המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ ויקו"פ, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/30/index.htm">בס"ד. ש"פ ויקו"פ, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ ויקו"פ, העת"ר</h3><div class=pageno>תתקב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויקהל</span> משה את כל עדת בנ"י כו' אלה הדברים אשר צוה ה' כו', ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קדש כו', וצ"ל מה"ע ההקהלה דויקהל משה את כל עדת בנ"י, ומה שייכות זה לשבת דציווי מצות שבת נא' בהקהלה כו', ומצינו בשלמה כתי' ג"כ אז יקהיל שלמה, וצ"ל מה"ע הקהלת משה והקהלת שלמה ומהו ההפרש בהם. גם צ"ל מה שייך שבת למלאכת המשכן, דבפ' כי תשא אחר הציווי דמלאכת המשכן נא' אך את שבתותי תשמרו, וכן כאן קודם הציווי דמלאכת המשכן נא' מצות שבת הרי יש להם שייכות זל"ז, וצ"ל מהו השייכות. גם צ"ל השינוי דבציווי הקב"ה נא' מלאכת המשכן קודם ואח"כ מצות שבת, ובציווי משה לישראל מקדים מצות שבת למלאכת המשכן. ועוד צ"ל מ"ש ששת ימים תעשה מלאכה דמשמע בדרך ממילא והול"ל תעשה מלאכה כמו ששת ימים תעבוד. ובמכילתא אי' ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כו', דכשעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשה ע"י אחרים, וצ"ל איך משמע דכאן הוא ערש"מ שנא' תעשה ממילא, ומה"ע מלאכתן נעשה ע"י</p> <p class=bodytext>אחרים כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דכללות ענין ציור אדם למעלה הלא אין לו דמות הגוף ולא גוף, אלא הוא מה שישראל עלו במח', והוא כי ע"י נש"י נשלם הכוונה העליונה דאמיתת הכוונה העליונה הוא להיות לו דירה בתחתונים שיהי' גילוי אלקות למטה, וזהו ע"י המשכת אור עצמי דוקא, דהרי בהמשכת הארה לבד למטה הוא העלם והסתר רק כשנמשך אור עצמי אז הוא גילוי אוא"ס למטה כו', וההמשכה היא ע"י תומ"צ שהן עצמות רצונו וחכמתו ית' והממשיכים הם נש"י שהן ג"כ אור עצמי ולכן ירדו ונתלבשו בגוף ונה"ב גשמי ומ"מ לא נתעלם אורם ואדרבה פועלים הבירור והזיכוך כו', וגם ביכולתם לקבל האור עצמי דתו"מ, וע"כ ע"י עבודתם בבחי' אתכפי' ואתהפכא עושים הדברים התחתונים כלים לאלקו' וממשיכים גילוי אלקות ע"י תו"מ כו', וע"כ ישראל עלו במח' בבחי' הגילוים דאוא"ס לפי שהן תכלית הכוונה כו', וז"ע ציור אדם למעלה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא דהנה אי' באו"ת בפסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, עד"מ אדם שיש לו בן אף שהבן עבר מכנגד פניו והלך מאתו נחקקה הצורה של הבן במחשבה של האב, אך מי שלא הי' לו בן מעולם לא יכול לומר שיהא נחקק במחשבתו צורת הבן שיהי' לו אח"כ כי עדיין לא ראה אותו ולא הכיר צורתו, וזהו דרך בני אדם, אבל אצל השי"ת שייך זה לומר אף קודם שנבראו ישראל הי' נחקק צורתם במח' כמשרז"ל ישראל עלו במח', כי אצלו ית' העבר ועתיד אחד כו' עכ"ל. ויש להוסיף שהרי באמת הנשמות מושרשות בעצמות א"ס קודם כל גילוי כנ"ל, וי"ל גם בזה דבידיעת עצמו כבי' יודע את הנשמות גם קודם שעלו במח' כו', דכשם שבידיעת עצמו יודע את התורה כמו"כ בידיעת עצמו יודע את הנשמות כו', וידוע דבחי' ידיעת עצמו הגם שזהו בהעלם בעצמות למעלה מעלה מגדר הגילוי לגמרי כו', ומ"מ מזה נמצאה ענין הידיעה בהשתל' כו' וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל (ד"ה נחמו נחמו עמי), וא"כ אין זה כמו למטה דקודם שנולד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקג</div></p> <p class=bodytext>הבן אינו יודע כלל ממנו (והגם שישנו בהעצמות שלו כו' הרי אין זה ידוע לו כלל גם לא בידיעת עצמו כו'), ולמעלה הלא גם קודם כל הגילוים ה"ה יודע בידיעת עצמו כבי' כו'. וגם במי נמלך בנשמותיהן ש"צ שזהו בתחלת התעוררות והגילוי באוא"ס שלפני הצמצום נמלך בנשמותיהן של צדיקים שהן תכלית הכוונה המושרשת בעצמות כו', ומשו"ז עלו במח' אחר הצמצום שע"י יהי' הגילוי דאוא"ס כו', וכמשנת"ל (ד"ה כי תשא), וידוע דמח' למעלה אינו כמו למטה, דלמטה הלא המח' לא תפעול מאומה בפועל, ולמעלה הרי ע"י המח' מתהווה ממש מה שעלה במח' כו' (שז"ע שלמעלה הכח לא חסר פועל כו', והפועל הוא באותה המדרי' דבחי' הכח כו', ומ"מ הרי ישנו להפועל כו' וכמ"ש במ"א), וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם דבמח' שלמעלה מתהווה הדבר כו', והגם דדבור שלמטה ג"כ אינו כמו דבור העליון דבדבר ה' שמים נעשו שנתהווה בפו"מ כו', משא"כ מדבור האדם אינו מתהווה דבר כו', הנה מהדבור יכול להיות התהוות שיעשה הזולת וכמו באשר דבר מלך שלטון כו', והיינו שמהדבור בא למעשה כו' (וגם אם שלא יתהווה</p> <p class=bodytext>מהדבור התהוות גשמי יכול להיות מ"מ התהוות רוחני, וכמו בהשפעת השכל הרי מדבור של המשפיע נעשה שכל אצל המקבל כו' ונעשה בר שכל ע"י ההשפעה שבדבור כו', ובאמת אין זה התהוות חדשה שהרי מה שנעשה בר שכל ע"י ההשפעה זהו כשהוא בר שכל בעצמו, אבל אם אינו בר שכל בעצמו לא יתהווה מזה מהות שכל כו', ומ"מ ה"ז איזה התהוות עכ"פ כו'), אבל מהמח' הרי אינו מתהווה שום דבר כו', ולמעלה כשעלה במח' נתהווה הדבר כו', וז"ע ציור אדם למעלה מה שישראל עלו במח' שנתהוו במח' כו'. והנה אחרי כי לא מחשבותי מחשבותיכם נא' ולא דרכיכם דרכי, משמע דמה שלא מחשבותי מחשבותיכם זהו כאשר לא דרכיכם דרכי אבל כאשר דרכיכם דרכי אז מחשבותי מחשבותיכם. והענין הוא דהנה כתי' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, פי' דרך הוי' הוא דרך ומבוא להיות גילוי ש' הוי' בעולם, דהרי בראשית ברא אלקים דהתהוות העולם הוא ע"י העלם והסתר כו', אבל דרך הוי' הוא להיות גילוי ש' הוי' כו', ויש עוד פי' בדרך הוי' שיהי' המשכה בש' הוי' כו', כי ש' הוי' הוא באצי' וההמשכה בש' הוי' היינו ההמשכה</p> <p class=bodytext>מאוא"ס המאציל תוס' אור באצי' ושיהי' הגילוי דאצי' בבי"ע כו', והו"ע נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים כו', וזהו דרכי שזהו אמיתי' הכוונה למעלה שיהי' גילוי אלקו' למטה כו', והמשכה זו היא ע"י תומ"צ כמשנת"ל ד"ה הנ"ל. והנה תומ"צ הן במחדו"מ מח' ודבור הוא בתורה מח' הוא עיון התורה, ודבור הוא שמדבר הדבר הלכה, ומעשה הוא מעשה המצות, וכאשר מקשר האדם מחדו"מ שלו במחדו"מ דתורה ה"ה מתקשר במחדו"מ העליונים, דכאשר מדבר דבור ההלכה ה"ז דבר הוי' דדבר הוי' זו הלכה וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נא' למשה מסיני כו', וא"כ אין זה דבור שלו כ"א הוא דבר הוי', וכן כשחושב ומעיין בהדבר הלכה הרי אין זה מח' שלו כ"א מחשבה דהוי' דהיינו מחשבת חכמתו ית', וכן בקיום המצות בפו"מ הרי מקיים מצות הוי', ועי"ז ממשיך גילוי ש' הוי' בעולם כו'. אך מצות צריכות כוונה, כי הרי אינו בערך מחדו"מ האדם למחדו"מ העליונה שנא' שמתקשר בהם וממשיך עי"ז גילוי ש' הוי' דאין ערוך ביניהם כלל כו', וע"כ צריכים כוונה והכוונה היא תפלה כידוע, דענין התפלה הוא בחי' רעו"ד, שהוא הביטול שלמעלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקד</div></p> <p class=bodytext>מטו"ד כו', וע"י הביטול עי"ז הוא התקשרות מחדו"מ שלו במחדו"מ שלמעלה כו', ואמיתית הענין בזה הוא שיהי' ביטול אמיתי בבחי' ביטול במציאות דאז הדבור שלו בדבר הלכה הוא הדבור שלמעלה ממש בחי' ודברי אשר שמתי בפיך שזהו דברי ממש כו', וכן המח' היא מחשבת הוי' דבחי' חכמתו ית' כו'. אמנם גם ע"י ביטול היש ממשיכים גילוי אלקו' כו', וזהו תכלית ענין עסק התורה והמצות שיהי' בבחי' ביטול היש, וכמו בתורה יותר מכפי הרגילות כמו הי' רגיל לקרות דף א' קורא שני דפים כו', דמה שהוא כפי הרגילות אין בזה ביטול כי כבר הוא מורגל בזה כו', אבל ביותר מכפי רגילותו ה"ז בבחי' ביטול כו', וכן בקיום המצוה הרי בכל מצוה יש בה כפי' וכמו תפילין לשעבד הלב והמוח, דמוחו ולבו יהיו משועבדים לאלקות כו' וכמ"ש בסש"ב פמ"א, וכמו אתרג אל תבואני רגל גאוה כו', ובפרט במצות הצדקה שצ"ל יותר מכמו שהוא רוצה ליתן, וגם שיהי' המשפט בצדקה שישפוט א"ע מן המותרות ויתן לעני כו', וכתי' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית דבכדי שיהי' אתה עשית בחי' גילוי זהו דוקא ע"י המשפט בצדקה</p> <p class=bodytext>כו', וזהו דכאשר דרכיכם דרכי והוא עסק התומ"צ בבחי' ביטול אז מחשבותי מחשבותיכם שמתקשר במחדו"מ העליונים וממשיך עי"ז גילוי ש' הוי' בעולם כו', והיינו שעי"ז נשלם הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כו'. ועוד י"ל ענין מחשבותי מחשבותיכם כדאי' במד"ר מה אני בורא עולמות כך אביכם בורא עולמות וכמ"ש בוראך יעקב כו', וכמו מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק כו', שזהו שינוי הצירופי אותי' שנבראו בהם שו"א כו', וזהו מי שאמר מבחי' מי דוקא שהו"ע מי ברא אלה כו' (והו"ע המח' כו') יכול להיות שינוי הצירופים כו' וכמ"ש במ"א, וזהו כאשר דרכיכם דרכי אז מחשבותיכם מחשבותי בדוגמא דמח' שלמעלה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מאחר דבחי' כמראה אדם זהו מה שישראל עלו במח', א"כ גם מ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם קאי ג"כ על הנשמות, והוא כמארז"ל נשמות חקוקות תחת כסה"כ כו', והוא ג"כ מה שישראל עלו במח'. אמנם ידוע דבמח' יש ב' מדרי' מח' וכח המח' כו', דכשם שבדבור הרי הכ"ב אותיות הקבועים בפה בה' מוצאות אחה"ע מן הגרון בומ"ף מן השפתים כו', הרי אין התהוותם בפה שהרי האלם יש לו ג"כ המוצאות וגם הבהמה יש בה כל המוצאות ומ"מ אין בהם הדבור כו', אלא שמקור הדבור הוא בנפש שהנפש מלאה אותי' (והוא בחי' כח הגילוי שבנפש כו', כי הנפש בעצמה ה"ה באמת מושללת מכל גדר התפשטות וגילוי כי היא עצמי, דכל עצמי בלתי מתפשט ומתגלה כו', וע"כ אינה בערך שיהי' ממנה איזה התפשטות וגילוי אפי' החיות להחיות ומכ"ש שיהי' גילוי פרטי כמו כח החכ' וכח הבינה וכה"ג, והגם שהכחות כלולים בנפש וכחות הן גילוים מהנפש, ועש"ז נק' אברי הנפש דאבר הוא התפשטות והתגלות וכמו כיצד מעברין את הערים אית תנא מאברין ואית דתנא מעברין והיינו התפשטות כו', וכן אברי הנפש הן</p> <p class=bodytext>התפשטות והתגלות מן הנפש כו', והנפש נמצאים כלולים בו כחות קודם שנתגלו כו', הנה כמו שהן כלולים בנפש ה"ה ג"כ כמו עצם הנפש דכל הכלול בהעצם ה"ה כמו העצם שהן ג"כ כחות עצמיים שאינם בגדר הגילוי כו', וגם הם שם בתכלית ההתכללות בנפש שאינם בבחי' מציאות כלל כו', ובפרט בעצם הנפש כמו שנושא בעצמו כחות אינם בבחי' מציאות כלל כו', והאותיות שבנפש זהו בחי' כח הגילוי שבנפש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקה</div></p> <p class=bodytext>להיות בבחי' התפשטות וגילוי כללי להחיות כו', ושיהי' התגלות הכחות פרטי' מן הנפש כו'), ואותי' אלו אינם אותיות גשמיים אלא כ"ב מיני התגלות וכחות רוחני' שונים זמ"ז (היינו כח ההתגלות כו' כנ"ל), והם מקור הכ"ב אותיות הנשמעים בפה דהיינו שכשהם נמשכים ומתגלים בפה אזי נעשה מהם אותי' מורגשים ע"י המוצאות שהן הכלים אל האותיות כו'. והנה עיקר בחי' הדבור שבאדם דמצד זה נק' מדבר וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא כו', הוא בחי' הכ"ב אותי' שבנפש, כי הן הם כלולים בעצמותו, דבעצם מהותו הוא מדבר מפני האותי' הכלולים בעצמי' שלו כו', וזה עיקר בחי' הדבור שישנו באדם גם בשעה שאינו מדבר, כי גם כשהוא לעצמו ואינו מדבר יש בו כ"ב אותי' אלו שהן כח הדבור (וזהו עיקר מדרי' המדבר שיש בו כח הדבור כי הדבור שמצד המוצאות יכול להיות גם לא במדבר, וכידוע שיש צפור המדברת ע"י שמלמדים אותה תנועת המוצאות, ואינה במדרי' המדבר, ואינה נמנה בהממוצעים שבין חי למדבר המבו' בע"ח שער דרושי אבי"ע פ"ג מפני שאין בה כח הדבור, ומעלת המדבר הוא כח</p> <p class=bodytext>הדבור, דמשו"ז ביכולתו לדבר ולגלות גילוים מהנפש כו'), והאותי' הנשמעים בפה הן המשכות מכ"ב אותי' שבנפש להיות מורגשים אל הזולת כו'. והנה כשם שהוא באותי' הדבור כן הוא ג"כ באותי' המח', דאותי' המח' מתחלקים ג"כ בה' מוצאות הן ה"ג מנצפ"ך המחלקים את ההבל פנימי שבלב שעולה מן הלב אל המוח להרהר בכל דבר חמדת הלב, וכן כל אור שכל שבמוח שבא בריבוי התחלקות אותיות המח' כו', וידוע דה"ג מנצפ"ך הן בבינה, והיינו להיות דאותי' המח' הן בבינה, ועיקר התגלות המח' הוא בבחי' חיצוני' בינה, והיינו כשבא השכל בהשגה ממש בהתרחבות אורך ורוחב כו', דכשמעיין בענין שכלי במח' עיונית שם לא יש עדיין ריבוי אותי' ואינן מורגשים עדיין בבחי' התחלקות, רק כשבא בהשגה בהתרחבות אז בא הענין בריבוי התחלקות אותיות המח' המורגשים לעצמו כו', ושם הם ה"ג מנצפ"ך המחלקי' את האותיות כו', וענין גבורות אלו הן בחי' הגבו' והצמצום שבשכל להיות ירידת אור השכל מבחי' מח' עיונית לחיצוניות המח' באורך ורוחב כו', והן המחלקים את אור השכל באותי' המח' כו' (וה' מוצאות</p> <p class=bodytext>שבפה שרשם ג"כ מבחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא וכמ"ש בזח"א דצ"ז ע"ב ע"פ וקול התור נשמע בארצנו כו' וכמ"ש במ"א). אמנם זהו התגלות דאותי' המח' אבל שרשי האותי' הן בעצם הנפש כנ"ל בדבור והן כ"ב אותי' שהן מקורים ושרשים לגילוי האותי' דמח' (והיינו דבעצם הנפש יש בו שרש ומקור לאותי' הדבור ולאותי' המח', והן ב' מדרי' מובדלים, דכמו בהתגלות מובדלים הם דאותי' המח' הן לגלות העלם העצמי לגבי עצמו ואותי' הדבור הן לגלות לזולתו כו', כמו"כ הן ב' כחות מובדלים בשרשם ומקורם בבחי' כח הגילוי שבנפש כו'. וי"ל עפמ"ש במ"א בענין איהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי, דחיוהי הוא בחי' האורות וגרמוהי בחי' הכלים, דהאורות הן בחי' גילוי מן העצם שמעין העצם כו', והכלים הן כמו מהות דבר בפ"ע היינו לא כמו העצם כו', והן אלקות ממש רק שנמצאו באופן כזה שאינם כמו העצם כו', ולכן התהוות היש הוא ע"י הכלים דוקא, עם היות שהאור הוא המהווה, מ"מ זהו ע"י הכלים דוקא כו' כמ"ש באגה"ק סי' כ', שאם הי' ההתהוות מן האור הי' המתהווה כמו המקור מפני שהאור בעצמו הוא כמו העצם כו', וע"כ הי' ההתהוות ע"י הכלים דוקא להיותם לא כמו העצם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקו</div></p> <p class=bodytext>נתהווה בהם וע"י מציאות יש שאינו כמו מקורו כו', וענין בחי' איהו שמתאחד עם גרמוהי הוא מה שבכח הא"ס להוות יש ודבר נפרד לא כמו העצם כו', ואיהו המתייחד עם חיוהי זהו כח ובחי' הא"ס שמגלה הארת עצמותו כו' (ועמשנת"ל ד"ה וידבר כו' פנחס). ומבו' במ"א דמח' הוא בחי' האור וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו, ולפ"ז י"ל דכח מח' הוא כח הגילוי לעצמו דהיינו בחי' האור שזהו גילוי העלם העצמי לגבי עצמו שלמעלה מבחי' התהוות היש כו', וכח הדבור הוא כח הגילוי אל הזולת היינו להיות התהוות היש ומציאת הזולת כו'. גם י"ל עפמ"ש במ"א בענין הבדילו לעצמו שזהו בחי' האוא"ס הבל"ג שהוא האור המאיר לעצמו כו', וזהו בחי' כח המח' להיות הגילוי דבל"ג כו', וכח הדיבור הוא להיות הגילוי להאיר העולמות שהוא בחי' האו"פ כו', והוא האור שבא במדה וגבול כו'. ועמ"ש בלק"ת ד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ספ"ג בענין הדבור לעצמו וכמו אמרה ד' פעמים כו'), והן הם כח המח' שהוא בבחי' העלם בעצמות הנפש שיש בכחו להרהר ולחשוב מחשבות עד אין קץ כו', וזהו עיקר המח' שממנה בא התגלות אותי' המח' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> הוא למעלה שיש ג"כ בחי' מח' וכמש"כ כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו', ויש בזה ג"כ ב' מדרי' כח המח' והתגלות המח', דכח המח' הוא הנק' כסה"כ, דכסא הוא כס א', א' הוא בחי' המדות עליונות הנק' א' ר"ת אדם שהן עצמיות הע"ס, וכמ"ש במ"א דעיקר האדם הן המדות להיות שהן עיקר בחי' הפנימיות, דמוחין עם היותן או"פ אין זה בחי' פנימי' ממש כו', וכמו מקיפים דאימא שכל המקיפים הן מבינה כו', וכמו שבשכל יכולים לקבל גם דבר השנאוי כו' כידוע, וכמו"כ הוא למעלה דעיקר ההשתל' הוא מן המדות וכמו בהתלבשות הפרצופים זב"ז הרי הז"ת של העליון מתלבשים בהתחתון, אבל הג"ר אינן בבחי' התלבשות כו', הרי מה שבבחי' התלבשות פנימי הוא הז"ת דוקא, ולכן בגולגלתא הם ז' תיקונים ובמו"ס יגת"ד, והוא כי גולגלתא הוא בחי' הרצון, והוא הרצון בעיקר ההשתל' שהן רק ז"ת ע"כ בגולגלתא רק ז' תיקונין, ובמו"ס שהוא בחי' מוחין הן ע"ס שבפרטיות הן יגת"ד כו' וכמ"ש במ"א, וז"ע א' שהוא בחי' המדות כו', והמח' נק' כיסוי אל המדות כי אפי' כח המח' הוא בחי' לבוש לבד</p> <p class=bodytext>להמדות כו', ונשמות הן חקוקות תחת כסה"כ היינו מבחי' התגלות אותי' המח' שזהו תחת כסה"כ שהן מקור האותיות שבהעלם כו', והוא התהוות הנשמות בעולם הברי' שהיא בחי' מח' כו', וכידוע דברי' נק' עולם הנשמות ויצי' נק' עולם המלאכים, דהתהוות המלאכים הוא מבחי' הדבור והתהוות הנשמות מבחי' מח' כו'. וז"ע ועל דמות הכסא דהיינו נשמות שהן למטה מהכסא דהכסא הוא כח המח' והנשמות דבחי' דמות הכסא הן למטה מהכסא והיינו מבחי' התגלות האותיות דמח' כו'. ובחי' מראה אדם שלמעלה מהכסא י"ל שזהו הגילוי מבחי' כח מח' דמחה"ק דא"ק והוא בחי' מח' דאצי' וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"ג דאצי' נק' מח' כו', ובחי' דמות הכסא זהו בחי' התגלות המח' בעולם הברי' כו', והו"ע לבושין תקינת לון דמינייהו פרחין נשמתין דהיינו התהוות הנשמות מבחי' לבוש המח' כו'. וענין ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם הוא עד"מ אדם היושב על הכסא, הרי עי"ז ראשו נשפל מגובה קומתו ורגליו מושפלים למטה כו', וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה בחי' ירידת והשפלת בחי' כמראה אדם כו', וכמו שנת"ל דבחי' מראה אדם הו"ע ישראל עלה במח', הנה ענין הישיבה על הכסא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקז</div></p> <p class=bodytext>הוא ירידת הנשמה מכמו שהיא בבחי' מראה אדה"ע דאצי' בבחי' דמות הכסא בבחי' בי"ע כו'. דהנה נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת כו', ופי' טהורה היא מל' וכעצם השמים לטוהר ופרש"י לטוהר ברור וצלול שאין שום דבר המסתיר ומאיר האור בגילוי כו', גם טהורה מל' טיהרא תרגום בצהרים, והיינו חצי היום שאז האור מבהיק ביותר כו', והפי' הא' הוא שלא יש הסתר על האור, ופי' הב' הוא שהאור עצמו הוא אור מבהיק כו'. וכן יש ב' פי' אלו בגמ' דיומא דנ"ט ע"א על המשנה הזה על טהרו של מזבח, אמר רבה בר"ש כדאמרי אינשי טהור טיהרא והוה פלגא דיומא והיינו על פלגא דמזבח, ואיתותב ואו' אח"כ אלא אמר רבה בר"ש על גילוייו של מזבח, ופרש"י שם דט"ו ע"ב שמפנה האפר מהקטרת עד שמתגלה גג המזבח, והיינו ב' הפי' הנ"ל דמתחלה מפרש טהרו פלגא היינו מה שגלוי מעצמו, ואח"כ מפרש טהרו שמגלה אותו מהדבר המסתיר כו'. והענין למעלה הוא שאין דבר המסתיר היינו בהירת וזיכוך הכלי שאינה מסתרת על האור כו', והוא שאין בזה שום עכרורית וישות המסתיר כו', והיינו בכלים דאצי'</p> <p class=bodytext>שאינם בבחי' יש ואינם מסתירים על האור כו', וכמ"ש השמים מספרים מנהרין ומנצצין כו', ולפי' הב' קאי על האור עצמו שהוא עצם האור שלמעלה מבחי' הכלים כו'. וצ"ל איך יתפרשו ב' הענינים בנשמות, שהרי ידוע דנשמות הן מפנימי' הכלים, ולפ"ז הוא לפי פי' הא' דטהורה היא שאין שום דבר המסתיר, אך איך יתפרש בה פי' הב' דטהורה הוא האור כו', והנה באגה"ת פ"ד משמע דשרש הנשמות הן מבחי' האור וכמש"ש בענין חלק הוי' עמו שזהו בחי' פנימי' החיות שהוא למעלה מעלה מבחי' האותי' כו' (וקודם לזה כ' שהאותיות הן בחי' כלים והמשכות כו'), אך צ"ל עצם הענין דטהורה הוא בחי' האור לפי' הב' הרי האור נק' קדש, וכמ"ש בלק"ת ד"ה ושמתי כדכד הב' ההפרש בין טהרה לקדושה, דטהרה שייך בהכלי שהיא בבחי' מציאות דבר עכ"פ ושייך בזה טהרה מן הישות, אבל באור אינו שייך לומר טהרה שהרי הוא בחי' אין בעצם כו' והוא בבחי' קדש שמובדל לגמרי כו' (וגם האור המתלבש בהכלים הוא בחי' קדוש וכמ"ש אין קדוש כהוי' כו', ועצם האור הוא בחי' קדש כו', וכמו ושמרתם את השבת כי קדש היא דאמרו בזהר קדש מילא בגרמי', והוא בחי' עצם החכ' בחי' מוחין דאבא שלמעלה מהשתל' כו' וכמ"ש במ"א).</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא דהנה ידוע דפנימי' הכלי מתאחד בעצם האור כו', וכמשנת"ל בענין שם התואר ושם הפעולה שזהו בחי' חיצוני' הכלי ופנימי' הכלי כו', דחיצוני' הכלי הוא בחי' ההשפעה חוץ לעצם הכלי כו' (והוא ההשפעה בסדר השתל' הספי' זמ"ז, והשפעת האור בעולם האצי' כו', ושרש ההמשכה בעולמות בי"ע כו'), ופנימי' הכלי הוא עצם הכלי מה שהיא כלי לקבלה כו', וכמו עד"מ חומר העין מה שפועל פעולת הראי' זהו בחי' החיצוני' שלו שהוא גשם חומר העין כו', ועצם הכלי הוא מה שהעין מוכן לקבל צורת הראי' שזהו בהספיריות הרוחני' שבו כו', וכן בחומר המוח עצם הכלי הוא הלחלוחית הרוחני שבמוח שהוא ההכנה של המוח לקבל אור צורת השכל (וכמשנת"ל ד"ה אז ישיר) דמצד זה ביכולתו להשכיל בכל דבר שכל כו', ומשו"ז נק' חכם ע"ש שביכולתו להשכיל ולהתחכם בדבר טרם שמתחכם בפו"מ שזהו פעולת השכל והוא בחי' החיצוני' שלו, אבל עצם הכלי הוא מה שביכולתו להתחכם מצד טוב כלי שכלו בעצם שהוא כלי לאור השכל כו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקח</div></p> <p class=bodytext>וכמשנת"ל באורך, ופנימיות הכלי הוא שמתאחד עם עצם האור שלמעלה מבחי' המשכה כו', דהמשכת האור הוא הפעולה שזהו בחי' חיצוני' האור הנמשך ע"י חיצוני' הכלי כו', אבל מה שמתלבש ומתאחד בפנימיות הכלי זהו בחי' עצם האור שלמעלה מבחי' המשכה וגילוי עדיין כו' (וכמו שאינו דומה ההשכלות מהאיש החכם בעצם או מה שבא ע"י יגיעה לבד כו', להיות שזהו גילוי הבא מעצם האור וזה בא רק מבחי' חיצוני' האור כו'). דכמו"כ הוא הדוגמא למעלה דבחי' חיצוני' הכלים הוא לפעול פעולת ההתהוות ופעולת הגילוי כו' שנמשך בזה רק בחי' חיצוני' האור כו', ופנימיות הכלים הוא מה שלמעלה מהמשכה עדיין כ"א לקבל בעצמה (והוא בחי' האין והביטול של הכלי להיות היפך מהותה ולהיות כלי אל האור ובבחי' התאחדות עם האור כו' וכמשנת"ל), דפנימיות הכלי הוא שמתאחד בעצם האור כו'. ולפ"ז י"ל שזהו ב' הפי' בטהורה דהיינו עצם הכלי ועצם האור שמתאחדים זע"ז כו', אך באמת מה שאומרים בהירת האור עצמו ה"ז עצם האור שלמעלה מהכלים שזהו שלמעלה גם מעצמות הכלי שהיא בחי' פנימי' הכלי כו', וצ"ל</p> <p class=bodytext>דבחי' טהורה שבכלים זהו בבחי' פנימי' הכלים שאינה מסתרת על האור כו' (וכמשנת"ל דפנימי' הכלי הוא בחי' בצלמנו צורה שנחקקה בעצם האור ואינו דבר בפ"ע, וחיצוני' הכלי היא בחי' דמותינו כדבר הנבדל כו', וממילא ה"ה מעלמת על האור כו', ולפמשנת"ל ד"ה זה יתנו חיצוני' הכלים הן בחי' לבושים שהאור מתעלם בהם כו', ורק פנימי' הכלי אינה מסתרת כו'), וא"כ טהורה שבהאור מצ"ע לא רק מהעדר הסתר הכלי, צ"ל שזהו בהאור שלמעלה מהכלי כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע שיש בחי' ש' העצם שזהו בעצם האור שלמעלה מבחי' הכלי לגמרי כו', וכמו מי שהוא חכם מצד עצם כח חכמתו הנעלמה לא רק מצד טוב כלי מוחין שמוכנים לקבל את האור שזהו רק כמו שהכלי תופסת האור, אבל מה שבא מהאור מצד עצמו ה"ז למעלה הרבה באין ערוך, שהחכמות והשכליי' המה באופן אחר לגמרי מהשכליים הבאים ע"י כלי המוחין במה שהן כלים לאור השכל כו', וכמו וה' נתן חכ' לשלמה שזהו החכ' שניתן לו מלמעלה דאין שום כלי ביכולתה להשכיל השכלות הבאים מבחי' חכ' העליונה כו', והוא בחי' עצם האור שלמעלה מבחי'</p> <p class=bodytext>הכלים כו', ובנפש הוא התגלות עצם כח החכ' שלמעלה מהתלבשות בכלי המוח כו' (וזהו מדרי' הד' שבאור שלמעלה מהכלי ומבו' במ"א שזהו בחי' החכ' והיינו בחי' עצם החכ' שלמעלה מהכלים כו'), ומ"מ גם אור זה הוא בבחי' אחיזה בכלים (כי א"א להיות שום גילוי אור בלא כלי ובפרט אור פנימי כו'), אך זהו בהכלי למעלה מבחי' פנימי' הכלי מה שהיא כלי לקבלה רק מה שהאור נאחז בה כו', והיינו דבהאור אין זה שבא בבחי' התלבשות ותפיסא בכלי רק מה שנאחז בהכלי, ובהכלי הוא ג"כ לא רק מה שהיא כלי לקבל את האור רק להיות האור נאחז בה כו', והוא בחי' האין והביטול שבה, ולא רק הביטול להיות כלי לקבל כ"א בבחי' ביטול ממש שבזה נאחז האור העצמי כו'. וי"ל עפמשנת"ל (ד"ה ויגש אליו) בענין ביטול הכלי שיש בזה ב' אופנים, הא' בבחי' התכללות וכמ"ש בסש"ב בענין ביטול האותי' בחמדת הלב כו', והוא בבחי' העדר תפיסת מקום כו', והב' בבחי' דבקות מצד הרגש האור כו', ומצד דבקות העלול בעילתו כו', ובחי' הביטול דהתכללות הוא ביטול גדול יותר, עם היות דבענין הכלי היינו מה שהיא בבחי' מקבל הרי יש מעלה בהביטול דדבקות שהיא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקט</div></p> <p class=bodytext>בבחי' כלי משא"כ בהביטול דהעדר תפיסת מקום הרי אינו בבחי' כלי וכמו הקטן שמתבטל לפני הגדול הרי אינו כלי לקבל כו', מ"מ בענין הביטול ה"ז ביטול גדול יותר כו', ובזה היא כלי להיות נאחז בה האור כו'. ובזה יש לתווך ב' הפי' בטהורה שהוא בהירת עצם האור שמבהיק בעצם (ומ"מ ה"ז נק' טהורה מפני שנאחז עכ"פ בהכלי כו'), וגם עצם הכלי שאין שום דבר המסתיר כלל שזהו בחי' האין של הכלי כו'. וזהו נשמה שנתת בי טהורה דשרש הנשמה הוא מבחי' עצם הכלי ועצם האור (וכן נראה הכוונה באגה"ת שם), והוא בחי' פנימי שבפנימי שבכלי שמתאחד בעצם האור ממש כו' (וכמו לחלוחית הרוחני שבמוח שמתהווה ממנה הטפה להוליד בדומה שזה בבחי' עצמי יותר מהלחלוחית הרוחני שהוא הכנה לאור השכל שהוא רק הארה לבד, משא"כ בהטפה מתלבש עצם אור השכל שנעשה מזה שכל אצל הבן כו', וכמו הטל שלמעלה מהמים כו', ולפ"ז י"ל שזהו בחי' אור שנת"ל בהג' מדרי' אמ"ר כו'), והוא בחי' אין דנשמה, וכמארז"ל דע מאין באת בחי' אין המוחלט דנשמה כמו שהיא בשרשה בעצם האור ועצם הכלים דע"ס דאצי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועז"נ</span> כל הנק' בשמי ות"י בגין אבהתכון צדיקייא דאתקרי שמי עליהון כו', והו"ע כי חלק ה' עמו בחי' חלק הוי' ממש כו', ולכבודי בראתיו יצרתיו כו', זהו בחי' דמות כסא והיינו הנשמות כמו שהן בבריאה כו'. וזהו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם שהוא הירידה מבחי' הנשמה כמו שהיא באצי' בחי' טהורה היא שאין בה שום דבר המסתיר כו', לבחי' בראת יצרת כו' כמו שהיא בבי"ע דשם שייך העלמות והסתרים (דהירידה היא ע"י הפסק הפרסא וגם יש שם העלמות כו'), והעבודה היא להסיר ההעלמות וההסתרים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש ויקהל משה את כל עדת בנ"י, דהנה אי' בלק"ת מהאריז"ל דמשה הי' בחי' יסוד אבא, ודור המדבר היו ג"כ באותה המדרי' עצמה וע"י חטא העגל ירדו ממעלתן ומדריגתן, והי' צריך משה להקהיל ולאסיפן לעלותן לשרשן כו', והיינו שהעלה אותן לשרש ומקור נשמתן כמו שהיא בבחי' טהורה היא כו', וזה הי' בכח משה להעלות הנשמה המלובשת בגוף (ובדור המדבר הי' ע"י החטא) אל שרש ומקור הנשמה כו', וכמ"ש בו ונתתי עשב בשדך לבהמתך ע"ב שי"ן שממשיך בחי' ד"ע גם בנשמות דזרע בהמה כו' וכמ"ש בתו"א בהבי' דואלה המשפטים, וידוע דהעבודה שמצד שרש הנשמה הוא בחי' רעו"ד שזהו כללות ההפרש בין העבודה דהנשמה המלובשת בגוף להעבודה דעצם הנשמה, דנשמה המלובשת בגוף העבודה היא ע"פ טו"ד ועצם הנשמה היא בחי' רצון פשוט שלמעלה מטו"ר כו', והתגלות בחי' זו בנשמה הוא בשבת והיא הנשמה יתירה שבשבת שזהו בחי' שרש הנשמה המאירה בשבת כו', ולכן העבודה דשבת היא בבחי' רעו"ד היינו בחי' הרצון שלמעלה מטו"ד או בחי' אהב"ת והיינו העבודה שמבחי' עצם הנשמה כו', אך</p> <p class=bodytext>מי שטרח בע"ש יאכל בשבת שצ"ל תחלה העבודה דששת ימים והוא בחי' ואספת דגנך אסיפה וקיבוץ דברים הגשמי' בכל הדברים שמקבל חיות מהם וכמו באכו"ש גשמי' שיהי' לש"ש דוקא, וממילא לא יהי' במותרות כ"א במה שמוכרח לו, וג"ז יהי' בכוונה לש"ש שילמוד ויתפלל בכח האכילה ההיא כו', וכן בעסק מו"מ שיהי' העסק הגשמי בדרך כלי לבד לברכת הוי', וממילא יהי' העסק בתכלית ההכשר דאז הוא כלי כו', ולא יטריד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקי</div></p> <p class=bodytext>א"ע בזה ביותר שלא ימנע אותו מתפלה בזמנו וכן בעסק התורה כו', ועצם העסק יהי' בכוונה לש"ש שיוכל ליתן צדקה ולהדר במצוה והזן ומפרנס בניו כו' היינו ללמדם תורה ולהדריכם בדרך ה' כו', דע"י כ"ז נעשה אסיפת הדברים שמתעלים לאלקו' כו'. וזהו ההקהלה דשלמה שהוא בחי' ח"ת והביטול בזה הוא ביטול היש כו', ועי"ז יהי' הקהלה דמשה שהוא בחי' ביטול אמיתי כמו מצד עצם הנשמה והיא העבודה דשבת כו', והנה הרעו"ד דשבת הוא מלמטלמ"ע דשבת אותי' תשוב, ואח"כ ההמשכה היא ע"י תומ"צ וז"ע כלי המקדש דהארון הוא תורה, וכן אור המנורה ג"כ תורה דותורה אור כו', וששה קני המנורה הן שיתא סדרי משנה המקבלים מנר האמצעי תושב"כ כו', ויריעות מקיפים הם מעהמ"צ כו', וזהו שייכות שבת למלאכת המשכן, דשבת הוא ההעלאה וכלי המשכן הן ההמשכה כו', והקדים שבת למלאכת המשכן דתחלה צ"ל העלאה ואח"כ המשכה, ובציווי הקב"ה הקדים מלאכת המשכן לשבת דמלמעלה הסדר בבחי' מטי ולא מטי תחלה מטי כו', דעצמות א"ס אינו בגדר גילוי, ובבחי' גילוי מן העצמות הרי תחלה הוא המשכת האור והוא</p> <p class=bodytext>בחי' מטי ואח"כ הוא ההעלאה בחי' ולא מטי כו', אבל בהציווי לישראל הקדים תחלה שבת כו', דמלמטה צ"ל תחלה רצוא ואח"כ שוב כו'. וזהו ג"כ מה שנא' תעשה בדרך ממילא דכאשר יש רעו"ד אז הבירורים נעשים בדרך ממילא כו', דבששת ימי החול הבירורים הם בבחי' עבודה ויגיעה, דנה"ב עומד ומנגד וצריכים ללחום עמו ולהתגבר עליו כו', אבל בשבת מלאכתן נעשה ע"י אחרים שמתבררים ממילא כו', ולכן כאן גבי ויקהל משה בחי' ד"ע אומר תעשה מלאכה שנעשה הבירור בדרך ממילא כו', וזהו ויקהל משה שהמשיך בנש"י גילוי שרש ומקור נשמתם והוא הביטול דד"ע כו', והגילוי הוא בשבת, ולכן נסמך שבת למלאכת המשכן שזהו ההמשכה שאחר הרצוא כו', ולכן אומר כאן תעשה מלאכה שנעשה הבירור בדרך ממילא שזהו בחי' רעו"ד והו"ע עושין רצונו ש"מ שממשיכים בחי' רצה"ע, ואז הבירור בדרך ממילא והו"ע מלאכתן נעשה ע"י אחרים כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>