המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ תרומה, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/27/index.htm">בס"ד. ש"פ תרומה, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ תרומה, העת"ר</h3><div class=pageno>תתעה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> ה' אל משה לאמר דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה מאת כל אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, וצ"ל מהו הב' תרומות ויקחו לי תרומה ומאת כו' תקחו את תרומתי, ואח"כ או' וזאת התרומה הרי או' ג' תרומות וצ"ל מהו ענינם. גם צ"ל מהו"ע מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, הלא תרומה זו היא תרומת מחצית השקל שזה הי' חיוב על כאו"א וא"כ מהו אשר ידבנו לבו מה שייכות בזה נדבת לב, דמ"ש אח"כ וזאת התרומה זה הי' נדבת המשכן אבל ב' תרומות הקודמים היו בחיוב כו'. ולמה או' קודם ויקחו ל' נסתר ואח"כ או' תקחו ל' נוכח. ובמד"ר אי' הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם כו', ויש לך מקח שמי שמכרה נמכר עמה א"ל הקב"ה לישראל מכרתי לכם את תורתי כבי' נמכרתי עמה שנא' ויקחו לי תרומה, ופי' המת"כ לי הוא כמו אותי, וצ"ל מה שייך תורה לתרומה ושע"י התורה אותי אתם לוקחים דלכן או' ויקחו לי כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל שיש ד' מדרי' אורות וכלים לבושים והיכלות אורות וכלים הוא שהכלי מקבלת את האור ומתאחד עם האור, וע"כ היא עושה ציור ותמונה בהאור ומגלה את</p> <p class=bodytext>האור כו', לבושים המה נפרדים כמו אותי' המח' והדבור שהן נפרדים מן האור וממילא מעלימי' על האור כו', ובד"כ כלים הוא באצי' להיות דאצי' הוא בחי' אחדות וע"כ שם הוא בחי' כלים כו', ובי"ע דומשם יפרד הן בחי' לבושים כו'. אמנם נת' שיש בחי' לבושים גם באצי' והן חיצוני' הכלים, דמה שהכלי מתאחדת עם האור היינו פנימי' הכלי שזהו עצמות הכלי מה שהיא כלי לקבלה ופנימי' הכלי היא אשר עושה תואר בהאור ומתאר ומגלה אותו, אבל חיצוניות הכלי ענינה אינה לא לקבל את האור ולא לתאר את האור רק לפעול בכח האור שזהו חוץ לעצם כו', ה"ז בחי' לבוש דהיינו שהאור מתלבש ומתעלם בזה לפעול דבר שאינו מערכו ומהותו כו', ולכן השתל' הספי' זמ"ז וכן התלבשות הפרצופים זב"ז הוא על ידי חיצוניות הכלי כו', ובד"כ הוא בחי' כלי רק שבפרטיות ה"ז כמו בחי' לבוש כו', ובי"ע בכללות הן בחי' לבושים רק בפרטיות כמו פנימיות הכלי וחיצוניות הכלי באצי', כמו"כ הוא לבושי הברי' ויצי' דלבושי הברי' הן בדוגמת פנימי' הכלי שמתאחד עם האור וכמו אותיות דמחשבת שכל שא"א להחליפם כו', רק אותי' דדבור שבמח' יכולים להחליף אבל מח' שבמח' הגם שהוא לבוש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתעו</div></p> <p class=bodytext>מ"מ אינו יכולים להחליפם כו', וכמו"כ בחי' לבושי הברי' מתייחדים עם האור ומאיר שם גילוי האור דבחי' האין האלקי מאיר בגילוי בברי' כו', ויצי' הם כמו לבוש הדבור שמעלים על האור כו', ומ"מ ג"ז הוא גילוי, אבל היכלות הן לבושי עשי' שהן מסכים ופרסאות המעלימים על האור לגמרי כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ענין המסכים והפרסאות יש בכל העולמות גם בעולם אצי' ובעולמות שלמעלה מאצי' כו', דכשם שאורות וכלים ישנם בכל העולמות ופי' אורות היינו או"פ, הרי בכל העולמות יש בחי' או"פ, דהגם שבד"כ מה שלמעלה מאצי' הוא בחי' מקיף מ"מ הרי יש בזה או"פ כו', וכמ"ש בע"ח דגם בבחי' א"ק יש עיגולים ויושר ובכל א' יש בחי' או"מ ואו"פ כו', רק שבכללות המדרי' העליונה היא בבחי' מקיף כו', וכמו"כ בחי' הכלים ישנם בכל העולמות וכמ"ש במבו"ש שהתחלת התהוות הכלים הוא בא"ק דאל"כ במה הוא חלוק מאוא"ס כו', כמו"כ בחי' מסכים ופרסאות ישנם בכל העולמות כו', כי זהו אחת מעניני התיקון שיהי' המשכת האור דרך מסך ופרסא דוקא. וכמ"ש בעה"מ שע"ח פ"ב דמ"ה ע"ג וז"ל החוט הזה של א"ס כו' נתפשט החוט בתוך א"ק ונעשה פרסא פי' פרוכת שהוא מסך בין א"ק סתימאה לבין א"ק סתם כו' (והיינו בין עולם המלביש ובין א"ק), כדי שלא יצא יותר מדאי ויהי' ח"ו העולם חרב כמו שהי' בעולם התהו, והמסך הזה מעכב השפע שלא יצא חוצה יותר ממה שיכולים לסבול העולמות, וכן יש בין כל</p> <p class=bodytext>עולם ועולם מסך מבדיל בסוד והבדילה הפרוכת לכם בין קדש ובין קדה"ק כו' עכ"ל, הרי גם במדרי' העליונות ביותר דהיינו בין המלביש ובין א"ק יש פרסא כו'. ומדבריו מבואר שבעולם התהו לא הי' פרסאות והי' האור מאיר בגילוי ביותר וזה הי' סבת השבירה כו', ובאד"ר בתחלתו דקכ"ח ע"א אי' ופריס קמי' חד פריסו ובה גליף ושיעור מלכין כו', וזהו פרסא דא"ק, דאחר הצמצום דא"ק שהעלה אור חצי הפרצוף התחתון למעלה פריס פרסא ובה גליף כו', משמע דגם בתהו הי' פרסא כו', ועמ"ש מזה בע"ח שער הנקודים פ"ב ובביאור האד"ר בס' קול ברמה, אמנם בס' רוח דוד בפי' הא' כ' דע"י הפרסא הנה מדחיקות האור שלמעלה מהפרסא יצא האור דרך העינים (שלא ע"י הפרסא) והם האורות דתהו כו', והוא מהר' צמח שם וכ"ה בע"ח שם, נמצא דהאור דתהו הי' שלא ע"י הפרסא רק שזהו ע"י סבת הפרסא כו', ונת"ל (ד"ה וירא בלק) דחומר העין הוא ג"כ כמו הפסק לגבי אור הראי' ומ"מ נמשך בזה העצמי כו', אך מ"ש באד"ר ובה גליף ושיער מלכין משמע דהמשכת האור הוא ע"י הפרסא, צ"ל כמ"ש בע"ח שם פבו"ג ובמבו"ש ש"ב</p> <p class=bodytext>ח"א פבו"ג דו"ה שיש ב' מדרי' בתהו ועיקר אורות דתהו הוא מהעינים דא"ק שלא ע"י הפרסא והאור הנמשך ע"י הפרסא הוא ש' מ"ה החדש כו', ומ"מ נמשך אור זה בנקודים ג"כ כו' יעו"ש. ועיקר ענין הפרסאות הן בבחי' התיקון כו', דבתהו עיקר האור הוא שלא ע"י הפרסא ובתיקון עיקר האור הוא ע"י הפרסא דוקא כו', וכמ"ש בזהר נח דס"ה רע"א ובמק"מ שם שביאר שם פרסא דא"ק ופרסא תוך רדל"א ופרסא בח"ס כו', וכללות ענין הפרסאות הוא שיהי' האור באופן אחר מכמו שהי' קודם כו', וזהו דבתהו שנמשך האור שלא ע"י פרסא הרי הי' האור כמו שהוא במקורו, וכנודע דספי' דתהו הוא שהאורות דעקודים כמו שהן במקורם יצאו ונתגלו כו', וזהו שהספי' דתהו היו בבחי' כתרים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתעז</div></p> <p class=bodytext>שהכתר הוא העצמי של הספי' כו', והיינו דבחי' עצמיות האורות כמו שהן בעקודים יצאו ונתגלו כו', והגם דבהתגלותם נעשו בבחי' תוקף המציאות דבהיותם בעקודים היו בתכלית הביטול ובבחי' אין ממש ובהתגלות שלהם נעשו בבחי' יש ומציאות כו' דכל התגלות דבר גורם מציאות הדבר כו', ובפרט שנתגלה העצמי נעשה בתוקף המציאות כו', מ"מ ה"ה ממש אותן האורות דעקודים (בבחי' חיצוניותם כו') וכמשנת"ל (ד"ה אנכי ה' אלקיך), ובבחי' התיקון הוא שנמשכו האורות דרך פרסאות שזהו בחי' התעלמות האור שמתגלה דרך הפרסא לא כמו שהוא במקורו כו'. וגם ש' מ"ה החדש בא דרך בקיעת הפרסא דא"ק כנ"ל וכמו שנת"ל (ד"ה וידבר כו' את קרבני לחמי), דהמשכת ש' מ"ה בעולמות הוא דרך בקיעה דוקא שבזה מתעלם האור כו', ועם היות שהעצם הוא הבוקע (והוא בחי' ש' ע"ב דא"ק) דגם כמו שבא דרך בקיעה ה"ה עצמי כו', מ"מ ה"ה מתעלם בבקיעה זאת שאינו בא בגילוי כמו שהוא במקורו שעי"ז יכולים לקבל את האור שנמשך בכל עולם לפ"ע העולם כו' וכמשנת"ל באורך. וכן הוא בהאורות דתיקון שנמשכים דרך פרסאות דוקא</p> <p class=bodytext>כו', דכשם שהפרסא שבין אצי' לבי"ע ה"ה מעלמת על אור האצי' שהאור שנמשך בבי"ע הוא באין ערוך לגבי אור האצי' (וגם בחי' נר"ן דבי"ע שזהו מבחי' הכלים דמל' והארת הקו שבהם והוא בחי' האצי' שבבי"ע כו' הרי רחוק ערכו מבחי' אצי' ממש כו', וכמ"ש במ"א שיש הפרש גדול ביניהם, דמדרי' שבאצי' הרי מסתלקים בשעת החטא כמ"ש בסש"ב, ואצי' שבבי"ע אינם מסתלקים כו', הגם שאינו שייך בהם ח"ו חטא ועון והיינו שאינו נסרך בהחטא כמו מדרי' דבי"ע ששייך בהם ענין סרכות הריאה כו', משא"כ במדרי' האצי' כו', מ"מ אינם מסתלקים כו', ולעיל (ד"ה וידבר כו' וארא) נת' ההפרש בעבודה בין פנימי' המוחין וכוונה פנימי' שבמוח שזהו הפרש גדול כו'), כמו"כ באצי' ולמעלה מאצי' דהמשכת האור שע"י הפרסא הוא שבא האור באופן אחר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה בפרטי מדרי' פרסאות דאצי', הנה נודע שיש פרסא בין הבינה לז"א שעז"נ ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא, דחיוון עילאין הן בחי' המדות דז"א ויש פרסא על ראשי החיות דקבלת האור הוא ע"י הפרסא כו', ויש לבאר הענין ע"פ הידוע דלידת המדות הוא מהמוחין והיינו לא שעצם התהוותן הוא מהמוחין שהרי המדות ישנם בלב תמיד רק ההתעוררות שלהם הוא ע"י שמקבלים מן המוחין כו', דכאשר מבין בשכלו איך שאותו הדבר הוא טוב נתהווה מזה אצלו אהבה ותשוקה לאותה הדבר כו', והרי הטעם המחייב את האהבה ה"ז שכלי והוא טעם וסברה מפני מה ירצה בזה ויכול להיות סברה אחרת שאינו צריך לרצות בזה, שכן הוא ענין השכל שבכל דבר יש סברות שונות (והו"ע השכל בלי תערובות מדה ואהבה עצמית שיש שכל וסברה לכל צד כו'), ומתגברים הטעמים והסברות שצריך לרצות שעי"ז מתעורר באהבה, והרי האהבה אינה שכלי והיא מהות מדה שהיא אה' והרגשת עצמו שהוא היפך ענין השכל (ולכן כאשר יש תערובות אה' עצמי בשכל לא יהי' השכל אמיתי וכמו השוחד שיעוור כו'), ובא מ"מ מן השכל</p> <p class=bodytext>הרי שבא ממהות שכל למהות מדה שהוא מהות אחר כו'. והנה בפרטי' הרי המדה יש בה ג"כ מוחין והוא הנק' בכן כידוע, והיינו שהשכל הוא בטעמים וסברות בטוב הדבר איך שהוא דבר טוב או אם צריך לרצות א"ל, ותחלה צ"ל השגת עצם הדבר שהרי א"א להיות השגת טוב הדבר אם אינו משיג את עצם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתעח</div></p> <p class=bodytext>הדבר וע"כ צ"ל תחלה השגת עצם הדבר ומבין איך שהדבר טוב כו', והבכן הוא איך שהדבר טוב לו וצריך לרצות בזה שמזה נעשה התעוררות האהבה כו', הרי הבכן שהוא הטעם של המדה ה"ז מהות מדה שהוא הרגש עצמי איך שלו טוב הדבר כו', וידוע שהבכן בא מההתפעלות שכלי, כי כאשר משיג ומבין טוב הדבר ה"ה מתפעל בשכלו על טוב הדבר, ומזה בא התפעלות הלב איך שהדבר טוב לו שזהו הבכן שעי"ז הוא התעוררות האהבה כו'. וידוע ההפרש ביניהם דמה שמתפעל בשכלו (שזהו בחי' מדות שבשכל) הוא שמתפעל על טוב הדבר מצ"ע, לא מה שלו טוב הדבר כ"א מה שהדבר בעצמו טוב הוא, כי טבע האדם הוא להתפעל על דבר טוב כו', והבכן הוא מה שלו טוב הדבר כו', ונמצא דהתפעלות השכל על טוב הדבר ה"ז במהות ומציאות השכל, והיינו שאין בזה הרגשת עצמו כ"א התפעלות על טוב הדבר מצ"ע, ומזה לא יהי' עדיין התעוררות האהבה רק שמזה בא התפעלות הבכן איך שהדבר טוב לו, אך התפעלות הבכן הוא במהות ומציאות המדות היינו בהרגש עצמו איך שלו הדבר טוב כו', הרי שנהפך ממש ממהות מוחין למהות מדות כו'. וכן הוא ג"כ</p> <p class=bodytext>בעבודה שבלב שהשכל הוא ההתבוננות באיזה ענין אלקי בהשגת הענין שבזה בא הטוב והעילוי דאלקות בעצמו (דיא התבוננות טראגט ארויס א רייכקייט אין אלקות) ומתפעל בשכלו על הטוב והעילוי דאלקו' כו', ומזה בא הבכן איך שקרבת אלקי' לו טוב ומתעורר באהבה ותשוקה גדולה לאלקות כו', והרי ההתפעלות שכלי הוא בעצם הטוב דאלקו' והבכן הוא מה שלו טוב שאין זה מהות השכל כ"א הוא מהות מדה בבחי' הרגש עצמי רק שזהו הטעם של המדה כו', הרי נעשה מהות שכל ונהפך למהות מדה כו' (ובד"כ בחי' חב"ד שבמדה הוא האהבה ועצם המדה הוא החסד כו', וברוחני' הוא כמ"ש באגה"ק סי' ט"ו דמחמת אהבת ה' ומרוב חפצו לדבקה בו הוא חפץ חסד כו' היינו לעשות גמ"ח בגופו ובנפשו כו', ואפשר בכלל זה הוא ג"כ המשכת נפשו לעניני אלקות כמו בעסק התורה ומעהמ"צ במ"ע בפרט כו'), וזהו ההמשכה מן המוחין אל המדות שבאים במדות באופן אחר מכמו שהן במוחין כו' (וזהו בבחי' חיצוני' המוחין וכידוע דזה שהמדות באים ע"י הבכן הוא בחיצוני' המוחין כו', ופנימי' המוחין הרי באים בלב כמו שהן במוחין כו',</p> <p class=bodytext>ומ"מ נת"ל דכמו שנרגש בלב אין זה כמו שהוא בבחי' מוחין ממש וכמו ענין גחין ונשיק לעפרא שאין זה כמו שזלגו עיניו דמעות שזהו התפעלות המוח לבד משא"כ גחין ונשיק לעפרא שזהו התפעלות הלב ה"ז ניתק קצת מעצם המוח, דהתגלות התפעלות זאת מה שגחין ונשיק כו' אין זה שייך בהתפעלות המוח, וא"כ ה"ז ניתק מעצם המוחין ממש כו'). דכמו"כ הוא למעלה בחי' יסוד אימא שמסתיים בחזה דז"א דעד החזה הוא בחי' המוחין של המדה ומן החזה ולמטה הוא בחי' המדות כו', דהמוחין של המדה הוא שממהות מוחין נעשה מהות מדה כו' וכמ"ש בתו"א בהבי' דולכן אמור, וזהו ע"י הפרסא שבין המוחין למדות שעי"ז בא אור המוחין באופן אחר מכמו שהן במוחין ולהיות כמהות המדות כו', וי"ל דהפרסא הו"ע מיצר הגרון שזהו ההפסק בין המוחין למדות כו' כמש"ש, והיינו שבזה מתעלם אור המוחין לבוא לפי אופן המדות כו', וכמ"ש בתו"א שם דמיצר הגרון הוא מקום צר דהמוחין מתעלמים שם שאינו מהות מוחין ולא מהות מדות ובזה מתהפך ממהות מוחין למהות מדות כו', ובעבודה הוא דלאחר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתעט</div></p> <p class=bodytext>ההתבוננות והתפעלות שכלי אינו בא תיכף הרגש הבכן דקרבת אלקי' לי טוב, דמפני שהן מהותים נבדלים אינם באים זא"ז תיכף דהיינו שמההתפעלות על עצם הטוב דאלקות תבוא ההתפעלות דהרגש עצמי איך שלו טוב כו', כ"א שאחר ההתבוננות האמיתי כאשר מתפעל בשכלו כנ"ל מתעלם האור לגמרי שאינו בבחי' השגה ולא בבחי' התפעלות, ובזה הוא משתנה והולך (ער גייט אריבער) ממהות למהות להיות הרגש הבכן כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בתו"א שם מבו' דמיצר הגרון הוא הממוצע המחבר כו', וי"ל דכמו"כ הוא ג"כ בענין הפרסא שזהו כמו ממוצע, וכמ"ש בזהר בראשית דל"ב ע"ב ע"פ יהי רקיע אית קרומא במציעות מיעוי דב"נ דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא כו', הרי דהפרסא היא כמו ממוצע דשאיב מעילא כו'. ולהבין ענין דשאיב מעילא ויהיב לתתא, הנה ענין הפרסא עם היותה לבוש המעלים לגמרי מ"מ יש בה נקבים שע"י יוצא דבר מה, וכמו עור האדם שמלא נקבים שדרך בם יוצא הזיעה וגם מעור הבהמה יוצאים שערות כמשנת"ל, דכמו"כ הוא הדוגמא בפרסא העליונה שיש בה נקבים והו"ע הרשת שע"ג מזבח עילאה הנז' בזהר, דבד"כ זהו הפרסא שבין אצי' לבי"ע ה"ז נק' רשת שהוא מנוקב כנקבי הנפה כו' (והוא בבחי' המל' וכמו"כ הוא בפרסאות שלמעלה מבחי' המל'), וכמו עד"מ הנפה שמרקדין בה הקמח הרי עיקר ענינה הוא להפריד הפסולת מן הקמח, שקודם שמרקדין את הקמח הרי מעורב הכל בתכלית העירוב ואז הפסולת אינו גס כ"כ וגם הטוב אינו טוב כ"כ, וע"י שמרקדין את הקמח בהנפה קולטת הנפה את הפסולת הגס</p> <p class=bodytext>ודרך הנקבים יוצא הקמח הדק, וכאשר משימים הקמח עוד הפעם בהנפה ישאר עוד מהגס ע"ג הנקבים שאינו גס כ"כ כהקודם והיותר דק יוצא כו', וכן יהי' בירור הנפה כמה פעמים כו', וזה בנפה שלנו שקולטת הפסולת ומוציאה את הטוב, אבל בנפה הנזכרת במשנה פ"ה דאבות הוא שקולטת הסולת ומוציאה את הקמח היינו שקולטת את הטוב ומוציאה את הפסולת כו', ובבירור הראשון מתברר הסולת היותר טוב והשאר יוצא הכל בפסולת שיש בזה הרבה קמח, ואח"כ מתברר עוד ויוצא פסולת גס יותר עד שבבירור האחרון יוצא הפסולת היותר גס כו', וה"ז ממש כמו נקבי עור האדם שמוציאים את הזיעה שהיא הפסולת המתברר מן החום הטבעי כו', דחום הטבעי יש בו פסולת כי טבע החום להוליד פסולת וכמו שהוא בהחום הטבעי ה"ז בדקות ומ"מ צריך להתברר מן החום והוא שיוצא מעט מעט עד אשר יוצא בהזיעה וזהו שהזיעה מבריא את הגוף מפני הסרת הפסולת, וכאשר מתגבר החום הטבעי נסתם נקבי הזיעה וכאשר מזיע ה"ה מבריא כו', ומ"מ הרי החום הטבעי אינו יוצא שבאם יוצא ח"ו החום הטבעי א"א לחיות כו', רק יוצא הפסולת לבד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> יובן בענין הרשת שע"ג מזבח עילאה בחי' מל' דאצי' הנותנת טרף לבי"ע כו', שזהו ע"י הרשת המלא נקבים שבהם מתברר הפסולת מן הטוב כו', וכמ"ש במאו"א אות ר' סל"ה רשת מחצי המל' ולמטה כי שם ק"נ, והיינו שהרשת מוציאה הפסולת ממש כו'. והענין הוא דהנה השפעה האלקי' מהרפ"ח ניצוצות ה"ז מעורב טו"ר משבה"כ דתהו כו', דהרי האורות דתהו היו בבחי' ביטול ביותר (וכמשנת"ל בענין בהמה בה מה) והכלים היו בבחי' יש ביותר, ונת"ל שגם הביטול דאורות היו בבחי' ישות (לא בבחי' הנחת עצמותו כו'), וע"כ הרפ"ח ניצוצות מעורבים טו"ר כו', וזה מתברר ע"י הרשת שהיא הפרסא כו', שהטוב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפ</div></p> <p class=bodytext>נשאר למעלה מהפרסא והפסולת יוצאה למטה מהפרסא כו', וזהו סיבת מציאת הרע שבעולם שנא' ע"ז ובורא רע, שהוא בריאה יש מאין כו', זהו שנתהווה מהפסולת הנבדלת כו', והגם שאין רע יורד מלמעלה זהו מלמעלה דוקא היינו מעל לרקיע ופרסא המבדלת דשם הכל טוב שנברר כו', אבל ממה שנבדל תחת הפרסא מזה מתהווה הרע כו', וה"ז כמו נקבי הזיעה שמוציאים הפסולת שבחום הטבעי כו', כמו"כ נקבי עור החשמל מוציאים הפסולת מגבורות העליונות שהן גבורות קדושות שנעשה חיות זה בבחי' גבורות קשות ממש כו'. ויובן זה ע"ד משארז"ל מזיעתן של חיות נה"ד יוצא כו', דמהתלהבות חיות שבעולם היצי' נה"ד יוצא דבהשתל' על ראש רשעים יחול בגיהנם כו', ועד"מ המתפלל בהתלהבות גדולה ברשפי אש התשוקה לאלקות ה"ה מתענג בעונג נפלא בתשוקה זו כו', ובאה מהתענוג שבההתבוננות דכאשר מתבונן בענין אלקי ומשיג אותו היטב ונקלט אצלו היטב הענין במוחו שמאיר אצלו הענין האלקי בגילוי ממש כו', ה"ה מתענג מאד בהענין האלקי ומזה הוא שבא רשפי אש התשוקה לאלקות שיש בזה ג"כ תענוג גדול כו', והגם שעונג</p> <p class=bodytext>הוא השבת הנפש והתשוקה היא בבחי' הסתלקות וכליון הנפש כו', מ"מ התשוקה באה מהעונג שבההתבוננות ויש בה עונג כו', כי גם העונג כלול מחו"ג ומבחי' גבורות שבעונג בא רשפי אש התשוקה כו', והיינו שגם בההתבוננות העונג הוא בהתלהבות או שזהו עונג דאו"ח וע"כ בא בבחי' רשפי אש כו', ונמצא עם היות שזהו עלי' והסתלקות החיות ה"ז בא מעצם נקודת חיות הנפש שהוא העונג כו'. והנה כאשר נפסק ההתלהבות בזמן מה אחר התפלה יכול לבא לידי כעס ורוגז על עוברי רצונו כו', דכשרואה איזה דבר ה"ה מתכעס כו', וזה בא מצד ההתלהבות כו', דבעת ההתלהבות הרי לא הי' שייך כלל לאיזה כעס מפני שהי' בבחי' ביטול עצמותו בהתכללות במקור חיים שהוא העונג האלקי כו', אך כשנפסקה ההתלהבות יבא לידי כעס שזהו מהחמימות וגבו' הקודמת כו', ואם הי' העבודה בבחי' חסדים שבגבורות לא הי' הכעס כלל (כ"א הי' בבחי' צער בנפשו על הלא טוב כו' וכמ"ש במ"א), ומפני שהעבודה היא בבחי' גבורות מזה בא הכעס כו', ועם היות שזהו ג"כ לשם שמים, ה"ז מ"מ בחי' גבו' קשות ויכול להיות מזה עונש בפו"מ</p> <p class=bodytext>כו', ועד"ז הוא מזיעתן של החיות דמהתלהבות הרשפי אש שלהם שזהו בתכלית הקדושה נברר מ"מ מזה הפסולת שהן גבורות קשות והן מלאכי חבלה ומזיקים שמזיקים לנפש כו', ועד"ז הוא הפסולת הנברר ע"י הרשת שזהו פסולת ממש שנעשה רע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> יש בחי' רשת בקדושה וכמ"ש בזהר"ק בפי' מאה"ז בראשית דנ"א כ' ואמנם יש רשת בקדושה שע"י אותם הנקבים נכנס האור ויוצא למי שראוי לקבל כו' (ושם שזהו בבעל תשובה שחותרים להם חתירה כו' יעו"ש ד"ל ע"א). והענין דפסולת זאת אין זה פסולת ממש כ"א מה שכל מדרי' תחתונה נק' פסולת לגבי המדרי' העליונה וכמו דא מוחא לדא ודא קלי' לדא כו', והמדרי' העליונה כוללת המדרי' התחתונה ואז הכל הוא כמו המדרי' העליונה, וכאשר המדרי' התחתונה מתגלית בפ"ע אז ה"ה כמו פסולת לגבי המדרי' העליונה כו', וז"ע יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים שזהו בין מ"ע ומ"ת כו', דקודם ההבדלה היו מעורבים יחד ולא הי' המ"ע בבחי' העילוי כ"כ והמ"ת לא היו בבחי' ירידה כו', וע"י ההבדלה הוא שהובדלו והופרשו זמ"ז ונעשו המ"ע בתכלית העילוי ומ"ת נעשו בתכלית הירידה שנעשו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפא</div></p> <p class=bodytext>מקור לתענוגים גשמי' דמים מצמיחים כל מיני תענוג כו', והיינו ע"י הרקיע המבדיל ביניהם שנתברר בחי' המ"ת שהיו כלולים במ"ע ונבדלו ונפרשו בפ"ע כו'. וכמו"כ הוא למעלה וכידוע דמ"ע הוא בחי' ח"ע ומ"ת בחי' ח"ת כו' (ובד"כ זהו בחי' חכ' דתורה וחכ' דמע"ב כו'), דעד שלא נבה"ע הי' מים במים שהיו כלולים ומעורבים זב"ז כו' ואז הי' ח"ת במדרי' ח"ע כו', וכמשנת"ל (ד"ה ויגש אליו) בענין בחי' מל' שבכל ספי' שזהו בחי' כח הגילוי כו', דכללות ענין המל' הוא בחי' הגילוי ובחי' המציאות כו', אך כמו שכלולה בספי' העליונות ובפרט בבחי' החכ' אינה בבחי' גילוי ולא בבחי' המציאות כו', דבהיותה בבחי' החכ' ה"ה במדרי' החכ' כו', וכמשנת"ל (ד"ה זה יתנו) דש' ע"ב הכל במילוי יו"ד גם ה"י אחרונה דהיינו שהכל הוא במדרי' החכ' כו', וכאשר נבדלה במדרי' בפ"ע אז ה"ה בבחי' הגילוי ובבחי' המציאות כמהות מדרי' המל' כו', וההבדלה היא ע"י הרקיע שנבדלה בחי' ח"ת מבחי' ח"ע, ויצא ונתגלה במדרי' בפ"ע כו'. וזהו כדין קרומא דפסיק במעוי דב"נ שהוא חצר הכבד שמפסיק בין אברי</p> <p class=bodytext>הנשימה לאברי המזון, דאברי הנשימה הם בתכלית העילוי ואברי המזון בתכלית ההגשמה שזהו ע"י חצר הכבד דוקא שיש בו טבע הזאת לברר את הכח הגשמי הכלול בהרוחני שבהיותו כלול שם ה"ה ג"כ כח רוחני עדיין וחצר הכבד הוא מבררו ומבדילו ומגשמו להיות כח גשמי כו', וכמ"ש באמ"ב (ושם שזהו לפי שכלול מרוחני וגשמי כו'), וכמו"כ הרקיע מבדיל בחי' ח"ת מבחי' ח"ע כו', וזהו דשאיב מלעילא ויהיב לתתא דהיינו שהפרסא שואבת בחי' השפע התחתון הכלול בהעליון שבא בהתגלות במדרי' התחתונה כו', דבהיותה כלול במדרי' העליונה ה"ה כמהות המדרי' העליונה וכאשר יוצאת בפ"ע ה"ה נעשית במהות המדרי' התחתונה כו'. והנה החצר הכבד זהו הבדלה גשמיות כו', ויש ג"כ הבדלה רוחני' בהקרומות שבמוח שמבדילין בין שכל לשכל וכמו שכל הנוטה כלפי חסד ושכל הנוטה כלפי גבו', דמתחלה הוא שכל וסברה אחת שלא הי' בה התחלקות סברות שונות ואח"כ נחלק כו', והיינו כמשנת"ל (בתחלת הדרוש) דשכל וסברת הרב אחת היא ובהמקבלים באה הסברה בבחי' התחלקות וכמו שמאי והלל שקבלו מרב א' כו', וכמו"כ הוא בכל</p> <p class=bodytext>א' שתחלת הסברה בנקודתה אחת היא ויכולים להטותה לזכות ולחוב (וכמו שמצינו שטעם א' יחייב לחוב וגם לזכות וכמו כי יצר מחשבות לבו כו'), ואח"כ בא בהתחלקות להיות סברה זו לזכות דוקא או לחוב דוקא או שיהי' בה ב' סברות לזכות ולחוב כו', דהסברה בתחלה כוללת חו"ג רק שזהו בתכלית ההתכללות ואח"כ מתחלק ונבדל לב' הטיות כו', והבדלה זו זהו ע"י הקרומות שבמוח שהקרום הוא המפסיק ומחלק את השכל הכללי ועושהו לחצאין שמבדילו לב' חלקי חו"ג, דעיקר כח ההבדלה הוא בהקרום דבשרשם ומקורם היו לאחדים ממש באמת, והקרום הזה הוא שמבדילם לעשותם ב' הפכים כו'. וכשם שהוא בהבדלת שכל א' לב' שכלי' בהטיות שונות כו', כמו"כ הוא בהבדלת השכלי' והחכמו' בכלל וכמו שיש חכ' עליונה שהיא דקה ועמוקה ביותר ויש חכ' שאינה דקה כ"כ כו', וכמו שכל המעשי עם היות שיש בזה כמה שכלי' וחכמות ה"ז מ"מ שכל פשוט לגבי שכל השייך אל המדות וכ"ש לגבי שכלי ממש כו', וכן בהשבע חכמות שהן בדרגות זו למעלה מזו כו', וכל החכמות לגבי חכמת אלקי' וחכמת התורה כו', והלא המוח הוא כלי לאור השכל שכולל כל החכמות ושכלי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפב</div></p> <p class=bodytext>כו', אך השכלי' הפשוטים והתחתונים הם כמו פסולת לגבי השכליי' הדקים כו', ובהיותם כלולים יחד בכח השכל שבמוח ה"ה מעורבים יחד ואז אינם בבחי' הגשמה כ"כ כו', וההבדלה היא שנעשה ע"י הקרומות שבמוח שמבדילים את השכלי' התחתונים מן העליונים ובאים בהגשמה עי"ז כו'. ומשל גשמי הוא כמו הזלת הליחה מהחוטם שזהו הרקת הפסולת מהלחלוחית שבמוח, ושם במוח הוא בתכלית הדקות (דהלחלוחית היא רוחני) ואינו שייך שם כלל ליחה סרוחה ועכורה כ"א פסולת דקה ביותר, ומ"מ צריכים להפרידה והוא ע"י הקרומות שמפרידין מעט מעט עד שנעשה בחוטם ליחה סרוחה ועכורה שהוא פסולת ממש כו', וכמו"כ הוא בהקרומות שבמוח המפרידין את השכלי' דבכח השכל שבמוח כלולים כל השכלי' והן בבחי' הרוחני' כו', ונבדלים ע"י הקרומים ונעשים שכלים פשוטים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והדוגמא</span> מזה יובן למעלה דהנה לכאו' אינו מובן מפני מה מייחסים את התורה לבחי' ח"ע יותר מכל הנמצאים שבעולם שהכל הוא מבחי' ח"ע וכמ"ש כולם בחכ' עשית כו', ויש בהם חכ' עמוקה וכמש"א אשר יצר את האדם בחכמה והיא חכמת הניתוח כו', וכן כל השבע חכמות שיש בהם חכמות עמוקות כו', מהו מעלת התורה כ"כ שעלי' אמר שלמה אמרתי אחכימה והיא רחוקה ממני, שכל החכמות השיג בחכמתו ועל חכמת התורה ובפרט פרה אדומה וכה"ג אומר אמרתי כו' והיא רחוקה כו', וכתי' לא ידע אנוש ערכה אלקים הבין דרכה כו', ובמד"ת אי' שאלמלי ניתנו פרשיותי' של תורה על הסדר הי' האדם יכול להחיות את המתים ולעשות מופתים כו', וזהו מפני שהתורה היא רצונו וחכמתו ית', והלא כל הדברים המה מרצונו וחכמתו ית' כו'. גם צ"ל בעיקר ענין התורה שהיא להבדיל בין טמא לטהור ומותר ואסור כו', דקודם מ"ת הי' הכל מותר וכמ"ש כירק עשב נתתי לכם את כל, וע"פ התורה יש בהמות טהורות ובהמות טמאות כו', והלא בגשמי' אין הפרש בין הטהורה להטמאה, ולכאו' גם בכח האלקי המהווה ומחי' אין גרעון</p> <p class=bodytext>בכח המהווה את הבהמה טמאה לגבי הכח המהווה בהמה טהורה כו', ושרש כולם הוא מבחי' החכ' דכולם בחכ' עשית כו' ומפני מה התורה מבדלת ביניהם כו'. אך כללות הענין הוא שזהו ההבדלה דיהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים דהיינו בין ח"ע וח"ת שזהו בשרשו ההבדלה בין חכ' דתורה וחכ' דמע"ב, דחכ' דמע"ב היא בבחי' פסולת לגבי חכ' דתורה ונק' מלין דהדיוטא וכמא' לאו אורחא דמלכא לאשתעי במלין דהדיוטא כו', דעם היות שזה מדרי' גבוה מאד ה"ז בבחי' מלין דהדיוטא ובחי' פסולת לגבי חכ' דתורה כו', ומחכ' דמע"ב הוא שנשתלשלו כל החכמות וממילא ה"ה פסולת לגבי חכ' דתורה כו', ולכן על התורה דוקא אומר אמרתי אחכימה והיא רחוקה כו' ולא ידע אנוש ערכה כו' מפני שהיא עצמי' החכ', משא"כ כל החכמות ששרשן מחכ' דמע"ב ה"ה פסולת לגבי תורה כו', ועם היות דחכ' דתורה וחכ' דמע"ב שניהם בבחי' החכ', הנה חכ' דתורה היא עצמיות דחכ' וחכ' דמע"ב בחי' הפסולת דחכ' כו'. ובזה יובן משארז"ל בסנהדרין ע"פ אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל תורה או לעמל שיחה כו', עמל שיחה הן העש"מ</p> <p class=bodytext>כו', ואומרו איני יודע כו' זהו קודם ההבדלה דשניהם בבחי' החכ' כו', אבל כאשר נבדלו הרי חכמת התורה נשארה בבחי' העצמיות דח"ע וחכ' דמע"ב בחי' הפסולת דחכ' כו', והאדם דוקא לעמל תורה יולד כו', ומה שתורה מבדלת בין מותר ואסור זהו ההבדלה בחכ' דמע"ב גופא, דהנה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפג</div></p> <p class=bodytext>יש ב' הבדלות יהי רקיע ויהי מבדיל כו' ואח"כ ויעש ה' את הרקיע ויבדל כו', והבדלה הראשונה היא ההבדלה שבין ח"ע וח"ת חכ' דתורה וחכ' דמע"ב כו', והבדלה שני' היא הבדלת הפרסא האחרונה המוציאה ומבדלת את הפסולת ממש, והיא הרשת שע"ג מזבח עילאה כו' כנ"ל, וכל הדברים המותרים שרש ההתהוות והחיות שלהם הוא מלמעלה מהפרסא, וכל הדברים האסורים שרש התהוותם הוא מהפסולת שלמטה מן הפרסא שנעשה רע ממש כו', וזהו הפסולת הגס דבחי' חכ' דמע"ב כו', ומ"מ הפסולת הוא בבחי' חיות להם כו', והתורה מבדלת ביניהם שזה מותר וזה אסור, והיינו שזה יכול להתברר ולהיות כלי לגילוי אלקות וזה אינו יכול להיות כלי לאלקות מפני שהיא פסולת הגסה שצריכים לדחותה לגמרי כו'. ובזה יובן מה שא' במד"ר האור זה מעשה הצדיקים וחשך מעשה הרשעים ואיני יודע באיזה מהן חפץ כשהוא אומר וירא כו' הוי שחפץ במעשה הצדיקים דוקא, וזה תמוה איך או' וא"י כו', אך הענין הוא דזהו קודם ההבדלה, אבל כאשר נבדל ונפרש בבחי' פסולת הגס ה"ה חפץ במעהמ"צ דבחי' חפץ ורצון בבחי' גילוי אלקות הוא</p> <p class=bodytext>במעשה הצדיקים דוקא, אבל מעשה הרשעים אינו חפץ בהם ואדרבה הן נגד רצונו ית' כו'. והנה ידוע דנובלות חכ' שלמע' תורה, שגם התורה היא בחי' נובלות לגבי חכ' עליונה יותר, דהנה אורייתא מחכ' נפקת והיא בחי' חכ' דאצי' וה"ה בחי' נובלות לגבי בחי' ח"ס כו', ויש הבדלה ביניהם והוא בחי' קרומא דחפי' על מו"ס ומבדיל בין ח"ס וח"ע כו'. והענין הוא דהנה מצינו הפרש בין תורה ומצות דתורה היא להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ומצות מבדילים בדברים המותרים גופא מה שראוי למצוה ומה שאינו ראוי כו', וכמו ד' מינים שבלולב שנבחרו מינים אלו דוקא למצוה ולא שארי צמחים והוא מפני האחדות שבהם כו', שהרי המחלוקת שנאוי מאד למעלה והד' מינים יש בהם אחדות כנודע, ע"כ נבחרו אלו דוקא למצוה כו', וכן ציצית בצמר דוקא, וכמו תרומה ומעשר שמה שמפרישין ומבדילין נעשה קדש והשאר חולין כו', דקודם הבדלה הי' הכל בשוה ואח"כ נבדלו כו', והיינו שהמצות מבדילים שבזה יכול להיות גילוי רצה"ע דמצות, ובזה עם היותו דבר המותר אינו יכול להיות בזה גילוי רצה"ע כו'. והבדלה זו</p> <p class=bodytext>היא מבחי' ח"ס כו' שהרי בחכ' אתברירו דכל סדר באיזה דבר שזה יהי' כך וזה כך הוא מבחי' חכ' כו', והסדר בהרצון במה ישרה הרצון ובמה לא ישרה זהו מבחי' ח"ס כו', וכמ"ש מזה במ"א בד"ה ויחי יעקב וביאורו, והיינו להיות דח"ס היא מדרי' עליונה יותר ה"ה מבדלת שהשראת אלקות יכול להיות דוקא בזה גם בדברים המותרים כו'. ובתורה זהו ההפרש בין גליא וסתום דתורה, דתורה בכלל היא בחי' חכ' וסתום דתורה היא בחי' ח"ס כנודע, וזהו הטעם שבזהר ובס' קבלה מחמירים בהרבה ענינים על הגלי' דתורה מפני שהגילוי דסתום דתורה יכול להיות דוקא באופן כזה, דעם היות שהדבר מותר ע"פ גלי' דתורה מ"מ אין זה כלי לבחי' הסתום דתורה וצ"ל חומרא יתירה בכדי להיות כלי לבחי' סתום ופנימי' התורה כו'. ומכ"ז יובן ענין דשאיב מעילא ויהיב לתתא דבתחלה הי' בבחי' התכללות וכמו ח"ע וח"ת שהי' כלולים זב"ז והי' הכל במדרי' החכ' כו', ואח"כ נבדלו ע"י הרקיע המבדיל ואז החכ' דתורה נעשית בעצמית מדריגתה בחי' העצמיות דח"ע, וח"ת נבדלה במדרי' בפ"ע ואז היא במדרי' ומהות בחי' ח"ת כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ויקחו לי תרומה כו', דהנה תרומה הוא ל' הפרשה והבדלה וגם ל' רוממו' כו', והוא להיות שבהבדלה דתרומה הוא שהדבר הנבדל נעשה קדש, ה"ז הבדלה בבחי' רוממות כו', וזהו ג"כ מפני שנבדל מזה המדרי' התחתונה שהיא בחי' פסולת לגבה כו' והכל ענין א'. וזהו שאמרו במד"ר ע"ז כי לקח טוב כו' שהיא התורה דתרומה היא תורה מ' כידוע, והיינו שנבדלה ונפרשה התורה להיות בבחי' העצמיות דח"ע כו', ומש"א כבי' נמכרתי עמה הוא האוא"ס שבתורה כו', וכידוע דבחכ' שורה אוא"ס כו', וזהו שהתורה לפי שהיא עצמות החכ' ע"כ יש בה השראת אוא"ס כו', וזהו יש לך מקח בעולם שמי שמכרה כו' והיינו שבבחי' חכ' דמע"ב לא יש בזה השראת אוא"ס רק בחכ' דתורה להיותה עצמו' החכ' יש בה השראת אוא"ס כו'. והנה התורה היא שנבררה למעלה והיא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', והגילוי הוא לנה"א כו', אך צ"ל העבודה לברר ולזכך הנה"ב כו', וע"ד כמו יום א' של פסח שהי' בו יצי"מ הגילוי הוא לנה"א, ואח"כ צ"ל ספה"ע וספרתם לכם ממחרת השבת שזהו בירור הנה"ב כו', וכמו"כ</p> <p class=bodytext>כאן הרי צ"ל בירור וזיכוך הנה"ב שהוא מק"נ שזהו ע"י ההבדלה דפרסא האחרונה דויעש אלקי' הרקיע כו', וצ"ל הבירור שיהי' גם הוא כלי לאלקות כו'. ועז"א מאת כל איש כו' תקחו תרומתי והיא התרומה השני' בהבדלה האחרונה שג"ז יתהפך לאלקות כו', וזהו מאת כל איש דאיש מורה על הגבורה כאיש גבורתו כו', וכמארז"ל ע"פ אשרי האיש ירא כו' אשרי מי שהוא מתגבר על יצרו כגבורת האיש, והיינו לעמוד נגד כל מונע ומעכב שבזה נשבר חומרי' וגסות הנה"ב כו', דכל מניעה ועיכוב הוא מהנה"ב וע"י שעומד נגד כל מונע נשבר חומריותו כו', וגם להתגבר עליו להכניעו ולפעול בו הביטול כו'. ובאו"ת פי' מאת כל איש שכולו איש והיינו שלמטה מהפרסא יהי' כמו למעלה מהפרסא, והענין הוא דהנה כמו שאברי הנשימה הם בבחי' הדקות והרוחניות ואברי המזון הן בהגשמה כמו"כ הוא בהאדם ברוחני' דבשעת התפלה הוא מקורב לאלקות ואינו שייך לחומריות כלל, ואחר התפלה כשהולך בעניני העולם ה"ה נמשך אחר חומריות העולם להתאוות תאוה כו', ואז אינו איש ונק' אשה כי נשים דעתן קלות כו', וגם שהוא בבחי'</p> <p class=bodytext>מקבל מהתענוגים הגשמי' כו' והוא מרוחק מאלקו' כו', וענין שכולו איש הוא שיהי' אחר התפלה כמו בעת התפלה והיינו שכל היום לא יהי' נמשך אחרי חומרי' העולם כו', ובהיותו בעולם יהי' מקורב לאלקות והו"ע בכל דרכיך דעהו כו', ובד"כ הו"ע הכפי' שכופה את הנה"ב ופועל בו הביטול שלא ירצה בעניני העולם וירצה באלקות כו', ואומרו אשר ידבנו לבו הענין הוא דכשם שיש הפרש בין למעלה מהפרסא ולמטה מהפרסא כמו"כ הוא בלב ההפרש בין חלל הימני וחלל השמאלי, דחה"ש מלא דם ששם משכן הנה"ב כו', וזהו אשר ידבנו לבו שהנה"ב שבחה"ש יתאחד עם הנה"א שבחה"י ויהי' בביטול באלקות כו'. וזהו שתחלה או' ויקחו ל' נסתר לפי שזהו בבחי' המשכה מלמעלה ויש בזה השראת אוא"ס כו', והוא הגילוי מלמעלה להנה"א כו', ואח"כ תקחו ל' נוכח שזהו עבודת האדם בכח עצמו בבירור ותיקון הנה"ב כו'. והנה ע"י הבירור דנה"ב נעשה יתרון אור כו', וזהו וזאת התרומה כו', דהנה ג' תרומות הן בחי' ח"ת וח"ע וח"ס כו', וזהו וזאת התרומה היינו גילוי בחי' ח"ס בחי' סתום דתורה כו', שזהו היתרון אור שנעשה ע"י בירור הנה"ב כו', וזהו וידבר ה' כו' ויקחו לי תרומה זהו ההבדלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפה</div></p> <p class=bodytext>בבחי' ח"ע שנבדלה התורה שהיא בחי' עצמות ועי"ז אותי אתם לוקחים בחי' אוא"ס שבתורה כו', ואח"כ מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי בהבדלת הפסולת דבחי' ח"ת לברר ולזכך את הנה"ב כו', ועי"ז נעשה יתרון אור וזהו וזאת התרומה אשר תקחו גילוי בחי' ח"ס שזהו התגלות פנימי' התורה כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>