המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ תצוה, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/28/index.htm">בס"ד. ש"פ תצוה, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ תצוה, העת"ר</h3><div class=pageno>תתפה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואתה</span> תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כו' להעלות נר תמיד, מחוץ לפרוכת כו' יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר כו', וצ"ל מהו ואתה תצוה הול"ל צו את בנ"י כו' מהו אתה תצוה, ועוד וא"ו נוסף ואתה תצוה כו'. גם מהו ויקחו אליך הלא מצות העלאת הנרות הוא באהרן כמ"ש יערוך אותו אהרן וא"כ מהו ויקחו אליך. גם צ"ל מ"ש מחוץ לפרוכת יערוך אותו כו' למה זה להודיע כאן, והלא מקום המנורה כבר נא' בפ' תרומה, וכאן הציווי על השמן ולמה להודיע כאן מחוץ לפרוכת יערוך אותו כו'. גם למה בפסוק ראשון גבי ויקחו אליך נא' להעלות נר תמיד, ובפסוק הב' כתי' מערב עד בקר. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין יהי רקיע ויהי מבדיל דאי' בזהר ע"ז קרומא אית במעוי דב"נ דפסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא, ונת' שזהו"ע הפרסא ששואבת חלקי השפע התחתון הכלול בהעליון להיות במדרי' בפ"ע, דכאשר כלול בהעליון הוא במהות מדרי' העליונה וכשנעשה במדרי' בפ"ע ה"ז במהות המדרי' התחתונה כו', וזהו יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים היינו בין מ"ע למ"ת שזהו</p> <p class=bodytext>ח"ע וח"ת, דח"ת בהיותה כלולה בח"ע ה"ה במדרי' ח"ע וכשנבדלה במדרי' בפ"ע ה"ה במהות ח"ת כו', ומ"ש ויעש אלקים את הרקיע ויבדל זהו הפרסא שבין אצי' לבי"ע כו'. וכללות ענין הפרסאות הוא שהמשכת האור מן העליון לתחתון הוא ע"י הפרסא דוקא שעי"ז יהי' האור באופן אחר מכמו שהי' קודם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> ענין ההפסק והעכבה של הפרסא ואיך שעי"ז שאיב מעילא ויהיב לתתא כו', שהרי ענין הפרסא הו"ע הפסק דבר וצריכים לומר שע"י ההפסק דוקא הוא דשאיב מעילא ויהיב לתתא, וצ"ל איך הוא. דהנה ידוע דע"י צמצום העליון נמצא האור השייך אל התחתון כו', וכידוע בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל שבתחלה הרי אצל המשפיע אינו ניכר כלל האור שכל השייך אל המקבל רק ע"י שמצמצם ומעלים אור שכלו בעצמו נמצא בו האור שכל השייך אל המקבל כו', והוא אשר נמצא אצל המשפיע ואין זה עדיין גילוי אל המקבל, אך בענין הפרסא הרי ע"י ההפסק נמשך האור מן המשפיע שז"ע דשאיב מעילא כו', וצריכים לומר שזהו שהפרסא כלולה מהעליון והתחתון וכמו שנזכר לעיל בענין חצר הכבד שכלול מרוחני וגשמי וע"כ כולל חלקי הגשמי שברוחני ובא בהגשמה כו', וצריכים לומר שכלול מההגשמה שבעליון ומהרוחני שבתחתון (ובאמ"ב כ'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפו</div></p> <p class=bodytext>שכלול גם מהרוחני שבעליון כו') ועי"ז הוא שאיב מעילא ויהיב כו', וצ"ל מה"ע שכלול משניהם ושכ"ז הו"ע ההפסק ועי"ז דוקא שאיב מעילא ויהיב לתתא כו'. ויובן זה עד"מ תלמיד היושב לפני רבו ששומע ומאזין השכל הנשפע לו, הנה אז שכלו בטל ונכלל בתכלית בשכל הרב (ענין ההתכללות בשכל הרב הוא הנתינה והמסירה די איבער גיגעבינקייט אין גאנצן אל שכל הרב), ואין שכלו באותו שעה בבחי' יש ודבר בפ"ע, דכמו בגשמי' בכלים מקבלים ידוע שכלי ריקן מחזיק וכלי מלא אינו מחזיק וכל מה שיהי' הכלי יותר ריקן יהי' ביכולתה לקבל יותר כו', כך הנה התלמיד שצריך לקבל השכל מרבו המשפיע לו א"א לו לקבל בתוכו ההשפעה של הרב אם הוא מלא על כל גדותיו, דהיינו שהוא בבחי' יש ודבר בפ"ע שהוא ג"כ בעל שכל בעיני עצמו ואינו בטל ואינו מסור לשכל הרב, או שמשתמש בשכלו בעת ההשפעה בהבנת והשגת הדבר דהיינו שהוא בבחי' משפיע לעצמו כו', וזהו ג"כ מצד הישות שלו שהוא בעל שכל בעצמו ע"כ הוא משמש בשכלו בגילוי והתפשטות השכל להבין ולהשיג איך ומה הוא כו', דבאופן כזה א"א שיקבל את</p> <p class=bodytext>ההשפעה ולא יבין כלל כו', ומה שמקבל אינו כלל אמיתת השפע כו', אלא צ"ל כלי ריקן דהיינו שיהי' שכלו אז בעיניו ריקן כאלו אין לו שכל מצ"ע כלל רק מה שמקבל מרבו, כי באמת אין לו אז בשכלו רק שכל הרב לבד, כי לא יש שום התפשטות והתגלות משכלו כלל כאלו אינו בעל שכל כלל, ואינו נמצא אצלו רק שכל הרב הנשפע לו, ומשתמש בשכלו אז רק לקבל מה שמשפיע לו הרב, ואז אופן הקבלה אינו שמכווץ ומצמצם עצמו לקבל כ"א שזהו בדרך ממילא, והיינו דכאשר הוא בעל שכל בעצם הנה זה שהוא מבטל עצמו ושכלו בעת ההשפעה כאלו אין לו שכל בפ"ע (וז"ע הכיווץ שהוא הביטול) ממילא הוא מקבל את השכל של הרב, כי יש מקום להשפעת השכל לשכון ולהקלט בכלי התלמיד (והמקום הוא השכל של התלמיד מה שהוא בעל שכל בעצם אבל זהו דוקא כשהוא בבחי' כלי ריקן דהביטול זהו עיקר המקום לקליטת ההשפעה). ולכן אנו רואין שבעת ששומע ההשכלה מהרב הנה גם התשוקה שמשתוקק ובוער כאש לשמוע את השכל ג"ז מבלבל אותו ומונע אותו מקבלת השכל, ואף שתשוקה זו היא השתוקקות אל שכל המשפיע, עכ"ז התשוקה היא</p> <p class=bodytext>התפשטות מהותו שרוצה ומשתוקק ואינו בבחי' הביטול והתכללות מכל וכל, וע"כ א"א לו לקבל היטב השפעת השכל כי אינו כלי ריקן אמיתי אחרי שיש לו תשוקה שהוא בחי' התפשטות והרגשת מהותו. והגם שהמקבל צ"ל לו תשוקה אל ההשפעה, דבלא זה הרי אינו רוצה בההשפעה ואינו בבחי' מקבל, והעיקר הוא כי התשוקה של המקבל מעורר חפץ המשפיע להשפיע, שהרי המשפיע מצ"ע אינו רוצה כלל להשפיע שהרי זה ירידה ממהות עצמו, וצריך לצמצם עצמו להשפיע שכ"ז כבד מאד להמשפיע, וכאשר רואה תשוקת המקבל אל ההשפעה ה"ז מעורר אותו בפנימיותו ברצון וחשק להשפיע לו בעין טובה כו' (וגם שזה מעורר גילוי השכל אצל המשפיע שמתגלה ביותר ממקורו כו'), הנה זהו קודם ההשפעה שזהו בבחי' העלאת מ"ן לגרום ההשפעה ביותר, אבל בעת ההשפעה התשוקה מבלבלת וצ"ל בבחי' קרירות ובבחי' ביטול בתכלית כו', והביטול שלו לקבל ה"ז מעורר ג"כ ההשפעה מהמשפיע, דע"י שהוא כלי לקבל רוצה המשפיע להשפיע וגם בהשפעה ביותר, וכמו זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין, דעם היות שהמקבל הוא בעל שכל אם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפז</div></p> <p class=bodytext>אינו כלי לקבל אין המשפיע יכול להשפיע ואינו רוצה להשפיע, כ"א כאשר הוא כלי לקבל אז הוא משפיע לו ובהשפעה יתירה כו' (ויכול להיות שתשוקת המקבל מעורר בתחלה ירידת וצמצום המשפיע, וכלי המקבל פועל כאשר נמשכה ההשפעה שיהי' הגילוי אל המקבל ובהשפעה בריבוי יותר כו', ואיך שיהי' הרי הביטול שלו מה שהוא כלי לקבל ה"ז גורם השפעת המשפיע), וגם שעי"ז נעשה כלי לקבל את ההשפעה כו'. והנה אנו רואין שבעת שמקבל השכל אם ישאלנו אחר איזה שאלה אע"פ שיודע להשיב לא יוכל להשיב לו כלום והיינו מצד שהוא כלול ובטל לשמוע את השכל ולקבלו שצריך להתבטל במציאותו כנ"ל, ע"כ זהו ממילא תכלית ההיפך מלהשיב לאחר ולהיות משפיע שהוא בחי' התפשטות והרגשת מהותו וכמא' איידי דטריד למיבלעי לא פליט כו' (דהטרדא למבלע זהו הביטול כו' וכמשנת"ל ד"ה ויגש אליו). אך הנה צמצום זה אינו צמצום אמיתי שאין לו רצון בהשפעה זו והיינו שהוא למעלה מגדר השפעה כו', שהרי אחרי שפסק מלשמוע ומכיל בתוכו השכל שקבל אז ישיב לו, וגם את השכל הזה הרי הוא משפיע אח"כ, וגם תחלת קבלתו</p> <p class=bodytext>השכל הוא בשביל להשפיע לזולתו כו', דכל מקבל הוא משפיע דכאשר מקבל וקולט ה"ה משפיע ומוליד כו', רק מצד שכלול ובטל בהמשפיע הוא שאינו יכול להיות אז משפיע כו'. ונמצא שמניעת ההשפעה לשואלו הוא עצמו בחי' הכיווץ והביטול שהוא בטל לרבו כו', ומניעת ההשפעה הוא רק עכבה שמעכב עצמו מלהשפיע לעצמו ולזולתו כו', דבעצם ה"ה שייך להשפעה כנ"ל רק שמעכב עצמו כו', וא"כ ה"ז כמו הסתר רק שההסתר הוא ע"י הביטול, וזהו הביטול לעכב עצמו שלא יהי' התגלות לא לעצמו ולא לזולתו כו', וביטול ועכבה זאת היא גורמת ההשפעה מהמשפיע, ועי"ז הוא מקבל את ההשפעה, ועי"ז דוקא נקלט אצלו ההשפעה כו'. והנה מה שמקבל הוא ההשפעה שבערך המקבל היינו בחי' חיצוני' השכל של הרב, וכשמקבל את ההשפעה ה"ז בא אצלו כפי מהותו היינו כפי חושי השכל וההשגה שלו כו', שז"ע הקליטה דכאשר הדבר נקלט בו הרי ביכולתו להביא ענין ע"פ חושים שלו שאינם כמו חושי הרב כו'. וכ"ז הוא ע"י הביטול והכיווץ שלו דוקא, שעי"ז דוקא נעשה כלי לקבל שיוקלט בו ההשפעה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מה שבחי' מל' היא בחי' מקבל, דמדרי' שלמעלה מבחי' המל' אינם בבחי' מקבל וכמ"ש בזהר דכד סלקא מילין מכנס"י ולעילא כולהו דכורין אינון, רק מל' היא בחי' מקבל כו' (דעם היות שכל הספי' מקבלים זמ"ז וכן כולם מקבלים מאוא"ס המאציל, זהו שהם בבחי' השתל' זמ"ז וכולם משתלשלים ונאצלים מאוא"ס המאציל כו', שאין זה ענין הקבלה כו', ולעיל (ד"ה ויגש אליו) נת' שהן ג"כ בבחי' מקבלים לגבי אוא"ס וכמו שהקו בכלל נק' שכינה כו', ומ"מ אין זה בבחי' מקבל ממש כו', דבד"כ ענין עו"ע אין זה אמיתי' ענין משפיע ומקבל שהרי זהו בבחי' קירוב הערך, שהעילה היא שמשפעת בבחי' קירוב וכן העלול הוא בערך העילה כו', וענין משפיע ומקבל הוא שנבדלים זמ"ז שהמקבל הוא מהות אחר מן המשפיע והוא בבחי' מקבל כו' ובעו"ע אינו באופן כזה כו', וכמו"כ למעלה הרי המשכת האורות מאוא"ס ב"ה הן בבחי' קירוב דהגם שזהו ע"י הצמצום מ"מ ה"ז ע"י שהאוא"ס חזר והאיר וכמ"ש בע"ח המשיך אוא"ס קו א' כו' וכמ"ש במ"א, וכן הקו הוא נוגע ודבוק כו' (ובודאי צריכים לחלק בין מה שהן בבחי' נאצלים מאוא"ס ב"ה ובין מה שהן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפח</div></p> <p class=bodytext>בבחי' מקבלים כו', ואפשר זהו ההפרש בין מה שהאור הוא בבחי' גילוי מן העצם ומעין העצם ובין מה שהאורות הן ג"כ בבחי' לבושים לגבי אוא"ס ב"ה וכמ"ש במ"א, ומ"מ אין זה בבחי' מקבל ממש), אבל בחי' מל' אין זה בבחי' אצי' שלה ולא בקבלה שלה בבחי' קירוב כ"א שהוא בחי' מקבל כמו מהות אחר המקבל כו') שמקבלת מהספי' העליונות וכמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים שזהו ההמשכה מבחי' הששה מדות דז"א שמשפיעים בבחי' מל' (ומל' משפעת האור בעולמות בי"ע כו'), וה"ה מקבלת כל האורות העליונים ועוד איננו מלא מהם וכמ"ש והים איננו מלא כו', והיינו שהמל' היא בבחי' כלי לקבל כל האורות כו'. וזהו לפי שהמל' יש בה בחי' הכיווץ והביטול ביותר דמשו"ז היא בבחי' כלי לקבל ולא יספיק כל ההשפעות אלי' מבחי' ז"א כי תוכל לקבל יותר ועז"נ ארץ לא שבעה מים כו', והגם שמל' היא בחי' יש וכמשנת"ל, הנה מ"מ יש בה כח ביטול היש ביותר כו', והוא הביטול בבחי' הנחת עצמותו (מיט א אוועקלייג) כו'. וכמו דוד המע"ה שהי' מרכבה לבחי' המל' הרי הי' בבחי' ביטול ושפלות ביותר וכמ"ש ואנכי</p> <p class=bodytext>תולעת ולא איש, כי עני ואביון אני, אם לא שויתי ודוממתי כו', לפי שהמל' היא בבחי' ביטול היש ביותר כו', והראי' שהרי הנשמות ע"י העבור שלהם בבחי' המל' נעשה בהם ביטול היש שלהם כו', די"ל שזהו בכללות הנשמות גם בנשמות דמ"ה שהן בבחי' עבור במל', הנה לבד זאת שזהו בכדי שיוכלו לבא בעולם התחתון כו' (שזהו שיהיו בבחי' מציאות כו') ה"ז ג"כ בשביל ביטול היש דהיינו הלבושים שהנשמה מתלבשת בהם כו', ובפרט בנשמות דב"ן שנעשה בהם הביטול ע"י העבור, וכל מה שהן בעבור יותר ה"ה בבחי' ביטול יותר בהישות שלהם כו', וכמו אלי' שהי' בעבור יב"ח הרי הי' גופו בבחי' ביטול בתכלית וכמו ורוח אלקים ישאך שהגוף נתעלה עם הנפש ועלה בסערה השמימה כו'. וזהו ג"כ ענין תיבת נח דכתי' לחיות זרע על הארץ ואי' בזהר נח איצטרך לתיבה לאתחברא בה ולקיימא זרעא דכולא כו', דבכדי שיהי' קיום לנשמות הנמשכים לבי"ע ולא יפלו ממדריגתן הוא ע"י שהיו בתיבה יב"ח שהתיבה היא בחי' מל' כו', דכמו שלמעלה צ"ל עיבור בבחי' מל' כמו"כ בבריאת והתהוות העולמות הי' צ"ל ההעכבה בתיבה</p> <p class=bodytext>יב"ח שעי"ז הי' הקיום שלהם כו', כי הנפילים היו בארץ כתי' בהם אנשי השם בחי' דכר שהוא בחי' ז"א כו' והן נצוצות שנפלו מבחי' ז"א שלא ע"י עבור המל' כו', וע"י המל' הוא הקיום לפי שעי"ז נעשה ביטול היש כו', והכלי לקבל הוא דוקא בחי' ביטול היש, שהרי מה שבבחי' ביטול במציאות לגמרי שאינו בבחי' יש כלל הרי אינו בבחי' כלי ואינו בבחי' מקבל כו', ולהיפך בחי' המציאות לגמרי אינו כלי כו' (וזהו דבמדרי' העליונות דאצי' ה"ה בבחי' ביטול במציאות לגמרי ונק' ע"ס בלי מה כו', שאינם בבחי' מקבל כו', והניצוצות שנפלו מזה נעשו בבחי' נפילים כו', וי"ל דזהו ג"כ מה שהשבירה הי' בבחי' מדות דתהו אבל בחי' מל' רק ארעא אתבטלית לבד כו'), ורק מה שהוא בבחי' יש ובבחי' ביטול היש ה"ז בבחי' כלי לקבל כו', וע"כ בחי' המל' שהיא בחי' יש ומ"מ היא בבחי' ביטול היש בתכלית ה"ה בבחי' כלי לקבל כל האורות העליונים והים איננו מלא מהם כו', ובחי' הביטול של המקבל שעי"ז הוא בחי' העצרה והעכבה שאינו בבחי' משפיע כו', ה"ז הפסק האור שאין כאן גילוי אור כו', וההפסק דוקא הוא שגורם ההשפעה מן המשפיע, ועי"ז הוא כלי לקבל שנקלטה בו ההשפעה ובאה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתפט</div></p> <p class=bodytext>בבחי' מהות אחר ממהות המשפיע והיינו שנעשה כפי חושי המקבל כו', וז"ע דשאיב מעילא כו' שע"י הפרסא שהוא בחי' הפסק עי"ז דוקא שאיב מעילא ויהיב לתתא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ג"כ משנת"ל (ד"ה ויקחו לי תרומה) בענין המשכת המוחין למדות שזהו ע"י הפסק מיצר הגרון והוא ההעלם שמתעלם האור קודם שבא ללב כו', הנה העלם זה י"ל שזהו ג"כ בחי' הביטול והוא שאחר ההתבוננות וההתפעלות שכלו בהענין כשבא האור להתגלות בלב הנה ע"י הדעת המתפשט נמשך הלב אל המוח דבעת שמתפעל במוחו יש גם המשכת הלב אל הענין רק שזהו בהעלם לא בבחי' אהבה עדיין כו', והוא בבחי' הבל פנימי שבלב כו' כמ"ש במ"א, ועי"ז נעשה הביטול בהמדות שמתבטלים מכל גילוי אור כו', וזהו ההפסק שאין כאן גילוי אור כלל כו', אך זאת הוא דוקא הסבה להתגלות המוחין במדות שע"י הביטול וההפסק הזה ה"ה בבחי' כלים לאור המוחין, ועי"ז בא הגילוי מהמוחין בלב כו', רק שבאים באופן אחר מכמו שהן במוח וה"ה כמהות המדות כו' וכמשנת"ל שם. וז"ע הרקיע שע"ג ראשי החיות שנא' ע"ז רקיע כעין הקרח הנורא, דקרח הוא שנגלד ונקרש המים וה"ז הפסק ההמשכה דמים נמשכים ונגרים, וכאשר נקרשו המים הרי נפסק המשכתם והתפשטותם כו', וז"ע הרקיע דאגלידו מיא שהוא ההפסק שבין</p> <p class=bodytext>המוחין אל המדות כו', וידוע דקרח הוא אותי' חרק שהו"ע הביטול כו', והיינו ביטול המקבל אל המשפיע שעי"ז הוא העצרה והעכבה בהתפשטות שלו (ובמדות הו"ע הביטול במהות העצמות שלהם כו' כנ"ל), ובזה דוקא הוא מקבל את האור שבא כפי הכלים והחושים שלו כו', וז"ע הפרסא שבין בינה לז"א דאצי' שהוא הרקיע המפסיק ביניהם כו'. והנה מה שההפסק הוא ביטול זהו בד"כ בפרסאות דאצי', אבל בהפרסא שבין אצי' לבי"ע הפרסא היא בחי' העלם כו', אך באמת צ"ל דכל פרסא היא כלולה מהב' מדרי' והוא ההפסק שבבחי' העלם וההפסק שבבחי' ביטול כו', והוא כמו שהוא מצד המשפיע ומצד המקבל, דמצד המשפיע הוא בחי' העלם שהאור מתעלם בהפרסא וכמו התלבשות השכל בלבושי השגה ובמשלים וכה"ג, ומצד המקבל הוא בחי' ביטול כו', דכן הוא בפרסאות דאצי' ובפרסאות דבי"ע כו', דבאצי' ג"כ יש בחי' בהפרסא שהוא בחי' העלם שהאור מתעלם בה כו', וכמו"כ בבי"ע יש ג"כ בהפרסא שהיא בבחי' ביטול, וז"ע הרקיע שע"ג חיוון תתאין דחיות המרכבה דעולם הברי' הן בבחי' ביטול, וכמו בעמדם תרפינה כנפיהם שמתבטלים</p> <p class=bodytext>מהתשוקה שלהם כו', שהו"ע העצרה והעכבה כו', ועי"ז דוקא נעשים כלים לקבל את האור כו', וכן הוא במרכבה דיצי' ועשי' דבכולם הו"ע הביטול וזהו בחי' הפרסא כו', לבד הפרסא האחרונה שמתברר הפסולת ממש דשם הוא רק העלם כו', והרי שם אינו בחי' מקבל ולא בבחי' שאיב מלעילא כו', אבל במדרי' הקדושה הכל הוא בבחי' ביטול כו', וזהו שהפרסא היא ממוצע וכוללת ב' המדרי' דהיינו שהיא בחי' התעלמות אור המשפיע ובחי' הביטול של המקבל כו'. והנה כשם שההמשכה ממוחין למדות הוא ע"י הפסק הפרסא, כמו"כ ההמשכה במוחין ממקורם הוא ג"כ ע"י הפרסא והן הפרסאות שלמעלה מאצי' כו' שעז"נ והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק כו'. והענין הוא דהנה כתי' לבושי' כתלג חיוור וידוע שזהו בחי' יגת"ד דמו"ס כו', ואומר שהן כתלג חיוור דוגמת השלג שזהו שהמים נקפאים ונעשה שלג כו' (וידוע דמי גשמים בתחלה הם שלג בהעננים שהן באויר האמצעי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתצ</div></p> <p class=bodytext>שהוא קר ונמס באויר התחתון ונעשה מים כו'), וצ"ל ההפרש בין שלג לקרח שזה גילודו קל וזה גילודו קשה (ובמשנה דמקוואות דמשלג יכולים לעשות מקוה בתחלה, וקרח לדעת הרמב"ם בה' מקוואות פ"ז ה"ג רק מעלה ומשלים כו', ומבו' במ"א מפני שקרח הי' תחלה מים ונגלד ושלג לא הי' תחלה מים וכנ"ל שבענן הוא שלג, וי"ל דשלג הוא מבחי' אור כמשי"ת, ומיהו שארי הפוסקים אין מחלקים ביניהם, ולדעת רש"י גם משלג אין עושין מקוה בתחלה וכמ"ש הב"י).</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה ילה"ק תחלה ענין אור מים רקיע, הנה אור ומים הן ענין א' דשניהם בחכ' כידוע, רק שהמים הוא בחי' חכ' הגלוי' והוא מה שמשכיל בשכלו איזה השכלה דנקודת ההשכלה היא כדוגמת המים כו' (והיינו כמו שהמים ניידי אנה ואנה, וגם הן בגוון פשוט כו', כמו"כ הנקודה אין בה גוון עדיין ויכולה לבא בכמה אופנים שונים, וכמשנת"ל ד"ה הנ"ל דנקודה אחת באה בנטיות שונות כו'), ואור הוא מקור החכ' והוא כח המוליד ההשכלות שממנו נובעים ונמשכים כו', דאותו כח הוא כח היולי שאינו נרגש ונתפס במציאות דבר מה כו', ועש"ז נק' אור שאינו במציאות דבר עדיין כו'. ויובן עד"מ המשכת הטפה ממוח האב, דהנה עיקר משכן יסוד המים הוא במוח, דלב הוא יסוד האש ומוח יסוד המים כו', דמי שיש בו הרבה לחלוחית במוחו הוא בר הבנה ביותר ויכול לחדש השכלות והמצאות חדשות לפי שהשכלים נובעים מהלחלוחית שבמוח, והנה הלחלוחית הזאת אינה לחלוחית גשמי כמים אלא שהוא רק כח הלחלוחית ונק' יסוד המים כו', וכמו המים היסודי שאינו מים ממש כו' (וכמשנת"ל ד"ה אז ישיר דהכנת</p> <p class=bodytext>חומר המוח לקבל אור השכל הוא בהרוחניות שבחומר המוח כו'), וה"ז כמו הטל שהוא ג"כ לחלוחית ומ"מ אינו כמים שהוא לחלוחית דקה ורוחני כו', כמו"כ הלחלוחית שבמוח הוא כח רוחני, וממנו נתהווה הטפה שהוא שנתגשם מהכח הלחלוחית הרוחני שבמוח. והנה גם כשנמשכה הטפה ממוח האב הרי כשנקלטה בבטן הנוק' ומתהווה ציור הולד באברים וגידים ה"ז הגשמה שנית, והרבה יותר מהגשמת הטפה דעם היותה גשמי ורחוקה מאד מערך הלחלוחית הרוחני שבמוח מ"מ ה"ה מופשטת עדיין מתואר גשמי עד שיתכן לומר ע"ז שיהי' כך או כך, וכמארז"ל דמלאך הממונה על ההריון מביא הטפה לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עלי' כו', אמנם כמו שהיא בלחלוחית שבמוח איך שייך לומר מה תהא עלי', מפני ששם הוא לא בבחי' מהות ומציאות דבר כלל, רק כמו שבא בבחי' טפה שנתגשמה במהות ומציאות דבר שייך לומר מה תהא עלי' כו'. ומ"מ מזה שיכולה להיות בכמה אופנים שונים מובן שהיא מופשטת עדיין מאיזה תואר וה"ה בבחי' פשיטות עדיין, וכשנתהווה ממנה ולד ה"ז מתגשם ממש ואינו שייך בזה שינוי כלל כו'. וכמו"כ הוא</p> <p class=bodytext>בענין אור מים רקיע דאור הוא עדיין כח היולי בתכלית הפשיטות לגמרי שאינו נתפס בשום מציאות כלל, ומים הוא שבא בבחי' מציאות דבר שנרגש במישוש ומתפשט ממקום למקום כו' (וזהו דאור יכול להיות בכ"מ ואינו מקבל שינוי משום דבר, וכמו אור השמש שיכול להיות במקום האשפה ואינו מקבל שום עכרורית מזה מפני שאינו במציאות דבר ובכ"מ שהוא ה"ה בבחי' הבדלה כו', משא"כ המים מקבלים שינוי אם יהיו במקום האשפה וכה"ג להיותם בבחי' מציאות כו'), ומ"מ גם המים הוא בבחי' רוחני לגבי רקיע שהוא מה שאגלידו מיא שזהו כמו הקרח שנקרש המים ונצב כמו נד שנעשה כדומם ממש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתצא</div></p> <p class=bodytext>שעומד במ"א ואינו ניזוז כלל, אבל מיא ניידי שמתפשט אנה ואנה כו'. והדוגמא למעלה ידוע דאור הוא בחי' ח"ס שאינו בבחי' מהות חכ' כלל, וכמו עד"מ כח המשכיל שאינו במציאות שכלי עדיין כלל כידוע, ומים הוא בחי' חכ' דאצי' שהיא בבחי' מהות חכ' ומ"מ היא בבחי' פשיטות עדיין כו', ורקיע בחי' בינה שזהו כענין השגה שבא בבחי' ציור ממש כו'. אמנם יובן ג"כ דבחי' מים ורקיע זהו"ע שלג וקרח דשלג הוא שע"י הקרירות נקרש המים ונעשה שלג, ובאמת אין זה שהמים נקרשים וכנ"ל שבעננים מתהווה שלג ואח"כ באויר התחתון נעשה מים, וא"כ מתחלתו הוא שלג כו', רק שהשלג גילודו הוא דק ובקל ה"ה נמס ונעשה למים כו', וה"ז כדוגמת המים שזהו הגשמה לגבי אור, ומ"מ מיא ניידי ובבחי' פשיטות עדיין כו', כמו"כ השלג הוא שנגלד אבל גילודו קל ודק כו', וקרח הוא שנקרש הרבה שזהו כדוגמת הרקיע וכמ"ש רקיע כעין הקרח כו'. והענין יובן למעלה עפמ"ש בזהר תרומה דקס"ז ע"ב בענין התהוות או"א וז"ל אדם קדמאה אתצייר ואתגליף בלא נוקבא כו', אינון אתוון אגלימו גו משחתא כו', מרזא דאור</p> <p class=bodytext>קדמאה שריאו לאתגלפא ולאתציירא ואזדרע האי אור בגוי' גו משחתא, כד מטא גו משחתא אתהדר מיא גו מיא אתפשט רקיע ציורא דאדם כו', ופי' במק"מ אדם קדמאה הוא או"א דאתגליף תוך שערות דאריך דרישא ודיקנא יקירא הנק' משחתא כו', ועז"א מרזא דאור קדמאה חסד דאריך (ואפ"ל דאור קדמאה הוא בחי' ח"ס וכידוע דאור הוא בחי' חכ' ואור קדמאה הוא בחי' ח"ס כו'), ושם היו אתוון שמהם נעשה אבא כו', דח"ס היא מקור החכ' כו', ושם הוא בבחי' אור כו', וכד מטא גו משחתא פי' במק"מ בחי' דיקנא דאריך כו', נעשו מים שזהו בחי' הגלמת האור כו', וזהו בחי' שלג הו"ע המים כנ"ל, וגוי מיא אתפשט רקיע היינו שע"י הרקיע נמשך גילוי בחי' החכמה כו' וכמשי"ת. וזהו לבושי' כתלג חיוור שזהו בחי' הפרסא שבין ח"ס לחכ' דאצי', דבכדי שיהי' התהוות החכ' מח"ס צ"ל ג"כ ע"י פרסא, רק שהיא דקה ורוחני יותר מבחי' הקרח שזהו הפרסא שבין או"א לז"א כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש ואתה תצוה כו' ויקחו אליך שמן זית כו', דהנה ידוע דשמן המנורה הוא בחי' ח"ס, דסתם שמן הוא בחי' חכ' ושמן המנורה בחי' ח"ס וכמ"ש שמן משחת קדש שמושח את הקדש כו', וכמ"ש בלק"ת בהביאור דבהעלותך, דהנה ג' שמנים הן, הראשון למנורה והשני למנחות כו', פי' הראשון הוא בחי' ח"ס שזהו הראשית לכל בחי' חכ' ונק' שכל הנעלם מכל רעיון שזהו בחי' המשכה נעלמת בבחי' מקור לחכ' כנודע, ושמן השני הוא בחי' חכ' דאצי' והוא למנחות דמנחות הן לאכילה שזהו בחי' או"פ וכמו ותורתך בתוך מעי בחי' מזון פנימי כו', והו"ע אכלו רעים בחי' חו"ב כו', אבל בחי' ח"ס הוא בחי' אור שלמעלה מבחי' גילוי ולא בבחי' או"פ ממש כו' ה"ז למנורה בחי' אור כו'. ועז"א ויקחו אליך שמן זית זך, דהנה משה הוא בחי' חכ' דאצי' ויקחו אליך היינו ההמשכה מבחי' ח"ס הנק' שמן זית זך כו', והוא שיהי' גילוי בחי' ח"ס בחכ' דאצי' כו', להיות דהמשכת החכ' מח"ס הוא ג"כ ע"י הפרסא כו' ע"כ ויקחו אליך גילוי בחי' עצמו' ח"ס כו'. וזהו ואתה תצוה דהנה כתי' כי אתה נרי הוי' והוי' יגי' חשכי, וידוע דכי אתה נרי הוי' הוא הוי' דסדר השתל' בחי' והוי' בחכ' כו', והוי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתצב</div></p> <p class=bodytext>יגי' חשכי הוא ש' הוי' שלמעלה מהשתל' כו', וזהו ואתה אתה הוא ענין כי אתה נרי ה', והוא"ו הנוסף הו"ע והוי' יגי' חשכי, והיינו התחברות ב' שמות הוי' דהוי' שלמעלה מהשתל' יאיר בגילוי בהוי' דהשתל' כו'. וזהו תצוה ל' צוותא וחבור כו', וכ"ז הוא הגילוי למשה דהיינו באצי' כו', ואח"כ אומר מחוץ לפרוכת כו' יערוך אותו אהרן כו', הנה פרוכת הוא פרסא וקאי על הפרסא שבין אצי' לבי"ע והוא מ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים ש' אלקי' המעלים על הש' הוי' כו', דבאצי' מאיר גילוי ש' הוי' אבל בבי"ע אינו מאיר ש' הוי' כ"א ש' אלקים כו', וזהו מחוץ לפרוכת יערוך כו' דאהרן הוא שושבינא דמטרוניתא, פי' מטרוניתא הוא בחי' מל' כנס"י מקור נש"י דכל ישראל בני מלכים הם כו', ושושדמ"ט הוא שמעלה נש"י מברי' לאצי' כו', דנשמות דבי"ע הביטול שלהם הוא בבחי' ביטול היש ומעלה אותם באצי' להיות בהם ביטול האמיתי כמו שהוא מצד החכ' כו', וזהו כאשר תחלה נמשך תוס' אור באצי' שז"ע ואתה תצוה כו' ויקחו אליך למשה אז ע"י אהרן נמשך האור גם בבי"ע להיות העלי' בנשמות דבי"ע כו',</p> <p class=bodytext>וזהו שמודיע כאן מחוץ לפרוכת יערוך אותו כו' דאין הכוונה בזה מקום עמידת המנורה דהרי עמידתה הי' בהיכל וידוע שזהו מדרי' האצי' כו', וכידוע דהג' דיורים שבמקדש הן התלת עלמין שבזהר פ' שלח, דקדה"ק הוא נגד עולמות הא"ס שלמעלה מאצי', וההיכל נגד עולם האצי' והחצר נגד בי"ע כו', ובכאן הכוונה להודיע ענין ההעלאה שהוא דבנשמות דבי"ע יהי' בהם הביטול כמו באצי', וזהו כאשר נמשך תוס' אור באצי' כו', ע"כ באומרו ויקחו אליך שמן כו' או' אח"כ מחוץ לפרוכת יערוך אותו כו'. וזהו דבפסוק הראשון אומר להעלות נר תמיד ואח"כ אומר מערב עד בקר, דהנה ענין הנר להאיר שייך במקום החשך והיינו במדת לילה בחי' מל' המקור לבי"ע שהוא בחי' חשך והעלם כו' צריכים להאיר ע"י בחי' נר כו', אבל מדת יום א"צ להאיר דשרגא בטיהרא כו', אבל יש אור שצריכים להמשיך ולהאיר בו גם בחי' מדת יום והיינו בחי' האור דח"ס שזהו בחי' תוס' אור גם לגבי אצי' בחי' מדת יום כו', וזהו דגבי ויקחו אליך אומר להעלות נר תמיד היינו גם במדת יום, וגבי מחוץ לפרוכת אומר מערב עד בקר היינו</p> <p class=bodytext>להאיר בחי' מדת לילה כו'. וזהו ואתה תצוה דאומר כסדר המדרי' מלמעלמ"ט תחלה ואתה תצוה חבור ב' השמות דהוי' כו' ויקחו אליך תוס' אור למשה גילוי בחי' עצמות ח"ס כו', ואח"כ מחוץ לפרוכת יערך אותו אהרן מחוץ לפרסא המפסקת בין אצי' לבי"ע כו', מערב עד בקר להאיר מדת לילה דנשמות דבי"ע יהי' הביטול כמו באצי' כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>