יהי' יתרון אור והו"ע ואכבדה בפרעה ובכל חילו כו', ובשביל זה נתהוו הקליפות, וכידוע הקושי' דלמה היתה זאת מלפניו ית' להיות כל מציאות הקלי' והסט"א, אך באמת זהו בשביל יתרון האור שנעשה עי"ז כו', ומשו"ז יכולים לשבור ולבטל אותן מפני שג"ז מאת ה' שיש גם בזה כוונה פנימי' כו', ובד"כ הו"ע שאין לך דבר חוץ ממנו כו', והתהוותם הוא מבחי' העדר הרצון דדין לא אהני' לי' כו' וכמ"ש במ"א, אך מ"מ יש בזה כוונה פנימי' כו', ומשו"ז ביכולת לשבור כו', רק שזהו בכחו של משה דוקא, להיותו מבחי' החכ' כו', וכמו מלחמת מדין שהי' צ"ל ע"י משה דוקא להיות שמדין הוא עצם בחי' היש דתהו ובכדי לבטל עצם היש זהו ע"י משה דוקא כו' וכמ"ש במ"א, כמו"כ הוא שבירת קלי' פרעה הוא ע"י משה דוקא כו', וז"ש כי אני הכבדתי את לבו שזהו נתינת</p> <p class=bodytext>טעם מה שבאפשר לשבור קלי' פרעה משום שאני הכבדתי כו', רק שזה צ"ל ע"י משה דוקא כו', וזהו בא אל פרעה לשבור בחי' עצמות הקלי', כי אני הכבדתי את לבו להיות עי"ז ואכבדה בפרעה ובכל חילו כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה יש אש ה' ואש יו"ד, אש ה' פנימיות המוחין, אצי' שבבי"ע או בי"ע שבאצי' שבזה הוא כשני דברים המתאחדים, ואש יו"ד הכוונה פנימיות שבמוח בחי' אצי' עצמו, בחי' גבורות דאבא אש המנורה שנק' אור,</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתמב</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והוא</span> בבחי' אחדות ממש כמו איהו וחיוהי חד, ואז יקרא אדם בשלימות א' דם בהתאחדות בהקב"ה, והוא בדיוקנא דמארי' אדמה לעליון. ובזה יובן מ"ש בא אל פרעה, משה בחי' כוונה פנימיות שבמוח, קולו של משה הי' בכחו לשבור תוקף הקלי' דפרעה.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>