בס"ד. ליל ב' דחה"ש, העת"ר
א'ב
וכל העם רואים את הקולות כו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ופרש"י אין נוע אלא ל' זיע, והיינו שנזדעזעו ונרתעו מהקולות וברקים וכמ"ש לפני זה ויהי קולות וברקים כו' ויחרד כל העם אשר במחנה, וצ"ל מה"ע הפחד והחרדה שהי' במ"ת, הלא ענין מ"ת הי' להיות גילוי אוא"ס בנש"י הן בעצם הנתינה דתו' והן בהגילוי אוא"ס שהי' במ"ת כו', ועל מה היו הקולות וברקים בכדי להחרידם כו', והמשמעות הוא שזה הי' מעיקרי הענינים במ"ת שהרי ארז"ל מה להלן באימה וביראה ורתת וזיע אף כאן כו', וצ"ל מה"ע החרדה שהי' צ"ל במ"ת כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין ויהי ערב ויהי בקר דיום שלם הוא דוקא מערב ובקר כי תכלית השלמות הוא דוקא בשני קוין דשלמות העצמות הוא בשני קוין דחו"ג, שז"ע דאוא"ס למע' מע' עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית כו', וכ"ה במצות ותו' וכן בכל ההמשכות והגילוים ובעבודת האדם הכל הוא בב' המדרי' דחו"ג שהן יום ולילה כו'.
והנה סדר ההמשכה דבחי' יום ולילה הנה הגם דבחי' יום יש לו קדימת המע' על בחי' לילה דלילה הוא בחי' חשך ויום הוא אור וגילוי וכמ"ש חסד אל כל היום כו', מ"מ הלילה קדמה ליום וכדאי' במשנה בפ"ה דחולין דבמע"ב היום הולך אחר הלילה דמתחלה ויהי ערב והדר ויהי בקר כו', וכידוע הכלל דלאו קודם להן שהגבו' קודם לחסדים כו', וכמו שהצמצום הראשון קדום לגילוי הקו כו', הגם דסבת ברה"ע הוא מצד החסד וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו ית' לברוא את העולם בכדי להטיב לברואיו כו', והכוונה הוא שיהי' גילוי אור בעולם וכמ"ש בזהר בגין דישתמודעון בי' כו', ובע"ח כ' בכדי שיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו כו', ובפרט הכוונה הפנימי' דנתאווה הקב"ה להיות לו דב"ת כו', הרי תכלית הכוונה הוא הגילוי כו', מ"מ קדם תחלה הצמצום שהוא בחי' העלם האור לגמרי ואח"כ הי' המשכת הקו כו', וכמא' כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא כו', וכמא' בתחלה עבמ"ח לברוא את העולם במדה"ד ואח"כ שיתוף עמו מדה"ר כו', הרי שהצמצום קדום אל הגילוי שהרי מתחלה עבמ"ח כו' (ומובן מזה שהצמצום יש לו קדימה מעלית על הגילוי לא רק קדימה זמני' כו', דלכאו' א"מ מ"ש בתחלה