בס"ד. ש"פ שמיני, העת"ר
תתקמג
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, הנה ביום השמיני הוא שמיני למלואים, וצ"ל מהו"ע קרא משה לאהרן ולבניו הרי הי' באה"מ וכמ"ש ס"פ צו ומפתח אה"מ לא תצאו שבעת ימים, וא"כ מה הי' צריך לקרוא אותם, גם מה"ע ולזקני ישראל והרי לא מצינו כאן דבר שנא' לזקני ישראל וא"כ על מה הי' הקריאה להם, ובגמ' שבת דפ"ז ע"ב אי' עשר עטרות נטל אותו היום, וצ"ל מהו"ע העשר עטרות, ולמה דוקא ביום השמיני לקח עשר עטרות וכמו שהקשה הכלי יקר מה יום מיומים כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דהעלם הצמצום הוא ב' ענינים הא' שסילק ונתעלם האוא"ס הבל"ג, דקוה"צ הי' האוא"ס ממלא מקום החלל וע"י הצמצום נתעלם במקורו כו', דכאשר מאיר גילוי אוא"ס הנה בפשיטות נתפס האלקות והרגש המציאות הוא בדרך התחדשות וכאשר נתעלם האוא"ס מה שנתפס בפשיטות הוא המציאות והישות וגילוי אור אלקי הוא בדרך התחדשות כו', וענין הב' הוא בהאור השייך אל העולמות שנבדל במדרי' בפ"ע כו', דקוה"צ הי' כלול בפנימי' האור וממילא הי' הגילוי מבחי' הפנימי' כו', וגם חיצוני'
האור הי' בעילוי יותר כו', וע"י הצמצום נבדל בחי' חיצוני' האור בפ"ע שעי"ז ירד ממעלתו כו' (וכמו מ"ע ומ"ת שבתחלה הי' המ"ת כלולים במ"ע והיו במע' עליונה וכשנבדלו בפ"ע ירדו במעלתם כו', וכמו"כ הוא בהאור כו'), ועוד שעי"ז בא האור בבחי' התחלקות כו', דלהיות שהצמצום הוא שנשאר חלל ומקו"פ והמשכת האור הוא בדרך דילוג שלא בהדרגה עי"ז נעשה האור בבחי' התחלקות כו', והוא שע"י הדבר הנגדי דהיינו בחי' הצמצום בחי' הגבול שבא"ס כו', הנה ע"י פגיעת האור בהדבר הנגדי נעשה בחי' ההתחלקות כו'.
והנה לבד זאת מה שע"י הצמצום בא האור בבחי' התחלקות הנה הוא בא בהתעלמות בבחי' הכלים כו' (שז"ע הצמצום דרך העולמות שנת"ל ד"ה