המשך תער"ב - חלק שני - בס"ד. ש"פ נשא, העת"ר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/index.htm">חלק שני</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/2/44/index.htm">בס"ד. ש"פ נשא, העת"ר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ נשא, העת"ר</h3><div class=pageno>א'טו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>נשא</span> את ראש בני גרשון גם הם כו', וצ"ל למה נא' בבני גרשון גם הם דמשמע מזה דעיקר ענין נשיאת ראש הוא בבני קהת ובני גרשון נשא גם הם, וצ"ל מה"ע נשיאת ראש שהעיקר זהו בבני קהת ובבני גרשון נא' ג"כ נשיאת ראש כו'. גם מ"ש גבי בני גרשון ע"פ אהרן ובניו תהי' כל עבודת בני הגרשוני ולא נא' כן גבי בני קהת ומררי. ובמד"ר אי' לא שהיו פחותים מבני קהת אלא משום כבוד התו' הקדים בני קהת כו', וצ"ל מה"ע כבוד התו' דמשו"ז עיקר נשיאת ראש הוא בבני קהת דוקא כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דיום ולילה בשרשן הו"ע הצמצום הראשון וגילוי הקו, דהצמצום הוא בשביל והיינו שבהצמצום כלול כוונת הגילוי, וכמו"כ בהגילוי כלול כוונת הצמצום, דעיקר הכוונה הוא הגילוי ואא"ל הגילוי כ"א ע"י הצמצום דוקא כו', ובהשתל' הו"ע האורות והכלים שהכלים עלו במח' תחלה ואינו נמשך האור רק כשיש כלים, כי הכוונה היא להיות גילוי בהכלים דוקא, אך בהכלי הכוונה שתהי' בבחי' ביטול שעי"ז היא כלי אל האור ועי"ז מאיר בה האור עצמי ושיהי' בבחי' גילוי ע"י הכלים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> יום ולילה בעבודה הוא בחי' רצו"ש הסתלקות והתפשטות שהוא ג"כ ענין חשך ואור העלם וגילוי כו', וזהו בין בהכלים ובין בהאורות שהן בבחי' רצו"ש, אך עיקר רצו"ש הוא בהאור וע"י האור הוא הרצו"ש בהכלי כו', וכמו הילוך הדם באדם שהוא בבחי' הסתלקו' והתפשטות שז"ע דפיקו דלבא שדופק תמיד בב' דפיקות שהוא כיווץ והתפשטות כו', דלבא פליג לכל שייפין וכיווץ הלב הוא הסתלקות הדם מן הלב וההתפשטות הוא שהדם חוזר ונכנס ללב כו' (והוא בדוגמא למע' בחי' מטולמ"ט מלמעלמ"ט כו', כמו"כ סילוק הדם מן הלב הוא המשכת הדם אל האברים וכשנכנס אל הלב הלב מתפשט כו'), וגם יש להיפך שכשהדם נכנס ללב נסגר הלב וזהו הכיווץ מה שנסגר כו', ואח"כ נפתח ונתפשט הדם ממנו בהאברים כו' (שזהו שבתחלה ההעלם ואח"כ הגילוי כו'), וע"י הסגירה מה שהדם נסגר בלב עי"ז הוא דוקא ההתפשטות כו', דהילוך הדם שהולך במרוצה ובכח ובחיות גדול להחיות כל האברים זהו דוקא ע"י ההעלם והכיווץ כו', שאם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'טז</div></p> <p class=bodytext>הי' רק בבחי' התפשטות לבד לא הי' בו כח ועוז כ"כ בהתפשטות שלו, כ"א דוקא ע"י הסגירה וההעלם מתחדש כחו ומתפשט בכח ועוז בכל האברים להחיותם כו'. וסבת ההסתלקות וההתפשטות שבדם הוא מהרוח חיים שבלב, וכידוע שבלב מתחבר החיות עם הדם (שזהו כללו' התחברות הנפש עם הגוף שהוא בלב דוקא כו', דמשכן הנשמה הוא במוח שבראש, ושם הוא בבחי' חיות פשוט עדיין למע' מבחי' חיות להחיות כו', והראי' שהרי הריח כמו ריח הבושם שמגיע אל המוח (דמשו"ז הוא דרך החוטם שהוא שער המוח כו' והפה הוא שער הלב כו' וכמ"ש במ"א), הרי אמרו ע"ז דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף (ברכות דמ"ח ע"ב), והיינו שזהו בהנשמה שבמוח שלמע' עדיין מלהחיות הגוף כו', והכבד הוא הדם שזהו כמו הגוף מצ"ע בלי חיות הנפש כו', וחבור הנפש עם הגוף הוא בלב כו', ולמע' הוא בחי' בינה ליבא שבבינה הוא התחברות האורות והכלים כו', ולכן הש' דבינה הוא הוי' בניקוד אלקי', דבחכ' הוא ש' הוי' שזהו בחי' האור כמו שהוא למע' מכלים, ובז"א הן שארי השמות ש' אל בחסד אלקי' בגבו' כו', שהן בהכלים, ובבינה</p> <p class=bodytext>הוא ג"כ ש' הוי' רק בניקוד אלקים דהיינו התחברות האור והכלי כו' כנודע, וכמו"כ בחי' המל' נק' לב כמו צור לבבי כו', וכמו לבבתיני אחותי כלה כו', דמל' היא שרש ומקור בי"ע שבאצי', והאור והחיות הוא מבחי' ז"א דאצי' דז"א רובו חסדים שהוא בחי' חיות ואור כו', דהרי מל' עיקרה גבורות שזהו כמו הדם שאין לו חיות מצ"ע כו', ועיקר החיות הוא מבחי' חסדים דז"א דאצי' כו', ובבחי' מל' הוא שמתחבר האור והחיות דאצי' עם שרש ומקור דבי"ע כו', ונמשך החיות מבחי' מל' בעולמות בי"ע כו'), דחלל הימני שבלב הוא מלא רוח חיים (שנמשך מן הנשמה שבמוח להיות בבחי' חיות להחיות כו'), וחלל השמאלי הוא מלא דם (והוא הדם שכבר נתברר ונזדכך בכבד וראוי לקבל בתוכו חיות הנפש כו', שזהו עליית הנבראים דבי"ע בבחי' רצוא שלהם בבחי' מל' ועי"ז נמשך להם חיות חדש כו' כמשי"ת), ובלב הוא שמתחברים שמתלבש החיות בהדם להחיות ע"י כל הגוף כו'. ולהיות שהחיות הוא בבחי' רצו"ש שאינו נמשך בבחי' התפשטות לבד כ"א בבחי' הסתלקות והתפשטות שעולה ויורד תמיד (וכמשי"ת סבת הדבר),</p> <p class=bodytext>וכמו אור הנר שאינו בהפתילה בבחי' התפשטות לבד רק עולה ויורד כו', וכמו"כ הוא בנר ה' נשמת אדם שהוא תמיד בבחי' עלי' וירידה בחי' הסתלקות והתפשטות (שהוא העלם וגילוי כו'), ועש"ז נק' נשמה שהוא ל' אשום ואשאף יחד שההבל נכנס ויוצא, ולהיות שהנשמה הוא מקור כל הנשימות עש"ז נק' נשמה שהיא בבחי' רצו"ש כו', ועי"ז הוא ג"כ הרצו"ש שבהדם כו', וכמו שבהדם הרי ההתפשטות הוא דוקא ע"י ההסתלקות הקודמת (וכנ"ל שעי"ז הוא דוקא כח ועוז ההתפשטות כו'), כמו"כ ברוח חיים דנשמה שהשוב הוא דוקא ע"י הרצוא כו', דעיקר הרצו"ש הוא בהחיות ועי"ז הוא ההסתלקות וההתפשטות בהדם כו'. אך מן ההסתלקות וההתפשטות שבהדם אנו יודעים בהחיות דכשם שסבת התפשטות הדם בכח ועוז הוא ע"י ההסתלקו' דוקא שעי"ז מתחדש מהרוח חיים שבלב כו', כמו"כ סבת השוב בהחיות הוא ע"י הרצוא דוקא וכמשי"ת, ונמצא דאופן החיות הוא בבחי' רצו"ש דוקא, וע"י הרצוא הוא השוב כו'. וכמו"כ הוא בחיות אלקי דנשמה מאור האלקי שהוא ג"כ ברצו"ש וכמ"ש כל הנשמה תהלל י"ה תהלל הוא מל' בהילו נרו שהוא בחי' גילוי אור האלקי שזהו ע"י בחי' נשמה שהוא ענין רצו"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'יז</div></p> <p class=bodytext>והוא בחי' חו"ג שבנשמה, שהגבו' הוא בבחי' עלי' והסתלקות והשוב הוא בחי' חסד שהוא הגילוי כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> הרצוא הוא כמא' אם רץ לבך שזהו מה שהלב רץ במרוצה שהוא מגודל עוצם התשוקה הגדולה ונפלאה שבלב בבחי' כליון כו', וכמו בגשמי' בדבר שהלב משתוקק הרי תכלה לבו לזה בבחי' כליון כו', וזה בא מיסוד האש שבלב שהוא חום הטבעי שבדם שנבער כרשפי אש שלהבת ממש, והוא הצמאון שבלב בתשוקה מורגשת ביותר כו', וכ"ה ממש ביסוד האש האלקי שבלב (שהוא בדם הרוחני שאהי' בריבוע בגימט' דם והוא בחי' בינה שמזה בא הרצוא וכמשי"ת בסמוך, וכידוע דחכ' הוא בחי' שוב ובינה רצוא כו'), והוא הצמאון והתשוקה ברשפי אש התלהבות אלקי ליכלל ולידבק באלקי' חיים כו', וכמ"ש צמאה לך נפשי כו' נפשי אויתיך כו', ונק' שלהבת י"ה וכמו רשפי' רשפי אש שלהבת י"ה כו', והגם שמלובש בחום ואש הטבעי שביסוד האש הטבעי שבלב כו', וכאומרו צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כו' וכמו לבי ובשרי ירננו כו' (להיות שזהו בהתפעלות והתלהבות מורגשת כו', שכ"ה ברשפי אש שבא מבחי' הבינה שהו"ע השגה והתבוננות שההתלהבות הוא במורגש כו' (ועמשנת"ל בענין רוח רעש ואש כו'), ומפני שהיא</p> <p class=bodytext>במורגש בנפש ה"ה במורגש גם בחום הטבעי שבלב, שהחום הטבעי מתפעל ומתלהב ע"י ההתבוננות כו'), מ"מ זה בא מהנשמה האלקי' שמתלהבת ומתלהטת באש האלקי לחשוק ולכסוף בכליון לה' אחד כו', וכמ"ש נכספה וגם כלתה נפשי דוקא וכן צמאה לך נפשי כו' (והוא התחברות הנשמה האלקי' עם הנפש הטבעי כו' (וכמו שע"י הבינה הוא התחברות האור והכלי כו' כנ"ל), והוא שגם הנה"ט עולה בהתפעלות ובהתלהבות זאת כו', ולכן בירור ותיקון הנה"ב הוא ע"י העבודה באהוי"ר שבאה ע"י ההתבוננות דוקא כו'). והרצוא והצמאון בא ע"י ההשגה דכח הבינה דנה"א וכמא' בינה ליבא ובה הלב מבין כו', דכשמתבונן איך שכל חיות העולמות הוא מבחי' מל' לבד דמלך שמו נק' עליהם דבחי' מל' הוא בחי' ש' והארה לבד שאינו בערך העצמות כו', וכתי' כי נשגב שמו לבדו שגם בחי' השם הוא נשגב ומרומם מן העולמות ורק בחי' מקיף מלמע' כו'. וכמו עד"מ במלכותא דארעא הרי רק ש' המלך הוא על המדינה לא עצמו' המלך כו' (דעצמותו הוא מרומם בעצם לא בבחי' התנשאות על עם רק שמו לבד הוא שמתנשא כו'), וג"ז הוא בבחי'</p> <p class=bodytext>רוממות והתנשאות כו'. וכמו"כ הוא למע' דבחי' שמו לבד הוא שבבחי' רוממו' והתנשאו' על עולמות בי"ע כו', ומה שנמשך בהם בפנימיותם להחיותם הוא רק הארה לבד שעז"א הודו על ארץ ושמים בחי' הוד וזיו לבד כו', וכמו"כ הוא גם בעולמות עליוני' כמו בעולם אצי' ולמע' מאצי' שהכל הוא רק הארה לבד וכולא קכל"ח כו', וגם עז"א כי נשגב שמו כו', להיות דכללות ההשתל' הוא רק מבחי' מל' דא"ס והוא בחי' מח' ורצון דאנא אמלוך כו' (והוא מה שנעשה ע"י ההעלאת מ"ן מיני' ובי' כו', וכמשנת"ל ד"ה אחרי דאוא"ס מצ"ע אינו בגדר רצון כלל כו'), ובחי' מל' דא"ס כמו שהוא בעצם ה"ז למע' עדיין גם מבחי' התנשאו' על העולמות רק הארה לבד כו', וזהו כי נשגב שמו לבדו דמה שהוא נשגב זהו רק שמו לבד כו', והודו על או"ש כו' והוא בחי' גילוי הקו שנמשך בעולמות בפנימיותם הוא רק הוד וזיו בלבד כו', או יתפרש כי נשגב שמו על בחי' מל' דא"ס כמו שהוא למע' מהצמצום בחי' שמו הגדול כו', ומ"ש הודו על או"ש הוא בחי' המל' כמו שהיא בבחי' התנשאו' על</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'יח</div></p> <p class=bodytext>העולמות שזהו על או"ש בבחי' מקיף עליהם כו', וכמ"ש מלכותך מכ"ע דמלכותך הוא בחי' מל' דא"ס כמו שהוא למע' מבחי' צמצום ולמע' מבחי' התפשטות והתנשאות על עם כו', ומכ"ע הוא התפשטות המלוכה שזהו ע"י הצמצום שמתצמצם בעצמו להיות בבחי' מלך כו', וכמ"ש ה' מלך גאות לבש שנתלבש בצמצום גדול בבחי' גיאות דמלוכה זו להיות בבחי' מלך לעולמות המסתעפים מבחי' הקו אחה"צ כו'. וכללות ההתבוננות הזאת הוא איך שכללות שרש ומקור העולמות הוא בחי' מל' לבד, שגם בשרשו ומקורו הוא בחי' שם לבד וכ"ש כמו שהוא בבחי' התנשאות על העולמות כו' (ובאמת משנת"ל בחי' מל' דא"ס שהוא הרצון דאנא אמלוך א"ז עדיין בחי' התנשאו' עצמי כו'), וכל הגילוים בעולמות שיש ריבוי מדרי' עד אין שיעור מרוכ"ד עד סוכ"ד ה"ז רק הארה לבד מבחי' מל' וכמא' משובח ומפואר עדי עד בבחי' א"ס והכל הוא רק שמו הגדול כו'. וע"י אריכות ההתבוננות בזה יתלהב לבו ברשפי אש התשוקה והצמאון ליכלל בעצמות אוא"ס ב"ה, והיינו שלא ימצא שום רצון וחפץ ואינו מוצא שום חיות לנפשו בכל הגילוים כו', ולא מבעי</p> <p class=bodytext>שאין לו שום חיות ועונג למטה בחיות הגשמי כו', אלא שגם בהגילוים שבעולם בהאור והחיות האלקי וגם בהאור שבעולמות העליונים כו' אין לו בזה שום חיות ועונג כלל כו', כ"א חפצו ורצונו להכלל בעצמות אוא"ס כו', וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי דכל מה שעמך לא חפצתי כו', רק צמאה לך נפשי לך דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ואחר</span> הרצוא הוא בבחי' שוב וכמא' אם רץ לבך שוב לאחד או שוב למקום כו', והוא שע"י הרצוא מאיר גילוי אור בנפשו ועי"ז נשקט מבחי' הרשפי אש והצמאון כו', וז"ע והיו הדברים האלה שאחר המס"נ דה' אחד דמס"נ הוא מסירת הרצון, כי נפש הוא רצון כמו אין נפשי כו', והיינו תגבורת הרצון והתשוקה לה' אחד עד שיתפשט רצונו מכל דבר כו' כנ"ל, ואו' אח"כ והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר שע"י התו' נמשך האור האלקי בנפשו כו', ובפרטי' בתפלה גופא הוא ההמשכה בשמו"ע שאו' ברוך אתה הוי' שהיא ההמשכה והגילוי כו', ועי"ז נשקט ונתקרר מהרצוא מפני הגילוי שמאיר כו', והעיקר הוא מפני שהגילוי אור עליון עושה ביטול בנפשו להיות בחי' היראה והשפלות היפוך בחי' האה' והרצוא כו', ואומר לנפשו מי אנכי לגשת אל הקדש פנימה לעלות במעלות ומדרי' רוממו' הא"ס כו' רק להיות למטה לקיים רצונו ית' בתומ"צ כו'. אך מה שמכבה את האה' זהו רק לפי שעה כי מיד חוזר ומתעורר באה' בבחי' רצוא כו', ואדרבה עי"ז דוקא הוא עולה בעילוי המדרי' יותר בקרבת אלקים כו', כי ע"י</p> <p class=bodytext>הגילוי אלקו' בהשוב שנעשה עי"ז בקירוב יותר ה"ז גופא גורם בחי' הרצוא יותר כו', ובפרט שעי"ז מתעלה בהשגתו יותר ובהרגש האלקי ויבין יותר בבחי' רוממו' הא"ס ואיך שכולא קמי' כלא כו', ועי"ז יתגבר הרצוא ביותר כו', וכ"ה תמיד ברצו"ש כו'. וכמו שהוא בנשמות למטה שהן בבחי' רצו"ש כמו"כ הוא בחיות המרכבה שהן תמיד ברצו"ש וכמ"ש והחיות רצו"ש כמראה הבזק, ופרש"י כלהבת הכבשן שיוצא תמיד וממהר לחזור וליכנס כך כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע כו' נרתעות מן השכינה שלמע' מהרקיע וממהרות להשיב את ראשן כו', ובס' מג"ד אות נו"ן כ' כי החיות אשר למטה מן הכסא משתוקקות וצמאות ורצות להשיג הכבוד העליון אשר למע' מהם כו', וע"י תשוקתם ועלייתם זו מתמלאות אור ושפע עליון, ושבות בבחי' שוב מרוב מורא ופחד כו' ומיד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'יט</div></p> <p class=bodytext>חוזרות ומשתוקקות צמאות ורצות להשיג, וכה משפטן כל הימים כו', והיינו ע"י השגתם איך שהאוא"ס קדוש ומובדל מהעולמות והחיות שנמשך בהם להחיותם הוא בחי' הארה לבד כו', עי"ז הוא הרצוא להכלל באוא"ס ב"ה כו'. והאופנים והחיות הרצוא שלהם הוא ברעש גדול עוד יותר מהשרפים כו', והגם שאו' ברוך שהוא בחי' המשכה כנודע, י"ל שזהו ג"כ בחי' רצוא רק שהרצוא של השרפים הוא שרוצים להכלל, והרצוא של אופנים וחיוה"ק הוא שרוצים ההמשכה והגילוי כו'. וידוע שגם בכלים דאצי' יש בחי' רצו"ש וכמו שאמרו החכ' יראה לעלות אל הכתר שזהו בחי' שוב כו', וכמו"כ יש בחי' רצוא וכמ"ש בזהר בלק דקצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה בשעתא דאיהי ברחימו סגי כו', מגו דחיקו דרחימו דלא יכלה למסבל אזעירת גרמה כו', והוא בעליית המל' מבי"ע לאצי' שנסתר כל פרצופה שבבי"ע ונעשית נקודה א' והיא נקודת הכתר שהו"ע הביטול שלמע' מטו"ד כו'. וכמו האה' דרעו"ד שבפנימי' נקודת הלב שבא מצד עצמות אוא"ס שהאה' והרצוא הוא בבחי' כלוה"נ ממש כו', והוא התעוררו' האה' עצמי' שבנפש כו', דגם כשבאה</p> <p class=bodytext>ע"י ההתבוננות בעצמות אוא"ס והיינו ההתבוננות ברוממות הא"ס, לא רק איך שהגילוים הם רק הארה לבד וכולא קמי' כלא כו', כ"א ההתבוננות ברוממות והפלאת אוא"ס ב"ה כו', מתעורר עי"ז האה' עצמי' שבנפש כו', ובפרט בהרגש אוא"ס ב"ה שלא ע"י התבוננות רק מה שעצם הנפש מרגיש את הא"ס כו', שהאה' והרצוא הוא בבחי' התקשרות עצמי דנשמה כו', וה"ה בבחי' כלוה"נ ממש כו', וא"ז כמו האה' הבאה ע"י השגה והתבוננות דגם בתוקף האה' יש לה מ"מ אחיזה כו', והוא האה' דבכל לבבך ובכל נפשך, דבכל לבבך הוא מה שהלב מכיל כו', ובכל נפשך הוא שהאה' בתוקף יותר עד שהיא בכל כחות הנפש כו' (וכמ"ש במ"א כמשל אמת המים המתפשט על כל גדותיו מפני ריבוי המים בימות הגשמים או בהפשרת שלגים כו'), דמ"מ הוא לפ"ע כחות הנפש כו', אבל האה' דבכל מאדך היא בל"ג שאין לה אחיזה כלל בהכחות והוא בבחי' כליון לגמרי כו'. וכמו"כ הוא בבחי' מל' דמגו דחיקו דרחימו שזהו תוקף האה' ורצוא ביותר דלא יכלא למסבל שאין הלב יכולה לסבול אזעירת גרמא שנעשי' נקודה תחת היסוד והוא בחי' כלי הכתר שבה</p> <p class=bodytext>שלמע' מבחי' הכלים דבחי' פנימי' כו', והוא בחי' הרצוא בבחי' כליון כו', ועי"ז נעשה השוב שהוא בחי' תוס' אור וגילוי בבחי' מל' כו', וכמ"ש בלק"ת בהבי' דבמד"ס פ"ד על המד"ר בא במדבר חרבה וקבלו אותו כו' אמר בה אני בונה כנסי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ונמצא</span> דבכל המדרי' הן בנשמות למטה ובמלאכים למע' ובכלים בכולם יש בחי' רצו"ש שהרצוא הוא בבחי' עלי' והסתלקו' והשוב הוא בבחי' המשכה וגילוי כו'. אמנם עיקר הרצו"ש הוא בהאור והחיות האלקי כו', וכמו בהאדם הרי ההסתלקו' והתפשטות הוא בהחיות שז"ע הנשימה, שעש"ז נק' נשמה כנ"ל שאין ההמשכה בבחי' התפשטות לבד כ"א בבחי' הסתלקות והתפשטות רצו"ש, ועי"ז נעשה ההסתלקות והתפשטות בהדם כו', כמו"כ הוא למע' דהחיות האלקי הוא בבחי' רצו"ש וכמ"ש והחיות רצו"ש וקאי על האור והחיות האלקי שהוא בבחי' רצו"ש, ועי"ז הוא הרצו"ש בחיות המרכבה וכמ"ש היא מתהלכת בין החיות וקאי על בחי' מל' שהיא מתהלכת בב' בחי' הילוך ברצו"ש כו', וכמו"כ הוא בהאור המאיר בכלים דאצי' כו' וכמ"ש הלא כה דברי כאש וכמו האש שאינו נח בהפתילה אלא עולה ויורד כו', כמו"כ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כ</div></p> <p class=bodytext>האור המאיר בהכלים אינו רק בבחי' התפשטות לבד, וגם לא בבחי' התיישבות ממש בהכלים אלא הוא בבחי' רצו"ש כו'. וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מה כו' ודברו בהם ברצו"ש, ופי' ודברו של א"ס המאיר בע"ס דאצי' הוא בבחי' רצו"ש כו', ופי' ודברו הוא בחי' מל' דא"ק וכמשנת"ל (ד"ה אדם כי יהי') דכללו' ההשתל' הוא מבחי' מל' דא"ק כו', ובשרשו הוא בחי' מל' דא"ס דכללות גילוי הקו הוא מבחי' מל' דא"ס כו' (גם י"ל עפמ"ש במ"א שהקו נק' שכינה להיות דכללות גילוי הקו הוא רק להאיר את חשך הצמצום ולהיות שוכן ומתלבש בעולמות שזהו בדוגמת בחי' המל' השוכנת בתחתונים להחיותם כו', וכמשנת"ל כללות ההפרש בין האור הא"ס והאור שבמדה וגבול, דהאור שבבחי' א"ס הוא לגלות עצמותו והאור שבבחי' מדה וגבול הוא רק להאיר העולמות כו', וגם מה שהקו נק' שכינה הוא ע"ש שמקבל מאוא"ס ומשפיע בנאצלים כו', דלהיות המשכתו הוא דרך דילוג הצמצום ה"ז כמו שנתרחק ונבדל מאוא"ס (עם היותו נוגע ודבוק כו') והוא בבחי' מקבל כו', ולפ"ז י"ל דמ"ש ודברו בהם קאי על גילוי הקו כו'). ועז"א ודברו בהם</p> <p class=bodytext>ברצו"ש דאופן המשכת האור בהע"ס הוא בבחי' רצו"ש דוקא בבחי' מטולמ"ט כו', והיינו מפני שאין ערוך הכלים לגבי האור ואם הי' הכל בבחי' מטי הי' ביטול במציאות ולא הי' יכול להיות התהוות הכלים כלל, וכמ"ש בע"ח בענין התהוות הכלי בעקודים וז"ל ואז ע"י התרחקו ממנו אור עליון אז נעשה באותו אור הנשאר ונתהווה בחי' כלי כו' עכ"ל. ודוגמא לזה מ"ש במ"א בענין מה שהקשה המק"מ מדוע בדרום אין ישוב ועיקר הישוב בצפון והלא דרום הוא חסד וצפון גבו', והי' צ"ל לכאו' עיקר הישוב בדרום בחי' חסד כו', וכמו חסד אמר יברא כו', וכידוע דעיקר ענין ההתהוות הוא מפני שעלה ברצונו להטיב כו', וההתהוות היא באמת מבחי' החסד וכמא' הגדולה זו מע"ב כו'. אך הענין הוא כי דרום הוא ימין וצפון שמאל וימין המקבל הוא בקירוב יותר אל המשפיע בחי' ימין מקרבת כו', לכן הוא בבחי' ביטול יותר לגבי המשפיע ע"ד איידי דטריד למבלע לא פליט כו', וכמו פני ארי' לימין שבבחי' קירוב יותר מפני שור כו', ולכן אא"ל שם ישוב שהוא בבחי' יש ודבר, אלא דוקא בצפון שהוא שמאל המקבל ורחוק</p> <p class=bodytext>מהמשפיע ע"כ יוכל להיות יש ודבר שז"ע ישוב העולם כו' (ולכן רוח צפונית אינה מסובבת כי מפני הריחוק יכול להיות שם אחיזה יתירה כו', וכידוע דמקו הימין אינו משתלשל רק ק"נ ומקו השמאל בא בג"ק וכמו סוספיתא דדהבא כו', וע"כ אינה מסובבת שלא תהי' יניקה ביותר כו'), והגם דההתהוות היא מ"מ מבחי' החסד זהו דוקא ע"י הגבו' שמעלים ומסתיר ומעלים את האור ומגביל אותו כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב בענין הגדול הגבור כו', כי בכדי שיהי' מציאות יש זהו ע"י הריחוק דוקא כו', וכמו עד"מ השר כשהוא עדיין אצל המלך הוא בטל במציאו' ואינו נראה ליש ודבר אבל כשבא אל המדינה שהוא מושל בה ואינו אצל המלך אז נראה ליש ודבר גדול כו', וכ"ה למע' בבחי' ז"א ומל' דז"א הוא בעל ט"ס ואין בו בחי' המל' שהוא בחי' הגילוי למטה לפי שזהו בחי' יש, והיינו להיותו מבחי' ימין וזכר חסדו וכידוע דז"א רובו חסדים כו', ה"ה בבחי' קירוב לאוא"ס ה"ה בבחי' ביטול בבחי' דבקות למע' כו', ומל' שבנינה מהגבו' דוגמת צפון משם יוכל להיות התפשטות החיות בעולמות ומשם יפרד כו'. ועד"ז יובן שא"א שיתהווה כלי מאוא"ס אם הי' הכל בבחי' מטי וגילוי האור, אלא דוקא ע"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>א'כא</div></p> <p class=bodytext>מטולמ"ט כו', וגם אחר שנתהווה הכלי אא"ל התאחדות האור עם הכלי כ"א בדרך רו"ש, כי א"א להכלי לקבל את האור בבחי' התיישבות ממש רק בבחי' רו"ש כו', דע"ה שבהתפשטות האור בהכלי הוא בבחי' התלבשות בהכלי מ"מ מאחר שתיכף הוא בבחי' הסתלקות א"ז בבחי' התגלות ממש כ"א כמו נוגע ואינו נוגע כו', ובאופן כזה דוקא אפשר להכלי לקבל את האור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש נשא את ראש בני גרשון גם הם, דהנה בני גרשון נשאו את היריעות שהן בחי' או"מ ובעבודה הו"ע הרצוא דרעו"ד שנת"ל, ועי"ז הוא השוב שהוא המשכת האור ע"י התו' וז"ע הארון שבו היו הלוחות כו', והנה גבי תו' כתי' יקרה היא מפנינים כי פנינים הם אב"ט שקובעים בכתר המלך, ובעבודה הו"ע מצות מעשיות שנעשים בדברים הגשמי' שתחת ממשלת ק"נ ומתבררים ונעשים אב"ט ומאירים כו', שזהו המשכה מבחי' הכתר תר"ך עמודי אור כו', אך המצות הן בחי' מקיף לבד, ותו' היא בחי' פנימי' והיינו המשכה מבחי' פנימי' הכתר כו', וע"כ היא יקרה מפנינים כו'. וזהו דעיקר נשיאת ראש הוא בבני קהת נושאי הארון כו', דענין נשיאת ראש הוא גילוי בחי' פנימי' הכתר שזהו בהארון דוקא בבחי' הגילוי דתו' כו', ומ"מ גם בבני גרשון נא' נשיאת ראש להיות שזהו ג"כ בבחי' כתר כו', וזהו או' במד' לא שהן פחותים כו', דהסברה היא שהן פחותים מבני קהת מפני שהן בבחי' חיצוני' הכתר כו', ומ"מ אינם פחותים להיות שזהו עכ"פ בבחי' הכתר, רק מפני כבוד התו' כו', כבוד התו'</p> <p class=bodytext>היינו גילוי בחי' פנימי' הכתר שבתו' כו', ע"כ הקדים בני קהת שבהם עיקר הנשיאת ראש כו', ובבני גרשון נא' גם הם כו'. וזהו ג"כ מ"ש בהם ע"פ אהרן ובניו, דאהרן המשיך בחי' אה"ר הנ"ל, דאהרן הוא א' הר נו"ן, הר הוא בחי' אה"ר וא' אותי' פלא והיינו האה' הבאה מהתבוננות ההפלאה דאוא"ס ב"ה, ונו"ן הוא בחי' המשכת האה"ר בנש"י, ולכן בבני גרשון שזהו בחי' אה' הנ"ל נא' בהם ע"פ אהרן כו', וגם גרשון הוא שמגרש את הרע ויגרשהו וילך לו כו', וזהו מבחי' אה"ר שזהו בשנותו את טעמו לפני אבימלך ועי"ז ויגרשהו כו' וכמ"ש במ"א, וזהו נשא את ראש בני גרשון גם הם דעיקר נשיאת ראש הוא בבני קהת מפני כבוד התורה ובני גרשון גם הם בבחי' נשיאת ראש באה' דרעו"ד ועי"ז הוא ההמשכה ע"י התו' כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>