המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ שמיני, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/35/index.htm">בס"ד. ש"פ שמיני, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ שמיני, העת"ר</h3><div class=pageno>תתקמג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויהי</span> ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, הנה ביום השמיני הוא שמיני למלואים, וצ"ל מהו"ע קרא משה לאהרן ולבניו הרי הי' באה"מ וכמ"ש ס"פ צו ומפתח אה"מ לא תצאו שבעת ימים, וא"כ מה הי' צריך לקרוא אותם, גם מה"ע ולזקני ישראל והרי לא מצינו כאן דבר שנא' לזקני ישראל וא"כ על מה הי' הקריאה להם, ובגמ' שבת דפ"ז ע"ב אי' עשר עטרות נטל אותו היום, וצ"ל מהו"ע העשר עטרות, ולמה דוקא ביום השמיני לקח עשר עטרות וכמו שהקשה הכלי יקר מה יום מיומים כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דהעלם הצמצום הוא ב' ענינים הא' שסילק ונתעלם האוא"ס הבל"ג, דקוה"צ הי' האוא"ס ממלא מקום החלל וע"י הצמצום נתעלם במקורו כו', דכאשר מאיר גילוי אוא"ס הנה בפשיטות נתפס האלקות והרגש המציאות הוא בדרך התחדשות וכאשר נתעלם האוא"ס מה שנתפס בפשיטות הוא המציאות והישות וגילוי אור אלקי הוא בדרך התחדשות כו', וענין הב' הוא בהאור השייך אל העולמות שנבדל במדרי' בפ"ע כו', דקוה"צ הי' כלול בפנימי' האור וממילא הי' הגילוי מבחי' הפנימי' כו', וגם חיצוני'</p> <p class=bodytext>האור הי' בעילוי יותר כו', וע"י הצמצום נבדל בחי' חיצוני' האור בפ"ע שעי"ז ירד ממעלתו כו' (וכמו מ"ע ומ"ת שבתחלה הי' המ"ת כלולים במ"ע והיו במע' עליונה וכשנבדלו בפ"ע ירדו במעלתם כו', וכמו"כ הוא בהאור כו'), ועוד שעי"ז בא האור בבחי' התחלקות כו', דלהיות שהצמצום הוא שנשאר חלל ומקו"פ והמשכת האור הוא בדרך דילוג שלא בהדרגה עי"ז נעשה האור בבחי' התחלקות כו', והוא שע"י הדבר הנגדי דהיינו בחי' הצמצום בחי' הגבול שבא"ס כו', הנה ע"י פגיעת האור בהדבר הנגדי נעשה בחי' ההתחלקות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> לבד זאת מה שע"י הצמצום בא האור בבחי' התחלקות הנה הוא בא בהתעלמות בבחי' הכלים כו' (שז"ע הצמצום דרך העולמות שנת"ל ד"ה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקמד</div></p> <p class=bodytext>בא אל פרעה), דהנה נת"ל דגם בשרשי האורות כמו שהן לפה"צ יש בהם ע"ס והן הע"ס הגנוזות במאצילן כו', רק שם הם בבחי' פשיטות לגמרי שאינן במציאות ספי' כלל כו', וידוע המשל הע"ס הגנוזות שזהו עד"מ כח האש שבאבן החלמיש שאין בו מציאות האש כלל רק כח האש ולכן כאשר נותנים אותו במים אינו נכבה ואינו נעשה בו שום גרעון, מפני שאין בו כלל מציאות האש כ"א כח החום לבד וג"ז אינו במורגש כלל כו', וכמו"כ בהכחות כמו שכלולי' בעצם הנפש שאינם במציאות כחות כלל כו', ובאמת אין כ"ז משל מכוון להע"ס שבעצמות דמ"מ הרי יש כח האש בהאבן החלמיש כו', ויצדק משל זה על ע"ס הגנוזות כמו שהן בא"ק או עקודים כו' וכמ"ש במ"א, ועל הע"ס הגנוזות בעצמות אוא"ס לפה"צ יצדק יותר המשל משם האדם שקודם שקוראין אותו בשמו אינו נמצא בו כ"כ גם בהעלם כו' וכמ"ש במ"א, ואיך שיהי' הע"ס כמו שהן בשרשי האורות אינם במציאות כלל והן בתכלית האחדות וההתכללות כו', וע"י הצמצום נפרטו בספי' פרטי' כמו חכ' בספי' בפ"ע ובינה בפ"ע כו', וזהו אור הקו שהוא התגלות הע"ס הגנוזות שבאו בו</p> <p class=bodytext>במדרי' פרטי' כו', וכידוע שהקו עשוי מנקודות כו'. והענין הוא דהנה בקו יש ב' אופנים הא' שהוא בבחי' אורך והוא שמדרי' א' נמשך ויורד מלמעלמ"ט והוא בחי' התגלות הדבר כו', וכמו בענין שכלי שלהשפיע לזולתו צריכים להלבישו באיזה ענין ולמי שמבין בטוב מספיק כשמלבישים אותו בענין א' ולבעל שכל קטן ממנו צריכים להלביש בעוד ענין כו', וכן יורד הענין ממדרי' למדרי' כו' שזהו התגלות ממש רק שההתגלות היא באורך לא ברוחב, דרוחב הוא שהתגלות הענין הוא ע"י התגלות הפרטי' שבו ואורך הוא שעצם הענין שכלי יורד ונמשך כו'. ואופן הב' בקו הוא שהוא התגלות הפרטי' רק שהן כמו שהן לא בביאור וגילוי הן באורך והן ברוחב כ"א כל פרט כמו שהוא בעצם כו', וכמו המשנה שהיא התגלות פרטי ענינים וכל ענין הוא בקיצור נמרץ כו', וזהו קו העשוי מנקודו' שהן פרטי' מיוחדי' אבל הן כמו שהן בעצם כו', והיינו שהן נקודות היולי' עדיין כו', וז"ע הע"ס כמו שהן בהתגלות הקו שהן נקודות היוליות בבחי' פשיטות עדיין כו', ונק' ע"ס בלי מה בלי מהות כו', דכמו שהן בשרשן ה"ה בבחי'</p> <p class=bodytext>חד ממש וכמא' אנת הוא חד כו' ואינו שייך לומר עליהם ע"ס כו', ובהקו הן בבחי' ע"ס אבל הן בבחי' בלי מה כו' וכמשנ"ת כ"ז לעיל ד"ה מי מנה. ובהתלבשות האורות בכלים ה"ה נעשים בבחי' מציאות אורות כו', דהנה מה שנתהווה ע"י הצמצום הוא בחי' הכלים דהרי האורות הן גילוים מאוא"ס ב"ה ורק שנבדלו ונתגלו ע"י הצמצום כו' אבל לא שנתהוו ע"י הצמצום שה"ה גילוים כו', ומה שנתהווה ע"י הצמצום הוא מציאות הכלים כו', וכמ"ש בע"ח בתחלתו בהג"ה דענין הצמצום הוא שנתגלה שרש הדין (והוא בחי' כח הגבול) וממנו נעשה המקום שהוא כדוגמת הכלי כו', ופי' וענין המקום הוא מקום החלל שזהו בחי' מקום כו', וכנודע שיש ב' דעות בענין המקום אם הסובב והמקיף הוא המקום או שהחלל המוקף הוא המקום כו', ודעת האריז"ל שמקום החלל הוא המקום וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל ע"פ הנה מקום אתי זה יובן בסוד הצמצום שנעשה מקום לעולמות כו' והוא נקודת הרשימו שזהו בחי' המקום שהיא שרש הכלים כו' כידוע ומבו' במ"א, ומש"א שנתגלה שרש כו' הוא כי שרשי הכלים הוא גם באוא"ס שלפה"צ כו' (והוא בחי' כח הגבול כו'). דהנה הפרד"ס שער הצחצחות פ"ו כ'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקמה</div></p> <p class=bodytext>שהע"ס הגנוזות הן שרשי הכלים לא שרשי האורות כו', וזהו לשיטתו שהאורות הן פשוטים ע"כ דעתו שהע"ס הגנוזות הן שרשי הכלים כו', ולכל הדעות יש שרשי הכלים לפה"צ כו' וע"כ או' שנתגלה כו', ומ"מ ה"ז שהכלים נתהוו ע"י הצמצום כי לפה"צ אינם בבחי' מציאות כלל וע"י הצמצום נעשו בבחי' מציאות ה"ז התהוות כו', וא"ז כמו שהאורות שגם לאחה"צ ה"ה בבחי' אור, היינו בבחי' אין כו' כי האור בכ"מ שהוא ה"ה בבחי' אור כו', גם בבי"ע הרי החיות שבבחי' אור נא' ע"ז אין קדוש כה' שהוא בבחי' אין וקדוש ומובדל כו' וכמ"ש במ"א, וע"כ זהו רק שנתגלה ע"י הצמצום כו', אבל הכלים הוא שנתהוו ע"י הצמצום כו' (והתהוות הכלים בפועל הוא ע"י הקו דמהתעבות האור נעשה הכלי כו' אך שרשם מבחי' הרשימו והצמצום כו') והיינו שאחה"צ נתהוו בחי' הכלים כו', שגם בחי' א"ק שהוא בחי' פרצוף היותר עליון נתהוו שם בחי' הכלים כו', והתחלת התגלות הכלים הוא בעקודים כו' וכמ"ש בע"ח, והאור הקו מתלבש בכלים דא"ק ודעקודים ועי"ז הוא דוקא התגלות האור כו' דאא"ל התגלות האור בעולמות כ"א ע"י</p> <p class=bodytext>התלבשות כו', שגם העולמות היותר עליונים א"א להם לקבל את האור כ"א ע"י התלבשות כו', והיינו שגם בחי' המציאות דאוא"ס (שזהו בחי' הקו בכלל שהוא רק הארה מהאוא"ס שלפה"צ שז"ע המציאות לבד כו' כמשנת"ל (ד"ה ויהי הענן) וגם כמו שבא דרך דילוג הצמצום כו') א"א לעולמות לקבל כ"א ע"י התלבשות בבחי' הכלים שהאור בא בהגשמה לפ"ע מהות עצמו כו' ואז אפשר שיתקבל בעולמות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומזה</span> יובן גודל מעלת האור כמו שהוא לפה"צ שגם לאחר שנבדל ע"י הצמצום במדרי' בפ"ע שעי"ז ירד ממעלתו וגם כמו שבא בדרך דילוג הצמצום שלא בהדרגה א"א להעולמות היותר עליונים לקבל את האור כ"א ע"י ההתלבשות שעי"ז הוא בא בהגשמה כו'. וזהו מ"ש אור זרוע לצדיק שהאור הוא בא בדרך זריעה, וכמו בזריעת הגרעין בארץ עי"ז בא המתיקות הרוחני שבהמזל לידי הגשמה במתיקות התפוח, שהמתיקות שבתפוח הוא מהמתיקות שבמזל ושם הוא בתכלית הרוחני ובא בהגשמה בהתפוח ע"י הגרעין כו', כמו"כ ע"י כלים דעקודים שזהו כמו עד"מ גרעין הנזרע להיות שזהו רושם מהאור דעקודים כו' שע"י המטולמ"ט שנמשך ונסתלק הניח רושם כו', והרושם הוא העביות שבאור (דמהתעבות האור נעשה הכלי כו') רק שזהו מהאור דעקודים כי הגרעין צ"ל מעין הדבר הנצמח ממנו כו', עי"ז בא האור בהגשמה להיות התהוות ע"ס דאצי' מע"ס דא"ק כו', ובשרשו הוא בחי' הרשימו שזהו כמו גרעין שהוא רושם האוא"ס כו' ועי"ז בא התגלות אור הקו בעולמות כו' וכמשנת"ל (ד"ה אנכי ה"א הא') שא"ז כמו שהוא אור הקו בעצם</p> <p class=bodytext>כו', וכן הע"ס דאצי' שבאים ומתגלים ע"י הכלים דעקודים א"ז כלל כמו הע"ס דא"ק ודעקודים כו', ועז"א אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא דחכ' דאצי' נק' חכ' ידיעא (והיינו שהיא בבחי' ידיעא באצי' כו', דבאצי' הוא בבחי' מהות חכ' כו'), ואנת הוא חכים הוא בחי' ע"ס הגנוזות דהיינו בחי' חכ' דעקודים כו', ולא בחכ' ידיעא שאינה בבחי' מהות חכ' כלל כו', דגם בחי' חכ' דעתיק נק' שכל מופלא והוא שמופלא ומובדל מבחי' חכ' דאצי' כו'. וכידוע שיש שכל מופלא ושכל נעלם, וההפרש ביניהם דשכל נעלם הוא השייך אל הגילוי והוא בחי' העלם של הגילוי כו', ושכל מופלא הוא שאינו שייך אל הגילוי כלל כו', והיינו דבחי' חכ' דעתיק מופלא מחכ' דאצי' כמו שחכ' דאצי' מופלא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקמו</div></p> <p class=bodytext>מחכ' דבי"ע וחכ' שלמטה, שהרי השכל למטה תופס רק מה שהוא בבחי' מקום דא"א כלל בשכל לתפוס מה שהוא בלי מקום רק שאנו יכולים לצייר בשכלנו ענין הבלתי מקום בזה שאנ"ר שיש כמה כחות במקום א' כו' וכמשנת"ל (ד"ה אלה הדברים), אבל מה שהשכל תופס הוא רק מה שבבחי' מקום כו' והחכ' למע' והעיקר באצי' ה"ה רק במה שהוא בלי מקום כו', כמו"כ חכ' דעתיק מופלא מחכ' דאצי' כו' וכ"ש דחכ' דעקודים וא"ק מופלא בערך מחכ' דאצי' וה"ז בבחי' לא בחכ' כו', ולכן נק' ג"כ הע"ס דאצי' בש' אורות ועל הע"ס הגנוזות אי' בזהר פ' נח דס"ה ע"א דלאו אינון נהורין פי' שאינם בחי' אור כמו הע"ס דאצי' אלא הן בחי' מאורות שמאור הוא בחי' מקור האור כו', דע"ה שבכללות הוא בחי' הארה לבד לגבי אוא"ס כו', הנה בהאור הקו גופא כמו שהוא בהעולמות יש הפרש גדול בגילוי האור כו', דהאור כמו שהוא בעקודים הוא בחי' עצמי לגבי האורות דאצי' דבעקודים מאיר עצמו' הקו ובאצי' רק הארת הקו כו', וע"כ האורות דעקודים נק' מאורות מקור האור והאורות דאצי' הן רק בחי' מציאות לבד לגבי אורות דעקודים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> באצי' גופא הרי האורות הן בבחי' תפיסא בכלים שהרי הע"ס דאצי' הן בבחי' התלבשות אורות בכלים כו', וכידוע דעיקר ענין הכלים הוא באצי' דעש"ז נק' האצי' אדם דעשי' כו' שהכלים דאצי' הן בחי' כלים ממש בבחי' מציאות דבר שהן כמו מהות אחר מהאור כו' והאור נתפס ונתלבש בהם כו', דלבד זאת דכללות אור האצי' הוא רק הארת הקו לבד כו', ה"ה בא בבחי' התלבשות כמו במהות אחר כו', וע"ה שהכלים מגלים את האור מ"מ גילוי האור שע"י הכלים והיינו מה שהכלים תופסי' אור א"ז כלל כמו שהאור הוא בעצם מהותו כו', וכמו כלי המוחין שמגלים את אור השכל שהמוח הוא כלי לשכל ומגלה אור השכל הרי השכל שבא בתפיסא והתלבשות בכלי המוח אינו כמו שאור השכל הוא בעצם שהרי אנ"ר בשכל שבא בהפשטה ה"ה באופן אחר בגילוי אור השכל לכמו שהוא בהשגה ממש בתפיסא בכלי המוחין כו', וכ"ש שאינו דומה כלל האור השכל הנתפס ובא ע"י כלי המוחין להאור השכל הבא מעצם כח החכ', וכמשנת"ל (ד"ה ויקהל) בענין שם העצם ושם התואר דהשכלי' הבאים מזה שכלי המוח תופסים באור השכל אינם</p> <p class=bodytext>בערך השכלי' הבאים מצד עצם כח החכ' כו', וכמו"כ הוא בבחי' הכלים דאצי' הגם שהן מגלים את האור ועש"ז נק' תיקונין מפני שמגלים את האור כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי', שהרי למע' מאצי' הכל הוא בבחי' סתימו' עדיין וכמא' אנת הוא עילאה על כל עילאין סתימא על כל סתימין כו', ובאצי' הוא שבא האור בבחי' גילוי והוא ע"י הכלים כו', מ"מ מה שהכלי תופסת בהאור א"ז האור כמו שהוא בעצם מהותו כו', והיינו דבאצי' גופא מה שנתפס האור בכלי הוא בחי' המציאות של האור לבד כו'. והגם דבאצי' מאיר מהות האור (היינו מהות הזיו) שזהו ההפרש בין אצי' לבי"ע דבבי"ע הוא רק גילוי המציאות לבד ובאצי' מאיר גילוי המהות כו', הנה עיקר ענין זה בבחי' חכ' דאצי' שהיא נשמת האצי' כו', וכמ"ש בע"ח שמ"א פ"ז דחכ' היא בחי' חי' שהיא נשמה דאצי' (ובפרטי' הוא בחי' נשמה לנשמה כו') שלמע' מהתלבשות בכלים כו', וכמש"ש פ"ו דנשמה לנשמה לעולם אינה מתלבשת בכלים והוא בחי' חכ' כו', ועש"ז נק' החכ' חיוהי שהיא בחי' אור בלא כלי והיינו שגם כלי החכ' היא כמו האור ממש ונק' חיוהי כו', ובינה נק' גרמוהי שהוא בחי' הכלים וכמ"ש בע"ח שם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקמז</div></p> <p class=bodytext>פ"ז דבינה שהיא בחי' נשמה ה"ה בחי' גופא לגבי בחי' חכ' שהיא בחי' חי' כו'. והענין הוא כידוע דחכ' הוא בחי' ראי' שהוא ראיית המהות וכמו איזהו חכם הרואה כו', ובינה היא בחי' שמיעה שהוא בחי' מציאות לבד כו', והיינו מפני שהחכ' היא למע' מבחי' הכלים מאיר שם מהות האור ובינה שהוא בחי' תפיסא בכלים ה"ז בחי' מציאות לבד כו', והו"ע ברכה והודאה דחכ' היא ברכה וכמא' איהו ברוך בחי' יסוד אבא כו' (ואיהי ברכה בחי' מל' שמקבלת מחכ' כו') ובינה היא בחי' הודאה וכמא' בינה עד הוד אתפשטת כו', וההפרש ביניהם דברכה היא המשכת מהוע"צ האור כו' וכמשנת"ל (ד"ה חיי שרה), והודאה הוא כשאין העצם ידוע רק שמודה לבד, וכמו מודים אנחנו לך כו', וכמשל אדם המודה לחברו שעמו האמת ולא כמו שנדמה לו עד עתה והיינו שחכ' שהוא גילוי המהות ה"ז בחי' ברכה ובינה שאינו גילוי המהות ה"ז בחי' הודאה לבד כו', והרי בינה היא השגה ואיך היא הודאה לבד, הענין הוא שההשגה היא במציאות הדבר אבל בעצם הדבר הוא בחי' הודאה לבד כו', וכמו בהתבוננות דה' א' שענין זה יכול להיות</p> <p class=bodytext>בהשגה גמורה, לא מיבעי בחי' אחדות ה' מצ"ע אלא גם האחדות מצד העולמות ה"ז בהשגה גמורה בשכל דנה"א ובהנחה טובה איך שכולא קכל"ח ואיך שהעולמות בטלים כו', מ"מ ה"ז רק בהשגת המציאות לבד ועצם הדבר איך שהכל בטל אינו נראה כו', וכ"ה בכל התבוננות וכמו בענין ברי' יש מאין שמובן ומושג היטיב בשכל איך שההתהוות היא יש מאין וגם אופן ההתהוות דיש מאין הכל מושג ומובן בהשגה גמורה כו' וכמשנת"ל (ד"ה ואלה שמות), ומ"מ הרי עצם הענין איך שהאין מהווה את היש אינו נראה כו', וא"ז כמו בחכ' דאיזהו חכם הרואה שרואה את הנולד מאין ליש כו', משא"כ בבינה הוא רק השגת המציאות ובעצם מהות הדבר הוא בבחי' הודאה לבד כו', רק שע"י ההשגה דבינה ההודאה היא בבחי' קירוב ובבחי' ביטול כו', וזהו שבינה דוקא היא הודאה שהרי ההודאה יש בכאו"א שהכל מודים באחדות הוי' ובחדוש העולם כו' רק שזהו הודאה מרחוק כו', וכאשר משיג את הענין ומתבונן בו היטיב אז ההודאה בעצם הדבר היא בבחי' קירוב ובבחי' ביטול כו'. וז"ש יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה דבחי' הודאה שייך</p> <p class=bodytext>בכל מעשיך אבל הברכה היא בחסידיך דוקא (ועמשנת"ל ד"ה פדה בשלום נפשי), וזהו ג"כ ענין אמת ואמונה כי אמת הוא מקרוב שנראה בעין השכל אמיתי' הדבר כו', ואמונה הוא מרחוק שמאמין שכ"ה האמת כו', רק שאמונה היא הודאה בלי השגה והתבוננות ומה שבינה עד הוד אתפשטת היא ההודאה שע"י ההשגה כו' וכמ"ש בסי' בדרושי ל"ג בעומר (ועמשנת"ל ד"ה ציון במשפט תפדה) (והנה בחי' ראי' יכול להיות גם למטה ממה שרואה למטה ביטול הגשמי אל הרוחני וכמו ביטול הגוף אל הנפש שהגוף בטל ונגרר אחר הנפש בדרך ממילא כו', וכמו"כ הוא בכל דבר גשמי שבטל אל החיות האלקי המחי' אותו כו', ובפרט בהראי' בהשמים והגלגלים איך שהן בטלים לאלקות בהסיבוב שלהם שמסבבים כלפי מערב כו' וכידוע הענין וכמשנת"ל ד"ה למען דעת, דכשירגיל עצמו בראי' זו בשמים וארץ גשמי' לראות ביטולם לאלקות שזהו בחי' ראי' חושי' ממש כו', יהי' בזה בחי' הביטול הרבה יותר מהביטול דהשגה כו', והיינו שיהי' הביטול בעצם המהות כו', דבהשגה והתבוננות הביטול הוא בבחי' הכנעה לבד אבל ע"י הראי' הביטול הוא בעצם מהות החומרי' כו', וע"ה שזה רחוק עדיין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקמח</div></p> <p class=bodytext>מביטול במציאות מ"מ הביטול הוא בעצם החומרי' כו', וכן בנפש הביטול שע"י השגה הוא בחי' ביטול היש בכלל וע"י הראי' הוא בחי' ביטול עצמי כו', וז"ש בישעי' סי' מ' מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן כו' שאו מרום עיניכם וראו כו', ובסי' נ"א נוטה שמים ויוסד ארץ רוגע הים ויהמו גליו כו', הזכיר הכל התבוננות מביטול עוה"ז הגשמי ולא הזכיר ביטול שרפים וחיות כו', כי בזה שייך בחי' ראי' ממש שזה ממשיך הביטול ביותר כו', ומ"מ צ"ל ג"כ ההתבוננות באלקות וביטול עולמות העליונים כו', מפני שצ"ל ידיעת אלקות כו' ושעי"ז דוקא בא לידי אהוי"ר כו' וכמ"ש באגה"ק בקו"א ומביאו ללב שלם כו' וע"י העמקת הדעת יכול להיות גם בזה בחי' הכרה כאילו רואה כו'). וכ"ז הוא לפי שחכ' היא למע' עדיין מהתלבשות בכלים ממש, ובינה היא בחי' התלבשות בכלים שאינו מאיר עצם מהות האור ממש וע"כ בבחי' עצם האור הוא בבחי' הודאה לבד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> ידוע דאבא עילאה מקננא באצי' וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"ג דבכל האצי' מאיר בחי' חכ' גם בזו"ן דאצי' כו' והבינה לא הועילה באצי' רק בבחי' מעבר לבד כו', אך אחר אצי' נעשה בינה בבחי' מסך ומלביש גמור כו', וע"כ באצי' איהו וגרמוהי חד שגם בחי' הכלים דאצי' הן אלקות ממש ובטלים לאוא"ס ומתייחדי' עמו כו', וזהו לפי שאור החכ' מאיר בהם והחכ' היא ביטול וע"כ גם הכלים דאצי' הן בבחי' ביטול ממש כו' (ולכאורה מה שהכלים דאצי' הן אלקות זהו מפני שנתבררו ע"י ש' מ"ה דתיקון בבירור היותר טוב שהן בבחי' אלקות ממש כו' וכמ"ש במ"א, וי"ל דהכוונה שהן בחי' אלקות ממש להיות בהם בחי' הראי' ולהיות בבחי' יחוד ממש זהו ע"י גילוי החכ' בהם כו', ולפ"ז י"ל דזהו בחי' פנימי' הכלים כו', דמה שהכלים הם אלקות זהו בכללות הכלים דאצי', אך מה שהן אלקות באופן כזה להיות בחי' הביטול דחכ' שזהו מה שנתחדש ע"י גילוי בחי' החכ' בהם י"ל שזהו בבחי' פנימי' הכלים כו', וכן מבו' במ"א דמש"א איהו וגרמוהי חד זהו בבחי' פנימי' הכלים כו'). וזהו דבאצי' איהו</p> <p class=bodytext>וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד שהכל הוא בבחי' אחדות כו' (ומ"מ אינו דומה היחוד דגרמוהי להיחוד דחיוהי כו', והיינו דע"ה שהבינה הוא בחי' מעביר לבד באצי' מ"מ ג"ז הוא התלבשות כו', וכמ"ש באגה"ק בקו"א דביו"ט בחי' חסד דאצי' המלובש לגמרי בחסד דברי' מחי' עוה"ז הגשמי ע"י מעבר חסד דיצי' ועשי' הנק' ג"כ התלבשות שאל"כ לא הי' פועל בגשמי' עוה"ז כו', הרי שהמעבר גורם שעי"ז יפעול בגשמי' כו', וכמו עד"מ כשכותבים שכל באותי' הכתב ע"י אצבעות היד הרי היד אינו כלי לאור השכל ורק שעובר דרך מעבר היד ומ"מ עי"ז הוא בא באותי' הכתב כו' וכמ"ש במ"א, והגילוי הוא מ"מ אור שכל ולא כמו בהתלבשות השכל במדות שהן בבחי' כלים לשכל שההתגלות היא המדה רק שבהמדה ניכר שבאה ע"פ השכל אבל מה שבהתגלות הוא המדה כו', וכן בהתלבשות אור השכל במוח ה"ה בא בהגשמה שאינו בערך לגבי האור שכל כמו שהוא בעצם כו' כנ"ל, ובאותי' הכתב הרי מאיר אור השכל בגילוי לפי שהוא בדרך מעביר לבד ומ"מ ה"ה בא בהגשמה כו', וגם תוונא דלבא לא כתבי אינשי כו', שאינו בזה הפנימי' כו',</p> <p class=bodytext>וכמו"כ היא הדוגמא למע' דגם דרך מעביר הבינה אינו מאיר האור העצמי ממש וע"כ גם היחוד והביטול אינו כמו בהאור כו', ומ"מ מאיר בהם בחי' החכ' ויש בהם בחי' הביטול דחכ' כו', והיינו שאצי' הוא בחי' ד"ע גם בבחי' הכלים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקמט</div></p> <p class=bodytext>וכמשנת"ל (ד"ה ויגש אליו), ונת' שם ובד"ה ויקהל משה שיש בזה ב' אופנים בבחי' דבקות ובבחי' התכללות כו' (והיינו שבזה הוא ההפרש בין הביטול דאצי' מצ"ע ושמצד בחי' החכ' כו', ולעיל נת' דבחכ' הוא מהות העצמי ובכללות האצי' מהות הזיו כו'). ועיקר פעולת הכלים הוא בעולם הברי' שז"ע אימא מקננא בכורסי' שנעשית שם בבחי' מסך שאין שם הארת אור אבא בגילוי רק ע"י התלבשות גמורה בבינה, ובחי' בינה מאירה שם (וג"ז לא כמו שהיא באצי' וכמשנת"ל), והיינו בחי' ההשגה דנשמות ומלאכים דברי' יש להם השגה באלקות שזהו בבחי' שמיעה מרחוק, ואין להם בחי' הביטול דאצי' רק בחי' ביטול היש לבד (שזהו ג"כ בחי' הודאה שהו"ע ביטול היש כו' והיינו שההשגה היא כמו הודאה כו', והו"ע חיצוני' המוחין שאינו תופס בעצם הענין האלקי כו' וכמשנת"ל ד"ה וארא ובכ"ד), ובעצם האור הוא בבחי' הודאה לבד כו'. והענין הוא דהנה כלים הם בחי' אותי' וכמ"ש בע"ח שער הנקודים פ"ו דהאותיות לעולם הם בחי' כלים כי אותי' הוא מל' אתא בקר שהוא בחי' הגילוי כו', וכמו עד"מ אדם כאשר ישכיל</p> <p class=bodytext>השכלה בפ"ע עדיין אין בו אותי' ממש (והיינו בנקודת ההשכלה וכן במח' שבמח' שחושב הענין לעצמו שאין האותי' נרגשי' כו' וכמשנת"ל ד"ה זה יתנו), אך כאשר יצטרך להשפיע ההשכלה להתלמיד הוא בא בבחי' אותי' מו"ד (והוא דבור שבמח' ודבור כו'), וזהו ל' אתא דכשבא לידי המשכה לזולתו צ"ל ע"י אותיות כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למע' דבאצי' אין הכלים פועלים כ"כ בבחי' העלם האור כו', דבחכ' לא יש עדיין בחי' כלים כנ"ל וגם בחי' בינה הרי באצי' היא בחי' מעביר בכלל שזהו רק דרך מעביר הכלים כו', ובד"כ באצילות העיקר הוא בבחי' פנימי' הכלים, וכמשנת"ל (ד"ה זה יתנו) דעיקר ענין הכלים באצי' הוא פנימי' הכלים וחיצוני' הכלים הוא בחי' לבושי' דאצי' כו' ופנימי' הכלים זהו כמו האותי' לעצמו שאינם נרגשים כו' וכמשנ"ת שם, ובד"כ בחי' הכלים דאצי' הן מיוחדים עם האור ואינם מעלימים כ"כ על האור כו'. אך עיקר פעולת הכלים הוא חוץ לאצי' והוא בחי' חיצוני' הכלים דזהו מה שנמשך לבי"ע, וכידוע דלמ"ד כלים דזו"ן נעשים נר"ן לבי"ע כו', ויש בזה ג' מדרי' פנימיים אמצעים</p> <p class=bodytext>וחיצוניים (והכל בבחי' חיצוני' הכלים) שנעשים נשמה לע"ס דבי"ע, דהיינו עד"מ בחי' אותי' שהוא חיצוני' כלי החסד דאצי' שהוא שם משמות הקב"ה נעשה נשמה ואור לחסד דברי' ועי"ז נברא מיכאל דברי' כו', משא"כ מבחי' חכ' וחסד דאצי' עצמן לא היו יכולים בי"ע לקבל כלל בחי' אור ונשמה אלא רק מבחי' האותי' לבד שהן בחי' חיצוני' הכלים כו', וזהו בורא קדושים ישתבח שמך דמלאכים שכלי' נבדלים דבי"ע הם ישתבח שמך שהתהוותן הוא רק מבחי' שמך שהן אותי' וכלים דאצי' כו', וג"ז נכלל במ"ש אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא דחכ' דברי' נק' חכ' ידיעא ואנת הוא חכים בחי' חכ' דאצי' כו', ולכן התהוות חכ' דברי' מחכ' דאצי' הוא בחי' אור זרוע כמשל הצמיחה ע"י זריעת הגרעין שבא בהגשמה כו', והיינו בחי' חיצוני' הכלים שהן עד"מ הגרעין שמהם בא הצמיחה בבי"ע כו'. ולכאו' נר' שזהו לגבי האורות דאצי' כו' שהרי באגה"ק סי' כ' כ' שגם הארת הקו שבהכלים בקע הפרסא עמהם כו', ובסי' בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש ותפלה מבו' דבחי' הישות והביטול שבמלאכים הוא מבחי' האורות והכלים דאצי' כו', אך מ"מ אין האור כמו שהוא באצי' כי בא בהגשמה ע"י חיצוני' הכלים כו', אך לפי המבו' לעיל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקנ</div></p> <p class=bodytext>בענין הע"ס דאצי' מע"ס דעקודים ודא"ק צ"ל כאן דבחי' חיצוני' הכלים כמו שהן באצי' זהו כמו עד"מ הגרעין (כי כללות ענין חיצוני' הכלים הוא לצורך בי"ע וכמו הדבור שהוא לצורך הזולת כו'), וע"כ גם בחי' חיצוני' הכלים המאירים בבי"ע אינם כמו באצי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> החילוק בהכלים כמו שהן באצי' וכמו שירדו לבי"ע יובן עד"מ כמו לחכם גדול יספיק תי' א' עד"מ להבין ממנה השכל כמו שהוא בשלמות ולחכם קטן הימנו לא יספיק זה עד שמוכרח לחלק השכל בכמה וכמה תי' ואז יוכל להבין, ולחכם שקטן יותר מן השני לא יספיק ג"ז עד שמוכרח לחלק עוד לכמה וכמה תי' וצירופי' כו', עד שלתינוק יצטרך לו' במאה תי' מה שלחכם יספיק תי' א', ונמצא החילוק בין הכלים והאותי' כשהן נמשכים לחכם גדול אזי בכל תי' ממש מאיר השכל אבל כשנמשכים לתינוק אזי נתפזר השכל בריבוי צירופים עד שבכל תי' אינו מאיר רק מעט מעט אור כו', ומובן שגם התיבות אינם דומין זל"ז דכאשר אור השכל הוא בתי' א' התיבה היא מאירה ואינה במורגש ובישות כ"כ וכאשר נתחלק לריבוי תי' אז התיבות מורגשות יותר והאור מתעלם בהם כו'. וכך עד"מ הכלים כשהן באצי' הרי כללות הכלים דאצי' מיוחדים עם האורות הנק' נשמתא לגופא כו', ויש בהם חיות וגילוי רב מהאורות, עד"מ כמו שבתיבה א' מאור השכל שנמצא זו התי' והצירוף יש בה חיות רב, כך עד"מ בהכלים באצי'</p> <p class=bodytext>מאירים בהם האורות בגילוי רב כו' (דכללו' הכלים דאצי' נק' צלם אלקי' כו' וכמ"ש במ"א), משא"כ כשהכלים יורדים להיות נשמה לבי"ע הנה בהתלבשות הכלים דאצי' בע"ס דבי"ע אזי אין האורות דאצי' מאירים בהם ע"ד שהיו מאירים באצי' כו', וכמו בהתחלקות השכל בכמה תיבות שאינו מאיר ריבוי אור בהם כי מתחלק האור בריבוי תי' מעט אור בכל תי' כו' (ובאמת א"ז רק מה שמתחלקים האור, כ"א דאור השכל בעצם הוא בגילוי יותר כשהוא בא בתי' א', וכמו שאנ"ר דכאשר תי' א' נושא ענין שכלי ומבינים בזה כל השכל הרי האור מבהיק ביותר וכאשר בא בריבוי תי' מתמעט האור בעצם שאין בו גילוי אור שכל כ"כ והיינו שאין בזה הבהקת האור כו', וגם האור שיש בזה ה"ה מתחלק שבכל תי' אינו מאיר רק מעט מהאור כו' וגם האותיות והתי' מורגשים יותר כו' כנ"ל), ובד"כ הוא שבאצי' הוא ריבוי האור והכלים הם בבחי' מיעוט שאינם בבחי' מציאות כ"כ כו', וכשבאים לבי"ע הכלים הם יותר בריבוי היינו בבחי' מציאות והאור בבחי' מיעוט כו', עד שאפשר להיות מקור להתהוות היש כו', שהרי ההתהוות היא מן</p> <p class=bodytext>האור רק שזהו ע"י הכלים אבל המהווה הוא האור כו', והיינו שע"י בחי' חיצוני' הכלים דאצי' וכמו שירדו לבי"ע נעשה האור בבחי' מיעוט כ"כ עד שהוא בערך להיות מקור ליש כו'. וזהו פעולת הצמצום בהאור השייך אל העולמות תחלה בחי' הבדלת חיצוני' האור מבחי' פנימי' האור שעי"ז הוא יורד במעלתו בכלל, ובא בדרך דילוג הצמצום שבא עי"ז בבחי' התחלקות כו' ומ"מ הוא בבחי' פשיטות עדיין כו', ואח"כ בא תוך העלם הכלים כו' שגם בעולמות היותר עליונים לא יש גילוי האור כמו שהוא בעצם כ"א בבחי' התלבשות כו' והו"ע נקודת הרשימו שבזה מתלבש ומתעלם האור כו', ואח"כ בבחי' כלים דא"ק ודעקודים עד שבאצי' הוא בחי' הארת הקו בלבד, ובאצי' גופא מה שהכלים תופסים בהאור הוא רק בחי' מציאות האור כו', ומ"מ באצי' יש ג"כ גילוי בחי' החכ' בכללות האצי' כו', ועיקר פעולת הכלים הוא חוץ לאצי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקנא</div></p> <p class=bodytext>בעולמות בי"ע כו', דבחי' חיצוני' הכלים נעשי' נשמה לבי"ע ובהם גם מבחי' האור, אבל א"ז כמו שהאור בהם באצי' דבירידתן בבי"ע האור בהם בבחי' מיעוט ביותר עד שנעשה מקור ליש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן כו', דהנה משה ואהרן הן חו"ב דבמשה כתי' מן המים משיתיהו בחי' חכ' כו', ואהרן אור נ' בחי' בינה כו', וז"ש ואהרן אחיך יהי' נביאך דנביא הוא מל' ניב שפתים בחי' אותי' שבהם הגילוי אל הזולת כו' כנ"ל. ומ"ש קרא משה ענין הקריאה הוא בחי' המשכת האור וכמו ויקרא אל משה, וכמו וקרא זא"ז דת"י ומקבלין דין מן דין שזהו בחי' קריאה והמשכה כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ויקרא, וכמו"כ ענין הקריאה כאן הוא בחי' המשכת האור והיינו שמשה המשיך להיות בבינה גילוי בחי' החכ' ממש וזקני ישראל הן בחי' המוחין שבמדות כו' (כמ"ש במ"א בענין ראשי המטות כו'), והיינו דבכללות אצי' המשיך להיות גילוי ממש דבחי' החכ' כו'. וזהו ביום השמיני דוקא דהנה שמיני הוא בחי' בינה שהוא תמינאה מלמטלמ"ע והוא בחי' פנימי' בינה וכמ"ש במ"א בענין ביום השמע"צ והו"ע יחוד פנימי דאו"א כו', וזהו דשמיני הוא ל' שמן כמ"ש במ"א והיינו בחי' פנימי' החכ' כו', וע"י יחוד פנימי דאו"א מאיר גילוי החכ' ממש בכל האצי' כו', דמשנת"ל</p> <p class=bodytext>דבינה הוא בחי' תפיסא בכלים וגם בבחי' מעביר מ"מ אינו מאיר האור כמו בחכ' כו' כ"ז בבחי' חיצוני' דאו"א אבל בבחי' יחוד פנימי דאו"א מאיר בחי' החכמה בבחי' גילוי ממש בבינה ובכללות אצי' כו'. ובכלי יקר כ' דביום השמיני הוא כענין דכל קילוסו של משה באז א' רוכב על ז', וידוע דאלף הוא בחי' פלא עליון בחי' הכתר והוא בחי' פנימי' הכתר, וכידוע דאז הוא מל' מאז ומקדם דהיינו בחי' פנימי' הכתר כו', והענין הוא דהנה משה המשיך את האור גם בבי"ע וכמ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהמשיך בחי' הדעת גם בנשמות דזרע בהמה שאין להם דעת כ"א בחי' ד"ת ביטול היש כנ"ל ומשה המשיך בהם בחי' ד"ע כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה ואלה המשפטים, והיינו לפי שהמשיך בחי' עצמות האור באצי' עי"ז המשיך את האור גם בבי"ע כו', וזהו דאי' במד"ר בראשית פי"ט עיקר שכינה בתחתונים היתה כו' והז' דורות ע"י חטאם סילקו השכינה למע' מז' רקיעים, עמדו ז' צדיקים והורידו השכינה אברהם ברקיע הא' יצחק ברקיע הב' כו' בא משה והורידה משמים לארץ כו', והיינו דהאבות עד עמרם המשיכו רק באצי'</p> <p class=bodytext>והיינו מפני שהמשיכו בחי' הארה לבד לא העצמי ע"כ הי' הגילוי רק באצי' כו', אבל משה המשיך גם לבי"ע כו', דשרש ההמשכה הוא ממדרי' גבוה יותר כו', וכמ"ש באד"ר תלת עלמין דנפקין מתקונא קדמאה דתלת עלמין הן ג' עולמות בי"ע ושרש ההמשכה הוא דוקא מש' אל כו' וכמ"ש בתו"א בהבי' דמשה ידבר. וזהו ביום השמיני דוקא שהוא בחי' יחוד פנימי דאו"א ששרשו מבחי' פנימי' עתיק כו' כמ"ש בלק"ת בהבי' דונקדשתי ועי"ז ההמשכה היא גם בבי"ע כו', וזהו שאותו היום נטל עשר עטרות וכ' הכלי"ק שזהו"ע כנור של לעתיד של עשרה נימין כו' וידוע שזהו גילוי בחי' עתיק שז"ע עלי עשור עלי נבל כו' וכמ"ש במ"א, וכידוע דעכשיו אינו מאיר רק בחי' חיצוניות עתיק אבל לעתיד יהי' גילוי בחי' פנימי' עתיק כו', ובד"כ העשר עטרות הן הע"ס הגנוזות כו', וכ"ז הוא ביום השמיני דוקא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקנב</div></p> <p class=bodytext>בחי' יחוד פנימי דאו"א ועי"ז הוא הגילוי בבי"ע ג"כ כו'. וזהו ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן כו' שהמשיך בכללות אצי' בחי' גילוי החכ' ממש כו', והוא ביום השמיני דוקא שהוא בחי' יחוד פנימי דאו"א כו', ועי"ז המשיך האור והגילוי עד למטה מטה כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>