המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ צו, שה"ג, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/32/index.htm">בס"ד. ש"פ צו, שה"ג, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ צו, שה"ג, העת"ר</h3><div class=pageno>תתקיט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>צו</span> את אהרן כו' זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה כו', וצ"ל מהו אומרו היא העולה שהרי כבר נא' זאת תורת העולה מהו עוד היא העולה, גם מה"ע זאת תורת העולה הלא לא נא' כאן כל דיני העולה רק שהקטר חלבים ואברים כשר כל הלילה, וא"כ מהו אומרו כאן זאת תורת העולה, גם מהו או' צו את אהרן ל' ציווי. והנה הבחיי הביא בשם המדרש היא העולה זו מל' הרשעה שהיא מעלת את עצמה על מוקדה זו גיהנום לע"ל כו' שנא' (דניאל ז') ויהיבת ליקידת אשא, ועמ"ש במד"ר צו ספ"ז, וגם זה צ"ל מה"ע היא העולה מל' הרשעה על מוקדה ויהיבת ליקידת אשא כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין ועבדתם את ה' אלקיכם דעבודה היא צורך גבוה והיינו בהתלבשות אורו ית' בעולמות, ונת' דבכדי שיהי' ההתהוות ויהי' המשכת אלקו' בעולמות זהו ע"י הצמצום דוקא, דענין הצמצום הוא ביטול הרצון כבי', ובאתעדל"ת תלי' מלתא שע"י שהאדם מבטל רצונותיו אשר לא לה' המה בכל הכחות והלבושים דמחדו"מ, הנה ע"י הנחת עצמותו וביטול רצונו גורם למע' ג"כ כבי' הנחת עצמותו וביטול הרצון שצמצום אוא"ס עצמו וסילק אורו הגדול עה"צ כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> מ"ש ועבדתם את הוי' אלקיכם, הנה לא זו בלבד היא הכוונה להמשיך אור המצומצם להחיות העולמות כו', דכללות אור זה הוא בחי' הארה לבד שבאין ערוך לגבי העצמות וכמשנת"ל (ד"ה ויקרא) שזהו ההמשכה שבבחי' שערות כו', ובאה בצמצום אחר צמצום עד שלמטה הוא בחי' העלם והסתר האור לגמרי כו', כ"א תכלית הכוונה להמשיך בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות והשתל' והיינו בחי' אוא"ס הסוכ"ע כו', ושיהי' יחוד סובב וממלא ושיהי' בבחי' גילוי ממש בנשמה ובעולם בבחי' או"פ כו', וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם להמשיך גילוי ש' הוי', וזהו כל עיקר ענין הנשמות להיות המשכת ש' הוי' דוקא, וכמ"ש חלקי הוי' אמרה נפשי דהנשמות שרשן מש' הוי' וכמ"ש כי חלק הוי' עמו כו', דגם ששרש הנשמות הוא מהכלים היינו מפנימיות הכלים שזהו ג"כ בכלל ש' הוי' וכמשנת"ל שם, וירידתם למטה הוא להמשיך גילוי ש' הוי' בעולם וכמ"ש נר הוי' נשמת אדם והיינו להאיר את העולם בגילוי ש' הוי' כו'. ובמד"ר איכה אי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקכ</div></p> <p class=bodytext>ע"פ חלקי הוי' אמרה נפשי משל למלך שנכנס למדינה ועמו כמה דוכסין ואפרכסין זה אמר אנא נסיב דוכס פלן כו', הי' שם פקח א' אמר אנא נסיב מלכא כו' הה"ד חלקי הוי כו', וידוע הענין בזה שזהו מה שבחרו בהע' שרים להשפעת גשמיים כו', ושרש יניקתם הוא ע"י הצמצומים וההעלמות כו', וכמשנת"ל (ד"ה זה יתנו) דמלבוש הנעל שמעלים ביותר עד שיהי' עי"ז יניקה להע"ש כו', והיינו שרוצה בהחומריות ומחשב זאת כו', שעי"ז נעשה העלם והסתר ביותר כו', אבל הפקח אמר אנא נסיב מלכא היינו להיות כלי לאלקות דוקא ושיהי' גילוי אלקות כו', ומש"א ע"ז הי' שם פקח זהו כמו שאו' שם שהבין דכולהו מתחלפין ומלכא אינו מתחלף כו', דהע"ש אין בהם ממש ויתבטלו לגמרי, וכמ"ש כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף ועבר לו דבימי הגשמים נראה שהקש והתבן עיקר וכאשר יעברו ימי הגשמים מתגלה האמת שהחטים הם העיקר, וזהו דיצי"מ הי' בחדש האביב לאחר שעברו ימי הגשמים (צ"ע בשו"ע או"ח סי' תנ"ה דניסן הוא ימי גשמים) ואז נתגלה הפרי כו', וזהו דכולהו מתחלפין אבל מלכא אינו מתחלף דבאור הקדושה לא יש</p> <p class=bodytext>חילוף ותמורה, וכ"ש בחי' עצמות אוא"ס ב"ה שאין בזה שום שינוי כו', וזהו חלקי הוי' שיהי' גילוי ש' הוי' דוקא, ושם אלקים לא יעלים ויסתיר כו', דכל ההעלמות וההסתרים זהו הכל בההארה הבאה ע"י הצמצום, אבל כאשר נמשך מבחי' עצמות הוי' אין שום דבר מעלים ומסתיר כו' (וגם שזהו ע"י עבודה באתכפי' ואתהפכא חשוכא לנהורא דהיינו להפך חשך הצמצום לאור כו' וכמשי"ת) ויהי' גילוי אלקות בנפשו ובעולם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין הוא דהנה הוי' הוא הי' הוה ויהי' והיינו שהוא למעלה מבחי' זמן ומקום, והעולם ה"ה נתפס במקום וזמן וזהו ע"י שהארת ש' הוי' בא בש' אלקים שעי"ז הוא ההגבלה דמקום וזמן כו', וזהו תחלת ענין ההגבלה שנעשה בהאור ע"י הצמצום להיות בבחי' מקום וזמן שזהו"ע מעלה ומטה כו' וכמ"ש בע"ח שהקו הוא בבחי' מעלה ומטה, והוא ע"י הצמצום שנמשך בחי' קו דק וקצר ונמשך במדה ומשקל כו', דהיינו שהמשכתו הוא באופן כזה שבקצהו התחתון לא יהי' נוגע באוא"ס בכדי שיהי' בבחי' מעלה ומטה כו', ובחי' מעלה ומטה שבקו עושה מעלה ומטה בעולמות, וכמ"ש במב"ש שבאם הי' ההמשכה מאוא"ס ב"ה שלא ע"י הקו היו כל העולמות במעלה ומדרי' אחת (וגם לא היו בבחי' מציאות כלל כו'), וע"י הקו הוא שנעשה מעלה ומטה שמה שמקבל מעליונה של קו הוא בחי' מעלה ושמקבל מתחתונה של קו הוא בחי' מטה הן בהעולמות בכלל והן בהספי' בפרט כו' (והתגלות בחי' מעומ"ט של הקו הוא ע"י העולמות והכלים כו', דהמעלה ומטה הוא בהקו רק שבהקו אינו ניכר עדיין המעומ"ט, כי המדרי' שבקו הן</p> <p class=bodytext>נקודות היוליות שהן בבחי' פשיטות עדיין כו' וכמשנת"ל (ד"ה מי מנה), וע"כ התגלות המעומ"ט הוא בעולמות וכלים כו'), ועי"ז הוא ירידת העולמות ממדרי' למדרי' שנעשה בחי' המקום וזמן יותר בבחי' מציאות כו', והיינו דבמדרי' העליונות בחי' המקום הוא במעלת ומדרי' האור דזה שגדול ערכו ומעלתו הוא בחי' מעלה כו', וכל מה שיורד במדרי' הרי המעלה והערך אינו רק בהאור כ"א בהרגש בבחי' הכלים כו', דאז בחי' המקום הוא יותר בבחי' מציאות, דכאשר הוא רק בהאור אין הערך והמעלה במורגש כ"כ וממילא אין זה בהתחלקות מהמדרי' האחרת כו', וכאשר בא בהכלים מורגש הערך והמעלה דכל מדרי' בעצמו,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקכא</div></p> <p class=bodytext>וממילא ניכר התחלקות המדרי' כו'. וכמו בעומק השכל הרי חילוקי הסברות הן בדקות מאד, דכל סברה היא בדקות השכל בבחי' הפשטה, וע"כ אינו ניכר כ"כ במה שהסברות מחולקות זמ"ז, וכאשר בא בחיצוני' השגה אז ניכר כל סברה בעצמה מה היא וממילא ניכר ההתחלקות בהם, וכמו"כ הוא בהאור שהוא בבחי' הפשטה מבחי' המציאות, הנה כל מדרי' בעצמה הערך והמעלה שלה אינו ניכר כ"כ הגם שהמעלה בזה הוא הרבה מכמו שהוא בבחי' הכלים, אבל אינו במורגש וממילא לא יש התחלקות המדרי' כו', ובבחי' הכלים הוא בבחי' הרגש ובבחי' התחלקות כו'. וכן הזמן הוא במדרי' עליונות רק בקדימת המדרי' עצמן (כמו שהמוחין יש להם קדימה עצמי' על המדות, עם היות שאינם בבחי' קדימה זמניות והיינו שאינם משתלשלים זמ"ז כו', וכמו כחות הנעלמים שאין להם קדימה זמניות זע"ז כמו בכח הגילוים דכח הבינה א"א להיות אם לא יהי' קודם כח החכ', וכן מדות א"א להיות בלי קדימת המוחין כו', הרי יש להם קדימה זמניות זע"ז כו', משא"כ בכחות הנעלמים שאינם תלוים זב"ז דכח הבינה אינו תלוי בכח החכ' כו', ושם ג"כ</p> <p class=bodytext>כח החכ' הוא שתופס כל דבר בבחי' נקודה ובינה תופס הדבר בבחי' התרחבות כו', אבל אינם תלוים זב"ז דלכל כח יש מקור מיוחד שמקבל ממקורו כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ הרי יש קדימה עצמיות לכח החכ' על כח הבינה וכ"ש למוחין על המדות כו'. וכמו"כ הוא למעלה וכידוע דלמעלה מאצי' אין הספי' משתלשלים זמ"ז כו', ומ"מ יש למוחין קדימה עצמיות להיותן בחי' המוחין כו', ה"ז ג"כ קדימה זמניות דעם היות שאינם משתלשלים זמ"ז מ"מ הרי נאצלו זה אחר זה וכמ"ש בע"ח שהקו נמשך ומתעגל ונמשך וחוזר ומתעגל כו', הרי הע"ס דעגולים הן זא"ז ובודאי כן הוא גם בבחי' היושר כו', ולכן אי' בספרים שגם בנסים היוצאים מדרכי הטבע יש בהם סדר, וכמו הנסים שנעשו עם האבות ואותות ומופתים דמצרים ויצי"מ וקי"ס ומ"ת הכל הוא בסדר והדרגה זא"ז, והיינו מפני שגם המדרי' שלמעלה מאצי' נאצלו זא"ז כו', ומובן שכ"ז אינו בבחי' זמן ממש ח"ו גם בעולם האצי' כו'), ובעולם האצי' שהע"ס משתלשלים זמ"ז ה"ז כמו קדימה זמניות כו', ומובן ג"כ דלמעלה מאצי' המקום והזמן מתאחדים והיינו הערך והמעלה</p> <p class=bodytext>והקדימה עצמיות הרי מתאחדים המה, ובאצי' הערך והמעלה והקדימה ואיחור הן ב' ענינים כו'. וכ"ז הוא בחי' מקום וזמן רוחני שהכל הוא במדרי' האלקו' כו', ואח"כ בבי"ע הוא בבחי' מקום וזמן ממש וכמשנת"ל (ד"ה אלה הדברים) שגם המלאכים נתפסים במקום וזמן, וכמו בשליש עולם עומד, וביום אומרים קדוש ובלילה ברוך כו', וג"פ קדוש הוא בי"ב שעות כו'. אמנם בעולמות בי"ע גופא הוא ג"כ בסדר השתל' דלמעלה הוא מקום וזמן רוחני דהיינו בהמעלה וערך שזהו בהגילוי אלקו' בכל מדרי' ומדרי' כו', ויורד ממדרי' למדרי' בכל עולם ועולם עד שלמטה הוא במקום וזמן גשמי, לא במעלת וערך האור והגילוי דהאלקות אינו נראה ונגלה כו', רק הוא במציאות הישות והגשמי כו'. וכ"ז הוא בהאור שבא בבחי' מדה וגבול ע"י הצמצום כו', שבתחלה הוא שמגביל את האור להיות בבחי' מקום וזמן היינו בחי' מעומ"ט כו', ויורד ומשתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה בחי' מקום וזמן ממש כו', אבל עצמות אוא"ס הוא הי' הוה ויהי' כאחד ואינו שייך בו בחי' מקום וזמן במעלת וערך המדרי' ובקדימה ואיחור דהכל הוא בבחי' אחדות ממש למעלה מבחי' המציאות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקכב</div></p> <p class=bodytext>(באיזה מציאות שיהי' הן מציאות האור והן מציאות הכלים כו') ולמעלה מבחי' התחלקות כו', ואני הוי' לא שניתי כלל מכל בחי' המציאות וההתחלקות שבעולמות והשתל' כי הכל הוא רק הארה לבד שבאין ערוך לגבי העצמות כו', וקמי' כולא כלא חשיב דבחי' מקום וזמן שבעולמות אינן תופסים מקום כלל והן כלא ממש כו' (וגם העולמות בעצמן הן בבחי' כלא חשיב כו', דבידיעתו ית' הרי האוא"ס מאיר בגילוי על העולמות, והעולמות אינם תופסים מקום בעצמן ואינן בבחי' מציאות כו', וכמשנת"ל ד"ה בא אל פרעה, וגם לגבי אוא"ס הרי העולמות לאחר שנתהוו ה"ה כמו קודם שנתהוו כו', ובאמת הוא מקומו של עולם כו' וממילא אין העולם בבחי' מקום וזמן כלל כו' וכמשנת"ל שם, והיינו בחי' האחדות והביטול דמקום וזמן דעולם בג' אופני היחוד אם מצד העדר תפיסת מקום, או משום דלגבי אוא"ס ה"ה כמו קודם שנתהוו, ומה שנתהוו ה"ה מקומו ש"ע וממילא המקום וזמן אינו בבחי' מקום וזמן כו', וז"ע הוי' אלקיכם, דהוי' שהוא הי' הוה ויהי' כאחד בבחי' אחדות ממש (הן בבחי' אחדות עצמי והן בהאחדות בהעולמות</p> <p class=bodytext>דהכל כלא חשיב כו' כנ"ל) יהי' בבחי' אלקיכם ממש, והיינו שיהי' שורה וקבוע במוחו ובמחשבתו ומורגש ונתפס בשכלו באמת לאמיתו כאילו עיניו רואות גילוי אלקותו ית' ממש כו', והיינו ע"י השגה וההתבוננות בבחי' פנימי' בינה בבחי' השגה פנימי' בעומק ופנימי' הענין שנתפס ונקלט היטיב במוחו עד שנתאמת אצלו הענין באמת לאמתו איך שעצמות אוא"ס למעלה מבחי' מקום וזמן, ואיך שגם המקום והזמן דעולמות בטל במציאות והוא מקומו ש"ע דהמקום והזמן הוא בלי מקום וזמן כו', ויהי' כאלו רואה בעיניו ממש אמיתית הדבר כו', והוא בחי' גילוי אלקות ממש במוחו ולבו כו', ועי"ז מאיר גילוי אוא"ס בעולם ויהי' נראה ונגלה בעולם איך שבאמת הכל למעלה מהמקום וזמן ואיך שכולא קמי' כל"ח כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ענין ועבדתם את ה' אלקיכם דעבודה צורך גבוה נת"ל שזהו רק בהארתו ית', ושייך זה גם בהמשכת ש' הוי' שהרי אני הוי' הוא שמי שגם שם הוי' הוא בחי' שם והארה לבד כו', וכמ"ש הפרד"ס שי"ט פ"א בענין ש' הוי' שנק' ש' העצם דאין הכוונה שם עצמות המאציל כ"א שהוא עצם הספי' היינו שהוא בחי' העצם (הוא האור) המתפשט בכלים דע"ס כו', ונת"ל (ד"ה ויקרא) דבהתפשטות הארתו בע"ס שייך לומר עבודה צורך גבוה כו'. אמנם לפמשנת"ל דהוי' הוא הי' הוה ויהי' כא' שזהו למע' מהע"ס שבהם שייך מקום וזמן רוחני בבחי' ערך ומעלה וקדימה ואיחור כו', צ"ל דשם העצם הוא בחי' פנימיות ועצמות האור שלמעלה מבחי' תפיסא ממש בכלים כו' (וכמשנת"ל (ד"ה ויקהל) בענין שם התואר ושם העצם דהיינו בחי' עצם האור כו'), שזהו למעלה מבחי' התחלקות דמעומ"ט בבחי' מעלת וערך האור כו' (והוא בחי' פנימי' הקו ששוה בכל המדרי' מראשית המשכתו עד סוף סיומו כו', וכמשנת"ל (ד"ה ויגדלו הנערים) בענין התורה שהיא בקו האמצעי ולכן ה"ה למטה כמו למעלה כו', וכן נשמות גם בבי"ע הן</p> <p class=bodytext>אלקות ממש מפני ששרשם מבחי' הפנימי' כו'), וראי' לזה שהרי הש' הוי' הוא הוא העצמי' הכולל כל הספי' כמ"ש הפרד"ס שם, ומה שיש חילוקים בהאורות זהו בהש' הוי' כמו שבא בבחי' ניקוד וכמו הוי' בניקוד קמ"ץ בכתר ובניקוד פת"ח בחכ' ובניקוד ציר"י בבינה כו', אבל כמו שהוא בנקודתו העצמי ה"ה בכל הספי' בשוה כו' ועמ"ש הפרד"ס שער כ' פ"א,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקכג</div></p> <p class=bodytext>ולכן במדרי' זו ה"ה בבחי' הי' הוה ויהי' כא' גם בהאור פנימי כו'. וגם לפי משנת"ל שזהו בחי' אוא"ס הסובב שלמעלה מהתלבשות בע"ס כו', הרי גם זה הוא בחי' הארה לבד כו', דכשם שהאור שבא במדה וגבול (שזהו בחי' גילוי הקו בכלל כו') ה"ה רק הארה מהעצמות כו', כמו"כ גם האור שבבחי' בל"ג הוא ג"כ רק הארה לבד כו' (ובזה י"ל שם העצם לגבי עצמות המאציל שהרי האור הבל"ג הוא בחי' גילוי העצם ולא רק גילוי מן העצם כו', וכמשנת"ל ד"ה ועשית חג השבועות כללות ההפרש בין האור הבל"ג והאור שבמדה וגבול דהאור שבמדה וגבול כללות ענינו הוא להאיר את העולמות לא לגלות עצמותו כו', והוא מה שעצמות מגלה אור מן עצמותו שלא כמו העצם כו', והאור הבל"ג ענינו הוא לגלות עצמותו והוא מה שעצמות מגלה אור שכמו העצם כו'). אמנם באמת הרי כתי' כי לי בנ"י עבדים, דפי' לי משמע עצמות אוא"ס ממש והיינו משום דכולא חד, וכמ"ש אני הוי' דאני והוי' כולא חד כו', ובאמת בבחי' פנימי' ועצמות אוא"ס הרי מושרשת הכוונה שיהי' המשכה וגילוי אוא"ס ב"ה כו', ומ"ש כחשיכה כאורה זהו</p> <p class=bodytext>בבחי' חיצוניות אוא"ס, ובזה אמרו מה איכפת לי' אם שוחט ואוכל או נוחר ואוכל כו', אבל בפנימי' הרי דוקא שוחט ואוכל כו', והיינו דבפנימיות אוא"ס הכוונה היא שיהי' עבודה וימשיכו בנ"י גילוי אלקות, והוא ע"י המצות דוקא כמו שהן ע"פ התורה כו'. וז"ע דשרש התיקון למעלה משרש התהו וכמ"ש ואוהב את יעקב דבפנימיות ועצמות א"ס אוהב את יעקב דוקא (בחי' יעקב עבדי כו') להמשיך גילוי אלקות בעולם כו', וכמו מצד התהו שלח יעקב דורון מדברים טמאים גמלים מיניקות כו', אבל בבחי' התיקון צ"ל קרבן מדברים טהורים דוקא, וזה דוקא עולה לה' דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס ונעשה ריח ניחוח לה' כו', וזהו שהעבודה היא לגבי עצמות שבזה נשלם הכוונה המושרשת בעצמות כו'. וע"ד מ"ש בלק"ת ד"ה אני ישנה בענין מעלה אני עליכם כאלו עשוני, דלכאו' אינו מובן איך שייך ענין עשי' למעלה, אך הענין הוא דהנה התגלות שלימות הבורא מה שנק' רחום וחנון א"א כו' (וידוע דענין השלימות הוא דוקא בהגילוים בענינים שהן בבחי' מדה וגבול, וכמו ענין רחום וחנון כו', ועיקר השלמות הוא</p> <p class=bodytext>בהתכללות ב' הדברים דבחי' בל"ג וגבול כו' וכמשנת"ל) לא בא לידי גילוי כ"א בהתהוות העולמות שנתלבש האוא"ס דלאו מכא"מ בבחי' החסד ורחמים כו' (ובע"ח כ' שזהו סבת ההתהוות כי על מי ירחם כו', וכאן מבאר מפני שכל אור צריך כלי דוקא כו', ונראה שזהו הכל ענין אחד כו'), והמשכה זו היא באתעדל"ת שע"י צדקה וגמ"ח שנש"י עושים למטה עי"ז נמשך בבחי' חסד דרועא ימינא, וע"י הגבו' שהאדם כובש את יצרו ה"ה ית' מתלבש במדת הגבו' וכמשנת"ל דהצמצום כבי' למעלה זהו ע"י הצמצום שהאדם עושה למטה כו', ובזה מתגלה שלימותו ית', וזהו כאלו עשוני שע"י עשיית הכלים שעי"ז נמשך הגילוי דאוא"ס ה"ז כאלו עשאוני שמתגלה שלימות העצמות כו', וכך העבודה להיות גילוי ש' הוי' זהו כאלו עבודה זו נוגע לי ממש שהוא בעצמות א"ס ממש שהרי כך עלה ברצונו ית' וכולא חד דהוא ושמו אחד כו', והו"ע אני הוי' דאני והוי' כולא חד כו', ובאמת בפנימי' ועצמות נוגע כבי' שיהי' עבודה זו להמשיך גילוי שם הוי' שזהו הכוונה המושרשת בעצמות כו' (וע"ד להתם מטי עקתא כו' כמו"כ הוא בעבודה כו'), ומ"מ לא איכפת לי' ושניהם אמת ואינם סותרים זל"ז, דעם היות שהכוונה הפנימיות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקכד</div></p> <p class=bodytext>והעצמי' היא שיהי' עבודה מ"מ אינו נתפס בזה ח"ו (ולא כמו בהשתל' שבמה שהכוונה והרצון בזה האור נתפס כו', משא"כ בעצמות אינו נתפס בזה כו', וכידוע בענין יודע וידוע כו' כמ"ש בתו"א ד"ה ארדה נא דרוה"ב). וכידוע בענין התשובה דסליחת עוונות הוא דוקא מעצמות א"ס שאין העון נוגע ואינו עושה שום רושם כלל משם יכול להיות סליחת עוונות כו', ומ"מ הוא ע"י התשובה דוקא כו', דבד"כ ההשפעה לישראל הוא לא בבחי' חנם כמו ההשפעה לשארי הנבראים שהוא בלא חשבון וכמ"ש אשר אין מעשה דעת וחשבון כו', והיינו לפי שההשפעה לישראל היא מבחי' הפנימיות דוקא כו' וכמ"ש במ"א, וכמו"כ בענין הסליחה שע"י תשובה דוקא נמשך מפנימי' ועצמות א"ס להיות נושא עון כו'. וכן הוא בעבודה דעם היות שלא איכפת לי' ומ"מ הכוונה העצמית היא שיהי' עבודה כו' (ולפמ"ש במ"א בענין עבודה ואהבה, דאהבה היא מבחי' הגילוים, דכל אהבה היא ע"י השגת הנאהב וקירוב הנאהב (לבד באהבה עצמיות דבן אל האב שאין זה רק אהבה כ"א התקשרות עצמיות כו'), וזה שייך בגילוים כו', וענין האהבה היא שעי"ז</p> <p class=bodytext>יהי' לו גילוי אור כו', ועבודה היא בעצם הנעבד דכל ענין העבודה הוא למעלה מטו"ד ואינו בשביל עצמו כו', וא"כ עיקר ענין העבודה היא בעצמות כו'). וזהו ועבדתם הוי' אלקיכם להמשיך גילוי שם הוי' בעולם כו', ובשרשו זהו שהאוא"ס שלפני הצמצום יאיר בגילוי לאחר הצמצום כו', וכמ"ש העה"מ בתחלתו דתכלית הכוונה היא דאחר הצמצום יהי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל כמו קודם הצמצום כו', וזהו לכבודי בראתיו כו' כבוד הוא בחי' המל' וכבודי הוא בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפה"צ כו', וע"ז הוא בריאת האדם להמשיך בחי' כבודי ית' שלפני הצמצום שיאיר בגילוי בעולם כו', ושרש ההמשכה היא מבחי' פנימי' ועצמות א"ס כו', כי גם בחי' מל' דא"ס הוא בבחי' שייכות עכ"פ אל העולמות והו"ע המח' דאנא אמלוך דאין מלך בלא עם כו' (ומבו' במ"א שזהו ג"כ בבחי' ירידה בעצמותו להיות מח' ורצון זה כו'), ובד"כ זהו בחי' ההעלם של הגילוי כו', וכמש"א חי העולמים מלך דגילוי הקו שהוא חי העולמים הוא מבחי' מלך בחי' מל' דא"ס כו', וכמ"ש בלק"ת בהבי' דוראיתי מנורת זהב דהמשכת הקו הוא</p> <p class=bodytext>מבחי' עשי' והיינו בחי' אחרונה שבאוא"ס ב"ה, ותכלית הכוונה הוא להיות המשכת עצמות א"ס ממש שלמעלה מבחי' אוא"ס שהי' ממלא מקום החלל כו', והוא כמ"ש ברוך כבוד ה' ממקומו דבחי' כבוד ה' דמל' דא"ס יתברך ממקומו משרשו ומקורו העצמי כו', וכמש"א יחיד חי העולמים מלך שתהי' ההמשכה מבחי' יחיד בבחי' חי העולמים כו' וכמ"ש במ"א, וזהו ולכבודי בראתיו להמשיך בחי' כבודו העצמי כו', דלפי הנ"ל י"ל פי' ולכבודי שתהי' המשכת בחי' כבודו ית' דהיינו בחי' מל' דא"ס (שזהו בחי' סובב לגבי העולמות והוא בחי' העגול הגדול שלפני הקו כו'), וגם יהי' בזה תוס' אורות מבחי' עצמות א"ס להיות גילוי העצמות בחי' יחיד חי העולמים כו', וכמו הקב"ה בכבודו ובעצמו דבכבודו הוא בחי' מל' דא"ס ובעצמו הוא בחי' עצמות א"ס כו' וכמ"ש במ"א, וזהו תכלית הכוונה בירידת הנשמות למטה להמשיך גילוי עצמות אוא"ס ב"ה בעולם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש צו את אהרן כו' זאת תורת העולה, דהנה אי' במד"ר אמור פכ"ט בענין הסולם שראה איך שרו של בבל עולה ע' עווקים ושל מדי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקכה</div></p> <p class=bodytext>נ"ב עווקים כו' ושל אדום עולה ואינו יודע כמה א"ל הקב"ה אפי' הוא עולה אצלי אני מורידו וכמ"ש אם תגביהי כנשר כו' משם אורידך נאום הוי' כו', ומזה יובן בסולם דקדושה שהעלי' היא למע' מאד, דמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שע"י הקרבת בהמה גשמי' וכן בהקרבת הנה"ב בבחי' כפי' וביטול בכחות הטבעים נעשה ריח ניחוח לה' כו', וכאשר נמשך גילוי ש' הוי' אז משם אורידך כו'. וזהו היא העולה שמעלת את עצמה שזה"ע אם תגביה כנשר אך משם אורידך ע"י גילוי העצמות כו', וכמשנת"ל (ד"ה כי תצא הב') בענין ושמתי מעיר לגל שזהו ביטול בחי' מל' דקלי' והוא ע"י ה' אלקי אתה ארוממך דכאשר נמשך מבחי' רוממות העצמות אז ושמתי מעיר לגל כו'. וזהו על מוקדה כמ"ש ויהיבת ליקידת אשא דהנה בטו"ב ה' פסח סי' תמ"ה כתב בענין אין ביעור חמץ אלא שריפה, דשרש ההמשכה היא מבחי' בוצינא דקרדוניתא וידוע דבוד"ק הוא בחי' גבורות דעתיק שזהו בחי' עצמות א"ס ומשם הוא שריפת החמץ כו'. והענין הוא כמארז"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נכוין בה כו', וזהו הגיהנם</p> <p class=bodytext>דלעתיד כדאי' במד"ר בראשית פ"ו, והיינו מפני שהן מקבלים מבחי' נרתיק השמש והוא בחי' ק"כ צירופים דממ"ח צירופים אחרונים ה"ה מקבלים כו', וכאשר הקב"ה מוציא חמה מנרתקה אז הן נכוין ונשרפים בה כו', וצדיקים מתרפאים בבחי' תוס' אור כו' (והו"ע נגוף ורפוא כו'), וז"ע שריפת חמץ מבחי' בוצד"ק כו'. וזהו ג"כ ענין ויהיבת ליקידת אשא וכמ"ש במ"א בענין אש ומים דמים הם נמשכים ונגרים דהיינו בחי' גילוים מאוא"ס, ואש הוא בחי' עצמות א"ס כו', ומשם הוא ויהיבת ליקידת אשא כו', וזהו זאת תורת העולה דהמשכת העצמות הוא ע"י התורה כנודע, ועם היות שצ"ל העלאה מלמטלמ"ע דתפלה שעי"ז מרוממים בחי' המל' בבחי' רוממות הא"ס כו', מ"מ מה שנמשך ע"י התורה הוא מבחי' ההעלם של הגילוי כו', ובכדי להמשיך מבחי' עצמות א"ס הגם שלזה צריכים העלאה דתפלה מ"מ ההמשכה היא ע"י התורה כו' וכמשי"ת (ועמשנת"ל ד"ה קטנתי מכל החסדים). וזהו ג"כ מ"ש צו את אהרן דצו הוא מיד ולדורות, וכ' הפנ"י מיד הוא קרבנות ולדורות הוא בתורה דכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, והיינו</p> <p class=bodytext>שע"י התורה ממשיכים מבחי' עצמות א"ס והוא כאשר יש תחלה ההעלאה דתפלה, וזהו ג"כ תורת העולה היא העולה, היא העולה ההעלאה דתפלה ותורת העולה ההמשכה ע"י התורה כו', וכמו"כ בבהמק"ד המשכת העצמות ע"י עבודת הקרבנות הי' ע"י התורה שהו"ע הארון דבקדה"ק כו' (ועמשנת"ל סד"ה ויקהל משה). וזהו צו את אהרן כו' זאת תורת העולה היא העולה זו מל' הרשעה שהחריבה בהמ"ק שהיא מעלת עצמה בהגבהה כנשר אך משם אורידך כו', וזהו על מוקדה דויהיבת ליקידת אשא כו', והיינו ע"י המשכת העצמות כו', וזהו זאת תורת העולה שע"י התורה הוא המשכת העצמות כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>