בס"ד. ש"פ בהוב"ח, העת"ר
תתקעז
כי תבאו אל הארץ כו' ושבתה הארץ שבת לה', שש שנים תזרע שדך כו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ כו', וצ"ל מ"ש כי תבאו כו' ושבתה משמע דמיד בבואם ושבתה הארץ, ואיך שייך שביעית קודם השש שנים, וכמו שאו' אח"כ שש שנים תזרע כו' ובשנה השביעית כו', וגם אינו שייך שביתה קודם עבודה כו'. גם צ"ל מה"ע שביתת הארץ, הלא השביתה לכאו' הוא לבנ"א העובדים כו', וכאן הכוונה שביתת הארץ, שהרי שארי עבודות מותר בשביעית רק עבודת הארץ אסור, וצ"ל מה"ע שביתת הארץ כו'. ובזהר אי' ע"ז ר"א פתח זאת תורת העולה האי קרא אוקמוהו בכנס"י והוא עליית המל', ומסיים ושבתה הארץ נייחא ודאי. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין כמים הפנים אל הפנים שהן פנים עילאין ופנים תתאין, פנים עילאין ע"ס הגנוזות ופנים תתאין ע"ס דאצי' כו', דע"ס הגנוזות אין להם מציאות אפי' בהעלם ונעשים רק ע"י העלאת מ"ן כו', וכמ"ש בזהר ברדיפו דההיא מח' עילאה מטי ולא מטי עד ההיא פרסא. ונת' דהפרסא היא בחי' כתר שהיא הפרסא שבין המאציל לנאצלים כו', וברדיפא דההיא מח' שזהו
העלאת מ"ן דחכ' בפרט והע"ס בכלל כו', עי"ז נעשים הע"ס הגנוזות כו'. ונת' דההעלאת מ"ן הוא בחי' אה"ר אה' בתענוגים שע"י הראי' באלקות שעי"ז נעשים הע"ס הגנוזות שהן א"ס ממש, וכמו"כ ההמשכה היא א"ס כו', כן לב האדם אל האדם, אדם תתאה הוא בחי' מל' היורדת לבי"ע שמעורר ומעלה מ"ן בלב אדה"ע, ונמשך עי"ז גילוי אלקו' בבי"ע, דע"י העבודה למטה בזיכוך הפרסאות ובבחי' רעו"ד נמשך גילוי אוא"ס בבי"ע כו', וההמשכה היא ע"י לבושי המצות שז"ע אבני שיש טהור תר"ך מצות כשהן בבחי' ערש"מ שע"י נמשך גילוי אוא"ס ב"ה גם בבי"ע כו'.
והנה כ"ז משנת"ל בענין כמים הפנים אל הפנים זהו בחי' פרסא הראשונה שבין אוא"ס המאציל אל האצי' כו', שע"י פרסא זו מאיר גילוי אוא"ס כי אינה פרסא המעלמת כו', והגילוי הוא גם בבי"ע כו', שע"י העבודה למטה בבחי' רעו"ד נמשך גילוי אוא"ס ב"ה גם בבי"ע כו'. אמנם הפרסא השני' היא באצי' בין המוחין אל המדות היינו בין חו"ב לז"א והוא הרקיע שע"ג חיוון עילאין, וכמ"ש ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא דמבטן מי יצא הקרח כו', דשרשה מבחי' הבינה והוא בחי' החשמל שנמשך מחיצוני' בינה ונעשה בחי' פרסא בין הבינה אל הז"א ומלביש ומקיף לזו"ן כו' כנודע. והענין הוא דהרי כתי' הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו דחו"ב הן בחי' נסתרות עדיין שלמע' מבחי' העולמות וכמא' אלפיים שנה קדמה תו' לעולם כו', ובחי' ז"א הוא הנגלות כו' להיות בבחי' מקור לעולמו' כו', וידוע דמוחין ומדות הם מהותים נבדלים בעצם, דמוחין הן ביטול דכל גיא שוטה דגאות הוא מחמת השטות היפך החכ', אבל חכ' הוא ביטול, דחכ' בפרט וכן מוחין בכלל הן בחי' ביטול וזהו
מצד הריבוי גילוי אור שבמוחין ה"ז פועל הביטול בנפש כו', ולכן בחכ' דוקא אתברירו, דענין הבירור הוא הפרדת היש וביטול היש, והוא ע"י החכ' דוקא, לפי שחכ' הוא ביטול ופועל הביטול בכל דבר כו', וע"ה שהמוחין הן תוקף בנפש והוא