המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ בהוב"ח, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/39/index.htm">בס"ד. ש"פ בהוב"ח, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ בהוב"ח, העת"ר</h3><div class=pageno>תתקעז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>כי</span> תבאו אל הארץ כו' ושבתה הארץ שבת לה', שש שנים תזרע שדך כו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ כו', וצ"ל מ"ש כי תבאו כו' ושבתה משמע דמיד בבואם ושבתה הארץ, ואיך שייך שביעית קודם השש שנים, וכמו שאו' אח"כ שש שנים תזרע כו' ובשנה השביעית כו', וגם אינו שייך שביתה קודם עבודה כו'. גם צ"ל מה"ע שביתת הארץ, הלא השביתה לכאו' הוא לבנ"א העובדים כו', וכאן הכוונה שביתת הארץ, שהרי שארי עבודות מותר בשביעית רק עבודת הארץ אסור, וצ"ל מה"ע שביתת הארץ כו'. ובזהר אי' ע"ז ר"א פתח זאת תורת העולה האי קרא אוקמוהו בכנס"י והוא עליית המל', ומסיים ושבתה הארץ נייחא ודאי. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין כמים הפנים אל הפנים שהן פנים עילאין ופנים תתאין, פנים עילאין ע"ס הגנוזות ופנים תתאין ע"ס דאצי' כו', דע"ס הגנוזות אין להם מציאות אפי' בהעלם ונעשים רק ע"י העלאת מ"ן כו', וכמ"ש בזהר ברדיפו דההיא מח' עילאה מטי ולא מטי עד ההיא פרסא. ונת' דהפרסא היא בחי' כתר שהיא הפרסא שבין המאציל לנאצלים כו', וברדיפא דההיא מח' שזהו</p> <p class=bodytext>העלאת מ"ן דחכ' בפרט והע"ס בכלל כו', עי"ז נעשים הע"ס הגנוזות כו'. ונת' דההעלאת מ"ן הוא בחי' אה"ר אה' בתענוגים שע"י הראי' באלקות שעי"ז נעשים הע"ס הגנוזות שהן א"ס ממש, וכמו"כ ההמשכה היא א"ס כו', כן לב האדם אל האדם, אדם תתאה הוא בחי' מל' היורדת לבי"ע שמעורר ומעלה מ"ן בלב אדה"ע, ונמשך עי"ז גילוי אלקו' בבי"ע, דע"י העבודה למטה בזיכוך הפרסאות ובבחי' רעו"ד נמשך גילוי אוא"ס בבי"ע כו', וההמשכה היא ע"י לבושי המצות שז"ע אבני שיש טהור תר"ך מצות כשהן בבחי' ערש"מ שע"י נמשך גילוי אוא"ס ב"ה גם בבי"ע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כ"ז משנת"ל בענין כמים הפנים אל הפנים זהו בחי' פרסא הראשונה שבין אוא"ס המאציל אל האצי' כו', שע"י פרסא זו מאיר גילוי אוא"ס כי אינה פרסא המעלמת כו', והגילוי הוא גם בבי"ע כו', שע"י העבודה למטה בבחי' רעו"ד נמשך גילוי אוא"ס ב"ה גם בבי"ע כו'. אמנם הפרסא השני' היא באצי' בין המוחין אל המדות היינו בין חו"ב לז"א והוא הרקיע שע"ג חיוון עילאין, וכמ"ש ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא דמבטן מי יצא הקרח כו', דשרשה מבחי' הבינה והוא בחי' החשמל שנמשך מחיצוני' בינה ונעשה בחי' פרסא בין הבינה אל הז"א ומלביש ומקיף לזו"ן כו' כנודע. והענין הוא דהרי כתי' הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו דחו"ב הן בחי' נסתרות עדיין שלמע' מבחי' העולמות וכמא' אלפיים שנה קדמה תו' לעולם כו', ובחי' ז"א הוא הנגלות כו' להיות בבחי' מקור לעולמו' כו', וידוע דמוחין ומדות הם מהותים נבדלים בעצם, דמוחין הן ביטול דכל גיא שוטה דגאות הוא מחמת השטות היפך החכ', אבל חכ' הוא ביטול, דחכ' בפרט וכן מוחין בכלל הן בחי' ביטול וזהו</p> <p class=bodytext>מצד הריבוי גילוי אור שבמוחין ה"ז פועל הביטול בנפש כו', ולכן בחכ' דוקא אתברירו, דענין הבירור הוא הפרדת היש וביטול היש, והוא ע"י החכ' דוקא, לפי שחכ' הוא ביטול ופועל הביטול בכל דבר כו', וע"ה שהמוחין הן תוקף בנפש והוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקעח</div></p> <p class=bodytext>העדר ההתפעלות שאינו מתפעל משום דבר ואינו נופל בעצמו ואינו אובד עצמו בשום דבר (ער פארלירט זעך ניט), הנה זהו התיישבות לא ישות, דענין ההתיישבות הו"ע האמת כו' וקושטא קאי כו', אבל בעצם הוא בחי' ביטול כו', ולכן העדר ההתפעלות הוא שבדבר שא"צ להתפעל אינו מתפעל כלל, אבל בדבר שצריכים להתפעל ה"ה מתפעל בפנימי' ביותר רק שאינו בהתגלות ואינו אובד עצמו ח"ו, אבל הענין נוגע לו בפנימי' ביותר וזהו מצד הביטול ולכן מתעורר מאד, ונוגע לו הענין בפנימיותו כו', משא"כ המדות הן בבחי' יש, וכמו אהוי"ר גם בעבודה הוא יש מי שאוהב ויש מי שירא כו', ואהוי"ר שאינן בבחי' יש אינן במדרי' המדות וכמו אה' עצמי' שזהו התקשרות עצמי וכן יראה פנימי' א"ז מדות כו', אבל המדות הן בבחי' ישות כו', ויסוד המדות הוא הרגש עצמי דבלא הרגש עצמי אא"ל המדה, ומוחין אינם הרגש עצמי ואדרבה הרגש עצמי מונע ומעכב לענין המוחין כו' וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל (ד"ה כי ה' יתן חכ' ובכ"ד), וידוע דמוחין הן בבחי' עלי' ודביקות למעלה ולכן ג"ר דכל פרצוף הן בחי' שבת כו',</p> <p class=bodytext>והמדות הן בבחי' ירידה והמשכה למטה כו', והמוחין הן בבחי' הבדלה וכמו מוחין דגדלות הן בבחי' הבדלה, והמדות הן בבחי' המשכה כו', וכללות ענין המדות הוא התפשטות הנפש ולכן נק' אברים וכמו אברין דמלכא חסד דרועא ימינא כו', מפני שהן בבחי' התפשטות מן הנפש כו', והמוחין הן עצמי' והן בבחי' העלם בעצמו כו', וכידוע דגם בחי' התפשטות והתגלות המוחין הוא מחמת בחי' קטנות המוחין כו', דיותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, אבל זהו קטנות מוחין בחי' מוחין דב"ן כו', אבל גדלות המוחין הוא לעצור ולעכב בעצמו דוקא כו' וכמ"ש במ"א (וכמשנת"ל ד"ה הנ"ל דכמו כללות ההפרש בין עונג ורצון דעונג הוא בהעלם בעצמו דוקא והרצון הוא במרוצה לאיזה דבר כו', כמו"כ הוא במוחין ומדות שהמוחין הן בבחי' דבקות למע' והמדות הן בבחי' ירידה לאיזה דבר כו'). ולהיות שהן מהותים נבדלים בעצם ע"כ צ"ל פרסא ביניהם כו', אמנם הפרסא היא ג"כ מחברת אותם כו', והוא להיות לידת המדות מן המוחין ושיומשך מהמוחין אל המדות כו' רק שזהו המשכה שלא בהדרגה כו', והיינו שע"י הפרסא</p> <p class=bodytext>נעשה ממהות מוחין מהות מדה כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויקחו לי תרומה), והפרסא היא מבינה שהרי ע"י הפרסא נעשה לידת המדות וע"כ מבינה דמשם שרש הז"א משם היא ג"כ הפרסא כו'. והענין הוא דהנה נת"ל (ד"ה ואתה תצוה) דהפרסא יש בה ג"כ העלם וגילוי, והיינו שהוא העלם לגבי מדרי' העליונה וגילוי קצת לגבי מדרי' התחתונה כו', והוא שהמוחין מתעלמים בהפרסא, ועל המדות הוא בבחי' אור מקיף כו', והיינו דכאשר מתפעל בשכלו על הענין נמשך זה ע"י דעת המתפשט ללב שהלב נמשך אחר המוח והוא ביטול המדות שמתבטלים ע"י האו"מ כו' (והו"ע ההתעלמות שע"י מיצר הגרון שזהו ע"ד ענין ההשתוממות כו' וכמשנ"ת שם), ועי"ז מקבלים אור המוחין להיות לידת המדות כו', ומאחר שע"י הפרסא נמשך או"מ מהמוחין על המדות ע"כ הפרסא היא מהמוחין היינו מבחי' בינה כו', וזהו שמבו' במ"א דת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א זהו הפרסא דהיינו בחי' המקיף הנ"ל (בלק"ת בהביאור דעל כל כבוד מבו' דת"ת דאי' הן בחי' המדות שבשכל כו' והיינו דההתפעלות שכלי מאיר ע"י דעת המתפשט בלב והוא בחי' מקיף הנ"ל), ומ"מ ההמשכה מהמוחין אל המדות אינו בהדרגה כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקעט</div></p> <p class=bodytext>דמה שנמשך מהמוחין אל המדות הוא בחי' האחרונה שבמוחין (והוא הבכן כו') ונעשה מהות מדה כו', וזהו מי ברא אלה מי בחי' בינה ברא אלה ע"י המסך והפרסא כו', וכ"ה בזהר בראשית ד"ל ע"א דמי ברא אלה הו"ע מבטן מי יצא הקרח כו', ובפ' לך דפ"ה סע"ב כ' דמבטן מי יצא הקרח הו"ע מי העיר ממזרח כו', וברבות פ' בא פט"ו אי' בא אברהם התחיל להאיר שנא' מי העיר ממזרח הרי מפרשי' העיר כמו האיר, והיינו שע"י הפרסא והלבוש נמשך ג"כ האור והגילוי מבינה לז"א כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא דהנה אי' בזהר יתרו דס"ז ע"א ברזא דשמא קדישא אית מלך וכהן כו', פי' שמא קדישא הן הע"ס דאצי' ונק' שמא קדישא לפי שכל הגילוי אור דע"ס הוא מבחי' מל' דא"ק ובשרש שרשו מבחי' מל' דא"ס שהוא בחי' שם בלבד כו', ופי' ברזא דשמא קדישא הוא בחי' החכ' שנק' רזא דשמא, וכ' הרמ"ז לפי שהחכ' אינו מאיר בגילוי ממש באצי' רק ע"י התלבשותו באימא (וצ"ע ממ"ש בע"ח שמ"ז פ"ד, וי"ל דס' ההשתל' הוא שחכ' מתלבשת בבינה כו', וכמו נה"י דאי' נעשה מוחין לז"א, ובתוכם גם בחי' נה"י דאבא רק שהן בבחי' התלבשות בנה"י דאי' כו', גם המעבר דבינה ה"ז ג"כ התלבשות כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויהי ביום השמיני), גם י"ל דז"ע מוחין דאבא שלמע' מהשתל' והכוונה כאן על בחי' יחוד פנימי דאו"א כו' וכ"כ במ"א, וההתלבשות בפנימי' בינה אינו בבחי' התעלמות כו', דפנימי' בינה משתווה כמו פנימי' החכ' וכמ"ש באוצ"ח דכשם שפנימי' אבא פנימי' עתיק כן פנימי' בינה פנימי' עתיק כו' ומ"מ ה"ז התלבשות כו'), וברזא דשמא קדישא ר"ל דאופן המשכת האור בבחי' חכ' הנק' רזא דשמא</p> <p class=bodytext>קדישא (כן נר' בפי' הרמ"ז) הוא מבחי' מלך וכהן כו', אית מלך לעילא ברזא דקה"ק וכהן משמש תחותי' ופי' הרמ"ז מלך לעילא הוא בחי' מל' דא"ק שנעשה עתיק לאצי' כו', דהנה בחי' א"ק נחשב עדיין מבחי' הא"ס כו' וכמשנת"ל (ד"ה אח"מ) דא"ק זהו בחי' עצמו' א"ס שאחה"צ כו', ולכן נק' א"ק שזהו בחי' אדם שעלה במח' בא"ס קדמון לכל הקדומים שהוא ג"כ בבחי' א"ס כו', ובחי' מל' דא"ק הוא שנעשה בחי' כתר ועתיק לאצי' כו', ולכן בחי' מל' דא"ק ממוצע בין הא"ס לנאצלים שיש בו ממדרי' התחתונה שבא"ס שזהו בחי' מל' דא"ק הנק' סוף מדרי' הא"ס כו', וגם הוא שרש ומקור וראש לכל הנאצלים בבחי' הכתר כו', והיינו שבו וע"י מתחברים תמיד עולמות הא"ס בעולם הנאצלים כי הוא מקבל השפע מעולם הא"ס (בחי' א"ק) ומביא וממשיך לעולם הנאצלים כו', וכידוע דבחי' מל' הוא בחי' מקבל ובחי' משפיע שז"ע ואמונה כל זאת וקיים עלינו ל' נקבה ול' זכר, שמקבלת מהספי' שלמע' ומשפעת במדרי' שלמטה ממנה כו' וכמ"ש במ"א, וכמו"כ הוא בבחי' מל' דא"ק שמקבלת מעולם הא"ס בחי' א"ק ומשפעת בנאצלים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> אית מלך לעילא בחי' מל' דא"ק שנק' מלך מב' טעמים להיותו בחי' מל' דא"ק, ומפני שהוא שרש ומקור לנאצלים כו', ובחי' מל' דא"ק ה"ז בבחי' הבדלה מהנאצלים וכשנעשה בחי' כתר ה"ז בבחי' מקור לנאצלים כו', ברזא דקה"ק הוא בחי' הכתר וכידוע דקדשים הם חו"ב והכתר שעליהם הוא בחי' קה"ק כו', וכהן משמש תחותי' ברזא דאור קדמאה הוא בחי' חכ' דאצי' דחח"ן מימין שהוא קו החסד כו', ולכן נק' כהן דכהן הוא בחי' חסד ולהיות שהחכ' היא ג"כ חסד ה"ז בחי' כהן כו', והרמ"ז פי' דכהן הוא בחי' חסד דאריך שמתלבש בחכ' ואז גם החכ' היא בחי' חסד כו', דהנה פי' כהן הוא עובד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפ</div></p> <p class=bodytext>וכמ"ש לכהנו לי ות"א לשמשא קדמי, וכן פי' רש"י כהונה הוא ל' שירות, וכמו עד"מ המשמש לרבו שגורם עי"ז תוס' שפע וברכה מרבו, דענין השימוש הוא ב' דברים, הא' ההעלאה וכמו שהמשמש ממלא החסרון והו"ע העלאת מ"ן כו', והב' ההמשכה שנמשך עי"ז כו', וכמו גבי יצחק דכתי' ועשה לי מטעמים כו' בעבור תברכך נפשי כו', כי ההמשכה מלמע' צריכה על מה לחול והיינו ההעלאת מ"ן והעיקר הוא ההמשכה רק שצריכים לזה העלאה מלמטלמ"ע כו', וז"ע השירות בחי' העלאת מ"ן להיות תוס' ברכה ושפע כו', וכמו בעבודת כה"ג ביוהכ"פ שנכנס לקה"ק עי"ז נמשך סליחת עוונות, וכמש"א בסדר העבודה כלי כפרה לעמך נתתו שהוא הי' הכלי להמשכת האור דאוא"ס ב"ה להיות סליחת עוונות ע"י העלאת מ"ן שלו בבחי' הביטול שלמע' מטו"ד שז"ע העבודה שלו בהקטרת קטרת לפני ולפנים בבחי' ביטול עצמי דיחידה כו', ולכן הי' העבודה בבגדי בד ובגדי לבן דוקא שזהו בחי' הרצ"פ שלמע' מטו"ד כו' וכמ"ש במ"א. וכמו"כ יובן למע' בהעבודה דבחי' כהן בחי' חכ' בהעלאת מ"ן לבחי' הכתר (והו"ע כמים הפנים כו' רדיפו דההיא</p> <p class=bodytext>מח' עילאה כו' שנת"ל), וההעלאת מ"ן היא בבחי' אה"ר ואהב"ת שזהו בחי' חסד דאריך המלובש בחכ' כו', ה"ז גורם תוס' הארה והמשכה חדשה מבחי' הכתר לחכ' תחלה שהיא הכלי אל האור והגילוי כו', וממנה מסתעפת ההמשכה לכל מה שלמטה ממנה בקוין כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועוי"ל</span> בפי' מאה"ז הנ"ל אית מלך לעילא ברזא דקה"ק מלך הוא בחי' בינה, וכידוע בפי' אלקי' חיים ומלך עולם דקאי על הבינה, דז"א הוא בחי' עולם ובינה נק' מלך עולם כו', וזהו ג"כ ברזא דקה"ק שנק' הבינה כן מפני שכתר וחכ' מלובשים בה וכידוע דהתגלות עתיק הוא בבינה, כי חכמה הוא בחי' כח מ"ה בחי' אין בבחי' נקודה שאינו בבחי' התפשטות לאורך ורוחב לכן אין שם עדיין העונג בהתגלות ממש, ובבינה שהוא התגלות הדבר בהשגה בהתרחבות באו"ר שם מתגלה התענוג כו' וכמ"ש בסי' בכוונת המקוה, וסבת ההתרחבות דבינה זהו גופא מבחי' תענוג, דכל התרחבות הוא מבחי' העונג דוקא וכמו מים מצמיחים כו', וכמו שמועה טובה תדשן עצם כו', וכן התרחבות ההשגה הוא מצד העונג דוקא כו', וכנראה ביותר בענין ההתבוננות דכשמתבונן באיזה ענין אלקי הנה כשיש לו חיות ועונג בהענין נמצאים אצלו כמה ענינים שבזה מתרחב הענין עד שמושג אצלו בטוב כו', והיינו התענוג בעצם ענין ההשגה עושה התרחבות, ובהתרחבות ההשגה מתגלה התענוג כו', ולכן נק' בינה קדה"ק קדשים הוא חו"ב שהן</p> <p class=bodytext>תרדל"מ, וקדש בחי' עתיק המתגלה בבינה כו'. וכהן משמש תחותי' הוא בחי' חסד דאצי' שהוא המשכה והתפשטות התגלות ראשונה הנמשך ומתגלה מבחי' בינה כו', וכמא' חסד שירותא דעלמא עילאה, עלמא עילאה הוא בחי' בינה הנק' יום ההוא שבבחי' העלם עדיין בחי' עדאתכ"ס כידוע, והתחלת הגילוי הוא בחי' החסד כו', ולכן נק' כהן המשמש תחות הבינה היינו שבחי' החסד מקבל ההשפעה מבינה, ובו וע"י נמשך ההשפעה מהבינה בכל האצי' וכמ"ש בזהר אמור דק"ג ע"ב ע"פ יומם יצוה ה' חסדו דא עננא דאהרן כו', שהוא הממשיך בכל המדות כו' יומא דאזיל עם כולהו יומין כו', וזהו והוכן בחסד כסאו שהחסד הוא בחי' כסא למלך עילאה היושב על הכסא, והכסא היא בחי' מרכבה אל המלך המקבלת השפעת אורו כו', וכמו האבות הן המרכבה בחי' חג"ת שהן מרכבה לאו"א כו' וכמ"ש בתו"א פ' יתרו. אית מלך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפא</div></p> <p class=bodytext>לתתא כגוונא דההוא מלך עילאה והיינו בחי' מל' דאצי' שהיא מקור לבי"ע וכמ"ש ותתן טרף לביתה שמשפעת אור וחיות לבי"ע כו', ונק' ג"כ מלך העולם על עולמות בי"ע ולכן נק' מלך לתתא כו', ותחותי' אית כהן דמשמש לי' רזא דמיכאל כה"ר והיינו בחי' חסד דברי' והו"ע מיכאל מקריב נשמותיהן ש"צ ע"ג המזבח, מזבח היא בחי' מל' דאצי' (ואע"ג דמל' זהו בחי' המלך כנ"ל אך יש כמה מדרי' במל', ובמ"א מבו' דמלך זהו בחי' כתר מל' והוא בחי' הרוממות שבמל' בחי' והים עומד עליהם מלמעלה כו', וע"י י"ב בקר שהן ד' מחנה שכינה דעיקרם הוא בחי' החסד שזהו מיכאל כו' הוא ההעלאה בבחי' מל' והמשכת האור ממל' כו', ובחי' כתר מל' הוא בחי' המל' כמו שהיא באצי', וזהו בחי' המלך כו', ומזבח הוא בחי' מל' היורדת לבי"ע, ולכן הי' המזבח בחצר אוהל מועד וידוע דהחצר הוא נגד עולמות בי"ע כו', ובמ"א מבו' דבחי' מל' המלובש בהיכל ק"ק דברי' זהו בחי' המלך, וידוע דהיכל קה"ק דברי' מתאחד ממש באצי' כו' שזהו בחי' כח"ב דברי' המתאחד באצי' כו', ומזבח הוא בחי' ה"ג דמל' ונר' שזהו בחי'</p> <p class=bodytext>יסוד שבמל' שבבחי' רצוא כו', והוא בחי' מל' היורדת לבי"ע כו'), ומיכאל מקריב כו' היינו כל העלאת מ"ן מלמטלמ"ע מביא אותם ע"ג מזבח שיעלו לבחי' המל', ועי"ז המלך בחי' מל' דאצי' משפיע למטה בבי"ע כו'. נמצא דבחי' חסד דברי' הוא כהן דלתתא שע"י עולה אתעדל"ת ומעלה אותם ע"ג המזבח (והיינו שפועל בנבראים דבי"ע להיות בהם הביטול לאלקו' שזהו העלאת מ"ן שלהם כו', וכמו שמלאך גבריאל מעורר נשמות בג"ע וכן למטה חצות לילה אקום להודות לך כו' כידוע, כמו"כ מיכאל מעורר ע"י בחי' החסד להיות בנבראים בחי' הביטול והעלאת מ"ן כו', או שמעלה בחי' העלאת מ"ן שלהם במדרי' עליונה יותר וכמו העלי' בהיכל קה"ק דברי' שמתאחד באצי' כו'), ועי"ז יהי' ההמשכה מבחי' מל' לבי"ע וההמשכה היא ג"כ ע"י בחי' חסד דבריאה כו'. ונמצא יש ג' מדרי' כהן, הא' בחי' רב חסד דאריך הממשיך מאוא"ס המאציל אל הנאצלים, הב' בחי' חסד דז"א הממשיך אור הבינה, הג' חסד דברי' הממשיך מבחי' מל' דאצי' כו' (וי"ל שז"ע כה"ג סגן וכהן הדיוט כו').</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בזהר ויחי דרי"ז ע"א אי' כה"ג לעילא כה"ג לתתא, לבושין דיקר לעילא לבושין דיקר לתתא כו', והיינו דכשם שהכהן למטה הי' עבודתו בלבושים דוקא, דגם כהן המשוח צריך ללבושים, דהרי בסוף ב"ר ובזמן ב"ש הי' כהן המרובה בגדים דהיינו שכל התעוררות האור הוא ע"י הלבושים כו' וכמ"ש במ"א, אך גם המשוח בשמן המשחה שזהו שהגילוי מלמע' כו' מ"מ הי' צריך ללבושים כו', שזה הי' חטא בני אהרן דמחוסרי בגדים נכנסו כו' וכמשנת"ל סד"ה אח"מ, כמו"כ למע' כל בחי' כהן צריך ללבושים, דלהיות הגילוי אור הוא ע"י הלבוש דוקא וכמ"ש בזהר פקודי דרכ"ט ע"א דבגדי כהן הם ע"ד ויבא משה בתוך הענן, שהענן הי' לבוש למשה שעי"ז הי' ביכולתו לקבל את האור כו', כמו"כ הן הלבושים של הכהן שע"י יוכל האור להתקבל כו'. והן ג' מיני לבושי' שהן ג' בחי' פרסאות, הא' הפרסא שבין אוא"ס המאציל אל הנאצלים בחי' אבני שיש טהור כו' שעי"ז הוא גילוי אור הכתר בחכ' כו', והב' הפרסא שבין הבינה לז"א, וכמ"ש המק"מ פ' בשלח דס"א ע"א בש' הרח"ו ז"ל בפי' הוד והדר לבשת אשר נו"ה</p> <p class=bodytext>דבינה הם נעשים חשמל בבחי' מלבוש ע"ג ז"א (כמדומה דאי' בת"ז הוי' אד' בנו"ה וביסוד מתאחדים ומשתלבים זע"ז כו', וי"ל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפב</div></p> <p class=bodytext>שההתכללות הוא ע"י ת"ת דאי' דמשם שרש החשמל כמ"ש במאו"א), והיינו שעי"ז יוכל לקבל אור הבינה כו', והג' הפרסא שבין אצי' לבי"ע שע"י הפרסא דוקא יוכל להתקבל אור האצי' בבי"ע כו'. ובזהר פ' פקודי שם נר' שיש בבגדי כהן ב' מדרי' בחי' אספה"מ ובחי' אספשא"מ, והוא דכללות ההפרש בין הפרסא שלמע' מאצי' והפרסא שבאצי' ושמאצי' לבי"ע, דהפרסא שלמע' מאצי' היא בחי' אספה"מ שנק' אבני שיש טהור כו', וב' פרסאות הנ"ל הן בחי' אספשא"מ. והענין דהנה נת"ל בענין כמים הפנים אל הפנים שזהו בחי' אה"ר ואהב"ת הבאה ע"י הראי' וההסתכלות באוא"ס וזהו בחי' החכ' שהיא בחי' ראי' כו', וידוע דחכ' נק' זה בחי' אספה"מ וכמו משה נתנבא בזה כו', אמנם בחי' הפרסא שבין בינה לז"א שעי"ז מאיר אור הבינה בז"א הרי כבר נת"ל דבינה נק' ג"כ כה כדמותינו בחי' שמיעה והשגה שאינו תופס בהעצם ה"ז בחי' אספשא"מ כו', אך בזה גופא יש הפרש בין הפרסא שבין הבינה לז"א דהגילוי הוא מבחי' הבינה ובין הפרסא שבין אצי' לבי"ע שהגילוי הוא מבחי' המל'. ובעבודה הוא ההפרש בין אהוי"ר שכלי'</p> <p class=bodytext>ובין אהוי"ר טבעי' כו', דאהוי"ר שכלי' הוא שבא ע"י השגה והתבוננות כו', ויש בזה ב' אופנים אם שהעיקר הוא התגלות המדות או שהעיקר הוא המוחין, וההפרש אם ההתבוננות הוא בבחי' חיצוני' המוחין או פנימי' המוחין כו', אך גם חיצוני' המוחין הוא בבחי' השגה ממש שמשיג בטוב את הענין האלקי ומעמיק דעתו בזה עד שבא לידי תשוקה גדולה ברשפי אש במדות שבלב באה' ויראה כו', והוא שכחות נפשו האלקי' הן בהתגלות גמורה כו', ופועל גם על הנה"ב שגם הוא ירצה באלקו' והיינו שכל הכחות של הנה"ב הן ג"כ לה' בשעת התפלה עכ"פ מחמת הארת כחות נה"א שהן בהתגלות (וא"ז שפועל עליו בבחי' מקיף לבד כי באופן כזה לא יפעל בנה"ב שירצה באלקו' כו', כ"א זהו ע"י ההתלבשות דנה"א בנה"ב דכחות הנה"א מלובשים בכחות הטבעי' דנה"ב, והיינו שההשגה אלקי' היא בשכל הטבעי דנה"ב גם הוא מבין ומשיג את הענין האלקי ובהתפעלות האה' דנה"א גם הוא מתפעל בהתפעלות אלקי כו', והו"ע החקיקה מבפנים שבנה"ב שנעשה בבחי' ביטול כו', וצ"ל שזהו מ"ש בסש"ב דבבינוני הנה"ב הוא כישן א"ז שמתבטל</p> <p class=bodytext>ממילא כ"א ע"י שהעבודה היא בכחות הטבעי' כו' וה"ז בו בבחי' הרגש פנימי שמשו"ז ה"ה מתבטל כו', ונק' כישן מפני שאינו מתהפך בזה מהות הנה"ב ויכול להיות חוזר וניעור ע"כ ה"ז רק כמו ישן כו', אבל מ"מ זהו שהנה"ב מתבטל ע"י הרגש פנימי כו', והיינו שההשגה האלקי' דנה"א היא בבחי' הרגש פנימי בנה"ב שגם הוא מבין הענין האלקי, וכן האה' האלקי' היא בהנה"ב בבחי' הרגש פנימי שגם הוא מתעורר באה' כו', ויש שצ"ל התעסקות יותר עם הנה"ב להבינו את הענין האלקי, ובפרט בהכחות פרטים שלו לפעול בהם ההכנעה והביטול כו', ומ"מ ה"ז רק כישן מפני שאינו מתבטל בעצם מהותו כו'). וגם לאחר התפלה שמסתלק האור מהנה"ב מ"מ התגברות התגלות הנה"א הוא כ"כ בשעת התפלה וכ"כ הוא בבחי' הרגש פנימי בנה"ב עד שעיקר חפצו ורצונו ועיקר התענוג שלו הוא לעבוד את ה' בכל הכחות שלו, ועניני עוה"ז אינו חפץ בהם ועוד מאוסים בעיניו, כי הכחות הטבעי' הגם שלא נתהפכו בעצם מהותם, הרי נתבטלו ע"י התגברות הכחות דנה"א שגם הם חפצם ותשוקתם הוא בעניני אלקו', ואין להם שום חפץ ותענוג בענינים הגשמי' רק כל חפצם הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפג</div></p> <p class=bodytext>בעניני אלקו' דוקא כו', והעיקר כאן הוא המדות דנה"א שהן בהתגלות שהיא האה' ברשפי אש כו', אך א"ז רק מדות לבד היינו רק התגלות אהוי"ר טבעי' לבד דאז הוא בבחי' מקיף וא"ז בבחי' הרגש פנימי וא"ז רק לפי שעה כו', וגם מה שפועל בנה"ב א"ז פעולה פנימי' שלא ירצה בעניני העולם ומכ"ש שימאס בהם, ושהתענוג שלו יהי' באלקו' כו' רק בבחי' הסכם לבד שמסכים אל הביטול דנה"א, או שמתבטל מן האו"מ דנה"א, וכ"ז רק לפי שעה כו', וכאן הוא שהתגלות המדות הוא ע"י השגה גמורה באלקו' ועי"ז דוקא מתעורר באהוי"ר שזהו בחי' הרגש פנימי הן בההרגש האלקי שבההתבוננות הוא בהרגש פנימי והן האה' עצמה היא בתוכיות לבו בפנימיותו וכל לבבו ממולא מהאהבה שחפץ באמת באלקו' כו', וזה פועל בהנה"ב ג"כ שגם הלב בשרי רוצה באלקו' וממולא באה' זו שאין לו אה' אחרת היינו שאין לו רצון ותענוג בדבר אחר כ"א באלקו' כו', וצ"ל שהחומרי' שלו הוא בעצם בדקות וגם נפשו האלקי' אינו בבחי' גסה"ר במדרי' נמוכה רק הוא באיזה מע' ומדרי' עליונה כו', והא בהא תלי' דמפני שהנה"א הוא באיזה מע'</p> <p class=bodytext>ומדרי' עליונה אינו נתפס בגוף ונה"ב חומרי כ"כ כו', והיינו שבכללות מדריגתו בשרשו ומקורו ה"ה באיזה מע' ומדרי' עליונה כו' (ויש לפעמים אשר נשמה גבוה דוקא באה בגוף חומרי יותר (מפני שביכולתו לתקן גם גוף גס וחומרי ולכוונה זו נתלבש באופן כזה), ולזה צריכה הנשמה להתעלם בכדי שתהי' נתפס בגשם כזה, אבל כאשר היא בהתגלות הנה לפי אופן מע' ומדרי' הנפש ולפי אופן התגלות שלה לפי ערך כזה הוא התפיסא שלה כו').</p> <p class=bodytext><span class=cup>והאופן</span> הב' הוא שהעיקר הוא המוחין, והוא שהמדות אינן בהתגלות כ"כ וכ"ש שאינן במורגש רק גילוי המוחין בהשגה גדולה באלקו' בריבוי השתל' המדרי' ובאופני הגילוים בכל מדרי' ומדרי' איך ובאיזה אופן הוא הגילוי כו', ואיך שהכל הוא בטל לגבי עצמות דכולא קמי' כלא כו' והוא בבחי' הנחה טובה במוחו (עס לייגט זעך בא עם א(דער ענין זייער גוט), דע"ה שזהו רק שמשיג בשכלו וגם הוא בהביטול דעולמות והשתל', ה"ז מ"מ בבחי' הנחה טובה במוחו כו' שז"ע שיש לו השגה גדולה באלקו', דהיינו שגם בענינים שאינם בהשגה כ"כ ה"ה משיג אותם בטוב וכמו באופני הגילוים ובאופן הביטול כו', וההשגה היא לא ע"י לבושי השגה כ"א בעצם הענין שתופס בזה עצם ענין האלקי שמאיר בגילוי במוחו ולבו כו', וזהו גילוי בחי' אור הבינה היינו גילוי ההשגה שהמוחין דנה"א מאירים בגילוי כו', וגם מתפעל בזה בלבו בתוקף האהבה רק שאינו בהתגלות ובמורגש כו', וגם בנה"ב ה"ז פועל בעצם מהות הנה"ב, וגם אם הוא חומרי וגשמי יותר ה"ה מתבטל ע"י גילוי אור המוחין כשהן בבחי' פנימי'</p> <p class=bodytext>ובבחי' גילוי ממש כו', ולא כמו באופן הא' בהתגלות המדות שזהו שהחומרי שלו הוא בעצם בדקות כנ"ל, וגם שזה הוא ע"י התגברות התגלות דנה"א, וע"ה שא"ז מן המקיף לבד דנה"א כ"א שפועל בו בהנה"ב כו' כנ"ל, מ"מ זהו רק שההתגלות דנה"א פועל בו, דלהיות שהאה' בנה"ב בעצם מהותו מצ"ע שהרי לא נהפך בעצם מהותו כו', ה"ז רק מה שההתגברות דנה"א פועל בו כמו בדרך הכרח, ע"ה שהוא רוצה באלקו' כנ"ל, מ"מ מפני שאינו בעצם מהותו מצ"ע ה"ז כמו דבר הכרחי ע"י כח עליון שפועל בו כו', וע"כ הביטול שלו הוא רק כאשר הנה"א הוא בהתגלות, והיינו שעם הנה"א ה"ה ג"כ בטל והיינו שהו"א בטל אבל זהו עם הנה"א דוקא, אבל אם לא יהי' התגלות הנה"א כ"כ לא יהי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפד</div></p> <p class=bodytext>הביטול שלו כו', ובאופן הב' הוא שמתבטל בעצם ויש בו הביטול תמיד, כי הביטול הוא בו מצ"ע שמשתנה בטבעו כו'. וזהו"ע חכמי לב דפי' בלק"ת מהאריז"ל שהן מוחין דאו"א המלובשים בז"א, ונק' חכמי לב שהן בבחי' לב אחד לאבשבש"מ, שכ"ה גם באופן הא' הנ"ל שכל חפצו ורצונו הוא באלקו' כו', ובפרט באופן הב' שנעשה הביטול בעצם המהות דנה"ב ה"ה בבחי' לב א' לה' לבדו כו'. ועז"נ ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו בגדי קדש כו' שעושין לבושים לכהן להיות גילוי בחי' הבינה בז"א שזהו ע"י הלבוש והמסך שבין בינה לז"א כו' (וי"ל דבאצי' הן בחי' כלים ממש כמ"ש במ"א, ובברי' אי' עילאה מקננא בכורסי' הן בחי' לבושים כו'), והיינו קיום המצות ע"י אהוי"ר שכלי' שעי"ז ממשיכים גילוי אור הבינה כו', ומדרי' הא' בלבושי' הו"ע ערש"מ שממשיכים גילוי רצה"ע והוא ע"י העבודה דרעו"ד ואהבה בתענוגים כו', והמדרי' הב' היא המשכת המוחין ע"י קיום המצות באהוי"ר שכלי' כו'. גם י"ל דמדרי' הא' הוא לבוש התו' שגם התו' היא בחי' לבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה ונק' משל הקדמוני כו', והיינו</p> <p class=bodytext>שע"י התו' נמשך בחי' הראי' באלקו' כו', והמדרי' הב' הן לבושי' דמצות וכמו השגת הנשמות בג"ע שהוא ע"י לבושי המצות, וידוע דהלבושי' בגעה"ע הוא ע"י כוונת המצות והיינו בחי' אהוי"ר הנ"ל, והמדרי' הג' היא בקיום המצות בקבעומ"ש ובהתגלות האה' המוסתרת כמ"ש בסש"ב פט"ז, ועז"א ועשו בגדי קדש על כללות ישראל והן בחי' הלבושים דמיכאל כה"ר הנז' בזהר פ' פקודי דרכ"ט ע"א בחי' הלבושים דחסד דברי' (ובמדרי' פרטי' זהו בבחי' יצי' ועשי', וי"ל דזהו שע"י העבודה דעשי' מגיעים לבחי' הברי' כו'), והוא קיום המצות בפו"מ בהתגלות האהמ"ס שגם עי"ז ממשיכים אלקות והוא המשכת הארת אצי' בבי"ע כו', וע"כ בלבושים אלו לא נאמר לקדשו אלא לכהנו לי, והיינו מפני שאינו נמשך בזה גם מבחי' המוחין, רק הוא בחי' כהן ושירות שנמשך הארת מל' דאצי' בבי"ע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ושבתה הארץ, דהנה ארץ הוא בחי' מל', וארז"ל במד"ר למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה כו', והיינו שהמל' היא תמיד בבחי' רצוא, וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע כו', וזהו מפני שבמל' אינו מאיר גילוי אור ע"כ היא בבחי' רצוא תמיד כו', אמנם כאשר ממשיכים גילוי אוא"ס במל' אז היא בבחי' שביתה ונייחא, וזהו ושבתה הארץ שביתת הארץ בחי' מל' ע"י הגילוי דאוא"ס ב"ה כו'. וזהו כי תבאו אל הארץ פי' כאשר תמשיכו גילוי האור בבחי' מל' תהי' ההמשכה שיהי' עי"ז שביתת הארץ כו', וע"י מה הוא ההמשכה עז"א שש שנים תזרע כו' והיינו ע"י תומ"צ שנק' זריעה וכמ"ש אור זרוע לצדיק זרע הקב"ה תומ"צ כו', וכמו במצות בבחי' ערש"מ, מקום הוא בחי' מל' וערש"מ שממשיכים גילוי אוא"ס במל' כו', ונמצא מ"ש ושבתה הארץ אין הכוונה שמיד יהי' שנת השביעית כי צ"ל תחלה הששה שנים, רק או' שע"י ההמשכה תהי' השביתה ונייחא לארעא, וההמשכה היא ע"י הששה שנים כו'. וזהו שאו' בזהר ע"ז זאת תורת העולה והוא שהמל' היא תמיד</p> <p class=bodytext>בבחי' עלי' ורצוא כו', וכאשר ממשיכים האור במל' דא הוא נייחא ודאי כו', וזהו כי תבאו אל הארץ כאשר תמשיכו גילוי אור א"ס במל' אז ושבתה הארץ כו', וזהו ע"י שש שנים תזרע שדך דהיינו תומ"צ וגם זריעה היא עבודת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפה</div></p> <p class=bodytext>הבירורים תנא סדורא דפת נקיט החורש הזורע כו', דחרישה מרפי ארעא בחי' ביטול כו', ועי"ז ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>