המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ליל ב' דחה"ש, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/42/index.htm">בס"ד. ליל ב' דחה"ש, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ליל ב' דחה"ש, העת"ר</h3><div class=pageno>א'ב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וכל</span> העם רואים את הקולות כו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ופרש"י אין נוע אלא ל' זיע, והיינו שנזדעזעו ונרתעו מהקולות וברקים וכמ"ש לפני זה ויהי קולות וברקים כו' ויחרד כל העם אשר במחנה, וצ"ל מה"ע הפחד והחרדה שהי' במ"ת, הלא ענין מ"ת הי' להיות גילוי אוא"ס בנש"י הן בעצם הנתינה דתו' והן בהגילוי אוא"ס שהי' במ"ת כו', ועל מה היו הקולות וברקים בכדי להחרידם כו', והמשמעות הוא שזה הי' מעיקרי הענינים במ"ת שהרי ארז"ל מה להלן באימה וביראה ורתת וזיע אף כאן כו', וצ"ל מה"ע החרדה שהי' צ"ל במ"ת כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין ויהי ערב ויהי בקר דיום שלם הוא דוקא מערב ובקר כי תכלית השלמות הוא דוקא בשני קוין דשלמות העצמות הוא בשני קוין דחו"ג, שז"ע דאוא"ס למע' מע' עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית כו', וכ"ה במצות ותו' וכן בכל ההמשכות והגילוים ובעבודת האדם הכל הוא בב' המדרי' דחו"ג שהן יום ולילה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> סדר ההמשכה דבחי' יום ולילה הנה הגם דבחי' יום יש לו קדימת המע' על בחי' לילה דלילה הוא בחי' חשך ויום הוא אור וגילוי וכמ"ש חסד אל כל היום כו', מ"מ הלילה קדמה ליום וכדאי' במשנה בפ"ה דחולין דבמע"ב היום הולך אחר הלילה דמתחלה ויהי ערב והדר ויהי בקר כו', וכידוע הכלל דלאו קודם להן שהגבו' קודם לחסדים כו', וכמו שהצמצום הראשון קדום לגילוי הקו כו', הגם דסבת ברה"ע הוא מצד החסד וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו ית' לברוא את העולם בכדי להטיב לברואיו כו', והכוונה הוא שיהי' גילוי אור בעולם וכמ"ש בזהר בגין דישתמודעון בי' כו', ובע"ח כ' בכדי שיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו כו', ובפרט הכוונה הפנימי' דנתאווה הקב"ה להיות לו דב"ת כו', הרי תכלית הכוונה הוא הגילוי כו', מ"מ קדם תחלה הצמצום שהוא בחי' העלם האור לגמרי ואח"כ הי' המשכת הקו כו', וכמא' כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא כו', וכמא' בתחלה עבמ"ח לברוא את העולם במדה"ד ואח"כ שיתוף עמו מדה"ר כו', הרי שהצמצום קדום אל הגילוי שהרי מתחלה עבמ"ח כו' (ומובן מזה שהצמצום יש לו קדימה מעלית על הגילוי לא רק קדימה זמני' כו', דלכאו' א"מ מ"ש בתחלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'ג</div></p> <p class=bodytext>עבמ"ח לברוא כו' הרי הי' בפועל כן דבראשית ברא אלקי' כו', אך באמת בבחי' המשכה מן העצמות הי' תחלה גילוי ואח"כ העלם והוא מה שהי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל ואח"כ העלם הצמצום כו', וא"כ זהו סוף מעשה שהוא תכלית הכוונה כו', וא"כ מה שהגבו' קודם לחסדי' הוא שקדמו בשרשם ומקורם כו', וכן יהי' לעתיד מעלת הגבו' על החסדים כו' וכמשי"ת), ולכאו' זהו היפך הכוונה שהוא בחי' הגילוי דוקא. אך הענין הוא דהצמצום גופא הוא בשביל הגילוי שהרי אין הכוונה בהצמצום להיות בחי' חשך והעלם רק להיות בחי' הגילוי דוקא, וכמו עד"מ במשפיע ומקבל הרי המשפיע כשהוא משכיל ההשכלה לעצמו א"צ שום צמצום כלל ומאיר אצלו אור השכל בגילוי ממש כו', אך כשרוצה להשפיע לזולתו ה"ה מצמצם אור שכלו כו' הרי הצמצום הוא דוקא כשצריך להשפיע כו', הרי שהצמצום הוא בשביל הגילוי שאם א"צ להשפיע א"צ לצמצם רק כשצריך להשפיע אז דוקא מצמצם עצמו כו', והכוונה בהצמצום הוא שיהי' עי"ז הגילוי כו', וע"כ בהצמצום הגם שהוא בחי' התעלמות האור נמצא עי"ז דוקא האור השייך אל המקבל, שהרי</p> <p class=bodytext>בהמשפיע קודם שמצמצם עצמו אינו ניכר כלל האור שכל השייך אל המקבל כ"א ע"י הצמצום דוקא (והצמצום צ"ל בבחי' התעלמות לגמרי) עי"ז נמצא האור שכל השייך אל המקבל, וגם נמשך בזה עצמות אורו העצמי כו', וכידוע שע"י שהמשפיע מצמצם אור שכלו העצמי הנה הגם שבהתגלות מה שנמצא בזה הוא רק האור שכל השייך אל המקבל, מ"מ הרי ניתן בזה גם האור העצמי של המשפיע כו', ובלתי הצמצום הרי האור העצמי בודאי לא הי' נמשך בזה כ"א זהו ע"י הצמצום דוקא כו', והאור העצמי בא בדקדוק האותי' והתי' שבהם משפיע את השכל, דלכאו' אין בהם נ"מ לגוף ההשפעה ובאמת בזה דוקא מתעלם פנימי' הכוונה כו', ואם הי' הצמצום בכוונה להעלים לא הי' בזה התגלות אפי' חיצוני' השכל ומכ"ש שלא הי' בזה הפנימי' כו', אלא שכוונת הצמצום הוא לגלות דוקא רק שא"א להיות הגילוי אל המקבל כ"א ע"י הצמצום (והיינו שאא"ל השפעה וגילוי חוץ לעצמו רק ע"י הצמצום כו', דלעצמו הגילוי הוא בלי צמצום ולכן הוא בבחי' בל"ג שזהו בלי צמצום כו', וגם מה שהוא בבחי' או"פ וכמו גילוי השכל לעצמו כו' אינו בבחי'</p> <p class=bodytext>גבול כ"כ ואינו בבחי' התלבשות כו', ומ"מ בבחי' או"פ גם לעצמו יש איזה צמצום והוא מה שהשכיל את השכל, דע"ה שנראה בחוש דהצמצום הוא רק כשצריך להשפיע לזולתו אבל לעצמו בא השכל בלא צמצום, אבל מ"מ מה שמשכיל את השכל ה"ז כעין הצמצום שהרי אינו בא מעצמו כמו הרצון שבא מאיליו, אבל השכל הרי צריך להשכיל וה"ז בא ע"י איזה צמצום המגלה ומגביל כו', רק מה שבל"ג הוא בלי צמצום, והיינו בגילוים מהנפש הבאים מאיליו וממילא וכמו הרצון וכה"ג (וזהו המבו' בכ"מ דהאור הבל"ג הוא אור הכלול בעצמותו כו'), ומ"מ גם האו"פ כמו שהוא לעצמו אינו ע"י צמצום ובכדי לגלות חוץ לעצמותו צ"ל ע"י הצמצום כו', וכן המקבל ביכולתו לקבל רק ע"י צמצום כו'). אבל הכוונה בהצמצום הוא לגלות וע"כ ע"י הצמצום נמשך גילוי האור גם האור העצמי כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> הוא למע' דהצמצום הוא בשביל הגילוי וכמ"ש בע"ח טרם שנאצלו הנאצלי' הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו', והוא הגילוי דאוא"ס בלי שום צמצום והעלם כלל כו' והוא בחי' אור המאיר לעצמו כו', וכשעלה ברצונו לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים בכדי להוציא פעולתו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'ד</div></p> <p class=bodytext>כו' צמצם עצמו כו', שהצמצום הוא בשביל ההשפעה והגילוי דוקא שיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו כו' (ורק בזמן המבול הי' צמצום והעלם לבד וכמ"ש ה' למבול ישב ישב בלחודוהי כו' שהי' רק ש' אלקי' לבד כו', דבאמת צמצום כזה אינו מע' כלל כו', והצמצום הראשון וכן כל הצמצומים דס' השתל' הכל הוא בשביל הגילוי כו'), ולכן הי' הצמצום באופן כזה שיהי' ע"י הגילוי כו', וכמו במשל הנ"ל שאם יהי' הצמצום בכדי להעלים לא יהי' עי"ז הגילוי שלא ימצא עי"ז האור שכל השייך אל המקבל, ורק כשהוא בשביל הגילוי אז דוקא נמצא השכל השייך אל המקבל וגם יש בזה הפנימי' כו'. וי"ל שההפרש בזה הוא אם הצמצום הוא בהכרח או ברצון, דהנה מה שאנו אומרים שהצמצום הוא בשביל להעלים אין הכוונה שעוצר ומעכב ההשפעה בעצמו דפשוט הוא שזהו העדר הגילוי כו', וכמו שהצמצום שהוא בשביל הגילוי א"ז שאינו מעלים האור לגמרי שהרי ידוע שבאם לא יעלים האור לגמרי לא ימצא כלל האור שכל השייך אל המקבל, כ"א דוקא ע"י שמעלים האור לגמרי עי"ז דוקא נמצא האור השייך אל המקבל, הרי שהצמצום</p> <p class=bodytext>שבשביל הגילוי א"ז שאינו מעלים את האור, כמו"כ הצמצום שהוא להעלים א"ז שעוצר ומעכב ההשפעה והגילוי כ"א זהו דבר הבא בדרך ממילא כו', והיינו דכאשר הצמצום הוא בהכרח שאינו רוצה בהמקבל ואינו רוצה להשפיע אז ממילא הוא בבחי' העלם, אבל כשהוא ברצון היינו שרוצה בהמקבל ורוצה להשפיע לו אז הצמצום הוא בעין טובה והוא בשביל הגילוי כו'. והדוגמא מצמצום בהכרח י"ל למע' כמו ההשפעה לע"ש שזהו בדרך הכרח כבי' וכמאן דשדי כו' וה"ז בבחי' העלם ממש כו', ומה שנשפע הוא רק השפעות גשמי' כו', ובמדרי' עליונה י"ל שז"ע דין לא הניין לי' כו' שנעשו עי"ז מסכים המבדילים כו' וכמשנת"ל (ד"ה וידבר כו' במד"ס), אבל בקדושה הצמצום הוא ברצון ועין טובה בכדי להשפיע כו', ולכן ע"י הצמצום הוא גילוי אור כו', וכידוע שע"י הצמצום נמצא האור השייך אל העולמות ונכלל בנקודת הרשימו כו', וידוע דנקודה זו לבד מה שכוללת בעצמו כל האור הנמשך אח"כ בהשתל' הרי כוללת גם בחי' עצמות האור כו', רק שהוא בהעלם אבל נמצא בה כל העצמות כו' (וכמו בתושב"כ הרי בהאותי' והתי' נמצא</p> <p class=bodytext>עומק החכ' בהעלם יותר ממה שבא בנגלה כו', שהרי כל תושבע"פ הוא מדרשת האותי' והתי' הנראי' לכאו' מיותר ובזה דוקא הוא עומק החכ' והכוונה האמיתי' כו', וכן כל הסודות ורזין דאורייתא הן בהאותי' וקוצין ותגין כו'), וכ"ז הוא מפני שהצמצום הוא בשביל הגילוי כו'. ונמצא דע"ה שהצמצום הו"ע הפכי מהגילוי מ"מ יש בזה דוקא כוונת ורצון של הגילוי והוא באופן כזה דוקא שיהי' בו וע"י הגילוי כו', והיינו שהצמצום גופא הוא ברצון ועין טובה באופן שיהי' ע"י הגילוי דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכשם</span> שבהצמצום נמצא כלול כוונת הגילוי כמו"כ בהגילוי נמצא כלול כוונת הצמצום כו'. והענין הוא דהנה בחי' הגילוי והצמצום כמו שמושרש בעצמות הוא מה שביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר כו', והנה מה שביכולתו להאיר הכוונה בזה ג"כ האור להאיר את העולמות כו', והיינו לא רק לגלות את העצמות כ"א להאיר העולמות כו' והאור והגילוי הזה הוא ע"י הצמצום דוקא, וא"כ הרי באור זה נכלל ג"כ כוונת הצמצום שהרי בלתי הצמצום לא יושלם כוונת הגילוי כו' (וכבר נת"ל בכ"ד שהאור הזה הוא ג"כ מאוא"ס הבל"ג רק שזהו מה שעלה ברצונו להאיר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'ה</div></p> <p class=bodytext>במדה וגבול כו'), א"כ הרי בהגילוי כלול כוונת הצמצום כו', והן משלימים זא"ז דכשם שכוונת הצמצום נשלם ע"י הגילוי שהרי הצמצום הוא בשביל הגילוי ואם לא יהי' הגילוי הרי אין זה כוונת הצמצום כלל כו' (ואדרבה הוא היפך הכוונה לגמרי וכמו כשנאחז בהצמצום ובהעלמות והסתרים ואינו חפץ בהגילוי כו', או שמחשב הצמצום לעיקר ה"ז היפך הכוונה לגמרי כו'), כמו"כ כוונת הגילוי נשלם ע"י הצמצום דוקא כו', וגם בהאור שלגלות העצמות והוא בחי' אוא"ס הבל"ג הרי גם בזה הכוונה שיהי' הגילוי מזה והמציאות לא יתבטל מ"מ שזהו ע"י הצמצום כו'. דהנה יש לפעמים גילוי כזה שהכוונה היא שיתבטל ענין הצמצום, וכמו ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור כו' וכמו הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה כו', אבל בסט' דקדושה הרי צ"ל גילוי זה ג"כ וכמו ואתה משמרה בקרבי שזהו מבחי' האו"מ כו', וגם יש גילוי האו"מ וכמו בקיום המצות שע"י עשיית המצוה נמשך או"מ על האדם וכמ"ש בסש"ב, ויש בזה כמה אופנים וכאשר עשיית המצוה היא בבחי' ערש"מ נמשך גילוי האו"מ ממש כו', וכן בעבודה דרעו"ד כו', והכוונה</p> <p class=bodytext>בזה דמ"מ יהי' ענין המציאות כו' (שהרי בני אהרן שהי' הקירוב שלהם באופן כזה שנתבטלו לגמרי הי' נחשב זה לחטא כו' וכמו בן עזאי הציץ כו' וכמ"ש במ"א) שזהו ע"י הצמצום דוקא כו', וכמו במ"ת שהי' גילוי אוא"ס ממש למטה ומ"מ הי' המטה במקומו כו' שזהו ע"י ש' אד' כו' וכמשנת"ל (ד"ה מצה זו). ונודע דהתהוות היש הוא מאוא"ס הסוכ"ע דוקא וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו', וע"ה שזהו מצד כח הא"ס הכל יכול ובכח הכל יכול הוא שגם כשיהי' גילוי אוא"ס יהי' התהוות היש, ומ"מ ההתהוות הוא ע"י הצמצום כו' והיינו ע"י התעלמות האור כו', וכידוע ההפרש באופן ההתהוות דבחי' ממכ"ע לההתהוות דבחי' סוכ"ע, דמבחי' ממכ"ע אופן ההתהוות הוא ע"י ההתלבשות דבחי' כח הפועל בהנפעל כו' והיינו בבחי' קירוב כו', והתלבשות זו הוא ע"י הכלים והפרסאות בבחי' העלם והסתר הבורא מהנברא כו', ומ"מ הוא בבחי' קירוב ויש בזה ג"כ קצת גילוי כו', ומשו"ז יש חילוקים בנבראים וכמו במעלת הדצח"מ שהן למע' זמ"ז ובפרט המדבר שלמע' מכולם, שזהו מצד החילוקים בהכח האלקי המהווה באופן הקירוב</p> <p class=bodytext>והגילוי כו', וכשם שנבראי' שלמע' הם גבוהים במעלתם על הנבראים התחתונים עם היותם ג"כ נבראים רק שהן נבראים רוחני' כו', ובהם יש ג"כ חילוקי מדרי' שיש נבראי' שהן בבחי' נבראו בדרך ממילא ויש שבבחי' ברא שהן יותר בדרך מאין ליש כו' וכמ"ש במ"א, וכמו נבראי' דעדאת"כ ונבראים דעדאת"ג כו' ובכללות הן נבראים רוחני' כו', וזהו מפני שהאין האלקי הוא בבחי' גילוי יותר והיינו שנרגש שם עכ"פ בחי' המציאות דאלקות כו', וכידוע דזהו ההפרש בין אצי' לבי"ע דאצי' הוא בחי' המהות דאלקות (וכמשנת"ל ד"ה אדם כי יהי') ומבחי' המהות דאלקות אא"ל מציאות יש, ובבי"ע הוא בחי' המציאות לבד וע"כ נתהוו בבחי' יש כו', ומ"מ מפני שנרגש שם בחי' המציאות דאלקות ה"ה נבראי' רוחני' והתחתונים הן נבראים גשמי' כו'. וכמו"כ יש חילוק בתחתונים ג"כ בפרטי מדרי' דצח"מ, וכן בהאדם בפרט יש כמה חילוקים שיש מי שהוא בטבעו רך ודק יותר והוא יותר כלי לאור אלקי כו' שזהו מצד כח האלקי המהווה כו', והוא בבחי' התהוות דמבחי' ממכ"ע, דהרי מצד אור הסובב הכל בשוה וכמו השוה ומשוה קטן וגדול כו', וכ"ז הוא מפני שאופן ההתהוות הוא בבחי' קירוב כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'ו</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אבל</span> ההתהוות שמאוא"ס הסובב הוא ע"י ההתעלמות דוקא היינו לא בבחי' התלבשות בבחי' קירוב כ"א שסובב ומקיף עליו מלמע' כו', ופי' סובב הרי א"ז שסובב ומקיף מלמע' כ"א שנמצא בתוך תוכו ופנימיותו רק שמתעלם ממנו להיות בבחי' ריחוק ממנו כו', וכמ"ש בסש"ב פמ"ח שנק' סובב רק לענין גילוי ההשפעה דכאשר ההשפעה היא בגילוי ה"ז התלבשות וכאשר היא בהעלם ה"ז בבחי' מקיף כו' ובהתעלמו' זאת הוא שנעשה התהוות היש כו'. וכמו בענין המלוכה שזהו בבחי' רוממות והתנשאות וע"י הרוממות דוקא נעשי' בבחי' עם להיות הוא מלך עליהם כו', שאם המלך הי' בקירוב אל העם ומעורב עמהם לא הי' בבחי' עם ולא הי' ענין המלוכה כלל כו', כ"א דוקא ע"י שמרומם ומתנשא עליהם עי"ז הן בבחי' עם והוא מלך עליהם כו'. וכמו"כ הוא בענין ההתהוות דמאוא"ס הסוכ"ע שע"י הרוממות וההסתלקות עי"ז דוקא נעשי' בבחי' יש כו', שז"ע והים עומד עליהם מלמע' כו' וכמ"ש בלק"ת בהבי' דמי מנה וכמ"ש במ"א בענין עה"ע וסה"ס כו'. והרי התעלמות זאת היא ג"כ ע"י הצמצום כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויהי הענן</p> <p class=bodytext>והחשך), וגם אמיתי' הכוונה בהאוא"ס הבל"ג הוא שיהי' גם אור זה בבחי' גילוי בפנימי' כו' (רק שזהו בבחי' הפנימי' דאוא"ס הבל"ג כו' וכמשי"ת), והיינו שיהי' ג"כ בגילוי בכלים כו', והרי כ"ז הוא ע"י הצמצום כו'. ונמצא שבהגילוי דאוא"ס יש כוונת הצמצום שעי"ז דוקא נשלם כוונת הגילוי כו', וגם אופן הגילוי הוא באופן כזה הוא שיהי' הצמצום ושיפעול בו הצמצום להשלים הכוונה כו'. שהרי האור שלהאיר העולמות ודאי אופן המשכתו וגילויו מן העצמות הוא באופן כזה שיהי' הצמצום ושהצמצום יפעול בו כו', שהרי הוא בההשערה להיות בבחי' מדה וגבול כו', וכמשנת"ל שגם בשרש האורות לפה"צ יש בו ע"ס כו', וזהו הסבה מה שהצמצום מגביל ומעלים את האור מפני ההשערה באוא"ס להאיר בבחי' מדה וגבול כו'. אמנם גם האוא"ס הבל"ג המשכתו מן העצמות הוא באופן כזה שיהי' בחי' הצמצום כו' שהרי הצמצום הוא בבחי' ההתפשטות דאוא"ס כו', והיינו שאוא"ס בא בבחי' התפשטות בכדי שיוכל להיות ענין הצמצום כו'. וגם י"ל עפמ"ש במ"א שמהאור אין אנו יודעים את העצמות דע"ה שהאור מעין המאור</p> <p class=bodytext>מ"מ אין אנו יודעים את העצמות מן האור כו', והיינו שגם מהאור הבל"ג שהוא לגלות עצמותו אין אנו יודעים את העצמות כו', כי לא זהו כל עצמותו מה שהאור נמשך ממנו והעצמות נושא בעצמו כמה ענינים שלא נתגלו ואין אנו יודעים ממנו רק מה שנתגלה הוא בחי' האור כו', ולפ"ז י"ל דמה שנתגלה בחי' האור הוא מפני שהכוונה בתחלה הוא שיתעלם ע"י הצמצום כו' ע"כ נתגלה רק בחי' האור שזה אפשר שיתעלם ע"י הצמצום כו', ולא נתגלה כל מה שבעצמות שלא יתעלם ע"י הצמצום כו', והגם שבאמת אין שום מניעה ועיכוב לגבי העצמות, אך בס' והדרגה הוא שהאור מתעלם. וכמו שאנ"ר גם במה שנתהווה בעולמות שיש מה שמתעלם ויש מה שאינו מתעלם כ"כ, וכמו האור מתעלם ע"י המסך והאויר אינו מתעלם, ובכדי לעכב ולעצור את האויר צריכים אמצעים גדולים וחזקים כו', וידוע דלמע' אויר למע' מאור כו', וכמו"כ בכחות הרי כח השכל בנקל לעכב ולהעלים משא"כ כח הרצון אינו בנקל להעלים, ובפרט גילוי עצמי צריכים כח חזק לעכב ולהעלים כו', וכמו אאע"ה שכבש רחמיו מעל בנו יחידו ה"ז נסיון גדול שזה לו לזכות גדול לו ולבניו אחריו כו', והכח לעכב גילוי עצמי הוא רק בדרך כח עליון והיינו רק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'ז</div></p> <p class=bodytext>מצד הציווי והוא בדרך הפקרות שמפקיר א"ע (ובאברהם אפשר הי' זה ברצון ועונג כו'), וגם זה במי שיכול להתגבר על עצמו ולהפקיר א"ע כו', הרי שיש מה שיכול להתעלם ומה שא"י להתעלם כו', ועם שכ"ז אינו שייך בעצמות, מ"מ כמו שהוא בהדרגה הוא באופן כזה, וע"כ שזה שנתגלה בחי' האור מפני שזה אפשר להתעלם כו' (ולעתיד שנא' יקימנו ונחי' לפניו ממש יהי' גילוי בחי' העצמות כו'), וזהו שאופן הגילוי וההמשכה מן העצמות הוא שיהי' הצמצום כו', והיינו שהצמצום נמצא כלול בהגילוי והצמצום הוא בכוונה שיהי' הגילוי דוקא כו'. ונמצא הגם דעיקר הכוונה הוא הגילוי מ"מ קדם הצמצום שהוא העדר האור והגילוי (וגם בתחלת ההמשכה והגילוי מן העצמות שהי' הגילוי קודם להצמצום דתחלה הי' אוא"ס ממלא מקום החלל ואח"כ צמצם עצמו כו', וכידוע דמלמע' תחלה מטי ואח"כ לא מטי כו', הנה גם בזה הי' כלול כוונת הצמצום כו' כנ"ל), משום שע"י הצמצום והעדר הגילוי עי"ז הוא דוקא הגילוי שהצמצום הוא סבת הגילוי (הן מצד המשפיע והן מצד המקבל כו' כנ"ל), וזהו הכוונה בהצמצום להיות בו</p> <p class=bodytext>וע"י הגילוי כו', והצמצום הוא טפל אל הגילוי כי הגילוי הוא העיקר ומ"מ קדם אליו הצמצום כו', כי העדר הוא קודם להוי' וכל הוי' צ"ל תחלה העדר כי ההעדר הוא סבת ההוי' וממילא ההעדר הוא התחלת ההוי' כו'. וכמו עד"מ בזריעת הגרעין בארץ הרי דוקא ע"י שנרקב הגרעין עי"ז הוא הצמיחה שבאם לא ירקב לא יהי' שום צמיחה כ"א כאשר נרקב דוקא אז הוא הצמיחה והצמיחה היא מכח הצומח, דהארה מכח הצומח מתלבש בהגרעין ועי"ז הוא הצמיחה כו', ודוקא כאשר נרקב הגרעין ונפסד צורתו לגמרי עי"ז הוא הצמיחה וכל שנרקב ונפסד ביותר הצמיחה היא בריבוי ביותר כו', הרי שההעדר הוא דוקא סבת ההוי' והצמיחה, והוא התחלת הצמיחה כי כאשר נרקב הגרעין תהי' הצמיחה כו', וכ"ה בכל הדברים שההעדר הוא קודם והוא דוקא סבת ההוי' כו', וכמו הזורעים בדמעה ברנה יקצורו דבעת הזריעה אינו יודע איך תהי' הצמיחה ובפרט בארץ הנגב שהיא חרבה ויבשה ה"ה כמיואש וזורע רק בבטחון בהשי"ת וכמא' מאמין בחיי עולם וזורע כו', והם דוקא ברנה יקצורו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובמד"ר</span> פ' וישלח פע"ט אי' הזורעי' בדמעה זה יעקב אבינו שזרע את הברכות בדמעה שנא' אולי ימושני אבי והי' כמיואש בנפשו שפחד בלבו אולי עוד יבוא עליו כו', וכמ"ש במד"ר תולדות פס"ה וילך ויקח ויבא לאמו אנוס וכפוף ובוכה ועשה רק משום מורא ובהבטחון בהבטחת אמו רבקה, וכדאי' במד"ר שם גדיי עזים טובים טובים לך שע"י אתה נוטל את הברכות כו', ברנה יקצורו ויתן לך האלקי' מטל השמים כו', וכ"ה בגשמי' כמו במו"מ דפרנסה שא"א לאדם להרויח בעסקיו כ"א אחר היגיעה ופיזור הנפש, וכמה פעמים בצער ויסורים ר"ל מכמה מניעות ועיכובים עד שיאמר נואש לנפשו ויהי' לבו נשבר ונכנע ושפל לכל כו', ואזי יצליח לו ה' ויראה ברכה במעשיו, שזהו אור החסד דפרנסה שבא דוקא אחה"צ וההעדר כו' שההעדר שזהו הצער וההכנעה הוא סבת הברכה וההשפעה כו'. וכ"ה ברוחני' כמו בעסק התו' שזהו ע"י יגיעה דוקא וכמא' אם יגעת ומצאת תאמין כו', ואין התו' מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' וכמ"ש אדם כי ימות באהל כו', הרוצה לחיות ימית עצמו כו', והצלחת הלימוד הוא דוקא ע"י</p> <p class=bodytext>יגיעה גדולה ביותר וע"י הנתינה והמסירה שמוסר עצמו לעסק התו' כו', ולפעמים יהי' בצער ויסורים גדולים ר"ל מהעדר הידיעה ומאד לא טוב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'ח</div></p> <p class=bodytext>לו מזה עד שמואס בחייו ממש ונשבר לבו ורוחו בקרבו כו', ואז דוקא יאיר לו אור ה' ויבא על הענין ואדרבה בריבוי גילוי אור ביותר כו'. וכ"ה בעבודה בתפלה שאא"ל השגה והתבוננות טובה להשיג הענין האלקי בטוב ובפרט שיונח אצלו הענין ויוקלט במוחו ולבו ולהתפעל באהוי"ר כ"א בהקדם תחלה השפלות ומרירות הנק' כובד ראש כו', וכמא' אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כו', וכידוע דהתחלת עבודת היום הוא מתיקון חצות שהוא המרירות העצומה על הריחוק ועל גלות השכינה וגלות נפשו בריבוי ההעלמות והסתרים כו' ועי"ז דוקא עבודת היום עבודה אמיתי' כו', דהעבודה בתפלה צ"ל בשמחה דוקא כמ"ש עבדו את ה' בשמחה כו', והשמחה היא מן הגילוי בההתבוננות האלקי שהאור האלקי מאיר נפשו כו', וגם שמחה גורם גילוי להיות שהשמחה היא פתיחת הנפש ע"כ היא גורם את הגילוי כו', וכ"ז הוא דוקא כאשר בתחלה הוא המרירות והשפלות אז היא העבודה בשמחה אמיתי' שמחו צדיקים בה' כו', והא בהא תלי' לפ"ע דוקא דכל מה שלבו נשבר ונדכה בשפלות וכובד ראש בהכנעת הלב ובושה גדולה מאשר נתרחק</p> <p class=bodytext>מאור פני מלך בח"נ וכה"ג, כך לפ"ע יאיר האור האלקי באור וחיות בנשמתו בהשגה האלקי' ובהתפעלות האה' כו', והוא ג"כ ענין יום ולילה וכמו בלילה שמסתלק אור השמש כך ישים אשם נפשו שאינו מאיר בו בחי' שמש ה' כו', ובפרט כאשר מוצא א"ע בבחי' חשך והעלם כו' שעי"ז נעשה השפלות וההכנעה ביותר כו', ועי"ז הוא הגילוים דאלקות בנפשו בעבודתו כל היום כו'. והנה יש עבודה שבבחי' קירוב וכמו האה' דכמים הפנים אל הפנים המבו' בסש"ב פמ"ו שע"י ההתבוננות בהקירוב דאלקות מתעורר האה' בנפש כו', והיא אה' גדולה כמ"ש בסש"ב שם, ומ"מ ע"י הריחוק האה' היא ביתר שאת שמתעלה עי"ז למע' ומדרי' גבוה יותר כו', וכמ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שע"י בחי' שמאל דוחה בא למדרי' גבוה יותר מע"י ימין מקרבת כו', ועי"ז דוקא נעשה האדם בבחינת מהלך כו', שהרי העבודה דנשמה למע' הוא בבחי' הקירוב וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו שהיא העמידה באהוי"ר כו', והוא ע"י הגילוי שמאיר להנשמה למע' כו', שהרי בהנשמה למע' אינו שייך ענין הריחוק כלל שהאלקות מאיר בה בקירוב ובגילוי</p> <p class=bodytext>וכן הנשמה היא בתכלית הקירוב לאלקות כו', ומ"מ היא בבחי' עומדים כו', ודוקא ע"י ירידתה למטה נעשה בבחי' מהלכים כו', וידוע ההפרש בין עומדים ומהלכים דעומדים הוא הגילוי שבבחי' מדה וגבול בס' והדרגה כו', ומהלכים הוא גילוי בחי' עצמות אוא"ס שלמע' מבחי' מדה וגבול כו', וזה נעשה ע"י שמאל דוחה דוקא שע"י שמדחה א"ע בבחי' לב נשבר ונדכה עי"ז מתגלה פנימי' נפשו ועי"ז דוקא גילוי בחי' פנימי' ועצמות אוא"ס ב"ה כו'. וכ"ז הוא בחי' הצמצום וההעדר שקדום אל ההוי' והגילוי שע"י ההעדר עי"ז הוא דוקא הגילוי כו', ולהיות שזהו מלמטלמ"ע הנה ההעדר הוא בבחי' העלאת מ"ן, דמלמעלמ"ט ההעדר הו"ע הצמצום כו', אבל מלמטלמ"ע הו"ע הזיכוך והעלאת מ"ן, וכמו הרקבת הגרעין וכמו הזורעים בדמעה כו', וכמו"כ בעבודה הו"ע ההכנעה והשפלות ולב נשבר כו' כנ"ל, ועי"ז נעשה זיכוך הצמצום והסרת ההעלמות וההסתרים כו', ועי"ז הוא הגילוי יותר כו' וכמשי"ת. וזהו ג"כ ענין שיתוף עמו מדה"ר, דהנה מה שבתחלה עבמ"ח לברוא במדה"ד אין הכוונה בבחי' הצמצום לבד שהרי מהצמצום לבד אא"ל התהוות שהרי כל פעולה היא ע"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'ט</div></p> <p class=bodytext>התגלות הפועל לפעול כו' (רק בחי' נקודת הרשימו הוא שנתגלה ע"י הצמצום והוא בחי' כח הגבול שבא"ס כו'), אלא הכוונה ג"כ על בחי' אור המצומצם הנמשך ע"י הצמצום כו', ומש"א שיתף עמו מדה"ר היינו להיות גילוי אור יותר ע"י העבודה בזיכוך הצמצום כו', והו"ע ביום עשות הוי' אלקי' שיאיר גילוי ש' הוי' בש' אלקי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש וכל העם רואים את הקולות כו' וירא העם וינועו שזהו כענין ההעדר קודם להוי', דהנה הכוונה במ"ת הוא שיהי' גילוי אלקות בנש"י גילוי אור עצמי כו', ועיקר ענין שתוף עמו מדה"ר היא במ"ת וכמא' אוריין תליתאי בירחא תליתאה לעם תליתאה כו', והוא בחי' קו אמצעי דמעלת קו אמצעי הוא שמראשית המשכתו עד סוף סיומו הוא בשוה כו' כנודע, ולכן הי' שעבוד מצרים קודם מ"ת דבכדי שיהי' גילוי דמ"ת דאז נעשו נש"י כמו הוי' חדשה, וכידוע ההפרש בין ההמשכה דמע"ב וההמשכה דמ"ת כו', הי' צ"ל תחלה שעבוד מצרים שהוא ההעדר שקודם להוי' כו', וכן גלות האחרון הוא הקדמה גילוי טעמי תו' שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ג"כ ענין החרדה ע"י הקולות וברקים כמ"ש בתו"א בהבי' דזכור ושמור שהוא לעשות בהם ביטול היש כו', שכ"ז הו"ע ההעדר קודם לההוי' כו'. וזהו וכל העם רואים את הקולות כו' וירא העם וינועו שהי' בכוונה להחרידם בבחי' ביטול היש בכדי להיות גילוי אור העצמי במ"ת כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>