המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ במדבר, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/40/index.htm">בס"ד. ש"פ במדבר, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ במדבר, העת"ר</h3><div class=pageno>תתקפה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד כו', שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם לבית אבותם כו', לגולגלותם כו' תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן, וצ"ל למה מודיע שהפ' נאמרה במד"ס באה"מ מה נוגע זה, ולמה דוקא בפ' זו הלא כל פרשי' התו' נא' במד"ס באה"מ ולמה בפ' זו דוקא מודיע זאת. גם מ"ש למשפחותם לבית אבותם לגולגלותם מהו כל האריכות הזאת ומה המה הענינים האלו. גם מ"ש תפקדו כו' אתה ואהרן צ"ל למה הי' צ"ל המספר ע"י משה ואהרן דוקא כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דבכללות ההשתל' יש ג' פרסאות כללי' וכמו באדם למטה יש ג' הבדלות כללי', הא' חצר הכבד שמפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון, והב' מיצר הגרון שמפסיק בין המוחין למדות והג' קרומא דחפיא על מוחא כו'. כמו"כ למע' יש ג' פרסאות כללו' דבפרטי' יש ריבוי פרסאות כמשנת"ל, אך בכללות הן ג' פרסאות הפרסא הראשונה היא שבין למע' מאצי' ובין האצי' והוא מה שהכתר הוא בחי' פרסא בין המאציל לנאצלים, ופרסא זאת היא בבחי' אבני שיש טהור בחי' אספה"מ שע"י מאיר גילוי אוא"ס כו', ובעבודה הוא</p> <p class=bodytext>לבושי המצות שע"י רעו"ד בחי' ערש"מ כו', והפרסא השני' היא בין הבינה לז"א שע"י נמשך גילוי אור הבינה כו', והוא בחי' אספשא"מ כו', ובעבודה הוא קיום המצות שע"י אהוי"ר שכלי' כו', והפרסא היא בין אצי' לבי"ע שע"י נמשך הארת המל' בבי"ע כו', ובעבודה הוא קיום המצות בבחי' קבעומ"ש ובהתגלות האהבה המסותרת כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כל המסכים והפרסאות הנ"ל הכל הוא במדרי' הקדושה ולא הי' מזה עדיין התהוות היכלות דנוגה והע"ש דנוגה שמהם נמשך השפעת גשמי' מאד, והן כל הנבראים דעולם התחתון שהן בבחי' יש ממש שזהו מבחי' הנוגה כו' (וגם בתחלת הברי' קודם החטא הי' בבחי' יש ממש רק שקודם החטא הי' מבחי' הטוב דנוגה ולא היו מסתירים כ"כ על אלקות וכמשנת"ל (ד"ה בא אל פרעה), וי"ל דאז הי' הטוב דנוגה במדרי' גבוה יותר ולכן לא הסתיר כ"כ כו', וע"י החטא נעשה תערובות טו"ר כו', וגם עולמות בי"ע הרוחני' ההיכלות הן בחי' טוב שבנוגה כו' וכמ"ש במ"א), שכ"ז לא הי' התהוות כזאת ע"י הפרסאות הנ"ל, שהרי גם ע"י הפרסא שבין אצי' לבי"ע נמשכים הכלים דמל' דאצי' שנעשי' נר"ן לבי"ע כו', והכלים הנ"ל הגם שהאור הוא בהם במיעוט מאד, וכמשנת"ל המשל מהתחלקות אור השכל בריבוי תי' וצירופי' כו', מ"מ הרי יש בהם הארה מהאורות ממש ואיך אפשר שיהי' מזה נבראים בבחי' יש ודבר נפרד והשפעת גשמי' כו', אלא שבשביל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפו</div></p> <p class=bodytext>זה הי' ענין שבה"כ דתהו שנשברו הכלים ונפלו לנוגה דבי"ע כו'. וידוע ענין שבה"כ שזהו עד"מ פירוד האותי', דהנה תי' שלמה הרי מאיר בה אור שכל וכמו בתי' אדון שיושכל ויושג בה ענין האדנות, אבל כשנפרדו האותי' ונתפזרו להיות כל אות בפ"ע הרי לא יובן ממנה שום שכל דענין האדנות כו', ואינו דומה להתחלקות השכל בכמה תי' שמ"מ יש מאור השכל ממש בכל תי' ותי' שמובן ממנה חלק מן השכל, משא"כ בפירוד האותי' הרי אינו מובן בהאותיות כלל מן השכל, ומ"מ נשאר בחי' רשימו בעלמא בכל אות כי מחמת שמתחלה היו מצורפי' יחד והי' ההשכלה מאיר בה ע"כ גם בהפרדם נשאר איזה רשימו בכל אות שכך הוא ענין הרוחני שמניח רושם כו', וכמו ביהכנ"ס שחרב קדושתו עליו, וכמא' והשימותי את מקדשיכם קדושתן אע"פ שהן שוממין כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי כו'. וכך עד"מ זה יובן ענין שבה"כ שהכלים בשלמותן היינו שהן כלים לאורות כמו התי' שהיא כלי לאור השכל, אמנם שבה"כ הוא שנשבר כל כלי לכמה פירורים שאזי נסתלקו מהם האורות עליונים דתהו רק שנשארו בהם רפ"ח ניצוצין</p> <p class=bodytext>שז"ע רשימו מהאורות שנשארו בשברי הכלים כו', וע"י שבה"כ נעשו בבחי' יש, דכאשר היו כלים לאורות היו בבחי' ביטול, וכמו המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי מפני שהכלי טפלה לו שהכלי היא טפל למה שבתוכה, וכמו"כ בכלים דתהו הגם שלא הי' האור בהתלבשות ממש בהכלי מ"מ הי' בהם אחיזת האור כו', ולפשנת"ל (ד"ה נשא הב') הישות דכלים דתהו הי' שרצו רק לקבל לעצמן ולא להשפיע כו', הרי הי' בהם עכ"פ הקבלה לעצמן כו' וע"כ הי' הכלי מ"מ בבחי' ביטול אל האור כו', וע"י שבירת הכלים נעשה הכלי בבחי' יש ומציאות ביותר כו', ומזה נעשה בחי' ק"נ דבי"ע והו"ע הפרסאות דק"נ שנק' כעין החשמל וכמ"ש במאו"א ערך חשמל, והן אותי' המעלימים ומסתירים לגמרי, וכמשנת"ל בענין לבושי עור הבהמה שהן בחי' העלם והסתר עד שנעשה עי"ז השפעת גשמי' וכל הנבראים הגשמי' כו'. והנה עצם ההתהוות הוא בכח הא"ס ממש וההתהוות בפועל היא ע"י הארה האלקי' המהווה מאין ליש כו', רק שזהו ע"י התלבשות באותי' אלו, וכמו איהו וגרמוהי חד לברוא בהם וע"י מאין ליש שהאור הוא דוקא</p> <p class=bodytext>המהווה רק בכדי שיהי' מציאות דבר הוא ע"י הכלים כו', כמו"כ בכדי שיהי' מציאות יש ממש זהו ע"י העלם והסתר אור האלקי באותי' ופרסאות דק"נ באופן שלא יהי' נרגש האור האלקי בהנברא ויהי' בבחי' מציאות יש כו', ובזה יש כמה חילוקי מדרי' באופן התעלמות האור בעולמות בי"ע ע"י הפרסאות הנ"ל דלפי אופן כזה הוא מציאות הנברא כו', וכן כל ידיעה והשגה אלקי' שבהנבראים לאחר שנתהוו הכל הוא ע"י הפרסאות, וכמו בהיכלות עליונים הרי ידוע דכל קבלת אור וחיות המלאכים דהיינו ההשגה האלקי' שלהם שזהו המזון שלהם הכל הוא ע"י ההיכלות כי מעמד ומצב המלאכי' הוא בההיכלות שבכל עולם, וכל הגילוי' שלהם הכל הוא ע"י ההיכלות כו', שהן מבחי' הטוב שבנוגה כו' כנ"ל, וכן הוא בהשגת האדם למטה שאנו יודעים ומשיגים עניני אלקות ע"י הדברים הגשמי' שזהו ע"י הפרסאות הנ"ל, דהשגה זו היא באין ערוך כלל לגבי השגה אלקי' שלא ע"י הגשם כו'. והנה יש שרש ומקור לשבה"כ דתהו גם בע"ס הגנוזות קודם שנתגלה כללות האצי' כו', דהנה הפרד"ס שער הצחצחות פ"ו כ' שהע"ס הגנוזות הן שרשי הכלים כו', וכ' א"כ כמו שבע"ס</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפז</div></p> <p class=bodytext>הגלויות העצם מתפשט בהם כן בשרשם העצם מתפשט בהם כו', וכיון שיש שם שרש התהוות הכלים א"כ הי' גם שם שרש ענין השבירה שהיתה בבחי' הכלים דנקודים דהיינו שהאור נסתלק מן הכלי ונכלל במקורו ושרשו והכלי נשבר כו', וכמ"ש במב"ש ש"ב ח"ג פ"ו שנפ' שם ז' מלכין שבי"ס המקוריות ושרשי' לאצי' כו' (וע"ה שמדבר שם בענין השבירה בהה' פרצופים דכתר ואו"א כו' נר' שם היטב הכוונה גם על הגנוזות כו'), ועמ"ש בת"ז תי' ס"ט דקי"ד ע"א במח' דאיהו מוחא אוף הכי חב כו', דאיהו נביעו דאילנא דחי' דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח כו', מובן מזה דשרש השבירה הוא בהגנוזות כו', וכידוע דשבה"כ וחטא עה"ד הו"ע א' כו'. ומסיבת זה יכול להיות התהוות החכ' דאצי' שאם לא הי' השבירה לא הי' משתלשל אוא"ס ב"ה כ"כ למטה מטה דהיינו עד בחי' עשי', והחכ' נק' ג"כ עשי' קמי' ית' וכמ"ש כולם בחכ' עשית שגם החכ' היא בחי' עשי' כו', וכידוע דעולם האצי' נק' עשי' דכללות דזהו מחמת בחי' הכלים דאצי' שהן בבחי' מציאות דבר כו', וסבת ירידה זו הי' ע"י השבירה שהיתה לפני האצי' כו',</p> <p class=bodytext>והיינו דכמו שהתהוות היש דבי"ע הוא ע"י שבה"כ שנתהוו עי"ז היכלות דנוגה המבדילים ומפסיקים היינו שמסתירים על האור שיהי' באפשר להיות התהוות היש כו', כמו"כ בחי' הכלים דאצי' סבת התהוותם בבחי' מציאות דבר הוא ע"י השבירה בשרשי הספי' כו', וי"ל דאפשר הכוונה על בחי' חיצוני' הכלים שנת"ל (ד"ה זה יתנו) שהן בחי' לבושי' כו', אמנם מובן מזה שיש גם פרסאות המבדילות למע' מאצי' וכמ"ש בת"ז שם ואערב תמן חשך דאפסיק בין עלת העלות למו"ס כו', ועי"ז הוא התהוות בחי' הכלי' דאצי' כו'. וכ"ז הוא ע"י צמצום הראשון שהי' באוא"ס דהעלם הצמצום נושא שיהי' המשכת האור ע"י העלמות והסתרים דוקא דשרש כל ההעלמות הן מהצמצום הראשון כו', וגם ענין שבה"כ הוא ע"י הצמצום כי להיות שהצמצום הוא בחי' גבו' נמשך מזה הגבו' דתהו בבחי' תוקף הישות והמציאות כו', וגם כי טבע הגבו' להיות מזה פסולת וכמו פסולת הזיעה שבא מן החום הטבעי ובזה הוא שרש הפסולת דשבה"כ דתהו וגם הוצרך להיות משו"ז ענין השבירה בכדי להפריד הסיגים והפסולת כו' וכמ"ש במב"ש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומכל</span> הנ"ל יובן דענין הצמצום הוא ב' ענינים הא' להעלים את האוא"ס הבל"ג שהי' מאיר בגילוי קודם הצמצום והי' ממלא כל מקום החלל כו' וע"י הצמצום נתעלם להיות בבחי' העלם כו', והב' בהאור שנמשך בהעולמות להיות בבחי' מדה וגבול ולבוא בבחי' צמצום ומיעוט בהתלבשות בכלים כו', והיינו שכל גילוי אור הוא ע"י התלבשות דוקא ולא יש בעולמות גילוי אור כמו שהוא בעצם שלא ע"י התלבשות כו', ולעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ויהי' גילוי בלי לבושי' וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך כו', אבל עתה גם ברוכ"ד הגילוי הוא ע"י התלבשות כו', וכמ"ש בפע"ח שער הק"ש פט"ו דעכשיו כל הגילוים הן מחיצוני' עתיק והן ז"ת דעתיק המתלבשי' באריך ואריך מתלבש באו"א כו', וגם להיות ההמשכה דרך מסכים ופרסאות שזהו בחי' העלם יותר מבחי' הכלים כו' וכמשנת"ל, ועוד יהי' פרסאות שע"י שבה"כ שג"ז יש עד רום המעלות כו' כנ"ל, ויש בזה כמה חלוקי מדרי' בכללות ההשתל' אבל בכללו' ה"ז בחי' העלם יותר מהפרסאות דס' השתל' כו', וכ"ז הוא ע"י הצמצום לצמצם ולהעלים את האור כו'. וזהו</p> <p class=bodytext>מה שנא' בפ"ר דק"ש הוי' אלקינו הוי' ב' שמות הוי' וש' אלקי' באמצע וידוע דש' אלקי' הוא בחי' צמצום כו', וכן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפח</div></p> <p class=bodytext>קודם יגמה"ר נא' ב' שמות הוי' ופסיק טעמא בגווייהו. והענין הוא דב' שמות הוי' הא' הוא ש' הוי' שבאוא"ס שלפה"צ וכמא' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו לבד ומבו' במ"א דש' זה הוא ש' הוי', וכידוע שיש ד' אותי' הוי' גם באוא"ס שלפה"צ כו' (לבד בחי' שמו העצמי דבעצמותו ממש הוא הוי' בלא אותי' והוא אמיתת היותו כו') וכמ"ש מזה בד"ה ועשית ח"ש רנ"ו, והב' הוא ש' הוי' שבאור הקו שלאחה"צ כו', ובד"כ הוא ש' הוי' שבאוא"ס הסוכ"ע והש' הוי' שבהאור דממכ"ע כו', וש' אלקי' הוא בחי' הצמצום כו', ונת' דהצמצום הוא בהב' מדרי' הנ"ל, וז"ע ש' אלקי' הנא' באמצע והיינו ב"פ הוי' ואלקי' והוא הוי' ואלקי' דבחי' אוא"ס הבל"ג והוי' אלקי' בהאור שבא בבחי' מדה וגבול בעולמות כו'. והנה נת"ל (ד"ה ויהי הענן והחשך ויאר) דהאוא"ס הבל"ג לא נתעלם תוך העלם הצמצום רק שנתעלם במקורו והאור שבמדה וגבול הוא שבא בתוך העלם הצמצום כו', וי"ל שזהו ע"ד המבו' במ"א בענין ד"ע וד"ת שהוא דעת המשפיע ודעת המקבל שהן שני הפכים, דדעת המקבל שהיא דעה תחתונה הוא שהמקבל הוא בחי' יש</p> <p class=bodytext>והכח השופע הוא אין וכמו החכ' מאין תמצא הרי החכ' היא היש ודבר מה והכח השופע עליו ומהווה אותו הוא האין, ולגבי הכח השופע הוא להיפך שהחכ' פרטי' הנשפע ממנו הוא רק הארה בעלמא וכל"ח לגבי העצמו' ונק' החכ' אין באמת והעצמות הוא היש כו', וכמו"כ בהתהוות כל העולמות המוגבלים מאוא"ס ב"ה מאין ליש כו' נק' אור האצי' בש' אין לגבי בי"ע שהם היש ודבר מה, ובאמת הוא בהיפך שאצי' הוא אמיתי' היש כי הוא העצם וכל דיירי ארעא כל"ח שהן בחי' אין באמת כו'. ובאמת הרי ב' דעות הנ"ל ה"ה באלקו' גופא וכמ"ש כי אל דעות ה' כו', והיינו דלגבי אוא"ס שלמע' מבחי' מקור לעולמות הדעה היא שלמע' יש ולמטה אין כו', כי לגבי עצמות אוא"ס באמת כל העולמות אינם תופסים מקום וכל"ח שהן בבחי' אין ממש כו', אבל לגבי ההארה האלקי' שהיא בבחי' מקור לעולמות הרי היש תופס מקום ואא"ל שהוא בבחי' אין לגמרי כו', כ"א הדעה בזה הוא שהנברא הוא בחי' יש ונתהווה מאין דבר מלא דבר כו'. ועד"ז הוא בענין הצמצום דלגבי האו"מ אין הצמצום נוגע כלל וה"ה לאחה"צ כמו שהוא לפה"צ ממש,</p> <p class=bodytext>כי לגבי האוא"ס הבל"ג אין הצמצום תופס מקום וע"כ הוא נמצא לאחה"צ ממש כמו שהוא לפה"צ כו', והגם שע"י הצמצום נתעלם האור וההתעלמות היא שהוא כאלו אינו כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויקרא), מ"מ ה"ה נמצא כמו שהוא ממש גם לאחה"צ ובידיעתו ית' ה"ה בגילוי ממש לאחה"צ כמו קוה"צ כו'. אמנם לגבי האו"פ הרי האור מתצמצם ומתעלם ממדרי' למדרי' כו', והגם דאני ה' לא שניתי גם בהאו"פ משום דכ"ז הוא בחי' העלם לבד, וכמ"ש בסש"ב פנ"א שאור וחיות כדור הארץ החומרי הוא ממל' דמל' דעשי' שבתוכה מל' דיצי' כו' שבתוכן ע"ס דאצי' המיוחדות במאצילן ב"ה כו', והעלם וגילוי אין זה שינוי כו' כמ"ש במ"א, מ"מ ה"ה בהעלם ע"י הצמצום כו', משא"כ בהאו"מ הרי ההעלם רק בידיעתנו לבד היינו לגבי העולמות והוא שהאוא"ס מעלים א"ע כבי', אבל לגבי האוא"ס היינו בידיעתו ית' הוא בבחי' גילוי ממש כו'. ואחר כל הנ"ל בריבוי הצמצומים והעלמות והסתרים בכללות ההשתל' הנה בכדי שיהי' גילוי אוא"ס בעולם זהו דוקא ע"י היפך הצמצום המסתיר שלא יסתיר ויעלים כלל, והו"ע אתהפכא חשול"נ דחשך הוא בחי' הצמצום ופי' חשך אינו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקפט</div></p> <p class=bodytext>דוקא שהוא דבר המחשיך כמו חשך וערפל כ"א שהוא בחי' התעלמות והסתר, וכמו כבוד אלקי' הסתר דבר כו' שא"ז שיש דבר המסתיר כ"א שהדבר מתעלם ומסתתר מצ"ע כו', והיינו באוא"ס הבל"ג שאינו מתעלם בחשך והעלם הצמצום כ"א ענין הצמצום הוא שהאוא"ס מתעלם בעצמו שאינו בבחי' גילוי כו', וגם חשך הצמצום הוא שמעלים ומסתיר על האור כו' והוא בהאו"פ שבא בהתלבשות ובהעלם במסכים ופרסאות כו' כנ"ל דבכ"ז צ"ל אתהפכא חשול"נ כו', וכמ"ש בזהר בהקדמה ד"ד ע"א מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירו למתקא עד לא ייתון הכא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> ענין מהפך חשול"נ ומרירו למתקא, הנה כתי' ויקרא אלקי' לאור יום ולחשך קרא לילה, וצ"ל הד' לשונות אור ויום חשך ולילה, דלכאו' אור ויום הם דבר א' וכן חשך ולילה, אמנם מל' הפסוק משמע דאינו כן שהרי או' שקרא אלקי' לאור יום משמע שהם שני דברים וקרא והמשיך את האור שיאיר ביום. אך הענין הוא דאור וחשך הם חו"ג אור הוא חסד שהוא בחי' גילוי וחשך הוא בחי' גבו' שהוא העדר הגילוי כו' (והו"ע הוי' ואלקי' שהוא בחי' הגילוי ובחי' הצמצום להעלים ולהסתיר וכמו שמש ומגן הוי' אלקי' כו'), והקב"ה קרא לבחי' אור דחסד שיאיר ביום וכמ"ש חסד אל כל היום כו', ולילה הוא זמן החשך כו', ובד"כ עוה"ז ועוה"ב הוא יום ולילה דעוה"ז נמשל ללילה שהוא חשך ולא אור, וגילוי דלעתיד נמשל ליום וכדאי' במדרש אמתין עד שיאיר היום דהיינו הגאולה דלעתיד כו', וזשה"כ להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות פי' כי בקר שהוא בחי' יום נק' בש' חסד ע"ש בחי' חסד אל שמאיר ביום כו', אבל בלילה הוא בחי' אמונה בלבד כו', והיינו כי יש ברכה והודאה דענין ההודאה הוא</p> <p class=bodytext>שמודה שהדבר הוא כן הגם כי אינו משיג זאת בשכלו שז"ע החשך והעלם הדבר ממנו כו' וכמו"כ ענין האמונה הוא בדבר שאינו מושג כו', וזהו ואמונתך בלילות דעוה"ז שנמשל ללילה שבה חשך כפול ומכופל ואינו מאיר גילוי אלקותו ית' בגילוי לעין כל שהרי בה' נברא העוה"ז וכמ"ש בהבראם בה' בראם כו', והיינו דהתהוות העולמות הוא מבחי' המל' שהיא רק הארה לבד, ובנין המל' הוא מהגבו' דבכדי שיהי' הארה זו שיהי' בבחי' מקור לעולמות צ"ל ריבוי צמצומים כו', וכמשנת"ל בענין וגבורתך ידברו כו', וגם הארה זאת היא מתעלמת ומסתתרת כו' וכמשנת"ל באורך, וע"כ למטה הוא בחי' העלם והסתר שאינו מושג האור האלקי ולא נשאר רק בחי' אמונה לבד כו', וידוע דבאמונה יכול להיות שלא יהי' בבחי' הרגש פנימי כלל וכמו גנבא אפום מחתרתא כו', דבהשגה הרי מאיר האור בגילוי ובבחי' הרגש פנימי כו', משא"כ באמונה יכול להיות בבחי' העלם לגמרי והיינו שהגם שהוא מודה ומ"מ יהי' ח"ו היפך אלקו' כו', וזהו ע"י הפרסאות דק"נ המעלימים ומסתירים לגמרי כו' כנ"ל. אך הנה כתי' נר ה' נשמת אדם</p> <p class=bodytext>שנש"י נמשלו לנר דכמו שהנר מאיר את חשכת החשך הגשמי כן נש"י שנמשלו לנר הם המאירים את זמן החשך שנמשל ללילה, והיינו שע"י עבודתם הם ממשיכים בחי' ש' הוי' שיאיר בש' אלקי' כו', דברה"ע הי' ע"י ש' אלקי' המסתיר על האור דש' הוי' בכדי שיוכל להיות ההתהוות כו', ומזה הוא בחי' החשך וההסתר למטה כו', אבל נש"י ממשיכים גילוי ש' הוי' והו"ע הברכה ברוך אתה הוי' להיות גילוי ש' הוי' בעולם כו'. והענין הוא דהנה ידוע דהוי' ואלקי' הן בחי' אורות וכלים דש' הוי' הוא שרש האורות וש' אלקי' הוא שרש הכלים, וכנ"ל דש' אלקי' בשרשו הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקצ</div></p> <p class=bodytext>הצמצום הראשון שהי' באוא"ס שמזה נתהוו הכלים, דבשרשן הוא בחי' נקודת הרשימו מקור הכלים כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויהי ביום השמיני), וש' הוי' הוא אור הקו הנמשך מאוא"ס אחה"צ ומתלבש בנקודת הרשימו ובהכלים דא"ק ועקודים וכלים דאצי' שבזה מתעלם האור ומתמעט ממדרי' למדרי' כו', ועיקר פעולת הכלים הוא בעולמות בי"ע שנתמעט עי"ז האור ביותר עד שנעשה מקור ליש כו' וכמשנ"ת כ"ז בד"ה הנ"ל, וגם עוד זאת שנמשך האור ע"י כמה מסכים ופרסאות המעלימים על האור כו' כמשנת"ל. וע"ז עבודת האדם להמשיך גילוי ש' הוי' שיאיר בגילוי ממש תוך הכלים והעולמות עד שגם למטה יהי' גילוי אור כו', והיינו ע"י עבודתו לברר ולזכך את החשך שלו ולהאיר אור נפשו האלקי' כו'. דהנה הנה"א נתלבש בנה"ב והיינו שהכחות האלקי' נתלבשו בכחות טבעי' וכל השגה אלקי' היא בשכל הטבעי וכה"ג בכל הכחות כו', שזהו שהכחות דנה"א באו בהגשמה בהתלבשות זאת שאין ההשגה דנה"א באלקו' למטה כמו שהיא למע' שהנשמה עצמה משגת אלקו' שהיא השגה אלקי' ממש, ולמטה ה"ה בבחי' השגה טבעי' שהתפיסא דאלקו' היא</p> <p class=bodytext>באופן אחר לגמרי, וזהו עד"מ כמו תפיסת האור בהכלי דהיינו מה שהכלי תופסת האור שהאור בא בהגשמה כו', ובפרט בהשגה טבעי' דנה"ט שהוא מק"נ, וביותר כשנתפס בחומרי' שמעלים ומסתיר על האור דנה"א שהן כדוגמת המסכים המבדילים כו'. וזאת היא עבודת האדם להסיר ההעלמות וההסתרים שבנפש שלא להמשך אחרי הטבעי' והחומרי' ולהכניע ולכוף א"ע בכל פרט, שבזה מסיר כללו' ההעלמו' וההסתרי' מהנפש והוא ראשית העבודה לצאת מעניני החומרי' שלו והו"ע שכחי עמך כו' שבזה מסיר באמת חומרי' הגסות דנה"ב כו', וכמו"כ מסיר ההעלמות וההסתרים שבעולם כי גם את העולם נתן בלבו כו', וגם לברר ולזכך הכחות טבעי' שלו והוא ע"י התגלות הנה"א בהשגה והתבוננות אלקי שזהו פועל הביטול בכחות הטבעי' שלא יהיו בחומריות ואדרבה יהיו ג"כ לאלקות כו', וגם שיזדככו מחומריותם בעצם ויהיו כלים לאור הנשמה כו', וכמו חומר המוח שהוא כלי לאור השכל הרי ע"י ההתעסקות בענינים שכלי' מזדכך חומר המוח ונעשה כלי יותר לאור השכל כו', וכמו"כ הוא בעבודה שע"י היגיעה וההתעסקות בהכחות הטבעי' שלו</p> <p class=bodytext>בעניני אלקות ה"ה מזדככים ונעשים כלים לאור אלקי כו', ובשקידתם בעבודה מזדככים ביותר ונעשי' יותר כלים לאור הנשמה ואור האלקי הכל במדרי' עליונות יותר כו' (ובפנימי' הכוונה הוא שנעשי' כחות אלקית וכמשנת"ל ד"ה פדה בשלום נפשי). והנה ידוע דע"י בירור וזיכוך הנה"ב נעשה עלי' בנה"א והעלי' הוא שמתעלי' מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי דשרש הנשמות הוא מבחי' גרמוהי בחי' פנימי' הכלים כו', וע"י העבודה למטה מתעלים בבחי' איהו וחיוהי חד שהו"ע לאשתאבא בגופא דמלכא כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה זכור ושמור בדבור א', ועי"ז מעורר כן למע' שיזדככו הכלים דע"ס ויתעלו ממדרי' איהו וגרמוהי חד למדרי' איהו וחיוהי חד, והיינו שהכלים יהיו כמו האור ממש, וכמו כלי החכ' שנק' ג"כ חיוהי, וכמו בת"ת שהכלי היא ג"כ ש' הוי', כן יהי' עליית הכלים שיהיו כמו האור כו' (וי"ל שז"ע שילוב אד' בהוי' שנת"ל ד"ה מצה זו), ועי"ז ה"ה בחי' כלים לאור עליון יותר והיינו להאור שלמע' מהכלים כו'. וז"ע ושמרו דרך הוי' כי הכלים הן משארי שמות שאינן נמחקים ש' אל בחסד וש' אלקי' בגבו' כו', אך האורות הם מש' הוי' כו', וההפרש הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקצא</div></p> <p class=bodytext>דש' הוי' הוא בחי' גילוי ושארי השמות הן בחי' העלם ומעלימים על האור דש' הוי' כו', ושמרו דרך הוי' הוא להמשיך יחוד האור בכלי והיינו שהאור יהי' בגילוי בהכלי והכלי לא יעלים על האור כו', וזהו ע"י שהכלי מתהפך ונעשה ג"כ כמו האור עי"ז מאיר הש' הוי' בגילוי ממש כו', והגילוי הוא מ"מ ע"י הכלי דהיינו בבחי' או"פ ומאיר בזה האור כמו שהוא בלי שום העלם רק כמו שהוא בעצם, והכלי אינה מעלים על האור ומאיר בגילוי כמו שהוא כו', והוא גילוי האו"פ רק שמאיר בגילוי כמו שהוא בעצם כו', וז"ע שהנשמות הן נר הוי' שממשיכים את הש' הוי' שיהי' בגילוי ממש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מאן דמהפך חשול"נ שמהפך לאור חשכת הגוף והנה"ב וחשכת העולם ועי"ז ממשיך ש' הוי' שיאיר בגילוי בעולם כו', שהרי ע"י הצמצום הוא שהגילוי שבעולמות הוא רק כמו שהאור בא בהתלבשות כו' כנ"ל, וע"י שמברר ומזכך החשכות שלו שהכחות הטבעי' נעשים כלים לאור אלקי כו' כנ"ל, נעשי' הכלים למע' שיהי' כמו האור ומאיר בהם אור העצמי והכלי אינו מעלים שיהי' גילוי האור כמו שהוא בעצם כו'. וענין מרירו למתקא הוא כי יש שקדים המרים ושקדים מתוקים, ונודע כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמע' כו', ונמצא כי יש בשורשן ג"כ ב' מיני השפעה כי שוקד הוא ל' השפעה וכמו כי שוקד אני על דברי כו', והיינו שבהשתל' יש ב' מיני המשכות והן בחי' חו"ג חסד הוא בחי' מתיקות וגבו' בחי' מרירות כו'. והענין הוא דהנה כתי' ביום ההוא יהי' הוי' א' ושמו א', וארז"ל אטו האידנא לאו א' הוא ותי' על ה' אחד לא כעוה"ז העוה"ב בעוה"ז על הטוב מברך הטוב והמטיב ועל הרעה מברך דיין האמת אבל עוה"ב כולו הטוב והמטיב, ועל ושמו א' תי' עכשיו לא כמו שאני נכתב אני נקרא</p> <p class=bodytext>נכתב בש' הוי' ונק' בש' אד' ולעתיד נכתב בש' הוי' ונק' בש' הוי', והיינו כי ב' שמות הוי' הא' הוא שלמע' מהשתל' והב' הוא ש' הוי' דהשתל' והן בחי' סוכ"ע וממכ"ע, ובשרשן ש' הוי' הא' הוא האוא"ס שלפה"צ וש' הוי' הב' הוא האור שבא ע"י הצמצום לפ"ע העולמות כו' וכנ"ל, ועכשיו הוא ההמשכה מש' הוי' דהשתל', ובזה יש ב' המשכות דבחי' חו"ג וע"כ על הטובה מברך הטוב והמטיב על החסד והטוב שמטיב כו', ועל ההיפך מברך כו' על השפעת בחי' הגבו' כו', וזהו ג"כ שעכשיו נכתב בהוי' ונק' באד' דש' הוי' דס' השתל' המשכתו הוא ע"י ש' אד' שהוא בחי' הצמצום וההעלם דאנת אשתמודעא אדון על כולא כו', והוא בחי' העלם הכלים והעלם המסכים להיות מציאות היש כו', וגם הוי' ואד' הן בחי' רחמים ודין כו' דהוי' הוא בחי' רחמים (והן בחי' הרחמים דס' השתל' כו') ואד' הוא ל' דין רק דאל"ף שבאד' הוא ממתיק את הדין דאד' כו' כי שרשו מבחי' אלף דאהי' כו' וכמ"ש במ"א. אבל לעתיד כולו הטוב והמטיב כי לעתיד יאיר גילוי ש' הוי' דלעילא שלמע' מהשתל' כי הצמצום לא יעלים ויסתיר</p> <p class=bodytext>לעתיד ויהי' בגילוי בחי' האוא"ס שלפה"צ כו', וכן בכללות ההשתל' יהי' גילוי בחי' עצמות אוא"ס ב"ה דלית שמאלא בהאי עתיקא שאין שם בחי' גבו' כלל והגבו' הן ג"כ חסדים והן בחי' תגבורת החסדים כו', ולכן לעתיד נכתב בש' הוי' ונק' ש' הוי' והיינו שהגילוי דש' הוי' דלעילא יהי' ע"י ש' הוי' דלתתא שלא יהי' שום העלם והסתר ויהי' הש' הוי' דלעילא בבחי' גילוי ממש כו', וגם יהי' בבחי' או"פ שז"ע שיאיר ע"י ש' הוי' דהשתל' שהוא בחי' או"פ ויהי' הגילוי בבחי' פנימי' כו', וזהו שיהי' כולו הטוב ומטיב מפני שיהי' גילוי ש' הוי' דלעילא דלית שמאלא בהאי עתיקא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקצב</div></p> <p class=bodytext>כו'. והמשכה זו הוא ע"י דטעמין מרירא למתקא שגם השפעת הגבו' שבס' השתל' טועם למתקא שאו' גם זו לטובה, וא"כ אין כאן ב' השפעות מאחר שטועם גם מרירו למתקא עי"ז נמשך גילוי עצמות אוא"ס שלמע' מהשתל' דכולא טוב כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ש</span> כי נר מצוה ותו"א ודרך חיים תוכחת מוסר, דמצות הן בחי' נר וכלי דרמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא שהן בחי' אברי' וכלי' דז"א כו', ותו' הוא בחי' אור המאיר ומתלבש בהכלים כו' והן בחי' ש' אד' וש' הוי' כו', ודרך חיים הוא בחי' הדרך ומבוא לחיים העליונים בחי' חיים עצמי' שלמע' מהשתל' כו', והוא למע' מהתו' הנק' עץ החיים דהיינו בחי' האור המאיר בז"א כו', והוא כענין מ"ש היש בה עץ אם אין ואי' בזהר שלח דקנ"ח ע"ב דקאי על מ"ש היש ה' בקרבנו אם אין דפי' באד"ר דקכ"ט ע"א דשאלתם הי' אם ההשפעה שלהם הוא מבחי' ש' הוי' דז"א או מבחי' אין שהוא בחי' ש' הוי' דלעילא בחי' הכתר כו', וזהו ג"כ אם יש בה עץ בחי' ש' הוי' דז"א הנק' אילנא דחיי אם אין הוא בחי' ש' הוי' דלעילא הנק' מקור החיים כו', וכמ"ש כי עמך מקו"ח בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד כו', וזהו בחי' דרך החיים שלמע' מבחי' עה"ח כו'. ועז"א ודרך חיים תוכחת מוסר שע"י תוכחת מוסר שמקבל באה' מפני שיודע שזהו לטובתו שעי"ז זיכוך ונקיון נפשו עי"ז נמשך בחי' דרך חיים</p> <p class=bodytext>דלית שמאלא בהאי עתיקא שבאמת נעשה כולו טוב והגבו' הן בחי' תגבורת החסדים כו'. והענין בעבודה דהנה כתי' בית יעקב לכו ונלכה באור הוי' פי' בית יעקב הם הנשמות השפלות והנמוכות שבישראל, דיעקב הוא ל' עקב שהן מדרי' התחתונות שבנשמות שהן בבחי' גסה"ר שהרוחני' שבהם הוא בבחי' גסות כו', וגם כענין שנא' עון עקבי יסובני והוא כענין אפי' נחש כרוך על עקבו, דהיינו לפי שהנשמה היא מבחי' עקביים שהיא הבחי' היותר תחתונה במדרי' ע"כ הנחש הוא היצה"ר כרוך עליו ביותר דהיינו שמקושר מאד בתאוות נפשו הבהמית וגופו ומדותיו הטבעי' ואינו יכול לצאת מהם, עד שאינו מועיל לו כלל ההתבוננות ליפרד מתאוות גופו ולהיות לבו מתלהב לדבקה בו ית', וגם שמבין ברוח בינתו איך דכולא קמי' כלא כו' ואיך שהוא ית' יחיד ומיוחד, ואיך כי לו יאתה לדבקה בו ולהבטל אליו מכל וכל כו', מ"מ אין אור האה' מאיר כלל בלבו מחמת רוב התקשרותו ביותר בהחומר גופני כו' (וגם מה שמבין ברוח בינתו כו' הוא בבחי' חיצוני' לגמרי שאינו נקלט במוחו ואינו נכנס ללבו רק ידיעה חיצוני'</p> <p class=bodytext>ושטחי' לבד כו'), וזהו מפני שהוא מבחי' עקביים אשר ע"כ הנחש כרוך על עקבו כו', והו"ע סרכות הריאה שנסרך ונדבק מאד בחומרי' הגוף כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה מי אל כמוך. ומ"מ או' בית יעקב לכו ונלכה כו' דגם בית יעקב שהם נשמות הנמוכות בבחי' הריחוק בתכלית, הנה אדרבה מחמת הריחוק הגדול יש להם תקומה נפלאה להיות כי מפני גודל עוצם ריחוקם כשמשפיל א"ע והוא במרירות גדולה על הפחיתות שלו ומעורר ר"ר על נפשו ה"ה מעורר בחי' רחמים העליוני' בחי' רחמים פשוטים שלמע' מהשתל' כו', וכידוע בענין הרחמים שיש בזה ב' מדרי' הא' הרחמים שמצד הדעת וההרגש והן למע' בחי' הרחמים דס' השתל' כו', והב' בחי' רחמים פשוטים שלמע' מהשתל' שאינם מצד ההרגש רק מפני שטבע המרומם להיות נמשך אל השפל כו', וע"כ עיקר הרחמים הוא דוקא על השפל במדרי', וע"כ דוקא על בחי' בית יעקב נופל הרחמנות יותר להיות שזהו בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקצג</div></p> <p class=bodytext>ומדרי' נמוכה ביותר וירדה ונתפסה בחומרי' הגוף ונה"ב ביותר שזהו ירידה אחר ירידה כי לא די שירדה בירידת המדרי' אלא אף גם זאת שנתלבשה בבחי' גלות כו', שע"ז נופל הרחמנות יותר מעל נשמה שלא ירדה כ"כ כו', וע"כ כאשר מעורר ר"ר על נפשו ממשיך מבחי' יגמה"ר שהן בחי' רחמים פשוטים דעצמות אוא"ס ב"ה, ועי"ז בית יעקב לכו ונלכה באור הוי', והיינו בבחי' האור דש' הוי' שבעצמות כו', וי"ל באור הוי' היינו בהאור דש' הוי' דהשתל', וע"ד בי נשבעתי נאום הוי' במה שמלובש בש' הוי' כו', והיינו בחי' עצמות אוא"ס שלמע' מהשתל' כו'. ובכדי להיות התעוררות רחמים היינו שיעורר ר"ר על נפשו צ"ל תוכחת מוסר והו"ע הביטוש שיבטש א"ע ויהי' רע בעיניו השפלות והפחיתות שלו ובפרט עוצם ריחוקו יהי' רע בעיניו מאד ויהי' נבזה ושפל בעיני עצמו ועי"ז מעורר ר"ר על נפשו כו', ובזהר תרומה דקס"ו ע"א פי' תוכחת מוסר הוא הבירור והזיכוך כו', והו"ע קדש עצמך במותר לך שמחמיר ע"ע ביותר גם בדברים המותרים שעי"ז מזדכך החומרי' הגסות ג"כ כו', וגם עי"ז יהי' ההתעוררות רחמים</p> <p class=bodytext>כו', וע"י כ"ז הוא גילוי בחי' ש' הוי' דלעילא כו'. וז"ע דטעמין מרירו למתקא שע"י שטועמין את המר למתוק דבעבודה הו"ע הביטוש שמבטש ומשפיל א"ע ומעורר ר"ר על נפשו וגם מה שמסגף ופורש א"ע גם מדברים המותרים בכדי לתקן נפשו כו', עי"ז ממשיך בחי' עצמות אוא"ס ב"ה שיאיר בגילוי בעולם שז"ע הוי' אחד ושמו אחד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש במדבר סיני באהל מועד, דהנה מדבר הוא ל' דבור והיינו בחי' דבר ה' המקור לעולמות בדבר ה' שמים נעשו והוא בחי' מל' כו', דהנה מל' נק' לפעמים בש' ארץ ולפעמים בשם מדבר, ארץ ג"כ דומם רק שראוי לזריעה כי יש בה לחלוחית שיוכל להיות בה צמיחה, ומדבר הוא ארץ חרבה ויבשה שאינו ראוי לזריעה כו'. והדוגמא מזה למע' דארץ הוא כשמאיר עדיין בגילוי ההארה האלקי' שאינה מוסתרת כ"כ כו', ומדבר הוא שמוסתר האור האלקי לגמרי ואינו נראה ונגלה כלל כו', והוא באלקו' מדרי' תחתונה שבא בבחי' העלם והסתר ביותר כו', וכמו בנשמות דנשמה שהיא נמוכה ביותר ה"ה נתפסת בגשם ביותר כו', כמו"כ הוא בההארה האלקי' שהיא מדרי' תחתונה ה"ה מתעלם ביותר כו'. אך הנה כתי' מי זאת עולה מן המדבר ואי' במד"ר כל עילויו מן המדבד כי יש מדבר בקדושה וכמ"ש מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה צמאה לך נפשי כו', שבמדבר נעשה הצמאון ביותר, וכמ"ש רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף דלכאו' מה"ע רעבים גם צמאים דאם הוא רעב אינו צמא, אך הן מדרי' באה' דיש אה'</p> <p class=bodytext>שהיא עד"מ רעב ללחם ויש אה' גדולה יותר שהוא עד"מ הצמא למים כו', וז"ע מדבר שהוא תוקף הצמאון מפני העדר הגילוי כו', וכמו שאו' ע"ז כן בקדש חזיתיך הלואי בקדש חזיתיך בתוקף האה' כזו כו', וזהו במד"ס הוא תוקף האה' והרצוא שנעשה ע"י הריחוק כו', וסיני הוא שממנה ירדה שנאה כו', והו"ע שנאו רע שמצד הריחוק אדרבה הוא מואס ברע ונמשך בבחי' תוקף הרצוא לאלקות כו' (ובמדרי' עליונות בחי' במד"ס הו"ע אה"ר דרעו"ד כו'), ועי"ז הוא ההמשכה בחי' גילוי אוא"ס, שז"ע באהל מועד דמועד הוא מל' ונועדתי לך אותי' ונודעתי והו"ע ושמי הוי' לא נודעתי להם לא ניכרתי להם במדות אמיתי' שלי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תתקצד</div></p> <p class=bodytext>בחי' ד"ע הנ"ל, והיינו הגילוי דבחי' עצמו' אוא"ס ב"ה, והוא ההמשכה ע"י תומ"צ שע"י הקדמת הרצוא דבמד"ס נמשך בחי' עצמו' אוא"ס בחי' דרך חיים הנ"ל ע"י תומ"צ כו'. וז"ע שאו את ראש בנ"י דענין נשיאת ראש היינו הגבהת הראש והמוחין לבא לבחי' עצמות אוא"ס שז"ע לגולגלותם בחי' כתר כו', וגם שיהי' המשכת העצמות כו', וזהו תפקדו כו' אתה ואהרן דמשה ואהרן הן שושבד"מ ושושבדמ"ט, אהרן הוא שושבדמ"ט שהמשיך בחי' אה"ר בנש"י שז"ע העלאת הנרות כו', ומשה שושבד"מ דהמשכת האור הוא ע"י משה כו', וע"כ בחי' נשיאת ראש שהוא רצו"ש העלאה והמשכה זהו ע"י משה ואהרן כו'. אמנם אופן העלי' ע"ז אומר למשפחותם לבית אבותם, דהנה נת"ל דהעלי' הוא ע"י התעוררות רחמים, והנה אין קורין אבות אלא שלשה אברהם בחי' אה' ויצחק בחי' יראה ויעקב מדתו מדה"ר ובחי' הרחמים דיעקב הוא על מדרי' עליונות שגם עליהם שייך רחמים דלגבי עצמות אוא"ס גם בחי' האצי' הוא בחי' ירידה וכנודע דענין אצי' הוא אוריד ואמשיך בחי' שלך למטה ממדריגתך כו', וע"כ גם על נשמות דאצי' שייך רחמים כו',</p> <p class=bodytext>ומיעקב יצאו י"ב שבטים שהן בחי' י"ב בקר דברי' והיינו הרחמנות על נשמות דבי"ע דמ"ת בוכין כו', שהרי כל הנשמות שרשן הוא בבחי' חכ' דאצי' וכל נשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי' מלכא קדישא בחי' ז"א דאצי' כו', וכאו"א אומר נשמה שנתת בי טהורה היא כו', ומה שירדה לבי"ע ה"ז ירידה גדולה ובפרט מה שירדה להיות נשמה נמוכה ה"ז ירידה גדולה מאד כו', ומהי"ב שבטים יצאו ע' נפש יוצאי ירך יעקב והוא הרחמנות על הירידה בגוף ונה"ב שנתפס מאד בישות כו', וס' העלי' מלמטלמ"ע תחלה למשפחותם הן ע' נפש דיעקב דתחלה צריך לעורר ר"ר על חומרי' וגסות הגוף ונה"ב שמעלים ומסתיר מאד כו', ואח"כ לבית אבותם הן הי"ב שבטים שהוא ההתעוררות רחמים על הנשמה שהיא נמוכה במדרי' כו' עד שבא לבחי' רחמים דיעקב כו'. וזהו וידבר ה' אל משה במד"ס באה"מ מפרט כאן שהי' במד"ס ובאה"מ שזהו בחי' רצו"ש שז"ע הנשיאות ראש, והוא ע"י משה ואהרן דוקא בחי' שוד"מ ושודמ"ט, ואופן העלי' הוא כסדר המדרי' מלמטלמ"ע למשפחותם לבית אבותם כו', ועי"ז באים לגולגלותם בחי' הכתר כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>