המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ יתרו, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/25/index.htm">בס"ד. ש"פ יתרו, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ יתרו, העת"ר</h3><div class=pageno>תתנא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וישמע</span> יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, וצ"ל למה נז' כאן כהן מדין דלכאו' אין זה למעלה וכבוד כ"כ למשה שהי' כהן מדין ולמה הי' להזכיר זה. גם מה מודיע שהוא חותן משה הרי ידוע שהוא חותן משה ומה נצרך להודיע זאת, ואומר שניהם כהן מדין וחותן משה. גם צ"ל מ"ש את כל אשר עשה אלקי' למשה ולישראל כי הוציא ה' את ישראל ממצרים למה מחלק זה בב' ענינים שהרי מה שעשה למשה ולישראל זהו שהוציאם ממצרים, וממה שמחלקם משמע שהם ב'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתנב</div></p> <p class=bodytext>ענינים. ורש"י פי' על מ"ש וישמע יתרו קי"ס שמע, וא"כ גם וישמע יתרו הו"ע בפ"ע, והרי יש כאן ג' ענינים, וישמע יתרו, ואת אשר עשה כו', וכי הוציא ה' כו', וצ"ל מהו ג' ענינים אלו. ובזהר יתרו דס"ז ע"ב אי' דמ"ת הי' ע"י הודאת יתרו דוקא, דכאשר אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקרי' עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא, וזה תמוה למה בהודאת יתרו דוקא הי' מ"ת, וכי משה וס"ר ישראל לא היו כדאי ליתן להם תורה עד שהודה יתרו דוקא. ולהבין כ"ז ילה"ק מ"ש בע"ח שיש ד' מדרי' אורות וכלים ולבושים והיכלות, ונת"ל דאורות וכלים הם כענין חומר וצורה שהחומר מתאחד עם הצורה עד שהתגלות הצורה הוא כפי החומר דוקא, וכמו בחומר המוח דמוח החכ' קר ולח ומוח הבינה חם ויבש וכן הוא הגילוים דכח החכ' וכח הבינה, וכן ההטי' לזכות ולחוב הוא כפי מזיגת והרכבת חומר המוח בחסדים וגבורות שבו כו', וכמו"כ הוא באו"כ שהכלים מתאחדים עם האור דאופן הגילוי הן בבחי' ריבוי האור ומיעוט האור וכן בבחי' התגברות החסדים הוא כפי אופן הכלים</p> <p class=bodytext>דוקא כו', וזהו לפי שהכלים מקבלים את האור ומתאחדים עם האור וע"כ גילוי האור הוא כפי אופן הכלי דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>תיג)</span> וזהו ענין ההפרש בין בחי' כלים ובחי' לבושים למעלה, דהנה ידוע במהות ענין הלבושים שהן בחי' נפרד מעצם ומהות הדבר ולא כחומר וצורה ככלי המוח וכלי העין כו', ואפי' בלבוש היותר פנימי שהוא דק בערך הרבה יותר מחומר כלי המוח כמו הלבוש דמח' בכלל שהיא דקה ורוחני הרבה מגשם חומר המוח, וגם מדקותו הרוחני שמוכן לקבל צורת השכל כו', וכידוע דגם הגשמי שברוחני הוא למעלה הרבה מהרוחני שבגשמי כו', וע"כ אותי' המח' עם היותם בחי' הגשמי שברוחני' הנפש ה"ז למעלה מהרוחני דגשם המוח כו', ואפילו פנימי' כח המח' שנק' אותי' השכל ה"ז הכל בבחי' לבוש לבד כו', וכידוע דמח' גופא נחלקת לג' מדרי' מחדו"מ, להיות דפנימי שבמח' הוא בחי' מח' שבמח' והוא הנק' אותי' השכל או מחשבת שכל והן האותי' שבאים עם גילוי השכל בלי הכנה להכין האותיות כ"א באים בדרך ממילא עם התגלות השכל כו', וכמו כאשר ממציא אדם איזה השכלה הרי נמצאים אל השכל אותי' שבהם נתפס ונתלבש אותו המצאת השכל כו', ואותי' אלו הם דקים ורוחני' עד שכמעט אינם ניכרים כו', וכן</p> <p class=bodytext>כשחושב את השכל לעצמו דהיינו פנימי' השכל שחושב את הענין באותיות שבהם נתפס ונתלבש השכל ומאיר שם אור השכל והאותי' אינן מורגשין כ"כ כו', ומ"מ ה"ז בחי' לבוש לבד שהאותי' מלבישים את השכל לא שהאותי' הן בחי' כלים אל השכל לקבל את השכל בבחי' פנימי' ממש כו'. ולכן האותי' עם היות שמלבישים את השכל אינם חיים מן השכל, כמו חומר המוח שחי מהאור השכל וכמ"ש בסש"ב פנ"א שהן מקבלי' תחלה כח וחיות הראוי להם לפי מזגם ותכונתם שהן חב"ד כו', הרי שהמוח חי מאור המתלבש בתוכו, משא"כ האותי' אינם חיים מן השכל או המדות כו'. והגם שאינו דומה האותי' כשמתלבש איזה שכל לכשאין בהם התלבשות אור כו', ודברים היוצאים מן הלב הרי נראה בהם חיות כו', הנה באמת זהו חיות האור לא חיות האותי' כו', שהרי כשאין יוצאין מן הלב הגם שיש בהם אור אינו נראה בהם חיות רב רק כשיוצאים מן הלב שיש בהם ריבוי אור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתנג</div></p> <p class=bodytext>נראה בהם חיות הרי החיות הוא חיות האור כו'. אך גם האותי' כשיש בהם אור ה"ה בבחי' דקות יותר כו', ומ"מ אינם חיים מן האור כמו הכלים כו', וזהו לפי שהכלים מקבלים את האור בתוכם ממש בבחי' פנימי' וע"כ הם חיים מן האור, משא"כ האותי' אינם מקבלי' את האור בתוכם ממש רק שמלבישים את האור כו', ולכן ביכולת להחליף את האותי' ולחשוב באותי' אחרים, וכמו הלבוש הגשמי שביכולתו להחליפו כמו"כ האותי' ביכולת להחליף, ועם היות שא"א לפשוט לגמרי לבוש המח' שנובע תמיד מן השכל מ"מ הרי יש כמה מחשבות שונות, וגם את השכל יכולים להלביש באותי' אחרים משא"כ חומר המוח א"א לפשוט ולהחליף כו', ובודאי שאינן דומים האותי' הבאים מעצמן או כשמחליף את האותי' שזהו שבאו בהכנה כו', דכאשר מחליף את האותי' ה"ה אותי' מורגשים יותר מהאותי' הבאים ממילא כו'. והענין הוא כידוע שיש אותי' בכח השכל קודם שמשכיל ומגלה איזה השכלה (וכידוע דשרש האותי' מקדמות השכל וכמ"ש באגה"ק סי' ה'), והוא פריטת האותי' קודם שבאו בבחי' מציאות אותי' בהתגלות (והוא ג"כ כענין חומר</p> <p class=bodytext>וצורה בהאותי' גופא וכמ"ש באגה"ק שם), וכאשר מתגלה השכל ממקור השכל מתגלים עמו האותי' המלבישים את השכל ומגלים אותו כו', וזהו שאנו רואין שינוי אופן גילוי אור ההשכלה באדם זה שמוציאו באותי' ולשון זה ובין גילוי אור השכל בזולתו שבא באותי' וצירופים אחרים וכשינוי ל' המפרשים בשכל א' כתוס' רא"ש ר"ן שאומרי' שכל א' ובאותי' אחרים, והיינו שכפי האותי' שבמקור השכל כן באים בהתגלות כו', והן האותי' המתגלים עם השכל ובאים בדרך ממילא בלי הכנה כו', וכשמחליף האותיות עם היות שהן ג"כ כפי מקורם כי א"א לו להחליף באותי' אחרים לגמרי שלא כפי האותי' שבמקור השכל שלו כו', מ"מ יהיו אותי' מורגשים יותר כו', ונמצא דאותי' שמחליף אינם כמו האותי' שבאים דרך ממילא כו', מ"מ מזה שביכולתו להחליף הרי מובן שגם האותי' שבאים עם גילוי השכל בדרך ממילא הם ג"כ נבדלים מן השכל, דאם היו מיוחדים עם השכל הרי לא הי' ביכולת להחליפם, ומה שביכולת להחליפם הוא מפני שהן נבדלים כו', ובאמת הרי אינו מוכרח שיהי' השכל באותי' אלו דוקא, שהרי בעל שכל אחר אומר</p> <p class=bodytext>אותו השכל עצמו באותי' אחרים הרי שמצד השכל אינו מוכרח שיהי' באותי' אלו דוקא, וההכרח הוא רק מצד הנפש דהיינו מצד האותי' שבמקור השכל מוכרח שיבא השכל באותי' אלו דוקא אבל מצד השכל גופא אין הדבר מוכרח, והיינו מפני שהם נבדלים מן השכל כו', וגם שבכל גילוי אור שכל הרי האותי' נרגשים לבד אור השכל גם בהברקת השכל, הגם שהאותי' אינם ניכרים כ"כ מ"מ אינם בלתי נרגשים לגמרי, שביכולתו להרגיש האותי' וגם הם מורגשים באמת, כי מה שהאותי' בלתי ניכרים אין זה מצד התאחדות האותי' עם האור כ"כ עד שבלתי ניכרים כ"א מצד האור והגילוי ביותר ע"כ אין האותי' ניכרים ונרגשים כ"כ כו', ואין זה כמו חומר וצורה (שהו"ע אור וכלי) שאין החומר נרגש בפ"ע מן הצורה, וכמו חומר העין או חומר המוח הרי אין החומר נרגש כ"א אור הראי' או אור השכל הוא שנרגש (ורק כשאין החומר כלי אל הצורה וכמו בקלקול החומר ח"ו ה"ה מרגיש כאב האבר אבל כשהוא כלי אינו נרגש כלל), הגם דשם הצורה הוא לפי אופן החומר כנ"ל פ' תי"א (משא"כ באותי'), מ"מ החומר מתאחד עם האור כ"כ עד שאינו נרגש כלל בפ"ע ונרגש רק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתנד</div></p> <p class=bodytext>האור כמו שהוא לפי אופן החומר כו' (שכן הוא בכל אור וכלי אפי' במדרי' שאין האור בגילוי כ"כ הרי נרגש רק האור ולא הכלי כו'), משא"כ באותי' שהן נרגשי' בפ"ע מן האור כו', והיינו מפני שהן דבר בפ"ע בבחי' לבוש הנבדל מן העצם כו'. ומכ"ש בבחי' דבור שבמח' דהיינו כשחושב את השכל איך להשפיע לזולתו הרי יצטרך לסדר אופן צירופים שבדבור במחשבתו בשינוי מכמו שחשב הענין השכלי הזה לעצמו, הרי האותי' אלו באים בהכנה והן אותי' מורגשים בעצמו שהאותי' מורגשים יותר מן האור כו', ולבוש הדבור יותר נפרד מלבוש המח' שהן אותי' מורגשים אל הזולת ועת לדבר ועת לחשות כו', ועם היות שגם אותי' הדבור באים מן הנפש וכפי אופן האותי' שבנפש באים האותי' בדבור כו', מ"מ ה"ה בבחי' לבוש הנפרד המורגש ביותר וכלבוש תחליפם ואינם נמצאים תמיד כו'. ובכללות ענין האותי' הרי אין החו"ג שבשכל תלוי בהאותי', כמו בחומר וצורה דהתגלות אור צורת השכל הוא כפי אופן החומר בבחי' חסדים וגבורות וכמשנת"ל (ד"ה אז ישיר), משא"כ באותי' הרי אין הטיית השכל לחו"ג תלוי כלל בהאותי'</p> <p class=bodytext>אדרבה מיד שיטה השכל כלפי זכות באיזה סברה מיד יחשוב הענין באופן כזה כו', וכידוע שבאותי' יש ג"כ חסדים וגבורות וכמו אותי' שאינם מקבלים דגש, וכן דגש ורפוא הן חו"ג כו', ועמ"ש הפרד"ס שער האותי' פ"ג, ואור החסד בא באותי' דחסדים כו', והרי כפי הטיית השכל כך הן האותי' כו', וזהו שהאותי' מחו"ד הן לבושי' להכחות דהיינו שהן דברים נפרדים מהכחות וממילא ה"ה מעלימים על האור יותר מבחי' הכלים כו'. והדוגמא מזה יובן למעלה בבחי' לבושים שיש בכל עולם וכמא' לבושין תקינת לון כו' שזהו בחי' לבוש המעלים האור כו', ולא כמו הכלים שהן מתאחדים עם האור שהן כלי קבלה שהאור מאיר בהם בגילוי כו', וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא כו', שהאור מאיר בהכלי והכלי מאירה ממש מן האור וחי' ממנו בבחי' חיות פנימי כו', משא"כ בחי' הלבושים שהן רק מלבישים את האור (לא שהאותיות חיים מן האור שהן בבחי' דומם שאינן מקבלים חיות מאור השכל והמדות ומאור הנפש בכלל כו', ובודאי יש חילוקים בהלבושים שלפי אופן מעלת האור כן הוא דקות הלבושים,</p> <p class=bodytext>וכמו שמחולקי' לבוש הראש מלבושי הגוף והרגל כו', וכמו לבוש המח' ולבוש הדבור ומעשה כו', וכן באותי' למעלה יש אתוון רברבן ואתוון בינונים ואתוון זעירין, דאתון רברבין הוא שמאיר בהם ריבוי אור וממילא האותי' בבחי' רוחני' ובבחי' העדר המציאות יותר, ואתוון בינונים וזעירין הוא שבהם מיעוט האור וע"כ הם בבחי' מציאות יותר כו', ומ"מ אינם כלים אל האור רק לבושים המלבישים את האור) ומעלימים עליו כו', דעם היות שהן ג"כ מגלים את האור כו', ה"ז גילוי שע"י דבר המעלים כו'. ויובן זה ע"ד משנת"ל (ד"ה אז ישיר) ההפרש בין כלים דאצי' לבחי' מל', דהכלים דע"ס מגלים חיצוני' האור, וההעלם הוא רק שלא יהי' בבחי' אין כמו שהוא בעצם כו', וההעלם דבחי' מל' הוא שמשתנה האור כו', ומ"מ ה"ז ג"כ גילוי, וכמו אור הלבנה שזה ג"כ אור רק שאינו כמו אור השמש שע"י הנרתק שלא נשתנה אור השמש כו' (עם היות שאינו כמו כשהקב"ה מוציא חמה מנרתקה כו'), וכמו"כ הוא בבחי' מל' שהוא ג"כ גילוי אור רק שהאור משתנה כו' וידוע דמל' נק' לבוש וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו', ועד"ז יובן בענין הלבושי' שהן בחי' העלם שמשתנה האור מכמו שהוא בעצם כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתנה</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם לבושים הם נפרדים דגם לבוש המח' ובחי' מח' שבמח' שחושב השכל לעצמו וגם בהברקת השכל הרי האותיות הן לבושים ולא כלים, עם היותם רוחניים יותר מהכלים, ולכן הכלים חיים מן האור משא"כ האותיות, רק שע"י האור הן בדקות יותר, ודברים היוצאים מן הלב זהו חיות האור, וביכולת להחליפם, ואז הן מורגשים יותר, דהאותיות הבאים ממילא עם השכל הן מכח האותיות שבנפש, ואין השכל מוכרח לאותיות אלו דוקא, והאותיות ה"ה מורגשים, והכלים כשהאור מאיר בהם אינם מורגשים בפ"ע, ולבוש הדבור נפרד יותר שהוא אל הזולת ואינו תמיד, ובכללות אין האור כפי האותיות כ"א להיפך דאור של חסד מתלבש באותיות דחסדים, וכ"ז הוא מפני שאינם בבחי' אחדות וענינם הוא להעלים, וכמו כלים מיוחדים וחיים מהאור, ולבושים הוא רק שמלבישים ומעלימים על האור (ויש אתוון רברבן בינונים וזעירין שזהו בדקות הלבושים), והגילוי הוא ע"י העלם, וכמו בחי' מל' שמשנה את האור (משא"כ בכלים דע"ס), ומל' היא בחי' לבוש.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>תיד)</span> והנה ידוע דלבושים בכלל הן עולמות בי"ע שעז"א לבושין תקינת לון כו', דע"ס דאצי' הן בחי' גופים וכמא' וכמה גופים תקינת לון דקאי על הכלים דע"ס דאצי' שהן עד"מ כמו אברי הגוף המתאחדים עם כחות הנפש כחומר וצורה כו' וכמשנת"ל, והו"ע חכ' מוחא בינה ליבא כו' חסד דרועא ימינא גבו' דרועא שמאלא כו' שנק' הע"ס ע"ש הכלים מפני שמתאחדים עם האור כו', אבל בי"ע הן בחי' לבושים נפרדים שעז"נ ומשם יפרד כו' וכמ"ש בת"ז דלאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו', וידוע דמח' ודבור הו"ע ברי' ויצי' דלבוש המח' ג"כ לבוש הנבדל (ובכללות ה"ז בבחי' לבוש שאינו בבחי' כלי להיות בבחי' או"פ כו' כנ"ל), ומ"מ ה"ז מיוחד יותר שאינו ניכר ונרגש כ"כ והוא בתמידות כו', ולבוש הדבור הוא לבוש הנפרד כו'. וכמו"כ הוא בעולם הברי' שזהו יש הראשון הנברא מן האין האלקי שמאיר שם בחי' האין האלקי יותר, ובעולם הברי' אינו בבחי' מציאות יש עדיין רק בבחי' אפשרות המציאות לבד כו', וזהו שהברי' נק' חשך שאינו בבחי' מציאות מורגש עדיין כו', ויצי' נק' אור שהוא בחי'</p> <p class=bodytext>הגילוי אל הזולת והוא התחלת היש כו', וכן הוא בבחי' בי"ע שבאצי' דבחי' מחשבת שכל הוא בחי' בינה דההשגה שם הוא בחי' אותי' המח' כו', ומ"מ נק' מי שהיא בחי' העלם עדיין וכמ"ש הנסתרות לה' אלקינו חו"ב כו', וז"א בחי' יצי' שבאצי' הוא בחי' הגילוי שעז"א והנגלות לנו ולבנינו ונק' אלה כו'. אמנם בע"ח שער דרושי אבי"ע פ"ד שהד' מדרי' או"כ לבושין והיכלין הן אבי"ע דברי' בחי' גופין ויצי' בחי' לבושין כו', וכ"כ הפרד"ס שער עצמות וכלים פ"ו בפי' הב' במ"ש לבושין תקינת לון דקאי על הספי' דיצי' ומ"ש וכמה גופין תקינת לון הן ספי' דברי' כו'. וי"ל דהנה יש בחי' התלבשות שהיא בבחי' גילוי דהיינו התלבשות פנימי ומ"מ אינו כמו חומר וצורה כו' והוא בבחי' התלבשות הפרצופים זב"ז כו', וידוע המשל בזה כמו בהתלבשות הכחות זב"ז דכח עליון כאשר מתלבש בכח תחתון ה"ז התלבשות פנימי בבחי' גילוי שע"י ההתלבשות נעשה התחדשות בכח העליון כו', ומ"מ הכח התחתון הוא בחי' לבוש לבד לגבי כח העליון, וכמו התלבשות הרצון בשכל להיות טעם לרצון הרי בהתלבשות זאת בא הרצון בבחי' התיישבות פנימי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתנו</div></p> <p class=bodytext>ובבחי' התחלקות כו'. שהרי הרצון עצמו הוא פשוט שאין בו התחלקות פרטים וגם אינו בבחי' התיישבות פנימי בהכחות, וזהו שפעולת הרצון הוא שפועל בדרך כח עליון, וכמשנת"ל בכ"ד ההפרש בין פעולת הרצון לפעולת השכל, שהשכל פועל בהכחות בדרך אולפנא ולימוד שזהו בבחי' התלבשות פנימי, משא"כ הרצון פועל בדרך כח עליון, והיינו לא בבחי' התלבשות פנימי רק בדרך גזירה וכמלך שגוזר אומר שזהו ענין ההשתררות ברצון כו', וכן בהמקבל הוא בדרך גזירה לא בדרך טעם ושכל שכן צריך להיות רק שצריך לקיים את הרצון כו', וכמו בקיום המצות בדרך קבעומ"ש לא מצד הטעם והכוונה כ"א לקיים רצה"ע כו'. ובהתלבשות הרצון בשכל ה"ה בא בבחי' התיישבות פנימי שיש טעם להרצון שעי"ז הרצון מתיישב כו', וגם בא בבחי' התחלקות פרטים כו', וכמו רצון האדם לבנות בית שהוא רצון פשוט שאינו ניכר בהרצון איך ומה יהי' הבית כו', ובאמת בהרצון אין בו התחלקות פרטים איזה בית יהי' כי הרצון מצ"ע הוא רק שרוצה בית ואינו נוגע כלל איך שיהי' הבית כו', ומה שמבו' במ"א שבהעלם יש בהרצון אופן הבית</p> <p class=bodytext>שרוצה זהו בהעונג שבהרצון שיש לו עונג בענין הבית (דער געשמאק פון נפש) שבזה יש התחלקות בהעלם כו', אבל בהרצון עצמו אין בו התחלקות כו', ואיך שיהי' בגילוי ודאי לא יש התחלקות כו', וכשבא בטעם ושכל ה"ה בא בדרך פרט באיזה אופן יהי' הבית באורך ורוחב ובציור חדריו ועליותיו וכה"ג שיש רצון פרטי בכל דבר בפרט. והנה בהתלבשות זאת הגם שהשכל מחדש דבר בהרצון שבא בבחי' התיישבות היינו שיש טעם המחייב את הרצון והוא שצריכים לרצות כך וגם בא בבחי' התחלקות כו', הרי מ"מ אין זה כמו חומר וצורה דהתגלות הצורה הוא כפי אופן החומר כו', וכמשנת"ל פ' ת"י דהכלים עם היות שאינם משנים את האור, הנה גילוי האור ע"י אינו כמהות עצמו כ"א כמהות הכלים כו', ובהתלבשות הרצון בשכל הרי הרצון מ"מ נשאר בבחי' רצון דגם כשמתלבש בשכל ויש טעם לרצון אינו נעשה בבחי' שכלי כ"א הוא בבחי' רצון כו'. וכידוע בענין תומ"צ שהתורה היא טעמי המצות ומ"מ המצוה היא בבחי' רצון, וכמא' אל תהי יושב ושוקל במצותי' ש"ת דקלות וחמורות שוין, דענין קל וחמור הוא ע"פ התורה כו'</p> <p class=bodytext>וכולם שוים בקיום המצוה להיותה בחי' רצון שאין בזה התחלקות כלל כו', הרי שאין הרצון משתנה בעצם ע"י ההתלבשות בהשכל כו', וגם שאין הטיית הרצון לפי אופן השכל אדרבה הטיית השכל הוא כפי אופן הרצון דמה ששכלו מחייב כך זהו מפני שרצונו בזה דמשו"ז ה"ה מוצא טעם ושכל לזה כו', וכמו גם בפרטי הטיית השכל לזכות ולחוב שזה תלוי בהרצון כו', וכידוע בענין השוחד דמ"ש כי השוחד יעור הוא שהשכל שלו מחייב לזכות וזה רק מצד הטיית הרצון כו' כידוע ומבו' במ"א באורך. הרי בהתלבשות זאת הגם שהיא התלבשות בבחי' גילוי פנימי עד שנעשה עי"ז התחדשות בהרצון ומ"מ ה"ז בבחי' לבוש לבד שאין המלובש נעשה כפי אופן המלביש כו', והיינו לפי שרצון וחכ' הן ב' כחות מחולקות זמ"ז, וע"כ החכ' עם היותה מלבשת את הרצון ה"ז כדבר נבדל לא בבחי' התאחדות ממש, וכן הרצון הגם שהוא בבחי' גילוי פנימי בחכ' אין זה בבחי' פנימי ממש כ"א שעומד מובדל מן החכ', וע"כ בזה גופא שבא בחכ' בבחי' התלבשות ה"ז פועל בחכ' בדרך כח עליון להיות הטיית החכ' כפי אופן הרצון כו', הרי שהחכ' היא בבחי' לבוש לבד לגבי הרצון רק שהיא לבוש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתנז</div></p> <p class=bodytext>הראוי לגילוי הרצון (דגילוי הרצון בבחי' פנימי הוא בחכ' דוקא) ואינו מעלים על הרצון כו'. וכן הוא בכל התלבשות כח עליון בכח תחתון שהכח העליון הוא המנהיג את הכח התחתון כו', וכמו בהתלבשות השכל במדות הרי השכל מנהיג את המדה ולכל אשר יחפוץ יטה את המדה ע"פ השכל וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש כו', דכן הוא באדם שכלי שהמדות הן רק לפי אופן שכלו דמה שהשכל מחייב שצריך לרצות ה"ה רוצה באמת ומה שהשכל מחייב שלא לרצות אינו רוצה כו', דבמדות טבעי' יכול להיות שיהי' שלא לפי אופן השכל מפני שהן רצון בעצם מהותם כו', אבל מדות שכליי' הן לפי אופן השכל כו'. והנה באור וכלי ג"כ האור מנהיג את כלי, וכמ"ש במ"א דלמעלה באו"כ הוא שהמלובש מושל ושולט וכמשי"ת בסמוך בהתלבשות הפרצופים כו', אך באו"כ הרי האור נעשה כמהות הכלי, משא"כ בשכל ומדות אין השכל נעשה מהות מדה כו' (ובהבי' דלכן אמר שמתהפך ממהות שכל למהות מדה, היינו שהאהבה הוא הטעם וג"ז רק מהבנת טוב הדבר שזהו בחי' מדות שבשכל רק להיות שזהו הבנת טוב הדבר בעצמו ה"ז מהות מוחין עדיין, אבל</p> <p class=bodytext>השכל עצמו אינו נעשה מהות מדה, ועמשנת"ל פ' קמ"ט וקנ"א). וכן הוא בהתלבשות אור וחיות הנפש בגוף בכללות התלבשותו הוא שהנפש מנהיג את הגוף והגוף בטל וטפל אל הנפש ונגרר אחריו כו', וכן הוא בהכחות כמו כח הראי' בעין הרי בהתלבשו' בו כח הראי' הרי ממילא יראה ואין בחירה ורצון בחומר העין שלא לראות (רק שיוכל להעצים עיניו דאז אין אור הראי' מתלבש בו וגם זה תלוי בנפש כו' וכמו עוצם עיניו מראות ברע שתלוי ברצון הנפש כו'), ועם היות שפרטי אופני הראי' הן כפי חומר העין כנ"ל, מ"מ כללות הראי' תלוי ברוחני' אור הראי' דנפש כו', וכן הוא בכל הכחות כמו כח השמיעה כו'. והנה יש אופן התלבשות שאין הלבוש בטל אל הכח המלובש בו, וכמו בהתלבשות נה"א בנה"ב הרי אין שליטה גמורה לנה"א על הנה"ב ויוכל להיות ח"ו שליטה לנה"ב כו', וכמ"ש ולאום מלאום יאמץ שלפעמים זה גובר ולפעמים כו', וזהו ההפרש בד"כ בין התלבשות הפרצופים באצי' ששם הוא בחי' ביטול שהמלביש בטל אל המלובש שההנהגה היא כמו המדרי' המתלבשת כו', וכמו או"א שהלבישו לזרועות דא"א שעי"ז הי'</p> <p class=bodytext>יצי"מ, דבכדי שיהי' יצי"מ הי' צ"ל התלבשות א"א באו"א, דמא"א עצמו שלא ע"י התלבשות באו"א לא הי' אפשר להיות יצי"מ שהרי שם כחשיכה כאורה כו', ופרעה אותי' הערף שמקבל מבחי' עורף דא"א שזה הי' סבת הגלות כידוע, ורק ע"י התלבשות א"א באו"א הי' הגאולה וכמ"ש ויוציאנו ה' אלקינו משם ה' אלקינו דוקא בחי' או"א כו', והרי הגאולה הוא מא"א דמאו"א עצמן א"א להיות הגאולה, אדרבה כתי' וימררו את חייהם וכמא' אשר מררו חיי אבותינו במצרים, וידוע דאבותינו הן חג"ת וחיי אבותינו בחי' המוחין כו', רק ע"י התלבשות א"א באו"א עי"ז הי' הגאולה כו', הרי שההנהגה היא מהמדרי' המתלבשת כו', ואו"א הגם שמלבישים לא"א ושיהי' עי"ז הגאולה (היינו שיומשך למקום הראוי דוקא שזהו מה שאו"א פועלים בא"א שנעשה ע"י בבחי' התיישבות פנימי כו') ה"ה בבחי' ביטול שאינם מעלימים כמו לבוש המיוחד שההנהגה היא מהמדרי' המתלבשת כו', משא"כ בבי"ע דמשם יפרד אין הלבוש בטל כ"כ כו', ולכן אמרו אפקוהו למט"ט כו' הרי יש קצת פירוד כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתנח</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה בד"כ לבושים הן בי"ע, מח' ברי' דבור יצי' חשך ואור, וכן בי"ע שבאצי' בינה העלם ז"א גילוי, ונמצא בע"ח ובפרד"ס דגופין ברי' ולבושין יצי', וי"ל כמו התלבשות הכחות זב"ז שהוא בבחי' התלבשות פנימי שהעליון מוסיף אור וחיות בהתחתון ומ"מ התחתון הוא בבחי' לבוש לבד, וכמו הרצון שאין בו התחלקות (וההתחלקות שבו בהעלם הוא מהעונג), ובא בשכל בבחי' התיישבות פנימי שיהי' טעם לרצון ובא בהתחלקות רצון פרטי לכ"ד, והרי מ"מ נשאר בבחי' רצון לא בבחי' שכלי, וכמו הרצון דמצות גם שבא בטעמי התורה, והרצון מטה את השכל גם בבחי' חו"ג שבו כידוע בענין השוחד, הרי שהשכל רק כמו לבוש אלא שהוא לבוש הראוי שהרצון יהי' בו בבחי' פנימי, וכן השכל כשמתלבש במדות ה"ה מנהיג את המדות וה"ה בהם בבחי' התלבשות פנימי ואין השכל נעשה מדה, ולמעלה הו"ע התלבשות הפרצופים זב"ז וכמו או"א שהלבישו לזרועות דאריך שע"י ההתלבשות באו"א נמשך למקום הראוי והגאולה בעצם היא מא"א (ויש התלבשות שאין הלבוש בטל כ"כ והוא בנה"א ובנה"ב והיינו בבי"ע דומשם יפרד).</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>תטו)</span> והנה באופן כזה יש ג"כ הפרש בין לבוש המח' ללבוש הדבור, דהרי במח' א"א לחשוב היפך השכל דכפי חיוב השכל כן הוא חושב במחשבתו כו', אבל בדבור הרי יכול האדם לדבר היפך השכל לגמרי שגם אם שכלו מחייב כך ומ"מ ידבר בדבור באופן אחר לגמרי כו', והיינו מפני שהמח' הוא לבוש המיוחד וע"כ אינו מעלים על השכל והוא שמה שמחייב שכלו ה"ז בא בהתגלות במח' ואינו מתעלם כלל, משא"כ הדבור הוא לבוש הנפרד וע"כ יכול להעלים על השכל כו'. וכמו"כ י"ל בבחי' בריאה ויצי' דברי' היא כמו המח' שהלבוש בטל אל המלובש, וכמו"כ בעולם הברי' ששם הוא בחי' הביטול דמצד קירוב הברי' אל האצי' ה"ז בבחי' ביטול כו', שהרי גם הנבראים דברי' אינם בבחי' מציאות לעצמן עדיין והן בבחי' ביטול שמיוחדים במקורם כו', וכידוע בענין נבראים דעדאתכ"ס שזהו עד"מ כמו דגים שבים שמהותם מים ומובלעים בתוך מקורם ושם הוא דוקא חיותם וקיומם כו', דכמו"כ הוא בנבראים דברי' שאינם עדיין בבחי' מהות ומציאות בפ"ע וה"ה מיוחדים במקורם האין האלקי כו', ומה שהן נבראים נבדלים הוא</p> <p class=bodytext>הרגש חיותם שמרגישים את החיות שלהם וזהו מציאותם כו', ומכ"ש שהע"ס דברי' הם בבחי' ביטול ויחוד במקורם כו'. וזהו שנק' גופים דעם היותם בחי' לבוש לבד ה"ז כמו הלבוש המיוחד שבטל אל המלובש ועיקר ההנהגה הוא מהמתלבש כו', שהלבוש אינו דבר בפ"ע והמתלבש מאיר ע"י בגילוי כו', וכמו הגוף שבטל ונגרר אחר הנפש והעיקר הוא חיות הנפש כו', וכמ"ש עור ובשר תלבישני הרי הבשר הוא רק לבוש ומ"מ הוא לבוש המיוחד כו', וכמו"כ עולם הברי' שהלבוש הוא כמו גוף המיוחד ובטל כו'. ועיקר ענין הלבושים הוא בעולם היצי' שזהו התגלות בחי' יש היינו מה שיש בחי' מציאות דבר לעצמו בבחי' מורגש כו', וזהו כמו לבוש הנפרד מן העצם כו'. ועם היות שהלבוש ג"כ נמשך אחר האדם הלובשו כו', ובפרט בדמיון הנ"ל בהתלבשות הנה"א בנה"ב שזהו ג"כ כדוגמת התלבשות הנפש בגוף דהיינו בבחי' התלבשות פנימי כו', ומ"מ להיותו לבוש הנפרד יכול להיות שאינו בטל ואז ה"ה מעלים על המלובש כו', וכמו הגוף הגשמי הגם שנמשך אחר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתנט</div></p> <p class=bodytext>האדם ה"ה מכסה על הגוף כו', וכמו"כ בעולם היצי' שאין הביטול בתכלית ויכול להיות צד פירוד כו', וכידוע דעה"ד טו"ר הוא בעולם היצי' הרי יכול להיות טו"ר כו', וכנודע דמט"ט כמו שהוא בעולם היצי' שנק' שרו ש"ע כו' מחציו ולמעלה טוב ומחציו ולמטה רע, ולא שהוא עצמו רע ח"ו כ"א שנמשך ממנו חיות לבחי' הרע ג"כ, שהרי כתי' ואתה מחי' את כולם שגם הסט"א צריכה לקבל חיות, ולכן מחציו ולמטה רע היינו שנמשך ממנו השפעה גם להרע לצורך קיומו כו', ומחציו ולמעלה טוב שנמשך ההשפעה לטוב כו', וזהו שאמרו אפקוהו למט"ט זהו בחי' מט"ט דיצי' כו' וכמ"ש במ"א, וזהו דבפרטי מדרי' ברי' היא בחי' גוף ויצי' לבוש כו'. אמנם ההיכלות הן העלמין והוא בחי' הישות שבכל עולם כו', וכידוע בענין עולם שנה נפש דנפש הוא בחי' החיות של כל עולם, ושנה הוא שהמשכת החיות הוא בבחי' רצוא ושוב (שזהו מפני שאין ערוך העולם לגבי החיות ע"כ צ"ל ההמשכה בדרך רו"ש כו' כמ"ש במ"א) שמזה נעשה הזמן כו', ועולם הוא המקום היינו העולם עצמו שכולל הרקיעים והארץ וכל גופות הנבראים דדצח"מ</p> <p class=bodytext>שבכל עולם כו', דכמו שיש ז' רקיעים גשמי' כמו"כ יש ז' רקיעים רוחניים והן ז' היכלות כו', וענינם הוא להסתיר ולהעלים על האור כו', וזהו שמעמד הנבראים הוא בההיכלות וכמו מעמד ומצב המלאכים וקבלת אורם וחיותם הוא ע"י ההיכלות דוקא, להיות שההיכלות מעלימי' את האור באופן שיוכל להתקבל בבחי' מציאות יש ממש כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכמו"כ לבוש המח' שהוא רק כפי חיוב השכל משא"כ בדבור, וכמו"כ ברי' בטל ומיוחד בלי שום צד פירוד, וכמו דגים שבים ובפרט הע"ס דברי' ולכן נק' גופים שהלבוש הוא כמו גוף, ועיקר ענין לבוש הנפרד הוא ביצי', ולכן שם התחלת עה"ד טו"ר, והיכלות הוא העולם בחי' מקום וענינם להעלים, ולכן מצב המלאכים בהיכלות.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>תטז)</span> והנה התהוות ההיכלות הוא מהפרסאות (ושרשן הוא מבחי' העיגולים שזהו ג"כ העלם וכמ"ש במ"א, אך התהוותם הוא מהפרסאות) ומסכים המבדילים כו', וידוע שענין הפרסא הוא כמו המשל כו', דכללות ענין המשל הוא דבר זר מעצם השכל ומעלים ומסתיר על השכל כו', אך במשלים גופא יש ג"כ חילוקים שיש משל שמ"מ מבינים מאתו השכל, דהתלבשו' השכל בהמשל הוא בכדי להבין אותו, רק להיותו שכל עמוק שא"א להבינו ע"י עניני' שכלי' מלבישי' אותו במשל, אבל הכוונה היא להבין ע"י את הענין שכלי ומבינים את השכל ע"י המשל כו' (והוא ג"כ הסתר להיותו דבר זר כו', והיינו שבא המשל בענין אחר וממנו מבינים את הנמשל שאין זה כלל כמו אם היו מבינים את השכל שלא ע"י המשל כו'). ויש משלים שמסתירים לגמרי והוא הנק' חידה, וכמו חידותיו של שמשון וכמו העובדות דרבב"ח שהן מעלימים ומסתירים לגמרי כו', דהתלבשות זאת אינו בכדי להבין את הענין כ"א הוא התעלמות לבד כו', והוא בענין עמוק ביותר שהוא למעלה מגדר גילוי ה"ה בא בחידה שהוא שמתעלם בזה לגמרי כו'. וז"ע ההיכלות</p> <p class=bodytext>שהן להעלים ולהסתיר על האור להיות בחי' יש ממש כו', ואינו דומה לבחי' הלבושים שהן ג"כ העלם (ולא כמו חומר וצורה כנ"ל)</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתס</div></p> <p class=bodytext>דמ"מ ע"י הוא גילוי אור, וכמו לבוש המח' וגם לבוש הדבור שע"י מאיר עכ"פ אור השכל כו', דכמו"כ יש לבושים ברוחני' וכידוע דנשמות בג"ע שנהנין מזיו השכינה הוא ג"כ ע"י לבושים (והן הלבושים דמצות כו'), להיות דהנשמה כמו שירדה בבי"ע ה"ה בבחי' נברא יש ודבר כו', ובכדי שתוכל לקבל בחי' זיו השכינה שבג"ע הוא ע"י הלבושים כו', וכמו במשה כדי לקבל את התורה כתי' ויבא משה בתוך הענן כו' שהענן נעשה לבוש למשה שע"י יוכל לקבל את התורה ולזון ממזון הרוחני כו', וכמו אדם הרואה ומסתכל באור צח ע"י אספקלרי' דבלא האספקלרי' א"א לו להסתכל כ"א ע"י האספקלרי' שהוא כמו לבוש המעלים קצת וע"י הוא רואה את הדבר (וכמו הקליפות כגלדי בצלים שע"ג העין כו'), וכמו"כ הו"ע הענן שבו נתכסה משה וע"י הי' ביכולתו לקבל את האור כו', וכן לגבי למע' כתי' לבושו צדקה שזהו ג"כ בחי' לבוש המעלים בכדי שיוכלו לקבל את האור כו', וכן במ"ת כתי' הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם כו', דבכדי שיוכלו לקבל את האור הוא ע"י עב הענן כו', וכ"ז הוא לבושים שאינם מעלימים</p> <p class=bodytext>לגמרי וע"י הוא גילוי האור כו'. וצ"ל דלבושים הנ"ל הן לבושים דברי' שאינן מעלימים את האור כו', ולכן הגילוי הוא לנשמות דעם היותם בחי' יש הרי אינם בבחי' יש ממש וביכולתם לקבל אור אלקי כו', ולבושי היצי' הן בבחי' מסך מעלים כמו המשל כו', ומ"מ מאיר ע"י ג"כ גילוי אור כו' (וכמו הדבור שהוא לבוש הנפרד שביכולתו להעלים על השכל כנ"ל ומ"מ ה"ה מגלה ג"כ כו'), אבל היכלות הן פרסאות המעלימים לגמרי וכמו החידה כו', והן לבושי העשי' שהן בחי' העלם והסתר לגמרי כו'. והנה כללות ענין ההפרש בין הפרסא שהיא ע"ד כמו המשל לנמשל, והפרסא שע"ד חידה י"ל דלצורך התהוות היש בחי' הפרסא היא עד"מ כמו המשל שמדבר מענין אחר כו', דכמו"כ הוא בהתהוות היש שהוא דבר אחר שאינו אלקות כו', ובאמת אין לך דבר חוץ ממנו רק שנראה כמו מהות אחר כו', והפרסא שע"ד חידה הוא לצורך ההמשכה בנוגה כו', והוא ההפרש בין תחלת התהוות העולמות קודם החטא שהי' ג"כ בבחי' יש ומ"מ הי' נראה ונגלה אלקות בעולם כו' וכמשנת"ל (ד"ה בא אל פרעה), ובין לאחר החטא שהיש הוא בבחי' משכא</p> <p class=bodytext>דחויא דנוגה כו'. ובפרטי' הוא ההפרש בין לבושי היצירה ובין לבושי העשי' שמעלימים לגמרי כו' (וכמ"ש בענין שם דעשי' אל אד' בגימט' צו ואין צו כו'), ובלבושי' גופא זהו כענין לבוש המנעל וכמ"ש מה יפו פעמיך בנעלים כו', שהנעל עשוי מעור בהמה שהוא עור גס המסתיר לגמרי על הרגל כו', ואינו דומה כמו בגד הארוג מחוטי צמר או פשתים שיש בו נקבים שיוצא ע"י משקה וכה"ג, אבל בגד עור אין המשקה יוצא ע"י כו', רק יש בו חללים ונקבים דקים מאד שיוצאים בו השערות דבהמה כו', אבל הוא לבוש המסתיר כו', וכמו"כ לבושי העשי' הן שמעלימים ומסתירים לגמרי כו'. וזהו דבזה"ג אותותינו לא ראינו דבדורות הראשונים הי' גילוי אלקות בעולם והי' מצוי ענין הנסים שהיו נסים נגלים היוצאים מדרכי הטבע לגמרי, וכמו ביצי"מ וקי"ס ומ"ת שהי' גילוי עצמות אוא"ס שנקרעו ונתבטלו כל הפרסאות והי' גילוי אלקות שלא ע"י לבושי הטבע כלל כו', וגם בזמן נביאים האחרונים כמו בדניאל וחבריו היו ג"כ נסים נגלים כו' (עד שגם נ"נ הודה כו'), ואח"כ נס דפורים הי' בלבושי הטבע ומ"מ הי' נגלה בזה אלקות וכמ"ש ראו כל אפסי ארץ את ישועות אלקינו כו' דבכללות ההנהגה ראו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתסא</div></p> <p class=bodytext>בזה ענין אלקי כו', וגם בזמן תנאים ואמוראים היו כמה נסים וגילוי אלקו' כו', אבל בזמן האחרון אותותינו לא ראינו שאינו מאיר גילוי אלקו' כו', הגם שבכל זמן הקב"ה עושה נסים עם ישראל וכמא' כבשה א' בין ע' זאבים והיא מתקיימת וכמו בכל דור ודור עומדים עלינו והקב"ה מצילנו כו', רק שמלובש בדרכי הטבע והולך ובא הכל בהנהגת הטבע ואין האלקו' נראה ונגלה כו', ובפרט בהנסים תכופים שבכל עת ושעה שאינם נגלים כלל, וכמארז"ל ע"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בניסו מפני שמלובש מאד בלבושי הטבע כו', וכ"ז הוא מפני שבדורות הראשונים הי' ההשפעה ע"י לבושי הברי' והיצי' וע"כ הי' מאיר גילוי אלקו' כו', ובזה"ג ההשפעה היא ע"י לבושי העשי' שמעלימים ומסתירים כו', וזהו בחי' לבוש הנעל שמעלים ומסתיר לגמרי כו' (ומ"מ כתי' מה יפו פעמיך בנעלים דשרש הפרסאות הוא למע' יותר, וכנ"ל דענין עמוק ביותר שאינו בגדר גילוי ה"ה בא בדרך חידה כו', וכמו"כ הוא שבהפרסאות המעלימים לגמרי יש בהם דוקא מבחי' עצמו' א"ס ב"ה, וע"י העבודה שמסירים המסכים והפרסאות מאיר עי"ז גילוי אור עליון יותר כו').</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש וישמע יתרו כהן מדין כו', דהנה כתי' וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, דיתרון האור הוא דוקא ע"י בירור החשך כו', דז"ע ירידת הנשמה למטה שהרי הנשמה כמו שהיא למע' כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו שהיתה עומדת באהוי"ר בבחי' ביטול לאלקו' וירדה ונתלבשה בגוף ונה"ב בכמה העלמות והסתרים והוא בשביל הבירור דנה"ב כו', והוא ע"י העבודה בהשגה והתבוננות אלקי דוקא בהתלבשות השכל הטבעי דנה"ב שגם הוא יבין את הענין האלקי ויתפעל גם הוא לרצות באלקו' כו', עי"ז נעשה יתרון אור בנה"א וכמ"ש ורב תבואות בכח שור דוקא כו', וע"ז אמרו יש מפזר ונוסף עוד שע"י הפיזור בירידת הנשמה למטה עי"ז נוסף עוד כו', דטוב לי תורת פיך דנשמה למטה בגוף ונה"ב מאלפי זהב וכסף שהן האהוי"ר שהנשמה למודה ורגילה בהם למעלה כו', מפני שעי"ז נעשה יתרון אור מכמו שהאור הוא מצ"ע כו', וכמו"כ יש יתרון לחכ' מן הסכלות סכלות הן חכמות חיצוני', ונק' סכלות להיות ידוע ההפרש בין חכ' דקדושה לחכ' דקלי' דחכ' דקדושה הוא ביטול</p> <p class=bodytext>וכידוע דעיקר ענין הביטול הוא בחכ' כו', וחכ' דקלי' היא תכלית הישות וכמ"ש ראית איש חכם בעיניו כו' וכל גיא שוטה וע"כ נק' סכלות, אך ע"י בירור הסכלות עי"ז נעשה יתרון בחכ' דקדושה כו', וכמ"ש ותרב חכמת שלמה מכל חכמות בני קדם שע"י חכמות בני קדם שנתרבה חכמת שלמה כו', וכתי' חכמות בחוץ תרונה, תרונה בחי' פנימי' הכתר בחי' שיר וטעמים כו', וע"י שחכמות בחוץ עי"ז דוקא תרונה שנמשך תוס' אור בחכ' מבחי' פנימי' הכתר כו'. וזהו מה שמ"ת הי' ע"י הודאת יתרו דוקא, דהנה יתרו הי' לעו"ז דמשה, דמשה הי' בחי' חכ' דקדושה וכתי' בי' ונחנו מה בבחי' ביטול בתכלית ויתרו הי' חכ' דקלי' ולכן הי' כהן מדין ל' מדון וריב שזהו תכלית הישות כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה החלצו, וכאשר הודה יתרו שזהו דחכ' דקלי' נתהפך לקדושה נמשך עי"ז תוס' אור בחכ' כו', ועי"ז הי' מ"ת דאורייתא מחכ' נפקת ובכדי שיהי' ירידת והמשכת החכ' למטה הי' צ"ל תוס' אור בחכ', וכידוע דכל ירידה והמשכה הוא ע"י תוס' אור כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתסב</div></p> <p class=bodytext>וזהו שע"י שהודה יתרו שנתוסף אור בחכ' עי"ז הי' ירידת והמשכת החכ' דתורה למטה כו', ומ"ת הי' באמת לנש"י שהן דוקא ראוים לקבל את התורה (וגם יתרו ע"י הודאתו הי' ראוי כו'), רק בכדי שיהי' המשכת התורה זהו דוקא ע"י הודאתו של יתרו כו', וזהו שנא' כאן כהן מדין דהיינו שע"י שכהן מדין נהפך לקדושה עי"ז הי' מ"ת כו'. וזהו ג"כ חותן משה דהנה ביום חתונתו זה מ"ת, שהו"ע חות דרגא כו', והתורה נק' ע"ש משה כמ"ש זכרו תורת משה כו' והיא בבחי' ירידה והמשכה שז"ע חות דרגא כו', וחותן הוא שמפעיל את הירידה וזהו חותן משה שע"י הי' ירידת והמשכת בחי' משה, ולכן נא' שניהם כהן מדין וחותן משה כו'. וזהו שפרש"י קי"ס שמע דסבת הודאת יתרו הי' ע"י קי"ס שהי' גילוי בחי' עתיק כמא' בעתיקא תלי' שעי"ז נקרעו כל הפרסאות כו' וכמשנת"ל (סד"ה אז ישיר), הנה עי"ז הי' ג"כ הודאת יתרו דבחי' חכ' דקלי' תכלית הישות המעלים ומסתיר נהפך ג"כ לקדושה כו'. ופרטי הענינים דוישמע יתרו ואשר עשה כו' וכי הוציא כו', י"ל שהן ד' מדרי' דאו"כ ולבושים והיכלות דקי"ס דבעתיקא</p> <p class=bodytext>תלי' זהו בחי' האור בעצם שלמעלה מבחי' הכלים (דעתיק הוא שרש האו"פ והוא למעלה מגדר כלים כו'), וזהו וישמע יתרו קי"ס שמע גילוי בחי' האור העצמי כו' (שעי"ז הי' ההודאה שלו כו' כנ"ל), ואשר עשה אלקי' למשה ולישראל עמו זהו"ע התלבשות אורות בכלים כו', וכידוע דאלקים הוא בחי' הכלים כו' שע"י הכלים הוא בחי' גילוי האור כו', וזהו למשה ולישראל דמשה הוא בחי' חכ' דאצי' וגם ישראל מושרשים באצי' כו', וגם שזהו הגילוי שע"י לבושי הבריאה דהגילוי הוא לנשמות כו' כנ"ל, ומ"ש כי הוציא ה' את ישראל ממצרים זהו בחי' הלבושים וההיכלות, דהנה מצרים הוא בחי' מיצר מי והו"ע מיצר הגרון שזהו בחי' הפסק שבין המוחין למדות כו' וכמשי"ת, וזהו במדרי' הקדושה והו"ע לבושי היצי' כו', ומצרים דלעו"ז הוא המיצר וההעלם לגמרי שזהו ע"י העלם ההיכלות ופרסאות המעלימים לגמרי כו', וזהו כי הוציא ה' שהיא היציאה מההעלמות וההסתרים כו', דמ"ש אשר עשה אלקים כו' כ"ז הוא בחי' גילוי אור כו', ומ"ש כי הוציא הוא היציאה מההסתר כו'. וזהו וישמע יתרו קי"ס שמע התגלות בחי'</p> <p class=bodytext>עצם האור ועי"ז גם כהן מדין נהפך לקדושה ונתוסף עי"ז תוס' אור בחכ' שעי"ז הי' מ"ת ירידת חכ' דתורה למטה שז"ע חותן משה כו', את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו זהו הגילוי בנשמות ע"י הכלים ולבושי הברי' כו', כי הוציא ה' את ישראל ממצרים הוא היציאה מההעלמות וההסתרים שעי"ז הוא יתרון האור כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והתהוות ההיכלות הוא ע"י הפרסאות שהן כמו משל מדבר זר ומ"מ ענינו שיהי' עי"ז גילוי, ויש משל כמו חידה על ענין עמוק ביותר וענינו להעלים לגמרי, וז"ע ההיכלות ולא כמו לבושים דמ"מ ע"י גילוי, וכמו לבושי הנשמות בג"ע, וכמו ויבוא משה בתוך הענן ולמעלה לבושו צדקה ובמ"ת אנכי בא בעב הענן, וצ"ל שזהו לבושים דברי' ולבושי יצי' כמו המשל ולבושי עשי' כמו החידה, וזהו עיקר ענין ההיכלות, והנה הפרסא שע"ד משל הוא לצורך התהוות העולם כמו שהי' קודם החטא שהי' נראה בו אלקות, והפרסא שע"ד חידה הוא לצורך ההמשכה בנוגה, והו"ע לבוש המנעל של עור, וזהו דבזה"ב ותו"א היו ניסים נגלים ובזה"ג אותותינו לא ראינו מפני שהוא ע"י לבושי העשי'. וזהו וישמע</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתסג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>יתרו</span> דיתרון האור הוא מבירור החשך, וכמו"כ יתרון החכ' דמ"ת מאתהפכא דחכ' דקלי' שזהו הודאת יתרו, וענין וישמע יתרו אשר עשה אלקי' וכי הוציא, י"ל שהו"ע או"כ לבושים והיכלות.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>