בס"ד. ש"פ תצוה, העת"ר
תתפה
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כו' להעלות נר תמיד, מחוץ לפרוכת כו' יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר כו', וצ"ל מהו ואתה תצוה הול"ל צו את בנ"י כו' מהו אתה תצוה, ועוד וא"ו נוסף ואתה תצוה כו'. גם מהו ויקחו אליך הלא מצות העלאת הנרות הוא באהרן כמ"ש יערוך אותו אהרן וא"כ מהו ויקחו אליך. גם צ"ל מ"ש מחוץ לפרוכת יערוך אותו כו' למה זה להודיע כאן, והלא מקום המנורה כבר נא' בפ' תרומה, וכאן הציווי על השמן ולמה להודיע כאן מחוץ לפרוכת יערוך אותו כו'. גם למה בפסוק ראשון גבי ויקחו אליך נא' להעלות נר תמיד, ובפסוק הב' כתי' מערב עד בקר. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין יהי רקיע ויהי מבדיל דאי' בזהר ע"ז קרומא אית במעוי דב"נ דפסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא, ונת' שזהו"ע הפרסא ששואבת חלקי השפע התחתון הכלול בהעליון להיות במדרי' בפ"ע, דכאשר כלול בהעליון הוא במהות מדרי' העליונה וכשנעשה במדרי' בפ"ע ה"ז במהות המדרי' התחתונה כו', וזהו יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים היינו בין מ"ע למ"ת שזהו
ח"ע וח"ת, דח"ת בהיותה כלולה בח"ע ה"ה במדרי' ח"ע וכשנבדלה במדרי' בפ"ע ה"ה במהות ח"ת כו', ומ"ש ויעש אלקים את הרקיע ויבדל זהו הפרסא שבין אצי' לבי"ע כו'. וכללות ענין הפרסאות הוא שהמשכת האור מן העליון לתחתון הוא ע"י הפרסא דוקא שעי"ז יהי' האור באופן אחר מכמו שהי' קודם כו'.
ולהבין ענין ההפסק והעכבה של הפרסא ואיך שעי"ז שאיב מעילא ויהיב לתתא כו', שהרי ענין הפרסא הו"ע הפסק דבר וצריכים לומר שע"י ההפסק דוקא הוא דשאיב מעילא ויהיב לתתא, וצ"ל איך הוא. דהנה ידוע דע"י צמצום העליון נמצא האור השייך אל התחתון כו', וכידוע בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל שבתחלה הרי אצל המשפיע אינו ניכר כלל האור שכל השייך אל המקבל רק ע"י שמצמצם ומעלים אור שכלו בעצמו נמצא בו האור שכל השייך אל המקבל כו', והוא אשר נמצא אצל המשפיע ואין זה עדיין גילוי אל המקבל, אך בענין הפרסא הרי ע"י ההפסק נמשך האור מן המשפיע שז"ע דשאיב מעילא כו', וצריכים לומר שזהו שהפרסא כלולה מהעליון והתחתון וכמו שנזכר לעיל בענין חצר הכבד שכלול מרוחני וגשמי וע"כ כולל חלקי הגשמי שברוחני ובא בהגשמה כו', וצריכים לומר שכלול מההגשמה שבעליון ומהרוחני שבתחתון (ובאמ"ב כ'